top of page

Stone Temple Pilots - Core

אלבום הבכורה של "Stone Temple Pilots" שוחרר ב-29 לספטמבר 1992 ונקרא "Core".


מדובר באחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר בכל הזמנים, עם מכירות של למעלה מ- 8 מיליון עותקים. פי שתיים ממה שמכר האלבום "Dirt" של להקת "Alice in Chains", אשר יצא בדיוק באותו היום.


אז סיפורו של האלבום הזה מתחיל אי שם בשנת 1986 כשהזמר Scott Weiland פגש את הבסיסט Robert DeLeo. השניים מיד מצרפים את אחיו הבכור של הבסיסט Dean DeLeo בגיטרה ואת המתופף Eric Kretz ומתחילים להופיע במועדונים באיזור דרום קליפורניה. בשנת 1990 הלהקה שעונה אז לשם "Mighty Joe Young" נכנסת כבר לאולפן ומקליטה דמו. במקביל הלהקה ממשיכה לבנות את קהל המעריצים שלה באיזור קליפורניה, דבר אשר מושך את תשומת ליבה של חברת התקליטים אטלנטיק שמיד מחתימה אותם על חוזה הקלטות. במהלך ההקלטות מקבלת הלהקה הודעה מעורך הדין שלה ולפיה קיים אמן בלוז העונה לשם "Mighty Joe Young" והלהקה נאלצת לשנות את שמה ל- "Stone Temple Pilots", את ההשראה הם קיבלו מסטיקרים שעיטרו את סביבת חדר החזרות שלהם ופרסמו את חברת השמנים הידועה "STP" . בין השמות שהועלו ותאמו את ראשי התיבות הנ"ל היו Shirley Temple's Pussy ו- Stereo Temple Pirates.


(Photo: Katrina Dickson)


קשה מאוד להאמין ,אבל האלבום המופתי הזה שהוקלט במשך חמישה שבועות בלבד וטס הישר לראש מצעדי המכירות, הוא אלבום שיצר דיסוננס קשה בין המעריצים למבקרים, אשר מרביתם קטלו אותו בעת יציאתו עם מילים כמו "גניבה", "העתקה", "חוסר זהות", תוך השוואה ללהקות "פרל ג'אם", "אליס אין צ'יינס" ו"נירוונה".

יחד עם זאת, ממרומי 20 פלוס שנותיו של האלבום, ניתן לומר בוודאות שהאלבום של הלהקה הדרומית מסאן דייגו, זכאי לכל הסופרלטיבים הקיימים, "בזכות ולא בחסד" וכי הוא אינו נופל ברמתו מיתר אלבומי המופת של ארבעת הלהקות הגדולות מסיאטל.


השיר הראשון שהוקלט לאלבום הוא דווקא הקטע הקצרצר "Wet My Bed" שנולד מאילתור של סקוט ורוברט כשהיו לבד באולפן. בסיום הקטע ניתן לשמוע את המפיק Brendan O'Brien נכנס לאולפן ואומר All right, now what?.

אגב, ברנדן הוא מפיק על חלל שעבד עם להקות כמו: AC/DC", "Red Hot Chili Peppers", "Soundgarden", "Audioslave", "Rage Against the Machine", "Incubus", "Korn", "Mastodon", "Pantera, ועוד.


אחרי "Wet My Bed" הכל כבר זרם והאלבום הוקלט בפחות מחמישה שבועות, כאמור.

קטע הפתיחה "Dead & Bloated" נפתח במעין אקפלה מחוספסת ומיד לאחריה נכנס הריף הכבד והמלוכלך של דין אשר נותן את הטון לסאונד שנפגוש בהמשך האלבום. השיר מדבר ככל הנראה על בגידה במערכת יחסים, למרות שסקוט לא אישר זאת. נתון מעניין לגבי השיר, כשהלהקה היתה בטור עם לינקין פארק בשנת 2001, Chester Bennington היה עולה לבמה ומבצע את השיר הזה איתם. מאוחר יותר צ'סטר יתפוס את מקומו של סקוט לזמן קצר בלבד לאחר שהאחרון פוטר מהלהקה בשנת 2013.


משם אנחנו ממשיכים לשיר "Sex Type Thing" שמתפוצץ עלינו כמו הר געש עם הריף האלמותי והסוחף של דין.

כאן המקום לציין שדין הוא הגיטריסט היחיד בלהקה והוא עושה עבודה מדהימה. מי שמאזין לאלבום ולסאונד העבה והמלא, בטוח שיש כאן שני גיטריסטים לפחות. הסאונד הזה עובר אגב היטב גם לבמות, כפי שראינו במו עיננו בהופעת הלהקה בישראל ב-2019. דין הוא ללא ספק אחד הגיטריסטים הגדולים של שנות ה-90, למרות שלטעמנו אינו מוערך מספיק. זה הסינגל הראשון שהלהקה שחררה מהאלבום והוא נכתב על בחורה שסקוט יצא איתה ואשר נאנסה על-ידי שלושה חברי נבחרת פוטבול בתיכון בו למדה. סקוט טען שהשיר הוא הצהרה זועקת נגד מעשי אונס.



השיר "Wicked Garden" הינו שיר שלא שוחרר כסינגל מהאלבום, עם זאת הוא אחד מהשירים האהובים על מעריצי הלהקה. מילות השיר נכתבו על-ידי סקוט על העליות והמורדות בחיים, בין היתר אלה המגיעות בעקבות השימוש בסמים.



הבלדה המקסימה "Creep" הינה בלדת גראנג' מלודית ומלנכולית שהיא פשוט קלאסיקה! המוזיקה לשיר נכתבה דווקא על-ידי רוברט, שציין שהוא הושפע בכתיבה מהשיר "Heart Of Gold" של Neil Young. מבחינת ליריקה סקוט שכתב יחד עם רוברט את המילים ציין שהוא מדבר על האפתיות של נער בגיל ההתבגרות ותחושת האי שייכות בגיל הזה. אגב בשנת 2001 יצאה גירסת הופעה של השיר בשיתוף Aaron Lewis מלהקת "Staind".

כמו-כן, השיר הזה נכלל בפסקל הסרט "Black Hawk Down".



השיר "Plush" הוא כנראה החותמת המוזיקלית של ההרכב הזה והוא מן הסתם הלהיט הכי גדול של הלהקה. שיר מהפנט עם מבנה אקורדים מאוד מיוחד ומעניין שהושפע מסיפור על צעירה מסן דייגו שנעלמה ומאוחר יותר נמצאה ללא רוח חיים. הן הגירסה האקוסטית והן גירסת האלבום "הורסות" באותה מידה, כאילו הלהקה ציידה אותנו במכוון בשתי גירסאות, אחת לכל עת או מצב רוח.


ואי אפשר לסיים את הסקירה בלי מילה על השיר שחותם את האלבום "Where The River Goes". זה השיר הכי ארוך של הלהקה בכל הקריירה שלה אשר נפרש על פני 8:26 דקות, בהחלט לא אופייני לז'אנר ולתקופה. מעניין לציין שהלהקה כתבה את הריף של השיר בפעם הראשונה בה הם פגשו וג'ימג'מו עם דין אשר החליף את הגיטריסט הראשון של הלהקה Corey Hickok. דין האח הבכור והגדול מרוברט בחמש שנים שיחק אותה קשה להשגה ולא נענה בתחילה לבקשות של אחיו ויתר החברים להצטרף ללהקה. ואז כשהוא כבר הגיע, הקסם קרה וכבר במפגש הראשון השיר הזה נכתב. סקוט שיחזר שהוא פשוט היה המום מהנגינה של דין ומיד כתב את המילים לשיר המבוססות על הרגשות שלו ועל ההחלטה לזרום כמו הנהר לאן שהחיים יקחו אותך.


אין ספק, זה אלבום מדהים והוכיח מעל כל ספק שללהקה הזאת יש עוד הרבה מה לתת בהמשך, כפי שאכן עשתה באלבומים נוספים במהלך שנות ה-90.


להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Commentaires


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page