ב- 2 לאוקטובר 1970 שחררה "Pink Floyd" את אלבום האולפן החמישי שלה "Atom Heart Mother".
במרכז האלבום עומדת יצירה סימפונית-פסיכדלית בשישה חלקים המשלבת בלוז, מוזיקה קלאסית ורעשים פסיכדליים. יצירה זו משתרעת לאורך כל צידו הראשון של התקליט. יצירה שהיא אולי שנויה במחלוקת, אך חשיבותה בהתפתחות המוזיקלית של הלהקה הייתה משמעותית.
מדוע שנויה במחלוקת? שכן להבדיל מהיצירות הבאות שהלהקה תוציא במהלך שנות ה- 70 אין לגביה קונצנזוס מלא בקרב מעריצי הלהקה. אין הסכמה לגבי היצירה גם בקרב חברי הלהקה עצמם, אשר התכחשו לה, הפסיקו לנגן אותה בהופעות וכינו אותה "a load of rubbish" (ציטוט של David Gilmour).
ומה חשיבותה בהתפתחות של הלהקה? היא נמצאת בדיוק בגבול שבין התקופה הפסיכדלית של הלהקה בראשית דרכה לבין התקופה הפרוגרסיבית יותר, שתגיע בהמשך. כנראה שלולא "Atom Heart Mother" הלהקה לא הייתה מעיזה להתנסות ביצירות מורכבות כמו "Echoes", שבאו לאחר מכן.
הלהקה החלה לעבוד על האלבום בראשית 1970, לאחר שסיימה לעבוד על השירים והקטעים שתרמה לפסקול הסרט "נקודת זיבריצקי".
הרעיון ליצירה הגיע דווקא מצידה של חברת התקליטים, שדחפה את הלהקה לשלב יצירה סימפונית עם הלחנים של הלהקה. המודל שהיה לנגד עיני חברת התקליטים היה זה של ה"מודי בלוז" עם "Days of Future Passed", של "דיפ פרפל" עם "Concerto for Group and Orchestra" ועוד.
היצירה החלה מקטע נגינה של David Gilmour על הגיטרה, מוטיב שהזכיר מוזיקת מערבונים, אשר הלך והתפתח לכדי היצירה הבסיסית. לאחר מכן העבירו חברי הלהקה את שלד היצירה למלחין הסקוטי Ron Geesin. גיסין הלחין וכתב את התפקידים לכלים הסימפוניים: כלי הנשיפה, המקהלה ונגן הצ'לו. לאחר מכן הלביש גיסין את הכלים על גבי שלד היצירה ועיבד את המוצר המוגמר, כל זאת בזמן שהלהקה הייתה בכלל בסיבוב הופעות בארצות הברית.
גיסין הגיע לפרויקט דרך Nick Mason ורוג'ר ווטרס שהיו חבריו, כאשר גיסין אף עבד עם ווטרס על האלבום "Music from the Body", שיצא גם הוא בשנת 1970. הוא ללא ספק עשה כאן עבודה מדהימה בהפיכת השלד המוזיקלי הבסיסי שהעבירו לו חברי הלהקה ליצירה מופתית ונצחית.
שמה של היצירה ניתן לה במקרה, לאחר שגיסין הציע ללהקה לעיין בעותק של עיתון לונדוני ולחפש בו השראה. את עינו של ווטרס צדה כתבה על אישה בהיריון עם קוצב לב הפועל בכוח גרעיני והשאר היסטוריה...
גם עטיפת האלבום מתכתבת בצורה כזו או אחרת עם שם היצירה והאלבום. בעטיפה נראית פרה עומדת באחו, כרמז לנושא האימהות והטבע. עטיפת האלבום לא כללה שום כיתוב של שם הלהקה ו/או האלבום, ככל הנראה במטרה להדגיש את העוצמה של הטבע.
היצירה שבצידו הראשון של האלבום נחלקת, כאמור, לשישה חלקים:
הקטע הראשון, "Father's Shout", כולל את המוטיב המרכזי: מנגינת הנושא של היצירה, שאותה מנגנת בעיקר תזמורת כלי הנשיפה, כוללת חצוצרה, טרומבון, טובה ועוד. במנגינה זו משולבת נגינת הלהקה עצמה. בהמשך מגיע "'Breast Milky", שהחל מדקה 2:51 מציג לנו מנגינת נושא משנית שאותה מנגן בעיקר נגן הצ'לו בליווי הלהקה. הקטע השלישי, "Mother Fore", הוא קטע כנסייתי שמתחיל בדקה 5:23 ומובל בעיקרו על-ידי נגינת הקלידים של Rick Wright ושירת המקהלה, המונה 20 זמרים וזמרות. הקטע הרביעי, "Funky Dung", הוא קטע בלוזי שמתחיל בדקה 10:10 וכולל בין היתר את סולו הגיטרה של David Gilmour, שמזכיר במובן מסוים קטעים מהיצירה "Echoes". בהמשך הקטע אנחנו מתוודעים פעם נוספת למקהלה שמחברת אותנו שוב למוטיב המרכזי ולמנגינת הנושא של היצירה. הקטע החמישי,"Mind Your Throats Please", מתחיל בדקה 15:27. זהו קטע אוונגארד-פסיכדלי ששופע צלילים וקולות מוזרים והקלטות חוזרות של קטעים מהחלקים הקודמים. הקטע מסתיים בדקה 19:09 עם המשפט "Silence In The Studio" שאמר טכנאי ההקלטה, הלא הוא Alan Parsons. קטע הסיום, "Reemergence", הוא מעין רצועת חזרה וסיכום של קטעי היצירה מהפרקים הקודמים.
ועכשיו אתם מוזמנים לצפות בביצוע מופתי של היצירה על-ידי Echoes - Pink Floyd Tribute Show Israel, פשוט גאווה ישראלית:
בצידו השני של התקליט יש אוסף של שירים שכתבו והלחינו חברי הלהקה בנפרד ואין להם קשר ליצירה בצידו הראשון של האלבום.
את השיר "If" כתב, הלחין ושר רוג'ר ווטרס. זהו שיר פולק רך ומרגש שלא אופייני כל כך לווטרס. יש הגורסים שהשיר נכתב על רגשות האשם שהיו לווטרס בעקבות פיטוריו של סיד בארט.
הרצועה "Summer '68" נכתבה על ידי Rick Wright, שגם שר אותה. זהו קטע מלודי, דינמי ומקסים עם נגיעות של רוק מתקדם, בו מתייחס רייט להתנסות שלו עם מעריצה במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בארצות הברית.
הקטע "Fat Old Sun" שאותו כתב וביצע דיוויד David Gilmour, הוא שיר פולק באווירה פסטורלית. היו שטענו שהוא מזכיר את השיר "Lazy Old Sun" של "הקינקס" משנת 1967. גילמור, אגב, לא הכחיש. זהו שיר קסום ומהפנט שגילמור מבצע אותו לא מעט בהופעות הסולו שלו. גילמור, אגב, מנגן כאן גם בבס ובתופים.
האלבום מסתיים עם הקטע "Alan's Psychedelic Breakfast". את הקטע הגה Nick Mason וזהו אכן קטע פסיכדלי בשלושה חלקים אשר נמתח על פני כ- 13 דקות. לעניות דעתנו, קטע זה הוא סוג של פילר.
לסיכום: למרות העובדה שהאלבום הזה נתפס לעיתים כשנוי במחלוקת, אנחנו מאד אוהבים אותו ומחזיקים בדעה שזה אחד מהאלבומים היפים והחשובים ביותר ברפרטואר העשיר של פינק פלויד, אשר גם ממרום 50 שנה ויותר, עדיין לא נס לחו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi