Kiss - Rock and Roll Over
ב- 11 בנובמבר 1976 יצא "Rock and Roll Over", אלבום האולפן החמישי של להקת "Kiss".
בסתיו של שנת 1976 ניצבה להקת "Kiss" בפני צומת דרכים אמנותי ומסחרי מרתק. חודשים ספורים קודם לכן, במרץ של אותה שנה, שחררה הלהקה את האלבום "Destroyer" בהפקתו השאפתנית של Bob Ezrin, אלבום שהציג תזמורות סימפוניות, מקהלות ילדים, אפקטים קולנועיים מורכבים והפקה אולפנית מלוטשת עד הפרט האחרון. אף על פי שהאלבום העניק ללהקה את אלבום הפלטינה הראשון שלה ואת להיט הרדיו המפתיע "Beth", חלק ניכר מהגרעין הקשה של מעריצי הלהקה התגעגע לסאונד החי, הגולמי והמחשמל שתועד באלבום ההופעה המכונן "Alive!" משנת 1975. חברי הרביעייה, Paul Stanley, Gene Simmons, Ace Frehley ו-Peter Criss, הבינו שכדי לשמר את תנופת הכיבוש האדירה שלהם, עליהם להסיר את שכבות האיפור ההפקתיות, לוותר על העיבודים הסימפוניים ולחזור אל הבסיס הטהור של רוקנרול ישיר, מלוכלך ובועט.
לצורך המשימה החזירה הלהקה אל כיסא המפיק את Eddie Kramer, המפיק וטכנאי הסאונד האגדי שכבר עבד עמם על "Alive!" ועל דמואים מוקדמים, ומי שהביא עמו ניסיון עשיר מעבודתו ההיסטורית עם Jimi Hendrix ולהקת "Led Zeppelin". כדי להימנע מהאווירה הסטרילית והמלחיצה של אולפני ההקלטות המסחריים במנהטן, הגו חברי הלהקה וקריימר רעיון יוצא דופן. בספטמבר 1976 הם שכרו את אולם הקולנוע והתיאטרון הישן Star Theatre בעיירה נאנואט שבמדינת ניו יורק, מבנה ענק שנבנה בצורת כיפה גיאודזית והיה נטוש באותה תקופה, והציבו מחוץ לדלתותיו את ניידת ההקלטות המפורסמת Record Plant Mobile.
תהליך ההקלטות בתוך התיאטרון הנטוש הפך לחוויה יצירתית משוחררת ויצרית. כדי ללכוד את ההדהוד הטבעי והעוצמתי של כלי הנגינה, הציב קריימר את המגברים של סטנלי ופריילי בחללים נפרדים ברחבי האולם, בעוד מערכת התופים של קריס הוצבה בתוך חדר השירותים והאמבטיה המחופה אריחי קרמיקה. חברי הלהקה ניגנו יחד בחלל המרכזי בעודם צופים בקריס דרך מסכי טלוויזיה במעגל סגור, טכניקה שהעניקה לאלבום סאונד תופים חי, מהדהד וחסר פשרות. שיתוף הפעולה באותם ימים הוליד גם רגע טלוויזיוני היסטורי כאשר הקומיקאי Paul Lynde אירח את הלהקה בספיישל ליל כל הקדושים שלו ברשת ABC, הופעה שחשפה את הדמויות המאופרות למיליוני בתים בארצות הברית רגע לפני צאת התקליט.
האלבום נפתח בסערה עם "I Want You", יצירת מופת מאת סטנלי שמגדירה מן השניה הראשונה את הכיוון המוזיקלי של התקליט. השיר מתחיל בפריטה אקוסטית שקטה ושירה מלודית, לפני שהוא מתפוצץ אל תוך ריף חשמלי כבד, מהיר ודוהר שמזכיר בעוצמתו את חטיבת הקצב של להקת "Humble Pie". השילוב בין הדינמיקה המתפרצת לבין סולו הגיטרה החד של פריילי הפך את השיר לאחד מרגעי השיא הקבועים בהופעות החיות של הלהקה לאורך עשרות שנים.
מיד לאחר מכן ממשיך האלבום עם "Take Me", שיר שנכתב במשותף על ידי סטנלי והמוזיקאי Sean Delaney, שעבד בצמוד ללהקה על כוריאוגרפיה ועיבודים מראשית דרכה. זהו המנון הארד רוק קליט ואנרגטי המציג את יכולתו של סטנלי לשלב בין יהירות בימתית לבין פזמון שנחרט בזיכרון משמיעה ראשונה. אחריו מגיע הרגע המזוהה ביותר עם סימונס באלבום, הלהיט "Calling Dr. Love". ההשראה לשיר נולדה אצל סימונס בחדר מלון בעיר אוונסוויל שבאינדיאנה, לאחר שצפה במערכון ישן של שלישיית הקומיקאים "The Three Stooges" בשם "Men in Black", שבו נשמעה הקריאה הקצבית של הכרוז בבית החולים. סימונס הפך את השורה הזו לריף בס וגיטרה כבד וגרובי, כשדמות השד שלו מגלמת רופא אהבה ציני ומלא הומור עצמי, בעוד השיר מזנק אל עשרים הגדולים במצעד האמריקאי.
האווירה המחוספסת נמשכת עם "Ladies Room", שיר רוקנרול קצבי נוסף מבית היוצר של סימונס שמחזיר את המאזינים אל ימי המועדונים המיוזעים של ניו יורק, ומוביל אל השיר החותם את הצד הראשון של התקליט, "Baby Driver". את השיר כתב קריס יחד עם עמיתו הוותיק מלהקת העבר שלהם "Chelsea", הגיטריסט Stan Penridge. קריס מוביל כאן את השירה בקולו הצרוד, החם והנשמתי, על רקע קצב בוגי רוק סוחף ותפקידי תופים מלאי תנופה שמוכיחים עד כמה היה חיוני למרקם המוזיקלי של ההרכב המקורי.
הצד השני של התקליט נפתח עם "Love 'Em and Leave 'Em", עוד הצהרת כוונות קצבית וכבדה של סימונס שנשענת על ריף גיטרות מדויק ושירה תיאטרלית. אחריו מגיעה נקודת המפנה המפתיעה והמרגשת של האלבום, הבלדה האקוסטית "Hard Luck Woman". סטנלי כתב את השיר במקור מתוך כוונה להציע אותו לזמר הבריטי Rod Stewart, מתוך הערכה עמוקה לסגנון הפולק רוק של להיטיו "Maggie May" ו-"You Wear It Well". כאשר סימונס וקריימר שמעו את הדמו באולפן, הם שכנעו את סטנלי להשאיר את השיר עבור הלהקה ולהפקיד את השירה בידיו של קריס, הן בשל הגוון הקולי המחוספס שלו שדמה לזה של סטיוארט והן כדי לשחזר את נוסחת ההצלחה הרדיופונית של "Beth". התוצאה הייתה פנינה אקוסטית מופלאה שהפכה ללהיט ענק במצעדים ונותרה אחת היצירות האהובות ביותר ברפרטואר של הלהקה.
לקראת סיום האלבום חוזרת הלהקה אל הטריטוריה החשמלית עם "See You in Your Dreams", שיר קצבי ופשוט של סימונס שניחן באנרגיה Pאנקית מוקדמת ובעבודת סולו מלודית של פריילי, אם כי חודשים ספורים לאחר מכן בחר סימונס להקליט אותו מחדש בגרסה שונה עבור אלבום הסולו שלו משנת 1978. מיד אחריו נוחת "Mr. Speed", מפגן ראווה של סטנלי שמציג ריף גיטרה Fאנקי ומקפיץ, דיאלוג משועשע בין הגיטרות וקצב מסחרר שסוחף את המאזין קדימה. את האלבום חותם "Makin' Love", שיתוף פעולה נוסף של סטנלי ודלייני, שפותח באחד מריפי הגיטרה המהירים והאינטנסיביים ביותר שהקליטה הלהקה בשנות השבעים ומסתיים בדו קרב גיטרות לוהט בין סטנלי לפריילי.
לצד המוזיקה, הפכה עטיפת האלבום לאחד הסמלים הוויזואליים המובהקים ביותר בתולדות הרוק. העטיפה עוצבה על ידי האמן והמאייר הניו יורקי Michael Doret, שעבד בשיתוף עם המנהל האמנותי של חברת התקליטים Casablanca Records, המעצב Dennis Woloch. דורה יצר איור סימטרי מהפנט בדמות גלגל אש וברקים בצבעי אדום, צהוב, כתום וכחול, שחילק את העיגול לארבעה רבעים שבהם משובצות פניהם המאופרות של ארבעת חברי הלהקה סביב הלוגו המפורסם. העיצוב נבנה כך שלא משנה באיזה כיוון מחזיק המאזין את תקליט הוויניל, דמותו של אחד מחברי הלהקה תמיד תופיע ישרה בחלקו העליון, הברקה עיצובית ששיקפה את התפיסה שלפיה ארבעת החברים שווים במעמדם כגיבורי על של עולם הרוק.
עם צאתו ב-11 בנובמבר 1976 זכה "Rock and Roll Over" להצלחה מסחרית מסחררת, הגיע למעמד של אלבום זהב עוד בטרם יצא לחנויות על בסיס הזמנות מוקדמות בלבד, ובהמשך חצה את רף הפלטינה הכפולה בארצות הברית כשהוא מטפס אל המקום האחד עשר במצעד הבילבורד. חמישים שנה לאחר שהוקלט בתוך התיאטרון הנטוש במדינת ניו יורק, האלבום עומד כאחת השעות היפות, הטהורות והמגובשות ביותר של "Kiss", עדות חיה לרגעים שבהם הלהקה פשטה את הגלימות התזמורתיים ונתנה לגיטרות לדבר בעד עצמן.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות