top of page

Jethro Tull - Thick as a Brick

ב- 3 למרץ 1972 הוציאה "Jethro Tull" את אלבומה החמישי "Thick as a Brick".


זה כנראה האלבום השלם והמושלם ביותר של הלהקה, קלאסיקה אמיתית שמקומה בצמרת אלבומי הפרוגרסיב הטובים בכל הזמנים. אלבום קונספט מלא מראשיתו ועד סופו, הכולל קטע נושא אחד ויחיד המתפרש על-פני 44 דקות ומחולק לשני חלקים (וגם זאת בשל המגבלה של תקליטי הויניל של אותם זמנים). רמת הכתיבה והביצוע של "Jethro Tull" נמצאת כאן בשיאה והתוצאה בהתאם.


מעניין שדווקא אלבום שנועד לשמש כפרודיה על אלבומי הקונספט, הפך במהרה לקלאסיקה על זמנית של אלבומי קונספט. אריזת התקליט עוצבה במקור כעיתון בן 12 עמודים, שמתקפלת לעטיפה של האלבום. העיתון בשם הבדיוני "The St. Cleve Chronicle & Linwall Advertiser", היה למעשה חיקוי לסוג העיתונים המקומיים שרווחו ברחבי בריטניה באותה תקופה. מכותרת "העיתון" ניתן היה להבין כי האלבום הינו עיבוד מוזיקלי ליצירה אפית, פואמה על בריטניה, שכתב ילד דמיוני בן 8 בשם Gerald Bostock, בה הוא מותח ביקורת על העם הבריטי. בפועל המילים והמוזיקה נכתבו על-ידי הסולן, הכותב, המולטי אינסטרומנטליסט ומנהיג הלהקה Ian Anderson. מאוחר יותר הוא אפילו יציין שיש אלמנט אוטוביוגרפי במילים שכתב. בתור ילד הוא היה קצת מרדן ושונה מבני גילו. קונבנציונליות מעולם לא משכה אותו, והוא שאב את כל השונות, המרדנות והייחודיות שלו, אל תוך דמותו של Gerald Bostock.


מה שהביא את Ian Anderson לכתוב את היצירה האפית הזאת, היו דווקא הביקורות על האלבום הקודם של "ג'תרו טול" - "Aqualung" משנת 1971. אנדרסון הופתע כאשר המבקרים כינו אותו "אלבום קונספט". הוא דחה את הרעיון וחשב שזה פשוט אוסף של שירים, כך שלא היה ברור לו כיצד המבקרים הגיעו למסקנה השגויה. עד כמה שאנדרסון התעקש ש- "Aqualung" אינו אלבום קונספט, התקשורת עדיין המשיכה להתייחס אליו ככזה. בתגובה הוא החליט לתת למבקרים את הדבר האמיתי. להגות ולכתוב יצירה שתהיה האמ-אמא של כל אלבומי הקונספט. רקח, הגה וגם ביצע! אנדרסון לקח את ההומור הבריטי הסוריאליסטי של חבורת "Monty Python" כהשפעה והחל לכתוב יצירה שתשלב את המוזיקה המורכבת של ז'אנר הפרוגרסיב, יחד עם חוש הומור בריטי. יצירה גרנדיוזית, שתהווה סאטירה על "הרוק המתקדם", מתוך מחשבה שהיא תצחיק את הלהקה, את הקהל וכמובן גם את מבקרי המוזיקה.


ואכן, מבחינה מוזיקלית מדובר באלבום מורכב ומגוון, החל מרוק, דרך פולק, ג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקה קלטית. תמצאו פה הרבה דינמיות, שינויי מקצבים ושינויי משקלים מוזיקליים. הגיוון חולש גם על כלי הנגינה אשר מעבר לחליל הצד, גיטרות אקוסטיות וחשמליות, קלידים, בס ותופים כולל גם צ'מבלו, טימפני, כינור, לאוטה, חצוצרה, סקסופון וכלי מיתר נוספים, עליהם מנגנים חברי הלהקה (כן, כן, אנדרסון לדוגמא מנגן כאן על חליל, גיטרה אקוסטית, כינור, חצוצרה, אקורדיון וסקסופון).


(Photo: Gijsbert Hanekroot/)


למרות שהאלבום משתקף כיצירה אחת שלמה, מושלמת ומתמשכת, הרי שהוא מורכב משילוב של שירים בודדים שנשזרים זה בזה. חלקים מהסוויטה המפוארת הזאת משלבים מוזיקה קלטית, קלאסית ופולקית לתוך מסגרת מוזיקת הרוק האופיינית של הלהקה.


הקטע הראשון - "Really Don’t Mind / See There a Son Is Born" פותח את האלבום ומסתיים בדקה 5:00. הוא נפתח לצלילי הגיטרה האקוסטית של אנדרסון ונגינת החליל שלו. זו התימה המוזיקלית המרכזית עליה ביסס אנדרסון את היצירה כולה. אנחנו עדים לסוג של דיאלוג עם המאזין, שמטרתו לקרוא תיגר על יכולתו להבין מוזיקה. סוג של ביקורת על המבקרים שלא הצליחו להבין את האלבום הקודם של הלהקה, ובכל זאת קוראים לעצמם "מבקרי מוזיקה". אותם "חכמים", לא יודעים איך זה מרגיש להיות "עבה כלבנה", או "טיפש כמו בלוק", כאשר הם סתם מסבכים דברים פשוטים, דווקא בגלל שהם "חוכמולוגים". במילים אחרות, אם אתה חכם מאוד, לעולם לא תוכל להבין את נקודת המבט של אדם טיפש.


הקטע השני - "The Poet and the Painter" מתחיל בדקה 5:00 ומסתיים ב- 10:29 הוא קטע קצת יותר רוקיסטי במהותו. הוא עוסק בשני סוגי האנשים הקיימים בכדור הארץ הזה. העושים והחושבים. העושים - החיילים והחושבים - המשוררים. כשמלחמה משתוללת בחוץ החייל נלחם והמשורר והציירים כותבים על המלחמה. עם זאת ככל והמלחמה נמשכת ומתקדמת דברי המשוררים והמסרים שלהם משתנים, כאשר בשלב מסוים הם מהללים את המלחמה ואת החיילים ובשלב מסוים הם מגנים אותם.


הקטע השלישי - "What Do You Do When the Old Man’s Gone? / From the Upper Class" מתחיל בדקה 10:29 ומסתיים ב- 15:54. אורגן ההאמונד של John Evan עובד כאן שעות נוספות ויש בו סוג של חזרה על הרעיונות המוזיקליים של הקטע הקודם. הקטע הזה עוסק במה יעשה הבן כאשר יאבד את אביו. האם הוא ינסה למלא את נעליו של אביו וללכת בדרכו או שהוא ינסה לפתח זהות משל עצמו. הדילמה הזאת של הבן מקבלת תפנית לאחר הגשר האינסטרומנטלי, שבמהלכו הבן נכנס לנעליו של אביו ויורש את מקומו. ברגע שהוא הופך לאותו אדם כמו אביו, חבר במעמד הגבוה, הוא מתחיל פתאום להטיף למעמד הנמוך כיצד עליהם לחיות את חייהם. הקטע הזה מסתיים בפרדוקס כאשר הבן אומר "I’ll judge you all and make damn sure that no-one judges me”. אני יכול להטיח בכם ביקורת אבל לא להיפך. נקודה למחשבה על איך לעיתים אנחנו שופטים אנשים כל-כך בקלות, אך מזלזלים וכועסים על אנשים ששופטים אותנו.


הקטע הרביעי - "You Curl Your Toes in Fun / Childhood Heroes / Stabs Instrumental" מסיים את הצד הראשון של הויניל והוא מתחיל בדקה 15:54 עד 22:40. חליל הצד של אנדרסון שולט בקטע הזה, אבל הוא נשען גם על נגינת הקלידים של John Evan וחטיבת הקצב של Jeffrey Hammond ו- Barriemore Barlow, עם פריצות הריפים הכוחניות של Martin Barre לקראת הסוף. בקטע הזה ניתן ביטוי לדעות הפוליטיות של נער צעיר ואת האופי האוטופי שלהן.


הקטע החמישי - "See There a Man Is Born / Clear White Circles" פותח את הצד השני של הויניל ומסתיים בדקה 5:58. הוא נפתח לצלילי הרוח השורקת על רקע מוזיקה קלטית, אך מהר מאוד הוא הופך לקטע קצבי ומהיר שכולל אפילו כמה קטעי סולו תופים קצרים של Barriemore Barlow. כותרת הפרק הזה מתכתבת עם כותרת הפרק הראשון שפותח את האלבום. אם בקטע הפתיחה דובר ב- "See There a Son Is Born" אז כאן כבר הנער הופך לגבר והכותרת משתנה ל- "See There a Man Is Born". בשלב הזה של החיים, הנער שהפך לגבר אמור להשלים עם העולם שמסביבו ולקבל את הדברים כפי שהם.


הקטע השישי - "Legends and Believe in the Day" מתחיל בדקה 5:58 ומסתיים ב- 12:25. הוא נשען על נגינת הגיטרה האקוסטית של אנדרסון והוא מדבר על הגעה לזקנה וכיצד הנער שהפך לגבר וכעת לקשיש מתמודד איתה. כעת, אותו אדם שבראשית ימיו נלחם נגד השיטה הישנה וניסה לעשות שינויים ורפורמות, מוצא פתאום את עצמו מתיישר עם השיטה הישנה. המוזיקה בקטע זה יותר מלנכולית וכבדה והיא מתארת את ההשלמה העגומה של הגיבור עם העובדה שהתפיסה שלו בגיל שלו השתנתה.


הקטע השביעי - "Tales of Your Life" מתחיל בדקה 12:25 ומסתיים ב- 17:49. הוא מתאר את ערוב ימיו של הקשיש ומסביר כיצד כשמגיעים לגיל הזה, כל מה שניתן לתרום לסביבה הוא "אגדות" שמספרו על החוויות שאספתם במהלך השנים.


הקטע השמיני הוא הסיום של האלבום "Childhood Heroes Reprise" ושמו מרמז על כך שהוא מעין חזרה על הקטע הרביעי שמסיים את הצד הראשון של הויניל. החזרה הזאת מסמלת את הטבע המחזורי של החיים ואיך המחשבות, שהיו לך פעם כשהיית רק ילד צעיר, שוב חוזרות להרגיש כל-כך נכונות כשאתה עומד למות.


אין ספק שהאלבום "Thick as a Brick" נרשם בדמי ההיסטוריה המוזיקלית כאחד האלבומים הגדולים ברוק המתקדם ובכלל. העובדה הזאת משתקפת כמעט מכל רשימת דירוג רלוונטית אפשרית. מגזין ה"רולינג סטון" דירג את האלבום במקום ה-7 בין 50 אלבומי הפרוג הגדולים של כל הזמנים. בשנת 2014, "Prog magazine" דירג אותו במקום ה-5 ברשימת 100 אלבומי הפרוג הגדולים בכל הזמנים והאמינו לנו שיש עוד רשימות שמדרגות אותו בצמרת. אפילו אומנים גדולים כמו Geddy Lee ו- Steve Harris ציינו שהוא אחד האלבומים האהובים עליהם, ולא בכדי.


לרגל 40 שנה לאלבום, בשנת 2012, Ian Anderson הוציא אלבום סולו שמהווה המשך לאלבום זה, וקיבל את השם "Thick as a Brick 2: Whatever Happened to Gerald Bostock".אלבום ההמשך מתמקד אף הוא ב- Gerald Bostock, המחבר הבדיוני והילד הגאון של האלבום המקורי, רק ארבעים שנה מאוחר יותר. אלבום ההמשך מציג חמישה סיפורי חיים שונים והיפותטיים לג'רלד בוסטוק, בהם הוא בנקאי השקעות תאב בצע, הומוסקסואל הומלס, חייל במלחמת אפגניסטן, מטיף אוונגליסט קדוש, ואדם נשוי וחסר ילדים. עם זאת, בסוף האלבום נראה שכל חמש האפשרויות מתכנסות לסיום של בדידות קודרת.


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Comments


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page