הזמר והיוצר Rob Halford חוגג היום יומהולדת!! (Photo: Jim Louvau) להלן 30 עובדות מעניינות על ה- "Metal God" בעל מנעד הקול האינסופי: 1. הוא חולק את אותו יום הולדת עם Gene Simmons מלהקת "Kiss" והגיטריסט Vivian Campbell מ- "Def Leppard" ולהקת "Dio" לשעבר. 2. לפני שהחל את הקריירה המוזיקלית שלו הוא עבד בקולנוע שהקרין סרטי פורנו. 3. הוא חזר "למקורות" כששיחק בתפקיד מוכר בחנות קלטות פורנו, בסרט "Spun" משנת 2002 בו כיכב גם השחק מיקי רורק. ראו כאן: 4. הוא חובב חתולים מושבע. בראיון שהעניק בשנת 2020 העיד שיש ברשותו כ- 100 חולצות של חתולים. 5. בשנת 2010 הוא השתתף בפרסומת לחברת התקשורת "Virgin Mobile". הוא שיחק שם בתפקיד כומר (Priest). ראו כאן: 6. רוב גם שימש כטכנאי תאורה בתיאטרון לפני שהצטרף ל- "Judas Priest". "הניסיון הזה תרם בהמשך להבנתו את הצד התיאטרלי והוויזואלי של הופעות רוק. 7. אפרופו אופנוע, בשיר האחרון שסיים את ההופעה האחרונה ב-1991, שחתמה את סיבוב ההופעות לקידום האלבום "Painkiller" הלפורד התנגש עם האופנוע במתקן שהיה על הבמה, נפל ושבר את אפו. הוא איבד את הכרתו לזמן קצר, אך התאושש וחזר לבמה כדי להשלים את ההופעה. 8. אחותו Sue היא שיצרה את החיבור בינו לבין "Judas Priest". היא יצאה בזמנו עם בסיסט הלהקה Ian Hill שדרכו התקבל רוב ללהקה. היל התחתן בהמשך עם אחותו של רוב מה שהפך אותם לגיסים המנגנים באותה להקה. 9. הוא השתמש בתת מקלע אמיתי וירה כדורי סרק על הקהל ההמום במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "British Steel". הדבר קרה בסיום השיר "Genocide". (Photo: ultimate-guitar.com) 10. בשנת 1986 הוא התנקה לחלוטין מהתמכרויות לסמים ואלכוהול. זה לא הפריע לו לשיר קולות רקע בשיר "Feel Good Hit of the Summer" של להקת "Queens of the Stone Age" שכל מילותיו למעשה מורכבות מהשורה: "Nicotine, Valium, Vicodin, Marijuana, Ecstasy and Alcohol". 11. הוא הופיע כזמר של "Black Sabbath" בשלוש הופעות שונות. בפעם הראשונה הוא החליף את Ronnie James Dio בשתי הופעות שנערכו בשנת 1992, לאחר ש- Dio סירב להיות המופע הפותח של אוזי אוסבורן. בפעם השניה הוא החליף את Ozzy Osbourne במהלך אחת ההופעות של הלהקה במסגרת האוזפסט של שנת 2004. באותה שנה הוא גם הופיע עם "Judas Priest" במופע האיחוד שלה באותו פסטיבל "Ozzfest". בהופעות שלו עם "Black Sabbath" בשנת 1992, הלפורד ניצל את ההזדמנות כדי להחזיר לסט שירים שהלהקה לא ביצעה זמן רב, פשוט משום שהם היו בין השירים האהובים עליו והוא חשב שהמעריצים ירצו לשמוע אותם. 12. למרות שהלפורד הוא אספן מכוניות הוא קיבל רישיון נהיגה רק בגיל 38. 13. הלפורד ניגן במפוחית בשירים "Rocka Rolla" ו- "Cheater" מתוך אלבום הבכורה "Rocka Rolla" של "Judas Priest". 14. הוא כתב את כל תפקידי הגיטרה לאלבום "War of Words" של להקת "Fight" אותה הקים לאחר פרישתו מלהקת ג'ודאס פריסט, כך שטכנית הוא יודע גם לנגן בגיטרה, אך הוא הצהיר בראיון עימו שהוא כנראה נגן הגיטרה הגרוע בעולם. 15. הוא יצא מהארון בפומבי בשנת 1998 במהלך ראיון ל-MTV. היציאה מהארון התרחשה כמעט כבדרך אגב, כאשר במהלך תשובה השתמש במילים "speaking as a gay man". הלפורד הופתע לטובה מהתגובות ומהתמיכה שלה זכה ממעריצי המטאל. 16. הסרט "Rock Star" בכיכובו של מארק וולברג היה אמור להיקרא במקור "Metal God". עורכי דינו של הלפורד טענו שמדובר כבר בסמל המסחרי של הלפורד ואיימו בנקיטת הליכים משפטיים אם לא יבחר לסרט שם אחר. מפיקי הסרט השתכנעו ושינו את שמו של הסרט. לפני "Judas Priest", הלפורד שר במספר להקות מקומיות, כשהאחרונה שבהן הייתה "Hiroshima". כשהצטרף ל-"Judas Priest" בשנת 1973 הוא הביא איתו מהלהקה גם את המתופף John Hinch, שניגן בהמשך באלבום הבכורה "Rocka Rolla". ההופעה הראשונה של הלפורד עם "Judas Priest" התקיימה במאי 1973 ב-"Townhouse" שב-Wellington, Shropshire, יותר משנה לפני יציאת אלבום הבכורה של הלהקה. בשנת 1992 הלפורד כתב והקליט את "Light Comes Out of Black" יחד עם חברי "Pantera" עבור פסקול הסרט "Buffy the Vampire Slayer". העבודה עם Dimebag Darrell הייתה משמעותית במיוחד עבורו, משום שלדבריו זו הייתה הפעם הראשונה שבה כתב שיר לבדו, והחוויה נתנה לו את הביטחון לצאת לדרך עצמאית אחרי "Judas Priest". השיר עצמו הושלם בתוך יום אחד. למעשה, הלפורד יכול היה לנסות לקחת את Dimebag Darrell איתו לפרויקט החדש שלו. הוא סיפר ששקל את האפשרות, אבל החליט שזה יהיה לא הוגן לנסות לפתות אותו לעזוב את "Pantera", שהייתה בדיוק רגע לפני הפריצה הגדולה שלה. הדרך שבה הוקמה "Fight" הייתה מקרית למדי. בזמן שהמקעקע של הלפורד עבד עליו, השניים התחילו לדבר על מוזיקה. הלפורד גילה שהמקעקע מנגן בלהקה, הלך לראות אותה, ובסופו של דבר גייס משם את הבסיסט Jack "Jay Jay" Brown ואת הגיטריסט והקלידן Brian Tilse ל-"Fight". אחרי "Fight", הלפורד ביצע את אחת הפניות המפתיעות בקריירה שלו כשהקים את "2wo" יחד עם הגיטריסט John 5. הפרויקט שילב רוק ומטאל עם מוזיקה תעשייתית, והאלבום היחיד שלהם, "Voyeurs", יצא בשנת 1998. לפרויקט "2wo" היה קשר ישיר ל-Trent Reznor מ-"Nine Inch Nails". הלפורד הגיע במקרה לאולפן של Reznor בניו אורלינס, השמיע לו את החומרים שעליהם עבד, ובהמשך Reznor לקח חלק משמעותי בעיצוב מחדש של הסאונד והוציא את "Voyeurs" דרך חברת התקליטים שלו "Nothing Records". הלפורד אפילו הגיע ל-"The Simpsons". בפרק "Steal This Episode" משנת 2014 הוא שר גרסה קומית ל-"Breaking the Law", ששונתה ל-"Respecting the Law". זו אחת הדוגמאות היפות למעמד שאליו הגיע השיר, הרבה מעבר לקהל המטאל. בשנת 2022, בערב שבו "Judas Priest" קיבלה את פרס Musical Excellence ונכנסה ל-Rock & Roll Hall of Fame, הלפורד מצא את עצמו שר את "Jolene" לצד Dolly Parton, Pink, Annie Lennox, Pat Benatar, Simon Le Bon, Sheryl Crow ואחרים. המפגש עם Parton הפך בהמשך גם לשיתוף פעולה אמיתי: הלפורד התארח ב-"Bygones" מתוך אלבום הרוק שלה "Rockstar" משנת 2023. אחד משיתופי הפעולה המאוחרים והמוצלחים שלו הגיע עם "Five Finger Death Punch". כשהלהקה פנתה אליו להשתתף ב-"Lift Me Up", בתחילה נמסר להם שהוא עסוק מדי בעבודה על אלבום חדש של "Judas Priest". אבל אחרי ששמע את השיר, הלפורד התקשר אליהם בעצמו והודיע שלא רק שישיר בו, אלא יטוס ללאס וגאס כדי להקליט איתם באולפן. השיר הגיע בהמשך למקום הראשון במצעד Mainstream Rock של Billboard. הסיפור על עזיבתו את "Judas Priest" מורכב יותר מכפי שנהוג לחשוב. הלפורד רצה להקליט פרויקט צד וקיבל לכך את ברכת חברי הלהקה, אך נאמר לו שמבחינה חוזית עליו "להתפטר" כדי לעשות זאת. המכתב שכתב הודלף והוצג כהודעת פרישה מהלהקה, והמצב הידרדר עד שהנתק נמשך יותר מעשור. בשנת 2005 הלפורד הוזמן לקבלת פנים בארמון בקינגהאם לכבוד תרומתה של תעשיית המוזיקה הבריטית, ושם פגש את המלכה Elizabeth II. המלכה שאלה אותו מדוע הבי מטאל כל כך רועש, והלפורד השיב לה שצריך לנגן אותו חזק כדי שאפשר יהיה לעשות Headbanging. הלפורד סיפר מאוחר יותר שהמפגש עם המלכה היה אחד הזיכרונות המיוחדים בחייו. יותר משני עשורים לפני שיצא מהארון באופן פומבי, הלפורד כבר הכניס רמזים ברורים לזהותו המינית למוזיקה של "Judas Priest". בשיר "Raw Deal" מתוך האלבום "Sin After Sin" משנת 1977 הוא כלל התייחסויות ל-Fire Island ולתרבות הגאה של המקום. הלפורד סיפר מאוחר יותר שהיה משוכנע שהמשמעות ברורה, אבל כמעט אף אחד לא הבחין בכך. בשנת 1981 ניגש אליו מעריץ שהבין על מה נכתב השיר, והשניים הפכו בהמשך לבני זוג. הלפורד הוא גם חובב גדול של מוזיקת חג המולד, עד כדי כך שהוציא שני אלבומי חג. בשנת 2009 הוא הוציא עם להקתו "הלפורד" את "Halford III: Winter Songs", ששילב שירי חג מסורתיים עם יצירות מקוריות, וב-2019 חזר לנושא עם "Celestial", הפעם כפרויקט משפחתי שבו השתתפו בין היתר אחיו Nigel ואחיינו Alex Hill. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו כמה עובדות על Vivian Campbell, הידוע בין היתר כגיטריסט המוביל של "Dio" ו- "Def Leppard". (Photo: Kevin Winter) 1. הוא נולד כ- Vivian Patrick Campbell ב-25 באוגוסט 1962 בבלפסט, צפון אירלנד. 2. בגיל 12, והוא התחיל לנגן בגיטרה, תוך שימוש בגיטרת "Telecaster Thinline" ומגבר "Carlsbro Stingray". 3. כשהיה בן 15, קמפבל הצטרף ללהקה בשם "Teaser", שלימים התגלגלה ל- "Sweet Savage". 3. בתחילת שנות ה-80, קמפבל עלה לגדולה כשהחליף את Jake E. Lee כגיטריסט "Dio", להקת המטאל האגדית בהובלת Ronnie James Dio. 4. קמפבל היה אחראי לא מעט על גיבוש הסאונד של ההרכב שכלל את Ronnie James Dio, המתופף Vinny Appice והבסיסט Jimmy Bain, למרות שהשלושה כבר כתבו ועבדו על רוב השירים באלבום "Holy Diver". 5. האלבום "Holy Diver", שהציג את עבודת הגיטרה הייחודית של קמפבל, יצא בשנת 1983 וזכה להצלחה משמעותית. 6. בהמשך, קמפבל תרם לאלבומי הלהקה "The Last In Line" (1984)" ו-"Sacred Heart" (1985)", שגם הם זכו להצלחה מסחרית. 7. למרבה הצער ויויאן קמפבל, שללא ספק השתלב בהרכב הזה כמו כפפה ליד, פוטר על ידי Ronnie James Dio בעיצומו של סיבוב הופעות שתמך באלבום "Sacred Heart". 8. השחרור האחרון שלו עם הלהקה היה אלבום ההופעה "Intermission" שיצא בשנת 1986. 9. לפני שקמפבל פוטר מהלהקה, הוא וחבריו ללהקה השתתפו בפרויקט "Hear 'n Aid", שמטרתו גיוס כספי סיוע לנפגעי הרעב באפריקה. דיו, קמפבל וביין כתבו והלחינו את השיר "Stars", שבוצע על ידי האמנים המובילים בז'אנר ההבי מטאל באותה תקופה. 10. בשנת 1987 הצטרף קמפבל ללהקת "Whitesnake", ממש לאחר שהלהקה סיימה להקליט את אלבומה "Whitesnake". 11. למרות שלא היה מעורב בהקלטות המקוריות, קמפבל הקליט מחדש את סולו הגיטרה לסינגל של "Give Me All Your Love". 12. במהלך תקופתו עם "Whitesnake", מערכת היחסים של קמפבל עם הסולן David Coverdale הפכה למתוחה עקב קונפליקטים אישיים הקשורים לנשותיהם של השניים. הדבר השפיע על הדינמיקה של הלהקה. 13. לאחר סיבוב ההופעות התומך באלבום "Whitesnake" הודיע David Coverdale ללהקה שהאלבום הבא ייכתב אך ורק על ידו ועל-ידי הגיטריסט Adrian Vandenberg, מה שיוביל לעזיבתו של קמפבל. 14. קמפבל ו- David Coverdale תיקנו את מערכת היחסים ביניהם במהלך סיבוב הופעות שבו "Def Leppard" ו- "Whitesnake" חלקו במה אחת במהלך שנת 2008. 15. בשנת 2015, קמפבל חזר לבמה עם "Whitesnake" להופעה מיוחדת של השיר "Still of the Night". 16. לאחר שעזב את "Whitesnake" בדצמבר 1988, קמפבל לקח על עצמו פרויקטים מוזיקליים מגוונים. ב-1989 ניגן בגיטרה ב-3 שירים מתוך אלבום הסולו "Long Hard Look" השני של Lou Gramm. 17. באותה שנה הוא ניגן בגיטרה אקוסטית בשיר "Desperate" שנכלל באלבום הבכורה של "Vixen". 18. ב- 1989 הוא גם הפיק את הדמו הראשון של "Riverdogs", להקה אליה אף הצטרף רשמית מאוחר יותר. 19. ב- 1990 הוא היה חלק מאלבום הבכורה שלהם "Riverdogs". קמפבל יצטרף שוב ללהקה לאלבומים מאוחרים יותר - World Gone Mad" (2011)" ו- California" (2017)". 20. בשנת 1991, קמפבל הצטרף ללהקת "Shadow King" של הזמר Lou Gramm. באותה שנה הוא הוציא איתם את אלבום הבכורה הנושא את שם הלהקה. 21. בשנת 1992 הוא ניגן בגיטרה מובילה בשני שירים מתוך "אלבום הבכורה של "Gotthard". 22. באותה שנה, ויויאן קמפבל הצטרף ל- "Def Leppard", לאחר מותו של Steve Clark ב-1991. 23. קמפבל ערך את הופעת הבכורה שלו עם "Def Leppard" במועדון בדבלין ואחר כך הופיע במופע המחווה "Freddie Mercury Tribute Show". 24. למרות התמודדות עם אתגרים לא פשוטים, כולל אבחנה של לימפומה ב-2013, קמפבל המשיכה להקליט ולהופיע עם "Def Leppard". 25. הוא הוציא 6 אלבומי אולפן עם הלהקה, הראשון היה "Slang" משנת 1996 והאחרון "Diamond Star Halos" שיצא בשנת 2022. 26. לצד התחייבויות שלו ל- "Def Leppard", קמפבל הוציא אלבום סולו בשם "Two Sides of If" בשנת 2005. אלבום מציג את הזיקה שלו למוזיקת בלוז ומתארחים בו Terry Bozzio על התופים, Billy Gibbons מלהקת "ZZ Top" מבשני שירים ו- Joan Osborne בשיר אחד נוסף. 27. באמצע 2010, כאשר "Def Leppard" היתה בהפסקה, קמפבל הצטרף ל- "Thin Lizzy", אחת הלהקות האהובות עליו. 28. בשנת 2012, לאחר סיבוב ההופעות עם "Thin Lizzy", הוא ביקש מ- Jimmy Bain ומ- Vinny Appice, שניהם מההרכב המקורי של "Dio" להתאגד יחד לפרויקט מחווה של "Dio" וכך הוקם ההרכב "Last In Line". 29. הם הוציאו את האלבום "Heavy Crown" בשנת 2016, ואחריו את האלבום השני "II" בשנת 2019. 30. בשנת 2014 ניגן קמפבל בסולו גיטרה בשיר "Gangbang at the Old Folks Home" מתוך האלבום "All You Can Eat" של "Steel Panther". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם עובדות מעניינות על Geoff Downes - קלידן, כותב ומפיק הידוע בעיקר מחברותו בלהקות "The Buggles" "Yes", "Asia" ועוד: (Photo: vinylwritermusic.wordpress.com) = הוא נולד ב-25 באוגוסט 1952 בסטוקפורט, צ'שייר, אנגליה, להורים מוזיקליים; אביו היה נגן עוגב בכנסייה, ואמו הייתה פסנתרנית. = דאונס למד בבית הספר היסודי Stockport ומאוחר יותר סיים את לימודיו במכללת לידס למוזיקה. = ההשפעות המוזיקליות שלו כוללות את Rick Wakeman, Keith Emerson, ו- Dave Sinclair. = במהלך שנות ה-60 דאונס הפגין את כישרונו המוקדם, כשניגן על קלידים עם כמה להקות מקומיות. = לאחר שעבר ללונדון, הוא עבד כנגן סשנים והלחין ג'ינגלים לפרסומות. = בשנים 1975-1977 ניגן דאונס בלהקות שונות, ביניהן "She's French" ו- "Gary Boyle's band". הוא גם עבד על הפקת התיאטרון "The Wombles". = בשנת 1977 פגש דאונס את Trevor Horn בזמן אודישן ללהקת הליווי של טינה צ'ארלס, מה שהוביל להקמת "The Buggles". = בשנת 1978 דאונס והורן הקימו לזמן קצר את להקת "Chromium", והקליטו את האלבום "Star to Star" עם Anne Dudley ו- Hans Zimmer. = בשנת 1979 "The Buggles" זכו לתהילה עולמית עם יציאת הסינגל והלהיט שלהם "Video Killed the Radio Star", שהפך לווידאו קליפ הראשון שהושמע אי פעם ב-MTV. = בשנת 1980 "The Buggles" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "The Age of Plastic". = באותה שנה הצטרפו דאונס והורן ללהקת "Yes", ותרמו לאלבום "Drama". דאונס הפך לחבר הראשון ב- "Yes" עם תואר מוזיקלי. = בשנת 1981 "Yes" התפרקv ודאונס עבד עם הורן על האלבום השני של "The Buggles", בשם "Adventures in Modern Recording". = באותה שנה דאונס הקים יחד עם Steve Howe, John Wetton, ו- Carl Palmer את הסופרגרופ "Asia". = בשנת 1982 ניגן דאונס בשיר אחד מאלבומה הרביעי של קייט בוש "The Dreaming". = בשנת 1982 הוציאו "Asia" את אלבום הבכורה שלהם, "Asia", ובו הסינגל הלהיט "Heat of the Moment". האלבום בילה תשעה שבועות רצופים במקום הראשון במצעד הבילבורד. = בשנים 1983 ו-1985 הוציאו "Asia" את אלבומם השני והשלישי, "Alpha" ו- "Astra". = בשנת 1985 ניגן דאונס באלבום "Eyes of a Woman" של Agnetha Faltskog מלהקת "ABBA". = בשנת 1986 הוא היה שותף להפקת הסינגל "Nothing in Common" עבור להקת "Thompson Twins". = בשנים 1986-1990 דאונס עזב את "Asia" לזמן קצר, אך הצטרף אליה מחדש בשנת 1990, ונשאר חבר קבוע בה מאז. = בשנת 1986 הפיק דאונס את האלבום "GTR" של הסופרגרופ באותו השם של Steve Howe ו- Steve Hackett. = בשנת 1987 דאונס היה שותף להפקת האלבום "Islands" של Mike Oldfield. = בשנת 1989 השתתף דאונס ברימייק של "Smoke on the Water" של "דיפ פרפל" כדי לגייס כספים עבור קורבנות רעידת האדמה של ספיטאק. = בשנת 2001 הוא הוציא את אלבום האולפן הראשון שלו עם John Wetton. = בשנים 2005-2009 המשיך דאונס את שיתוף הפעולה שלו עם John Wetton בפרויקט "Icon", והוציא שלושה אלבומי אולפן, אלבום EP ו- DVD הופעה. = בשנת 2006 הצטרף דאונס ללהקת "White" - להקתו של Alan White, וניגן באלבום הבכורה שלהם. = ב-2006 דאונס התאחד עם הרכב "Asia" המקורי והמשיך להופיע איתם עד 2008. = בשנת 2008 הוציאה "Asia" את "Phoenix", האלבום החדש הראשון של ההרכב המקורי מאז 1983. = בשנת 2010 הוציא דאונס את אלבום הסולו "Electronica". = ב-2011 הוא הצטרף מחדש ללהקת "Yes", הקליט את "Fly from Here" וחזר לתפקד כקלידן במשרה מלאה של הלהקה. = בשנת 2012 דאונס הקים את Downes Braide Association" (DBA)" עם Chris Braide, והוציא את האלבום "Pictures of You". = עד 2023 דאונס המשיך להוציא 4 אלבומים נוספים תחת השם "DBA". = בשנת 2012 הוא היה שותף לכתיבת רוב השירים באלבום "XXX" - אלבום האולפן ה-12 של "Asia" . = בשנת 2013 הצטרף דאונס לפרויקט המוזר וההומוריסטי Deckchair Poets. הוא תרם לאלבומים כמו "Searchin' for a Lemon Squeezer" ו- "Who Needs Pyjamas?" = בשנת 2014 "Yes" הוציא את האלבום "Heaven & Earth" עם דאונס בתור כותב מרכזי. = בשנת 2015 הוא הופיע באלבומו "Ride the Tiger" של Greg Lake. = בשנת 2017, לאחר מותו של John Wetton, דאונס הוציא יחד עם "Asia" את האלבום "Legacy", עם Billy Sherwood בתור הבסיסט והסולן. = בשנת 2021 דאונס תרם לאלבום "The Quest" של להקת "Yes". = בשנת 2023 דאונס היה גם חלק מהאלבום "Mirror to the Sky" של להקת "Yes". = דאונס היה נשוי שלוש פעמים, יש לו שתי בנות מנישואיו הראשונים. הוא גר בדרום ויילס עם אשתו השלישית, מרטין, ובנו החורג, לואי. = דאונס נכנס לספר השיאים של גינס על כך שניגן כל 28 קלידים שונים בהופעה אחת. = במהלך השנים דאונס שיתף פעולה והופיע באלבומי אמנים רבים, כגון: Steve Howe, John Wetton, "Nektar", Billy Idol, Billy Sherwood. = דאונס ציין שהאלבום "Drama" של "Yes" הוא האלבום שהוא הכי גאה בו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 25.08.1975 “ראיתי את העתיד של הרוקנרול, וקוראים לו ברוס ספרינגסטין” רשם העיתונאי ג’ון לנדאו במאמר שכתב בחודש מאי 1974, וכולם שאלו את עצמם בשקט ברוס מי? גם לנדאו עצמו לא חלם שתוך כמה חודשים הוא יחבור לאיש שהוא סימן ככוכב הרוק לעתיד לבוא, בדרך אל ההגשמה העצמית. בקיץ 1975 הנבואה הגשימה את עצמה כשהבוס הוציא את "Born To Run", אלבום האולפן השלישי שלו שיצא ב- 25.08.1975, אבל הדרך לשם הגיע בהרבה מאמץ, עצבים, ולעיתים היה נראה שככל שהוא צועד קדימה, המטרה הולכת, ומתרחקת ממנו. "היו לי שאיפות עצומות, רציתי ליצור את אלבום הרוק הכי טוב ששמעתי אי פעם. רציתי שהוא יישמע עצום, שיתפוס את המאזין בגרון, אלבום שיתעקש שתשים לב, לא רק למוזיקה, אלא לחיים, למשמעות של להיות חי". אמר ספרינגסטין בראיון ב 2005. האלבום הוקלט במשך 14 חודשים, כמחצית ממנו הוקדשו להקלטות שיר הנושא. Bruce Springsteen רצה שהאלבום הזה ישמע כמו רוי אורביסון שר בוב דילן בהפקה של Phil Spector, יומרני משהו לזמר שהוציא עד כה שני אלבומים בלבד, ועדיין היה די אלמוני. כמעט כל השירים באלבום נכתבו על פסנתר. שני אלבומיו הראשונים של ברוס ספרינגסטין, "Greetings from Asbury Park, N.J". ו- "The Wild, the Innocent & the E Street Shuffle", זכו אומנם לשבחי המבקרים, אך שניהם נמכרו בצורה גרועה. עד 1974 הפופולריות שלו נשארה באזור החוף המזרחי של ארצות הברית, והאמון של חברת התקליטים בו החל לדעוך. ההנהלה בקולומביה השתנתה והם החלו להמר על אמן עולה וחדש בשם Billy Joel. מורל נמוך פקד את צוותו של ספרינגסטין, כולל מנהלו, מייק אפל, ולהקת הליווי שלו, "האי-סטריט בנד". לאחר שספרינגסטין דחה את הצעה של CBS להקליט בנאשוויל, טנסי, עם נגני אולפן ומפיק שהובא על ידם, חברת התקליטים הסכימה לממן אלבום נוסף בתנאי אחד, "אם אתה נכשל, אנחנו ניתן לך ללכת" נאמר לו בחברת התקליטים. ספרינגסטין רק נזכיר, מוזיקאי צעיר, בן 25 בסך הכל, באופן טבעי נלחץ. רק ההקלטות לשיר הנושא "Born to Run" נמשכו שישה חודשים. הפרפקציוניזם של Bruce Springsteen הוביל לסשנים מתישים. הוא היה אובססיבי לכל הברה, תו וטון של כל טקסטורה, ונאבק לחבר את הצלילים ששמע בראשו לתוך הקלטת. השיר נכתב בתקופה שבה רעיון החלום האמריקאי היה בלתי מושג עבור אמריקאים רבים בעקבות מלחמת וייטנאם, שערוריית ווטרגייט, ומשבר הנפט של 1973. ספרינגסטין עבד זמן רב מאוד על כתיבת המילים משום שרצה להימנע מקלישאות רוקנרול קלאסיות, והפך אותן במקום זאת לדמויות מפותחות ורגישות במלואן. "זו הייתה תחילתה של בריאת עולם מסוימת עבור דרך כתיבת השירים שלי למשך 20 או 30 השנים הבאות". השירים הם במידה רבה אוטוביוגרפיים, בהשראת סרטי B דמויי נואר שספרינגסטין נהנה מהם באותה תקופה, הוא רצה לחוות וללכוד אידיאלים חדשים המבוססים על חוויות חייו באותה תקופה. מטרתו להפקה בסגנון ה- Wall of Sound של פיל ספקטור הביאה לכך שכלי נגינה רבים הוקצו לכל רצועה על שולחן המיקסר בן 16 הערוצים של האולפן, כל אוברדאב חדש הקשה על ההקלטה והמיקס. כשהוא המשיך לכתוב מחדש את המילים, ספרינגסטין יחד עם מייק אפל יצרו מספר מיקסים המכילים גיטרות חשמליות ואקוסטיות, פסנתר, אורגן, קרניים, סינתיסייזרים וגלוקנשפיל (רוי ביטן הנפלא), כמו גם כלי מיתר וזמרות ליווי. לשיר "Born to Run" היו על פי הדיווחים, לא פחות מחמש גרסאות שונות. לדברי ספרינגסטין, בשיר האחרון היו 72 ערוצים שונים שנדחסו על 16 הערוצים של קונסולת המיקס. ספרינגסטין היה מרוצה מהמיקס הסופי, שהושלם באוגוסט 1974, אבל CBS/קולומביה הפכו את היוצרות, הם סירבו להוציא את "Born to Run" כסינגל מקדם, ורצו שהאלבום יקדם אותו. באותו חודש בו הושלם האלבום "Born to Run", עזבו הפסנתרן דייויד סאנסיוס, והמתופף ארנסט קרטר את האי סטריט בנד כדי להקים את להקת הג'אז-פיוז'ן שלהם Tone, הם הוחלפו על ידי רוי ביטן בפסנתר ומקס ויינברג בתופים. לביטן היה רקע בתזמורות סימפוניות, בעוד שלויינברג היה ניסיון עם להקות רוק שונות והפקות ברודווי. ביטן הכיר בעבר את המוזיקה של ספרינגסטין, אך ויינברג לא. השניים השתלבו היטב עם שאר חברי הלהקה, והציעו תובנות מוזיקליות חדשות, ואישיות רגועה שהפיגה את המתחים שהצטברו במהלך שנים של הקלטות והופעות. באלבום ביטן החליף בעיקר את פדריצ'י, שתרומתו היחידה הייתה בנגינה על אורגן. בנובמבר, שלח אפל את "Born to Run" לתחנות רדיו שונות ברחבי ארצות הברית, ובעצם צפצף על ההנחיה של חברת התקליטים, מה שמנהלי CBS ראו כהתנהגות מקצועית בלתי הולמת. התרגיל של אפל עבד, והשיר החל לעורר עניין וציפייה לקראת יציאת האלבום, מה שגרם לקולומביה להודות בטעותם, וללכת עם הקו של אפל. "Born to Run" הפך לשיר מועדף לנגינה ברדיו ובהופעות. עד ינואר 1975, הלהקה עבדה למעלה משנה על האלבום, כאשר שיר אחד בלבד היה מוכן, וההפקה המשיכה להיתקל בציוד פגום, התחלות שגויות, ורצונו של ספרינגסטין לעוד טייקים. שיר חדש בשם "Wings for Wheels", הוקרן לראשונה בפברואר. ספרינגסטין הרגיש שחסר לו כיוון, וביקש ייעוץ הפקה מהכותב והמפיק ג'ון לנדאו, שמתח ביקורת על ההפקה במאמר ב- The Real Paper. השניים נפגשו בבוסטון באפריל 1974 ופיתחו חברות קרובה לאחר מכן. בפברואר 1975, לנדאו הוזמן להופעה, שם הציע להעביר את סולו הסקסופון ב- "Wings for Wheels" (שמו שונה ל- "Thunder Road") לסוף במקום באמצע. ספרינגסטין אהב את השינוי ושכר את לנדאו כמפיק שותף באלבום. במרץ 1975, לנדאו העביר את הקלטות האלבום מ-914 למפעל התקליטים היוקרתי במנהטן. לנדאו עזר לספרינגסטין להחזיר את המיקוד והכיוון לעצמו עם פרספקטיבה רעננה. ספרינגסטין אמר לרולינג סטון ב-1975: "לנדאו הגה את הרעיון, 'בואו ניצור אלבום רוקנרול'. כאשר היה נראה שדברים התחילו להתפרק מבפנים. הוא החזיר אותם למסלולם." לאפל ולנדאו היו חילוקי דעות בנוגע לבחירות ההפקה, אותן ספרינגסטין היה צריך לפתור. כמו הלהקה, השניים עזרו לספרינגסטין להשלים רעיונות שכבר תוכננו, ולא לחשוב על חדשים. לואי להב המפיק הישראלי הבכיר לעתיד לבוא, שהיה טכנאי הקלטה בשני אלבומיו הראשונים של הבוס, הצטרף באופן זמני כטכנאי להקלטות יחד עם אשתו צרויה (המכונה בקרדיטים סוקי) שניגנה בכינור ב- "Jungleland". בהמשך להב לא היה זמין עקב התחייבויות משפחתיות (בפועל הוא עמד לחזור ארצה), ולכן את ההקלטות הללו תכנן ג'ימי איובין. ההקלטות נמשכו ממרץ עד יולי 1975. ספרינגסטין בילה את רוב החודשים הללו בעבודה על האלבום, ההקלטות היו מתישות, בעוד שקטעי הליווי והשירה הוקלטו ללא קושי רב, ספרינגסטין נאבק עם האוברדאב, ובהשלמת כתיבת המילים והעיבודים. ספרינגסטין עמל באובססיביות ולפעמים בילה שעות בתיקון שורות בודדות או לקח ימים כדי להבין את העיבודים לשירים. ספרינגסטין יספר בהמשך: "ההקלטות הפכו למשהו שהרס אותי, פשוט קבר אותי לאט לאט באדמה". ויינברג כינה זאת הפרויקט הקשה ביותר בקריירה שלו, ופדריצ'י אמר "אכלנו, שתינו וישנו את האלבום הזה". העבודה נעשתה בעיקר בין השעות 15:00 אחה"צ ל-6:00 בבוקר למחרת. לספרינגסטין לקח 13 שעות להשלים את קטעי הגיטרה שלו. ספרינגסטין כתב אותו כהזמנה למסע ארוך, בהשראת דרמת הפשע משנת 1958 בכיכובו של רוברט מיצ'ם. המילים מתארות אישה צעירה בשם מרי, את החבר שלה ואת "ההזדמנות האחרונה שלהם להפוך את הקשר ביניהם למציאותי". בשיר זה, ספרינגסטין מזכיר את רוי אורביסון "שר למען הבודדים" ברדיו. אורביסון, שאחד משיריו הידועים ביותר הוא "Only the Lonely" (1960), היה בעל השפעה עצומה על ספרינגסטין ששר באלבום בסגנון השירה של אורביסון, וניגן בגיטרה בהשראת נגינתו של דויין אדי. בשיר "Tenth Avenue Freeze-Out", ספרינגסטין שכר את האחים ברקר (רנדי ומייקל), דיוויד סנבורן וויין אנדרה לנגן תפקידים בכלי נשיפה. השיר האוטוביוגרפי בחלקו, נכתב על ספרינגסטין, ולהקת הליווי שלו תוך כדי שהם היו בתהליכי גדילה, וחיפשו הצלחה מסחרית עד לאותה נקודה. הם מוצאים הצלחה לאחר ש"האיש הגדול" (קלרנס קלמונס בסקסופון) מצטרף ללהקה בבית השלישי. מבחינה מוזיקלית, זהו שיר אר אנד בי פאנקי בהובלת כלי נשיפה. ספרינגסטין וביטן לא הצליחו לכתוב תפקידי כלי נשיפה ראויים עד שהנגנים הגיעו להקליט, ולכן חברו לשעבר ללהקת "Steel Mill", סטיבן ואן זאנדט, הגה אותם במקום באולפן. ואן זאנדט הצטרף ללהקת האי-סטריט זמן קצר לאחר מכן. השיר הקצר באלבום "Night" שאורכו 3 דקות מספר על אדם שמכור לעבודה, עובד צווארון כחול שאחרי יום שלם של עבודה, רץ לתוך הלילה כדי להשתתף במרוצי מכוניות ולחפש את אהבתה של אישה. עבור הגיבור, החופש והשמחה היחידים מגיעים כשהוא על הכביש המהיר, והוא חי למען הלילות וסופי השבוע שבהם הוא יכול לברוח מהעבודה. ספרינגסטין השתמש ברעיונות ליריים מ- "She's the One" שעוסק באובססיה של המספר לנערה שמשקרת לו שוב ושוב, כדי להשלים את "Backstreets" שבו נכתב על ידידותו של המספר עם אדם בשם טרי, תוך שימוש בדימויים ריאליסטיים ופואטיים כאחד. השניים מתקרבים עד שמערכת היחסים ביניהם מתנתקת לאחר שטרי עוזב את המספר לטובת מישהו אחר. מינו של טרי אינו ברור, מה שהוביל חלק מהמבקרים לפרש את מערכת היחסים כהומוסקסואלית. מצד שני נאמר גם שהוא מייצג פוטנציאלית ידידות אפלטונית עזה שדעכה בין שני גברים. השיר מכיל אלמנטים אוטוביוגרפיים הקשורים לנעוריו של ספרינגסטין. השיר הג'אזי "Meeting Across the River" שונה מוזיקלית ולירית מהשירים הקודמים, ומשתמש בפסנתר, ובחצוצרה כדי ליצור אווירה ג'אזית קולנועית. בשיר, המספר ושותפו אדי הם גנגסטרים קטנים המתכננים עסקה בלתי חוקית מעבר לנהר ההדסון, שתביא להם סכום כסף גדול כדי להרשים את חברתו. עם נושאים של ייאוש וחוסר תקווה, השיר מסתיים לפני פתרון סיפורי, ומשאיר את השאלה האם הגנגסטרים הצליחו או לא מעורפלת, למרות שהאוירה הקודרת בו, רומזת על הכיוון הכללי. זהו אחד משירי הדמות של ספרינגסטין, שבו הוא בוחן את נפש האדם שסובל ממזל רע. שיר זה היווה השראה לספר שיצא בשנת 2005 בשם "פגישה מעבר לנהר: סיפורים בהשראת שיר רדוף של ברוס ספרינגסטין", שהוא אוסף של 21 סיפורים קצרים מאת סטפן רודניצקי. האוירה האפלולית של העולם התחתון ממשיכה ב- "Jungleland" סיפור פיוטי על החיים ברחובות ניו ג'רזי. השיר עוקב אחר חבר כנופיה מניו ג'רזי המכונה "עכברוש הקסם", הנמלט מאכיפת החוק בהארלם עם בת זוגו האנונימית המכונה "הנערה היחפה". לקראת הסוף, מערכת היחסים בין העכברוש לנערה נגמרת, היא עוזבת אותו, והוא נהרג ברחובות. העכברוש נורה למוות על ידי "חלומו שלו", המסמל, את החלום האמריקאי החמקמק שיהרוג אותנו בסופו של דבר, וחלום הבריחה הוא רק גרסה נוספת שלוכדת אותנו". השיר, שאורכו למעלה מתשע דקות, מובל על ידי השירה של ספרינגסטין, הפסנתר של ביטן, והכינור של צרויה (סוקי) להב, וכולל סולו סקסופון מרהיב של קלרנס קלמונס שנמשך למעלה משתי דקות. קלמונס התאכזב כאשר השיר לא נכלל באלבום האוסף "Greatest Hits" משנת 1995. לשיר הזה הייתה השפעה עצומה על "Night Moves" של בוב סיגר. סיגר כתב שני בתים של השיר, אך התקשה לסיים אותו עד ששמע את "Jungleland", והבין שהוא יכול למתוח את השיר ולחקור דינמיקות שונות. "Night Moves" יצא לאור בשנה שלאחר מכן (1976). זמרת הרוק מליסה את'רידג' אמרה בגיליון "100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין הרולינג סטון: "כשברוס ספרינגסטין מבצע את הקריאות חסרות המילים האלה, כמו בסוף 'Jungleland', זו ההגדרה של רוקנרול בשבילי. הוא משתמש בכל הגוף שלו כשהוא שר, והוא מוציא כמות עצומה של כוח, רגש ותשוקה." עטיפת האלבום צולמה על ידי אריק מיאולה בסטודיו האישי שלו ב-20 ביוני 1975. ספרינגסטין הביא עימו את קלמונס, אותו רצה על העטיפה. מיאולה צילם 900 פריימים בסשן בן שלוש השעות. בתמונה שנבחרה ספרינגסטין לובש מעיל עור שחור אוחז בגיטרה בעודו נשען על קלמונס. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 25.08.1986 כשפול סיימון עשה עידן רייכל! נו טוב, אני כנראה הופך את היוצרות, למעט הזיקה של רייכל וסיימון למוזיקה, וליוצרים מאפריקה, אין יותר מידי דמיון בין שניהם, אבל שוב הוכח, כמו במקרה של אריק קלפטון, שדווקא בעיתות משבר צומחות יצירות חד פעמיות, מטלטלות, כזה היה גם אלבומו השביעי של פול סיימון "גרייסלנד" שיצא ב- 25.08.1986. הצמד סיימון וגרפונקל החלו את פעילותם המוזיקלית בסוף שנות החמישים, במהלך הזמן חוו צמד הפולק רוק המצליח עליות וירידות ביחסיהם, דבר אשר גרם לפרידתם הזמנית פעמיים. בתחילת שנות ה- 80 תכננו הצמד קאמבק, ואפילו הגיעו להופעה בישראל (1983), אבל אז כאשר דברים החלו להסתדר בהופעות, הגיע שלב ההקלטות, וחילוקי הדעות חזרו, סיימון מחק את קולו של גרפונקל בחלק מההקלטות, ובסוף הוציא את האלבום לבדו, בנוסף נפרד סיימון מאשתו קארי פישר. אחרי הכישלון של האלבום "Hearts and Bones" הקריירה של סיימון נראתה בדרך הבטוחה לשומקום, עד אשר נתקל במקרה במקרה בהקלטת בוטלג של מוזיקת Mbaquanga, מוזיקה דרום אפריקאית משבט זולו. סיימון מתוך הקושי והקריירה המדשדשת החליט לגלות אפיקים חדשים, ונסע ליוהנסבורג על מנת לחקור את הצלילים החדשים שגילה. הוא עשה זאת באמצעות נגינה עם חבורה של מוזיקאים מקומיים ומוכשרים, ויחד החלו לחפש שפה משותפת דרך המוזיקה, בדרך ליצירת "Graceland" - אלבום שיהפוך לאחד האלבומים החשובים והמצליחים ביותר בהבאת מה שיכונה בהמשך "מוזיקת עולם" אל לב המיינסטרים המערבי. כאן המקום לציין, שסיימון לא היה הראשון שפתח את הדלת הזאת. כבר ב- 1982 שילב פיטר גבריאל באלבומו הרביעי השפעות ומקצבים ממוזיקה אפריקאית ומתרבויות נוספות, ובאותה שנה היה ממקימי WOMAD, שנועד לחשוף בפני הקהל המערבי מוזיקה ואמנים מרחבי העולם. אלא ש"Graceland" לקח את החיבור הזה צעד משמעותי קדימה: אלבום שלם שנבנה במידה רבה מתוך המפגש הישיר של סיימון עם מוזיקאים וסגנונות מדרום אפריקה, והפך את החיבור הזה להצלחה עולמית עצומה. לנסוע לדרום אפריקה ולהקליט אלבום שמחבר בין מזרח למערב... כמה נוח לנסות ולהתניע את הקריירה בצורה הזאת, חשבו לעצמם רבים. אבל לא היה שום דבר נוח בנסיעה למדינה שהיתה בחרם עקב משטר האפרטהייד, בטח ובטח כשאתה פול סיימון, הוא מוזיקאי יהודי. כאמור, סיימון התעלם מרעשי הרקע, הוא פשוט גילה עולם חדש של מוזיקה, והיה נחוש לחשוף את הסגנון האפריקאי לכל העולם, סיימון משלב באלבום בין הפולק האמריקאי שהוא מכיר כל-כך טוב, יחד עם המקצבים האפריקאיים. באלבום מנגנים זה לצד זה בכלי נגינה מערביים (ביניהם Adrian Belew ו- "Everly Brothers") ואפריקאיים, ויש בן מגוון סגנונות החל מפופ, רוק, אקפלה, 'מבאקנגה, זידקו ועוד, סיימון שר על מסעותיו בארה"ב ובעולם ועל נושאים כמו אהבה, התבגרות, כאב, חיפוש עצמי וחשבון נפש, תוך כדי שזירת השנינויות וההומור המיוחד שלו בשירים. סיימון מחד הצליח מאוד, ושירי האלבום נוגנו ברדיו ללא הפסקה, האלבום נמכר היטב, אבל הביקורת על סיימון היתה גדולה, על שהעז לקטוע את החרם העולמי על דרום אפריקה, ביקורת מבית, וגם מתוך דרום אפריקה עצמה, ויש שראו בו משתף פעולה עם האפרטהייד. בהתבוננות מההווה לעבר, אין ספק כי סיימון עשה כאן שרות כפול, הזניק את הקריירה שלו עצמו מחד, אבל גילה לעולם את המוזיקה האפריקאית ואומנים דוגמת מרים מקבה, וליידי סמית בלאק ממבזו. גרייסלנד, מכר כ- 16 מיליון עותקים ברחבי העולם. הוא זכה ב- 1987 בפרס הגראמי לאלבום השנה, ובהמשך ביסס את מעמדו כאחד האלבומים המוערכים והמשפיעים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. בשנת 2006 צורף האלבום ל- National Recording Registry של ספריית הקונגרס האמריקאית, השמור להקלטות בעלות חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית. עטיפת אלבום מראה חראג' אתיופי מהמאה ה- 15 המתאר את כנסיית סיינט ג'ורג'. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Unplugged" של Eric Clapton יצא לאור ב- 25 לאוגוסט 1992. לא ברור מה בדיוק עבר בראשו של Eric Clapton כשהתיישב ביום ה- 16 לינואר 1992 על כסא הסטול באולפני "Bray" שליד ברקשייר אנגליה. אחד הגיטריסטים הגדולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים, שכתב והלחין לא מעט קלאסיקות שהפכו לנכסי צאן ברזל, מוזיקאי מחונן שהיה שותף להרכבים שהפכו לאות ולמופת, מ- "The Yardbirds" ו- "The Bluesbreakers" דרך "Cream", "Blind Faith" ו- "Derek and the Dominos" ועד קריירת סולו מפוארת, גיטריסט פנומנאלי שזכה בלא מעט תארים ומדורג בכל רשימה אפשרית בעשירייה הפותחת של הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים, השני מתוך מאה הגדולים ברשימת מגזין הרולינג סטון, מי שעוד בשנת 1967 זכה לגרפיטי המפורסם שצוייר על קיר ב- Islington ואשר אינו מותיר כל מקום לספק: ״Clapton Is God״. אז באמת לא ברור בשביל מה האיש רב הפעלים והתארים הזה היה צריך את ההרפתקה של מופע אנפלאגד? לשם מה הוא היה צריך להיכנס לזה בשלב הזה של הקריירה שלו, במיוחד כשהוא כל-כך מזוהה עם הגיטרה החשמלית? רק לחשוב שקלפטון, אשר כבר למעלה משני עשורים גיטרת פנדר סטראטוקסטר מחוברת לו לעורק הראשי, צריך להתנתק מכל כבל, אפקט או מגבר ולנגן סט שלם, נקי, ערום וחשוף, מלמד אותנו שקלפטון לקח כאן סיכון גדול שיכול היה לעלות לו במוניטין האדיר שיש לו. אבל קלפטון הוא "אלוהי הגיטרה" והוא פשוט לא חושב כמו בן תמותה. הוא עזב את היארדבירדז דווקא כשהחלה להצליח מסחרית והלך עם הלב שלו ועם אהבתו לבלוז כשעבר להרכב של John Mayall. הוא שחה נגד הזרם כשאחרי ההצלחה המטאורית שלו עם "Cream" הוא בחר להקים את "Blind Faith" שם שימש כשחקן שווה בן שווים, במקום להיות הגורם המוביל. הוא בחר באופן מודע לעבור אל מאחורי הקלעים כששימש נגן גיטרה ב- "Plastic Ono Band" ובהרכב "Delaney and Bonnie and Friends". בהמשך הוא לקח את זה צעד קדימה, הקים את "Derek and the Dominos" בגלל שנמאס לו שמצפים ממנו לסולואים ארוכים ווירטואוזים, שם הוא בכלל הסתתר מאחורי שם בדוי. אפילו את קריירת הסולו שלו הוא התחיל עם אלבום בו נתן לחבריו להוביל. כשכולם ציפו ממנו לנגן בלוז הוא שבר ימינה לרגאיי עם גירסת כיסוי לבוב מארלי ומיד שמאלה עם שיר קאנטרי סטייל "Lay Down Sally". בקיצור, קלפטון לא תמיד מתיישר עם ההיגיון של ההמונים ולא פעם עושה דווקא את הבלתי צפוי. וכך גם הפעם, קלפטון בחר ללכת עם הרגש ולא עם השכל והפך להיות בין האמנים המובילים הראשונים שיקליטו מופע אנפלאגד במסגרת סדרת ה- MTV. אחד הטריגרים שדחף את קלפטון ללכת עם הלב, היה קשור בטרגדיה שהתרחשה מספר חודשים לפני כן. בבוקר ה-20 במרץ 1991 שהה קונור בנו של קלפטון עם אימו בבית דירות בניו יורק. קלפטון היה אז במלון סמוך והתכונן לצאת כדי לאסוף את בנו לארוחת צהריים ומאוחר יותר לביקור בגן החיות שבסנטרל פארק. קונור נפל מחלון הדירה בקומה ה-53 שהושאר בשוגג פתוח, בעקבות עבודות ניקיון בדירה ומצא את מותו. שני שירים שכתב קלפטון באותה תקופה שאבו השראה ישירה ממותו של בנו. "Circus Left Town" מספר את סיפור בילוי בקרקס עם קונור בלילה שלפני מותו. בדומה, "Tears in Heaven" הוא שיר אישי ומרגש, אשר כמו הרבה בלדות, הושפע מאוד מהמצב הרגשי של יוצרו. עבור קלפטון, השיר הזה נוצר מתוך כאב עז בעקבות מותו של בנו. קלפטון מתמודד בו עם האובדן, כאב הלב והגעגועים של הורה אבל. שני השירים לא יועדו במקור לצאת לאור, אבל מפיקת הסרט "Rush" לו היה אמור לכתוב את הפסקול התעקשה שיכלול את השיר בפסקול כשהיא משכנעת אותו שהשיר יכול לגעת ולעזור להרבה אנשים שחוו אותו כאב. ייתכן שמופע האנפלאגד לא היה קורה לולא הטרגדיה המתוארת, מה שבטוח הוא לבטח לא היה נשמע כפי שהוא. קלפטון הוכיח שכשהולכים עם הלב אז שום דבר לא יכול לעמוד בדרכך, כי התחושות והרגש מזדקקים ומתנקזים בסופו של דבר דרך המוזיקה. אלבום ה- "Unplugged" של קלפטון הפך להיות האלבום הנמכר ביותר שלו, אי פעם. יותר מכך, הוא הפך להיות אלבום ההופעה הנמכר ביותר בעולם בכל הזמנים, עם מכירות של למעלה מ- 26 מיליון עותקים. האלבום זכה גם בששה פרסי גראמי, כולל אלבום השנה, שיר השנה ואמן השנה. מגזין Guitar World בחר את האלבום כאלבום הגיטרה הטוב ביותר של השנה, ועוד ועוד, רשימת התארים הזו פשוט לא נגמרת. הנגינה של קלפטון באלבום הזה הוכיחה שאין זה משנה, חשמלי או אקוסטי, הוא אשף גיטרה, "רב אמן" שמחובר לכלי האדיר הזה כאילו היה עוד איבר בגוף שלו. האלבום נפתח עם "Signe" קטע אינסטרומנטאלי של קלפטון שמיד מכניס את המאזין לאווירה עם הצליל האקוסטי, החלק והנקי של גיטרת המרטין שלו. מיד אחריו קלפטון מביא לנו גירסת כיסוי לשירו של בו דידלי "Before You Accuse Me", קלאסיקת בלוז שפשוט מתעלה על המקור. זו לא גירסת הכיסוי היחידה באלבום. תמצאו כאן בין היתר את "Hey Hey" של Big Bill Broonzy, את "Malted Milk" של רוברט ג'ונסון שאותו קלפטון העריץ ואף הקדיש לו אלבום שלם בשנת 2004, את "Rollin' and Tumblin" של Muddy Waters, ועוד. אבל גולת הכותרת של האלבום מתמקדת בשני שירים שמתעלים על כל היתר. הראשון גירסה אלמותית לשיר "Layla" של דרק והדומינוס. קלפטון פשוט פירק את השיר ואת ליין הגיטרה החשמלי הכל-כך מזוהה איתו לגורמים, ובנה את השיר מחדש, איטי יותר, מרגש יותר, אקוסטי יותר. השיר השני "Tears In Heaven" הוא שיר מרגש עד דמעות שקלפטון, כאמור, כתב לזכרו של בנו קונור, אשר נפל מהקומה ה- 53 של בית דירות בניו יורק, בעודו בן ארבע בלבד. השיר הופיע בפסקול של הסרט "Rush" ושוחרר כסינגל כשבוע לפני שההופעה הוקלטה. לסיכום, קלפטון הוכיח שהמעריץ שכתב את הגרפיטי המפורסם בשנת 1967 לא טעה. האלבום הזה הצליח להפיח רוח חדשה ורעננה בקריירה של קלפטון והיווה את החותמת הסופית שנועדה למי שעדיין לא הפנים זאת. קלפטון הוא אכן אל! ועכשיו תאזינו: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אחחחחח, כמה שאנחנו אוהבים את האלבום הזה, אתם לא מבינים... גם היום, אחרי עשרות שנים של השמעות בלתי פוסקות, לא נס ליחו. לכל שיר באלבום יש את הקסם המיוחד שלו והסאונד.... איזה סאונד, איזו ההפקה מטורפת. כל אלו גורמים לאלבום להישמע רענן כאילו יצא רק אתמול. האלבום הזה הוא פרי חזונו של אדם אחד, גאון ופרפקציוניסט. האדם הזה הגה, תכנן וביצע כל פרט ופרט באלבום הזה, החל מהקמת האולפן עצמו, דרך בניית הציוד, כתיבת השירים, ההקלטה, ההפקה ועד למיקס האחרון. לגאון הזה קוראים Tom Scholz והוא אחראי לאלבום המדהים "Boston", אלבום הבכורה של להקת Boston שיצא היום בשנת 1976. סיפורו של האלבום מתחיל בסוף שנות ה- 60. Tom Scholz היה סטודנט לטכנאות מוזיקה במוסד היוקרתי MIT, אחת מהאוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם בתחום המדע והטכנולוגיה. באותם ימים החל שולץ לכתוב את המוזיקה למה שיהפוך כ- 7 שנים לאחר מכן לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר בעולם, שיימכר ביותר מ- 20 מיליון עותקים. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות החל שולץ לעבוד במחלקת הפיתוח של חברת "Polaroid Corporation". בלילות הוא ניגן בקלידים עבור להקות שונות בפאבים של בוסטון ובזמנו החופשי הוא בנה במרתף ביתו אולפן הקלטות מלא בציוד, רכיבים אלקטרוניים ואפקטים. שולץ ידע גם לנגן על כלים רבים. הוא החל להתנסות בהקלטה ובצלילים חדשניים, תוך שהוסיף עוד ועוד כלים, ערוצים, אפקטים ושכבות סאונד. שולץ היה פרפקציוניסט ויש שמועות שהוא הקליט קטעים מסוימים שוב ושוב עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה שהשביעה את רצונו. במקביל לעבודה באולפן הקים שולץ, יחד עם המתופף Jim Masdea והגיטריסט Barry Goudreau, הרכב שנקרא "Mother's Milk". הלהקה החליפה מספר רב של זמרים עד שהזמר Brad Delp הגיע לאודישן ועבר אותו בהצלחה. ההרכב הזה יהיה בהמשך הגרעין של להקת "Boston". הלהקה המשיכה להופיע ובמקביל נעזר שולץ בחברים כדי להקליט את השירים שכתב. בשנת 1973 כבר היה ללהקה דמו שכלל שישה שירים. שולץ שלח את השירים לכל חברת תקליטים שהוא היה יכול לחשוב עליה. השירים שהיו באותה קלטת דמו היו: "More Than a Feeling", "Peace of Mind", "Rock & Roll Band", "Something About You", "Hitch a Ride ו- "Don't Be Afraid" שבסופו של דבר ייכלל באלבומה השני של הלהקה, "Don't Look Back". הלהקה קיבלה מכתבי דחייה בזה אחר זה, חלקם אף היו מעליבים. לאחר שנתיים, בשנת 1975, התייאש Delp ועזב. גם שולץ סיים עם סצנת המועדונים וההופעות וננעל באולפן שעות על גבי שעות בניסיון לשפר ולתקן את ההקלטות. הוא הסתייע בחבריו, שנקראו לאולפן מדי פעם בפעם, והקליט חלק מהשירים ומהכלים מחדש. כשהוא מצויד בהקלטה חדשה ומשביעת רצון החליט שולץ להשתמש קצת בקשרים והעביר את הקלטת לחבר מהעבודה בחברת "Polaroid" שבן דודו עבד בחברת התקליטים "ABC Records". אותו בן דוד הניח את הקלטת על שולחנו של אחד מעובדי החברה אבל היא נשכחה למשך שבועות, עד שאותו עובד נזכר בה והחליט להקשיב לה. הוא התלהב ויצר קשר עם חבר נוסף, שהיה מקושר לחברת "Epic" אשר התקשרה מייד לשולץ והציעה לו חוזה, אך בשני תנאים. תנאי אחד היה ששולץ יציג את החומרים מולם עם להקה בהרכב מלא, בהופעה חיה. התנאי השני היה שהאלבום יוקלט באולפן מקצועי עם טכנאי הקלטות צמוד מטעם חברת התקליטים. שולץ הנלהב פחד לפספס את ההזדמנות ומיהר להרכיב מחדש את הלהקה יחד עם Delp וגואדרו ובמקביל גייס את הבסיסט Fran Sheehan והמתופף Sib Hashian. הלהקה שכרה מחסן מלהקת אירוסמית' ועברה את האודישן החי מול אנשי החברה. כעת היה על שולץ להתגבר על המשוכה השנייה והגבוהה יותר, שכן מרבית האלבום כבר הוקלט והוא לא התכוון לתת לאף טכנאי להרוס את מה שהשיג במשך 7 שנים של עבודה פרפקציוניסטית. (Photo: Ron Pownall) למזלו של שולץ, הוא מצא ב- John Boylan, שהופקד על ההפקה מטעם חברת התקליטים, בן ברית. שולץ שלח את כל חברי הלהקה לאולפן של חברת התקליטים בלוס אנג'לס כפעולת הסחה, בעוד שהוא נשאר במסצ'וסטס והמשיך לעבוד על שיפור ההקלטות במרתף ביתו. לא רק שבוילאן העלים עין ופעולת ההסחה מול חברת התקליטים הצליחה, אלא שהוא אף דאג להטיס לבוסטון את טכנאי ההקלטה שלו, Paul Grupp, כדי שיסייע לשולץ בהקלטת הכלים האקוסטיים, שכן הוא חשב שהעבודה ששולץ עשה איתם לא הייתה טובה מספיק. לאחר סיום ההקלטות טס שולץ ללוס אנג'לס לצורך ביצוע המיקסים האחרונים. מדהים לחשוב שהתוצאה הסופית של האלבום הזה, עם הסאונד המדהים שלו, כללה את אותן הקלטות מהמרתף של שולץ עם תוספות ושינויים מינוריים בלבד, שהוקלטו באולפנים בלוס אנג'לס. יתר על כן, כל שירי האלבום למעט אחד "Let Me Take You Home Tonight", שמסיים את האלבום ונכתב על-ידי דלפ, הם אותם שירים מקלטת הדמו המקורית עליה החל שולץ לעבוד 7 שנים קודם לכן. האלבום הזה הוגדר כאחד מהפרויקטים המורכבים ביותר בתולדות המוזיקה, אך יחד עם זאת הוא גם היה אחד הזולים באותה תקופה, בעלות של אלפי דולרים בלבד. כל זאת בזכות היוזמה והביצוע של הגאון טום שולץ, אשר יצר את מרבית האלבום הזה בעשר אצבעותיו. האלבום הזה מוכיח עד כמה העקשנות, ההתמדה והדבקות במטרה משתלמות בסופו של דבר. זוהי יצירת מופת נצחית שכוללת כמה מהשירים היפים ביותר ברוק. שיר הפתיחה, "More Than a Feeling", שהיה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום בספטמבר 1976, הגיע למקום ה- 39 בדירוג שירי הרוק הטובים בכל הזמנים של VH1. השיר נמצא ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של היכל התהילה של הרוקנרול. עכשיו תחזיקו חזק: השיר היה אחת ההשפעות על קורט קוביין בכתיבת הריף לשיר "Smells Like Teen Spirit" של "Nirvana". קוביין ציין בראיון עימו את הדברים הבאים על אותו ריף מפורסם: "It was such a clichéd riff. It was so close to a Boston riff". שולץ עצמון ציין את השיר "Walk Away Renee" של The Left Banke כהשראה לשיר המופתי הזה והגדיר את השיר כבלדה מרירה-מתוקה. אגב, "מריאן" המוזכרת בשיר היא בת דודתו של שולץ, שהייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים, בה היה שולץ מאוהב בצעירותו. שולץ ציין ששנים לאחר מכן, כשגילתה שהזכיר אותה בשיר, היא ממש כעסה עליו. הרצועה השנייה, "Peace of Mind", ששוחררה כסינגל השלישי מתוך האלבום, מציגה את השילוב המושלם, שחוזר על עצמו באלבום הזה, בין הגיטרות האקוסטיות לצליל הגיטרה חשמלית הייחודי כל כך לבוסטון. השילוב הזה היה קיים בעבר אצל להקות כמו לד זפלין, "The Who" ו- "Yes", אבל בוסטון שכללה אותו והביאה אותו לכדי שלמות. סימן היכר נוסף של הצליל הייחודי כל-כך של בוסטון הוא השירה המדהימה של בראד דלפ, אשר ההרמוניות שלה הושגו בהקלטת שכבות חוזרות ונשנות של קולו. מעניין לציין שתפקידי התופים כאן פותחו על-ידי Jim Masdea, אך הוקלטו מחדש על-ידי Sib Hashian במסגרת השיפורים שערך שולץ בהקלטות. שולץ כתב את השיר על חבריו בחברת "Polaroid Corporation" ועל חוסר הרצון שלו עצמו לטפס בסולם הדרגות לצמרת ההנהלה של החברה. Delp עצמו הגדיר את השיר הזה כדוגמה ליכולת של שולץ לשלב בין ההרמוניות של הביץ' בויז לבין צליל הגיטרות הכבד של לד זפלין. מגזין "Guitar World" בחר את השיר הזה לאחד מבין 50 שירי הרוק הטובים בכל הזמנים. הקטע השלישי באלבום, "Foreplay/Long Time", הוא אחד הקטעים המורכבים והארוכים מתוכו, על גבול הפרוגרסיב. "Foreplay" הוא הקטע האינסטרומנטאלי משופע הקלידים המבוסס על אורגן Hammond B3 שמופיע כמבוא לשיר. "Long Time" כולל את השירה ויצא כסינגל השני מתוך האלבום והוא עומד בפני עצמו. שולץ ציין שזה השיר הראשון שכתב והקליט אי פעם, עוד בשנת 1969. המגזין "רולינג סטון" הגדיר את השיר כשילוב בין יס ללד זפלין. את שלושת קטעי הסולו בחלקו השני של השיר מנגן Barry Goudreau. הצד השני של הוויניל נפתח עם "Rock & Roll Band". רבים סברו שהשיר מספר את סיפורה של להקת בוסטון, אך לא כך הדבר. בוסטון כלל לא הייתה להקה עד שלב המיקסים של האלבום. השיר נכתב בעקבות שיחה של שולץ עם המתופף Jim Masdea אשר היה בסצנת הפאבים והמועדונים של בוסטון וסיפר לשולץ על המאבקים של להקות מקומיות להשיג חוזה הקלטות. השיר "Smokin'" נקרא במקור “Shakin” ובניגוד לסברה הרווחת הוא לא עוסק במריחואנה. השיר מספר על התחושות בעת האזנה למוזיקה. השיר זכה לכמה גרסאות כיסוי, אחת המעניינות שבהן היא זו של להקת הת'ראש מטאל Anthrax. הקטע ”Hitch a Ride” נקרא במקור "San Francisco Day" ושולץ נהג לנגן אותו בהופעות בווריאציות הראשונות של "Mother’s Milk". השיר נפתח כבלדה אקוסטית שקטה ונעימה והולך ומתפתח עם השתלטות של אורגן האמונד וגיטרות חשמליות. השיר כולל את אחד מקטעי הסולו היפים באלבום שנפרש על פני כמחצית מהשיר. האלבום מסתיים בשני קטעים שגם נכתבו אחרונים: "Something About You" של שולץ, שנקרא במקור "Life Isn't Easy" והיה הדמו האחרון שכתב שולץ בשנת 1975, ו- "Let Me Take You Home Tonight" שהוא השיר היחיד שכתב Delp ובו הוא גם מנגן בגיטרה אקוסטית. אלבום הבכורה של בוסטון נחשב לאחד האלבומים הגדולים בתולדות הרוק. הוא נמצא בין היתר ברשימת 200 האלבומים הגדולים של היכל התהילה של הרוקנרול ובספר "1001 אלבומים שאתה חייב להאזין להם לפני מותך". הפרפקציוניזם של שולץ יסייע לו להוציא תחת ידו אלבומי מופת נוספים, אך גם יהיה בעוכריו ויביא ליצירה דלה יחסית עם מרווחי ענק בין אלבום לאלבום. בתחילת שנות השמונים ייסד שולץ את חברת "Scholz Research & Development, Inc". החברה תשווק בין היתר את מגבר הגיטרה המצליח "Rockman", אשר המציא שולץ. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

ב- 24 לאוגוסט, 1981 "The Rolling Stones" הוציאו לאור את אלבומם ה- 16, "Tattoo You". האלבום "Tattoo You" מסמן פרק ייחודי בדיסקוגרפיה הנרחבת של "הרולינג סטונס". מדובר באלבום מופת, אשר למרות היותו מורכב מחומרים אקלקטים הצליח להחיות את הסאונד של הלהקה ולהוכיח את הרלוונטיות של הלהקה, כמעט שני עשורים לאחר הקמתה. "Tattoo You" מורכב בעיקר מרצועות שלא פורסמו מסשנים קודמים של הקלטות בשנות ה-70, ומציג את היכולת של "הסטונס" ללטש ולהחיות מחדש חומרים ישנים יותר לכדי אלבום רענן, חדשני ומגובש. עם השירה הדינמית של Mick Jagger וצמד הגיטרות הקלאסי של Keith Richards ו- Ronnie Wood, האלבום "Tattoo You" מתהדר בהרכב שכולל את Bill Wyman בבס ו- Charlie Watts בתופים. עם זאת, האלבום כולל גם חברי להקה לשעבר כמו Mick Taylor ומוזיקאים אורחים כמו Nicky Hopkins, ו- Billy Preston, באופן שמעשיר את הסאונד ומגוון את הסגנון. החל מהאנרגיה המדבקת של "Start Me Up" (עליו עבדה הלהקה במקור ב-1978 במהלך הסשנים של "Some Girls") ו- "Hang Fire" (שמקורו בהקלטות של "Some Girls" ו- "Emotional Rescue"), ועד לבלדות המרגשות כמו "Waiting on a Friend", "Tops" (שתיהן במקור מהסשנים של "Goats Head Soup" בשנת 1972 עם Mick Taylor) ו-"Worried About You" עם Billy Preston בקלידים, האלבום המדהים הזה משקף את המהות של הרוקנרול בתוספת מגע של בלוז וקורט של גרוב. האלבום מחולק לשני חצאים. בצד הראשון, מצויות רצועות הלוכדות את אנרגיית הרוקנרול החורכת של הלהקה, כמו "Start Me Up", "Hang Fire", "Black Limousine", "Neighbours" ועוד. האלבום נפתח עם "Start Me Up" וממש כמו שהכותרת מרמזת, מיד "מדליק" אותנו. השיר תוכנן במקור כרצועת רגאיי, אבל בהמשך התפתח להמנון אצטדיונים עם ריף מהפנט והגשה ווקאלית מרהיבה ומקפיצה של Mick Jagger. הלחן הקליט והמדבק והעובדה שהוא מהווה מרכיב עיקרי בסטליסטים של הלהקה, רק מחזקת את מעמדו כאחד הלהיטים האייקונים של "הסטונז". "Hang Fire" הוא שיר ביקורתי על אנגליה, המרמז שתושביה עצלנים והפוליטיקאים חסרי יכולת. השיר נקרא בתחילה "Lazy Bitch", ככל הנראה תוך התייחסות לראש ממשלת בריטניה דאז מרגרט תאצ'ר. "Black Limousine" התבסס על רצועת הבלוז "You Don't Have To Go" של Jimmy Reed והוא משקף את סגנון החיים שלול הרסן של הלהקה הכולל נשים, אלכוהול ולימוזינות. השיר הוקלט בתחילה במהלך הסשנים של "Some Girls" בשנת 1978, והוא בולט כאחד הבודדים בו ניתן קרדיט לא רק לצמד Mick Jagger ול- Keith Richards, אלא גם ל- Ronnie Wood. ווד ציין שריף הגיטרה הושפע מגיטריסט הבלוז הטקסני, Hop Wilson. כפי שרומזות מילות השיר, "Little T & A" הוא רצועת רוקנרול נהדרת עם Keith Richards בשירה ובבס. השיר החותם את הצד הראשון של הויניל "Neighbours" נוצר בהשראת חוויותיו האמתיות של Keith Richards עם שכנים רועשים, אשר בסופו של דבר הוביל לפינוי שלו מדירתו בניו יורק בשנת 1981. הלהקה החלה לעבוד על השיר בשנת 1979 עבור האלבום "Emotional Rescue", והוא כולל סולו סקסופון של סקסופוניסט הג'אז Sonny Rollins שניגן גם ב-"Slave" ו-"Waiting on a Friend". הצד השני של האלבום, עובר לטון יותר מופנם ושקט. רצועות כמו "Worried About You", "Heaven" ו-"Waiting on a Friend" מדגישים את הרבגוניות והעומק המוזיקלי של הלהקה. "Heaven" חוקר נושאים של אקסטזה מינית. מעניין שהמילה "Heaven" לא מופיעה במילות השיר, ואפילו Mick Jagger לא זוכר כיצד נבחר שם השיר. Keith Richards לא ניגן בשיר הזה; הבסיסט Bill Wyman ניגן במקומו בגיטרה, סינתיסייזר ובס, ו- Mick Jagger ניגן אף הוא בגיטרה. השירה והסאונד של השיר מסמנים אותו כאחת מהרצועות הכי פסיכדליות של "הסטונז". הלהקה התחילה לעבוד עליו במקור בשנת 1979, לאלבום "Emotional Rescue". אחד השירים המרגשים באלבום הוא זה החותם אותו "Waiting on a Friend". שיר על ידידות ושימוש בסמים, ככל הנראה תוך התייחסות להתמכרות להרואין של Keith Richards באותה תקופה. השיר כולל סולו סקסופון עדין של Sonny Rollins ומשתתפים בו לצד Mick Taylor, Nicky Hopkins, Jimmy Miller, ו- Kasper Winding, והוא משלב חום ונוסטלגיה עם מילים רפלקטיביות. עבודת הגיטרה מלאת הרגש של Keith Richards זורחת לכל אורכו של האלבום, במיוחד ב-"Slave", שם הג'אם המאולתר מציג את היכולת של "הסטונס" לשלב רוק עם בלוז וFאנק. הקטע הזה הוקלט במקור בשנת 1974 וקיבל את השם "The Black And Blue Jam". הגיטריסט Pete Townshend מלהקת "The Who" סיפק כאן קולות רקע. ההקלטה המקורית כללה גם את Billy Preston, Jeff Beck, ו- Nicky Hopkins, אם כי קטעי הנגינה שלהם הוסרו בגרסה הסופית. סקסופוניסט הג'אז Sonny Rollins שוכנע על ידי אשתו לשתף פעולה עם "הסטונס", ותרם גם לרצועה זו. יצירת האלבום, שניזונה בעיקר מאילוצים בשל לוח הזמנים המפרך של הלהקה, הביאה לקולאז' של יצירות מחודשות לצד הקלטות חדשות. למרות ה"טלאים" המוזיקליים שנלקחו מסשנים שונים, "Tattoo You" עומד כעדות לחוסן והרלוונטיות של "The Rolling Stones" וליכולת המדהימה שלהם להמציא את עצמם מחדש. האלבום "Tattoo You" הוכיח ש"הרולינג סטונס" עדיין יכולים לספק מוזיקה מדהימה, סוחפת ורלוונטית כמעט שני עשורים אל תוך הקריירה שלהם. השילוב האקלקטי של האלבום בין שירי רוקנרול קצביים ובלדות מרגשות משקף את הכימיה המתמשכת של הלהקה ואת היכולת שלה לשאוב מההשפעות המוזיקליות השורשיות שלה, אך עדיין להישמע חדשנית. לא רק שהאלבום "Tattoo You" זכה לאהדה ביקורתית, אלא גם להצלחה מסחרית. האלבום הזה טיפס לפסגת הבילבורד 200 בארה"ב, והוכיח שהמוזיקה של ​"הרולינג סטונס" היא פשוט נצחית. מעבר לכל הציפיות, "Tattoo You" הפך לפסגת הישגי המצעדים של הלהקה, וחתם רצף של שמונה אלבומים במקום הראשון בארה"ב, אשר החל עם "Sticky Fingers" בשנת 1971. ההשפעה של "Tattoo You" מהדהדת עד היום. בשנת 1989, דירג מגזין "הרולינג סטון" את האלבום במקום ה- 34 ברשימת "100 האלבומים הגדולים של שנות ה-80". יתר מכך, המגזין הבטיח לאלבום מקום ברשימה היוקרתית של "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים", (מקום 211 ברשימה משנת 2003 ומקום 213 ברשימה המתוקנת של 2012). יותר מזה, בשנת 2000 דורג במקום ה-759 ב- "כל הזמנים 1000 האלבומים המובילים" של Colin Larkin. הדירוגים הללו רק מדגישים את ההשפעה המתמשכת של יצירת המופת המוזיקלית הזו. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על Ken Hensley, הידוע בעיקר כנגן הקלידים וכותב השירים העיקרי בלהקת "Uriah Heep" בין השנים 1970 עד 1980. (Photo: Theaudiodb.com) הנסלי נולד בשם Kenneth William David Hensley, בפלומסטד שבדרום מזרח לונדון, ב- 24 באוגוסט 1945. הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה כשהיה בגיל 12 וכבר כשהיה בן 15 ערך את הופעתו הראשונה. בשנת 1965, בעודו בן 20, הוא הקים להקה בשם "The Gods" יחד עם הגיטריסט Mick Taylor. הנסלי כתב את רוב החומר, שר וניגן על אורגן האמונד. בתחילת 1968 חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם קולומביה והקליטה שני אלבומים וכמה סינגלים, אבל מאוחר יותר הם התפצלו, כאשר הנסלי מצטרף ל- "Toe Fat" - איתם הקליט מאוחר יותר אלבום. בין לבין הצליח הנסלי לשחרר בשנת 1969 את האלבום "Orgasm" עם להקת "Head Machine". (Photo: Trevor Hensley on Facebook) בשנת 1969 הצטרף הנסלי כנגן קלידים ללהקת "Spice", להקה בה היו חברים גם הגיטריסט Mick Box והסולן David Byron. הלהקה שינתה מאוחר יותר את שמה ל- "Uriah Heep". תחת השם החדש הקליט הנסלי עם הלהקה 13 אלבומי אולפן, ביניהם אלבומי מופת כמו Salisbury", "Look at Yourself", "Demons and Wizards", "The Magician's Birthday", "Return to Fantasy" ועוד. (Photo: Michael Putland) הנסלי שימש בלהקה כאחד מהכותבים העיקריים ומעבר להשפעות האדירות שלו על צליל הלהקה בנגינת קלידים וגיטרה, הוא גם נטל תפקידי שירה, לעיתים אף כזמר סוליסט כמו בשירים "Lady in Black" ו- "Look at Yourself". בשנת 1971 הנסלי הוציא את האלבום "Weed...!" עם ההרכב "Weed" בו שר, ניגן בקלידים ובגיטרה. בשנת 1980 עזב הנסלי את הלהקה ובשנת 1982 הצטרף ללהקת "Blackfoot", להקת הארד רוק מפלורידה, איתם הקליט שני אלבומים "Siogo" משנת 1983 ו- "Vertical Smiles" משנת 1984. להנסלי גם היו מספר לא מבוטל של שיתופי פעולה, ביניהם עם John Wetton, Glenn Hughes "W.A.S.P.", "Ayreon", "Therion", "Cinderella ועוד. להנסלי הייתה קריירת סולו ענפה שהחלה עוד בשנת 1973 עם האלבום "These were Proud Words on a Dusty Shelf" והסתיימה עם אלבומו ה- 12 ששוחרר לאחר מותו בשנת 2021 ונקרא "My Book of Answers". ב- 4 לנובמבר 2020 מצא הנסלי את מותו והוא בן 75 במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הנה כמה עובדות על הגיטריסט Bernie Marsden: (Photo: Fin Costello) 1. ברני מרסדן נולד ב-7 במאי 1951 בבקינגהאם, אנגליה. 2. הוא החל לנגן בגיטרה בגיל תשע והושפע מגיטריסטי בלוז כמו בי. בי. קינג ואלברט קינג. 3. ההופעה המקצועית הראשונה של מרסדן הייתה עם להקת "UFO" ב-1972, אך הוא עזב את הלהקה לאחר מספר חודשים בלבד. 4. בתחילת שנות ה-70, מרסדן היה חבר בלהקת "Skinny Cat", שכללה את מתופף "Whitesnake" לעתיד Ian Paice. 5. לאחר מכן הצטרף ללהקת "Wild Turkey" ב-1974, אך עזב לאחר אלבום אחד בלבד. 6. מרסדן הצטרף ללהקת "Babe Ruth" ב-1975 וניגן באלבום "Kid's Stuff" משנת 1976. 7. בשנת 1976, מרסדן היה שותף בלהקת "The Majesticaires", הרכב שכלל את Cozy Powell בתופים. 8. בשנת 1976, מרסדן ניגן גם עם "The Little House Band", שכללה את Micky Moody, שלימים יהיה גם הוא חבר בלהקת "Whitesnake". 9. בשנת 1976, מרסדן היה חלק מההרכב בלהקת "Paice Ashton Lord", שבה היו חברי "Deep Purple" לשעבר, Ian Paice ו- Jon Lord. 10. מרסדן ניגן בגיטרה באלבום היחיד של הלהקה, "Malice in Wonderland" משנת 1977. 11. לאחר יציאת האלבום, "Paice Ashton Lord" התפרקה ומרסדן הצטרף ל- "Whitesnake". (Photo: Fin Costello) 12. בשנת 1978 הצטרף מרסדן ל"Whitesnake", כשהוא מנגן לצד הגיטריסט Micky Moody והזמר David Coverdale. 13. אלבומו הראשון עם הלהקה היה Snakebite" (1978)" ומאז מרסדן ניגן בעוד 6 אלבומי "Whitesnake", כולל: Lovehunter" (1979), "Ready An' Willing" (1980), "Come an' Get It" (1981)" ואלבום ההופעה המעולה "Live... in the Heart of the City". 14. בתקופתו עם "Whitesnake", מרסדן היה שותף לכתיבת כמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה, ביניהם "Here I Go Again" ו-"Fool for Your Loving". 15. בשנת 1980 הוציא מרסדן את אלבום הסולו הראשון שלו "And About Time Too". 16. בשנת 1981 הקים מרסדן את להקת "Alaska". הם הוציאו שני אלבומים, Heart of the Storm" (1984)" ו- "The Pack" (1985). 16. מרסדן עזב את "Whitesnake" ב -1982 כדי להתמקד בקריירת הסולו שלו ולעסוק בפרויקטים מוזיקליים אחרים. 17. מרסדן הוציא עוד כמה אלבומי סולו, כולל: "Look at Me Now" (1981), "The Friday Rock Show Sessions Live at Reading" (1982)", ו- Big Boy Blue" (1992)". 18. מרסדן שיתף פעולה עם מוזיקאים ולהקות בולטים נוספים, ביניהם Cozy Powell, Don Airey, "Forcefield", Ian Gillan ועוד. 19. בשנת 1994 הקים מרסדן את "The Snakes", להקה שכללה את חברי "Whitesnake" לשעבר, Micky Moody ו- Neil Murray. 20. להקת "The Snakes" הוציאה שני אלבומים, "Once Bitten..." (1998) ו- "Live in Europe" (1999). 21. בשנת 1998 הקים מרסדן את "The Company of Snakes", להקה שהופיעה בה גם חברי "Whitesnake" לשעבר Micky Moody ו- Neil Murray ואחרים. 22. להקת "The Company of Snakes" הוציאה שני אלבומים, "Here They Go Again" (2001) ו- "Purst the Bubble" (2002). 23. בשנת 2005 הקים מרסדן את "The Moody Marsden Band", עם הבסיסט לשעבר של "Whitesnake" ניל מאריי. 24. עם ההרכב "The Moody Marsden Band" הוציא מרסדן שני אלבומים, "Never Turn Our Back on the Blues" (2005) ו- "Live in Hell: Unplugged" (2007)". 25. בנוסף לקריירה המוזיקלית שלו, מרסדן כתב מספר ספרים על חוויותיו בתעשיית המוזיקה, כולל "Where's My Guitar?: An Inside Story of British Rock and Roll" (2015). 26. בשנת 2012 מרסדן זכה בפרס מרשל ליום השנה ה-50 עבור שירותיו למוזיקה הבריטית. 27. מרסדן נכנס ל"חומת התהילה" של מרשל בשנת 2019, והצטרף לגיטריסטים אגדיים אחרים כמו Jimi Hendrix ו- Jimmy Page. 28. למרסדן אוסף גיטרות שכולל יותר מ- 200 גיטרות שונות. בחודש יוני 2023 אחת מהגיטרות גיבסון לס פול משנת 1959 הידועה בשם "The Beast" נמכרה בסכום פנטסטי של 1.3 מליון דולר. 29. בשנת 2017 הוא הוציא לאור את האוטוביוגרפיה שלו בשם "Where’s My Guitar". 29. מרסדן הלך לעולמו ב- 24 לאוגוסט 2023 והוא בן 72 במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הג'אז זורם לו בעורקים, למרות שאין לו רישיון נהיגה יש לו אוסף מכובד של מכוניות והוא הגיע ל"רוק" בטעות לאחר שוויתר על קריירה כמעצב גרפי. (Photo: Ursula Duren) להלן כמה עובדות מעניינות על Charlie Watts, הכח השקט שמאחורי להקת הרוק הגדולה בעולם: 1. הוא נולד בלונדון וגדל בקינגסבורי, אנגליה ב- 2 ליוני 1941. שמו בלידה היה Charles Robert Watts. 2. בבית הספר צ'ארלי היה תלמיד טוב שגם הפגין כשרון במוזיקה, אומנות, כדורגל וקריקט. 3. צ'ארלי גדל על מוזיקת ג'אז והעריץ אומני ג'אז כמו Charlie Parker. חבר הילדות שלו Dave Green (שהפך לבסיסט ג'אז בעצמו) העיד שהיה לו אוסף תקליטי ג'אז מכובד מאוד. (Photo: Hulton Archive) 4. התעניינות במוזיקה הביאה אותו לרכוש בנג'ו בתור ילד. עד מהרה הוא הבין שזה לא הכלי עבורו. הוא הוריד את הצוואר והמיתרים והפך אותו לתוף. כשהוריו ראו מה עשה מהבנג'ו הם החליטו לקנות לו מערכת תופים. 5. לאחר סיום התיכון הוא למד והוכשר כמעצב גרפי. בהמשך הוא החל לעבוד כמעצב גרפי בחברת פרסום בשם "Charlie Daniels Studios". 6. במקביל לעבדותו כמעצב המשיך צ'ארלי לפתח את תחביב המוזיקה שלו כשהוא מנגן יחד עם חבר הילדות שלו Dave Green בבתי קפה ובמועדונים מקומיים. להקתם הראשונה שהחלה דרכה בשנת 1958 נקראה "Jo Jones All Stars". 7. בשנת 1961 עבר צ'ארלי לדנמרק בעקבות הצעת עבודה כמעצב גרפי. במקביל פנה אליו Alexis Korner והציע לו להצטרף ללהקתו "Blues Incorporated", בה התארחו אמנים כמו Mick Jagger , Jack Bruce, Eric Clapton ו- Brian Jones. 8. ווטס נענה להצעה ובפברואר 1962 חזר ללונדון והחל לנגן עם להקתו של Alexis Korner כשבמקביל הוא ממשיך לעבוד במשרדי פרסום כמעצב גרפי. 9. בינואר 1963 נענה ווטס לבקשתם של Keith Richards, Mick Jagger, ו- Brian Jones והצטרף ללהקת ה"רולינג סטונס". (Photo: Michael Ward) 10. החל ממועד זה ואילך שימשוטס כמתופף הקבוע של הלהקה. הוא שחרר יחד איתה 30 אלבומי אולפן, 3 מיני אלבומים, 33 אלבומי הופעה ומספר דומה של אוספים. 11. ווטס גם הופיע באלבום "Jamming with Edward" משנת 1972, יחד עם חבריו לסטונס Mick Jagger ו- Bill Wyman. 12. מעבר לתרומה המוזיקלית ללהקה ווטס הביא גם את ההכשרה שלו כמעצב גרפי ובין היתר עיצב את גב עטיפת האלבום "Between the Buttons". 13. כמו-כן, ווטס דאג לתחזק את אהבתו הגדולה - ג'אז, במספר פרויקטים להם היה שותף. 14. בסוף שנות ה- 90 הוא חבר לקלידן Ian Stewart אשר ניגן באלבומי הרולינג סטונס, להקמת ההרכב "Rocket 88" - הרכב שכלל אירוח של מיטב אומני הג'אז וה- R&B של אנגליה. 15. בשנת 1986 הוא שחרר את האלבום "The Charlie Watts Orchestra Live at Fulham Town Hall" תחת ההרכב "The Charlie Watts Orchestra". (Photo: Mark Seliger) 16. בשנים 1991 עד 1996 הוא שחרר 4 אלבומים תחת ההרכב "The Charlie Watts Quintet". 17. בשנת 2000 הוא חבר למתופף Jim Keltner והשניים שחררו את האלבום "The Charlie Watts-Jim Keltner Project". 18. בשנת 2004 הקים הרכב חדש בשם "The Charlie Watts Tentet" עמו שחרר את האלבום "Watts at Scott's". 19. בשנת 2010 היה חלק מהרכב נוסף בשם "The ABC&D of Boogie Woogie" עימו שחרר שני אלבומים בשנים 2010 ו- 2012. ההרכב כלל את הפסנתרנים Axel Zwingenberger, Ben Waters ואת חבר הילדות שלו Dave Green על הבס. 20. בשנת 2017 הוא שחרר את האלבום "Charlie Watts meets the Danish Radio Big Band (Live At Danish Radio Concert Hall, Copenhagen" שהוקלט בשנת 2010. 21. בשנת 1989 נכנס ווטס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר בלהקת הרולינג סטונז. 22. בשנת 2014 הופיע יחד עם ה"רולינג סטונס" בישראל. הוא ביקר בכותל המערבי וציין שהביקור היה מאוד מרגש עבורו. (צילום: עמית שאבי) 23. הוא היה נשוי לאותה אישה - Shirley Ann Shepherd, משנת 1964. לווטס ולאשתו היתה חוות סוסים ערבים. 24. לווטס היה הרגל לצייר סקיצה של כל חדש מלון בו שהה במהלך סיבובי ההופעות של הלהקה. 25. כשהבסיסט Bill Wyman החליט לעזוב את הלהקה, Keith Richards ו- Mick Jagger הותירו לווטס את ההחלטה מי יהיה הבסיסט שיחליף אותו. לאחר אודישנים רבים ווטס בחר ב- Darryl Jones. 26. ביוני 2004 פורסם שווטס אובחן כחולה בסרטן הגרון, למרות שהפסיק לעשן 15 שנים קודם לכן. באוקטובר אותה שנה, הוא עבר בהצלחה ניתוח להסרת הגידול. 27. למרות החזות השקטה שלו ווטס הכניס פעם אגרוף לפרצופו של Mick Jagger לאחר שזה התייחס אליו כ"מתופף שלי". 28. ווטס היה ידוע כאנין טעם בלבוש שלו. עיתון "דיילי טלגרף" הכניס אותו לרשימת הגברים המתלבשים הכי יפה בעולם, ובשנת 2006, מגזין "ואניטי פייר" הכניס אותו לרשימה הבינלאומית של המתלבשים הטובים ביותר. 29. למרות שלווטס לא היה רישיון נהיגה, הוא החזיק באוסף גדול של מכוניות קלאסיות. 30. בשנת 2006 מגזין "Modern Drummer Magazine", בחר להכניס את ווטס יחד עם מתופפים גדולים נוספים, כמו: Ringo Starr ו- Keith Moon להיכל התהילה של המגזין. 31. ווטס הלך לעולמו ב- 24 לאוגוסט 2021, כחודשיים לאחר יום הולדתו ה- 80. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום השישי של "Alice In Chains" מחזיר אותה למקורות, למקום בו הכל התחיל וגם המקום בו הסתיימה תקופה, "Rainier Fog" שוחרר ב-24 באוגוסט 2018 !! הוא מתקשר באופן ישיר ל-Layne Staley וגם לאירוע שהתרחש בהופעת ה-MTV Unplugged... כשבאמתחתו 15 שנים של גמילה מאלכוהול וסמים החליט Jerry Cantrell וחבריו לאליס לחזור למקורות, למקום בו התרחשה סצנת הגראנג' מקום הולדתן וצמיחתן של להקות הגראנג' הגדולות. את ההקלטות לאלבום החליטו לעשות חברי אליס באולפן "Studio X" המפורסם בסיאטל, היכן שהוקלט האלבום האחרון של הלהקה עם ליין בשנת 1995 וזה הנושא את שם הלהקה. בגיל הזה (54) סיפר ג'רי "אתה כבר לא מתרגש מחברות תקליטים, מלוחות זמנים, שיווק והפצה, אתה פשוט מגיע ועושה את העבודה" (אגב, את האלבום הקודם שלהם "The Devil Put Dinosaurs Here" הם מימנו בעצמם). חברי ההרכב הגיעו לאלבום הזה עם "דף חלק", ללא הכנות מוקדמות או רעיונות מגובשים. הם החליטו להתחיל באולפן הזה את תהליך הכתיבה כדי לקבל השראה. בהמשך להתפתחות של William DuVall בהרכב, אשר מזכירה מאוד את ההתפתחות של ליין, כאן דובל מקבל יותר מקום ומשתתף בכתיבה של הטקסטים והמוסיקה. ג'רי סיפר שברוב המקרים, בעיקר באלבומים האחרונים, זה היה החלק המאתגר אצלו. הוא לא יכול היה לכתוב שוב על אביו, לכתוב שוב על אחיו או על החברה שנפרד ממנה וכבר נגמרו ימי ההתמכרות והקשים. לא קשה לחפש נושאים שמטריפים, מרגשים או נוגעים בו, אבל בכל זאת זה היה מאוד מאתגר עבורו. כאן דובל הגיע לעזרה, ומעבר לנוכחות היותר משמעותית בשירה הוא בא לידי ביטוי גם בכתיבה. האלבום הוקלט ברובו באולפן "Studio X", אך הקלטות נוספות התקיימו בחמישה אולפנים נוספים. אחד האולפנים היה ביתו של ג'רי וכאן מגיע הקשר להופעת ה-MTV Unplugged. סיפרנו לכם בסיקור על הופעת האנפלאגד, שג'רי כמעט ולא עלה להופיע. באותו היום הוא אכל נקניקיה מקולקלת וסבל מהרעלת מזון קשה שכמעט השביתה אותו לגמרי. אז כאן הסיפור חוזר על עצמו... במהלך ההקלטות לאלבום ג'רי היה צריך לקחת הפסקה על מנת להשתתף במסיבת יום ההולדת של Sammy Hagar (מ"ואן הלן") שהתקיימה במקסיקו. כנראה שבמהלך המסיבה הוא אכל משהו לא טוב וחטף הרעלת מזון קשה שהשביתה אותו לשישה שבועות. מאחר והוא לא רצה לעכב את הלהקה ואת יציאת האלבום, הוא החליט להמשיך את הקלטות, הוא הזמין את טכנאי ההקלטות Paul Figueroa לביתו והמשיך משם. דיברנו על כך שהאלבום הזה הוא חזרה למקורות ובעיקר לעיר שבה הכל התחיל. מלבד האולפן בו הוקלט האלבום, הלהקה קיימה עוד מחווה עם שם האלבום ושיר הנושא. שם האלבום הוא מחווה להר הוולקנו "Mount Rainier" שחולש על כל אזור Seattle-Tacoma. בעטיפת האלבום ניתן לראות משולש מעין הר עם "עין האלוהים" במרכזו כשערפל סביב היא צופה על כולם. האלבום נפתח עם השיר "The One You Know" שמוביל אותו ריף כבד, חזק ובלתי נגמר. השיר ששוחרר כסינגל ראשון מהאלבום הוא בהשראת מותו של David Bowie. ג'רי סיפר שהשיר לא מזכיר בכלל את השיר של בואי "Fame" אך הוא זה שנטע בו את ההשראה לכתיבת השיר. השיר השני באלבום "Rainier Fog" שנושא את שם האלבום הוא מחווה לסצנת הגראנג' ממנה יצא ההרכב המדהים הזה. המחווה היא על כל מה שהתרחש באותה סצנה, מהיכן שהם הגיעו, מה שעיצב אותם, כל הניצחונות וכל הכשלונת. ג'רי ושאר חברי הלהקה קברו הרבה חברים מאותה תקופה והוא סיפר שקשה לו לדבר כל הזמן על החברים שאיבד ועל הצער. השיר הבא "Red Giant" מאוד מזכיר את השירים הראשונים של הלהקה עם הריף הכבד והדינמיקה השקטה והקצב הזוחל. יש אומרים שהאלבום הזה בכלל נשמע כמו חזרה לסגנון האלבומים הראשונים של הלהקה מבחינת הסאונד, הריפים והמלודיה. (Photo: Johnny Buzzerio) השיר הרביעי באלבום "Fly" שממש מזכיר את שירים קודמים של הלהקה אבל יש שם קטע סולו קצר ומעלף !! בשיר "Drone" מתארח הגיטריסט Chris DeGarmo שהיה בלהקת "Queensrÿche", אף היא במקור מסיאטל. ג'רי סיפר (ואנחנו לא יודעים אם להאמין לו) שהוא התקשה עם החלקים של הגיטרה האקוסטית אז הוא פנה לכריס חברו הטוב שבמקרה היה בסביבה באותו זמן. נקפוץ לשיר "So Far Under" שכולו (הטקסטים והמוסיקה) נכתב ע"י דובל, הוא אפילו מנגן את הסולו גיטרה בשיר. השיר שיצא כסינגל שני מהאלבום הוא השיר הראשון של אליס שלא נכתב ע"י ג'רי או ליין אלא נכתב כולו ע"י דובל. ישנה פרשנות שאומרת שהטקסט של השיר משקף את המלחמות וההתמודדויות הקשות שחווה דובל מול מעריצי הלהקה כשהגיע למלא את מקומו של ליין. אם דיברנו על המחווה של האלבום הזה לסצנת הגראנג' בכל מיני אספקטים אז השיר הבא באלבום "Never Fade" הוא שיר שנכתב ע"י ג'רי (מוסיקה) ודובל (מילים). המוסיקה הייתה שם אבל ג'רי לא מצא טקסט מתאים, יום אחד דובל נשאר באולפן לבד עד שעה מאוחרת והחל לכתוב את השיר. הוא סיפר שאת ההשראה הוא קיבל ממותה של סבתו וממותו של כריס קורנל. השיר הוא מחווה לכל החברים מסיאטל שהלכו לעולמם, חברים שלעולם לא ישכחו. האלבום מסתיים בשיר "All I Am", שבע דק' ארוכות של Hard Rock שלפי ג'רי משקפות את הצלקות שנושא עליו לוחם אחרי כל המאבקים הקשים שהוא עבר לאורך השנים, הצלקות שעיצבו את אופיו ומשקפות את מה שהוא. סיום מעניין עם התבוננות פנימית! האלבום הגיע למקום ה-12 בבילבורד 200, הצלחה עצומה ללהקה שאמנם יש לה מוניטין ענק אך לא שחררה אלבום במשך חמש שנים. הלהקה הייתה גם מופתעת מהצלחת האלבום באירופה, שם הוא כבש את חמשת המקומות הראשונים במצעדים השונים בבריטניה, גרמניה, שווייץ ועוד. האלבום גם העניק ללהקה מועמדות לגראמי בקטגורית Best Rock Album באותה שנה. אתם מוזמנים להאזין לאלבום שכולו מחווה לסצנת הגראנג' בסיאטל ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר