ב- 27 במרץ 1984, "Scorpions" הוציאו את אלבום האולפן התשיעי שלהם "Love at First Sting". האלבום "Love at First Sting" מייצג את הרגע שבו "Scorpions" התפוצצו ברמה עולמית, עם אלבום מטורף שכלל, בין היתר, 3 מתוך הלהיטים הכי גדולים שלהם ומכירות של מעל 3 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד. בהמשך להתרחבות המלודית של " Lovedrive " ולהתקפה המשוננת של "Blackout", הלהקה הגיעה לסאונד ולסגנון המושלם שהיה גם קליט וגם מותאם לאצטדיונים. עם זאת, תהליך ההקלטה היה רחוק מלהיות פשוט. במהלך 1983, הלהקה נכנסה לזמן קצר לתקופה של חוסר יציבות, כאשר Francis Buchholz ו- Herman Rarebell נעדרו זמנית מההרכב ואילצו את הלהקה לחפש אחר נגנים חלופיים. סשנים מוקדמים לאלבום שנערכו בסטוקהולם כללו את חברי להקת "Rainbow" לשעבר Jimmy Bain בבס ו- Bobby Rondinelli בתופים, כאשר גם הבסיסט Neil Murray עובר בשלב מסוים דרך ההרכב. ההקלטות המוקדמות הללו נזנחו בסופו של דבר. לאחר סיבוב הופעות קצר בארצות הברית, "Scorpions" התכנסו מחדש וחזרו לאולפן של המפיק Dieter Dierks, כשהם משחזרים את ההרכב הקלאסי ומקליטים מחדש את תפקידי הבס והתופים שהוקלטו בסשנים המוקדמים. באותו זמן, Klaus Meine יצא מאחת התקופות הבלתי ודאיות ביותר בקריירה שלו. במהלך ההקלטות של "Blackout", הוא איבד את קולו עד לרמה שבה אפילו היה לו קשה לדבר. מספר רופאים המליצו לו לוותר לחלוטין על השירה, אך הוא סירב לקבל את הגורל הזה. לאחר שני ניתוחים במיתרי הקול, הוא שיקם בהדרגה את קולו, וחזר בדיוק בזמן לסשנים שעיצבו את "Love at First Sting". האלבום נפתח בפיצוץ עם "Bad Boys Running Wild" . צלילי הגיטרות בשניות הראשונות נשמעים כמו מפל של מתכת נוזלית, ואז הכול מתפוצץ עם הריף הקליט של Rudolf Schenker , שמניע את השיר עם סגנון נגינה הדוק על גיטרת הקצב. התיפוף של Herman Rarebell ננעל על גרוב יציב, בעוד ש- Matthias Jabs מוסיף דיוק מלודי בעבודת הליד המדהימה שלו. השירה של Klaus Meine מעולה כתמיד, אך משקפת את האתגרים הפיזיים שעבר עד לפני תחילת ההקלטות. ההצהרה המגדירה את האלבום ואולי את הלהקה כולה מגיעה עם "Rock You Like a Hurricane והריף הפשוט מטורף, שללא ספק נכנס לרשימת הריפים הגדולים ביותר בהבי מטאל. Hermann Rarebell כתב את השיר יחד עם Klaus Meine בהשראת בחורה שאיתה היה לו מפגש חד-פעמי. המבנה של השיר בונה את המתח אט אט לפני שהוא מתפרץ לאחד הפזמונים המזוהים ביותר ברוק הכבד. האופן שבו Meine מגיש את השירה מאזן בין אגרסיביות למלודיה, ומציג את הלהקה בשיא הביטחון שלה. המעבר אל "Coming Home"  חושף צד דינמי יותר של הלהקה, כשהשיר מתפתח בהדרגה מפתיחה מאופקת להתפרצות מלודית מרחפת. אפשר ממש לשמוע מה עבר על מיתרי הקול של Klaus Meine דרך הצרידות הקלה בקולו בתחילת השיר. שינוי נוסף בגוון מופיע עם "I'm Leaving You" , שבו הלהקה נוטה לכיוון גרובי יותר. השיר מביא איתו תחושה משוחררת יותר לעומת הרגעים ההמנוניים יותר של האלבום, עם מלודיה מטורפת בשירה שנשמרת לכל אורך השיר. המומנטום הזה ממשיך עם "The Same Thrill" , ללא ספק השיר המהיר ביותר באלבום, ששומר על האנרגיה הגבוהה באמצעות ריפים הדוקים. הצד השני של התקליט נפתח עם "Big City Nights" , שמבטא את ההתרגשות של החיים של להקה בדרכים, עם פזמון קליט וידידותי לרדיו. השיר יצא כסינגל השלישי מתוך האלבום, וסולו הגיטרה בו מבוצע על-ידי Rudolf Schenker . מיד אחריו מגיע "As Soon as the Good Times Roll" , עם ריף מרווח ו"נושם" שמותיר הרבה מקום לגיטרת הבס כדי לבלוט. לעומתו, "Crossfire"  עם הקצב המארשי, מציג גוון כבד ורציני יותר שמשקף את מתיחות המלחמה הקרה, באמצעות נגינה שנשענת על קצב התופים ומילים אפלות יותר. הליבה הרגשית של האלבום נשענת על "Still Loving You" , שבו איפוק והדרגתיות מגדירים את מבנה השיר. זה כנראה אחד השירים הגדולים והמצליחים ביותר של הלהקה, אשר תרם לפריצה הגדולה שלה. פשוט בית ספר לכתיבה וביצוע של בלדת רוק. הביצוע של Klaus Meine מקבל עומק נוסף לאור המאבקים הבריאותיים שעבר זמן קצר קודם לכן, בעוד שהלהקה תומכת בעוצמה הזו דרך התפתחות הדרגתית ומדויקת שנבנית לקראת שיא אורגזמי ועוצמתי. אין שום צל של ספק, האלבום "Love at First Sting" עומד כנקודת הפריצה המכרעת בקריירה של "Scorpions". זהו האלבום שבו הדיוק הטכני שלהם, האינסטינקטים המלודיים ויכולת הכתיבה מתכנסים לכדי זהות מגובשת לחלוטין. דווקא מתוך חוסר ודאות לגבי ההרכב ומכשולים אישיים, הלהקה הציגה יצירה ממוקדת ועוצמתית שממשיכה להגדיר הן את המורשת שלה והן את התקופה שבה היא נוצרה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "PRESIDENT"  מוציאה סינגל חדש בשם "Mercy". השיר מגיע כחודש אחרי "Angel Wings" והוא הסינגל השני של הלהקה לשנת 2026. לפי סולן ההרכב The President, השיר עוסק בקשר ההיסטורי בין דת לבין קונפליקט ואובדן, ובניסיון להבין איך אמונה יכולה גם לאחד וגם לפלג. החברים ממשיכים לבסס את הסאונד הכבד והדרמטי שלהם, בזמן שהם נמצאים בעיצומו של סיבוב הופעות בצפון אמריקה לצד "Bad Omens" ו-"Beartooth". המוזיקאי Paul McCartney  מכריז על אלבום חדש בשם "The Boys of Dungeon Lane". כן שמעתם נכון!!! האלבום, שצפוי לצאת ביוני לקראת יום הולדתו ה-84, מתואר כאחד הפרויקטים האישיים ביותר שלו, עם שירים שמתמקדים בזיכרונות מילדותו בליברפול שלאחר המלחמה. הסינגל הראשון "Days We Left Behind" כבר הושמע בבכורה ב-BBC Radio Merseyside, ומהווה טעימה מהכיוון הנוסטלגי של האלבום, שכולל גם סיפורים על הוריו ורגעים מוקדמים עם John Lennon ו-George Harrison עוד לפני ימי "The Beatles". פול ממשיך להוכיח שגם אחרי עשורים של יצירה, הוא לא מפסיק להוציא מוזיקה חדשה ולחקור את העבר האישי שלו דרך שירים. להקת "breakkaway"  משחררת סינגל חדש בשם "Portrait Set On Fire". זהו השיר הראשון של ההרכב מאז החתימה ללייבל "Epitaph Records" של Brett Gurewitz, צעד שמסמן קפיצה משמעותית עבור הלהקה לקראת 2026. "breakkaway", קולקטיב שכולל את Jessica Li, Case Fadell, Romain Dammann, Jorge Gonzalez Diez Gutierrez, Toji Kimura ו-Ethan Chan, ממשיכים לבנות הייפ סביבם כאחד השמות המסקרנים בסצנת האלטרנטיב מטאל. להקת "KNIFE BRIDE"  משחררת סינגל חדש בשם "crucify" ומכריזה על EP חדש בשם "sorry about the plague". השיר ייכלל ב-EP שצפוי לצאת בחודש הבא, והוא מציג צד אישי וחשוף יותר של הלהקה. הסולנית Mollie Clack תיארה את "crucify" כשיחה פנימית נוקבת עם עצמה, שמתמקדת בהתמודדות עם טעויות עבר ובהרס עצמי. אחד הציטוטים הבולטים בשיר אף כולל מחווה ל-"Paramore" דרך אזכור של "Misery Business". להקת "Ice Nine Kills"  משחררת סינגל חדש בשם "Hell Or High Slaughter (Grave Diggler: Pt. 2)". השיר נכתב עבור סרט האימה-קומדיה "Ready Or Not 2: Here I Come" ומבוצע תחת הרכב פיקטיבי בשם "Grave Diggler", עם סאונד שמושפע ישירות מגלם רוק של שנות ה-80. מאחורי הקונספט עומדת בדיחה מתמשכת של הלהקה, לפיה חברי "Ice Nine Kills" הם כביכול הבנים של חברי "Grave Diggler", כשסולן הלהקה Spencer Charnas אף קישר את הפרויקט לסיפור אישי על היחסים עם אביו. להקת " Judas Priest " משתפת פעולה עם William Shatner בפרויקט המטאל החדש שלו.שאטנר שחוגג 95, עובד על אלבום מטאל חדש שיכלול גרסאות כיסוי לשירים של "Black Sabbath", "Iron Maiden" ו- "Judas Priest" לצד חומרים מקוריים עם מוזיקאים מהסצנה. אחד הרגעים המרכזיים בפרויקט הוא גרסה מחודשת לשיר "You've Got Another Thing Comin'", בה מתארח סולן הלהקה Rob Halford ומשלב שירה עוצמתית עם קטעי spoken-word של שאטנר. האלבום מופק דרך Cleopatra Records וצפוי לכלול שיתופי פעולה נוספים, כשהקו המוביל הוא פרשנות חדשה לקלאסיקות מטאל יחד עם חומרים מקוריים. במקביל, Shatner כבר לוקח חלק בפרויקט "Nuclear Messiah" של Chris Poland עם השיר "Prophet of Fall-out", שצפוי לצאת כסינגל לקראת האלבום "Black Flame" בסוף אפריל. המוזיקאית Alissa White-Gluz  מציגה הרכב חדש בשם "Blue Medusa" ומשחררת סינגל בכורה בשם "Checkmate". לאחר שנים כסולנית "Arch Enemy"י , Alissa White-Gluz פותחת פרק חדש עם "Blue Medusa", ומסמנת כיוון מוזיקלי נוסף... הפרויקט החדש כולל גם את הגיטריסטיות Alyssa Day ו-Dani Sophia, כשהשיר הראשון מתואר על ידי Alissa כיצירה קתרטית במיוחד, שנכתבה מתוך זרימה טבעית וחיבור מיידי בין המילים, הלחנים והמקצבים. לדבריה, "Checkmate" כולל את אחד הטקסטים הכבדים ביותר שכתבה עד היום, למרות שמבחינה מוזיקלית הוא דווקא מהחומרים היותר נגישים של ההרכב, כשבהמשך צפוי להגיע חומר אפל וכבד יותר. עם הבטחה לעוד מוזיקה כבדה ואינטנסיבית בקרוב. להקת "ANKOR"  משחררת סינגל חדש בשם "DANZO" בשיתוף Mah, סולן "SiM". השיר מלווה בקליפ רשמי ומהווה שיתוף פעולה בינלאומי ראשון בין הלהקה הספרדית-בריטית לבין אחת הדמויות הבולטות בסצנת הרוק היפנית. י"DANZO" מציג חיבור בין הסגנון של "ANKOR" לבין הגישה של "SiM", כשהוא מצטרף לרצף סינגלים שהלהקה משחררת בתקופה האחרונה כחלק מפעילות שוטפת ללא הכרזה על אלבום מלא בשלב זה. המוזיקאית MAPHRA  מגיעה למקום הראשון במצעד עם קאבר ל-"Doomed" של "Bring Me The Horizon". הקאבר הוויראלי, שצבר מעל 9.8 מיליון צפיות ביוטיוב מאז ינואר, נכנס למקום הראשון במצעד ה-Hot Hard Rock Songs של Billboard, כשהוא עוקף אמנים כמו "Motionless In White", "Sleep Token", "Bad Omens" ושיתוף הפעולה של "A Day To Remember" עם "Bilmuri". יMAPHRA סיפרה שהשיר מסמל עבורה פתיחות אישית וחיבור עמוק למוזיקה, אחרי התמודדות עם תקופות קשות, והוסיפה שהיא מתכננת להמשיך ליצור מוזיקה מקורית בעתיד הקרוב. ההצלחה של הקאבר ממקמת את MAPHRA כאחת הפריצות המסקרנות בזירת הרוק והמטאל ברשת. נכון, המוח שלנו כבר נהיה פירה והמציאות היומיומית שלנו איבדה את השפיות שלה אבל הנה משהו שיעשה לכם הרגשה טובה, אם חשבתם שראיתם (או שמעתם) הכל... תחשבו שוב... שיתוף פעולה מפתיע והזוי בין "Nickelback" ל Megan Thee Stallion נולד לטובת קמפיין חדש של "Cheetos". השניים משתתפים בקליפ הומוריסטי שמכריז על חזרתו של הטעם Flamin’ Hot Dill Pickle, עם שיר פרסומי בשם "Pickle’s Back", משחק מילים על שמה של "Nickelback". עכשיו ברצינות... להקת "Nickelback"  משחררת שיר חדש בשם "Bones For The Crows". השיר יצא בליווי ויזואלייזר רשמי והוא חלק מהחומרים החדשים של הלהקה לשנת 2026, לאחר תקופה של פעילות שכללה שיתופי פעולה ופרויקטים שונים. המוזיקאי John Lennon  חוזר למסך הגדול עם סרט הופעה חדש בשם "Power to the People: John & Yoko/Plastic Ono Band". הפרויקט מתעד את הופעות ה-One To One שנערכו בשנת 1972 ב-"Madison Square Garden" בניו יורק, ונחשבות להופעות המלאות היחידות של Lennon לאחר פירוק "The Beatles" ב-1970. הסרט כולל ביצועים לשירים כמו "Imagine", "Come Together" ו-"Instant Karma", כשכל החומרים עברו שחזור דיגיטלי ומיקס מחודש בהפקת בנו Sean Ono Lennon. הסרט צפוי לעלות להקרנות מוגבלות בארה"ב בסוף אפריל, ובהמשך להגיע להפצה בינלאומית דרך סינמטקים וערוצי דוקו. להקת "Don Broco"  מוציאה היום אלבום חדש בשם "Nightmare Tripping". זהו האלבום החמישי של הלהקה והראשון מאז "Amazing Things" מ-2021. לפי הביקורות הראשונות, האלבום ממשיך את הקו האקלקטי של הלהקה עם שילוב בין רוק אלטרנטיבי, אלקטרוניקה והשפעות פופ, לצד גישה ניסיונית יותר בהפקה. בין היתר, האלבום כולל את הסינגל "Nightmare" עם שיתוף הפעולה של Chad Kroeger ו-Ryan Peake מ-"Nickelback", ומציג גישה נועזת יותר מבחינת סאונד וכתיבה. להאזנה ב: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 26 למרץ, 1996 "Stone Temple Pilots" הוציאו את אלבומם השלישי "Tiny Music... Songs from the Vatican Gift Shop". בתקופה בה "Tiny Music... Songs from the Vatican Gift Shop" הגיע למדפי חנויות התקליטים בשנת 1996, "Stone Temple Pilots" כבר ביססו את מקומם בתולדות הרוק עם אלבומי המופת " Core " משנת 1992 ו- " Purple " משנת 1994. אבל במקום לכת על בטוח ולייצר אלבום בתחום איזור הנוחות שישחזר את ההצלחות הקודמות, "Stone Temple Pilots" ביצעו פנייה חדה שמאלה, והביאו לקהל אלבום שהיה מנוגד לכל הציפיות, אך באותה מידה גם "פיצוץ יצירתי". אם " Core " היה כבד וספוג בגראנג' ו- " Purple " שפע מלודיה מאוזנת עם עוצמה, אז "Tiny Music" דחף את "STP" לטריטוריה חדשה, תוך שהוא ממזג סגנונות כמו גלאם, פסיכדליה, ג'אז, קאנטרי ורוק אלטרנטיבי. לא רק זה, אלא שהזמר Scott Weiland מאמץ בחלק גדול של שירי האלבום גישה ווקאלית בטונים גבוהים ורזים יותר, בהשוואה לטונים העמוקים יותר של שני האלבומים הקודמים. ואם בכך לא די, אז הלהקה מרחיבה כאן את קשת הכלים שלה ומשלבת כלי נגינה כמו אורגן, ויברפון וחצוצרה, מה שמקצין עוד יותר את התחושה האקלקטית של האלבום. כבר מקטע הפתיחה " Press Play " ברור למאזין שזה אלבום מסוג אחר. זה קטע אינסטרומנטלי אווירתי וגרובי שמרמז על הבאות. בהמשך האלבום נתוודע לקולו של Scott Weiland , שעובר לעתים קרובות דרך אפקטים שונים, שוחה את דרכו דרך שכבות של גיטרות, ג'אנליות ועתירות ריברב של Dean DeLeo , בעוד שחטיבת הקצב של Robert DeLeo ו- Eric Kretz יוצרת גרובים יותר Fאנקיים וג'אזיים מבעבר. הסינגל המוביל של האלבום, " Big Bang Baby ", משאיר את הגראנג' מאחור לטובת גראז'-רוק עטוף במקצב מחיאות כף, עם פזמון קליט ומלודי להפליא. " Trippin' on a Hole in a Paper Heart " מחזיר כמה מהרגעים הכבדים יותר של הלהקה, אבל שומר על אווירה פסיכדלית. " Lady Picture Show " הוא אולי הקריצה הכי ישירה של האלבום לרוק הקלאסי, עם מלודיות בסגנון "ביטלס" ועיבוד שופע. " Art School Girl " מפלרטט במקצב בוסה נובה במהלך הבתים, והקטע האינסטרומנטלי " Daisy " מתכתב עם סגנון קאנטרי-מערבי. ואם חשבתם שהגיוון המוזיקלי הספיק לכם, אז, " And So I Know " ו- " Adhesive " מציגים את הצד הג'אזי והאוונגרדי של "STP". אבל שלא תטעו, מתחת לאקלקטיות הסגנונית והמגוונת של האלבום, הסתתרה להקה סוערת. המאבקים המתמשכים של ווילנד בהתמכרות הטילו צל כבד על העתיד של "STP", וההתמודדויות האישיות שלו גרמו לכך שהלהקה נאלצה לוותר על סיבוב הופעות מלא כדי לתמוך באלבום. בנוסף, המעריצים הוותיקים של הלהקה לא עיכלו בתחילה את הגיוון המוזיקלי ואת הרצון של הלהקה להתפתח לכיוונים חדשים. כתוצאה מכך, למרות שהאלבום זכה לשבחים על השאפתנות של "STP" והניסיון להמציא את עצמה מחדש, האלבום לא זכה לאותה הצלחה מסחרית כמו קודמיו. עם זאת, עם הזמן, זכה "Tiny Music" להכרה כאחד האלבומים הנועזים והמוערכים ביותר של הלהקה. האלבום "Tiny Music... Songs from the Vatican Gift Shop" הוא אלבום נועז, מגוון ומורכב לעיכול. ניתן לשמוע ממנו את קולה של להקה שדוחפת את הגבולות שלה לקצה נגד הציפיות, מאמצת סיכונים ויוצרת משהו מאוד ייחודי תוך כדי התהליך. למרות שהביקורות היו מעורבות עם שחרורו, המורשת של "Tiny Music" כרגע מכונן בקריירה של "STP" רק התחזקה בחלוף השנים. אם "Core" ו-"Purple" מיצבו את "STP" כאקט רוק מהשורה הראשונה של שנות ה-90, "Tiny Music" הוכיח שהם מוכנים להתפתח מעבר לעידן הגראנג' למשהו הרבה יותר אקלקטי, ייחודי ומתמשך. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת 2... ההמלצה השנייה שלנו להיום, היא האלבום "Still Got the Blues", אלבום הסולו השמיני של הגיטריסט האגדי Gary Moore ששוחרר ב- 26 למרץ 1990. האלבום הזה כולל שינוי מהותי בסגנון של Gary Moore ומעבר מסגנון ההארד רוק שאפיין אותו באלבומי הסולו הקודמים, לסגנון הבלוז-רוק. מור חוזר כאן לשורשים שעיצבו אותו מוזיקלית. הוא גדל על Albert King, על "John Mayall's Bluesbreakers" ועל Peter Green האגדי המוכר לנו מהגלגול הראשון של "Fleetwood Mac", והוא שב כאן למקורות הללו, תוך שהוא משלב את הבלוז הבסיסי והשורשי יחד עם הצליל העבה והמחוספס שהוא מביא מההארד רוק, לשם יצירת תערובת מדהימה של הטוב מבין שני הסגנונות, ממש "הארד-בלוז". האלבום הזה אחראי לא מעט להחייאת סגנון הבלוז והבאתו למיינסטרים, אבל לא רק. הוא הפיח רוח חדשה ורעננה בקריירה המדשדשת של גארי מור והעלה את הפופולאריות שלו למימדי ענק. האלבום מורכב מחומרים שגארי מור כתב בעצמו כמו שיר הפתיחה " Moving On " ושיר הנושא " Still Got the Blues ", וכן קלאסיקות בלוז כמו " Oh Pretty Woman ", " Walking By Myself " ועוד. מור זוכה לשתף כאן פעולה עם גיבורי הילדות שלו ואפילו לנהל עימם דו-שיח גיטרות כמו זה עם Albert King בשיר " Oh Pretty Woman " ועם Albert Collins בשיר " Too Tired ". בנוסף יש באלבום שיתוף פעולה מעניין עם George Harrison שכתב, הלחין, שר ומנגן בגיטרה בשיר " That Kind of Woman ". גרי מור מתגלה כאן כנגן בלוז מבריק שמסוגל לתרגם את הסולואים הכבדים והריפים העוצמתיים שלו מההארד רוק ולהכניס אותם לפורמט של הבלוז מסורתי, תוך שהוא יוצר בדרך "בלוז-רוק" אדיר ומקורי. למרות שלכאורה מדובר כאן בסגנון מאוד ספציפי, האלבום הזה עדיין מאוד מגוון. יש בו את הבלוזים הקצביים והמרוממים עם המקצבים האופטימיים כמו " Moving On " ו- " Too Tired " ויש כאן את הבלוזים המלנכוליים, המלטפים והממיסים כמו " Still Got the Blues (For You) " ו- " Midnight Blues ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ביום 26 למרץ 2021 שוחרר האלבום "Smith/Kotzen", אלבום הבכורה של הפרויקט החדש "Smith/Kotzen". מדובר בשיתוף פעולה בין Adrian Smith גיטריסט "Iron Maiden" ובין הגיטריסט Richie Kotzen, הידוע בין היתר מעבודתו עם "Poison", "Mr. Big" ו- "The Winery Dogs". השניים הקליטו כמה שירים באיי הודו המערבית בפברואר 2020, אז גם החלו הרמזים על שיתוף הפעולה שנרקם בין השניים. קוצן העיד שהוא וסמית' מגיעים מרקע של בלוז-רוק ורוק קלאסי והם מצאו את המכנה המשותף של שניהם שם. האלבום הזה מציג את ההשפעות והשורשים של שני הגיטריסטים המחוננים, אבל עם צליל עכשווי ומעודכן. החברות של ריצ'י ואדריאן החלה לפני שנים ממש במקרה, ובשלב מסוים אשתו של Adrian Smith הציעה להם לכתוב שירים יחד. הכימיה בין השניים הייתה כה ברורה והעניין התפתח מהר מאוד לאלבום מלא, שנכתב באופן שיתופי. ריצ'י ואדריאן חולקים באלבום את השירה, ומעבר לתפקידי הגיטרה הם חולקים גם את תפקידי גיטרת הבס לאורך כל האלבום. המתופף הישראלי טל ברגמן, חברו הוותיק של ריצ'י מנגן בתופים בשירים " You Don't Know Me ", " I Wanna Stay " ו- " 'Til Tomorrow ", כשריצ'י בכבודו ובעצמו מנגן בחמישה שירים נוספים. בשיר " Solar Fire " מגיע אורח מיוחד מאוד: Nicko McBrain שמתיישב מאחורי התופים ומסייע לחברו אדריאן משכבר הימים. את הסנונית הראשונה מתוך האלבום קיבלנו עוד בחודש דצמבר 2020. הרצועה הראשונה “ Taking My Chances ”, התקבלה בהתרגשות אצל המעריצים של שני הגיטריסטים והוכיחה שבהחלט יש למה לצפות. ב- 23 לפברואר 2021 הופתענו לקבל חיה אחרת לגמרי, בדמות השיר " Scars ", קטע בלוז כבד שנשמע לנו כמו שילוב של Stevie Ray Vaughan ו- Joe Bonamassa . ב- 10 למרץ 2021 שוחרר כבר הסינגל השלישי " Running ", קטע רוק-פופ קצבי וקליט, ואז זה כבר היה ברור. האלבום הזה כנראה הולך להיות עשיר ומגוון מבחינת הסגנון. ואכן, ל- “ Some People ” יש קטע קצת Fאנקי, “ Glory Road ” מגיש לנו את הבלוז המיושן בניחוח קליט וחדש, “ Solar Fire ” מנצל היטב את יכולותיו של Nicko McBrain , מעלה את המקצב ומקשיח אותו קצת עם הארד רוק וינטאג', “ You Don’t Know Me ” גורם לנו ללחוץ על הקלאצ' ולהוריד הילוך עד לקרב הסולואים בסיום, " I Wanna Stay " הוא שיר עם גוון "פופ" מיוחד ו- " ‘Til Tomorrow " מסיים את האלבום בצורה אפית. למרות הגיוון הלכאורי בין שירי האלבום, ניתן לומר כי בכל זאת קיים חוט מקשר בין כולם, ואלו שורשי ה"בלוז" שמצויים שם תמיד ברקע. רשימת השירים: Taking My Chances Running Scars Some People Glory Road Solar Fire You Don’t Know Me I Wanna Stay ‘Til Tomorrow להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והיום האלבום "Moonmadness", אלבום האולפן הרביעי של להקת "Camel" ששוחרר ב- 26 למרץ 1976. זה ללא ספק מאסטרפיס שהשפיע על הרכבים רבים ואשר אפילו Mike Akerfeldt מלהקת "Opeth" הגדיר אותו בשנת 2004 כאלבום ששינה את חייו. זה האלבום האחרון עם ההרכב הקלאסי של "Camel"' אשר כלל את Andrew Latimer, Peter Bardens, Doug Ferguson ו- Andy Ward. לקראת האלבום הבא תערוך הלהקה שינוי בהרכב ובסאונד כשתחליף את הבסיסט Doug Ferguson ב- Richard Sinclair שהגיע מלהקת "Caravan" והסקסופוניסט Mel Collins מלהקת "King Crimson". הלהקה מגיעה לאלבום הזה לאחר ההצלחה המטאורית של אלבום הקונספט האינסטרומנטאלי "The Snow Goose" ומרגישה שכל הלחץ נמצא עליה. הציפיות ממנה היו מאוד גבוהות אחרי מאסטרפיס כמו היצירה "אווז השלג" והלהקה חששה מאוד שלא תוכל לספק את הסחורה. חברי הלהקה היו בטוחים שאין סיכוי שיצליחו להתעלות על משהו גדול כל-כך כמו "The Snow Goose", אך בסופו של דבר הם הצליחו, ובגדול! בניגוד לאלבום הקודם לא מדובר כאן באלבום קונספט ואפילו אין כאן נושא ספציפי שעובר כחוט השני בין שירי האלבום. בלחץ חברת התקליטים האלבום הזה כולל שירה שמבוצעת על-ידי כל חברי הלהקה (טוב אצל Andy Ward מדובר רק בדיקלום בקטע האינסטרומנטאלי " Arsitillus "). החברים החליטו שכל אחד מהם יביא שיר שישקף את האופי האישי שלו. באופן זה, כל השירים החל מהשיר הרביעי באלבום מייצג חבר אחר בלהקה. השיר שחותם את הצד הראשון של הויניל - " Spirit of the Water " משקף את הקלידן Peter Bardens ואף מושר על-ידו. השיר " Another Night " ייצג את הבסיסט Doug Ferguson, הקטע " Air Born " את Andrew Latimer ו- " Lunar Sea " את המתופף Andy Ward. האלבום "Moonmadness" נחשב לקלאסיקה ברוק המתקדם, עם אווירה רכה ושלווה ביחס לשני האלבומים הראשונים של הלהקה, ועם לחנים מלודיים, קליטים ונגישים. החל מקטע הפתיחה האינסטרומנטאלי " Arsitillus " שמכניס אותנו לאווירה ועד לצליל הרוח המשתוללת בסיום היצירה המדהימה " Lunar Sea ", אין פה אפילו תו אחד מיותר. האלבום דורג במקום ה- 58 ברשימת 100 אלבומי הפרוג הגדולים בכל הזמנים של מגזין 'Prog'. בשנת 2018 זכינו לראות את האלבום הזה מנוגן מתחילתו ועד סופו בהופעות הלהקה כאן באמפי שוני ישראל. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 26 למרץ, 1997, הוציאו "Whitesnake" את אלבומם התשיעי ביפן (ובהמשך ב- 26 למאי באירופה) "Restless Heart" in Japan. באמצע שנות ה-90, "Whitesnake" כבר נראתה שונה מאוד מההרכב הבלוזי ש- David Coverdale הקים בסוף שנות ה-70, אבל גם מהמכונה כובשת האצטדיונים של " 1987 ". לאחר השיא המסחרי והדעיכה שבאו בעקבות "Slip of the Tongue", התרחק David Coverdale מהמסגרת של הלהקה, ותכנן בתחילה את "Restless Heart" כאלבום סולו שלו. שיתוף הפעולה הקצר עם Jimmy Page בפרויקט " Coverdale/Page " משנת 1993 היה סטייה יצירתית זמנית, ולאחר סיומה הוא חזר ליצור קשר עם הגיטריסט Adrian Vandenberg. ניסיונות כתיבה מוקדמים ביניהם לא הובילו לשום מקום, בשל הבדלים סגנוניים, אך החיבור המחודש הזה הפך לבסיס של "Restless Heart". למרות שתוכנן בתחילה כאלבום סולו, לחץ מצד חברת התקליטים הוביל לכך שהאלבום יצא תחת השם "David Coverdale & Whitesnake", ומיקם אותו כפרק מעבר שמגשר בין הזהות המוכרת של הלהקה לבין גישה יותר אישית וממוקדת בכתיבה. תהליך ההקלטה משקף את האופי ההיברידי הזה. האלבום נבנה בעיקר סביב קוברדייל והגיטריסט אדריאן ואנדנברג. מאז " 1987 " זהו האלבום הראשון שבו Adrian Vandenberg מנגן לאורך אלבום מלא של "Whitesnake", לאחר שב- "Slip of the Tongue" תפקידי הגיטרות בוצעו ברובם על ידי Steve Vai . בשיתוף של המתופף Denny Carmassi והבסיסט Guy Pratt, האלבום מאמץ הפקה מלוטשת בסגנון סוף שנות ה-90, שנמנעת במכוון מהבומבסטיות של האלבומים הקודמים. התוצאה היא סאונד רגוע יותר ובעל השפעות בלוז בולטות יותר משני האלבומים הקודמים של הלהקה. בהשוואה ל -"Slip of the Tongue", הצליל כאן מרוסן ומלודי יותר, עם דגש על אווירה וגרוב. הגיטרות כאן יותר תומכות מאשר שולטות, ונותנות מקום לניואנסים הווקאליים ולעומק הכתיבה הלירי. השינוי הזה בולט מיד בפתיחה עם " Restless Heart ", שבו גרוב רגוע מחליף את הסטייל והעוצמה של סוף שנות ה- 80. המילים משקפות את העייפות של קוברדייל בתקופת "Slip of the Tongue", כשהוא נשחק מהניסיון לעמוד בציפיות של אחרים. הלהיט "Too Many Tears"  ניצב כאחד הרגעים המכוננים של האלבום. הוא נבנה בהדרגה ומתמקד בהגשה מאוד אישית ומרגשת על-פני גרנדיוזיות. השיר נולד במקור בסשני הכתיבה המוקדמים עם ואנדנברג בתחילת שנות ה- 90 כקטע מושפע מסול, והוא עובד כאן מחדש לבלדה בלוזית שמדגישה רגש ודינמיקה מאופקת. השיר "Crying"  מביא איתו תחושת בלוז-רוק שזכתה להשוואות ל- "Led Zeppelin", ומשלב בין האנרגיה המוכרת של "Whitesnake" לבין סאונד מעודן יותר. "Stay with Me (Baby)"  הוא קאבר, שבוצע במקור על ידי Lorraine Ellison, וכאן הוא נוטה לחלוטין לכיוון הסול, עם דגש על רגש על פני עוצמה. הביצוע מחזק את החיבור העמוק של קוברדייל לבלוז הקלאסי ול- R&B, שמלווים את האלבום כולו. "Can't Go On"  ממשיך את הקו המלודי והמרוסן של האלבום, עם דגש על מלודיה, זרימה ואווירה ופחות על ריפים דומיננטיים. שירים כמו "Woman Trouble Blues"  ו- "Take Me Back Again"  נושאים גם משקל היסטורי, שכן הם מבוססים על רעיונות שפותחו במקור עבור פרויקט ההמשך של Coverdale-Page, שלא יצא בסופו של דבר לפועל. הם מעגנים את האלבום עמוק יותר בטריטוריה בלוזית, תוך שמירה על הפקה מלוטשת ועכשווית. הדינמיקה בין נגינת הגיטרה של ואנדנברג לבין השירה של קוברדייל לאורך האלבום, שמה דגש על אווירה, ומתרחקת מהבומבסטיות שאפיינה את שנות השיא של הלהקה. אפילו השיר הקצבי יותר "You're So Fine"  מלודי יותר כולל קולות רקע כמעט "גוספלים" ולא ממש חוזר להתקפה המתפרצת שאפיינה את הלהקה בעבר. בשנת 2021 זכה "Restless Heart" להוצאה מחודשת מקיפה שכללה גרסאות מחודשות ומעובדות מחדש לצד דמואים, קטעים שלא פורסמו וחומרי ארכיון. המהדורה המעודכנת כללה תוספות חדשות של הגיטריסט Joel Hoekstra והקלידן Derek Sherinian, כמו גם של Christopher Collier שהיה אחראי על הרמיקסים והוסיף גם כלי הקשה וקולות רקע, ובכך הציע פרשנות מודרנית לחזון המקורי של האלבום. בתוך הקטלוג הרחב של "ווייטסנייק", "Restless Heart" ניצב כאלבום שמגדיר מחדש יותר מאשר ממשיך. הוא מסיר את הגרנדיוזיות שפנתה לאיצטדיונים ומתמקד יותר בכתיבה, בגוון הצליל ובהגשה הרגשית. למרות שהוא אולי לא יספק את המעריצים שציפו לעוצמה של האלבומים הקודמים, הוא מציע אמירה אישית ומדויקת יותר שמשקפת את ההתפתחות של קוברדייל בתקופה בה עבר שינוי משמעותי. להאזנה: Spotify  | Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 26 למרץ, 1976, "Thin Lizzy" הוציאה את אלבומה השישי "Jailbreak". עד אמצע שנות השבעים, "Thin Lizzy" כבר ביססה לעצמה מוניטין כלהקה עם שאפתנות וזהות ברורה, אך היה זה "Jailbreak" שגיבש לכדי שלמות את כל מה שהם כוונו אליו. בהמשך לנטייה הניסיונית יותר של "Fighting" ולרגעי הפריצה שהחלו לצוץ ב- "Nightlife", האלבום הזה סימן את הנקודה שבה החזון של Phil Lynott ומתקפת הגיטרות הכפולה של הלהקה התחברו לכדי הצהרה מגובשת ומוחלטת. האלבום הוקלט באולפני "Ramport" בלונדון והופק על ידי John Alcock יחד עם הלהקה, ומציג הפקה חדה ובטוחה יותר מקודמיו. הגיטרות של Scott Gorham ושל Brian Robertson מוצבות בחזית ההפקה, הן משתלבות בדיוק רב בינן לבין עצמם ועם יתר הכלים, אך עדיין שומרות על חדות וחספוס. בהשוואה לאלבומים מוקדמים יותר, הסאונד כאן מרגיש מחושב וממוקד יותר, עם עיבודים שמדגישים את המלודיה, מבלי לוותר על העוצמה. כבר מהרגעים הראשונים, האלבום מבסס את הסמכות הקשוחה שלו וקובע את הטון להמשך האלבום. שיר הנושא "Jailbreak"  נשען על ריף הדוק וסוחף שמשלים את ההגשה הסיפורית של Lynott, ויוצר תחושת מתח. הקו הזה ממשיך עם "The Boys Are Back in Town" שפותח את הצד השני של התקליט, שיר שהפך להמנון המזוהה ביותר עם הלהקה. הגרוב המדבק שלו, הרמוניות הגיטרה השכבתיות והמילים המיוחסות לכנופיה ידועה לשמצה במנצ'סטר הפכו אותו למשהו על-זמני, כך שאין זה פלא שהוא נכנס לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. האלבום חושף את העומק שלו בשירים כמו שיר הסיום "Emerald"  שעומד כאחת היצירות החזקות ביותר של הלהקה, ומשלב בין מיתולוגיה קלטית לעוצמת רוק כבד. עבודת הגיטרות כאן בולטת במיוחד, נעה בין קווים מלודיים לקטעים אגרסיביים ודו קרב של סולאים, בזמן שלינוט מוביל את השיר בהגשה שמוסיפה עניין למילות השיר. מנגד, "Romeo and the Lonely Girl"  מציג צד מאופק ורגשי יותר, עם שילוב של הגשה מלאת נשמה ועיבוד עדין יותר. האלבום מתעלה על קודמיו גם בזכות הגיוון שבו. "Warriors"  נכנס לטריטוריה אפלה וכבדה יותר, הוא מונע על-ידי ריף קודר והגשה דרמטית, בעוד ש- "Cowboy Song"  הולך לכיוון רוק דרומי, ומדגים את היכולת הוורסטילית של הלהקה. אפילו קטעים פחות בולטים כמו "Angel from the Coast"  תורמים לזהות של האלבום, ומחזקים את התחושה שמדובר ביצירה שלמה ומגובשת ולא באוסף של שירים. מה שהופך את "Jailbreak" לכל-כך משמעותי בהתפתחות של "Thin Lizzy", הוא האופן שבו הוא מגדיר את נקודות החוזק המרכזיות שלהם. הרמוניות הגיטרות התאומות הופכת כאן לכלי משחית שהפך למזוהה עם הלהקה. כתיבת השירים של לינוט מגיעה לרמת בהירות חדשה, והשילוב של הארד רוק, השפעות פולק וליריקת רחוב, מגיעה כאן לאיזון מושלם. זה לא רק אלבום פריצה. זו הנוסחא לכל מה שיגיע לאחר מכן. להאזנה: Spotify  | Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על אלן ווייט, המתופף של להקת "Yes" במשך 50 שנה. (Photo: The Sun Magazine) אלן נולד ב- 14 ליוני 1949 במחוז דורהאם שבאנגליה למשפחה של מוזיקאים, אביו ניגן בפסנתר וסבו ניגן בפסנתר ובתופים. הוא נחשב לאחד ממתופפי הרוק הגדולים בכל הזמנים. בשנת 1969 הוא הצטרף ל- "Plastic Ono Band" של John Lennon ו- Yoko Ono, לאחר שלנון הזמין אותו לנגן בפסטיבל "Toronto Rock and Roll Revival". הוא ניגן בתופים בסינגל "Instant Karma!" ובהמשך גם בשמונה רצועות מהאלבום המופתי "Imagine" של John Lennon. בשנת 1970 ווייט ניגן גם עם George Harrison באלבום "All Things Must Pass". (Photo: Michael Putland) לפני שהצטרף ללהקת "Yes" הספיק ווייט לנגן עם Ginger Baker's Air Force", Gary Wright", Billy Preston, "Joe Cocker and The Ventures" ועוד. הוא נכנס לנעליו הגדולות של Bill Bruford במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Close To The Edge" ומאז ליווה את הלהקה במשך 50 שנה. בשנת 2017 הוא נכנס היכל התהילה של הרוקנרול יחד עם "Yes". בשנת 2022 הוא היה אמור לצאת עם הלהקה לסיבוב הופעות לציון 50 שנה לאלבום "Close To The Edge", אך סיבוב ההופעות הזה יוקדש לזיכרו. אלן הלך לעולמו בשלווה בביתו ב- 26 למאי 2022, לאחר מאבק קצר במחלה והוא בן 72 במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה.... והפעם על אחד מאלבומי ההופעה הגדולים של "Iron Maiden", האלבום "Rock In Rio" ששוחרר ב- 25 למרץ בשנת 2002. למה אחד מאלבומי ההופעה הגדולים של הלהקה? כי אחרי שהקשבנו לגרסאות ההופעה של חלק מהשירים באלבום הזה כבר לא יכולנו לחזור אחורה לגרסאות האולפן. כפי שציינו וגם "שידרנו" לא פעם בעבר (לינקים בקישור למטה), אחד הקריטריונים שלדעתנו הופכים אלבום הופעה לאלבום טוב, הוא העובדה שבסופו של דבר אתה תמיד תעדיף להקשיב לגרסת ההופעה של שיר מסויים, מאשר לגרסת האלבום שלו. אז זה קורה לנו עם לא מעט שירים מתוך האלבום הזה. קחו לדוגמא את הביצוע של " Fear of the Dark " ועם יד על הלב תגידו לאיזו גרסה שלו אתם מעדיפים להקשיב היום. הביצועים בהופעה הזאת פשוט מדהימים ובלתי נשכחים. "איירון מיידן" נותנת פה את הלב ואת הנשמה ומצליחה לתקשר עם הקהל בצורה מדהימה, והקהל כמובן מחזיר לה, ובגדול. זה כנראה הקהל הטוב בעולם שהכיר כל תו ותו בכל אחד מהשירים וליווה אותם בקולו האדיר ממש כמו כלי נגינה נוסף. מעבר לנגינה נטולת הרבב של כל החברים, Bruce Dickinson מתעלה כאן על עצמו ומוכיח פעם נוספת מדוע הוא נחשב לאחד הזמרים הגדולים בכל הזמנים. הוא מצליח לגעת בכל צליל בלי לפספס אפילו תו אחד, ואת כל זה הוא עושה תוך כדי שילהוב הקהל ודחיפת הלהקה קדימה. מעניין שהערך המוסף של השירים בהופעה הזאת לא מגיע רק בשירים הקלאסיים של הלהקה, אלא גם בקטעים חדשים יותר כמו " The Wicker Man " ו- " Blood Brothers " שנשמעם מלאים וחזקים יותר מגירסת האלבום. ההופעה האגדית הזאת הוקלטה במסגרת פסטיבל "Rock in Rio" בברזיל, ב- 19 לינואר 2001 בפני קהל עצום של 250,000 איש. זו היתה ההופעה השניה בגודלה של "איירון מיידן", כאשר את במקום הראשון נמצאת ההופעה של הלהקה בריו במהלך סיבוב ההופעות של האלבום " Powerslave " בשנת 1985, שם הופיעה הלהקה בפני קהל של 300,000 איש. זו הייתה דרכה המושלמת של "איירון מיידן" לחתום את סיבוב ההופעות שליווה את " Brave New World " - אלבום הקאמבק של Bruce Dickinson ו- Adrian Smith ללהקה, והיא כוללת נכסי צאן ברזל של הלהקה לצד שישה שירים מהאלבום ה נ"ל. בין השירים שנוגנו בהופעה היו שני קטעים מתקופת Blaze Bayley בלהקה - " Sign of the Cross " מהאלבום " The X Factor " ו- " The Clansman " מהאלבום " Virtual XI ". ויש כאן כמובן גם שירים מתקופת Paul Di'Anno כמו " Sanctuary ", " Wrathchild " ו- " Iron Maiden ". הלהקה שחררה מתוך האלבום הזה סינגל אחד - " Run to the Hills " אשר יצא מספר ימים לפני שחרורו של האלבום ב- 11 למרץ 2002. כל ההכנסות מהסינגל הזה נתרמו למתופף לשעבר של הלהקה Clive Burr אשר סבל מבעיות בריאותיות וטרשת נפוצה. טוב, האלבום הזה עדיין לא מגיע ברמתו למאסטרפיס " Live After Death " אבל הוא בהחלט מתקרב לשם. אנחנו מזמינים אתכם להאזין לספיישל הכפול "הופעות חיות" ובהם התייחסות לכמה מאלבומי/ביצועי ההופעות האהובים עלינו: להאזנה לחלק א': כאן . להאזנה לחלק ב': כאן . להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 25 למרץ 2022 יצא לאור אלבום הבכורה של "Dream Widow", ההרכב הליכאורי של Dave Grohl וחברי ה- "Foo Fighters". ב- 16 לפברואר שוחרר הסינגל הראשון מתוך האלבום - " March Of The Insane ", שיר Thrash Metal עצבני שהדהים את עולם המוזיקה. הלהקה ציינה בערוץ היוטיוב שלה כי מדובר בשיר מאלבום הבכורה של ההרכב, אשר מעולם לא יצא. השיר היה חלק מפסקול הסרט (או יותר נכון קומדיית האימה) " Studio 666 " ששוחרר לאקרנים ב- 25 לפברואר 2022. לפי התסריט של "Studio 666", ה- "Foo Fighters" עוברת לאחוזת אנצ'ינו כדי להקליט את אלבומה העשירי המיוחל. ואולם, Dave Grohl מוצא את עצמו מתמודד עם כוחות על טבעיים הקשורים לבאי אולפן "666" הלא הם חברי הלהקה הדימיונית "Dream Widow" שמאיימים על חייהם של חברי ה- "Foo Fighters" ועל המשך הקלטת האלבום. בהתאם לתסריט ההיסטוריה של "Dream Widow" לא פשוטה. הזמר השתגע ורצח את כל הלהקה שלו בגלל מחלוקות יצירתיות, כאשר השיר " March Of The Insane " לקוח מהאלבום האבוד של הלהקה אותו הקליטו לפני שהזמר רצח אותם. המכנה המשותף של כל השירים באלבום הוא "מטאל". החל מה- "Thrash Metal" של " March Of The Insane ", דרך אולד סקול "Black Metal", "Doom Metal", "Sludge Metal", "Grindcore" ועוד. זה ההומאז' של Dave Grohl לז'אנר ממנו הושפע והוא מלא במחוות קטנות לאלוהי המטאל שלו, החל מעטיפת האלבום, דרך שמות השירים וכלה במוזיקה עצמה. הגאונות של Dave Grohl לא יודעת גבולות וכשזה משולב עם האהבה הגדולה שלו למטאל התוצאה פשוט היסטרית. דייב אחראי על כל תפקידי השיריה והוא מנגן כאן על מרבית הכלים בסיוע הגיטריסט Jim Rota שמנגן בחמשת השירים הראשונים של האלבום והקלידנים Oliver Roman ו- Rami Jaffee . להאזנה: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו רוצים לספר לכם 55 עובדות (חמסה חמסה) על הזמר והיוצר Elton John: (Photo: Greg Gorman) 1. הוא נולד ב- 25/3/1947 בשם Reginald Kenneth Dwight, בעיירה Pinner, Middlesex אנגליה. 2. לאלטון היה כישרון מוזיקלי נדיר ומולד. הוא החל לנגן בגיל מאוד צעיר על הפסנתר בבית סבתו ותוך שנה הוא כבר ידע לנגן את "The Skater's Waltz" של Winifred Atwell משמיעה בלבד. 3. אימו וסבתו זיהו את הכישרון וכבר בגיל 7 רשמו אותו לשיעורי פסנתר. 4. בעודו בן 11 בלבד קיבל אלטון מילגת לימודים באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. אחד ממוריו ציין שהיתה לו שמיעה אבסולוטית וזיכרון פנומנלי וכי הוא הצליח לנגן יצירה שלמה של הנדל לאחר ששמע אותה פעם אחת בלבד. 5. לא היתה לו ילדות מאושרת כילד. אביו שהיה חייל בחיל האוויר המלכותי כמעט ולא התייחס אליו, גם לא בזמנים המעטים שכבר היה בבית. הוא תמיד ביקר אותו, לא פירגן ואף התנגד שג'ון יפתח קריירה מוזיקלית. 6. בגיל 14 הוריו התגרשו ואימו התחתנה עם צייר שהיה ההיפך הגמור מאביו הביולוגי. אלטון התגורר בבית עם אביו החורג ואימו, גם לאחר שהפך לאומן מצליח. הוא כתב שם חלק גדול מלהיטיו בתחילת הקריירה שלו. (Photo: Terry O'Neill) 7. אימו ואביו החורג תמכו באלטון ואף סייעו לו להשיג את ההופעות הראשונות שלו בפאבים. זה היה כשאלטון היה בן 15 בלבד, הוא ניגן שם בעיקר קאברים. 8. את שם הבמה שלו הוא לקח משני חברי להקת "Bluesology" אותה הקים בשנת 1962, בעודו בן 15 בלבד. הסקסופוניסט Elton Dean והזמר Long John Baldry. את השם האמצעי – הרקולס, הוא לקח משמו של הסוס מסדרת הטלויזיה הבריטית "Steptoe and Son". אגב, הזמר Long John Baldry היה גם הנושא של השיר " Someone Saved My Life Tonight " שכתב אלטון. 9. את שותפו לכתיבה Bernie Taupin הוא פגש בשנת 1967, לאחר ששניהם ענו למודעה המזמינה יוצרים לכתוב שירים עבור אומנים שונים. במשך שנתיים הם שיתפו פעולה לכתיבת שירים לאומנים כמו Lulu, כאשר במקביל ג'ון עבד כמוזיקאי שכיר עבור להקות כמו "The Hollies" ו- "The Scaffold". 10. בשנת 1967 הוא נשכר להחליף את קלידן להקת "Simon Dupree and the Big Sound" (הגלגול הראשון של "Gentle Giant")' במסע ההופעות של הלהקה בסקוטלנד. הוא כמעט גויס כחבר קבוע בלהקה, אבל הם דחו בנימוס כל ניסיון להקליט את היצירות שלו למעט "I'm Going Home" ששוחרר כ- B-side). 11. בשנת 1968 עשה אלטון ג'ון אודישיין אצל להקת "King Crimson" ההולכת ומתהווה. הוא לא עבר את האודישן. 12. בשנת 1969 שחרר אלטון את אלבום הבכורה שלו "Empty Sky". 13. בשנת 1970 הוא כבר השיג את הלהיט הראשון שלו " Your Song " אשר נלקח מאלבומו השני שנקרא על שמו – "Elton John". 14. באותה שנה הוא שחרר את אלבומו השלישי "Tumbleweed Connection" שכלל עיבודים בסגנון המערב הפרוע. למרות שהאלבום לא כלל להיטים הוא קיבל ביקורות טובות ומדורג באופן עקבי בקרב המאזינים כאחד מאלבומיו האהובים ביותר. 15. בשנת 1971 שחרר את אלבום האולפן הרביעי שלו "Madman Across The Water" הכולל את הלהיטים " Levon " ו- " Tiny Dancer " ובו אלטון משתף פעולה לראשונה עם נגן כלי ההקשה האגדי Ray Cooper ואשר בו מתארח גם הקלידן Rick Wakeman. 16. בשנת 1972 הוא שחרר את האלבום "Honky Château" שכלל את הלהיטים " Rocket Man " ו- " Honky Cat " . זה האלבום הראשון בו הגיטריסט Davey Johnstone שניגן במספר שירים באלבום הקודם הצטרף כחבר קבוע בלהקה. 17. שנות השבעים המשיכו להאיר לאלטון פנים עם האלבומים ששחרר בשנת 1973 "Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player" שכלל שינוי סגנון לכיוון הגלאם רוק וממנו שוחררו הלהיטים " Daniel " ו- " Crocodile Rock " וכן אלבום המופת הכפול "Goodbye Yellow Brick Road", שכלל בין היתר את השירים Candle in the Wind ", " Saturday Night's " Alright for Fighting ו- " Bennie and the Jets " וכמובן את שיר הנושא. 18. בשנת 1974 שחרר אלטון את אלבומו "Caribou" שכלל את הלהיטים " Don't Let the Sun Go Down on Me " ו- " The Bitch is Back ", האלבום הוקלט בתוך 9 ימים. 19. באותה שנה התארח אלטון באלבומו של ג'ון לנון "Walls and Bridges". הם ביצעו יחד את השירים "Whatever Gets You Thru The Night" ו- "Surprise Surprise (Sweet Bird of Paradox)". 20. אלטון ולנון ערכו התערבות על השיר "Whatever Gets You Thru The Night". אלטון אמר ללנון שאם השיר יגיע למקום הראשון הוא יהיה חייב להחזיר לו טובה ולהופיע איתו. זה אכן קרה ולנון הצטרף להופעה של אלטון כשהוא מבצע איתו שלושה שירים ביניהם שניים של ה"ביטלס" - "Lucy In the Sky With Diamonds" ו- "I Saw Her Standing There". זו גם היתה הופעתו האחרונה של לנון בפני קהל. 21. בשנת 1975 הוא הופיע בתפקיד ה- "Pinball Wizard" בסרט הקאלט " Tommy " המבוסס על אופרת הרוק של "The Who". 22. באותה שנה הוא גם אושפז בבית חולים בשל מנת יתר של קוקאין. 23. זו היתה שנה עמוסה עבור אלטון שהוציא במהלכה שני אלבומים: Captain Fantastic and the Brown Dirt" Cowboy" אשר נכתב כסיפור אוטוביוגרפי על ימי התחלת הקריירה של אלטון ושותפו ברני, ו- "Rock of the Westies". 24. בשנים 1976 נכנס ג'ון לתקופת דעיכה בקריירה שלו. זה התחיל עם האלבום הכפול "Blue Moves" שקיבל ביקורות שליליות, וזה המשיך עם רצף אלבומים בסגנונות שונים ומשונים כמו דיסקו, שלא הנפיקו להיטים ולא זכו לביקורות טובות. באותה תקופה גם החליף אלטון את נגניו הקבועים והפסיק לשתף פעולה עם שותפו לכתיבה Bernie Taupin ואף עם המפיק Gus Dudgeon איתם עבד לאורך כל הקריירה. 25. בשנת 1979 הפך אלטון לאומן המערבי הראשון שהופיע בברית המועצות. 26. בשנת 1983 חזר אלטון לעניינים עם האלבום " Too Low for Zero ". הוא שב לשתף פעולה עם Bernie Taupin והלהקה שעבדה איתו בתחילת הדרך וחזר לככב בכותרות עם להיטים גדולים כמו " I Guess That's Why They Call It the Blues " ו- " I'm Still Standing ". האלבום הפך להיות אלבומו הנמכר ביותר בשנות השמונים. 27. מי שמנגן במפוחית באחד הלהיטים מהאלבום " I Guess That’s Why They Call It the Blues " הוא לא אחר מאשר סטיבי וונדר. 28. את שנות התשעים פתח אלטון עם טיפולי גמילה מאלכוהול, סמים ובולימיה. 29. בשנת 1992 הוא שחרר את אלבומו הראשון לאחר הגמילה - The One. האלבום הזה החזיר אותו אל קדמת הבמה ואל ראשי המצעדים. באלבום השתתף David Gilmour בנגינה על גיטרה בשיר "Understanding Women". 30. באותה שנה השתתף אלטון בטקס פרסי ה- MTV בביצוע שיר הנושא מתוך האלבום. הוא גם הצטרף ללהקת "Guns N' Roses" בנגינת פסנתר בשיר "November Rain", ארוע שאולי אלטון היה רוצה לשכוח . 31. בשנת 2000 כתב אלטון את המוזיקה למחזמר אאידה המבוסס על האופרה של ורדי. המחזמר נחל הצלחה רבה וזיכה את אלטון בפרס טוני ובגראמי. 32. אלטון גם כתב את המוזיקה למחזמר המבוסס על הסרט "Billy Elliot". המחזמר שנקרא "Billy Elliot the Musical" הועלה לראשונה בשנת 2005 וזכה בעשרה פרסי טוני ביניהם המחזמר הטוב ביותר. 33. בשנת 2001 שחרר אלטון את האלבום "Songs from the West Coast", שסימן את חזרתו לשורשים עם התמקדות בנגינת הפסנתר שאפיינה אותו בתחילת דרכו. באלבום התארח סטיבי וונדר בנגינת מפוחית וקלאווינט ושוחרר ממנו בין היתר הלהיט " I Want Love ". 34. בשנת 2010 שחרר אלבום מצוין יחד עם המוזיקאי Leon Russell. 35. אלטון מחזיק במספר רב של פרסים ותארים. בשנת 1995 הוא קיבל תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית, זה התואר השלישי במעלה בממלכה המאוחדת. 36. בשנת 1998 הוא הוכתר על-ידי המלכה אליזבת' כאביר ומאז הוא נושא בתואר סר אלטון ג'ון. 37. בשנת 1992 נכנס אלטון להיכל התהילה לכותבים ובשנת 1994 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. 38. לאלטון ג'ון יש אוסף עצום של אלפי משקפיים איתם נהג להופיע ולהמם כל פעם מחדש את הקהל. מעניין לציין כי כשאלטון התחיל עם שיגעון המשקפיים הוא כלל לא היה זקור להם ולא היו לו בעיות ראיה. זה התחיל כטריביוט לאחד מאליליו בצעירותו – באדי הולי. 39. הוא גם ידוע בתלבושות הנוצצות וההזויות ביותר איתם הוא הופיע על גבי הבמות, ביניהן תלבושת של דונלד דאק ושל פסל החירות. ( Photo: Terry O'Neill) 40. הוא הסנדק של מספר ילדים של ידוענים, ביניהם שון לנון הבן של ג'ון לנון ויוקו אונו וכן ברוקלין ורומיאו ילדיהם של ויקטוריה ודייויד בקהאם. 41. לאלטון היתה מריבה ארוכת שנים עם מדונה, הם השלימו בשנת 2012. 42. הוא גם לא מסתדר עם Rod Stewart . 43. לעומת זאת הוא היה מאוד קרוב ל- Freddie Mercury . לאחר מותו של מרקורי אלטון הקים את העמותה "Elton John AIDS Foundation" אשר גייסה למעלה מ- 300 מיליון דולר לחקר האיידס. הוא גם היה אחד מהאורחים המרכזיים במופע המחווה לפרדי לאחר מותו . 44. לאלטון ג'ון מספר רב של שיתופי פעולה עם אמנים שונים כמעט מכל תחום במוזיקה, אפילו מז'אנרים כמו ראפ והיפ הופ שם שיתף פעולה עם אומנים כמו: Eminem, Tupac Shakur ו- Kanye West. 45. בין שיתופי הפעולה המעניינים ניתן למנות את החיבור עם "Alice in Chains", כאשר אלטון משתתף בשיר " Black Gives Way to Blue " אשר הוקדש לזמר Layne Staley , וכן עם Steven Wilson באלבומו "The Future Bites" משנת 2021 שם אלטון מקריא רשימת קניות. 46. הוא גם משתתף בשיר הנושא מתוך האלבום " Ordinary Man " של Ozzy Osbourne שיצא בשנת 2020. 47. אלטון הוא אחד הזמרים המצליחים ביותר במוזיקה. אלבומיו נמכרו בלמעלה מ- 300 מיליון עותקים. מה שהופך אותו לאחד מהמוזיקאים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. 48. הוא גם אחראי במידה רבה על שימור מקומו של הפסנתר ככלי מרכזי ומוביל במוזיקת הרוקנרול. 49. אלטון ג'ון שחרר במהלך הקריירה שלו 30 אלבומי אולפן עד היום כאומן סולו, לא כולל הופעות אורח ושיתופי פעולה. 50. בנוסף, הוא כתב תשעה פסי קול שונים הגדול והמפורסם ביניהם הוא פס קול הסרט "The Lion King" משנת 1994 כאשר השיר " Can You Feel the Love Tonight " אפילו זכה באוסקר. 51. הוא גם אחד מיצרני הלהיטים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה. יש לו כמעט 60 שירים שנכנסו לטופ 40 במצעדי המכירות מתוכם שבעה הגיעו למקום הראשון באנגליה ועוד תשעה למקום הראשון בארה"ב. 52. אלטון נכנס לספר השיאים של גינס עבור הסינגל הבודד הנמכר ביותר בכל הזמנים - "Candle in the Wind 1997" שנמכר יותר מ- 33 מיליון עותקים. השיר נכתב במקור כטריביוט למרלין מונרו, אבל בגירסה שיצאה בשנת 1997 הוא הוקדש, לאחר שינוי מינורי במילים, לנסיכה דיאנה לאחר מותה. 53. הוא גם הצליח להכניס 7 אלבומים רצופים למקום הראשון במצעד המכירות בארה"ב. 54. הוא הזמר העשיר ביותר בבריטניה אחרי פול מקרטני . 55. במהלך הקריירה שלו הוא ביצע למעלה מ- 4000 הופעות. זה משהו כמו להופיע במשך יותר מ- 10 שנים רצופות לילה אחר לילה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר