ב- 7 לאוגוסט 1983 שחררה "Black Sabbath" את אלבום האולפן ה- 11 שלה "Born Again".
האלבום הזה הוא כנראה הכי אנדרייטד של הלהקה, ואנו סבורים שלא ממש בצדק. כנראה שהציפיות משיתוף הפעולה המטאורי בין Ian Gillan מ"דיפ פרפל" לבין שלושת חברי ההרכב המקורי של "בלאק סאבאת'" היו כה גדולות, עד שהן גרמו לאכזבה בקרב המבקרים ומעריצי הלהקה בעת יציאת האלבום. אז נכון, ההפקה היתה קיצונית מידי והסאונד נשמע דחוס יתר על המידה. המילים הקלילות והמתלוצצות של Ian Gillan לא השתלבו היטב עם פוזת ה"דום מטאל", האדישות והרצינות של Tony Iommi ו- Geezer Butler. אבל לטעמנו עדיין מדובר באלבום טוב, אפילו טוב מאוד, אשר חלק מהביקורות השליליות שקיבל בשעתו היו מעט מוגזמות ביחס לתוכנו. סיפורו של האלבום הזה מתחיל בשנת 1982. במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה של בלאק סאבאת' "Live Evil", התגלעו בין חברי הלהקה חילוקי דעות שהביאו לעזיבתם של Ronnie James Dio ושל המתופף Vinny Appice. שניהם הרגישו מספיק בטוחים בעצמם ופנו להקמת ההרכב "Dio". לאחר עזיבתם של Dio ושל ויני עתידה של סאבאת' היה מוטל בספק. עם זאת, איומי וגיזר הסכימו לנסות לאתר זמר בכדי להמשיך ולעשות מוזיקה ביחד, לא משנה באיזה קונסטלציה והאם תחת השם של סאבאת'. בין השמות שעלו היו Robert Plant, David Coverdale ואפילו מייקל בולטון שלח קלטת וביקש להיבחן לתפקיד הנחשק. בסופו של דבר, דון ארדן (אביה של שרון אוסבורן) שרק קיבל את תפקיד מנהל הלהקה, הציע את שמו של Ian Gillan לעמדת הזמר ואיומי זוכר שזה היה השם הכי מתאים שהועלה ונשקל. הם פנו לגילאן אך בתחילה הוא לא התלהב מהרעיון. בסופו שלדבר מנהלו של Ian Gillan שכנע אותו לכל הפחות להיפגש עם Tony Iommi ו- Geezer Butler, לפני שייתן תשובה סופית. הם נפגשו בפאב באוקספורד וכך, אחרי לילה ארוך של שכרות, בין בירה לוויסקי, גילאן התרצה והתחייב לפרוייקט, זה היה בחודש פברואר 1983. בתחילה הפרוייקט תוכנן להיות מעין סופרגרופ של איומי, באטלר וגילן. גיזר סיפר שרק אחרי שסיימו את ההקלטות והעבירו אותן לחברת התקליטים, דון ארדן וחברת התקליטים עמדו על-כך שהאלבום יצא תחת השם של בלאק סאבאת'.
(Photo: thehighwaystar.com)
ההקלטות החלו בחודש מאי 1983 באולפני "The Manor Studio" מחוץ לאוקספורד. מי שהפיק את האלבום היה רובין בלאק, שעבד עם הלהקה כטכנאי קול באלבום "Sabotage". המתופף Bill Ward שעזב את הלהקה בשנת 1980 בשל בעיות שתיה, חזר להרכב לאחר תהליך גמילה ומילא את החלל ש- Vinny Appice הותיר. מבחינת ליריקה, איומי משחזר שמילות השירים שגילאן הביא איתו לסשנים היו שונות בתכלית ממה שהלהקה היתה מורגלת עם גיזר ו- Dio. גילאן התמקד יותר בסיפורים אישיים מחיי היומיום, נשים, סקס, מכוניות וכו', נושאים שסאבאת' פחות התעסקה עימם באלבומיה עד כה. לעומת זאת, בפן המוזיקלי לא היה הרבה שינוי. האלבום המשיך את הקו האפל והכבד של הלהקה ואפילו העצים אותו במקצת. האזנה לאלבום מגלה מיד שמדובר באחד מהאלבומים היותר כבדים של הלהקה מבחינת ההפקה. תפקידי הבס הובאו קדימה והם נשמעים ממש מודגשים ודומיננטיים, אפילו מעט יותר מידי. השמועה מספרת שאחד מחברי הלהקה ביצע, בחשאי וללא ידיעת יתר חברי הלהקה, מיקס מאוחר של האלבום ממש לפני הוצאתו, וזו הסיבה לקיומו של הצליל הגס, הכבד והאפלולי של במיקס הסופי. הלהקה כמובן הכחישה את השמועה וכל שנותר הוא לתהות האם ההפקה הלכה באופן מכוון על כיוון אפל במיוחד בכדי לטשטש את הליריקה הקלילה של גילאן. מבט בעטיפת האלבום יחזק דווקא את הגרסה שההפקה הקיצונית היתה מכוונת, שכן גם כאן נראה שנעשה ניסיון ללכת רחוק ולזעזע את הצופה. זו עטיפה שאי אפשר להתעלם ממנה. תינוק מפלצתי בצבע אדום בוהק עם ציפורניים צהובות ומחודדות על רקע כחול עמוק. לא נראה שמי שביקר בחנויות התקליטים בשנת 1983 יכול היה לפספס את התמונה הזאת, וכנראה זה בדיוק מה שחברת התקליטים רצתה להשיג. האלבום נפתח בעוצמה ובכוחניות עם "Trashed" וכבר כאן ניתן לשמוע את הדגש שהמיקס הסופי שם על תפקידי הבס. המילים שכתב גילן מספרות על תאונה שעבר במהלך ההקלטות. לילה אחד חזר גילן שיכור מהפאב הסמוך לאולפן ההקלטות והחליט לקחת את המכונית של Bill Ward לסיבוב במסלול הקארטינג שהיה צמוד לאולפן. באחד הסיבובים התנגש גילאן בערמת צמיגים שהייתה מונחת בצידי המסלול, דבר שגרם להם להתפזר. בסיבוב הבא הוא עלה על אחד הצמיגים והתהפך באוויר. הרכב התרסק ועלה באש, אך גילאן הצליח להימלט ממנו ללא פגע. ביום שלמחרת גילאן כבר כתב את מילות השיר.
לאחר מכן מגיע הקטע האינסטרומנטאלי הראשון מבין שניים שיש באלבום - "Stonehenge". מדובר בקטעים רוויי אפקטים שנועדו להכניס את המאזין לאווירה אפלה ומסתורית. אגב, "Stonehenge" יהיה גם מבנה התפאורה שהלהקה תאמץ במהלך סיבוב ההופעות שתמך באלבום. מדובר במבנה עצום ואימתני אשר הקמתו תכביד על כל סיבוב ההופעות הזה ואשר בשל גודלו לא יצליח להיכנס לחלק גדול מאולמות המופעים. הסיפור ההזוי הזה על תפאורת ה- "Stonehenge" ישמש השראה לרוב ריינר שנה לאחר מכן בסרט Spinal Tap. מיד בסיוע הקטע האווירתי "Stonehenge" אנו נפגשים עם הצרחה המצמררת של גילאן שמפלחת את השקט ועם וצחוקו המפחיד והמתגלגל, שמכניסים אותנו לשיר "Disturbing The Priest". את המילים כתב גילאן על הכמרים בכנסיה הסמוכה לאולפן ההקלטות, אשר התלוננו על הרעש שבקע מתוכו. השיר הזה לוקח אותנו למסע של אימה ופחד מבחינת המוזיקה וזו אולי דוגמא טובה לחוסר הכימיה בין המילים של גילאן למוזיקה שהביאו חברי בלאק סאבאת', חוסר התאמה שכנראה גם השפיע על התוצאה הסופית.
אחרי הקטע האווירתי השני "The Dark" אנחנו מגיעים לאחד מהשירים השנויים במחלוקת באלבום הזה "Zero The Hero". היו רבים שטענו שהמילים חלולות והלחן בפזמון קצת ילדותי, אבל אנחנו אוהבים אותו. הגיטרות הצווחות כמו להקת צלופחים וליין הבס המתגלגל והמונוטוני עושים לנו את זה. השירה המיוחדת של גילאן במהלך הבתים רק מוסיפה לכבדות ולמסתורין של השיר. צדו השני של הויניל נפתח עם הריף הכל-כך מוכר של איומי והשיר "Digital Bitch". זה עוד אחד מהשירים החזקים באלבום והבסים במהלך הפזמון בשיר הזה, פשוט קרעו לנו את הממברנות ברמקולים כבר מהשמיעה הראשונה (זו לא סתם אמירה, זה באמת קרה). השיר השני בצידו השני של הויניל הוא שיר הנושא "Born Again", שהוא כנראה גם השיר הטוב ביותר באלבום. מדובר בבלדה בלוזית מהסוג שלא היה בדיוק אופייני ל"בלאק סאבת'". בניגוד לדיסוננס בין גילאן לשאר החברים בשירים הקודמים, קולו הבלוזי והמחוספס של גילאן מתאים הפעם כמו כפפה למלודיה ולמוזיקה, ואולי זה מה שהופך את השיר הזה לכל-כך טוב. השילוב בין הגיטרה והבס בבתים מושלם וסולו הגיטרה בשיר עמוק, כבד ומצמרר. שני השירים האחרונים "Hot Line" ו- "Keep It Warm" הם הפחות טובים באלבום. השירה של גילאן במהלך הבתים בשיר "Hot Line" פשוט לא מתאימה לריפים האפלים והכבדים של איומי, הצווחות המפורסמות שלו נראות תלושות ולא קשורות. "Keep It Warm" עובד קצת יותר טוב מקודמו אבל עדיין מדובר בקטע חלש יחסית ליתר שירי האלבום. כפי שציינו האלבום קיבל ביקורות מעורבות לאחר צאתו, רובן היו שליליות. למרות זאת האלבום הצליח מאוד מבחינת המכירות והפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה מאז "Sabbath Bloody Sabbath", נתון מפתיע לכשלעצמו, במיוחד אם לוקחים בחשבון ששני האלבומים הקודמים מתקופת דיו היו פשוט מדהימים.
(Photo: Wordpress.com)
לאחר שחרורו של האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך במיוחד. ביל וורד שחשש כנראה מהניתוק הארוך מהבית, נתקף בחרדה ובפניקה. הוא התבייש לספר זאת לחבריו, שכל-כך ציפו לצאת לטור והדבר גרם לו להסתגר ולהתדרדר לשתיה ואלכוהול. מי שהחליף את וורד בסיבוב ההופעות היה Bev Bevan המתופף של להקת "ELO".
במהלך סיבוב ההופעות בוצע גם השיר "Smoke on The Water" של "דיפ פרפל".
גילאן סיפר שסיבוב ההופעות הזה היה קשה מאוד עבורו. הוא לא התחבר לאווירה, ההופעה נפתחה עם קולו הבוכה של תינוק וגמד שטני שנועד להידמות לתינוק מעטיפת האלבום הסתובב ללהקה בין הרגליים. גילאן לא התחבר בכלל למילות השירים הקלאסיים של "סאבאת'" ולכן היה צריך להיעזר בדפים במהלך ההופעה. כמו שכבר נאמר, התפאורה העצומה של "Stonehenge" היתה כה גדולת מימדים, עד שהיא גרמה לעיכובים ולדחיות מיותרות.
כל זה היה קצת יותר מידי עבור כולם, גיזר סיפר שסיבוב ההופעות היווה נקודת משבר עבורו והביא אותו לעזוב את הלהקה. גילאן פשוט לא התחבר לכל הצד האפל והכבד של סאבאת' וגם לו היה מאוד ברור שהוא מסיים את התחייבויותיו החוזיות ומסתלק. שנה מאוחר יותר הוא יחבור לדיפ פרפל באיחוד הגדול שלהם.
איומי נותר לבדו לנווט את הספינה הרעועה והעייפה של בלאק סאבאת' אל מחוץ למי הים הגועשים המאיימים לטבע אותה. בזכותו ורק בזכותו הלהקה הזאת תינצל מאבדון ותמשיך בהרכבים כאלה ו/או אחרים את המסורת הכל-כך מדהימה שהחלה ביום שישי ה- 13 אי שם בשנת 1970.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments