קבלו כמה עובדות מעניינות על Jim Martin הידוע כגיטריסט "Faith No More" בשנים 1983-1993: (Photo: MusicBox359.com) = הוא נולד ב-21 ביולי בהיוורד, קליפורניה בשם James Blanco Martin. = מרטין ציין שהושפע מאוד מהגיטריסטים Jimmy Page, Jimi Hendrix, ו- David Gilmour. = בשנת 1979 הוא ניגן בלהקת הפאנק "Agents of Misfortune" עם הבסיסט Cliff Burton. = בשנת 1981 ניגן בגיטרה בלהקת הת'ראש מטאל "Vicious Hatred". = הוא הצטרף ל-"Faith No More" בשנת 1983, ארבע שנים לאחר הקמתה. = בשנת 1985 הוציא את אלבומו הראשון עם הלהקה "We Care A Lot". = בשנת 1987 הוציאה "Faith No More" את אלבומה השני "Introduce Yourself". = בשנת 1988 גויס Mike Patton ללהקה לפי המלצתו של מרטין, לאחר ששמע את קלטת הדמו הראשונה של "Mr. Bungle". = בשנת 1989 זכתה "Faith No More" להצלחה גדולה עם אלבומה השלישי - "The Real Thing". = בשנת 1991 הופיע מרטין בסרט "Bill & Ted's Bogus Journey" בתור "סר ג'יימס מרטין". הוא גם הפיק והקליט חומרים לסרט. = בשנת 1992 מרטין ו-"Faith No More" הוציאו את אלבום המופת שלהם "Angel Dust", אך במהלך ההקלטות נוצרו פערים יצירתיים בין מרטין לשאר חברי הלהקה. = ב-30 בנובמבר 1993 פוטר מרטין מ- "Faith No More". = בשנת 1995 מרטין ניגן באלבום "Voodoocult" של "Voodoocult". = ב-1996 הוציא מרטין אלבום בשם "The Behemoth", עם "The Behemoth". =,בשנת 1997 הוציא אלבום סולו בשם "Milk and Blood". = באותה שנה הוא התארח באלבום "Reload" של "Metallica". הוא הציל את השיר "Low Man's Lyric" שהתחיל כבלדת רוק עם גלי הנגינה hurdy-gurdy, שהסולן James Hetfield מצא בביתו. = בשנים 1998-2000 הופיע מרטין כגיטריסט להקת הפאנק "Fang", הוא גם ניגן באלבומם "Fish and Vegetables" משנת 2000. = בשנת 1998 מרטין הופיע באלבום "Garage Inc" של "Metallica". בשיר "Tuesday's Gone". = ב-1999 הוא שיתף פעולה במספר פרויקטים, כולל עם "Primus" באלבום "Antipop" (בשיר "Eclectic Electric"). = באותה שנה הוציא את האלבום "Conflict" עם Anand Bhatt. הוא המשיך לשתף פעולה עםAnand Bhatt בשנת 2001 באלבום "Fire Woman: A Tribute to The Cult". = בשנת 2002 תרם לאלבום "Echobrain" של "Echobrain" (בשיר "Spoonfed"). = בשנת 2009 הוא הודיע ​​שלא ישתתף בהופעות האיחוד של "Faith No More". = בשנת 2011 הוא הצטרף ל-"מטאליקה" במהלך ההופעות לרגל 30 שנה ללהקה. = בשנת 2013 הוא ניגן בהופעות האיחוד של "Infectious Grooves". = כשמרטין נשאל מה הוא מחשיב כנקודת השיא בקריירה שלו, הוא ענה: להופיע עם Bo Diddly, Klaus Meine, "Metallica", Gary Rossington, Pepper Keenan, Sean Kinney, Jerry Cantrell, John Popper, Jason Newsted, לשיר את שירי "Misfits" עם "Metallica" במהלך ההופעות איתם ועם "Guns N' Roses". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט והיוצר Carlos Santana חוגג היום יומהולדת, ורצינו לספר לכם עליו 40 עובדות: (Photo: Enwallpaper.com / Joshua N. Timmermans) 1. הוא נולד ב- Autlán de Navarro במקסיקו ב- 20 ליולי 1947. 2. הכלי הראשון עליו ניגן בגיל 5 היה כינור. אביו José Santana היה נגן כינור מקצועי והוא היווה השראה עבורו. 3. הוא עבר לנגן בגיטרה בגיל 8. 4. הוא הושפע מנגני גיטרה כמו B.B. King, T-Bone Walker, John Lee Hooker, Peter Green, Jimi Hendrix, Hank Marvin ו- Mike Bloomfield. 5. בצעירותו עברה משפחתו לטיחואנה ומשם לסן פרנסיסקו. סנטנה הפך לתושב ארה"ב בשנת 1965. 6. את הלהקה הקרויה על שמו הוא הקים בשנת 1966 ברובע הלטיני בסן פרנסיסקו. 7. הלהקה שנקראה בהתחלה "Santana Blues Band", כללה בין היתר את הזמר והקלידן Gregg Rolie. (Photo: Tucker Ranson) 8. הלהקה שמקורה בבלוז החלה לשלב במוזיקה שלה, פולק, ג'אז ומוזיקה לטינית, כמו גם כלי נגינה אפריקאים, מה שהפך את סגנונה למאוד שונה וייחודי. 9. סנטנה היה צריך לעבוד מאוד קשה לפני שהתפרסם. ניגן ברחובות סן פרנסיסקו ואפילו עבד כשוטף כלים במסעדה. 10. הוא התקבל למספר אוניברסיטאות כמו "Humboldt State", "California State", "Northridge", אך לבסוף החליט ללכת על קריירה מוזיקלית. 11. אחת ההקלטות הראשונות שלו היתה באלבום "The Live Adventures of Mike Bloomfield and Al Kooper" של הצמד אל קופר ומייק בלומפילד, אשר הוקלט בהופעה בשנת 1968. הוא ניגן שם בשיר Sonny Boy Williamson. 12. הוא הופיע עם להקתו בפסטיבל Woodstock ב- 16 לאוגוסט 1969, אפילו לפני ששוחרר אלבום הבכורה של הלהקה. זו היתה אחת ההופעות הטובות בפסטיבל. 13. בעקבות ההופעה המוצלחת של סנטנה ב- Woodstock זכתה הלהקה לפרסום רב ואלבומה הראשון ששוחרר כשבועיים לאחר מכן הגיע למקום הרביעי במצעד הבילבורד 200. הלהיט "Evil Ways" מתוך האלבום דורג בין עשרת השירים הנשמעים ביותר בשנת 1969 בארצות הברית. 14. בספטמבר 1970 שחררה הלהקה את אלבומה השני"Abraxas", אשר הגיע למקום הראשון בבילבורד 200, וכלל את הקאבר המדהים לשיר "Black Magic Woman", במקור בביצוע "פליטווד מק". 15. גם האלבום השלישי של הלהקה "Santana III" ששוחרר בספטמבר 1971 זכה להצלחה כשהוא מגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד. 16. באוקטובר 1972 יצא לשווקים אלבומה הרביעי של הלהקה "Caravanserai" שציין נקודת מפנה בהרכב הלהקה וכן שינוי בקו המוזיקלי. זה היה האלבום הראשון בו הצטרף הגיטריסט Neal Schon, אשר שנתיים לאחר מכן יעזוב יחד עם הזמר והקלידן Gregg Rolie את ההרכב' לטובת הקמת להקת "Journey". 17. בשנת 1972 החל סנטנה להתעניין בהרכב הפיוז'ן "Mahavishnu Orchestra" ובגיטריסט שלה John McLaughlin. 18. השניים שחררו בשנת 1973 את האלבום "Love Devotion Surrender", בדיוק ביום הולדתו של סנטנה שחל באותה שנה. 19. בנובמבר 1973 שחררה סנטנה את האלבום החמישי של הלהקה "Welcome". האלבום סימן ירידה מסוימת בפופולאריות של הלהקה אשר נמשכה גם בשלושת האלבומים הבאים "Borboletta" משנת 1974, "Amigos" משנת 1976 ו- "Festivál" משנת 1977 שזכו למעמד אלבום זהב, לעומת ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה אשר זכו למעמד פלטינה ומעלה. 20. שנות השמונים החלו טוב עבור סנטנה אשר אלבומו "Zebop!" זכה להצלחה רבה וכלל בין היתר את הלהיט "Winning". 21. ואולם, בשנת 1982 שחררה סנטנה את אלבומה ה- 13 - "Shangó" אשר שוב סימן דעיכה בפופולאריות של הלהקה אשר נמשכה אל תוך שנות התשעים. 22. בשנת 1989 הוא השתתף באלבום "The Healer" של John Lee Hooker. 23. סנטנה חזרו לוודסטוק 25 שנה אחרי, והופיעו בפסטיבל משנת 1994. 24. בשנת 1998 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. 25. באותה שנה הוא השתתף בשיר "To Zion" של הזמרת Lauryn Hill, הלקוח מאלבומה המצוין The Miseducation" of Lauryn Hill". 26. בשנת 1999 שחרר סנטנה את האלבום אלבום "Supernatural" אשר סימן את הקאמבק האדיר שלו. 27. באלבום השתתפו מוזיקאים מפורסמים כמו Dave Matthews, Rob Thomas, Lauryn Hill, Eagle-Eye Cherry, ו- Eric Clapton. 28. האלבום זה זכה להצלחה מסחררת ונמכר בכ- 30 מיליון עותקים. כמו כן, זכה האלבום בתשעה פרסי גראמי ושלושה פרסי הגראמי הלטיני, תוך שהוא הופך לאלבום הלטיני הנמכר ביותר בספר השיאים של גינס. 29. סנטנה ניסה לשחזר את ההצלחה באלבום "Shaman" משנת 2002 אשר כלל שיתופי פעולה עם אומנים כמו Macy Gray, "P.O.D.", Chad Kroeger, Dido, Seal ועוד. 30. הוא ניגן בשיר "Mother Father" הלקוח מהאלבום "Everyday" של Dave Matthews Band משנת 2001. 31. בשנת 2005 הוא התארח באלבום "Bring 'Em In" של Buddy Guy. 32. במהלך הקריירה המפוארת שלו הוא זכה ב- 10 פרסי גראמי. 33. הוא הבעלים של רשת מסעדות בשם "Maria Maria" (על שם שירו המפורסם). 34. יש לו גם ליין נעלים בשם "Carlos by Carlos Santana". 35. בשנת 2001 סנטנה השתתף בנגינת גיטרה בשיר "Whatever Happens" של מייקל ג'קסון מתוך האלבום "Invincible". 36. הוא ממש "תולעת ספרים", אוהב לקרוא כל הזמן. באתר שלו תמצאו אפילו רשימת ספרים שהוא קרא וממליץ עליהם: ראו כאן. 37. סנטנה נשוי למתופפת ההרכב שלו Cindy Blackman. הוא הציע לה נישואין במהלך הופעת הלהקה בשנת 2010, לאחר סולו התופים שלה. 38. בשנת 2010 שחרר את אלבום הקאברים "Guitar Heaven: The Greatest Guitar Classics of All Time", הכולל שיתופי פעולה עם אומנים כמו Chris Cornell, Scott Weiland, Joe Cocker שגם חולק איתו את אותו יום הולדת, Chester Bennington ועוד. 39. בשנת 2016 התאחד עם חברי להרכב משנות ה- 70, Mike Carabello, Michael Shrieve, Neal Schon ו- Gregg Rolie ושחרר את האלבום " Santana IV". (Photo: Maryanne Bilham) 40. בשנת 2003 מגזין הרולינג סטון דירג את סנטנה במקום ה- 20 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. סנטנה שחרר במהלך הקריירה המפוארת שלו 26 אלבומי אולפן תחת ההרכב הנושא את שמו ובנוסף עוד 7 אלבומי אולפן כאמן סולו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אמנם שקט ואינו נוטה להיחשף לאור הזרקורים אך הוא אחד הגיטריסטים המשמעותיים שהתחיל את התפתחותה של סצנת הגראנג' בסיאטל. (Photo: Henry Ruggeri) אז בואו נספר עליו עובדות מעניינות: = הוא נולד בסיאטל ב-20 ליולי 1966 בשם Stone Carpenter Gossard. = הלהקה הראשונה שאליה הצטרף גוסארד נקראה "March of Crimes", בה היה חבר גם Ben Shepherd שבהמשך יצטרף ללהקת "Soundgarden". = בהמשך הוא הצטרף ללהקת "Ducky Boys" בה היה חבר Steve Turner, אשר בהמשך יהיה חבר בלהקות "Mudhoney". טרנר היה זה שהכניס לגוסארד את מוזיקת הפאנק רוק, אשר היוותה השראה לגוסארד בהמשך. = בשנת 1984 הקימו השניים את להקת "Green River", שם פגש גוסארד לראשונה את הבסיסט Jeff Ament. = גוסארד, אמנט, סטיב ו- Mark Arm כגרין ריבר שחררו את ה- EP הראשון שלהם "Come on Down" בשנת 1985, כבר אז החל שיתוף הפעולה בין אמנט לגוסארד לעבוד, כאשר הצמד מלחין את מרבית שירי המיני אלבום. = בשנת 1987 שחררה הלהקה מיני אלבום שני בשם "Dry as a Bone", זו היתה ההוצאה הראשונה של הלייבל המיתולוגי "Sub Pop" המזוהה כל-כך עם הגראנג'. = במסגרת הפרסומים לקידום המיני אלבום ציין הלייבל לראשונה את המושג "Grunge" במילים הבאות: "Ultra-loose grunge that destroyed the morals of a generation". = בשנת 1988 שחררה "Green River", את אלבומה היחיד בארוך מלא - "Rehab Doll". בתקופה זו היו היחסים בתוך הלהקה עכורים, כאשר אמנט וגוסארד בצד אחד ומארק וסטיב מנגד. = המחלוקות הללו הביאו לפירוקה של גרין ריבר, אך מקומה בהיסטוריה של המוזיקה נותר כאחת מהלהקות הראשונות והמשפיעות על סגנון הגראנג'. (Photo: Pearl Jam On Twitter) = בשנת 1988 הקים אמנט יחד עם חברו לגרין ריבר, גוסארד את להקת "Mother Love Bone". הם יצרפו אליהם דמות מוכשרת וכריזמטית העונה לשם Andrew Wood אשר הגיע מלהקת "Malfunkshun". = בתאריך ה- 23 למרץ 1989 שחררו אמנט והלהקה EP עם שישה שירים בשם "Shine" בכך הפכה "Mother Love Bone" ללהקה הראשונה בסיאטל שהוציאה אלבום עם חברת תקליטים גדולה. = בסוף שנת 1989 חזרו גוסארד אמנט וחברי הלהקה לסטודיו שבקליפורניה להקליט את אלבום הבכורה שלה "Apple". האלבום כלל 13 שירים והיה מתוכנן לצאת במרץ 1990, אך מספר ימים בלבד לפני יציאת האלבום המתוכננת, ווד מת ממנת יתר. (Photo: James Bland) = מותו של ווד פירק כמובן את הלהקה אך איים גם לפרק את החברות בין אמנט וגוסארד, כאשר אמנט אפילו ניגן תקופה קצרה עם להקת "War Babies", לפני שהתעשת וחזר לשתף פעולה עם גוסארד. = השניים צירפו אליהם את חבר הילדות של גוסארד - Mike McCready והשלושה ניסו להקים להקה. = תוך כדי חיפוש חברים להרכב ההולך ומתהווה קיבלו השלושה הזמנה להצטרף לפרוייקט לזכרו של אנדרו ווד שהובל על-ידי מנהיג להקת סאונדגארדן Chris Cornell ונקרא "Temple of the Dog". = בשנת 1990 הקימו אמנט, גוסארד ומקרידי יחד עם הזמר Eddie Vedder את להקת "Pearl Jam". (Photo: Wallpapercrafter.com) = באוגוסט 1991 משחררת הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Ten". למרות שבתחילה האלבום לא זכה להצלחה רבה, לקראת סוף 1992 הוא זוכה לפריצה משמעותית. הוא מגיע למקום השני בבילבורד 200, מקבל שתי מועמדויות לפרסי הגראמי וגורף שלל פרסים ב-MTV. האלבום יהפוך במהרה לאחד האלבומים הגדולים ביותר שיצאו מסצנת הגראנג' ואחד הגדולים של שנות התשעים, ובכלל. = גוסארד היווה חלק מהותי וחשוב בלהקה כשכבר באלבום הראשון הוא תורם בכתיבת 8 מתוך 11 שירי האלבום וביניהם: "Alive", "Even Flow", "Black" ו- "Once". = בשנת 1993 יוצא אלבומה השני של הלהקה "Vs". אלבום נוסק על גלי ההצלחה הישר למקום הראשון בבילבורד 200 ונשאר שם במשך 5 שבועות כשהוא שובר שיאי מכירות לשבוע. = הלהקה משחררת עוד 9 אלבומים נוספים: "Vitalogy"(1994), "No Code" (1996), "Yield" (1998), "Binaural" (2000), "Riot Act" (2002), "Pearl Jam" (2006), "Backspacer" (2009), "Lightning Bolt" (2013) "Gigaton (2020) ו- "Dark Matter" ב- 2024 שממש החזיר אותנו לתחילת הדרך וגרם לנו להתאהב בלהקה מחדש! = גוסארד ימשיך להיות שותף לכתיבת שירי מופת של הלהקה כמו "Animal", "Daughter", "Spin the Black Circle" "Of The Girl", "Life Wasted", "Of The Girl", "Bushleaguer" ועוד ועוד. = למרות שגוסארד נחשב בדרך כלל לגיטריסט הקצב של הלהקה, הדינמיקה בינו לבין מייק מקרידי החלה להשתנות עם הפיכתו של אדי ודר לנגן גיטרה שלישי, כאשר גוסארד נוטל לעיתים קרובות יותר את תפקיד ההובלה. = גוסארד מנגן בלהקה לעיתים גם בבס, פסנתר, מלוטרון, ושר קולות רקע. = עיקר הכתיבה של גוסארד עבור הלהקה מתבטאת בהלחנה, אך הוא כתב גם מילים לחלק מהשירים כמו: "All Those Yesterdays", "Thin Air", "Of the Girl ועוד. = גוסארד גם משמש כזמר מוביל בשני שירים של הלהקה – "Mankind" ו- "Don't Gimme No Lip". = במקביל לפעילותו בלהקה, גוסארד הוא חבר בלהקת "Brad" שהוקמה בשנת 1992 והוציאה עד היום חמישה אלבומים. (Photo: Billboard) = באותה שנה הופיע גוסארד בסרט המיתולוגי "Singles" על סצינת הגראנג' בסיאטל. = בשנת 1994 הוא הקים יחד עם Regan Hagar - חברו ללהקת "Brad" את הלייבל "Loosegroove Records". הלייבל הזה החתים הין היתר את "Queens of the Stone Age" דרכו שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה. = גוסארד הוא גם מפיק ובעליו של אולפן ההקלטות "Studio Litho" בסיאטל. באולפן הזה הקליטו להקות רבות כמו: "Soundgarden", "Screaming Trees", "Deftones", "Dave Matthews Band" וכמובן גם "Pearl Jam" ו- Brad. = בשנת 2001, הפך גוסארד לחבר הראשון של פרל ג'אם ששחרר אלבום סולו, עם "Bayleaf" שם ניגן ברוב הכלים ואפילו בתופים. = בשנת 2013 שחרר גוסארד את אלבום הסולו השני שלו "Moonlander". = הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול יחד עם חבריו לפרל ג'אם בשנת 2017. = במהלך מגפת הקורונה הוא המשיך לעבוד יחד עם המוזיקאי Mason Jennings על פרוייקט משותף בשם "Painted Shield" שאותו התחילו יחד בשנת 2014. האלבום הראשון שנושא את שם ההרכב יצא בשנת 2020 והאלבום השני שנקרא "Painted Shield 2" יצא ב-2022. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 ליולי 1999 עלתה "Metallica" בפעם השניה על במה בישראל, הפעם זו היה ב"אמפי פארק" בראשון לציון. ספק אם תושבי שכונת "קריית ראשון" הגרים ממש מול הפארק בראשון לציון היו מוכנים למה שקרה באותו ערב היסטורי והיסטרי, מה שבטוח בעלי החיים ב"חי כיף" הסמוך סבלו מאוד באותו הלילה. שש שנים לאחר ביקורם הקודם בארץ הקודש (30/6/1993) עליו תוכלו לקרוא כאן, נחתו חברי הלהקה בבוקר ה- 19 ליולי 1999, עם מטוסם הפרטי בשדה התעופה עטרות שבירושלים. זה היה המופע האחרון בסיבוב הופעות ארוך ומייגע שהחל כמעט ארבע שנים קודם לכן בהוואי שבארה"ב, וחברי הלהקה הגיעו לתת עבודה, עם מופע סיום אדיר. אחרי חימום של "היהודים" אותם בחרו חברי "מטאליקה" עצמם כמופע הפותח, קיבלנו מטח כבד ורועש של מיטב "הלהיטים": "Master of Puppets", "For Whom the Bell Tolls", "Sad but True", "Wherever I May Roam", "One" וכמובן "Nothing Else Matters", "Enter Sandman", "Creeping Death" ו- "Seek & Destroy" שנוגנו במהלך שני ההדרנים המטורפים שהלהקה ניגנה. ההופעה שודרה אפילו ברדיו וניתן להאזין לה בקישור הבא, רק שלצערנו שלושת השירים הראשונים לא נכללו באותו שידור. רשימת השירים: Breadfan (Budgie) Master of Puppets For Whom the Bell Tolls Fuel King Nothing Bleeding Me Sad but True Turn the Page (Bob Seger) Wherever I May Roam One Fight Fire With Fire Nothing Else Matters Creeping Death Enter Sandman Seek & Destroy Battery "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 20.07.1974 (תאריך כניסה למצעד הבילבורד) לגיהנום ובחזרה, זו ככל הנראה היתה התחושה של אריק "Slowhand" קלפטון, כאשר הצליח לשקם את עצמו הרבה בזכות חבריו. קלפטון שהחל מאמצע שנות השישים הפך לאחד הגיטריסטים הבולטים של התקופה כשהיה חבר בלהקות "היארדבירדס", "הבלוזברייקרס", "Cream", "בליינד פיית'", ו"דרק והדומינוס", חווה משבר עצום בתחילת שנות השבעים. קלפטון, ששיתף פעולה עם "הביטלס" התאהב עד מעל לראשו בפאטי בויד אשתו של George Harrison, האריסון יש לציין פזל לכל הכיוונים בזמן נישואיו. זה לא מנע מבויד להשאר נאמנה לו ולסרב לחיזוריו של "Slowhand". את הכינוי "Slowhand" הרוויח קלפטון בזמן שקרע עוד מיתר בגיטרה שלו בזמן ההופעה, בתגובה, הוא זכה למחיאות כפיים מהקהל, בבריטניה נקראו מחיאות הכפיים הללו "Given the Slowhand" מכיוון שקלפטון הרבה לקרוע מיתרים בהופעות, הפך הביטוי לכינוי הקבוע שלו. ממש בתחילת הסבנטיז הוציא קלפטון את אלבום הבכורה שלו "Eric Clapton", שלושה חודשים לאחר מכן הוא הוציא יחד עם "דרק והדומינוס" אלבום שכולו מחווה לאהבתו וכמיהתו לפאטי בויד, עם "Layla" שהפך ללהיט הענק מהאלבום. אך ככל שאהבתו לפאטי בויד גברה, כך גברה התמכרותו של קלפטון להרואין ואלכוהול, ואט אט הוא מצא את עצמו שקוע עמוק בהזיות. במשך יותר משנתיים קלפטון והגיטרה היו חברים רחוקים, הוא מיעט להופיע, ובעצם עד לקונצרט שערך Pete Townshend למען גמילתו מההתמכרות לסמים, קלפטון הופיע רק פעם אחת בקונצרט שארגן חברו George Harrison למען בנגלדש שהסתיים בהתמוטטות של "Slowhand" על הבמה. כאמור, היה זה Pete Townshend חבר להקת "The Who" שהרים את הכפפה והציל לקלפטון את הקריירה ואת החיים. שנה עברה וקלפטון החל להתאושש כאשר פאטי בויד לצידו. קלפטון בשיתוף המנהל שלו רוברט סטיגווד, מצא קבוצה של מוזיקאים ותיקים ללא אגו של כוכבי על, כמו קארל ראדל עמיתו ל"דרק והדומינוס", אל ג'קסון ג'וניור ("בוקר טי ו- MG's"), וזמרת הליווי איבון אלימן, ובהדרכתו של המפיק טום דאוד. הוא הקליט עבור "461 Ocean Boulevard", עשרה שירים, שבעה מהם היו גרסאות כיסוי. כולל הלהיט שכבש את פסגת המצעד "I Shot The Sheriff" שהיה שייך במקור לבוב מארלי. קלפטון שמע אותו כשחבר בלהקתו ניגן עבורו את האלבום של בוב מארלי ושכנע אותו להקליט אותו. קלפטון לא רצה להכניס את הקאבר הזה לאלבום כי הוא חשב שזה עלול להיראות לא מכובד למארלי. חברי להקתו וההנהלה שלו שכנעו אותו שהוא לא צריך רק להכניס אותו לאלבום, אלא גם להוציא אותו כסינגל, והשאר היסטוריה. עם אסופת שירים שזרמו מאחד לשני, מבלוז דרך גרוב אקוסטי עם ניוחוחות של רגאיי ורוק קלפטון ייצב את עצמו, ומיצב את הקריירה שלו שוב כלפי מעלה עם שירים כמו הקאבר לבליינד ווילי ג'ונסון שחי שנים רבות ללא אימו שמתה, ועם אם חורגת שהפכה את חייו לקשים מנשוא. קלפטון משתף את המאזינים בתחושות הקשות שאפפו אותו בזמן שהיה מכור. ב- "Give Me Strengh" הוא נמצא במצב כה שברירי. שכל דבר קטן ביותר יכול להחזיר אותו לאחור. הוא כמעט מתחנן, ושר "תן לי כוח להמשיך". ב- "Get Ready" קלפטון שר ספק על פאטי בויד, במצב של שברון לב כשהוא מתכנן נקמה, בקולות הרקע אפשר למצוא כאן את הזמרת איבון אלימן שהיתה שותפה למחצית מהשירים באלבום. זו אותה איבון אלימן שלקראת סוף הסבנטיז תזכה בלהיט הדיסקו הענק "If I Can't Have You", ובינתיים אפשר לשמוע אותה בקולות רקע לשיר "Let It Grow" שהוא אולי השיר הכי מיוחד ומרגש באלבום, מעין שיר המשך ל- "Keep On Growing" של "דרק והדומינוס" מ- 1970. השיר הזה נכתב על פאטי בויד הפעם מהזוית החיובית של אהבתם הפורחת והמלבלבת, בדיוק כמו צלילי גיטרת הדוברו המלבלבים שמלווים אותנו בחלקו האחרון של השיר וממיסים את ליבו של כל שוחר מוזיקה באשר הוא. שם האלבום "461 Ocean Boulevard", מתייחס לכתובת בה התגורר קלפטון בזמן ההקלטות של האלבום, בהמשך יעברו לשם חברי "הבי ג'יז". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הבכורה של "Candlebox" הקרוי על שמה, שיצא לאור ב-20 ביולי 1993, הוא אחד מאלבומי הבכורה המעניינים ברוק של תחילת שנות ה-90. כאחת הלהקות האחרונות שרכבו על גל הגראנג' האדיר של סיאטל, "Candlebox" התמקמו בחזית תנועת הפוסט-גראנג'. האלבום הזה הוא עדות ליכולתה של הלהקה למזג הארד רוק ובלוז עם אלמנטים של פוסט גראנג', וכתוצאה מכך לייצר צליל מוכר, רענן וחדשני כאחד. להקת "Candlebox" שהוקמה בסוף נובמבר 1990, כללה במקור את הסולן Kevin Martin, הגיטריסט Peter Klett, הבסיסט Bardi Martin, והמתופף Scott Mercado. הלהקה קיבלה את שמה משורה בשיר של "Midnight Oil". עלייתם לתהילה הייתה מהירה יחסית, בעיקר הודות לקלטת דמו שמצאה את דרכה ללייבל "Maverick" של מדונה, והבטיחה להם חוזה הקלטות ב-1992. למרות קצת ביקורת מצד מעריצי הגראנג' הטהור ועל אף הנטיה לרוק קלאסי, בלוז והארד רוק, "Candlebox" התמידו בדרכם וחידדו את סגנונם, עד לפריצה הגדולה שלהם עם אלבום הבכורה הזה. למרות שחלפה יותר משנה עד שהאלבום נכנס ל-Billboard 200, הוא מכר בסופו של דבר יותר מ-4 מיליון עותקים בארה"ב בלבד. על-אף הצלחתו המסחרית היחסית, האלבום הזה חוסה בצילם של של אלבומי הגראנג' הגדולים של התקופה, ולו רק בשל כך, כדאי שתכירו אותו. רצועות כמו "Far Behind" ו- "You" מהאלבום הזה צלחו היטב את מבחן הזמן, והבטיחו ש"Candlebox" יירשמו כהרכב בלתי נשכח ברוק של שנות ה-90. בתור להקת שמוצא מסיאטל והוקמה בתחילת שנות ה-90, אין זה מפתיע כלל שהם הושפעו ממהפכת הגראנג' של התקופה. אלבום הבכורה שלהם לקח קצת מן הכבדות של "Soundgarden" ומעט מהריפים הקליטים של "Pearl Jam", אבל הלהקה הקפידה להוסיף להם אלמנטים מהארד רוק ובלוז, כך שלבטח יהיו באלבום הזה רגעים שיזכירו לכם את "Led Zeppelin" ואת ה- "Black Crowes". האלבום נפתח בצחוק עצבני לפני שהוא מתפוצץ לתוך "Don't You" עם ריף הארד רוק כבד במיוחד ותיפוף עוצמתי שאט אט הופכים לג'אם בסגנון "Pearl Jam" מובהק במהלך הבתים. אין ספק שהרצועה הזו נותנת את הטון ואת הדרייב האנרגטי להמשך האלבום. ואז מגיע "Change" שללא ספק "משנה" את האווירה של האלבום. זה היה הסינגל הראשון ששוחרר נתוך האלבום והוא מציג את יכולתה של הלהקה למזג תווי גיטרה עדינים עם קטעים חזקים ודינמיים. השימוש בקונטרסט בין הבתים לפזמון והדינמיקה העוצמתית מוסיפים לשיר הזה עומק והופכים אותו לאחד הרצועות הבולטות באלבום. הקול של Kevin Martin הוא כל-כך ייחודי ורב תכליתי, והשיר הזה הוא הדוגמה המושלמת לכך. הוא מציג היטב את היכולת של מרטין לשנות את גוון הקול ואת הטון בין הבתים הנמוכים והרכים לצרחות הגבוהות במהלך הפזמון. השיר השלישי "You" היה הסינגל השני מהאלבום שזכה להשמעות לא מעטות ברדיו. הקטע הזה כולל ליין גיטרה מהפנט ומעגלי שסוחף את המאזין כבר בהאזנה ראשונה. התיפוף של Scott Mercado כאילו נחתך בקצוות כדי להתאים את עצמו לליין הגיטרה, שניהם משמשים בסיס מוצק למקצב הלירי (כמעט ראפ) בשירה של Kevin Martin, והופכים את "You" לבלתי נשכח. בשיר הזה, הסולן Kevin Martin משתף אותנו ב"חוויה" שלו עם התמכרות לסמים במהלך נעוריו, כפי שמציגות מילות השיר: "Come around town, steal another dime, don't you push your drugs in my face Yes, I feel it, feeling fine Don't you push your drugs in my face or I'm gonna put you in your place Fuck you, I don't want it no more" השיר משקף את מסע הגמילה שלו בדרך להתגברות על התלות שמייצר השימוש בסמים. מרטין גילה שהוא גנב כסף מהוריו כדי לקנות סמים. נקודת המפנה שלו הגיעה ביום הולדתו ה-18 לאחר שראה את Peter Garrett מלהקת "Midnight Oil" בהופעה, מה שנתן לו השראה להפסיק עם השימוש בסמים. הוא החזיר את הכסף שגנב מהוריו ומאז נמנע משימוש בסמים קשים. הקטע "No Sense" מציג את הפוטנציאל הגדול של "Candlebox" ואת הסגנון הייחודי שלהם. התופים מונעים על ידי מקצב Boss-Nova, הגיטרה והבס יוצרים בינהם משחק גומלין מעניין שהופך את השיר הזה לאחד המבטיחים באלבום. אפילו סולו הגיטרה הולך בנתיב המעניין הזה, אך עם זאת, בסופו של דבר, "No Sense" נופל למרבה הצער לנוסחת הגראנג' הטיפוסית, מה שגורם להבטחה הראשונית להרגיש קצת לא ממומשת. ואז מגיע "Far Behind" - ללא ספק הרצועה הבולטת של האלבום ואחד השירים הגדולים של תחילת שנות ה-90. "Far Behind" הוא מחווה לבבית ומרגשת של Kevin Martin ל- Andrew Wood המוכר בין היתר מלהקת "Mother Love Bone". קווין מרטין פגש לראשונה את ווד כשעבד בחנות נעליים בסיאטל. ווד עודד את מרטין להמשיך ולהתמיד עם המוזיקה שלו. מותו של Andrew Wood העציב מאוד את קהילת המוזיקה בסיאטל וגם את מרטין. בתחילה, מילות השיר התייחסו ישירות לווד, אך מרטין שינה אותן באולפן כדי להפוך את המשמעות לפחות ברורה. זה הוביל מאזינים רבים לפרש אותו כשיר אהבה, ולא כשיר על מוות ואובדן, אך כאמור, לא לכך "כיוון המשורר". השירה האינטנסיבית של Kevin Martin, הריף הפותח והחזק והסולו הפנטסטי של פיטר קלט תורמים כולם לתוצאה המדהימה ולהשפעה העוצמתית והמתמשכת של השיר אשר הגיע למקום ה-18 במצעד האמריקאי ב-1994. אחרי "Far Behind" שהינה ללא ספק הבולטת באלבום, "Candlebox" לא מצליחים להגיע לאותה רמת יצירתיות וביצוע. למרות ששאר השירים באלבום טובים, הלהקה לא מצליח להגיע לשיא ולספק את הרגעים הגדולים מהחצי הראשון של האלבום. "Blossom" איטי ועקבי וכולל נגינת בס טובה של Bardi Martin. למרות הנפילה לנוסחת הגראנג', הוא נשאר אחד השירים היותר טובים באלבום בגלל הלחן החזק שלו. "Arrow" הולך לכיוון ההארד רוק ומציג את החוד המשונן והגולמי של הלהקה. "Rain" הוא קטע בלוז שבו נגינת הגיטרה של פיטר קלט פשוט מבריקה. זה השיר "הניסיוני" והארוך ביותר באלבום, שמגיע כמעט לשבע דקות. "Mother's Dream" מתחיל עם ליין בס שהזכיר לנו את "Would?" של "Alice In Chains" אבל הוא חסר את המיקוד הדרוש כדי להותיר על המאזין רושם מתמשך. "Cover Me" היה הסינגל האחרון מהאלבום. בלדה איטית ומרעננת הכוללת פריטה ונגינה נהדרת של קלט. השיר הזה בולט כרגע של רוגע והתבוננות פנימית, למרות שהוא נכנס אל תוך תבנית "בלדת רוק" טיפוסית. האלבום מסתיים עם "He Calls Home" - בלדה מלודרמטית על הומלס, המובלת בעיקר על-ידי השירה של מרטין ונגינת הגיטרה של פיטר קלט. לסיכום, "Candlebox" הוא שיקוף מושלם של תקופת המעבר בין גראנג' לפוסט-גראנג', בדיוק בתקופה בה הרוק האלטרנטיבי החל לשלוט במיינסטרים. הלהקה זכתה להצלחה מסחרית ולביקורות טובות כאחד, כאשר שירים כמו "Far Behind", "Change", "You" ו- "Cover Me" בולטים מתוכו. בניגוד להרבה אלבומי פוסט-גראנג' מאוחרים יותר, "Candlebox" ידעו לעשות שימוש יעיל בהשפעות מסצינת סיאטל מבלי להפוך ל"קופי קאטס", כשהם מוסיפים למוזיקה שלהם השפעות של בלוז והארד רוק. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 ליולי, 1973 "Genesis" הוציאה את אלבום ההופעה הראשון שלה, הקרוי בפשטות "Genesis Live". האלבום "Genesis Live" הוא עדות מהפנטת ליכולות "המתקדמות" של "Genesis". הוא לוכד בתוכו את המהות של ההופעות החיות הכובשות של הלהקה במהלך ימי הזוהר המוקדמים של שנות ה-70. האלבום הוקלט במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בתמיכה לאלבום "Foxtrot", והוא מציג בצורה מושלמת את הוירטואוזיות המוזיקלית של חברי הלהקה, התיאטרליות והנוכחות הבימתית של הלהקה, שביססה אותה כאחת מהמובילות ב"רוק המתקדם". האלבום נועד בתחילה לשידור בתוכנית הרדיו האמריקאית "King Biscuit Flower Hour", והורכב מהקלטות שביצעה הלהקה בשתי הופעות: האחת ב* "De Montfort Hall" שב- Leicester והשנייה ב"Free Trade Hall" שבמנצ'סטר. ההחלטה להוציא בסופו של דבר את "Genesis Live" כאלבום, הייתה כדי לשמור על הלהקה בתודעה של הקהל והמבקרים בשעה שהיא הייתה עסוקה בהקלטת אלבום המופת "Selling England By The Pound". למרות חוסר רצון ראשוני של הסולן Peter Gabriel לשחרר אותו, הוא הפך לאלבום הראשון של הלהקה שפרץ לטופ 10 בבריטניה, והגיע למקום ה- 9. גבריאל חש שהאלבום הורכב במהירות וכי הוא אינו מייצג את עבודתם הטובה ביותר. יתרה מכך, יציאת האלבום בארה"ב התעכבה עד לאחר יציאת "Selling England By The Pound", מה שתסכל את גבריאל עוד יותר, מכיוון שהוא כלל חומר הופעה ישן יותר. האלבום כולל חמש רצועות: את "The Knife" מתוך "Trespass", את "The Return Of The Giant Hogweed" ו-"The Musical Box" מתוך "Nursery Cryme", ואת "Watcher Of The Skies" ו- "Get 'Em Out By Friday" מהאלבום "Foxtrot". כל רצועה באלבום ההופעה הזה, מציגה את "הברק המוזיקלי" של הלהקה, את יכולת הביצוע הווירטואוזית של כל אחד ואחד מחבריה ואת הביצועים הווקאליים הכובשים של Peter Gabriel. האלבום נפתח עם "Watcher of the Skies", רצועה שנותנת מיד את הטון לכל חווית וחדוות ההופעה החיה שהלהקה המדהימה הזאת מסוגלת לייצר. אינטרו הקלידים השמימי באדיבותו של Tony Banks המוכשר מושך את המאזינים לעולם של מיסטיקה ותהיות, בעוד שהשירה התיאטרלית של Peter Gabriel מוסיפה מימד מסתורי לשיר. משחק הגומלין המורכב בין סולואי הגיטרה הנמרצים של Steve Hackett לבין קווי הבס המוצקים והמודגשים של Mike Rutherford מספק בסיס חזק לשינויים הדינמיים לאורכה של היצירה, ומציג את יכולת הלהקה לעבור בצורה חלקה מקטעים מלודיים עדינים לקטעים אינטנסיביים ואנרגטיים יותר. אחרי אנחנו מקבלים את "Get 'Em Out By Friday" שאולי לא מגיע לאותם שיאים כמו הרצועה הקודמת, אבל הוא עדיין מספק ביצועים משכנעים ומדגיש את ההגשה התיאטרלית של גבריאל, ומדגים את יכולתה של הלהקה למזג עיבודים מוזיקליים מורכבים עם טקסטים מעוררי מחשבה ומלאי דמיון. הקטע המדהים הזה מציג את היכולת של הלהקה לשלב אלמנטים שונים בצורה חלקה, עם מעבר חלק בין השפעות של רוק, פולק ומוזיקה קלאסית, בתוך אותו שיר. עם "The Return Of The Giant Hogweed" הלהקה תופסת כבר אינטנסיביות, עם הופעה עוצמתית, דינמית וכבדה יותר מגרסת האולפן של השיר, מה שמוכיח את הנוכחות הבימתית הנהדרת של הליין-אפ המחודש של הלהקה. היציאה האפית "The Musical Box" היא עוד אחת מהבולטות באלבום, אשר לא לחינם נחשבת לאחת היצירות הטובות ביותר של "Genesis". מסע מהפנט בזמן ובמרחב הנפרש על פני יותר מ- 10 דקות, הקטע האייקוני הזה מדגיש את הנטייה של הלהקה ליצירת אפוסים מורכבים, משוכללים ומרובי חלקים. יכולת הסיפור התיאטרלית של גבריאל זורחת דרך המילים המפיחות חיים ביצירה, ומציירות תמונה חיה של הנרטיב הדי מטריד של השיר. היכולות האינסטרומנטליות של כל אחד ואחד מחברי הלהקה מוצגות כאן במלואן, ויוצרות שטיח מוזיקלי ששומר על המאזין מעורב לחלוטין ביצירה מתחילתה ועד סופה. לא פלא שזה אחד הקטעים האהובים על המעריצים, שכן גם כאן גרסת הלייב עדיפה בהרבה על גרסת האולפן, למרות חסרונו של הבס הדומיננטי בחלקים בהם Mike Rutherford נכנס עם גיטרת הקצב שלו. להערכתנו, הלהקה שמרה את הטוב ביותר לסוף עם רצועת הסיום "The Knife" הלקוחה מ- "Trespass"". לעניות דעתנו, גרסת ההופעה של השיר בולטת כגולת הכותרת של האלבום, עם עיבוד מחדש שמשפיע משמעותית על התוצר הסופי ועם ביצוע דינמי מבריק ועוצמתי שמציג את השפעתם של חברי הלהקה החדשים, Steve Hackett ו- Phil Collins. מעניין לציין שההדפסה הניסיונית המקורית כללה גרסה בת 23 דקות של "Supper's Ready" שהיתה לקוחה מהמופע ב- Leicester, אך היא הושמטה מההוצאה הרשמית, למרות שתמונת העטיפה הקדמית של האלבום צולמה במהלך הביצוע החי של השיר (עם גבריאל עוטה את מסכת "Magog" שלו). ההקלטה החיה של "Supper's Ready" מאותה שנה שוחררה בשלב מאוחר יותר כחלק מהסט של 4 תקליטורים בקופסא משנת 1998, Genesis" Archive 1967–75". כמובן שההחלטה להשאיר את "Supper's Ready" מחוץ לאלבום נבעה מהאתגר הכלכלי של הנפקת אלבום כפול "תלת צדדי". לסיכום, "Genesis Live" הוא אלבום חובה לכל חובב "Genesis", במיוחד לאלה שמוקירים את עידן Peter Gabriel של הלהקה. הקלאסיקה הנצחית הזו לוכדת רגע מרכזי וחשוב בהיסטוריה של הלהקה ומציגה את האינטנסיביות והזוהר שלה במהלך ההופעות החיות, עם ביצועים העולים על הקלטות האולפן שלה. בתור ההוצאה הרשמית החיה היחידה של הלהקה מתקופת Peter Gabriel עד "Genesis Archive 1967-75", האלבום הזה מחזק את המוניטין של "Genesis" כלהקת הופעות ייחודית ויוצאת דופן. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא הלך לעולמו ב-20 ליולי 2017 אז קבלו כמה דברים שידעתם או לא ידעתם על Chester Bennington (Photo: Christie Goodwin) 1. שמו המלא הוא Chester Charles Bennington והוא נולד Phoenix, Arizona ב-20 למרץ 1976 לאמא אחות ואבא בלש שהתמחה בהתעללות בילדים. 2. מגיל צעיר הוא אהב מוסיקה וגדל על להקות כמו "Depeche Mode" ו-Stone Temple" Pilots". 3. צ'סטר סבל מהתעללות מינית כשהיה בין 7 ע"י גבר אחר, הוא פחד לספר למישהו או לבקש עזרה כי פחד שיחשבו שהוא משקר או שהוא הומו. הוא סבל מהתעללות עד לגיל 13. 4. כשהיה בן 11 הוריו התגרשו והוא עבר לגור עם אביו, כשהוא עדיין עובר התעללות, אחיו הגדול עזב את הבית ושתי האחיות שלו לא היו בסביבה. אביו שסבל מבעיות נפשיות ועבד במשמרות כפולות לא היה בבית וצ'סטר נשאר לבד. הוא שנא את המשפחה שלו, לא היה לו למי לפנות אז הוא ברח. 5. הוא ברח לשירה ולציור והחל לכתוב שירים, בתים ופזמונים כדי שיעשו לו סדר בבלאגן ויעניקו לו תחושה של שפיות עם הרגשות שמערבבות אותו. 6. הלהקה הראשונה של צ'סטר הייתה "Grey Daze", להקת פוסט גראנג' שהקים עם חבריו ב-1993. הם היו מאוד מוכרים בפניקס והופיעו כמופע פותח כמעט לכל להקת רוק שהופיע בעיר. (Photo: Pinterest) 7. הלהקה שיחררה שלושה אלבומים, אלבום דמו ב-1993, את האלבום "Wake/Me" ב-1994 ואת האלבום "...No Sun Today" ב-1997. מעבר לכך שהיא היוותה את תחילת הדרך של צ'סטר בעולם המוסיקה, היא גם זו שהעניקה לו את הבטחון האבוד והאמונה בעצמו. כאחד שעבר התעללות גם בבית הספר הוא היה מאושר שיש לו קבוצה שתומכת בו ומגבה אותו. 8. להקת "Grey Daze" הוציאה ב-26 ליוני 2020 מעין אלבום מחודש, אלבום המורכב משירים משני האלבומים הראשונים של הלהקה, עם קולו של צ'סטר מההקלטות המקוריות והקלטות מחודשות לעיבוד ולכלי הנגינה, האלבום נקרא "Amends". 9. הבעיה הייתה שאותה קבוצה גם יצרה סביבה הרבה כאוס של סמים ואלכוהול, צ'סטר סיפר שכשהם היו מסיימים עם הסמים הם היו עוברים לאלכוהול וכשזה נגמר היו חוזרים לסמים כשמדי פעם משלבים גם סקס, בדיוק כמו הקלישאה...סקס, סמים ואלכוהול רק בצורה קיצונית מאוד. 10. ב-1993 צ'סטר שהיה רק בן 17 אבל כבר גמור מסמים ואלכוהול חזר לגור עם אימו שהזדעזעה מבנה המפורק וסגרה אותו בבית ללא אפשרות לצאת עד יעבור זעם. 11. ב-1998 התפרקה הלהקה, שלפי דבריו של צ'סטר, זה היה כתוצאה מחוסר מקוריות ועניין שגררו ריבים וויכוחים. גיל 22 כשהוא נשוי, ללא עתיד מוסיקלי הוא מוצא את עצמו עובד בחברת שירותים דיגיטאליים. 12. ביום הולדתו ה-23 צ'סטר קיבל טלפון מ- Jeff Blue מחברת התקליטים "Zomba Music" שבלוס אנג'לס ששאל אותו אם הוא מעוניין להיות זמר בלהקה שמנסה לשלב רוק והיפ-הופ. צ'סטר שלא ממש אהב היפ-הופ אבל התעניין מאוד בלהקה, הביע נכונות בלשון המעטה. (Photo: Gary Wolstenholme) 13. עוד באותו היום הוא קיבל דמו עם המוסיקה של להקת "Xero", הוא רץ לאולפן והחל להקליט את השירה שלו על המוסיקה שבדמו. יום למחר הוא הרים טלפון לג'ף והשמיע לו את ההקלטות, עוד יום עבר וצ'סטר מחכה כבר בתשע בבוקר במשרדי "Zomba Music" לאודישנים ללהקה. 14. צ'סטר שהיה נראה רזה, חיוור עם משקפיים ולבוש כמו טיפוס של מועדון לילה אפרורי פתח את פיו שאג לתוך המיקרופון וכל השאר היסטוריה !! 15. הסיפור המעניין על ההכרות של צ'סטר ו- Mike Shinoda נובע מהצורה בה השניים למדו להכיר אחד את השני. במהלך הכתיבה הראשונה שלהם, מייק היה עובד עם Brad Delson על המוסיקה ואח"כ יושב עם צ'סטר על המילים. צ'סטר הוציא בכתיבה שלו את כל מה שהוא עבר וכך, ללא שום הכרות מוקדמת, מייק למד להכיר את צ'סטר דרך השירים. 16. כפי שכבר סיפרנו מספר פעמים, "Xero" שינתה את שמה ל- "Hybrid Theory" וניסתה להשיג חוזה הקלטות אך כולם סירבו להם עד שאותו ג'ף שעזר להם בהתחלה, קיבל תפקיד בחברת התקליטים של "Warner Bros" והחתים את להקת "Linkin Park" על חוזה הקלטות. (Photo: Mick Hutson) 17. באוקטובר 2000 שיחררה הלהקה את אלבומה הראשון "Hybrid Theory" ולמרות עימותים קשים, חוסר אמונה וניסיונות בלתי פוסקים לשנות אותם, הצליחו ששת המופלאים להוציא אלבום שהטיס אותם מחלקה ראשונה לירח. 18. האלבום השני של הלהקה "Meteora" יצא שלוש שנים לאחר מכן ולמרות ציפיות מטורפות ולחץ כבד מכל הצדדים להצליח כמו באלבום הראשון, לינקין פארק שברה את סינדרום האלבום השני וטסה למקום הראשון בבליבורד כשהיא זוכה שוב להצלחה מטורפת. 19. לאורך כל אותה תקופה, צ'סטר חווה סבל רב למרות ההצלחה המטורפת. בגלל שהוא היה מרבה לשתות ולצרוך סמים, שאר חברי הלהקה לא היו שותפים לכך ולכן תפסו ממנו מרחק. לא רק בגלל שהם לא עשו סמים בעצמם אלא בגלל שזה היה בלתי אפשרי לקיים עם צ'סטר שיחה מבלי שהוא יאבד שליטה. הוא הרגיש לבד ואבוד כשהלהקה נוסעת בכביש המהיר על 140 קמ"ש ולא עוצרת לרגע. 20. לאחר סיום סיבוב ההופעות של האלבום השני, החברים חזרו מותשים ושחוקים. צ'סטר חזר לביתו ולמערכת היחסים הלא רצויה שלו עם אשתו הראשונה ומצבו החל להתדרדר. הוא הגביר את צריכת הסמים והאלכוהול ועבר הרבה התקפי חרדה והתמוטטויות עצבים עד שבשלב מסויים הוא החליט ללכת לטיפול ולעשות לזה סוף. (Photo: James Minchin) 21. ההקלטות לאלבום השלישי של הלהקה "Minutes to Midnight" היו פתיחת דף חדש מכל ההיבטים. צ'סטר שהיה צלול ושפוי החל לגבש מערכת יחסים חמה ומגובשת עם שאר חברי הלהקה וביחד הם גם החליטו ללכת על כיוון מוסיקלי קצת אחר. האלבום יצא במאי 2007. 22. הלהקה הוציאה לאחר מכן עוד ארבעה אלבומים, "A Thousand Suns" ב-2010, "Living Things" ב-2012, "The Hunting Party" ב-2014 ו-"One More Light" ב-2017. 23. בשנת 2005 הקים צ'סטר להקה בשם "Dead by Sunrise" עם הגיטריסט Amir Derakh והגיטריסט Ryan Shuck שניהם מלהקת "Orgy". הרעיון של הלהקה הגיע כשצ'סטר כתב מספר שירים שלא התאימו ללינקין והוא הרגיש שהוא חייב להוציא אותם. הם שיחררו אלבום אחד בשם "Out of Ashes" באוקטובר 2009. (Photo: Discogs.com) 24. במאי 2013 הגשים צ'סטר חלום כשהוא עולה לבמה עם אלילי נעוריו, "Stone Temple Pilots". מספר חודשים לאחר מכן צ'סטר הופך להיות הזמר הרשמי של הלהקה והם מוציאים EP עם חמישה שירים בשם "High Rise" שכולם נכתבו ע"י צ'סטר ו-STP. סיפור האהבה הזה מסתיים ב-2015 לאור המחוייבות שלו ללינקין. 25. צ'סטר חובב קעקועים ובעצמו החזיק במספר לא קטן של קעקועים שכולם בוצעו ע"י "Club Tattoo" שבאריזונה שהבעלים שלו הוא Sean Dowdell חבר ילדות של צ'סטר. (Photo: Chester Bennington) 26. הוא גם שיחק מספר תפקידים קטנים בכמה סרטים ביניהם: "Crank", "Crank: High Voltage", "Saw 3D" ו-"Artifact". 27. כמעט בכל חייו סבל צ'סטר מדיכאונות ובעיות נפשיות וצרך סמים ואלכוהול בצורה מאסיבית, היו לו תקופות טובות יותר וטובות פחות אך זה תמיד היה שם ברקע. הוא התאבד בתליה ונמצא ע"י עוזרת הבית שלו בסביבות השעה תשע בבוקר בביתו שב-Palos Verdes Estates, California. היום בו הוא מת היה צריך להיות יום הולדתו ה-53 של Chris Cornell שגם התאבד חודשיים לפני כן. 28. לכבוד חגיגות 20 שנה לאלבום השני של הלהקה "Meteora" הוציאה הלהקה וידאו קליפ לאחד מהשירים שנגנזו בתקופת העבודה על האלבום. כמו הרבה שירים אחרים שהוקלטו אך לא יצאו לאור, השיר "Lost" עבר הפקה ועיבוד מחדש ויצא בפברואר 2023. 29. הלהקה ממשיכה את דרכו של צ'סטר כשבפברואר 2024 היא מוציאה סינגל חדש. הסינגל הוא חלק מאלבום אוסף בשם "Papercuts (Singles Collection 2000–2023)" שאמור לצאת ב-12 באפריל ויכלול אוסף של שירים שיצאו כסינגלים וגם כמה שירים חדשים שהוקלטו במהלך התקופה ויצאו בפעם הראשונה. האלבום המתאים ביותר הוא אלבומה האחרון של הלהקה "One More Light" שלמרות אופיו הפופי, הטקסטים באלבום מרגישים כאילו היו הכנה לקראת מותו. אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify, Apple Music. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הנה כמה עובדות מעניינות על מלכה "יויו" שפיגל, מוזיקאית ואמנית ישראלית ואחת ממיסדי להקת הרוק הישראלית-בלגית "Minimal Compact": צילום: Stefan Oracle = מלכה שפיגל נולדה בישראל ב-19 ביולי 1954. = שפיגל גדלה בבת ים ואחר כך בקיבוץ מרחביה, והחלה להתעניין ולחקור מוזיקה מגיל צעיר, למרות הגישה המוגבלת לתקליטים באותם ימים. = בתחילת שנות ה-80 עברה שפיגל מתל אביב לאמסטרדם. היא בהתחלה לא עסקה במוזיקה והחיבור היחיד שלה לתחום היה דרך מי שהיה חבר שלה בזמנו - רמי פורטיס. = בשנת 1980 הוקמה "מינימל קומפקט" על ידי סמי בירנבך ורמי פורטיס, כהמשך ללהקה בשם "S.O.B" שהקימו באמסטרדם. בהרכב הראשוני היו גם מלכה שפיגל, ברי סחרוף ונתי ויסמן. = פעילות הלהקה באמסטרדם לא צלחה, ופורטיס חזר לישראל, אך שאר חברי הקבוצה המשיכו לעבוד יחד בבלגיה ופעילותם המשותפת הולידה את "מינימל קומפקט". = למרות שלא היתה לה מיומנות טכנית או הכשרה מוזיקלית, הבינה מלכה שהיא יכולה להיות חלק מהלהקה. ברי סחרוף היה זה שעזר לה ללמוד לנגן בגיטרה בס. = שפיגל ניגנה בגיטרה בס ושרה בלהקת "מינימל קומפקט". = בשנת 1981 הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים העצמאית "Crammed" אשר גם הפיקה לה EP שכלל את השיר "Static Dancing". = בשנת 1982 יצא אלבום הבכורה של הלהקה "One by One". האלבום הוקלט בלונדון וכלל את השירים "Babylonian Tower", "Disguise" ו-"It Takes a Lifetime". בעטיפה הפנימית של האלבום צוין כי רמי פורטיס כחבר הלהקה "בגלות". = בשנת 1984 חזר פורטיס ל"מינימל קומפקט" ולקח חלק בהקלטת האלבום "Deadly Weapons". נגינת הבס של מלכה באלבום הייתה מאוד דומיננטית וחלק בלתי נפרד מהסאונד של הלהקה. = בשנת 1985 יצא האלבום הרביעי של הלהקה, "Raging Souls" שנחשב למצליח ביותר של "מינימל קומפקט". במהלך העבודה על האלבום שפיגל פגשה את Colin Newman מלהקת "Wire", אשר הפיק את האלבום. = באלבום הופיע בין היתר השיר "When I Go" אותו שרה מלכה, אשר נחשב לאחד הטובים של "Minimal Compact". השיר הופיע גם בפסקול הסרט המצוין של וים ונדרס "Wings of Desire". = בשנת 1986 החלו מלכה שפיגל וקולין ניומן לעבוד יחד על אלבומיו "Commercial Suicide" ו-"It Seems". הם התחתנו באותה שנה. = בשנת 1987, "Minimal Compact" הוציאו את אלבום האולפן החמישי שלהם "The Figure One Cuts". האלבום המשיך את הקו של האלבום הקודם ומכיל את השיר "Is It So?" אותו מלכה שרה. = בנוסף לאלבומי האולפן, "Minimal Compact" שיתפו פעולה עם מוזיקאים מוערכים כמו Peter Principle מלהקת "Tuxedomoon" וג'ון פרייר. = "מינימל קומפקט" היו מעורבים גם בכמה אלבומי אוסף/פסי קול, כולל "Wings of Desire", "Fuck Your Dreams This Is Heaven", "Made to Measure Vol. 1", "Lowlands Flight (Made to Measure Vol. 10)" כמו גם אלבום ההופעה "Minimal Compact Live". צילום: Roy Tee = בשנת 1989 כתבה מלכה מילים לשלושה רצועות באלבום "Foreign Affair" של רמי פורטיס וברי סחרוף. = בשנת 1990 תרמה מלכה שירה לאלבום "You" של להקת "Tuxedomoon". = בשנת 1991 מלכה תרמה קולות רקע לאלבום "הכל או כלום" - אלבום הבכורה של ברי סחרוף, רק שאלה מושמעים לאחור בהשפעת השיר "Sawing The Seeds Of Love" של "Tears For Fears". = בשנת 1992 עברו שפיגל וניומן ללונדון והקימו את הלייבל swim ~ כדי לשחרר את הפרויקטים שלהם ויצירות של אמנים אחרים. = בשנת 1993 הוציאה שפיגל את אלבום הסולו הראשון שלה, "ראש בלאטה", בלייבל swim ~. האלבום זכה להערכה רבה, במיוחד באירופה, וגרר השוואות ל- Björk. = בשנת 1994 שפיגל וניומן הקימו את הפרויקט "Immersion" והוציאו את "Oscillating". הם גם יצרו תערוכה ב"מוזיאון האירי לאמנות מודרנית" בדבלין. = בשנת 1996 החלה שפיגל לבסס את עצמה כאמנית חזותית, ולמדה תואר באמנות, בהתמחות בווידאו וצילום. = בשנת 1997 היא הוציאה שני אלבומי סולו נוספים, "Hide" ו-"My Pet Fish", ושיתפה פעולה ב- "Bastard" של קולין ניומן. = בשנת 1999 הוציאו שפיגל וניומן את "Low Impact" עם "Immersion" ואלבום הופעה הנקרא "Live". צילום: Toby Mason = בשנים 2000-2002 המשיכה שפיגל בלימודים ויצרה עבודת וידאו עם "Immersion" גם עבור להקות נוספות. = בשנת 2004 היא הקימה את "Githead" עם קולין ניומן, Robin Rimbaud ו- מקס פרנקן. "Githead" הוציאו את EP הבכורה שלהם, "Headgit" באותה שנה. עיתונאי המוזיקה ג'ו טנגרי שיבח את תרומתה של שפיגל, במיוחד את עבודת הבס והמורכבות הקולית שלה. = בשנת 2005 "Githead" הוציא את אלבומם הראשון באורך מלא, "Profile". = בשנת 2007 הוציא "Githead" את "Art Pop". = בשנת 2009 "Githead" הוציאו את אלבומם השלישי, "Landing". = בשנת 2012 הוציא שפיגל את אלבום הסולו "Every Day Is Like the First Day", בשיתוף פעולה עם ניומן. = בשנת 2014 "Githead" הוציאו את אלבומם הרביעי, "Waiting for a Sign", ושפיגל הוציאה אלבום סולו נוסף בשם "Gliding". = בשנת 2015 "Minimal Compact" התאחדה לסדרה של הופעות חיות. = בשנת 2019 הוציאו "Minimal Compact" את "Creation is Perfect", הכולל גרסאות חדשות של השירים הקלאסיים שלהם ושיר חדש נוסף. = בשנת 2020 הוציאה מלכה שפיגל את אלבום הסולו הרביעי שלה, "Gliding & Hiding", ששילב רצועות חדשות עם חומרים שלא יצאו עד כה משנות ה-90. = מלכה שפיגל מתגוררת בברייטון וממשיכה בעבודתה כמוזיקאית ואמנית חזותית. היא מציגה את האמנות החזותית שלה במקומות בולטים כמו המוזיאון האירי לאמנות מודרנית ו- Royal Festival Hall. היא מרבה לבקר בישראל, מקיימת קשרים חזקים עם בית ילדותה ועם סצינת התרבות בארץ. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו 15 עובדות מעניינות על Brian May שנולד ב- 19 ביולי 1947: (Photo: Queen On Twitter) 1. בריאן מיי הוא דוקטור לאסטרופיזיקה. 2. הוא פרסם שני מאמרים בנושא ההיסטוריה של היקום. 3. הגיטרה עליה הוא מנגן ה- "Red Special" נבנתה על-ידו בעזרת אביו כשהיה בן שש עשרה. הבניה נמשכה שנה וחצי כאשר צוואר הגיטרה עשוי מאח מעץ מהגוני, הגוף משולחן עץ אלון והשריגים מגלגלי אופניים. 4. הוא בנה את הגיטרה מכיוון שלא היה לו כסף לרכוש גיטרת "פנדר סטרטוקאסטר" או "גיבסון לס פול". עלות החומרים לגיטרה שבנה עמדה על פאונדים בודדים. 5. במקום מפרט מיי משתמש במטבע סיקספנס שיצא בשנות ה- 70 מהמחזור. בשנת 1993 יוצרו עוד כאלה לבקשתו של מיי. 6. מיי הופיע בישראל בשנת 1993 כחימום ללהקת גאנז אנד רוזס, יחד עם נבחרת חלומות שכללה בין היתר את המתופף Cozy Powell ואת הבסיסט Neil Murray. 7. מיי ניגן את הסולו בשיר "When Death Calls" מהאלבום "Headless Cross" של "Black Sabbath" שיצא בשנת 1989. 8. מיי שיתף גם פעולה עם "Soundgarden" כשניגן בשיר "New Damage", אשר הופיע באוסף "Alternative NRG" של "Greenpeace" משנת 1994. 9. מיי גם ישתף פעולה בהמשך עם Chris Cornell, בשיר "Someone To Die For" המופיע בפסקול הסרט "Spiderman 2" ומושר על-ידי Jimmy Gnecco. 10. הוא גם שיתף פעולה עם "Foo Fighters" במסגרת הפסקול של "Mission: Impossible 2", כשביצעו גירסת כיסוי לשיר "Have A Cigar" של ה"פינק פלויד". 11. שיתוף פעולה נוסף של מיי, הוא עם הגיטריסט Eddie Van Halen בפרויקט "Star Fleet Project" ששחרר מיי באופן עצמאי. (Photo: Tony Iommi Facebook Page) 12. הוא קיבל תואר אביר במסדר האימפריה הבריטית. 13. מיי הוא חבר טוב של Tony Iommi. הוא הופיע בין היתר בשני שירים מהאלבום "Iommi" - אלבום הסולו הראשון של איומי משנת 2000. 14. החל משנת 2013 קיבלנן מהשניים טיזרים על פרוייקט "ריפים" משותף שלהם. ב- 10 ליולי 2020, קיבלנו איתות מבריאן מיי שמציין שלפרוייקט "הריפים" יש עדיין סיכוי. 15. בחודש יוני 2020 נבחר מיי כגיטריסט הגדול בכל הזמנים על ידי קוראי המגזין "Total Guitar". הוא גבר על אגדות גיטרה אחרות כמו אריק קלפטון, דייויד גילמור, אדי ואן הלן, ג'ימי פייג', ג'ימי הנדריקס ועוד. אז בואו נאחל ל- Brian May עוד הרבה שנים מלאות בפעילות ובמוזיקה טובה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-19 ליולי 1990 שוחרר האלבום היחיד של אחת מהלהקות החשובות מסיאטל "Mother Love Bone". אלבום הבכורה של ההרכב המיוחד הזה יצא תחת ענן כבד של טרגדיה, כשארבעה חודשים בלבד לפני יציאת האלבום, הדמות הצבעונית, האיש המוביל של הלהקה - הזמר Andrew Wood הלך לעולמו כתוצאה ממנת יתר. עבור חבריו בסצנת המוזיקה בסיאטל, מותו היווה מכה חזקה, אפשר לומר אפילו אנושה לקהילה ולתרבות שהלכה והתגבשה בסיאטל. זה לא שאף אחד לא ידע שהוא מכור לסמים ואלכוהול אבל כמו בהרבה מקרים כאלה, הם לא ידעו עד כמה!! מותו של אנדרו וההשפעה שלו על הסצנה בסיאטל הוא זה שיצר את הניצוץ לסרט "Singles". (Photo: James Bland) "הרגשתי ממש לבד כשאנדי נפטר", אמר Chris Cornell ב-92. "ביליתי איתו הרבה זמן וניסיתי לעזור לו להוציא את הכאב באופן יצירתי. רוב הזמן באמת לא ידעתי שאנדי השתמש". הדברים היו אמורים להתגלגל לגמרי אחרת עבור להקת "Mother Love Bone". במקור, האלבום היה אמור להשתחרר באותו החודש בו מת ווד והייתה סביבו ציפייה מאסיבית ובאז מאוד גדול, הרבה בזכות הצלחת ה- EP שיצא שנה לפני כן בשם "Shine", אבל לא רק. ההופעות המיוחדות של הלהקה היו ידועות בכל רחבי סיאטל. בנוסף לאנדרו, Jeff Ament על הבס, Stone Gossard על גיטרה, Bruce Fairweather על גיטרה יחד עם המתופף Greg Gilmore, יצרו סגנון מיוחד משלהם ששילב ז'אנרים מסורתיים עם טוויסט מחוספס. באלבום הזה, החמישייה שילבה Fאנק-מטאל, פלאש (כן, יש כזה ז'אנר), רוק בלוזי כמו לד זפלין, כריזמה של גלאם עם תוקפנות של גראנג' והארד רוק והרבה, הרבה מאוד נשמה. למרות שמרגישים באופן ברור את ההשפעות של Robert Plant בשיר "Stargazer", הסגנון הגרובי והשונה של "Jane's Addiction" בשיר "Stardog Champion" ואפילו קצת Axl Rose בשיר "Holy Roller", לאלבום הזה היתה את הייחודיות שלו, הוא היה בין הראשונים לייצר סגנון חדש. אם חושבים על זה לעומק, האלבום הזה קרוב יותר לגלאם מאשר לגראנג'. שירים כמו "Crown Of Thrones" או "Gentle Groove" יכלו בקלות להתאים כבלדה באלבומים של "Fusion" או "Cinderella", מאשר לאלבומים של "Soundgarden" או "Nirvana". אבל למרות זאת, יש לאלבום הזה את הגרוב שלו, את האווירה הכל-כך ייחודית, אשר תשפיע כל-כך על הסצינה בסיאטל ותהיה בין המובילות והמשמעותיות בסגנון ההולך והמתהווה. כידוע, עוד לפני שיצא האלבום ויחד עם מותו של ווד, הסתיימו גם חייה של "Mother Love Bone", לאחר תקופת אבל לא פשוטה המשיכו חברי הלהקה את הקריירה המוסיקלית שלהם והקימו את "Pearl Jam", ברוס הצטרף ללהקת "Love Battery" ו- גרג עבר אל מאחורי הקלעים והקונסולה והחל לעבוד כמפיק. אי אפשר שלא לציין שאחד הדברים המדהימים שיצאו מהארוע הטראגי הזה, היה האלבום וההרכב הזמני "Temple Of The Dog", אשר לקח את שמו מתוך אחד השירים היפים והמרגשים באלבום הזה "Man of Golden Words". אז אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 19 ליולי, 1993 "Deep Purple" הוציאה אל אלבומה ה- 14 "The Battle Rages On...". זה היה האלבום האחרון של ההרכב הקלאסי MKII של הלהקה, אשר התאחד, בשנית, לאחר האיחוד הראשוני שלהם לאלבום "Perfect Strangers" משנת 1984. זהו גם האלבום האחרון של "Deep Purple" בו שותף הגיטריסט Ritchie Blackmore. נראה ששם האלבום משקף היטב את המתח המתמשך בין חברי הלהקה, במיוחד בין הגיטריסט Ritchie Blackmore לזמר Ian Gillan. תהליך יצירת האלבום היה רווי סכסוכים פנימיים ושינויים בהרכב. בתחילה, Joe Lynn Turner שהיה סולן הלהקה באלבום "Slaves and Masters" משנת 1992, היה מעורב בסשנים המוקדמים, אך פוטר, כאשר Mike DiMeo החליף אותו לזמן קצר, לאחר שהתבקש על ידי Ritchie Blackmore להצטרף ללהקה. עם זאת, לאחר ש- DiMeo הקליט כמה דמואים, Jon Lord, Ian Paice ו- Roger Glover, יחד עם הנהלת הלהקה וחברת התקליטים, התעקשו על שובו של Ian Gillan ללהקה. גילאן הצטרף מחדש ל- "Deep Purple" בסוף שנת 1992, והחל לעבוד מחדש על חלק ניכר מהחומרים הקיימים שהיו מיועדים בתחילה ל- Turner ול-DiMeo. העיבוד המחודש הזה של החומר על-ידי Gillan עורר לכאורה את זעמו של Ritchie Blackmore, אשר האמין שהגרסאות המקוריות היו יותר מלודיות. כתוצאה מכך עזב Blackmore את הלהקה, לאחר הופעה שנערכה ב-17 בנובמבר 1993 בהלסינקי, פינלנד. אין ספק שזה לא אחד מאלבומי הטובים של "Deep Purple", להפך. אבל למרות המהומה שהתחוללה מאחורי הקלעים במהלך יצירתו, המתח בין חברי הלהקה הביא עוצמה ייחודית לחלק משירי האלבום. חוסר הרצון של בלקמור להתאחד עם גילאן היה ברור, אבל נראה שדווקא החיכוך הזה הניע אנרגיה יצירתית אותה ניתן לשמוע בחלק מהשירים. שיר הכותרת "The Battle Rages On" מביא עמו פתיחה עוצמתית עם השפעה מזרחית, ממש כמו החומר המוקדם של "Rainbow". עבודת גיטרה יוצאת הדופן של בלקמור, וקולות הציווי של גילאן שצועק "Kill 'em all", נותנים את הטון להמשך האלבום עם התחלה חזקה. אחריו מגיע "Lick It Up" שיר רוק כבד גרובי לפנים, עם ריף גיטרה חזק ופזמון קליט. למרות שהוא לא מהטובים באלבום, השיר עומד בזכות עצמו עם עוד סולו גיטרה נהדר של Ritchie Blackmore ועם מלאכת תיפוף מדויקת של Ian Paice. הרצועה השלישית "Anya" היא ללא ספק הטובה באלבום. המנון "דיפ פרפלי" קלאסי, הכולל עבודת קלידים אלוהית של Jon Lord וביצועים ללא דופי מכל החברים. האינטרו האקוסטי של בלקמור הוא קלאסי עדין ויפה, אך מה שמגיע בהמשך מתפוצץ לנו בפנים עם ריף "רוק כבד" גיטרה-קלידים קליט מאין כמוהו וסולו גיטרה חזק. מי שיש לו אוזן טובה בהחלט ישים לב שבלקמור מעתיק כאן מעצמו, כשאחד מהריפים של השיר דומה לזה מהשיר "Stranded" של "Rainbow", שנלקח מהאלבום "Bent Out Of Shape". השיר הבא "Talk About Love" מזכיר את "Nobody's Fault But Mine" של "Led Zeppelin", במיוחד התיפוף של Ian Paice. הרצועה הזו היא שיר רוק מסורתי המושרש היטב בטריטוריה של פרוטו-פרוג, ומציג רוקנרול מוצק עם אווירה מוכרת. השיר החמישי "Time to Kill" הוא שיר מיינסטרים עם פזמון קליט המכוון לרדיו. השיר הזה מזכיר את עידן הרוק הקלאסי, עם אווירה שמזכירה לנו שילוב של "Foreigner", "The Doobie Brothers" ו-"Lynyrd Skynyrd", עם לחן מסחרי וקליט. השיר הבא "Ramshackle Man" הוא שיר רוקנ'רול ישן וטוב עם ריף שמזכיר את "Green Onion" של "Booker T. & The M.G." ואת "How Many More Times" של "Led Zeppelin". בהמשך מגיע "A Twist in the Tale" אחד מהנאמברים המהירים באלבום, עם קצב מדהים ותיפוף נפלא של Ian Paice. השיר משנה כיוון באמצע הדרך, ומציג אלמנטים פרוגרסיביים. שוב, גם בשיר הזה תבחינו שבלקמור מעתיק מעצמו, הפעם מתוך "Spotlight Kid", שנלקח מהאלבום "Difficult to Cure" של "Rainbow". אנחנו מתקרבים לסוף עם "Nasty Piece of Work". בעוד שהגרוב והטמפו נשמעים כאן קצת מונוטונים, עבודת הקלידים וההרמוניות הווקאליות הופכות את השיר הזה לטראק קליט ומהנה. איכשהו השירה והוויב של Ian Gillan הזכירו לנו את ימיו עם "Black Sabbath" באלבום "Born Again". אחד השירים הייחודיים באלבום הוא "Solitaire". רצועה בולטת עם מנגינה סוחפת וביצועים ברמה גבוה של כל אחד מחברי הלהקה. התיפוף של Ian Paice, וסולו הקלידים של Jon Lord בפרט, זורחים כאן מעל כולם בהאזנות חוזרות ונשנות. סוגר את האלבום הוא "One Man's Meat" המטלטל והכבד, שאמנם אינו מוסיף משמעותית לאלבום, אך משלים את אוסף הרצועות. לאחר יציאת האלבום וסיבוב ההופעות שבא לאחר מכן, עזב בלקמור את הלהקה, והגיטריסט האמריקאי Joe Satriani נכנס כמחליפו הזמני להמשך סיבוב ההופעות. כמה דמואים מהסשנים של "The Battle Rages On" הופיעו מאוחר יותר בהוצאות הסולו של Joe Lynn Turner תחת כותרות שונות. האלבום "The Battle Rages On..." זכה אולי לביקורות מעורבות בתחילה, עם כמה מבקרים ומעריצים שהביעו אכזבה גדולה ממנו. עם זאת, עם הזמן הוא זכה להערכה בפרט לאור מקומו הייחודי בהיסטוריה של "Deep Purple". האלבום לוכד את האנרגיה הגולמית של יוצריו, וכתוצאה מכך הופך ליצירה שלמרות פגמיה, עומדת כעדות למורשת המתמשכת של הלהקה. בעוד ש- "The Battle Rages On..." חסר את האיזון של יצירות המופת הקודמות של "Deep Purple", זהו פרק משמעותי ומתגמל בהיסטוריה הענפה שלהם. האלבום הזה מוכיח עד כמה הלהקה הזאת גדולה ושלמרות הסכסוכים הפנימיים והמריבות, הלהקה הזו מסוגלת לייצר חומרים טובים, שעומדים במבחן הזמן. למי שמוכן לתת צ'אנס לאנדרדוג, האלבום הזה מתגלה כתוספת ראויה לקטלוג "Deep Purple", בעודו משלב הארד רוק מסורתי עם נגיעות של פרוגרסיב. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר