• FaceOff - עימות חזיתי

Rush - Caress Of Steel

ב- 24 לספטמבר 1975 שחררה "Rush" את אלבומה השלישי "Caress Of Steel".



זה האלבום שכמעט והביא לחיסולה של הקריירה הקצרה של הלהקה. האלבום נכשל מסחרית והקהל גילה חוסר התעניינות בלהקה, אשר מצאה עצמה מושפלת כשהיא מופיעה מול אולמות חצי ריקים. חברי הלהקה אפילו התבדחו ביניהם ש- Neil Peart הולך לחזור לשיווק ציוד חקלאי ו- Alex Lifeson יחזור להיות צבעי.


האלבום הזה ממשיך את השינוי המוזיקלי שהחל באלבום הקודם אשר כלל מעבר של הלהקה מרוק כבד עם השפעות של בלוז, לכיוון רוק פרוגרסיבי כבד.


הניצנים של השינוי בקו המוזיקלי נראו כבר באלבום הקודם, "Fly By Night", אשר שוחרר כחצי שנה קודם לכן. האלבום כלל מיני יצירה בת ארבעה חלקים שנקראה "By-Tor & the Snow Dog" ואורכה 8:37 דקות, אשר הוכיחה את ההשפעות הפרוגרסיביות על הלהקה.


גדי, אלכס וניל ביקשו להמשיך עם ההתנסות המוזיקלית הזו שהחלה עם השיר "By-Tor & the Snow Dog". הם פיתחו עוד יותר את רעיון יצירות הקונספט הארוכות וכללו באלבום השאפתני הזה, לא יצירה אחת אלא שתי יצירות אפיות ארוכות, הראשונה "The Necromancer" - יצירה בשלושה חלקים שהתפרסה על מחצית הצד הראשון של האלבום, והשניה - "The Fountain of Lamneth" יצירה בת ששה חלקים שהתפרסה על כל צידו השני של האלבום. שתי היצירות הארוכות הללו היו "מעט יותר מידי" עבור הקהל, אשר הכיר את "Rush" כלהקת הארד רוק ולא היה מוכן עדיין לשינוי הקיצוני בסגנון שלה. אותו קהל שלא היה פתוח מספיק לכיוונים מוזיקליים חדשים הצביע בסופו של דבר ברגליים וגרם לכישלון המסחרי של האלבום, כישלון שבסופו של דבר גם איים על עתידה של הלהקה.


יחד עם זאת מדובר באלבום מאוד חשוב בהתפתחותה של הלהקה, שכן לולא "Caress Of Steel" הלהקה לא היתה מייצרת מאסטרפיסים כמו "2112" ו- "Hemispheres". האלבום "Caress Of Steel" היה "ניסוי הכלים" של הלהקה, מסע אקספרימנטאלי ש- "Rush" היתה צריכה לעבור ולהתנסות בו בכדי להגיע לאן שהיא הגיעה כבר באלבומה הבא.


עטיפת האלבום עוצבה על-ידי Hugh Syme, שיהפוך למעצב העטיפות הקבוע של הלהקה. הרעיון היה שעטיפת האלבום תהיה בצבע כסף שיהא תואם לשם האלבום (Steel). עם זאת, טעות הדפסה גרמה לכך שהעטיפה תצא בצבע זהב, טעות שלא תוקנה גם בהוצאות המאוחרות.


האלבום נפתח עם "Bastille Day" והריפים העצבניים של Alex Lifeson שנחתכים לסירוגין על-ידי חטיבת הקצב של לי-פירט, המסונכרנת בדיוק פנטסטי של שעון אטומי. זה אחד השירים האגרסיביים של הלהקה מתקופת ההארד רוק הקלאסי של שנות ה- 70, אשר גם היה להיט גדול בהופעות באותה תקופה. השיר מספר על היום בו ההמון הצרפתי הסתער על הבסטיליה, מהלך אשר החל את המהפיכה הצרפתית. מעניין לציין שהשיר הזה השפיע גם על חברי "Dream Theater" בבחירת שמה הראשון של הלהקה (Majesty), שכן Mike Portnoy, אשר ידוע כמעריץ גדול של "Rush" חשב שהסיום של השיר הוא פשוט "Majesty" .


הריף המוביל בשיר השני "I Think I'm Going Bald" מזכיר את הריף של השיר "In the Mood" מהאלבום הראשון של הלהקה. השיר נכתב עבור המוזיקאי הקנדי Kim Mitchell שהיה הגיטריסט והזמר של הלהקה הקנדית Max Webster. כידוע, חברי מקס וובסטר ו- "Rush" היו מיודדים וגדי, אלכס וניל אף התארחו באחד מהשירים של מקס וובסטר "Battle Scar", שיתוף פעולה שהיווה כטריגר לכתיבת השיר "Tom Sawyer". השיר הזה כולל את אחד המשפטים שמאפיינים בצורה הטובה ביותר את הלהקה, אשר המשיכה להתפתח ולהתבגר מוזיקלית עם השנים, אבל תמיד עשתה את זה בדרכה שלה. וכך אומר המשפט: "But even when I am gray, I'll still be gray my way". יצוין שקיימת גירסה נוספת לפיה השיר הזה נכתב כמחווה לשיר "Goin' Blind" של להקת "Kiss". תימוכין לגירסה זו ניתן למצוא בספר: "Contents Under Pressure: 30 Years of Rush at Home & Away".


הרצועה השלישית "Lakeside Park" הינה שיר נוסטלגי המספר על לייקסייד פארק שממוקם בעיר St. Catharines באונטריו, האיזור בו המתופף Neil Peart גדל ועבד בחופשת הקיץ. שיר קליט וכייפי על קיץ, חברים והנאות החיים, אשר מדגים את היכולת המדהימה של הלהקה הזאת ליצור למאזין תמונה מושלמת של זמן ומקום, אפילו שהמאזין מעולם לא ביקר בו. התאריך 24 למאי שמוזכר בשיר הוא יום המלכה ויקטוריה – שנחשב יום חג קנדי.


מכאן אנחנו עוברים ליצירה שמסיימת את צידו הראשון של האלבום - "The Necromancer". יצירה בת שלושה חלקים שאורכה כ- 12 דקות. בדומה לשיר "Rivendall" מהאלבום הקודם, גם היצירה הזאת מושפעת מספרי הפטנטזיה של J. R. R. Tolkien- שר הטבעות וההוביט. ה- "Necromancer" הוא דמות של קוסם - בעל האוב מספר ההוביט, שגם מופיע בספרי שר הטבעות כדמותו של Sauron. עם זאת, ה"סאורון" ביצירה של "Rush" הינו דמות מרושעת אשר משתלטת על מוחם ונשמתם של האנשים ומרוקנת אותם מכל שאיפה ורצון. החלק הראשון של היצירה - "Into the Darkness" הינו חלק איטי ומהפנט שנועד להכניס אותנו לאווירת הסיפור. השירה המרגיעה של Geddy Lee משתלבת עם הסולואים המייללים של לייפסון שאט אט מתגברים ומפלחים את דממת היער. שלושת המטיילים המוזכרים במילות השיר הם למעשה חברי להקת "Rush" אשר הגיעו משכונת Willowdale שבטורונטו או כפי שמוזכר בשיר עצמו: “Three travelers, men of Willow Dale" . החלק השני "Under the Shadow" מסופר מנקודת המבט של ה- "Necromancer" אשר בכוחותיו צופה ועוקב אחר שלושת המטיילים נכנסים לאדמות שלו ומוביל אותם אל מרתפי הטירה שלו בכדי לעשות בהם את זממו. החלק השלישי והאחרון "Return of the Prince" מתאר את כניסתו של הגיבור מהאלבום הקודם "By-Tor and the Snow Dog” , אשר משמיד את בעל האוב בקרב הירואי, בעוד שסולו הגיטרה של Alex Lifeson בסיומו של השיר ממחיש את הניצחון הגדול.


כל הצד השני של הויניל מוקדש ליצירה בת שש החלקים "The Fountain of Lamneth" אשר אורכה מגיע לכ- 20 דקות. היצירה מתארת בצורה כרונולוגית מסע חיים שלם של אדם שאת כל חייו הקדיש למציאת "מזרקת הסליחות" (The Fountain of Lamneth) במחשבה שכך ימצא גם חיי נצח. זו יצירה מורכבת ודינמית מאוד שמוכיחה את הרצון של הלהקה הצעירה להתנסות ולהתפתח מבחינה מוזיקלית. Alex Lifeson ציין שבשיר הזה הוא שאף להגיע לצליל הגיטרה ולסגנון הנגינה של הגיטריסט Steve Hackett מלהקת "Genesis", במיוחד בקטע "No One at the Bridge".

ההצהרה הכנה הזאת של לייפסון מסבירה מדוע הלהקה בחרה ללכת בכיוון המוזיקלי השאפתני, כפי שעשתה באלבום הזה. חברי הלהקה נקרעו בין אהבתם ללהקות פרוגרסיב כמו יס וג'נסיס לבין אהבתם להארד רוק והבלוז של לד זפלין, "Cream" ו- "Blue Cheer" וההשתקפות של האהבות הללו מומחשת היטב באלבום הזה.


הניגודיות הזאת בין הסגנונות המוזיקליים היא כנראה גם נקודת התורפה של האלבום. אין פה קו מוזיקלי אחיד, יש כאן התנסות והתפזרות בין סגנונות שונים אשר הקשתה מאוד על הקהל להזדהות איתו. הוא לא היה מספיק מורכב עבור אוהבי הפרוגרסיב ולא מספיק כבד לאוהבי ההארד רוק ולכן הוא נכשל.


בעקבות הכישלון הצורם של האלבום הזה ראו חברי "Rush" לנגד עיניהם את הסוף, אבל למעשה הוא סימן דווקא את ההתחלה.


הלהקה קיבלה מחברת התקליטים הזדמנות אחרונה להוציא תקליט מסחרי וחברי הלהקה מנצלים אותה עד הסוף עם האפוס "2112".



כך יצא שאחרי נקודת השפל הגדולה ביותר שלה, "Rush" פשוט נולדה מחדש, עם מאסטרפיס שהקנה להם הצלחה אדירה וחופש יצירה מלא.!


אז בואו תקשיבו ליצירה הזאת שרק הולכת ומשתבחת עם השנים ומהאזנה להאזנה, כי היום באמת אבל באמת כבר לא עושים אלבומים כאלה.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוקו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!