ב- 22 ליוני 1971 הוציאה Joni Mitchell את אלבומה הרביעי "Blue".
האלבום מהווה את פיסגת היצירה של ג'וני מיטשל והוא נחשב בעיני רבים גם כאחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו אי פעם על-ידי זמרת.
רק כדי לסבר את האוזן האלבום מחזיק במקום ה- 3 והמכובד ביותר, מתוך 500 האלבומים הגדולים ברשימה המעודכנת של מגזין הרולינג סטון (לפני "The Dark Side Of The Moon", "The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars" ועוד רבים וטובים), הכניסה הגבוה ביותר של זמרת לרשימה.
מדובר באלבום אשר זכה בציון מושלם, כמעט בידי כל המבקרים החשובים, אשר גם היללו את יכולת הכתיבה והקומפוזיציה של הזמרת.
גאונותו של האלבום היא במינימליסטיות. כמעט כל השירים בו מלווים אך ורק בגיטרה ו/או בפסנתר ולמרות זאת הם רועמים ומהדהדים להם במשך כמעט חמישה עשורים עד היום.
מבחינה מוזיקלית מדובר באלבום פולק, רוק, פופ, מאוד מלודי ועם הרבה רוך ורגש. מבחינת תמלילים, זה אלבום מאוד אישי, אשר מתייחס בעיקר למערכות היחסים שהיו למיטשל עם בני הזוג השונים שלה.
סיפור היצירה של האלבום הזה מתחיל בינואר 1970, אז מיטשל מחליטה לחדול מהופעות למשך שנה ולהתמקד בכתיבה ובציור. האותה תקופה יוצאת מיטשל לטייל ברחבי אירופה, טיול אשר גם יהווה קרקע פוריה לקלאסיקות שיכתבו במהלכו.
בעודה באי כריתים, היא כותבת את השירים "Carey" ו- "California", הראשון הושפע ממערכת היחסים שלה עם Cary Raditz אשר גם מוזכר בשיר קליפורניה כ"רד-נק מהאי היווני". השירים "My Old Man" ו- "River" הושפעו כנראה ממערכת היחסים שהיתה לה עם Graham Nash והשירים "Blue" ו- "All I Want" נכתבו על הזמר James Taylor.
(Photo: Jim McCrary)
האלבום היה מוכן לשיווק כבר במרץ שנת 1971, אולם ברגע האחרון מיטשל מחליטה להוציא מרשימת השירים 2 מתוך שלושה שירים ישנים שלא זכו להיכנס לאלבומיה הקודמים ולהכניס במקומם שני שירים חדשים: "All I Want" שפותח את האלבום ו- "The Last Time I Saw Richard" שהינו השיר האחרון באלבום, אשר ככל הנראה נכתב על בעלה הראשון Chuck Mitchell. השיר הותיק היחיד שנותר באלבום הוא "Little Green" שנכתב על-ידי הזמרת עוד בשנת 1967.
אז כמו שאמרנו האלבום נפתח עם "All I Want" שיר פולק/פופ עם מלודיה יפה, הכולל שימוש בכלי המיתר "דולצימר אפאלאצ'י". השיר נכתב ככל הנראה על הזמר James Taylor איתו יצאה הזמרת באותה תקופה והוא כולל התייחסות למקרים ספציפיים במערכת היחסים, כמו הסוודר שמיטשל סרגה לטיילור ושאותו לבש בגאווה. טיילור שגם מנגן בגיטרה בשיר הכחיש בראיון עימו משנת 2008 את העובדה שהשיר נכתב עליו וטען שהשיר נכתב לפני שהשניים הכירו: "I want to knit you a sweater" אומרת מיטשל, אתם תשפטו מי דובר אמת.
משם אנחנו ממשיכים לשיר "My Old Man" שככל הנראה נכתב על גראהם נאש, זה השיר הראשון באלבום על טהרת סולו פסנתר.
השיר השלישי "Little Green" הוא שיר פולק טהור, אולי העצוב ביותר באלבום, המתייחס לבתה של מיטשל Kelly Dale אותה מסרה לאימוץ בשנת 1965, בשל העובדה שלא הייתה מסוגלת לגדלה. קלי ומיטשל התאחדו בשנת 1997 אך הקשר ביניהן לא שרד. זה השיר הוותיק היחיד שנכתב לאלבום עוד בשנת 1967, אך לא מצא את מקומו באלבומיה הקודמים.
(Photo: Central Press)
הרצועה הרביעית "Carey" היא שיר קצבי ביחס ליתר הרצועות באלבום והוא גם כולל עיבודים עשירים יותר מאשר רוב הקטעים. הדולצימר והקול של מיטשל מגובים בנגינת הבס של לא אחר מאשר Stephen Stills וכלי ההקשה של Russ Kunkel. השיר נכתב על Cary Raditz אותו מיטשל פגשה במערות במטלה, דרומית לכריתים.
צד א' של הויניל נסגר עם שיר הנושא, "Blue", מעין קינה עצובה המובלת על-ידי נגינת פסנתר קולחת ומרגשת. השמועות מדברות כי השיר נכתב על David Blue מוזיקאי שהיה מכר של מיטשל.
צידו השני של האלבום נפתח עם "California" שנכתב במהלך שהותה של מיטשל בצרפת ומספר על געגועיה הביתה. השיר מגובה באקוסטיות של מיטשל וטיילור, כלי הקשה של Russ Kunkel ובנגינת סטיל-פדאל של Sneaky Pete Kleinow. אותו קרי מהשיר הקודם מופיע גם בבית השני של השיר קליפורניה.
הרצועה "This Flight Tonight" נכתבה על החרטה של מיטשל כשהיא עולה לטיסה ועוזבת את אהובה. השיר קיבל גרסת כיסוי של להקת הרוק הכבד הסקוטית "Nazareth" באלבומה משנת 1973 "Loud 'n' Proud", אשר הופק על-ידי Roger Glover מדיפ פרפל. אגב Nancy Wilson מלהקת "Heart" הודתה שהריף של "Nazareth" בשיר הזה, היווה השראה לשיר "Barracuda".
השיר "River" הוא אחד מהיפים והמרגשים באלבום. בלדת פסנתר, כמעט שיר כריסטמס, על ערגה וגעגועים למזג אוויר קר. השיר קיבל גירסת כיסוי מפורסמת של להקת "Travis", גם הם סקוטים (-:
הקטע "A Case of You" נכתב ככל הנראה על הפרידה של הזמרת מגראהם נאש, אך יש הגורסים שנכתב דווקא על ליאונרד כהן.
האלבום נחתם עם "The Last Time I Saw Richard", בלדת פסנתר שמספרת על נישואיה הקצרים של מיטשל עם Chuck Mitchell ועל המאבק שלה לשרוד כזמרת פולק במחצית שנות ה- 60.
בניגוד למאסטרפיסים רבים אחרים אשר גולו על-ידי הקהל והמבקרים זמן רב אחרי יציאתם, האלבום "Blue" הצליח מסחרית כבר בעת הוצאתו. בזכות ההצלחה הזאת החליטה מיטשל לחזור לבמות ולהופעות החיות. האלבום גם איפשר לה חופש יצירתי והיא אכן המשיכה להתפתח מוזיקלית ולייצר בהמשך כמה מהיצירות המעניינות ביותר בקריירה המפוארת שלה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט