U2 - All That You Can't Leave Behind
עודכן: לפני 7 שעות
ב- 30 באוקטובר 2000 יצא "All That You Can't Leave Behind", אלבום האולפן העשירי של להקת "U2".
בשלהי שנת 1998 ניצבה להקת "U2" בפני צומת הדרכים המורכב והמאתגר ביותר בתולדותיה. לאחר עשור שלם של הרפתקנות אמנותית נועזת, שהחלה ביצירת המופת התעשייתית והאפלה "Achtung Baby" משנת 1991, נמשכה באוונגרד של "Zooropa" משנת 1993 והגיעה לשיאה המנוכר באלבום האלקטרוני "Pop" משנת 1997 ובסיבוב ההופעות הגרנדיוזי "PopMart Tour", חשו Bono, The Edge, Adam Clayton ו-Larry Mullen Jr. כי המסכות שלבשו לאורך שנות התשעים מיצו את עצמן. הציניות, האירוניה הפוסט-מודרנית, מסכי הענק והלימון המכני העצום שמתוכו הגיחו על הבמות הרחיקו אותם מן המהות הראשונית שהפכה אותם ללהקת הרוק הגדולה בעולם בעידן "The Joshua Tree" ו-"The Unforgettable Fire". כאשר הוציאו בסוף 1998 את אלבום האוסף "The Best of 1980-1990", הבינו הארבעה כי כדי לצעוד אל תוך המילניום החדש עליהם להמציא את עצמם מחדש, והפעם על ידי חזרה אל הפשטות הגולמית של ארבעה מוזיקאים המנגנים יחד בחדר אחד.
לצורך המשימה גייסו חברי הלהקה מחדש את צמד המפיקים המיתולוגי שליווה את שעותיהם היפות ביותר, Brian Eno ו-Daniel Lanois. בסתיו 1998 התכנסו השישה באולפני Hanover Quay שבדבלין, לצד גיחות לאולפני Windmill Lane, Westland ו-Totally Wired בבירה האירית ולדרום צרפת. בניגוד לשיטת העבודה של אמצע שנות התשעים, שהתבססה על לופים אלקטרוניים ודגימות שפורקו והורכבו באולפן, הציבו לעצמם חברי הלהקה והמפיקים כלל ברזל, השירים חייבים לעמוד בזכות עצמם עם גיטרה, בס, תופים וקול בלבד. עם זאת, תהליך היצירה היה רחוק מלהיות פשוט, אינו ולנואה דחפו להמשיך בניסויים טקסטורליים בעוד שהלהקה חיפשה שירים ישירים ומלודיים, והעבודה נמשכה כמעט שנתיים תמימות, כאשר בשלבי הסיום הוזעקו המפיק הוותיק Steve Lillywhite וכן Mike Hedges, Richard Stannard ו-Julian Gallagher כדי להעניק לשירים ליטוש רדיופוני מהודק ומבריק.
מעל הקלטות האלבום ריחפו צללים אישיים כבדים שהעניקו למילים של בונו משקל רגשי חסר תקדים. בנובמבר 1997 שם קץ לחייו במלון בסידני חברו הקרוב של בונו, סולן להקת "INXS" הכריזמטי Michael Hutchence, טרגדיה שהותירה את בונו שבור לב וטעון ברגשות אשם וכעס על שלא הצליח להציל את חברו. במקביל, אביו של בונו, Bob Hewson, אובחן כחולה בסרטן סופני והלך ונחלש לאורך חודשי ההקלטות. גם במישור החיצוני ליוו את האלבום דרמות בלתי צפויות, בקיץ 1999 נגנב מתוך מכוניתו של בונו בדבלין מחשב נייד שהכיל את טיוטות המילים לכל שירי האלבום, ורק לאחר פנייה פומבית בתקשורת הושב המחשב ללהקה על ידי צעיר שרכש אותו בתום לב מבלי לדעת למי הוא שייך.
האלבום נפתח באחת מפתיחות האלבומים המזהירות בתולדות הרוק המודרני, הסינגל הראשון "Beautiful Day". השיר נולד מתוך סשן מתיש באולפן שבו עבדה הלהקה במשך שבועות על קטע קודר בשם "Always", עד שהאדג' החליף את רצף האקורדים ואינו הוסיף קצב מכונת תופים פועם וצלילי סינתיסייזר שמזכירים זריחה מתוך ערפל. בונו כתב מילים המתארות אדם שאיבד את כל רכושו ועולמו, אך בוחר להרים את עיניו אל השמיים ולמצוא יופי ופליאה בעצם הקיום. רגע השיא הווקאלי שבו קולו של האדג' מזנק בפלצט גבוה בפזמון, לצד ההפקה הנוצצת שהשלים ליליווייט, הפכו את השיר להמנון אוניברסלי שכבש מיד את המקום הראשון במצעד הבריטי וזכה בשלושה פרסי גראמי כולל שיר השנה והקלטת השנה.
מיד אחריו מגיע "Stuck in a Moment You Can't Get Out Of", שיר נשמה וגוספל עמוק שנכתב כשיחה דמיונית ונוקבת בין בונו לבין חברו המנוח האצ'נס. בונו בחר שלא לכתוב הספד מתייפח, אלא ויכוח אוהב, כואב וחסר פילטרים שבו הוא מפציר בחברו להבין שגם רגע החושך הקשה ביותר בחיים הוא רק רגע חולף שניתן לצאת ממנו. הלחן, שנשען על אקורדים שהאדג' ניגן על הפסנתר ועל עיבוד כלי נשיפה חם של Paul Barrett ברוח Sam Cooke ומוזיקת הסול של שנות השישים, העניק לאלבום את לבו הפועם ואף זיכה את הלהקה בפרס גראמי נוסף, בעוד Mick Jagger ובתו Elizabeth הקליטו עבורו קולות רקע שלא נכנסו למיקס הסופי אך בוצעו בהמשך עם הלהקה על הבמה.
האנרגיה משנה כיוון בחדות ברצועה השלישית "Elevation", פצצת אדרנלין רוקיסטית שנפתחת בגיטרת ה-Les Paul של האדג' המועברת דרך פדאל פאז ואפקט אווה-אווה מלוכלך. השיר מחבר בין הגרוב הרקדני של "Achtung Baby" לבין כוח הגיטרות החי של הלהקה, עם בס דומיננטי של קלייטון ותופים מתפרצים של מאלן. השיר נבחר גם להוביל את פסקול הסרט "Lara Croft Tomb Raider" בקיץ 2001 בגרסת מיקס רוקיסטית מחוזקת, והפך לשיר הפתיחה המחשמל של סיבוב ההופעות העולמי הנושא את שמו.
הרצועה הרביעית "Walk On" היא יצירת המופת המרכזית שהעניקה לאלבום את שמו מתוך השורה המופיעה בפזמון שלה. השיר נכתב במקור בהשראת מאבקה של מנהיגת האופוזיציה בבורמה וכלת פרס נובל לשלום Aung San Suu Kyi, שהייתה נתונה במעצר בית ממושך ונאלצה להיפרד ממשפחתה למען חירות עמה, מה שהוביל את המשטר הצבאי בבורמה לאסור על הפצת האלבום במדינה תחת עונש מאסר כבד. מבחינה מוזיקלית איחד השיר שני מקטעים נפרדים של שירים שונים ליצירה אחת מתפתחת, הנבנית בהדרגה לקראת סולו גיטרה מרחף של האדג' וקודה מרגשת שבה בונו מונה את כל הדברים החומריים שניתן להשאיר מאחור אל מול האהבה והרוח שנשארות לנצח. בפברואר 2002 קטף השיר את פרס הגראמי היוקרתי להקלטת השנה, מה שהפך את "U2" ללהקה הראשונה בהיסטוריה שזוכה בפרס הקלטת השנה שנתיים ברציפות על שני שירים מתוך אותו אלבום.
החלק האמצעי של האלבום חושף את הצד האינטימי, הבשל והפגיע ביותר של הלהקה. "Kite" הוא בלדה קורעת לב שנכתבה הן מתוך מחשבותיו של בונו על בנותיו המתבגרות והן מתוך הפרידה ההולכת וקרבה מאביו הגוסס בוב, כשהעפיפון משמש מטאפורה לאהבה שנדרשת לשחרר את האחיזה בחוט כדי לאפשר לאהוב לעוף לחופשי. אחריו מופיע "In a Little While", קטע בלוז-סול רך וחמים שנולד מתוך ג'אם לילי באולפן וכולל את אחד מביצועי השירה השבורים והמרגשים של בונו. השיר קיבל משמעות היסטורית מצמררת כאשר אגדת הפאנק Joey Ramone, סולן להקת "Ramones" והגיבור המוזיקלי הגדול של בונו מנעוריו, ביקש להאזין לשיר הזה על ערש דווי בבית החולים בניו יורק באפריל 2001 ממש ברגע שבו עצם את עיניו לעד, ומאז הפך השיר בהופעות הלהקה למחווה קבועה לזכרו.
האווירה מתבהרת לרגע ב-"Wild Honey", שיר אקוסטי קליל ושטוף שמש שבו בונו מודה בחיוך על השפעתם של "The Beach Boys" ו-Van Morrison, אך מיד לאחריו נוחתת המציאות המדממת ב-"Peace on Earth". השיר נכתב בתגובה לפיגוע הטרור המחריד בעיירה Omagh שבצפון אירלנד באוגוסט 1998, שבו נרצחו עשרים ותשעה בני אדם ובהם ילדים ונשים בהריון. בונו משלב בטקסט שמות אמיתיים של קורבנות הפיגוע, שון, ג'וליה, גארת', אן וברדה, ומביע ייאוש נוקב אל מול שורות חג המולד המבטיחות שלום עלי אדמות, בעוד הגיטרה של האדג' מייללת ברקע בעצב מאופק.
בשליש האחרון של האלבום ממשיכה הלהקה לנוע בין חשבון נפש רוחני לבין הרהורים עירוניים. "When I Look at the World" מציג עבודת גיטרה עדינה ומדויקת של האדג' לצד טקסט העוסק באמונה שעומדת למבחן מול סבל אנושי, ואחריו מגיע "New York", מחווה קולנועית רחבת יריעה לעיר שבה מצא בונו מפלט והשראה, עם מקצב תופים מהפנט של מאלן וקריצה לרוח של Lou Reed ו-Frank Sinatra. האלבום נחתם בשיר השקט והמדיטטיבי "Grace" ובמהדורות הבינלאומיות גם ברצועת הבונוס "The Ground Beneath Her Feet", שהולחנה למילים שכתב הסופר Salman Rushdie מתוך ספרו בעל אותו השם עבור פסקול הסרט "The Million Dollar Hotel" של הבמאי Wim Wenders.
גם עטיפת האלבום הפכה לאייקון חזותי בלתי נשכח. הצלם ההולנדי הוותיק של הלהקה Anton Corbijn צילם את ארבעת חברי הלהקה בשחור-לבן בטרמינל 2F של נמל התעופה שארל דה גול בפריז, בעיצובם של Steve Averill ו-Shaughn McGrath. התצלום תפס את חברי הלהקה כנוסעים בדרכם אל יעד חדש, ללא תחפושות או איפור, כאשר בשלט הכוונה העליון בנמל התעופה שונה דיגיטלית הכיתוב המקורי מ-F21-36 ל-J33-3, צופן נסתר המפנה אל ספר ירמיהו פרק ל"ג פסוק ג', קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם, פסוק שבונו נהג לכנות מספר הטלפון של אלוהים.
עם צאתו ב-30 באוקטובר 2000 תחת חברת התקליטים Island Records, זכה "All That You Can't Leave Behind" להצלחה מסחרית וביקורתית אדירה, כבש את המקום הראשון במצעדי המכירות בעשרים ושמונה מדינות ומכר למעלה משנים עשר מיליון עותקים ברחבי העולם. בעקבות אירועי הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, קיבלו שירי האלבום, ובראשם "Walk On", "Peace on Earth" ו-"Stuck in a Moment You Can't Get Out Of", משמעות חדשה ועמוקה של נחמה לאומית וריפוי, שהגיעה לשיאה בהופעה ההיסטורית והבלתי נשכחת של הלהקה במחצית משחק הסופרבול בניו אורלינס בפברואר 2002, שבה הוקרנו שמות הנספים מאחורי חברי הלהקה. במבחן הזמן, זהו האלבום שהבטיח את מעמדה של "U2" כלהקה חיה, רלוונטית ונצחית גם במאה העשרים ואחת.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות