Sonic Youth - Daydream Nation
ב- 18 באוקטובר 1988 יצא "Daydream Nation", אלבום האולפן החמישי של להקת "Sonic Youth".
בשלהי שנות השמונים, המוזיקה האמריקאית העצמאית רחשה מתחת לפני השטח, אך עדיין הייתה זקוקה ליצירה מונומנטלית שתגשר בין האוונגרד המחתרתי של ניו יורק לבין עוצמת הרוק רחבת היריעה. הרביעייה הניו יורקית "Sonic Youth", שהורכבה מהגיטריסטים והסולנים Thurston Moore ו-Lee Ranaldo, הבסיסטית והסולנית Kim Gordon והמתופף Steve Shelley, כבר הספיקה לבסס לעצמה מעמד של כבוד בסצנת הנויז-רוק והנו-ווייב עם אלבומים פורצי דרך כמו "EVOL" משנת 1986 ו-"Sister" משנת 1987. אולם בקיץ 1988, לאחר שנפרדה מלייבל הפאנק העצמאי "SST Records" בעקבות חילוקי דעות ניהוליים וחתמה בחברת "Enigma Records", החליטה הלהקה להמר על כל הקופה וליצור אלבום כפול, שאפתני וחסר פשרות שישנה לעד את פני הרוק האלטרנטיבי.
ביולי ובאוגוסט 1988 נכנסה הלהקה לאולפני "Greene St. Recording" שבשכונת סוהו במנהטן, אולפן שהיה מזוהה באותה תקופה דווקא עם חלוצי היפ-הופ כמו "Public Enemy" ו-"Run-D.M.C.". לצד טכנאי הסאונד והמפיק השותף Nicholas Sansano, שהגיע מעולם ההיפ-הופ והביא עמו גישה רעננה של עומק אקוסטי, הפרדת תדרים חדה והדגשת תופים עוצמתית, הצליחה "Sonic Youth" ללכוד לראשונה את מלוא העוצמה הפיזית של הופעותיה החיות. בתקציב של שלושים אלף דולר בלבד, גבוה יחסית לסטנדרטים העצמאיים של הלהקה עד אז, הרכיבו מור ורנאלדו סימפוניות גיטרות מהפנטות המבוססות על עשרות כיוונים אלטרנטיביים לא שגרתיים, פידבקים נשלטים ושימוש במברגים ומקלות תופים על המיתרים, בעוד שלי וגורדון סיפקו עוגן קצבי דוחף ודינמי שהפך את הרעש הטהור למלודיה ממכרת.
האלבום נפתח באחד ההמנונים הגדולים והמזוהים ביותר של הרוק האלטרנטיבי אי פעם, "Teen Age Riot". השיר מתחיל בקטע פתיחה חלומי ומהפנט שבו Kim Gordon מדקלמת בקולה האדיש והמכשף שורות זרם תודעה, לפני שריף הגיטרות המלודי והמסחרר של Thurston Moore ו-Lee Ranaldo מתפרץ קדימה בדהירה בלתי ניתנת לעצירה. הטקסט של מור מדמיין מציאות חלופית שבה גיבור האינדי והגיטריסט J Mascis מלהקת ".Dinosaur Jr" נבחר לנשיא ארצות הברית ומוביל מרד נעורים תרבותי נגד השמרנות של סוף עידן רייגן.
מיד לאחר הפתיחה האופורית, האלבום משנה כיוון בחדות עם "Silver Rocket", מתקפת פאנק-נויז מסחררת ומהירה כברק שבה מור צורח מעל ריף גיטרה דוקרני, רק כדי להתפרק באמצע השיר אל תוך סופת פידבקים ורעש לבן כאוטי שמתגבש בחזרה באופן פלאי לבית האחרון. מנגד, "The Sprawl" הארוך והאפלולי, ששאב את שמו והשראתו מספרי הסייברפאנק של הסופר ויליאם גיבסון ומרומן המתח של Denis Johnson, מציג את גורדון במיטבה כשהיא משרטטת דיוקן קודר של התפרקות הפרברים האמריקאיים מעל גרוב איטי וגיטרות מייללות שנמשכות על פני יותר משבע דקות של שכרון חושים.
הצד השני של האלבום ממשיך להעמיק את המתח שבין יופי מלודי לחיספוס אוונגרדי. השיר "'Cross the Breeze" מציג את אחת ההופעות הווקאליות העוצמתיות והטעונות ביותר של Kim Gordon, שנעה בין לחישה אינטימית לזעקה חנוקה מעל ריפים חדים ומתחלפים. אחריו מגיע "Eric's Trip", שבו Lee Ranaldo לוקח את מושכות השירה ומגולל בטון פואטי סיפור מסע פסיכדלי בהשראת סרטו של אנדי וורהול, ומיד אחריו "Total Trash", אפוס בן שבע וחצי דקות של גרוב גיטרות אינסופי שמדגים כיצד הלהקה מסוגלת לקחת מוטיב מלודי פשוט ולהפוך אותו למסע טראנס חשמלי סוחף.
בחלקו השלישי של התקליט הכפול בולטים "Hey Joni", מחווה אנרגטית וסוערת בביצועו של רנאלדו שמשלבת בין רוח הרוקנרול של Bo Diddley לבין הכתיבה הביטניקית של ויליאם בורוז וג'וני מיטשל, וקטע הקולאז' המוזר "Providence", שמורכב מהקלטת הודעה קולית אמיתית שהשאיר חברם הבסיסט האגדי Mike Watt במזכירה האלקטרונית של מור, על רקע פסנתר מרוחק ומגבר גיטרה שהתחמם יתר על המידה. מיד לאחר מכן מגיע "Candle", אחד השירים הרגישים, המלודיים והנגישים ביותר באלבום, שמציג משחקי גיטרות עדינים ומדויקים בין מור ורנאלדו ושירה מלנכולית שמאזנת את האינטנסיביות של היצירה, ולצדו "Rain King" הסוחף שבו רנאלדו שב לקדמת הבמה.
הצד הרביעי והאחרון נפתח עם "Kissability" הקצר והחצוף בביצועה של גורדון, שעוסק במבט הציני והנצלני של תעשיית הבידור והקולנוע, ומוביל אל גולת הכותרת החותמת של האלבום, הטרילוגיה המונומנטלית בת ארבע עשרה הדקות המורכבת משלושה פרקים מחוברים, "The Wonder", "Hyperstation" ו-"Eliminator Jr.". ביצירה הזו מתנקזים כל המרכיבים שהפכו את "Sonic Youth" ללהקה חד פעמית, מבנייה הדרגתית של מתח אורבני לילי, דרך ריחוף פסיכדלי מהפנט באולפן האפלולי, ועד להתפרצות הסיום האלימה והרועמת ששואבת השראה מלהקת "ZZ Top" וממוטטת את קירות האולפן.
גם עטיפת האלבום הפכה לאייקון תרבותי בפני עצמו. הלהקה בחרה בציור השמן המפורסם "Kerze", נר בעברית, משנת 1983 של האמן הגרמני המוערך Gerhard Richter. הציור הריאליסטי והמינימליסטי של נר בודד הבוער בחשיכה העניק לאלבום הילה של אמנות גבוהה ושיקף באופן מושלם את האור השברירי שמנצנץ מתוך חשכת הדיסטורשן והניכור העירוני.
עם צאתו, זכה "Daydream Nation" לשבחים אדירים ממבקרי המוזיקה ברחבי העולם, נבחר לאלבום השנה ודורג בצמרת מצעדי העשור של המגזינים החשובים ביותר. למרות שבהפצתו הראשונית סבל מקשיים לוגיסטיים של חברת Enigma, האלבום סלל את הדרך לחתימתה של הלהקה בחברת התקליטים הגדולה "Geffen" תחת תת-הלייבל "DGC", מהלך היסטורי שבזכותו שכנעה "Sonic Youth" את חברת התקליטים להחתים להקה צעירה מסיאטל בשם "Nirvana" ולשחרר את "Nevermind". בשנת 2006 נבחר האלבום על ידי ספריית הקונגרס של ארצות הברית לשימור בארכיון ההקלטות הלאומי בשל חשיבותו התרבותית וההיסטורית. במבחן הזמן, "Daydream Nation" נותר נקודת השיא המוחלטת של הרוק האלטרנטיבי האמריקאי בשנות השמונים, מפת דרכים מרהיבה שהוכיחה שרעש, ניסיוניות ואמנות אוונגרדית יכולים להפוך להמנון נצחי של דור שלם.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות