New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע שמעתם פעם מטאל בסגנון Greek Tavern Metal? להקת "Her Last Sight" גאים להכריז על הסינגל הראשון מתוך האלבום הקרוב שלהם, "SEASONS // SPRING". השיר "The Fall" יצא רשמית וזמין כעת בכל פלטפורמות הסטרימינג. זהו השיר שהם הכי גאים בו עד היום. להקת "Bad Omens" משחררת סינגל חדש בשם "Left For Good", רגע לפני תחילת סיבוב ההופעות הגדול שלהם בבריטניה ובאירופה שייצא לדרך בימים הקרובים. זהו הסינגל הרביעי של הלהקה לשנת 2025, לאחר "Specter", "Impose" ו "Dying To Love". עם קצב יציאה של שיר בחודש, אנחנו כבר תוהים האם אלבום חדש של הלהקה יגיע עד אמצע השנה הבאה. נכון לעכשיו אין הכרזה רשמית על אלבום, אך ההתלהבות סביב החומרים החדשים ממשיכה לגדול. להקת "Megadeth" משחררת סינגל חדש בשם "I Don't Care", הסינגל השני מתוך אלבומה האחרון "Megadeth", שייצא ב־23 בינואר 2026. השיר החדש מלווה בטקסט חד ועוקצני שעוסק בחוסר אמון, מרמור ועמידה נגד מוסכמות. זהו שיר נוסף שמגיע לקראת סיבוב ההופעות האחרון של "Megadeth", שיסמן את סיום יותר מ־40 שנות פעילות. המוזיקאית "Poppy" משחררת סינגל חדש בשם "Bruised Sky". הסינגל החדש מציג את הכיוון הכבד והאפל שהיא חוקרת בחומרים האחרונים שלה, עם שילוב של אלקטרוניקה עדינה ואווירת מטאל קודרת. השיר מגיע בעיצומה של תקופה יצירתית עבורה, כאשר Poppy עובדת על מוזיקה חדשה וממשיכה להתפתח מעבר לגבולות הז'אנרים שהגדירו אותה בתחילת דרכה. להקת הפופ-רוק האמריקאית "Waterparks" משחררת השבוע סינגל חדש, "ANY MINUTE NOW". זהו הסינגל השלישי שהלהקה מוציאה השנה, אחרי "RED GUITAR" ו-"IF LYRICS WERE CONFIDENTIAL". הסולן Awsten Knight מתאר את השיר כמבט כנה על חוסר הוודאות של ההתבגרות. המילים עוסקות בהמתנה המתמדת לרגע שבו החיים "יסתדרו" והכל יהיה ברור, רגע שלעתים קרובות לא מגיע לעולם. להקת "Shinedown" משחררת סינגל חדש בשם "Searchlight", שהוצג לראשונה בהופעה מיוחדת ב־Grand Ole Opry בנאשוויל. השיר החדש מציג שילוב של רוק עם השפעות קאנטרי דרומיות, ומסמן כיוון מוזיקלי טרי עבור הלהקה. "Searchlight" מגיע כהכנה לקראת האלבום הבא של Shinedown, הצפוי לצאת במהלך 2026. להקת "Slipknot" אמנם כבר מאחוריו, אבל המתופף לשעבר Jay Weinberg , שכיום מנגן עם "Suicidal Tendencies", ממשיך לייצר חדשות והוא משתף את שיר הסולו הראשון שלו "Sandstone" בהשתתפות סולן "Deafheaven" George Clarke. בראיון ל־Wall of Sound האוסטרלי סיפר ויינברג כי הוא עובד על "Sandstone" כבר לפחות שש שנים. הוא חשף שהגיטרה הייתה הכלי הראשון שלו, ושעד היום זה הכלי שדרכו הוא מתחיל לכתוב מוזיקה. להקת "Magnolia Park" משחררת סינגל חדש בשם "Chasing Shadows", רגע לפני חזרתה לבריטניה כדי לצאת לסיבוב הופעות עם "Don Broco" בזירות הגדולות של הלהקה. השיר החדש, שמושפע בצליליו מהרוח של Linkin Park, ממשיך את העלילה של יקום ה־VAMP של הלהקה. בסינגל, הדמות הראשית Aurora XI מתמודדת עם אובדן כבד שנגרם בעקבות פעולותיו של אויב מתוך כת הצללים המסתורית. המוזיקאי David Coverdale , סולן להקת "Whitesnake", אישר רשמית את פרישתו לאחר שנים של רמיזות בנושא, כאשר פרסם הצהרה וסרטון פרידה השבוע. קוברדייל העלה ל-Whitesnake TV ביוטיוב סרטון בן למעלה משש דקות, בו שיתף כמה מילים אחרונות לצד גרסה רמיקס חדשה לשירו "Fare Thee Well", שיצא במקור באלבום "Forevermore" משנת 2011. השבוע אח שלנו בדם התחתן!! המוזיקאי David Draiman , סולן להקת "Disturbed", נישא לדוגמנית Sarah Uli. על-פי הדיווחים, השניים נישאו לאחר תקופה ארוכה של זוגיות שקטה הרחק מאור הזרקורים. דריימן, שיתף בעבר כי מצא יציבות ואושר בחייו האישיים והחתונה מאשרת זאת רשמית. מאחלים לשניים הרבה אהבה ומזל טוב! Photo: I Thee Wed המוזיקאי Ian Gillan , סולן להקת "Deep Purple", מצהיר כי פרישה מהלהקה עשויה להיות קרובה בעקבות בעיות ראייה שהולכות ומחמירות. גילן, בן 80, עדיין מופיע עם הלהקה כשבשנה שעברה הם סיימו סיבוב הופעות גדול, וב־2025 מתוכננות להם סדרת הופעות חד פעמיות. הוא סיפר כי הוא סובל מירידה משמעותית בראייה. לדבריו: "יש לי רק שלושים אחוזי ראייה. זה לא ישתפר. זה הופך את החיים למסתוריים". Photo: Wagner Meier, Stringer המוזיקאי "Yungblud" , הכריז כי הוא מבטל את כל תאריכי הסיבוב שנותרו לו לשנת 2025 בעקבות חששות בריאותיים גוברים. יונגבלד, שלאחרונה יצא למסע הופעות עולמי לרגל אלבומו הרביעי "Idols" שיצא ביוני האחרון, עדכן את מעריציו השבוע ברשתות החברתיות. הוא כתב כי כשחזר הביתה להפסקה מהסיבוב הוא עשה בדיקות שגרתיות אך אלה הצביעו שיש לו בעיה בדם ובקול ולכן הוא החליט לעצור את הסיבוב. Photo: Capitol Records להקת "The Pretty Wild" משחררת את אלבומה החדש "zero.point.genesis", אלבום ה-EP השני של הלהקה. האלבום מוגדר על ידי הלהקה כהתחלה יצירתית חדשה! האלבום החדש מציב את הלהקה בקדמת הבמה, בעיצומה של תקופה בה סצנת המטאלקור צמאה לקולות חדשים ומקוריים. להאזנה ב: Spotify להקת "Aerosmith" ו "YUNGBLUD" איחדו כוחות ומשחררים יחד השבוע את ה־EP החדש "One More Time", שמציג שיתוף פעולה בין שני דורות של רוק. זהו שחרור מוזיקלי ראשון של "Aerosmith" מזה 12 שנה. ה־EP מגיע כהמשך טבעי לאלבום "Idols" של YUNGBLUD שיצא ביוני האחרון, לאחר ששני האמנים עבדו יחד באולפן במהלך ביקורו של Steven Tyler בבריטניה. הפרויקט מסמן חיבור בין הרוק הקלאסי המיתולוגי של "Aerosmith" לבין הדור החדש, והוא עשוי להיות גם אחת ההקלטות האחרונות של Steven Tyler ו Joe Perry לאחר פרישת הלהקה מהופעות. להאזנה ב: Spotify להקת " Spock's Beard " מוציאה היום את אלבומה ה- 14 "The Archaeoptimist" - הראשון מזה 7 שנים: להאזנה: Spotify להקת "The Devil Wears Prada" מוציאה השבוע את אלבומה התשיעי "Flowers", שמציג המשך ישיר לשאיפה המתמדת של הלהקה להתפתח ולהישאר רלוונטית מוזיקלית. האלבום החדש נבנה סביב הרצון לא לקפוא במקום אחרי ההצלחה של "Color Decay" מ־2022, אך לפי הביקורות הראשונות, השאפתנות של הלהקה מצליחה לפרוח רק בחלק מהרגעים. להאזנה ב: Spotify להקת "Of Mice & Men" מוציאה השבוע את אלבומה התשיעי, "Another Miracle", שנועד להיות הקריאה האנטיתמטית של הלהקה לאחר כמעט שני עשורים בזירה. הלהקה מוכיחה שוב שהיכולת שלה להסתגל היא הנכס המרכזי שלה, ו־"Another Miracle" מציג סאונד חשוך, עמוק ובטוח יותר מאי־פעם. כל האלבום נכתב, הופק והוקלט על ידי חברי הלהקה בלבד, והם מצליחים ללכוד מחדש את מה שהמעריצים אוהבים, עם תחושה מעודנת וממחודשת. להאזנה ב: Spotify המוזיקאי Freddie Mercury זוכה לכבוד יוצא דופן מצד המטבעה המלכותית של בריטניה, שמנפיקה מטבע חדש המוקדש לאחד מסמלי הרוק הגדולים של כל הזמנים. המטבע יוצא לציון 40 שנה להופעתה האגדית של להקת "Queen" ב"לייב אייד" ביולי 1985, וכן 40 שנה לאלבום הסולו הראשון של מרקיורי, "Mr Bad Guy", שיצא באותה שנה. בצידו השני של המטבע מופיע דיוקנו של המלך צ'ארלס. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "Sundowning" יצא לאור ב-21 בנובמבר 2019, והיה ההכרזה הרשמית על כניסתה של אחת הלהקות המסתוריות והרגשיות ביותר של העשור. אלבום הבכורה של Sleep Token איננו אוסף שירים רגיל – זהו טקס, פולחן רוחני, והצהרה אמנותית של ממש. הוא שוחרר בהדרגה, שיר אחר שיר, כל שבועיים בדיוק בשקיעה, בהתאמה לאווירה הטקסית והמהפנטת של היצירה. הסיפור שמאחורי הלהקה מכוסה באבק של מסתורין שנבנה בקפידה ותוכנן לפרטי פרטים. הלהקה פרצה לראשונה ב-2016 עם ה-EP הראשון "One", ולאחר מכן עם "Two" בשנת 2017. מאחורי המסכות והסמליות העמומה, נבנתה קונספטואליות של ממש – קולקטיב מוזיקלי אנונימי שמובל על-ידי ישות הנקראת "Sleep", כאשר הסולן המוביל, Vessel, נחשב ל"כלי" המביע את רצון האל הזה דרך מוזיקה. ל-Vessel רקע קלאסי וג'אזי (לפי השמועות), והוא יצר את המוזיקה הראשונית לבד, כשהחזון שלו ברור: לערבב ז'אנרים באופן חסר גבולות – R&B, פוסט-רוק, אמביינט, מטאל ואלקטרוניקה – מתוך נאמנות מוחלטת לרגש ולחוויה. כבר מההתחלה, הזהות הוויזואלית והסונית של הלהקה הייתה בלתי נפרדת מהמסר שלה. חברי הלהקה מופיעים במסכות וגלימות, וממעטים בראיונות או חשיפה תקשורתית. זה לא טריק שיווקי – זה חלק מהתפיסה הרוחנית של ההרכב, המעמידה את המוזיקה והתחושות מעל הפרסונה אבל בואו נודה בזה, זה גם עובד שיווקית!! Photo: Sleep Token כאשר "Sundowning" הוקלט, Sleep Token כבר גיבשו קהל מעריצים נאמן מתחת לפני השטח. האלבום הוקלט באולפני G1 בסאמרסט, אנגליה, עם המפיק George Lever, שעבד בין היתר עם Loathe. ג'ורג' הצליח להעניק לאלבום עומק סאונד מדויק ומרובד – השילוב בין גיטרות נפיצות, סינתיסייזרים רכים, תופים מורכבים וקולו החודר של Vessel נעטף בהפקה נקייה ועמוקה שמכניסה את המאזין למערבולת רגשית. אחד האלמנטים הבולטים באלבום הוא המבנה הלא שגרתי שלו – שחרור הדרגתי של כל שיר לאורך מספר חודשים, מה שיצר חוויה מדיטטיבית ורפלקטיבית, שבונה מתח וציפייה לשיר הבא. החוויה הזו הפכה את ההאזנה למסע אישי. השיר "The Night Does Not Belong to God"  פותח את האלבום בצורה מהורהרת, עם פסנתר מינימליסטי וקול שביר של Vessel, שגורם לכל מילה להישמע כמו תפילה חרישית. השיר "The Offering"  שובר את השקט עם מתקפת דיסטורשן ומקצבים כבדים – רגע של סערה בתוך ים של רוך. השילוב בין רכות לאגרסיביות חוזר לאורך האלבום ונעשה באיזון מושלם, בהמשך זה יהפוך למעיין התבנית המוזיקלית של הלהקה. השירים "Levitate"  ו- "Dark Signs"  בוחנים רגשות דרך עדשה של R&B ואלקטרוניקה, עם שימוש בטקסטורות רכות, עיבודים מעודנים ושירה שנעה בין לחישה לצרחה. בשיר "Drag Me Under"  מתפרצת תחושת חוסר האונים דרך בנייה הדרגתית עד לנפילה סוניקית חסרת רחמים. זהו שיר ששובר את הלב ואז מחזיק אותו בידיים רועדות. בחצי השני של האלבום, השירים הופכים לאינטימיים ושקטים יותר. "Take Aim"  ו- "Blood Sport"  מתמקדים ברגש חשוף, עטופים באווירה חיוורת ומדממת. הסיום אינו מגיע בקול תרועה, אלא בנשימה אחרונה – כמו לחישה של אדם שמבקש שיבינו אותו, אך לא מצפה לכך באמת. מבחינה לירית, האלבום עוסק באהבה, בהקרבה, בכניעה ובחיפוש אחר משמעות. זהו אלבום רוחני, אך לא דתי – הוא משתמש בשפה של פולחן, של השתוקקות ושל כאב כדי להעביר חוויות אנושיות. Vessel אינו שר לאהוב או לאהובה, אלא לישות גבוהה – או אולי לרגש עצמו, ל"לישון" (Sleep), כמו רעיון נשגב שהוא מרשה לעצמו לטבוע בו. הביקורות היללו את "Sundowning". מגזין Distorted Sound העניק לו ציון מושלם 10/10, ותיאר אותו כ"הגדרה מחודשת של מוזיקה כבדה". Kerrang! העניק לו 4/5 ושיבח את המורכבות הרגשית והיכולת של הלהקה לשלב בין עדינות לעוצמה. קהל המעריצים אימץ את האלבום לחיקו, והוא הפך מאז לאבן דרך ולבסיס להצלחות הבאות של הלהקה. האלבום "Sundowning" הוא הרבה מעבר לאלבום בכורה. זו חוויה – טקס אישי שבו כל צליל, כל שתיקה וכל צעקה הם חלק מהתמסרות. בעידן שבו מוזיקה נצרכת במהירות ונשכחת מהר, Sleep Token בחרו בדרך ההפוכה: להאט, להרגיש, ולבנות אמון עם המאזין. עבור מי שמחפש עומק, יופי, ורגעים של חסד בתוך חושך – זהו אלבום שחייבים להכיר. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט, הזמר והיוצר Joe Walsh חוגג היום יומהולדת. (Photo: Andrew Macpherson) הוא אוליי מוכר בעיקר מחברותו בלהקת "Eagles" אבל הוא בהחלט לא רק, יש לו קריירת סולו מפוארת, הוא היה חלק מההרכבים "James Gang" ו- "Barnstorm" ויש לו גם לא מעט שיתופי פעולה עם אומנים אחרים, ביניהם "Foo Fighters", שם השתתף בשיר "Outside" מהאלבום " Sonic Highways ". הוא נולד ב- 20 לנובמבר 1947 בעיר ויצ'יטה שבמדינת Kansas ארה"ב, בשם Joseph Fidler Walsh. אימו היתה פסנתרנית קלאסית כך שמגיל צעיר הוא ספג מוזיקה. אביו נהרג בתאונת מטוס כשהיה בן 3 ובגיל 5 אימו התחתנה שוב והוא אומץ על-ידי אביו החורג. בגיל 10 החל לנגן בגיטרה והוא סיפר שכבר אז ידע שהוא רוצה להיות גיטריסט מקצועי. אחת הלהקות הראשונות בהן היה חבר היתה "the Nomads", הוא ניגן שם בגיטרה בס. בשנת 1965 הקים את להקת "The Measles" שם היה גם הזמר המוביל. הלהקה אפילו שחררה שני סינגלים. " And It's True " ו- " I Find I Think Of You ". בשנת 1968 הוא הצטרף להרכב " James Gang" אשר התחיל עם חמישה נגנים והצטמק לפאוור טריו בו Joe Walsh שר, ניגן בגיטרה, קלידים כלי הקשה. עם הלהקה הוא שחרר שלושה אלבומי אלפן ובין השירים הגדולים של ההרכב ניתן למנות את " Funk #49 " ו- " Walk Away ". וולש איחד את ההרכב הזה להופעות בשנית 2022 ביניהם במופע המחווה ל- Taylor Hawkins . וולש עזב את ה"ג'יימס גאנג" בדצמבר 1971. הוא הוזמן להצטרף ללהקת " Humble Pie" לצידו של סטיב מריוט לאחר שפיטר פרמפטון עזב אותה, אך הוא בחר להקים הרכב בשם " Barnstorm" עימו שחרר אלבום העונה לאותו שם בשנת 1972. בהמשך פצח וולש בקריירת סולו במהלכה שחרר אלבומים שכללו בין היתר את השירים " Rocky Mountain Way" ו- Turn to Stone, כאשר בשנת 1975 הוא מצטרף כחבר מן המניין ללהקת "Eagles", היישר לתקופת השיא שלה עם האלבום " Hotel California" ששוחרר בשנת 1976. במקביל לחברותו בלהקת "Eagles" המשיך Joe Walsh לתחזק את קריירת הסולו שלו, כשבין לבין הוא משמש כנגן אורח וכנגן אולפן של אומנים רבים וטובים כמו REO Speedwagon", "Foo Fighters", Ringo Starr , Steve Winwood, John Entwistle ועוד. וולש הוא גיסו של Ringo Starr . מרג'ורי באך הנשואה לוולש היא אחות של אשתו של רינגו - ברברה באך. הפעם החלטנו גם להכין לכם פלייליסט שעובר בין תחנות עיקריות בקריירה שלו. אז תלחצו פליי, תקשיבו ותגלו כמה דברים יפים קיימים ברפרטואר שלו: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הפעם החלטנו להחזיק את עצמנו ולא להשתפך אלא רק לשתף אתכם בכמה עובדות על מנת למנוע דבקות טוטאלית!! האלבום המדהים, המרגש והפשוט הזה שוחרר ב-21 לנובמבר 2011, אז הנה כמה עובדות על אלבום שהייתה לנו ההזדמנות לחוות אותו במציאות: 1. זהו אלבום ה-LIVE הראשון של Chris Cornell בקריירת הסולו שלו. 2. האלבום הוא אוסף של 16 שירים שבוצעו במסגרת סיבוב ההופעות "Songbook Tour" שהתקיים בשנת 2011 בארה"ב וקנדה. 3. השירים השתנו בין הופעה להופעה וכיסו את כל הקריירה המוסיקלית המפוארת של כריס. שירים מקריירת הסולו שלו, "Soundgarden", "Temple Of The Dog" ו- "Audioslave". בנוסף ביצע כריס בהופעות גם קאברים ללד זפלין ו ג'ון לנון . 4. באלבום מופיעים שלושה שירים נוספים... 5. השיר "The Keeper" שנכתב לפסקול הסרט "Machine Gun Preacher". 6. השיר "Cleaning My Gun" שהיה חלק מהופעותיו האקוסטיות של קורנל בעבר אך לא יצא על אלבום. 7. השיר "As Hope and Promise Fade" שיצא כקטע נסתר באלבום הסולו של כריס "Scream" . 8. בשנת 2016 ביצע כריס שתי הופעות אקוסטיות בישראל, האחת ב-6 במאי בהיכל התרבות בתל-אביב (היינו בהופעה) והשנייה ב-7 במאי בתאטרון קיסריה. ההופעות היו דומות מאוד למבנה וסגנון השירים של האלבום. (Photo: nme.com) 9. אין שום צל של ספק שכריס הוא בעל כשרון שירה פנומנאלי והיכולת שלו להעביר רגש בשירה היא פשוט מדהימה, אפשר לחוות את זה בכל שלב בקריירה המגוונת שלו. האלבום הזה רק מבליט ומחזק את הכשרון המדהים של כריס, מאחר וקולו כל כך דומיננטי, הוא מרגש פי כמה וכמה מהביצועים החשמליים שאנחנו מכירים. 10. זה רק גורם לנו לחשוב מה היה קורה (וגם לשאול מדוע זה לא קרה) אם "Soundgarden" היו גם מבצעים הופעה של "MTV Unplugged", בכי, בכי, בכי... 11. אין פה שיר אחד שלא ירטיב לכם לך את הקצה של העין או לפחות יגרום לכם לצמרמורות קלות, אך הבולטים בהם הם: "Call Me a Dog", "Can't Change Me", "Wide Awake", "Fell on Black Days", "Like a Stone" ו-"The Keeper". 12. **עובדת בונוס - עוד בשנת 2006 יצא לקורנל בוטלג באיכות טובה שנקרא "Unplugged in Sweden" שכלל חלק מהשירים שיופיעו בהמשך בסונגבוק בביצועים דומים וגם שירים נוספים ובין היתר קאברים בגירסאות אקוסטיות לשירים כמו "Peace, Love, and Understanding" של אלביס קוסטלו, "Redemption Song" של בוב מארלי ו- "Billie Jean" של מייקל ג'קסון. עכשיו תקחו כוס יין (בלי להתפלצן), תרביצו כמה לגימות ותלחצו פליי (אולי עדיף שתחכו שהילדים ירדמו). להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לנובמבר 2020 שוחרר אלבום ההופעה "Nights Of The Dead, Legacy Of The Beast: Live in Mexico City" של "Iron Maiden". האלבום הוקלט במהלך שלוש הופעות סולד אאוט של הלהקה במקסיקו סיטי שנערכו בחודש ספטמבר 2019. טוב, אנחנו באמת כבר הפסקנו לספור איזה אלבום הופעה זה של הלהקה אבל יש להם לפחות 13 כאלה, ואתם בטח שואלים את עצמכם בשביל מה אנחנו צריכים עוד אחד כזה ? למה? כי "Iron Maiden" היא אחת מלהקות ההופעות הטובות שקיימות היום, כזו ששורפת את הבמה, משלהבת את הקהל בצורה בלתי רגילה, מפזרת לכל עבר אנרגיות מטורפות, והקהל כמובן מחזיר בהרבה אהבה וטירוף שמתבטא היטב גם כאן בהקלטות מתוך ההופעות במקסיקו סיטי. הבסיסט Steve Harris ציין שלאחר ביטולי ההופעות המאסיביים לקיץ 2020 בעקבות משבר הקורונה הלהקה הרגישה שהיא צריכה לפצות את המעריצים שלה, והאלבום הזה מהווה סוג של נחמה לאלה שציפו לראות אותם על הבמה אך התאכזבו. ואיך הכל התחיל? אז ב- 5 ליולי 2016, "Iron Maiden" הוציאה את "Legacy of the Beast", משחק וידאו המתרחש בעולם בדיוני בהשראת עטיפות ושירי האלבומים של הלהקה. המשחק עוקב אחר הסמל והקמע של הלהקה Eddie, במסע לחיפוש ואיתור נשמתו המרוסקת במטרה להחזיר אותה. מאוחר יותר המשחק הפך גם לסדרת קומיקס, שפורסמה לראשונה ב-31 באוקטובר 2017. שבועיים לאחר מכן, ב- 13 בנובמבר, הכריזה הלהקה על סיבוב ההופעות העולמי של "Legacy of the Beast", שהחל באסטוניה ב- 26 למאי 2018. הקונספט והתפאורה של סיבוב ההופעה הזה היה אפילו יותר עוצמתיים וגרנדיוזים מאלו הקודמים ואתם כבר יודעים שאצל "Iron Maiden" הגודל כן קובע. התפאורה התחלפה בהשראת "העולמות" השונים בהם עבר אדי בשלבים השונים של המשחק. לגבי החומר המוזיקלי, מדובר בסטליסט "להיטים" שחולף על פני ההיסטוריה המטורפת של הלהקה. הוא כלל מספר שירים שלא נוגנו בהופעה חיה על ידי הלהקה שנים רבות, ובראשם " Flight of Icarus ", שנעדר מהופעות הלהקה מאז "Somewhere on Tour" שנערך בשנים 1986–1987. זה היה סיבוב ההופעות הראשון מאז סיבוב ההופעות של " Brave New World " שנערך בשנים 2000–2001, אשר כלל שני שירים מתקופת Blaze Bayley (" Sign of the Cross " ו- " The Clansman "), והראשון שכלל שיר כלשהו מאותה תקופה מאז סיבוב ההופעות העולמי שנועד לקידום האלבום " Dance of Death " בשנים 2003–2004, אז נוגן "Lord of the Flies". מעניין לציין שהאלבום כולל הוצאה רשמית ראשונה בהופעה של השיר " For the Greater Good of God " מתוך האלבום " A Matter of Life and Death " משנת 2006. האלבום כולל מעל 100 דקות של הופעה אנרגטית וסוחפת וכל מה שנותר לומר בעינין הוא איך לעזאזל הפסדנו את כל הטוב הזה שהיה אמור לנחות בחצר האחורית שלנו במאי 2020? רשימת השירים: 1. Churchill’s Speech 2. Aces High 3. Where Eagles Dare 4. 2 Minutes To Midnight 5. The Clansman 6. The Trooper 7. Revelations 8. For The Greater Good Of God 9. The Wicker Man 10. Sign Of The Cross 11. Flight Of Icarus 12. Fear Of The Dark 13. Iron Maiden 14. The Number Of The Beast 15. The Evil That Men Do 16. Hallowed Be Thy Name 17. Run To The Hills יאללה תיהנו: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לנובמבר 2015 שחררה "Rush" את האלבום שמהווה את שירת הברבור, אקורד הסיום של הלהקה המדהימה הזאת. אלבום הופעה משולש ודי. וי. די. שמסכמים את פעילות הלהקה במשך ארבעים שנותיה ונקרא "R40 Live". בתום סיבוב ההופעות שליווה את האלבום " Clockwork Angels " הביע מתופף הלהקה Neil Peart באזני חבריו את רצונו לפרוש מהופעות. בעיית דלקת הגידים שפקדה אותו והעומס הכבד על גופו גרמו לו לחשוש שהדבר יפגע ברמת הנגינה שלו. כידוע, הופעות הלהקה נמשכו כ- 3 שעות והן כללו תיפוף מורכב ומסיבי אשר הכביד מאוד על גופו של פירט שהיה בזמנו בן 63. לחבריו הגיטריסט Alex Lifeson והבסיסט והזמר Geddy Lee היתה בקשה אחת אחרונה, לצאת לסיבוב הופעות גרנדיוזי אחרון. אלכס הזכיר לפירט את דלקת הפרקים ממנה הוא סובל אשר עלולה להשפיע גם על נגינתו, והתחנן לסיבוב אחרון. פירט הסכים אבל בתנאי שזה יהיה סיבוב מוגבל ומצומצם לגבולות ארה"ב בלבד. הסיכום הזה בין חברי הלהקה הוליד את סיבוב ההופעות האחרון שלה אשר כלל 35 יעדים בלבד. הסטליסט הורכב על-ידי שלושת המופלאים בידיעה שזה הולך כנראה להיות סיבוב ההופעות האחרון שלהם, ולכן הוא כלל שירים מכל התקופות של הלהקה, כאשר הלהקה חוזרת באופן כרונולוגי הפוך בזמן בנגינת שירים מכל אלבומיה, החל מהאלבום " Clockwork Angels " ועד לשירים מהאלבום הראשון ועד לקטע הסיום הכולל 16 תיבות מהשיר " Garden Road " שהלהקה הקליטה עוד לפני צאת אלבומה הראשון. במהלך ההופעה משתנים גם כל הסט והתפאורה וחוזרים גם הם אחורה בזמן, כאשר פועלי במה מסתובבים בכל מהלך ההופעה על הבמה, מרכיבים ומפרקים מגברים וכלי נגינה כדי שיתאימו לרוח התקופה של השיר המנוגן. בסיום ההופעה הסט כולל אך ורק שני מגברי גיטרות מונחים על כיסאות עם מיקרופונים מכוונים אליהם, ממש כמו בתחילת דרכה של הלהקה במרתפים ב- Willowdale, Toronto . לאחר שחרור אלבום ההופעה והדיוידי באופן סימולטני, כתב חברנו – Moshon Bash סיקור מקיף על האלבום. הסיקור הזה שנכתב לאחר יציאת האלבום ולפני מותו של Neil Peart , מוגש לכם כאן במלואו כפי שנכתב במקור. במאי 2015 להקת ראש הותיקה החלה בסיבוב הופעות קצר שהתמקד יותר בצפון אמריקה. את 2 הופעותיה בטורונטו, עיר מולדתם, שהתקיימו בתאריכים 17, 19 ליוני של אותה שנה, החליטה הלהקה לצלם לצורך הכנת DVD חדש (להלן: "R40") – אירוע חשוב ביותר לכל אוהבי הלהקה ובייחוד בגלל 2 סיבות מרכזיות – האחת, בציון 40 שנה מאז היווסדה של הלהקה והשניה, זהו כנראה סיבוב ההופעות הרציני האחרון. (בעיית דלקת הגידים של המתופף Neil Peart וכן דלקת הפרקים של הגיטריסט Alex Lifeson עלו לכותרות במהלך השנה האחרונה, ולמעשה בדיוק לא מזמן הכריז פירט על מיצוי עבודתו המוזיקלית ופרישה סופית והדרגתית מהתחום שצפויה לקרות ממש בזמנים אלה). מבלי לציין את קולו הבעייתי של סולן/בסיסט הלהקה Geddy Lee שנשחק לו לאיטו מסיבוב הופעות אחד למשנהו, אם נשווה ל-DVD העשור האחרון (להלן R30) ולקודמו " Rush in Rio " (שם השירה של לי נשמעה הרבה יותר מרעננת וצעירה) - אין מה לעשות ואין אפס - כנראה הגיל עושה את שלו. לאור האמור לעיל, אכן הזדמנות אחרונה לכל אוהבי הלהקה (ולכל אלה בפרט אשר ממש זכו להיות שם באחת ההופעות מתוך הסיבוב הזה) לטעום טעימה הגונה של הלהקה הזו בפעולה בכל הקשור להופעותיה החיות. הלהקה בנתה את מהלך ההופעה בכך שהחליטו להתחיל את סדר השירים החל מאלבומם האחרון " Clockwork Angels " מ-2012 וכך לאט לאט לרדת בסדר כרונולוגי עם עצירות בתחנות זמן מוזיקליות חשובות בחיי הלהקה שבמהלכן כלי הנגינה של הלהקה (כולל מערכת התופים הענקית) מתחלפים להם על הבמה באותם דגמים ישנים שעליהם ניגנו החברים בתקופות הרלוונטיות, עד לאלבומם הראשון אי שם ב-1974. מעין מסע פרוגרסיבי אל העבר. סט 1 לא קל בהחלט להכניס קריירה של למעלה מ-40 שנה ו- 20 אלבומים לתוך הופעה של פחות מ-3 שעות. לפיכך כמה מאלבומי הלהקה מהשנים הפחות חשובות שלהם לא זכו להיכנס למסע הטעימות המוזיקלי המעניין (המכיל בתוכו מספר הפתעות מעניינות במיוחד) שאותו אסקר להלן: ה- DVD מתחיל בסרטון מצויר, מושקע וחמוד שמציג את חברי הלהקה בתקופות שונות במהלך הקריירה כשברקע קטעים קצרים מתוך שירי הלהקה שמופיעים לפי סדר כרונולוגי של השנים בהם יצאו. סיום הסרטון מוביל להרמת וילונות הבמה כשברקע הלהקה כבר פותחת את ההופעה עם " The Anarchist " ו- " Headlong Flight " הרוקיסטיים והכבדים מתוך האלבום " Clockwork Angels ". קצת רועש מדי להתחיל הופעה עם 2 שירים כאלה כבדים אך בהתחשב שזו להקת ראש שכך בחרה להציג את סדר השירים – כבודם במקומם מונח וסומכים עליהם שהם יודעים מה הם עושים. כמה מילות תודה של Geddy Lee לקהל ועוברים ל-2 שירים מתוך האלבום " Snakes & Arrows " מ-2007. השיר הבא ב- DVD הוא " How It Is " מתוך " Vapor Trails ", אלבום הקאמבק שלהם מ-2002 שיצא לאחר 5 שנות הפסקה עקב טרגדיות אישיות בחייו של פירט. עלי לציין שזהו שיר שמעולם לא הכרתי ודווקא היה נחמד לגלות שיר רוק קליל וחמוד כמו זה. עוד כמה שירים במנהרת הזמן, ביניהם " Between The Wheels " הנהדר מהאייטיז ואז להפתעה הראשונה של הערב: ביצוע חי בפעם הראשונה אי פעם של הקטע המצוין והאנדרייטד לטעמי " Losing it " מתוך האלבום הנהדר מ- 1982, " Signals " (הלהקה לא ביצעה מעולם את הקטע הזה בהופעותיהם, גם לא בסיבובי ההופעות דאז שהתלוו ליציאתו של האלבום הנ"ל). השיר מדבר על רקדנית שכל גופה כואב ולא יכולה להמשיך לרקוד, ועל סופר שמתחיל תהליך דמנציה והמילים לא זורמות לו לדף כמו פעם. פירט בתמלילו הנהדר מגיע למסקנה שעצוב יותר "לאבד את זה" ולראות את יכולותיך דועכות, מאשר לא לזכות באותן יכולות כלל. "Sadder still to watch it die than never to have known it" (מה שמקבל משמעות אחרת לגמרי לאור דלקת הגידים של Neil Peart שהסכים לבקשתם האחרונה של אלכס וגדי לצאת לסיבוב הופעות גרנדיוזי אחד ואחרון, שכאמור לבקשתו של פירט הוגבל וצומצם בארה"ב בלבד). תודה מיוחדת לדוד בר-טל מדף הפייסבוק Face/Off - עימות חזיתי על שהאיר את עיני לגבי עניין זה. לפני ביצוע השיר Geddy Lee הציג לקהל את בן מינק – זה שעמד מאחורי נגינת הכינור בשיר באלבום המקורי. אין מה לומר!! היה נהדר ומרגש לראות את הלהקה ביחד עם מינק מבצעים ביחד את הקטע הזה. (למרות שתחושת הקלילות בנגינה כפי שנשמעת בהקלטה המקורית נעדרת מהביצוע הנוכחי שפשוט לא הצליח כל כך להגיע לרמת מהודקות מושלמת כמו במקור – בכל זאת זה היה ביצוע טוב ותענוג לשמוע את הקטע הזה כיום בגרסה חיה סוף סוף וגם בוגרת). השיר " Subdivisons " מתוך אותו אלבום (תמיד נשמע מצוין בהופעות והלהקה אף פעם לא מוותרת עליו בהופעותיה), מסמל את סוף חלקו הראשון של ה-DVD. בחלק זה של ההופעה היתה הפסקה קצרה לפני תחילת הסט השני. סט 2 בחלק זה שהוא גולת הכותרת של "R40" (לאור רשימת השירים הפצצתית בסט זה) הלהקה בחרה לא לפסוח על אף אלבום שיצרה במהלך השנים החשובות והקלאסיות 1974-1981. לאחר סרטון הפתיחה של הסט השני וילונות הבמה עולים כשברקע הלהקה כבר מתחילה לנגן את " Tom Sawyer " ומיד לאחריו את " YYZ ". שתי פצצות פרוג מתוך " Moving Pictures " מ- 1981. הלהקה אף פעם לא מוותרת בהופעותיה על 2 קטעים אלה. Neil Peart אמר לפני כמה שנים בראיון שעד היום בשבילו " Tom Sawyer " הוא שיר מאד קשה לתיפוף ואחרי שהוא עושה את זה בהופעות הוא מרגיש סיפוק רב... (מעניין איך הוא הרגיש לתופף את השיר בסיבוב ההופעות הנוכחי כשברקע בעיית הגידים שלו). מיד לאחר " The Spirit of Radio " הנצחי והמקפיץ, מגיע " Natural Science " הקלאסי. אחד הקטעים המשובחים ביותר של הלהקה אם לא בין ההכי טובים שלהם לדעתי, וגם תמיד זוכה בהופעות לביצוע הגון ומלא אדרנלין. (השירים הנ"ל לקוחים מתוך " Permanent Waves ", אלבומם הקלאסי מדנת 1980 ואחד הטובים שיצרו אי פעם). כעת Geddy Lee מציג את השיר הבא אותו הלהקה הולכת לבצע מתוך אותו אלבום: "A song rarely played..." מדובר בקלאסיקה " Jacob's Ladder ". השיר לא בוצע בהופעות בכלל מאז 1980 והוא פנינת פרוג-רוק אמיתית של הלהקה. פירט ניסה איכשהו להדביק את התיפוף כאן מספר פעמים וכך יצא ביצוע טיפה מופשט וניתן לומר שלא זכינו מצדו של המתופף לשמוע כאן גרסה מהודקת למקור אחד לאחד. עם זאת, בהחלט רגע חשוב ומהנה מאד בהופעה. כמה שניות של שקט וממשיכים עם הפתיחה הגרנדיוזית של היצירה " Hemispheres " מתוך האלבום הקלאסי שלהם משנת 1978 הנושא את אותו שם. בהחלט הפתעה נוספת אחרי "Jacob's..." לאור העובדה שהפעם האחרונה שהלהקה ביצעה בהופעה את קטע הפתיחה הזה היתה לפני למעלה מ-20 שנה. קולו של גדי לא נותן לו להגיע לאותם גבהים בחלקי שירה מסוימים – למשל במשפט "Every soul is a battle field" (אבל זה בסדר כי גם בסיבוב ההופעות שלהם מ-1994, הפעם האחרונה שבו הלהקה ניגנה את הקטע הזה, גדי ויתר על לנסות להגיע לגובה המקורי בחלק הנ"ל). לאחר סיום הפתיח של " Hemispheres ", רעשי הפעמונים מבשרים התחלה של קטע שנשמע מוכר, ואז גדי מתחיל לנגן את ריף הבס הקלאסי והטריקי שפותח את הקטע " Cygnus X-1" (ובעברית "ברבור"). כאן למעשה מתחילה המחווה של הלהקה לאלבומם מ-1977 , " A Farewell to Kings ". הלהקה ממשיכה לג'מג'ם להם את הקטע הקלאסי שפתאום מפסיק ועובר לסולו תופים מתיש של ניל פירט. סיום הסולו מוביל אותנו במעבר חלק ומושלם לחלק האחרון בשירת ה"ברבור". גם חלק זה של השיר מבוצע כאן לראשונה מאז תחילת שנות השמונים המוקדמות, הפעם האחרונה שבה ביצעה הלהקה את הקטע במלואו בהופעות... מיד לאחר אתנחתא קלילה עם " Closer to the Heart " היפה ואולי השיר הכי מיינסטרימי של הלהקה, אנו מתפנים ליצירה " Xanadu " שלראשונה מאז תחילת שנות השמונים מבוצעת במלואה בהופעה זו. מה שמהווה הפתעה נוספת במסענו ה"מתקדם לאחור". לא סוגרים הופעה מקיפה שכזו בלי לחזור ליצירה " 2112 " (כשם אלבום הקונספט מ-1976). כמו בכל סיבוב הופעות של הלהקה, גם בסיבוב הנוכחי ראש לא זנחו את המחווה לפרקים " Overture/The Temples of Syrinx " מתוך היצירה המרכזית. גדי ואלכס אפילו נראים מחקים את עמידת "איש הכוכב", (הלוגו האייקוני שמהווה את אחד הסמלים של הלהקה ושל האלבום הנ"ל) רגע לפני אקורד הפתיחה המפורסם. לראשונה מאז 1997, הפעם האחרונה בה ביצעה הלהקה את היצירה במלואה בהופעה, אנו זוכים לשמוע טעימות חשובות נוספות מתוך היצירה (למעשה היצירה כאן נוגנה כמעט במלואה) ומיד לאחר שהלהקה מסיימת לנגן את " Temples ", ניל מסמן לחברים מתי מתחילים לנגן ופתאום הלהקה נכנסת במלוא העוצמה אל תוך הקטע הרוקיסטי מתוך הפרק " Discovery " שמיד לאחריו הלהקה עוברת לפרק שתיים " Presentation " (הפרקים מנוגנים אחד אחרי השני ממש כמו בסדר המקורי באלבום). הלהקה החליטה לסיים את ה"פרזנטציה" בקפיצה חדה אל תוך הפרק האחרון ביצירה, הלא הוא ה – " Grand Finale " (גם חלק זה של היצירה בוצע כבר בהופעות מתוך סיבובי הופעות קודמים של הלהקה). לאחר שהטריו "נטל לעצמו את השליטה" ("Have assumed control.."), החברים יורדים מהבמה ולאחר סרטון אתנחתא קומי קצר בו מופיע השחקן יוג'ין לוי, וילונות "הבמה המוארת" עולים בפעם האחרונה כשברקע פתיחת התופים של " Lakeside Park " הזפליני (מתוך " Caress of Steel " משנת 1975) שפותח את ההדרן המוקדש לשלושת האלבומים הראשונים של הלהקה (אבל כפי שאמרנו, מהסוף להתחלה) . בהמשך "Lakeside" מתחבר לו עם " Anthem " הוותיק (הקטע הפותח מתוך האלבום השני " Fly By Night " מאותה שנה). הקטע " What You're Doing ", שיר רוק כייפי, קטן ומצחיק שמתחבר לו עם " Working Man " הכבד שזוכה כאן לגרסה מעט מקוצרת (שניהם מתוך אלבום הבכורה " Rush " משנת 1974), סוגרים את "R40". גדי לי מודה לקהל בפעם האחרונה ומוסיף : ".. we hope maybe one day we'll meet again": מהיכרותי עם הופעות קודמות של הלהקה, בסיומן הוא מעולם לא השתמש בנוסח כגון זה לעיל, מה שבהחלט מרמז ביחד עם תחושת עצבות קלה על סופה של תקופה.. לאחר סרטון פרידה קצר מהלהקה בו מופיעים קטעים מרגעי סיום של הופעותיהם של ראש לאורך כל השנים עם תמונות הלהקה שנפרדת ושל גדי שאומר תודה בסיום כל הופעה כשברקע רעשי תשואות הקהל שליווה אותם לאורך השנים, נותרת המחשבה האם זו באמת היתה הפעם האחרונה? או שאולי ורק אולי יש סיכוי קטן בכל זאת שראש יפתיעו אותנו בעוד כמה שנים בעוד איזו הופעה מפנקת כמו זו... מדובר סך הכל באחלה הופעה עם סט ליסט שחצי שלם ממנו בנוי רק מחומרים ישנים מתור הזהב של הלהקה (להלן התקופה הקלאסית 1974-1981). לא נגיד שזה היה פיקניק עבור Geddy Lee בן ה-62 לחזור לאט לאט במנהרת הזמן 40 שנה לאחור עם עצירות בתחנות הזמן הרלוונטיות תוך כדי שהוא צריך להתאים את קולו לכל תקופה (ולתקופה הקלאסית בפרט בה הצרחות והעליה לגבהים לקחו חלק מרכזי) ולפחות לנסות לתת ביצועים סבירים שיחפו איכשהו על קולו המזדקן. ניל פירט לא בדיוק הפגין בביצועיו את תחושת הקלילות הזו שאנו רגילים להרגיש ולשמוע אותה בהופעות הלהקה אך אל נא נטעה!!! מדובר במתופף מצוין שעל אף בעיית הגידים העולה אצלו, הצליח להדביק ולהיות נאמן לביצועי המקור כמעט לאורך כל ההופעה. היה חסר לי קצת לשמוע את הסאונד של הטמטמים הגבוהים שלו (אותו סאונד מוכר למשל מתוך מעברי תיפוף קלאסיים בקטעים כגון " YYZ " ו-" 2112 "). תחושתי האישית היא שהוא שם עורות/תופים מיוחדים שמפיקים סאונד קצת שונה מאותם טמטמים גבוהים שאנחנו רגילים לשמוע בכדי שיעזרו לבלום זעזועים לידיים שלו ובכך להקל עליו את מלאכת התיפוף לאור הבעיה שלו. לסיכום, אין מעריץ אמיתי שירצה לוותר על הדי וי די הזה. "R40" הוא חוויה פרוגרסיבית נוסטלגית שמנסה לסכם 40 שנות ראש על במה אחת ב-3 שעות. כמובן שיש עוד המון קלאסיקות של הלהקה שנותרו מחוץ לרשימת השירים כי בכל זאת אי אפשר לתת הכל בהופעה של קצת פחות מ-3 שעות. אל נשכח שגם מדובר בסט ליסט עם רשימת קלאסיקות מרובה בהרבה יותר מדי וי דים קודמים של הלהקה. (לא היינו מצפים גם לפחות מזה לרגל המאורע הכפול של 40 שנה וסיבוב פרידה..). סביר להניח שאם בכל זאת הלהקה תחליט לשוב לפעילות (מה שכרגע לא נראה בכלל באופק) ואז בעוד עשר שנים יהיה גם R50 – נזכה לחוויה מהנה אחרת אבל גם איכות הביצועים תהיה הרבה יותר נמוכה (שלא לדבר על ביצועים קוליים), כך שלפעמים עדיף באמת לפרוש כשעוד כוחם בידם ויש בידי הלהקה לתת הופעה ברמה מספקת ומכובדת. "ראש" עשו את זה בהחלט. עם פעילות ענפה של מעל 40 שנה כשמאחוריהם 20 אלבומי אולפן וסיבובי הופעות מושכי קהל ותיק וחדש כאחד שרק צמא לשמוע את האלילים שלו ולחוות את כל האנרגיה הזו המתפרצת על הבמה, הם לא צריכים יותר להוכיח כלום.... כתב: מושון בש (Moshon Bash) - 2015 להאזנה: Spotify , Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

האלבום "Presto", אלבומה ה- 13 של "Rush" שוחרר ב- 21 לנובמבר 1989. הפעם אנחנו רוצים להתחיל בוידוי קטן. למרות הלחנים המושלמים, חרף הליריקה שהתעלתה כאן על עצמה ועל-אף החזרה המיוחלת לסאונד יותר "אנלוגי", שנים חשבנו שזה אחד האלבומים הפחות טוב של "Rush". היום אנחנו מבינים שפשוט אין אחד כזה. איך אפשר לקרוא לאלבום שכולל שירים כמו " Show Don't Tel" ו- " The Pass" אלבום פחות טוב ? כן, כן, קראתם נכון. ל- "Rush" אין אלבום "פחות טוב", יש לה אלבומים טובים, יש לה אלבומים טובים יותר, יש לה אלבומים מעולים ויש לה מאסטרפיסים!!! תרשמו את זה, תפנימו את זה, אתם יכולים גם לצטט אותנו, כי אנחנו בהחלט עומדים מאחורי ההצהרה הזאת ומוכנים להגן עליה בפני כל קוורום, כל טריבונל וכל פורום. אין כאן כל קלישאה ולא חילקנו פה שום סופרלטיבים למי שלא מגיע לו. ההצהרה הזאת מגיעה ללהקה האדירה הזאת בזכות ולא בחסד, נקודה! יופי, ועכשיו אחרי שיישרנו קו, אפשר סוף סוף להתחיל. עם האלבום הזה "Rush" נכנסה לתקופה הרביעית בקריירה המוזיקלית שלה. כזכור, כל אחת מהתקופות כללה ארבעה אלבומים, כאשר אחרי כל תקופה שחררה הלהקה אלבום הופעה. וכעת, כאשר שנות ה- 90 עומדות בפתח, החליטה "Rush" לקדם את פניהן עם סטייל חדש, קצב אחר, סאונד מעודכן ושינוי בסגנון המוזיקלי. היא החלה בתהליך של התנקות מהשפעות הניו ווייב והתנתקות מסאונד הסינתסייזרים שאיפיין את התקופה השלישית שלה, אבל היא לא שכחה בדרך את השורשים שלה, אלו שבזכותם היא הצליחה להישאר רלוונטית למרות כל השינויים והטלטלות שעבר שוק המוזיקה במהלך השנים. השינוי המתואר לא היה רק מוזיקלי. אחרי 15 שנה עם חברת "Mercury" סיימה "Rush" את החוזה איתה והיתה חופשיה לעשות דברים בדרך שלה, ללא לחץ של זמן וללא תכתיבים. לאחר סיום סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " Hold Your Fire " עמלו חברי הלהקה על הפקת אלבום ההופעה השלישי שלהם " A Show of Hands " ולאחריו החליטו לקחת פסק זמן של חצי שנה. בסיום ההפסקה התכנסו כולם בביתו של Neil Peart בכדי לשוחח על עתידם המוזיקלי. הם הסכימו פה אחד שגרעין הסאונד, הרגש והאנרגיות של "Rush" מגיעים מהגיטרה והם החליטו לחזור לשם, לשוב לבסיס. Geddy Lee סיפר שהאלבום הזה היה תגובה נגדית לכל הטכנולוגיה הדיגיטלית. באותה תקופה נמאס לו כבר ממחשבים וסינתסייזרים ובאותה פגישה אצל פירט הוא וחבריו הסכימו לא לעשות בהם שימוש באלבום הבא. הוא ציין שבסופו של דבר הם לא יכלו להתאפק והשתמשו בהם אבל רק ל"צבע", כך הוא הגדיר זאת. החלטה נוספת שלקחו החברים היתה שהאלבום הזה יהיה אלבום שבו הזמר והשירה יובילו כאשר יתר הכלים יתמכו ויסייעו לו. עם ההסכמות האלה נכנסת Rush לאולפן בכדי לכתוב את החומרים לאלבום. הם עבדו בשיטה המוכרת להם בה Geddy Lee ו- Alex Lifeson כותבים את המוזיקה בזמן ש- Neil Peart עובד לחוד על המילים ומגיע בערב לאולפן, אז השלושה חולקים את מה שכל אחד מהם השיג במהלך היום. הם הפתיעו אפילו את עצמם כשתהליך הכתיבה התקדם מהר מהצפוי, ותוך זמן קצר הם החלו בחיפוש אחר מפיק שייכנס איתם לאולפן. Peter Collins שהפיק את אלבומיהם הקודמים לא היה זמין והם בסופו של דבר החליטו לעבוד עם Rupert Hine , אשר מגוון הסגנונות והלהקות שעבד איתם בעבר משך את חברי הלהקה. ואכן, Rupert Hine הכניס ללהקה צליל שונה וחדשני והוביל אותה להשתמש בעיבודים שונים ובטכניקות חדשות. הוא גם דחף את Alex Lifeson לשיר קולות רקע בחלק מהשירים, דבר שעשה לעיתים נדירות. בדומה לשלב הכתיבה גם שלב ההקלטות התקדם מהר מהצפוי, ולמרות שרופרט היין האנגלי דרש כתנאי לעבודה איתו שחלק מההקלטות יבוצעו על אדמת אנגליה, אלו הסתיימו בתוך חודשיים, ארבעה שבועות לפני המתוכנן. לאחר סיום ההקלטות הרגישה הלהקה בטוחה בעצמה לתור אחר חברת תקליטים חדשה שתלווה אותה ובסופו של דבר היא הצליחה לחתום על חוזה אטרקטיבי וארוך טווח עם חברת "אטלנטיק". האלבום הזה נחשב לאחד מהאלבומים החזקים של "Rush" מבחינה לירית. Neil Peart כתב כאן כמה מהמילים היפות בקריירה שלו. הוא ציין שהוא הגיע לכתיבת האלבום הזה יותר בוגר ומנוסה והוא נטל לעצמו גישה יותר קלילה במהלך הכתיבה. הוא לא ניסה לבחור מוטיב אחד שיהיה גורם מקשר בין השירים כמו שנעשה באלבומים הקודמים, אלא התייחס לכל שיר כסיפור נפרד. האלבום הזה בהחלט הפיח רוח חדשה ורעננה אצל הלהקה בהרבה מאוד מובנים וזה ניכר כבר בצלילים הראשונים שפותחים את האלבום. כלי ההקשה של Neil Peart שנחתכים אחרי ארבע תיבות עם הריף גיטרה-בס-תופים של " Show Don’t Tell ", מחזירים אותנו במנהרת הזמן עד לימיה הראשונים של הלהקה והמרחק בין אפקט הדיסטורשיין של Alex Lifeson בשיר הזה לבין אפקט ה- Chorus שלו מ- " Hold Your Fire " הוא הרבה יותר מכמה דוושות רגל. אבל 40 שניות לתוך השיר אנחנו כבר בעולם אחר, מקצב אחר וצלילים אחרים עם אפקט האקוסטית על האקורדים המפורקים של החשמלית. הנדנדה הזאת שנמשכת לאורך כל השיר מאפיינת למעשה את מה שקורה באלבום הזה. איזון נחמד בין שני עולמות שמצליח לגשר בין התקופות השונות שהלהקה הזאת עברה בצורה יפה ומעניינת. האיזון הזה נשמר בבירור בין הפאוור קורדס בפתיחת השיר ובפזמון לבין הריף ההיפסטרי בשיר " Chain Lightning ", בין ריף הפתיחה לסינתסייזרים במהלך הבתים של " War Paint " ובין הפסנתר והסינתסייזרים האייטיזים של " Red Tide " לבין הריף הרוקיסטי של " Superconductor ". האלבום הזה גם כולל את אחד השירים היפים של "Rush" בכל הקטלוג המפואר שלה - " The Pass ", הסינגל השני ששחררה הלהקה מהאלבום המתייחס לתופעת ההתאבדות בנוער. השורה "All of us get lost in the darkness/Dreamers learn to steer by the stars/All of us do time in the gutter/Dreamers turn to look at the cars" בשיר הזה מושפעת מהמחזה "Lady Windermere's Fan". שכתב אוסקר וויילד. שירים מומלצים נוספים באלבום הם שיר הנושא המובל עם האקורדים האקוסטיים הפשוטים של Alex Lifeson , שמשתלבים ומושלמים על-ידי תווי הבס של גדי לי, " (Anagram (for Mongo " שמהווה את אחת ההפתעות האנרגטיות והמעניינות של האלבום וכולל משחקי מילים ופאזל לירי של Neil Peart וכמובן השיר " Available Light " שמסיים את האלבום בקצב איטי ורגוע, עם אקורדים מינימליסטים של פסנתר ושירה מצויינת של Geddy Lee , ששוב מצליח לרגש, במיוחד בשיאו של הפזמון עם הצעקה "Bring Me Available Light..." נכון, יש באלבום הזה גם כמה נקודות יותר חלשות, כמו " Scars " הלא ברור עם התיפוף האפריקאי שהושפע מביקורו של Neil Peart ביבשת ו- " Hand over Fist " שנשמע כמו ניסיון לא מוצלח ליצר "להיט" פופי, אך הנקודות הללו מעטות וממוקדות והן לחלוטין לא מעידות על הכלל. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לנובמבר, 1983, "U2" הוציאו את מיני אלבום ההופעה "Under a Blood Red Sky". האלבום מנציח את "U2" ברגע מרכזי בקריירה שלה, כשהיא מחזקת את המוניטין שלה כלהקת הופעות עוצמתית ודינמית. זו לא סתם הופעה זה מסמך היסטורי שמתעד את העלייה המטאורית של "U2" לגדולה ומסמן את הנקודה בה פרצה לתודעה העולמית. הכותרת של האלבום לקוחה ממילות השיר " New Year’s Day ", מתכתב עם הנושאים עליהם כתבה הלהקה באותה תקופה, של מאבק פוליטי וחוסן אנושי. האלבום וסרט הווידאו הנלווה אליו שיצא זמן קצר לאחר מכן, "Live at Red Rocks: Under a Blood Red Sky", מציגים את האנרגיה הלוהטת של הלהקה בהופעה חיה, כמו גם את השלב באבולוציה שלה בו הפכה לתופעה עולמית. האלבום הוקלט במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " War ", והוא כולל שמונה שירים שהם לא רק אוסף של הקלטות מאותו סיבוב ההופעות, אלא עדות למחויבות של הלהקה למוזיקה ולמסר שלה. האלבום משדר את האנרגיה הגולמית של הלהקה באותם שנים, כשהיא נשמעת עדיין לא מלוטשת, אך אנרגטית ונלהבת. הסאונד וסגנון הפוסט-פאנק המוקדם של "U2" מוגבר כאן באמצעות השירה העוצמתית של Bono ונגינת הגיטרה הכל-כך ייחודית של The Edge . שירים כמו " Gloria " ו-" I Will Follow " מדגימים את היכולת של הלהקה ליצור על הבמה המנונים נצחיים בעלי אנרגיה מחשמלת. חטיבת הקצב, שכוללת את הבס הפועם של Adam Clayton (עם סולו קטן ב- " Gloria ") והתיפוף המדויק של Larry Mullen Jr., עובדת כאן בצורה מהודקת אך אקספרסיבית, גורמת לשירים כמו " 11 O'Clock Tick Tock " ו-" The Electric Co " להתעלות על גרסאות האלבום עם הרבה עוצמה ומומנטום. ביצוע ההופעה המושלם של " Sunday Bloody Sunday " הוא כנראה גולת הכותרת של האלבום. ההקדמה האייקונית של בונו: "This song is not a rebel song..." והתחינה הנלהבת שלו לשלום, משלימים את ריף הגיטרה העוקצני והצ'יקצ'וקים של The Edge. הם נחרטו לנצח כרגע שהעלה את "U2" לתהילת עולם, כשהקהל המשולהב רק מוסיף לשיר האלמותי הזה תהודה רגשית. גולת כותרת נוספת באלבום היא השיר " New Year’s Day ", שבו משחק הגומלין של הלהקה יוצר נוף סאונד עוצמתי, כאשר The Edge ממחיש את הכישרון האדיר שלו בנגינה על הפסנתר והגיטרה לסירוגין ושירת קולות רקע משלימה ומדויקת. האלבום הופק על ידי Jimmy Iovine, באופן הממחיש את הגולמיות והבוסריות של ההופעות החיות של "U2" באותה תרופה, מבלי ללטש אותן יתר על המידה. הוא אפילו השאיר טעויות קטנות כמו בסולו של The Edge בשיר " Party Girl " כפי שהן, באופן שמוסיף לאותנטיות של אלבום ההופעה הזה. התרומה של הקהל כמו בקטע הסיום של "40" והתקשורת הספונטנית של בונו איתו, רק מעצימים את חוויית ההאזנה לאלבום, וגורמים למאזין להרגיש חלק בלתי נפרד מההופעה. סרט ההופעה, "Live at Red Rocks: Under a Blood Red Sky", שצולם ב-5 ביוני 1983 באמפיתיאטרון Red Rocks בקולורדו, משלים את ההאזנה לאלבום הזה עם הופעה מדהימה ואייקונית. למרות גשם זלעפות ואתגרים לוגיסטיים, הלהקה סיפקה סט היסטורי של 13 שירים (17 שירים בגרסת 2008 של ה- DVD), כשהיא "שורפת" את הבמה על רקע הלפידים הבוערים שמעליה. האלבום "Under a Blood Red Sky" מציג את "U2" על סף הפריצה הגדולה שלהם. הוא מגשר בין שנות הפוסט-פאנק המעצבות שלהם לבין העלייה שלהם לתהילת עולם עם " The Joshua Tree ". הוא מנציח את "U2" ברגע היסטור, על הבמה, במופע עתיר אנרגיה ותשוקה. הצלחת האלבום עזרה לבסס את המוניטין של "U2" כלהקת הופעות שחובה לראות בלייב והרחיב את בסיס המעריצים שלה אל מעבר לאירופה, לארצות הברית ולעולם כולו. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... ב-20 לנובמבר 2001 יצא האלבום "Weathered", השלישי במספר של להקת "Creed". זה האלבום שנתן את אקורד הסיום של הלהקה, למרות ששמונה שנים לאחר מכן יצא אלבומה האחרון "Full Circle" והלהקה התפרקה באופן רשמי ב-2004. זהו האלבום הראשון בו לא משתתף הבסיסט Brian Marshall ומי שלקח על עצמו את כל תפקידי הבס בהקלטות היה Mark Tremonti . באלבום הזה מרגישים כבר מקטע הפתיחה שה"מנסר מטקסס" החליט להעלות את העוצמה ולהשתמש במסור דאבל שרשרת ולא מסור רגיל, כשמהצד השני מרגישים ש- Scott Stapp מוריד פה אוקטבה אחת או יותר. אין באלבום הזה הרבה שירים בולטים או נוצצים מלבד "Bullets" שמציג את טרמונטי בשיא עוצמתו (אחד השירים החזקים של הלהקה), "One Last Breath" ו- "My Sacrifice" החזקים והמרגשים. למרות זאת האלבום נכנס היישר למקום הראשון בבילבורד 200 ומכר כמעט מיליון עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. כל השירים באלבום נכתבו ע"י סקוט והמוסיקה נכתבה ע"י טרמונטי. אם תרשו לנו להפוך לרגע לאבשלום קור ולתהות על קנקנה של עטיפת האלבום. פירושו של שם האלבום הוא שחיקה ע"י מזג אוויר, כלומר עצם, אדם או כל דבר אחר אשר נשחק ע"י מזג האוויר. מה שמשקף את המצב בו הייתה הלהקה בתקופת יציאת האלבום, הסדקים החלו להתרחב והסוף היה קרוב. אך אז אנחנו נותנים מבט על עטיפת האלבום (שאם לומר את האמת היא מהמוזרות שראינו) וכאן אנחנו רואים את פניהם של חברי הלהקה חרוטים על עץ שנראה כאילו הוא חזק ואימתני שאינו נשחק ע"י מזג האוויר אלא נהפוך הוא, הוא נראה שישרוד לעד. תחשבו על זה... עכשיו שימו קסדה ותלחצו פליי, השיר הראשון הוא פשוט טיל בליסטי !! Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

"היהלום שבכתר" המלכה, האלבום "A Night At The Opera" של להקת "Queen" יצא לאור ב- 21 לנובמבר 1975, ולרגל יום הולדתו, אנחנו מבקשים להביא בפניכם כמה עובדות מעניינות על האלבום המופתי הזה: 1. זה אלבום האולפן הרביעי של להקת "Queen" בתוך שנתיים. 2. שמו של האלבום הגיע מסרט של האחים מרקס משנת 1935 באותו השם, בו צפתה הלהקה במהלך ההקלטות. 3. האלבום הוקלט בשישה אולפני הקלטה שונים ברחבי אנגליה. 4. משך ההקלטות ארך כשלושה חודשים מאוגוסט עד נובמבר 1975. 5. בעת יציאתו נחשב "A Night At The Opera" כאלבום עם עלות ההפקה היקרה בעולם. 6. האלבום כולל מגוון רחב של השפעות מז'אנרים מוזיקלים שונים: רוק כבד, רוק מתקדם, מוזיקת נשפים, פופ, פולק, אופרה, סקיפל וג'אז. 7. האלבום כולל גם מגוון רחב של כלי נגינה מעבר לכלי הנגינה המסורתיים של הלהקה, כגון נבל, יוקליילי, וקוטו (כלי מיתר יפני). 8. האלבום אינו כולל סינתיסייזרים, דבר שחברי הלהקה היו מאוד גאים בו ומצוין על גבי עטיפת האלבום. 9. כל ארבעת החברים תרמו לכתיבת החומרים לאלבום. 10. האלבום הזה ייצר את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה " Bohemian Rhapsody ". 11. את השיר החל לכתוב Freddie Mercury עוד בסוף שנות ה- 60. השם שהוא נתן לו במהלך הכתיבה היה - " The Cowboy Song". 12. הוא כתב גם את כל תפקידי הכלים השונים בשיר. הפסנתר, הבס, התופים ואפילו הגיטרה. 13. ההקלטות ארכו כשלושה שבועות והם נערכו בחודשים אוגוסט וספטמבר 1975. במהלכם עשתה הלהקה שימוש בלא פחות מארבעה אולפנים שונים. 14. ההרמוניות הווקאליות היו הכי קשות להקלטה, חברי הלהקה העידו שלעיתים היו חוזרים ושרים אותם במשך 10-12 שעות ביום. 15. גם הקלטת כלי הנגינה ארכה זמן רב וכללה מספר רב של העלאות ערוצים. 16. הפסנתר עליו ניגן פרדי במהלך הקלטת השיר הוא אותו פסנתר עליו ניגן Paul McCartney במהלך הקלטת השיר " Hey Jude". 17. למרות אורכו של השיר (כ- 6 דקות) ועל-אף התנגדות חברת התקליטים לשחרורו כסינגל, השיר הצליח מאוד בתחנות הרדיו והגיע למקום הראשון במצעדים השונים בעולם. 18. באופן מאוד אירוני דווקא השיר עם הכותרת "Mama Mia" של להקת ABBA, הצליח להעיף את " Bohemian Rhapsody " מהמקום הראשון במצעד הבריטי. 19. המילה "Scaramouche" מתוך השיר, מתייחסת לליצן בספרות האיטלקית. 20. המילה "Beelzebub" (בעל זבוב) בשיר, בין היתר מיוחסת בספרות הנוצרית לשטן. 21. את המילה Galileo מרקורי השחיל אל תוך השיר כמחווה ל- Brian May שהינו דוקטור לאסטרופיזיקה. 22. השם " Figaro" הופיע " The "Barber of Seville של רוסיני. 23. המילה "Bismillah" היא המילה הראשונה בקוראן. 24. הוידאו המפורסם לשיר היה הראשון אי פעם של הלהקה. הוא נוצר כי הלהקה לא רצתה להופיע בתוכנית הטלוויזיה הבריטית "Top Of The Pops" בלייב, הואיל והשיר היה מורכב מידיי לביצוע בהופעה חיה בטלוויזיה. 25. עד כמה השיר היה מורכב? היו בו שכבות על שכבות של ערוצי כלי נגינה ושירה, יש האומרים שהיו שם כ- 180 הכפלות (אוברדאבס) שונות כדי ליצר את ההרמוניות הנפלאות ואת הצליל העשיר. 26. הוידאו קליפ לשיר התבסס על עטיפת האלבום " Queen II ". 27. עטיפת האלבום " Queen II " התבססה על התצלום המפורסם של מרלן דיטריך. 28. במאי הקליפ היה Bruce Gowers, לקח לו 3 שעות לצלם אותו בעלות של 3,500 פאונד. 29. פרדי מרקורי ציין שהשיר "In the Lap of the Gods" מהאלבום "Sheer Heart Attack" הוא הפרולוג לשיר רפסודיה בוהמית. 30. בעקבות מותו של Freddie Mercury בשנת 1991 שוחרר השיר שוב כסינגל וגם הפעם הוא הגיע למקום הראשון. 31. השיר חזר למצעדים שנה לאחר מכן בעקבות הכללתו בפסקול הסרט "Wayne's World" בשנת 1992. הפעם הוא זינק היישר למקום השני בבילבורד. 32. השיר זינק בפעם הרביעית למקומות הראשונים בבילבורד בשנת 2018, בעקבות הצלחת הסרט "Bohemian Rhapsody". 33. בשנת 2002 הוא נבחר במקום הראשון מבין כל הסינגלים ששוחררו בבריטניה אי פעם, בסקר של ספר השיאם של גינס. " Imagine " של לנון ו- "Hey Jude" של הביטלס הגיעו למקום השני והשלישי. 34. בשנת 2012 הוא נבחר במקום הראשון ברשימת השירים עם הביצועים הווקאליים הטובים ביותר ברוק של מגזין הרולינג סטון. 35. הוא גם נמצא במקום ה- 166 ברשימת 500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים של אותו מגזין. 36. בשנת 2000 הוא נבחר באנגליה, בישראל ובעוד מקומות בעולם כשיר המילניום. 37. במועד יציאתו היה " A Night At The Opera" ל אלבום המצליח ביותר של הלהקה, כשהוא מזנק הישר אל המקום הראשון במצעד הבריטי ואוחז בצמרת במשך 4 שבועות. 38. השיר " ( Death on Two Legs (Dedicated to " הינו מכתב של שנאה של Freddie Mercury לאמרגן הקודם של הלהקה Norman Sheffield אשר ניהל את הלהקה בין השנים 1972-1975. 39. שפילד הכחיש את כל ההאשמות של חברי הלהקה כנגדו, בספר שהוציא בשנת 2013 ונקרא: "Life on Two Legs: Set The Record Straight". 40. במהלך הופעות הלהקה נהג Freddie Mercury לפתוח את השיר במילות הקדמה כשהוא מכנה את נורמן כ- “a real motherfucker of a gentleman”. 41. את השיר " Lazing on a Sunday Afternoon " כתב Freddie Mercury על האהבה שלו ליום המנוחה (ראשון) ומה הוא אוהב לעשות בו. 42. זה השיר הקצר באלבום שאורכו 1:07 בלבד, ומרקורי מנגן בו על פסנתר ושר את כל הקולות. 43. קולו של Freddie Mercury נשמע כאילו הוא שר דרך מגפון, אך לא כך הדבר. האפקט הזה הושג על-ידי הקלטת מרקורי, השמעת ההקלטה דרך אוזניות שהוכנסו לדלי והוצבו בחלק מרוחק של האולפן והוקלטו שוב לערוץ השירה. 44. השיר " I’m in Love with My Car " שכתב Roger Taylor הוא אחד המפורסמים בכל הקטלוג שלו. 45. השיר נכתב לפועל הבמה של הלהקה Johnathan Harris שהיה מאוהב במכונית ה- "Triumph TR4" שלו. הדבר צוין גם בעטיפת האלבום במילים הבאות: " Dedicated to Johnathan Harris, boy racer to the end". 46. צליל המנוע ששומעים בשיר הינו אותנטי, והוא הוקלט מרעש מנוע מכונית האלפא רומיאו של טיילור. 47. טיילור התעקש שהשיר יצא כבי סייד לסינגל " Bohemian Rhapsody " והוא נעל את עצמו בארון עד שפרדי הסכים. 48. ההתעקשות של Roger Taylor השתלמה לו מאוד כשלבסוף הוא זכה לקבל תמלוגים כמעט שווים לאלו שפרדי קיבל על הלהיט " Bohemian Rhapsody ". 49. את השיר " You’re my Best Friend" כתב John Deacon לאשתו Veronica Tetzlaff. 50. דיקון מנגן בשיר על פסנתר חשמלי עליו למד לנגן ממש בסמוך לכתיבת השיר. 51. השיר “ 39 ” שכתב Brian May ונוגע קצת בסגנון ה- Skiffle, מספר על חבורת חוקרי חלל שיצאו למסע בן שנה בחלל אך בעת חזרת לכדור הארץ הם מגלים שעברו 100 שנה וכי יקירהם הזדקנו או נפטרו. 52. מיי שר את השיר עם קולות רקע של פרדי ורוג'ר. John Deacon מנגן בשיר בקונטרבס עליו למד לנגן בעקבות הלצה של Brian May שביקש ממנו לנגן בכלי, אך לא באמת התכוון לכך. 53.השיר " Sweet Lady " נכתב על ידי Brian May אשר רצה לכתוב שיר עם ריף חזק על מקצב של 3/4 האופייני לוואלס. Roger Taylor ציין שזה אחד השירים שהכי קשה לו להגן בהופעות בשל המקצב. 54. הקטע האינסטרומנטאלי (לכאורה) החל מדקה 0:51 בשיר " Seaside Rendezvous " מבוצע כולו על-ידי קולותיהם של פרדי מרקורי ורוג'ר טיילור, אין בו שימוש בשום כלי נגינה. 55. השיר " The Prophet’s Song " שהלחין Brian May הושפע מחלום על המבול הגדול במימי נח. 56. את השיר הוא כתב בעת שהיה חולה במהלך הקלטת האלבום "Sheer Heart Attack". 57. זה השיר הארוך ביותר של קווין מכל אלבומיה ואורכו למעלה מ- 8 דקות. 58. השיר " Love Of My Life " נכתב מושר ומנוגן על-ידי מרקורי, בתוספת הגיטרה והנבל של Brian May . השיר נכתב לחברתו של מרקורי Mary Austin. מיי מנגן על הנבל שנשמע בשיר. 59. את השיר הג'אזי " Good Company " כתב ושר Brian May לבדו. את השיר הוא כתב על בנג'ו אך במהלך ההקלטה הוא מנגן על יוקליילי. 60. את הקאוור להימנון הבריטי " God Save the Queen " הקליט Brian May לראשונה בשנת 1974 לפני הסיבוב שליווה את האלבום Sheer Heart Attack. ההקלטה עובדה מחדש עם תוספת של הגיטרות לצורך האלבום. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לנובמבר 1981 שחררה "AC/DC" את אלבום האולפן השמיני שלה "(For Those About to Rock (We Salute You". זה האלבום השני של הלהקה עם הסולן Brian Johnson והוא מגיע אחרי אלבום הקאמבק הגדול בכל הזמנים, המאסטרפיס, " Back In Black " , הפניקס השחור... לאחר ההצלחה המטאורית של האלבום " Back In Black " דרך כוכבה של "AC/DC" והיא הפכה להיות אחת מלהקות הרוק המחוזרות והמובילות בעולם. בדצמבר 1980 שוחרר הסרט "Let There Be Rock" עם קטעי הופעה מסיבוב ההופעות שליווה את האלבום Highway" to Hell " וראיונות מתקופת Bon Scott . חברת "אטלנטיק" אשר סירבה בעבר להוציא את האלבום "Dirty Deeds Done Dirt Cheap" משנת 1976 על אדמת ארצות הברית, פתאום היתה שמחה לעשות זאת. חברת "Red Bus Records" שחררה פתאום הקלטות של "Geordie", להקת האם של Brian Johnson תחת השם "Brian Johnson and Geordie", בניסיון לחלוב עד תום את הפרה המניבה, ואפילו להקת הרולינג סטונז הזמינה את "AC/DC" לפתוח את אחת מהופעות האיצטדיונים שלה בצפון אמריקה בתמורה לסכום פנטסטי של מיליון דולר. "AC/DC" סירבה בנימוס ודפדפה קדימה במטרה להתמקד באלבומה הבא. בחודש יולי 1981 נכנסת הלהקה לאולפני EMI בפריז בכדי להתחיל לעבוד על האלבום. היא ממשיכה את שיתוף הפעולה הפורה עם מפיק העל חלל, Robert John "Mutt" Lange הקוסם, שהחל לעבוד איתה על האלבום " Highway to Hell " והיה אחד הגורמים העיקריים לפריצה המטאורית שלה, אשר רק הלכה והתגברה באלבום הקאמבק הבא " Back In Black " . אם לא קראתם עדיין את הסקירה על תהליך יצירת האלבום " Highway to Hell " אתם חייבים לעצור כאן, ללחוץ על הקישור, לקרוא ולחזור אלינו, אנחנו מבטיחים להמתין... אז אם קראתם את הסקירה את צריכים לדעת שלאנג היה פרפקציוניסט, מפיק מאוד דקדקן. הייתה לו שמיעה אבסולוטית. תוף סנייר לא מתוח, מיתר גיטרה שנמשך יתר על המידה או אפילו נשימה לא נכונה תוקנו באופן מיידי. גם הפעם ההקלטות הושפעו מהפרפקציוניזם של לאנג, רק שהפעם הלהקה היתה כבר עייפה מדרך העבודה הזאת שליוותה אותה בשלושת האלבומים האחרונים. לאנג לקח את זה גם הפעם קצת רחוק מידי. במשך ימים ארוכים הוא ניסה להגיע לצליל התופים האולטימטיבי. הוא חשב שזה הבסיס לכל הסאונד של האלבום וסירב להתקדם עם ההקלטות עד שיגיע לצליל התופים אותו רצה להשיג. טכנאי ההקלטות סיפר שבשלושת ימי ההקלטה הראשונים התמקד לאנג אך ורק על צליל תוף הסנייר, זה הגיע למצב בו האחים יאנג איבדו כבר את הסבלנות. הם היו מרוחים ימים ארוכים על הספה באולפן, משועממים למוות ומחכים שלאנג יסיים כבר את ההתעסקות שלו עם סאונד התופים, כדי שיוכלו להתחיל לנגן. לאחר עשרה ימים הגיע לאנג למסקנה שהוא לא הולך להשיג את הצליל הרצוי באולפן והוא גרם ללהקה לנדוד לאיזה מחסן מחוץ לפריז עם ניידת הקלטה, בכדי להקליט שם את הערוצים הבסיסיים. כפי שאתם כבר כנראה מבינים, הסיפור הנ"ל ממחיש ומסביר מדוע התוצאה הסופית הייתה אלבום עם עודף הפקה והוא כנראה גם מסביר מדוע הלהקה החליטה להיפרד בסופו של דבר ממאט לאנג, לחזור לשורשים, לצליל הבוסרי והמחוספס שהיה לה בתחילת דרכה ולהפיק את אלבומה הבא, " Flick Of The Switch " בעצמה. אבל חוסר שביעות הרצון של האחים יאנג מההפקה ומהתנהלותו של לאנג לא פגם חלילה בהצלחה של האלבום הזה. הוא זינק היישר אל המקום הראשון בארה"ב, עם הישג שהלהקה לא הצליחה לשחזר עד שנת 2008 עם הוצאת האלבום "Black Ice". שיר הנושא " ( For Those About to Rock (We Salute You" היה ועדיין נחשב לאחד מהשירים הגדולים של "AC/DC", איתו נהגה הלהקה לסיים את הופעותיה, לצלילי מטחי התותחים הרועמים. את הרעיון לשם השיר קיבל Angus Young מספר שקרא בזמנו על הגלדיאטורים הרומאים ונקרא "For Those About to Die, We Salute You". אנחנו חייבים לציין כי יאנג לא היה הראשון להשתמש בכותרת הנ"ל במסגרת אלבום, שכן להקת הרוק המתקדם " Colosseum" שחררה בשנת 1969 את אלבום הבכורה המצוין שלה "Those Who Are About to Die Salute You". עוד מעניין לציין, כי הגיטריסט המחונן Gary Moore היה בשנת 1975 חלק מהגלגול השני של אותה להקה, אשר נקרא "Colosseum II". חוסר השלמות של האלבום הזה אינה נופלת רק על כתפיו של מט לאנג. כנראה שאחרי שני אלבומים פשוט מושלמים נגמר ללהקה הדלק והיא לא הצליחה לייצר מספיק שירים ברמה גבוהה ואחידה שיחזיקו לאורך כל האלבום. כך יוצא, שלצד שירים כמו " C.O.D. " ו- " Snowballed " שחולקים את אותו DNA של "AC/DC" הקלאסית, או Let's Get It Up ", " Put The Finger On You " ו- " Evil Walks" המצויינים, אנחנו מקבלים קטעים קצת פחות טובים כמו, " Breaking The Rules" שנשמע לנו כמו פילר או " Night Of The Long Knives " שהריף בו נשמע לנו כמו מה שלהקת אירוסמית' מסוגלת ליצר (ואנחנו בהחלט לא עושים כאן השוואה או מתכוונים להעליב). למרות חוסר האחידות כמתואר לעיל ועל אף שהאלבום תמיד יחסה בצילם של שני קודמיו, עדיין מדובר באלבום טוב מאוד של הלהקה אשר גם הפך לאחד מהנמכרים ביותר שלה (כמובן שבאופן יחסי בלבד ולא בהשוואה לשני קודמיו המטאורים). להאזנה לאלבום (והפעם עם אטמי אוזניים שלא תתחרשו מרעש התותחים...): Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 10 לדצמבר 2007, עלו שלושת חברי "Led Zeppelin" הנותרים Robert Plant , Jimmy Page , ו- John Paul Jones מלווים במתופף Jason Bonham בנו של John Bonham על במת ה- "O2" בלונדון וקיימו מופע איחוד חד-פעמי, לזכרו של Ahmet Ertegun נשיא חברת "אטלנטיק" שהחתימה את הלהקה, והלך לעולמו שנה קודם לכן. זה היה המופע הראשון באורך מלא של הלהקה מזה למעלה משלושה עשורים, מאז מותו של המתופף John Bonham בשנת 1980. המופע הזה שבר שיא גינס כקונצרט עם "הביקוש הגבוה ביותר לכרטיסים לקונצרט מוזיקלי אחד". כרטיסים הועמדו למכירה באמצעות מערכת "לוטו" דרך אתר אינטרנט בעלות של 125 ליש"ט ו- 250 ליש"ט, כאשר כל הוכרז שכל ההכנסות יתרמו לארגון הצדקה של Ahmet. מיד עם פתיחת הקופות האתר קרס בשל עודף ביקושים שהגיע ל- 20 מיליון בקשות עבור 18,000 מקומות בלבד. במהלך המופע ביצעה הלהקה 16 שירים, כולל שני הדרנים, ממהלך כל הרפרטואר של הלהקה, למעט אלבום האולפן האחרון שלהם, " In Through The Out Door ". שניים מתוך השירים שבוצעו באותו ערב נוגנו בלייב בשלמותם לראשונה אי פעם על ידי הלהקה: "Ramble On" ו- "For Your Life". באוקטובר 2012 יצא לאקרנים הסרט "Celebration Day" המתעד את האירוע. הסרט נותן לצופים שלא זכו להיכלל על 18 אלף ברי המזל, הזדמנות לראות את ההופעה המבריקה בצורה הכי קרובה לאופן בו התרחשה בפועל, שכן חברי הלהקה ביקשו לבצע כמה שפחות עריכות ולהתערב כמה שפחות במיקס הסאונד או ברשימת השירים. חברי הלהקה נראים ונשמעים פה מדויקים ומגובשים במיוחד בהתחשב בעובדה שחלפו כמעט 40 שנה מאז ניגנו לאחרונה יחד על אותה במה מופע מלא. עבודת הגיטרה של Jimmy Page מדהימה, למרות השפעת הגיל על קולו Robert Plant זועק את נשמתו אל תוך השירים האלמותיים ודוחף אותם קדימה, והכח השקט John Paul Jones כתמיד מפליא בנגינתו גם בבס וגם בקלידים. אבל מעל הכל יש לציין את הכימיה המטורפת של שלושת החברים עם Jason Bonham שנכנס לנעליים הענקיות של אביו ואפילו מאתגר את עצמו בהעלאת הרף עם כמה מילויי תופים מעניינים וייחודיים שרקח בעצמו. השמועה מספרת שג'ייסון האזין להופעות וללא מעט בוטלגים כדי לנסות ולהתחקות אחר הנגינה הוורסטילית והעוצמתית של אביו. המופע הזה שוחרר גם באלבום כפול שיצא לאור ב- 19 לנובמבר 2012 וזכה לשבחי הביקורות. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר