ב-5 לאוגוסט 1989 שחררה "Soundgarden" את אלבומה השני "Louder Than Love". בואו נספר עליו כמה עובדות מעניינות: 1. האלבום הוקלט באולפני London Bridge שבסיאטל בתוך פחות מחודשיים, בין דצמבר 1988 לינואר 1989. 2. זה האלבום האחרון של הלהקה עם הבסיסט המקורי שלה Hiro Yamamoto. במהלך ההקלטות הוא החל להתרחק מחברי הלהקה, תרם פחות לכתיבה וגם ציין שהוא לא נהנה כבר להופיע. Chris Cornell ציין שהירו פשוט התעייף מלהיות מוזיקאי. 3. האלבום היה אמור להיקרא במקור "Louder Than Fuck" אבל חברת התקליטים התנגדה לכך. 4. זה האלבום הראשון של הלהקה שנכנס למצעד הבילבורד 200. 5. 7 מתוך 12 שירי האלבום נכתבו על-ידי כריס קורנל באופן בלעדי. 6. מהאלבום שוחררו שלושה סינגלים "Loud Love", "Get on the Snake" ו- "Hands All Over". 7. השיר "Loud Love" מופיע בסרט "Wayne's World". הוא מושמע ברקע כאשר וויין פוגש את קסנדרה, אבל הוא לא מופיע באלבום הפסקול. 8. השיר מופיע גם בפסקול הסרט "Lost Angels" משנת 1989. 9. האלבום זכה לסטיקר המפוקפק Parental Advisory ואף גרם לבעיות שיווק אצל מספר חנויות שלא הסכימו למכור אותו, בעיקר בשל המילים של שני שירים: "Hands All Over" שכלל את השורה "kill your mother" ו- "Big Dumb Sex", אשר כלל את המילה "Fuck" לכל אורכו. 10. הקליפ לשיר "Get on the Snake" שוחרר רק בשנת 2010. 10. הסינגל "Hands All Over" החל מסורת של הלהקה לכלול גירסאות כיסוי כבי סייד. הבי סייד במקרה הזה היה "Come Together" של הביטלס. 11. השיר נכתב כשיר מחאה על הרס כדור הארץ על-ידי בני האדם. 12. השיר "Big Dumb Sex" היה סוג של פארודיה על להקות הגלאם מטאל שנהגו לכלול במילות השירים רמזים עבים על סקס. 13. להקת "Guns N' Roses" ביצעה גירסת כיסוי לשיר במסגרת המחרוזת "(Buick Makane (Big Dumb Sex" שנכלל באלבום "The Spaghetti Incident?" 14. הגיטריסט Kirk Hammett ציין שאת הריף לשיר "Enter Sandman" הוא כתב לאחר שהאזין לאלבום הזה. 15. עטיפת הסינגל "Deep Set" של הזמר Greg Puciato הינה הומאג' לעטיפת האלבום. 16. מעבר לשנים עשר שירי האלבום הקליטה הלהקה עוד שני שירים שנותרו בחוץ. "Fresh Deadly Roses" שנכלל כבי סייד לסינגל "Loud Love" ו- "Heretic" שנכלל כבי סייד שני לשיר "Hands All Over" (הראשון היה גירסת הכיסוי ל- "Come Together" כאמור). שני השירים נכללו מאוחר יותר ב- EP משנת 1990 "Loudest Love". 17. השיר הוקלט לראשונה בשנת 1986 ויועד לאוסף Deep Six, אך הוקלט מחדש במהלך הסשנים של האלבום. השיר נכלל גם במסגרת פסקול הסרט Pump Up the Volume בכיכובו של השחקן כריסטיאן סלייטר, אשר יצא בשנת 1990. 18. קטע נוסף שהוקלט במהלך הסשנים היה "Twin Tower", אך הוא ראה אור רק במסגרת אלבום האוסף המשלוש "Echo of Miles: Scattered Tracks Across the Path" אשר שוחרר בשנת 2014. 19. הזמר ושותפו לדירה של כריס קורנל Andrew Wood מצא את מותו ממנת הירואין לאחר שסאונדגארדן חזרה מסיבוב ההופעות שקידם את האלבום. המאורע הטראגי הזה השפיע קשות על קונל והיווה את הטריגר לפרוייקט ולאלבום "Temple of the Dog". 20. בחלק גדול משירי האלבום הכלים מכוונים בכיוון drop D tuning, הנמוך מהכיוון הסטנדרטי, מה שמעניק לאלבום את הצליל האפל והכבד שלו. 21. הכיוון המיוחד של הכלים והריפים הכבדים באלבום הביאו להשוואה המתבקשת ללהקת "Black Sabbath". למרות האמור הגיטריסט Kim Thayil ציין שהלהקה ביקשה להימנע מהקיטלוג כלהקת הבי מטאל ולכן ציינה שהם הושפעו מלהקות כמו "Killing Joke" ו- "Bauhaus". (Photo: vinylchapters.com) 22. חלק משירי האלבום מנוגנים במקצבים א-סימטרים חריגים, כמו "Get On The Snake" עם מקצב 9/4 ו- "I Awake" עם מקצבים של 9/8, 11/8, ו- 14/8. 23. את השיר "Full on Kevin's Mom" כתב קורנל על חבר שלו ששכב עם אמא של חבר אחר. 24. מילות השיר "I Awake" היו חלק ממכתב שכתבה Kate McDonald - חברתו של הבסיסט Yamamoto. 25. בשנת 2011 נכלל האלבום ברשימת 50 האלבומים הכבדים ביותר במטאל של מגזין Q. 26. בשנת 2017 דורג האלבום במקום ה- 69 ברשימת 100 אלבומי המטאל הטובים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 לספטמבר 1984 הוציאה "Iron Maiden" לאור את אלבום האולפן החמישי שלה "Powerslave". זה האלבום שקיבע סופית את מעמדה של "Iron Maiden" כלהקת ההבי מטאל הגדולה בעולם באותה תקופה, ויותר מכך. האלבום הזה הוא בעצם התמצית של ה- Heavy Metal, "הלחם והחמאה" של הז'אנר המדהים הזה ואחד מעמודי התווך של הסגנון, רגע לפני שהתפצל לאין ספור תתי ז'אנרים עם שמות שונים ומשונים. מדובר באלבום השני של הלהקה עם ההרכב הקלאסי שלה, אשר כלל את Steve Harris, Dave Murray, Adrian Smith, Bruce Dickinson ו- Nicko McBrain, והוא גם האלבום הראשון של הלהקה בו ההרכב נשאר זהה להרכב באלבום הקודם. סיפורו של האלבום המופתי הזה מתחיל בחודש דצמבר 1983, עם סיום סיבוב ההופעות המצליח של האלבום הקודם Piece of Mind. הלהקה לוקחת פסק זמן של שלושה שבועות בלבד ומחליטה לחזור בדיוק על אותו דפוס שאפיין את יצירת האלבום הקודם, בתקווה לשחזר גם פה את אותה הצלחה. היא מתכנסת במלון Le Chalet בניו ג'רסי לחזרות, ממש כפי שעשתה עם "Piece of Mind". במשך שישה שבועות בהם שהתה במלון כתבה הלהקה את מרבית החומר לאלבום, שוב בדומה למה שקרה עם אלבומה הקודם. משם עוברת הלהקה לאולפן "Compass Point" שב- Nassau באיי הבהאמה, אותו אולפן בו הוקלט "Piece of Mind". גם המפיק האגדי Martin Birch, עימו עבדה הלהקה בעבר, נבחר להפיק גם את האלבום. כמו-כן, בדומה לאלבום הקודם, גם החומר לאלבום הזה עסק בשירה, ספרות, מאורעות היסטוריים וסרטים האהובים על חברי הלהקה. האלבום נפתח עם "Aces High", הסינגל השני ששוחרר מתוכו ואחד מהשירים האייקוניים של הלהקה. שם השיר נלקח מסרט משנת 1976 באותו השם בכיכובו של כריסטופר פלאמר. מילות השיר נכתבות מנקודת המבט של טייס חיל האוויר המלכותי הבריטי שנלחם מול חיל האוויר של גרמניה במהלך "הקרב על בריטניה" – הקרב הראשון בהיסטוריה שהיה כולו אווירי. האינטרו לשיר איטי ודרמטי כאילו מדמה את המטוס על מסלול ההמראה מסיע לאיטו לפני ההמראה, ואז פיצוץ! מצערות פתוחות עד הסוף והמטוס נוסק מעלה יחד עם המוזיקה במהירות מטורפת של 134 BPM. והמקצב, איזה מקצב, האזינו לו היטב כי הוא פשוט מספר לנו את כל מהלך הקרב האווירי. דיקנסון נמצא כאן ממש בשיאו והוא מצליח להעביר באמצעות קולו את מה שעובר על הטייס במהלך הקרב, כשהמאזין מרגיש כאילו שהוא נמצא ממש בתוך הקוקפיט. הסולואים של דייב ואחריו של אדריאן בהמשכו של השיר פשוט בלתי נשכחים ומשלימים זה את זה. השיר נפתח במילים: "There goes the siren that warns of the air raid" וכזכור Bruce Dickinson קיבל את הכינוי "The Air Raid Siren", כיאה לקולו האדיר. הקליפ שיצא לשיר נפתח עם נאומו המפורסם של צ'רצ'יל, אשר הפך מאוחר יותר לחלק אינטגרלי מהשיר כשבוצע בהופעות הלהקה. בניגוד למצופה מי שכתב את השיר הוא Steve Harris ולא Bruce Dickinson. מעניין לציין שהשיר "Tailgunner" מהאלבום "No Prayer for the Dying" הוא מעין שיר המשך לשיר "Aces High" והוא מתאר את הקרב על בריטניה מזווית אחרת. האלבום ממשיך בפיצוץ עם הלהיט הגדול מתוכו והסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום "2 Minutes To Midnight". השיר נפתח עם הריף הקליט והמדהים ביופיו של Adrian Smith שפשוט סוחף אותך וגורם לראש שלך לנוע בתנועות לא רצוניות (ואף מילה על ההשאלה מ- "Swords and Tequila" מהאלבום "Fire Down Under" של "Riot"). השיר מבוסס על שעון יום הדין שמייצג את הספירה לאחור לקראת מלחמה גרעינית, כאשר חצות מייצגת קטסטרופה גרעינית. בחודש ספטמבר 1953 עמד השעון הזה על 2 דקות לחצות, בעקבות ניסויים גרעיניים שערכו שתי המעצמות הגדולות בהפרשים של מספר חודשים. בשנת 1984 – שנת הוצאת האלבום, עמד השעון על 3 דקות לחצות, בשל המתחים בין ברה"מ לארה"ב, הקריאה הגבוה ביותר של השעון מאז שנת 1953. את הלהיט המדהים הזה כתבו Adrian Smith ו- Bruce Dickinson ו"הזקנים" שבין קוראנו לבטח יזכרו שהקליפ של השיר הזה שודר בפינה של יואב קוטנר בתוכנית המיתולוגית "זהו זה", זה ללא ספק היה רגע מכונן למעריצי "מיידן" בישראל כשקליפ של הלהקה שודר בטלוויזיה ישראלית. הרצועה השלישית "Losfer Words (Big 'Orra)" היא קטע אינסטרומנטאלי שהלחין Steve Harris. זה כנראה הקטע ה"חלש" באלבום ואולי גם זו הסיבה שזה גם הקטע האינסטרומנטאלי האחרון של "מיידן" בכל אלבומיה. חלש או לו, בכל זאת מדובר ב"איירון מיידן" וגם הקטעים "החלשים" הם קטעים "לפנים", כמו הקטע הזה שנדחף קדימה בעיקר בזכות דו-שיח הגיטרות המעניין בין דייב לאדריאן. הרצועה הרביעית באלבום, "Flash of the Blade", מתארת את האהבה של Bruce Dickinson לסייף ומספרת על אדם מימי הבניים שחי על חרבו ומחפש נקמה. כידוע, דיקנסון הוא סייף מקצועי שהגיע למקום השביעי באליפות בריטניה לסייף וייצג את ארצו באליפות אירופה בשנת 1989. ריף הגיטרה הדואלי שפותח את השיר פשוט ממחיש בצורה מוזיקלית מדהימה את קרב חרבות ומתאים לסיפור. השיר הזה היה חלק מפסקול הסרט "Phenomena" משנת 1984 בכיכובה של ג'ניפר קונלי. השיר שחותם את צידו הראשון של הויניל "The Duellists" הוא כנראה האח הגדול של השיר הקודם שכן גם הוא מדבר על דו-קרב. הפעם השיר נכתב על-ידי האריס ומושפע מסרטו של רידלי סקוט משנת 1978 העונה לאותו שם. משהו בלחן של השיר מזכיר קצת את השיר "Where Eagles Dare" שהאריס כתב לאלבום הקודם. שיר נוסף של הצמד דיקנסון-סמית' "Back in the Village" פותח את הצד השני של האלבום עם הריף המטורף של Adrian Smith. השיר הזה הושפע גם הוא מסדרת הטלוויזיה "The Prisoner" שהשפיעה על כתיבת השיר המפורסם מהאלבום "The Number Of The Beast". דיקנסון משתמש במילות השיר בטרמינולוגיה מתחום הטייס וכנראה מנבא כאן את העתיד שלו עצמו וממחיש את אהבתו לתעופה: "Take your chances, kill the engine, drop your bombs and let them burn". אך ההומאז' לאלבום "The Number Of The Beast" לא מסתיים בזה, השורה "I see sixes all the way" והמספר 666 אותו לוחש דיקנסון ברקע, מהווים מעין "טריביוט" קטן לאלבום המופתי ההוא. שיר הנושא "Powerslave" הוא ללא ספק אחד מנקודות השיא של האלבום. המקצב הדוהר והסוחף והריף האוריינטאלי לא מותירים מקום לספק, מדובר באחד מהשירים המייצגים של הלהקה, קלאסיקה שמכניסה אותנו עמוק עמוק לתוך ה- DNA שלה. השיר מספר על מלך בשושלת פרעה שכל חייו לימדו וחינכו אותו שהוא סוג של אלוהים. הוא נמצא בשעות האחרונות לחייו ולא מבין כיצד ייתכן שהוא עומד למות, כאשר בנשימתו האחרונה הוא מבטיח לחזור כמומיה. את השיר כתב דיקנסון ולטענתו הוא מתקשר לשיר "Revelations" מהאלבום הקודם אשר נכתב על Aleister Crowley המיסטיקן האנגלי ומייסד הפילוסופיה הדתית ת'למה. היצירה האפית הסוגרת את האלבום "Rime of the Ancient Mariner" הינה שיר שכתב האריס בהשפעת פואמה באותו השם של Samuel Taylor Coleridge. הקטע נמתח על פני למעלה מ- 13 דקות והוא החזיק בשיא כשיר הארוך ביותר של הלהקה במשך 30 שנה, עד ליציאת השיר "Empire of the Clouds" שנכלל באלבום "The Book of Souls" ואורכו כ- 18 דקות. השיר מספר על יורד הים העתיק שקולל בגלל שהרג ציפור אלבטרוס וספינתו נסחפת דרומה בים הסוער ועל ההרפתקאות שנקרות בדרכו. זה קטע מאוד מורכב מבחינה מוזיקלית, עם הרבה שינויי מקצבים והשפעות רבות מז'אנר הפרוגרסיב שקרוב מאוד לליבו של האריס. סיפור המעשה משתלב היטב לא רק עם המילים אלא בעיקר עם המוזיקה, כאשר במרכז השיר אנחנו עדים לקטע אינסטרומנטאלי המובל על-ידי נגינת הבס של האריס וגיטרות גונחות של מאריי וסמית', שפשוט מורידים אותנו עמוק אל תוך מצולות הים. אגב, זה השיר שחברי הלהקה העידו שהם הכי נהנים לנגן בהופעות. מעניין לציין שעטיפת האלבום שאוירה על-ידי Derek Riggs כוללת מספר מסרים מוצפנים שהוטבעו אל תוך הציור, ובין היתר פניו של מיקי מאוס, וכיתובים כמו: WOT? No guiness", "Indiana Jones was here 1941 wot a load of crap", "bollock. לאחר הוצאת האלבום יצאה "Iron Maiden" לסיבוב ההופעות הגדול ביותר שהיה לה עד אותו זמן, שארך כמעט שנה. במהלך הסיבוב ביקרה הלהקה במקומות בהם לא הופיעה בעבר והיתה ללהקת ההבי מטאל הראשונה שנגנה מאחורי "מסך הברזל". נקודת השיא של סיבוב ההופעות היתה ההופעה של הלהקה בריו, שם היא ניגנה לראשונה בפני קהל של לא פחות מ- 300,000 איש. האלבום וסיבוב ההופעות שנועד לקידומו העלו את "Iron Maiden" לדרגת להקת המטאל הגדולה ביותר באותה תקופה. סיבוב ההופעות תועד באודיו ובוידאו במהלך שתי הופעות מתוך ארבע שנערכו ב- "Long Beach Arena" בקליפורניה, בין התאריכים 14 עד 17 למרץ 1985 ושוחררו באלבום הכפול ובדי. וי. די. "Live After Death" - אחד מאלבומי ההופעה הגדולים בכל הזמנים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 לספטמבר, 1991 Richie Sambora הוציא לאור את אלבום הסולו הראשון שלו "Stranger in This Town". האלבום "Stranger in This Town" - אלבום הסולו הראשון של Richie Sambora, הוא מסע של חקר אישי ועמוק של בלוז, רוק ובלדות מתקתקות. Sambora הידוע בעיקר כגיטריסט של "Bon Jovi", ניצל את ההפסקה של 17 החודשים שנטלה הלהקה, כדי לצאת מהצל של הלהקה שלו אל אור הזרקורים, כאמן סולו. האלבום הזה, שיצא שנה בלבד לאחר "Blaze of Glory" - אלבום הסולו הראשון של חברו ללהקה Jon Bon Jovi, סימן ריחוק משמעותי מהסאונד עתיר האנרגיה ורוק האצטדיונים שהגדיר את "Bon Jovi". האלבום "Stranger in This Town" הוא עדות לרבגוניות של סמבורה. לא רק שהוא שר סולו את כל שירי האלבום, אלא שהוא היה גם שותף להפקת האלבום, אחראי על כל עיבודי כלי המיתר, וכמובן מפליא בנגינת הגיטרה שלו לאורך האלבום כולו, תוך שהוא חושף את הזיקה העמוקה שלו לבלוז. האלבום הוקלט בסיעו חבריו ללהקת "Bon Jovi" המתופף Tico Torres והקלידן David Bryan, לצד הבסיסט הנודע Tony Levin. האלבום כולל גם הופעת אורח מיוחדת של Eric Clapton בשיר "Mr. Bluesman" אשר מוסיף רמה של אותנטיות לאווירה הבלוזית של האלבום, ובכך גם מגבש את האמינות של Sambora כאמן בלוז. השיר הפותח, "Rest in Peace", שנכתב על ידי Sambora ו- Bryan, עושה אבחנה חדה בין האלבום הזה לבין להיטי הרוק ההמנוניים של "בון ג'ובי". הווייב האטמוספרי והבלוזי עם הגיטרות המייבבות והשירה המופשטת של סמבורה, מהווה סוג של אינטרו לשיר הבא "Church of Desire". שיר הנושא, "Stranger in This Town", מגלם בתוכו את המהות והסגנון של כל האלבום הזה. השירה והגיטרה של סמבורה מבטאים את החשיפה והפגיעות שלו כאמן סולו, כפי שנרמז גם בכותרת השיר. אין ספק, זה לא "איזור הנוחות" של סמבורה, הוא כנראה מרגיש כ"זר בעיר" באור הזרקורים, אבל הוא עדיין מצליח להוכיח את הרלוונטיות שלו כאמן סולו. השפעות הבלוז מורגשות היטב לאורך האלבום, במיוחד בשיר הנושא וברצועות כמו "One Light Burning". האחרון נכתב יחד עם חברי להקתו לשעבר של סמבורה, "Shark Frenzy", שגם היו שותפים לכתיבת השירים "The Answer" ו- "Ballad of Youth" שהינו אחד השירים הקרובים ביותר בסגנונם ל- "Bon Jovi" "להקת האם" של סמבורה. השיר "Mr. Bluesman" בולט לא רק בהופעת האורח של Eric Clapton אלא גם בזכות המילים האישיות של סמבורה, שנראה כמי שמחפש הדרכה מאגדות הבלוז שבאו לפניו. הרצועה "Rosie", שנועדה במקור לאלבום "New Jersey" של "Bon Jovi" נכתבה בשיתוף עם Jon Bon Jovi, Desmond Child ו- Diane Warren, מוסיפה קצב ורוח נעורים לאלבום. המעריצים עשויים לאתר גרסאות בוטלג השל השיר מבוצע על-ידי "Bon Jovi" בהרכב מלא. דזמונד צ'יילד שידוע בשיתוף הפעולה הוותיק שלו עם "Bon Jovi", היה שותף גם לכתיבת "Father Time" אחד השירים היותר מרגשים ואישיים באלבום. השיר "Balad of Youth" שוחרר כסינגל המוביל של האלבום, ואחריו "One Light Burning" ושיר הנושא "Stranger in This Town", כל אחד מהם לווה גם בקליפ. "Mr. Bluesman", בהשתתפות Clapton, שוחרר כסינגל פרומו, והדגיש עוד יותר את הכיוון הבלוזי של האלבום. בנוסף, "Church of Desire" שוחרר כסינגל קידום מכירות בבריטניה, ו-"The Answer" ו- "Rosie" קודמו באופן דומה ביפן. במהלך השנים, סמבורה ביצע מדי פעם שירים מהאלבום "Stranger in This Town" במהלך סיבובי ההופעות של "Bon Jovi", בעיקר את שיר הנושא במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Lost Highway" בשנת 2008. הפקת האלבום, של Sambora ו- Neil Dorfsman, מלוטשת אך לא חלקלקה מדי, מה שמאפשר לאיכויות המוזיקליות לבלוט החוצה. מעניין לציין, שרצועת הבונוס שחותמת את האלבום, היא קאבר לשיר"The Wind Cries Mary" של Jimi Hendrix, מחווה הולמת לאחת מההשפעות הגדולות על סמבורה, וסוג של סגירת מעגל באלבום שסגנונו מכבד את השורשים המוזיקליים של סמבורה. האלבום "Stranger in This Town" הוא אלבום סולו מרתק שמציע הצצה לזהות האמנותית של ריצ'י סמבורה מחוץ ל- "בון ג'ובי". האלבום הוא סוג של חלון ראווה שמציג את כישרונותיו כגיטריסט, סולן וכותב שירים, וחושף העומק, הרגש והחיבור שלו לבלוז, אשר עלול להפתיע את מי שמכיר את סמבורה רק כגיטריסט רוק. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 03.09.1985 "יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש, משהו ישתנה, משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו, ולא יהיה ממה לחשוש". במרץ 1998 בהיותו בן 24 בלבד, אביב גפן הספיק להתגרש מאהובת נעוריו אילנה ברקוביץ'. מאוחר יותר באותה שנה הוא כבר יכיר את בת זוגתו, ואשתו ל- 24 השנים הבאות, הדוגמנית שני פרידן. גפן שהיה אחד מהאומנים מעוררי המחלוקת של שנות ה 90, עם קהל שפיתח כנגדו יחסי אהבה-שנאה, נרגע לפתע, התבגר, אולי גם התברגן, וזה התבטא בצורה כה ברורה בשירים שכתב שתמיד היו מאוד אישיים, ובהרבה מקרים בוטים, לפתע הוא התרכך, זוית הראיה שלו כבר לא היתה של אותו נער מתבגר, ומרדן. "עורי עור, עורי עור מולדת אהובה, כי אנחנו עייפים מאוד, זקוקים למנוחה" שר גפן בשיר "עורי עור" הפותח את אלבומו השמיני "יומן מסע", שיצא ב- 03.09.2000. השיר הזה ביטא את הרגשות ואת הלכי הרוח של העם בתקופה שבה נכתב, והיווה שיר אהבה למדינת ישראל. בדיעבד, שמו המקורי של השיר, היה "מולדת חשוכה", אך חבריו של גפן שכנעו אותו לשנות את שם השיר, ובמקום "חשוכה" לכתוב "אהובה", כדי לא לעורר כעס ציבורי. בעקבות כך, גפן שינה את מילות השיר ל"עורי עור", מה שהפך אותו ללהיט ענק בתחנות הרדיו. בשנת 2001, מפלגת הליכוד הציעה לגפן 1.8 מיליון שקלים על מנת להשתמש בשיר בקמפיין לבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001, אך הוא סירב. אין ספק שגפן המרדן של תחילת הניינטיז היה מעדיף בכל מחיר את הפרובוקציה של המילה "חשוכה" לצערי, מילה שמשתמשים בה היום כדי לבוז לצד השני בתדירות. אך כאמור, גפן של אחרי המילניום היה בן אדם שעבר מסעות אישיים, כאלה שהפכו אותו אולי לפחות מושך אש, אך מצד שני, איש שמסוגל לראות את האחר, השונה ממנו, ועדיין להושיט לו יד. לעומת הצווחות, והדיסטורשן שהיו לחם חוקו באלבומיו הקודמים. ניתן היה להבחין באלבום בחיבתו של גפן לבלדות רכות, כמו בשיר "מגיע לך יותר", שבו בולטת נגינת הפסנתר. עם זאת, הנושאים בהם עסק גפן בעבר, כצבא, אבדון ומוות, שבים גם באלבום הזה. אם בעבר השותף שלו לדואטים היה הרוקר ברי סחרוף, הרי שהבחירה הפעם באריק איינשטיין ("יומן מסע"), ושלום חנוך ("חצר המלך") מסבירה היטב לאן גפן מכוון כעת, הוא לא מסתפק יותר בבני הנוער כקהל שלו, הוא רוצה גם את ההורים שלהם לצידו. הקשר בין משפחת גפן לאריק איינשטיין נוצר עוד בתקופת לול, בסוף שנות השישים, כשיהונתן גפן כתב רבים משיריו של איינשטיין, שמידי פעם שר לאביב הילד שירי ערש לפני השינה. החיבור נמשך כאשר אביב גפן ביקש מאיינשטיין לבצע את השיר "לבכות לך" ב־1995, שכתב גפן לזכר חברו ניר שפינר. אחרי רצח רבין קיבל השיר משמעות חדשה והפך להמנון של "נוער הנרות". שיר הנושא של האלבום היה דואט מרגש עם איינשטיין, במהלך הופעותיו נהג גפן לנגן קאברים ל"עטור מצחך" ול"אבשלום". ולצורך הקלטות "יומן מסע" גפן אף גייס את הגיטריסט חיים קריו, שניגן ב"סע לאט" ב- 1974. "אינספור שבילים ויציאה, רושם בתוך יומן מסע להתערבב ולא להבלע, רושם בתוך יומן מסע". מתוך השירים הרבים שכתב הודה אביב גפן כי "יומן מסע" הוא השיר שהוא הכי גאה בו. היה זה עבורו שיר של בגרות, ובשלות. בריאיון, סיפר גפן כיצד נולד שיתוף הפעולה המקסים בינו ובין אריק איינשטיין. הם הכירו מאז ילדותו של גפן, דרך אביו יהונתן, וכשבגר ונעשה למוזיקאי מחונן אמר איינשטיין לאמו של גפן שאם ובמקרה היא מוצאת שירים שאביב זרק לפח שתביא אותם אליו. בשנת 1999 במהלך העבודה על אלבום חדש, גפן כתב את השיר "יומן מסע" והזמין את איינשטיין לאולפן. איינשטיין הסתפק בשני טייקים של שירה, כשהוא קובע נחרצות שאין צורך בטייקים נוספים. אביב שניסה לדובב אותו לבצע את השיר פעם נוספת, נאלץ לבסוף להתיישר עם המוזיקאי הוותיק והנערץ עליו. שירים נוספים באלבום עוסקים בנסיון החמקמק להשיג את האושר האמיתי ("מטוסים"), תחושת חרדה, צער ואובדן, ב- "הסתכלו לשמיים". גפן בוחר לכתוב על חייל שחוזר הביתה מהצבא עם מה שנראה כהלם קרב ב- "אקדחים שלופים", הוא נושא בתוכו כאב ופצעים נפשיים מהשירות הצבאי. השיר מתאר את הקונפליקט הפנימי שלו בין החזרה לחיים הרגילים לבין הטראומות שהוא חווה. מעניין שבמהדורה מאוחרת של האלבום נכלל השיר "גשם כבד עומד ליפול", שמהווה גרסת כיסוי לשיר "A Hard Rain's a-Gonna Fall" של Bob Dylan, שתורגם על ידי יהונתן גפן שאף משתתף בו. יומן המסע של אביב גפן החדש הסתיים בהצלחה כבירה, ומכירת 40,000 עותקים. הצלחה שהזריקה לגפן את מנת הביטחון שהיה זקוק לה על מנת להפרד ממפיק אלבומיו משה לוי, ויציאה לעבר הרפתקה חדשה יחד עם סטיבן ווילסון, תחת ההרכב "בלאקפילד", במסגרתו גם בוצע השיר "צלקות" מהאלבום שהפך ל- "Scars" באלבום הבכורה של ההרכב - "Blackfield". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 לספטמבר 1990 התגלה "משכך הכאבים" הטוב ביותר במטאל. האלבום "Painkiller" של "Judas Priest" !!! "ג'ודאס פריסט" היא ללא ספק אחת מהלהקות שעיצבו את עולם המטאל. נכון, היא לא ממש נמנית על דור המייסדים של הז'אנר, אבל היא בהחלט הייתה שם בשנים הראשונות, השפיעה, לימדה ושימשה מודל לחיקוי ללהקות המטאל הצעירות שבאו אחריה, החל מהצליל והסגנון המוזיקלי ועד למראה החיצוני וההופעה. וכמו כל מרצה טוב באקדמיה, "Judas Priest" לא שקטה על השמרים בתחום ההוראה, אלא למדה, החכימה והתפתחה בעצמה, עד שבראשית שנות השמונים, נדמה היה כי היא פיצחה את הנוסחא עם רצף של אלבומי מופת כמו "British Steel", "Screaming for Vengeance ו- "Defenders of the Faith" שהעלו אותם לצמרת המטאל העולמי. אבל דווקא אז, בשיא ההצלחה והפופולריות, לוחצת "Judas Priest" על כפתור ה- "Turbo" ומשחררת אלבום מסחרי ומסונתז, אשר למרות שאנחנו אוהבים אותו מאוד באופן אישי, הצליח להבריח חלק ממעריציה. אבל זה לא נגמר בכך, כי הניסיון של הלהקה "לתקן תוך כדי נסיעה" עם "Ram It Down" כמעט והביא להתהפכות והתרסקות... הראשון לשלם את מחיר "הנהיגה הרשלנית" היה המתופף הוותיק Dave Holland, אשר הוחלף על-ידי Scott Travis שניגן קדום לכן בלהקת "Racer X" האמריקאית. מעבר לעובדה שסקוט הפך להיות המתופף הוותיק ביותר של הלהקה אשר מנגן איתה עד היום, הרי שצירופו להרכב היה אחד הגורמים שהפכו את האלבום הזה לאחד מהאלבומים הגדולים של הלהקה ולאחד הבולטים במטאל. טרוויס הביא עימו ללהקה סגנון תיפוף עוצמתי ואנרגיות מחודשות, ועל-אף שלא היה שותף כמעט בתהליך היצירה של האלבום, הרי שהשפעתו על האופן בו הוא נשמע היתה מהותית וניכרת כמעט מכל שיר. את ההשפעה של Scott Travis ניתן לשמוע כבר בשניות הראשונות של האלבום, עם הדאבל בייס והתיפוף העוצמתי והמוטרף שנותן את הטון לשיר הנושא "Painkiller". נראה כי ה- BPM המוגבר של טרוויס מושך את הגיטרות של Glenn Tipton ו- K. K. Downing אחריו עמוק אל תוך הספיד מטאל, עם אחד מהשירים החזקים ביותר של הלהקה. לא לחינם ציין Rob Halford בראיון למגזין "!Kerrang" בשנת 2013 כי זהו השיר שהוא הכי גאה בכתיבה שלו. ה- "Painkiller" הינו סוג של סייבורג, גיבור על מתכתי, שמופיע על עטיפת האלבום והגיע להציל את האנושות מכוחות הרשע. אבל האלבום הזה הוא לא רק טרוויס כמובן, הוא משלב בין ריפים עצבניים, סולואים מלודיים ויכולת שירה בלתי נתפסת ששוברת את מחסום הקול בבומים על קוליים. Glenn Tipton ,K. K. Downing ו- Rob Halford פשוט נמצאים כאן בשיאם הן מבחינת כתיבה והן מבחינת ביצוע. האלבום הזה לא עוצר לרגע ולא נותן לך מנוח עם מתקפה של ריפים מנסרים, סולואים מושחזים ושירה מלודית ועוצמתית. "Hell Patrol" שמתייחס לטייסי חיל האוויר האמריקאי במלחמת המפרץ הראשונה, אשר הפציצו בגיחות חוזרות ונשנות מטרות בעירק בכדי למנוע את ירי טילי הסקאד, האקדחים המעשנים של "All Guns Blazing" שיורים בקצב האש המטורף של Scott Travis ו- Ian Hill ואשר כל מטרתם לזרוע הרס, "Leather Rebel" שמהווה מעין אוטוביוגרפיה של Rob Halford ואיכשהו מצליח להישאר מלודי וקליט למרות קצב הדאבל בייס המהיר, "Metal Meltdown" עם עבודת הגיטרות המדהימה של הצמד Downing ו- Tipton על גבול הת'ראש, "Night Crawler" האפל והכבד עם קטע הדקלום הקריפי והגיטרה המצמררת, "Between the Hammer & the Anvil" הטעון והמלודי ו- "One Shot at Glory" המלחמתי, כולם שירים מצויינים ששומרים על רמה גבוה ביותר, עם סאונד וסגנון אחידים פחות או יותר. אבל אז מגיעה לה ההפתעה של האלבום מבחינתנו. "A Touch of Evil" שיר שהינו עוף מוזר ושונה ביחס ליתר האלבום וללא ספק אחד הגדולים שבו. השיר הזה הוא היחידי באלבום שנכתב יחד עם המפיק Chris Tsangarides, אשר כתב את הריף המוביל שלו. בניגוד לרוב הקטעים באלבום, השיר הזה משופע בסינתסייזרים שמנוגנים על-ידי לא אחר מאשר Don Airey המוכר לנו בין היתר מעבודתו עם Ozzy Osbourne, Gary Moore וכמובן "Deep Purple". ואיזה סולו מלודי ומדהים, על גבול הקלאסי, נותן כאן טיפטון, איזו שירה של Rob Halford שמצד אחד מאוד מלודי ועדין ואפילו מזכיר לנו את עצמו בשיר "Night Comes Down" מהאלבום "Defenders of the Faith", ומצד שני מחוספס ונוגע כאן בשחקים. השיר הזה מצמרר אותנו כל פעם מחדש וזה בהחלט לא רק צליל הפעמון בפתיחה שלו. כותרת השיר ומילות השיר מעניקים את התחושה שמדובר כאן על סוג של שיר אפל המדבר על מגיה שחורה או מעשי שטן, אבל הלפורד הפתיע וציין שמדובר בסוג של שיר אהבה. כאן המקום לציין שהגירסה המורחבת של האלבום משנת 2011 כוללת שיר נוסף - "Living Bad Dreams", אשר הוקלט בסשנים של האלבום ואשר גם בו Don Airey מנגן בקלידים. מדובר בסוג של בלדה שקטה, אשר ככל הנראה נותרה מחוץ לאלבום בשל סגנונה המעט שונה. האלבום הזה הגיע למעמד של אלבום זהב חודש אחד לאחר יציאתו והוא נמכר נכון להיום בלמעלה משני מליון עותקים ברחבי העולם. אבל יותר מאשר ההצלחה המסחרית היחסית, האלבום הזה החזיר ל"ג'ודאס פריסט" את הרלוונטיות שהיתה חסרה לה במחצית השניה של שנות השמונים. אולם באופן מצער, דווקא אז החלו להתגלע חיכוכים בין חברי הלהקה, חיכוכים אשר הלכו והתעצמו על רקע רצונו של Rob Halford לעבוד במקביל עם הרכב צדדי. יתר חברי הלהקה חשבו שהלפורד צריך להקדיש את כל כולו ללהקה, במיוחד בתקופה בה הם הצליחו להחזיר לעצמם את הפופולריות, אך הלחץ הגובר על הלפורד נתן את אותותיו עד שבשנת 1992 הוא הודיע ללהקה, באמצעו, הפקסימיליה, כי הוא עוזב. הלפורד התמקד בשנים הבאות בהרכבי הסולו שלו "Fight" ו- "Halford" אך יחזור ובגדול ללהקת האם בשנת 2005. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הפריצה של להקת "System Of A Down", הידוע בשם "Toxicity", יצא ב-4 לספטמבר 2001. החלטנו להביא לכם 11 עובדות שאולי לא ידעתם על האלבום המתפוצץ והלוחמני הזה. הרביעייה חברה למפיק הענק Rick Rubin ולאחר ארבעה חודשים של התנסויות מוסיקליות הם יצאו ב- 44 דקות של אי-שפיות חסרת רסן המשלבת הרמוניה, התפרצויות, טקסטים קשים ואפילו מורשת ארמנית. לפני שנתחיל נספר לכם שהאלבום הזה יצא יום אחרי התפרעויות בלתי נשלטות, כאילו היקום סימן בדרכו את מה שהולך לקרות עם יציאת האלבום. ערב לפני יציאתו תכננה הלהקה לקיים הופעה חינם בהאנגר נטוש בעיר הולדתם. הציוד היה מוכן, חברת התקליטים ארגנה מספר סדרנים, הלהקה התחממה והייתה מוכנה לצאת לדרך. לקראת שעת תחילת המופע החלו להגיע כמויות עצומות של מעריצים, כמויות גדולות הרבה יותר מהמתוכנן או מהמותר. המשטרה הקימה חפ"ק כדי לנסות לשלוט באירוע, אך ללא הצלחה. הלהקה וחברת התקליטים החליטו לבטל את המופע כדי להימנע מאירועים בטיחותיים שעלולים לפגוע בקהל. ביטול ההופעה היה פשוט הנפץ שהפעיל את חומר הנפץ: מהומות, התפרעויות וונדליזם פרצו בקרב המעריצים. קירות שלמים של מגברים קרסו, כלי הנגינה הושחתו והבמה הפכה לשדה קרב. נראה לנו שאין דרך טובה יותר לתאר את מה שקורה באלבום הזה כמו הסיפור הזה. הנפץ הוא הפליי!! הנה 11 עובדות להנאתכם: 1. פרץ היצירתיות היה בלתי נשלט וחברי הלהקה הקליטו 33 שירים במשך ארבעה חודשים. לא היה להם מושג כמה או מי מהשירים הולכים להיכנס לאלבום. היה להם קשה כל כך לבחור שהם דחו את ההחלטה ככל שיכלו, מה שכמעט הוביל לדחיית יציאת האלבום. בסופו של דבר הם בחרו 17 שירים שאותם הם מיקססו ומתוכם הם בחרו 14 שירים לאלבום. 2. השיר הנושא את השם "ATWA" הוא ראשי תיבות של Air Trees Water Animals. השיר נכתב בהשראת התעניינותו של הגיטריסט Daron Malakian בסיפור ובכת של Charles Manson. מנסון השתמש בראשי התיבות כדי לקדם מסר של הרמוניה דרך הטבע. 3. כל שלושת הסינגלים שיצאו מהאלבום - "Chop Suey" ,"Toxicity" ו-"Aerials", כבשו את אחד מעשרת המקומות הראשונים במצעד "Modern Rock Tracks". השירים הגיעו למקום השביעי, המקום השלישי והמקום הראשון, בהתאמה. "Aerials" הוא השיר היחיד של "סיסטם" שהגיע למקום הראשון עד היום. 4. השירים באלבום מלאים בטקסטים שלעיתים אומרים הרבה ולעיתים לא אומרים דבר. Serj Tankian, סולן הלהקה, כתב את כל השירים באלבום ומלקיאן תרם את חלקו בשישה שירים. המפיק ריק רובין סיפר שלסרג' יש יכולת לגרום לך להרגיש משהו גם אם אתה לא בדיוק מבין מה הוא אומר. אפילו גיבוב המילים הבלתי מובן שלו מעביר רגשות ותחושות. 5. בטח שמתם לב (או שלא ראיתם את הסרט או שלא שמתם לב) אבל בסרט האנימציה "החיים הסודיים של חיות המחמד" יש סצנה בה מושמע השיר "Bounce". בסצנה הזו הפודל האצילי מתגלה כמטאליסט בשנייה שבה הבעלים שלו עוזב את הבית. צפו בסצנה כאן: 6. האלבום יצא שבוע לפני האירועים הטרגיים של ה-11 בספטמבר וכבש את המקום הראשון בבילבורד 200 במהלך אותו שבוע. קשה לחשוב שהלהקה השיגה את אחת ההצלחות הגדולות שלה בשבוע כל כך טרגי. 7. בניגוד לאלבום הראשון של הלהקה, מלקיאן החליט שבאלבום הזה הוא לא רוצה גיטרות רזות אלא הרבה שכבות, הרבה עובי. הוא סיפר שהוא ניסה ליצור צליל חזק וזועם ולכן במקום טראק אחד או שניים של גיטרות הוא הלביש באלבום הזה 12 טראקים של גיטרות לכל שיר. 12 שכבות של גיטרות שלעיתים מנגנות את אותו הדבר ולעיתים יוצרות צלילים שונים. 8. אחד השירים החשובים והמרגשים באלבום מבחינת הלהקה הוא השיר השנוי במחלוקת, שחבוי בסוף האלבום. השיר נקרא "Arto", על שם המוסיקאי הארמני Arto Tunçboyacıyan שמתארח בשיר. השיר כולל שירה של חברי הלהקה ושימוש בכלי הקשה בלבד, בהשראת התרבות הארמנית. 9. במהלך ההקלטות, מלקיאן והמתופף John Dolmayan נהגו ללכת מכות. כן, שכונה, ללכת מכות. עד שבמקרה אחד השניים פירקו אחד לשני את הצורה וסיימו בבית חולים עם תפרים בכל מיני איברים בגוף. סרג', מצידו, חשב שהלהקה הגיע לסוף דרכה. השניים האחרים רואים זאת כאחד האירועים "המגניבים" בהיסטוריה של הלהקה. 10. האלבום העניק ללהקה שתי מועמדות לפרס הגראמי בשנת 2003. אחת המועמדויות הייתה של השיר "Aerials". הלהקה סירבה לבצע את השיר בטקס הגראמי, בטענה שהופעה בטקסי הגראמי מתאימה ללהקות כמו "N’Sync" או לזמרות כמו בריטני ספירס. 11. המשפט שאתם שומעים בפתיחת השיר "!Chop Suey", בו סרג' אומר "We're rolling suicide", הוא בעצם השם המקורי של השיר במהלך ההקלטות – "Suicide". להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 2 לספטמבר, 2022, "Megadeth" הוציאו את אלבומם ה- 16 - "The Sick, The Dying... And The Dead!". לאחר שש שנות שתיקה מאז "Dystopia", מאבק במחלץ הסרטן, מגיפה עולמית, שערורייה ציבורית ושינויי הרכב, Dave Mustaine חוזר עם אלבום שמרגיש גם כמו חשבון נפש וגם כמו "תחיית המתים". בשנת 2019, בדיוק כשהלהקה החלה להכין חומר חדש לאלבום, Mustaine אובחן כחולה בסרטן הגרון. בזמן שנלחם על חייו, העולם עצמו קרס לתוך מגפת הקורונה, אשר עיכבה את הקלטות והשפיעה על כל תהליך היצירה שהתפזר לרסיסי זמן מאולתרים ובלתי רציפים, עם סשנים שנמשכו בין 2019 ל- 2021, דבר שמעניק לאלבום משקל אפל יותר שמחלחל דרך כל ריף וריף. ואז הגיע הקרע. הבסיסט הוותיק, המייסד והשותף המלא של דייב מאז האלבום הראשון - David Ellefson, פוטר בשנת 2021 לאחר שערורייה ציבורית שזעזעה את קהל המעריצים. עבור רבים, זה הרגיש כמו "הקש האחרון", שבר שמאסטיין כבר לא יוכל להתאושש ממנו. אך במקום לקרוס, Mustaine (מומחה שמספר אומנויות לחימה ובעל חגורה שחורה בקראטה) בחר בהישרדות. הוא החליט להביא את Steve Di Giorgio מלהקת "Testament" כדי להקליט מחדש את כל תפקידי הבס. הבחירה היתה מעולה כי די גיורג'יו עשה זאת בעוצמה טכנית ובדיוק מופלא שכיבדו את המורשת של "Megadeth". זמן קצר לאחר מכן, הבסיסט James LoMenzo שהיה בלהקה בשנות ה- 2000, חזר להרכב והשלים אותו לקראת סיבוב ההופעות הצפוי. אבל שינויי ההרכב לא הסתיימו בכך. "The Sick, The Dying... And The Dead!" סימן את הופעתו המלאה הראשונה באולפן של המתופף Dirk Verbeuren, שמהירות "מכונת הירייה" שלו, הדיוק השווייצי (תכלס הוא בלגי) וכוחו היצירתי הרימו את הרמה המוזיקלית של האלבום לגבהים חדשים. האלבום הזה גם הפך ל"שירת הברבור" של הגיטריסט Kiko Loureiro, שכתב יחד עם Mustaine את רוב המוזיקה לאלבום. לאחר אינטרו קצר כשברקע קול שחוזר כמו מנטרה "Bring Out Your Dead", שיר הנושא "The Sick, The Dying... And The Dead!" מוציא את האלבום לדרך באווירה קודרת. הוא מתחיל באקורדי ארפג'יו איטיים שהופכים אט אט לריפים חדים כתער, ומושך את המאזין לסיפור אפוף מגפה וריקבון, כשקולו של מאסטין, מחוספס במיוחד הודות לשילוב הארור של הגיל והמחלה, ונושא התרסה בכל מילה ומילה. (ולא! מאסטיין טען שהשיר לא נכתב ספציפית על מגפת הקורונה). אחריו מגיע "Life in Hell" ופורץ קדימה בעוצמת ת'ראש בלתי פוסקת, שמתכתבת עם "Metallica" ומהדהדת את האכזריות הקלאסית של "מגהדת'". מאסטיין ציין שהשיר נכתב על כל הטלטלה שהתרחשה בלהקה במהלך יצירת האלבום, ולא רק על מאבקו במחלת הסרטן. ודווקא כשחשבתם שזה לא יכול להיות עוצמתי יותר, מגיע "Night Stalkers" בהשתתפות Ice-T והופך למסע קולנועי של מבצעים חשאיים במהירות של 190bpm. השיר עוסק ביחידת המסוקים הסודית של גדוד 160 של צבא ארה"ב, שמסוקיה חתומים על מבצעים חשאיים בחסות אפלת הלילה. נגינת התופים של Dirk Verbeuren יורקת להבות אש ארטילרית מתחת לנהמותיו של מאסטין ונגינת הגיטרה הרושפת של Kiko Loureiro. וכמה יפה קטע המעבר האינסטרומנטלי והמלודי שמעלה את השיר הזה לרמה אפית. השיר "Dogs of Chernobyl" הוא קטע אפי נוס; באלבום. הוא מתחיל בנגינת גיטרה אקוסטית נוגה, ומתפתח לת'ראש מטאל קטסטרופלי, תוך העלאת דימויים של אהבה אבודה בשממה רדיואקטיבית. הוא אכזרי ופואטי כאחד, והוא ראוי להיכנס לרשימת השירים הטובים ביותר בקטלוג המאוחר של הלהקה. השיר מבוסס על סרט האימה משנת 2012 "יומני צ'רנוביל". משם האלבום ממשיך עם "Sacrifice" שנושך עם ריפים ארסיים ועוקצנות לירית. רצועה בה מאסטיין מצליח לנתב זעם ונבואה על קסם אפל ומאגיה שחורה - נושא כתיבה שהוא התמודד איתו בעבר. לאחר מכן מגיע "Psychopathy", קטע הפתיחה האינסטרומנטלית הקצר לשיר "Killing Time" - אחד השירים הקליטים והיפים ביותר באלבום (לא פלא.. הוא יזכיר לכם הרבה מ"מגדת'" הישנה והטובה). אין פלא שהוא תוכנן להיות הסינגל המוביל ממנו, אך לאחר שתאריך יציאת האלבום נדחה, הלהקה החליטה להוציא את "We'll Be Back" כסינגל המוביל במקומו. "השיר "Soldier On!" מאט במעט את הקצב למיד-טמפו מלודי עם אלמנטים של גרוב מטאל. למרות שהוא כולל הרבה דימויים צבאיים, הוא למעשה מסביר כיצד צריך להיות אמיץ כשמתנתקים ממערכת יחסים. אחת הרצועות המרכזיות באלבום - "We’ll Be Back", היא גם הסינגל הראשון ששוחרר מתוכו. היא מספקת הרס ת'ראש מטאל טהור. קריאת קרב של נקמה והישרדות שזכתה במועמדות לגראמי, והוכיחה ש- "Megadeth" עדיין יכולה לנתב זעם למוזיקה כמו שמעטים אחרים יכולה. השיר הזה גם פתח פרק חדש במורשת החזותית של "Megadeth". השיר "We’ll Be Back" הפך לפרק הראשון בסדרה בת חמישה חלקים, המספרת את סיפורו של Vic Rattlehead - אלים, אפוקליפטי וחסר רחמים. "Night Stalkers" שימש כפרק השני בו ויק מתעורר כדמות נוקמת, בעוד שיר הנושא של האלבום הפך לפרק השלישי, ודחף את הסאגה למלחמה מוכת מגפה. "Life in Hell" הרחיב את המיתוס כפרק IV, ולבסוף, "Killing Time" סגר את הסדרה וקשר את חוטי הבגידה, הנקמה והישרדות עם סיפור גאולתו והצלתו של Vic. לראשונה בתולדות הלהקה, ויק לא היה רק ​​אייקון על העטיפה - הוא הפך לדמות חיה ונושמת בנרטיב קולנועי. זו הייתה גם חזרה מכוונת למיתולוגיה של "Rust in Peace", אז ויק היה יותר מסתם דימוי - הוא היה האלטר אגו של הלהקה. האלבום מסתיים בקריצה שובבה לשורשי הפאנק והרוק של הלהקה עם גרסאות כיסוי ל-"Police Truck" (של "Dead Kennedys") ו-"This Planet’s on Fire (Burn In Hell)" של Sammy Hagar (בהשתתפות Sammy Hagar עצמו). כשהאלבום יצא לאחר שנים של חוסר ודאות, הוא זינק היישר למקום השלישי במצעד הבילבורד 200, והגיע לראש מצעדי המוזיקה ברחבי העולם. המבקרים שיבחו אותו והשוו אותו ל-"Endgame" ואפילו ל-"Countdown to Extinction". עבור המעריצים, הוא היה יותר ממוזיקה - זו הייתה הוכחה לחוסן של הלהקה ושל Dave Mustaine בפרט, תזכורת לכך שגם אחרי סרטן, שערורייה ציבורית ומגיפה עולמית, "Megadeth" יכולה להתעלות שוב. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא סופרסטאר !!! הוא אביב גפן והוא ה'רוקסטאר ישראלי !! אז בואו נכיר קצת את מי שקרא לנו פעם דור מזויין !! צילום: רונן פדידה 1. שמו המלא הוא אביב ברוך גפן, הוא נולד ב- 10 למאי 1973 ברמת גן, אך גדל במושב בית יצחק. 2. הוא נולד לזוג הורים מוכשרים ומפורסמים, אביו, יהונתן גפן הוא משורר, סופר, מחזאי, פזמונאי ועוד ועוד ועוד. אימו, נורית גפן היא שחקנית ואושיית טלוויזיה. לאביב יש אחות, שירה גפן, שגם היא מוכשרת ומפורסמת, שחקנית, מחזאית, סופרת, תסריטאית ובימאית. 3. בגיל 11 בלבד, אביב קיים את הופעתו הראשונה בתוכנית "שמיניות באוויר" בערוץ הראשון בה הוא שר את השיר "כולך בת 40" שהלחין לשיר שכתבה אחותו שירה גפן, לכבוד יום הולדתה של אימם. 4. הוא למד בחטיבת הביניים של המרכז האקדמי רופין אך סולק משם לאחר שבמסיבת סוף שנה הוא הקדיש שיר אהבה למורתו לספרות. 5. לאחר שסולק מחטיבת הביניים הוא החל ללמוד בבית הספר "רימון" שם הוא הכיר את קארין אופיר, ביתו של השחקן שייקה אופיר, שלאחר זמן קצר הם עזבו יחד את בית הספר. 6. לאחר שעזב את "רימון" החל אביב לחפש נגנים להרכב הראשון שלו "חתולים בצנרת" עימו הוא הקליט את השיר הראשון שלו "חבר" כשהיה בן 17 בלבד. את השיר הקליט ההרכב על מנת להרשים את חברת התקליטים "הד ארצי" כדי לקבל חוזה הקלטות. 7. ההרכב הצעיר והטרי לא הצליח להשיג את החוזה בתחילה אך לאחר התערבותו של חיים שמש (אחת הדמויות המרכזיות בז'אנר הרוק בישראל של שנות ה-90) הם הצליחו להשיג את החוזה המבוקש ולהקליט את אלבומם הראשון. 8. כשהוא בן 18 בלבד, בשנת 1992 מוציא אביב את אלבום הבכורה שלו "זה רק אור הירח". אביב כתב והלחין את כל השירים באלבום בהפקתו של משה לוי, ה"חתולים בצנרת" שינו את שמם ל"להקת התעויוט" והפכו להרכב הקבוע שמלווה את אביב. צילום: "שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים" 9. האלבום שנכתב לאור חוויות קשות שעבר אביב באותה תקופה כמו הגירושין של הוריו, חברו הטוב שנהרג וחברתו שעזבה אותו, הפך לאחד האלבומים החשובים בהיסטוריה של הרוק הישראלי ואבן דרך בהתפתחותו. האלבום כולל סינגלים גדולים כמו: "מיליארד טועים", "אור הירח", "שנינו שווים" ו"אמש". 10. חלק מהטקסטים באלבום עוסקים בביקורת על הצבא והממשלה ובשילוב התבטאויותיו של אביב בראיון שקיים ופורסם בעיתון "7 ימים" על אי שירותו בצה"ל נוצרה סערה גדולה והוא חטף המון ביקורת ואף הוחרם ע"י מספר גורמים. בתחילה פורסם שאביב לא התגייס מאחר וסירב לשרת בצבא אך מספר שנים יותר מאוחר פורסם שהוא לא שירת בגלל בעיה רפואית, עקמת, שבגללה הושתל לו מוט פלטינה בגב. 11. באותה שנה החל אביב לשחק בסדרת הטלוויזיה המפורסמת "עניין של זמן" שהתמקדה בעלילותיהם של תלמידי כיתה יא' 5 בבית ספר תיכון בצפון תל אביב, דנה בבעיותיהם של מתבגרים ועסקה בנושאים כגון: לימודים, גיל ההתבגרות, אהבה, גיוס לצה"ל, סמים ועוד... בשנת 1993 הוא עזב את הסדרה שהמשיכה עד לשנת 1996. 12. עוד באותה שנה... הוא שיחק בסרט הקולנוע של הבמאי צורי מימון "נערי החוף", שעבורו גם כתב ושר את שיר הנושא. הוא גם הלחין לנורית גלרון את השיר "אתה פה חסר לי", שאת מילותיו חיבר יחד עם אחותו שירה גפן. 13. בשנת 1993 יצא אלבומו השני של אביב "עכשיו מעונן" גם הוא בעיבוד והפקה של משה לוי. האלבום הוקדש לחברו ניר שפינר וגם באלבום זה כתב והלחין אביב את כל השירים. האלבום כלל מספר עוד יותר גדול של שירים מצליחים כמו: "עכשיו מעונן", "שיר הסמרטוטים", "בוכה על הקבר", "אולי", "אל תדאג", "על הכנרת בזריחה", "הילדים", "שלכת" ו- "אילנה". 14. האלבום זכה להצלחה הרבה יותר גדולה מקודמו והשיר "עכשיו מעונן" היה לאחד השירים המושמעים ביותר ברדיו באותה שנה. במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכה אביב בתואר "זמר השנה". 15. לאחר יציאת האלבום ובעקבות ההצלחה הגדולה שלו, אביב החל לגבש קהל מעריצים שהלך וגדל שאותם הוא כינה "ילדי אור הירח" 16. עוד באותה שנה כתב והלחין אביב את כל השירים, מלבד שיר אחד בשם "הראש שלו" שכתב לפי "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי, לאלבום הבכורה של הזמרת "קרן הכט" שגם קרוי על שמה. מתוך האלבום התפרסמו השירים: "לנצח", "חנה", "בתנאי שישוב" ו"תן לי לבד". 17. בשנת 1994 הוציא אביב את אלבומו השלישי "אביב גפן III" כשהפעם הוא ללא "להקת התעויוט". האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך ימים ספורים וביסס את מעמדו של אביב כאחד היוצרים הבולטים בישראל. האלבום מבטא את בעיותיו הנפשיות של מתבגר רגע לפני גיוסו לצבא. בין השירים הבולטים באלבום היו: "האם להיות בך מאוהב", "הולך לאיבוד", "כבוד", "התאבדות", "הכי קרוב לבד", ו"קבעתי עם האושר", בדואט עם ליאור טבת. "האם להיות בך מאוהב" זכה בתואר "שיר השנה" ברשת ג' ואביב זכה פעם נוספת בתואר "זמר השנה". 18. בשנת 1995 הוציא אביב את אלבומו הרביעי, "שומקום". האלבום הוקלט בלונדון ועורר סערה בישראל בשל השיר "שומקום", שכלל את השורה "מי זה שם הולך שיכור, זה ראש הממשלה", שורה שרמזה לשמועות אודות הרגלי השתייה של ראש הממשלה דאז - יצחק רבין. בעקבות זאת השיר נפסל לשידור ברדיו. מתוך האלבום התפרסמו השירים: "אהבנו", "מלאך" ו"שלום". 19. בשנת 1996 שיחרר אביב את אלבומו החמישי "המכתב", כשהוא חוזר לשתף פעולה עם להקת "התעויוט" ומשה לוי. מהשירים המוכרים באלבום היו: "מחר כבר לא יבוא", "יש לך אותי", "התירוץ", "המכתב", "עצוב בלעדייך", "עונות", "קנאה" ו"מרד הדמעות", שנכתב בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין. באלבום גם נכלל ביצועו של אביב לשיר "לבכות לך" בעצרת לזכר רבין, שנערכה שבוע לאחר הרצח. 20. באותה שנה הוציא אביב את הספר "השירים האסורים", שהכיל את מילות ותווי שיריו מהאלבומים שיצאו החל מ-1992 ועד 1996. 21. אנחנו בד"כ לא נוטים להזכיר אלבומי אוסף, אך בשנת 1997 הוציא אביב את אלבום האוסף הכפול "ירח מלא - האוסף" שבנוסף ל-20 השירים מאלבומיו הקודמים ושירים שנגנזו מהם, נוספו שני שירים חדשים - "סוף העולם" בשיתוף ברי סחרוף ו"שיר תקווה". שניהם הפכו להמנוני רוק ונכנסו לקלאסיקת המוזיקה הישראלית. 22. בשנת 1998 יצא האלבום "חלולים", שוב ללא "התעויוט" ובייעוץ האמנותי של ברי סחרוף, שהתבטא באלבום רועש יותר, עם דגש על גיטרות חשמליות ואפקטים. האלבום הוקלט בלונדון והיה שונה מאלבומיו הקודמים של אביב מבחינת הצליל, שהיה מתכתי יותר מהצליל החם בדרך כלל של אביב. האלבום לא נחל הצלחה גדולה אך בכל זאת יצאו ממנו הלהיטים "בוקר טוב איראן" ו"סופרסטאר". 23. בשנת 1999 יצא האלבום השביעי "לילות לבנים". האלבום מבוסס ברובו על גירושיו של אביב מאילנה ברקוביץ', והתאפיין בשירים רכים ומלודיים יותר מקודמו, כגון: "השיר שלנו", "רומיאו ויוליה", "לילות לבנים", "מקסיקו" ו"שתיקה". 24. באותה שנה החל אביב בסיבוב הופעות אינטימי, עם קלידן "התעויוט" דניאל סלומון, שבו הופיע ללא הלהקה, בליווי פסנתר וגיטרה. סיבוב ההופעות גרף הצלחה גדולה ומאז יוצא אביב בכל חורף לסיבוב הופעות אינטימי. 25. בשנת 2000 יצא אלבומו השמיני של אביב "יומן מסע", אלבום מלודי ומורכב, שמביא לידי ביטוי קו מאופק יותר של אביב, לעומת הצווחות והדיסטורשנים שהיו נהוגים באלבומיו הקודמים, בעיקר בשל השיר "עורי עור" ובו הביטוי "מולדת אהובה". באלבום מארח אביב את שלום חנוך בשיר "חצר המלך" ואת אריק איינשטיין בשיר "יומן מסע". אלבום זה היה האחרון בו גפן שיתף פעולה עם משה לוי כמפיק מוזיקלי. 26. באותה שנה הזמין אביב את להקת "Porcupine Tree" אותה העריץ להופיע בארץ. בעקבות הופעת הלהקה נפגש אביב עם סולן הלהקה Steven Willson ומשם החלה להירקם חברות ושותפות מוסיקלית. אביב שחיפש לפרוץ את גבולות ישראל ביקש להקים עם סטיבן את ההרכב שהפך להיות "Blackfield". צילום: Blackfield 27. בשנת 2002 יצא אלבומו העשירי של אביב "ממנטו מורי" ("זכור את המוות"), שהוקלט בקופנהגן שבדנמרק. האלבום מוקדש לסבתו של אביב, גאולה, שנפטרה באותה שנה, וכלל את השיר "שיר עצוב" שנכתב לזכרה. מתוך האלבום התפרסמו גם השירים: "הולך קדימה" ו"קרן אור". 28. בשנת 2003 יצא הסרט התעודי "אביב", בבימויו של תומר הימן, על חייו של אביב. הסרט פתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בבנגקוק וזכה לאהדת הקהל התאילנדי. 29. באותה שנה הוציא אביב את הספר השני "השירים האסורים ב'" ובו מילות השירים לאלבומים שיצאו מ-1997 עד 2002. 30. עוד באותה שנה הוציא אביב שיר משותף עם להקת ההיפ הופ הערבי "דם". בנוסף השיר "פושעים חפים מפשע" שנכתב על ידי תאמר נפאר, סולן הלהקה, והולחן על ידי גפן ואף צולם לו קליפ, נראה אביב במדי צה"ל, דבר שעורר סערה לאור ההיסטוריה של אביב. 31. בשנת 2004 השתתף אביב בתוכנית ריאלטי בת 12 פרקים בשם "הבלוג של אביב גפן", ב-Yes. הבלוג שודר מביתו של אביב, והועבר גם באינטרנט בשידור חי. 32. מה שהתחיל כ-EP בשנת 2001 התהווה לאלבום בכורה מלא של ההרכב "Blackfield". ווילסון ואביב הקליטו יחד 10 שירים כששני שירים מתוכם הם קאברים באנגלית לשירים של אביב, "עכשיו מעונן" ו-"צלקות", ווילסון שר את כל השירים באלבום מלבד השניים. 33. בשנת 2005 הוציא אביב לאור את ספרו הראשון, "ילדי יום ראשון", המבקר בקצרה בתחנות חשובות בחייו. 34. בשנת 2006 שיחרר אביב את אלבומו האחד עשר "עם הזמן", את האלבום הפיק עבורו עופר מאירי, שעיבד יחד עם אביב את כל השירים בו וממנו יצאו הסינגלים: "עם הזמן", "מחר", "בשבילך", "זה רק הלב שכואב לך" ו"אין זמן תחת השמש". 35. האלבום גם יצא במהדורה מיוחדת וכלל אלבום בונוס בשם "מחוץ לתחרות" שהוא אלבום אקוסטי שבו משולבים גרסאות אקוסטיות לשירים קודמים של אביב ורצועות אינסטרומנטליות. 36. בשנת 2006 כתב והלחין אביב את מרבית השירים לאלבום הבכורה של נינט טייב "יחפה", שאותו גם הפיק מוזיקלית, יומיים בלבד לאחר צאתו קיבל האלבום את התואר אלבום זהב. 37. בשנת 2007 יצא אלבומו השני "Blackfield II" של ההרכב בלאקפילד. בניגוד לאלבום הקודם שהוקלט לאורך כמעט שלוש שנים בלונדון ובישראל, הפעם ווילסון הגיע לישראל למשך שישה חודשים בהם הוקלט האלבום בצורה רציפה. באותה השנה שיחרר ההרכב DVD ואלבום הופעה חיה בשם "Blackfield – Live in New York City". 38. בשנת 2008 הפיק אביב יחד עם עופר מאירי אלבום לזמרת אלמונית "אלכס" שלקח תחת חסותו וליוותה אותו בהופעותיו. 39. באותה שנה הוציא אביב אלבום הופעה כפול, שכולל שירים שבוצעו בהופעותיו במהלך קיץ 2007. האלבום כלל גם DVD עם קליפים וקטעי הופעה נדירים מהמצלמה הביתית של משפחתו. מהאלבום יצאו כסינגלים הביצועים לשירים "גן החטאים" ו"חלומות גדולים". ב-6 במרץ קיים אביב מופע גדול לכבוד השקת אלבום ההופעה, שבו התארחו ברי סחרוף, אסף אמדורסקי וסולן להקת ה"בי ג'יז" רובין גיב. 40. ביולי 2008 הוציא אביב לאור את השיר "הילד של כולנו", שאותו כתב על החייל החטוף גלעד שליט. צילום: Mick Hutson 41. בשנת 2009 יצא אלבום הסולו הבינלאומי הראשון של אביב, שנשא את שמו. לפני צאת האלבום הוציא אביב את הסינגל "It's Alright" שנכנס לפלייליסט של תחנת הרדיו NME. סינגל נוסף שיצא הוא "It Was Meant to be a Love Song" שנכנס לחמשת הקליפים הגדולים ב-NME. 42. בשנת 2011 יצא אלבומו השלישי "Welcome to my DNA" של ההרכב בלאקפילד. הפעם אביב היה זה שהוביל את הכתיבה והוא גם זה ששר הפעם יותר מווילסון, ששר כזמר מוביל רק בחמישה מתוך אחד עשרה השירים. 43. בשנת 2012 יצא אלבומו ה-12 של אביב בשם "פסיפס". האלבום כולל מספר שיתופי פעולה, ביניהם שלושה שירים שכתב אביב עם עידן רייכל: "קוצים", "מסילת רכבת" ו-"בובות". שיר שכתב עם שרון ליפשיץ "נוסטלגיה" ושיר עם אביתר בנאי "סוף העולם". 44. באותה שנה החל אביב לקיים את פסטיבל המוסיקה "נשף רוק" שבו מופיעים גם מוזיקאים ואמנים נוספים, מישראל ומהעולם ומתקיים עד היום. 45. החל מ-2012 החל אביב לשמש כמנטור בתוכנית הריאליטי "The Voice ישראל". 46. בשנת 2013 שיחרר ההרכב בלאקפילד את אלבומו הרביעי "Blackfield IV", כמגמה שהתחילה כבר באלבום הקודם, אביב לקח באלבום הזה חלק יותר גדול בכתיבה וביצירה כשווילסון התמקד בקריירת הסולו שלו. השניים אמנם עבדו יחד ושיתפו פעולה בכתיבת חלק מהמוסיקה והטקסטים אך הרוב המוחלט כמו גם ההובלה של האלבום נעשתה ע"י אביב. 47. בשנת 2014 הוציא אביב את האלבום "סדקים". האלבום כלל את הסינגלים: "עולם חדש", "הייתי שר לך", "כאב על כאב", שנכתב לאביו יהונתן גפן ו"מסתובב", שאותו ביצע יחד עם הזמר והיוצר מתי כספי. "מסתובב" היה ללהיט ענק והיה למושמע ביותר ברדיו בכל שנת 2014. 48. באותה שנה סמ"ר מתן גוטליב, נהרג בחאן יונס במהלך מבצע "צוק איתן". מתן, שהיה מעריץ של אביב גפן מגיל צעיר, הספיק להיות בהופעה שלו מספר ימים לפני מותו. אביב הגיע לשיר בהלווייתו את "יומן מסע". שנה לאחר מכן אביב כתב עליו את השיר "קציר מלחמה". 49. בשנת 2017 שיחרר אביב את הסינגל הראשון "מי אני היום", עד היום הוא שיחרר חמישה סינגלים נוספים: "בא אליי" עם אורית שחף, "עד שיעלה האור", "הללויה", "נדנדה" שנכתב לבנו הבכור ו-"את לא לבד" בהשתתפותם של מיקיאגי ודודי לוי. אך האלבום בשלמותו עדיין לא ראה אור. 50. באותה שנה שחרר ההרכב בלאקפילד את האלבום החמישי שלו "Blackfield V". הפעם חזרו השניים לשתף פעולה באופן שווה שווילסון משקיע יותר זמן בכתיבה וביצירה של האלבום, את האלבום הזה מפיק לא אחר מאשר Alan Parsons. 51. בשנת 2018 השתתף אביב בתוכנית "אביב או אייל" עם הזמר "אייל גולן". תוכנית ריאליטי העוסקת בגילוי כשרונות מוזיקליים של השופטים אביב גפן ואייל גולן המייצגים שני סגנונות מוזיקה מנוגדים ריאליטי. 52. בשנת 2020 הוציא אביב סינגל משותף עם אברהם פריד בשם "בצורת", שכתב והלחין. במאי 2021 הופיע אביב עם פריד בבריכת הסולטן בשתי הופעות לציבור הדתי־חרדי, וביקש סליחה מציבור זה על רקע חלק משיריו מהעבר שאולי פגעו בו. 53. בשנת 2021 שפט אביב בתוכנית הריאלטי "אקס פקטור ישראל", למציאת נציג ישראל באירוויזיון 2022, לצד נטע ברזילי, מרגלית צנעני, מירי מסיקה ורן דנקר. 54. במרץ 2022 יצאה הסדרה "שנות הירח", אשר יצר אביב ועוקבת אחר תחילת הקריירה שלו, בתחילת שנות התשעים. 55. במאי 2023, חגג אביב את יום הולדתו ה-50 במופע ענק בפארק הירקון, בהופעה נכחו מעל 40 אלף איש ועל הבמה התארחו מתי כספי, נינט טייב, רמי פורטיס וברי סחרוף ועוד. 56. באותו החודש הוציא אביב ספר ילדים בשם "סילברליין", המוקדש לילדיו דילן ואליוט. הספר נערך על ידי אביו יהונתן גפן, שנפטר כשבועיים לפני שהספר יצא לאור. 57. במאי 2024, גפן קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן. להאזנה לאלבום האחרון של אביב "סדקים" ב-Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-2 בספטמבר 1993, Neil Young ו- "Pearl Jam" עלו יחד על הבמה ונתנו הופעה אייקונית בטקס פרסי הווידאו של MTV לשנת 1993: (Photo: Jeff Kravitz) שיתוף הפעולה של "Pearl Jam" עם Neil Young בטקס פרסי המוזיקה של MTV ב-1993 היה אירוע היסטורי שהפגיש שני דורות שונים של מוזיקאים. האירוע התקיים ב-2 בספטמבר 1993, והציג את "Pearl Jam" ואת ניל יאנג בביצוע מרגש לשיר "Rockin' in the Free World". ההופעה הזו סימלה מיזוג רב עוצמה (יש שיוסיפו גם "מתבקש") של שני דורות במוזיקת ה​​רוק - Neil Young, שקיבל את הכינוי "הסנדק של הגראנג'", ו- "Pearl Jam", אחת הלהקות המובילות של הגראנג'. שיתוף הפעולה הזה הגיע בתקופה שבה "Pearl Jam" היתה בשיא התהילה שלה, בעקבות ההצלחה האדירה של אלבום הבכורה שלהם "Ten" ורגע לפני שחרור האלבום השני שלהם "Vs.". לעומתם, Neil Young, שעלה לגדולה יותר משני עשורים קודם לכן, חווה פריחה מחודשת בפופולריות שלו, בין היתר, הודות לקשר שלו לתנועת הגראנג', אשר הושפעה לא מעט מאלבומים כמו "Rust Never Sleeps", פופולריות שרק הלכה והתעצמה לאחר יציאת אלבומו "Ragged Glory" משנת 1990 ואלבום ההופעה המדהים "Weld", שהדהד את הצליל הגולמי, המחוספס והמלוכלך שהגדיר את הגראנג'. הקשר הזה בין שני העולמות המוזיקליים התחזק עוד יותר כאשר "Pearl Jam" שימשה כמופע הפותח בהופעות של Neil Young, במהלך סיבוב ההופעות שערכו לפני יציאת האלבום "Vs.". במהלך סיבוב ההופעות נהג יאנג להעלות אותם לבמה במהלך ההדרנים שלו, כדי לבצע איתו את השיר "Rockin' in the Free World". ההערצה ההדדית הזו בין Neil Young ל- "Pearl Jam" הייתה כל-כך ברורה, שאך טבעי היה שהשניים ישתפו פעולה בעתיד הקרוב. ההזדמנות הזו הגיעה במהלך הטקס MTV Music Awards שנערך ב- 2 לספטמבר 1993. "Pearl Jam" היתה המנצחת הגדול של הערב כאשר הקליפ לשיר "Jeremy" מזכה אותם בלא פחות מארבעה פרסים, כולל Video of the Year. במהלך הטקס הם עלו לבצע את "Animal" מתוך אלבומם הקרוב "Vs.", ואז, בשיר השני והאחרון שלהם שבוצע באותו ערב היסטורי, הם הזמינו את Neil Young לעלות איתם לבמה, כאילו בהחזרת טובה על כל הפעמים שהסנדק של הגראנג' עשה זאת עבורם. הכימיה בין Eddie Vedder ל- Neil Young על הבמה הייתה פשוט מחשמלת. עבודת הגיטרה המחוספסת והשירה המוכרת של יאנג השתלבו בצורה חלקה עם האנרגיה המתפרצת של "פרל ג'אם". הביצוע היה בוסרי, רועש ומלא ברוח המרדנית של שני האומנים. הוא גם בלט בספונטניות ובאופי הלא מלוטש שלו - תכונות שמבדילות אותו מההופעות המלוטשות האחרות שנראו באותו ערב. ההופעה הזו בטקס פרסי ה- MTV חיזקה עוד יותר את מעמדו של Neil Young כבעל השפעה מרכזית על סצנת הגראנג', אבל היא גם העלתה את מעמדה של "Pearl Jam" כ"נושאת הלפיד" של העידן החדש במוזיקת ​​הרוק. שיתוף הפעולה הייחודי הזה התקבל כל-כך טוב עד כי הוא הוביל לעבודה משותפת של שני האומנים, שהגיעה לשיאה כאשר "Pearl Jam" שימשה כלהקת הליווי של יאנג באלבומו "Mirror Ball" משנת 1995, אלבום ששילב עוד יותר את הצלילים המובהקים של השניים. בהמשך יצאו יאנג ו- "פרל ג'אם" (מינוס Eddie Vedder ופלוס מפיק האלבום Brendan O'Brien שניגן על קלידים) לסיבוב הופעות קצר באירופה, במהלכו הגיעו גם לשתי הופעות בישראל. ההופעה של יאנג ו"פרל ג'אם" בטקס פרסי המוזיקה של MTV משנת 1993 נותרה כרגע ייחודי בהיסטוריה של הרוק, היא מייצגת מפגש מוחות מוזיקליים של שני דורות, אשר אחראים לא מעט על עיצוב ז'אנרי הרוק והגראנג'. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 10 לספטמבר 1996 הוציאה "Suede" את אלבומה השלישי: "Coming Up". זהו האלבום שאיתו פרצה הלהקה לתודעה כלל עולמית. זהו גם האלבום המצליח ביותר של הלהקה עד היום. מתוך האלבום יצאו לא פחות מחמישה סינגלים שנכנסו לעשירייה הראשונה במצעדים השונים. השיר "Trash" היה הראשון שיצא כסינגל עוד בטרם יציאת האלבום. זה היה הסינגל הראשון של הלהקה שנכתב ללא הגיטריסט Bernard Butler ואשר הציג את שיתוף הפעולה הראשון בכתיבה בין Brett Anderson ל- Richard Oakes. אחריו הגיע "Beautiful Ones", אשר נקרא במקור "Dead Leg" בעקבות איום של הבסיסט Mat Osman על הגיטריסט Richard Oakes. אוסמן איים על אוקס שאם לא יכתוב להיט שייכנס לעשירייה הראשונה הוא ידאג "לכסח" לו את הרגל. כמובן שאוקס ניצל לאחר שהשיר הפך ללהיט גדול. "סווייד" לא עצרה באדום והמשיכה עם הסינגל השלישי ואחת הבלדות היפות של שנות התשעים: "Saturday Night". את הקליפ לשיר הפיק Pedro Romhanyi, אשר "טיפל" בהצלחה גם בשני קליפים נוספים של הלהקה: "Animal Nitrate" ו- "Beautiful Ones". "ההפגזה" נמשכה עם הסינגל הרביעי, "Lazy", אשר הוכיח לכל קטני האמונה ששיתוף הפעולה בין ברט אנדרסון לריצ'ארד אוקס הוא פשוט מטאורי. Pedro Romhanyi ביים גם את הקליפ הזה. הלהקה קינחה עם הסינגל החמישי והאחרון ששוחרר מהאלבום. כמו קודמיו, גם השיר הזה נכנס לעשירייה הראשונה במצעד הבריטי. השיר "Filmstar", בעל הניחוח המזרחי, הציג את הגיוון המוזיקלי של הלהקה. הצלחת האלבום מתעצמת לאור העובדה שרק שנתיים קודם לכן הייתה "Suede" בנקודת שפל בקריירה המוזיקלית הקצרה שלה. השפל הגיע לאחר שאלבומה השני, "Dog Man Star", נכשל במכירות. לאחר ההצלחה המטאורית של אלבום הבכורה שלה, פתאום הוטל ספק ברלוונטיות של "סווייד". ברגע אחד הפכה הלהקה לאקט לא מעניין, בעודה צופה בתקשורת הבריטית מהללת ומשבחת את הקולגות שלה, "אואזיס" ו- "בלייר", שהפכו לדבר החם באותה תקופה. תוסיפו לכך את העובדה שאחד מעמודי התווך של הלהקה, הגיטריסט Bernard Butler, עזב אותה והרי לכם משבר עמוק שיכול היה לאיים על עתידה של "Suede." העזיבה של באטלר לא הייתה עניין של מה בכך. מעבר לעובדה שבאטלר היה גיטריסט מצוין שהשפיע רבות על הסאונד המיוחד של הלהקה, הוא היה גם כותב השירים העיקרי שלה, יחד עם Brett Anderson. אבל חברי "סווייד" לא אמרו נואש. הם שקדו על מציאת גיטריסט חדש שיחליף את באטלר. המשימה לא הייתה פשוטה כיוון שבאטלר היה שחקן מפתח בלהקה. בסופו של דבר, מבין 500 מועמדים שונים לתפקיד הנחשק נבחר Richard Oakes, שהיה מעריץ של הלהקה, והוא בן 17 בלבד. מה שמדהים בתהליך הבחירה באוקס היא העובדה שהוא היה הגיטריסט היחיד שלא עשה אודישן פרונטלי מול הלהקה אלא שלח קלטת דמו למועדון המעריצים שלה. כשהיא חמושה ברוח הצעירה של גיטריסט בן 17 נכנסה הלהקה לאולפן. תהליך הכתיבה היה שונה משני האלבומים הקודמים. אם באלבומים הקודמים על פי רוב ברט כתב את המילים ובאטלר את המוזיקה, הפעם תהליך היצירה היה משותף לכל חברי הלהקה. בנוסף, הלהקה החליטה להעשיר את הצליל שלה עם תוספת של קלידים למגוון הכלים שברשותה. כך, בהמלצת המתופף Simon Gilbert, גויס בן דודו, Neil Codling, לתפקיד הקלידן. קודלינג היה גם שותף לכתיבת השירים ונשאר בהרכב היציב יחסית של הלהקה עד היום (למעט הפסקה קצרה בין השנים 2003-2001). בכדי למנוע זעזועים נוספים החליטה הלהקה, לאחר התלבטות, להמשיך לעבוד עם המפיק הקודם שלהם, Ed Buller. מעניין לציין שבמהלך ההתלבטויות השמות שנשקלו לתפקיד היו, בין היתר, בריאן אינו ו- Flood, שידוע בהפקות שלו ל- "ניו אורדר", "דפש מוד", "יו 2" ו- "ניין אינץ' ניילס". (Photo: imdb.com) החומר שנכתב לאלבום היה נגיש וקליט יותר בהשוואה לאלבומים הקודמים ואפילו מעט "פופי". תהליך היצירה היה פורה במיוחד. מעבר לעשרת השירים שנכנסו לאלבום כתבה הלהקה גם את השיר "Young Men". השיר נותר מחוץ לאלבום, כיוון שהמפיק, Buller, סבר שהוא אפל מדי בהשוואה לשאר הקטעים הקליטים שבאלבום. השיר הזה יצא בסופו של דבר כבי-סייד לשיר "Beautiful Ones" והוא נכלל בין היתר באלבום המופת הכפול "Sci-Fi Lullabies" שיצא בשנת 1997 וכלל 27 שירים שלא נכללו באלבומי הלהקה. בסופו של דבר, האלבום התגלה כהצלחה אדירה של הלהקה. הוא כלל רצף מדהים של להיטים וזכה לביקורות מהללות מן המבקרים. אפשר לומר שהאלבום הזה אפילו הציל את הלהקה מפירוק, שכן סביר מאוד להניח שהיא לא הייתה שורדת כישלון מסחרי נוסף. אם לא די בכך, האלבום הזה החזיר את הרלוונטיות של הלהקה, שהלכה ודעכה נוכח ההצלחה של להקות כמו "אואזיס" ו- "בלייר". נראה שבסופו של דבר שמו של האלבום ניבא את עתידה של הלהקה. האלבום העלה את "סווייד" מעלה מעלה, חשף אותה לקהל גדול ומגוון וזיכה אותה בהכרה עולמית והערכה רבה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 02.09.1985 "הייתי בחופשה בטנריף, כאשר אשתי קראה את עיתון יום ראשון, והחלה להתנשף בהיסטריה, ומיד הבנתי מה קרה" מספר המוזיקאי Gary Moore על הרגע שבו הבין שחברו הטוב, המוזיקאי פיל ליינוט הלך לעולמו. "זה היה כל כך מרגיז, לקח לי כמה ימים עד שהצלחתי לבכות, ולקח עוד כמה חודשים נוספים עד שממש הפנמתי שהוא לא יחזור, אני עדיין חולם לפעמים שפיל חי ומדבר איתי" ההלם היה גדול, מור ידע שליינוט מכור למשככי כאבים, ושותה משקאות חריפים כמו ששותים מים, ועדיין, עברו רק כמה חודשים מאז שהם שיתפו פעולה ב- "Run for Cover" - אלבומו החמישי של מור שיצא ב- 02.09.1985. "הדבר הנפלא בפיל, שאפילו כשלא עבדנו יחד, תמיד יכולתי לפנות אליו. אם הייתי מבולבל לגבי סצנת המוזיקה, הוא היה שם דברים בפרספקטיבה. הוא זה שהרגיע אותי ואמר: 'Pאנק? אה, זה אותה הגברת בשינוי אדרת'. אני מתגעגע לזה." אפשר לאמר שגארי מור איבד ב- 4 לינואר 1986 את האח הגדול שלו למוזיקה, עמיתו בלהקת "Thin Lizzy", וחבר אמת שתמיד היה שם בשבילו כדי לתת עצה טובה. ב- 1984 הוציא Gary Moore את "Victims of the Future", אלבום שהצליח להתחבר לקהל המטאליסטי הצעיר. הוא הופיע בפסטיבל "Castle Donington" והפך לשם חם גם מחוץ לבריטניה. השיר "Empty Rooms" סימן את היכולת שלו לשלב בין בלדות רכות לגיטרות כבדות. כאמור, אקורד הסיום של שני ענקי המוזיקה יחד נרשם באלבום הבא של מור "Run for Cover". יחד עם שני עמיתים נוספים של מור, שחברו אליו באלבום. הבסיסט Glenn Hughes, לשעבר חבר להקת "דיפ פרפל" ששיתף פעולה עם מור בהרכב "G-Force", ומתופף "רוקסי מיוזיק" לשעבר, פול תומפסון. רגע לפני שעשה את המעבר הגדול לבלוז, והפך לאגדה עולמית, מור מקליט את אחד האלבומים הפחות מדוברים בקריירה הענפה שלו, אך למעשה מדובר באחת התחנות החשובות ביותר בקריירה שלו, ובהזדמנות נדירה לשמוע את מור כשהוא במיטבו כווירטואוז רוק כבד. מור שהיה ידוע זה מכבר כגיטריסט מנוסה, ומוערך, מוכיח כאן את יכולות הכתיבה שלו, תוך כדי שהוא מנגן רוק כבד טהור, ומסחרי. חלק מהשירים ב- "Run For Cover" מרפררים לתקופת "Thin Lizzy" בהבי מטאל של תחילת/אמצע הסבנטיז. אחרים דומים יותר לשירים המאוחרים, הרכים והעדינים יותר שגארי מור הקליט בעקבות אלבום זה. זהו אלבום שמהווה צומת של שני מסלולים שהקריירה שלו יכלה ללכת בהם בתקופה זו. כשמוסיפים לזה את הבס הרועם, השירה החלקלקה, והנוכחות המדהימה של פיל לינוט, מקבלים אלבום טיפה אנדרייטד. שני השירים שליינוט שר בהם במשותף יחד עם גארי מור "Out In The Fields" ו- "Military Man" הם ללא ספק נקודות השיא באלבום. "Out In The Fields" הוא שיר רוק כבד המבוסס על הסכסוך בצפון אירלנד המכונה "The Troubles". סכסוך אתנו-לאומי שהתרחש בצפון אירלנד ונמשך כ-30 שנה, מסוף שנות ה-60 ועד 1998, וסיומו מוגדר על פי רוב עם הסכם יום שישי הטוב שנחתם בשנה זו. למרות שהסכסוך התרחש בעיקר בצפון אירלנד, לעיתים האלימות גלשה לחלקים מהרפובליקה של אירלנד, אנגליה ויבשת אירופה. יחד עימו, מתחבר היטב שיר אנטי מלחמתי נוסף "Military Man", שכתוב כמכתב מחייל מאוכזב לאמו. את "Empty Rooms" הקליט מור לראשונה עבור אלבום האולפן החמישי שלו "Victims of the Future" שיצא בדצמבר 1983. זוהי אחת מהצלחות הסולו הגדולות ביותר של מור ואחת מבלדות האהבה הטובות ביותר שלו. השיר הוקלט מחדש ונכלל גם באלבום "Run for Cover" מור אמר על השיר הזה שהוא "מאוד אישי. הוא לא נכתב כי ריחמתי על עצמי, זה היה משהו שעברתי מתישהו, משהו שכולם עוברים בשלב כזה או אחר". חבריו של מור בהם דון איירי, ובריאן דאוני, תיארו אותו כאדם בעל כישרון נדיר, אך גם רדוף. "הוא לא היה בשליטה על מה שעבר דרכו," סיפרו. "זה היה גאוני, אבל גאונות תמיד באה עם מחיר." מור ניהל קריירה רצופת שינויים חדים, ג’אז-רוק, רוק כבד, בלדות רכות, ובהמשך בלוז טהור. כל מעבר סימן לא רק שינוי מוזיקלי אלא גם ניסיון למצוא שלווה פנימית שמעולם הוא לא באמת השיג. למרות שהאלבומים המוקדמים שלו לא תמיד זכו להצלחה מסחרית, הם חשפו את הצד הפראי, הנועז והיצירתי שלו. עבור מעריצים רבים, "Run For Cover" מסמל את השיא של תקופת הרוק הכבד שלו, רגע לפני שיפנה אל הבלוז שבו מצא קהל חדש ונאמן. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 02.09.1977 בעולם המודרני "הרושם הראשוני" תפס לו מקום של כבוד, ברגע שסומנת כבעייתי סיכוייך להצליח קטנים משמעותית. השנה היא 1969 ובאירלנד קמה לה להקה שניגנה רוק כבד (סגנון יוצא דופן לאותה תקופה), ושמה "Thin Lizzy", להקה עם טונות של כישרון, ונטיה להרס עצמי, שלעיתים הביא לה שם של להקה טראבל מייקרית שיש לה מוניטין שלילי, בדיוק כמו שם אלבומה השמיני "Bad Reputation", שיצא ב- 02.09.1977. "ליזי הרזה" הורכבה מאריק בל (קלידים), ואריק ריקסון (גיטרה) שהגיעו מלהקת הרוק הצפון אירית "Them" (ואן מוריסון), ופיל לינוט, ובריאן דאוני שהגיעו מלהקת "Orphanage". לינוט שהיה מנהיג הלהקה, שר וניגן בגיטרה, בתחילת דרכו לינוט שהיה חבר בכמה להקות, נטה לזייף, מה שהתגלה בהמשך כבעיה עם השקדים בגרון, בזמן שלינוט עזב זמנית, הוא הודח מהלהקה ע"י חברו, שלא הרגיש נעים ממה שעשה, והחליט לתת לו שיעורי נגינה וגיטרה בחינם, דבר ששדרג ללינוט את הקריירה בהמשך. לינוט שהעריץ את ג'ימי הנדריקס, נחשב בהמשך לגיבור מעמד הפועלים, מעין המקבילה האירית של ברוס ספרינגסטין. בכתיבה ובנגינה שלו, הוא שילב בין היומרנות ההנדריקסית לפואטיקה וחוכמת הרחוב הואן מוריסית. רק שלינוט היה נחוש בדעתו להוביל, ומי שלא זרם איתו מצא את עצמו במהרה במקום אחר, וכמובן שבעיות השתיה והסמים לא עזרו ליחסים התקינים ביום יום של הלהקה. כאמור, הכל הלך קשה בתחילת הדרך של "ת'ין ליזי", אבל ההספק עדיין היה מרשים, לאחר חמישה אלבומים בחמש שנים הגיע רגע הפריצה המיוחל עם אלבום שישי בשם "Jailbreak" ולהיט ענק "The Boys Are Back in Town". (גם "Whiskey in the Jar" הצליח בהתחלה). כשהיא חמושה בארסנל האלבומים ובלהיט הטרי יצאה "ליזי הרזה" לכבוש את אמריקה, אבל כמו בהרבה מקרים דווקא כשהאור בקצה המנהרה נצץ למרחוק, הגיע רגע של הרס עצמי, פיל לינוט נדבק בצהבת, וכדי להשלים את התמונה, גיטריסט ההרכב דאז בריאן "רובו" רוברטסון ששתה לשוכרה, נפצע בצורה קשה בידו לאחר שנקלע לקטטה שבה הגן על חברו המוזיקאי פרנקי מילר. הלהקה נאלצה לבטל את המשך מסע ההופעות בארה"ב, בו היו אמורים לחמם את להקת "ריינבו" של ריצ' בלקמור, וכאמור שם רע יצא לה ברחבי ארה"ב למרחוק. בזמן ששכב חולה בצהבת בבית החולים, הספיק לינוט לכתוב את מה שיהיה לעתיד לבוא אלבומה השביעי של הלהקה "Johnny the Fox". בינתיים, חברי "ת'ין ליזי" ובעיקר לינוט, הרגישו שחמקה מידיהם הזדמנות בלתי חוזרת לכבוש את אמריקה, ומי שנאלץ לשלם את המחיר היה "רובו" שאומנם שותף בסופו של דבר בשלושה מהשירים באלבום "Bad Reputation" אך זה היה אקורד הסיום שלו בלהקה. לינוט וחבריו הבינו את מצבם, וידעו שצריך לשנות, הם הביאו לעמדת המפיק את טוני ויסקונטי שעבד זמן מה לפני כן עם דיויד בואי, ויסקונטי גיבש מחדש את הסאונד של הלהקה תוך שימת דגש על גיטרת הבס, ועידן את הסאונד המחוספס עם כלי מיתר, סקסופון, קלרינט, קלידים, וסינתי. בנוסף, דאג ויסקונטי לשים סוף לבילויים לתוך הלילה של הצמד חמד סקוט גורהם (הצטרף להרכב ב 74), ולינוט, והאלבום הרים את הלהקה חזרה מהקרשים, כאשר נכנס לטופ 40 של מצעד האלבומים בארה"ב, ולמקום הרביעי בבריטניה, וחיזק את הלהקה לקראת האלבום הבא "Black Rose" שנחשב לפסגת היצירה שלהם. מעבר להפקה של ויסקונטי, ולכישרון המתפרץ של לינוט, ראוי לתת את הדעת על יכולות התיפוף מעוררות הכבוד של בריאן דאוני (שימו לב לסינגל "Bad Reputation"), מתופף אנדרייטד בכל קנה מידה. עטיפת האלבום מדגישה את עומק הסכסוך בין רובו ללינוט, כאשר במקום רביעיה, התמונה שצייר סוטון קופר, מראה את שלושת חברי ההרכב ללא רוברטסון. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר