• FaceOff - עימות חזיתי

Iron Maiden - The Book of Souls

ב- 4 לספטמבר 2015 שחררה "Iron Maiden" את אלבומה ה- 16 - "The Book of Souls".


מה לא אמרו עליו? אלבום גרנדיוזי, בומבסטי, האלבום הכי שאפתני של "Iron Maiden", האלבום הכפול הראשון בקריירה שלה, הכל נכון! אבל אם מקלפים את השירים אחד לאחד, מוצאים שהוא לא שונה בהרבה ממה שהלהקה עשתה בשנים האחרונות. תמצאו כאן קטעים נושכים ובועטים שיזכירו את “Be Quick or Be Dead”, רגעים סוחפים, "נועזים" ו"אמיצים" שיתכתבו לכם עם Brave New World, קטעים אפלים וקודרים באווירת "The X Factor" וכמובן יצירות אפיות וגרנדיוזיות כמו "Rime of the Ancient Mariner".


בשל העובדה שעד לאותה עת "The Book of Souls" היה האלבום שיצא בפער הכי גדול מקודמיו (הוא שוחרר 5 שנים לאחר The Final Frontier), הרבה סבורים שהלהקה עבדה עליו הרבה מאוד זמן בשל אורכו, אחרים בשל הגידול הסרטני של Bruce Dickinson. אבל לא כך הדבר! למרות שהאלבום הזה הינו האלבום הכי ארוך של הלהקה, עם לא פחות מ- 92 דקות של מוזיקה, על-אף שהוא כולל את הקטע הכי ארוך של הלהקה, המשתרע על-פני 18 דקות, האלבום הזה הוא אחד מהאלבומים שהלהקה כתבה והקליטה בזמן הכי קצר שלה. האלבום היה מוכן להוצאה כבר בסוף 2014 והוא הוקלט במלואו לפני שהזמר Bruce Dickinson אובחן עם גידול סרטני בגרונו. הוצאתו של האלבום עוכבה מדצמבר2014 לספטמבר 2015 רק כדי לאפשר לברוס להתאושש מהסרת הגידול.


הסיבה שאלבום כל-כך ארוך וגרנדיוזי נכתב והוקלט בזמן כל-כך קצר (כשלושה חודשים) נובעת ככל הנראה משיטת העבודה השונה שהלהקה סיגלה לעצמה הפעם. להבדיל מאלבומים קודמים, חברי הלהקה כתבו הפעם את השירים באולפן, התאמנו עליהם והקליטו בו במקום, באופן ספונטני ועם כמה שפחות טייקים חוזרים ותיקונים. שיטת העבודה הזו גם העניקה לרוב השירים תחושה של "הקלטה חיה". זו גם ככל הנראה הסיבה שהאלבום יצא כל-כך ארוך. Dickinson ציין שאחרי שהם סיימו לעבוד על 6 שירים הוא פנה ל- Steve Harris ואמר לו שאם הם לא עוצרים עכשיו זה יהפוך לאלבום כפול. בסופו של דבר חברי הלהקה הסכימו שכל שיר הוא חלק אינטגרלי מהאלבום ואם זה צריך להיות אלבום כפול, אז זה מה שיהיה!


את העוצמה והבומבסטיות של האלבום ניתן לחוש כבר מהשיר הראשון שפותח אותו. "If Eternity Should Fail" הינו קטע ארוך ומורכב שחוצה את גבול 8 הדקות, אשר סגנונו ואופיו מתאים ליצירות האפיות אשר בדרך כלל חותמות את אלבומי הלהקה ולא פותחות אותם. השיר הזה יועד לאלבום הסולו של Bruce Dickinson אשר החל לכתוב אותו יחד עם הגיטריסט והמפיק Roy Z, שליווה אותו בקריירת הסולו. ברוס ציין שהלהקה לקחה את הדמו ועבדה עליו אחד לאחד. תפקידי הקלידים שמלווים את השיר נכתבו על-ידו בביתו של Roy Z. מעניין לציין שזה השיר הראשון של "Iron Maiden" בו כל הלהקה מנגנת כשהכלים מכוונים בכיוון Drop D.


מיד אחריו מגיע "Speed of Light" המהיר והעצבני שנכתב על-ידי Bruce Dickinson ו- Adrian Smith ומשלים רצף של שני שירים שפותחים את האלבום שברוס מעורב בכתיבתם. זה לא קרה מאז "Powerslave" וזה מעיד הרבה על הדומיננטיות של דיקנסון באלבום הזה, שעוד ניגע בה בהמשך. השיר ממש מזכיר לנו באווירה שלו את החייתיות של “Be Quick or Be Dead” מהאלבום "Fear Of The Dark". זה גם הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום שלווה על-ידי וידאו קליפ מרהיב, שהינו הומאז' לארבעה עשורים של גיימינג ומשחקי וידאו. Adrian Smith ציין שהשיר הזה הוא תוצאה של הגילוי מחדש שלו את הסולם הפנטטוני. הוא החל לשחק איתו ולעשות עליו וריאציות שונות עלהגיטרה והתוצאה משתקפת בשיר. ברוס ציין שהשיר הזה הוא מעין מחווה לדיפ פרפל, להקה שכל חברי הלהקה ממש אוהבים. הוא אמר שכששמע את הריף זה מיד הזכי לו את "Burn" של דיפ פרפל ואז הוא אמר לאדריאן, בוא נכניס פה גם בתחילת השיר צרחה בסגנון Ian Gillan.


אנחנו מאיטים קצת את הקצב עם "The Great Unknown" אשר בדומה לשיר הפתיחה "If Eternity Should Fail" מתכתב עם נושאים כמו טוב ורע, חיים ומוות, שניהם יכלו להתאים כמו כפפה לאלבום "A Matter of Life and Death". מבחינה מוזיקלית השיר מתחיל באווירה רגועה שנשברת במהירות על-ידי "מעגל אלימות". באופן זה, הבית הראשון נפתח על רגוע ושקט, לפני שהוא מתפרץ עם צליל כבד בבתים הבאים, ממש כדי לשקף את העולם הרגוע והשלו שמפנה את מקומו לעולם אלים ומרושע. במילים "The Great Unknown" מתכוונים Steve Harris ו- Adrian Smith למוות והם מתארים כיצד אלימות מעוותת את התכונות הטובות ומאפשרת למוות לפרוח ולהוליד עוד מוות.


הרצועה הרביעית "The Red and the Black" נכתבה על-ידי Steve Harris והיא נפתחת עם מעברי האקורדים שלו על גיטרת הבס, עד לכניסה שמחזירה אותנו, מבחינת המלודיה והמקצב ישירות לשנת 1984, לזרועותיו של "Rime of the Ancient Mariner". היצירה הזאת משתרעת על פני יותר מ- 13 דקות אך יחד עם זאת היא אחד הקטעים המלודיים והקליטים באלבום. מסתבר שהמילים שכתב האריס לא היו פשוטות לשירה עבור Bruce Dickinson. האריס סיפר שברוס אמר לו שהוא לא יכול לשיר את המילים האלה ושהוא לא הבין עד כמה לפעמים קשה לזמר לשיר רצף מסוים של מילים, שלא ממש מתגלגלות לו על הלשון. האריס ציין שברוס הוא זמר כל-כך גדול והוא אמר לברוס שהוא בטוח שיסתדר עם רצף המילים, כפי שאכן קרה.


אנחנו עוברים לשיר החמישי "When the River Runs Deep" שבקלות יכול לשרוף לכם את הקלאץ' במכונית. הוא נע בין בתים מהירים לקטעי מעבר ופזמונים איטיים יותר באופן שיתיש את תיבת ההילוכים שלכם. אבל אל דאגה, לפעמים מה שלא בריא למכונית שלכם הוא דווקא מצוין לגוף שלכם כי השיר הזה תפור כמו חליפה לריצת ספרינטים עם מנוחה מדודה בין ספרינט לספרינט.


שיר הנושא "The Book of Souls" מסיים את האלבום הראשון בצורה אפית. איזה יופי של פתיחה עם הקלידים והגיטרה האקוסטית ואיזו כניסה "מיידנית" קלאסית. הקלידים שמדמים כלי מיתר מוסיפים לאווירה המזרחית "קשמירית" של השיר. השירה של ברוס מעוררת השראה ולמרות המאמץ שלו לגעת בטונים הגבוהים (ככל הנראה גם בשל הגידול הסרטני איתו התמודד בעת הקלטת האלבום) הוא מוכיח שוב ושוב מדוע הוא ראוי לתואר "The Air-Raid Siren" בזכות ולא בחסד ועל-אף גילו המופלג. מבחינה לירית שיר הנושא מתכתב עם הדמות של אדי על עטיפת האלבום, אשר שואבת מתרבות המאיה, שמאמינה שנשמות חיות לנצח, גם אחרי המוות. על-מנת לבדוק את אותנטיות התמונה שעל עטיפת האלבום, שכרה הלהקה את המלומד "המאיאניסטי" סיימון מרטין, שגם תרגם את כותרות השירים להירוגליפים. למרות שאין מדובר באלבום קונספט, ההתייחסות לנשמות ולחיים אחרי המוות קיימות לכל אורכו. Steve Harris שכתב את השיר יחד עם הגיטריסט Janick Gers הסביר למגזין "Classic Rock" שהשיר בא מתרבות המאיה בדרום אמריקה שסיקרנה אותו באותו האופן שבו התעניין במצרים העתיקה עם האלבום "Powerslave". בני המאיה האמינו ב- "Underworld" ופחדו לאבד את נשמתם והאלמנט המיסטי הזה היה המפתח לשיר. האריס גם הודה שהריף הזורם והמהיר די דומה לקטע "Losfer Words" מתוך "Powerslave" וזאת למרות שבניגוד לריף הקודם הפעם Janick Gers כתב אותו.


האלבום השני נפתח בסערה עם "Death or Glory" המהיר שכתבו Bruce Dickinson ו- Adrian Smith. זה אחד הקטעים הקצרים באלבום עם לחן פשוט במהל הבתים ומלודיה מדהימה בקטע המעבר. חייבים לומר שמשום מה עבודת הגיטרות כאן הזכירה לנו בקטעים מסוימים את "Thin Lizzy".


הרצועה "Shadows of the Valley" היא שיר מצויין שהולך קצת לאיבוד בתוך השפע המוזיקלי שיש באלבום הזה ואשר היה יכול בקלות להיות להיט, רק אם היה חלק מאחד מאלבומי הלהקה משנות התשעים לדוגמא. עבודת הטריפל גיטאר בשיר הזה ראויה לציון, במיוחד הסולואים המרהיבים שנותנים כאן כל שלושת החברים:Janick Gers, Adrian Smith ו- Dave Murray. הקלידים שמרפדים ומלווים את קולו של Bruce Dickinson לאורך כל השיר מוסיפים הרבה נפח לסאונד הייחודי של השיר.


השיר "Tears of a Clown" שכתבו סמית' והאריס הוא אחת המחוות היפות של "Iron Maiden" בכל הקריירה המפוארת שלה. השיר המלנכולי נכתב על הדיכאון והתאבדות של השחקן רובין וויליאמס בשנת 2014. המילים כאן מהוות סוג של פרידה של חברי הלהקה ממנו והן כנראה הטובות ביותר שנכתבו לאלבום. זה שיר פשוט, אך יחד עם זאת מאוד אינטימי ומרגש.


אנחנו ממשיכים באווירה המלנכולית עם הסולו הבלוזי שנשמע לנו כאילו נלקח מבלדה של "Scorpions", אשר פותח את "The Man of Sorrows". עבודת הגיטרה של Dave Murray, אשר גם כתב את השיר יחד עם האריס, במיוחד טכניקת הלגאטו שלו, פשוט מושלמת וחסרת תקדים. היא גם זו שקובעת את האווירה הכללית של השיר העגמומי הזה, שמהווה המשך ישיר לשיר הקודם, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הליריקה ומהווה את הפרוזדור שילווה אותנו לקראת סיומו האפי של האלבום. כאן המקום למיין שאין כל קשר לשיר בעל שם זהה מקריירת הסולו של ברוס, הלקוח מהאלבום "Accident of Birth" משנת 1997.


גולת הכותרת של האלבום מצויה ביצירה המדהימה המסיימת אותו. "Empire of the Clouds" הוא קטע מצמרר שאורכו 18 דקות ונכתב על-ידי Bruce Dickinson באופן בלעדי. השיר שבו דיקנסון גם מנגן על פסנתר בפעם הראשונה, מספר את סיפורה של ספינת האוויר הבריטית "R101", שהתרסקה בצפון צרפת ב- 5 באוקטובר 1930, במהלך טיסת הבכורה שלה. בזמן ההקלטה קרא דיקינסון את דו"ח ההתרסקות של ה- R101 והוא זה שנתן לו את הרעיון לשיר. הוא הלחין את היצירה על פסנתר הכנף של סטיינוויי באולפן, בתוך תא זכוכית אטום לקול, במהלך ההפסקות שנטלה הלהקה במהלך הקלטת האלבום. לדברי Adrian Smith, דיקינסון עבד על השיר כחודש בכוחות עצמו וזה היווה אתגר גדול עבור שאר חברי הלהקה שנאלצו אחר כך ללמוד את השיר ולעקוב אחרי הפסנתר של דיקינסון מתוך ההנחיות שנתן להם יחד עם המפיק Kevin Shirley. בנוסף, הלהקה נעזרה ב- Jeff Bova לצורך העיבודים התזמורתיים ביצירה כאשר Nicko McBrain מתנסה במגוון כלי הקשה, כולל גונג על-מנת לשחזור התרסקות ספינת האוויר.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00

81 צפיות

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!