כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 05.09.2005 באמצע אוגוסט 2004 מתופף הרולינג סטונס צ'ארלי ווטס הודיע לתקשורת "אני חולה בסרטן גרון" חבריו ללהקה קיבלו זאת בהלם. בתקופה שקדמה לכך, בתהליך שהבשיל לאט Keith Richards ו-Mick Jagger היו מגיעים לאולפן עם רעיונות שונים לשירים, לאחר שהתחילו את תהליך היצירה ממרחקים. אבחנת סרטן הגרון של Charlie Watts, המתופף של הלהקה מאז 1963, שינתה את כל זה, הם הבינו שאולי אין להם את כל הזמן שבעולם. Keith Richards סיפר ל-Billboard ב-2005 שפתאום הוא ומיק הסתכלו אחד על השני וחשבו שאולי הם יישארו כשני החברים הנותרים ממקימי ההרכב. הם חשבו על כך, אבל לא דיברו על כך. כתוצאה מכך, "הסטונז" התקבצו חודשיים לאחר גילוי המחלה אצל ווטס, והחלו להקליט את אלבום האולפן ה-22 שלהם לפי הקטלוג הבריטי, "A Bigger Bang", אלבום שיצא ב- 05.09.2005. זה יהפוך לאלבום האולפן האחרון של "הסטונס" משירים מקוריים שהם כתבו, שהוקלט כולו יחד עם ווטס. זה גם הפך לאלבום האולפן הראשון שלהם מזה 8 שנים, מאז "Bridges to Babylon". תחושת הדחיפות הפתאומית גרמה לשינוי בהרגלי העבודה שלהם. לאחר שהתרגלו במשך שנים לעבוד מרחוק, Jagger ו-Richards חזרו לעבוד צמוד יחד. הם כתבו וביצעו את הטיוטות לאלבום לבד. גם Jagger וגם Richards ניגנו בגיטרת בס, Jagger אפילו ניגן בכמה תפקידי תופים. הכלל היחיד שהיה להם הוא לשמור על פשטות. כשהם נותרו לבדם, Jagger ו-Richards מצאו שוב את השותפות המוזיקלית שלהם, הנקודה המיוחדת הזו שהניעה במקור את הרולינג סטונס לגדולה, ה-Glimmer Twins חזרו ובגדול. ריצ'רדס אמר בראיון ל-CBS שמבחינתו, והוא חושב שגם מבחינת מיק, ככל שהם עובדים קרוב יותר, זה משתפר. הוא הוסיף שהם התרגלו אחרי "Exile On Main Street" לכתוב שירים במרחק של 3,000 מייל זה מזה, וחשבו שזו תהיה שיטת הפעולה מעכשיו והלאה, אבל הפעם הזאת הוכיחה להם שהם טועים. בסופו של דבר ווטס חזר, וקטעי הקצב שלו, שעברו עיבוד חכם, השלימו במידה רבה את האלבום. Ron Wood הוסיף קצת נגינה על גיטרת סלייד, אבל המוזיקה נותרה פשוטה, והזכירה את הימים הטובים של הסטונס מהסיקסטיז ומהסבנטיז. גם מבחינת נגנים Jagger ו-Richards רצו מינימום של התערבות חיצונית, ולכן למעט Darryl Jones בבס, Chuck Leavell בקלידים והרב-נגן Matt Clifford, רוב הרצועות הבסיסיות הוקלטו על ידי Jagger-Richards-Watts. המפתח העיקרי להצלחה של האלבום גם במצעדים (מקום שלישי ארה"ב, ושני בבריטניה) היה הבניה סביב הניצוץ שנדלק כאשר הגיטרה של Keith והתופים של Charlie ננעלים בקצב. מעולם לא היה צוות אחר שיכול להניע להקה בצורה יעילה כמו השניים הללו, אבל בעבודות שלהם אחרי שנות השבעים הקסם הזה בדרך כלל נעלם מעט במיקס. בשירים קשים כמו "It Won't Take Long" או הסינגל "Rough Justice", הסטונז מחזירים לעצמם את התואר להקת הרוקנרול הגדולה בעולם, ולא רק כלהקת ההופעות הגדולה ביותר על פני כדור הארץ. Mick ו-Keith תמיד אמרו שהם רוצים להזדקן כמו הבלוזמנים שהם מעריצים, וב-"A Bigger Bang" הם סוף סוף מבינים איך זה אמור להתרחש. מבחינת הליריקה, ג'אגק חוזר ברוב האלבום אל דפוס ההתנהגות של הגבר הבוגד והנבגד, כי תמיד היו אצלו שני צדדים למטבע. שש שנים עברו מאז הפרידה המתוקשרת בין Mick Jagger לבת זוגתו לשעבר ואם ארבעה מילדיו, Jerry Hall, ו-Mick לא פספס את ההזדמנות. שלושת השירים הראשונים מתוך אלבום ארוך וגדוש (16 שירים), "Rough Justice", "Let Me Down Slow" ו-"It Won't Take Long", נכתבו על נשים ואהבה מכמה מבטים. ב- "Rain Fall Down" הפאנקי Jagger, כמעין נביא זעם, מסתכל על עיר נעוריו לונדון בחשש מהבאות. הוא סיפר שהתחושה שהם חיים בשדה קרב ושכולם דרוכים כבר היתה לו בראש. ג'אגר סיפר שהיו כל כך הרבה שוטרים חמושים ברחובות, שלהסתובב ולראות מקלעים זה לא איך שהוא מדמיין את לונדון, ושאם ימשיכו במסלול הזה, לא תהיה דרך לחזור למה שהיה. השיר משקף את חוסר הנוחות של ג'אגר מהחברה העכשווית, ובמיוחד בלונדון, כשהוא מדמיין אותה כ"זירת קרב" עם מיליטריזציה גוברת ותחושה של דעיכה חברתית וקריסה פוטנציאלית, המסומלת על ידי הצבע המתקלף והשמים החומים. המילים משדרות השקפה קודרת, מבקרות "בנקאים" מושחתים ומביעות דאגה לגבי האנושות המתרחקת מ"ערכיה המקוריים" עקב אימפריאליזם גורף ובעיות חברתיות. ב- "Streets of Love" ג'אגר חוזר להרהר בלב השבור שלו. הוא מודה שנשבר לו הלב, שהאמת עצובה ושהוא עצמו התנהג רע. מילים אלו חושפות מיד שהשיר הוא התנצלות כנה של מאהב לשעבר שמצטער על התנהגותו בעבר. הדימויים בשיר מלאים בצער וחרדה, משקפים את החרטה העמוקה ואת סערת הרגשות של הדובר כשהוא מתמודד עם תוצאות מעשיו. כאשר Mick Jagger כתב את המילים הללו, ייתכן שהוא הרהר במערכת היחסים הסוערת שלו עם Jerry Hall, שהסתיימה ב-1999 בעיקר בשל בגידותיו החוזרות ונשנות. על שיר הבלוז "Back of My Hand" סיפר Keith Richards שישן למטה כשהאולפן היה למעלה. לילה אחד הוא חשב שהוא שומע שיר ישן של Muddy Waters שלא הכיר, אבל התברר שזה Mick שעבד על קטע עבור "Back of My Hand". יש בשיר את האווירה הכבדה והאיטית של האבות המייסדים, כמו Lead Belly ו-Bukka White, אמני בלוז שחשו את המשמעת האמיתית של בתי הכלא. הוא מכיל גם אחת מדמויות הבלוז המקובלות, האיש המטיף בפינת רחוב שמודיע שהצרות מגיעות ושומע מנגינה עצובה שהוא יכול לקרוא כמו את כף ידו. Mick Jagger מנגן כאן בגיטרת סלייד. ג'אגר ממשיך לכתוב על נשים ומערכות יחסים ממצב של גבר פגיע וחלש גם בשירים: "She Saw Me Coming", "Biggest Mistake", "Laugh, I Nearly Died", ובין לבין גם Keith Richards חוטא בכתיבת שיר אהבה לאשתו Patti Hansen ב-"This Place Is Empty". ערב אחד, בעודו לבד בביתם בווסטון, קונטיקט, כש-Patti רחוקה, Richards מצא את עצמו אפוף בתחושה עמוקה של בדידות. מצב רוח מלנכולי זה הוביל אותו ליצור את המנגינה הרכה והמילים הנוגעות ללב, על המקום הריק בלעדיה ועל כך שאף אחד מהם לא רוצה להיות לבד. ייתכן שריצ'ארדס שאב השראה ממלחיני ברודווי פופולריים כמו Hoagy Carmichael ו-Cole Porter כשכתב את התווים העדינים של השיר. ההרמוניות בבלדה הרכה הזו של Keith Richards הן ייחודיות למדי, ומשלבות אלמנטים של בלוז, ג'אז וקאנטרי, כאשר קולו של ריצ'ארדס נושא איכות מחוספסת, שמזכירה במשהו את Tom Waits. האלבום יוצא משטאנץ שירי הגברים-נשים שלו ב-"Dangerous Beauty", שיר שנכתב על טוראית Lynndie England ועל שערוריית ההתעללות בכלא אבו גרייב בעיראק. לאחר נפילתו של Saddam Hussein, כלא אבו גרייב שימש את הכוחות האמריקאים בעיראק. בשנת 2003 התעללו סוהרים באסירים, וב-2004 נחשפו התמונות לציבור. England הופיעה בכמה מהתמונות והיתה מעורבת בשערורייה. היא נידונה לשלוש שנות מאסר צבאי. ב- "Sweet Neo Con" הסטונז נוקטים עמדה פוליטית כנגד הממשל של George W. Bush והניאו-שמרנות. השיר עוסק גם במלחמה בעיראק, Halliburton ומחירי הבנזין. לאחר יציאת האלבום היה חשש שהספונסרים של הרולינג סטונז ינטשו אותם בשל נקיטת עמדה פוליטית, אך לא היו השלכות משמעותיות. ג'אגר ממשיך להביע את רגשותיו, ביחס לעצמו/למדינה/ללהקה (כל אחד יכול לפרש אחרת) ב- "Driving Too Fast". מכונית נוסעת במהירות שיא בעיצומה של סערה עזה בחוץ. כש-Jagger שר, קורית כאן יותר מסתם התנגשות אפשרית. ויש מסר שיותר מדי דרכים מובילות לשום מקום. עטיפת האלבום מציגה את חברי הלהקה מצטופפים יחד תחת פיצוץ אור, כשפניהם מוארות מלמטה. התמונה, שצולמה על ידי Nick Knight ועוצבה על ידי Michael Nash Associates, תוארה כחושפנית ומפחידה במקצת, כאשר פניהם של חברי הלהקה נראים כמו "ראשי תפוח מכווץ". העיצוב כולל גם תמונה נפרדת ושונה של הלהקה בתחתית העטיפה, ויוצר קומפוזיציה שכבתית ומסתורית במקצת. בצירוף מקרים, קצת פחות משנתיים לאחר יציאת "A Bigger Bang" יצאה בארה"ב סדרת טלוויזיה חדשה בשם "The Big Bang Theory" ("המפץ הגדול"), הסדרה שכוכביה הראשיים הם Sheldon Cooper ו-Leonard Hofstadter, צמד פיזיקאים במכון הטכנולוגי של קליפורניה, זכתה להצלחה גדולה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 4 לספטמבר 2015 שחררה "Iron Maiden" את אלבומה ה- 16 - "The Book of Souls". מה לא אמרו עליו? אלבום גרנדיוזי, בומבסטי, האלבום הכי שאפתני של "Iron Maiden", האלבום הכפול הראשון בקריירה שלה, הכל נכון! אבל אם מקלפים את השירים אחד לאחד, מוצאים שהוא לא שונה בהרבה ממה שהלהקה עשתה בשנים האחרונות. תמצאו כאן קטעים נושכים ובועטים שיזכירו את “Be Quick or Be Dead”, רגעים סוחפים, "נועזים" ו"אמיצים" שיתכתבו לכם עם Brave New World, קטעים אפלים וקודרים באווירת "The X Factor" וכמובן יצירות אפיות וגרנדיוזיות כמו "Rime of the Ancient Mariner". בשל העובדה שעד לאותה עת "The Book of Souls" היה האלבום שיצא בפער הכי גדול מקודמיו (הוא שוחרר 5 שנים לאחר "The Final Frontier"), הרבה סבורים שהלהקה עבדה עליו הרבה מאוד זמן בשל אורכו, אחרים בשל הגידול הסרטני של Bruce Dickinson. אבל לא כך הדבר! למרות שהאלבום הזה הינו האלבום הכי ארוך של הלהקה, עם לא פחות מ- 92 דקות של מוזיקה, על-אף שהוא כולל את הקטע הכי ארוך של הלהקה, המשתרע על-פני 18 דקות, האלבום הזה הוא אחד מהאלבומים שהלהקה כתבה והקליטה בזמן הכי קצר שלה. האלבום היה מוכן להוצאה כבר בסוף 2014 והוא הוקלט במלואו לפני שהזמר Bruce Dickinson אובחן עם גידול סרטני בגרונו. הוצאתו של האלבום עוכבה מדצמבר2014 לספטמבר 2015 רק כדי לאפשר לברוס להתאושש מהסרת הגידול. הסיבה שאלבום כל-כך ארוך וגרנדיוזי נכתב והוקלט בזמן כל-כך קצר (כשלושה חודשים) נובעת ככל הנראה משיטת העבודה השונה שהלהקה סיגלה לעצמה הפעם. להבדיל מאלבומים קודמים, חברי הלהקה כתבו הפעם את השירים באולפן, התאמנו עליהם והקליטו בו במקום, באופן ספונטני ועם כמה שפחות טייקים חוזרים ותיקונים. שיטת העבודה הזו גם העניקה לרוב השירים תחושה של "הקלטה חיה". זו גם ככל הנראה הסיבה שהאלבום יצא כל-כך ארוך. Dickinson ציין שאחרי שהם סיימו לעבוד על 6 שירים הוא פנה ל- Steve Harris ואמר לו שאם הם לא עוצרים עכשיו זה יהפוך לאלבום כפול. בסופו של דבר חברי הלהקה הסכימו שכל שיר הוא חלק אינטגרלי מהאלבום ואם זה צריך להיות אלבום כפול, אז זה מה שיהיה! את העוצמה והבומבסטיות של האלבום ניתן לחוש כבר מהשיר הראשון שפותח אותו. "If Eternity Should Fail" הינו קטע ארוך ומורכב שחוצה את גבול 8 הדקות, אשר סגנונו ואופיו מתאים ליצירות האפיות אשר בדרך כלל חותמות את אלבומי הלהקה ולא פותחות אותם. השיר הזה יועד לאלבום הסולו של Bruce Dickinson אשר החל לכתוב אותו יחד עם הגיטריסט והמפיק Roy Z, שליווה אותו בקריירת הסולו. ברוס ציין שהלהקה לקחה את הדמו ועבדה עליו אחד לאחד. תפקידי הקלידים שמלווים את השיר נכתבו על-ידו בביתו של Roy Z. מעניין לציין שזה השיר הראשון של "Iron Maiden" בו כל הלהקה מנגנת כשהכלים מכוונים בכיוון Drop D. מיד אחריו מגיע "Speed of Light" המהיר והעצבני שנכתב על-ידי Bruce Dickinson ו- Adrian Smith ומשלים רצף של שני שירים שפותחים את האלבום שברוס מעורב בכתיבתם. זה לא קרה מאז "Powerslave" וזה מעיד הרבה על הדומיננטיות של דיקנסון באלבום הזה, שעוד ניגע בה בהמשך. השיר ממש מזכיר לנו באווירה שלו את החייתיות של “Be Quick or Be Dead” מהאלבום "Fear Of The Dark". זה גם הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום שלווה על-ידי וידאו קליפ מרהיב, שהינו הומאז' לארבעה עשורים של גיימינג ומשחקי וידאו. Adrian Smith ציין שהשיר הזה הוא תוצאה של הגילוי מחדש שלו את הסולם הפנטטוני. הוא החל לשחק איתו ולעשות עליו וריאציות שונות עלהגיטרה והתוצאה משתקפת בשיר. ברוס ציין שהשיר הזה הוא מעין מחווה לדיפ פרפל, להקה שכל חברי הלהקה ממש אוהבים. הוא אמר שכששמע את הריף זה מיד הזכי לו את "Burn" של "דיפ פרפל" ואז הוא אמר לאדריאן, בוא נכניס פה גם בתחילת השיר צרחה בסגנון Ian Gillan. אנחנו מאיטים קצת את הקצב עם "The Great Unknown" אשר בדומה לשיר הפתיחה "If Eternity Should Fail" מתכתב עם נושאים כמו טוב ורע, חיים ומוות, שניהם יכלו להתאים כמו כפפה לאלבום "A Matter of Life and Death". מבחינה מוזיקלית השיר מתחיל באווירה רגועה שנשברת במהירות על-ידי "מעגל אלימות". באופן זה, הבית הראשון נפתח על רגוע ושקט, לפני שהוא מתפרץ עם צליל כבד בבתים הבאים, ממש כדי לשקף את העולם הרגוע והשלו שמפנה את מקומו לעולם אלים ומרושע. במילים "The Great Unknown" מתכוונים Steve Harris ו- Adrian Smith למוות והם מתארים כיצד אלימות מעוותת את התכונות הטובות ומאפשרת למוות לפרוח ולהוליד עוד מוות. הרצועה הרביעית "The Red and the Black" נכתבה על-ידי Steve Harris והיא נפתחת עם מעברי האקורדים שלו על גיטרת הבס, עד לכניסה שמחזירה אותנו, מבחינת המלודיה והמקצב ישירות לשנת 1984, לזרועותיו של "Rime of the Ancient Mariner". היצירה הזאת משתרעת על פני יותר מ- 13 דקות אך יחד עם זאת היא אחד הקטעים המלודיים והקליטים באלבום. מסתבר שהמילים שכתב האריס לא היו פשוטות לשירה עבור Bruce Dickinson. האריס סיפר שברוס אמר לו שהוא לא יכול לשיר את המילים האלה ושהוא לא הבין עד כמה לפעמים קשה לזמר לשיר רצף מסוים של מילים, שלא ממש מתגלגלות לו על הלשון. האריס ציין שברוס הוא זמר כל-כך גדול והוא אמר לברוס שהוא בטוח שיסתדר עם רצף המילים, כפי שאכן קרה. אנחנו עוברים לשיר החמישי "When the River Runs Deep" שבקלות יכול לשרוף לכם את הקלאץ' במכונית. הוא נע בין בתים מהירים לקטעי מעבר ופזמונים איטיים יותר באופן שיתיש את תיבת ההילוכים שלכם. אבל אל דאגה, לפעמים מה שלא בריא למכונית שלכם הוא דווקא מצוין לגוף שלכם כי השיר הזה תפור כמו חליפה לריצת ספרינטים עם מנוחה מדודה בין ספרינט לספרינט. שיר הנושא "The Book of Souls" מסיים את האלבום הראשון בצורה אפית. איזה יופי של פתיחה עם הקלידים והגיטרה האקוסטית ואיזו כניסה "מיידנית" קלאסית. הקלידים שמדמים כלי מיתר מוסיפים לאווירה המזרחית "קשמירית" של השיר. השירה של ברוס מעוררת השראה ולמרות המאמץ שלו לגעת בטונים הגבוהים (ככל הנראה גם בשל הגידול הסרטני איתו התמודד בעת הקלטת האלבום) הוא מוכיח שוב ושוב מדוע הוא ראוי לתואר "The Air-Raid Siren" בזכות ולא בחסד ועל-אף גילו המופלג. מבחינה לירית שיר הנושא מתכתב עם הדמות של אדי על עטיפת האלבום, אשר שואבת מתרבות המאיה, שמאמינה שנשמות חיות לנצח, גם אחרי המוות. על-מנת לבדוק את אותנטיות התמונה שעל עטיפת האלבום, שכרה הלהקה את המלומד "המאיאניסטי" סיימון מרטין, שגם תרגם את כותרות השירים להירוגליפים. למרות שאין מדובר באלבום קונספט, ההתייחסות לנשמות ולחיים אחרי המוות קיימות לכל אורכו. Steve Harris שכתב את השיר יחד עם הגיטריסט Janick Gers הסביר למגזין "Classic Rock" שהשיר בא מתרבות המאיה בדרום אמריקה שסיקרנה אותו באותו האופן שבו התעניין במצרים העתיקה עם האלבום "Powerslave". בני המאיה האמינו ב- "Underworld" ופחדו לאבד את נשמתם והאלמנט המיסטי הזה היה המפתח לשיר. האריס גם הודה שהריף הזורם והמהיר די דומה לקטע "Losfer Words" מתוך "Powerslave" וזאת למרות שבניגוד לריף הקודם הפעם Janick Gers כתב אותו. האלבום השני נפתח בסערה עם "Death or Glory" המהיר שכתבו Bruce Dickinson ו- Adrian Smith. זה אחד הקטעים הקצרים באלבום עם לחן פשוט במהל הבתים ומלודיה מדהימה בקטע המעבר. חייבים לומר שמשום מה עבודת הגיטרות כאן הזכירה לנו בקטעים מסוימים את "Thin Lizzy". הרצועה "Shadows of the Valley" היא שיר מצויין שהולך קצת לאיבוד בתוך השפע המוזיקלי שיש באלבום הזה ואשר היה יכול בקלות להיות להיט, רק אם היה חלק מאחד מאלבומי הלהקה משנות התשעים לדוגמא. עבודת הטריפל גיטאר בשיר הזה ראויה לציון, במיוחד הסולואים המרהיבים שנותנים כאן כל שלושת החברים: Janick Gers, Adrian Smith ו- Dave Murray. הקלידים שמרפדים ומלווים את קולו של Bruce Dickinson לאורך כל השיר מוסיפים הרבה נפח לסאונד הייחודי של השיר. השיר "Tears of a Clown" שכתבו סמית' והאריס הוא אחת המחוות היפות של "Iron Maiden" בכל הקריירה המפוארת שלה. השיר המלנכולי נכתב על הדיכאון והתאבדות של השחקן רובין וויליאמס בשנת 2014. המילים כאן מהוות סוג של פרידה של חברי הלהקה ממנו והן כנראה הטובות ביותר שנכתבו לאלבום. זה שיר פשוט, אך יחד עם זאת מאוד אינטימי ומרגש. אנחנו ממשיכים באווירה המלנכולית עם הסולו הבלוזי שנשמע לנו כאילו נלקח מבלדה של "Scorpions", אשר פותח את "The Man of Sorrows". עבודת הגיטרה של Dave Murray, אשר גם כתב את השיר יחד עם האריס, במיוחד טכניקת הלגאטו שלו, פשוט מושלמת וחסרת תקדים. היא גם זו שקובעת את האווירה הכללית של השיר העגמומי הזה, שמהווה המשך ישיר לשיר הקודם, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הליריקה ומהווה את הפרוזדור שילווה אותנו לקראת סיומו האפי של האלבום. כאן המקום למיין שאין כל קשר לשיר בעל שם זהה מקריירת הסולו של ברוס, הלקוח מהאלבום "Accident of Birth" משנת 1997. גולת הכותרת של האלבום מצויה ביצירה המדהימה המסיימת אותו. "Empire of the Clouds" הוא קטע מצמרר שאורכו 18 דקות ונכתב על-ידי Bruce Dickinson באופן בלעדי. השיר שבו דיקנסון גם מנגן על פסנתר בפעם הראשונה, מספר את סיפורה של ספינת האוויר הבריטית "R101", שהתרסקה בצפון צרפת ב- 5 באוקטובר 1930, במהלך טיסת הבכורה שלה. בזמן ההקלטה קרא דיקינסון את דו"ח ההתרסקות של ה- R101 והוא זה שנתן לו את הרעיון לשיר. הוא הלחין את היצירה על פסנתר הכנף של סטיינוויי באולפן, בתוך תא זכוכית אטום לקול, במהלך ההפסקות שנטלה הלהקה במהלך הקלטת האלבום. לדברי Adrian Smith, דיקינסון עבד על השיר כחודש בכוחות עצמו וזה היווה אתגר גדול עבור שאר חברי הלהקה שנאלצו אחר כך ללמוד את השיר ולעקוב אחרי הפסנתר של דיקינסון מתוך ההנחיות שנתן להם יחד עם המפיק Kevin Shirley. בנוסף, הלהקה נעזרה ב- Jeff Bova לצורך העיבודים התזמורתיים ביצירה כאשר Nicko McBrain מתנסה במגוון כלי הקשה, כולל גונג על-מנת לשחזור התרסקות ספינת האוויר. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמר, הבסיסט, הגיטריסט והיוצר המוכשר Blackie Lawless חוגג היום יומהולדת!! (Photo: Wallpaperflare.com) הוא נולד ב- 4 לספטמבר 1956 בשם Steven Edward Duren. סטיבן גדל באיזור Staten Island שבניו יורק וקיבל בילדותו חינוך נוצרי בפטיסטי. הוא ממוצא אירי, צרפתי ואינדיאני ויש לו גם שורשים יהודיים. אחיו היה זה שערך לו את ההיכרות הראשונה עם הגיטרה. הוא קיבל את הגיטרה הראשונה שלו כשהיה בגיל 9. סטיבן הושפע מלהקןת כמו "AC/DC", "Black Sabbath", "the Beatles", "Kiss", ו- Alice Cooper. הלהקה הראשונה בה היה חבר נקראה "The Underside". בגיל 14 הוא נשלח לפנימיה צבאית, אך הוא נזרק משם לאחר שנה. בגיל 16 הוא עבר ללהקת "Black Rabbit" ובהמשך ל- "Orfax Rainbow". בשנת 1975, כשהיה בן 18, הוא החליף את הגיטריסט Johnny Thunders מלהקת ה- "New York Dolls" אשר פרש במהלך סיבוב הופעות. בלאקי השלים במקומו את ההופעות הנותרות. לאחר חצי שנה הוא פרש יחד עם Arthur Kane, שניהם עברו ללוס אנג'לס והקימו את להקת "Killer Kane" אשר שחררה EP אחד. בלאקי כונה אז Blackie Goozeman. בשנת 1976 הוא הקים את להקת ההבי מטאל "Sister" שכללה גם את הגיטריסט Randy Piper אשר בהמשך יקים איתו את להקת W.A.S.P. בהמשך יצטרף ללהקה גם Nikki Sixx, אך בלאקי ישחרר אותו מההרכב בשל חוסר התאמה. ניקי יעבור משם למוטלי קרו. כבר באותה תקופה השתמש בלאקי בגימיקים במהלך הופעות הלהקה, כמו הצתת המגפיים שלו על הבמה או אכילת תולעים. הוא הקים את להקת W.A.S.P. בשנת 1982, בתקופה זו הוא עבר לנגן על גיטרת בס. השם W.A.S.P. ייצג את ראשי התיבות White Anglo-Saxon Protestant אך גם את We Are Sexual Perverts - פירוש שמתיישב יותר עם מהות הלהקה והרעיון שהיא ניסתה לייצג בתחילת דרכה. "וואספ" השתייכה לזרם ה- Shock-Rock והמוטו שלה, כבר מהסינגל הראשון ששחררה, היה לפגוע, לטלטל ולזעזע! החל מרגע הקמתה ואפילו לפני ששוחרר אלבומה הראשון "W.A.S.P", הלהקה הסתבכה עם ארגונים שמרניים, בשל השימוש במילים גסות ופוגעניות, וכן זלזול והשפלת נשים. בקליפים ששחררה הלהקה היו לא פעם נשים מעורטלות והזמר והבסיסט (דאז) בלאקי נהג להסתובב עם מכנסי עור עם דיסק של מסור חשמלי בין חלציו. הלהקה שחררה את אלבומה הראשון "W.A.S.P" בשנת 1984. בלאקי וואספ שינו מעט את הסגנון באלבום השני "The Last Command", אשר נטה קצת יותר לכיוון ההבי מטאל. לאחר עזיבתו של הגיטריסט Randy Piper את "וואספ", עשה בלאקי את המעבר מנגינה בגיטרת בס לנגינה בגיטרה. אלבומה השלישי של הלהקה - "Inside the Electric Circus" היה הראשון להציג את בלאקי כגיטריסט להקת "וואספ". עד היום שחרר Blackie Lawless עם הלהקה 16 אלבומי אולפן, האחרון בשנת 2015. בשנת 1987 כתב בלאקי וביצע יחד עם "וואספ" את השיר "Scream Until You Like It" עבור הסרט "Ghoulies II". מעבר להיותו מוזיקאי בלאקי "שיחק" גם בסרטים כמו "Can't Stop the Music" משנת 1980. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Her Last Sight" משחררת קליפ חדש לשיר "Help! Tom Was Abducted Again". השיר נכלל ב-"SEASONS // SPRING", ה-EP החדש של הלהקה שיצא ב-28 באוגוסט וכולל שבעה קטעים. להקת "Polaris" משחררת סינגל חדש בשם "Without You", הראשון שלה מזה שלוש שנים. זהו גם השיר הראשון שהלהקה האוסטרלית מוציאה מאז מותו של הגיטריסט Ryan Siew ביוני 2023, בגיל 26. חברי "Polaris" סיפרו כי השיר נכתב מתוך ההתמודדות עם האובדן, האבל וההשפעה שהותיר מותו של Siew על הלהקה. האלבום האחרון של הלהקה "Fatalism", יצא בספטמבר 2023, מספר חודשים לאחר מותו. להקת "Europe" משחררת סינגל חדש בשם "Scandinavian Eyes". השיר הוא הסינגל השלישי מתוך אלבום האולפן החדש "Come This Madness", שצפוי לצאת ב-25 בספטמבר דרך Silver Lining Music. קדמו לו הסינגלים "One On One" ו-"The Cult Of Ignorance". יJoey Tempest סיפר כי השיר עוסק בחציית הגבול בין מה שנחשב טוב לבין מה שכבר נמצא בצד הפחות טוב, וציין שהוא אחד השירים האהובים עליו של "Europe" בשנים האחרונות. "Come This Madness" יהיה אלבום האולפן ה-12 של "Europe" ויגיע תשע שנים אחרי "Walk The Earth" משנת 2017. להקת "MAN WITH A MISSION" משחררת סינגל חדש בשם "ONE". השיר נכתב כהמנון עבור קבוצת הכדורגל היפנית Cerezo Osaka, והוא השיר הראשון שהלהקה מוציאה ב-2026. יJean-Ken Johnny סיפר כי המטרה הייתה ליצור שיר שגם השחקנים וגם האוהדים יוכלו לשיר יחד, ולעזור לייצר אווירה חיובית סביב הקבוצה. הסינגל הקודם של "MAN WITH A MISSION", "Against The Kings And Gods", יצא לפני כמעט שנה. במהלך התקופה הזו הלהקה גם הוציאה את ה-EP "XV", לציון 15 שנים לפעילותה. להקת "Fear Factory" משחררת סינגל חדש בשם "Roboticist", השיר החדש הראשון שלה מזה חמש שנים. זהו גם השיר הראשון שהלהקה מקליטה עם הסולן Milo Silvestro, שהצטרף להרכב ב-2023, ועם המתופף Pete Webber. י"Roboticist" עוסק בעימות בין אדם למכונה ובמציאות שבה הטכנולוגיה והבינה המלאכותית הופכות לחלק מרכזי יותר בחיי האדם. השיר צפוי להיכלל באלבום האולפן הבא של "Fear Factory", ובכך משמש כסינגל הראשון מתוכו. נכון לעכשיו שם האלבום ותאריך היציאה הסופי עדיין לא פורסמו. להקת "In This Moment" משחררת קליפ חדש לסינגל "I Want To Believe", בשיתוף להקת "Dayseeker". השיר נכלל ב-"WITCH", אלבום האולפן התשיעי של הלהקה, שיצא ב-28 באוגוסט דרך Better Noise Music. להקת "Rise Against" משחררת את השיר החדש "Living Undercover". השיר יצא לצד "Katy Bar the Door" כחלק מסינגל כפול הכולל שני שירים חדשים של הלהקה. י"Living Undercover" מציג צד מעט אפל יותר של הסאונד של "Rise Against", עם דגש על המסר שמלווה את השיר. שני השירים מגיעים כשנה אחרי "Ricochet", אלבום האולפן העשירי של הלהקה, שיצא באוגוסט 2025. נכון לעכשיו "Living Undercover" ו-"Katy Bar the Door" לא הוכרזו כחלק מאלבום חדש, והלהקה מציגה אותם כשני שירים חדשים עצמאיים. להקת "TURNSTILE" משתפת פעולה עם Elton John בגרסה חדשה ל-"SEEIN' STARS". הגרסה, שנקראת "SEEIN' STARS: ELTON JOHN VERSION", כוללת שירה ופסנתר של Elton John לצד סולן הלהקה Brendan Yates. השיר נכלל ב-"NEVER ENOUGH: VERSIONS", שיצא ב-28 באוגוסט ומציג גרסאות מחודשות לשירי האלבום "NEVER ENOUGH" משנת 2025. הפרויקט כולל 22 גרסאות בהשתתפות אמנים נוספים, בהם Hayley Williams, "Dying Fetus", Four Tet, Blood Orange ו-Julien Baker. הגרסה המקורית של "SEEIN' STARS" נכללה באלבום "NEVER ENOUGH", ו-Elton John אף בחר בה כאחד השירים האהובים עליו מ-2025 לפני ששיתוף הפעולה החדש יצא. להקת "Plush" משחררת קליפ חדש לסינגל "Animalistic". השיר הוא הסינגל הראשון מתוך אלבום האולפן השני של הלהקה, "Mass Hysteria", שצפוי לצאת ב-18 בספטמבר דרך Pavement Entertainment. י"Animalistic" יצא במקור ב-14 באוגוסט, והקליפ הרשמי פורסם שבועיים לאחר מכן. לדברי הלהקה, השיר עוסק בהתמודדות עם הכעס והקונפליקט הפנימי ובקבלה של הצדדים האפלים יותר שבתוכנו. "Mass Hysteria" יגיע כמעט חמש שנים אחרי אלבום הבכורה "Plush", שיצא ב-2021. איזה כיף לראות!!!! להקת "Walkways" הישראלית זוכה לסיקור ב-Kerrang! עם אלבומה החדש "A Reminder". זהו אלבום האולפן השלישי של הלהקה, שיצא ב-28 באוגוסט דרך Wild Thing Records וכולל 13 שירים. בביקורת מציינים את השילוב של מטאל אלטרנטיבי, פרוג ומלודיות רחבות, לצד נושאים של התמודדות, כעס, החלמה והחיים במציאות המורכבת של המזרח התיכון. להקת "The Warning" משחררת את אלבומה החמישי, "Everything’s Falling". האלבום יצא ב-28 באוגוסט דרך Lava/Republic Records וכולל 12 שירים. י"Everything’s Falling" מגיע שנתיים אחרי "Keep Me Fed", אלבומה הקודם של הלהקה שיצא ב-2024. זהו האלבום החמישי של השלישייה המקסיקנית, אחרי "XXI Century Blood", "Queen of the Murder Scene", "ERROR" ו-"Keep Me Fed". להאזנה ב: Spotify להקת "PRESIDENT" משחררת את אלבום הבכורה שלה, "Blood Of Your Empire". האלבום יכלול 10 שירים, בהם "Angel Wings", "Mercy", "DOOM LOOP" ו-"dark heaven". לדברי הלהקה, "Blood Of Your Empire" נוצר מתוך עיסוק במשבר קיומי, אמונה, תמותה והיחסים של האנושות עם דת ואמונה. זהו אלבום האולפן המלא הראשון של "PRESIDENT", שהחלה את פעילותה ב-2025 וממשיכה לשמור על זהות חבריה בסוד. האלבום מגיע פחות משנה אחרי EP הבכורה "King Of Terrors", שיצא בספטמבר 2025 וכלל שישה שירים. להאזנה ב: Spotify להקת "TURNSTILE" משחררת את "NEVER ENOUGH: VERSIONS", פרויקט חדש שמציג גרסאות מחודשות לשירי האלבום "NEVER ENOUGH". הפרויקט יצא ב-28 באוגוסט דרך Roadrunner Records וכולל 22 גרסאות חדשות לשירים מהאלבום. בין האורחים שמשתתפים בפרויקט נמצאים Elton John, Hayley Williams, "Dying Fetus", Blood Orange, Four Tet, Alex G, Julien Baker ו-Faye Webster. להאזנה ב: Spotify להקת "Airbourne" משחררת את אלבומה השישי, "Airbourne". לקראת יציאת האלבום פורסמו בין היתר השירים "GUTSY", "Alive After Death (Last Plane Out)", "Kid In A Candy Store" ו-"Here She Comes". חברי הלהקה עבדו על האלבום במשך מספר שנים, כאשר Mutt Lange ו-Bryan Adams השתתפו גם בכתיבת חלק מהשירים. "Airbourne" מגיע כמעט שבע שנים אחרי אלבומה הקודם של הלהקה, "Boneshaker", שיצא באוקטובר 2019. להאזנה ב: Spotify המוזיקאית/מתופפת הנערצת אנחנו חייבים לומר Anika Nilles משיקה את הסנר שלה עם TAMA. למי שלא מכיר, זוהי המתופפת החדשה של להקת RUSH, שנכנסה לנעליים הענקיות והבלתי אפשריות של Neil Piret המתופף האהוב של הלהקה שהלך לעולמו. הסנר מדגם AN1465, סנר Signature חדש שפותח בשיתוף המתופפת, הדגם פותח במשך יותר משנתיים ומגיע בגודל 14x6.5 אינץ' עם מעטפת אלומיניום בעובי 1.2 מ"מ, שנועדה לשלב צליל נמוך ועשיר עם תגובה ברורה ומדויקת. הסנר כולל Sound Arc Hoops בעובי 2.3 מ"מ ומערכת השתקה פנימית חדשה בשם Mod-Tone Muffler, שמאפשרת להפעיל ולבטל את ההשתקה במהירות ולכוון את עוצמתה. במהלך תהליך הפיתוח Nilles בחנה יותר מ-50 סנרים במטרה לגבש את המאפיינים שרצתה בדגם. העיצוב שואב השראה מהאהבה שלה לסנרים וינטג', וכולל גם Badge בעיצובה ומדבקה פנימית עם חתימתה האישית. Anika Nilles מנגנת כיום עם להקת "Rush" במסגרת סיבוב ההופעות "Fifty Something". ספר חדש בשם "A Life in Lyrics" חושף חומרים אישיים ונדירים מארכיונו של Freddie Mercury, דרך סיפורים וזיכרונות של Mary Austin, מי שהייתה בת זוגו ואחת הדמויות הקרובות אליו ביותר. הספר, שיצא ב-1 בספטמבר, כולל דפי מילים בכתב יד, צילומים אישיים, שרבוטים וחומרים שלא פורסמו בעבר. בין היתר ניתן למצוא בו גרסאות מוקדמות וחלופיות ל-"Bohemian Rhapsody", טיוטות שונות של "Don't Stop Me Now" וגם שירים שלמים שמעולם לא הוקלטו. אוסטין הכירה את פרדי ב-1970, והשניים היו מאורסים לפני שהקשר הרומנטי ביניהם הסתיים באמצע שנות ה-70. למרות זאת, הם נשארו קרובים עד מותו ב-1991. לאחר מותו הותיר לה Mercury את ביתו Garden Lodge ואת רכושו האישי, שכלל גם ארכיון יצירתי שנפרש על פני כמעט שני עשורים. "A Life in Lyrics" יוצא ימים ספורים לפני 5 בספטמבר, התאריך שבו סולן "Queen" היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-80, ומציג מבט על תהליך היצירה והאדם שמאחורי השירים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא בעיקר ידוע כחלק "מרביעיית הזעם" והוא התגלגל עם השלושה להרכבים הבאים, הנה כמה דברים שאנחנו רוצים לספר לכם על Brad Wilk: (Photo: Chris Tuite) 1. הוא נולד בפורטלנד, אורגון ארה"ב ב-5 לספטמבר 1968 ושמו המלא הוא Bradley Joseph Wilk. 2. הוא החל לנגן על תופים כשהיה בן 11 והושפע ממתופפים כמו: John Bonham, Keith Moon ו-Elvin Jones. 3. בשנת 1989 מקים בחור בשם Tom Morello את להקת "Lock Up" עם הגיטריסט Mike Livingston, הבסיסט Kevin Wood, הזמר Brian Grillo והמתופף Vince Ostertag. לאודישנים של אותה להקה הגיע בראד אך למרות התרשמותו של מורלו הוא לא התקבל ללהקה. הלהקה שחררה אלבום אחד אך מאחר והוא נחל כשלון היא התפרקה. 4. בשנת 1990 הקים בראד יחד עם Paul Plagnes, Kyle Baer ו- Josh Gordon את להקת ההארד רוק "Greta". בראד עזב את הלהקה לאחר שנה מכיוון ש... 5. בשנת 1991 החליט מורלו להקים להקה חדשה, הוא צירף את Zack de la Rocha ממנו התרשם באחד המועדונים בו ראה אותו מופיע כזמר, וצירף את בראד אותו הכיר מהאודישנים בהם השתתף ללהקתו הקודמת. הם חיפשו בסיסט וזאק הציע את חבר ילדותו Tim Commerford. הרביעיה העניקה לעצמה את השם "Rage Against The Machine". (Photo: Rage Against The Machine) 6. ההרכב שידוע אצלנו בכינויו "רביעיית הזעם", הקליט 12 שירים על קלטת שנשאה את שם הלהקה, וניסה להשיג לעצמו חוזה עם חברת תקליטים גדולה. אגב, לא כל השירים מהקלטת ייראו אור באלבום הבכורה של הלהקה. 7. לאחר שהקלטת טיילה במספר משרדים וההרכב קיים הופעות רבות במועדונים שונים בלוס אנג'לס במשך שנה, חתמה הרביעייה על חוזה תקליטים עם "Epic Records" שהייתה היחידה שהסכימה לכל תנאיה של הלהקה. 8. בשנת 1992 שיחררה רביעית הזעם את אלבום הבכורה שלה הנושא את שם הלהקה. האלבום זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו כשהסינגל הראשון שיצא מהאלבום "Killing in the Name" מפרק את גלי האתר. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הלהיטים של בילבורד ולמקום ה-45 בבילבורד 200. בדיוק כמו בתמונה שתיעדה רגע מזעזע ועוטפת את האלבום, כך זעזעה הרביעייה את עולם המוסיקה והרעידה את העולם. 9. למרות שמועות רבות על פירוקה של רביעיית הזעם, שיחררה הרביעייה את אלבומה השני "Evil Empire". האלבום זכה להצלחה רבה וכבש את המקום הראשון בבילבורד 200, הלהקה הופיע עם השיר "Bulls on Parade" - הסינגל השני של האלבום בתוכנית SNL וחוללה פרובוקציה גדולה ובעקבות כך הוחרמה מהופעה בתוכנית בעקבות מה שנקרא "תקרית הדגלים". 10. בשנת 1999 שיחררה רביעיית הזעם את אלבומה השלישי "The Battle of Los Angeles". גם כאן האלבום כובש את המקום הראשון בבילבורד 200, אך בנוסף לכך הוא גם מעניק ללהקה מועמדות בפרס הגראמי בקטגוריית Best Rock Album. האלבום גם נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרולינג סטון, במקום ה-426. זהו אלבומה האחרון של הלהקה. 11. בשנת 2000 צילמה הלהקה את הקליפ המפורסם לשיר "Sleep Now in the Fire" שצולם על המדרכה בכניסה לבורסה שבניו יורק. הקליפ בוים על-ידי הבמאי המפורסם Michael Moore שנתן להם את ההוראה היחידה, "לא משנה מה קורה אל תפסיקו לנגן". הרביעייה ומור נעצרו במהלך צילומי הקליפ אחרי שגם ניסו לפרוץ לבורסה, הם הצליחו להפסיק את פעילותה של הבורסה למספר שעות, ארוע נדיר ! 12. למרות שהלהקה הודיעה על פירוקה הרשמי באוקטובר 2000 לאחר שזאק החליט שהוא עוזב את הלהקה, הם שחררו חודשיים לאחר מכן את אלבום הקאברים שלהם "Renegades". באלבום הם עושים כבוד ל: Bruce Springsteen, Bob Dylan, Minor Threat, Eric B. & Rakim, EPMD, MC5, The Rolling Stones, Cypress Hill ו- Devo. 13. לאחר פירוק רביעיית הזעם החליטה השלישייה לנסות להקים הרכב חדש ולמצוא זמר מחליף לזאק. טים קרא לו "מלאך בצומת דרכים", Rick Rubin זיהה שיש לשלישייה פוטנציאל ענק (לא ממש קשה לזהות), תמך בהם ודחף אותם ללכת לטיפול קבוצתי. רובין הוא גם זה שהזמין את Chris Cornell אליו לאולפן עם השלישייה כי היה בטוח שזה יהיה זיווג משמיים, ואכן כך היה !! (Photo: Interscope) 14. בשנת 2002 שיחררה הרביעייה החדשה, הסופרגרופ החדש, שענה לשם "Audioslave" את אלבום הבכורה, האלבום שנקרא על שם הלהקה. השילוב בין כריס לשלישית הזעם היה פשוט ענק, שילוב קטלני של נגנים מוכשרים ומחוספסים עם זמר בעל קול אדיר, מרגש ומחוספס. מהאלבום יצאו הסינגלים "Cochise", "Show Me How to Live", "What You Are", "Like a Stone" ו- "I Am the Highway". 15. בשנת 2005 שיחרר הסופרגרופ את אלבומו השני "Out of Exile". זהו אלבומה היחיד של הלהקה שהגיע למקום הראשון בבילבורד 200 וגם העניק ללהקה את מועמדותה השנייה בפרסי הגראמי. מהאלבום שוחררו הסינגלים: "Be Yourself", "Your Time Has Come", "Doesn't Remind Me ו- "Out of Exile". 16. ב- 6 במאי 2005 קיימה הלהקה את הופעתה ההיסטורית בקובה, הסופרגרופ הפך ללהקת הרוק האמריקאית הראשונה בהיסטוריה שקיבלה אישור לקיים הופעה חיה בקובה. הארוע צולם ויצא ב-DVD באוקטובר 2005 ובהמשך גם באלבום. (Photo: illinoisentertainer.com) 17. בשנת 2006 יצא אלבומה השלישי והאחרון של הסופרגרופ בשם "Revelations", האלבום הגיע למקום ה-2 בבילבורד 200. הסופרגרופ התפרק באופן רשמי כתוצאה מחילוקי דעות אמנותיים שהיו לכריס עם שלישיית הזעם. 18. בשנת 2007 חזרה רביעיית הזעם (שכללה את זאק) להופעה "חד פעמית" בפסטיבל Coachella Music Festival. לשמחתנו ההופעה לא הייתה חד פעמית והלהקה המשיכה את הופעותיה בפסטיבלים גדולים לאורך השנים עד 2020 !! 19. בשנת 2013 בראד הקליט את תפקידי התופים באלבום "13" של להקת "Black Sabbath", הוא השתתף גם ב-EP של הלהקה שנקרא "The End" 20. במהלך 2014-2015 בראד היה המתופף בסיבוב ההופעות של להקת "The Smashing Pumpkins". 21. בשנת 2016 חברה שלישיית הזעם לשלישיית זעם אחרת, הראפר B-Real מ- Cypress Hill, הראפר Chuck D מ-Public Enemy ו- DJ Lord והם הפכו לשישיית הזעם "Prophets of Rage". 22. באותה שנה שיחררו הנביאים את המיני אלבום "The Party's Over" ובשנת 2017 הם שיחררו את אלבום הבכורה והיחיד שלהם הנושא את שם ההרכב. (Photo: Eitan Miskevich) 23. בראד החזיק גם במוניטין של מתופף הקלטות ושיתף פעולה לאורך השנים עם אמנים רבים ומגוונים ביניהם: השחקנית והמוסיקאית Juliette Lewis. 24. הוא השתתף בפרוייקט Sound City של Dave Grohl. 25. הוא עבד יחד עם Josh Homme על פסקול הסרט "Dangerous Lives of Altar Boys". 26. הוא אפילו היה זמן לא קצר המתופף של ה- "The 8G Band" המלווה את תוכנית האירוח "Late Night with Seth Meyers". 27. תאמינו או לא בראד הוא ממוצא יהודי גרמני ורוסי יהודי. חלק מבני משפחתו היו פליטי שואה. 28. בביקור של רייג' בארץ בשנת 2000, בראד לקח את המיקרופון ושר את ברכת נר החנוכה. לא מאמינים? ראו כן בדקה 3:55: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 לספטמבר 1991 החליטה "Rush" לגלגל את קוביות המזל שלה, עם "Roll The Bones". זה אלבום האולפן ה- 14 במספר של הלהקה והראשון שלה ששוחרר בשנות ה- 90. בחודש יוני 1989 סיימה הלהקה את סיבוב ההופעות שליווה את אלבומה הקודם "Presto". חברי הלהקה סיפרו שהם סיימו את סיבוב ההופעות עם טעם של עוד וכי היה להם רצון להמשיך עם הטור. לאחר הפסקה קצרה שהלהקה נטלה לעצמה, לוקחים אלכס, גדי וניל את האנרגיות החיוביות האלה איתם לאולפן ויוצקים אותם אל תוך השירים. הם תיארו את תהליך היצירה כמאוד חיובי ואופטימי, ממש "לידה מחדש" בתוך הלהקה. האלבום הזה ממשיך את הקו המוזיקלי של האלבום הקודם "Presto", שכלל התרחקות מסגנון הסינתפופ שהשתלט על אלבומי הלהקה משנות השמונים, צמצום הדומיננטיות של הקלידים וחזרה לרוק הבסיסי מבוסס גיטרות. הסגנון של האלבום הזה לא שונה בהרבה מקודמו, רק שהפעם הלהקה לא חוששת להשתעשע עם סגנונות נוספים כגון Fאנק ואפילו קצת ראפ. גם תהליך הכתיבה השתנה והוא מתחיל הפעם מהגיטרה והבס של הצמד לי-לייפסון, להבדיל מהכתיבה שאפיינה חלק מהאלבומים של שנות ה- 80 והתחילה מהקלידים. מבחינה לירית Neil Peart מבסס את הכתיבה שלו על הקונספט של "נטילת סיכונים", מוטיב שעובר כחוט השני בין שירי האלבום ומחלחל גם אל עטיפת האלבום, שמציגה את קוביות המזל המייצגות את ההימור ונטילת הסיכון. האלבום נפתח עם רחש המכונית החולפת של "Dreamline" והמיתרים הסתומים בגיטרה של Alex Lifeson, שמסתנכרנים בצורה מושלמת עם מכות המקל של Neil Peart על הרים של תוף הסנייר. הבס של Geddy Lee מצטרף בתיבה השניה ומוביל אותנו יד ביד אל הכניסה העוצמתית עם הריף הפשוט והקליט שבבסיסו של השיר. גיטרה-בס-תופים שמתחברים יחד, ככלי אחד, עם שטיח הקלידים שמלווה ברקע, וכשלייפסון סוחט את הגיטרה ב- 2:58 אנחנו כבר מבינים שאומנם חלפו רק 4 שנים מאז "Hold Your Fire" אבל אנחנו רחוקים שנות אור מהסגנון המוזיקלי ששלט בו. הרצועה השניה "Bravado" היא שיר שקט ומרגש שמדבר על התמודדות עם כשלונות והוא מהווה קונטרה לשיר "The Pass", שיר מרגש לא פחות מהאלבום "Presto" שמדבר על התאבדות. השיר הזה תואר על-ידי Geddy Lee כאחת מהיצירות הטובות של Rush, בין היתר בשל המבנה המיוחד והשונה שלו משאר החומרים של הלהקה. גם Alex Lifeson ציין שזה שיר מיוחד עבורו במיוחד לאור העובדה שהוא הקליט את הסולו שבו בצורה ספונטנית ובטייק אחד. הוא סיפר שזו היתה שעת לילה מאוחרת באולפן והוא היה אמור לאלתר איזה סולו על המוזיקה, משהו לא מחייב רק כדי לראות איך זה נשמע, אבל הרגש פתאום היכה בו ויצא לו סולו כל-כך טוב שהוא פשוט לא רצה להחליף אותו. גם Neil Peart מפליא פה בנגינה שלו. בתחילה זה נשמע כשיר רגוע ושקט שקל מאוד לניגון אבל אם תקשיבו לתפקידי התופים לקראת סוף השיר (תתחילו קצת אחרי 3:00) ותבינו עד כמה הם מורכבים. ועכשיו אחרי שהאזנתם נגלה לכם שפירט נעץ את זה בטייק אחד!!!! איזה מתופף אגדי. שיר הנושא הוא ההפתעה הגדולה של האלבום הזה. שם השיר מתייחס לסיפור מדע בדיוני של הסופר Fritz Lieber שנקרא "Gonna Roll the Bones". פירט אהב גם את משחק המילים וההקשר לקוביות מזל שנמצאות גם על עטיפת האלבום. Geddy Lee סיפר שהלהקה היתה במצב רוח טוב והם החליטו להשתעשע קצת ולכן הם כללו את קטע הראפ באמצע השיר. למרות שהסברה הרווחת היא שניל פירט הוא זה שמדקלם את קטע הראפ, מדובר למעשה בקולו של Geddy Lee שעבר עיוות קול והנמכה של התדר. הקטע "Where's My Thing?" הוא הקטע האינסטרומנטאלי הראשון של הלהקה מזה עשור, מאז "YYZ" שנכלל באלבום המופת "Moving Pictures" משנת 1981. לקטע האינסטרומנטאלי יש כותרת נוספת - Part IV, 'Gangster of Boats' Trilogy. מדובר בבדיחה פנימית כפולה של הלהקה, הן על עניין החלק "הרביעי בטרילוגיה" והן על השם "Gangster of Boats" שגדי לי ואלכס לייפסון איימו על פירט שיעניקו לאלבום, אם הוא יתקשה בבחירת שם ראוי יותר. הלהקה ספרה שהם מאוד רצו להקליט קטע אינסטרומנטלי עוד באלבומים הקודמים אבל זה אף פעם לא הסתדר כי כל פעם שלי ולייפסון הגיעו עם מזיקה ניל הביא מילים שתאמו לה כמו כפפה. הפעם כדי שזה יקרה פירט בכוונה נתן לגדי לי ולאלכס לייפסון לסיים את כתיבת המוזיקה עד סופה ופשוט לא סיפק להם מילים. הצד השני של הויניל נפתח עם "The Big Wheel" ועם צליל הסינתסייזר שלוקח אותנו 7 שנים אחורה לאלבום "Grace Under Pressure", אבל זה רק האינטרו לשיר ומיד מגיע הריף של Alex Lifeson ומזכיר לנו שאנחנו שוב בשנוות ה- 90. השיר הזה מוכיח שהסינתסייזרים לא עזבו לחלוטין את הלהקה, הם עדייו קיימים ברקע וזו תוספת יפה ומרעננת לסאונד הכללי של הלהקה. השיר "Heresy" הושפע מנפילת הקומוניזם במזרח אירופה והאופטימיות של פירט מהעובדה שאנשים שחיו תחת המשטר הזה מחזירים לעצמם את חירותם. Geddy Lee טוען שתיפוף בשיר הזה מרגיש לו כמו פעימות הלב של אותם אנשים ששוחררו מכבלי הקומוניזם. השיר "Ghost of a Chance" הינו שיר המדבר על ויתורים שבני זוג צריכים לעשות במערכת יחסים בכדי שהזוגיות תצליח. Neil Peart היה גאה מאוד במילים שכן לטענתו הוא הצליח לכתוב שיר אהבה ויחד עם זאת לחמוק מקלישאות ומילים מתקתקות. זה גם השיר האהוב על Alex Lifeson באלבום. הוא מנגן כאן על גיטרת PRS והסולו שלו בשיר הזה מדורג אצלו כאחד מהסולואים הטובים שלו אי פעם. הרצועה "Neurotica" כוללת את הפזמון הכי קליט באלבום. עבודת הבס המדהימה של Geddy Lee שלעיתים נשמעת קצת ג'אזית, מזכירה לנו שמדובר באחד מנגני הבס הגדולים שמהלכים עדיין ביננו. הריפים של Alex Lifeson כבדים ועדיין קליטים והסולו הקצר עם הסאונד המלוכלך מישר קו עם הנגינה המושלמת והכל-כך צנועה של הגיטריסט האדיר הזה באלבום. השיר החותם את האלבום "You Bet Your Life" הינו לשיטת Geddy Lee השיר שהיה להם הכי קשה להקלטה, למרות שהם מאוד נהנו לנגן אותו. הקושי העיקרי היה בעיקר בבאלאנס הנכון בין הקול המוביל וקולות הרקע בפזמון, וגדי אומר שהוא עדיין לא בטוח שהם הצליחו להגיע לאיזון הנכון. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט המוביל של הלהקה האיקונית "Soundgarden", הוא יותר מסתם מאסטרו על מיתרים. קבלו כמה עובדות מעניינות על Kim Thayil: (Photo: Mauricio Santana) = הוא נולד בסיאטל, וושינגטון ב-4 בספטמבר. הוא גדל בסביבה מגוונת מבחינה תרבותית, וטיפח תשוקה למוזיקה בגיל צעיר, בהשראת החשיפה שלו לז'אנרים שונים. = אמו הייתה מורה למוזיקה שלימדה פסנתר באקדמיה המלכותית למוזיקה. אביו סיים תואר בהנדסה כימית, קיבל תעסוקה בשיקגו ועבר לשם עם משפחתו. = הוא למד לנגן בגיטרה כשהיה בן 12, כשבאותה תקופה הוא גם התחיל לכתוב טקסטים לשירים. = בשנת 1977, הקים את הלהקה הראשונה שלו "Bozo and the Pinheads", להקת פאנק רוק. הם ביצעו גם שירים מקוריים (שכתב תאייל) וגם קאברים ("Sex Pistols", "Devo" וה-"Ramones"). ההופעה הראשונה שלהם הייתה בתחרות כשרונות צעירים בבית הספר מול כ-500 איש. = בשנת 1980 הוא ניגן בגיטרה בלהקת פוסט-פאנק בשם "Identity Crisis", שהוציאה EP בשם "Pretty Feet". = תאייל פגש את הבסיסט Hiro Yamamoto בתיכון Rich East. הוא סיים, יחד עם הירו, את לימודיו בבית הספר התיכון ב-1979, אותו בית ספר שבו סיים Bruce Pavitt (מייסד הלייבל Sub-Pop) שנתיים קודם לכן. = הוא וימאמוטו החליטו לעבור לאולימפיה, וושינגטון, כדי ללמוד ב-The Evergreen State College, אבל הם לא הצליחו למצוא עבודה והחליטו לחזור לסיאטל. שם, תאייל הרוויח כסף כ-DJ עבור KCMU והשיג תואר בפילוסופיה באוניברסיטת וושינגטון. (Photo: Wikimedia) = תאייל החל להתערבב בסצנות הפאנק וההבי מטאל המתפתחות של סיאטל. ההשפעות המוקדמות שלו כוללות להקות כמו "Black Sabbath", "Led Zeppelin", ולהקות פאנק כמו "Ramones". = בסיאטל השניים נפגשו עם הזמר/מתופף Chris Cornell. כריס וימאמוטו הקימו להקת קאברים בשם "Shemps" שהופיעה ברחבי סיאטל בשנת 1983. לאחר זמן מה יאמאמוטו עזב את הלהקה והוחלף על ידי תאייל. קורנל וימאמוטו נשארו בקשר, ואחרי שה"Shemps" התפרקו קורנל וימאמוטו התחילו לנגן יחד שוב, ולבסוף הצטרף אליהם תאייל. = בשנת 1984 הקימו השלושה את להקת "Soundgarden" שכללה את קורנל (תופים ושירה), יאמאמוטו (בס), ותאייל (גיטרה). הלהקה קראה לעצמה על שם פסל מקטרת עם תעלת רוח בשם "Sound Garden". (Photo: Jay Blakesburg) = בשנת 1985 הלהקה גייסה את Scott Sundquist על תופים כדי לאפשר לקורנל להתרכז בשירה. הלהקה נדדה וניגנה במועדונים שונים עם ההרכב הזה במשך כשנה. = ההקלטות הראשונות שלהם היו שלושה שירים "Heretic", "Tears to Forget" ו-"All Your Lies", שהופיעו באלבום האוסף של C/Z Records מ-1986 בשם "Deep Six". הוא כלל גם שירים של חלוצי הגראנג' "Green River", "Skin Yard", "Malfunkshun", ה"U-Men" וה-"Melvins". = בשנת 1986, חברתו של קורנל דאז ואשתו לעתיד, Susan Silver החלה לנהל את "Soundgarden". באותה שנה, סקוט עזב את הלהקה כדי לבלות עם משפחתו והוחלף על ידי המתופף Matt Cameron של להקת "Skin Yard". (Photo: vinylchapters.com) = באחת ההופעות של "Soundgarden" נכח ג'ונתן פונמן (DJ KCMU) שהתרשם מאוד מהלהקה והציע לממן לה אלבום, אז תאייל הציע לו לחבור לברוס פאוויט. פונמן הציע לממן 20,000 דולר עבור Sub Pop, ולמעשה הפך אותה לחברת תקליטים מן המניין. "Soundgarden" חתמה עם Sub Pop, והלייבל הוציא ב-1987 את "Hunted Down" כסינגל הראשון של הלהקה. = דרך Sub Pop, הלהקה הוציאה את "Screaming Life" ה- EP הראשון שלהם בשנת 1987 ואת "Fopp" ה- EP השני שלהם בשנת 1988, כאשר האלבום המאגד את שניהם יצא ב-1990. ה-EPs הללו יצרו באזז גדול מאוד סביב הלהקה והיא הפכה פופולרית מאוד בסיאטל. = תאייל זכה לשבחים בזכות עבודת הגיטרה שלו, שהתאפיינה בדרך כלל בריפים כבדים, והוכתרה על-ידי גיטריסטים אחרים מסצינת הגראנג' כבעלת השפעה וחלוצה של "הסאונד של סיאטל". = בשנת 1988 חתמה הלהקה עם הלייבל "SST Records" ושחררה את אלבום הבכורה שלה "Ultramega OK", האלבום יצר חשיפה עצומה ללהקה ואפילו העניק לה מועמדות לפרס הגראמי. כתוצאה מכך היא חתמה עם הלייבל הגדול A&M Records והייתה ללהקה הראשונה מסצנת הגראנג' בסיאטל שחתמה על חוזה תקליטים עם לייבל גדול. = בשנת 1989 שחררה הלהקה את אלבומה השני "Louder Than Love". באלבום הזה הציגה לראשונה "סאונדגרדן" את המקצבים המיוחדים שלה (א-סימטריים שלא מסודר לפי 4 תיבות) ולקחה צעד אחד קדימה לכיוון המטאל. זהו האלבום הראשון שלהם שנכנס למצעד הבילבורד 200 וזהו גם האלבום האחרון של הירו עם הלהקה שהוחלף ע"י הבסיסט Ben Shepherd. = עוד באותה שנה כשסצנת הגראנג' כבר חורכת את ארה"ב ודקה לפני שהיא פורצת לשאר העולם שיחררה הלהקה את האלבום השלישי שלה "Badmotorfinger". עם סינגלים כמו "Jesus Christ Pose", "Outshined" ו- "Rusty Cage" עם מועמדות לפרס גראמי, האלבום הפך להיות אחד המצליחים של הלהקה שהביא אותה למיינסטרים והיה ההכנה להצלחה של האלבום הבא. = בשנת 1994 שחררה הלהקה את אלבומה הרביעי "Superunknown". הוא נחשב לאלבום הפריצה והמצליח ביותר של הלהקה, שהגיע הישר למקום הראשון בבילבורד 200 וכלל סינגלים כמו: "Spoonman", "The Day I Tried to Live", "Black Hole Sun", "My Wave ו-"Fell on Black Days". האלבום היה מועמד לשלושה פרסי גראמי וזכה בשניים. = בשנת 1996 שחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Down on the Upside". באלבום הזה התרחקה הלהקה משורשיה הגראנג'ים והתנסתה בכיוונים מוסיקליים אחרים, פחות הובלה של הריפים ויותר כלי נגינה אחרים עם צלילים אקוסטיים. האלבום לא זכה להצלחה כמו קודמו ועלל סינגלים כמו: Pretty Noose, "Burden in My Hand", "Blow Up "the Outside World ו- Ty Cobb/Rhinosaur. (Photo: soundgardenworld.com) = תאייל הצטרף לזמר Johnny Cash, לבסיסט Krist Novoselic מ"נירוונה" ולמתופף Sean Kinney מ"אליס אין צ'יינס" לקאבר לשיר "Time of the Preacher" של ווילי נלסון, המופיע באלבום המחווה "Twisted Willie", שיצא בינואר 1996. = לאחר סיבוב ההופעות לקידום האלבום "Down On the Upside", החלו חילוקי דעות בין חברי הלהקה, בעיקר בין קורנל לתאייל. קורנל רצה להמשיך לנוע מהסגנון הכבד והמחוספס לכיוונים אחרים ותאייל התנגד לרעיון. ב-1997 כבר לא ניתן היה לגשר על הפערים ואחת מחמשת הלהקות הגדולות של הגראנג' התפרקה. = בשנת 1999, תאיל הקים להקת פאנק, בשם "No WTO Combo", עם Jello Biafra ("Dead Kennedys"), קריסט נובוסליץ' ("נירוונה") וג'ינה מיינוול ("Sweet 75"). הלהקה הוקמה כדי לחגוג ולקדם את פעילות המחאה נגד ועידת השרים של WTO שהתקיימה ב-30 בנובמבר 1999. זו היתה ההופעה החיה הראשונה של תאייל מאז הפרוק של "Soundgarden". ההופעה הוקלטה על ידי מארק קייבנר ונערכה על ידי מפיק "סאונדגארדן" ג'ק אנדינו; היא שוחררה כאלבום "Live from the Battle in Seattle" במאי 2000. = באותה שנה הוא משתף פעולה עם קורנל באלבום הסולו שלו "Euphoria Morning", ותורם לשיר "Can't Change Me". = בשנת 2003, מגזין "רולינג סטון" ממקם את תאייל במקום ה-100 ברשימת "100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים" = בשנת 2004, תאייל ניגן באלבום "Probot" - פרויקט של Dave Grohl. הוא הופיע בשירים "Ice Cold Man" ו- "Sweet Dreams." = בשנת 2006 הוא שיתף פעולה עם להקת המוזיקה הניסיונית היפנית "Boris" ולהקת ה- drone metal האמריקאית "Sunn O)))" באלבום "Altar". = בשנת 2009, תאייל הופיע יחד עם מאט קמרון ובן שפרד בסיאטל ב- Crocodile Cafe, יחד להקתו של Tom Morello, להקת "The Nightwatchman". זו הייתה הפעם הראשונה שהשלושה ניגנו יחד בפומבי מאז פירוק "סאונגארדן" ב-1997. = בשנת 2010 לאחר 12 שנות הפסקה להקת "Soundgarden" התאחדה מחדש. השיר הראשון שיצא לאחר האיחוד היה "Live to Rise" שהוקלט ב-2012 במיוחד עבור הסרט "Avengers". = בסוף שנת 2012 יצא אלבומה השישי והאחרון של "סאונדגרדן" "King Animal", זה קרה 16 שנה לאחר יציאת האלבום החמישי. מתוך האלבום יצאו שלושה סינגלים: "Been Away Too Long", "By Crooked Steps" ו-"Halfway There". כל חברי הלהקה הרגישו שהאלבום הזה הוא המשך ישיר ל- "Down on the Upside" כאילו עברו רק שנה/שנתיים מהאלבום. = אלבום שביעי תוכנן לצאת, אולם לאחר מותו של קורנל, הלהקה בחרה להתפרק. קיימת אי ודאות לגבי מעמדו של האלבום השביעי, שכן היו שמועות שחברי הלהקה עובדים על השלמת ההקלטות עם השירה של קורנל. נכון לעכשיו, עדיין לא ברור אם ומתי האלבום ייצא. = בשנת 2018 הצטרף תאייל ל-"MC50", סיבוב הופעות ל-50 שנה עבור "MC5", כגיטריסט סיבוב הופעות. = בשנת 2020, תאייל ניגן סולו גיטרה בשיר "The Firebird" עבור להקת פיוז'ן ג'אז, "Barret Martin Group". = בשנת 2021, תאייל ניגן בגיטרה מובילה ומאט קמרון ניגן בתופים בשיר, "Only Love Can Save Me Now", באלבום "Death By Rock And Roll" של להקת "The Pretty Reckless". = בדצמבר 2020, תאייל, נובוסליק, ג'ניפר ג'ונסון, ג'יליאן ריי, ג'ף פילדר ובן סמית' ביצעו את השיר "Drone" במחווה של מוזיאון סיאטל לתרבות הפופ ל-"Alice in Chains". = בשנת 2021, תאייל הופיע באלבום הכפול "Hushed and Grim" של להקת "Mastodon" בו הוא ניגן בגיטרה מובילה בשיר "Had It All". = בשנת 2021, תאייל, יחד עם קמרון, נובוסליק, הגיטריסט בובה דופרי והסולנים ג'ניפר ג'ונסון וג'יליאן ריי, הקימו את להקת "3rd Secret". אלבום הבכורה שלהם שנשא את שם הלהקה, אותו הקליטו עם המפיק ג'ק אנדינו, יצא באפריל 2022. הלהקה גם הופיעה במוזיאון לתרבות הפופ בסיאטל. = תאייל ממשיך לשתף פעולה עם אמנים רבים ושונים בספקטרום המוזיקלי ואנו בטוחים שנמשיך לשמוע את המוזיקה שלו או את ההשפעות שלו. = דבר אחד בטוח, לעולם, לעולם לא נשכח את צליל הזמזום המעוות של הגיטרה שלו שחרך בעוצמה את אצטדיון בלומפילד בתל אביב בשנת 2014. הד הגיטרה שלו עדיין מהדהד בראשנו גם היום. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום השלישי והאחרון של "Audioslave" שוחרר ב-4 לספטמבר בשנת 2006, אז בואו נדבר על קצת "Revelations"! ונפתח בציטוט של Tom Morello על איך שהוא מתאר את האלבום: "Earth, Wind and Fire meets Led Zeppelin" מבחינה מוסיקלית האלבום הזה קצת שונה משני האלבומים הקודמים של הלהקה, אם עד עכשיו שמענו את "Rage Against the Machine"/"Soundgarden", עכשיו אנחנו כבר שומעים את "Audioslave". זה מרגיש שהאלבום הזה היה "הצעד אחד קדימה" בהתפתחות של הלהקה שמתגבשת כבר כמשהו שלם ומתחילה להתנסות יחד בכיוונים מוסיקליים. אם באלבומים הקודמים הם הזכירו מאוד את הסגנון של "RATM" כאן הם כבר מתחילים לקבל גוון שונה וליצור זהות מיוחדת וייחודית שמאפיינת אותם. אם דיברנו על כך שבאלבום השני הם החלו להתגבש כלהקה בכל מה שקשור בהתנהלות, בהוויה ובעבודה יחד, כאן זה כבר בא לידי ביטוי באופי המוסיקלי. Photo: Interscope טום ו-Chris Cornell סיפרו שהם הביאו יותר נשמה ורגש באלבום הזה עם הרבה נגיעות של Soul ו-Funk שמורגשות יפה מאוד בשירים "One and the Same", "Jewel Of The Summertime", "Somedays" וב- "Original Fire". מעבר למבנה של השירים שנראה עובר מריפים מחוספסים למקצבים יותר קיצביים/נעימים, גם הטקסטים של כריס מדברים יותר על החיים, על אהבה ואפילו עמדות פוליטיות בשונה מהאלבומים הקודמים שנגעו יותר בסוגיות קודרות וכואבות יותר. טום העיד שבאלבום הזה כריס לא עישן, שתה או השתמש בסמים אז יכול להיות שזה גם מה שתרם לשינוי... את האלבום הזה הם הפיקו בפעם הראשונה עם המפיק Brendan O'Brien ולא עם Rick Rubin שעימו הפיקו את שני האלבומים הקודמים. אך אל דאגה, אתם תמצאו כאן גם שירים (וחלקים בשירים) עם כוח ההתקפה של שלישיית הזעם, ההארד רוק שנותן בראש כמו "Shape Of Things To Come", "Revelations", "Sound Of A Gun" ו- "Wide Awake". אי אפשר להתעלם מהתיזמון של האלבום ומה שקרה אחריו... האלבום הזה יצא שנה אחרי האלבום השני ומיד אחרי שחברי הלהקה חזרו מסיבוב הופעות של האלבום הקודם. נדמה כאילו מישהו אמר להם, חברה תמהרו כי לא נשאר לנו עוד הרבה זמן ואנחנו צריכים לסגור את הבסטה. מיד עם סיום הקלטת האלבום, כריס החל לעבוד על אלבום הסולו "Carry On" שיצא מאוחר יותר במאי 2007 ועל שיר הנושא של הסרט ג'יימס בונד ושאר חברי הלהקה החלו לעבוד על האיחוד המחודש של "RATM" (פברואר 2007). לא היו תוכניות עתידיות ללהקה ואפילו סיבוב הופעות לתמיכת האלבום שרק עכשיו יצא לא נראה באופק. ואכן ב-15 בפברואר כריס הודיע רשמית שהוא עוזב את הלהקה כתוצאה מחילוקי דעות ואי התאמה מוסיקלית. מאוחר יותר גילינו שלמרות כל הדיבורים על כך שהלהקה מתחברת כלהקה ושבאלבום מרגישים שהם מקבלים גוון ייחודי והם גם כותבים כלהקה, הם בעצם הולכים ומתפרקים מבפנים. לא ניכנס הרבה לתוך הפרטים של הפירוק כי באנו להנות מהאלבום, אבל רק נספר שכנראה המחלוקות היו בעיקר על התנהלות עסקית בין כריס לשאר חברי הלהקה ועל צורת הניהול. כריס טען שהכל הפך להיות משא ומתן, לכל דבר קטן שהוא רצה לעשות הוא היה צריך לעשות משא ומתן, כאילו הוא חותם על חוזה. זה כנראה מה שבעיקר שבר אותו (הוא אפילו לא הודיע רשמית לשאר החברים על העזיבה) והוא החליט לעזוב ולהמשיך את קריירת הסולו שלו. נסיים גם בציטוט מתוך השיר האחרון של הלהקה, "Moth", שהוקלט לאלבום כתוצאה מלחץ של המפיק להקליט שיר נוסף, ציטוט שאולי מוכיח כי כריס ידע שזה הסוף. “I don't fly around your fire anymore” אז בואו נשאיר את המחלוקות בעבר ונהנה מהמוסיקה כי זה בעצם מה שנשאר לנו מהלהקה המדהימה הזו. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבומה ה- 17 של "Iron Maiden" שוחרר ב- 3 לספטמבר 2021 ונקרא "Senjutsu". האלבום הזה משוחרר בדיוק 6 שנים (פחות יום אבל מי סופר) לאחר שחרורו של האלבום הקודם "The Book of Souls" בשנת 2015. זה הפער הגדול ביותר, אי פעם, בין שני אלבומים של "Iron Maiden", אבל היום אפשר כבר לומר שהציפייה הארוכה בהחלט השתלמה ,שכן לעניות דעתנו (ואנחנו יודעים שאנחנו כנראה במיעוט) מדובר באחד מהאלבומים הגדולים של הלהקה במילניום הנוכחי והוא אפילו יכול לגבור על כמה אלבומים מהמילניום הקודם, חד וחלק!!! התאריך הוא לא הקשר היחיד של האלבום "Senjutsu" ל- "The Book of Souls". הלהקה בחרה להקליט אתת האלבום באולפן "Guillaume Tell" בצרפת שם הוקלט גם האלבום הקודם. גם תהליך הכתיבה וההקלטה היה זהה בשני המקרים. הלהקה כתבה שיר, עשתה עליו חזרות ומיד הקליטה אותו, כשהכל היה עדיין טרי. האלבום הוקלט בראשית שנת 2019 במהלך ההפסקה בסיבוב ההופעות "Legacy Tour". כמובן שמגיפת הקורונה עיכבה את הדברים, אבל הלהקה החליטה להתעכב קצת עד לשחרורו של האלבום, למרות שהקלטתו הסתיימה זה מכבר. שמו של האלבום "Senjutsu" הוא מונח יפני שפירושו המילולי הוא "טקטיקה ואסטרטגיה", אך ניתן לתרגם אותו גם כ"מיומנות וכישוף". אכן, לאורך כל האלבום הנושאים האלה חוזרים וצצים, כמו בסינגל השני "Stratego" שכותרתו בלבד מסגירה זאת. האמת, כבר מההאזנה הראשונה לסינגל הראשון ששוחרר ב- 5 ליולי 2021 מהאלבום "The Writing On The Wall", היה ברור לנו שזה הולך להיות אלבום "פיצוץ". השיר הזה הסתמן לנו מיד כלא פחות מהימנון!!! הפתיחה עם הגיטרה הקלאסית סטייל "Jethro Tull" שמשום מה הזכירה לנו את "בלוז כנעני" של אהוד בנאי והריף הקליט עם הניחוחות האוריינטליים, נכנסו לנו עמוק לוורידים. כשהגענו לפזמון הסוחף, כבר לא יכולנו לעצור את זה והתחלנו לשיר יחד עם ברוס הגדול, ואז הכל כבר היה ברור, השיר הזה הולך להיות ההמנון שלנו לשנת 2021. כותרת השיר מתייחסת לסיפור "משתה בלשצר" המסופר בספר דניאל (Belhazar's Feast) ואשר במהלכו מופיעה כתובת על הקיר, ודניאל מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל. בלשאצר מלך בבל עשה משתה גדול לאלף שריו ופילגשיו בו שתו יין מכלי בית המקדש שנחרב. באותה שעה נראתה כף יד כותבת על סיד הכותל כנגד המנורה את המילים "מנא מנא תקל ופרסין". נבהל המלך וציווה להביא לשם את חכמי בבל אך הם לא ידעו לרש את הכתוב, עד שהזכירה המלכה את החכם היהודי דניאל שהיה יחיד בחכמתו בימי נבוכדנאצר . דניאל' קרא ופירש את "הכתובת על הקיר" כך : מנא-מנה האלהים את מלכותך ויכלה אותה ואכן כך היה. בלילה נהרג בלשאצר המלך ואת מלכותו קיבל דריוש המדי במקומו. כחודש לאחר מכן שחררה הלהקה את הסינגל השני "Stratego". הריף המלודי שמוביל את השיר נשמע לנו כמו ריפ-אוף של "Rainbow" והבס הפועם של Steve Harris נשמע לנו לפרקים דומה מידיי לדהירה שלו ב- "Powerslave" שחוגג ממש היום יומהולדת. אבל אז, ככל שהעמקנו אל תוך השיר התאהבנו בו יותר ויותר. זה שיר "מיידני" קלאסי, אבל עם צליל מעודכן. מבחינת הסגנון הוא בקלות יכול היה להיכנס לאלבומים הראשונים של "מיידן" עם Bruce Dickinson, רק שכאן אנחנו מקבלים תוספת של סאונד משודרג שפשוט מרים את השיר הזה למעלה, ואנחנו מדברים על התוספת של הקלידים שלעיתים מלווה את השירה של ברוס ולפרקים את הריפים של הגיטרה. נראה שדי בשני הסינגלים הללו כדי להוכיח עד כמה האלבום הזה מגוון, ורסטילי ושונה מהאלבום הקודם "The Book of Souls", וזאת למרות שהלהקה בחרה להקליט את שני האלבומים באותו תהליך כתיבה והקלטה ובאותו אולפן ("Guillaume Tell" בצרפת). הגיוון הזה משתקף גם משיר הנושא שהינו גם שיר הפתיחה של האלבום "Senjutsu". קטע אפי, המנוני, מעולה, שחוצה את גבול 8 הדקות ונוגע בכל סימני ההיכר של הלהקה. השיר הזה גם נותן את הטון לכל מה שיבוא אחר כך. הוכחה נוספת לוורסטיליות של הלהקה באלבום הזה, ניתן למצוא בפתיחה לשיר "Lost in a Lost World". הגיטרות הקלאסיות, הקול משופע האפקטים של ברוס וקולות הרקע שהזכירו לנו את "Uriah Heep" לא נשמעים כמו שום דבר אחר ש"מיידן" עשתה ב- 41 השנים האחרונות. השיר מתחיל שקט ואיטי עם שירה רכה של ברוס עם קולות רקע מלטפים, ממשיך כבד במקצב מיד-פייס ואז מגיע לפזמון ההמנוני ולקטע האינסטרומנטאלי המצוין שאחריו. אחד הקטעים האהובים עלינו בשיר הוא זה שמתחיל בדקה 3:40 עם ליין הגיטרה המלווה את קולו של ברוס במלודיה כל-כך יפה. הקטע הזה חוזר בסיומו של השיר החל מדקה 8:06 ואז הוא פשוט שובר ומרסק אותנו. זה המקום לציין לטובה את השירה של Bruce Dickinson שפשוט מתעלה על עצמו באלבום הזה ומוכיח כי למרות חלוף השנים, המחלה והשחיקה של קולו הוא עדיין אחד הזמרים הגדולים במטאל, ובעל מנעד קולי שאולי התכווץ קצת במהלך השנים, אבל עדיין הרבה מאוד זמרים יכולים רק להתקנא בו. אגב, "Lost in a Lost World" הינו אחד מארבעת השירים באלבום שכתב Steve Harris לבדו, כולם חוצים את קו 9 הדקות. גם הפעם, האריס הינו הכותב העיקרי והשותף ליצירת מרבית השירים באלבום, שמסתיים עם שלושה שירים אפיים שנכתבו אך ורק על-ידו ומשתרעים יחד על פני כחצי שעה. לצד האריס יש כאן גם נציגות מאוד כובדת לצמד Bruce Dickinson/Adrian Smith שאחראי לכתיבת 3 מתוך עשרת שירי האלבום, ביניהם הסינגל "The Writing On The Wall". מה שיפה באלבום הזה שלצד הניסיון המבורך של הלהקה לשנות ולגוון, היא עדיין לא מרשה לעצמה לברוח לגמרי מה- DNA שמאפיין אותה, וכמעט בכל שיר באלבום הזה נוכל למצוא משהו שיזכיר לנו את "מיידן" הקלאסית. אנחנו מקבלים כאן אלמנטים מאלבומיה השונים של הלהקה לאורך השנים. החל משנות ה-80 המהוללות, דרך התקופה של Blaze Bayley ועד לאלבומיה הגדולים של הלהקה במילניום הנוכחי, כמו "Brave New World" ו- "A Matter of Life and Death". דוגמא בולטת ניתן למצוא בין היתר בשיר "Days of Future Past", שאפילו לדברי Bruce Dickinson עצמו, מתכתב עם תקופת "Piece of Mind" ו- "Powerslave" של הלהקה. בניגוד למה שרובכם אולי סוברים "Days of Future Past" אינו קשור לקומיקס ולסרט של "מארוול" מסדרת "X-Man", אלא נכתב בהשראת הנובלה הציורית ,Constantine" ובמיוחד העיבוד שלה לסרט בכיכובו של קיאנו ריבס. כמובן שאין גם קשר לאלבום האלמותי של ה"מודי בלוז" שנקרא "Days of Future Passed". אגב, מעניין לציין שזה השיר הקצר באלבום שכולל את אחד מהסולואים המינימליסטים בקריירה של "מיידן". ואז מגיע לו "The Time Machine" שכתב Janick Gers בשיתוף עם Steve Harris ומסיים את הדיסק הראשון. זה אחד השירים המיוחדים באלבום, עם ליין גיטרה ממכר, מלודיה קליטה וסוחפת, שילוב חכם ויפה של שלושת הגיטריסטים ושירה אדירה של ברוס. שיר מאוד דינמי עם הרבה מעברים ושינויי מלודיה ומקצבים, חלקם יזכירו לכם את "מיידן" הקלאסית, כמו זה שמתחיל בדקה 3:11. הדיסק השני נפתח עם "Darkest Hour", הדרמטי והמרגש. עוד שיר אדיר מבית היוצר של הצמד Bruce Dickinson/Adrian Smith. סוג של בלדה שלא ממש אופיינית בסגנונה ללהקה, אבל דווקא היא זו שמוכיחה, פעם נוספת, את הגיוון העצום באלבוםואת העובדה שלמרות הקו הלא ממש אחיד אין באלבום הזה נפילות, מעידות, "פילרים" או אפילו דקה אחת מיותרת מבין 82 הדקות הארוכות של האלבום. ווואווו, איזו שירה עוצרת נשימה של ברוס שמצליח להעביר בצורה כל-כך טובה את מילות השיר ואיזה סולו אדיר ומרגש של אדריאן סמית' אולי אחד הטובים באלבום. האלבום הזה מסתיים בשלישיית יצירות מטורפות ו"שומטות לסתות" של Steve Harris. כל אחד מהיצירות הללו יכולה הייתה לשמש כרצועת סיום בכל אחד מאלבומי הלהקה. הראשונה, "Death of the Celts" נפתחת עם נגינת המיוחדת של האריס ומהר מאוד משרה אווירת פולק-מטאל, במיוחד בקטעים כמו זה המתחיל בדקה 5:15 עם נגינת הבס של האריס ששואבת ממוזיקה קלטית. השיר הזה איך שהוא מצליח להזכיר לנו לפרקים, ב"וויב" ובאווירה שלו, את "The Clansman" אחד השירים הגדולים מהאלבום "Virtual XI" מתקופתו Blaze Bayley. השניה, "The Parchment", קטע אפי שהינו ללא ספק אחד משיאי האלבום. פתיחה שקטה ודרמטית שיכולה היתה בנקל להיות חלק מפסקול סרט מלחמה היסטורי, כניסה מטורפת בדקה 1:10 עם ליין גיטרה מדהים, מלודי וסוחף בסגנון מזרחי. ואז, בדקה 2:01, שינוי שזרק אותנו ישר למלודיה המזרחית "To Tame a Land" מהאלבום "Piece of Mind". השיר הולך ומתפתח, עם שינויי מקצב שהולך וגובר במהלך הקטע האינסטרומנטלי המטורף שנמתח לאורך 4 דקות מהנות ומענגות שמוביל אותנו בסגירת מעגל לקטע השקט שפתח את השיר. השלישית, "Hell On Earth" האפוס המלחמתי שסוגר את האלבום עם אווירה אפלה ומרגשת, שלאחר כשתי דקות משתנה וסוחפת את המאזין באווירת הקרב שאופפת אותה. זה בדיוק הקטע הקלאסי שאיתו "מיידן" אמורה לחתום אלבום מדהים שכזה. זה המקום שבו כבר אמור להיות ברור לך שהלהקה הזאת היא פשוט הכי טובה במה שהיא עושה. הבס הדוהר של האריס שועט אלי קרב והתופים של Nicko McBrain מספקים לו את הקצב. ההרמוניות של הגיטרות משתלבות אחת עם השנייה, בחינניות, עדינות ולפעמים בתוקפנות, אך הן תמיד ישמשו כראש חץ שיפנה את הדרך לשירה האדירה של דיקינסון. אם קיים ספר לימוד שמסביר איך צריכה "Iron Maiden" להישמע, השיר הזה לבטח נמצא בו. אין הרבה להקות עם סאונד דיסטינקטיבי מובהק שכל-כך מזוהה איתן ועדיין יכולות לשנות, לגוון, לחדש ולהמשיך לרגש, מבלי לשנות את ה- DNA שמאפיין אותן. "Iron Maiden" היא אחת מהלהקות הללו והיא עושה זאת כבר כמעט חמישה עשורים, גם אם לא תמיד בצד הנכון של הרף הגבוה שהציבה לעצמה בשבעת אלבומיה הראשונים משנות ה- 80. "Senjutsu" הוא אלבום שאפתני ומטורף. הוא ארוך להחריד, אבל יש בו את כל המרכיבים הדרושים כדי לגרום לנו להמשיך ולהאזין לו ברצף מבלי לדלג על אף שיר, וזה אומר הרבה. הוא מציג להקה עם יכולת כתיבה וביצוע מופלאים ומוכיח שוב, מדוע היא להקת המטאל הגדולה בעולם, אשר גם חמישים שנה לאחר שנוסדה מסוגלת למכור בתוך 6 שעות כרטיסים למופע שמתקיים יותר משנה לאחר מכן (עיין ערך "2023 Wacken Open Air"). זהו, עכשיו כבר ניתן להכריז! מבחינתנו ראוי לחלק את עולם המטאל לשניים. זה שלפני "Iron Maiden" וזה שלאחריו!!! להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music רשימת השירים: 1. Senjutsu (Smith/Harris) 8:20 2. Stratego (Gers/Harris) 4:59 3. The Writing On The Wall (Smith/Dickinson) 6:13 4. Lost In A Lost World (Harris) 9:31 5. Days Of Future Past (Smith/Dickinson) 4:03 6. The Time Machine (Gers/Harris) 7:09 7. Darkest Hour (Smith/Dickinson) 7:20 8. Death Of The Celts (Harris) 10:20 9. The Parchment (Harris) 12:39 10. Hell On Earth (Harris) 11:19 "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-5 לאוגוסט 1989 שחררה "Soundgarden" את אלבומה השני "Louder Than Love". בואו נספר עליו כמה עובדות מעניינות: 1. האלבום הוקלט באולפני London Bridge שבסיאטל בתוך פחות מחודשיים, בין דצמבר 1988 לינואר 1989. 2. זה האלבום האחרון של הלהקה עם הבסיסט המקורי שלה Hiro Yamamoto. במהלך ההקלטות הוא החל להתרחק מחברי הלהקה, תרם פחות לכתיבה וגם ציין שהוא לא נהנה כבר להופיע. Chris Cornell ציין שהירו פשוט התעייף מלהיות מוזיקאי. 3. האלבום היה אמור להיקרא במקור "Louder Than Fuck" אבל חברת התקליטים התנגדה לכך. 4. זה האלבום הראשון של הלהקה שנכנס למצעד הבילבורד 200. 5. 7 מתוך 12 שירי האלבום נכתבו על-ידי כריס קורנל באופן בלעדי. 6. מהאלבום שוחררו שלושה סינגלים "Loud Love", "Get on the Snake" ו- "Hands All Over". 7. השיר "Loud Love" מופיע בסרט "Wayne's World". הוא מושמע ברקע כאשר וויין פוגש את קסנדרה, אבל הוא לא מופיע באלבום הפסקול. 8. השיר מופיע גם בפסקול הסרט "Lost Angels" משנת 1989. 9. האלבום זכה לסטיקר המפוקפק Parental Advisory ואף גרם לבעיות שיווק אצל מספר חנויות שלא הסכימו למכור אותו, בעיקר בשל המילים של שני שירים: "Hands All Over" שכלל את השורה "kill your mother" ו- "Big Dumb Sex", אשר כלל את המילה "Fuck" לכל אורכו. 10. הקליפ לשיר "Get on the Snake" שוחרר רק בשנת 2010. 10. הסינגל "Hands All Over" החל מסורת של הלהקה לכלול גירסאות כיסוי כבי סייד. הבי סייד במקרה הזה היה "Come Together" של הביטלס. 11. השיר נכתב כשיר מחאה על הרס כדור הארץ על-ידי בני האדם. 12. השיר "Big Dumb Sex" היה סוג של פארודיה על להקות הגלאם מטאל שנהגו לכלול במילות השירים רמזים עבים על סקס. 13. להקת "Guns N' Roses" ביצעה גירסת כיסוי לשיר במסגרת המחרוזת "(Buick Makane (Big Dumb Sex" שנכלל באלבום "The Spaghetti Incident?" 14. הגיטריסט Kirk Hammett ציין שאת הריף לשיר "Enter Sandman" הוא כתב לאחר שהאזין לאלבום הזה. 15. עטיפת הסינגל "Deep Set" של הזמר Greg Puciato הינה הומאג' לעטיפת האלבום. 16. מעבר לשנים עשר שירי האלבום הקליטה הלהקה עוד שני שירים שנותרו בחוץ. "Fresh Deadly Roses" שנכלל כבי סייד לסינגל "Loud Love" ו- "Heretic" שנכלל כבי סייד שני לשיר "Hands All Over" (הראשון היה גירסת הכיסוי ל- "Come Together" כאמור). שני השירים נכללו מאוחר יותר ב- EP משנת 1990 "Loudest Love". 17. השיר הוקלט לראשונה בשנת 1986 ויועד לאוסף Deep Six, אך הוקלט מחדש במהלך הסשנים של האלבום. השיר נכלל גם במסגרת פסקול הסרט Pump Up the Volume בכיכובו של השחקן כריסטיאן סלייטר, אשר יצא בשנת 1990. 18. קטע נוסף שהוקלט במהלך הסשנים היה "Twin Tower", אך הוא ראה אור רק במסגרת אלבום האוסף המשלוש "Echo of Miles: Scattered Tracks Across the Path" אשר שוחרר בשנת 2014. 19. הזמר ושותפו לדירה של כריס קורנל Andrew Wood מצא את מותו ממנת הירואין לאחר שסאונדגארדן חזרה מסיבוב ההופעות שקידם את האלבום. המאורע הטראגי הזה השפיע קשות על קונל והיווה את הטריגר לפרוייקט ולאלבום "Temple of the Dog". 20. בחלק גדול משירי האלבום הכלים מכוונים בכיוון drop D tuning, הנמוך מהכיוון הסטנדרטי, מה שמעניק לאלבום את הצליל האפל והכבד שלו. 21. הכיוון המיוחד של הכלים והריפים הכבדים באלבום הביאו להשוואה המתבקשת ללהקת "Black Sabbath". למרות האמור הגיטריסט Kim Thayil ציין שהלהקה ביקשה להימנע מהקיטלוג כלהקת הבי מטאל ולכן ציינה שהם הושפעו מלהקות כמו "Killing Joke" ו- "Bauhaus". (Photo: vinylchapters.com) 22. חלק משירי האלבום מנוגנים במקצבים א-סימטרים חריגים, כמו "Get On The Snake" עם מקצב 9/4 ו- "I Awake" עם מקצבים של 9/8, 11/8, ו- 14/8. 23. את השיר "Full on Kevin's Mom" כתב קורנל על חבר שלו ששכב עם אמא של חבר אחר. 24. מילות השיר "I Awake" היו חלק ממכתב שכתבה Kate McDonald - חברתו של הבסיסט Yamamoto. 25. בשנת 2011 נכלל האלבום ברשימת 50 האלבומים הכבדים ביותר במטאל של מגזין Q. 26. בשנת 2017 דורג האלבום במקום ה- 69 ברשימת 100 אלבומי המטאל הטובים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 לספטמבר 1984 הוציאה "Iron Maiden" לאור את אלבום האולפן החמישי שלה "Powerslave". זה האלבום שקיבע סופית את מעמדה של "Iron Maiden" כלהקת ההבי מטאל הגדולה בעולם באותה תקופה, ויותר מכך. האלבום הזה הוא בעצם התמצית של ה- Heavy Metal, "הלחם והחמאה" של הז'אנר המדהים הזה ואחד מעמודי התווך של הסגנון, רגע לפני שהתפצל לאין ספור תתי ז'אנרים עם שמות שונים ומשונים. מדובר באלבום השני של הלהקה עם ההרכב הקלאסי שלה, אשר כלל את Steve Harris, Dave Murray, Adrian Smith, Bruce Dickinson ו- Nicko McBrain, והוא גם האלבום הראשון של הלהקה בו ההרכב נשאר זהה להרכב באלבום הקודם. סיפורו של האלבום המופתי הזה מתחיל בחודש דצמבר 1983, עם סיום סיבוב ההופעות המצליח של האלבום הקודם Piece of Mind. הלהקה לוקחת פסק זמן של שלושה שבועות בלבד ומחליטה לחזור בדיוק על אותו דפוס שאפיין את יצירת האלבום הקודם, בתקווה לשחזר גם פה את אותה הצלחה. היא מתכנסת במלון Le Chalet בניו ג'רסי לחזרות, ממש כפי שעשתה עם "Piece of Mind". במשך שישה שבועות בהם שהתה במלון כתבה הלהקה את מרבית החומר לאלבום, שוב בדומה למה שקרה עם אלבומה הקודם. משם עוברת הלהקה לאולפן "Compass Point" שב- Nassau באיי הבהאמה, אותו אולפן בו הוקלט "Piece of Mind". גם המפיק האגדי Martin Birch, עימו עבדה הלהקה בעבר, נבחר להפיק גם את האלבום. כמו-כן, בדומה לאלבום הקודם, גם החומר לאלבום הזה עסק בשירה, ספרות, מאורעות היסטוריים וסרטים האהובים על חברי הלהקה. האלבום נפתח עם "Aces High", הסינגל השני ששוחרר מתוכו ואחד מהשירים האייקוניים של הלהקה. שם השיר נלקח מסרט משנת 1976 באותו השם בכיכובו של כריסטופר פלאמר. מילות השיר נכתבות מנקודת המבט של טייס חיל האוויר המלכותי הבריטי שנלחם מול חיל האוויר של גרמניה במהלך "הקרב על בריטניה" – הקרב הראשון בהיסטוריה שהיה כולו אווירי. האינטרו לשיר איטי ודרמטי כאילו מדמה את המטוס על מסלול ההמראה מסיע לאיטו לפני ההמראה, ואז פיצוץ! מצערות פתוחות עד הסוף והמטוס נוסק מעלה יחד עם המוזיקה במהירות מטורפת של 134 BPM. והמקצב, איזה מקצב, האזינו לו היטב כי הוא פשוט מספר לנו את כל מהלך הקרב האווירי. דיקנסון נמצא כאן ממש בשיאו והוא מצליח להעביר באמצעות קולו את מה שעובר על הטייס במהלך הקרב, כשהמאזין מרגיש כאילו שהוא נמצא ממש בתוך הקוקפיט. הסולואים של דייב ואחריו של אדריאן בהמשכו של השיר פשוט בלתי נשכחים ומשלימים זה את זה. השיר נפתח במילים: "There goes the siren that warns of the air raid" וכזכור Bruce Dickinson קיבל את הכינוי "The Air Raid Siren", כיאה לקולו האדיר. הקליפ שיצא לשיר נפתח עם נאומו המפורסם של צ'רצ'יל, אשר הפך מאוחר יותר לחלק אינטגרלי מהשיר כשבוצע בהופעות הלהקה. בניגוד למצופה מי שכתב את השיר הוא Steve Harris ולא Bruce Dickinson. מעניין לציין שהשיר "Tailgunner" מהאלבום "No Prayer for the Dying" הוא מעין שיר המשך לשיר "Aces High" והוא מתאר את הקרב על בריטניה מזווית אחרת. האלבום ממשיך בפיצוץ עם הלהיט הגדול מתוכו והסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום "2 Minutes To Midnight". השיר נפתח עם הריף הקליט והמדהים ביופיו של Adrian Smith שפשוט סוחף אותך וגורם לראש שלך לנוע בתנועות לא רצוניות (ואף מילה על ההשאלה מ- "Swords and Tequila" מהאלבום "Fire Down Under" של "Riot"). השיר מבוסס על שעון יום הדין שמייצג את הספירה לאחור לקראת מלחמה גרעינית, כאשר חצות מייצגת קטסטרופה גרעינית. בחודש ספטמבר 1953 עמד השעון הזה על 2 דקות לחצות, בעקבות ניסויים גרעיניים שערכו שתי המעצמות הגדולות בהפרשים של מספר חודשים. בשנת 1984 – שנת הוצאת האלבום, עמד השעון על 3 דקות לחצות, בשל המתחים בין ברה"מ לארה"ב, הקריאה הגבוה ביותר של השעון מאז שנת 1953. את הלהיט המדהים הזה כתבו Adrian Smith ו- Bruce Dickinson ו"הזקנים" שבין קוראנו לבטח יזכרו שהקליפ של השיר הזה שודר בפינה של יואב קוטנר בתוכנית המיתולוגית "זהו זה", זה ללא ספק היה רגע מכונן למעריצי "מיידן" בישראל כשקליפ של הלהקה שודר בטלוויזיה ישראלית. הרצועה השלישית "Losfer Words (Big 'Orra)" היא קטע אינסטרומנטאלי שהלחין Steve Harris. זה כנראה הקטע ה"חלש" באלבום ואולי גם זו הסיבה שזה גם הקטע האינסטרומנטאלי האחרון של "מיידן" בכל אלבומיה. חלש או לו, בכל זאת מדובר ב"איירון מיידן" וגם הקטעים "החלשים" הם קטעים "לפנים", כמו הקטע הזה שנדחף קדימה בעיקר בזכות דו-שיח הגיטרות המעניין בין דייב לאדריאן. הרצועה הרביעית באלבום, "Flash of the Blade", מתארת את האהבה של Bruce Dickinson לסייף ומספרת על אדם מימי הבניים שחי על חרבו ומחפש נקמה. כידוע, דיקנסון הוא סייף מקצועי שהגיע למקום השביעי באליפות בריטניה לסייף וייצג את ארצו באליפות אירופה בשנת 1989. ריף הגיטרה הדואלי שפותח את השיר פשוט ממחיש בצורה מוזיקלית מדהימה את קרב חרבות ומתאים לסיפור. השיר הזה היה חלק מפסקול הסרט "Phenomena" משנת 1984 בכיכובה של ג'ניפר קונלי. השיר שחותם את צידו הראשון של הויניל "The Duellists" הוא כנראה האח הגדול של השיר הקודם שכן גם הוא מדבר על דו-קרב. הפעם השיר נכתב על-ידי האריס ומושפע מסרטו של רידלי סקוט משנת 1978 העונה לאותו שם. משהו בלחן של השיר מזכיר קצת את השיר "Where Eagles Dare" שהאריס כתב לאלבום הקודם. שיר נוסף של הצמד דיקנסון-סמית' "Back in the Village" פותח את הצד השני של האלבום עם הריף המטורף של Adrian Smith. השיר הזה הושפע גם הוא מסדרת הטלוויזיה "The Prisoner" שהשפיעה על כתיבת השיר המפורסם מהאלבום "The Number Of The Beast". דיקנסון משתמש במילות השיר בטרמינולוגיה מתחום הטייס וכנראה מנבא כאן את העתיד שלו עצמו וממחיש את אהבתו לתעופה: "Take your chances, kill the engine, drop your bombs and let them burn". אך ההומאז' לאלבום "The Number Of The Beast" לא מסתיים בזה, השורה "I see sixes all the way" והמספר 666 אותו לוחש דיקנסון ברקע, מהווים מעין "טריביוט" קטן לאלבום המופתי ההוא. שיר הנושא "Powerslave" הוא ללא ספק אחד מנקודות השיא של האלבום. המקצב הדוהר והסוחף והריף האוריינטאלי לא מותירים מקום לספק, מדובר באחד מהשירים המייצגים של הלהקה, קלאסיקה שמכניסה אותנו עמוק עמוק לתוך ה- DNA שלה. השיר מספר על מלך בשושלת פרעה שכל חייו לימדו וחינכו אותו שהוא סוג של אלוהים. הוא נמצא בשעות האחרונות לחייו ולא מבין כיצד ייתכן שהוא עומד למות, כאשר בנשימתו האחרונה הוא מבטיח לחזור כמומיה. את השיר כתב דיקנסון ולטענתו הוא מתקשר לשיר "Revelations" מהאלבום הקודם אשר נכתב על Aleister Crowley המיסטיקן האנגלי ומייסד הפילוסופיה הדתית ת'למה. היצירה האפית הסוגרת את האלבום "Rime of the Ancient Mariner" הינה שיר שכתב האריס בהשפעת פואמה באותו השם של Samuel Taylor Coleridge. הקטע נמתח על פני למעלה מ- 13 דקות והוא החזיק בשיא כשיר הארוך ביותר של הלהקה במשך 30 שנה, עד ליציאת השיר "Empire of the Clouds" שנכלל באלבום "The Book of Souls" ואורכו כ- 18 דקות. השיר מספר על יורד הים העתיק שקולל בגלל שהרג ציפור אלבטרוס וספינתו נסחפת דרומה בים הסוער ועל ההרפתקאות שנקרות בדרכו. זה קטע מאוד מורכב מבחינה מוזיקלית, עם הרבה שינויי מקצבים והשפעות רבות מז'אנר הפרוגרסיב שקרוב מאוד לליבו של האריס. סיפור המעשה משתלב היטב לא רק עם המילים אלא בעיקר עם המוזיקה, כאשר במרכז השיר אנחנו עדים לקטע אינסטרומנטאלי המובל על-ידי נגינת הבס של האריס וגיטרות גונחות של מאריי וסמית', שפשוט מורידים אותנו עמוק אל תוך מצולות הים. אגב, זה השיר שחברי הלהקה העידו שהם הכי נהנים לנגן בהופעות. מעניין לציין שעטיפת האלבום שאוירה על-ידי Derek Riggs כוללת מספר מסרים מוצפנים שהוטבעו אל תוך הציור, ובין היתר פניו של מיקי מאוס, וכיתובים כמו: WOT? No guiness", "Indiana Jones was here 1941 wot a load of crap", "bollock. לאחר הוצאת האלבום יצאה "Iron Maiden" לסיבוב ההופעות הגדול ביותר שהיה לה עד אותו זמן, שארך כמעט שנה. במהלך הסיבוב ביקרה הלהקה במקומות בהם לא הופיעה בעבר והיתה ללהקת ההבי מטאל הראשונה שנגנה מאחורי "מסך הברזל". נקודת השיא של סיבוב ההופעות היתה ההופעה של הלהקה בריו, שם היא ניגנה לראשונה בפני קהל של לא פחות מ- 300,000 איש. האלבום וסיבוב ההופעות שנועד לקידומו העלו את "Iron Maiden" לדרגת להקת המטאל הגדולה ביותר באותה תקופה. סיבוב ההופעות תועד באודיו ובוידאו במהלך שתי הופעות מתוך ארבע שנערכו ב- "Long Beach Arena" בקליפורניה, בין התאריכים 14 עד 17 למרץ 1985 ושוחררו באלבום הכפול ובדי. וי. די. "Live After Death" - אחד מאלבומי ההופעה הגדולים בכל הזמנים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 לספטמבר, 1991 Richie Sambora הוציא לאור את אלבום הסולו הראשון שלו "Stranger in This Town". האלבום "Stranger in This Town" - אלבום הסולו הראשון של Richie Sambora, הוא מסע של חקר אישי ועמוק של בלוז, רוק ובלדות מתקתקות. Sambora הידוע בעיקר כגיטריסט של "Bon Jovi", ניצל את ההפסקה של 17 החודשים שנטלה הלהקה, כדי לצאת מהצל של הלהקה שלו אל אור הזרקורים, כאמן סולו. האלבום הזה, שיצא שנה בלבד לאחר "Blaze of Glory" - אלבום הסולו הראשון של חברו ללהקה Jon Bon Jovi, סימן ריחוק משמעותי מהסאונד עתיר האנרגיה ורוק האצטדיונים שהגדיר את "Bon Jovi". האלבום "Stranger in This Town" הוא עדות לרבגוניות של סמבורה. לא רק שהוא שר סולו את כל שירי האלבום, אלא שהוא היה גם שותף להפקת האלבום, אחראי על כל עיבודי כלי המיתר, וכמובן מפליא בנגינת הגיטרה שלו לאורך האלבום כולו, תוך שהוא חושף את הזיקה העמוקה שלו לבלוז. האלבום הוקלט בסיעו חבריו ללהקת "Bon Jovi" המתופף Tico Torres והקלידן David Bryan, לצד הבסיסט הנודע Tony Levin. האלבום כולל גם הופעת אורח מיוחדת של Eric Clapton בשיר "Mr. Bluesman" אשר מוסיף רמה של אותנטיות לאווירה הבלוזית של האלבום, ובכך גם מגבש את האמינות של Sambora כאמן בלוז. השיר הפותח, "Rest in Peace", שנכתב על ידי Sambora ו- Bryan, עושה אבחנה חדה בין האלבום הזה לבין להיטי הרוק ההמנוניים של "בון ג'ובי". הווייב האטמוספרי והבלוזי עם הגיטרות המייבבות והשירה המופשטת של סמבורה, מהווה סוג של אינטרו לשיר הבא "Church of Desire". שיר הנושא, "Stranger in This Town", מגלם בתוכו את המהות והסגנון של כל האלבום הזה. השירה והגיטרה של סמבורה מבטאים את החשיפה והפגיעות שלו כאמן סולו, כפי שנרמז גם בכותרת השיר. אין ספק, זה לא "איזור הנוחות" של סמבורה, הוא כנראה מרגיש כ"זר בעיר" באור הזרקורים, אבל הוא עדיין מצליח להוכיח את הרלוונטיות שלו כאמן סולו. השפעות הבלוז מורגשות היטב לאורך האלבום, במיוחד בשיר הנושא וברצועות כמו "One Light Burning". האחרון נכתב יחד עם חברי להקתו לשעבר של סמבורה, "Shark Frenzy", שגם היו שותפים לכתיבת השירים "The Answer" ו- "Ballad of Youth" שהינו אחד השירים הקרובים ביותר בסגנונם ל- "Bon Jovi" "להקת האם" של סמבורה. השיר "Mr. Bluesman" בולט לא רק בהופעת האורח של Eric Clapton אלא גם בזכות המילים האישיות של סמבורה, שנראה כמי שמחפש הדרכה מאגדות הבלוז שבאו לפניו. הרצועה "Rosie", שנועדה במקור לאלבום "New Jersey" של "Bon Jovi" נכתבה בשיתוף עם Jon Bon Jovi, Desmond Child ו- Diane Warren, מוסיפה קצב ורוח נעורים לאלבום. המעריצים עשויים לאתר גרסאות בוטלג השל השיר מבוצע על-ידי "Bon Jovi" בהרכב מלא. דזמונד צ'יילד שידוע בשיתוף הפעולה הוותיק שלו עם "Bon Jovi", היה שותף גם לכתיבת "Father Time" אחד השירים היותר מרגשים ואישיים באלבום. השיר "Balad of Youth" שוחרר כסינגל המוביל של האלבום, ואחריו "One Light Burning" ושיר הנושא "Stranger in This Town", כל אחד מהם לווה גם בקליפ. "Mr. Bluesman", בהשתתפות Clapton, שוחרר כסינגל פרומו, והדגיש עוד יותר את הכיוון הבלוזי של האלבום. בנוסף, "Church of Desire" שוחרר כסינגל קידום מכירות בבריטניה, ו-"The Answer" ו- "Rosie" קודמו באופן דומה ביפן. במהלך השנים, סמבורה ביצע מדי פעם שירים מהאלבום "Stranger in This Town" במהלך סיבובי ההופעות של "Bon Jovi", בעיקר את שיר הנושא במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Lost Highway" בשנת 2008. הפקת האלבום, של Sambora ו- Neil Dorfsman, מלוטשת אך לא חלקלקה מדי, מה שמאפשר לאיכויות המוזיקליות לבלוט החוצה. מעניין לציין, שרצועת הבונוס שחותמת את האלבום, היא קאבר לשיר"The Wind Cries Mary" של Jimi Hendrix, מחווה הולמת לאחת מההשפעות הגדולות על סמבורה, וסוג של סגירת מעגל באלבום שסגנונו מכבד את השורשים המוזיקליים של סמבורה. האלבום "Stranger in This Town" הוא אלבום סולו מרתק שמציע הצצה לזהות האמנותית של ריצ'י סמבורה מחוץ ל- "בון ג'ובי". האלבום הוא סוג של חלון ראווה שמציג את כישרונותיו כגיטריסט, סולן וכותב שירים, וחושף העומק, הרגש והחיבור שלו לבלוז, אשר עלול להפתיע את מי שמכיר את סמבורה רק כגיטריסט רוק. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר