• FaceOff - עימות חזיתי

Neil Peart

היום נספר לכם על אחד המתופפים האהובים עלינו ביותר - "הפרופסור" Neil Peart .



פירט נולד ב- 12 לספטמבר 1952 ב- Hagersville שבאונטריו, קנדה, הממוקמת דרומית מערבית למרכז טורונטו. הוא היה הבכור מבין ארבעה אחים.


הוא התחיל לגלות עניין במוזיקה דרך רדיו טרנזיסטור שהיה מכוון לתחנות האיזוריות בטורונטו קנדה ובבאפלו ארה"ב.


הכלי הראשון עליו ניגן היה פסנתר אבל הוא לא ממש התחבר והגיש שזה לא הכלי עליו הוא רוצה לנגן.


ההתעניינות בתופים הגיעה מדודו Richard אשר היה חבר בלהקה שניגנה R&B. בתחילה היה Peart מנגן על הברכיים, עם צ'ופסטיקס בכל הבית. הוא נשאב לזה כל-כך חזק והיה מפזר מגזינים של מתופפים על המיטה ומתופף עליהם.


הוריו ראו את הערגה שלו לתופים וקנו לו מערכת קטנה ובסיסית ליומולדת 13. הם שלחו אותו ללמוד לנגן עם הבטחה שאם יתמיד במשך שנה הם יקנו לו מערכת מקצועית יותר. ניל כמובן התמיד וקיבל את המערכת כמובטח.


בשלב זה כבר ראו הוריו את הכישרון שיש לו, והחליטו לשלוח אותו לשיעורים ב- "Peninsula College of Music in British Columbia" שם הוא התחזק במגינה עוד יותר. ניל כמובן לא הסתפק בזה והיה ממשיך להתאמן בבית שעות על גבי שעות, מאזין לגדולי המתופפים שהעריץ ומנסה לחקות אותם. הוא מימן את לימודי התופים בעבודות מזדמנות.


ניל פירט עשה את ההופעה הראשונה שלו כבר בגיל 14 בבית הספר.


בהמשך הוא עבר בין להקות מקומיות שונות, כולל "Mumblin’ Sumpthin", "the Majority", "JR Flood" אבל אף אחת מהן לא פרצה.


בגיל 18 טס Peart ללונדון, מתוך תקווה להצליח שם מוזיקלית. במהלך שותו בלונדון נחשף פירט בין היתר לכתביה של הסופרת היהודיה Ayn Rand, שהפילוסופיה שלה השפיעה עליו מאוד.


לאחר 18 חודשים בלונדון ללא הצלחה חזר ניל לקנדה והתחיל לעבוד בעסק המשפחתי עם אבא שלו, במכירת חלקי חילוף לטרקטורים. במקביל הוא מצטרף ללהקה מקומית בשם "Hush".


באותו זמן, John Rutsey, המתופף המקורי של להקת "Rush" מסיים את דרכו בלהקה הואיל והוא לא יכול היה לעמוד בקצב התובעני של ההופעות עם מחלת הסכרת ממנה סבל.


הבסיסט Geddy Lee והגיטריסט Alex Lifeson ערכו אודישנים למציאת מתופף שיחליף את John Rutsey. באחד הימים מגיע לאודישנים מגיע בחור צנום עם מכנסיים קצרים ותספורת קצרה. הוא יצא ממכונית Ford Pinto, הוציא ממנה מערכת תופים קטנטנה, שחלקיה היו מאוחסנים בקופסאות והרכיב אותה לאט ובנחת. Alex Lifeson זכר שניל לא עשה עליו רושם טוב והוא חשב שהוא לא מתאים לסגנון הרוק של הלהקה.


כשניל החל לנגן נשמטו הלסתות של שני חבריו המוסיקאים שעמדו מולו מפיהם, הם שמעו בתיפוף שלו את העוצמות והוירטואוזיות של קית' מון ואת ג'ון בונהאם והיו בשוק. הוא ניגן בצורה מוטרפת ומושלמת והם כמובן קיבלו אותו מיד ללהקה.

התאריך המדויק בו הצטרף פירט ללהקה היה 29/7/1974. זה היה יום הולדתו של Geddy Lee ופירט היה אז בן 21. לניל היו בדיוק שבועיים לפני סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב והוא נאלץ ללמוד במהירות את כל החומר לקראת הסיבוב המתוכנן מראש.

ההופעה הראשונה של פירט עם "Rush" הייתה בפיטסבורג ב- 14 לאוגוסט 1974. זו היתה הופעת חימום ללהקות מנפרד מאן ואוריה היפ, בפני 11 אלף איש.


כניסתו של פירט ללהקה הביאה עימה לא רק מתופף מעולה, אלא גם בחור אינטיליגנטי שידע גם לכתוב תמלילים לא שיגרתיים. הוא היה חובב קריאה מושבע וידע להתנסח במילים גבוהות, לפיכך הוחלט באותו רגע שפירט יהיה אחראי על המילים בעוד לייפסון ולי יהיו אחראים על הלחנים. יכולת הכתיבה וההתנסחות המדהימים של פירט אף זיכו אותו בעינוי "פרופסור".


פירט משך את הלהקה קדימה ואילץ את גדי ואלכס לאתגר את עצמם מוזיקלית. יתכן שבלעדיו הלהקה היתה נשארת עדיין בהארד רוק הבלוזי. זה קרה בגלל סגנון התיפוף שלו. דומיננטי, מאוד כוחני ועם זאת חכם ואינטלגנטי. אבל זה קרה בעיקר בגלל יכולות הכתיבה שלו. איך מילים משפיעות על מוזיקה ? כשאתה כותב על נושאים כמו טולקין ואיאן ראנד זה ברור שהמוזיקה לא יכולה להיות במסגרת הקבועה של בית פזמון בית פזמון. כשאתה כותב בשפה גבוהה דברים פילוסופיים קשה ללוות אותם עם לחן הבנוי על מקצב 4/4.


אפשר לשמוע את השינוי שהביא עימו פירט כבר באלבום הראשון שלו עם הלהקה "Fly By Night" משנת 1975. הוא משך את הלהקה לכיוון הפרוגרסיבי, כאשר גם באלבום הזה שרובו הארד רוק ובולז הוא מכניס את המיני יצירה "By-Tor & the Snow Dog" שאורכה 8:37 דקות.


באלבומו השני עם הלהקה Caress of Steel הוא כבר לקח את זה צעד אחד קדימה. הוא פיתח עוד יותר את רעיון יצירות הקונספט הארוכות וכלל באלבום השאפתני הזה, לא יצירה אחת אלא שתי יצירות אפיות ארוכות, הראשונה "The Necromancer" - יצירה בשלושה חלקים שהתפרסה על מחצית הצד הראשון של האלבום, והשניה - "The Fountain of Lamneth", יצירה בת שישה חלקים שהתפרסה על כל צידו השני של האלבום.


השיא הגיע באלבום הבא - "2112" לו כתב פירט סוויטה בת 20 דקות המורכבת מחמישה חלקים. סיפור מדע בידיוני-דיסטופי, המתרחש בשנת 2112 ומבוסס על הספר "Anthem" של הסופרת איאן ראנד. ה- Inner Sleeve של האלבום משלב בין מילות השירים לבין קטעי קריאה נוספים המשלימים יחד את המארג המלא של סיפור המעשה.


הסולואים של פירט היו חלק מהותי מההופעות של "Rush" הקהל הגיע לראות אותו מפליא בנגינתו. התיעוד המוקלט הראשון באלבום רשמי של הלהקה לקטע סולו כזה היה בשנת 1976 עם אלבום ההופעה All The World’s A Stage. הסולו המדהים שם הפך למסורת כאשר בכל 40 שנות פעילות הלהקה לא הייתה הופעה בלי סולו תופים של פירט, אשר מסיבוב הופעות אחד למשנהו היה מכניס למערכת התופים ולסולו עוד ועוד כלי הקשה תופים ומיכשור, עד שהוא הגיע למצב בו היה מפעיל עם הרגל טריגרים עם צלילים של סינתסייזרים.


בשנת 1977 משחררת הלהקה את האלבום A Farewell To kings, ועם הרצון להתרחב ולהתפתח מוזיקלית, כך גם מערכת התופים של פירט אשר הוסיף לה מגוון של כלי הקשה, ממשולש הקשה ופעמוני רוח ועד גונג ופעמון צינורי.

אחד הקטעים הבולטים באלבום הוא המיני אפוס "Xanadu" אותו כתב פירט בהשפעת הפואמה" קובלה חאן" של סמואל טיילור קולרידג'.קטע מורכב ודינמי עם הרבה שינויי מקצבים. פירט ממלא פה תפקיד של מתופף ופרקשיוניסט. מנגן פה על קשת רחבה של כלי הקשה.


בשנת 1978 שחררה הלהקה את אלבום האולפן השישי שלה – Hemispheres. היצירה המרכזית באלבום הזה "Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres" הינה הספר השני ביצירה "Cygnus X-1" והמשך ישיר לספר הראשון שממוקם ברצועה האחרונה של האלבום "A Farewell to Kings" ונקראת "Cygnus X-1 Book 1: The Voyage". הגאונות של פירט הצליחה לחבר בין מדע בידיוני למיתולוגיה היווונית בשני חלקים של יצירה שנפרסת על שני אלבומי אולפן עוקבים.


באלבום "Permanent Waves" משנת 1980 החל פירט לשלב סגנונות מוזיקליים נוספים. את השיר "The Spirit of the Radio" כתב פירט כמחווה לכל מה שהיה טוב ברדיו. "זו חגיגה של הערכתי הרבה לרגעי הקסם שהיו לי מאז ילדותי ברדיו, של שמיעת השיר הנכון בזמן הנכון", אמר פירט על אותו השיר. הרעיון היה לעבור דרך מגוון רחב של סגנונות (רגאי, פאנק, ניו ווייב, הארד רוק) בתוך זמן קצר, ממש כמו שברדיו עוברים בין שלל סגנונות, ופירט עשה זאת בצורה מושלמת. צפו בו דרך ה- Drum Cam כאן:


באלבום "Moving Pictures" משנת 1981 מתגלה הגאונות של פירט בין היתר בשל חלקו ביצירת הקטע האינסטרומנטאלי "YYZ" אותו ביסס על קוד מורס שמרכיב את האותיות Y-Y-Z שהן הקוד של נמל התעופה פירסון בטורונטו. פירט יצר את המקצב לקטע המדהים על בסיס קוד המורס כאשר הקווים (-) מנוגנים תוך שימוש ב- 8 תווים והנקודות (.) מנוגנות תוך שימוש ב- 16 תווים, וכל זאת במשקלים חריגים שמובילים את הגיטרה, הבס והקלידים אחריהם ולא להיפך.


בהמשך שנות השמונים לא יחשוש פירט להתנסות בנגינה על תופים אלקטרוניים והוא אף יתחיל לשלב במערכת התופים שלו פדים שהקשה עליהם תפעיל תכנותים, סימפולים וצלילים שונים.


פירט ימשיך להתנסות ולאתגר את עצמו במהלך השנים, כך לדוגמא, בשיר "Territories" מתוך האלבום Power Windows הוא ניגן בלי תוף סנייר, באלבום Roll The Bones הוא השתעשע עם סגנונות כגון Fאנק ואפילו קצת ראפ ובאלבום Counterparts שהושפע בעיקרו מסצינת הגראנג' הוא ישלב אפילו נגינה בסגנון ג'אזי.


אחרי הסיבוב Counterparts לקחה הלהקה הפסקה ארוכה שהתארכה מעבר למצופה. בתקופה זו החל ניל פירט לעבוד על אלבום המחווה למתופף הג'אז האגדי באדי ריץ' - "Burning for Buddy" וניצל את תקופת הפגרה כדי להתמקצע בנגינה בסגנון ג'אז, כשהוא נוטל שיעורים מהמתופף הנודע Freddie Gruber. שיעורי הג'אז שנטל ניל גרמו לו לשנות את כל תפיסת הנגינה באלבום Test For Echo, כאשר את רוב השירים באלבום הזה הוא ניגן באחיזת מקלות שונה מהרגיל המוכרת בעיקר מנגינת הג'אז ונקראת "אחיזה מסורתית".


באוגוסט 1997 לאחר סיום סיבוב ההופעות של האלבום "Test For Echo" נהרגה בתו בת ה- 19 של פירט בתאונת דרכים. 10 חודשים לאחר מכן נפטרה בת זוגתו של פירט ממחלת הסרטן. פירט סיפר בספרו "Ghost Rider" שבלוויית בתו הוא הודיע לחבריו, גדי ואלכס, שהוא פורש מהלהקה. גדי ואלכס נתנו לניל את כל הזמן שהיה דרוש לו כדי להתאושש מהאסונות שנחתו עליו. פירט עבר תהליך ריפוי לא קל שארך מספר שנים. כחלק מתהליך הריפוי שעבר פירט הוא חצה את ארה"ב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, במשך 14 חודשים ולאורך 55,000 מייל.


בשנת 2001 התאחדה Rush והחלה לעבוד לראשונה על חומר חדש שיהפוך לאלבום "Vapor Trails" ששוחרר בשנת 2002. האלבום הזה נפתח עם “One Little Victory” וזה אכן ניצחון, אבל לא "קטן" של ניל פירט כאשר באופן סימבולי השיר נפתח עם אינטרו תופים כמחווה לניל פירט.


כאן המקום לציין שבעקבות תהליך הריפוי שעבר פירט על האופנוע הוא פיתח אהבה גדולה לכלי והחל מסיבוב ההופעות של האלבום "Vapor Trails" הוא נהג לוותר על טיסות או נסיעות באוטובוס הלהקה במהלך סיבובי ההופעות לטובת נסיעה באופנוע בין היעדים השונים.


בשנת 2012 שחררה הלהקה את אלבומה האחרון Clockwork Angles. פירט הגה את הרעיון לאלבום קונספט שבאופן "שעוני" לגמרי האלבום כולל 12 קטעים שמסמלים את 12 השעות שמציג השעון המופיע על גבי עטיפת האלבום. השעה שמראה השעון על עטיפת האלבום היא 9:12, כלומר 21:12, מעין קריצה של הלהקה לאלבום המופתי שלה 2112 משנת 1976 ואכן האלבום הזה היווה סגירת מעגל לא רק מבחינת הסגנון המוזיקלי, אלא בעיקר מבחינת התוכן ששוב עוסק בסיפור מדע בדיוני אותו פירט יצק לאלבום.


בסיום סיבוב ההופעות שליווה את האלבום הביע פירט באזני חבריו את רצונו לפרוש מהופעות. העומס על גופו בסיבובי ההופעות היה עצום והוא חשש שהדבר יפגע ברמת הנגינה שלו. הופעות הלהקה נמשכות כ- 3 שעות שכוללות תיפוף מורכב ומסיבי וסולואי תופים. הדבר הכביד מאוד על גופו של פירט שביקש לפרוש בשיא ורצה לבלות זמן עם אשתו וביתו הקטנה אחרי כל הטרגדיות שעבר. לאלכס ולגדי היתה בקשה אחרונה, לצאת לסיבוב הופעות גרנדיוזי אחרון. Alex Lifeson הזכיר לפירט את דלקת הפרקים ממנה הוא סובל אשר עלולה להשפיע גם על נגינתו, והתחנן לסיבוב אחרון. פירט הסכים לסיבוב מוגבל ומצומצם בארה"ב בלבד.


הסיבוב כלל שירים מכל התקופות של הלהקה. ההופעות ארכו כ- 3 שעות והחלו בתקליט האחרון של הלהקה כאשר הלהקה חוזרת באופן כרונולוגי הפוך בזמן עד לתקליט הראשון ולקטע בן 16 תיבות מהשיר "Garden Road" שהלהקה הקליטה לפני צאת אלבומם הראשון. במהלך ההופעות ביצעה הלהקה שיר שמעולם לא ביצעה בהופעות "Losing It" מהאלבום "Signals" משנת 1982 בו מילות השיר של פירט מדברות על אומנים שמאבדים את זה והם כבר לא בשיא היצירה שלהם – רמיזה של פירט למצב אליו הוא חושש להגיע.


ההופעה האחרונה של ניל פירט על הבמה היתה ב- 1 לאוגוסט 2015, אז הסתיים סיבוב ההופעות "R40". בסיום ההופעה ירד פירט בהפתעה גמורה מהבמה עליה יושב סט התופים שלו, והצטרף אל שני חבריו לקידה אחרונה בפני הקהל. זו הייתה מחווה חריגה ביותר שהפתיעה גם את שני חבריו, שכן פירט הביישן מעולם לא ירד מסט התופים אל קידמת הבמה בסיום ההופעות ובמשך כמעט 40 שנה של הופעות הוא נופף בסיום ההופעות לקהל לשלום מאחורי סט התופים שלו.


בהמשך אותה שנה הודיע פירט באופן רשמי כי הוא פורש ממוזיקה. למרות ההודעה היתה תקווה כי הלהקה תתאחד מתי שהוא להופעות קצרות או להקלטה של אלבום, אך בשנת 2018 הודיע Alex Lifeson כי אכן פירט פרש באופן סופי בשל מצבו הבריאותי.


ב- 10 לינואר 2020 הודיעה משפחתו של פירט על מותו בטרם עת מסרטן אלים במוח, ביום 7 לינואר 2020, בעודו בן 67 בלבד. ההודעה התקבלה בהלם מוחלט בעולם המוזיקה. מסתבר שפירט נאבק באופן הירואי במחלה האלימה במשך שלוש וחצי שנים. הוא ביקש שדבר מחלתו יישמר בסוד וכך היה, בראיונות שהעניקו גדי ואלכס במהלך השנים הם שמרו באדיקות רבה על פרטיותו.


ניל פירט היה מתופף ענק ותמלילן אדיר שהשפיע על דור שלם של מתופפים. לא לחינם אמר Mike Portnoy שפירט הוא האלוהים שלו וחילק את חייו ללפני פירט ולאחריו. Dave Grohl אמר שפירט הוא "חיה מסוג אחר, מתופף מזן אחר לגמרי".


פירט שחרר חמישה סרטי DVD של הדרכה למתופפים כיצד לתופף ביניהם: "A Work in Progress + Anatomy of A Drum Solo" ו- "Taking Center Stage".


הוא כתב 7 ספרים שלא עוסקים במוזיקה. בנוסף היה שותף לכתיבת ספרי מדע בדיוני ביניהם הספר שמספר את הסיפור של האלבום האחרון "Clockwork Angels".


פירט הגיע למקום הרביעי ברשימת 100 המתופפים הגדולים של הרולינג סטונס. תכלס זה המקום הכי נמוך כי אין רשימה אחרת שהוא לא בשלושת הגדולים, גם לא רשימות של מגזינים של מתופפים כמו מגזין "Modern Drummer" שם הוא שלישי.


רשימה חלקית של פרסים והשיגים אישיים, בין היתר:

· Hall of Fame: 1983

· Best Rock Drummer: 1980, 1981, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 2006, 2008

· Best Multi-Percussionist: 1983, 1984, 1985, 1986

· Best Percussion Instrumentalist: 1982

· Best Instructional Video: 2006, for Anatomy of a Drum Solo

· Best Recorded Performance: בכל אחד מהאלבומים של Rush

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט


Picture: Neil Peart Birmingham, England 1978 - Fin Costello/Redferns

349 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!