ב- 16 לאפריל 1991 שוחרר האלבום "Temple Of The Dog" של ההרכב הנושא את אותו השם.
זו היתה שנה מטורפת, אחת השנים הגדולות במוזיקה. השנה בה השוליים התמרכזו והאלטרנטיב הפך למיינסטרים.
זהו סיפור יצירתו של אחד מהאלבומים הקסומים והמופתיים שיצאו מסצינת הגראנג' ובכלל באותה שנה מדהימה, ועוד כמה עובדות מעניינות מתוך ההקלטות עצמן.
הישארו איתנו לפרק השלישי בסדרת "Class Of 91".
זה סיפורו של האלבום המופתי של הסופרגרופ הכי גדול שיצא מסיאטל, אשר בזמן יציאתו לא ידע בכלל שהוא סופרגרופ.
יצירת מופת שקיבלנו מהסצנה בסיאטל ואשר לולא הנסיבות הטראגיות שאפפו אותה, יתכן ולא הייתה באה כלל לעולם.
הסיפור של האלבום הזה מתחיל עם דמות צבעונית, מוכשרת, כריזמטית וסוחפת בשם Andrew Wood שהיה זמר, נגן ויוצר בלהקות "Malfunkshun" ו- "Mother Love Bone". יחד איתו בלהקת "Mother Love Bone" היו חברים הבסיסט Jeff Ament והגיטריסט Stone Gossard (שתוך זמן קצר יהפכו מכורח הנסיבות לחברים בהרכב חדש שייקרא Pearl Jam). הלהקה הוקמה בשנת 1987 והיוותה את פריצת הדרך של סצנת הגראנג' בסיאטל. כולם ידעו מי זה Andrew Wood שהיה כריזמטי ומוכשר בצורה בלתי רגילה. Chris Cornell סיפר שהלהקה הייתה מופיעה במועדנים קטנים עם 20 איש בלבד אבל אנדרו היה גורם לך להרגיש שאתה בהופעה באיצטדיון של 20 אלף איש.
ווד נפטר ממנת יתר במרץ 1990, מיד אחרי שהלהקה סיימה להקליט את אלבומה היחיד "Apple", אותו ווד לא זכה לראות משוחרר. Chris Cornell שגם היה שותף לדירה עם Andrew Wood, חזר עם להקתו "Soundgarden" מסיבוב הופעות בארה"ב בדיוק ביום שאנדרו הלך לעולמו, וכבר מספר ימים לאחר מכן יצא שוב לסיבוב הופעות שהיה מתוכנן ללהקתו באירופה. קורנל חשב שזה יהיה רעיון טוב לא להיות בסביבה שתזכיר לו כל הזמן את חברו הטוב וכך יהיה לו יותר קל להתמודד עם הצער, האובדן והכאב. אך קורנל הבין מהר מאוד שטעה. היה לו קושי רב להתמודד עם הסיטואציה לבד ללא חבריו מסיאטל. כתוצאה מכך, הדבר היחיד שהוא חשב לעשות זה לכתוב שירים.
(Photo: Pearl Jam Facebook Page)
קורנל ידע שהשירים שכתב אינם מתאימים בסגנון לסאונדגרדן, אך הוא לא רצה לשמור אותם במגירה או לזרוק אותם מבלי שאף אחד ישמע אותם, אז הוא החליט לבדוק עם אמנט וגוסארד שהיו חברים בלהקתו של ווד, אם הם מעוניינים ליצור סינגל.
באחד הראיונות סיפר קורנל כי הוא מאוד חשש שהם יחשבו שהוא מנסה לנצל לרעה את מותו של אנדרו ואת המוניטין של הלהקה. לבסוף הוא אזר אומץ ושלח להם דמו שהוא הקליט עם שני השירים "Say Hello 2 Heaven" ו- "Reach Down". ג'ף וסטון שבאותה תקופה לא היו סגורים על העתיד שלהם ורק התחילו לגבש את "פרל ג'אם" אהבו מאוד את הרעיון. הם הזמינו גם את הגיטריסט Mike McCready - חברו של Stone Gossard, נפגשו עם קורנל ו- Matt Cameron (מתופף סאונדגרדן) ומיד התחילו לעבוד על שירים נוספים.
