אם אתם חובבי ההארד רוק והמטאל, אין שום סיכוי שלא האזנתם פעם לאלבום שהופק, הונדס או מוקסס על-ידי מרטין בירץ'. (Photo: Fin Costello) בירץ' היה עבור "Iron Maiden" כמו מה שהיה George Martin עבור הביטלס. אם מרטין נקרא אז "הביטל החמישי" אז מרטין הוא ללא ספק המיידניסט השישי (הלהקה מנתה באותה תקופה 5 חברים) או האח החורג של אדי. הוא הפיק תשעה אלבומים רצופים של איירון מיידן החל מ- "Killers" בשנת 1981 ועד "Fear Of The Dark" בשנת 1992. רק אלבומי המופת שהפיק והינדס עבור מיידן לבדה מצדיקים להכניס אותו להיכל התהילה של מפיקי העל (אם היה כזה). "The Number Of The Beast", "Powerslave", "Somewhere in Time", "Seventh Son of a Seventh Son" ועוד. בירץ' נולד ב- 27 לדצמבר 1948 ב- Surrey שבאנגליה. את דרכו המקצועית כטכנאי ומפיק הוא החל בסוף שנות ה- 60 כטכנאי הסאונד באלבומים של Jeff Beck ו- "Fleetwood Mac". בהמשך הוא היה טכנאי הסאונד לאלבומי מופת של להקת "Wishbone Ash" כמו "Argus" ו- "Pilgrimage". הוא עלה לתהילה בראשית שנות ה- 70 כשעבד על אלבומיה של "Deep Purple" ביניהם אלבומי המופתIn Rock, Machine Head, Fireball, Burn ואפילו אלבום ההופעה האלמותי "Made in Japan". בירץ' נשאר עם משפחת דיפ פרפל המורחבת כשהוא מפיק בין היתר אלבומים ל- Jon Lord ו- Roger Glover. גם לאחר פירוקה של דיפ פרפל במחצית שנות השבעים עבד בירץ' עם "Rainbow" תוך שהוא מפיק את שלושת אלבומי האולפן הראשונים ואלבום ההופעה "On Stage" עם Ronnie James Dio. אבל בכך לא די. בירץ' הפיק את כל אלבומיה הראשונים של "Whitesnake" החל מהאלבום "Trouble" בשנת 1978 ועד לאלבום "Slide It In" בשנת 1984. בירץ' גם אחראי על הפקת שני אלבומי המופת הראשונים של "Black Sabbath" עם רוני ג'יימס דיו "Heaven & Hell" ו- "Mob Rules". בירץ' עודד את הלהקה לחקור תחומים חדשים ולהתנסות במבנים מוזיקליים המתאימים למנעד הקול רב-האוקטבות של דיו והתוצאות היו לא פחות ממדהימות. הוא גם הפיק אומנים נוספים כמו "Gary Moore, "Blue Öyster Cult ואפילו את "Michael Schenker Group" באלבום המדהים "Assault Attack". בירץ' האמין בעבודה לאורך זמן עם אמן מסויים, כפי שעשה ג'ורג' מרטין עם הביטלס. הוא סבר שעבודה מעמיקה עם הרכב מסויים, אלבום אחר אלבום, עדיפה על פני מעבר ודילוג בין אומנים, ואכן כפי שניתן לראות בקריירה שלו הוא ליווה להקות כמו "Black Sabbath", "Deep Purple", "Iron Maiden", "Whitesnake" ו- "Rainbow" על פני רצף של אלבומים. האלבום האחרון שהפיק מרטין היה "Fear Of The Dark" של "Iron Maiden", משנת 1992, ולאחר מכן הוא פרש. במהלך השנים זכה בירץ' לכינויים שונים על גבי עטיפות האלבומים של ההרכבים אותם הפיק, כמו Farmer", "Black Night", "Pool Buly ועוד... השיר "Hard Lovin' Man" מהאלבום "In Rock" של "דיפ פרפל" הוקדש על-ידי הלהקה לבירץ'. מעניין לציין שבאלבום "Mystery to Me" של "פליטווד מק", קיבל בירץ' גם קרדיט על נגינה בגיטרה אקוסטית. מרטין בירץ' הלך לעולמו ב- 6 לאוגוסט 2020, הוא היה בן 71 במותו. אין ספק שבירץ' ייזכר כמפיק העל של ז'אנר ההארד רוק והמטאל. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המוזיקאי, הגיטריסט והסולן Jerry Garcia הינו ללא ספק אחת הדמויות הידועות ביותר בתולדות הרוקנ'רול. הנה כמה עובדות מעניינות עליו: (Photo Fanart.TV) = הוא נולד ב-1 באוגוסט 1942 בסן פרנסיסקו, קליפורניה. שמו המלא היה Jerome John Garcia והוא נקרא על שמו של המלחין מברודווי Jerome Ker. = ג'רי היה מוקף במוזיקה בילדותו; אביו היה מוזיקאי מקצועי, ואמו אהבה אופרה. = בגיל 4, ג'רי איבד שני שליש מאצבעו האמצעית הימנית בתאונת חיתוך עצים. = בגיל חמש, ג'רי היה עד למותו הטראגי של אביו, לאחר שנסחף בזמן דיג בנהר בקליפורניה. =ג'רי סבל מאסתמה בילדות, מה שהחזיק אותו מרותק למיטה. בתקופה זו הוא טיפח אהבה לקריאה, במיוחד לקומיקסים. = בתיכון הוא השתתף בשיעורי אמנות ב- California School of Fine Arts, שם טיפח את התשוקה שלו לאמנות חזותית. = גרסיה קיבל את הגיטרה הראשונה שלו במתנה מאמו בשנת 1953. זו היתה Danelectro Electric אותה קיבל יחד עם מגבר פנדר זעיר. = אליל הגיטרה הראשון שלו היה Chuck Berry. = בשנת 1960 שרד ג'רי תאונת דרכים בה נהרג חבר קרוב שלו, אירוע שנחשב לנקודת מפנה בחייו. = בשנת 1962 הפך גרסיה לאורח קבוע בשידור הרדיו של "The Midnight Special" - תוכנית מוזיקת ​​פולק בברקלי, קליפורניה. = בשנת 1963 הופיעו ג'רי ו- Sarah Ruppenthal בתור "Jerry and Sarah". הם ניגנו מוזיקה אקוסטית משנות ה-20 וה-30. שרה הפכה מאוחר יותר לאשתו הראשונה של ג'רי. = הלהקה הראשונה של ג'רי הייתה "the Chords". הם זכו בתחרות והפרס שלהם היה הקלטת שיר. הם בחרו בשיר "Raunchy" של Bill Justis. = ג'רי התגייס לצבא בגיל 17, אך שוחרר תשעה חודשים לאחר מכן. = ההופעה הראשונה בתשלום של ג'רי הייתה עם שותפו לכתיבת שירים לעתיד, התמלילן Robert Hunter, תחת השם "Bob and Jerry". הם הרוויחו חמישה דולר כל אחד. = בשנת 1962, ג'רי הקים את להקת הבלוגראס "Hart Valley Drifters" עם רוברט האנטר, הלהקה נודעה לימים בשם "Wildwood Boys". = בשנת 1965 הוא פגש את Bob Weir והקים את "Mother McCree's Uptown Jug Champions". לאחר שראה את סרט "הביטלס" "A Hard Day's Night", קיבל ג'רי השראה להפוך את הלהקה ללהקת רוק חשמלית. = בשנת 1965 הלהקה התפתחה ל- "the Warlocks" ובסופו של דבר הפכה ל- "ה-Grateful Dead", לאחר שגילתה שיש להקה נוספת בשם זהה. (Photo Fanart.TV) = הלהקה יצרה סגנון ייחודי תוך שילוב בלוז, ג'אז, פולק, קאנטרי, בלוגראס, רוקנרול, גוספל, רגאיי ומוזיקת ​​עולם עם פסיכדליה. = הלהקה הייתה מפורסמת באילתורים במהלך הופעותיה החיות ומשכה אליה קהל מעריצים מסור, שקיבל את הכינוי "Deadheads". = השם "The Grateful Dead" נבחר על ידי ג'רי לאחר שבחר אותו באקראי מתוך מילון. = באותה תקופה הסם הפסיכדלי LSD צבר פופולריות. גרסיה החל להשתמש ב-LSD לראשונה בשנת 1964. מאוחר יותר, כשנשאל כיצד זה שינה את חייו, הוא העיר: "טוב, זה שינה הכל...". = ג'רי זכה לכינוי "Captain Trips" בגלל הקשר שלו ל-LSD, והשפעה הגדולה של הסם על המוזיקה והתרבות שסבבה את ה-Grateful" Dead". = ג'רי הפך לאחד ממחוללי "San Francisco Sound", יחד עם אמנים כמו Janis Joplin. = בשנת 1966 "The Grateful Dead" הוציאו את הסינגל הראשון שלהם, "Stealin'", עם "Don't Ease Me In" בצידו השני של הסינגל. = אלבום הבכורה של הלהקה - "The Grateful Dead" יצא בשנת 1967. = עד 1989 הוציאה הלהקה 13 אלבומי אולפן, אך הדיסקוגרפיה שלהם כוללת יותר מ-200 אלבומים, רובם הוקלטו בהופעה חיה. = למרות שה- "the Grateful Dead" ניגנו ב פסטיבל "Woodstock" בשנת 1969, הם לא הופיעו בסרט "וודסטוק" מכיוון שג'רי לא היה מרוצה מהביצועים שלהם. = בשנת 1970 הוציאו "The Grateful Dead" את "Workingman's Dead" ואת "American Beauty", שני אלבומי מופת שעזרו לגבש את הסאונד האייקוני שלהם. = ג'רי שיתף פעולה עם "Jefferson Airplane", ותרם לאלבומם האייקוני "Surrealistic Pillow" כ"יועץ רוחני" ומוזיקאי ללא קרדיט. = הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם David Crosby, ניגן באלבום הסולו של קרוסבי "If I Could Only Remember My Name". = ג'רי תרם גם לאלבום "Déjà Vu" של "Crosby, Stills, Nash & Young", וניגן בגיטרה בשיר "Teach Your Children". בתמורה, ההרכב "CSNY" העניק לו שיעורים בהרמוניות ווקאליות, אותם יישם בהצלחה באלבומים הבאים של "גרייטפול דד" - "Workingman's Dead" ו-"American Beauty". = הוא גם עבד עם Paul Kantner באלבום "Blows Against the Empire", ותרם נגינת גיטרה לאלבום הקונספט הזה. = ג'רי עבד גם עם להקת "It's a Beautiful Day", הוא ניגן בגיטרה פדאל סטיל באלבום הבכורה שלהם, בעיקר ברצועה "White Bird". = בשנת 1970 ג'רי תרם לפסקול הסרט "Zabriskie Point", הוא הלחין וניגן מוזיקה בסצנת האהבה של הסרט. = הוא שיתף פעולה עם Stephen Stills באלבום הבכורה שלו משנת 1970, ותרם נגינת גיטרה למספר רצועות באלבום. = ג'רי גם ניגן באלבום "Songs for Beginners", אלבום הבכורה של Graham Nash משנת 1971. = הוא גם תרם לאלבום "Hooteroll?" אלבום של Howard Wales משנת 1971, המשלב ג'אז ורוק בפיוז'ן ייחודי. = באותה שנה הוא היה חלק מלהקת הקאנטרי רוק "New Riders of the Purple Sage". הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם באותה שנה. = ג'רי עבד גם עם גרהם נאש ודיוויד קרוסבי כצמד, הוא סיפק גיטרה לאלבום שלהם "Graham Nash David Crosby" משנת 1972. = בשנת 1972 הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו בשם "Garcia", אשר נודע מאוחר יותר בשם "Compliments of Garcia". בהמשך הוא הוציא עוד 3 אלבומי כאמן סולו. = ג'רי תרם גם לאלבום "Angel Clare" של Art Garfunkel מ-1973, והציג את הרבגוניות חוצת הגבולות שלו מעבר לסאונד ולסגנון של "גרייטפול דד". = שיתוף הפעולה של גרסיה עם Merl Saunders החל ב-1973 והפיק מספר אלבומים, כולל "Live at Keystone" ו-"GarciaLive Volume Three". = בשנת 1974 "The Grateful Dead" התפרקה זמנית עקב תשישות וצרות כלכליות, אך הם חזרו לסיבובי הופעות בשנה שלאחר מכן. (Photo Fanart.TV) = אהבתו של ג'רי למוזיקת blugrass הובילה לשיתופי פעולה עם "Old & In the Way", סופרגרופ בהשתתפות David Grisman, Peter Rowan, ו- Vassar Clements. הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-1975. = בשנת 1975 הקים את "The Jerry Garcia Band", שהפכה ללהקתו העיקרית השנייה אחרי "The Grateful Dead". = הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Cats Under the Stars" ב-1978, ומאז 31 אלבומים נוספים, רובם בהופעה חיה. = בשנת 1977 הוציאו "The Grateful Dead" את "Terrapin Station", שכלל את שיר הנושא האפי שהפך לאחד משירי הסיגנצ'ר של הלהקה. = באותה שנה ג'רי כיכב בסרט "The Grateful Dead Movie", אותו עזר להפיק ולערוך. = ההופעה הקולנועית הבולטת ביותר של ג'רי מעבר ל-"The Grateful Dead Movie" הייתה בסרט התיעודי "Gimme Shelter", שמסקר את המופע הידוע לשמצה של "The Rolling Stones" משנת 1969" ב-Altamont Speedway". = ג'רי ו- Bob Dylan הופיעו יחד מספר פעמים, וה- "Grateful Dead" ניגנו עם דילן במהלך סיבוב ההופעות שלו בשנת 1987, מה שהוביל לאלבום ההופעה "Dylan & the Dead". = בשנת 1980 נבחר גרסיה ל"Bay Area Musician of the Year" כל-ידי משאל קוראים במגזין "Bay Area Music". = בשנת 1985, ג'רי הלחין את מוסיקת הנושא עבור סדרת הקאמבק של CBS ל- "The Twilight Zone". הביצוע היה של ה- "The Grateful Dead". = לאחר שהחלים מתרדמת סוכרת של 5 ימים בשנת 1986, ג'רי קיבל למעלה מ-65,000 שיחות במוקד של "the Grateful Dead" ממעריצים מודאגים. = בשנת 1987 "בן אנד ג'ריס" הוציאו את "Cherry Garcia", הגלידה הראשון שנקראה על שם מוזיקאי. = באותה שנה הקליט ג'רי פרסומת ברדיו לג'ינס של Levi’s. = בשנת 1988 זכה ג'רי בפרסים למוזיקאי השנה והגיטריסט הטוב ביותר בטקס פרסי המוזיקה של אזור המפרץ. = שיתוף הפעולה שלו עם David Grisman הביא לאלבום "Garcia/Grisman" עטור השבחים משנת 1991, המשלב פולק, בלוגראס וג'אז. הם המשיכו והוציאו את "Not for Kids Only" בשנת 1993. = ג'רי היה אמן חזותי נלהב, הוא ערך את תערוכת האמנות הראשונה שלו בשנת 1991 בגלריה וויר בברקלי, קליפורניה. המחירים ליצירותיו נעו בין 300 ל-40,000 דולר. = באותה שנה הוא גם פרסם ספר של יצירות האמנות שלו, "הספר J. Garcia: Paintings, Drawings, and Sketches". = בשנת 1993 שר ג'רי את ההמנון הלאומי בטקס הפתיחה של "San Francisco Giants". (Photo Fanart.TV) = אהבתו של ג'רי לצלילה הלכה וגדלה בשנותיו המאוחרות יותר, מה שסיפק לו רגעים של שלווה מאורח חייו הסוער. = הוא ייסד את "Rex Foundation", ארגון ללא מטרות רווח התומך במטרות חברתיות וסביבתיות שונות. = ג'רי הלך לעולמו מהתקף לב ב-9 באוגוסט 1995, בגיל 53, ימים ספורים לאחר יום הולדתו. = האפר שלו חולק ופוזר בנהר הגנגס בהודו ומתחת ל"גשר שער הזהב" בסן פרנסיסקו, באופן המשקף את קשריו הרוחניים והגיאוגרפיים. = ההקלטה האחרונה של ג'רי הייתה קאבר ל- "Blue Yodel No.9" של Jimmie Rodgers. = מגזין "הרולינג סטון" דירג את ג'רי במקום ה-46 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. Carlos Santana, שכתב את המילים על ג'רי, שיבח אותו על מיזוג בלוז, בלוגראס ואפילו אלמנטים מהמוזיקה של Ravi Shankar במוזיקה שלו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום “Phobia” של "Breaking Benjamin" שוחרר ב-8 לאוגוסט 2006, והחגיגה די קודרת אנחנו חייבים להודות... בדיוק בהתאם לשם האלבום כך גם העטיפה שלו, התוכן שלו וכל מה שכרוך סביבו, כולם מדברים באותה שפה על פוביות ופחדים, אבל דווקא זה מה שעושה את האלבום הזה לכל כך מיוחד. העובדה שהלהקה היא מהותו של Benjamin Burnley, היא לא חדשה, הוא המוביל העיקרי של כתיבת הטקסטים והמוסיקה. עכשיו תתארו לעצמכם אדם שמכור לאלכוהול כבר כמה שנים בצורה כל כך קשה שזה יצר אצלו מחלה כרונית של כאבי ראש, בחילות ותופעות אחרות, כל כך קשות שלעיתים הוא אפילו לא מצליח לתפקד. בנוסף למצב הפיסי הקשה הזה תוסיפו התפתחויות של חרדות שונות ומשונות כמו: פחד ממוות, פחד מחושך (כן, כן יש את זה גם למבוגרים), היפוכונדריה ופחד מטיסה. נשמע הזוי עד בלתי אפשרי אבל אמיתי, מספר פעמים ברנלי סיפר על המצבים הקשים והמצוקות שהוא עובר בעקבות החרדות הללו וזה כמובן גם מה שחיזק את ההתמכרות שלו לאלכוהול. כל אלה גורמים לו להיכנס למצבי לחץ, התמוטטויות עצבים ומצבים של מצוקה נפשית ופיסית. (Photo: YouTube.com) האלבום הזה חושף את נפשו הפצועה של ברנלי, ההתמודדיות שלו, המנגנונים הפנימיים, מצבי המצוקה וכל מה שקשור בפחדים שלו. מלבד המלודיות והריפים החזקים והכל כך מוכרים של הלהקה אנחנו מקבלים כאן גם את קולו של ברנלי בצורה יוצאת דופן. הקול שלו לעיתים נעים ומלטף ונשמע אופיטימי אך לעיתים רבות, צועק וחותך עד שמרגישים את המצוקה חודרת דרך עור התוף. יש כאן ללא ספק טקסטים קודרים ואפלים (לעיתים קצת אופטימיים), משפטים שיגרמו לכם לצמרמורות בעמוד השידרה וכל אלה משולבים עם הכוח והעוצמה המוסיקלית של הלהקה שיוצרים חבילה חזקה מאוד של מוסיקה עוצמתית. להשלים את המוסיקה שבפנים, עטיפת האלבום מציגה דמות תלויה באויר עם כנפי מלאך מעל לנתיב טיסה, הניגודיות של נתיב הטיסה שהוא סמל לפחד של ברנלי מטיסות וכנפי המלאך שהם סמל לתקווה, יוצרים פה מעין שיקוף למה שקורה בפנים. האלבום גם נפתח ומסתיים בשני קטעים מוסיקליים כשברקע נשמעים קולות של טרמינל בשדה התעופה. שוב תצוגה של אחד הפחדים הגדולים של ברנלי רק כדי להכניס אותנו לאווירה של האלבום. מספר סינגלים חזקים מאוד יצאו מהאלבום הזה, שעד היום מהווים סימן ההכר של הלהקה כמו “The Diary Of Jane” שהוא אחד השירים המפורסמים ביותר של הלהקה, “Dance With The Devil” , “Breath” ו- “Until The End”. אגב, יש גרסת Best-Buy וגרסת יפן של האלבום בהן יש שיר מספר 14 שהוא ביצוע אקוסטי לשיר “The Diary Of Jane”. זהו האלבום השלישי של הלהקה ואחד הטובים שלהם, למי שלא מכיר את הלהקה אנחנו ממליצים להתחיל עם האלבום הזה. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אישיותו הכריזמתית אך המסובכת, מאוד מפורסמת ולאחר התפרקות להקת האם שלו הוא ניסה לצאת לדרך חדשה. ללא ספק יש לו קול אדיר והוא גם יוצר מוכשר, קבלו כמה עובדות על המוסיקאי Scott Stapp: (Photo: houseofblues.com) 1. שמו המלא הוא Anthony Scott Flippen והוא נולד ב-8 באוגוסט 1973 בפלורידה, ארה"ב. 2. בגיל 5 אביו עזב את הבית ובעל כורחו סקוט הפך להיות הבוגר האחראי עם שתי אחיות קטנות כשאימו כמעט ולא נוכחת בבית. 3. כשהיה בגיל 10 אימו התחתנה שוב וסקוט זכה לאבא חדש, הוא סיפר שזה היה חלום שהתגשם מאחר והוא לקח חזרה את האחריות וגם בבית הספר הפסיקו להציק לו על כך שאין לו אבא. 4. לאביו החדש היו גם השפעות דתיות חזקות מאוד על סקוט, הוא הכריח אותו לקרוא את התנ"ך במשך כל יום. בנוסף לכך הוא היה דרש ממנו להעתיק פרקים שלמים ואח"כ לכתוב את ההארות שלו מכל פרק. נושא הנצרות השפיע מאוד על סקוט וליווה אותו לאורך כל חייו. 5. סקוט הושפע מאוד מאלביס פרסלי, אימו הייתה מאוהבת באלביס ובבית היו המון תקליטים שלו. סקוט למד לשיר כשהוא מחקה את השירים של אלביס, זה מה שהכניס אותו למקהלת בית הספר, הצעד הראשון בקריירה המוזיקלית שלו. 6. באחד הראיונות סיפר סקוט שכשאימו הייתה ברגע משבר ולא ידעה איך להאכיל את ילדיה הוא הבטיח לה שיום אחד הוא יהיה יותר מפורסם מאלביס ושהיא לעולם לא תצטרך לדאוג לדבר. 7. בנוסף למוסיקה סקוט פיתח תחביב יותר משמעותי, שחקן בייסבול. הספורט היה הבריחה שלו מהמציאות והעובדה שאביו שאותו העריץ גם היה שחקן רק נתנה לו יותר מוטיבציה להשקיע בתחום. הוא חלם לשחק במכללה ולהפוך לשחקן בליגה המקצועית אך הדבר לא יצא לפועל (וטוב שכך...). 8. סקוט שרצה להיות שחקן בייסבול מקצועי התכוון ללמוד ב- Vanderbilt University שם הובטחה לו מלגת בייסבול אך אביו לא הסכים לכך ושלח אותו לאוניברסיטה נוצרית. מאחר וחלומו התנפץ לרסיסים חזר סקוט לפלורידה והחל ללמוד ב-Florida State University שם הוא פגש את חברו מהתיכון Mark Tremonti. 9. סקוט הבין שעתידו בעולם הבייסבול נמחק ובחיפוש אחר עתידו החדש הוא נזכר בהבטחה שנתן לאימו בהקשר של אלביס... (Photo: Last.fm) 10. בשנת 1994 במהלך הלימודים גילו השניים את האהבה המשותפת שיש להם ליצירת מוסיקה והחלו לכתוב ולנגן יחד. במטרה להקים להקה, החלו השניים לגייס חברים נוספים להרכב ולאחר מספר אודישנים הצטרפו Brian Marshall על הבס, Scott Philips על התופים והגיטריסט Brian Brasher (אך בריאן עזב אחרי פחות משנה). 11. את שם הלהקה הביא מרשל משם של להקתו הקודמת "Mattox Creed", סטאפ אהב את המילה "Creed" וכולם החליטו על השם. אגב, שמה הראשון של הלהקה שהיה לשבוע בלבד, היה "Naked Toddler". 12. אלבום הבכורה של הלהקה "My Own Prison" שוחרר ב-1997 וזכה להצלחה גדולה עם מכירות של מעל ל-6 מיליון עותקים. ארבעה סינגלים שוחררו מהאלבום: "My Own Prison", "Torn", "What's This Life For", ו- "One" וארבעתם כבשו את המקום הראשון במצעד הרוק של בילבורד. מה שהפך את הלהקה לראשונה שהשיגה זאת עם אלבום בכורה. 13. סקוט סיפר שמה שהפך את האלבום הזה לכל כך מצליח מבחינתו היא הסינרגיה בינו לבין מארק עם המפיק/טכנאי הקלטות, John Kerswick. בשלושת הבחורים הצעירים היה כשרון שהתפתח עם השנים וכשהם שילבו אותו יחד באולפן זה היה מושלם. 14. האלבום השני של הלהקה "Human Clay" יצא ב- 1999, כשהסינגל הראשון שיצא מהאלבום "Higher" כבש את ראשי המצעדים ובילה 17 שבועות במקום הראשון. עם צאת האלבום הוא מיד כבש את המקום הראשון בבילבורד 200 והפך להצלחה מטורפת כשהוא מוכר כ-10 מיליון עותקים בשנתיים הראשונות ומעניק ללהקה את הזכיה הראשונה והיחידה שלה בגראמי. 15. לאחר סיבוב ההופעות לקידום האלבום התמכרותו של בריאן לאלכוהול תפסה תאוצה וטרמונטי וסטאפ התנו את המשך דרכו בלהקה בגמילה. הואיל והוא סירב להיכנס לגמילה הוא פוטר ובאלבום הבא של הלהקה, טרמונטי היה זה שניגן גם על הבס. 16. האלבום השלישי של הלהקה "Weathered" שוחרר ב- 2001 וגם הוא נחל הצלחה מסחררת, כשהוא כובש את המקום הראשון בבילבורד ונשאר שם במשך 8 שבועות ברציפות. סיבוב ההופעות לקידום האלבום שזכה להצלחה ענקית, היווה בעצם את שירת הברבור של הלהקה, כשהפעם התמכרותו של סקוט לאלכוהול ומשככי כאבים היא זו שהכריעה. 17. אחת החוויות הקשות של סקוט מהלהקה הייתה ההתייחסות לנושא הנצרות. לאור הטקסטים הדתיים והתבטאויותיו השונות של סקוט לגבי דרך האלוהים שעוברת דרך השירים שלו, רבים העניקו ללהקה את תווית "הלהקה הנוצרית". שאר חברי הלהקה שלא התחברו ואפילו סלדו מהתווית תלו את האשמה בסקוט ועם זאת היה קשה לו להתמודד. 18. נקודת השבירה הייתה לאחר שבדצמבר 2002 עלה סקוט להופיע מסומם ושיכור ולא הצליח להשלים שיר אחד באופן מלא. ההופעה שהתקיימה בשיקגו הופסקה ושנתיים מאוחר יותר התפרקה הלהקה באופן רשמי. (Photo: Thom Seling) 19. בשנת 2009 חזרה הרביעיה והוציאה את אלבומה הרביעי "Full Circle". האלבום לא זכה להצלחה גדולה, אך הופעה אחת מסיבוב ההופעות זכתה לשבירת שיאים. הלהקה הופיעה בספטמבר 2009 ביוסטון טקסס לעיני 239 מצלמות ומליוני צופים, כשההופעה משודרת בשידור חי דרך האינטרנט. היו עוד מספר שיאי גינס שנשברו בהופעה הזו. 20. בשנת 2012 נכנסו סקוט ומארק לאולפן על מנת לעבוד על האלבום הבא של "Creed", למרות השמועות על השעות שהשניים בילו יחד ויצרו מוסיקה חדשה, בשלב מסויים מארק נטש את הפרוייקט לאור היחסים שהתדרדרו בין השניים והאלבום לא יצא לפועל. 21. בשנת 2005 שחרר סקוט את אלבום הסולו הבכורה שלו "The Great Divide". סקוט סיפר שאת האלבום הוא שחרר על מנת לחזק את האגו שלו. לאחר הפירוק של "Creed" ההתמכרות שלו לסמים ואלכוהול החריפה והוא חיפש דרך להוכיח לעולם שהלהקה זה לא הכל ושהוא יותר גדול ממנה. האלבום ממנו יצאו הסינגלים “Justify” ו- “Surrounded Me” זכה להצלחה גדולה ואף הגיע למקום ה-19 בבילבורד. 22. לאחר יציאת האלבום מצבו של סקוט התדרדר בעקבות ההתמכרות לאלכוהול וסמים, הוא סיפר שגילה סם חדש שלקח אותו למקומות חדשים אבל עשה לו נזק גדול מאוד. הוא לא הצליח לתפקד וסיבוב ההופעות האקוסטי והמיוחד שהחל בסוף ספטמבר הסתיים לאחר חודש אחד בלבד. 23. בשנת 2013 שחרר סקוט את אלבום הסולו השני שלו "Proof of Life", סקוט סיפר שזהו האלבום המשמעותי והכנה ביותר שהוא יצר בחייו. באלבום הזה הוא משתף את כל הבלאגן שהיה לו בחיים כשהוא מנסה להפוך אותו למסרים שונים וחיוביים. (Photo: Sebastian Smith) 24. בשנת 2016 החליף סקוט את Scott Weiland בלהקת "Art of Anarchy", הוא שחרר עימם אלבום אחד “The Madnsee” שיצא באותה שנה. לאחר מכן הוא נתבע ע"י הלהקה מאחר וסירב להשתתף בקמפיין לקידום האלבום. 25. בשנת 2019 יצא אלבומו השלישי “The Space Between the Shadows”. האלבום היווה מעיין קאמבק שהחזיר את סקוט לכותרות. 26. במהלך רוב חייו סקוט סבל מבעיות נפשיות שהובילו אותו לסמים ואלכוהול, אישיותו הבעייתית יצרה המון חיכוכים ב-"Creed", הביאה למעצרים שונים ואפילו למספר ניסיונות התאבדות. בשנת 2015 סיפר סקוט בראיון למגזין People שהוא אובחן כ"דו-קוטבי" וזה נתן לו את התשובה אותה הוא חיפש כל חייו, בסמים, באלכוהול ובדת. 27. ביולי 2023 הכריזה להקת "Creed" על קאמבק מיוחד מאוד. הלהקה משיקה שייט בשם "Summer of 99" בו הם יופיעו בפעם הראשונה מאז ההופעה האחרונה שלהם יחד לפני 12 שנה, השייט יכלול הופעות של להקות אחרות כמו "3 Doors Down". 28. במרץ 2024 במקביל לאיחוד מחדש של Creed מוציא סקוט את אלבום הסולו הרביעי שלו "Higher Power". להאזנה לאלבום הסולו האחרון שלו ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

איש הצ'יקצ'וקים והדיליי... מלך האפקטים והסאונד הממוחשב..... ההוא שגרם לגיטרה להישמע כמו מטוס קרב ב- "Bullet the Blue Sky".... זה שאילץ אותה להישמע כמו הליקופטר בשיר "Mofo", וכפה עליה להפיק צלילי מקדחה של רופא שיניים בשיר "Love Is Blindness"... האיש ששינה את כל התפיסה בקשר לאופן בו הגיטרה יכולה להישמע - The Edge, חוגג היום יומהולדת!! (Photo: RMV) בואו נספר עליו 41 עובדות מעניינות: 1. הוא נולד להורים ממוצא וולשי ב- 8 לאוגוסט 1961, באזור אסקס באנגליה. השם שניתן לו בלידתו היה David Howell Evans. 2. כשהיה בן שנה קיבל אביו קידום בעבודה והמשפחה עברה להתגורר בדבלין. 3. בילדותו, קיבל The Edge חינוך נוצרי קתולי. 4. כבר מגיל צעיר הוא למד לנגן בגיטרה ובפסנתר, והתאמן בנגינה עם אחיו הבכור ריצ'ארד שכינויו Dik. 5. הוא קיבל את הגיטרה הראשונה שלו בגיל 7, זו היתה גיטרה קלאסית והוא לא ממש התלהב ממנה. 6. בגיל 9 הוא קיבל את הגיטרה הרצינית הראשונה שלו זו היתה גיטרה אקוסטית משומשת שאמו קנתה לו. החל מאותו רגע הוא החל לקחת את הנגינה ברצינות יחד עם אחיו דיק. 7. הוא למד בבית הספר התיכון "Mount Temple" שם הכיר גם את חבריו ללהקת "U2". 8. ב- 25 לספטמבר 1976, פירסם המתופף Larry Mullen Jr מודעה על לוח המודעות בבית הספר. The Edge, אחיו Dik Evans שניגן בגיטרה, הזמר Bono והבסיסט Adam Clayton הגיבו למודעה וכך הוקמה להקת "Feedback". 9. הלהקה ביצעה את ההופעה הראשונה שלה באפריל 1977 בתיכון "St. Fintan's". 10. בהמשך שונה שם הלהקה ל- "The Hype" והם זכו בתחרות כישרונות צעירים. 11. מיד אחר כך Dik Evans עזב את הלהקה כדי להצטרף ללהקה מקומית אחרת בשם "Virgin Prunes", וכך התגבש ההרכב שיהפוך במרץ 1978 ל- "U2". (Photo: Wordpress) 12. בתחילת דרכה של הלהקה הוענק לדייב אוואנס הכינוי "The Edge" בידי חבורת הרחוב בדבלין לה השתייך. אגב, אותה חבורה העניקה גם את הכינוי לזמר Bono. 13. גירסה אחת מספרת שהכינוי הוענק לו בשל צורת ראשו המחודד, בעוד שגרסאות אחרות מספרות שמדובר בצורת נגינת "החיתוך" שלו על הגיטרה וההעדפה שלו לצפות מהצד בויכוחים וקטטות ולא להישאר מעורב. 14. הלהקה החלה להופיע במועדונים קטנים בדבלין החל בשנת 1978. 15. בשנת 1979 הופיעה לראשונה בלונדון, מחוץ לאירלנד. 16. באותה שנה היא כבר הוחתמה "U2" על-ידי שלוחת "CBS" באירלנד על חוזה הקלטות, ושחררה סדרה משולשת של מיני אלבומים שנקראה "U2-3". 17. במרץ 1980 שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Boy", כבר שם ניתן היה להבחין בסגנון הפריטה הקלטי, הכל-כך ייחודי של The Edge על הגיטרה, סגנון אשר הפך לכל-כך מזוהה עם הלהקה. 18. לאחר סיום סיבוב ההופעות של האלבום השני "October", אדג' היה קרוב מאוד לעזוב את הלהקה מסיבות דתיות. הוא העמיק את חברותו בקבוצה נוצרית שנקראה "Shalom Tigers". בקבוצה היו חברים גם בונו והמתופף Larry Mullen Jr. 19. בסופו של דבר The Edge החליט להישאר בלהקה ומיד לאחר מכן החל לכתוב את מה שיהפוך לאחד הלהיטים הגדולים שלה "Sunday Bloody Sunday". 20. מעבר לנגינה על הגיטרה, The Edge היה אחראי בלהקה על קולות הרקע ובמקומות מסוימים אפילו משלים את קולו של Bono ומסייע לו באופן מאוד מוצלח ומעשיר. 21. אדג' גם שר סולו במספר שירים של הלהקה כמו "Van Diemen's Land", "Numb", המחצית הראשונה של השיר "Seconds" וסולו משותף עם בונו בשיר "Discotheque". 22. אדג' אחראי גם על נגינת הקלידים בלהקה, מספר דוגמאות בולטות: "October", "New Year's Day", "Running to Stand Still". 23. הוא לפעמים מנגן גם בגיטרת בס, כמו בשיר "40" מהאלבום War בו הוא מחליף תפקידים עם Adam Clayton. 24. בשנת 1985 הוא הופיע יחד עם U2 במופע הצדקה "Live Aid". 25. בשנת 1986 הוא כתב את פסקול הסרט "Captive". זה נחשב לאלבום הסולו היחיד של The Edge ומשתתפים בו בין היתר Larry Mullen, Jr. ו- Sinéad O'Connor. 26. במרץ 1988 הוא זכה יחד עם הלהקה בשני הגראמי הראשונים שלהם על אלבום המופת "The Joshua Tree". 27. בהמשך יזכה אדג' והלהקה בעוד 20 פרסי גראמי !!! 28. בשנת 2002 הוא הופיע על בול רשמי של אירלנד. 29. בשנת 2005 הוא נכנס יחד עם יו 2 להיכל התהילה של הרוקנרול. 30. בשנת 2007 הוא קיבל תואר של ד"ר כבוד למוזיקה מאוניברסיטת ברקלי. (Photo: Bob King) 31. בשנת 2008 הוא השתתף בסרט הדוקומנטרי "It Might Get Loud" לצידם של Jimmy Page ו- Jack White. השלושה התמקדו בכלי הנפלא גיטרה, בסגנונות נגינה ובטכניקות סאונד שניתן להפיק מהכלי המדהים הזה. 32. בשנות העשרים לחייו הוא החל לאבד שיער ומאז הוא מופיע בפומבי עם כובע. 33. יחד עם "U2" הוא שחרר 14 אלבומי אולפן, 9 מיני אלבומים ואלבום הופעה אחד. 34. בנוסף לעבודתו עם "U2" דה אדג' הקליט עם אומנים כמו: ג'וני קאש, בי. בי. קינג, טינה טרנר, רון ווד, ג'יי זי, ריהאנה ועוד. 35. הוא כתב את שיר הנושא לסידרת האנימציה "The Batman". 36. בשנת 1995 הוא כתב יחד עם בונו את שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "GoldenEye". 37. הוא כתב יחד עם Bono את המילים והמוזיקה למחזמר "Spider-Man: Turn Off the Dark" שעלה בברודווי בשנת 2011. 38. בשנת 2020 הוא כתב יחד עם Bono את שיר יורו 2020 הרשמי יחד עם מרטין גריקס שזכה ארבע פעמים בתואר הדי ג'יי הטוב בעולם. 39. בשנת 2010 הוא דורג על-ידי גיבסון במקום ה- 23 ברשימת הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים. נציגי החברה ציינו כי הוא יצר צליל דיסטינקטיבי וייחודי שמזוהה רק איתו. 40. בשנת 2015 דירג מגזין הרולינג סטון אותו ואת בונו במקום ה- 35 מבין 100 כותבי השירים הטובים בכל הזמנים. 41. הוא מדורג במקום ה-38 ברשימת "100 הגיטריסטים הגדולים" של מגזין ה"רולינג סטון". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 8 לאוגוסט, 2000 "Scorpions" הוציאה אל האלבום "Moment of Glory". כפי שמרמז שמו, "Moment of Glory" נועד כפרויקט ייחודי לרגל יום השנה ה-35 של הלהקה, "רגע של תהילה" שיחגוג את הקריירה הארוכה של "Scorpions". האלבום הוקלט בשיתוף התזמורת הפילהרמונית של ברלין וכולל שירים בעיבוד מחדש מהרפרטואר העשיר של "הסקרופיונס", בליווי קטעי ביניים קלאסיים, גרסת כיסוי אחת וסינגל חדש שהינו גם שיר הנושא של האלבום - "Moment of Glory". בתחילה התבקש המלחין האנגלי אנדרו פאוול לספק עיבודים סימפוניים לאלבום. אולם, כאשר Michael Kamen, שנבחר אחריו ויתר על התפקיד כדי לעבוד עם "Metallica" על האלבום "S&M", נכנס לתמונה המעבד והמנצח האוסטרי Christian Kolonovits בתור משתף הפעולה הנכון שירים את הפרויקט הזה. תרומתו של קולונוביץ היתה מהותית וחשובה במיזוג צליל ההארד רוק המוכר של הלהקה עם אלמנטים סימפוניים מהמוזיקה הקלאסית. המופע "Moment of Glory" הועלתה לראשונה בתערוכת האנובר ביוני 2000, עם כריסטיאן קולונוביץ' שניצח על התזמורת הפילהרמונית של ברלין. ההופעה החיה צולמה ושוחררה ב-VHS וב-Video CD בדצמבר 2000. בשנת 2001, יצא הלהקה לסיבוב הופעות קצר של המופע שכלל שבע ערים ברוסיה ובמדינות הבלטיות, כשקולונוביץ וסקוט לוטון מתחלפים כמנצחים. התוצאה היא פרויקט מפואר ושאפתני המשלב את האנרגיה הגולמית של הרוק עם התחכום של המוזיקה הקלאסית. האלבום כולל גרסאות בליווי עיבודים סימפוניים לשירי "סקורפיונס" המוכרים והקלאסיים כמו: "Rock You Like a Hurricane", "Wind of Change", "Send Me an Angel", "Big City Nights", "Lady Starlight" ו-"Still Loving You". " הוא כולל גם יצירות חדשות כמו שיר הנושא "Moment of Glory". מלבד Klaus Meine כזמר, האלבום כולל הופעות של זמרים האורחים Lyn Liechty, Zucchero ו-Ray Wilson . אחת הרצועות הבולטות באלבום היא רצועת הפתיחה - "Hurricane 2000" - שהינה עיבוד מחודש לשיר המופת "Rock You Like a Hurricane". התוספת של האלמנטים הסמפוניים הפכה את המנון הרוק הקלאסי של "הסקורפיונס" לחוויה אפית וקולנועית עם פתיחה דרמטית נהדרת. הגירסה הזאת שימשה גם כשיר הנושא הרשמי של שידורי רשת ההוקי Sabres. שיר הנושא של האלבום "Moment of Glory" הוא השיר החדש היחיד שנכתב במיוחד לרגל חגיגות 35 שנה ללהקה ונועד להמחיש את "רגע התהילה" של הלהקה האדירה הזאת. השיר שימש גם כהמנון הרשמי של EXPO 2000 בהאנובר, גרמניה. זוהי יצירה מרהיבה שמציגה את השירה המרגשת של Klaus Meine ואת העיבודים הסוחפים של התזמורת הסימפונית שמלווה את הלהקה. האלבום כולל גם את "Deadly Sting Suite": מחרוזת אינסטרומנטלית המבוססת על השירים המוכרים של הלהקה "He's a Woman, She's a Man" ו-"Dynamite", הקטע הזה מדגיש במיוחד את משחק הגומלין המורכב בין הלהקה לתזמורת, ויוצר מסע מוזיקלי עוצמתי ומעורר השראה. הלהקה החליטה לכלול שיר קאבר אחד באלבום "Here in My Heart", שנכתב על ידי דיאן וורן והוקלט בעבר על ידי Tiffany, הבלדה הזו מקבלת עומק חדש עם הגיבוי התזמורתי של הסימפוניה של ברלין, מה שמאפשר להגשה הלבבית של Klaus Meine פשוט לזרוח. הרצועה החמישית "Crossfire" חוזרת על התימה המרכזית של השיר הרוסי "Moscow Nights". בעוד ש- "Moment of Glory" זכה לביקורות מעורבות, כאשר חלק מהעריצים מצפים לקצה הכבד יותר של הלהקה, הרי שלא ניתן להתעלם מהרוח החדשנית של האלבום. למרות שלפעמים הוא עשוי להרגיש גרנדיוזי מדי לחובבי הרוק המסורתי, השילוב של רוק ואלמנטים קלאסיים מבוצע כאן בדייקנות, ושיתוף הפעולה עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין מוסיף מימד חדש ורענן למוזיקה המוכרת של ​​"הסקורפיונס", ומדגיש את הרבגוניות והיצירתיות של הלהקה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב 8 באוגוסט 2025 הוציאה "Halestorm" את אלבום האולפן השישי שלה, "Everest". לאחר הקאמבק מלא הביטחון של "Back from the Dead", ניצבה "Halestorm" בפני אתגר ברור. היא יכלה להמשיך ולהישען על נוסחת ההארד רוק האצטדיוני שליוותה אותה במשך יותר מעשור, או לפרק אותה ולחפש כיוון פחות צפוי. באלבום הזה הם בוחרים באפשרות השנייה. זהו אלבום כבד יותר מבחינה רגשית מאשר מוזיקלית, כזה שמחליף ריפים קליטים באווירה, פגיעות ומנעד דינמי רחב יותר. שיתוף הפעולה עם Dave Cobb התברר כהחלטה היצירתית החשובה ביותר בתהליך. קוב, המזוהה בעיקר עם עבודתו מחוץ לעולם ההארד רוק, מסיר חלק גדול מהליטוש שאפיין את הלהקה לטובת ביצועים טבעיים ונושמים. הגיטרות עדיין עוצמתיות, אך אינן חייבות להשתלט על כל רגע. במקום זאת, גם השקט הופך לכלי מוזיקלי, כזה שמאפשר למתח להיבנות עד להתפרצות הבלתי נמנעת. ההפקה אינה נשמעת מרוסנת, אלא בטוחה בעצמה מספיק כדי לדעת מתי לא צריך להיות רועשים. במרכז הכול ניצבת Lzzy Hale, המדהימה!!! שמספקת את אחת מהופעות השירה המרשימות ביותר בקריירה שלה. במקום להסתמך רק על הצרחות העוצמתיות שהפכו אותה לאחת הזמרות המזוהות ביותר עם הרוק המודרני, היא בוחרת לאורך חלק גדול מהאלבום באיפוק. וכאשר העוצמה סוף סוף מתפרצת, היא מרגישה משמעותית הרבה יותר משום שהיא נבנתה בהדרגה. עוד לפני שנוגן התו הראשון של "Everest", החליטה הלהקה לנטוש במכוון את הרגלי הכתיבה שאפיינו חלק גדול מהקטלוג הקודם שלה. במקום להגיע לאולפן עם דמואים מלוטשים ושירים מסודרים עד הפרט האחרון, אימצה הלהקה את דרישתו של קוב להתחיל הכול מדף חלק. ההקלטות התקיימו בסוואנה שבג'ורג'יה, שם התגוררו ארבעת חברי הלהקה יחד בבית שהוסב לאולפן עבודה, מנותקים מהמולת סיבובי ההופעות ומהשגרה היומיומית. קוב עודד את הלהקה ללכוד כל רעיון ברגע שבו הוא נולד, ולעיתים קרובות הכתיבה וההקלטה התרחשו במקביל במקום לעבור אינספור סבבי ליטוש. כל התהליך נועד לשמר את הספונטניות ולא לרדוף אחר שלמות. הגישה הזו נשמעת היטב לאורך כל האלבום. רבים מהביצועים מבוססים על הטייקים הראשונים, כאשר קוב העדיף אינטואיציה על פני דיוק טכני ועודד את חברי הלהקה לנגן יחד בצורה טבעית ככל האפשר. במקום להעלים כל פינה מחוספסת, ההקלטות שימרו את הכימיה שהפכה את "Halestorm" לאחת מלהקות ההופעה המרשימות של דורן. התוצאה היא אלבום שמרגיש חי במיוחד, כזה שמאזן בין הפקה מוקפדת לבין ההתרגשות הגולמית של מוזיקאים שמגלים את השירים תוך כדי יצירתם. במרכז הכול נמצאת שוב ליזי, עם הופעת שירה מהמשכנעות ביותר בקריירה שלה. היא אינה נשענת רק על העוצמה הווקאלית המזוהה איתה, אלא מפגינה שליטה, רגישות ואיפוק. שיר הנושא "Everest" מסכם בצורה מושלמת את השאיפות של האלבום. הוא נפתח בעוצמה מדודה לפני שהוא מתפתח לפזמון רחב ידיים, ומצליח להעביר תחושת התמדה מבלי לגלוש לקלישאות. עבודת הגיטרה של Joe Hottinger מעדיפה מלודיה על פני הפגנת יכולת טכנית, בעוד שההתפתחות ההדרגתית של השיר משקפת את הטיפוס המטאפורי המתואר במילותיו. אם "Shiver" מציג את העדינות החדשה של הלהקה, "Rain Your Blood On Me" מזכיר שהיא לא איבדה דבר מהאגרסיביות שלה. הריף המרסק, חטיבת הקצב הרועמת והגישה חסרת הפשרות יוצרים את אחד הרגעים הכבדים ביותר באלבום. Arejay Hale מספק תיפוף מתפרץ שממשיך לדחוף את השיר קדימה, בעוד Josh Smith מעניק בסיס נמוך, מדויק ויציב. השיר "Darkness Always Wins" נותר אחד מרגעי השיא הרגשיים של האלבום. במקום להציע אופטימיות מזויפת, הוא מחבק את חוסר הוודאות באמצעות עיבוד קולנועי ופזמון שנבנה באיטיות וממשיך להדהד זמן רב לאחר שהשיר מסתיים. זהו שיר שממחיש עד כמה הלהקה מרגישה בנוח לאפשר לעצב ולעוצמה להתקיים זה לצד זה. בהמשך, "Like A Woman Can" משלב ביטחון עצמי עם אמירה חברתית, "WATCH OUT!" מזריק פרץ של אנרגיה באמצעות שינויים קצביים חדים, ואילו "How Will You Remember Me?" חותם את האלבום בנימה מפתיעה של התבוננות פנימית, כשהוא מציב שאלות לא נוחות על מורשת וזיכרון במקום לחגוג ניצחון. לא כל הניסיונות מצליחים באותה מידה. חלקו האמצעי של האלבום מאבד לעיתים מעט מהמומנטום, וישנם עיבודים שמעדיפים אווירה על פני ריפים חזקים. מי שמצפה לעוד אוסף של המנוני רדיו עשוי למצוא את קצב ההתקדמות מעט סבלני מדי. עם זאת, האזנות חוזרות חושפות אלבום שמעדיף תגמול רגשי על פני סיפוק מיידי. מה שבאמת מבדיל את "Everest" מחלק גדול מהקטלוג של הלהקה הוא הבשלות שלו. במקום לנסות להתעלות על האלבומים הקודמים בווליום או באגרסיביות, הלהקה בוחרת בכנות. הביצועים נשמעים טבעיים יותר, הכתיבה פחות מחושבת, והמטען הרגשי גדול מאי פעם. גם מבחינה חזותית עטיפת האלבום משדרת מיד שלא מדובר בעוד תחנה שגרתית בקריירה של הלהקה. במקום צילום להקה מסורתי, היא מאמצת את האסתטיקה הפנטסטית רחבת ההיקף של ההארד רוק וההבי מטאל הקלאסיים, ומזכירה את האיורים המצוירים ביד שעיטרו אלבומים של Black Sabbath, Dio ו Rainbow בשנות השיא של הז'אנר. גיטריסט הלהקה Joe Hottinger סיפר כי חברי הלהקה רצו עטיפה שתעורר סקרנות כבר במבט הראשון, כזו שתגרום למאזינים לעצור, להתעמק בפרטים ולרצות לתלות אותה כפוסטר על הקיר. אלמנטים שונים השזורים באיור מתייחסים גם לשירים מתוך האלבום, ומחזקים את התחושה ש "Everest" הוא יצירה חזותית ומוזיקלית שלמה, ולא רק אוסף של שירים. ייתכן שהאלבום אינו מספק כמות דומה של "להיטים קליטים" כמו "The Strange Case Of..." או "Back from the Dead", אך הוא ללא ספק ההצהרה האמנותית המגובשת ביותר של "Halestorm" עד היום. הוא מציג להקה שמוכנה לאמץ את חוסר הנוחות, לתת מקום לשקט בדיוק כפי שהיא נותנת מקום לדיסטורשן, ולהוכיח שצמיחה אמיתית מגיעה דווקא מטיפוס על פסגות חדשות, ולא מחזרה אל שבילים מוכרים. להאזנה ב: Spotify | Apple "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 7 לאוגוסט 1983 שחררה "Black Sabbath" את אלבום האולפן ה- 11 שלה "Born Again". האלבום הזה הוא כנראה הכי אנדרייטד של הלהקה, ואנו סבורים שלא ממש בצדק. כנראה שהציפיות משיתוף הפעולה המטאורי בין Ian Gillan מ"דיפ פרפל" לבין שלושת חברי ההרכב המקורי של "בלאק סאבאת'" היו כה גדולות, עד שהן גרמו לאכזבה בקרב המבקרים ומעריצי הלהקה בעת יציאת האלבום. אז נכון, ההפקה היתה קיצונית מידי והסאונד נשמע דחוס יתר על המידה. המילים הקלילות והמתלוצצות של Ian Gillan לא השתלבו היטב עם פוזת ה"דום מטאל", האדישות והרצינות של Tony Iommi ו- Geezer Butler. אבל לטעמנו עדיין מדובר באלבום טוב, אפילו טוב מאוד, אשר חלק מהביקורות השליליות שקיבל בשעתו היו מעט מוגזמות ביחס לתוכנו. סיפורו של האלבום הזה מתחיל בשנת 1982. במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה של "בלאק סאבאת'" "Live Evil", התגלעו בין חברי הלהקה חילוקי דעות שהביאו לעזיבתם של Ronnie James Dio ושל המתופף Vinny Appice. שניהם הרגישו מספיק בטוחים בעצמם ופנו להקמת ההרכב "Dio". לאחר עזיבתם של Dio ושל ויני עתידה של "סאבאת'" היה מוטל בספק. עם זאת, איומי וגיזר הסכימו לנסות לאתר זמר בכדי להמשיך ולעשות מוזיקה ביחד, לא משנה באיזה קונסטלציה והאם תחת השם של סאבאת'. בין השמות שעלו היו Robert Plant, David Coverdale ואפילו מייקל בולטון שלח קלטת וביקש להיבחן לתפקיד הנחשק. בסופו של דבר, דון ארדן (אביה של שרון אוסבורן) שרק קיבל את תפקיד מנהל הלהקה, הציע את שמו של Ian Gillan לעמדת הזמר ואיומי זוכר שזה היה השם הכי מתאים שהועלה ונשקל. הם פנו לגילאן אך בתחילה הוא לא התלהב מהרעיון. בסופו שלדבר מנהלו של Ian Gillan שכנע אותו לכל הפחות להיפגש עם Tony Iommi ו- Geezer Butler, לפני שייתן תשובה סופית. הם נפגשו בפאב באוקספורד וכך, אחרי לילה ארוך של שכרות, בין בירה לוויסקי, גילאן התרצה והתחייב לפרוייקט, זה היה בחודש פברואר 1983. בתחילה הפרוייקט תוכנן להיות מעין סופרגרופ של איומי, באטלר וגילן. גיזר סיפר שרק אחרי שסיימו את ההקלטות והעבירו אותן לחברת התקליטים, דון ארדן וחברת התקליטים עמדו על-כך שהאלבום יצא תחת השם של "בלאק סאבאת'". (Photo: thehighwaystar.com) ההקלטות החלו בחודש מאי 1983 באולפני "The Manor Studio" מחוץ לאוקספורד. מי שהפיק את האלבום היה רובין בלאק, שעבד עם הלהקה כטכנאי קול באלבום "Sabotage". המתופף Bill Ward שעזב את הלהקה בשנת 1980 בשל בעיות שתיה, חזר להרכב לאחר תהליך גמילה ומילא את החלל ש- Vinny Appice הותיר. מבחינת ליריקה, איומי משחזר שמילות השירים שגילאן הביא איתו לסשנים היו שונות בתכלית ממה שהלהקה היתה מורגלת עם גיזר ו- Dio. גילאן התמקד יותר בסיפורים אישיים מחיי היומיום, נשים, סקס, מכוניות וכו', נושאים שסאבאת' פחות התעסקה עימם באלבומיה עד כה. לעומת זאת, בפן המוזיקלי לא היה הרבה שינוי. האלבום המשיך את הקו האפל והכבד של הלהקה ואפילו העצים אותו במקצת. האזנה לאלבום מגלה מיד שמדובר באחד מהאלבומים היותר כבדים של הלהקה מבחינת ההפקה. תפקידי הבס הובאו קדימה והם נשמעים ממש מודגשים ודומיננטיים, אפילו מעט יותר מידי. השמועה מספרת שאחד מחברי הלהקה ביצע, בחשאי וללא ידיעת יתר חברי הלהקה, מיקס מאוחר של האלבום ממש לפני הוצאתו, וזו הסיבה לקיומו של הצליל הגס, הכבד והאפלולי של במיקס הסופי. הלהקה כמובן הכחישה את השמועה וכל שנותר הוא לתהות האם ההפקה הלכה באופן מכוון על כיוון אפל במיוחד בכדי לטשטש את הליריקה הקלילה של גילאן. מבט בעטיפת האלבום יחזק דווקא את הגרסה שההפקה הקיצונית היתה מכוונת, שכן גם כאן נראה שנעשה ניסיון ללכת רחוק ולזעזע את הצופה. זו עטיפה שאי אפשר להתעלם ממנה. תינוק מפלצתי בצבע אדום בוהק עם ציפורניים צהובות ומחודדות על רקע כחול עמוק. לא נראה שמי שביקר בחנויות התקליטים בשנת 1983 יכול היה לפספס את התמונה הזאת, וכנראה זה בדיוק מה שחברת התקליטים רצתה להשיג. האלבום נפתח בעוצמה ובכוחניות עם "Trashed" וכבר כאן ניתן לשמוע את הדגש שהמיקס הסופי שם על תפקידי הבס. המילים שכתב גילן מספרות על תאונה שעבר במהלך ההקלטות. לילה אחד חזר גילן שיכור מהפאב הסמוך לאולפן ההקלטות והחליט לקחת את המכונית של Bill Ward לסיבוב במסלול הקארטינג שהיה צמוד לאולפן. באחד הסיבובים התנגש גילאן בערמת צמיגים שהייתה מונחת בצידי המסלול, דבר שגרם להם להתפזר. בסיבוב הבא הוא עלה על אחד הצמיגים והתהפך באוויר. הרכב התרסק ועלה באש, אך גילאן הצליח להימלט ממנו ללא פגע. ביום שלמחרת גילאן כבר כתב את מילות השיר. לאחר מכן מגיע הקטע האינסטרומנטאלי הראשון מבין שניים שיש באלבום - "Stonehenge". מדובר בקטעים רוויי אפקטים שנועדו להכניס את המאזין לאווירה אפלה ומסתורית. אגב, "Stonehenge" יהיה גם מבנה התפאורה שהלהקה תאמץ במהלך סיבוב ההופעות שתמך באלבום. מדובר במבנה עצום ואימתני אשר הקמתו תכביד על כל סיבוב ההופעות הזה ואשר בשל גודלו לא יצליח להיכנס לחלק גדול מאולמות המופעים. הסיפור ההזוי הזה על תפאורת ה- "Stonehenge" ישמש השראה לרוב ריינר שנה לאחר מכן בסרט Spinal Tap. מיד בסיוע הקטע האווירתי "Stonehenge" אנו נפגשים עם הצרחה המצמררת של גילאן שמפלחת את השקט ועם וצחוקו המפחיד והמתגלגל, שמכניסים אותנו לשיר "Disturbing The Priest". את המילים כתב גילאן על הכמרים בכנסיה הסמוכה לאולפן ההקלטות, אשר התלוננו על הרעש שבקע מתוכו. השיר הזה לוקח אותנו למסע של אימה ופחד מבחינת המוזיקה וזו אולי דוגמא טובה לחוסר הכימיה בין המילים של גילאן למוזיקה שהביאו חברי בלאק סאבאת', חוסר התאמה שכנראה גם השפיע על התוצאה הסופית. אחרי הקטע האווירתי השני "The Dark" אנחנו מגיעים לאחד מהשירים השנויים במחלוקת באלבום הזה "Zero The Hero". היו רבים שטענו שהמילים חלולות והלחן בפזמון קצת ילדותי, אבל אנחנו אוהבים אותו. הגיטרות הצווחות כמו להקת צלופחים וליין הבס המתגלגל והמונוטוני עושים לנו את זה. השירה המיוחדת של גילאן במהלך הבתים רק מוסיפה לכבדות ולמסתורין של השיר. צדו השני של הויניל נפתח עם הריף הכל-כך מוכר של איומי והשיר "Digital Bitch". זה עוד אחד מהשירים החזקים באלבום והבסים במהלך הפזמון בשיר הזה, פשוט קרעו לנו את הממברנות ברמקולים כבר מהשמיעה הראשונה (זו לא סתם אמירה, זה באמת קרה). השיר השני בצידו השני של הויניל הוא שיר הנושא "Born Again", שהוא כנראה גם השיר הטוב ביותר באלבום. מדובר בבלדה בלוזית מהסוג שלא היה בדיוק אופייני ל"בלאק סאבת'". בניגוד לדיסוננס בין גילאן לשאר החברים בשירים הקודמים, קולו הבלוזי והמחוספס של גילאן מתאים הפעם כמו כפפה למלודיה ולמוזיקה, ואולי זה מה שהופך את השיר הזה לכל-כך טוב. השילוב בין הגיטרה והבס בבתים מושלם וסולו הגיטרה בשיר עמוק, כבד ומצמרר. שני השירים האחרונים "Hot Line" ו- "Keep It Warm" הם הפחות טובים באלבום. השירה של גילאן במהלך הבתים בשיר "Hot Line" פשוט לא מתאימה לריפים האפלים והכבדים של איומי, הצווחות המפורסמות שלו נראות תלושות ולא קשורות. "Keep It Warm" עובד קצת יותר טוב מקודמו אבל עדיין מדובר בקטע חלש יחסית ליתר שירי האלבום. כפי שציינו האלבום קיבל ביקורות מעורבות לאחר צאתו, רובן היו שליליות. למרות זאת האלבום הצליח מאוד מבחינת המכירות והפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה מאז "Sabbath Bloody Sabbath", נתון מפתיע לכשלעצמו, במיוחד אם לוקחים בחשבון ששני האלבומים הקודמים מתקופת דיו היו פשוט מדהימים. (Photo: Wordpress.com) לאחר שחרורו של האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך במיוחד. ביל וורד שחשש כנראה מהניתוק הארוך מהבית, נתקף בחרדה ובפניקה. הוא התבייש לספר זאת לחבריו, שכל-כך ציפו לצאת לטור והדבר גרם לו להסתגר ולהתדרדר לשתיה ואלכוהול. מי שהחליף את וורד בסיבוב ההופעות היה Bev Bevan המתופף של להקת "ELO". במהלך סיבוב ההופעות בוצע גם השיר "Smoke on The Water" של "דיפ פרפל". גילאן סיפר שסיבוב ההופעות הזה היה קשה מאוד עבורו. הוא לא התחבר לאווירה, ההופעה נפתחה עם קולו הבוכה של תינוק וגמד שטני שנועד להידמות לתינוק מעטיפת האלבום הסתובב ללהקה בין הרגליים. גילאן לא התחבר בכלל למילות השירים הקלאסיים של "סאבאת'" ולכן היה צריך להיעזר בדפים במהלך ההופעה. כמו שכבר נאמר, התפאורה העצומה של "Stonehenge" היתה כה גדולת מימדים, עד שהיא גרמה לעיכובים ולדחיות מיותרות. כל זה היה קצת יותר מידי עבור כולם, גיזר סיפר שסיבוב ההופעות היווה נקודת משבר עבורו והביא אותו לעזוב את הלהקה. גילאן פשוט לא התחבר לכל הצד האפל והכבד של סאבאת' וגם לו היה מאוד ברור שהוא מסיים את התחייבויותיו החוזיות ומסתלק. שנה מאוחר יותר הוא יחבור לדיפ פרפל באיחוד הגדול שלהם. איומי נותר לבדו לנווט את הספינה הרעועה והעייפה של "בלאק סאבאת'" אל מחוץ למי הים הגועשים המאיימים לטבע אותה. בזכותו ורק בזכותו הלהקה הזאת תינצל מאבדון ותמשיך בהרכבים כאלה ו/או אחרים את המסורת הכל-כך מדהימה שהחלה ביום שישי ה- 13 אי שם בשנת 1970. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Walkways" שחררה את הסינגל החדש "A Devil's Mist (Fire)", מתוך אלבומה השלישי "A Reminder", שצפוי לצאת ב 28 באוגוסט 2026. זהו הסינגל השלישי מתוך האלבום החדש, שמגיע כשבע שנים אחרי "Bleed Out, Heal Out" משנת 2019. האלבום יכלול 13 שירים ומסמן את חזרתה של הלהקה עם חומר חדש לאחר תקופה ארוכה. להקת "Dead Poet Society" הכריזה על אלבומה החדש "Cold" ושחררה את הקליפ לשיר הנושא. האלבום צפוי לצאת ב 16 באוקטובר 2026 ויהיה אלבום האולפן השלישי של הלהקה, כשנתיים לאחר "FISSION". זהוא הסינגל השלישי מתוך האלבום, אחרי "Sinner Systems" ו "Roach", וממשיך את הכיוון הכבד והאפל שהלהקה הציגה בחומרים האחרונים. להקת "Greta Van Fleet" הכריזה על אלבומה החדש "Palace For The People" ושחררה את הסינגל החדש "Saw You Stand". האלבום הרביעי של הלהקה צפוי לצאת ב 9 באוקטובר 2026. הוא הוקלט בטנסי והופק בשיתוף Mike Elizondo, ומגיע כהמשך ל "Starcatcher" משנת 2023. "Saw You Stand" הוא הסינגל השני מתוך האלבום, אחרי "Play Your Games". חברי הלהקה מתארים את "Palace For The People" כאלבום שממשיך את שורשי הרוק הקלאסי שלהם, אך מציג גם כיוון מודרני יותר מבחינת הכתיבה וההפקה. להקת "Weezer" שחררה את הסינגל החדש "C.E.O." והכריזה על סבב הופעות חדש בשם "The Gathering", שיגיע במהלך 2027 ליפן, בריטניה ואירופה. השיר הוא הסינגל השלישי מתוך אלבומה החדש "The Gold Album", שצפוי לצאת ב 21 באוגוסט 2026. קדמו לו הסינגלים "We Might As Well Be Strangers" ו "Shine Again". הקליפ החדש כולל מחווה משעשעת לקליפ הקלאסי של "Undone (The Sweater Song)" ומשתתפים בו בין היתר Tony Hawk ו Christopher Mintz-Plasse. להקת "Miss May I" שחררה את הסינגל החדש "Hand Me A Halo", לקראת צאת אלבומה החדש "No Place For Me". השיר הוא הסינגל הרביעי מתוך האלבום, שצפוי לצאת ב 2 באוקטובר 2026 דרך Solid State Records. קדמו לו הסינגלים "Pray For Silence", "Die On The Vine" ו "Sanctuary". האלבום מגיע כהמשך ל "Curse Of Existence" משנת 2022. לדברי הסולן Levi Benton, השיר עוסק בהתמודדות עם אובדן הזהות האישית ובניסיון למצוא משמעות בתוך תקופות של ספק ושינוי. הלהקה ממשיכה את קו המטאלקור המלודי שמאפיין אותה כבר קרוב לשני עשורים, עם שילוב של אגרסיביות ומלודיה. להקת "PRESIDENT" שחררה את הסינגל החדש "Dark Heaven", לקראת צאת אלבום הבכורה שלה "Blood Of Your Empire". השיר הוא הסינגל הרביעי מתוך האלבום, שצפוי לצאת ב 4 בספטמבר 2026. קדמו לו "Angel Wings", "Mercy" ו "Doom Loop". לדברי הלהקה, "Dark Heaven" ממשיך לעסוק במתח שבין אמונה, ספק והמחיר האנושי של הדת, נושאים שעומדים במרכז האלבום כולו. להקת "Nothing But Thieves" שחררה את הסינגל החדש "Baby Kool (Evelyn)" לקראת צאת אלבומה החדש "Stray Dogs". השיר הוא הסינגל השלישי מתוך האלבום, אחרי "Evolution" ו "Stray Dogs". האלבום החמישי של הלהקה צפוי לצאת ב 25 בספטמבר 2026. חברי הלהקה תיארו את האלבום כחזרה לשורשים, לאחר שהוקלט באולפן שבו יצרו את אלבום הבכורה שלהם, עם דגש על עבודה משותפת ועל רוח ה DIY שאפיינה את תחילת דרכם. המוזיקאי Travis Barker, המתופף של "Blink-182", עומד במרכז הסרט התיעודי החדש "Louder Than Fear", והטריילר הרשמי שלו פורסם לקראת עלייתו לשירות Hulu ב 13 באוגוסט. הסרט עוקב אחר מסלול חייו של Barker, מהימים שלפני הפריצה הגדולה עם "Blink-182", דרך הקריירה המוזיקלית ועד ההתמודדות עם השלכות התרסקות המטוס ב 2008, ששינתה את חייו. לצד קטעי ארכיון נדירים, משתתפים בסרט בני משפחתו, חברים ומוזיקאים שליוו אותו לאורך השנים. להקת "Linkin Park" חשפה את הטריילר הרשמי לסרט התיעודי החדש "Unshatter", בבימויו של Joe Hahn. הסרט יעלה בבתי הקולנוע ברחבי העולם ב 30 בספטמבר 2026 ויתמקד בחזרתה של הלהקה לאחר מותו של Chester Bennington, החל מהמפגשים הראשונים באולפן ועד לסיבוב ההופעות העולמי של "From Zero". הסרט כולל קטעי ארכיון, צילומים מאחורי הקלעים והופעות חיות, לצד הצטרפותם של Emily Armstrong ו Colin Brittain להרכב החדש. במקביל, הלהקה הכריזה גם על אלבום ההופעה "Unshatter: Live In São Paulo", שיוצא ב 25 בספטמבר 2026 וכולל ביצועים מסיבוב ההופעות של 2024, לצד פרסום ביצוע חי של "Somewhere I Belong". המוזיקאי Henry Rollins הכריז על ספר זיכרונות חדש בשם "Bait Dog Boy", שצפוי לצאת ב 17 בנובמבר 2026. הספר מתמקד בילדותו ובשנות ההתבגרות של Rollins, הרבה לפני שהפך לאחד הקולות המזוהים עם "Black Flag" ובהמשך עם "Rollins Band". לדבריו, מדובר בתיאור אישי של החוויות, הקשיים והאירועים שעיצבו את חייו ואת דרכו כאמן. להקת "Electric Callboy" הוציאה את אלבומה החדש "TANZNEID", אלבום האולפן השישי שלה. האלבום כולל 14 רצועות, בהן הלהיטים "RATATATA" עם "BABYMETAL", "Hypercharged", "Let The Good Times Roll" עם Dexter Holland מ "The Offspring", "Elevator Operator" ושיר הנושא "TANZNEID". לאורך האלבום ממשיכה הלהקה לשלב מטאלקור, EDM ופופ, הסגנון שהפך אותה לאחת הלהקות הבולטות בז'אנר בשנים האחרונות. להאזנה ב: Spotify המוזיקאי Glenn Hughes הודיע כי הוא פורש מהופעות חיות בעקבות מצבו הבריאותי, לאחר שרופאיו קבעו כי עליו לעבור ניתוח לב פתוח נוסף. בהודעה שפרסם סיפר גלן כי בשנה האחרונה עבר סדרת בדיקות רפואיות, בהן MRI, CT ואקו לב, שהובילו להחלטה כי עליו להעמיד את בריאותו בראש סדר העדיפויות. בעקבות זאת החליט לסיים את קריירת ההופעות שלו לאחר כמעט שישה עשורים על הבמות. Photo: Kevin Nixon / Metal Hammer אולפני "Abbey Road" בלונדון פותחים תערוכת צילום חדשה שתציג לראשונה את ההיסטוריה של האולפנים דרך ציוד ההקלטה האייקוני ששימש ליצירת כמה מהאלבומים החשובים בתולדות המוזיקה. התערוכה תיפתח ב 11 באוגוסט בגלריית Iconic Images בלונדון ותהיה פתוחה לקהל ללא תשלום. בין המוצגים יוצגו סרט המאסטר המקורי של "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" בגרסת המונו, מיקרופון ה Neumann U48 ומכונת ההקלטה Studer J37 שעליה הוקלט האלבום. בנוסף לציוד ההיסטורי, התערוכה תכלול צילומים של צלמי מוזיקה מובילים וזוכי Music Photography Awards. להקת "AC/DC" כמעט חוותה תקרית חמורה במהלך הופעתה בלאס וגאס, לאחר שאחד מתותחי הבמה התקלקל וכמעט פגע בסולן Brian Johnson. התקרית אירעה במהלך ביצוע "For Those About To Rock (We Salute You)", כאשר אחד התותחים, חלק קבוע מהמופע של הלהקה במשך עשרות שנים, קרס ושחרר את הקליע שלו סמוך מאוד ל Johnson. הסולן נרתע לאחור אך לא נפגע, והמשיך את ההופעה כרגיל. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 7 לאוגוסט, 1990 Jon Bon Jovi הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Blaze of Glory". הנה כמה עובדות מעניינות עליו: = האלבום היה פרויקט הסולו הראשון של Jon Bon Jovi בזמן שהלהקה הייתה בהפסקה לאחר סיבוב ההופעות "New Jersey Syndicate". = האלבום כולל שירים מהסרט "Young Guns II" ובהשראתו. = אמיליו אסטבז ביקש בתחילה את השיר "Wanted Dead or Alive" של "Bon Jovi" עבור פסקול הסרט "Young Guns II", אבל Jon Bon Jovi הרגיש שהמילים לא מתאימות וכתב את "Blaze of Glory" במקום זאת. = ג'ון בון ג'ובי כתב את "Blaze of Glory" לאחר ששאל את התסריט לסרט "Young Guns II" מחברו אמיליו אסטבז. = הוא ביצע את השיר בצורה אקוסטית בפני התסריטאי ג'ון פוסקו, שאהב אותו והחליט לכלול אותו בסרט. = מילות השיר "Blaze of Glory" מספרות את סיפורו של אקדוחן המתמודד עם המוות שלו. = מילות השיר מתייחסות לסיפור קין והבל מספר בראשית. = ג'ון בון ג'ובי כתב את המילים ל"Blaze of Glory" על מפית נייר בדיינר על הסט של "Young Guns II". = הגיטריסט Aldo Nova כתב את ריף הגיטרה המוביל של השיר בשנת 1990, . = ג'ון בון ג'ובי עבד עם Aldo Nova על אלבומו "Blood on the Bricks" אחרי שנובה תרם את הריף לשיר "Blaze of Glory". = השיר "Blaze of Glory" בילה שבוע אחד במקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 ועזר לאלבום להשיג מכירות מטורפות של שלוש פעמים פלטינה. = הוא זכה בגלובוס הזהב עבור השיר המקורי הטוב ביותר, קיבל מועמדות לאוסקר, והאלבום עצמו קיבל מועמדויות לגראמי. = השיר "Blaze of Glory" הוא סינגל הסולו היחיד מספר 1 של ג'ון בון ג'ובי, שהגיע למקום הראשון ב-Billboard Hot 100 ב-8 בספטמבר 1990. = הקליפ לשיר "Blaze of Glory" צולם ב- "The Rectory" ליד Moab, Utah וכלל צילומי רחף על גבי צוקים בגובה אלף רגל. כל ציוד הצילומים הוטס לסט במסוק. ג'ון והצוות בילו במרומי המדבר במשך שלושה ימים. = הצלם מארק וייס צילם את ג'ון עבור העטיפה האחורית של האלבום במהלך צילומי הווידאו. חלק מהתמונות מהסשן מציגים את ג'ון עם קשת בענן ברקע. = האלבום הושלם תוך שבעה שבועות בשני אולפנים שונים שהיו פעילים במשך 12 שעות ביום. = האלבום הופק על ידי Jon Bon Jovi בשיתוף Danny Kortchmar, הידוע בעבודתו עם Neil Young ו- Don Henley. = הסשנים כללו אומנים אורחים רבים, וביניהם Elton John, Little Richard, Jeff Beck (שניגן סלייד גיטאר בשיר הנושא ובגיטרה בעוד 6 שירים), Randy Jackson (שניגן בס בשיר הנושא ועוד 6 שירים), Aldo Nova (שכתב ריף הגיטרה המוביל של "Blaze of Glory" ומנגן בגיטרות ןקלידים) ועוד. = אלטון ג'ון מנגן בפסנתר בשירים "Blaze of Glory" ו-"Dyin' Ain't Much of a Livin'". הוא שר גם קולות רקע בשיר "Dyin' Ain't Much of a Livin'". = האלבום הגיע למקום ה-3 במצעד הבילבורד 200 בארה"ב ולמקום ה-2 במצעד האלבומים הבריטי. הוא נמכר כפלטינה כפולה בארה"ב בלבד. = האלבום גם השיג הצלחה בינלאומית, כולל דיסק זהב בבריטניה. = השיר "Miracle" הגיע למקום ה-12 ב-Billboard Hot 100 וב-Cash Box בארה"ב, ולמקום ה-20 במצעד ה-Album Rock Tracks. = הקליפ של "Miracle" מציג את Jeff Beck בגיטרות והשחק Matt LeBlanc מככב בו באחת מהופעותיו המוקדמות. = הסינגל "Never Say Die" יצא רק בפולין, קנדה ואוסטרליה. = השדיר "Bang a Drum" קיבל מאוחר יותר גירסת כיסוי של Chris LeDou בשנת 1998, בהשתתפות Jon Bon Jovi כזמר אורח ו- Shawn Lane בסולו גיטרה; גרסה זו הגיעה למקום ה-68 במצעד "שירי הקאנטרי החמים" בארה"ב והופק לו קליפ. = ג'ון בון ג'ובי ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן בסרט "Young Guns II", כאסיר שנורה לבור האסירים. = השיר "Blaze of Glory" נשאר "חביב הקהל" והוא מבוצע כמעט בקביעות בסטליסטים של ההופעות של "Bon Jovi", (למעלה מ-500 פעמים). = השיר נכלל גם באלבום "הלהיטים הגדולים ביותר" של "Bon Jovi" משנת 1994 "Cross Road". = ג'ון בון ג'ובי ביצע את "Blaze of Glory" בטקס פרסי האוסקר ה-63 שנערך בשנת 1991. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום של Asking Alexandria השלישי במספר “From Death to Destiny” שוחרר ב-6 באוגוסט 2013, אז הנה מספר עובדות מעניינות על האלבום: 1. האלבום הוקלט בשישה אולפנים שונים בארה"ב ובאנגליה. 2. אחד מהם היה אולפן שהלהקה הקימה באוטובוס של סיבוב ההופעות. הם סיפרו שלעיתים קרובות כתיבה של שירים מתבצעת תוך כדי סיבובי ההופעות והם תמיד חלמו שיהיה להם אולפן איתם במהלך הסיבוב בו הם יוכלו להקליט. 3. הזמר Danny Worsnop סבל מקרע במיתרי הקול במהלך ההקלטות של האלבום והיה צריך תקופה ממושכת של החלמה, מה שהאריך את יצירת האלבום. (Photo: Jeremy Saffer) 4. במהלך ההקלטות היו חיכוכים ועימותים רבים בין דני לשאר חברי הלהקה, הגיטריסט Ben Bruce סיפר שהם היו צריכים לעשות הרבה פשרות כי דני פשוט לא הסכים לשיר כשהוא התנגד לעיבוד או כתיבה של שיר (אולי זה היה לטובה). 5. כשנתיים לאחר יציאת האלבום העימותים החריפו, ההתמכרות של דני לאלכוהול החריפה גם היא והוא עזב את הלהקה בטענה שהוא רוצה להתמקד בסגנון מוסיקה אחר עם הלהקה השנייה שלו "We Are Harlot". אך כשנה וחצי לאחר מכן הם פתרו את כל העימותים והסיכסוכים והוא חזר ללהקה!! (וטוב שכך, הוא אחד הווקליסטים המוכשרים) 6. האלבום הזה נחשב לשלב ההתבגרות של הלהקה, הסאונד שלהם עובר משילובים אלקטרוניים ליותר הארד רוק מרוכז והטקסטים שלהם עוברים מנושאים כמו סמים ובחורות לנושאים יותר אישיים ומורכבים כמו מוות, בדידות, יחסים ועוד. 7. המעבר מסגנון מטאל-קור כבד רווי אלקטרוניקה והפקות לסגנון הארד רוק יותר בסיסי עם שילוב של מלודייה ו"צרחות", הפך את האלבום הזה נגיש יותר ופתח את הלהקה לקהל חדש של אוהדים. 8. הלהקה הוציאה שלושה קליפים לאלבום: "The Death Of Me", "Moving On" ו- "Killing You" דני מספר שבקליפ "Moving On" הם משתפים הרבה רגעים אינטימיים וחושפים את עצמם למעריצים שלהם. 9. בשיר “Until The End” מתארח הזמר Howard Jones שהיה בין היתר הזמר של Killswitch Engage להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Extreme II: Pornograffitti", השני של להקת "Extreme", שוחרר ב- 7 לאוגוסט 1990. קבלו 20 עובדות על האלבום שכמעט מחצית מהשירים בו שוחררו כסינגלים מצליחים: 1. לאלבום יש גם שם נוסף או למעשה כותרת משנה - "A Funked Up Fairy Tale”. 2. זה סוג של אלבום קונספט אשר כל השירים בו מתקשרים בצורה כזו או אחרת לנושאים של סקס, כסף ומותרות בתרבות האמריקאית. 3. את האלבום מלווה הדמות הדמיונית Francis שצצה מידי פעם בשירים. תגביהו ותקשיבו לקולה של זמרת הרקע Barbara Glynn שקוראת לו ומזהירה אותו "Be Careful", החל מדקה 0:40 כשברקע רעש הגשם הניתך. 4. בשיר "(Money (in God We Trust" ניתן לשמוע את זמרת קולות הרקע אומר, לפרנסיס בתחילת השיר "Don't Forget to put your tooth under the pillow". 5. האלבום כולל 12 שירים, מתוכם שוחררו 5 סינגלים, הראשון "Decadence Dance" בשנת 1990, והאחרון "Song For Love" בשנת 1992. 6. מתוך חמשת הסינגלים ששוחררו, "More Than Words" ו- "Hole Hearted" הינם היחידים שהגיעו למקום הראשון בבילבורד. 7. האלבום משלב מספר סגנונות, הארד רוק, הבי מטאל, Fאנק מטאל, גלאם ופולק. 8. השיר "Hole Hearted" לא הופיע בגירסת הויניל של האלבום, הוא מופיע כשיר מספר 13 בגרסת ה- CD בלבד. 9. בניגוד לדעה הרווחת "Hole Hearted" לא מתייחס למערכת יחסים שבינו לבינה, אלא ליחסים בין הכותב לאלוהים. 10. את השיר "More Than Words" כתב הגיטריסט Nuno Bettencourt בעודו יושב במרפסת עם הגיטרה. הוא ציין שזה פשוט קרה והוא כתב את כולו בו במקום. הוא השמיע אותו לזמר Gary Cherone אשר כתב לו את המילים הרומנטיות. 11. השיר "Li'l Jack Horny" לקח את שמו מלהקת כלי הנשיפה שמתארחת בו ונקראת "Li'l Jack Horn Section". 12. המקהלה מתארחת גם בשיר "Get the Funk Out". 13. גם הזמר והמולטי אינסטרומנטאליסט הקנדי Pat Travers מתארח בשיר "Get the Funk Out", בשירה. 14. אורח נוסף באלבום הוא Dweezil Zappa, הבן של.. שמפליא מנגינת הגיטרה באינטרו ובאאוטרו של השיר "He-Man Woman Hater". 15. הקטע הזה כולל פתיח סולו שמתכתב עם היצירה מעוף הדבורה (Flight of the Bumblebee) של המלחין הנודע ניקולאי רימסקי קורסקוב. 16. בעקבות הנגינה המוטרפת של Nuno באלבום הזה הוא זכה בשנת 1991 בתואר “Most Valuable Player” של מגזין "Guitar World". 17. הוא גם נבחר באותה שנה על-ידי קוראי המגזין כ- "Best New Talent". 18. זה האלבום הנמכר והמצליח ביותר של הלהקה והוא זכה למעמד של פלטינה כפולה. 19 האלבום הופק על-ידי Michael Wagener, מי שהיה הגיטריסט המקורי של להקת ההבי מטאל הגרמנית "Accept" והפיק, מיקסס והיה טכנאי ההקלטות באלבומי הארד רוק והבי מטאל של להקות והרכבים רבים כמו Alice Cooper, Skid Row", Mötley Crüe, W.A.S.P., "Poison", "Keel", "Megadeth", Ozzy Osbourne, "Dokken", ואפילו מיקסס את האלבום "Master Of Puppets" של "Metallica". 20. יחד עם זאת, את השירים "When I First Kissed You" ו- "Hole Hearted" הפיק גיטריסט הלהקה Nuno Bettencourt. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר