Jimmy Page & The Black Crowes - Live at the Greek
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 6 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
ב- 29 לפברואר, 2000, Jimmy Page & The Black Crowes הוציאו את אלבום ההופעה הכפול “Live at the Greek".
האלבום מתעד את שיתוף הפעולה המדהים בין Jimmy Page לבין להקת “The Black Crowes”, אשר ביצעו על הבמה חומרים מהקטלוגים המפוארים של “Led Zeppelin” ו- “The Black Crowes”, בהופעות שנערכו ב- “Greek Theatre” בלוס אנג’לס, בתאריכים 18 ו- 19 באוקטובר 1999.
בסוף שנות התשעים, ל- Jimmy Page כבר לא היה מה להוכיח. כאחד מעמודי התווך והכוח היצירתי שמאחורי “Led Zeppelin”, הוא היה בין מחוללי השילוב בין רוק כבד לבלוז. במקביל, להקת “The Black Crowes” ביססה את עצמה כאחת מהלהקות האותנטיות ביותר ששימרו את רוח הרוק הקלאסי בעידן המודרני, עם אלבומי מופת כמו “Shake Your Money Maker” ו- “The Southern Harmony and Musical Companion” שחיזקו את מעמדם.
האלבום הוקלט במהלך שני לילות ב- “Greek Theatre” בלוס אנג’לס ובהמשך גם ב-Jones" Beach", והוא ממחיש את השילוב המוזיקלי בין שני דורות שונים של מוזיקאים לכדי להקה אחת מלוכדת ומגובשת.
k
המכה הפותחת של “Celebration Day” קובעת מיד את הטון של האלבום. זה לא ניסיון לשיחזור מלוטש של "לד זפלין", אלא ביצוע ייחודי, גולמי ועוצמתי. אחריו מגיע “Custard Pie” ומתנדנד לו עם מקצב מרשים ונגינת מפוחית של Chris Robinson, בעוד ש- “Sick Again” נשמע כבד יותר מגרסת האולפן המקורית שלו.
אם כבר הזכרנו את Chris Robinson, אז הוא נמנע, בחוכמה רבה, מחיקוי. במקום לחקות את יכולת ההגשה המדהימה של Robert Plant. במקום זאת, הוא מחדיר לחומרים את החספוס "הדרומי" הייחודי שלו.
אחד הרגעים העוצמתיים של האלבום מגיע עם “In My Time of Dying”. הביצוע של הלהקה כאן הופך לטקס בלוז איטי ומבעבע, שנמתח הרבה מעבר לעשר דקות. פייג' לוקח את השליטה בנגינה מלאת הבעה שעושה הרבה כבוד לגרסת האלבום, עם סליידים כואבים וזועקים וקטעי אילתור מוארכים שמותחים באופן דרמטי את היצירה האייקונית הזאת.
מעבר לקטלוג של “Zeppelin”, שורשי הבלוז הקלאסי של שני דורות האומנים נחשפים כאן במלואם. “Woke Up This Morning” ו- “Sloppy Drunk” אינם סתם "פילרים". הם תזכורת לשורשים מהם צמחו הסנגנון כולו והמוזיקה של "לד זפלין" וה- "בלאק קרואוז". הכימיה בין Page ל- Rich Robinson מרגישה טבעית, כמעט חסרת מאמץ, כשהריפים עוברים ביניהם בטבעיות וללא טיפת אגו.
המהדורה המקורית של האלבום משנת 2000 השמיטה באופן בולט שירים של “The Black Crowes” בשל מגבלות חוזיות. עם זאת המהדורה המורחבת משנת 2025 החזירה סוף סוף את הביצועים הללו למקומם הטבעי, באופן שמציג תמונה מלאה וכנה יותר של שיתוף הפעולה האייקוני הזה. היא חשפה עד כמה החומרים המקוריים של “Crowes” יכולים לעמוד באופן טבעי לצד הקלאסיקות של “Zeppelin”. שירים כמו “Remedy”, “Hard to Handle”, “Wiser Time”, “No Speak No Slave” ו- “She Talks to Angels” מדגימים שלא מדובר כאן בג'ימי פייג' הגדול עם להקת הליווי שלו, אלא בשותפות מוזיקלית מלאה ואמיתית.
מה שבסופו של דבר הופך את “Live at the Greek” לאלבום רלוונטי גם היום, הוא האופן שבו הוא לוכד שילוב נדיר בין שני דורות על הבמה. זה היה מפגש בין אחד האדריכלים המייסדים של ההארד רוק, לבין להקה שגדלה על אותם שורשים בדיוק, ספגה אותם, ואז עיצבה אותם מחדש באופן הייחודי שלה. השירים הקלאסיים והנצחיים לא מוצגים כאן בצורה חקיינית. הם מרגישים מחודשים. טעונים. חיים ורלוונטים מתמיד.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות