Meat Loaf - Bat Out of Hell
ב- 21 באוקטובר 1977 יצא "Bat Out of Hell", אלבום האולפן של הזמר Meat Loaf.
מעטות היצירות בתולדות המוזיקה הפופולרית שנולדו מתוך סירוב מוחלט להתאים את עצמן לרוח התקופה והפכו למרות הכל לתופעה תרבותית חסרת תקדים. בשנת 1977, כאשר עולם המוזיקה נשלט על ידי מהפכת הפאנק המינימליסטית מחד ורחבות הדיסקו הנוצצות מאידך, הגיח אלבום שנשמע כמו התנגשות חזיתית בין אופרה של Richard Wagner, מחזמר של ברודוויי, קיר הסאונד הסימפוני של Phil Spector והרומנטיקה העירונית של Bruce Springsteen. מאחורי החזון המגלומני הזה עמדו שני אנשי תיאטרון ומוזיקה חסרי מעצורים, הזמר בעל הקול האדיר Marvin Lee Aday המוכר בשם הבמה Meat Loaf, והמלחין והפזמונאי הגאון Jim Steinman.
המפגש הגורלי בין השניים התרחש בשנת 1973 באודישנים למחזמר "More Than You Deserve" שכתב Jim Steinman בתיאטרון הציבורי של ניו יורק. באותן שנים כבר צבר Meat Loaf מוניטין מרשים על במות התיאטרון בזכות הופעותיו במחזמר "Hair" ובתפקיד Eddie במחזמר ובסרט הפולחן "The Rocky Horror Picture Show". הכימיה המיידית בין הקול האופראי והנוכחות הפיזית המתפרצת של Meat Loaf לבין הכתיבה הדרמטית והקולנועית של Jim Steinman הובילה אותם באמצע שנות השבעים לפתח מחזמר רוק עתידני בשם "Neverland", עיבוד דיסטופי לסיפורו של פיטר פן על כנופיית נערים אבודים הרוכבים על אופנועים. מתוך הסדנה של אותו מחזמר נולדו שלושה שירים שהפכו לעמוד השדרה של האלבום, שיר הנושא "Bat Out of Hell", הבלדה השמימית "Heaven Can Wait" והגרסה המוקדמת של "All Revved Up with No Place to Go".
אלא שהדרך מהבמה אל אולפן ההקלטות הפכה למסע ייסורים מתמשך. במשך שנתיים וחצי כתתו Meat Loaf ו-Jim Steinman את רגליהם בין משרדי כל חברות התקליטים הגדולות בארצות הברית ובבריטניה, ערכו אודישנים חיים עם פסנתר בלבד, וספגו דחייה אחר דחייה. אנשי התעשייה טענו שהשירים ארוכים מדי, תיאטרליים מדי ולא מתאימים לאף משבצת ברדיו. רגע השפל המפורסם ביותר נרשם באודישן מול נשיא חברת CBS האגדי Clive Davis, שהטיח בצמד ששחקנים לא עושים תקליטים, ונזף ב-Jim Steinman בשאלה המזלזלת האם הוא בכלל יודע איך בנוי שיר רוק.
נקודת המפנה הגיעה מכיוונו של המוזיקאי, הגיטריסט ומפיק העל Todd Rundgren. כאשר שמע Todd Rundgren את החומרים לראשונה, הוא התגלגל מצחוק ושוכנע שמדובר בפרודיה מבריקה ומוקצנת על האלבום "Born to Run" של Bruce Springsteen. הקיצוניות התיאטרלית של השירים כבשה אותו, והוא החליט להמר על הפרויקט מכיסו הפרטי, להפיק את האלבום באולפני Bearsville הסמוכים לוודסטוק שבמדינת ניו יורק, ואף לנגן בעצמו בגיטרה המובילה. כדי להעניק לשירים של Jim Steinman את המצלול האותנטי של Bruce Springsteen, גייסו השניים שני עמודי תווך מתוך להקת "E Street Band", הפסנתרן Roy Bittan והמתופף Max Weinberg, לצד חברי להקת הפרוג רוק של Todd Rundgren, להקת "Utopia", ובראשם הבסיסט והזמר Kasim Sulton.
האלבום נפתח בסערה בת כמעט עשר דקות עם שיר הנושא האפי "Bat Out of Hell", יצירת מופת שמגדירה מהו רוק סימפוני ותיאטרלי. הפתיחה הקצבית של Roy Bittan על הפסנתר והגיטרות המהירות של Todd Rundgren מובילות אל סיפור אימים רומנטי על רוכב אופנוע הדוהר אל מותו בלילה אפל. את סולו הגיטרה האייקוני המדמה את נהמת מנוע האופנוע ואת התרסקותו הקטלנית ניגן Todd Rundgren בטייק אלתור אחד ויחיד ללא חזרות מוקדמות, הישג טכני שהפך לאחד הרגעים המפורסמים בתולדות הגיטרה החשמלית.
מיד אחריו מגיע "You Took the Words Right Out of My Mouth", שנפתח בדיאלוג תיאטרלי בלתי נשכח בליל קיץ לוהט בביצועם של Jim Steinman והשחקנית Marcia McClain, לפני שהוא מתפוצץ לחגיגת פופ רוק סוחפת ברוח להקות הקצב של שנות השישים. הרצועה השלישית, "Heaven Can Wait", חושפת את הצד הפגיע, העדין והלירי של Meat Loaf, שמפגין שליטה ווקאלית מרהיבה מעל נגינת הפסנתר המזוככת של Roy Bittan ועיבוד המיתרים המרחף של Ken Ascher. הצד הראשון של התקליט נחתם עם "All Revved Up with No Place to Go", המנון נעורים מתפרץ המתאר את התסכול והתשוקה של גיל ההתבגרות, ומונע על ידי סולו סקסופון לוהט של המוזיקאי האורח Edgar Winter.
הצד השני של האלבום נפתח באחת מבלדות הרוק הגדולות והאהובות בכל הזמנים, "Two Out of Three Ain't Bad". השיר נולד לאחר שהשחקנית והזמרת Mimi Kennedy אמרה ל-Jim Steinman שהשירים שלו מסובכים מדי, ושאלה מדוע אינו מסוגל לכתוב שיר אהבה פשוט וישיר כמו "I Want You, I Need You, I Love You" של Elvis Presley. התשובה של Jim Steinman הייתה בלדת שברון לב כנה, מלודית ומפוכחת שטיפסה אל עשרים הגדולים במצעד הבילבורד האמריקאי והפכה לסינגל הפריצה הגדול של האלבום בארצות הברית.
פסגת התיאטרליות של האלבום מגיעה ברצועה השישית, "Paradise by the Dashboard Light", מיני מחזמר בן שמונה וחצי דקות המחולק לשלוש מערכות. השיר מתאר מפגש נעורים סוער במושב האחורי של מכונית חונה, ומוגש כדו קרב ווקאלי אדיר בין Meat Loaf לבין הזמרת והשחקנית Ellen Foley, שסיפקה באלבום ביצוע עוצמתי ובלתי נשכח, בעוד שהזמרת Karla DeVito היא זו שהופיעה בקליפ המפורסם ובסיבוב ההופעות שליווה את האלבום. באמצע השיר שילבו היוצרים הברקה גאונית בדמות תיאור מהלך בייסבול שהוקלט במיוחד לשיר בידי כוכב העבר והשדרן האגדי של קבוצת ניו יורק יאנקיז Phil Rizzuto, המשמש כמטאפורה הומוריסטית לניסיונות הכיבוש של הנער במושב המכונית.
האלבום נחתם ביצירה המרגשת והדרמטית "For Crying Out Loud", בלדה אדירת ממדים בת כמעט תשע דקות בליווי תזמור פילהרמוני. הקול של מיט לוף נע מלחישה אינטימית ושבורה אל זעקת אהבה נואשת, וחותם את האלבום בקתרזיס מוחלט.
אפילו לאחר שהקלטות האלבום הושלמו, סירבו חברות התקליטים להפיץ אותו, עד שהמפיק ומנהל חברת התקליטים Steve Popovich, שהקים באותה עת את הלייבל העצמאי Cleveland International Records תחת חסותה של Epic Records, האזין להקלטות, האמין בחזון ללא סייג והוציא את האלבום לאור. תרומה מכרעת למיתולוגיה של התקליט העניקה גם עטיפת האלבום האייקונית, שנולדה במוחו של Jim Steinman וצוירה על ידי אמן הקומיקס האגדי Richard Corben, המציגה רוכב ארוך שיער על אופנוע הבוקע מתוך אדמת בית קברות תחת כנפיו של עטלף ענק.
למרות פתיחה מסחרית איטית וביקורות מבולבלות מצד עיתונות המוזיקה, הופעות טלוויזיוניות מחשמלות של Meat Loaf בתוכנית הבריטית "The Old Grey Whistle Test" ובתוכנית האמריקאית "Saturday Night Live" באביב 1978 הציתו אש בשדה קוצים. "Bat Out of Hell" הפך לאחד מחמשת האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה העולמית עם מכירות של למעלה מ- 43 מיליון עותקים, ארבעה עשר אלבומי פלטינה בארצות הברית ושהות היסטורית של למעלה מ- 522 שבועות במצעד האלבומים הבריטי. ההצלחה הולידה בהמשך שני אלבומי המשך, "Bat Out of Hell II" משנת 1993 ו-"Bat Out of Hell III" משנת 2006, והוכיחה שלעיתים הדרך הבטוחה ביותר אל הנצח היא לשבור את כל החוקים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות