האלבום הזה הוא בדיוק ההפך הגמור מהאלבום השחור בכל צורה שלא תסתכלו על זה (ולא רק בצבעים המובילים של העטיפות שחור/לבן) והוא יצא ב-7 לספטמבר 1988.
כשמאזינים לאלבום הזה ולאחר מכן לאלבום השחור מבינים מהר מאוד על מה הייתה כל ההמולה סביב המהפך של מטאליקה. מה היה כל כך שונה, איזה שינוי כל כך משמעותי עברה הלהקה. האלבום הזה הוא מה שהביא לה את ההצלחה בקרב חובבי המטאל עוד לפני ההצלחה של האלבום השחור במיינסטרים.
הוא האלבום ששם את החותמת שמטאליקה היא אחת מהבטחות המטאל שהולכות להצעיד את הז'אנר הזה בעתיד.
אז בואו נתחיל לספר עליו...
1. נתחיל עם ציטוט מאת James Hetfield ה: “It was just us really showing off” שירים שהם לא פחות מ-6 דקות, יותר משלושה או ארבעה ריפים בשיר, מספר לא מבוטל של נקודות שבירה ומעברים. ללא ספק מרגישים באלבום הזה שהם באו להוכיח משהו. הם באו להוכיח שהם מוכשרים, שהם יודעים לכתוב וליצור מוסיקת טראש מטאל קיצבית, מהירה ומורכבת והם יותר מהכל באו להראות שהם יכולים!!
2. ג'יימס ו- Lars Ulrich הביאו את המפיק Mike Clink לעבוד על האלבום הזה בגלל שהם מאוד אהבו את העבודה שהוא עשה עם "Guns N' Roses" באלבום "Appetite For Destruction" (הם אפילו פיתחו אובססיה לאלבום הזה), אבל השילוב הזה לא החזיק הרבה זמן ומהר מאוד הם הפסיקו את העבודה איתו עד שהמפיק הוותיק שלהם Flemming Rasmussen התפנה ובא להחליף את מייק.
3. הדבר הראשון ששמים לב אליו בהאזנה לאלבום הוא הפקת הסאונד הסטרילי, היבש וחסר העומק של האלבום. הגיטרות נשמעות מאוד גבוהות, סינטתיות ללא תדרים נמוכים כלל, התופים נשמעים כמכות יבשות ללא נפח ועל הבס עוד נדבר בהמשך. Rasmussen טען שזו לא הייתה הכוונה שלו כלל ושזה היה מהלך שהתרחש בשלב המיקס.
(Photo: amazon.com)
4. שני זכרי האלפא, ג'יימס ולארס החליטו שהדרך הטובה ביותר ליצור את האלבום הזה היא כשהשניים בלבד הם אלה שיוצרים, בונים ומרכיבים את כל החלקים בשירים. לא היה שום שיתוף פעולה בין חברי הלהקה עד לשלבים הסופיים של השירים, אפילו Kirk Hammett הוזמן לאולפן רק בעשרת הימים האחרונים של ההקלטות. שלא נדבר בכלל על Jason Newsted שהקליט את כל הבס לבד עם הטכנאי, לא עם אף אחד מחברי הלהקה או המפיק !! וכפי שלארס כינה את זה: “It was me and James running everything with an iron fist”
5. האלבום נכתב והוקלט בצל המוות של Cliff Burton. נגן הבס שנהרג שנתיים לפני כן הותיר את חבריו המומים, כואבים ומלאים בכעס ואגרסיות. לארס טען שהם לא הרשו לעצמם לעצור מכל פעילות כי הם חששו שהם יאבדו את המומנטום שהם צברו והכל ילך לאיבוד. הם חששו לטבוע "במעמקים" ולהיעלם מעל פני האדמה. לכן, אחרי חודש ויום בדיוק ממותו של קליף הם כבר הופיעו עם ג'ייסון הבסיסט החדש של הלהקה. בטח אתם שואלים את עצמכם אבל מה עם הסיפור של הבס באלבום??? אז נעבור לנקודה הבאה.
6. ישנן גרסאות שונות וסיפורים שונים על מה שהתחולל עם סאגת הבס באלבום הזה, חד משמעית וללא כל ספק כולם יסכימו שלא שומעים את הבס באלבום הזה. ג'ייסון אפילו לא שמע את הבס אחרי ההקלטות שלו וכשהוא נוכח לשמוע במיקס הסופי שהוא נעלם לגמרי הוא היה מאוכזב ופגוע עד עמקי נשמתו. השאלה היא למה!
- הטפילד טען לאחרונה ב-Loudwire שמאחר והם ביצעו את המיקס תוך כדי הופעות (ואז לא היו אוזניות אלא רק מוניטורים) הם היו גמורים מעייפות ומרוב הרעש האוזניים שלהם לא הצליחו לקלוט את הצלילים הגבוהים אז הם כל הזמן ביקשו מ- Steve Thompson ו- ,Michael Barbiero, שהיו אחראים על המיקס להגביר את התדרים הגבוהים.
- הטפילד בעצמו גם טען אז, שמאחר והתדרים והצלילים של הבס היו כל כך זהים לגיטרה הם פשוט נעלמו בתוכה. לא היה ניתן להבחין מתי הגיטרה מתחילה והבס מסיים ועל כך טען ג'ייסון שזה מה שהוא ידע לעשות. בלהקה הקודמת שלו, הוא והגיטרות יצרו יחד חומת סאונד, הם ניגנו את אותו הדבר. כאן אף אחד לא הדריך או עבד עם ג'ייסון.
- סטיב טומפסון לעומת זאת טען שלארס הגיע אליו בשלב המיקס וביקש ממנו להנמיך את הבס עד שהוא מגיע למצב שהוא כמעט ולא שומע אותו ומכאן שינמיך בעוד 6-8 דציבלים. סטיב חשב שזו בדיחה או תעלול של ילדים שהם רוצים לעשות לג'ייסון, אך אכן לארס התעקש שזו תהיה הגירסה הסופית.
אתם מוזמנים להאזין לגרסה של האלבום כשהבס מוגבר:
7. חברי מטאליקה מכנים את האלבום הזה כאלבום "התלונות" בגלל הטקסטים של השירים. באותה התקופה לארס וג'יימס היו צופים ב- CNN באופן קבוע על-מנת לקבל רעיונות לשירים וגם בגלל שגברה האיכפתיות שלהם לנושאים שקשורים לאיכות הסביבה, לפוליטיקה ולחברה בכלל. כך נכתבו להם שירים כמו "Blackened" שמדבר על הרס סביבתי, "And Justice For All" שמדבר על שחיתות פוליטית והשיר האנטי מלחמתי כמו "One".
8. את הריף של השיר "One" ביסס ג'יימס הטפילד על רעיון מהשיר Buried Alive שלקוח מהאלבום "Black Metal" של להקת "Venom".
9. השיר "One" הוא גם השיר הראשון של מטאליקה שיצרו לו וידאו קליפ. מטאליקה שכרה שני יוצרי סרטים שיצרו את הקליפ של "One" על בסיס הסרט "Johnny Got His Gun" משנת 1971. הוא כבש את מסך ה-MTV והפך להיות אחד הקליפים הפופולאריים בזמנו.
10. על-מנת להמשיך ולהציג את הקליפ לשיר מבלי שיצטרכו לשלם תמלוגים ליוצרי הסרט המקורי רכשו חברי מטאליקה את הזכויות לסרט עצמו.
11. זה גם השיר הראשון שהעניק למטאליקה מועמדות לפרס הגראמי והביא אותם להופיע בטקס הגראמי ה-31 ב-1989. חברי מטאליקה התלבטו לגבי ההופעה והמועמדות מאחר וזה היה נגד כל מה שהיא ייצגה, אך חברי הלהקה החליטו שהם לא יכולים לוותר על הזדמנות כזאת להראות לעולם מי היא מטאליקה. העובדה שהם בסוף הפסידו את הפרס רק חיזקה את המעמד והאמינות שלהם בקרב חובבי המטאל. הם קראו לזה ‘GRAMMY Award Losers’.
12. עטיפת האלבום מציגה את "Lady Justice" שהמקור שלה הוא אלת הצדק מהמיתולוגיה הרומאית. היא מוצגת כשהיא מלאה בסדקים, קשורה בחבלים, המאזניים שלה מלאות בשטרות של דולרים וחלק מהחזה שלה חשוף. הציור נוצר ע"י Stephen Gorman שפיתח את הרעיון של ג'יימס ולארס לשקף את הנושאים עליהם מדברים הטקסטים שבאלבום.
13. זהו האלבום השני הנמכר ביותר של מטאליקה אחרי האלבום השחור. הקפיצה במכירות היתה מטאורית בהשוואה למכירות של האלבום "Master Of Puppets" שמכר בזמן אמת עשרות אלפי עותקים בלבד, לאלבום שהביא את מטאליקה למכירה של מליוני עותקים. הוא הגיע למקום ה-6 בבילבורד 200 מה שהיה אז יוצא דופן ללהקת מטאל וכמו שהזכרנו העניק לה מועמדות בגראמי.
14. הביקורות על האלבום היו חצויות, כשמצד אחד הוא נחשב לאלבום פורץ דרך, מורכב, פרוגרסיבי ומדהים ומצד שני היו שחשבו שהוא שאפתני מדי, אינו מתאים את יכולות הלהקה ואינו מתאים לז'אנר שבאותה תקופה.
ללא שום ספק זהו אחד האלבומים החשובים בהיסטוריית הרוק וכמו שהתחלנו את הסיקור, אם תקראו את הסיקור של האלבום השחור תבינו בדיוק למה כולם מדברים על השינוי הזה שמטאליקה עברה ולמה הוא השפיע כל כך על המעריצים שלה ועל אוהבי הז'אנר בכלל.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט