ב- 29 לאוגוסט 1994 שוחרר "Definitely Maybe", אלבום הבכורה של להקת "Oasis". מעבר לעובדה שמדובר באחד מאלבומי הבכורה הגדולים של שנות התשעים (וללא ספק היו לא מעט כאלה), יש לאלבום הזה חשיבות היסטורית רבה, שכן הוא מבין האלבומים שהובילו את גל ההתעוררות המחודשת של הלהקות האנגליות, אשר קרנם דעכה החל מהמחצית השניה של שנות השמונים. יש לזכור שהחל מסוף שנות ה-80 ובמיוחד מתחילת שנות ה- 90 האלטרנטיב והגראנג' מושלים בכיפה ומובילים את המהפכה המוזיקלית שמנקזת את מוזיקת השוליים אל תוך המיינסטרים. התהליך הזה מתרכז בעיקר באמריקה הצפונית, אשר היוותה באותה תקופה כר פורה שהצמיח רצף של אלבומי מופת של להקות שרק זמן קצר לפני כן נחשבו להקות שוליים. ההיסטוריה של המוזיקה בעידן המודרני מלמדת שמטוטלת השליטה בשוק המוזיקה נעה במהלך השנים בין שני צידי האוקיינוס כאשר בכל פעם השליטה עוברת מצד אחד לצד אחר. הבלוז שיצא מאמריקה והשפיע על להקות הרוק הבריטית בשנות ה- 60, הפלישה הבריטית לארה"ב שהצמיחה להקות רוק אמריקאיות חדשות, "הביץ' בויז" שהזינו ודחפו את הביטלס ולהיפך, הפרוטו-פאנק האמריקאי שהשפיע על מהפיכת הפאנק בבריטניה, ההבי מטאל שנולד באנגליה והת'ראש מטאל שקם בעברו השני של האוקיינוס. מי שיבחן את מידת ההשפעה והשליטה במהלך השנים יגלה כי במהלך שלושת העשורים משנות השישים ואילך היא היתה די מאוזנת, אפילו עם יתרון קל לשוק האנגלי, כך לפחות לדעתנו. ואולם, החל מסוף שנות השמונים קורה דבר אחר. השליטה הבריטית הולכת ומאבדת גובה בעוד האחיזה הצפון אמריקאית בשוק המוזיקה הולכת ומתגברת, כאשר בראשית שנות התשעים היא הופכת לכמעט מוחלטת. כאן לעניות דעתו נכנס האלבום נושא סיקורנו לתמונה והופך לאחד ממובילי ההתעוררות המחודשת של הלהקות הבריטיות. מיד עם יציאתו מזנק האלבום הישר למקום הראשון בבריטניה והופך לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר בממלכה המאוחדת. הוא מקפיץ את "אואזיס" היישר אל פסגת מוזיקת הרוק הבריטית בעודו מהווה את הטריגר שיצית ממלכה שלמה בהיסטריה שלא נראתה כמותה מאז ימי "הביטלס". אבל יותר מכך, לא רק שהאלבום הזה מהווה את תחילתה של המהפכה בבריטניה, אלא שהוא מוכר למעלה מ- 8 מיליון עותקים ברחבי העולם ומצליח לחדור גם לשוק האמריקאי, בעודו מסמן את ראשיתה של ההצלחה המסחררת של "אואזיס" גם בצידו השני של האוקיינוס. רק לצורך ההשוואה, אלבום הבכורה של "Suede" שיצא כשנה קודם לכן ונחשב לאחד מאלבומי הבריטפופ הראשונים מכר כ- 100,000 עותקים בלבד באנגליה. אם נהיה כנים, Liam Gallagher, Noel Gallagher וחבריהם לא המציאו את זרם הבריטפופ שכבש את בריטניה ואת העולם בשנות ה- 90, אבל הם בהחלט הצליחו היכן שאחרים נכשלו. המהפכה שהחלה במנצ'סטר של סוף שנות ה- 80 עם "The Stone Roses" וה- "Inspiral Carpets" שנואל גלאגר הפך בגיל 21 לטכנאי ופועל הבמה שלה, הלכה והתפשטה ברחבי הממלכה עם אלבומי בכורה של להקות כמו "Blur", "Manic Street Preachers" ו- "Suede", אשר למרות הצלחתן היחסית הן לא פרצו בגדול כפי שעשתה אואזיס עם אלבום הבכורה שלה. כאן המקום לציין, שהחדירה הבריטית הזו שהובילה "אואזיס" אל תוך השוק האמריקאי בשנות ה- 90, הביאה איתה גם שינוי באווירה ובסגנון. בעוד שהאלטרנטיב ובמיוחד הגראנג' היו ז'אנרים שביטאו בעיקר תחושות של זעם, תסכול, עצב, פחד ודיכאון, הרי שהמוזיקה שהביאה עימה "אואזיס" היתה הרבה יותר אופטימית הן מבחינת הדינמיקה והקצב והן מבחינת נושאי הכתיבה. השינוי הזה מומחש אפילו מכותרות השירים עצמם. שיר הפתיחה "Rock 'n' Roll Star" שהפך לנבואה שהגשימה את עצמה, הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום "Supersonic" שנואל סיפר שהזמן שלקח לו לכתוב אותו הוא הזמן שלוקח להקשיב לו, "Shakermaker" שהיה הסינגל השני והצליח אפילו יותר מקודמו או "Live Forever" שהושפע מהשיר "Shine a Light" של "הרולינג סטונס", כל אלה ואחרים לא מותירים מקום לספק, רוח רעננה וחדשה החלה מנשבת בשוק המוזיקה של שנות ה- 90, והיא לא בהכרח מונעת מעצב, כעס או דיכאון. האלבום המחוספס והישיר הזה יצר שורה ארוכה של להיטים שהזניקו את "אואזיס" לצמרת המוזיקה העולמית. הוא מככב בלא מעט רשימות ודירוגים שונים, ביניהם סקר של קוראי NME משנת 2006, שם הוא נבחר כאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים, אפילו לפני "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" של "הביטלס" שזכה במקום השני. אבל אם נניח לרגע את הדירוגים ואת נתוני המכירות בצד, הרי שיותר מכל, האלבום הזה ייזכר כאלבום שעורר מהפיכה, אלבום שהצליח להגדיר תקופה ולבטא את תחושותיו של דור שלם של צעירים בבריטניה של שנות ה- 90. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא שד טזמני, הוא מוזיקאי מוכשר, שחקן מטורף וקומיקאי שיגרום לכם לבכות!! קבלו את... צילום: Kevin Winter = ג'ק בלאק, נולד בתור תומאס ג'ייקוב בלאק ב-28 באוגוסט 1969, בנם של מהנדסי הלוויין תומס וויליאם בלאק וג'ודית לאב כהן. הוא גדל בסנטה מוניקה, קליפורניה. = בלאק גדל כיהודי, הוא למד בבית ספר עברי וקיים בר מצווה. הוא למד בבית הספר פוסידון, בית ספר יסודי פרטי הידוע בחינוך המתקדם שלו, ולאחר מכן הלך לבית הספר לאמנויות ולמדעים ב-Crossroads בסנטה מוניקה. = הוריו של בלאק התגרשו כשהוא היה בן 10, ואביו הפסיק אז לעסוק ביהדות. הוא עבר לקלבר סיטי עם אביו וביקר לעתים קרובות בבית אמו. = בשנת 1987, בלאק הצטרף ל"Actors' Gang", להקת תיאטרון שהוקמה על ידי סטודנטים ב-UCLA, והופיעה במגוון הפקות במה. במהלך שיעור משחק, בלאק פגש את Kyle Gass, שחקן ומוזיקאי. = הם הקימו את צמד הרוק הקומי "Tenacious D" ב-1994, כשהם מציגים את כישרונותיהם המוזיקליים והקומיים באמצעות שילוב של מוזיקה ומערכונים. אבל נחזור לזה בהמשך... = בלאק זכה להכרה על תפקידיו בסרטים שונים, ולעתים קרובות הביא את סגנונו הקומי הייחודי לדמויות שגילם. את הפריצה הגדולה שלו בעולם הקולנוע הוא קיבל בסרט High Fidelity" (2000)", בו שיחק תפקיד משנה בלתי נשכח. = ב-1995 וב-1996, הוא זכה לתפקידים חוזרים בסדרת המערכונים "Mr. Show" של HBO. מה שיהווה מאוחר יותר את הבסיס למערכונים של "Tenacious D". = הסרט School Of Rock" (2003)" סימן אבן דרך משמעותית בקריירה שלו, והפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר של בלאק, בו הוא גילם מוזיקאי שמתחזה למורה מחליף ומקים להקת רוק עם תלמידיו. צילום: Movie Poster = הוא המשיך לככב בשילוב של סרטי קומדיה והרפתקאות, כמו "Nacho Libre" (2006), "Tropic Thunder" (2008), "Gulliver's Travels" (2010), "Jumanji" (2017), ועוד רבים, רבים וטובים!! = בלאק היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב, וב-18 בספטמבר 2018, הוא נכנס לשדרת הכוכבים של הוליווד. = הוא דיבב את דמותו של "פו" בסדרת הסרטים המצליחה "קונג פו פנדה" (2008-2016) שיותר מאוחר גם הפכה לסדרת טלוויזיה. = עכשיו נחזור ל"Actors' Gang", בלאק וגאס החלו לעבוד יחד ויזמו מספר מערכונים יחד, מה שהפך אותם מהר מאוד לצמד הקומי בקבוצת התיאטרון. השניים גם גילו שיש להם אהבה חזקה ומשותפת למוזיקה ובשנת 1994 הם הקימו יחד את "Tenacious D", צמד רוק קומי הידוע בטקסטים ההומוריסטיים והפרובוקטיביים שלו. = השם של הצמד נגזר מ"tenacious defense", ביטוי המשמש את שדרי הספורט בכדורסל של ה-NBA וולט פרייז'ר ומארב אלברט כדי לתאר מיצוב הגנתי חזק בכדורסל. = בתחילת שנות ה-90 השניים החלו לכתוב מוזיקה משלהם. את השיר הראשון שלהם הם כתבו אחרי שבלאק נזרק על ידי חברתו, מליסה, וזה היה שיר לא קומי. = השיר השני שלהם נוצר כשבלאק הקשיב לשיר "One" של מטאליקה ואמר לגאס שזה "השיר הכי טוב בעולם". גאס אמר לבלאק שהם לא יכולים לכתוב את השיר הכי טוב בעולם, אבל בלאק התחכם ואמר שהם יכולים "לכתוב מחווה". כשהשיר הושלם, הם "ידעו שיש להם משהו טוב בידיים". השיר גרם לצמד לממש את הפוטנציאל הקומי והמוזיקלי שלו. = הצמד החל להופיע בברים מקומיים, ב"Actors' Gang" וב"בר AI's" המפורסם, וצבר תאוצה בסצנת המוזיקה של לוס אנג'לס. = בלאק הצהיר שהוא לא למד גיטרה עד שהיה "בסביבות בן 23", ולכן היה מבקר בקביעות בדירת הסטודיו של גאס. שניים סגרו עסקה שגאס ילמד את בלאק לנגן בגיטרה בתמורה לאוכל, בעיקר מרשת המזון המהיר "Jack In The Box". = ההופעות הגדולות הראשונות שלהם היו כמופע פותח ללהקת "Tool" בשנת 1995 כאשר מיינרד ג'יימס קינן ראה את הצמד בתוכנית "Mr. Show" והזמין אותם לפתוח בהופעות שלהם בקליפורניה. = בשנת 1997, בזמן שהצמד כבר הפך פופולרי בסצנת המוזיקה של לוס אנג'לס, הם ביצעו הופעות קבועות במועדון המפורסם The Viper Room. פיט שטאל, סולן להקת "Scream", עבד באותה תקופה במועדון והפך למעריץ של השניים. סטאל הזמין את חברו Dave Grohl לבוא לראות את "Tenacious D", וזו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה!! = זה הוביל להופעה שלהם בקליפ "Learn to Fly" של Foo Fighters. = באותה שנה הם הקליטו את השירים הראשונים שלהם "Tribute", "Kyle Quit the Band", "Krishna" ו-"History" והוציאו אותם בקלטת דמו בשם "Tenacious Demo". הם הפיצו אותה לחברות תקליטים שונות, עד ש-HBO הציע להם תוכנית טלוויזיה המבוססת על הקלטת ועבודתו של בלאק בתוכנית "Mr. SHow". זו הייתה סדרת טלוויזיה בת שלושה פרקים ששודרה בין השנים 1997 ל-2000. = הפופולריות של "Tenacious D" עלתה עוד יותר בסוף שנות ה-90 כשהם החלו לצאת לסיבובי הופעות כמופע פותח ללהקות ענקיות כמו: Pearl Jam, Beck, Foo Fighters ועוד. = במאי 2000, "Tenacious D" חתמו בלייבל Epic Records. כשהמוניטין של בלאק גדל עקב תפקידיו בסרטים, הלהקה עבדה על הקלטת אלבומה הראשון עם המפיקים The Dust Brothers. = בשנת 2001, הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Tenacious D". השיר "Wonderboy" היה הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, ואחריו "Tribute". עבור האלבום הם גייסו את עזרתם של Dave Grohl על התופים, Page McConnell על הקלידים, Warren Fitzgerald על הגיטרות ו-Steven Shane McDonald על הבס. = מההתחלה היה לשניים חלום ליצור סרט שמבוסס על "Tenacious D" ובשנת 2000 החלום החל לרקום עור וגידים, הם התחילו לעבוד על התסריט בסוף שנת 2000 וב-2003 הם חתמו עם "New Line Cinema" להפקת הסרט. הצילומים החלו ב-2004 כשלבימוי הסרט נבחר ליאם לינץ', במאי הקליפים של הלהקה. הסרט "Tenacious D in the Choice of Destiny" יצא בנובמבר 2006 וכלל הופעות אורח של Ronnie James Dio, Dave Grohl, Ben Stiller, ו-Meat Loaf. = הסרט היה "box office bomb" ענקית (שזה בעצם כישלון מסחרי ענק), הוא הכניס 8 מיליון דולר בארה"ב ובקנדה ובסך הכל 13 מיליון דולר ברחבי העולם, כשהוא נופל הרבה מתקציב ההפקה שעמד על 20 מיליון דולר פלוס 40 מיליון דולר עלויות שיווק, כשלון מסחרי טוטאלי!! אבל מספר שנים אח"כ הוא הפך לסרט פולחן בקרב חובבי מוזיקת רוק ומטאל. = הצמד הוציא את אלבומם השני "The Pick of Destiny" שהיה פסקול הסרט, בשנת 2006. האלבום הופק על ידי ג'ון קינג, וכלל שיתוף פעולה מצד השחקנים שהתארחו בסרט. הוא הגיע למקום ה-8 במצעד הבילבורד 200. = לאחר יציאת האלבום Tenacious D יצאו לסיבוב ההופעות "The Pick of Destiny Tour", בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד. לאחר שנים של ביצוע הופעות אקוסטיות כשהשניים לבד על הבמה עם הגיטרות שלהם, סיבוב ההופעות הזה סימן את תחילתה של ההופעה המטורפת והמפורסמת שכוללת להקה שלמה על הבמה והורחבה לאפקטים מטורפים, פירוטכניקה, שלל גמויות ותחפושות וכמובן גם מערכונים הומוריסטיים ששזורים בין השירים. אגב, גם בארץ יודעים לעשות את זה טוב מאוד, תאמינו לנו, כנסו ל: Bring Tenacious D to Israel (Photo: musikexpress.de) = בנובמבר 2008 הוציאה הלהקה את אלבום הווידאו "The Complete Master Works 2". האלבום כולל קטעים מהופעות הלהקה בתיאטרון פרמאונט בסיאטל, וושינגטון, במהלך סיבוב ההופעות The Pick of Destiny. המהדורה כוללת גם סרטוני בונוס רבים וצילומים מסיבוב ההופעות "D Tour: A Tenacious Documentary". = במאי 2015 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השלישי שלה "Rize of the Fenix". האלבום מציין את חזרתם של ג'ון קונסקי (גיטרה חשמלית), ג'ון ספייקר (בס), ודייב גרוהל (תופים). האלבום היה מועמד לפרס גראמי לאלבום הקומדיה הטוב ביותר בשנת 2013. = בספטמבר 2018 הצמד הוציא את סדרת האנימציה "Tenacious D in Post-Apocalypto". זוהי סדרת אנימציה בת 6 פרקים שיצאה דרך ערוץ היוטיוב של הלהקה. הפרויקט הורכב על ידי בלאק שצייר פיזית כל פריים עם טושים ומחברות, כאשר הבסיסט והמפיק הוותיק של Tenacious D, ג'ון ספייקר, סורק ומעביר את התמונות לדיגיטל ומייקל מולינה מוסיף צבע בסוף התהליך. = בנובמבר 2018 "Tenacious D" הוציאו את אלבומם הרביעי "Post-Apocalypto" שליווה את סדרת האנימציה. וגם באלבום הזה השתתפו החברים מהאלבומים הקודמים שתרמו להקלטות. = בדצמבר 2018, בלאק יצר ערוץ יוטיוב בשם "Jablinski Games". בתוך שבעה ימים בלבד לאחר שנוצר הערוץ, הוא צבר בסיס מנויים העולה על מיליון. התוכן המוצג בערוץ זה כולל בדרך כלל וולוגים ללא תסריט בהשתתפות בלאק ושני בניו, כמו גם חומרים הקשורים למשחקי מחשב. המניע העיקרי מאחורי יצירת הערוץ של היה הרצון של בלאק לטפח קשר חזק יותר עם בנו, שתורם באופן פעיל כצלם הווידאו והעורך של הערוץ. = בשנת 2023 בלאק דיבב את Bowser בסרט "The Super Mario Bros. Movie" וביצע את השיר "Peaches" שהפך לאחד השירים המפורסמים של הסרט. = ביולי 2024 במהלך הופעה של "Tenacious D" באוסטרליה, גאס חגג יום הולדת 64 על הבמה. כשג'ק הגיש לו את העוגה לכבות את הנרות, גאס הביע משאלה ואמר “Don’t miss Trump next time", בהקשר לנסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ, יום קודם לכן. הסרטון של הארוע הפך ויראלי מהר מאוד והביא לביקורת קשה כלפי גאס שתואר כמעודד אלימות והרג. מספר ימים לאחר מכן ג'ק הודיע בטוויטר שכל התוכניות של הצמד מופסקות לאלתר, כולל סיבוב ההופעות שרק התחיל. = באפריל 2025 יצא הסרט "A Minecraft Movie" המבוסס על משחק הוידאו המפורסם "Minecraft". ג'ק משחק בתפקיד "סטיב", לשעבר, איש מכירות לידיות דלתות שחי כבר שנים ב "Overworld". ג'ק יחד עם במאי הסרט ג'ארד הס כתבו את השיר "‏Steve's Lava Chicken" לפסקול הסרט. השיר משמש כג'ינגל לסצנה שבה סטיב, מבשל תרנגולת חיה על ידי כך שהוא שופך עליה לבה. אורכו של השיר הוא 34 שניות בלבד ובזכות זה הוא שבר שיא, בתור השיר הקצר ביותר שנכנס למצעד ה-Billboard Hot 100 ולמצעד הסינגלים הבריטי. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאוגוסט, 2007, "Heaven & Hell" (תכלס "Black Sabbath") הוציאו את אלבום ההופעה "Live from Radio City Music Hall". האלבום "Live from Radio City Music Hall" של "Heaven & Hell" הוא יותר מסתם אלבום הופעה חיה. הוא עדות להמשכיות של אחד ההרכבים האדירים בתולדות ההבי מטאל. האלבום שיצא לאור בשנת 2007, הוקלט במהלך הופעה שנערכה ב-30 במרץ 2007, באחד הלוקיישנים האייקונים בניו יורק, Radio City Music Hall. האלבום וה-DVD הנלווה מציעים "חלון ראווה" דרכו ניתן להביט בקסם המתרחש כאשר מוזיקאים אגדיים מתאחדים כדי לבצע כמה מהשירים המפורסמים ביותר בהבי מטאל. ההרכב "Heaven & Hell" הינו בגדר "אותה גברת בשינוי אדרת" של הרכב Dio הקלאסי "Black Sabbath", אשר הקליט שלושה מהאלבומים הנערצים ביותר של הלהקה: "Heaven And Hell" (1980)" (עם המתופף Bill Ward), Mob Rules" (1981)", ו- Dehumanizer" (1992)". ההרכב שמובל על-ידי הזמר האדיר Ronnie James Dio, עם Tony Iommi בגיטרה, Geezer Butler בבס, ו- Vinny Appice בתופים, פעם בזמנו תחת השם "Black Sabbath" אבל הייתה לו זהות מובהקת וייחודית משלו. הופעת האיחוד ב- Radio City Music Hall שמתועדת באלבום הזה הזכירה למעריצים ולמבקרים כאחד את הכימיה הייחודית שהפכה את ההרכב הזה למיוחד כל-כך. אבל לא רק! היא הזכירה לחברי ההרכב כמה טוב הם יודעים לעבוד יחד והובילה לאלבום אולפן מלא בחומרים חדשים שיצא שנתיים לאחר מכן. הסטליסט באלבום הוא חלומו של כל מעריץ של ההרכב. הוא שואב את המיטב משלושת אלבומי "Black Sabbath" מתקופת Dio, ובמקביל כולל שתיים מתוך שלוש הרצועות החדשות שהוקלטו במיוחד עבור האוסף "Black Sabbath: The Dio Years" שיצא מוקדם יותר באותה שנה - "The Devil Cried" ו- "Shadow of the Wind". ההופעה נפתחת עם "E5150" האטמוספרי מהאלבום "Mob Rules" שמתחבר אל "After All (The Dead)", מתוך "Dehumanizer" וכבר ברור לכל שהלהקה נותנת את הטון לערב של מטאל כבד שמבוצע בצורה מופתית. רצועות כמו "The Mob Rules", "Children of the Sea" ו- "Heaven and Hell" מזכירים לנו את היכולת של הלהקה למזג מלודיה עם ריפים אפלים ועוצמתיים. "Sign of the Southern Cross" המהפנט ו- "Die Young" הנצחי בולטים במיוחד, כשהם חוזרים ומציגים את המנעד הקולי יוצא הדופן של דיו (גם בגילו המופלג ובהופעה חיה) ואת סאונד הגיטרה האייקוני של איומי. אבל ההופעה החיה הזו לא רק חגגה את העבר המופתי של הלהקה, אלא גם בישרה את העתיד. הכימיה והאנרגיה שהוצגו ב- Radio City Music Hall הניחו את הבסיס למה שיהפוך לאלבום האולפן האחרון של הלהקה, "The Devil You Know" שיצא בשנת 2009. הצלחת האיחוד והתגובה החיובית המוחלטת מצד מעריצים ומבקרים היוו השראה ללהקה לחזור לאולפן ולהקליט אלבום שלפ עם חומרים חדשים. "The Devil You Know" ימשיך להציג כמה מהחומרים האפלים והכבדים ביותר שהלהקה הפיקה אי פעם, עם רצועות כמו "Bible Black" ו-"Fear" והביצוע החי של "The Devil Cried" ו- "Shadow of the Wind" בהופעה הזאת מספק הצצה לסאונד המתפתח של הלהקה שימומש באלבום האולפן שיצא שנתיים מאוחר יותר. האלבום "Live from Radio City Music Hall" יספק בוודאי הנאה מובטחת לאלו שמעריכים את אלבומי "Black Sabbath" מתקופת דיו. הוא מציג אמנם להקה מתבגרת אך הוא מוכיח שהיא עדיין בשיא תפארתה, ומספק סטליסט מאוזן שהוא גם חגיגה של העבר המפואר שלה וגם הצהרה חזקה על הרלוונטיות המתמשכת שלה. זו לא רק הופעה, זו חתיכת היסטוריה, שכן האלבום הזה משמש כגשר ל- "The Devil You Know", ומציע למעריצים טעימה אחרונה מהיכולת חסרת התקדים של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

יצא לאור ב-28 באוגוסט 2001, "Iowa" הוא אלבום שהגדיר מחדש את גבולות הקיצוניות של המטאל המודרני והפך את "Slipknot" לאחת מהכוחות העוצמתיים והמבעיתים ביותר בעולם המוזיקה. טכני יותר מאלבום הבכורה שלהם, "Iowa" נחשב לאלבום הכבד והאפל ביותר של הלהקה. לאחר ההצלחה הבלתי צפויה של אלבום הבכורה משנת 1999 שנשא את שם הלהקה "Slipknot", תשעת החברים עטויי המסכות מ-Des Moines נזרקו מתוך הכאוס של מחתרת המטאל הישר ל-MTV, ל-Ozzfest ולאולמות ענק ברחבי העולם. הם הפכו לכוכבי מטאל והתהילה רק חידדה את זעמם. באוקטובר 2000 המתופף Joey Jordison והבסיסט Paul Gray כבר החלו בכתיבת חומר חדש, בעוד שאר חברי הלהקה ניסו להתאושש ממסע ההופעות הבלתי נגמר. ב-17 בינואר 2001 התאחדה הלהקה מחדש ונכנסה ל-"Sound City Studios" שבלוס אנג'לס. המפיק Ross Robinson, שכבר הפיק את אלבום הבכורה שלהם, חזר שוב כדי ללכוד את הזעם שלהם, למרות שהיה בתקופת החלמה מתאונת אופנוע שהותירה אותו עם שבר בגב. הוא חזר לאולפן כבר יום לאחר הטיפול בבית החולים, מזרים את כאבו לתוך ההקלטות, והלהקה ניזונה מהאינטנסיביות שהביא עימו. ההקלטות החלו באופן רשמי ב-22 בינואר ונמשכו עד ל-16 במרץ והאווירה... היא הייתה רעילה!!! Shawn Crahan הודה מאוחר יותר: "הקלטת Iowa הייתה גיהנום, רציתי להרוג את עצמי." Corey Taylor סיפר כי "לא היה שום דבר שמח ב-Iowa," וציין שאלכוהול, סמים, בעיות ניהול והקפיצה הפתאומית לתהילה כילו את הלהקה. זה היה גם האלבום הראשון שבו הגיטריסט Jim Root מילא תפקיד מרכזי, לאחר שהצטרף בשלב מאוחר להקלטת אלבום הבכורה. רוט תיאר את החוויה כמרגשת אך גם מפחידה, כשעמד תחת לחץ עצום מהגיטריסט Mick Thomson להוכיח את עצמו. צילום: Blunt Mag הסשנים נודעו לשמצה בשל הקיצוניות שאליה דחפה הלהקה את עצמה. קורי הכניס את עצמו במכוון לעינויים עצמיים כדי ליצור את הביצועים המחרידים ביותר. בזמן הקלטת שיר הנושא שסוגר, הוא התפשט עירום, הקיא על עצמו וחתך את גופו ברסיסי זכוכית, ומאוחר יותר הסביר שהוא היה צריך לפרק את עצמו לחלוטין כדי ליצור משהו גדול. Sid Wilson, שהיה הרוס ממות סבתו, חווה התמוטטות מוחלטת במהלך שיר הפתיחה, צרחותיו הוכנסו לשיר הפותח "(515)". זה היה כאב טהור שתועד בקלטת. אז בואו נתחיל עם האימה!!! שיר הפתיחה "515" הוא פחות שיר ויותר התקף פאניקה. הצרחות, הרעש וההתנשפויות של וילסון, הכינו את הבמה להתפרצות שבאה לאחר מכן. "People = Shit" בועט בדלת, מניפסט של שנאת אנשים עם מכות אימה של ג'ואי וגיטרות מנסרות של מיק וג'ים מתנגשות בארס הטהור של טיילור. השיר "Disasterpiece" הוא גם אהוב הקהל וגם אחת מהיצירות האכזריות ביותר של הלהקה, מלאה בארס ובגרוב בלתי מתפשר שהופך אלימות לטקס פולחני. "My Plague", שזכה לחשיפה נוספת בזכות הופעתו בפסקול של "Resident Evil", מוסיף לבלגן ווייב כמעט אינדסטריאלי, ומוכיח שגם בתוך הטירוף "Slipknot" ידעו לייצר משהו קליט בצורה מעוותת. השיר "Everything Ends" שומר את הניהיליזם ברמה המקסימלית, כאשר קורי יורק מילים שנשמעות כמו פתק התאבדות המולבש על ספיד מטאל. אחריו מגיע "The Heretic Anthem", עם הקריאה הידועה לשמצה “If you’re 555 then I’m 666,” המהווה קריאת קרב למעריצי הלהקה שנקראים "Maggots" ואחד הרגעים האייקוניים ביותר בהופעות החיות שלהם. לא כל רצועה באלבום מנוגנת במהירות מסחררת. "Gently", גרסה מחודשת לשיר שבוצע לראשונה בדמו משנת 1996 "Mate. Feed. Kill. Repeat.", מאיט את הקצב ונשען על אווירה ועל תחושת איום זוחלת. במקביל, "Skin Ticket" זוחל דרך בוץ חונק, כשהמילים של קורי משקפות הרס עצמי בכנות מצמררת. השיר "Left Behind" בולט כאחד הרגעים הנגישים ביותר באלבום, ואף זכה להשמעות ברדיו, אף על פי שהוא נוטף ייאוש. הוא הראה שהלהקה יודעת לשלב מלודיה מבלי לוותר על הכובד. רצועת הסיום ושיר הנושא "Iowa" היא ירידה סלולה בת חמש־עשרה דקות היישר לגיהנום. בנויה על חזרתיות, פידבק וצרחות מעונות, היא פחות שיר ויותר מבחן סיבולת. לפי הדיווחים, קורי הקליט את השירה כשהוא עירום, חותך את עצמו ומקיא באולפן. האלבום מסתיים לא בניצחון אלא בקריסה!! עם יציאתו, "Iowa" נכנס למקום השלישי במצעד ה-Billboard 200 וכבש גם את הפסגה בבריטניה, וזאת למרות שמדובר באחד האלבומים המחוספסים ביותר, אלבום שהגיע להצלחה מסחרית כה גדולה. המבקרים נחלקו, היו שפסלו אותו כ"רעש טהור" ואחרים היללו אותו כיצירת מופת של קיצוניות. עם השנים מעמדו רק התחזק, ורבים מהמעריצים ואתרי המוזיקה רואים בו את ההצהרה המגדירה את "Slipknot" בעוצמה טהורה. עטיפת האלבום מטרידה בדיוק כמו המוזיקה שבו. היא מציגה ראש כרות של טלה בצילום תקריב חד, גופו חסר חיים על רקע שחור מוחלט. הקונספט נולד מהחזון האפל של שון ובוצע על ידי המנטור שלו לצילום Stefan Seskis, שצילם בפולארויד את "Eeyore", העז שדמותה הפכה לעטיפה האייקונית. הבחירה הייתה מכוונת, כסמל לקורבן, ריקבון והמציאות הגרוטסקית שהלהקה חוותה באותה תקופה. בשנים שלאחר יציאתו הפך "Iowa" לטקס מעבר עבור מעריצי מטאל. זה היה האלבום שהוכיח שהצלחה מסחרית יכולה להתקיים לצד ברוטאליות חסרת פשרות, ושימש השראה לאינספור להקות בז’אנרים כמו מטאלקור, דת’קור ונו-מטאל לדחוף את גבולות הסגנון. ציון עשרים השנה ליציאתו בשנת 2021 נחגג במהדורות מיוחדות, הופעות מחווה וסקירות מחודשות, שחיזקו את מעמדו כאחד האלבומים הכבדים ביותר שיצאו מחברת תקליטים גדולה. שירים כמו "People = Shit" ו-"The Heretic Anthem" ממשיכים להיות אבני יסוד בהופעות של "Slipknot", כשהם שומרים על אותה עוצמה מפחידה גם עשרות שנים לאחר מכן. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Royal Blood" חוזרת עם סינגל חדש בשם "Ten Over Ten", הסינגל הראשון מתוך אלבומה החדש "Dead Company". האלבום יהיה החמישי של הצמד הבריטי וצפוי לצאת ב-13 בנובמבר דרך Warner Records, שלוש שנים אחרי "Back To The Water Below" משנת 2023. Mike Kerr ו-Ben Thatcher החלו לעבוד על האלבום במהלך 2025, אחרי תקופה שבה הלהקה הורידה הילוך מפעילות. השניים סיפרו כי הפעם חזרו לכתיבה משותפת בחדר החזרות, עם דגש על נגינה מהירה וכבדה יותר ועל שירים שנכתבו גם מתוך מחשבה על הבמה. להקת "Stand Atlantic" הוציאה סינגל חדש בשם "EDGE OF VEGAS", הסינגל השלישי מתוך אלבומה הבא "GODBREATH". האלבום החמישי של הלהקה האוסטרלית צפוי לצאת ב-23 באוקטובר דרך Virgin Music Group, קצת יותר משנתיים אחרי "WAS HERE" משנת 2024. המוזיקאית Cenobia הכריזה על EP הבכורה שלה, "Lethal Devotion", שייצא ב-18 בספטמבר דרך Fearless Records. במקביל להכרזה היא הוציאה סינגל ראשון בשם "Swallowed By The World"הסינגל עוסק באובססיה ובמאבקים פנימיים, וממשיך את הסיפור והמיתולוגיה ש-Cenobia בונה סביב הפרויקט מאז שהציגה אותו לראשונה ב-2025. להקת "Mallory Knox" חוזרת עם הסולן המקורי Mikey Chapman ומשחררת סינגל חדש בשם "Afterglow". זהו השיר החדש הראשון של הלהקה מאז אלבומה הרביעי "Mallory Knox" מ-2019, וההקלטה הראשונה שלה עם Chapman מאז שעזב את ההרכב ב-2017. צ'פמן חזר להופיע עם "Mallory Knox" במסגרת הופעות האיחוד ב-Slam Dunk ב-2024, וכעת האיחוד ממשיך גם עם מוזיקה חדשה. לדבריו, "Afterglow" היה השיר הראשון שהוא, המתופף Dave Rawling והגיטריסט James Gillett כתבו יחד לאחר שהחליטו לחזור ליצור כלהקה, והוא משקף את ההתרגשות והתקווה שליוו את החזרה לפעילות. המוזיקאית RØRY הוציאה סינגל חדש בשם "SWALLOW", הסינגל האחרון מתוך אלבומה השני "BLOODLETTING". האלבום צפוי לצאת ב-11 בספטמבר דרך הלייבל העצמאי שלה SADCØRE RECORDS, ויגיע כשנה וחצי אחרי אלבום הבכורה "RESTORATION" מ-2025. "SWALLOW" עוסק בהתמודדות עם אבל ובתחושה של להיות לכודים בין הרצון להמשיך לחיות לבין הגעגוע לאדם שאבד. המוזיקאית LØLØ הוציאה סינגל חדש בשם "pretty little wreck", השיר החדש הראשון שלה מאז יציאת אלבומה השני "god forbid a girl spits out her feelings!" באפריל. השיר עוסק בקבלה של הצדדים המבולגנים והלא מושלמים בעצמך, במקום לנסות להסתיר אותם או להתנצל עליהם. להקת "Amon Amarth" הוציאה סינגל חדש בשם "Eight Legs Of Thunder", הסינגל האחרון מתוך אלבומה הבא "The Allfather Awakens". האלבום ה-13 של הלהקה השוודית צפוי לצאת ב-2 באוקטובר דרך Metal Blade Records, ויגיע ארבע שנים אחרי "The Great Heathen Army" משנת 2022. השיר "Eight Legs Of Thunder" הוא הרצועה השנייה באלבום ונכתב בהשראת Sleipnir, הסוס בעל שמונה הרגליים מהמיתולוגיה הנורדית שעליו רוכב Odin. השיר מגיע אחרי "We Rule The Waves", "Upphaf" ו-"Gjallarhorn", שכבר נחשפו מתוך האלבום. להקת "Comeback Kid" הכריזה על אלבומה השמיני "Chosen Hell", שייצא ב-6 בנובמבר דרך SharpTone. במקביל להכרזה הוציאה הלהקה את שיר הנושא "Chosen Hell", שעוסק בבחירות שאנחנו עושים ובמצבים שבהם אנחנו יודעים שהבחירה שלנו פוגעת בנו. האלבום הופק יחד עם Will Putney ויכלול 11 שירים, בהם גם שני שיתופי פעולה: Courtney LaPlante מלהקת "Spiritbox" תתארח ב-"Shedding Season", ו-Brendan Garrone מלהקת "Incendiary" יתארח ב-"Yesterday’s Gone". להקת "Imminence" הוציאה סינגל חדש בשם "If Not Now, When", הסינגל השלישי מתוך אלבומה הבא "Axis Mundi". האלבום השישי של הלהקה השוודית צפוי לצאת ב-2 באוקטובר דרך Sumerian Records, ויגיע אחרי "The Black" משנת 2024. "If Not Now, When" מציג צד מעט שונה של "Imminence", עם השפעות של רוק אלטרנטיבי משנות ה-90 לצד הסאונד הסימפוני והמטלcore שמזוהה עם הלהקה. להקת "Hatebreed" הוציאה סינגל חדש בשם "Fatal Paradox", שיר הנושא מתוך אלבומה הבא. "Fatal Paradox" הוא הסינגל השני מתוך האלבום, אחרי "Kill Count Increase" שיצא בחודש שעבר, והוא עוסק בדיכוי, חזרה על טעויות מההיסטוריה ובאופן שבו אמפתיה יכולה להפוך לכלי פוליטי. האלבום "Fatal Paradox" צפוי לצאת ב-6 בנובמבר דרך BLKIIBLK ויכלול 11 שירים. זה יהיה האלבום הראשון של "Hatebreed" מזה שש שנים, והמשך ל-"Weight of the False Self" שיצא ב-2020. להקת "Polyphia" הכריזה על אלבומה החמישי "BE NOT AFRAID", שייצא ב-23 באוקטובר דרך Rise Records. במקביל להכרזה הוציאה הלהקה סינגל חדש בשם "Power In The Blood", שמגיע אחרי "CAN YOU FEEL IT", השיר שסימן את חזרתה עם מוזיקה חדשה לאחר ארבע שנים. "BE NOT AFRAID" נכתב במהלך 2024 ו-2025, כאשר חבריהלהקה שינו הפעם את תהליך העבודה וכתבו יחד בחדר במקום להגיע עם רעיונות שנוצרו בנפרד. להקת "Queens Of The Stone Age" הכריזה על אלבומה התשיעי "Perfecth", שייצא ב-30 באוקטובר דרך Matador Records. במקביל להכרזה הוציאה הלהקה סינגל חדש בשם "Insignificant Other", שמגיע אחרי "Easy Street" שכבר נחשף מתוך האלבום. "Perfecth" יכלול תשעה שירים ויהיה אלבום האולפן הראשון של "Queens Of The Stone Age" מאז "In Times New Roman..." משנת 2023. Josh Homme סיפר כי שירי האלבום עוסקים בצורות שונות של אהבה, וכי כל שיר נועד להישמע כאילו הוא מגיע מעולם אחר. להקת "Jools" הוציאה סינגל חדש בשם "Wherever I Go, There I Am", המוזיקה החדשה הראשונה שלה מאז אלבום הבכורה "Violent Delights" שיצא ב-2025. הסולנית Kate Price סיפרה שהשיר נכתב בחדרי מלון בזמן סיבובי ההופעות של הלהקה, בתקופה שבה חבריה ניסו לעכל את ההתקדמות המהירה והמעבר להופעות גדולות יותר. לדבריה, השיר עוסק בהבנה שאי אפשר לברוח מפחדים ושבשלב מסוים צריך להתמודד איתם. להקת "Miss May I" הוציאה סינגל חדש בשם "Death Threat", מתוך אלבומה הבא "No Place For Me". האלבום צפוי לצאת ב-2 באוקטובר דרך Solid State Records, ויגיע ארבע שנים אחרי "Curse of Existence" משנת 2022. "Death Threat" מצטרף לשירים "Sanctuary", "Hand Me A Halo", "Pray For Silence" ו-"Die On The Vine" שכבר נחשפו לקראת האלבום החדש. הסולן Levi Benton סיפר כי השיר עוסק במצב שבו אדם משתמש בחולשות ובצדדים האפלים שלך נגדך, ובדרך לצאת מאותה תחושת מחנק רגשית. להקת "Nickelback" הוציאה סינגל חדש בשם "Leave Me Behind", הסינגל השלישי מתוך אלבומה הבא "Everything Under The Sun". האלבום ה-11 של הלהקה הקנדית צפוי לצאת ב-30 באוקטובר דרך Virgin Music Group, ארבע שנים אחרי "Get Rollin'" משנת 2022. להקת "Oceanfloor" משחררת את הסינגל החמישי מתוך אלבום הבכורה המתקרב שלה, "Out of Spite". הסינגל החדש מציג צד שונה מהשירים שהוציאה הלהקה עד כה, עם השפעות נו-מטאל ורוק אלטרנטיבי של שנות ה-2000, לצד גיטרות מלוכלכות ושילוב בין אלמנטים אלקטרוניים לשירה גולמית. "Out of Spite" נבנה מתוך מגוון השפעות שמגיעות מטריפ-הופ ופרוגרסיב מטאל ועד פולק-פופ, כאשר בבסיס תהליך הכתיבה של "Oceanfloor" עומד עיקרון פשוט: כל שיר צריך לעבוד קודם כל עם גיטרה ושירה בלבד. מה שהתחיל כפרויקט חד-פעמי של יותם גרוסו ובן כהן במטרה להפיק שישה שירים, התפתח בהמשך ללהקה ולאלבום בכורה מלא. להקת "Beartooth" מוציאה את אלבומה החדש והשישי "Pure Ecstasy" ב-28 באוגוסט דרך Fearless Records. האלבום מגיע כמעט שלוש שנים אחרי "The Surface" משנת 2023, והוא גם האלבום הראשון של "Beartooth" במסגרת הלייבל Fearless Records. כיילב שומו תיאר את האלבום כיצירה האישית והכנה ביותר שכתב, כשהשירים עוסקים בקבלה עצמית, שינוי והתמודדות עם העבר. בהפקת האלבום השתתף גם Jordan Fish, ובשיר הנושא לקח חלק Misha Mansoor מלהקת "Periphery". להאזנה ב: Spotify להקת "Dinosaur Jr." מוציאה את אלבומה החדש "There Near" ב-28 באוגוסט דרך Jagjaguwar. זהו אלבום האולפן ה-13 של הלהקה והשישי מאז האיחוד של J Mascis, Lou Barlow ו-Murph ב-2005. הוא מגיע חמש שנים אחרי "Sweep It Into Space" משנת 2021. "There Near" כולל 11 שירים, בהם הסינגלים "Several Got Away" ו-"Blowin' Up", והוקלט במהלך כשנה ב-Bisquiteen Studio של Mascis באמהרסט, מסצ'וסטס. להאזנה ב: Spotify להקת "In This Moment" מוציאה את אלבומה החדש והתשיעי "Witch" ב-28 באוגוסט דרך Better Noise Music. האלבום מגיע כמעט שלוש שנים אחרי "Godmode" משנת 2023, והוא הראשון של הלהקה במסגרת Better Noise Music. האלבום כולל 11 שירים, בהם "Crawl" ו-"Sleeping With The Enemy", לצד שיתופי פעולה עם Rory Rodriguez מלהקת "Dayseeker" בשיר "I Want To Believe" ועם Kim Dracula ב-"Heretic". להאזנה ב: Spotify להקת "Mastodon" מוציאה היום את אלבומה החדש "Marrow Deep" דרך Loma Vista Recordings. זהו אלבום האולפן התשיעי של "Mastodon", והוא מגיע כמעט חמש שנים אחרי "Hushed and Grim" משנת 2021. זהו גם האלבום הראשון של הלהקה ללא הגיטריסט והמייסד Brent Hinds. להאזנה ב: Spotify להקת "Walkways" מוציאה היום את אלבומה החדש שנקרא "A Reminder". זה אלבומה השלישי הכולל 13 קטעים שמגיע 7 שנים אחרי אלבומה הקודם "Bleed Out, Heal Out". הלהקה מגדירה אותו כאלבום האישי והנחוש ביותר שלה עד היום, שעוסק בהתמודדות עם טראומה, נפילות והחלמה, כעס, קבלה והיכולת להמשיך קדימה. מוזיקלית הוא משלב Alternative Metal ו- Nu-Metal מודרני עם Groove כבד, רגעים שקטים ושבריריים ואווירה קולנועית. מה שמעניין במיוחד הוא ההקשר שבו האלבום נוצר. חלק משמעותי ממנו נכתב בתקופה הסוערת שעברה על הלהקה בישראל מאז אוקטובר 2023, כאשר אפילו סביב יציאת הסינגל "A Virus. Prove Me Wrong" חברי הלהקה מצאו את עצמם רצים למרחבים מוגנים. במובן הזה, השם "A Reminder" מתחבר לרעיון המרכזי של האלבום: הפצעים והקשיים שאנחנו עוברים יכולים להפוך לתזכורת לצמיחה ולהחלמה. להאזנה ב: Spotify להקת "Slipknot" נפרדה מה-DJ וחבר ההרכב הוותיק Sid Wilson, אחרי כמעט שלושה עשורים משותפים. הלהקה הודיעה ב-14 באוגוסט כי הקשר עם Wilson הסתיים באופן מיידי ואיחלה לו הצלחה בהמשך, אך זמן קצר לאחר מכן הסירה את ההודעה מהרשתות החברתיות וזו לא הפעם הראשונה שהלהקה עושה זאת... ההודעה הגיעה לאחר כשבועיים של דיווחים ושמועות בנוגע למעמדו של Wilson בלהקה. "Slipknot" לא מסרה סיבה רשמית לפרידה. נכון לעכשיו לא הוכרז מי, אם בכלל, יחליף אותו בהרכב. Photo: Jonathan Weiner המוזיקאי Wolfgang Van Halen חזר להימור שעשה עם מגיב ברשת לפני חמש שנים, והזכיר לו שהתחזית שלו לגבי להקת "Mammoth" לא התממשה. באוגוסט 2021, זמן קצר לאחר יציאת אלבום הבכורה "Mammoth WVH", כתב מגיב בשם Robert Taylor שבתוך חמש שנים Wolfgang כבר ינגן בהופעות רק שירים של "Van Halen". וולפגנג קיבל את ההימור, קבע תזכורת ל-24 באוגוסט 2026 ואף הבטיח למגיב כרטיס בשורה הראשונה אם התחזית תתגשם. חמש שנים לאחר מכן הגיע התאריך, ו-Wolfgang פרסם מחדש את חילופי הדברים והדגיש כי "Mammoth" ממשיכה להתבסס על המוזיקה המקורית שלה ולא על הקטלוג של "Van Halen". להקת "Foo Fighters" תפתח באופן חד פעמי את הופעתה של "AC/DC" ב-St. Louis ב-8 בספטמבר, במסגרת סיבוב ההופעות "Power Up". להקת "Foo Fighters" תיכנס למשבצת של "The Pretty Reckless", שלא תופיע בתאריך הזה. נכון לעכשיו לא נמסרה סיבה לשינוי, ו-"The Pretty Reckless" עדיין רשומה כלהקת החימום בשאר ההופעות הקרובות של "AC/DC". עבור Dave Grohl מדובר בסגירת מעגל, לאחר שסיפר שסרט ההופעה "Let There Be Rock" של "AC/DC" מ-1980 השפיע עליו עמוקות כשהיה בן 11 ושינה את הדרך שבה הוא תפס הופעות רוק. Grohl סיפר כי "AC/DC" הייתה אחת הלהקות שעיצבו את הגישה שלו להופעות חיות, וכינה את ההזדמנות לחלוק איתה במה לראשונה "חלום שהתגשם". להקת "Soundgarden" תחזור לבמה בחודש הבא להופעה מיוחדת, כאשר Taylor Momsen מ-"The Pretty Reckless" תהיה בעמדת השירה ו-Mike McCready מ-"Pearl Jam" יצטרף בגיטרה. ההרכב יופיע במופע המחצית במשחק פתיחת העונה של "Seattle Seahawks" מול "New England Patriots" ב-Lumen Field בסיאטל. זו תהיה אחת ההופעות הבודדות של "Soundgarden" מאז מותו של Chris Cornell ב-2017. מומסן כבר הופיעה עם חברי הלהקה במספר הזדמנויות, כולל בטקס כניסתם ל-Rock & Roll Hall of Fame ב-2025. הקשר שלה עם "Soundgarden" החל עוד קודם לכן, כאשר "The Pretty Reckless" שימשה כלהקת החימום בסיבוב ההופעות של הלהקה ב-2017. מומסן אמרה בעבר כי בכל פעם שחברי "Soundgarden" ירצו או יצטרכו אותה, היא תהיה שם. Pיםאם: Maya Dehlin Spach "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאוגוסט 2020 "Metallica" הוציאה לאור את אלבום ההופעה הכפול "S&M2". כאשר "מטאליקה" התאחדה שוב עם "San Francisco Symphony" ליצירת "S&M2", המעריצים ידעו שהם צפויים לקבל משהו מיוחד. "S&M" המקורי משנת 1999 היה מיזוג פורץ דרך של מטאל ומוזיקה קלאסית אשר דחף את הגבולות של שני הז'אנרים, בעיקר בזכות החזון של Michael Kamen, המלחין והמנצח האגדי שתיזמר את שיתוף הפעולה הראשון. שני עשורים מאוחר יותר, "S&M2" הוא לא רק חזרה על ההצלחה הקודמת ההיא - זו אבולוציה נועזת שמשקפת את ההתפתחות של "מטאליקה" על פני השנים, ונותנת כבוד למורשת של Kamen תוך כדי בחינה וחקירת טריטוריות מוזיקליות חדשות. בדומה לקודמו, האלבום הזה הוא יצירת מופת מוזיקלית וויזואלית שחוזרת ומרחיבה את יצירות המקור של הלהקה עם סאונד עשיר ומלא יותר, סטליסט דינמי והפקת וידאו מהממת שמציגים את הלהקה במלוא תפארתה. אי אפשר שלא להתייחס להשפעה של Michael Kamen על "S&M" המקורי. היכולת שלו למזג בצורה חלקה את האנרגיה הגולמית של "מטאליקה" עם הצלילים השופעים של תזמורת סימפונית מלאה, הייתה מהפכנית. העיבודים של Kamen העלו רצועות כמו "The Call of Ktulu" ו-"Nothing Else Matters" לגבהים חדשים, ויצרו חווית האזנה ייחודית ובלתי נשכחת. למרות ש- Michael Kamen הלך לעולמו ב-2003, רוחו ומורשתו מרחפים מעל "S&M2", כשהמנצחים Edwin Outwater ו- Michael Tilson Thomas ממלאים את מקומו. העיבודים החדשים, שמתבססים על יצירתו המקורית, מקבלים חיים משלהם, ומציגים כיצד מאמציו החלוציים ממשיכים להנחות את שיתוף הפעולה של "מטאליקה" עם הסימפוניה של סן פרנסיסקו. האלבום נפתח בקטע הפתיחה המוכר מלפני שני עשורים, שעדיין מעביר לנו צמרמורת בעמוד השדרה, "The Ecstasy of Gold". הסימפוניה של סן פרנסיסקו מקבלת הפעם חיזוק מהקהל שמריע ושר את הלחן של הקטע האייקוני הזה, שעם השנים הפך לכל-כך מזוהה עם הלהקה. כבר מהתווים הראשונים של "The Call of Ktulu", מורגשת הנוכחות המלאה והדינמית יותר של הסימפוניה. אם שתי הרצועות הללו היוו התנסות ראשונית ומרגשת ב-"S&M", אז ב- "S&M2" החזון של קיימן ממומש במלואו, כאשר התזמורת לא רק משלימה את הלהקה, אלא הופכת לחלק בלתי נפרד ממנה ומתמזגת אל תוך הלחן במלוא מובן המילה. איכות הצליל המשופרת ניכרת מיד, והיא נהנית מטכניקות הפקה מודרניות המאפשרות לכל תו, החל מהמיתרים העדינים ועד התופים הרועמים, לזרוח בבהירות קריסטלית. המיקס מאוזן יותר מההוצאה הקודמת, והוא מעניק איזון אופטימלי בין התזמורת ללהקה, ויוצר חווית האזנה מגובשת ועוצמתית העולה על המקור מכל הבחינות. הסטליסט של "S&M2" היא גולת כותרת נוספת, שנקבעה בקפידה על-ידי הלהקה במטרה למזג קלאסיקות (שרובן היו ברשימת הסט שך "S&M"), עם חומרים חדשים יותר. בעוד שנכסי צאן ברזל כמו Master of Puppets", "One", "For Whom the Bell Tolls", "Nothing Else Matters ו-"Enter Sandman" שהופיעו ב- "S&M" המקורים חוזרים לבקר כאן שוב, הכללת שירים כמו "The Unforgiven III", "The Day That Never Comes" ו- "Moth into Flame" מרעננים את הסטליסט ומציגים את האבולוציה של "מטאליקה" לאורך השנים. לא רק שהשירים החדשים האלה משתלבים בצורה חלקה בתוך המסגרת התזמורתית, אלא שהם גם מדגימים את נכונות הלהקה לחקור טקסטורות רגשיות ומוזיקליות השונות מהמקור. כך לדוגמא, הסטליסט כולל את "All Within My Hands (Acoustic)" שהינו ביצוע אקוסטי ויפהפה לשיר מהאלבום "St. Anger", אשר מחייה את השיר מחדש ומציע למעריצים השקפה רחבה יותר על הדיסקוגרפיה של "מטאליקה". הפתעה גדולה נוספת ברשימת השירים היא "(Anesthesia) - Pulling Teeth" האינסטרומנטלי של Cliff Burton מהאלבום "Kill 'Em All" שמקבל כאן עיבוד סימפוני יפהפה ושומט לסתות. ההשוואות בין "S&M" ו-"S&M2" חושפות עד כמה רחוק הגיעה "Metallica". אחד מהשינויים לטובה שראוי להתייחס אליהם הוא קולו של James Hetfield. האריה השואג הזה שבימיה הראשונים של הלהקה חש לא בטוח באשר ליכולות הווקאליות שלו ואפילו הזמין את John Bush לקחת את מקומו כזמר של הלהקה, פשוט מתעלה על עצמו ומצליח להעביר כל-כך הרבה רגש בשירה, במיוחד ב-"The Unforgiven III", רצועה שאפילו לא נוצרה כאשר ה-"S&M" המקורי הוקלט. זהו ללא ספק אחד הביצועים המרגשים של Hetfield כשהוא עומד חשוף ובלתי מוגן מול הקהל ללא הגיטרה שלו (נעיז להוסיף - כאילו היה עירום). שינוי נוסף לטובה מההוצאה הקודמת הם הסולואים של Kirk Hammett, אשר בהוצאה הנוכחית מצליחים לחתוך ולחדור דרך העיבודים התזמורתיים עם יותר דיוק ועומק, מאשר ב- "S&M". אבל אם תשאלו אותנו הקסם האמיתי של "S&M2" טמון דווקא בפרשנויות החדשות לרצועות הקלאסיות של "Metallica" כמו "Master of Puppets" ו-"One". אם ב-"S&M", השירים האלה היו מרגשים, אז ב-"S&M2", הם פשוט נשגבים. תפקידה של הסימפוניה התפתח מהוספת שכבות לשיר ליצירת אווירה שלמה - כזו שמעצימה את העוצמה והמורכבות של ההמנונים הכל-כך מוכרים. אבל "S&M2" הוא יותר מסתם אלבום - הוא חווית מולטימדיה מלאה. גירסת הווידאו של המופע היא פשוט חובה לצפיה. הווידאו לוכד את האנרגיה והעוצמה של ההופעות החיות עם צילום מדהים מזוויות שונות ובאיכות פשוט מדהימה. יש בצילום ובבימוי עין חדה וירידה לפרטים, שגורמים לצופה להרגיש כאילו הוא חלק מההופעה המדהימה הזו, ולהרגיש את הקשר בין "מטאליקה", התזמורת והקהל. הסרט התיעודי הנלווה מספק הקשר נוסף, ומציע תובנות מאחורי הקלעים לגבי ההכנה והביצוע של האירוע המונומנטלי הזה. מבט מרתק על האופן שבו שני עולמות מוזיקליים נפרדים מתאחדים, שנותן למעריצים הערכה עמוקה יותר לתעוזה ולמאמץ הכרוכים בכך. מה שבאמת מייחד את "S&M2" מקודמו, הוא הנכונות לפרוץ את הגבולות המוזיקליים, אפילו עוד יותר. הכללת הקטע הקלאסי "The Iron Foundry" של Alexander Mosolov הוא ללא ספק בחירה מבריקה ונועזת, שמציגה את המחויבות של "מטאליקה" לאתגר את עצמה ואת הקהל שלה. הבחירה הזו עומדת בניגוד מוחלט לאלבום מ-1999, שבו ההתמקדות הייתה בשזירת להיטי הלהקה עם עיבודים קלאסיים, כאן, שיתוף הפעולה מרגיש יותר הרפתקני וסימביוטי ומזכיר לנו בחירה נועזת לא פחות של "דיפ פרפל" ב- "Concerto for Group and Orchestra". בעוד ש- "S&M" היה ניסוי נועז שתפס את העולם בהפתעה, "S&M2" הוא ניצחון גדול של הניסוי ופרספקטיבה על האופן בו הניסוי הזה התחיל. הביצועים הדוקים יותר, העיבודים מורכבים יותר, וההפקה הכוללת מעודנת ומאוזנת יותר. הסרט התיעודי מוסיף רבדים לחוויה, נותן לצופים הצצה לתהליך היצירה ולאתגרים העומדים בפניהם בדרך. ברור שבחלוף השנים חברי "מטאליקה" צמחו הן כמוזיקאים והן כמבצעים, והבגרות הזו באה לידי ביטוי בכל היבט של "S&M2". לסיכום, "S&M2" הוא הישג מונומנטלי שעולה על גירסת המקור, כמעט בכל מובן. הסאונד הטהור של האלבום, הסטליסט המגוון (אם כי החסר כמה קלאסיקות בהשוואה ל-"S&M"), והפקת הווידאו המדהימה הופכים את "S&M2" לאלבום ווידאו חובה לכל מעריץ של "מטאליקה". בין אם אתם חיים מחדש את הקסם של "S&M" או מתוודעים למיזוג הייחודי הזה בפעם הראשונה, "S&M2" מספק מסע בלתי נשכח דרך הנופים מוזיקליים שבהם מטאל פוגש סימפוניה, ומחזק את המורשת של "מטאליקה" כחלוצים אמיתיים של הז'אנר. להאזנה: Spotify, Apple Music רשימת השירים: CD 1 1. "The Ecstasy of Gold (Live)" 2. "The Call of Ktulu (Live)" 3. "For Whom the Bell Tolls (Live)" 4. "The Day That Never Comes (Live)" 5. "The Memory Remains (Live)" 6. "Confusion (Live)" 7. "Moth Into Flame (Live)" 8. "The Outlaw Torn (Live)" 9. "No Leaf Clover (Live)" 10. "Halo on Fire (Live)" CD 2 1. "Intro to Scythian Suite (Live)" 2. "Scythian Suite, Opus 20 II: The Enemy God And The Dance Of The Dark Spirits (Live)" 3. "Intro to The Iron Foundry (Live)" 4. "The Iron Foundry, Opus 19 (Live)" 5. "The Unforgiven III (Live)" 6. "All Within My Hands (Live)" 7. "(Anesthesia) - Pulling Teeth (Live)" 8. "Wherever I May Roam (Live)" 9. "One (Live)" 10. "Master of Puppets (Live)" 11. "Nothing Else Matters (Live)" 12. "Enter Sandman (Live)" "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם, "Time's Up" - אלבום האולפן השני של "Living Colour" ששוחרר ב- 28 לאוגוסט 1990. אז למי שלא מכיר "Living Colour" היא להקת Fאנק מטאל/אלטרנטיב מטאל אמריקאית שהוקמה בשנת 1984 ואשר כללה את הגיטריסט Vernon Reid, הבסיסט Muzz Skillings, הזמר Corey Glover והמתופף Will Calhoun. הלהקה שאבה את שמה מהעובדה שכל ארבעת חבריה היו כהי עור, צעירים אפרו-אמריקאיים אשר ביקשו להוכיח שהמטאל אינו נשלט אך ורק על-ידי הגזע הלבן. (Photo: Legacyrecordings.com) מדובר בארבעה אומנים מוכשרים שידעה לשלב בין סגנונות שונים, כמו Heavy Metal, Funk, Jazz, Hip Hop, Punk, ו- Alternative. עוד לפני "Body Count" של Ice-T, הוכיחו חברי "Living Colour" שה- Black Power יודע לתת בראש לא פחות טוב מהקולגות החוורים, בעודם משחררים את אלבום הבכורה המצליח שלהם "Vivid" בשנת 1988. הלהיט "Cult of Personality" אשר נחרש ב- MTV הביא לכך שתוך זמן קצר עברה הלהקה מהופעות ב- "CBGB" הניו יורקי לאקט החימום של לא פחות מאשר הרולינג סטונס וגאנז אנד רוזס. האלבום זכה לביקורות מעולות והגיע למקום השישי בבילבורד 200. עם המומנטום מההצלחה הזאת מגיעה "Living Colour" לאולפן לשם הקלטת אלבומה השני. בדומה לאלבום הקודם גם באלבום הזה משלבת הלהקה סגנונות שונים ומשונים כמו Jazz, Punk, Blues, Hip Hop Funk, Thrash Metal ואפילו נגיעות של Electronica. תאמינו או לא אבל רשימת האומנים המתארחים באלבום הזה כל כך אקלקטית, שהיא כוללת את הראפרית Queen Latifah, כוכב הרוקנרול Little Richard, סקסופוניסט הג'אז Maceo Parker, שחקן הקולנוע בעל קול הבס James Earl Jones והזמר האלמותי Mick Jagger אשר התארח גם באלבומה הקודם של הלהקה. האלבום לא זכה אומנם להצלחה שאליה הגיעה הלהקה באלבום הקודם, אך הוא בהחלט אלבום מצוין, רועש יותר, חזק יותר ולטעמנו אפילו טוב יותר כמכלול. הוא זיכה את הלהקה לגראמי על מופע ההארד רוק הטוב ביותר והקנה לה כרטיס כניסה לפסטיבל לולפולוזה הראשון משנת 1991, לצד להקות הענק של התקופה. אז בואו להקשיב לשירים כמו "Love Rears Its Ugly Head" שהפתיחה שלו כוללת סימפול מהשיר "Lush Life" של Nat King Cole, השיר "Elvis Is Dead" בו מתארחים Mick Jagger ו- Little Richard וכולל את משפט המחאה "I've got a reason to believe we all won't be received at Graceland" אשר מתכתב עם שורה דומה אך עם משמעות הפוכה בשיר "Graceland" של פול סיימון, הקטע "Information Overload" עם אינטרו הגיטרה המנסרת שלרגע גרם לנו לחשוב שאנחנו מאזינים לשיר ת'ראש מטאל, "Type", "New Jack Theme" ששוחרר כסינגל הראשון מהאלבום וכולל גם וידאו קליפ מחאתי שנועד להדגיש את הפער בין מעמדות בארה"ב, "Pride", "This Is The Life" ועוד. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאוגוסט 2020 הוציא John Petrucci לאור את האלבום "Terminal Velocity". הגיטריסט האגדי John Petrucci המוכר לכולנו מלהקת "Dream Theater", חזר אל אור הזרקורים כאמן סולו עם האלבום "Terminal Velocity", אשר מסמן את הוצאת הסולו הראשונה שלו מזה 15 שנים, לאחר "Suspended Animation" ששוחרר בשנת 2005. לחובבי הוירטואוזיות של פטרוצ'י, "Terminal Velocity" היא כיתת אמן של דייקנות טכנית, קומפוזיציה מלודית וחקירת סגנונות מוזיקה מגוונים. הביצועים ב- "Terminal Velocity" מדהימים בכל קנה מידה. עבודת הגיטרה של John Petrucci היא, כצפוי, ללא דופי. כל תו מדויק, כל סולו מעוצב בקפידה, והסאונד עשיר ומלא באופן עקבי. ראוי לציין שהאלבום הזה מסמן את שיתוף הפעולה הראשון מזה זמן של John Petrucci עם המתופף Mike Portnoy, חברו ל- "Dream Theater", ודי בעובדה זו כדי להוסיף לכימיה המוזיקלית ולהתלהבות מההאזנה לאלבום. עבודת הבס של Dave LaRue (המוכר בין היתר מההרכבים "Dixie Dregs", "Flying Colors" ועוד) מספקת בסיס מוצק ומורכב טכנית, המאפשר לפטרוצ'י ולפורטנוי לחקור ולאלתר בטריטוריות מוזיקה חדשות. מבחינת הפקה, האלבום מלוטש ומאוזן, כאשר לכל כלי ניתן שפע של מקום לזרוח. פטרוצ'י, שגם הפיק את האלבום, מבטיח שהיכולת הטכנית שלו ושל חבריו לא תעיב על המוזיקליות. המיקס נקי, ומאפשר למאזין להעריך את המורכבויות של כל אחת מהרצועות באלבום. האלבום "Terminal Velocity" היא "קאמבק" מנצח ל- John Petrucci כאמן סולו. זה אלבום שללא ספק ישמח את מעריציו הן ב- "Dream Theater" והן בהוצאות הסולו שלו. השילוב של שליטה טכנית, רגישות מלודית וגיוון סגנוני מציע תצוגה מקיפה שמוכיחה מדוע John Petrucci עדיין נחשב לאחד הגיטריסטים הגדולים והמוערכים בז'אנר הפרוגרסיב מטאל. להאזנה: Apple Music ,Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Songs for the Deaf" של Queens of the Stone Age שוחרר ב- 27 באוגוסט 2002. בואו נספר עליו 18 עובדות: 1. זה האלבום השלישי של הלהקה. 2. מי שמתופף באלבום הוא לא אחר מאשר Dave Grohl הידוע מלהקת נירוונה וה"פו פייטרס". 3. גרוהל לא הסתפק רק בנגינה באלבום אלא גם יצא עם הלהקה לסיבוב ההופעות שליווה אותו. 4. מי שמנגן כאן בגיטרה (מעבר ל- Josh Homme) הוא Troy Van Leeuwen, המפיק וגיטריסט הסופרגרופ "A Perfect Circle". 5. אורח נוסף באלבום הוא Mark Lanegan הידוע בין היתר מלהקת "Screaming Trees". מארק התארח גם אלבום הקודם וכתב חלק מהשירים, ביניהם הלהיט "No One Knows". (Photo: Hayley Madden) 6. מדובר באלבום קונספט שלוקח את המאזין לנסיעה ברחבי מדבר קליפורניה, מלוס אנג'לס לג'ושוע טרי. 7. כפי שניתן לשמוע החל מהשניות הראשונות של האלבום, הנהג עובר בין תחנות הרדיו האיזוריות ככל שהוא מתקדם בנסיעה, ובין היתר דרך הערים Banning ו- Chino Hills. 8. מהאלבום שוחררו שלושה סינגלים - "No One Knows", "Go with the Flow", ו- "First It Giveth". 9. הריף של השיר "No One Knows" הגיע במקור מתוך השיר "Cold Sore Superstars" הלקוח מהפרוייקט של Josh Homme בשם "Desert Sessions". את השיר ניתן למצוא באלבום "The Desert Sessions Volumes 7 & 8". 10. זה הלהיט הראשון של הלהקה אשר הגיע למקום הראשון בבילבורד. 11. זה הפך את דייב גרוהל למוזיקאי הראשון שכבש את המקום הראשון בבילבורד עם שלוש להקות שונות (קווינס, הפו'ס ונירוונה). 12. שיר נוסף מהאלבום "The "Desert Sessions Volumes 7 & 8 אותו הומי "ייבא" לאלבום נשוא הסיקור, הינו "Hanging Tree". 13. זה האלבום המצליח והנמכר ביותר של הלהקה עם מכירות של למעלה ממיליון עותקים ברחבי אירופה בלבד. 14. הוא גם האלבום הראשון שלה שהגיע למעמד זהב. 15. הסינגל השני "Go with the Flow" היה מועמד לגראמי כמופע ההארד רוק הטוב ביותר, אך הפסיד ל- "Bring Me to Life" של "Evanescence". 16. הסינגל השלישי "First It Giveth" נכתב על התפקיד של הסמים ביצירת השראה בתהליך הכתיבה של מוזיקה. 17. האינטרו לשיר "A Song for the Dead" הוא הומאז' לשיר "Slip It In" של להקת "Black Flag". 18. בסוף השיר "Songs for the Deaf", לאחר קטע של שקט יש אאוטייק של הלהקה מנגנת את השיר Feel Good Hit" of the Summer", הלקוח מאלבומה הקודם. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... אלבום הבכורה של Breaking Benjamin שוחרר ב-27 לאוגוסט 2002 !! אלבום שמציין את תחילת דרכה של להקה שהוקמה ע"י Benjamin Burnley ועברה מספר לא קטן של אתגרים, תהפוכות וקשיים, במיוחד ברנלי בעצמו. ברנלי הקים את הלהקה ב-1998 בקליפורניה כשהיא מנגנת בעיקר מוסיקה רכה וקאברים ללהקות כמו וויזר והביטלס. עם עזיבתו את קליפורניה פירק ברנלי את הלהקה והקים להקה חדשה בשם Plan 9. הם החלו לנגן מוסיקה יותר חזקה וכבדה מהרכבו הקודם והחלה לתפוס תאוצה במועדונים הקטנים. שני חברי הלהקה הקודמים של ברנלי חברו אליו שוב ושמה של הלהקה שונה שוב אך הפעם ל- Breaking Benjamin. למי שלא מכיר, סיפרנו שאת שמה קיבלה הלהקה מתלונה של אחד מבעלי המועדונים בה הופיעה הלהקה ובנג'מין שבר שם את המיקרופון. שדרן רדיו בשם Freddie Fabbri אהב מאוד את החומרים של הלהקה ושידר באופן תדיר את השיר "Polyamorous". בעקבות השידור והופעות הלהקה, היא תפסה תאוצה והשדרן החליט לתמוך ולהפיק את ה-EP הראשון שלהם על מנת להשיג חוזה תקליטים. בתחילת 2002 הופיעה הלהקה בארוע מיוחד של חשיפת להקות, שם הם "נתגלו" ע"י סוכן של חברת התקליטים Hollywood Records וחתמו על חוזה. מיד לאחר החתימה הם ניגשו להקליט את האלבום בתמיכתו של המפיק Ulrich Wild. למרות שהיה לו פוטנציאל מאוד גדול ומבקרים רבים שיבחו את האלבום, הוא לא הגיע לצמרת מצעד הבילבורד 200 אבל לפחות הוא נכנס לשם, מה שכן הוא הגיע למקום השני במצעד ה-Heatseekers. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום הרביעי של Pearl Jam יצא 5 שנים בדיוק אחרי האלבום "Ten" ושוחרר ב-27 לאוגוסט 1996. זה האלבום השנוי במחלוקת של הלהקה אשר סימן את הכיוון החדש אליו היא הולכת, אחרי האלבומים "Ten", "VS" ו- "Vitalogy" ששמרו פחות או יותר על אותו סגנון מוסיקלי. "No Code" היה ללא ספק עוף שונה שגרם לנטישה של חלק ממעריצי הלהקה. הוא יצא אחרי סיבוב ההופעות הבעייתי והמתוקשר של הלהקה, אשר היה בעין הסערה של העימות המתוקשר שלהם עם Ticketmaster. עימות שהיווה גם את הטריגר לעזיבה של המתופף Dave Abbruzzese כתוצאה מאותו עימות (עד היום אנחנו מבכים את עזיבתו). יצירת האלבום הזה גם הייתה שונה וקשה יותר מקודמיו. חברי הלהקה היו עייפים ומותשים ולא הצליחו לעבוד ביחד באולפן. Jeff Ament אפילו טען שכמעט ולא היה שותף לכתיבה. Jack Irons (זה שהביא את הקלטת לאדי) החליף את המתופף דייב והיה היחיד שהצליח לחבר את הלהקה, לגרום להם לדבר על הדברים שמפריעים להם ולהיות המנטור הפסיכולוגי שלהם. יש אומרים שללא ג'ק האלבום הזה לא היה יוצא לפועל... מהאלבום שוחררו שלושה סינגלים. "Who You Are" שאת המוזיקה שלו כתב ג'ק איירונס בשיתוף עם Stone Gossard בהשראת סולו תופים של Max Roach, מתופף הג'אז האמריקאי, "Hail, Hail" שהינו אחד השירים שעוד איכשהו מזכירים את פרל ג'אם הישנה (והטובה), וכמובן "Off He Goes" הממיס ש- Eddie Vedder ציין שכתב על עצמו, על הרגעים בהם הרגיש שהוא פשוט חרא של חבר - או במילותיו הוא עצמו: "this is about being friends with an asshole..." האלבום אמנם היווה נקודת תפנית של הלהקה שכלל שינוי מוסיקלי וספג ביקורות די צוננות, אך הוא עדיין הגיע למקום הראשון בבליבורד 200 (מה שהאלבום Ten לא הצליח לעשות בזמנו). בשנת 2021 חגגה הלהקה 25 שנה לאלבום עם שידור מיוחד של הופעה חיה שהתקיימה ב-17 באוקטובר 2014, במולין אלינוי, בה ביצעה הלהקה את אלבום האולפן במלואו. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הבכורה של Thirty Seconds to Mars אשר נושא את שם הלהקה שוחרר ב-27 לאוגוסט 2002. שלושים שניות למאדים הוקמה ע"י האחים Leto ב-1998, Jared Leto הוא המפורסם מבין השניים מאחר והיינו שחקן קולנוע מצליח מאוד (Suicide Squad, Lord of War, Dallas Buyers Club, Requiem for a Dream ועוד רבים וגדולים). מי שמכיר את השניים האחרונים שבסוגריים יודע שג'רד הוא שחקן סופר מוכשר שמבצע תפקידים שדורשים שינוי פיסי דרמטי ונפשי. אנחנו נתקלים הרבה בזמרים שהופכים להיות שחקנים או שחקנים שהופכים להיות זמרים, ברוב המקרים העניין לא ממש מצליח והכשרון לא בדיוק זולג לתחומים האחרים. אך במקרה הזה הכשרון המוסיקלי של ג'רד הוא ענק, הן ביכולת השירה, ביכולת הכתיבה וביכולת ההפקה שלו. ללא ספק הבחור אמן אוונגרדי בכל רמח אבריו. ג'רד לקח את תפקיד הגיטרות והבס ו-Shannon Leto לקח את תפקיד כלי ההקשה, כלומר ג'רד עושה הכל ושאנון תומך בו. השניים ניגנו ביחד מאז שהיו ילדים ותמיד חלמו ליצור מוסיקה ולהקים להקה. אז אחרי הרבה סשנים וחזרות יחד הם מחליטים להתרחב ולקחת את הגיטריסט Solon Bixler ואת הגיטריסט בסיסט Kevin Drake. הארבעה חורשים את מועדוני לוס אנג'לס הקטנים מספר שנים כשבמקביל ג'רד מסיים את הכתיבה לאלבום הבכורה. על הדרך הם מקליטים מספר שירים לדמו שמתגלגל בין חברות התקליטים ומוצא את עצמו על החוזה של Immortal Records עם הלהקה ב-1999. (Photo: Chuff Media) ב-2001 הם מחליטים להיכנס לאולפן מבודד ב-Wyoming עם המפיק Bob Ezrin שהפיק להקות כמו Pink Floyd, Alice Copper, Kiss ועוד גדולים וטובים. איזה תענוג לקחת מפיק שגדלת על התקליטים שלו על מנת שיראה לך את הדרך וידריך אותך באלבום הראשון שלך, הם הרגישו שהוא היחיד שיכול לעזור להם ליצור את המוסיקה שהם רוצים. הוא עזר להם ליצור אלבום עם עומק ומשמעות, להבין את המבנה שצריך להיות לאלבום ולכוון אותם ליצירת קונספט שלם ולא אוסף של שירים. המפיק הנוסף שעזר להם באלבום וגם ניגן בחלק מהכלים היה Brian Virtue שהוא גם הפיק להקות גדולות כמו Audioslave, Jane’s Addiction, Deftones ועוד. האלבום היינו אלבום קונספט שמתמקד במאבק האנושי ובהגדרה עצמית, ג'רד השתמש בטקסטים אישיים שמשתמשים באלמנטים ורעיונות מעולמות אחרים על מנת להמחיש סיטאציות אישיות אמיתיות. נשמע קצת הזוי ודרמטי נכון? ככה הוא ג'רד, אמן אוונגרדי יצירתי בטרוף שמנסה להשתמש בכל החושים שלו. האלבום משלב צלילים של רוק ומטאל מתקדם עם השפעות ואלמנטים מהניו-ווייב, רוק "חלל" ואלקטרוניקה אך רובו מרגיש כמו הארד רוק חזק. זהו ללא ספק אלבום מאוד דינמי, שונה ומעניין !! אנחנו מאוד אוהבים את הלהקה הזאת שאפילו הופיעה בארץ בתחילת הפריצה הגדולה שהגיעה עם האלבום השני שלה. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר