Red Hot Chili Peppers - Freaky Styley
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: לפני 17 שעות
ב 16 באוגוסט 1985, "Red Hot Chili Peppers" הוציאו את אלבום האולפן השני שלהם, "Freaky Styley".
הדרך אל "Freaky Styley" חשובה מאוד להבנת האלבום, כמעט יותר מכל שיר בודד שנמצא בו. כאשר "Red Hot Chili Peppers" הוציאו את אלבום הבכורה שנשא את שמם ב 1984, הוא הציג רק גרסה חלקית של הלהקה שעוררה התלהבות כה גדולה בלוס אנג'לס. ההרכב המקורי נבנה סביב הסולן Anthony Kiedis, הבסיסט Flea, הגיטריסט Hillel Slovak והמתופף Jack Irons, אבל סלובק ואיירונס היו מחויבים ל "What Is This?" כאשר הלהקה השיגה את חוזה ההקלטות שלה. כתוצאה מכך, קידיס ופלי הקליטו את אלבום הבכורה עם הגיטריסט Jack Sherman והמתופף Cliff Martinez.
אלבום הבכורה כבר ביסס את ההתנגשות בין Fאנק, פאנק רוק וראפ שהגדירה את הלהקה, אבל הוא לא הצליח ללכוד את הכימיה שהפכה את ההופעות המוקדמות שלה לכל כך נפיצות. המפיק Andy Gill הביא איתו ניסיון ומשמעת, אך הגישה שלו התנגשה באינסטינקטים של הלהקה. הצ'ילי פפרז רצו משהו מלוכלך, פיזי ואגרסיבי מבחינה קצבית, בעוד גיל ניסה לעצב את החומרים לכדי אלבום רוק מבוקר יותר. המתח הזה הפך לחלק מהאופי של האלבום, אבל גם הותיר את קידיס ופלי לא מרוצים מהתוצאה הסופית.
סיבוב ההופעות שלאחר אלבום הבכורה רק החריף את חוסר היציבות. היחסים בין קידיס לשרמן הידרדרו, ובסופו של דבר שרמן פוטר. חשוב מכך, סלובק חזר ללהקה!! החזרה שלו לא הייתה רק שינוי בהרכב. סלובק ופלי פיתחו יחד את השפה המוזיקלית שלהם הרבה לפני שללהקה היה חוזה הקלטות, והחיבור המחודש ביניהם שינה מיד את האיזון בתוך ההרכב. פלי יכול היה לנגן לצד גיטריסט שהבין את האינסטינקטים הקצביים שלו, בעוד סלובק ידע להשאיר מרחב במקום להתחרות עם הבס על השליטה בשיר.
איירונס, לעומת זאת, עדיין לא חזר בשלב הזה. מרטינז נשאר מאחורי התופים, וכך נוצר הרכב מעבר ששילב חלק מהכימיה המקורית עם הבסיס הקצבי ההדוק יותר שהתפתח בתקופת אלבום הבכורה. השילוב הזה הפך למרכיב מכריע ב "Freaky Styley". הלהקה החזירה לעצמה משהו שאיבדה, ובאותו הזמן גם המשיכה להתקדם.
עבור האלבום השני, הצ'ילי פפרז רצו מפיק שמבין Fאנק מבפנים, ולא כזה שמתייחס אליו כאל מרכיב אקזוטי בתוך להקת רוק. הבחירה שלהם כמעט לא הייתה יכולה להיות משמעותית יותר: George Clinton, המוח היצירתי מאחורי "Parliament" ו "Funkadelic", גורו הFאנק של אותה תקופה. במקום לבקש מהלהקה לרסן את המוזרויות שלה, קלינטון נכנס לפרויקט כשהוא כבר שולט לחלוטין במסורת המוזיקלית שהצ'ילי פפרז ניסו לספוג לתוכם.
הלהקה נסעה לדטרויט כדי לעבוד עם קלינטון באולפני United Sound Systems. ההקלטות התקיימו באביב 1985, כאשר Greg Ward שימש כטכנאי ההקלטה. גם למיקום עצמו הייתה משמעות. במקום ליצור עוד אלבום רוק מלוס אנג'לס עם אזכורים לFאנק, הצ'ילי פפרז עבדו בתוך סביבה שהייתה מחוברת ישירות להיסטוריה של הFאנק והסול האמריקאי. התפקיד של קלינטון היה הרבה מעבר להצבת מיקרופונים ואישור טייקים. הוא עודד את הלהקה למתוח את הגרובים, להשתמש בחזרתיות ולהתייחס לאולפן כאל מרחב יצירתי, ולא רק כמקום שבו מתעדים שירים שכבר הושלמו. מוזיקאים מהמשפחה המוזיקלית המורחבת של קלינטון הצטרפו גם הם להקלטות, בהם Maceo Parker וחברים ב "Horny Horns". הנוכחות שלהם הרחיבה משמעותית את הצבעים המוזיקליים של הצ'ילי פפרז, מבלי להפוך את האלבום לפרויקט של קלינטון שבו להקת רוק צעירה משמשת כלהקת ליווי.
ההבדל מאלבום הבכורה נשמע מיד.
ב "Freaky Styley", החלל עצמו הופך לכלי נגינה. סלובק נמנע לעיתים קרובות מהכובד המקובל של גיטרות רוק, ובמקום זאת משתמש באקורדים קצרים וחדים, חריקות והדגשות קצביות שמאפשרות לבס של פלי להשתלט על שטח עצום. מרטינז שומר את השירים מעוגנים, בזמן שקידיס מסתער עליהם בקריאות, התרברבויות ומשפטים קצביים מהירים. קלינטון הבין שניסיון לגרום למוזיקאים האלה להישמע מלוטשים יעלים בדיוק את הדבר שהפך אותם לייחודיים.
גם האווירה סביב ההקלטות הייתה כאוטית באופן אופייני. קלינטון התמודד עם השימוש שלו בסמים, בזמן שקידיס וסלובק כבר שקעו עמוק יותר בהתמכרויות שיהפכו בהמשך להרסניות יותר ויותר. ובכל זאת, ההקלטות עצמן נשמעות לעיתים קרובות שמחות הרבה יותר מאשר מוטרדות. הסתירה הזאת היא חלק מהאופי המוזר של האלבום. מאחורי המסיבה הסתתר אורח חיים שהפך למסוכן, אבל בהקלטה המוזיקאים עדיין נשמעים משכנעים שעודף הוא מקור אנרגיה שאי אפשר לרוקן.
השיר "Jungle Man" מציב את פלי במרכז היקום של האלבום, כשהבס החד והקופצני שלו ננעל על התיפוף של מרטינז בזמן שסלובק חותך דרך המרווחים שסביבם. קידיס מתייחס לקול שלו כמעט כמו לכלי הקשה, והופך את השיר לחגיגה מטורפת במקום לסיפור במבנה מסורתי.
ב "Hollywood (Africa)", המבוסס על "Africa" של "The Meters", הלהקה נשמעת הרבה יותר נינוחה בתוך עיבוד Fאנק אמיתי. הגיטרה נשארת חסכונית, כלי הנשיפה מנקדים את הגרוב, ופלי מדגים כיצד איפוק יכול לגרום לבס שלו להישמע כבד יותר מאשר הפגנת וירטואוזיות בלתי פוסקת.
השיר "If You Want Me to Stay", במקור של "Sly and the Family Stone", חושף צד מעניין במיוחד משום שקידיס נדרש לשיר במקום פשוט לתקוף את הקצב. המגבלות הטכניות שלו עדיין ברורות, אבל הפגיעות בביצוע כבר מרמזת על הצד המלודי של הצ'ילי פפרז, שיהפוך משמעותי יותר ויותר בהמשך הקריירה.
שיר הנושא "Freaky Styley" מזקק את הפילוסופיה של קלינטון לתוך ביצוע של הצ'ילי פפרז. חזרתיות, קריאות, בס וגיטרה שמתפקדת ככלי הקשה חשובים כאן יותר מהתפתחות מסורתית של בית ופזמון, וכך הגרוב עצמו הופך לטיעון המרכזי של השיר.
השיר "Blackeyed Blonde" מדגים בדיוק מדוע החזרה של סלובק הייתה כה משמעותית. הגיטרה הרזה והחדה שלו והבס חסר המנוחה של פלי תופסים מרחבים קצביים שונים, ויוצרים את סוג השיחה האינסטרומנטלית שכמעט ולא הייתה קיימת באלבום הבכורה.
השיר "The Brothers Cup" נכנס עמוק יותר מכל שיר אחר לעולם הFאנק של קלינטון, כאשר כלי הנשיפה, הקולות וכלי הקצב מתפקדים כחלקים של אותו גרוב מחובר. האיפוק של מרטינז חיוני, משום שהוא מעניק לפלי ולסלובק מספיק מקום לנוע מבלי לאפשר לעיבוד לאבד כיוון.
במקומות אחרים, "Battle Ship" ו "Sex Rap" מזכירים שהפאנק רוק נשאר חלק מהדנ"א של הלהקה. הם קצרים, מחוספסים וגסים במכוון, ומונעים מההשפעה של קלינטון להפוך את "Freaky Styley" לתרגיל פאנק חד ממדי.
השיר "Catholic School Girls Rule" הוא מבחינה מוזיקלית מתקפת פאנק רוק קצרה ומרוכזת, אבל הרקע הלירי שלו התיישן בצורה מטרידה בהרבה מכפי שהטון המתבגר שלו עשוי לרמוז. קידיס קישר מאוחר יותר את השיר למפגש מיני עם נערה בת ארבע עשרה, עובדה שהופכת את ההפרדה בין הפרובוקציה של השיר לבין הנסיבות המטרידות שמאחוריו לבלתי אפשרית.
שיר הסיום "Yertle the Turtle" מספק את הביטוי התיאטרלי ביותר לשיתוף הפעולה עם קלינטון. בס, כלי נשיפה, קולות וחזרתיות הופכים בהדרגה את השיר למשהו שדומה יותר להתכנסות של P Funk מאשר לסיום קונבנציונלי של אלבום רוק.
כאשר "Freaky Styley" יצא באוגוסט 1985, הפריצה האמנותית לא הפכה לפריצה מסחרית. הצ'ילי פפרז עדיין היו להקת קאלט, כזאת שהדרך הטובה ביותר להבין אותה הייתה דרך הופעות שהמוניטין הפרוע שלהן רק הלך וגדל, ולא דרך השמעות ברדיו או מכירות תקליטים. האלבום לא הזניק אותם לפתע אל מרכז עולם הרוק, והלהקה עדיין הייתה רחוקה מספר שנים מהפריצה המסחרית שתשנה לבסוף את הקריירה שלה.
מה שהוא כן השיג היה חשוב יותר בטווח הארוך. "Freaky Styley" העניק לצ'ילי פפרז זהות מוזיקלית ברורה הרבה יותר. אלבום הבכורה תיעד את המרכיבים שלהם, אבל קלינטון עזר להם להבין כיצד המרכיבים האלה יכולים לחיות יחד. הFאנק כבר לא נשמע כמו משהו שמונח לצד הפאנק רוק. שתי השפות התחילו לפעול בתוך אותו קצב.
התקופה שלאחר האלבום גם חשפה עד כמה הלהקה נותרה בלתי יציבה. התקופה של מרטינז בצ'ילי פפרז התקרבה לסיומה, ואיירונס חזר בסופו של דבר, מה שאיחד מחדש את ההרכב המקורי של קידיס, פלי, סלובק ואיירונס. האיחוד הזה הוביל ל "The Uplift Mofo Party Plan", אלבום האולפן היחיד שהוקלט על ידי כל ארבעת חברי ההרכב המקורי.
הייתה גם המשכיות אפלה יותר. השימוש של קידיס וסלובק בסמים הפריע יותר ויותר להתקדמות הלהקה. מה שעדיין נשמע שובב וחגיגי לאורך חלק גדול מ "Freaky Styley" יהפוך בשנים הבאות למשהו הרסני הרבה יותר.
כל זה הופך את האלבום לנקודת מעבר מרתקת בקטלוג של הצ'ילי פפרז. הוא אינו המסמך הגולמי והפרימיטיבי של אלבום הבכורה, וגם לא המתקפה הממוקדת יותר של "The Uplift Mofo Party Plan", והוא עדיין רחוק מאוד מכתיבת השירים המתוחכמת שתגדיר את האלבומים הגדולים ביותר שלהם. במקום זאת, הוא לוכד את הרגע שבו אינסטינקט הפך לזהות.
י"Freaky Styley" נותר אלבום לא אחיד משום שכתיבת השירים עדיין לא הדביקה את האישיות של הלהקה. חלק מהקטעים הם כמעט רק גרובים, בדיחות או התפרצויות של אנרגיה מתבגרת. קידיס עדיין היה רחוק שנים מלהפוך לסולן מלודי משכנע ולכותב מילים בעל מבט פנימי ומעמיק יותר. ובכל זאת, פלי וסלובק כבר נשמעים כאן ייחודיים לחלוטין, ומרטינז מספק בסיס ממושמע שראוי להרבה יותר הכרה בהיסטוריה של הלהקה.
חשוב מכך, זהו האלבום הראשון של הצ'ילי פפרז שנשמע כאילו אף אחד מחוץ לחדר לא אומר להם איך אלבום של הצ'ילי פפרז אמור להישמע. אלבום הבכורה הציג את הלהקה. "Freaky Styley" גילה אותה.
להאזנה לאלבום: Spotify | Apple Music
תגובות