ב- 17 לספטמבר 1975 הוציאה "Scorpions" לאור את אלבומה השלישי "In Trance".
יש שקוראים לו האלבום הראשון האמיתי של "Scorpions. זה היה האלבום הראשון של הלהקה בו היא נטשה לחלוטין את סגנונות ה"קראוטרוק" וה"פרוגרסיב" שאפיינו את האלבומים "Lonesome Crow" ו- "Fly to the Rainbow". האלבום הראשון בו החל להתגבש הסאונד שלה עם שירים מהודקים וקצרים יותר מאופייני "הארד רוק" והראשון שלה לכלול את הלוגו הכל-כך מוכר שילווה אותה בארבעת העשורים הבאים. זה גם האלבום הראשון של הלהקה עם המפיק החדש Dieter Dierks, שימשיך לסייע ללהקה להוציא רצף ארוך של אלבומים מצליחים בינלאומיים עד שנות ה-80. השינוי בסגנון המוזיקלי מיוחס כם לא מעט להצטרפותו של הגיטריסט Uli Jon Roth, אשר אומנם השתתף גם באלבום הקודם "Fly to the Rainbow", אבל השפעתו היתה שם מינימלית וכמעט לא מורגשת.
לאחר ההקלטות של "Lonesome Crow" יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, במהלכו שימשה כמופע החימום של להקת "UFO" הבריטית. Phil Mogg - סולן "UFO" התרשם מאוד מנגינתו והופעתו הכריזמטית של Michael Schenker והוא הציע לו להצטרף ללהקה. מייקל הסכים ועזב את "הסקורפיונס" כבר בשנת 1973, עוד לפני שהלהקה התחילה להקליט את האלבום "Fly to the Rainbow". עזיבה זו התגלתה כמכרעת, לא רק בגלל שמייקל שנקר התפתח והתפרסם בסופו של דבר כאחד הגיטריסטים הגדולים בתחומו, אלא גם בגלל הכניסה של Uli Jon Roth ללהקה, אשר סייעה לעצב את הצליל של "Scorpions" בארבעת אלבומי האולפן הבאים ובאלבום ההופעה המופתי "Tokyo Tapes". רות', שסגנונו הושפע מאוד מהסגנון של Jimi Hendrix, הביא איתו מצד אחד עוצמה וכח ומצד שני הילה מיסטית וקלאסית אשר יחד עם Rudolf Schenker ו- Klaus Meine, השלישייה הפכה לכוח המניע מאחורי הלהקה.
האלבום הראשון של ההרכב החדש, "Fly To The Rainbow", יצא אומנם בשנת 1974, כאשר Uli Jon Roth היה כבר חלק מהלהקה. ואולם, תרומתו של רות' הצטמצמה לכתיבה של שני שירים, רק אחד מהם לבדו, לעומת חמישה שירים שנכתבו על-ידי Rudolf Schenker ו- Klaus Meine, שלושה מהם בשיתוף עם Michael Schenker, כחלק מהעסקה שלו עם "Scorpions", לפני שעזב אותם לטובת "UFO".
שינוי הסגנון וההשפעה של li Jon Roth ניכרים כבר בשיר הפתיחה של האלבום "Dark Lady" אותו כתב רות'. הגיטרה המובילה והריף האכזרי שלו הופכים את "Dark Lady" לאחד השירים הכי אגרסיביים שהקליטו "Scorpions". השירה של רות' במהלך הבתים מהווה ניגוד מוחלט לשירה העוצמתית והצרחות המצמררות של Klaus Meine בפזמון.
מיד לאחר מכן מגיעה הגאונות של Rudolf Schenker ו- Klaus Meine אשר כתבו את שיר הנושא "In Trance". בלדה אפלה, בעלת גוון פסיכדלי עם כניסות חזקות ופזמון מתכתי. הוא לא נשמע כמו שום דבר שהם הקליטו עד אז ואולי אפילו מאז. את השיר כתבו קלאוס ורודולף במהלך המתנה להופעת הלהקה בכנסייה בעיירה Ligneuville שבבלגיה. השניים סיפרו שהאווירה במקום הייתה בלתי נתפסת. הכנסייה נתנה להם את ההשראה והסאונד המיוחד לכתיבת השיר במהלך הסאונד צ'ק שלפני ההופעה. רות' סיפר שבתחילה הסתייג מהשיר, הוא נשמע לו חשוף מידי ולכן גם בחר לבצע סולו מינימליסטי שנשמע לו בכלל כמו שינוי טון.
בקטע השלישי מגיעה הבלדה העצובה "Life's Like a River", המתייחסת לתהליך ההזדקנות ולחיים שפשוט חולפים להם כמו זרם הנהר. השיר הזה משתלב היטב עם הקו הדי מלנכולי של האלבום שהתחיל עם הלחן המהורהר של "In Trance" ובהמשך ישתקף גם בליריקה של שירים כמו "Living and Dying".
"סקורפיונס" ידועים ביכולת המדהימה שלהם לשלב בלדות נוגות ומתקתקות עם הבי מטאל קראנצ'י ומכסח, אז זהו, שהכל התחיל כאן, באלבום הזה, והדוגמא הבולטת לכך היא ה"נדנדה" המוזיקלית שחווינו למן תחילת האלבום וממשיכה עם "Top of the Bill". ריף פשוט וסוחף של Rudolf Schenker עם שירה עוצמתית של Klaus Meine אשר גם כתבו את השיר וכמובן עבודת גיטרה מובילה וסוחפת של Uli Jon Roth, אשר מייצרים כאן את "חותמת הסאונד" הכל-כך ייחודית של הלהקה.
הנדנדה המוזיקלית נמשכת עם בלדה נוספת שחותמת את הצד הראשון של האלבום - "Living and Dying", אשר כמו שכתבנו הינה אחת המלנכוליות של הלהקה הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה לירית:
"Nothing really looks pretty and I’ve been alone, I’ve been alone, I’ve been alone
And in my heart many wishes are crying, living and dying"
השיר נכתב אומנם על-ידי Rudolf Schenker ו- Klaus Meine אבל אין שום ספק שהוא לא היה נשמע כפי שהוא לולא הנגינה המדהימה של Uli Jon Roth, אשר מעצבת את האווירה הכללית של השיר.
אמרנו כבר "נדנדה מוזיקלית"? אז הרצף הזה נשמר עם "Robot Man" שפותח את הצד השני של האלבום. השיר נשען על הריף ה"קראנצ'י" והמוזר משהו של Rudolf Schenker, על הקצב המהיר שנשמר על-ידי חטיבת הקצב היציבה של Rudy Lenners ו- Francis Buchholz ועל השירה עם האפקט ה"רובוטי" של Klaus Meine. אבל גם כאן, השיר לא היה נשמע כפי שהוא לולא משפטי הגיטרה והגיטר ליקס של Uli Jon Roth שמוסיפים כל-כך לאווירה.
האלבום ממשיך עם שני שירים שנכתבו על-ידי Uli Jon Roth באופן בלעדי. הפתיחה של "Evening Wind" הזכירה לנו במשהו את זו של "White Room" של "Cream", אבל ההמשך שונה בתכלית והוא טובע בים של מלנכוליות עם קצב איטי של Doom "בלאק סאבאתי" אשר מנווט את דרכו בין הסולואים הצורבים והשוברים של רות'.
אחריו מגיע "Sun in My Hand" הבלוזי אותו שר Uli Jon Roth על בסיס המלודיה של הגיטרה שמלווה את קולו, ממש בדומה למנטור האישי שלו Jimi Hendrix אשר רוחו שורה גם על עבודת הגיטרה בשיר. בוא נאמר את האמת, היכולות הווקאליות של רות' אינן מדהימות וזו גם כנראה הסיבה שהן מצומצמות לשירים אותם כתב באופן אישי.
לפני סיום, מגיע לו "Longing for Fire" שכתבו Rudolf Schenker ו- Klaus Meine, אשר הדרייב שלו הזכיר לנו במקצת את "This Is My Song" שהשניים כתבו לאלבום הקודם. שימו לב לנגינת הבס המאלפת של Francis Buchholz שעושה כאן עבודת מדהימה, כמו גם לסולו המדהים של Uli Jon Roth.
הנדנדה המוזיקלית שהחלה עם "Dark Lady" העוצמתי והכבד של Uli Jon Roth, מסתיימת באווירה מלנכולית עם הקטע האינסטרומנטאלי "Night Lights" שגם אותו כתב רות'. זה ללא ספק אחד הקטעים המלודיים הטובים ביותר שהגיטריסט הגדול הזה כתב אי פעם ודרך מצוינת לסיים את האלבום.
האלבום "In Trance" היה האלבום הראשון בו עיצבה "סקורפיונס" את הסאונד הייחודי שלה, והאמינו לנו שעד כמה שהוא מצוין, זה רק הלך והשתפר משם. עטיפת האלבום שכללה, לראשונה, את הלוגו המפורסם של הלהקה שמלווה אותה עד היום, אבל היא כן היתה הראשונה שייצרה ביקורת, הכל הודות תמונת השד החצוף המופנה לכיוון גיטרת הסטרטוקאסטר הלבנה של אולי רות', שהעז לבצבץ לו מתחת לחולצה של הדוגמנית. זה האלבום הראשון ולא האחרון של "Scorpions" בו העטיפה תצונזר, שכן בהוצאות מאוחרות שלו השחירו את השד הסורר, כך שהוא לא נראה עוד.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט