• FaceOff - עימות חזיתי

Rush - R40 Live

ב- 20 לנובמבר 2015 שחררה "Rush" את האלבום שמהווה את שירת הברבור, אקורד הסיום של הלהקה המדהימה הזאת. אלבום הופעה משולש ודי. וי. די. שמסכמים את פעילות הלהקה במשך ארבעים שנותיה ונקרא "R40 Live".



בתום סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Clockwork Angels" הביע מתופף הלהקה Neil Peart באזני חבריו את רצונו לפרוש מהופעות. בעיית דלקת הגידים שפקדה אותו והעומס הכבד על גופו גרמו לו לחשוש שהדבר יפגע ברמת הנגינה שלו. כידוע, הופעות הלהקה נמשכו כ- 3 שעות והן כללו תיפוף מורכב ומסיבי אשר הכביד מאוד על גופו של פירט שהיה בזמנו בן 63.


לחבריו הגיטריסט Alex Lifeson והבסיסט והזמר Geddy Lee היתה בקשה אחת אחרונה, לצאת לסיבוב הופעות גרנדיוזי אחרון. אלכס הזכיר לפירט את דלקת הפרקים ממנה הוא סובל אשר עלולה להשפיע גם על נגינתו, והתחנן לסיבוב אחרון. פירט הסכים אבל בתנאי שזה יהיה סיבוב מוגבל ומצומצם לגבולות ארה"ב בלבד.


הסיכום הזה בין חברי הלהקה הוליד את סיבוב ההופעות האחרון שלה אשר כלל 35 יעדים בלבד. הסטליסט הורכב על-ידי שלושת המופלאים בידיעה שזה הולך כנראה להיות סיבוב ההופעות האחרון שלהם, ולכן הוא כלל שירים מכל התקופות של הלהקה, כאשר הלהקה חוזרת באופן כרונולוגי הפוך בזמן בנגינת שירים מכל אלבומיה, החל מהאלבום "Clockwork Angels" ועד לשירים מהאלבום הראשון ועד לקטע הסיום הכולל 16 תיבות מהשיר "Garden Road" שהלהקה הקליטה עוד לפני צאת אלבומה הראשון.


במהלך ההופעה משתנים גם כל הסט והתפאורה וחוזרים גם הם אחורה בזמן, כאשר פועלי במה מסתובבים בכל מהלך ההופעה על הבמה, מרכיבים ומפרקים מגברים וכלי נגינה כדי שיתאימו לרוח התקופה של השיר המנוגן. בסיום ההופעה הסט כולל אך ורק שני מגברי גיטרות מונחים על כיסאות עם מיקרופונים מכוונים אליהם, ממש כמו בתחילת דרכה של הלהקה במרתפים בווילודייל אונטריו.


לאחר שחרור אלבום ההופעה והדיוידי באופן סימולטני, כתב חברנו – Moshon Bash סיקור מקיף על האלבום. הסיקור הזה שנכתב לאחר יציאת האלבום ולפני מותו של Neil Peart, מוגש לכם כאן במלואו כפי שנכתב במקור.

_________________________________________________________________________


במאי 2015 להקת ראש הותיקה החלה בסיבוב הופעות קצר שהתמקד יותר בצפון אמריקה.


את 2 הופעותיה בטורונטו, עיר מולדתם, שהתקיימו בתאריכים 17, 19 ליוני של אותה שנה, החליטה הלהקה לצלם לצורך הכנת DVD חדש (להלן R40) – אירוע חשוב ביותר לכל אוהבי הלהקה ובייחוד בגלל 2 סיבות מרכזיות – האחת, בציון 40 שנה מאז היווסדה של הלהקה והשניה, זהו כנראה סיבוב ההופעות הרציני האחרון. (בעיית דלקת הגידים של המתופף Neil Peart וכן דלקת הפרקים של הגיטריסט Alex Lifeson עלו לכותרות במהלך השנה האחרונה, ולמעשה בדיוק לא מזמן הכריז פירט על מיצוי עבודתו המוזיקלית ופרישה סופית והדרגתית מהתחום שצפויה לקרות ממש בזמנים אלה).


מבלי לציין את קולו הבעייתי של סולן/בסיסט הלהקה Geddy Lee שנשחק לו לאיטו מסיבוב הופעות אחד למשנהו, אם נשווה ל-DVD העשור האחרון (להלן R30) ולקודמו "Rush in Rio" (שם השירה של לי נשמעה הרבה יותר מרעננת וצעירה) - אין מה לעשות ואין אפס - כנראה הגיל עושה את שלו.


לאור האמור לעיל, אכן הזדמנות אחרונה לכל אוהבי הלהקה (ולכל אלה בפרט אשר ממש זכו להיות שם באחת ההופעות מתוך הסיבוב הזה) לטעום טעימה הגונה של הלהקה הזו בפעולה בכל הקשור להופעותיה החיות.


הלהקה בנתה את מהלך ההופעה בכך שהחליטו להתחיל את סדר השירים החל מאלבומם האחרון "Clockwork Angels" מ-2012 וכך לאט לאט לרדת בסדר כרונולוגי עם עצירות בתחנות זמן מוזיקליות חשובות בחיי הלהקה שבמהלכן כלי הנגינה של הלהקה (כולל מערכת התופים הענקית) מתחלפים להם על הבמה באותם דגמים ישנים שעליהם ניגנו החברים בתקופות הרלוונטיות, עד לאלבומם הראשון אי שם ב-1974. מעין מסע פרוגרסיבי אל העבר.


סט 1


לא קל בהחלט להכניס קריירה של למעלה מ-40 שנה ו- 20 אלבומים לתוך הופעה של פחות מ-3 שעות. לפיכך כמה מאלבומי הלהקה מהשנים הפחות חשובות שלהם לא זכו להיכנס למסע הטעימות המוזיקלי המעניין (המכיל בתוכו מספר הפתעות מעניינות במיוחד) שאותו אסקר להלן:


ה- DVD מתחיל בסרטון מצויר, מושקע וחמוד שמציג את חברי הלהקה בתקופות שונות במהלך הקריירה כשברקע קטעים קצרים מתוך שירי הלהקה שמופיעים לפי סדר כרונולוגי של השנים בהם יצאו.


סיום הסרטון מוביל להרמת וילונות הבמה כשברקע הלהקה כבר פותחת את ההופעה עם "The Anarchist" ו- "Headlong Flight" הרוקיסטיים והכבדים מתוך האלבום האחרון. קצת רועש מדי להתחיל הופעה עם 2 שירים כאלה כבדים אך בהתחשב שזו להקת ראש שכך בחרה להציג את סדר השירים – כבודם במקומם מונח וסומכים עליהם שהם יודעים מה הם עושים.


כמה מילות תודה של גדי לי לקהל ועוברים ל-2 שירים מתוך האלבום "Snakes & Arrows" מ-2007.

השיר הבא ב- DVD הוא "How It Is" מתוך "Vapor Trails", אלבום הקאמבק שלהם מ-2002 שיצא לאחר 5 שנות הפסקה עקב טרגדיות אישיות בחייו של פירט. עלי לציין שזהו שיר שמעולם לא הכרתי ודווקא היה נחמד לגלות שיר רוק קליל וחמוד כמו זה.



עוד כמה שירים במנהרת הזמן, ביניהם "Between The Wheels" הנהדר מהאייטיז ואז להפתעה הראשונה של הערב: ביצוע חי בפעם הראשונה אי פעם של הקטע המצוין והאנדרייטד לטעמי "Losing it" מתוך האלבום הנהדר מ- 1982, "Signals" (הלהקה לא ביצעה מעולם את הקטע הזה בהופעותיהם, גם לא בסיבובי ההופעות דאז שהתלוו ליציאתו של האלבום הנ"ל).


השיר מדבר על רקדנית שכל גופה כואב ולא יכולה להמשיך לרקוד, ועל סופר שמתחיל תהליך דמנציה והמילים לא זורמות לו לדף כמו פעם. פירט בתמלילו הנהדר מגיע למסקנה שלמרות ש"איבדת את זה" ואתה לא בגדולה שהיית בה פעם, אמנם עצוב לראות את התכונות שלך דועכות אבל זה עדיין עדיף מלא לחוות את כל מה שחיית. "Sadder still to watch it die than never to have known it" (מה שמקבל משמעות אחרת לגמרי לאור דלקת הגידים של Neil Peart שהסכים לבקשתם האחרונה של אלכס וגדי לצאת לסיבוב הופעות גרנדיוזי אחד ואחרון, שכאמור לבקשתו של פירט הוגבל וצומצם בארה"ב בלבד). תודה מיוחדת לדוד בר-טל מדף הפייסבוק Face/Off - עימות חזיתי על שהאיר את עיני לגבי עניין זה.


לפני ביצוע השיר Geddy Lee הציג לקהל את בן מינק – זה שעמד מאחורי נגינת הכינור בשיר באלבום המקורי. אין מה לומר!! היה נהדר ומרגש לראות את הלהקה ביחד עם מינק מבצעים ביחד את הקטע הזה. (למרות שתחושת הקלילות בנגינה כפי שנשמעת בהקלטה המקורית נעדרת מהביצוע הנוכחי שפשוט לא הצליח כל כך להגיע לרמת מהודקות מושלמת כמו במקור – בכל זאת זה היה ביצוע טוב ותענוג לשמוע את הקטע הזה כיום בגרסה חיה סוף סוף וגם בוגרת).


השיר "Subdivisons" מתוך אותו אלבום (תמיד נשמע מצוין בהופעות והלהקה אף פעם לא מוותרת עליו בהופעותיה), מסמל את סוף חלקו הראשון של ה-DVD. בחלק זה של ההופעה היתה הפסקה קצרה לפני תחילת הסט השני.


סט 2


בחלק זה שהוא גולת הכותרת של "R40" (לאור רשימת השירים הפצצתית בסט זה) הלהקה בחרה לא לפסוח על אף אלבום שיצרה במהלך השנים החשובות והקלאסיות 1974-1981. לאחר סרטון הפתיחה של הסט השני וילונות הבמה עולים כשברקע הלהקה כבר מתחילה לנגן את "Tom Sawyer" ומיד לאחריו את "YYZ". שתי פצצות פרוג מתוך "Moving Pictures" מ- 1981. הלהקה אף פעם לא מוותרת בהופעותיה על 2 קטעים אלה. Neil Peart אמר לפני כמה שנים בראיון שעד היום בשבילו "Tom Sawyer" הוא שיר מאד קשה לתיפוף ואחרי שהוא עושה את זה בהופעות הוא מרגיש סיפוק רב... (מעניין איך הוא הרגיש לתופף את השיר בסיבוב ההופעות הנוכחי כשברקע בעיית הגידים שלו).


מיד לאחר "The Spirit of Radio" הנצחי והמקפיץ, מגיע "Natural Science" הקלאסי. אחד הקטעים המשובחים ביותר של הלהקה אם לא בין ההכי טובים שלהם לדעתי, וגם תמיד זוכה בהופעות לביצוע הגון ומלא אדרנלין. (השירים הנ"ל לקוחים מתוך "Permanent Waves", אלבומם הקלאסי מדנת 1980 ואחד הטובים שיצרו אי פעם).


כעת Geddy Lee מציג את השיר הבא אותו הלהקה הולכת לבצע מתוך אותו אלבום: "A song rarely played..." מדובר בקלאסיקה "Jacob's Ladder". השיר לא בוצע בהופעות בכלל מאז 1980 והוא פנינת פרוג-רוק אמיתית של הלהקה. פירט ניסה איכשהו להדביק את התיפוף כאן מספר פעמים וכך יצא ביצוע טיפה מופשט וניתן לומר שלא זכינו מצדו של המתופף לשמוע כאן גרסה מהודקת למקור אחד לאחד.

עם זאת, בהחלט רגע חשוב ומהנה מאד בהופעה.




כמה שניות של שקט וממשיכים עם הפתיחה הגרנדיוזית של היצירה "Hemispheres" מתוך האלבום הקלאסי שלהם משנת 1978 הנושא את אותו שם.


בהחלט הפתעה נוספת אחרי "Jacob's..." לאור העובדה שהפעם האחרונה שהלהקה ביצעה בהופעה את קטע הפתיחה הזה היתה לפני למעלה מ-20 שנה. קולו של גדי לא נותן לו להגיע לאותם גבהים בחלקי שירה מסוימים – למשל במשפט "Every soul is a battle field" (אבל זה בסדר כי גם בסיבוב ההופעות שלהם מ-1994, הפעם האחרונה שבו הלהקה ניגנה את הקטע הזה, גדי ויתר על לנסות להגיע לגובה המקורי בחלק הנ"ל).


לאחר סיום הפתיח של "Hemispheres", רעשי הפעמונים מבשרים התחלה של קטע שנשמע מוכר, ואז גדי מתחיל לנגן את ריף הבס הקלאסי והטריקי שפותח את הקטע "Cygnus X-1" (ובעברית "ברבור"). כאן למעשה מתחילה המחווה של הלהקה לאלבומם מ-1977 , "A Farewell to Kings".


הלהקה ממשיכה לג'מג'ם להם את הקטע הקלאסי שפתאום מפסיק ועובר לסולו תופים מתיש של ניל פירט.

סיום הסולו מוביל אותנו במעבר חלק ומושלם לחלק האחרון בשירת ה"ברבור". גם חלק זה של השיר מבוצע כאן לראשונה מאז תחילת שנות השמונים המוקדמות, הפעם האחרונה שבה ביצעה הלהקה את הקטע במלואו בהופעות...


מיד לאחר אתנחתא קלילה עם "Closer to the Heart" היפה ואולי השיר הכי מיינסטרימי של הלהקה, אנו מתפנים ליצירה "Xanadu" שלראשונה מאז תחילת שנות השמונים מבוצעת במלואה בהופעה זו. מה שמהווה הפתעה נוספת במסענו ה"מתקדם לאחור".


לא סוגרים הופעה מקיפה שכזו בלי לחזור ליצירה "2112" (כשם אלבום הקונספט מ-1976). כמו בכל סיבוב הופעות של הלהקה, גם בסיבוב הנוכחי ראש לא זנחו את המחווה לפרקים "Overture/The Temples of Syrinx" מתוך היצירה המרכזית. גדי ואלכס אפילו נראים מחקים את עמידת "איש הכוכב", (הלוגו האייקוני שמהווה את אחד הסמלים של הלהקה ושל האלבום הנ"ל) רגע לפני אקורד הפתיחה המפורסם.


לראשונה מאז 1997, הפעם האחרונה בה ביצעה הלהקה את היצירה במלואה בהופעה, אנו זוכים לשמוע טעימות חשובות נוספות מתוך היצירה (למעשה היצירה כאן נוגנה כמעט במלואה) ומיד לאחר שהלהקה מסיימת לנגן את "Temples", ניל מסמן לחברים מתי מתחילים לנגן ופתאום הלהקה נכנסת במלוא העוצמה אל תוך הקטע הרוקיסטי מתוך הפרק "Discovery" שמיד לאחריו הלהקה עוברת לפרק שתיים "Presentation" (הפרקים מנוגנים אחד אחרי השני ממש כמו בסדר המקורי באלבום). הלהקה החליטה לסיים את ה"פרזנטציה" בקפיצה חדה אל תוך הפרק האחרון ביצירה, הלא הוא ה – "Grand Finale" (גם חלק זה של היצירה בוצע כבר בהופעות מתוך סיבובי הופעות קודמים של הלהקה).


לאחר שהטריו "נטל לעצמו את השליטה" ("Have assumed control.."), החברים יורדים מהבמה ולאחר סרטון אתנחתא קומי קצר בו מופיע השחקן יוג'ין לוי, וילונות "הבמה המוארת" עולים בפעם האחרונה כשברקע פתיחת התופים של "Lakeside Park" הזפליני (מתוך "Caress of Steel" משנת 1975) שפותח את ההדרן המוקדש לשלושת האלבומים הראשונים של הלהקה (אבל כפי שאמרנו, מהסוף להתחלה) . בהמשך "Lakeside" מתחבר לו עם "Anthem" הוותיק (הקטע הפותח מתוך האלבום השני "Fly By Night" מאותה שנה).


הקטע "What You're Doing", שיר רוק כייפי, קטן ומצחיק שמתחבר לו עם "Working Man" הכבד שזוכה כאן לגרסה מעט מקוצרת (שניהם מתוך אלבום הבכורה "Rush" משנת 1974), סוגרים את "R40".


גדי לי מודה לקהל בפעם האחרונה ומוסיף : ".. we hope maybe one day we'll meet again": מהיכרותי עם הופעות קודמות של הלהקה, בסיומן הוא מעולם לא השתמש בנוסח כגון זה לעיל, מה שבהחלט מרמז ביחד עם תחושת עצבות קלה על סופה של תקופה..


לאחר סרטון פרידה קצר מהלהקה בו מופיעים קטעים מרגעי סיום של הופעותיהם של ראש לאורך כל השנים עם תמונות הלהקה שנפרדת ושל גדי שאומר תודה בסיום כל הופעה כשברקע רעשי תשואות הקהל שליווה אותם לאורך השנים, נותרת המחשבה האם זו באמת היתה הפעם האחרונה? או שאולי ורק אולי יש סיכוי קטן בכל זאת שראש יפתיעו אותנו בעוד כמה שנים בעוד איזו הופעה מפנקת כמו זו...


מדובר סך הכל באחלה הופעה עם סט ליסט שחצי שלם ממנו בנוי רק מחומרים ישנים מתור הזהב של הלהקה (להלן התקופה הקלאסית 1974-1981). לא נגיד שזה היה פיקניק עבור Geddy Lee בן ה-62 לחזור לאט לאט במנהרת הזמן 40 שנה לאחור עם עצירות בתחנות הזמן הרלוונטיות תוך כדי שהוא צריך להתאים את קולו לכל תקופה (ולתקופה הקלאסית בפרט בה הצרחות והעליה לגבהים לקחו חלק מרכזי) ולפחות לנסות לתת ביצועים סבירים שיחפו איכשהו על קולו המזדקן.


ניל פירט לא בדיוק הפגין בביצועיו את תחושת הקלילות הזו שאנו רגילים להרגיש ולשמוע אותה בהופעות הלהקה אך אל נא נטעה!!! מדובר במתופף מצוין שעל אף בעיית הגידים העולה אצלו, הצליח להדביק ולהיות נאמן לביצועי המקור כמעט לאורך כל ההופעה. היה חסר לי קצת לשמוע את הסאונד של הטמטמים הגבוהים שלו (אותו סאונד מוכר למשל מתוך מעברי תיפוף קלאסיים בקטעים כגון "YYZ" ו-"2112"). תחושתי האישית היא שהוא שם עורות/תופים מיוחדים שמפיקים סאונד קצת שונה מאותם טמטמים גבוהים שאנחנו רגילים לשמוע בכדי שיעזרו לבלום זעזועים לידיים שלו ובכך להקל עליו את מלאכת התיפוף לאור הבעיה שלו.


לסיכום, אין מעריץ אמיתי שירצה לוותר על הדי וי די הזה. "R40" הוא חוויה פרוגרסיבית נוסטלגית שמנסה לסכם 40 שנות ראש על במה אחת ב-3 שעות. כמובן שיש עוד המון קלאסיקות של הלהקה שנותרו מחוץ לרשימת השירים כי בכל זאת אי אפשר לתת הכל בהופעה של קצת פחות מ-3 שעות. אל נשכח שגם מדובר בסט ליסט עם רשימת קלאסיקות מרובה בהרבה יותר מדי וי דים קודמים של הלהקה. (לא היינו מצפים גם לפחות מזה לרגל המאורע הכפול של 40 שנה וסיבוב פרידה..).



סביר להניח שאם בכל זאת הלהקה תחליט לשוב לפעילות (מה שכרגע לא נראה בכלל באופק) ואז בעוד עשר שנים יהיה גם R50 – נזכה לחוויה מהנה אחרת אבל גם איכות הביצועים תהיה הרבה יותר נמוכה (שלא לדבר על ביצועים קוליים), כך שלפעמים עדיף באמת לפרוש כשעוד כוחם אצלהם ויש בידי הלהקה לתת הופעה ברמה מספקת ומכובדת.

ראש עשו את זה בהחלט. עם פעילות ענפה של מעל 40 שנה כשמאחוריהם 20 אלבומי אולפן וסיבובי הופעות מושכי קהל ותיק וחדש כאחד שרק צמא לשמוע את האלילים שלו ולחוות את כל האנרגיה הזו המתפרצת על הבמה, הם לא צריכים יותר להוכיח כלום....


כתב: מושון בש (Moshon Bash) - 2015


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!