האלבום "The Queen Is Dead", אלבומה השלישי של The Smiths שוחרר ב- 16 ליוני 1986, והוא עדיין מעיף לנו את הראש היום כפי שהיה לפני כמעט 40 שנה. אז הנה 30 עובדות על האלבום המצוין ופורץ הדרך הזה: 1. הגיטריסט Johnny Marr והזמר Morrissey רצו ש- Tony Visconti - המפיק האגדי של David Bowie יפיק את האלבום, אבל הוא סירב. בשנת 2006 הוא יפיק את אלבום הסולו של מוריסי "Ringleader Of The Tormentors". 2. הלהקה פנתה גם לג'ורג' מרטין כדי שיפיק את האלבום אבל גם הוא סירב, כי רצה להישמר בתודעה כמפיק של הביטלס. 3. השיר "The Boy With The Thorn In His Side" המופיע באלבום הוא למעשה גירסת דמו, אבל מוריסי חשב שלא ניתן להתעלות עליה. 4. בשנת 2003 מוריסי הכתיר את השיר כשיר האהוב עליו ביותר של ה"סמית'ס". 5. שמו של האלבום היה אמור להיות "Margaret On The Guillotine", השם יהפוך בשנת 1988 לאחד השירים של מוריסי באלבום "Viva Hate". 6. הוריו של Johnny Marr חשבו ששם האלבום מזלזל במוסד המלכה של אנגליה ולכן הוא ביקש ממוריסי לשנות את השם ל- "Bigmouth Strikes Again", אך מוריסי סירב. 7. הדמות המופיעה על עטיפת האלבום היא של השחקן James Dean. 8. העטיפה עוצבה על-ידי מוריסי בהשראת תמונה מהסרט הצרפתי "L' Insoumis" משנת 1964 בכיכובו של אלן דלון. 9. לפני שג'יימס דין נבחר להופיע על עטיפת האלבום, פנה מוריסי לשחקנים Alan Bates ו- Albert Finney בבקשה להופיע על עטיפת האלבום, אך הם סירבו. 10. גם הכדורגלן ג'ורג' בסט סירב להופיע על עטיפת הסינגל "The Boy With The Thorn In His Side". 11. הקרדיט לקולות הרקע בשיר "Bigmouth Strikes Again" הוענקו ל- Ann Coates, אך למעשה מדובר בקולו של מוריסיי בפיץ' גבוה יותר. השם הינו רפרנס לרובע "Ancoats" במנצ'סטר. שם השכונה יופיע גם מאוחר יותר בשלט שבגב האלבום "Strangeways Here We Come". 12. בעת הקלטת האלבום ניגנה באולפן השכן להקת Status Quo אשר בדיוק הקליטה את האלבום "In The Army Now". הלהקה שקלה ברצינות להזמין אותם להתארח באלבום. 13. האלבום לא הצליח להגיע למקום הראשון במצעד הבריטי בגלל האלבום "Invisible Touch" של ג'נסיס. 14. תפקידי הגיטרה של Johnny Marr בשיר הנושא הושפעו מהשיר "I Can’t Stand It" של "The Velvet Underground". 15. מילות השיר "Some Girls Are Bigger Than Others" הושפעו מהקומדיה הבריטית "Carry On Cleo" משנת 1964, בכיכובו של השחקן Charles Hawtrey. צ'ארלס יופיע מאוחר יותר על עטיפת אלבום האוסף "The Very Best of The Smiths" משנת 2001. 16. את השיר הזה הסמית'ס ביצעה רק פעם אחת בהופעה שנערכה בבריקסטון אקדמי בשנת 1986. באותו ביצוע מוריסי הוסיף בית נוסף לשיר. 17. הפייד אין ואאוט בפתיח של השיר היה מכוון. הטכנאי Stephen Street רצה שזה ישמע מהצד של אדם שפותח את דלת האולפן נחשף למוזיקה, סוגר אותה ושוב פותח ורק אז נכנס לחלל החדר. 18. בעת הקלטת האלבום הבסיסט Andy Rourke היה שקוע עמוק בהירואין. נוכח מצבו חברי הלהקה צירפו לשורותיה את Craig Gannon כמחליפו הזמני. לאחר שאנדי חזר לעצמו קרייג הוסט מנגן בס לנגן גיטרת קצב והופעה הראשונה של הלהקה כחמישיה נערכה ב- 20 למאי 1986. 19. מילות השיר "Cemetry Gates" הושפעו מהסרט "The Man Who Came To Dinner" של קת'רין הפבורן. 20. מוריסיי לא רצה שהשיר "There Is A Light That Never Goes Out" יופיע באלבום. איזה מזל שג'וני מאר התנגד. 21. מילות השיר מבוססות על השיר "Lonely Planet Boy" של "the New York Dolls". 22. סאונד כלי המיתר המהפנט בשיר מבוצע על-יד Johnny Marr באמצעות סמפלר, אך מי שקיבל על-כך קרדיט היו Hated Salford Ensemble הדימיוניים. 23. מאוחר יותר ישתמש הסופר הסקוטי Irvine Welsh בכותרת השיר "There Is A Light That Never Goes Out" בכדי להכתיר את אחד מהפרקים בספרו הראשון - "Trainspotting"' אשר יהפוך מאוחר יותר לסרט המפורסם. 24. לנגינת הפסנתר בשיר "Frankly, Mr Shankly" חברי הלהקה הזמינו את לינדה מקרטני, אישתו של... היא סירבה. 25. המילים "So I broke into the Palace/with a sponge and a rusty spanner" מתוך שיר הנושא מבוססות על מקרה אמיתי משנת 1982 בו Michael Fagin פרץ לארמון באקינגהאם ושוחח עם המלכה. 26. התופים בשיר הנושא הוקלטו בשני סשנים שונים. המצילות והטמטמים בסשן אחד והבייס דרום והסנייר בסשן אחר. 27. שם האלבום היה הסיפור הקצר הראשון עליו ביסס הסופר האמריקאי Hubert Selby Jr את הספר "Last Exit to Brooklyn". 28. האלבום מופיע כמובן ברשימת 500 האלבומים הגדולים של מגזין הרולינג סטון. 29. בשנת 2013 הוא נבחר על-ידי מגזין NME כאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים. 30. למרות זאת, אם תשאלו את מוריסי ומאר, הם יגידו שהם אוהבים יותר את האלבום "Strangeways Here We Come". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה.... והפעם... על פסטיבל מונטריי שנפתח היום בשנת 1967. ב- 16 ליוני 1967 נפתח הפסטיבל שבישר את תחילתו של "קיץ האהבה" - Monterey International Pop Music Festival. זו היתה תקופה אופטימית, עידן של תמימות, שלושת ימי פסטיבל הפופ של מונטריי בקליפורניה החלו. כל ההכנסות מהפסטיבל הזה נתרמו למטרות צדקה כאשר כל האמנים שהופיעו בו עשו זאת בחינם ובהתנדבות מלאה, למעט רווי שנקר שקיבל תשלום של 3,000 דולר על הופעתו ממארגני הפסטיבל בשל הופעתו הארוכה. כל יתר האומנים קיבלו סלוט של 40 דקות לכל הופעה, כאשר חלקם נתנו הופעות קצרות יותר כמו להקת "The Who" שסיימה את הופעתה לאחר 25 דקות בלבד. הפסטיבל הזה ייזכר לימים כאחד מפסטיבלי הרוק הגדולים הראשונים בארה"ב. פסטיבל הרוק הראשון - Mount Tamalpais - נערך כשבוע לפניו, גם הוא בקליפורניה. זה גם היה הפסטיבל הראשון בו אומנים כמו The Who", Jimi Hendrix, Janis Joplin, Otis Redding, "Ravi Shankar ועוד, יבצעו את הופעתם הגדולה הראשונה בארה"ב. עוד הופיעו בפסטיבל, אומנים כמו The Byrds", Grateful Dead, Simon & Garfunkel, Steve Miller Band, "Canned Heat", "The Mamas & the Papas", "Jefferson Airplane", Buffalo Springfield" ועוד. הזמר והגיטריסט John Phillips, מ- The "Mamas & the Papas והמפיקים Lou Adler ו- Alan Pariser יחד עם העיתונאי Derek Taylor הגו, תכננו וביצעו את כל סידורי הפסטיבל בשבעה שבועות אחד בלבד. אותו ג'ון פיליפס מהאימהות והאבות כתב גם את השיר האלמותי San Francisco, (Be Sure To Wear Flowers In Your Hair) במטרה לקדם את הפסטיבל. השיר לימים יהפוך ללהיט של סקוט מקנזי. כמה מההופעות שערכו חלק מהאומנים בפסטיבל כמו אלו של ג'ימי הנדריקס וג'ניס ג'ופלין יזכרו לנצח כאחד מרגעי השיא בקריירה שלהם. אחד הרגעים המכוננים בפסטיבל הזה היה מקרה "הטלת המטבע" בין ג'ימי הנדריקס לפיט טאונסנד, אשר אמור היה לקבוע מי מהלהקות תעלה ראשונה להופיע בערב הסיום של הפסטיבל. שני ההרכבים צברו מוניטין של ניפוץ כלי הנגינה שלהם בסיום ההופעה ושניהם טענו שהם היו הראשונים לעשות זאת. זו הייתה ההופעה הגדולה הראשונה בארה"ב של שני ההרכבים ואף אחד לא רצה להיות זה שינפץ את כליו לאחר שהקט הקודם כבר ביצע זאת. המטבע הושלך והנדריקס הפסיד. להקת המי ביצעה מופע של 25 דקות אשר בסיומו פשוט הרסה וחירבה את הבמה כולה, כולל מערכת התופים גיטרות ומגברים, באופן שלא השאיר להנדריקס סיכוי להאפיל על הסיום האפי. אבל הנדריקס יש רק אחד, והמופע שהוא נתן באותו פסטיבל זכר לעולמי עד כאחד מהמופעים הגדולים ברוק. בסיום המופע, ג'ימי שלא היה יכול להתחרות עם ניפוץ הכלים של המי לפניו, פשוט העלה את הגיטרה שלו באש במעין טקס אינדיאני מהפנט ובכך יצר את התמונה שתיחקק בתולדות הרוק לנצח!!! להלן רשימת המופעים שנערכו בפסטיבל: Friday, June 16 · The Association · The Paupers · Lou Rawls · Beverley · Johnny Rivers · Eric Burdon and The Animals · Simon & Garfunkel Saturday, June 17 · Canned Heat · Big Brother and the Holding Company · Country Joe and the Fish · Al Kooper · The Butterfield Blues Band · The Electric Flag · Quicksilver Messenger Service · Steve Miller Band · Moby Grape · Hugh Masekela · The Byrds · Laura Nyro · Jefferson Airplane · Booker T. & the M.G.'s · The Mar-Keys · Otis Redding Sunday, June 18 · Ravi Shankar · The Blues Project · Big Brother and the Holding Company · The Group With No Name · Buffalo Springfield · The Who · Grateful Dead · The Jimi Hendrix Experience · Scott McKenzie · The Mamas & the Papas "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 16 ליוני, 2008, "Judas Priest" הוציאו את אלבומם ה- 16, "Nostradamus". זה לא היה עוד אלבום הבי מטאל קלאסי של "Judas Priest", אלא אלבום כפול שאפתני ומורכב, שהצליח לפלג את את המעריצים והמבקרים כאחד, וסימן פרק ייחודי ושנוי במחלוקת במורשת האגדית של הלהקה. בשנים שקדמו ל- "Nostradamus", השלימה "Judas Priest" את האיחוד המיוחל עם הסולן Rob Halford, והוציאה את האלבום "Angel of Retribution" שזכה להצלחה רבה בשנת 2005. אבל דווקא אז, במקום לצעוד בדרכים מוכרות, סטתה הלהקה לטריטוריה תיאטרלית נועזת. הם בחרו לספר את סיפור חייו של האסטרולוג הצרפתי בן המאה ה- 16 Michel de Nostredame - הידוע יותר בשם נוסטרדמוס - באמצעות אלבום מטאל סימפוני, חדור פאר, אופראי, שופע עיבודי כלי מיתר, סינתיסייזרים וקטעי ביניים מדוברים. האלבום הוקלט בעיקר ב-"The Old Smithy Studio" בבריטניה, עם הגיטריסטים Glenn Tipton ו- K.K. Downing כמפיקים. מבחינה מוזיקלית, הוא היה רחוק מאוד מהזעם מונע הריפים של "Painkiller" או מהמנוני האצטדיונים של "British Steel". במקום זאת, הוא קיבל את השראתו ממוזיקה קלאסית, אופרה, פסי קול לסרטים ורוק מתקדם, וכתוצאה מכך יצר חוויית האזנה קונספטואלית עמוקה ורב-שכבתית. האלבום נפתח ממש כמו סיפור קולנועי עם "Dawn of Creation" ו- "Prophecy". הראשון עם פתיח הקלידים של Don Airey שנועד להכניס אותנו לאווירה, והשני פורש את הנחת היסוד הנבואית של נוסטרדמוס בדיוק מטאלי רב. שירתו של Rob Halford מצמררת ואופראית. בעודו מגלם את נוסטרדמוס עצמו, הוא מזהיר אותנו מפני הכאוס העתיד לבוא. פתיח אקורדי הארפג'יו של הגיטרה ב- "Awakening" זורם אל תוך "Revelations", קטע מטאל תיאטרלי מרהיב עם קלידים רדופים ברוחות רפאים המלווים בנגינת הגיטרה המוכרת של טיפטון שמעז להשתמש כאן גם בגיטרה קלאסית. המחויבות של הלהקה כאן לספר את הסיפור תופסת את מרכז הבמה, ומקריבה את העוצמה לטובת אווירה סוחפת. בשיר "Pestilence and Plague" האלפורד מדקלם כמה שורות באיטלקית - טוויסט נדיר שמוסיף נופך למסגרת האירופית של הסיפור. לקראת הסיום האפי של האלבום הוא גם ישתמש בשפה הצרפתית כדי להוסיף לאותנטיות של הסיפור. הקטע "Lost Love" בולט כאחד הרגעים העדינים והרגשיים ביותר של האלבום. בלדה קודרת, המובלת על ידי סינתיסייזרים רכים ונגינת גיטרה מאופקת, שמסירים את שכבות הפאר כדי לחשוף את בדידותו הכואבת של הנביא. הלפורד מספק כאן את אחת מהופעותיו הנוגעות ביותר ללב, תוך שהוא מתעל צער וכמיהה בכנות קורעת לב. השיר מהווה סוג של הפסקה קצרה ועצובה בתוך הנרטיב האפי של הסיפור - הוכחה לכך שמאחורי חזיונותיו האפוקליפטים של הנביא מסתתר בעצם אדם שבור. לאורך שני הדיסקים, מתקיימת מטוטלת רגשית. עליות וירידות של מצבי רוח. "Exiled", עם המרקמים האקוסטיים המלנכוליים שלו, מוצא את נוסטרדמוס בייאוש, בעוד ש- "Persecution" לוהט בכעס ובהתנגדות שלו. הקטע "Solitude" פותח את הדיסק השני ומאט את העניינים. ללא ספק שיר שנותן עדיפות להתבוננות לירית פנימית על פני נשיכה מטאלית. שיר הנושא "Nostradamus" הוא אפוס דרמטי שבוער לאט. בעודו נפרש על-פני כמעט 7 דקות, הוא מתיימר ללכוד את מלוא המשקל של מורשת נוסטרדמוס. זה קטע מורכב שמשלב קולות מקהלה, ריפים איטיים וכבדים וקריינות מאיימת, כדי לתאר את הנביא כאדם מפחיד ונערץ כאחד. זה ללא ספק אחד הרגעים התיאטרליים המגדירים בצורה הטובה ביותר את סגנונו של האלבום ומשמש כליבה הרגשית והפילוסופית של הפרויקט כולו. הדיסק השני מגיע לשיאו עם "Future of Mankind" האפי, שם הנבואה מגיעה להגשמתה האפוקליפטית. השיר מנסה לקשור את כל החוטים יחד, ומסיים את האלבום בנימה קודרת אך מלכותית. עם יציאתו, עורר "Nostradamus" ויכוח סוער. האם זו הייתה יצירת מופת שלא הובנה כהלכה? או שמא טעות מוגזמת של הלהקה? הזמן ריכך חלק מהתגובות השליליות, ורבים מכירים כיום באלבום הזה כסיכון שאפתני שמעט מאוד להקות מטאל היו מעזות לקחת, אם בכלל. האלבום "Nostradamus" נותר כאחד היצירות הנועזות ביותר בקריירה של "Judas Priest" - אפוס מטאל סימפוני, אופראי ותיאטרלי עמוק, שאתגר את הציפיות ופילג את הסיס המעריצים. בין אם הוא נתפס ככישלון או כלא מובן, הוא ראוי לכבוד רב ולו רק בזכות השאפתנות, המורכבות, ההיקף העצום והתעוזה האמנותית. זה אלבום האולפן האחרון של "Judas Priest" שכלל את ההרכב מתקופת "Painkiller", לאחר שהגיטריסט והחבר המייסדK.K. Downing פרש מהלהקה בחודש אפריל 2011. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כולנו משתמשים לא מעט בביטוי "קלאסיקה" בהקשר לאלבומי מופת שהותירו חותם על עולם המוזיקה. האלבום "The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars" ששחרר David Bowie ב- 16 ליוני 1972, הוא ללא ספק אחד מאותן "קלאסיקות", שיישארו איתנו לנצח. למרות שמדור באוסף שירים שנכתב בתקופות שונות, זיגי סטארדאסט הוא למעשה אלבום קונספט, נטול בומבסטיות ומניירות השמורות לאופרות רוק או לז'אנר הרוק המתקדם, אשר העלילה בו מסתובבת סביב דמותו של Ziggy Stardust - חייזר אנדרוגיני וכוכב רוק שנשלח לכדור הארץ כשליח וכמטיף, בכדי להפיץ מסר של תקווה ולנסות לשכנע את האנושות לשנות את טיבה ההרסני. האלבום נפתח ב"פייד אין" עם תיפוף ה"אוף-ביט" האפאתי והמיואש של Mick Woodmansey, ואנחנו כבר נכנסים אל תוך סיפור העלילה עם "Five Years" ועם הבשורה המרה הנופלת על המין האנושי: העולם ייחרב בתוך 5 שנים, בשל היעדר משאבים טבעיים. בהמשך מתאר השיר את הטירוף שיאחוז בכדור הארץ לאחר החורבן, כאשר כלי המיתר המלווים את להקת "העכבישים ממאדים" הולכים ומתגברים יחד עם קולו הצווח מכאב של זיגי, שאט אט הולך וגווע "בפייד אאוט" יחד עם אותו תיפוף אפאתי ומיואש שהחל את השיר. בואי יספר בהמשך שהפייד אין ואאוט היו מכוונים בכדי להעביר מסר שהשיר מגיע משום מקום ומסתיים בכלום. השיר השני "Soul Love", מתעד את הגוונים השונים של האהבה באותו עולם עתידני-דיסוטופי ואת היחסים ביניהם. Stone Love – מתאר את האהבה לאלו שמתו ועזבו אותנו, כשהאבן משולה למצבה. New Love – האהבה הרומנטית בין ילד לילדה, גבר לאשה. Soul Love – האהבה במובן הדתי שלה, הכומר לאלוהיו. בדומה לשיר הקודם, גם השיר הזה מובל על-ידי כלי ההקשה של Woodmansey, עם פריטה אקוסטית ורכה של בואי, המסונכרנת עם המקצב האיטי במהלך הבתים. החשמלית המודגשת של רונסון כאילו מפריעה את השלווה במהלך הפזמון, אך מיד נכנעת לסולו הסקסופון של בואי מיד בסיומו, וחוזר חלילה, עד לסולו הגיטרה של Mick Ronson המלווה אותנו עד לסוף השיר. בשיר השלישי "Moonage Daydream" אנחנו סוף סוף מתוודעים לזיגי סטארדאסט, חייזר, משיח, סופרסטאר, המציע ישועה מהאסון הממשמש ובא, בדמות רוקנרול. הפתיחות האקוסטיות הענוגות של דייויד בואי משני השירים הקודמים, מתחלפות כאן עם הריף החשמלי והמנסר, של מיק רונסון ועם עבודת בס יפה של Trevor Bolder שמנגן כאן גם על חצוצרה. מיק רונסון שמעשיר לנו את הסאונד בנגינת הפסנתר שלו כאן, גם יהיה זה שייקח אותנו עד לסיומו של השיר, עם אחד מהסולואים החזקים שלו באלבום. ואם תשאלו את וודמנסי, בולדר ואת קן סקוט המפיק, השיר הזה הוא האהוב עליהם ביותר מתוך האלבום. כנראה גם על "איה הילד"שבחרו לבצע לו גירסת כיסוי. הרצועה הרביעית "Starman" הינה אחד השירים החזקים באלבום ויש אומרים שאחד המשפיעים ביותר בכל הרפרטואר של בואי. השיר מספר על ניסיונותיו של החייזר זיגי (סטארמן), לשגר באמצעות הרדיו מסר של תקווה ואהבה לנוער בכוכב הגווע. זוהי נקודת מפנה בעלילה, בה זיגי הופך מחייזר מטיף ומניפולטיבי ל"כוכב רוק" הזוי. העיבודים התזמורתיים של מיק רונסון בשיר הזה מדהימים וקטע הפסנתר הקצר של בואי במעבר לפזמון הוא לא פחות מגאוני. חדי האוזן בוודאי שמו לב להשפעות מהשיר “Over The Rainbow” מהסרט הקוסם מארץ עוץ, במהלך הפזמון. מה לא שמתם לב? נסו להחליף את קפיצת האוקטבה של בואי במילה "Starman" שבפזמון, עם זו של ג'ודי גרלנד במילה "Somewhere". צידו הראשון של הויניל מסתיים עם גרסת הכיסוי היחידה באלבום "It Ain’t Easy" של Ron Davies. הבחירה של בואי בשיר לא מקורי לאלבום קונספט אולי תמוהה, אבל השיר מתאים לאווירת האלבום וגם לסיפור העלילה והוא מספר בעצם את הקשיים והמאבקים של כוכב הרוק (זיגי). מעניין לציין שהקלידן האגדי Rick Wakeman (YES) מנגן בקטע הזה אך לא קיבל על כך קרדיט. צידו השני של הויניל נפתח עם "Lady Stardust" הנוגה והעצוב. ההעדרות הכמעט מלאה של הגיטרה והדומינטיות של הפסנתר מזכירה לנו בלדות בסגנון Elton John. מבחינת העלילה השיר מדלג בינו לבינה, בין ליידי סטארדסט לכוכב הרוק, כאילו כדי להוכיח להדגיש לנו שמדובר ביצור אנדרוגיני השייך לשני המינים או לאף אחד מהם. מהבלדה המלנכולית של ליידי סטארדאסט אנחנו עוברים למקצב המהיר ולפסנתר הרטרו של "Star", המדבר על החלום להיות סופרסטאר ולגרום לשינוי תוך שימוש בכח ההשפעה שלו ככוכב רוק. אנחנו מגבירים מקצב עם "Hang On to Yourself". מעין שילוב של רוקנרול שורשי, פאנק מוקדם, עם טוויסט של גלאם רוק, הכולל סלייד גיטאר מבריק של רונסון. השיר מספר על זיגי ש"נותן בראש" על הבמות עם העכבישים ממאדים, והוא מתחיל להוביל אותנו לקראת הסוף הקליימקסי של הסיפור. שיר הנושא "Ziggy Stardust" מגיע מיד לאחר מכן, ומספר על עליתו ונפילתו של זיגי סטארדסט. השיר בנוי על מעברי האקורדים הפשוטים אך לא פחות ממבריקים של מיק רונסון שהפכו את השיר הזה לנצחי. השיר זכה לגירסת כיסוי מדהימה של להקת "Bauhaus" בדיוק עשור לאחר מכן. הרבה ספקולציות והשערות סבבו סביב הדמות שעליה לכאורה נכתב השיר. היו הרבה שסברו שמדובר בג'ימי הנדריקס ("screwed down hairdo" ו- "He played it left hand"), אבל במילות השיר יש גם רמזים לכך שמדובר דווקא בבואי עצמו ("screwed up eyes" ו- "snow-white tan"). אין תשובה ברורה בעניין, אך כנראה מדובר בהומאז' לכל אותם כוכבים טרגיים שנסקו כמטאורים וצנחו כמו עופרת, בעולם המוזיקה. השיר "Suffragette City" הוצע על-ידי בואי בתחילה ללהקת "Mott the Hoople", אשר בחרה בחוכמה רבה דווקא את השיר "All the Young Dudes", שיעניק להם הצלחה רבה. מדובר בשיר בסגנון רוקנרול קלאסי המספר על הקשיים של כוכב הרוק. האלבום נסגר עם "Rock n’ Roll Suicide" - הנפילה של זיגי סטארדאסט שחייו ככוכב הרוק שחקו אותו לחלוטין. פתיחה רגועה ואקוסטית שהולכת ומתגברת עד לסיום הדרמטי בקליימקס של סולו גיטרה חשמלית וכלי מיתר. לסיכום, זיגי סטארדאסט הוא ללא ספק "קלאסיקה", "מאסטרפיס". אלבום קונספט אולטימטיבי, עם רצף שירים מבריק והפקה ללא רבב של קן סקוט ודייויד בואי. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

והיום הגיע תורו של Steve Walsh, זמר, קלידן, נגן כלי הקשה ויוצר משכמו ומעלה, שבין היתר היה שותף לעיצוב הסאונד והסגנון הכל-כך מיוחד של "Kansas". להלן כמה עובדות מעניינות עליו: (Photo: Metallus.it) 1. וולש נולד בסיינט לואיס מיזורי ב- 15 ליוני 1951 ואומץ עוד כשהיה תינוק. 2. בשנת 1972 הוא הצטרף להרכב "White Clover" שכלל בין היתר את הזמר והכנר Robby Steinhardt . 3. בתחילת 1973, הם גייסו את בגיטריסט והקלידן Kerry Livgren לאחר שלהקתו "Kansas" התפרקה. 4. באותה שנה הם כבר חתמו על חוזה הקלטות ואימצו את השם "Kansas". 5. אלבום הבכורה של הלהקה יצא לאור בשנת 1974 וכבר אז התגלה וולש כאחד מהכותבים העיקריים של הלהקה וגם כזמר העיקרי, כאשר הוא נוטל את ההובלה בששה מתוך שמונת שירי האלבום. (Photo: Fanart.tv) 6. מגמה זו התחזקה באלבומים הבאים "Song for America" ו- "Masque" משנת 1975, בו וולש שימש כזמר המוביל בכל שירי האלבום. 7. במהלך העבודה על אלבומה הרביעי של הלהקה "Leftoverture" משנת 1976, החל וולש לחוות מחסום כתיבה, מה שאילץ את Kerry Livgren להתאמץ יותר כדי להציא תחת ידו חומרים לאלבום. ואכן, Kerry Livgren המוכשר היה אחראי כמעט באופן בלעדי על הכתיבה, בסיועו של וולש בשלושה מתוך שמונת הקטעים באלבום. 8. למותר לציין שבשלב זה וולש הפך לזמר העיקרי בלהקה כהוא נוטל את ההובלה בין היתר ב"להיט" הפריצה של הלהקה "Carry On Wayward Son". 9. הלהקה המשיכה לרכב על גל ההצלחה באלבום "Point of Know Return" משנת 1977, אשר כלל בין היתר את "הלהיט" הכי גדול שלה, "Dust in the Wind". 10. בתקופה זו עלתה "קנזס" לגדולה עם מכירות של מליוני עותקים, בעיקר של שני האלבומים האחרונים שנמכרו ביותר מארבעה מיליון עותקים בארה"ב. 11. במהלך תקופה זו, הפכה "קנזס" אשר בתחילת הקריירה שלה חילקה בירות חינם לקהל שהגיע להופעותיה בכדי לשווק את עצמה, ללהקת הופעות מושחזת ומהודקת אשר מילאה את האולמות הגדולים ביותר בארה"ב, ביניהם ה"מדיסון סקוור גארדן" בניו יורק. 12. הלהקה תיעדה את התקופה המופתית הזאת באחד מאלבומי ההופעה הטובים של שנות ה-70 ובכלל - "Two for the Show"' שיצא בשנת 1978. אלבום חי כפול של הקלטות מהופעות שונות מסיבובי ההופעות של הלהקה' בשנים 1977 ו-1978. (Photo: Mark Farina Twitter) 13. בשנת 1978 השתתף וולש באלבום "Please Don't Touch" של Steve Hackett. 14. בשנת 1979 הוציאה הלהקה לאור את אלבומה השישי "Monolith" אשר כלל בין היתר את השיר "People of the South Wind", המתייחס לשבט האינדיאני "Kaw", שעל שמו נקראות המדינה והלהקה "Kansas". 15. בשנת 1980, הוציא וולש את אלבום הסולו הראשון שלו, "Schemer-Dreamer". באלבום התארחו חבריו ללהקה Kerry Livgren, Rich Williams ו- Phil Ehart, וכן הגיטריסט Steve Morse אשר בשנת 1985 הצטרף ל"קנזס" המחודשת. 16. וולש ישחרר במסגרת קריירת הסולו שלו עוד ארבעה אלבומי אולפן, האחרון "Black Butterfly" משנת 2017. 17. בשנת 1980 השתתף וולש באלבום "Seeds of Change", אלבום הסולו של חברו Kerry Livgren. 18. במהלך סיבוב ההופעות שתמך באלבום "Monolith", הפך Kerry Livgren לנוצרי שנולד מחדש, וזה בא לידי ביטוי במילים שלו באלבום "Audio-Visions" ששוחרר בשנת 1980 וכלל את הלהיט "Hold On". 19. בעקבות מחלוקות יצירתיות ואחרות שנבעו גם בשינוי שעבר על Kerry Livgren עזב וולש באוקטובר 1981 את הלהקה והקים את ההרכב "Streets". (Photo: Steve Walsh Rocks Facebook Page) 20. מי שהחליף את וולש בלהקה היה הזמר John Elefante אשר ציין כי וולש הוא הסיבה בגינה הוא רצה להיות זמר. 21. האלבום הראשון של "Streets" שנקרא "1st" יצא לאור בשנת 1983. וולש ישתתף בכתיבת כל שירי האלבום. 22. בשנת 1985 תשחרר הלהקה את אלבומה השני "Crimes in Mind" ואז תפורק על-ידי וולש. 23. בשנת 1986 חזר וולש ל"קנזס" ומאז היה חלק בלתי נפרד ממנה עד לפרישתו בשנת 2014. 24. בשנת 2015 תרם וולש את קולו כזמר באלבום "F4UR" של "Radioactive". 25. וולש השתתף ב- 12 אלבומי אולפן של "קנזס" מתוך ה- 16 ששוחררו עד כה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האמת, התלבטנו מאוד לגבי הריליס הזה ששוחרר ב- 15 ליוני 2021. מצד אחד, פיסת המוזיקה הראשונה מזה 9 שנים שמגיעה מחבר "Rush" לשעבר, הלהקה האהובה עלינו. מצד שני, זה אולי רק אנחנו, אבל בהתחלה קצת התאכזבנו. באמת שלא הצלחנו להבין מה אלכס היקר רוצה לומר דרך שני הקטעים "Kabul Blues/Spy House", ששוחררו להשמעה בשלב זה רק דרך האתר החדש והמרשים שהקים, ראו כאן. הבחירה לשחרר שני קטעים אינסטרומנטאליים שכל-כך רחוקים מהסגנון המוזיקלי שמאפיין את אלכס כבר חמישה עשורים, ועוד אחרי כמעט עשור של שתיקה, לא הייתה מובנת לנו כלל ועיקר. אפילו את "Victor" המוזר למדנו לקבל ולאהוב, אבל כאן, זה נשמע לנו בהתחלה כל-כך נטול השראה, כה מנותק מהשורשים של אלכס והחמור מכל, רחוק שנות אור מהיכולות המדהימות שלו כגיטריסט. האזנו לשני הקטעים הלוך ושוב ללא הפסקה ובסוף זה היכה בנו. דקה 1:34 בקטע "Spy House" הגיטרה של אלכס פשוט פילחה לנו את הלב ופתאום הבנו שכמו אחרי פציעה קשה שדורשת שיקום, אלכס מאותת לנו שהוא לומד ללכת מחדש. הוא לומד, הוא מתנסה והוא מתחמם לקראת הדבר הגדול הבא - אינשאללה "Lee-Lifeson Band" יחד עם Mike Portnoy. זו גם כנראה הסיבה שאלכס בחר לשחרר את שני הקטעים אך ורק באתר שלו וגם לא לצרף למיני פרויקט את חברו ושכנו הטוב Geddy Lee. שני הקטעים ששוחררו הינם אווירתיים, סוג של אמביאנט עם שטיחי קלידים בליווי קטעי קולות הרמוניים, משולבים במוזיקה אקספרימנטאלית ובלוז. לייפסון מציג את הצד הרגיש שלו עם ליקוקי הגיטרה הבלוזיים במיוחד בקטע "Kabul Blues". אל לייפסון מצטרפים כאן הבסיסט Andy Curran והמתופף David Quinton Steinberg, שניהם אומנים קנדיים עמיתים. Curran החל את הקריירה שלו בתחילת שנות ה -80 כחבר בלהקת ההארד-רוק "Coney Hatch" מטורונטו. הלהקה זכתה לחמם להקות גדולות כמו "Judas Priest", "Iron Maiden", "Cheap Trick" וכמובן "Rush". הוא אפילו היה מועמד יחד עם להקתו לפרס ג'ונו על אלבום הרוק / מטאל הטוב ביותר בשנת 1991, אך הפסיד ל- "Presto" של "Rush". שטיינברג לעומת זאת, ניגן עם כמה מחלוצי הפאנק של שנות ה -70, כולל "the Mods" ו- "the Dead Boys". מאזהוא פרש והוא משמש כעורך דין לענייני "בידור" ו"קניין רוחני", אשר Rush היא אחת מהלקוחות הידועות ביותר שלו. מוקדם יותר באותה שנה אמר לייפסון שהוא וחברו גדי לי עדיין רוצים ליצור מוזיקה ביחד. "אנחנו עדיין מדברים על זה, ואני בטוח שנעבוד ביחד", אמר Lifeson ל- Make Weird Music. "כמובן, עכשיו עם המגפה, זה קצת קשה אבל שנינו להוטים לחזור ונשוב לדבר הזה שעשינו מאז גיל 14 שאנחנו אוהבים לעשות. אנחנו עובדים ממש ממש טוב ביחד, אז נראה מה יקרה עם זה". בהמשך השיר "Kabul Blues" יצא לאור במסגרת האלבום "Envy Of None" משנת 2022. להאזנה: לחצו כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Bleach", של "Nirvana" יצא ב-15 ליוני 1989, להלן כמה עובדות מעניינות על אלבום הבכורה של הלהקה: 1. עלות הקלטת האלבום הייתה כ- 600 דולר בלבד. 2. למרות שחברת התקליטים "Sub-Pop" ביקשה מהלהקה רק EP הם קיימו חזרות במשך שלושה שבועות על שירים רבים ולבסוף היו מוכנים עם אלבום שלם שהוקלט ב- 30 שעות. 3. קורט קוביין טען שכתב את מילות כל השירים לאלבום בערב אחד. קשה להאמין ? הביטו לדוגמא על מילות השיר "School" שכולל 4 משפטים בלבד. 4. עטיפת האלבום צולמה על-ידי חברתו של קורט קוביין דאז Tracy Marander. 5. על עטיפת האלבום מופיע גיטריסט נוסף, Jason Everman, שגם קיבל קרדיט כאחד מהנגנים באלבום, למרות שלא ניגן באף אחד משירי האלבום. הוא גם שילם את הכסף עבור ההקלטות של האלבום. אוורמן ניגן אחר כך בס בלהקת "סאונדגארדן" לתקופה מאוד קצרה. (Photo: Iheartradio.ca) 6. יציאת האלבום התעכבה מספר חודשים מאחר ול"סאב פופ" לא היה כסף להפיץ את האלבום, רק אחרי שהצליחה לחסוך מספיק כסף לשיווק והפצה הוא שוחרר. 7. השיר "About a Girl" נכתב על אותה Tracy Marander, שגילתה זאת רק שנים לאחר מכן, עם פרסום הספר "Come as You Are: The Story of Nirvana". 8. השיר "Downer" הופיע שוב באלבום "Incesticide", כי קוביין חשב שהקהל לא מכיר אותו מספיק והוא ממש רצה שיקשיבו לו. מחשבה דומה הייתה לקוביין בקשר לשיר "About a Girl" שפתח את הופעת האנפלאגד של הלהקה. לא מאמינים ? הקשיבו למילותיו של קוביין בתחילת ההופעה: "זהו שיר מהאלבום הראשון שלנו, רוב האנשים לא מכירים אותו". 9. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום - "Love Buzz" - הינו שיר של להקת הפסיכדליה ההולנדית משנות השישים, "Shocking Blue". כן, ההיא מהשיר המפורסם "Venus". 10. השיר "Negative Creep" קיבל גירסת כיסוי של להקת "Velvet Revolver", ששחררה את הגירסה כבי-סייד של השיר "Slither". 11. השיר "Paper Cuts" הוא השיר היחידי של הלהקה בו מופיעה המילה "Nirvana". 12. השיר "Negative Creep" הוא היחידי של נירוונה מתוך אלבומי האולפן שלה שמסתיים בפייד אאוט. 13. קוביין סיפר שסאב פופ הפעילה עליו לחץ ליצור מוסיקה שהתאימה לסצנת הגראנג' שהלכה והתפתחה באותה תקופה. הוא ניסה לעמוד בציפיות כי ידע שאם יתאים את המוסיקה לבקשת הלייביל הוא יצליח ליצור מעגל מעריצים ללהקה. 14. שם האלבום היה אמור להיות "Too Many Humans" אבל קוביין שינה אותו ברגע האחרון אחרי שראה פוסטר נגד איידס שהציע למכורי הירואין לחטא את המחטים באקונומיקה (Bleach) לפני השימוש. 15. השיר "Big Long Now" שהופיע באלבום "Incesticide" הוקלט במקור עבור בליץ', אבל קוביין לא היה מעוניין בעוד שיר כבד ואיטי ולכן הוא לא נכנס לבסוף לאלבום. 16. מתופף להקת "Melvins" דייל קרובר מתופף בשלושה שירים מתוך האלבום. להאזנה לאלבום ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

זה אחד מאלבומי האנפלאגד האהובים עלינו, הוא שוחרר ב- 15 ליוני 1993 והוא חוגג היום יומהולדת. אז בואו נספר קצת על אלבום ה- "Unplugged" של Neil Young. לא רבים יודעים זאת, אבל האלבום "Unplugged" של ניל יאנג, כמעט ולא יצא לאור. בחודש דצמבר 1992 נמצא ניל יאנג כחודש לאחר צאת אלבומו המצליח "Harvest Moon". כשמאחוריו כבר 49 הופעות שהתקיימו במסגרת קידום אלבומו החדש, מתייצב ניל יאנג באולם אד סאליבן שבניו יורק בכדי להקליט מופע אקוסטי, כחלק מסדרת "Unplugged MTV". אבל הפעם משהו לא עבד שם, הדברים לא זרמו, היו שגיאות, טעויות, שירים הופסקו ונוגנו מחדש, ולקהל המצומצם שנכח במקום היה ברור שניל יאנג לחלוטין לא מרוצה מהתוצאה. בשלב מסוים ניל יאנג אפילו נטש את הבמה ועזב את אולם המופעים, כשהוא משוטט ברחובות מנהטן ומאחוריו אנשי צוות ההפקה ההמומים. ניל יאנג התרצה לבסוף וחזר לבצע שני שירים אחרונים לפני שסיים סופית את המופע. אין זה פלא שנוכח הנסיבות, סירב יאנג לאפשר לערוץ ה- MTV לשדר את המופע שהוקלט באותו היום. אך ניל יאנג הותיק והמנוסה, לא נתן לערב אחד להעיב על הקריירה המפוארת שלו. הוא לא רצה להיזכר בצורה הזאת, ולמען האמת זה באמת לא הגיע לאמן הדגול הזה. כחודשיים לאחר אותו מופע כושל, בתאריך 7/2/93, מגיע ניל יאנג לאולפני יוניברסל בלוס אנג'לס, עם להקת הליווי "Stray Gators" שעשתה איתו את האלבום המופתי "Harvest", בכדי להקליט מופע אנפלאגד נוסף, במסגרת סדרת ה- "MTV Unplugged". והפעם הדברים נראים קצת אחרת. להקת הליווי משתלבת עם יאנג כמו יד לכפפה. ההופעה זורמת וקולחת, גם בקטעים הפחות מוכרים ואפילו ברגעי הסולו של יאנג, כאשר הלהקה לא מלווה אותו. המופע נפתח עם "The Old Laughing Lady" – קטע מאלבום הבכורה שלו משנת 1969, בחירה אמיצה וקצת מוזרה לשיר פתיחה, בעיקר משום שמדובר בשיר פחות מוכר של יאנג. מיד לאחר מכן עובר יאנג לשיר "Mr. Soul" של להקת האם "Buffalo Springfield". יאנג מעניק לנו ביצוע שונה מהותית מגירסת המקור. יותר איטי, אקוסטי ובליווי מפוחית. הביצוע לשיר "World on a String" מאלבום המופת "Tonight's the Night", אולי איטי יותר, אבל עולה במובן מסוים על המקור, אולי בזכות התוספת של קטעי המפוחית שמוסיפים לו הרבה חן. השיר "Pochahontas" מהאלבום "Rust Never Sleeps" אולי אינו שונה בהרבה מהגירסא המקורית, אך שוב איטי באופן משמעותי מהביצוע המקורי (5:05 בגירסת האנפלאגד לעומת 3:24 בגירסת האלבום). השיר "Stringman" הוא אולי השיר הטוב ביותר באלבום, הרבה בזכות הפסנתר שמוסיף הרבה רגש לשיר, אך אולי גם בזכות העובדה שמדובר בשיר שלא שוחרר עד אז באף אחד מאלבומיו של יאנג. הקטע "Like a Hurricane" הינו ללא ספק אחת ההפתעות הגדולות של האלבום. הביצוע לא קרוב אפילו לגירסת המקור המלוכלכת והחשמלית מהאלבום "American Stars 'N Bars". ניל יאנג מנגן פה על סוג של עוגב כנסיה שממצליח להעיף את השיר הזה 200 שנה אחורה בזמן, אך עדיין לשמור על הרלוונטיות שלו. שבעה שירים לתוך האלבום ואנחנו נפגשים סוף סוף, לראשונה, ב"להיט" של יאנג מהאלבום "Harvest" - השיר "The Needle and the Damage Done". גם לאלבום המופתי משנת 1972 בחר יאנג לצרף דווקא גירסת לייב של השיר שהוקלטה בשנת 1971, כך שגירסת האנפלאגד מדויקת והמהוקצעת ככל שתהיה, אינה מפתיעה. השיר השמיני באלבום הוא עוד אחד מרגעי השיא של יאנג בקריירה המפוארת שלו. "Helpless" הלקוח מאלבום המופת "Déjà Vu" שיאנג הוציא יחד עם קרוסבי, סטילס ונאש בשנת 1970, מקבל פה תוספת מענגת של פסנתר, מפוחית והרמוניות קוליות שמכניסות לגירסא הזו הרבה רגש. כאן המקום לציין שהאלבום כולל 3 שירים מהאלבום ,"Harvest Moon" שיאנג שחרר 3 חודשים בלבד לפני הקלטת המופע. שיר הנושא, "Unknown Legend" ו- "From Hank to Hendrix", כולם בביצועים די קרובים לגירסת המקור, ככל הנראה מכוון שמדובר בשירים הכי חדשים בסט. הפתעה נוספת באלבום היא השיר "Transformer Man", שהופיע לראשונה באלבום "Trans" המסונתז והידוע לשמצה, אשר מקבל כאן סוף סוף גירסא שעושה עמו צדק וללא ספק עולה על המקור. משלימים את 14 רצועות האלבום "Look Out For My Love" מהאלבום "Comes a Time" ו- "Long May You Run" מאלבום הנושא את אותו השם של יאנג וחברו הטוב סטילס, שניהם בביצועים שאינם מחדשים כמעט דבר לעומת גרסאות המקור. אין ספק שהניסיון השני של יאנג היה מוצלח בהרבה מקודמו. הופעת האנפלאגד שודרה כחודש לאחר מכן כחלק מסדרת "Unplugged MTV" וזכתה לביקורות טובות. גם ניל יאנג היה מרוצה הפעם מהתוצאה, ולראיה, כשלושה חודשים בלבד לאחר ההופעה משחרר יאנג את האלבום "Unplugged", אשר מצטרף לרפרטואר האדיר של האמן הכל-כך מיוחד הזה. סיפורו של האלבום הזה מלמד אותנו שגם לאמנים הגדולים ביותר, דינוזאורים וותיקים ומנוסים ככל שיהיו, יש לפעמים רגעים בהם הדברים קצת פחות מסתדרים. מוסר ההשכל מהסיפור הזה הוא שאסור אף פעם לוותר. גם אם חלילה מעדת, לא נורא. אסוף את השברים, קום ונסה שוב, כי מרבית הסיכויים שבפעם זה ילך טוב יותר. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא זמר, הוא בסיסט, הוא קלידן הוא גיטריסט, הוא בעצם מולטי אינסטרומנטאליסט. הוא רוק, הוא פופ, הוא ג'אז, הוא בלוז, הוא גל חדש, הוא אפילו מזרחית, הוא מולטי ז'אנריסט. הוא פולני, ישראלי, הוא חילטר בלונדון, למד ועבד בארה"ב, תכלס הוא מולטי נשיונל. הוא מלחין, תמלילן, שחקן, נגן סשנים ומפיק אז הוא בעצם מולטי טאלנט. קוראים לו אלון אולארצ'יק הוא מולטי טסקינג והוא חוגג היום יומהולדת!!! אז בואו נספר 33 עובדות על "הילד" (הנצחי שמעולם לא) "מזדקן": תמונה: ירון כהן 1. הוא נולד ב- 15 ליוני 1950 בפולין בשם אלכסי אולארצ'יק, לאב יהודי ולאמא ממוצא פולני. 2. אביו המוזיקאי אדוארד אולארצ'יק היה מלחין ואלון צפה ולמד בזמן שהוא הלחין קטעי מוזיקה. 3. כבר בגיל צעיר החל ללמוד לנגן על פסנתר. 4. בעודו בן 7 עלה לארץ והתגורר בנתניה ולאחר מכן בבת ים. 5. בילדותו הקשיב למוזיקה קלאסית בהשפעת אביו, אך כשגדל הושפע בעיקר מ- ג׳ימי הנדריקס, ג׳וני ווינטר, אריק קלפטון, קצפת, רולינג סטונס, ביטלס, אבל גם אמני ג׳אז. 6. בגיל 12 החליט לעזוב את בית הספר ואת כל החברים ולעבור לבית ספר למוזיקה. בהמשך עבר ללמוד בפנימיה צבאית בחיפה, שם התאהב בגיטרה והחל ללמוד לנגן עליה. 7. הלהקה הראשונה שלו היתה "הצבר הדוקרני" יחד עם אלדד זיו. הלהקה ניגנה בעיקר קאברים של "החלונות הגבוהים". 8. את האלבום הראשון בחייו "Ella Fitzgerald in Hollywood" - קיבל מאביו בזמן לימודיו בפנימיה. 9. בשנת 1968 התגייס אולארצ'יק ללהקת הנחל, שם הכיר את דני סנדרסון (שגם ערך לו את האודישן), את מאיר פניגשטיין, את אפרים שמיר ואת גידי גוב. 10. כשהשתחרר בשנת 1971 המשיך לשתף פעולה עם דני סנדרסון בלהקת "השניצלים". בהמשך ניגן בלהקת הג'אז של אהרל'ה קמינסקי, "הפלטינה". 11. בשנת 1973 הקים אולארצ'יק יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל - דני סנדרסון, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר וגידי גוב, בשיתוף יוני רכטר ויצחק קלפטר, את את להקת "כוורת". 12. יחד עם דני סנדרסון נמנה אולארצ'יק עם הכותבים הראשיים של להקת "כוורת". בין היתר, השתתף בכתיבת השירים "המגפיים של ברוך", "נתתי לה חיי", "יו יה", "גוליית", "טנגו צפרדעים", "ילד מזדקן" ו"לו לו". 13. יחד עם הלהקה, אולארצ'יק יזכה בין היתר לייצג את ישראל בארווויזיון בשנת 1974 עם השיר "נתתי לה חיי". 14. באותה תקופה השתתף אולארצ'יק בהקלטות האלבומים "האהבה פנים רבות" ו- "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ב'" של אריק איינשטיין, באלבום "14 אוקטבות" של אבנר קנר ויוני רכטר ובאלבום הבכורה של גלי עטרי. 15. בשנת 1976 עזב את "כוורת" ובשנת 1978 עבר ללמוד ג'אז במכללת ברקלי שבבוסטון ארה"ב. לאחר סיום לימודיו עבר לניו יורק שם ניגן במגוון סיגנונות: "גל חדש" בלהקת "The Hooks", ג'אז עם ג'רום האריס, ג'אז-רוק בלהקת ZINC של אדי ג'ובסון. באותה תקופה ניגן במועדונים של ישראלים ונחשף למוזיקה מזרחית ולאומנים מזרחיים שהופיעו שם. 16. בשנת 1984 חזר אולארצ'יק לישראל לכבוד מופע האיחוד הראשון של "כוורת". לרגל המופע כתב והלחין את השיר "מאיר ואלון", המספר על שובו ושל המתופף מאיר פניגשטיין מארצות הברית. 17. בשנת 1985 שוחרר אלבום הסולו הראשון שלו "אולארצ'יק", אשר זכה להצלחה ומתוכו שוחררו מספר רב של להיטים. אלון ניגן שם על כמעט כל הכלים. אולארצ'יק לא חשב שהוא מסוגל בכלל לשיר בתורה ראויה, אבל יאיר ניצני שהיה אז מנהל ב"הד ארצי" שכנע אותו לעשות זאת. 18. את השירים "בא לשכונה בחור חדש" ו- "היא הולכת בדרכים" מתוכו, הוא הציע בתחילה לעופרה חזה אך היא לא הייתה מעוניינת. 19. בשנת 1987 שחרר את אלבומו השני - "שעשועי כאילו". גם באלבום זה שר וניגן אולארצ'יק בכל הכלים - גיטרות, קלידים, מכונת תופים וכלי הקשה. אולארצ'יק גם כתב את מרבית השירים, ביניהם "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי" ו- "כל הליל אני בגנך". 20. אולארצ'יק אפילו נגע במוזיקה קלאסית. בשנת 1994 הוא הלחין יצירה קלאסית לפסטיבל ישראל. את היצירה ניגן ביחד עם המוזיקאי אנדרה היידו וסימפונט רעננה. הקטע הראשון ביצירה הוקדש לפרנק זאפה, שמת זמן קצר לפני כן. 21. באותה שנה השתתף אולארצ'יק באלבום "רדיו בלה בלה" של להקת "החברים של נטאשה", בשיר "אני לא רוקד כשעצוב", אותו גם כתב יחד עם הלהקה. 22. אולארצ'יק הוא גם מפיק מבוקש, בין היתר הוא הפיק לאתי אנקרי את אלבומה הראשון והמצליח "רואה לך בעיניים", את אלבומה השני "קראת לי אסתר", בו עיבד את רוב השירים, ואת האלבום הראשון של להקת טיפקס "שביל קליפות הגרעינים" שם שר גם קולות רקע. 23. הוא גם הפיק לגידי גוב את אחד מאלבומיו המצליחים ביותר - "אין עוד יום", והלחין מספר שירים כמו "למה לבך כמו קרח" ו- "נערה במשקפיים", וגם ניגן בפסנתר, קלידים, בס וגיטרות ושר קולות רקע. 24. הוא כתב והקליט כמה ג'ינגלים, ביניהם תל אביב – עיר בלי הפסקה. 25. אולארצ'יק גם כתב מוזיקה לסרטים ומחזות, בין היתר הלחין את המוזיקה להצגה "ליזיסטרטה 2001" של ענת גוב, את המוזיקה לסרט "מיס אנטבה" בו השתתף ולסרט "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב". 26. אמרנו שאולארצ'יק גדל גם על ג'אז, אז בשנת 2011 יצא אלבומו "אולארצ'יק סטייל", בו עיבודי ג'אז לשיריו המוכרים. 27. השיר "בואי נגיד שאני שלך" אחד הלהיטים הגדולים של אלון אולארצ'יק, הוא משירי החופה הפופולריים ביותר בחתונות בישראל. 28. בשנת 2004 הוציא את השיר "בואי נתחבק", אותו הלחין למילותיה של חנה גולדברג במסגרת תוכנית הטלוויזיה 9 שעות ושיר בערוץ 24, בה האומן כותב ומקליט שיר בתוך 9 שעות. 29. לאולארצ'יק קריירת משחק לא מבוטלת, בין היתר הוא שיחק בסרט ״רסיסים״ לצד אתי אנקרי בסרט ״מיס אנטבה״ ובסדרות הטלויזיה הבורגנים ומגדלים באויר. 30. הוא שיתף פעולה עם זמרים מזרחיים רבים, ביניהם זוהר ארגוב, אבנר גדסי, בועז שרעבי, שימי תבורי ועוד. 31. הוא גם שיתף פעולה עם אמנים נוספים רבים כמו, שלמה יידוב, שם טוב לוי, יזהר אשדות, ג'יין בורדו, מיקיאגי, להקת שפתיים, דנה אינטרנשיונל ועוד. 32. בשנת 2017 זכה אולארצ'יק בפרס אקו"ם למפעל חיים ע"ש אהוד מנור. 33. במסגרת קריירת הסולו שלו שחרר אולארצ'יק עד היום 15 אלבומים, האחרון בשנת 2021. ועכשיו בואו להאזין לפלייליסט משיריו שערכנו במיוחד עבורכם: לחצו כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

זוכרים שכתבנו במספר סיקורים שיש אלבומים שיראת הכבוד כלפיהם גורמת לנו ללחוץ בחשש על המקלדת, אז גם הפעם זה קרה. למה? אתם שואלים, הרי לא מדובר ב- "Led Zeppelin", "Foo Fighters" ודומיהם, לא ולא כאן אנחנו מדברים על משהו מקומי, משהו ישראלי אבל... ברמה בינלאומית שאנחנו לפחות לא נתקלנו בה עד היום. זה לא שאין הרכבים ישראלים בעולם, בעבר ובהווה, שהגיעו רחוק אבל... במקרה הזה חווינו חיבור כל-כך חזק, וזה חי, ונושם, ובועט, וקורה בזמן אמת. בואו נגדיר פה בפעם הראשונה את המשולש הקדוש שמבחינתנו מגדיר גדולה של להקה. משולש שמורכב משלושה אלמנטים כדי להצליח בגדול (לעניות דעתנו). האחד, הוא יצירה והפקה מוסיקלית איכותית של אלבום האולפן, הן מבחינת הסאונד, הביצוע, הדינמיקה, המלודיה... בקיצור כל החבילה. השני, הוא ההופעה, הופעה חיה שצריכה להרים את הקהל באוויר ולספק לו חוויה שהיא שדרוג משמעותי מהאלבום. ביצוע האלבום באופן מדויק ומושלם לא בהכרח מספק את הדרישה בהופעה, ולהקות גדולות מצליחות להתעלות על האלבום ולהביא ערך מוסף, משהו יותר מיוחד ועוצמתי בהופעה. השלישי והאחרון, הוא מבחן ה-"Unplugged", מבחן המלך הערום. הלהקה צריכה לרגש, להדהים ולעמוד איתנה גם כשמקלפים ממנה את כל הדיסטורשנים, המגברים והאפקטים, גם כאשר היא חשופה כביום היוולדה. למה אנחנו מעלים זאת דווקא עכשיו, כי "Walkways" עמדה במבחן המשולש. היא עברה בהצלחה יתרה, אפילו בהצטיינות, את שלושת האלמנטים וזה משהו שלא נתקלים בו לעיתים קרובות בארצנו הקטנטונת. הצלחה יתרה זה בלשון המעטה, הם פרצו את הגבולות וקבעו רף חדש בכל מה שקשור לשלושת האלמנטים, וכשתשמעו מה הם עשו ואיך עם עשו זאת אתם בכלל תעופו האוויר. (Photo: Aviv Shiloh) לאחר יציאת אלבום הבכורה שלהם "Safe In Sound" שיצא ב-2013 נראה היה ש- "Walkways" עובדים קשה בהופעות ברחבי הארץ ובעולם. לא סתם בעולם, אלא בפסטיבלים גדולים כמו "Wacken Open Air" ו- "ARTmania". הם אפילו היו מופע פותח ללהקת המטאל השוודית "In Flames" (שזה לכשעצמו דבר עצום!!). הרבה גבות הורמו בעקבות הצרוף שלהם כמופע פותח אך הם התחלפו מהר מאוד בלסתות שמוטות נוכח מה שהקהל ראה ושמע על הבמה. בנוסף לסיבוב העולמי, הלהקה הייתה מופע פתיחה להופעת של "Avenged Sevenfold" ו-"Disturbed" בארץ (לשמחתנו היינו נוכחים בשתיהן). אך האירוע המשמעותי ואבן הדרך הגדולה במסלול ההתפתחות שלה התרחש ב- 12 לאפריל 2019, היום בו (על פי התקשורת) חתמה הלהקה על חוזה עם הלייבל הבינלאומי, הגדול והמפורסם "Nuclear Blast". חברה שתחת ידה חתומות להקות ענקיות כמו: Anthrax", "Biohazard", "Accept", "Behemoth", "Fear Factory", "Exodus", "Opeth", "Slayer", "In Flames ועוד רבים וגדולים אחרים. אנחנו ללא ספק מאמינים שלולא הקורונה "Walkways" היו היום בסיבוב עולמי, מפוצצים מועדונים ואולמות ברחבי העולם כשהם משאירים אחריהם שובל של מעריצים מכורים. לאחר סיבוב ההופעות חברי הלהקה, רן ירושלמי (שירה), בר כספי (גיטרות), יוני מנר (גיטרות), אביחי לוי (בס) ופריאל חורש (תופים), נכנסים לאולפן ומקליטים את האלבום השני שלהם "Bleed Out, Heal Out". אלבום שמכופף את הז'אנרים המוכרים לנו מעולם המטאל, לא מוגדר על פי קווים, ללא גבולות גיזרה וללא הגדרות. אלבום שנוצר מהקרביים של כל אחד מחברי הלהקה, מהמציאות שאותה הוא חווה בעיניים שלו ומהעוצמה שיש לו בגוף. רוב המילים באלבום נכתבו ע"י רן אך שותפים בכתיבה כל חברי הלהקה, כולם הביאו חוויות אישיות ורגשות חזקים למוסיקה ולטקסטים המספרים את הסיפורים המוכרים של ההתמודדות עם הדחפים הטבעיים של המוח האנושי, ושמירה על מודעות ונפש מבוקרת. האלבום עובר דרך שישה פרקים. הפרק הראשון מתחיל בשברון לב ואכזבה עמוקה, הוא נפתח עם שירתו המלטפת של רן כשמיד נכנסים בר ויוני המטורפים והעוצמתיים עם הריפים הקטלניים שלהם בשיר "Till the End". כבר בשיר הזה אנחנו מקבלים את ה-DNA הכל-כך מובהק של הלהקה, הריפים הכבדים המסונכרנים עם חטיבת הקצב העוצמתית של אביחי ופריאל, הדינמיקה של העליות, הירידות, השבירות וקולו של רן שמשתולל, עולה, יורד, שואג ומלטף. משם אנחנו עוברים ל- "Hell Born Shove - Impossible" עם הביט המפלצתי של פריאל המסונכרן להפליא עם הבס של אביחי, איזה גיוון מטורף ועוד לא הגענו לשיר השלישי. הפזמון כל-כך ממכר שכבר בהאזנה השנייה אתה רוצה לצרוח את המילים במלוא הגרון, ושהשכנים יקפצו... אין לכם מושג (אלא אם כן הייתם בהופעה) מה קורה בקטע השקט בשיר בו רן אוסף את השברים ואז עולה ומתפוצץ לשמיים כמו פטריה של פצצה אטומית. אנחנו עוברים להימנון של האלבום "Despair - For Heaven's Sake", אל תגידו לנו שזה מזכיר לכם את "Bring Me The Horizon" כי אנחנו יודעים וזה לא ממש מעניין אותנו. בדרך כלל השיר הזה הוא חלק מההדרן של הלהקה, הואיל ולאחר מכן לא נשאר שום דבר מכל לוקיישן בו הלהקה מופיעה. איזו יופי של הפקה, איזה שילוב מדהים של הגיטרות עם התופים והשירה, איזו דינמיקה מטורפת. חברי הלהקה סיפרו שאת הקליפ הזה (היחיד למיטב ידיעתנו) הם צילמו בקייב, אוקריאנה בעזרת חברת הפקות חיצונית. הפרק השני נכנס למאבק בדחף לנקום ולתת לצד החשוך יותר להשתלט, הוא נפתח עם השיר האדיר והמפלצתי "Half the Man I Am". רן שואג שהוא אולי מפלצת אבל "אתה" חצי מהאדם שהוא, אז מה זה אומר עליך בעצם?? יש פה ריפים שנוצרו בחלל החיצון, עברו עיבוד אנושי ונחתו על הגיטרות של בר ויוני. אתם כבר מרגישים את ה-DNA? עד כמה שהשירים שונים אחד מהשני, מרגישים את הסאונד הכל-כך מיוחד של הלהקה. נעבור ל- "Trumpet Call", תנשפו בחצוצרות כי הנקמה מתחילה. הלהקה סיפרה שזו הדרך שלהם לפרוק את האגרסיות, הם יוצרים כדרך להתמודד עם הרגשות שלהם, כי לאף אחד אין תרוץ או לגיטמציה לתת לאגו שלו להשתולל. בסוף השיר הדמות מחליטה לא לנקום אלא לשרוד ולקום לתחייה מחדש, אז תשאגו עם רן "Thrive, Survive, Revive". הסיום של השיר מעביר אותנו בצורה חלקה לפרק הבא, הפרק השלישי, פרק השחרור מהשלשלאות ומעומס הטראומה. השיר "Levitate" הוא מעין סצנה שמעבירה בך צמרמורות ומאפשרת לך להזדהות עם הדמות. שיר הנושא של האלבום "Bleed Out, Heal Out" עוד פצצה מימנית, קטלנית וחודרת בונקרים. איזה יופי של מלודיה, אתה שר חזק עם רן רק כדי לשחרר הכל החוצה, חזק עכשיו כולם ביחד: "Throw away those broken past days, future worries Bleed out, heal out and let go Yeah let it all go!" זה היה פרק קצר ממנו אנחנו עוברים לפרק הרביעי, לשלב שבו הכנסת מישהו חדש לחיים שלך, שלב האהבה מחדש. השיר "You Found Me" שונה לגמרי ממה ששמענו עד עכשיו, מעיין בלדת רוק שמציגה צד אחר של הלהקה. צד רך שלא מגיע רק בשירה של רן אלא גם בגיטרות, בבס ובתופים שמתנקזים באופן מושלם כמו נהר ששוטף את כל הזוהמה שאספנו מהפרקים הקודמים, איזו אהבה מצאה אותנו!! ואתם חייבים לצפות בקליפ של השיר הזה כי אם המילים המרגשות לא גרמו לכם להבין על מי ועל מה הוא נכתב, אז הקליפ כבר יספר לכם הכל... ממשיכים עם הכיוון ומורידים עוד הילוך עם "Unbearable Days", אחד השירים היפיפיים באלבום, כמה נוגה, כמה מלטף וכמה ענוג. תקשיבו לצלילים, להפקה, איזה מעבר חד ממה ששמענו בתחילת האלבום. בהופעה רן מתיישב על כסא בר ומשנה את מצב הצבירה שלו מאחוז טירוף למגיש רגיש וסנטימנטלי. בהופעה שהתקיימה ב-2019 הוא הקדיש את השיר לחברה קרובה של הלהקה שנפטרה מסרטן, צמרמורות שטפו את ה"בארבי". קטע המעבר "Enough" חותם את הפרק הנוכחי, עם טקסט קודר שלוקח אותנו לנבכי הרגשות והמחשבות הקשות. זהו גם קטע שמשמש את הלהקה בפתיחת ההופעה לפני העלייה לבמה. עוברים לפרק החמישי שהוא התבוננות על העולם החיצון: החרדה מדרכינו כבני אדם (מלחמות, זיהום סביבתי והתעללות בבעלי חיים) ורצון עז לתקן ולהתפתח כאחד, שלם ומושלם, זעקת הדור של קריאה לשינוי, ומיד. הוא נפתח עם "Humane Beings" שקורא לשנות את ההרגלים ואת הדרכים שלנו, להיות יותר טובים ויותר חכמים עם הצורה בה אנחנו מתנהלים על כדור הארץ. השילוב של המקהלה מכניס פה אלמנט עוצמתי ורוחני שמעניק לשיר ממד נוסף, שוב אנחנו נחזור על זה, שימו לב לדינמיקה איזה יופי של יצירה. תקשיבו לרן ותחזרו אחריו: "Our tongues are sharper, sharper than knives Our guns are harmless compared to our lies The sounds of earth got louder with signs Our hounds are puppies compared to our minds" השיר "Care - In This Together" מתחיל עם הסאונד המוכר של הגיטרות וגם כאן רן מתפתל, עולה ויורד, נשבר ונכנס שוב. "אנחנו בדבר הזה ביחד" צועק רן! לסיום האלבום אנחנו עוברים לפרק השישי של התכנסות עקב ההלם מהעולם שבחוץ, אנחנו מוצפים שוב באכזבה גדולה ובמעין ייאוש מהמצב הנוכחי, אך עם הרצון העמוק והבלתי פוסק לתקן ולהתעלות מעל התוהו ובוהו. שוב הלהקה מטילה פצצה חסרת רחמים תחת השם המטעה "Thank You" שנותן הרגשה שהולך לבוא פה משהו רגוע לסיום. אחריו אנחנו מגיעים לסיום האלבום עם השיר "Bone Depp": מעין סיכום של הדמות הראשית, מה שהיא עברה והצלקות שהמאבק השאיר בה. אנחנו ללא ספק מזדהים עם הדמות, אך עלינו נשארו "צלקות" חיוביות מהאלבום הזה, הוא בעט בנו, שרט אותנו, פירק אותנו והטעין אותנו מחדש באנרגיה מטורפת. (Photo: Yodan Abadi) חברי הלהקה סיפרו שהם משתדלים לעשות הכל בעצמם, אנחנו מאוד מבינים אותם לאור ההכנסות שיש ללהקות ישראליות בעולם הרוק, שלא לדבר על המטאל, בארץ הקודש. הם מעצבים בעצמם את הפוסטרים, החולצות, האלבומים, אביחי הוא צלם והוא מצלם את הקליפים והסטילס של הלהקה (הוא גם מנהל סיבוב ההופעות). בר עורך את הקליפים, אבל הדבר החשוב והמדהים ביותר הוא שהלהקה הפיקה בעצמה את כל האלבום. יוני ופריאל ביצעו את ההפקה של הסאונד, פריאל גם ביצע את המיקס ורק המאסטרינג בוצע ע"י חברה חיצונית בשם "Systematic Productions". עוד סיפרו חברי הלהקה שמה שמאפשר להם את היצירה המגוונת הוא שכל אחד מושפע מלהקות אחרות וכשהם עובדים יחד, כל אחד מביא את ההשפעות שלו לשיר והם מאפשרים לכל אחד להכניס את הצד שלו. זה הופך את העבודה לקשה ומורכבת יותר אך השילוב והדינמיקה בין חברי הלהקה הוא מה שיוצר את המבנה והסאונד הכל-כך מגוון וייחודי שלהם. הם סיפרו שהם מושפעים מלהקות כמו: "Korn", "Slipknot", "Opeth", "Karnivool", "Radiohead" ועוד רבות ומגוונות. באלבום הזה הם היו יותר בטוחים בעצמם לאפשר לגיוון הזה לבוא לידי ביטוי ביחס לאלבום הקודם. עכשיו אתם מוזמנים להאזין לאלבום ולהחליט אם כל מה שכתבנו לעיל הוא רגשני מדי או אמת לאמיתה. להאזנה ב- Spotify, Apple Music. אההה... ויש לנו חוב קטן מתחילת הסיקור שיוכיח לכם שהלהקה צלחה את המבחן המשולש בענק!!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi

האיש והפלצט King Diamond חוגג היום יומהולדת ויש לנו כמה עובדות מעניינות לספר לכם על אחד מהמוזיקאים המשפיעים בז'אנר ה- Black Metal וה- Gothic Metal. (Photo: Eddietrunk.com) 1. הוא נולד בקופנהאגן, דנמרק ב- 14 ליוני 1956 בשם Kim Bendix Petersen. 2. דיאמונד הושפע מהאומנים Arthur Brown, David Byron, Alice Cooper, Ronnie James Dio, Ian Gillan, Ozzy Osbourne ו- Robert Plant. 3. הוא ציין ששני האלבומים הראשונים שרכש היו "Fireball" של דיפ פרפל ו- "Master of Reality" של בלאק סאבאת'. 4. בשנת 1974 הקים את להקתו הראשונה "Brainstorm" שנגנה מוזיקה בסגנון הארד רוק ומטאל. 5. בהמשך היה דיאמונד חבר בלהקת "Black Rose" שם החל לפתח את הדמות המעין שטנית ואת הפרסונה התיאטרלית האפלה. 6. משם עבר דיאמונד ללהקת הפאנק-מטאל "Brats" שם פגם שאת הגיטריסט Hank Shermann. הלהקה שחררה שני אלבומים. 7. בהמשך השניים פגשו את הגיטריסט Michael Denner אשר הזמין אותם ללהקתו - "Danger Zone", בה היה חבר גם הבסיסט Timi Hansen. הרביעיה הזאת היוותה את הגרעין של להקת "Mercyful Fate" אשר הוקמה בשנת 1981. (Photo: Wallpaper.mob.org) 8. דיאמונד ידוע אומנם במנעד הקולי האדיר שלו, אבל הוא גם מנגן בקלידים וגיטרה במהלך ההקלטות, כאשר על הבמה הוא מעדיף להתרכז אך ורק בשירה. 9. מרסיפול פיית' היתה שייכת לגל הראשון של להקות שהגדירו את סגנון ה- Black Metal כמו "Venom" ו- "Bathory". 10. כבר מראשית ימיה הייתה ללהקה השפעה דירה על להקות כמו "Metallica" ו- "Slayer". חברי להקת "Metallica" היו מעריצים של הלהקה ובילו בחברתם לא מעט במהלך הקלטת האלבום "Ride The Lightning". 11. בשנת 1982 שחררה הלהקה EP בשם "Mercyful Fate". דיאמונד היה שותף לכתיבת ארבעת השירים ב- EP. 12. בשנת 1983 שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Melissa". כבר באלבום זה החל להירקם במוחו הקדחתני של דיאמונד הרעיון של אלבומי קונספט שיכללו סיפורי אימה, כאשר דמותה של מליסה הייתה מכשפה שנשרפה בעודה בחיים, כפי שמופיע על עטיפת ה- EP הראשון של הלהקה. 13. בשנת 2017 דירג מגזין הרולינג סטון את האלבום במקום ה- 17 ברשימת 100 אלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים. 14. בשנת 1984 שחרר הלהקה את אלבומה המצוין "Don't Break the Oath". זה אחד מהאלבומים המשפיעים והמוכרים בסצינת הבלאק מטאל, שילוב בין הבי מטאל שורשי עם מוטיבים פרוגרסיבים ונושאי כתיבה אפלים. 15. האלבום הזה העניק ללהקה הצלחה רבה ולמעשה היווה אלבום פריצה לארה"ב שם הופיעה הלהקה במשך חודשיים. 16. במהלך סיבוב ההופעות בארה"ב החלו חברי הלהקה לדון בהמשך עתידה של הלהקה. הגיטריסט Hank Shermann ביקש למשוך את הלהקה לכיוון מסחרי יותר, בעוד ש- King Diamond רצה להמשיך באותו קו ואפילו להקצין אותו לכיוון מוזיקה יותר מורכבת. 17. התוצאה היתה שבאפריל 1985 הלהקה מתפרקת בשיא הצלחתה ומותירה את עולם המטאל בתדהמה. 18. לאחר הפירוק King Diamond לוקח איתו מההרכב הקודם את הגיטריסט Michael Denner ואת הבסיסט Timi Hansen, ומצרף להרכב החדש שני נגנים חדשים, המתופף Mikkey Dee (שבהמשך יצטרף ל- "Motörhead") והגיטריסט Andy LaRocque. 19. הוא מקים את ההרכב הקרוי על שם הבמה שלו - "King Diamond" ומיד מתחיל לעבוד על חומרים לאלבום החדש, כאשר בינתיים הלהקה משחררת בחג המולד של שנת 1985 את הסינגל "No Presents for Christmas". 20. בשנת 1986 משחררת הלהקה את אלבומה הראשון - "Fatal Portrait". דיאמונד כתב את כל שירי האלבום באופן בלעדי, למעט שלושה קטעים שנכתבו בשיתוף עם הגיטריסט Michael Denner. הוא רקח סיפור קונספט "קריפי", החולש על יותר ממחצית מרצועות האלבום. 21. האלבום "Fatal Portrait" היווה יריית פתיחה מצוינת לקריירת סולו מפוארת של "King Diamond". הסגנון האפל והקריפי של האלבום ילך ויתפתח לאלבומי קונספט מלאים שיש בהם את כל המרכיבים שישודרגו וישוכללו באלבומים הבאים כמו "Abigail" ו- "Them". (Photo: Fanart.tv) 22. במסגרת ההרכב "King Diamond" שחרר דיאמונד 12 אלבומי אולפן 2 מיני אלבומים ושלושה אלבומי הופעה, כאשר בשנת 2021 צפוי לצאת האלבום "The Institute". 23. בשנת 1993 התאחד דיאמונד עם חבריו Hank Shermann, Michael Denner ו- Timi Hansen ולהקת "Mercyful Fate" משחררת את האלבום "In the Shadows" אשר כלל הופעת אורח של Lars Ulrich. 24. בהמשך תשחרר הלהקה עוד 4 אלבומי אולפן, האחרון "9" משנת 1999. 25. בשנת 2019 פורסם שהלהקה מתאחדת לסיבובי הופעות והגיטריסט Hank Shermann אפילו ציין שהלהקה הקליטה 7 שירים חדשים. ב-2 ביוני 2022, "Mercyful Fate" ביצעו את ההופעה החיה הראשונה שלהם מאז 1999. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

הוא נחשב לאחד הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של ה"הבלוז הבריטי", לצד Eric Clapton, Jeff Beck ו- Peter Green. להלן עובדות מעניינות על Rory Gallagher: (Photo: Image: Mark Sullivan) 1. הוא נולד ב- 2 למרץ 1948 ב- Ballyshannon שבאירלנד. שמו המלא William Rory Gallagher. 2. רורי גדל בבית מוזיקלי. אביו ניגן באקורדיון בלהקה מקומית ואימו הייתה זמרת ושחקנית תיאטרון. 3. בגיל 9 קיבל מהוריו את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו, עליה למד לנגן לבד. 4. בגיל 12 כבר זכה בתחרות כישרונות צעירים. הוא השתמש בכספי הזכייה כדי לקנות את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו. 5.את הגיטרה המזוהה איתו "Fender Stratocaster Sunburst 1961" (מספר סידורי 64351) הוא רכש רק 3 שנים מאוחר יותר. 6. את הלהקה הראשונה שלו הוא הקים כשהיה בן 13 בלבד. 7. גלאגר היה נשאר ער כל הלילה כדי להקשיב למוזיקה ברדיו, כשבתחילה משכה אותו מוזיקת הסקיפל ולאחר מכן פולק ובלוז. 8. ההשפעות המוזיקליות המוקדמות שלו כללו את Muddy Waters, Woody Gutherie ו- Lead Belly. 9. בשנת 1966, גלאגר הקים את להקת "Taste", פאוור טריו שניגנה בעיקר בלוז-רוק ורית'ם אנד בלוז. 10. בשנים 1969-1970 הלהקה הוציאה שני אלבומי אולפן ושני אלבומי הופעה עד שהתפרקה. 11. בשיאה הופיעה הלהקה בפסטיבל "Isle of Wight" משנת 1970 וחלקה גם במה אחת עם "Cream" בהופעת הפרידה שלהם ברויאל אלברט הול. 12. מיד לאחר פסטיבל Woodstock בשנת 1969 נשאל Jimi Hendrix "איך זה להיות נגן הגיטרה הטוב בעולם?" הנדריקס השיב: "אני לא יודע, תשאלו את רורי גלאגר". 13. רורי גלאגר הוא מולטי אינסטרומנטאליסט במלוא מובן המילה. מעבר לשירה וגיטרה הוא מנגן גם על בס, מנדולינה, סקסופון, סיטאר, מפוחית, בנג'ו, דולצימר, דוברו ועוד. 14. בשנת 1971 שחרר גלאגר את אלבום הסולו הראשון שלו שנקרא על שמו. 15. באותה שנה הוא נבחר לזמר השנה במגזין "מלודי מייקר", כשהוא עוקף אפילו את Eric Clapton. 16. בשנת 1974, עזב Mick Taylor את הרולינג סטונס ורורי גלאגר בילה איתם כמה ימים ברוטרדם כמחליף פוטנציאלי. 17. במהלך קריירת הסולו שלו שחרר רורי 11 אלבומי אולפן. 18. האלבומים הללו נמכרו ביותר מ- 30 מיליון עותקים ברחבי העולם. 19. מחוץ לבמה, גלאגר תואר כביישן. על הבמה, הוא היה אחד האמנים ה"מחשמלים" ביותר שניגנו אי פעם בפנדר סטרטוקאסטר עם הופעות של יותר משלוש שעות, ערב אחר ערב. 20. רורי גלאגר מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים. 21. גלאגר עבר השתלת כבד בשנת 1995, אך הלך לעולמו מסיבוכים שלה ב- 14 ליוני 1995 בלונדון, אנגליה והוא בן 47 בלבד. 22. רורי גלאגר דורג במקום ה-42 ברשימת 50 הגיטריסטים המובילים בכל הזמנים של "גיבסון". 23. הוא דורג במקום ה-57 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים של מגזין ה"רולינג סטון". 24. בשנת 2015 ייצרה פנדר את דגם ה- "Rory Gallagher Signature Stratocaster" לזכרו. 25. רשימת המוזיקאים שהושפעו ממנו ארוכה ומגוונת, והיא כוללת, בין היתר, את: The Edge, Slash, Johnny Marr, Janick Gers, James Dean Bradfield, Glenn Tipton, Vivian Campbell ,Gary Moore, Joe Bonamassa ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!