Slipknot - Iowa

יצא לאור ב-28 באוגוסט 2001, "Iowa" הוא אלבום שהגדיר מחדש את גבולות הקיצוניות של המטאל המודרני והפך את "Slipknot" לאחת מהכוחות העוצמתיים והמבעיתים ביותר בעולם המוזיקה. טכני יותר מאלבום הבכורה שלהם, "Iowa" נחשב לאלבום הכבד והאפל ביותר של הלהקה.

לאחר ההצלחה הבלתי צפויה של אלבום הבכורה משנת 1999 שנשא את שם הלהקה "Slipknot", תשעת החברים עטויי המסכות מ-Des Moines נזרקו מתוך הכאוס של מחתרת המטאל הישר ל-MTV, ל-Ozzfest ולאולמות ענק ברחבי העולם. הם הפכו לכוכבי מטאל והתהילה רק חידדה את זעמם.

באוקטובר 2000 המתופף Joey Jordison והבסיסט Paul Gray כבר החלו בכתיבת חומר חדש, בעוד שאר חברי הלהקה ניסו להתאושש ממסע ההופעות הבלתי נגמר.

ב-17 בינואר 2001 התאחדה הלהקה מחדש ונכנסה ל-"Sound City Studios" שבלוס אנג'לס. המפיק Ross Robinson, שכבר הפיק את אלבום הבכורה שלהם, חזר שוב כדי ללכוד את הזעם שלהם, למרות שהיה בתקופת החלמה מתאונת אופנוע שהותירה אותו עם שבר בגב. הוא חזר לאולפן כבר יום לאחר הטיפול בבית החולים, מזרים את כאבו לתוך ההקלטות, והלהקה ניזונה מהאינטנסיביות שהביא עימו.

ההקלטות החלו באופן רשמי ב-22 בינואר ונמשכו עד ל-16 במרץ והאווירה... היא הייתה רעילה!!! Shawn Crahan הודה מאוחר יותר: "הקלטת Iowa הייתה גיהנום, רציתי להרוג את עצמי." Corey Taylor סיפר כי "לא היה שום דבר שמח ב-Iowa," וציין שאלכוהול, סמים, בעיות ניהול והקפיצה הפתאומית לתהילה כילו את הלהקה.

זה היה גם האלבום הראשון שבו הגיטריסט Jim Root מילא תפקיד מרכזי, לאחר שהצטרף בשלב מאוחר להקלטת אלבום הבכורה. רוט תיאר את החוויה כמרגשת אך גם מפחידה, כשעמד תחת לחץ עצום מהגיטריסט Mick Thomson להוכיח את עצמו.

צילום: Blunt Mag

הסשנים נודעו לשמצה בשל הקיצוניות שאליה דחפה הלהקה את עצמה. קורי הכניס את עצמו במכוון לעינויים עצמיים כדי ליצור את הביצועים המחרידים ביותר. בזמן הקלטת שיר הנושא שסוגר, הוא התפשט עירום, הקיא על עצמו וחתך את גופו ברסיסי זכוכית, ומאוחר יותר הסביר שהוא היה צריך לפרק את עצמו לחלוטין כדי ליצור משהו גדול. Sid Wilson, שהיה הרוס ממות סבתו, חווה התמוטטות מוחלטת במהלך שיר הפתיחה, צרחותיו הוכנסו לשיר הפותח "(515)". זה היה כאב טהור שתועד בקלטת.

אז בואו נתחיל עם האימה!!!

שיר הפתיחה "515" הוא פחות שיר ויותר התקף פאניקה. הצרחות, הרעש וההתנשפויות של וילסון, הכינו את הבמה להתפרצות שבאה לאחר מכן. "People = Shit" בועט בדלת, מניפסט של שנאת אנשים עם מכות אימה של ג'ואי וגיטרות מנסרות של מיק וג'ים מתנגשות בארס הטהור של טיילור.

השיר "Disasterpiece" הוא גם אהוב הקהל וגם אחת מהיצירות האכזריות ביותר של הלהקה, מלאה בארס ובגרוב בלתי מתפשר שהופך אלימות לטקס פולחני. "My Plague", שזכה לחשיפה נוספת בזכות הופעתו בפסקול של "Resident Evil", מוסיף לבלגן ווייב כמעט אינדסטריאלי, ומוכיח שגם בתוך הטירוף "Slipknot" ידעו לייצר משהו קליט בצורה מעוותת.

השיר "Everything Ends" שומר את הניהיליזם ברמה המקסימלית, כאשר קורי יורק מילים שנשמעות כמו פתק התאבדות המולבש על ספיד מטאל. אחריו מגיע "The Heretic Anthem", עם הקריאה הידועה לשמצה “If you’re 555 then I’m 666,” המהווה קריאת קרב למעריצי הלהקה שנקראים "Maggots" ואחד הרגעים האייקוניים ביותר בהופעות החיות שלהם.

לא כל רצועה באלבום מנוגנת במהירות מסחררת. "Gently", גרסה מחודשת לשיר שבוצע לראשונה בדמו משנת 1996 "Mate. Feed. Kill. Repeat.", מאיט את הקצב ונשען על אווירה ועל תחושת איום זוחלת. במקביל, "Skin Ticket" זוחל דרך בוץ חונק, כשהמילים של קורי משקפות הרס עצמי בכנות מצמררת.

השיר "Left Behind" בולט כאחד הרגעים הנגישים ביותר באלבום, ואף זכה להשמעות ברדיו, אף על פי שהוא נוטף ייאוש. הוא הראה שהלהקה יודעת לשלב מלודיה מבלי לוותר על הכובד.

רצועת הסיום ושיר הנושא "Iowa" היא ירידה סלולה בת חמש־עשרה דקות היישר לגיהנום. בנויה על חזרתיות, פידבק וצרחות מעונות, היא פחות שיר ויותר מבחן סיבולת. לפי הדיווחים, קורי הקליט את השירה כשהוא עירום, חותך את עצמו ומקיא באולפן.

האלבום מסתיים לא בניצחון אלא בקריסה!!

עם יציאתו, "Iowa" נכנס למקום השלישי במצעד ה-Billboard 200 וכבש גם את הפסגה בבריטניה, וזאת למרות שמדובר באחד האלבומים המחוספסים ביותר, אלבום שהגיע להצלחה מסחרית כה גדולה. המבקרים נחלקו, היו שפסלו אותו כ"רעש טהור" ואחרים היללו אותו כיצירת מופת של קיצוניות. עם השנים מעמדו רק התחזק, ורבים מהמעריצים ואתרי המוזיקה רואים בו את ההצהרה המגדירה את "Slipknot" בעוצמה טהורה.

עטיפת האלבום מטרידה בדיוק כמו המוזיקה שבו. היא מציגה ראש כרות של טלה בצילום תקריב חד, גופו חסר חיים על רקע שחור מוחלט. הקונספט נולד מהחזון האפל של שון ובוצע על ידי המנטור שלו לצילום Stefan Seskis, שצילם בפולארויד את "Eeyore", העז שדמותה הפכה לעטיפה האייקונית. הבחירה הייתה מכוונת, כסמל לקורבן, ריקבון והמציאות הגרוטסקית שהלהקה חוותה באותה תקופה.

בשנים שלאחר יציאתו הפך "Iowa" לטקס מעבר עבור מעריצי מטאל. זה היה האלבום שהוכיח שהצלחה מסחרית יכולה להתקיים לצד ברוטאליות חסרת פשרות, ושימש השראה לאינספור להקות בז’אנרים כמו מטאלקור, דת’קור ונו-מטאל לדחוף את גבולות הסגנון. ציון עשרים השנה ליציאתו בשנת 2021 נחגג במהדורות מיוחדות, הופעות מחווה וסקירות מחודשות, שחיזקו את מעמדו כאחד האלבומים הכבדים ביותר שיצאו מחברת תקליטים גדולה. שירים כמו "People = Shit" ו-"The Heretic Anthem" ממשיכים להיות אבני יסוד בהופעות של "Slipknot", כשהם שומרים על אותה עוצמה מפחידה גם עשרות שנים לאחר מכן.

להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר