top of page

Metallica - A Year and a Half in the Life of Metallica

לפני שעתיים (2)
זמן קריאה 5 דקות

ב- 17 בנובמבר 1992 יצא "A Year and a Half in the Life of Metallica", סרט הדוקו הכפול של להקת "Metallica".

עטיפת הסרט A Year and a Half in the Life of Metallica

בראשית שנות התשעים עמדה "Metallica" בנקודת רתיחה היסטורית ששינתה לא רק את מסלול חייהם של ארבעת חבריה, אלא את פני המוזיקה הכבדה לעולם. לאחר שבנו אימפריית ת'ראש מטאל מחתרתית חסרת פשרות לאורך שנות השמונים והגיעו לשיא של מורכבות טכנית ויובש אולפני באלבומם הרביעי "...And Justice for All" משנת 1988, הבינו James Hetfield, Lars Ulrich, Kirk Hammett ו-Jason Newsted כי כדי לכבוש את הפסגה הבאה עליהם לרסק את תקרת הזכוכית של עצמם. כשנכנסו באוקטובר 1990 לאולפני One on One בצפון הוליווד לצד המפיק הקנדי Bob Rock ויד ימינו טכנאי הסאונד Randy Staub, הם קיבלו החלטה חסרת תקדים עבור להקה שחרטה על דגלה אנטי-ממסדיות וחשדנות כלפי מצלמות. הם הזמינו את הבמאי הניו יורקי הצעיר Adam Dubin, מי שביים קליפים מוקדמים ללהקת "Beastie Boys", יחד עם המפיקה Juliana Roberts וצוות צילום מצומצם מטעם חברת Propaganda Films, להעמיד מצלמות פילם 16 מילימטר בתוך קודש הקודשים של האולפן ולתעד כל נשימה, ויכוח, משבר וניצוץ של השראה במשך שמונה עשר חודשים רצופים.


בעידן שקדם לרשתות החברתיות, לתוכניות הריאליטי ולתיעודי מאחורי הקלעים המהונדסים של תעשיית המוזיקה, המארז הכפול שיצא על גבי שתי קלטות וידאו באורך כולל של מאתיים שלושים ושש דקות היה בגדר רעידת אדמה תרבותית. שנים ארוכות לפני הסרט התיעודי החשוף "Some Kind of Monster" משנת 2004, העניק דובין למעריצים כרטיס כניסה אינטימי ובלתי מצונזר אל תוך המנוע הפנימי של הלהקה הגדולה בעולם ברגע שבו הפכה ממפלצת ת'ראש לאגדת אצטדיונים גלובלית. הסרט חולק לשני פרקים משלימים שיצרו יחד אפוס קולנועי מרתק, כאשר החלק הראשון בן תשעים וחמש הדקות התמקד בתשעת חודשי ההיריון המייסרים של האלבום החמישי "Metallica", המוכר לכל חובב מוזיקה בתור "The Black Album", ואילו החלק השני בן השעתיים וחצי עקב אחר ההתפוצצות המסחרית האדירה וסיבוב ההופעות העולמי הבלתי נגמר שבא בעקבותיו.


החלק הראשון של היצירה פותח צוהר נדיר אל מערכת היחסים הטעונה, המפרה ולעיתים הנפיצה שנרקמה בין חברי הלהקה לבין Bob Rock. רוק, שנבחר לאחר שהלהקה התפעלה מעוצמת הסאונד שהפיק באלבומים של "The Cult" ושל "Mötley Crüe", לא הגיע לאולפן כדי לשמש חותמת גומי כמו מפיקי העבר, אלא כדי לאתגר את הרביעייה מסן פרנסיסקו מהיסוד. המצלמה של דובין לוכדת בזמן אמת את ההלם על פניהם של הטפילד ואולריך כאשר רוק מתעקש להקליט את הלהקה מנגנת יחד בחדר אחד כדי ללכוד אנרגיה חיה וגרוב משותף, במקום להקליט כל כלי בנפרד בחדרים מבודדים כפי שהיו רגילים. הדיאלוגים החדים סביב שולחן הקונסולה חושפים כיצד רוק דוחק בהם לקצר את השירים, לוותר על מעברים מפותלים שאינם משרתים את המלודיה, ולהעמיד במרכז את המשקל העצום של הריף ואת קולו של הטפילד.



אחד הצירים המרתקים ביותר בחלק האולפני הוא התיעוד המדוקדק של בניית יסודות הקצב והתופים של אולריך ושל שילובו האמיתי הראשון של ניוסטד בסאונד של הלהקה. לאחר שבמהלך המיקס של "...And Justice for All" הונמכה גיטרת הבס של ניוסטד כמעט עד להיעלמות מוחלטת בצל האבל הכבד על מותו של הבסיסט האגדי Cliff Burton, הסרט מציג את הרגע המכונן שבו רוק וסטאוב בונים עבור ניוסטד קיר סאונד עמוק, מתכתי ורועם באמצעות שילוב מגברים ומיקרופונים שונים. ניוסטד נראה על המסך כמי שסוף סוף זוכה להכרה המוזיקלית שלה חיכה שנים, בעוד אולריך עובד שעות ארוכות ומתישות על עריכת טייקים בסרט ההקלטה האנלוגי כדי להגיע לדיוק מושלם בשירים כמו "Holier Than Thou" והשיר "The Struggle Within", תוך חילופי עקיצות בלתי פוסקים ורוויי הומור שחור עם חבריו ללהקה.


המתח האמנותי באולפן מגיע לשיאו הדרמטי בסצנות המוקדשות ל-Kirk Hammett ולניסיונותיו להקליט את סולו הגיטרה של הבלדה האפית "The Unforgiven". מול עיני המצלמה מפרק רוק את הסולו הראשוני שהכין האמט, מטיח בו כי הנגינה שלו נשמעת מנומסת וצפויה מדי, ודורש ממנו לנגן כאילו חייו תלויים בכך. התסכול של האמט, שנראה מתפתל בחדר הבקרה מול הביקורת הנוקבת, הופך לנגד עיני הצופים לרגע של התעלות אמנותית טהורה, כאשר מתוך הכעס והלחץ הוא יורה בטייק אחד ספונטני את אחד הסולואים המרגשים, הבלוזיים והאייקוניים ביותר בתולדות הרוק הכבד. לא פחות מרגשים הם הרגעים שבהם הטפילד, שעד אז הסתתר מאחורי שאגות תוקפניות, לומד בעזרתו של רוק לשיר במלוא מובן המילה ולהיחשף רגשית בבלדה האישית "Nothing Else Matters", שיר שנכתב בדרכים מתוך געגועים ושבכלל לא יועד בתחילה לעיני חברי הלהקה, ושאת הקליפ הרשמי שלו ביים דובין עצמו מתוך חומרי הגלם האינטימיים שצולמו באולפן.



במחציתו השנייה של החלק הראשון מתעד הסרט את תהליך המיקס המפרך, שבו נפסלו שלוש גרסאות מיקס שונות עד להגעה לתוצאה המבוקשת, את מסיבת ההשמעה הראשונה והמתוחה לחברי הלהקה ולמנהליהם, את הדפסת העותקים הראשונים במפעל התקליטים תחת עיטור הנחש המינימליסטי על הרקע השחור, ואת צילומי הקליפ הראשון בתולדות הלהקה לשיר הפותח "Enter Sandman" בבימויו של Wayne Isham, לצד עבודתו של הבמאי Matt Mahurin על הקליפ הקודר לשיר "The Unforgiven". כאשר הקרדיטים של החלק הראשון עולים על רקע חזרות הלהקה לקראת היציאה לדרכים, התחושה היא של דממה מתוחה לפני סערה עולמית חסרת תקדים.



החלק השני של הסרט משנה הילוך באופן מיידי וזורק את הצופה אל לב המערבולת של סיבוב ההופעות העולמי "Wherever We May Roam Tour", שיצא לדרך באוגוסט 1991 ונמשך למעלה משנתיים. כאן נחשפת במלוא הדרה המכונה המשומנת של "Metallica" בדרכים, החל מעיצוב הבמה המהפכני בצורת יהלום במרכז האולם שכלל את מתחם ה-Snake Pit המפורסם שאפשר למעריצים לעמוד בתוך הבמה עצמה, ועד לחיים האינטנסיביים במטוס הפרטי של הלהקה, מסיבות העיתונאים, הראיונות בתחנות הרדיו, והמפגשים האינסופיים עם מעריצים נרגשים מאחורי הקלעים. בין ביצועים חיים אדירים ועתירי אנרגיה לקלאסיקות כמו "For Whom the Bell Tolls" והשיר "Harvester of Sorrow" לצד המנוני האלבום החדש "Sad But True" והשיר "Wherever I May Roam", דובין מקפיד לתעד גם את רגעי השגרה והפרקת המתח של חברי הלהקה, ממסעות הציד של הטפילד, דרך צלילות המים של אולריך וסיורי חנויות הגיטרות של האמט, ועד לחגיגות יום ההולדת הפרועות של ניוסטד.



הסרט מלווה את הלהקה גם ברגעים שבהם הממסד המוזיקלי, שהתעלם ממנה במשך עשור שלם, נאלץ להרכין ראש בפניה. המצלמה מתעדת את הופעתם בטקס פרסי הווידאו של MTV ואת זכייתם בפרס הגראמי בקטגוריית המטאל, שלוש שנים לאחר אותו טקס שערורייתי שבו הפסידו את הפרס ללהקת "Jethro Tull". שיא היסטורי ומרגש במיוחד בחלק השני מתרחש באפריל 1992 באצטדיון וומבלי בלונדון, במהלך החזרות וההופעה במופע המחווה ההיסטורי לזכרו של Freddie Mercury. הצופים זוכים לראות את חברי "Metallica" בחדר החזרות לצד חברי להקת "Queen" הנותרים Brian May, Roger Taylor ו-John Deacon וכן לצד Tony Iommi מלהקת "Black Sabbath", מתרגשים כילדים כשהם מבצעים יחד את "Stone Cold Crazy", ובמקביל חולקים רגעים קומיים בלתי נשכחים מאחורי הקלעים עם חברי להקת הפארודיה המיתולוגית "Spinal Tap" שציינו באותה עת את צאתו של אלבומם השחור.


אלא שהאופוריה של כיבוש העולם מתנפצת בפרק הסיום המטלטל של הסרט, המתעד את סיבוב ההופעות המשותף והידוע לשמצה של "Metallica" עם להקת "Guns N' Roses" בקיץ 1992. מעבר לחיכוכים הסמויים בין משמעת הברזל של רביעיית המטאל לבין הכאוס ואורח החיים הראוותני של Axl Rose וחבריו, מתרחש ב- 8 באוגוסט 1992 באצטדיון האולימפי במונטריאול אחד האסונות הכבדים בתולדות הרוק. במהלך ביצוע הפתיחה של השיר "Fade to Black", עמד הטפילד בטעות מעל עמדת פירוטכניקה חדשה שהתפוצצה בלהבת ענק בגובה ארבעה מטרים. הסרט מתעד בדקות מצמררות את הבהלה מאחורי הקלעים, את פינויו של הטפילד לבית החולים כשהוא סובל מכוויות קשות מדרגה שנייה ושלישית בזרועו השמאלית ובפניו, את הודעתם הכואבת של אולריך, האמט וניוסטד לקהל ההמום, ואת המהומות האלימות שפרצו באצטדיון מאוחר יותר באותו לילה לאחר ש-"Guns N' Roses" עלו באיחור כבד וירדו מהבמה אחרי שירים ספורים בלבד.


הקתרזיס של "A Year and a Half in the Life of Metallica" מגיע שבעה עשר ימים בלבד לאחר התאונה במונטריאול, כאשר הטפילד חוזר אל הבמה בעודו חבוש מכף רגל ועד ראש כדי לשיר בלבד, בעוד טכנאי הגיטרות של הלהקה וגיטריסט להקת "Metal Church" לשעבר John Marshall מנגן במקומו את תפקידי גיטרת הקצב מאחורי המגברים. התמונות של הטפילד השואג אל המיקרופון ביד חבושה מול רבבות מעריצים, רגע לפני שהסרט נחתם במונטאז' מרגש לצלילי "Wherever I May Roam", הפכו לסמל האולטימטיבי לכוח העמידה, לנחישות ולמוסר העבודה הבלתי מתפשר של הלהקה.


עם צאתו לחנויות תחת עטיפת האיור המבריקה שיצר אמן הבית של הלהקה Pushead, זכה הסרט להצלחה מסחרית אדירה, מכר מאות אלפי עותקים, הוכתר למעמד של פלטינה מרובעת בארצות הברית והפך לקלטת חובה שנשחקה עד דק במכשירי הווידאו של דור שלם של מוזיקאים ומעריצים. במבט היסטורי, "A Year and a Half in the Life of Metallica" אינו רק מוצר נלווה לאלבום המטאל הנמכר ביותר בכל הזמנים, אלא יצירת מופת תיעודית שעומדת בפני עצמה, מסמך קולנועי נדיר שלכד בזמן אמת את הרגע המדויק שבו ארבעה צעירים רעבים הפכו לאלילי רוק על-זמניים.


"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

תגובות


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page