Stone Temple Pilots - No.4
האלבום "No. 4", הרביעי של "Stone Temple Pilots" שוחרר ב-26 לאוקטובר 1999!!
האלבום הזה מגיע אחרי הפסקה מאולצת שנטלה הלהקה מאז הוצאת
האלבום Tiny Music… Songs From The Vatican Gift" Shop", שלוש שנים קודם לכן.
החל משנת 1992 החלו להיפער סדקים בלהקה, אשר רק הלכו והתרחבו במהלך השנים, בעיקר בשל בעיית ההתמכרות לסמים הקשה של Scott Weiland.
הקרע הזה הלך והתרחב ושיאו הגיע לאחר שחרור האלבום "Tiny Music"… בשנת 1996. ההתמכרות ההולכת ומחמירה של סקוט, בעיות ההתנהגות שלו וחוסר היכולת שלו לתפקד, דחפה את שלושת החברים האחרים להקים בינתיים פרוייקט צדדי, מתוך תקווה שהם יוכלו לחזור לתפקד כלהקה לאחר שסקוט יחזור לעצמו. הם הקימו יחד עם הזמר Dave Coutts מלהקת "Ten Inch Men" הרכב חדש שנקרא "Talk Show" ואפילו שחררו במסגרתו אלבום הנושא את שם ההרכב בשנת 1997.
סקוט שחש סוג של טינה נגד חבריו על המהלך ואפילו ליכלך עליהם בתקשורת, ניצל את הזמן למאבק בהתמכרות הקשה שלו. כחלק מתהליך ההתנקות הוא עבד על אלבום הסולו הראשון שלו "12 Bar Blues" אשר שוחרר במרץ 1998 וקיבל ביקורות טובות.
אבל כנראה שהזמן באמת מרפא את הפצעים כי ארבעת החברים הצליחו להתעלות על עצמם, לפתור את המחלוקות ביניהם ולחזור לעבוד ביחד כבר בהמשך שנת 1998.
האיחוד המחודש הכניס בלהקה אנרגיות חיוביות אותם יצקו ארבעת החברים אל תוך תהליך הכתיבה. סקוט תיאר את התהליך כחיובי, כאשר כל השירים נכתבים על-ידי כל החברים יחד באולפן. הוא ציין שהמפיק האגדי שעבד באופן קבוע עם הלהקה, Brendan O'Brien, דחף אותם להכניס את הלב והנשמה אל תוך היצירה. הבסיסט Robert Deleo ציין שסקוט היה צלול וממוקד כמו בימים של אלבום הבכורה "Core" וזה דחף את הלהקה ליצירה עם אנרגיות חיוביות.
יש לציין שבאותה תקופה לא מעט להקות רוק בחרו לשנות סגנון ואפילו להתנסות קצת עם סינתסייזרים ואלקטרוניקה. דוגמאות ניתן למצוא באלבום "Adore" של "Smashing Pumpkins" ובאלבום "The Science Of Things" של Bush שיצא ממש בדיוק באותו היום.
על-כך יש להוסיף את העובדה שגם האלבום הקודם של הלהקה "Tiny Music" משנת 1996 היה די ניסיוני ושונה מה- DNA הבסיסי של הלהקה. למרות זאת ואולי בשל זאת, חברי הלהקה בחרו באופן מודע לחזור לשורשים, לרוק הגיטרות הבסיסי, ועמלו על יצירת אלבום כבד בדומה לאלבום הבכורה "Core".
והתוצאה היתה בהתאם. "No. 4" הוא אלבום רוק גיטרות חי ובועט. ניתן לשמוע את זה כבר מרצועת הפתיחה "Down" שהיא גם הסינגל המוביל מהאלבום. ריף הפתיחה הכבד והמנסר עם הגיטרה שכוונה באופן מכוון למטה, מהווה הצהרת כוונות של הלהקה על מה שאנחנו הולכים לקבל בהמשך.
הרצועה השניה "Heaven & Hot Rods" מזכירה באופן מדהים את הסאונד, הווייב והמקצב של "Sex Type Thing", הרצועה השניה מהאלבום "Core".
המתקפה נמשכת עם שירים כמו "No Way Out", "Glide" שהינו אחד השירים הטובים באלבום, ועם "Sex & Violence" שממשיכים כולם להתכתב עם האלבום "Core". נכון, יש באלבום הזה גם את "Pruno" הפופ/רוקי והמעט "טריפי" שמזכיר את מה שעשתה הלהקה בשני האלבומים הקודמים, את "Sour Girl" הרגוע והשקט יחסית ואת הבלדה המרגשת "Atlanta" שנכתבו שניהם על פירוק מערכת היחסים של סקוט עם אשתו הראשונה Janina Castaneda, אבל הלב של האלבום הזה נעוץ עמוק ברוק הגיטרות המחוספס של ראשית שנות ה- 90 מאשר עם הגל המסחרי שתקף את להקות האלטרנטיב בסיומו של העשור.
עוד לפני יציאת האלבום נכנס Scott Weiland לכלא בעקבות הפרת תנאי המבחן שלו ונידון לשנת מאסר. הדבר הקשה על קידום האלבום בתחילת דרכו. למרות המשבר המשיכה הלהקה לפעול והוציאה את "Shangri-La Dee Da" ב-2001. לאחר הפירוק ב-2003 היא התאחדה מחדש להופעות ב-2008, ואלבום האולפן הבא שלה יצא ב-2010.
ערוץ VH1 תיעד את האלבום בתוכנית "Storytellers" שהוקלטה בשנת 2000 ובה חברי הלהקה מנגנים ומספרים את האלבום.
האלבום "No. 4" סימן את תחילתו של הסוף והוא כנראה גם האלבום האחרון הטוב של הלהקה, אשר לא הצליחה לשחזר בהרכב הנוכחי את רגעיה הגדולים שנותרו אי שם בשנות ה- 90.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות