top of page

Iron Maiden - Senjutsu

אלבומה ה- 17 של "Iron Maiden" שוחרר ב- 3 לספטמבר 2021 ונקרא "Senjutsu".



האלבום הזה משוחרר בדיוק 6 שנים (פחות יום אבל מי סופר) לאחר שחרורו של האלבום הקודם "The Book of Souls" בשנת 2015. זה הפער הגדול ביותר, אי פעם, בין שני אלבומים של "Iron Maiden", אבל היום אפשר כבר לומר שהציפייה הארוכה בהחלט השתלמה ,שכן לעניות דעתנו מדובר באחד מהאלבומים הגדולים של הלהקה במילניום הנוכחי והוא אפילו יכול לגבור על כמה אלבומים מהמילניום הקודם, חד וחלק!!!


התאריך הוא לא הקשר היחיד של האלבום "Senjutsu" ל- "The Book of Souls". הלהקה בחרה להקליט אתת האלבום באולפן "Guillaume Tell" בצרפת שם הוקלט גם האלבום הקודם. גם תהליך הכתיבה וההקלטה היה זהה בשני המקרים. הלהקה כתבה שיר, עשתה עליו חזרות ומיד הקליטה אותו, כשהכל היה עדיין טרי.


האלבום הוקלט בראשית שנת 2019 במהלך ההפסקה בסיבוב ההופעות "Legacy Tour". כמובן שמגיפת הקורונה עיכבה את הדברים, אבל הלהקה החליטה להתעכב קצת עד לשחרורו של האלבום, למרות שהקלטתו הסתיימה זה מכבר.


שמו של האלבום "Senjutsu" הוא מונח יפני שפירושו המילולי הוא "טקטיקה ואסטרטגיה", אך ניתן לתרגם אותו גם כ"מיומנות וכישוף". אכן, לאורך כל האלבום הנושאים האלה חוזרים וצצים, כמו בסינגל השני "Stratego" שכותרתו בלבד מסגירה זאת.


האמת, כבר מההאזנה הראשונה לסינגל הראשון ששוחרר ב- 5 ליולי 2021 מהאלבום "The Writing On The Wall", היה ברור לנו שזה הולך להיות אלבום "פיצוץ". השיר הזה הסתמן לנו מיד כלא פחות מהימנון!!! הפתיחה עם הגיטרה הקלאסית סטייל "Jethro Tull" שמשום מה הזכירה לנו את "בלוז כנעני" של אהוד בנאי והריף הקליט עם הניחוחות האוריינטליים, נכנסו לנו עמוק לוורידים. כשהגענו לפזמון הסוחף, כבר לא יכולנו לעצור את זה והתחלנו לשיר יחד עם ברוס הגדול, ואז הכל כבר היה ברור, השיר הזה הולך להיות ההמנון שלנו לשנת 2021.


כותרת השיר מתייחסת לסיפור "משתה בלשצר" המסופר בספר דניאל (Belhazar's Feast) ואשר במהלכו מופיעה כתובת על הקיר, ודניאל מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל. בלשאצר מלך בבל עשה משתה גדול לאלף שריו ופילגשיו בו שתו יין מכלי בית המקדש שנחרב. באותה שעה נראתה כף יד כותבת על סיד הכותל כנגד המנורה את המילים "מנא מנא תקל ופרסין". נבהל המלך וציווה להביא לשם את חכמי בבל אך הם לא ידעו לרש את הכתוב, עד שהזכירה המלכה את החכם היהודי דניאל שהיה יחיד בחכמתו בימי נבוכדנאצר . דניאל' קרא ופירש את "הכתובת על הקיר" כך : מנא-מנה האלהים את מלכותך ויכלה אותה ואכן כך היה. בלילה נהרג בלשאצר המלך ואת מלכותו קיבל דריוש המדי במקומו.


כחודש לאחר מכן שחררה הלהקה את הסינגל השני "Stratego". הריף המלודי שמוביל את השיר נשמע לנו כמו ריפ-אוף של "Rainbow" והבס הפועם של Steve Harris נשמע לנו לפרקים דומה מידיי לדהירה שלו ב- "Powerslave" שחוגג ממש היום יומהולדת. אבל אז, ככל שהעמקנו אל תוך השיר התאהבנו בו יותר ויותר. זה שיר "מיידני" קלאסי, אבל עם צליל מעודכן. מבחינת הסגנון הוא בקלות יכול היה להיכנס לאלבומים הראשונים של "מיידן" עם Bruce Dickinson, רק שכאן אנחנו מקבלים תוספת של סאונד משודרג שפשוט מרים את השיר הזה למעלה, ואנחנו מדברים על התוספת של הקלידים שלעיתים מלווה את השירה של ברוס ולפרקים את הריפים של הגיטרה.


נראה שדי בשני הסינגלים הללו כדי להוכיח עד כמה האלבום הזה מגוון, ורסטילי ושונה מהאלבום הקודם "The Book of Souls", וזאת למרות שהלהקה בחרה להקליט את שני האלבומים באותו תהליך כתיבה והקלטה ובאותו אולפן ("Guillaume Tell" בצרפת).


הגיוון הזה משתקף גם משיר הנושא שהינו גם שיר הפתיחה של האלבום "Senjutsu". קטע אפי, המנוני, מעולה, שחוצה את גבול 8 הדקות ונוגע בכל סימני ההיכר של הלהקה. השיר הזה גם נותן את הטון לכל מה שיבוא אחר כך.


הוכחה נוספת לוורסטיליות של הלהקה באלבום הזה, ניתן למצוא בפתיחה לשיר "Lost in a Lost World". הגיטרות הקלאסיות, הקול משופע האפקטים של ברוס וקולות הרקע שהזכירו לנו את "Uriah Heep" לא נשמעים כמו שום דבר אחר ש"מיידן" עשתה ב- 41 השנים האחרונות. השיר מתחיל שקט ואיטי עם שירה רכה של ברוס עם קולות רקע מלטפים, ממשיך כבד במקצב מיד-פייס ואז מגיע לפזמון ההמנוני ולקטע האינסטרומנטאלי המצוין שאחריו. אחד הקטעים האהובים עלינו בשיר הוא זה שמתחיל בדקה 3:40 עם ליין הגיטרה המלווה את קולו של ברוס במלודיה כל-כך יפה. הקטע הזה חוזר בסיומו של השיר החל מדקה 8:06 ואז הוא פשוט שובר ומרסק אותנו. זה המקום לציין לטובה את השירה של Bruce Dickinson שפשוט מתעלה על עצמו באלבום הזה ומוכיח כי למרות חלוף השנים, המחלה והשחיקה של קולו הוא עדיין אחד הזמרים הגדולים במטאל, ובעל מנעד קולי שאולי התכווץ קצת במהלך השנים, אבל עדיין הרבה מאוד זמרים יכולים רק להתקנא בו.


אגב, "Lost in a Lost World" הינו אחד מארבעת השירים באלבום שכתב Steve Harris לבדו, כולם חוצים את קו 9 הדקות. גם הפעם, האריס הינו הכותב העיקרי והשותף ליצירת מרבית השירים באלבום, שמסתיים עם שלושה שירים אפיים שנכתבו אך ורק על-ידו ומשתרעים יחד על פני כחצי שעה. לצד האריס יש כאן גם נציגות מאוד כובדת לצמד Bruce Dickinson/Adrian Smith שאחראי לכתיבת 3 מתוך עשרת שירי האלבום, ביניהם הסינגל "The Writing On The Wall".


מה שיפה באלבום הזה שלצד הניסיון המבורך של הלהקה לשנות ולגוון, היא עדיין לא מרשה לעצמה לברוח לגמרי מה- DNA שמאפיין אותה, וכמעט בכל שיר באלבום הזה נוכל למצוא משהו שיזכיר לנו את "מיידן" הקלאסית. אנחנו מקבלים כאן אלמנטים מאלבומיה השונים של הלהקה לאורך השנים. החל משנות ה-80 המהוללות, דרך התקופה של Blaze Bayley ועד לאלבומיה הגדולים של הלהקה במילניום הנוכחי, כמו "Brave New World" ו- "A Matter of Life and Death".


דוגמא בולטת ניתן למצוא בין היתר בשיר "Days of Future Past", שאפילו לדברי Bruce Dickinson עצמו, מתכתב עם תקופת "Piece of Mind" ו- "Powerslave" של הלהקה. בניגוד למה שרובכם אולי סוברים "Days of Future Past" אינו קשור לקומיקס ולסרט של "מארוול" מסדרת "X-Man", אלא נכתב בהשראת הנובלה הציורית ,Constantine" ובמיוחד העיבוד שלה לסרט בכיכובו של קיאנו ריבס. כמובן שאין גם קשר לאלבום האלמותי של ה"מודי בלוז" שנקרא "Days of Future Passed". אגב, מעניין לציין שזה השיר הקצר באלבום שכולל את אחד מהסולואים המינימליסטים בקריירה של "מיידן".


ואז מגיע לו "The Time Machine" שכתב Janick Gers בשיתוף עם Steve Harris ומסיים את הדיסק הראשון. זה אחד השירים המיוחדים באלבום, עם ליין גיטרה ממכר, מלודיה קליטה וסוחפת, שילוב חכם ויפה של שלושת הגיטריסטים ושירה אדירה של ברוס. שיר מאוד דינמי עם הרבה מעברים ושינויי מלודיה ומקצבים, חלקם יזכירו לכם את "מיידן" הקלאסית, כמו זה שמתחיל בדקה 3:11.


הדיסק השני נפתח עם "Darkest Hour", הדרמטי והמרגש. עוד שיר אדיר מבית היוצר של הצמד Bruce Dickinson/Adrian Smith. סוג של בלדה שלא ממש אופיינית בסגנונה ללהקה, אבל דווקא היא זו שמוכיחה, פעם נוספת, את הגיוון העצום באלבוםואת העובדה שלמרות הקו הלא ממש אחיד אין באלבום הזה נפילות, מעידות, "פילרים" או אפילו דקה אחת מיותרת מבין 82 הדקות הארוכות של האלבום. ווואווו, איזו שירה עוצרת נשימה של ברוס שמצליח להעביר בצורה כל-כך טובה את מילות השיר ואיזה סולו אדיר ומרגש של אדריאן סמית' אולי אחד הטובים באלבום.


האלבום הזה מסתיים בשלישיית יצירות מטורפות ו"שומטות לסתות" של Steve Harris. כל אחד מהיצירות הללו יכולה הייתה לשמש כרצועת סיום בכל אחד מאלבומי הלהקה.


הראשונה, "Death of the Celts" נפתחת עם נגינת המיוחדת של האריס ומהר מאוד משרה אווירת פולק-מטאל, במיוחד בקטעים כמו זה המתחיל בדקה 5:15 עם נגינת הבס של האריס ששואבת ממוזיקה קלטית. השיר הזה איך שהוא מצליח להזכיר לנו לפרקים, ב"וויב" ובאווירה שלו, את "The Clansman" אחד השירים הגדולים מהאלבום "Virtual XI" מתקופתו Blaze Bayley.


השניה, "The Parchment", קטע אפי שהינו ללא ספק אחד משיאי האלבום. פתיחה שקטה ודרמטית שיכולה היתה בנקל להיות חלק מפסקול סרט מלחמה היסטורי, כניסה מטורפת בדקה 1:10 עם ליין גיטרה מדהים, מלודי וסוחף בסגנון מזרחי. ואז, בדקה 2:01, שינוי שזרק אותנו ישר למלודיה המזרחית "To Tame a Land" מהאלבום "Piece of Mind". השיר הולך ומתפתח, עם שינויי מקצב שהולך וגובר במהלך הקטע האינסטרומנטלי המטורף שנמתח לאורך 4 דקות מהנות ומענגות שמוביל אותנו בסגירת מעגל לקטע השקט שפתח את השיר.


השלישית, "Hell On Earth" האפוס המלחמתי שסוגר את האלבום עם אווירה אפלה ומרגשת, שלאחר כשתי דקות משתנה וסוחפת את המאזין באווירת הקרב שאופפת אותה. זה בדיוק הקטע הקלאסי שאיתו "מיידן" אמורה לחתום אלבום מדהים שכזה. זה המקום שבו כבר אמור להיות ברור לך שהלהקה הזאת היא פשוט הכי טובה במה שהיא עושה. הבס הדוהר של האריס שועט אלי קרב והתופים של Nicko McBrain מספקים לו את הקצב. ההרמוניות של הגיטרות משתלבות אחת עם השנייה, בחינניות, עדינות ולפעמים בתוקפנות, אך הן תמיד ישמשו כראש חץ שיפנה את הדרך לשירה האדירה של דיקינסון. אם קיים ספר לימוד שמסביר איך צריכה "Iron Maiden" להישמע, השיר הזה לבטח נמצא בו.


אין הרבה להקות עם סאונד דיסטינקטיבי מובהק שכל-כך מזוהה איתן ועדיין יכולות לשנות, לגוון, לחדש ולהמשיך לרגש, מבלי לשנות את ה- DNA שמאפיין אותן. "Iron Maiden" היא אחת מהלהקות הללו והיא עושה זאת כבר כמעט חמישה עשורים, גם אם לא תמיד בצד הנכון של הרף הגבוה שהציבה לעצמה בשבעת אלבומיה הראשונים משנות ה- 80. "Senjutsu" הוא אלבום שאפתני ומטורף. הוא ארוך להחריד, אבל יש בו את כל המרכיבים הדרושים כדי לגרום לנו להמשיך ולהאזין לו ברצף מבלי לדלג על אף שיר, וזה אומר הרבה. הוא מציג להקה עם יכולת כתיבה וביצוע מופלאים ומוכיח שוב, מדוע היא להקת המטאל הגדולה בעולם, אשר גם חמישים שנה לאחר שנוסדה מסוגלת למכור בתוך 6 שעות כרטיסים למופע שמתקיים יותר משנה לאחר מכן (עיין ערך "2023 Wacken Open Air").


זהו, עכשיו כבר ניתן להכריז! מבחינתנו ראוי לחלק את עולם המטאל לשניים. זה שלפני "Iron Maiden" וזה שלאחריו!!!


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


רשימת השירים:


1. Senjutsu (Smith/Harris) 8:20

2. Stratego (Gers/Harris) 4:59

3. The Writing On The Wall (Smith/Dickinson) 6:13

4. Lost In A Lost World (Harris) 9:31

5. Days Of Future Past (Smith/Dickinson) 4:03

6. The Time Machine (Gers/Harris) 7:09

7. Darkest Hour (Smith/Dickinson) 7:20

8. Death Of The Celts (Harris) 10:20

9. The Parchment (Harris) 12:39

10. Hell On Earth (Harris) 11:19


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Komentarze


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page