הואיל ולא הייתה מעורבות של חברת תקליטים או חברת הפקות ברקע, לא היו שום ציפיות מהסשן שלהם ביחד.
הם הרגישו משוחררים, יצירתיים ונהנו מכל רגע !!
ג'ף סיפר שיותר מהכל הם רצו לנגן, החיבור עם כריס ומאט היה כל-כך טבעי ומהנה, עד כי תוך 15 יום בלבד הם הקליטו את כל האלבום. אפילו Eddie Vedder שבדיוק נחת מסן דיאגו כדי "לעבור אודישן" לפרל ג'אם היה נוכח באולפן, ו"ללא ידיעתו" הקליט את הסינגל הראשון מהאלבום "Hunger Strike", וגם הוסיף קולות רקע בשירים נוספים. בסרט "PJ20" של פרל ג'אם, מספר אדי שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע את עצמו על אלבום אמיתי.
(Photo: Tumblr)
האלבום הזה הוא פשוט פלא מוזיקלי שהיווה חלק מתהליך גיבוש הסאונד שמגדיר את הגראנג'. שילוב של בלוז, מטאל ואלטרנטיב, עם השפעות של "בלאק סאבאת'" ו"לד זפלין" ועם הרבה מאוד רגש שנוצק אל תוך תהליך היצירה וזועק החוצה מכל השירים. כל אלה הפכו אותו לאלבום אלמותי שצלילי הגיטרות החשמליות שלו ימשיכו להדהד מעבר לזמן...
שמו של האלבום לקוח מתוך הבית הראשון של השיר "Man Of Golden Words" של להקת "Mother Love Bone".
כל השירים באלבום נכתבו ע"י Chris Cornell למעט "Pushin Forward Back" שנכתב בשיתוף עם Stone Gossard ו- Jeff Ament, והשירים "Times of Trouble" ו- "Four Walled World" שנכתבו בשיתוף עם Stone Gossard.
איכות הכתיבה והביצועים באלבום מדהימה, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר בהרכב שניגן זמן מאוד קצר יחד ולא היה לו זמן מספיק בכדי להתגבש. איכות הנגינה של החברים מדויקת, מהודקת ומלאת רגש. אבל זו לא הנגינה שעושה את האלבום הזה לכל-כך מיוחד, אלא השירה. קורנל נמצא כאן בשיאו, גונח, מילל וזועק את נשמתו החוצה, וזה נשמע מדהים, מרגש ומצמרר.
מרבית השירים באלבום איטיים, מלודיים ומלאי רגש.
(Photo: Temple Of The Dog Facebook Page)
האלבום נפתח עם "Say Hello 2 Heaven" שהינו ללא ספק "השיא" של קורנל בכל הקריירה העניפה שלו, מבחינה ווקלית, תרתי משמע. מעבר לעובדה שקורנל נשמע כאן מדהים, זהו הקול הגבוה ביותר שקורנל מתועד בו בהקלטה (הקשיבו לסוף השיר).
אחד הרגעים המרגשים בתהליך יצירת האלבום הזה מיוחס להקלטת השיר "Hunger Strike". זה השיר האחרון שנכתב והוקלט, רק מהסיבה שקורנל לא רצה מספר שירים אי זוגי של 9 שירים. אדי וודר בדיוק נחת מסאן דיאגו והגיע לאולפן. הוא ראה את החברים בפעם הראשונה ושם לב שקורנל נאבק עם עצמו דווקא בשירה של החלקים הנמוכים. הוא לא זוכר מאין הגיע לו האומץ, אבל הוא פשוט ניגש למיקרופון ושר את תפקידי השירה הנמוכים וקורנל ציין אחר כך שאדי שר בדיוק איך שהוא עצמו רצה להישמע. השיר הזה היה לסינגל הראשון מהאלבום וגם הפך לשיר הכי מצליח ומפורסם ממנו.
רגע מדהים נוסף באולפן נרשם בעת הקלטת "Reach Down". זה אחד מרגעיו הגדולים של מייק מקרידי שבדומה לוודר גם היה "החדש בחבורה". במהלך הקלטת הסולו המדהים בן למעלה מ- 4 דקות בשיר, נפלו למקרידי האוזניות. לדברי קורנל את חציו השני של הסולו ניגן מקרידי בלי לשמוע בכלל את יתר הכלים. מקרידי משחזר שקורנל תיכנן בכוונה את השיר כך שיהיה ארוך. הוא ממש רצה לעצבן את חברות התקליטים. בדמו שקורנל השמיע לחברים הוא ניגן על כל הכלים, גם על התופים. ג'ף אמנט ציין שכולם היו אז בראש של Neil Young & Crazy Horse והשיר הזה היה ניסיון לייצר שיר של 10 דקות בסיגנון.
השיר "Pushin Forward Back" נכתב על-ידי קורנל בשיתוף אמנט וגוסארד. זה אחד מארבעה שירים באלבום בהם וודר שר קולות רקע, ואיזה הרמוניות מדהימות יש לו ולקורנל ביחד. זה השיר הראשון שההרכב ביצע בלייב עוד לפני יציאת האלבום ב- 13 לנובמבר 1990 ב- Off Ramp Café בסיאטל.
את השיר "Call Me A dog" כתב קורנל על חברתו דאז Susan Silver שגם ניהלה באותו זמן את "Alice In Chains". השיר נועד כנראה לתאר את הבעיות שהיו להם בזוגיות עוד לפני שהתחתנו.
מעניין לציין שהשיר "Times of Trouble" החל בכלל מהקלטת הדמו המיתולוגית "Stone Gossard Demos '91". סטון גוסארד שגם כתב את המוסיקה קרא לקטע בזמנו "Troubled Times". קלטת הדמו בה מנגנים גוסארד, ג'ף, מייק מקרידי ומאט קמרון נועדה לסייע להרכב ההולך ומתהווה לחפש מתופף וזמר. היא נשלחה למתופף Jack Irons שהתבקש להצטרף ללהקה. הוא לא יכל אבל הוא חשב שאדי וודר יתאים להם והוא העביר לו את הקלטת שכללה חמישה שירים ביניהן השיר הזה. אדי הקליט את קולו על השיר אשר קיבל את השם "Footsteps". השיר ישוחרר בסופו של דבר כ- B side לסינגל "Jeremy" של פרל ג'אם. במקביל גם כריס קורנל הקליט את השירה שלו על הרצועה האינסטרומנטלית של גוסארד מאותה קלטת הדמו, הוסיף נגינה על מפוחית וזה מה שהפך בסופו של דבר לשיר "Times Of Trouble" המוכר לנו היום מהאלבום.
(Photo: Temple Of The Dog Instagram Page)
הקטע “Wooden Jesus” בנוי על מקצב התופים וכלי ההקשה המהפנט של מאט קמרון. קטע מיוחד ושונה עם ניחוח קאנטרי-בלוז שכולל נגינה של קורנל על בנג'ו וסולו גיטרה נהדר של מקרידי.
ויש כאן גם את “Your Savior” עם הריף הFאנקי, ואת "Four Walled World" האיטי והבלוזי שנכתב בשיתוף עם גוסארד עם הפרטלס בס של אמנט ואת שיר הסיום המדהים "All Night Thing" עם ההאמונד והפסנתר עליהם מנגן Rick Parashar שגם הפיק את האלבום יחד עם החבורה המופלאה.
האלבום אמנם לא זכה להצלחה או פופולריות באותה השנה, אך בהמשך השנה המופתית 1991, כשפרל ג'אם וסאונדגרדן הוציאו את האלבומים המופתיים "Ten" ו- "Badmotorfinger", האלבום כבר זכה להכרה רבה והפך להיות חלק משמעותי ובלתי נפרד מפסקול הסצנה בסיאטל.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט