ב- 25 למרץ 1972 יצא לאור האלבום "Machine Head" שהינו אחד מהאלבומים החשובים והמשפיעים ביותר ב- Hard Rock וב- Heavy Metal. זהו אלבומה השישי והמצליח ביותר מבחינה מסחרית של להקת "Deep Purple" וכנראה גם הטוב ביותר שהוציא הרכב MKII של הלהקה. אלבום שלישי מתוך 4 של ההרכב הקלאסי הנ"ל, אשר כלל את הגיטריסט Ritchie Blackmore , הקלידן Jon Lord , המתופף Ian Paice , הבסיסט Roger Glover והזמר Ian Gillan . האלבום הוקלט באמצעות אולפן נייד של הרולינג סטונס, לאחר שבית הקזינו בו היתה אמורה הלהקה להקליט את האלבום במונטריי (Montreux) שווייץ, עלה באש. סיפור הקלטת האלבום הונצח בשיר בעל הריף האלמותי " Smoke On The Water " בו מספר Ian Gillan , בין היתר, על אותו טיפש עם אקדח זיקוקים שהביא לשריפת הקזינו במהלך הופעה של Frank Zappa ו- "האימהות". כבר בפתיחת האלבום ניתן לחוש באנרגיות ובאנרדנלין עם שיר המכוניות האולטימטיבי " Highway Star ", וכשקולו של Ian Gillan נכנס בצווחה המפורסמת, כבר ברור לכל שמדובר כאן בלא פחות מהמנון. השיר בא לעולם לאחר שכתב סקרן שהיה על אוטובוס הלהקה בדרך להופעה בעיר Portsmouth , ביקש מבלקמור להדגים בפניו תהליך של הלחנת שיר. הקטע הזה ממחיש היטב את הוירטואוזיות של הלהקה, במיוחד זו של Ritchie Blackmore ו- Jon Lord , כל אחד בקטע סולו משלו, וההשפעות הקלאסיות של באך זועקות כאן מכל תו ותו. מתכון קרב הסולואים הדואלי של בלקמור ולורד יחזור על עצמו גם בשירים נוספים באלבום, ולעניות דעתנו הוא אחת הסיבות שהאלבום הזה כל כך אדיר. הסולו של בלקמור בשיר הזה הגיע למקום ה- 15 ברשימת 100 הסולואים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון". המתופף Ian Paice נמצא באלבום הזה פשוט בשיאו, הקשיבו לדוגמא לתיפוף שלו בשיר " Pictures of Home ", שהינו אחד השירים הטובים באלבום, אשר פשוט מובל על-ידי פייס, ואל תפספסו שם גם את סולו הבס של Roger Glover . גלובר גם כתב את הריף של השיר " Maybe I'm a Leo " לאחר שהושפע מהשיר " ?How Do You Sleep " של John Lennon . מילות השיר מתייחסות לזמר Ian Gillan שהינו בן מזל אריה (Leo). שיר בולט נוסף הינו " Lazy " - השיר הארוך באלבום שנפתח בסולו קלידים מדהים של לורד, אך יש בו גם עבודת גיטרות מצויינת של בלקמור. הסולו שלו שם דורג על-ידי קוראי "Guitar World" במקום ה- 74 מבין 100 הסולואים הגדולים בכל הזמנים. השיר " Space Truckin " התחיל מרעיון מוזיקלי שהביא Ritchie Blackmore ללהקה. הריף שלו נולד מתרגילי אצבעות שבלקמור ביצע לאחר ששמע את שיר הנושא של סדרת הטלוויזיה באטמן. הוא ביקש מגילן לכתוב מילים על בסיס הריף, והשאר היסטוריה. מעניין לציין שבמהלך הסשנים לאלבום הקליטה הלהקה שיר נוסף - " When a Blind Man Cries " אשר לא נכנס לאלבום. Ritchie Blackmore לא רצה אותו. הוא חשב שהוא לא מתאים ולכן הוא צורף כבי-סייד לסינגל " Never Before " ששוחרר במרץ 1972. בלקמור מראה בשיר הזה איזה גיטריסט מדהים הוא וכמה רגש הוא יכול להעביר בנגינה שלו. לכן, זה מאוד מפתיע שבלקמור סירב לנגן דווקא את השיר הזה בהופעות. הוא פשוט התכחש לו. הפעמים היחידות שהלהקה ניגנה את השיר כשבלקמור היה חלק מהלהקה, היו דווקא בהופעות בהן הוא לא נכח. ב- 6 לאפריל 72, בקוויבק, הגיטריסט Randy California מלהקת "Spirit" החליף את בלקמור כי הוא היה חולה ואז השיר נוגן לראשונה. בנובמבר 1993 Joe Satriani החליף את בלקמור וגם אז הוא נוגן. השיר הזה מספר סיפור מקביל לזה של " Smoke On The Water ". סיפור הקלטת האלבום במונטריי באותו מלון "קזינו הוטל". "Had a friend once in a room - Had a good time but it ended much too soon - In a cold month in that room - We found a reason for the things we had to do. לסיכום, "Machine Head" הינו ללא ספק מאסטרפיס אשר שרד היטב את מבחן הזמן. אלבום שתרם והשפיע רבות לפיתוח הז'אנר שדיפ פרפל, יחד עם "סאבת'" ו"זפלין", היו שותפים ליצירתו ופיתוחו, ואלבום חובה לכל חובב מוזיקה, החל מאוהדי ה"רוק הקלאסי" ועד ל"מטאל הדס" הכבדים. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 25 למרץ, 1980 "Triumph" הוציאה את אלבומה הרביעי "Progressions of Power". עם האלבום הזה, קיבעה "Triumph" את מעמדה כאחת מלהקות ההארד רוק המובילות בקנדה. חברי הפאוור טריו המעולה יצרו אלבום מצוין המשלב ריפים בשרניים, שירה נוסקת לגבהים שרק ניתן לדמיין (כפרה על ריק אמט) והמנוני אצטדיונים קליטים. "Progressions of Power" עקב אחר אותה נוסחה שבה השתמשה הלהקה באלבום " Just a Game " שיצא בשנת 1979, והעניק להם את הטעימה הראשונה של הצלחה במיינסטרים. למרות שהוא לא כולל להיטים כמו האלבום הקודם וחלק מהאלבומים המאוחרים של הלהקה, "Progressions of Power" הוא אחד האלבומים הכי עקביים של "Triumph" אשר מציג את האנרגיה הגולמית והיכולת הטכנית של חברי הלהקה. מבחינה מוזיקלית, "Progressions of Power" נוטה להיות כבד יותר מקודמו. הוא שם דגש רב יותר על עבודת הגיטרה החורכת של Rik Emmett ועל חטיבת הקצב המוצקה של המתופף Gil Moore והבסיסט Mike Levine . מצד שני, לאחר שב- " Just a Game " הוא שיחק ב"תפקיד משני" לצד הגיטריסט Rik Emmett , המתופף Gil Moore החזיר לעצמו את הבכורה באלבום הזה ותרם שירה מובילה למרבית שירי האלבום, כאשר Rik Emmett לוקח את ההובלה בשלושה שירים בלבד . האלבום יוצא לדרך עם " I Live for the Weekend " העוצמתי ששר Gil Moore . המנון רועש ועתיר אנרגיה שהפך לאחד מהשירים האהובים ביותר של "טריומף" בהופעותיה החיות. יש לשיר הזה אווירת "בוגי-רוק" עם פזמון פאנצ'י וידידותי לרדיו שגורם לך לפצוח בשירה. מור גם לוקח את ההובלה בשיר " Tear the Roof Off " עתיר האנרגיה, אשר מציג גישה כבדה יותר של הלהקה, המזכירה במעט את הריפים הבלוזיים הכבדים של "AC/DC". מור מספק את השירה גם בהמנון " I Can Survive ", ב-" Woman in Love " הגרובי, וב- " Nature's Child " הבלוזי והמעט פחות דינמי. לעומת זאת, Rik Emmett הידוע בוורסטיליות שלו, מציג את הצדדים היותר מלודיים של האלבום ותורם שירה בבלדת הרוק המלנכולית " In the Night ", כמו גם ב- " Hard Road " העוצמתי יותר, שסוגר את האלבום ושהינו ללא ספק אחד השירים הכי דינמיים ומעניינים של האלבום עם סולו מדהים של אמט, אשר גם לוקח את ההובלה בבלדה רכה נוספת - " Take My Heart ". אמט גם מציג את היכולות האקוסטיות שלו עם " Fingertalkin' " - קטע אינסטרומנטלי אקוסטי קצר, אך מהפנט שמדגיש את יכולות הגיטרה הקלאסיות המרשימות של אמט. אמנם, "Progressions of Power" לא זכה לאותה הכרה במיינסטרים כמו האלבומים הבאים של הלהקה, אבל הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהדיסקוגרפיה של "Triumph". האלבום נוטה לכיוון הכבד יותר של הלהק והוא נעדר להיטים אבל הוא עדיין מכיל מספיק רגעים מלודיים ושומר על רמה אחידה כדי להיכלל בין אלבומיה הגדולים של הלהקה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 25 למרץ שחררה "Linkin Park" את אלבומה השני "Meteora". זה אלבום חשוב מאוד מבחינת הלהקה, מלבד העובדה שהוא אחד המצליחים מסחרית שלה !! בסוף שנת 2000 יצא אלבום הבכורה של הלהקה " Hybrid Theory " , חבלי הלידה של האלבום היו קשים מאוד לא בגלל ה"עובר" אלא בגלל "אמא ואבא". גורמים רבים בחברת התקליטים ובתעשיית המוסיקה לחצו והתערבו באופן קיצוני במהלך עבודתם של החבורה הצעירה. הם היו צריכים לקיים הרבה מלחמות על מנת להוציא את המוסיקה שהם רוצים, בדרך שהם רוצים. בכל הראיונות ובהמשך גם בשירים שלהם הביאו לינקין לידי ביטוי את הקושי והמכשולים שהציבה בפניהם תעשיית המוסיקה. למה זה חשוב לנו לספר את זה? כי לאחר יציאת האלבום, יצאה הלהקה לשני סיבובי הופעות קדחתניים לקידום האלבום: "Hybrid Theory World Tour" ו-"LP Underground Tour". במקביל לסיבובי ההופעות החל Mike Shinoda לעבוד על אלבום רמיקסים בשם "Reanimation". למרות שהאלבום הזה לא קיבל את תשומת הלב הראויה לו, לדעתנו הוא אחד האלבומים הגדולים עם הפקה מוסיקלית פנומנאלית (נקווה לכתוב עליו סיקור בקרוב)!! אז למרות זאת... האלבום היה אבן דרך חשובה בתהליך ההתפתחות של הלהקה. מייק בעיקר, אך גם שאר חברי הלהקה קיבלו חיזוק חיובי לעבודה שהם עושים ולמוסיקה שהם יוצרים. שאר חברי הלהקה גם עבדו על חומרים במהלך סיבובי ההופעות הללו, כשהם מסיימים אותם עם לא פחות מ-80 דמואים של שירים. בסיום ההופעות התכנסו החברים באולפן שבביתו של מייק והחלו לעבוד על האלבום. הדבר המעניין בעבודה על האלבום הזה היה הלחץ העצום על הלהקה מבחינת הציפיות לעמוד בהצלחה ובאיכות של האלבום הראשון. Brad Delson הגיטריסט, סיפר שהחלק המדהים היה שהלחץ המשמעותי הגיע מבפנים ולא מבחוץ. הם עצמם רצו ליצור מוסיקה שתהיה טובה בעיניהם ולעמוד בציפיות של עצמם. אך עם זאת הם הרגישו יותר משוחררים ולא בנו את עצמם לתבנית של אלבום קונספט או התאמה של השירים אחד לשני, הם פשוט יצרו לפי מה שנשמע להם טוב ומתאים באותו הרגע. (Photo: James Minchin) למרות שגם באלבום הזה Don Gilmore הוא המפיק הרשמי, מייק לקח הפעם תפקיד יותר משמעותי בהפקה, ניהל את מהלך הכתיבה וההקלטות והיה מעורב בכל השירים מכל הבחינות. באלבומים הבאים הוא כבר ממש לוקח את המושכות ומוביל בעצמו את ההפקה. מייק ו- Chester Bennington שהחלו להכיר אחד את השני בכתיבה של האלבום הקודם, התעמקו עוד יותר באלבום הזה וביססו בו את הקשר המוזיקלי שלהם. אמנם צ'סטר עדיין הרגיש מרוחק ולא מחובר חברתית לחבורה, אך החיבור המוסיקלי בינו לבין מייק התחזק משמעותית בכתיבה של האלבום הזה ולמרות שהם אנשים מאוד שונים הם מצאו שפה משותפת בכתיבה. צ'סטר סיפר שהם ניסו לכתוב את השירים מנקודת המבט של הרגשות ולא של המצבים עצמם. רגשות כמו תיסכול, זעם, בדידות ואהבה הם התחברו ברמה האישית כי שניהם חוו אותם אך ממצבים שונים. עם יציאת הסינגל הראשון "Somewhere I Belong" שנכנס הישר למקום הראשון, זה כבר היה ברור שהאלבום הזה הולך להיות אפילו יותר גדול מהאלבום הקודם. הזעקה של צ'סטר שלא מוצא את מקומו עם הראפ של מייק, הדיסטורשן והסקרצ'ינג הפך את השיר מייד ללהיט היסטרי. מספר חודשים אחריו יצא הסינגל "Faint" , פצצה מטורפת של אגרסיות עם פתיחה שפורטת על העצבים וכמו חללית בעת שיגור, מעיפה אותך מ- 0 ל- 30,000 קמ"ש בדיוק של 15 שניות. בריאיון סיפר צ'סטר בהקשר של השיר הזה, שמהלך הכתיבה היה מאוד ספונטני ולא מובנה, ברגע שהיה להם ריף חזק, צ'סטר פשוט היה שואג איתו ומשם הם התגלגלו. הכל היה באווירה של מעבדה עם ניסוי וטעייה ושכשיצא משהו שכולם אהבו הוא הפך לשיר. הסינגל השלישי או יותר נכון, הלהיט השלישי שיצא מהאלבום היה "Numb" , הוא חרך את המצעדים ולא רק שהגיע למקום הראשון אלא בילה 12 שבועות רצופים בראש הטבלה והיה לקליפ קבוע בפלייליסט של MTV. מבחינת צ'סטר השיר מאוד אישי ואנחנו בטוחים שכולכם נזכרים עכשיו בתמונה שלו מהקליפ עומד מול המראה ושר. הסינגל הבא "From the Inside" כמעט ולא נכנס לאלבום, כי במהלך הקלטות השירה שנעשו בסיום העבודה על האלבום, צ'סטר היה חולה ונשארו שבועיים בלבד עד להוצאת האלבום. לאחר שהוא הבריא הוא הקליט את השיר ממש בדקה התשעים. אגב, בחלק השבירה בשיר צ'סטר צורח לאורך 10 שניות מלאות !! הסינגל החמישי והאחרון מהאלבום הוא "Breaking the Habit" , אחד השירים העוצמתיים באלבום. מייק סיפר שהוא חשב על השיר הזה במשך 5 שנים והוא כתב אותו על חבר שעבר מספר ארועים קשים עם המשפחה שלו והיה לו חשוב מאוד להוציא אותו, הוא לא חשב שהשיר מתאים בכלל לרדיו. שם האלבום "מטאורה" שפרושו ביוונית "אמצע השמיים", נלקח ממחוז "תסליה" שבמרכז יוון ובו מקבץ מנזרים אורתודוקסיים. ישנן תופעות טבע מרהיבות ונדירות ותרבות ייחודית. במטאורה נמצאים כשישים עמודי סלע תלולים, אשר על גביהם נבנו במהלך ימי הביניים מנזרים מבודדים הנראים כתלויים באמצע השמיים. מייק סיפר שהעוצמה והייחוד של המקום כל כך השפיעו עליו שהוא היה בטוח שזה השם שצריך להיות לאלבום. לגבי עטיפת האלבום, אם שאלתם את עצמכם מי היא הדמות על העטיפה? הדמות על העטיפה היא לא אף אחד מחברי הלהקה אלא אמן הגרפיטי Boris Tellegen שידוע בכינויו "Delta". בוריס הוזמן ע"י הלהקה על מנת לעזור לעצב את עטיפת האלבום, המטרה הייתה ליצור ציור קיר ענק שישמש כעטיפה לאלבום, אך זה הוחלף לבסוף ע"י תמונה של בוריס מצייר את הציור. מייק סיפר שהם בחרו את התמונה מאחר והיא שידרה עוצמה שקטה באופן כל כך מובהק שזה תפס אותם מיד. לכבוד 20 שנה ליציאת האלבום, הלהקה תוציא באפריל super deluxe box set שיכלול חומרים נדירים מאחורי הקלעים, CD, תקליטים וגם שירים חדשים שהוקלטו בהמלך העבודה על האלבום אבל לא ראו אור עד היום. כחלק החגיגות הלהקה הוציאה שני וידאו קליפים לשירים חדשים מאותה מהדורה, "Lost" ו- "Fighting Myself". עם הרבה עבודה קשה ולא מעט אתגרים, חבורת הנערים המוכשרת הזאת הוציאה אלבום מופת, אלבום ששם את לינקין כלהקה לגיטימית, מוכשרת ומובילה ברוקנרול. אלבום שמכר עד היום יותר מ- 27 מיליון עותקים ורובו היה לחלק קבוע וגדול מהסט של הלהקה בהופעות !! להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על המוזיקאי הזמר והמתופף האנרגטי והמוכשר Taylor Hawkins שהלך לעולמו במרץ 2022. (Photo: Owen Sweeney) 1. שמו המלא הוא Oliver Taylor Hawkins והוא נולד ב-17 לפברואר 1972 ב-Fort Worth, Texas. 2. אך הוא גדל ב-Laguna Beach, California מגיל 4. 3. הוקינס למד בבית הספר התיכון Laguna Beach High School שם ניגן בלהקתו הראשונה Sylvia. 4. הוא סיפר שהמתופפים שהשפיעו עליו הכי הרבה היו: Phil Collins, Stewart Copeland, Roger Taylor, Stephen Perkins, Jim Gordon ו- Neil Peart. 5. בשנת 1994 עזב את הלהקה והצטרף כמתופף לסיבוב ההופעות של הזמרת הקנדית Sass Jordan לאחר יציאת אלבומה השלישי "Rats". 6. בשנת 1995 לאחר יציאת האלבום "Jagged Little Pill" שהיה אלבום הפריצה והשלישי במספר של הזמרת Alanis Morissette הצטרף הוקינס לסיבוב ההופעות שהיה הראשון של הזמרת בעולם. הוקינס היה חלק מסיבוב ההופעות של אלניס עד לשנת 1997. 7. בסוף שנת 1996 ה-Foo Fighters "איבדו" את המתופף שלהם William Goldsmith לאחר שהחליט לעזוב את הלהקה מיד בסיום הקלטות האלבום השני "The Colour and the Shape". האלבום תוכנן לצאת במאי 1997 אך הלהקה הייתה חסרה מתופף. Dave Grohl שהכיר את הוקינס במהלך סיבוב של אלניס, פנה אליו כדי שימליץ לו על מתופף ללהקה שלו. אך דייב לא ציפה שהוקינס ירצה את התפקיד בעצמו !! השניים נפגשו בביתו של הוקינס וזו הייתה אהבה ממבט ראשון !! (Photo: Brantley Gutierrez) 8. ב-18 במרץ 1997 הצטרף הוקינס באופן רשמי ל- "Foo Fighters" שגם הפכה להיות הלהקה המרכזית בחייו. 9. בשנת 1998 השתתף הוקינס באלבום הסולו השני של הגיטריסט Brian May בשם "Another World" והקליט את התופים לשיר "Cyborg". 10. בשנת 1999 הוציאו "הפו'ס" את האלבום הראשון שלהם עם הוקינס והשלישי במספר "There Is Nothing Left to Lose" אותו הם הקליטו בסטודיו שבנה דייב במרתף ביתו ושם נרקמה מערכת היחסים החברתית והמוסיקלית שנמשכה עד יום מותו של טיילור. האלבום הזה העניק ללהקה את הזכייה הראשונה בגראמי 2001 בפרס "Best Rock Album". 11. אך ההקלטות לאלבום הזה לא היו פשוטות, סקופ חדש מגיע בעוד 3...2...1... 12. בסשן שהתקיים ב-2019 לרשת ה-BBC סיפר הוקינס שהיה לו מאוד קשה בהקלטות לאלבום הראשון שלו עם הפו'ס. לא היה לו ניסיון בהקלטות, הוא ניגן רק בהופעות חיות וכשהם החלו להקליט הוא לא הצליח לשמור על עקביות. הוא כל הזמן סטה מהקצב ולא שמר על אותו קצב לאורך כל השיר. אחרי מספר רב של ניסיונות כושלים הוקינס היה ממש שבור, עד כדי כך שהוא הציע שאת ההקלטות לאלבומים דייב יעשה והוקינס עצמו ישמש כמתופף רק בהופעות החיות. אתם קולטים??? 13. דייב לא הסכים להצעה של הוקינס והעביד אותו בפרך עד שהוא הצליח. למרות השיפור שהראה הוקינס, בסופו של דבר דייב הקליט מחצית מהשירים באלבום בעצמו ואת החצי השני הקליט הוקינס. באלבומים הבאים הוקינס כבר מנגן על התופים בכל השירים. (Photo: guestpostgallery) 14. הוקינס לא רק מתופף בלהקה, הוא מדי פעם גם שר, מנגן על פסנתר ועל גיטרה. ההקלטה הראשונה שלו כזמר בלהקה הייתה בביצוע קאבר לשיר "Have a Cigar" של "Pink Floyd" שיצא כ-B-Side לסינגל של השיר "Learn to Fly". 15. הוקינס עבר ארוע מכונן בשנת 2001, כשהוא נכנס למצב של קומה, בו הוא שהה במשך שבועיים כתוצאה ממנת יתר. הוא סיפר שהוא לא היה מסומם אלא אהב לחגוג הרבה ובמקרה אחד הוא שאף את השורה "הלא נכונה" ומצא את עצמו בקומה, זה היה רגע ששינה את חייו. 16. בשנת 2002 יצא האלבום הרביעי של הלהקה "One By One", גם האלבום הזה הצליח מאוד והעניק ללהקה זכיה בגראמי ב-2004 בפרס "Best Rock Album". אגב...זהו האלבום הכי פחות אהוב על הלהקה. 17. בשנת 2005 יצא האלבום החמישי והכפול של הלהקה "In Your Honor". חלק אחד מורכב משירים חשמליים, הארד רוק והחלק השני מורכב משירים אקוסטיים יותר רכים. האלבום אומנם היה מועמד לחמש פרסי גראמי אך לא זכה. 18. זהו האלבום הראשון שבו ניתן לשמוע את הוקינס לוקח את תפקיד הזמר המוביל והוא עושה זאת בשיר "Cold Day in the Sun". 19. הוא גם שר את הקאבר לשיר "I Feel Free" של להקת "Cream", שיצא כ-B-Side לסינגל "DOA" מאותו אלבום. 20. בשנת 2005 הוא מקבל את התואר "Best Rock Drummer" של "Rhythm Magazine’s". 21. בשנת 2006 מוציאים "הפו'ס" את אלבום ההופעה "Skin and Bones" שהוקלט בשלוש הופעות אקוסטיות שהתקיימו בלוס אנג'לס בסוף אוגוסט. 22. בשנת 2007 מוציאים החברים את האלבום השישי שלהם "Echoes, Silence, Patience & Grace". הפעם האלבום מעניק ללהקה חזרה את פרס ה- Best Rock Album בגראמי וחמש מועמדויות. 23. זהו האלבום הראשון שבו הוקינס מנגן על קלידים וזה קרה בשיר "Summer's End". 24. באותה השנה מילא הוקינס את מקום המתופף בהקלטות לאלבום הרביעי של להקת "Coheed and Cambria". 25. עוד באותה שנה הוקינס ודייב באו לעזרתו של גיטריסט "הפו'ס" Chris Shiflett שהקליט את האלבום השני "Harmony and Dissidence" עם הפרויקט הצדדי שלו Jackson United. הם הקליטו את החלק של התופים באלבום כשכריס נתקע בדקה התשעים ללא מתופף. (Photo: Daniel DeSlover) 26. בהופעת "הפו'ס" בטורנטו בשנת 2008 עלו שני חברי להקת "Rush", גדי ולאלכס בהפתעה וניגנו עם הוקינס את הקטע האינסטרומנטאלי "YYZ" של "Rush". 27. באותה שנה הוקינס מתארח בשירה בשיר "C-lebrity" הלקוח מהאלבום "The Cosmos Rocks" של Queen + Paul Rodgers. 28. בשנת 2010 הוקינס השתתף בשיר "Crucify the Dead" בתפקיד של קולות ליווי באלבום הבכורה של Slash, בשיר הזה מבצע את תפקיד השירה לא אחר מאשר Ozzy Osbourne. 29. בשנת 2011 יוצא האלבום השביעי של הלהקה "Wasting Light". זהו אלבום שהוקלט אך ורק בצורה אנלוגית וזה נעשה עם המפיק של נירוונה ב-"Nevermind" הלא הוא Butch Vig. הפעם הלהקה שוברת שיאים בגראמי וזוכה בארבעה פרסים. 30. בשנת 2014 שיחררה הלהקה את אלבומה השמיני "Sonic Highways". הוא אלבום של 8 שירים כשכל אחד מהם הוקלט בעיר אחרת בארה"ב ומושפע מההיסטוריה המוזיקלית של כל עיר. 31. באותה שנה הקים הוקינס את ההרכב הפרוגרסיב/הארד רוק "The Birds of Satan" עם Wiley Hodgden על הבס ו- Mick Murphy על הגיטרה. הם הוציאו אלבום יחיד באותה שנה הנושא את שם הלהקה והוא אלבום מחווה ללהקות שהם גדלו עליהם כמו "Queen", David Bowie, "Aerosmith" ועוד (גם חברי הפוס' שזורים באלבום). 32. האלבום השמיני של "הפו'ס" יצא ב-2017 והוא "Concrete and Gold". דייב תיאר את נושא האלבום כ"תקווה וייאוש", כשבאלבום הזה הם לקחו את Greg Kurstin שהוא מפיק אלבומי פופ מפורסם וזהו אלבום ההארד רוק הראשון שהוא מפיק. 33. באלבום הזה הוקינס לקח את תפקיד השירה בשיר "Sunday Rain". 34. האלבום התשיעי של הלהקה יצא ב- 2021 והוא "Medicine at Midnight". האלבום הזה ללא ספק שונה ואחר ממה שהורגלנו לקבל מ"הפ'וס". הוא מקפיץ, הוא שמח, הוא קליט הוא מסיבתי. האלבום הזה גם אוחז בשיא כאלבום האולפן הכי קצר של "הפו'ס", עם 36 דקות מוזיקה בלבד. דייב הצהיר שהוא רצה לייצר אלבום "כייפי" משהו כמו "Let's Dance" של David Bowie. הוא ציין שהאלבום הזה לא נשמע כמו שום דבר אחר שהלהקה עשתה עד היום. יש בו פזמונים כל-כך קליטים ש- 50 אלף מעריצים יצרחו יחד בהופעות. גם טיילור ציין שהאלבום הזה יותר מכוון פופ מאשר האלבומים הקודמים שלהם ואישר שבמהלך ההקלטות נעשה שימוש בלופים של תופים. 35. בכל ההופעות של הפו'ס, הוקינס שר לפחות שיר אחד (קאבר או מקורי) כזמר מוביל כשדייב על התופים. 36. להוקינס יש "טיק" נחמד ומצחיק, כשהוא מכה על הסניי,ר העניים שלו נסגרות/נלחצות והפה שלו נפתח כשהשיניים נלחצות, כאילו הוא בעצמו חטף עכשיו מכה ולא הסנייר. תשימו לב לזה... 37. בשנת 2006 הוקינס הקים להקה כפרויקט צדדי לפו'ס בשם "Taylor Hawkins and the Coattail Riders" בה הוא משמש כזמר ומתופף עם Chris Chaney הבסיסט של "Jane's Addiction" אותו הכיר בלהקת הליווי של אלאניס מוריסט והגיטריסט Gannin Arnold. 38. בשנת 2004 הוא החל לכתוב חומרים שיצאו באלבום הראשון של הלהקה במרץ 2006, אלבום הנושא את שם הלהקה. 39. באפריל 2010 הוציאה הלהקה את אלבומה השני "Red Light Fever" בו משתתפים מספר אורחים נכבדים כמו: Brian May ו- Roger Taylor מ- "Queen" ו- Elliot Easton מ- "The Cars" ודייב. באלבום הזה הוקינס מנגן על תופים ושר. 40. בנובמבר 2019 הוציא הוקינס עם ההרכב שלו את האלבום השלישי "Get the Money" ובו יש תערובת מטורפת של כוכבים ומגוון עוד יותר מטורף של ז'אנרים, כמה מהבולטים המשתתפים באלבום מלבד דייב: Roger Taylor, Joe Walsh, LeAnn Rimes, Nancy Wilson, Duff McKagan, Steve Jones, Chrissie Hynde ועוד ועוד... 41. בשנת 2020 חוברים שני מתופפים ענקיים, הוקינס ו- Matt Cameron ומחליטים להקים הרכב שנושא את השם "Nighttime Boogie Association". אך לצערנו ההרכב לא מחזיק זמן רב מעמד ומשחרר שני סינגלים בלבד. 42. הוקינס שימש כמתופף בהקלטות של מספר שירים של הזמר האיטלקי Vasco Rossi. 43. להוקינס יש עוד הרכב מיוחד בשם "Chevy Metal" שהוא להקת קאברים סופר סטארית!! כשהוקינס על התופים ו- Wiley Hodgden הם החברים הקבועים בלהקה, כל שאר חברי הלהקה משתנים מהופעה להופעה כשביניהם אפשר למצוא חברים מלהקות כמו: "The Police", "Motley Crue", "Sex Pistols", "Cheap Trick" ו- "Red Hot Chili Peppers". 44. הוקינס היה נשוי ל- Alison ולהם שלושה ילדים. (Photo: Magdalena Wosinska) 45. ביולי 2021 מחזירים הפו'ס את הדיסקו לבמות ומשחררים אלבום קאברים לשיריה הגדולים של להקת ה- "Bee-Gees", את האלבום הם משחררים תחת השם "Dee-Gees" ולאלבום קוראים "Hail Satin". 46. בספטמבר 2021 חוברים שלושת החברים: טיילור, Dave Navarro ו- Chris Chaney ומקימים את ההרכב "NHC" שמורכב משמות המשפחה של החברים. הפאוור טריו משחרר שני שירים לקראת לאלבום שבדרך. במהלך השנה הם הקליטו אלבום שלם שאמור לצאת מתישהוא ב-2022. 47. באוקטובר 2021 נכנס טיילור יחד עם הפוס' להיכל התהילה של הרוקנרול. בנאומו הודה בין היתר ל- Paul McCartney וציין כי הוא חולק את הפרס עם "Jane’s Addiction" ו- "Soundgarden" אותן היה רוצה לראות ב"היכל התהילה". 48. טיילור שיתף פעולה עם הרבה מאוד מוסקאים שונים ומגוונים, לא רק מאחורי סט התופים אלא גם בכתיבה, הפקה, לחן, עיבוד ועוד. טיילור הוא ללא ספק מוסיקאי שבורידיו זורמים תווים. את השיתוף פעולה האחרון שהוא ביצע למיטב ידיעתנו היה באלבום הסולו הבכורה של Nancy Wilson בשם "You and Me" שיצא ב-2021. 49. ב- 25 לפברואר 2022 שוחרר הסרט "Studio 666", סרט אימה-קומדיה הוליוודי בהשתתפות טיילור וחבריו מה"פו פייטרס". 50. ב- 25 למרץ 2022, שחררה הלהקה הדמיונית מאותו הסרט - "Dream Widow" את אלבום הבכורה שלה. 51. עוד באותו היום, ב- 25 למרץ 2022 נמצא טיילור ללא רוח חיים בבית מלון בבוגוטה, שם היה אמור להופיע יחד עם ה"פו פייטרס" והוא בן 50 בלבד. עיריית בוגוטה פרסמה הודעה לפיה שירותי החירום של העיר קיבלו קריאה על מטופל שמתלונן על "כאבים בחזה". אמבולנסים נשלחו למלון "Four Seasons Casa Medina", בו שהתה הלהקה, אך עובדי הבריאות שניסו לבצע בו החייאה נאלצו להכריז עליו כמת. 52. בספטמבר אותה שנה קיימה הלהקה שני מופעי מחווה ענקיים לכבוד המתופף האהוב שלהם. האחד התקיים בלונדון והשני בלוס-אנג'לס והם כללו שורה ארוכה של אמנים אותם טיילור אהב, העריץ, גדל עליהם או ניגן עימם. 53. במאי 2023 הכריזה הלהקה (בדרך הקומית שלה) על מחליפו של טיילור, Josh Freese שהוא חבר של הלהקה וניגן עימם מספר פעמים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום השני של "רוקפור", "האיש שראה הכל" הוא מאותם אלבומים שהם קשים לעיכול בעת הוצאתם אבל כמו גולם, לאט לאט עם הזמן, הם הופכים לפרפר. לא סתם פרפר - אפקט הפרפר. זהו אלבום שהיה שונה מאוד בנוף הישראלי, אך עם השנים הפך לאבן דרך ולמשפיע גדול מאוד. למרות שכיום הלהקה כבר התפייסה עם האלבום הראשון שלה, "רשת פרפרים", אבל אם הייתם שואלים אותה אז, "האיש שראה הכל" הוא בעצם אלבום הבכורה שלה. בשנת 1991 הוציאו אמיר צורף (גיטרות), ברוך בן-יצחק (בס), אלי לולאי (שירה וגיטרות) ואיסר טננבאום (תופים) את אלבום הבכורה של רוקפור: "רשת פרפרים". אלבום קליל, קליט, שלא ממש מתייחסים אליו ברצינות ולא ממש מה שהלהקה רצתה להוציא מעצמה. אז הם החליטו שבאלבום השני הם עושים הכל הפוך... הם החליטו שהם עושים אלבום משמעותי יותר, עמוק יותר, עם מוסיקה שונה וטקסטים שלוקחים אותך למסע וגורמים לך לשוטט במחשבות. אמיר צורף עזב את הלהקה והוחלף במרק לזר, שנכנס לתפקיד הבסיסט בעוד ברוך בן יצחק עובר לגיטרה. הפעם הרביעייה החליטה לעבור לאנגליה כדי ליצור את האלבום השני. הם החליטו שהכיוון הוא "סיקסטיז", אבל לא סתם אלא הארד-קור: כמה שיותר מחוספס, אנלוגי ואותנטי. הם קנו מגברים, תופים וגיטרות בסגנון שנות השישים ונכנסו להקליט את האלבום. תמונה: גוני ריסקין תהליך הכתיבה היה ארוך ומשתנה. ברוך סיפר שהם היו יושבים שעות, משוחחים, מתווכחים ומשנים את הטקסטים כל הזמן עד שהיו מגיעים למעין סיפור או נרטיב שמוביל את השיר. שום דבר לא היה מוכן מראש והכל הורכב כמו פאזל. כל שיר היה פאזל בפני עצמו שהתחבר עם הזמן והעבודה באולפן. חברי הלהקה סיפרו שבין היתר הם הושפעו מאוד מלהקת "Pink Floyd", כך שהסגנון הפסיכדלי, האינסטרומנטלי והשימוש בסיפורים בשירים היה מאוד בולט. את ההשפעה הזו אפשר לשמוע כבר בקטע הפתיחה, "פתאום?!", שפשוט זועק "פינק פלויד" לשמיים. רוב השירים באלבום לא נכתבו על אירוע מסוים או דמות ספציפית. הם נכתבו בעיקר מתוך השראה כדי לתת למאזינים את האפשרות ליצור בעצמם את הסיפור. "כל כיוון" הושפע מהסגנון של להקת "Genesis". "קטיפה שחורה" הושפע מהסרט "טווין פיקס" של דיוויד לינץ'. היו גם השפעות מקומיות כמו ב"חור בלבנה", שבו חיפשה הלהקה שילוב של כאב חזק וייאוש אל מול תקווה ואמונה של גאולה. השיר הושפע מהאירועים הקשים של אותה תקופה כמו הפיגוע בקו 5 בדיזינגוף ועוד. חברי הלהקה סיפרו שהם ידעו שיש להם משהו טוב ביד אבל הם לא האמינו שישדרו את האלבום ברדיו לצד "אתניקס" ו"איפה הילד". למרות זאת, בשטח היה קצת יותר קשה. להופעות הגיעו 20-10 איש שלא כל כך הבינו מה הם רואים ושומעים וחיכו לשירים מהאלבום הראשון. אבל "רוקפור" המשיכו לעבוד קשה ולהופיע בכל מקום אפשרי, עד שלאט לאט קהל ההופעות הלך וגדל ונוצר גרעין קשה של מעריצים שליווה אותם לכל הופעה. רבים מהאומנים המקומיים שלנו סיפרו שהאלבום הזה השפיע עליהם רבות. אביב גפן טען שהם הפנתאון הישראלי. נינט טייב סיפרה שכל אחד מחברי הלהקה לימד אותה להאזין וליצור מוסיקה. הם עזרו לה לגבש את הזהות המוסיקלית שלה. אפילו אסף אמדורסקי החליט שהוא חוזר ליצור רוק אחרי שהאזין לאלבום הזה. למי ששאל את עצמו מי זה הבחור על עטיפת האלבום: זהו אביו של המתופף, איסר. אביו היה מסתובב בעולם ומצלם את עצמו עם מצלמת 8 מ"מ והוא תמיד הרגיש שהוא "האיש שראה הכל". עכשיו אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi

ב- 24 למרץ, 2005 "Porcupine Tree" הוציאו את אלבומם השמיני "Deadwing". האלבום "Deadwing" הוא ללא ספק אחת היצירות הכי משכנעות של "Porcupine Tree". היא ממזגת בין רוק מתקדם, מטאל ואלמנטים מלודיים ואטמוספריים, המציגים נאמנה את החזון המוזיקלי המתפתח של הגאון (לא פחות מכך) Steven Wilson. בשנים שלאחר יציאת " In Absentia " היה Steven Wilson עסוק בפרויקט הצד שלו עם אביב גפן - והוציא את האלבום " Blackfield " בשנת 2004. נראה שווילסון ניצל את הזמן מחוץ ל- "Porcupine Tree" כדי לכתוב כמה מיצירותיו הטובות ביותר שלו עד אותה עת, תוך שהוא משלב בין הרכות של "Blackfield", הצד הפרוגרסיבי של הלהקה והכיוון המטאלי-כבד שהלהקה אימצה עם " In Absentia ", לא פלא שהוא הפך במהירות לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה באותה תקופה. לאחר שהצטרף ללהקה במהלך הקלטת האלבום " In Absentia ", התרומה של המתופף Gavin Harrison ל- "Deadwing" הפכה למשמעותית יותר, בעודו מגבש את מעמדו כאחד המתופפים הכי מוכשרים מבחינה טכנית ברוק המתקדם המודרני. המקצבים המורכבים והמעברים החלקים שלו משפרים את האופי הדינמי של האלבום, כפי שניתן לשמוע ברצועות כמו " Open Car " ו- " Glass Arm Shattering ". לא רק זה, אלא שהאריסון הפך לכוח רענן וחדש בתהליך הכתיבה של האלום, כששירים כמו " Halo " ו- " The Start of Something Beautiful " התחילו ברעיונות שהוא התנסה בהם. האלבום תוכנן ונכתב בתחילה לשמש כפסקול לתסריט קולנועי שנכתב על ידי Steven Wilson ו- Mike Bennion. למרות שהסרט מעולם לא יצא לפועל, המבנה הכללי נותר ברור, מה שמעניק ל- "Deadwing" איכות קולנועית שמוסיפה לעומק וזרימה הסוחפת שלו. ווילסון הצהיר שהשירים " Deadwing ", " Lazarus ", " Arriving Somewhere but Not Here ", " Open Car " ו- " Mellotron Scratch " נועדו במקור לפסקול הסרט, אך כשהפרויקט לא הצליח למצוא מימון הם הוקלטו במקום זאת לאלבום. מעניין לציין שהאלבום כולל הופעות אורח של של Adrian Belew המוכר בין היתר מ- "King Crimson", אשר מספק עבודת גיטרה בשירים " Deadwing " ו- " Halo ", וכן של Mikael Åkerfeldt מלהקת "Opeth", שמספק הרמוניות ווקאליות בשירים " Deadwing ", " Lazarus ", ו- " Arriving Somewhere But Not Here ", וגם מנגן באחרון את סולו הגיטרה השני, המדהים והמרגש. האלבום נפתח עם שיר הנושא " Deadwing " - קטע אדיר בן עשר דקות שאין בו ממש פזמון. השילוב ההיפנוטי של השיר בין הקלידים המתערבלים, שכבות הגיטרה ומקצבים הפועמים שמספקת חטיבת הקצב של Colin Edwin ו- Gavin Harrison מושכם את המאזין למסע מוזיקלי שנע בין מלנכוליה רכה לתוקפנות מתפרצת. אחריו מגיע " Shallow " עם ריף הגיטרה הכבד שווילסון תיאר כ"רגע הרוק הגדול של האלבום, עם ריף שאי אפשר לעמוד בפניו המשלב אווירה של "Zeppelin" או "Soundgarden". אחת הרצועות הבולטות של האלבום, " Lazarus ", מציגה לנו את כישרון כתיבת השירים של וילסון ואת היכולת ליצור לחנים מלודיים להפליא. השיר הזה מדגיש את הרבגוניות של הלהקה, עם תווי הפסנתר החמים של Richard Barbieri שהופכים אותו לאחד הרגעים הרגשיים ביותר באלבום. הקלידן Richard Barbieri אמר שזה "הצד היפה של "Porcupine Tree". מאוד רך ועדין, בסגנון העכשווי של "Coldplay" או "Radiohead". לעומת הרצועה המלודית הקודמת " Halo " כולל ניגודיות בין גרוב הבס/תופים המדבק והאווירה ה"תעשייתית" שלו הנובעת בין היתר מהשירה רווית הדיסטורשיין של ווילסון. הרצועה " Arriving Somewhere But Not Here " שמגיעה מיד לאחר מכן היא ללא ספק הרצועה הטובה ביותר באלבום המשמשת כ- "magnum opus" של "Deadwing" ונמתחת על פני כ- 12 דקות. הקטע האדיר הזה מאזן בצורה מופתית בין הנטיות הפרוגרסיביות של "Porcupine Tree" עם ריפי גיטרה מטאליים כבדים, קטע מעבר רך ומלודי ואווירה קולנועית. היצירה כוללת נגינת ארפג'יו גיטרה מחזורי ומהפנט, סולואים מלודיים ומתפרצים, שינויים דינמיים שהשילוב ביניהם מדרג אותה (לדעתנו) כאחת מהיצירות הטובות ביותר של הלהקה. במבט לאחור, "Deadwing" הינו אלבום מרכזי וחשוב בקטלוג המופלא של "Corcupine Tree". הוא מגשר בהצלחה על הפער בין השורשים הפרוגרסיביים של הלהקה, הסגנון הכבד יותר שאימצה באלבום הקודם והצליל הרך, המלודי והנגיש יותר שלהם, ולכן הוא פונה הן למעריצים הוותיקים והן למצטרפים החדשים. בעוד שהאלבום " In Absentia " הציג את הלהקה לקהל רחב יותר והכניס אותה לעידן המודרני, "Deadwing" ממשיך, משכלל ומרחיב את הבסיס הזה, באופן שהופך אותו לאחד מאלבומי הרוק המתקדם המובהקים ביותר של שנות ה-2000. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם על ההרכב "Van Hagar".... לא.. אין באמת הרכב כזה, אבל היו כאלה וביניהם חברת התקליטים וורנר, שהציעו לשנות את שמה של "Van Halen" לאחר הצטרפותו של הזמר Sammy Hagar ללהקה. ב- 24 למרץ 1986 שוחרר האלבום הראשון של הלהקה בהרכב עם Sammy Hagar והוא נקרא " 5150 " – על שם האולפן פרטי של Eddie Van Halen . המספר "5150" מתייחס גם לסעיף החוק בקליפורניה המאפשר לעצור אדם שנחשד כחולה נפש וכסכנה לציבור. האלבום זינק הישר למקום הראשון בבילבורד 200 האמריקאי, כשהוא עוקף אפילו את האלבום הקודם של הלהקה " 1984 " שנכנס רק למקום השני. לאחר הפרידה מ- David Lee Roth ואן הלן התקשה למצוא מחליף שייכנס לנעליו של הזמר הכריזמטי והפופולרי. לאחר שרשימה ארוכה של זמרים שנשקלו כמחליפים ל- David Lee Roth נדחתה על-ידי חברי הלהקה, הופנה Eddie Van Halen , ביולי 1985, לזמר להקת "Montrose" לשעבר - Sammy Hagar . מי שהפנה את אדי היה המכונאי שעבד על למבורגיני שלו. הפעם זה היה בול מה שהלהקה חיפשה והם מיד החלו לעבוד על שירים חדשים לאלבום. מי שהפיק את האלבום הוא לא אחר מאשר Mick Jones גיטריסט ומנהיג להקת "Foreigner". לאלבום הזה יש סאונד שונה ומיוחד, כנראה שילוב של טביעת היד של Mick Jones , יחד עם התוספת המרעננת של Sammy Hagar , התופים האלקטרונים והסינתסייזרים של שנות השמונים. מהאלבום שוחררו חמישה סינגלים מצליחים. השיר " Why Can't This Be Love " אותו כתב Eddie Van Halen על Oberheim OB-8 סוג של סינתסייזר שהיה ברשותו. סביר להניח ששיר עם מילים כאלה לא היינו מקבלים בתקופת David Lee Roth , אבל אצל סמי הגר הסנטימנט עובד, והוא עובד ומוכר טוב. זה היה הסינגל הראשון של הלהקה עם Sammy Hagar כסולן. הוא לקח את הלהקה לכיוון בוגר יותר, מלודי יותר וכמובן מסחרי יותר. הקטע " Dreams " שהינו אחד השירים האופטימיים שאנחנו מכירים, היה הסינגל השני ששוחרר מהאלבום. זה שיר שמדרבן אותנו לרדוף אחרי החלומות שלנו ולעולם לא לוותר. מעניין לציין ש"ואן הלן" סירבו לשחרר קליפים לשירים מהאלבום "5150", אז חברת התקליטים וורנר הכינו קליפ לשיר הזה באמצעות קטעי צילום של "המלאכים הכחולים" של חיל הים האמריקני, בביצוע מגוון פעלולים אוויריים. הוויזואל הזול הפך ללהיט מפתיע ב- MTV וחיל הים האמריקאי השתמש בו כחלק ממאמצי הגיוס שלהם. הבלדה המצליחה " Love Walks In " הוא בעצם שיר על חייזרים שיכול להתפרש כמטאפורה לאהבה חדשה. זה היה אחד השירים הראשונים שהלהקה כתבה יחד בהרכב החדש שלה. תאמינו או לא, אבל Sammy Hagar מאמין גדול בתאוריית החייזרים ובראיון שלו למגזין Guitar הוא ציין כך: ""אני מאמין בתוקף - ראיתי, הרגשתי, פנו אלי שלוש או ארבע פעמים שונות. קיבלתי מידע שחשוב היה לחיי מאותם יצורים, והם השתמשו בי. אני הולך להישמע כמו משוגע כאן, אבל הם השתמשו בי בצורה ניסיונית. הדרך הקלה ביותר לנסח זאת היא שהם הורידו את מידע מהמוח שלי. כשהייתי בן 19 או 20 בערך הם הורידו את כל מה שהיה בראש שלי. ותפסתי אותם עושים את זה! התעוררתי באמצע הלילה וחשבתי 'מה קורה?' הם היו כמו, 'אוי אלוהים, הוא מתעורר!' אבל כל זה היה טלפתיה - לא נאמרו מילים. וברגע שהתעוררתי - כנראה הייתה השעה שלוש לפנות בוקר - כל החדר שלי היה כל כך בהיר שבקושי יכולתי לפקוח את עיניי. הייתי ער לגמרי, לא יכולתי לזוז, עיניים פקוחות, חדר לבן, הם עדיין התנתקו - וכשעשו זאת, זה פשוט היה באנג! הכל חזר לשגרה, חזרה לשחור. רעדתי, כמעט התעלפתי, הבטן שלי התהפכה כמעט הקאתי, זה היה כל כך מפחיד. זה סיקרן אותי. קניתי טלסקופ והתחלתי לקרוא ספרי עב"מים ופשוט נכנסתי לכל העניין. ומאז התקיימו שלושה או ארבעה מפגשים אחרים עם אותה קבוצת אנשים. אני לא יודע מי הם, אבל במוחי החלטתי שקוראים להם "The Nine", מכיוון שהם מהמימד התשיעי. גם לחברת ההוצאה שלי קראתי "Nine Music" על שמם. זה דבר מטורף, בנאדם. אבל בעיניי, כל מי שחושב שאנחנו היחידים כאן, למרות עצום היקום כולו, הוא משוגע. צריך להרחיק את האנשים האלה - ולא את החבר'ה שהיה להם מגע עם חייזרים." הסינגל הרביעי היה " Best of Both Worlds ", שיר אותו הגר כתב על העתיד הורוד שהוא צופה ל"ואן הלן" ולעצמו. מעניין שהלהקה בחרה להכתיר את אלבום האוסף השני שלה ששוחרר בשנת 2004, באותו השם, שכן הוא כלל שירים משתי התקופות העיקריות של הלהקה, זו של David Lee Roth וזו של Sammy Hagar . הסינגל החמישי והאחרון ששוחרר מהאלבום היה " Summer Nights " אשר נפתח עם אינטרו הגיטרה של אדי. זה היה השיר הראשון שסמי הגר הקליט עם "ואן הלן" כשהצטרף ללהקה. הגר מספר בספרו "Red: My Uncensored Life In Rock": "התחלנו לנגן, והמהנדס דון לנדיי הקליט את כל מה שעשינו. המצאתי את השורה הראשונה במקום: 'לילות קיץ והרדיו שלי'. זה פשוט קפץ לי לראש בפעם הראשונה ששמעתי את הריף הזה. את שאר השיר אלתרתי תוך כדי תנועה. אדי היה בהלם. לדייב כנראה לא היה קצב טוב והוא לא היה זמר נהדר, לא היה לו מנעד קולי רחב. אני לעומת זאת שרתי על הליינים של הגיטרה של אדי". האלבום מכר למעלה מ- 6 מיליון עותקים בארה"ב בלבד, סיפתח בהחלט נאה, במיוחד בהתחשב שמדובר בגלגול השני של הלהקה ללא הזמר הכריזמטי שלה - David Lee Roth . להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 23 למרץ, 1976, "Judas Priest" הוציאו לאור את אלבומם השני "Sad Wings of Destiny". האלבום "Sad Wings of Destiny" הוא האלבום שבו "Judas Priest" מצאו את "הכנפיים" שלהם והתחילו בתהליך הנסיקה שלהם לעבר ה"סטרטוספרה" של אגדות ה"הבי מטאל". האלבום מסמן שינוי סגנון משמעותי עבור הלהקה ומעבר מהשפעות הבלוז של אלבום הבכורה לכיוון צליל כבד יותר, מורכב יותר, פורץ דרך, כזה שיסייע ל- "Judas Priest" להגדיר את סגנון ההבי מטאל לדורותיו. האלבום, ידוע בריפים הכבדים וצלילי הגיטרות התאומות של Downing ו- Tipton ובטווח הקול המטורף של Rob Halford . הוא מציג מגוון של סגנונות מוזיקליים, ושואב השראה מקשת רחבה של להקות, כולל "Queen", "Led Zeppelin", "Deep Purple", ו- כמובן "Black Sabbath". לאחר קבלת הפנים הפושרת לה זכה אלבום הבכורה שלהם, "Rocka Rolla", מצאו "Judas Priest" את עצמם על פרשת דרכים. הלהקה חוותה קשיים כלכליים והפנימה את הצורך לפתח את הצליל ולגבש את הסגנון הייחודי להם. תאמינו או לא, אבל כשהלהקה התחילה לעבוד על "Sad Wings of Destiny" התבדח Rob Halford וציין שהמעריצים צריכים לשרוף את העותקים של "Rocka Rolla", בהם הם מחזיקים. ואכן, כמו בכל הלצה שיש בה מעט מן האמת, "Judas Priest" נכנסה לאולפן מתוך כוונה להתרחק מאלבום הבכורה ולמצוא כיוון מוזיקלי חדש עם אלבום שישלב רוק כבד פשוט עם טוויסט פרוגרסיבי. האלבום "Sad Wings of Destiny" הוקלט בעידן של טלטלות משמעותיות עבור "Judas Priest" והופק בתקציב המצומצם של "Gull Records", אשר הציעו ללהקה רק 2,000 פאונד עבור ההקלטה. השמועות מספרות שבזמן העבודה על האלבום, חברי הלהקה הגבילו את עצמם לארוחה אחת ביום בלבד, בעודם עובדים במשרה חלקית כדי לממן את מחייתם: Tipton עבד כגנן, Downing במפעל ו- Ian Hill כנהג טנדר משלוחים. למרות - או אולי בגלל - הקשיים הללו, "Sad Wings of Destiny" מהווה עדות נוקבת לחוסן וליצירתיות של הלהקה וליכולת שלה להשתנות. האלבום נפתח עם " Victim of Changes ", רצועה שעוברת מהתבוננות פנימית מיוסרת לזעם מתכתי משתולל, ומהווה נקודת פתיחה עוצמתית ושאפתנית להמשך האלבום. הביצועים הווקאליים של Rob Halford בשיר הזה הם לא פחות ממושלמים. הם מציגים את המנעד המדהים שלו ומציבים סטנדרט חדש לסולני מטאל לדורותיהם, עם הפלצטים הנוקבים שלו. השיר משתרע על פני כמעט שמונה דקות, ומציג קשת רחבה של דינמיקה קצבית, מרקם ועומק רגשי, הכוללים ריפים מלנכוליים, קטעי בלדה מלודיים וסולואים חודרים. הרצועה נפתחת באינטרו של גיטרות תאומות עם השפעות קלאסיות, לפני שהיא צוללת לעבר הריף המרכזי האגרסיבי. המילים מספרות את סיפורה של אישה ששתייתה המוגזמת מובילה לאובדן בן זוגה. מקורו של השיר במיזוג של שני קטעים נפרדים: "Whiskey Woman", עליה עבדו דאונינג ו- Al Atkins (הזמר הראשון של הלהקה), ולא נכללה באלבום הבכורה, ו- "Red Light Lady", קטע איטי יותר שהלפורד הביא מתקופתו עם להקתו הקודמת, " Hiroshima ". השילוב הזה הביא לשיר הפתיחה המדהים של האלבום, שלא רק מהפנט וכובש בדינמיקה המוזיקלית שלו, אלא גם מספר סיפור מרתק. האלבום ממשיך להפתיע עם רצועות כמו " The Ripper ", קטע קצר וחד שמספר את סיפורו של ג'ק המרטש עם מילים שכתב טיפטון. מתקפת הגיטרות התאומות של דאונינג וגלן טיפטון, שיהפכו לסימן ההיכר של הלהקה, מוצגים כאן במלוא הדרם, עם הרמוניות וסולואים מורכבים שמתמזגים בצורה חלקה אל תוך עמוד השדרה האדיר שמספקת חטיבת הקצב, של הבסיסט Ian Hill והמתופף Alan Moore. הרצועה האנרגטית הזו, צפופה בריפים חזקים ומושפעת מלהקת "Queen", במיוחד באינטרו הווקאלי רבוי השכבות ובעבודת הגיטרות, אשר לעיתים נדמה שמושפעת ממוזיקה קלאסית. העדות המשכנעת ביותר לאמביציה המוזיקלית המתפתחת של הלהקה באלבום הזה, מוצגת עם " Dreamer Deceiver ". בלדה שקטה עם שירה מלאת נשמה של Rob Halford (לפחות עד לצווחות הפלצט בסיומה), ומעברי אקורדים שקטים של גיטרות אקוסטיות המשתלבות עם סולו חשמלית מלודי. הקטע הזה מתפקד כהקדמה לרצועה הבאה, רועשת וכבדה יותר בשם " Deceiver ", אשר מסיימת את הצד הראשון של הוויניל באאוטרו אקוסטי של גיטרות תאומות. הלהקה מנווטת כאן במיומנות אל מחוזות הרוק המתקדם, ומציגה את היכולת שלה ליצור שירים בעלי תהודה רגשית לצד נגינה מיומנת וטכנית. מעניין לציין, כי הזמר הראשון של הלהקה Al Atkins יוחס כמי שתרם לצמד השירים, אם כי במהדורות מאוחרות יותר הושמט הקרדיט שלו. הצד השני של האלבום מתחיל עם " Prelude " - יצירה אינסטרומנטלית תמציתית בסגנון הבארוק, הנעההמובלת על-ידי פסנתר לצד סינתיסייזר, גיטרות ותופי טם-טם. בניגוד למה שהשם שלה עשוי אולי לרמוז, "Prelude" לא חולקת שום קשר מוזיקלי עם הרצועה שלאחריה, " Tyrant " - רצועה כבדה מובלת גיטרה עם לא מעט שינויי מקצב. ואז מגיע " Genocide " המעולה. שיר רוק כבד קלאסי עם ריף מוביל ששואב השראה מקלאסיקות רוק כבד כמו "Woman from Tokyo" ו- "Burn" של "Deep Purple". הזמר Rob Halford ציין שקיווה שמילות השיר "יעוררו שיח במטרה למשוך את המאזינים", בעוד שהשורה "sin after sin" המשיכה להוות השראה לשם האלבום הבא של הלהקה. אנחנו מתקרבים ל"סוף" עם " Epitaph ". בלדה נוקבת החורגת מהצד הכבד יותר של האלבום, ומציעה רגע אישי ועמוק יותר. עבודת הפסנתר והשירה בסגנון "Queen" משמשים רקע מושלם להתבוננותו של Halford על הניכור והניתוק המורגשים בחברה המודרנית. זה שיר שמציג את הרבגוניות של הלהקה עם מילים שמעבירות תחושה של תסכול של צעירים וקשישים כאחד. האלבום מגיע לסיומו עם " Island of Domination " שיר חזק שמכיל בתוכו את ההיבטים האפלים והאגרסיביים יותר בסאונד של "Judas Priest". עם ריפים שהזכירו לנו קצת את "Thin Lizzy" והכבדות של "Black Sabbath", השיר מהווה סיום הולם למסעשל "Sad Wings of Destiny". (Photo: Vintageheavymetal.com) האלבום "Sad Wings of Destiny" נחשב כאבן דרך בהבי מטאל, אלבום משפיע בהתהוות של הסגנון, לא רק בגלל החדשנות המוזיקלית שלו אלא גם בגלל העומק הלירי שלו. עטיפת האלבום מציגה מלאך נופל על רק נוף מהגיהנום, והיא מגלמת בצורה מושלמת את כותרת שם האלבום, ה"גורל" וה"ייאוש". הדימוי הזה יהפוך לאייקוני ויתרום ללקסיקון החזותי של "ג'ודאס פריסט". באופן מעניין, עטיפת האלבום " Painkiller ", מציגה יישות מכונפת שהלפורד ציין שנוצרה בהשראת המלאך שנפל מעטיפת האלבום "Sad Wings of Destiny". בשנת 2005, עם חזרתו של Halford להרכב, הלהקה עשתה שימוש חוזר בדמות האייקונית הזו באלבומה "Angel of Retribution". הפעם, העטיפה הציגה את עלייתו של המלאך שנפל במרדף אחר נקמה, כפי שהשתקף גם מהשיר "Judas Rising", שם אות מלאך מתגבר על ייאושו ועולה מחדש עם תחושה של תקווה. מבחינה ביקורתית ומסחרית, האלבום לא נחל הצלחה מרובה עם יציאתו, אבל הוא זכה להכרה ולשבחים ככל שהזמן חלף. כיוןם, האלבום נחשב ליצירה מכוננת בז'אנר ההבי מטאל, אשר השפיעה על אינספור להקות ומוזיקאים עם העיבודים המורכבים, העומק הלירי והרוח החלוצית שלה. אין ספק, "Sad Wings of Destiny" מהווה הישג מונומנטלי בדברי הימים של ההבי מטאל. הוא מציין את הרגע שבו "Judas Priest" קיבעו את עצמם כאדריכלי הסאונד של הז'אנר. אלבום בעל מרקם עשיר, טעון רגשית ומתוחכם מוזיקלית אשר הניח את הבסיס המוצק לקריירה האגדית של הלהקה. להאזנה: Youtube "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 23 למרץ 1998 שוחרר אלבום שכשמו כן הוא - "Virtual XI". אלבום האולפן ה- 11 (XI) של "Iron Maiden" שהוא במובן מסויים אכן "וירטואלי"... למה "וירטואלי" כי במובן מסוים "מיידן" נשמעת באלבום הזה כמו חיקוי של עצמה. זה האלבום שהלך הכי רחוק מהשורשים של "Iron Maiden" וכנראה גם האלבום הכי חלש של הלהקה בכל הרפרטואר המדהים שלה. הכי רחוק מהשורשים אמרנו ? אז נתחיל בזה שעם כל הכבוד ל- Blaze Bayley הוא לא Bruce Dickinson ולמרות שהוא לא זמר רע בכלל, הוא פשוט לא תואם DNA של הלהקה. נמשיך בזה שהאלבום הזה כולל שימוש מאסיבי בקלידים. לא אפקטים של גיטאר סינתסייזר, לא ההבלחות הקטנות שמנגן מייקל קני לאורכו של האלבום, אלא קלידים ממש, עליהם מנגן Steve Harris בשלושה מתוך שמונת שירי האלבום. רוצים עוד ? אז "Virtual XI" הוא אחד מתוך שלושה אלבומים שאינם כוללים שיר נושא אשר זהה לשם האלבום. נכון, האלבום הקודם עם ביילי " The X Factor " הוא עוד אחד מתוך השלושה. אם לא די בכך, אז זה האלבום היחיד של "איירון מיידן" שהשיר הסוגר אותו " Como Estais Amigos " לא נכתב על-ידי Steve Harris , אלא על-ידי Janick Gers ו- Blaze Bayley , והוא במקרה גם אחד משני השירים היחידים של "מיידן" שהכותרת שלהם אינה באנגלית (השני הוא "El Dorado" מהאלבום " The Final Frontier "). וכדי לנעול את זה לגמרי רק נזכיר שזה האלבום היחיד של "מיידן" שעד היום לא עבר את רף המיליון במכירות. ועדיין... יש באלבום הזה כמה פנינים יקרות, בעיקר " Futureal " שנכתב על-ידי Blaze Bayley ו- Steve Harris ונבחר במשאל מעריצי "Iron Maiden" משנת 1999 כאחד השירים הפופולריים של הלהקה, ו- " The Clansman " שכתב Steve Harris בהשראת הסרט "Braveheart" עם מל גיבסון ומספר על ניסיונם של הסקוטים לקבל עצמאות מבריטניה בימי הביניים. שני השירים בוצעו בהופעות אפילו לאחר חזרתו של דיקנסון, האחרון שבהם בוצע אפילו בסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה. נכון כל יתר השירים באלבום נופלים ברמתם מהשניים הללו, אבל עדיין יש כאן כמה שירים לא רעים שמצליחים להחזיק את האלבום הזה מעל המים ולהפוך אותו לאלבום ראוי בהחלט. יש כאן את " Don't Look to the Eyes of a Stranger ", אחד השירים היותר מעניינים והמיוחדים של "Iron Maiden" אותו כתב Steve Harris מנקודת מבט של אב מודאג על הסכנות שקיימות בעולם. ויש את " Lightning Strikes Twice " שהוגדר על-ידי Steve Harris כשיר של "לעולם אל תאמר לא", " Educated Fool " הפילוסופי שמתאר את ההסתכלות על החיים של אדם בוגר ובמיוחד שיר הסיום המדהים " Como Estais Amigos " שהינו טריביוט לחיילים שלחמו משני צידי המתרס במלחמת פולקלנד - שיר חד פעמי, מיוחד ושונה מהסגנון המוכר של מיידן. דווקא הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום ועוסק מישהו שלא מפחד לקחת סיכונים " The Angel and the Gambler " הוא אחד הפחות טובים והיינו מגדירים אותו כבחירה מוזרה לייצג את האלבום. מעניין לציין שבמהלך הסשנים לאלבום נכתבו עוד 4 שירים: " Nomad ", " Dream of Mirrors ", " Mercenary " ו- " Blood Brothers ". השירים הללו ימתינו שנה עד לחזרתם של Bruce Dickinson ו- Adrian Smith ללהקה והם יופיעו ויצוצו שנה לאחר מכן באלבום " Brave New World ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא מוכר בעיקר מהלהקות Blur ו- Gorillaz אבל יש באמתחתו עוד מספר הרכבים נוספים ואפילו כמה סופרגרופים, הוא כותב, מפיק ויוצר מוכשר עם שנים של יצירה. הנה כמה פרטים מעניינים על הבחור האנגלי Damon Albarn שנולד ב-23 למרץ 1968. (Photo: Linda Brownlee) 1. עבודתו הראשונה של אלברן הייתה כבר בגיל 6 חודשים כששימש "כבוחן" למשחקים ועזרים לילדים קטנים בחברת המשחקים של אביו Playlearn, Ltd. 2. ההופעה הראשונה בה נכח הייתה כשהיה בן שנה בהופעתם של להקת ה- Osmonds, להקה של חמישה אחים בסגנון הג'קסון 5. 3. כבר בגיל צעיר הוא אהב מוסיקה וניגן על גיטרה, פסנתר וכינור. הוא גם אהב לכתוב מוסיקה ואף זכה עם שיר בתחרות ארצית ל"מלחין הצעיר". 4. בתיכון הוא לא ממש השתלב ומצא מפלט בשיעורי דרמה והצגות כשהוא לוקח תפקידי שחקן במספר הצגות בבית הספר. שם הוא פגש את Graham Coxon (הגיטריסט של Blur) כששיחק גם במחזות בית הספר ומשם השניים הפכו לחברים טובים. 5. הוא רצה לפתח קריירת משחק והחל ללמוד בבית הספר East 15 Acting School אך מהר מאוד הוא מאס בלימודים ועוד לפני סיום השנה הראשונה הוא עזב. 6. לאחר שעזב את הלימודים הוא החל לעבוד באולפן ההקלטות "Beat Factory" שם הוא שיתף פעולה עם מספר להקות ביניהן: Two's a Crowd, Aftermath ו-Real Lives. 7. הוא החל ללמוד מוסיקה ב- Goldsmiths College בשנת 1988 כשאז הוא היה חבר בלהקת "Circus" עם חברו גרהאם הגיטריסט והמתופף Dave Rowntree. הם צירפו אליהם את חברם ללימודים, הבסיסט Alex James ושינו את שמם ל-"Seymour" אך במרץ 1990 הם שינו את שמם שוב ל-"Blur" לפני שחתמו על חוזה תקליטים עם חברת Food Records. (Photo: Blur) 8. הסינגל הראשון שהוציאה הלהקה היה "She's So High", באוקטובר 1990, הוא לא הצליח להביא ללהקה את הפריצה שהיא ייחלה לה. אך באפריל 1991, לאחר שחברו למפיק Stephen Street הם שיחררו את הסינגל "There's No Other Way" שהפך ללהיט וכיכב בראש המצעדים. 9. האלבום הראשון של הלהקה יצא באוגוסט 1991 ונקרא "Leisure". לאחר יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארה"ב, שהפך לכשלון חרוץ ועם הזמן מאסה בתרבות האמריקאית. מה שגרם לה לגעגועים עזים לתרבות האנגלית. 10. אלברן הוא זה שאחראי על הכתיבה בלהקה והגעגועים גרמו לו לכתוב אלבום שלם על התרבות האנגלית. האלבום השני של הלהקה "Modern Life Is Rubbish" יצא במאי 1993 כאן הלהקה עברה לסגנון ה- British guitar-pop כשאלברן כותב בצורה הומוריסטית על החיים והחלומות בפרברים באנגליה. האלבום הזה כבר נחל הצלחה יותר גדולה באנגליה אך התקשה להגיע למצעדים בארה"ב. 11. האלבום "Parklife" שיצא באפריל 1994 שיגר את הלהקה הישר אל החלל החיצון... הסינגל "Girls & Boys" כבש את המצעדים ונשאר במקום הראשון באנגליה במשך 90 שבועות. גרהאם סיפר שזו הנקודה בה הלהקה הפכה מהרכב נישתי אלטרנטיבי לסנסציית פופ. 12. בספטמבר 1995 יצא האלבום הרביעי של הלהקה "The Great Escape". למרות שהסינגל "Country House" התחרה נגד הסינגל "Roll With It" של "Oasis" וניצח, הלהקה איבדה את אבק הכוכבים שלה והפכה להיות מגיבורת התרבות הבריטית למפסידה גדולה. המצב השפיע מאוד על אלברן שהפך מגיבור ללוזר. 13. הלהקה שיחררה עוד ארבעה אלבומים נוספים: "Blur" ב-1997, "13" ב-1999, "Think Tank" בשנת 2003 ו- "The Magic Whip" ב-2015. 14. הפרוייקט הגדול השני של אלברן הוא הלהקה הווירטאולית ה- "Gorillaz". בשנת 1990 הוא נפגש עם אמן הקומיקס Jamie Hewlett וביחד הם הקימו את ההרכב, כשהשניים הם החברים היחידים הקבועים בהרכב ובכל אלבום והופעה שאר הנגנים משתנים. את הרעיון קיבלו השניים כשחלקו דירה יחד וצפו ב-MTV באופן מוגזם, הם הרגישו שצריך משהו שיראה שונה בנוף של MTV ויעורר את הצופים לחשוב ולדמיין. הלהקה משלבת סגנונות של בריטפופ, היפ-הופ, רוק ופופ. (Photo: Gorillaz) 15. אלבום הבכורה של הלהקה שנושא את שם הלהקה יצא במרץ 2001 והפך אותה בן רגע ללהיט היסטרי וכוכב עולה עם מכירות של למעלה מ-7 מיליון עותקים. 16. האלבום השני של הלהקה "Demon Days" יצא במאי 2005 והמשיך את ההצלחה עם חמישה מועמדויות לפרס הגראמי וזכייה בפרס אחד עבור Best Pop Collaboration with Vocals. 17. הם הוציאו שישה אלבומים נוספים: "Plastic Beach" ו- "The Fall" בשנת 2010, "Humanz" בשנת 2017, "The Now Now" בשנת 2018, ו- "Song Machine, Season One: Strange Timez" ב-2020. 18. בשנת 2002 הוציא אלברן את אלבום הסולו הראשון שלו "Mali Music". 19. בשנת 2003 הוא הוציא את ה-EP הראשון שלו "Democrazy" שהורכב משירי דמו שהוא הקליט בבתי מלון במהלך סיבוב ההופעות של "Blur". 20. בשנת 2011 הוציא אלברן את אלבום הסולו השני שלו "Kinshasa One Two" בו הוא שיתף פעולה עם למעלה מ-10 מפיקים ויותר מ-50 אמנים. את האלבום הוא הקליט במשך 9 ימים בהם שהה בקונגו על מנת לחגוג ולהעצים את המוסיקה המקומית ואת העצמאות של Democratic Republic of the Congo. 21. בשנת 2007 הוא הקים סופגרופ בשם "The Good, the Bad & the Queen" עם הנגנים Paul Simonon הבסיסט של הקלאש, Simon Tong הגיטריסט של "The Verve" והמתופף Tony Allen. ההרכב שיחרר שני אלבומים: "The Good, the Bad & the Queen" ב-2007 ו-"Merrie Land". 22. בשנת 2008 הוא הקים סופרגרופ נוסף בשם "Rocket Juice & the Moon" עם הנגנים Flea מ-Red Hot Chili Peppers ו- Tony Allen. הם הוציאו אלבום יחיד בשנת 2012. 23. אלברן עבד עם הרכבים ואמנים נוספים ככותב, מלחין ומפיק ביניהם: The Strokes, Bobby Womack, De La Soul ועוד רבים אחרים. 24. בשנת 2014 שחרר אלברן את אלבום הסולו השלישי שלו ואולי היחיד שנחשב אישי ועצמאי בשם "Everyday Robots", האלבום קיבל ביקורות מהללות ואף הגיע למקום השני במצעד הבריטי. 25. בשנת 2021 שחרר אלברן אלבום סולו נוסף בשם "The Nearer the Fountain, More Pure the Stream Flows". האלבום היה מתוכנן להיות אלבום תזמורת מלא בהשראת הנופים של איסלנד אך לבסוף התפתח לאלבום מוזיקלי מלא ומגוון. האלבום הוקלט ב-2020 במהלך הקורונה. 26. בפברואר 2023 להקת "Gorillaz" הוציאה את אלבומה השמיני "Cracker Island" , והפעם עם כיוון פופי וסינת’-פופ מובהק. האלבום הופק ברובו בלוס אנג'לס יחד עם Greg Kurstin, ונולד מתוך רעיונות שהיו מיועדים לעונה נוספת של הפרויקט "Song Machine" שנגנז. לצד Damon Albarn משתתפים כאן שמות כמו Stevie Nicks, Tame Impala, Bad Bunny, Beck ו-Thundercat. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, הישג ראשון של הלהקה מאז "Demon Days", וגם נכנס לטופ 3 בארה"ב. בנוסף, הוא קיבל מועמדות לקטגוריית אלבום האלטרנטיב בטקס פרסי הגראמי ה-66. 27. ביולי 2023 חזרה להקת "Blur" עם האלבום התשיעי "The Ballad of Darren", הראשון שלה מאז "The Magic Whip" משנת 2015. השירים נכתבו על ידי אלברן במהלך סיבוב ההופעות של "Gorillaz" ב-2022, והאלבום הופק על ידי James Ford באולפני Studio 13 בלונדון ודבון. מדובר גם באלבום הקצר ביותר של הלהקה, עם פחות מ-40 דקות. שם האלבום הוא מחווה ל-Darren "Smoggy" Evans, מאבטח ותיק של הלהקה, והעטיפה מבוססת על צילום מ-2004 של Martin Parr שצולם בבריכה בסקוטלנד. "The Ballad of Darren" זכה לביקורות חיוביות והפך לאלבום השביעי ברציפות של "Blur" שמגיע למקום הראשון בבריטניה. הוא גם נכנס לעשיריות הפותחות במספר מדינות, כולל ארה"ב. 28. בפברואר 2026 "Gorillaz" הוציאה את האלבום התשיעי "The Mountain". האלבום הוקלט בין הודו, לונדון ולוקיישנים נוספים, ומשלב השפעות של מוזיקה הודית קלאסית לצד הסאונד האלקטרוני והפופי המוכר של הלהקה, כולל ביצועים במספר שפות. כרגיל אצל "Gorillaz", האלבום כולל רשימת אורחים רחבה במיוחד כמו Asha Bhosle, Johnny Marr ו-Black Thought, לצד הופעות פוסטומיות של משתפי פעולה מהעבר. אז בואו נסיים עם האלבום הזה, להאזנה ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 22 למרץ 1963 יצא אלבום הבכורה של הלהקה החשובה והמשפיעה ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית – "The Beatles". אלבום שב- 32 דקותיו שינה את ההיסטוריה של המוזיקה כפי שאנחנו מכירים אותה. אז בואו לקרוא כמה עובדות על האלבום "Please Please Me": 1. רוב האלבום הוקלט במהלך 12 שעות בסשן אחד ארוך שנערך ביום שני ה- 11 לפברואר 1962 החל מהשעה 10:00 בבוקר ועד השעה 22:45. 2. העלות הכוללת של ההקלטות היתה 400 ליש"ט בלבד. 3. האלבום כולל 8 שירים מקוריים ו- 6 גרסאות כיסוי לשירים שהיו אהובים על הלהקה. 4. הקרדיט על כתיבת כל השירים המקוריים באלבום הוענק ל- McCartney-Lennon ללא קשר לזהות הכותב מבין השניים בפועל. זה האלבום היחיד שהקרדיט יצויין בסדר הזה. בכל יתר האלבומים והשירים ששיחררה הביטלס הקרדיט לכתיבת השירים נרשם כ- Lennon –McCartney. 5. ג'ון היה מקורר ביום ההקלטות. השיר האחרון שהוקלט היה " Twist and Shout " כי המפיק ג'ורג' מרטין רצה לשמור על קולו. השיר הוקלט בטיייק אחד לאחר שקולו של John Lennon נשחק במהלך 13 שעות רצופות של הקלטות ואת התוצאה ניתן לשמוע בקולו הצרוד כפי שהונצח בגירסה המופיעה באלבום. 6. הסשן היה כל-כך פורה שהלהקה הצליחה להקליט במהלכו שיר נוסף - " Hold Me Tight " שבסופו של דבר לא נכנס לאלבום ונעשה בו שימוש לאלבום הבא - "With the Beatles". 7. כל האלבום הוקלט על טייפ 2 ערוצים כאשר כלי הנגינה נדחסו לערוץ אחד בעוד תפקידי השירה נדחסים לערוץ השני. הדבר הקל על מרטין לבצע בלאנס של ההקלטות לגירסת מונו שהיתה נהוגה אז. 8. מרטין ביצע גם מיקס לגירסת סטריאו, למעט השירים " Love Me Do " ו- " P.S. I Love You ". 9. מפיק העל ג'ורג' מרטין ביקש בתחילה להקליט את האלבום בהופעה חיה במועדון ה"קאוורן" שהיה מועדון הבית של הביטלס בליברפול. 10. הוא בתחילה חשב לתת לאלבום את השם "Off the Beatle Track". הצעתו נדחתה והוא עשה שימוש בשם לאלבום סימפוני של שירי הביטלס אותו שחרר בשנת 1964. 11. ג'ורג' מרטין שהיה חבר של כבוד בקהילה הזאולוגית של לונדון שבבעלותה גן החיות של לונדון, רצה שהתמונה לעטיפת התקליט תצולם בגן החיות. למזלנו הקהילה הזאולוגית לא אהבה את הרעיון. 12. בסופו של דבר התמונה צולמה על-ידי הצלם Angus McBean במדרגות הפנימיות של בניין EMI במנצ'סטר סקוויר שבלונדון. 13. הלהקה פנתה לאנגוס שוב בשנת 1969 בבקשה לשחזר את הצילום על המדרגות לצורך עטיפת האלבום "Get Back". האלבום שוחרר לבסוף שנה לאחר מכן כ- "Let It Be" ולעטיפת האלבום נבחרו תמונות אחרות. 14. בסופו של דבר נעשה שימוש בתמונה שצולמה בשנת 1969 לאלבום האוסף הכפול "Retrospective 1967-1970" שיצא בשנת 1973, כאשר תמונה נוספת שצולמה בסשן המקורי בשנת 1963 משמשת לאלבום האוסף הראשון "Retrospective 1962-1966". 15. השיר " Please Please Me " הוא השיר של הביטלס האהוב ביותר על Keith Richards מה"רולינג סטונס". ברשת מסתובבת גירסת קאוור אקוסטית של ריצ'רדס לשיר. 16. השיר הושפע משיר ישן של Bing Crosby שנקרא פשוט: "Please". 17. הגירסה הראשונה של השיר נשמעה כמו בלדה של Roy Orbison. ג'ורג' מרטין לא אהב את האופן בו השיר נשמע והוא דרש מהחברים להפוך אותו ליותר קצבי ושמח כדי שיתאים למילים. 18. האלבום בתצורתו המקורית יצא בארצות הברית רק בשנת 1987. במקומו שחררה הלהקה בשנת 1964 את האלבום "Introducing... The Beatles" שכלל רשימת שירים שונה. 19. האמינו או לא, Paul McCartney הודה שגנב את תפקיד הבס לשיר " I Saw Her Standing There " משירו של צ'אק ברי "Talkin' About You". 20. השיר " Love Me Do " הוקלט פעמיים לפני ההקלטות לאלבום. בפעם הראשונה ב- 6 ליוני 1962 כשהמתופף היה Pete Best ובפעם השניה ב- 4 לספטמבר 1962 עם Ringo Starr על התופים. 21. בהקלטה שמצאה דרכה לאלבום מתופף Andy White שגוייס ע"י המפיק ג'ורג' מרטין, שלא אהב את שני הביצועים הקודמים. ג'ורג' מרטין התנצל מאוחר יותר בפני Ringo Starr על המהלך. 22. אנדי ווייט היה גם המתופף בשיר " P.S I Love You ". 23. האלבום הגיע למקום ה- 39 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. 24. שני שירים מהאלבום נכנסו לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים: " Please Please Me " ו- " I Saw Her Standing There ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 22 למרץ 1994 שוחרר "Far Beyond Driven", אלבומה השביעי של להקת "Pantera". אז לאחר שסיפרנו לכם " עלייתם של הרובוטריקים של המטאל " כאן : ועל "נקמתם של הרובוטריקים של המטאל" - " Revenge of the Fallen " כאן : הגיע תורו של הפרק השלישי בסדרה: הרובוטריקים של המטאל !!! "אפלת הירח" - "Dark of the Moon". כפי שמסגירה העטיפה הכחולה של האלבום "Far Beyond Driven", הפרק השלישי בסדרה מעמיד אותנו תחת "אפלת הירח" - תקופת המעבר של "הרובוטריקים של המטאל" מהאור אל החושך, אשר יתחיל להגיע באלבום הבא, כשחברי הלהקה אפילו לא יוכלו להיות באותו חדר ביחד ויאלצו להקליט אותו בשני אולפנים שונים. עוד על תחילת תקופת החושך קיראו כאן : אחרי העלייה המטאורית של "הרובוטריקים של המטאל" (להלן גם: " פנתרה "), ולאחר שנקמו ב"שקרניקים", נחו "משני הצורה" על זרי הדפנה ולא היו ערים לעובדה שאפלת הירח הולכת ומתקרבת. אומנם הייתה להם מטרה, להמשיך בכל הכח והעוצמה שהופגנה באלבום הקודם - " Vulgar Display of Power ", אבל משהו החל לכרסם בהם מבפנים. את המטרה הציבו חברי הלהקה אפילו לפני שכתבו שיר אחד לאלבום. היה להם שם לאלבום שנועד לייצג את הכיוון בו הם הולכים - "Far Beyond Driven". הם התכוונו לקחת את הכעס, הכח והעוצמה מהאלבום הקודם אפילו רחוק יותר ממה שעשו עד עכשיו, או כפי שנסראללה אומר: "בעדה, בעדה....". הם חשבו לטלטל, לכסח, לנסר ולקדוח לנו לתוך המוח כפי שמסגירה עטיפת האלבום. אבל בעיות הסמים והאלכוהול של Phil Anselmo הלכו והתגברו. הוא סבל מפציעת גב ופריצת דיסק והחל להשתמש בסמים קשים, אלכוהול ומשככי כאבים על בסיס קבוע, בכדי להרגיע את הכאב. את השיר " I'm Broken " הוא כתב על הכאבים שחווה במהלך יצירת האלבום. הוא הרגיש פגיע ושבור וזו היתה הזעקה שלו לעזרה. גם "השקרניקים" (חברות התקליטים), לא הרפו. הם המשיכו להפעיל לחץ על ה"רובוטריקים של המטאל" לייצר אלבום ידידותי יותר, בדומה למה שעשתה "מטאליקה" עם האלבום השחור . למרות כל זאת וכנגד כל הסיכויים, הצליחו "הרובוטריקים של המטאל" לצאת מ"אפלת הירח", לצלוח את המשבר ולייצר את האלבום הראשון שלהם שהגיע למקום הראשון בבילבורד 200. זה גם היה האלבום שנמכר הכי מהר מבין האלבומים שלהם והאלבום הכי כבד בהיסטוריה שהגיע למקום הראשון בבילבורד. הרובוטריק "אקס מן" Darrell Lance Abbott שינה שוב צורה, הוא החל לגדל "זקן עז", עבר למכנסיים קצרים וחולצה ללא שרוולים ועטה על צווארו תיליון של סכין גילוח כהומאג' לג'ודאס פריסט - ה"בלסטרים"-מפציצים. הוא הבין שהשם "דיאמונד" כבר לא יכול להתאים לחזות החדשה שלו ולכן אימץ את השם Dimebag Darrell . החבורה שימנה את כלי הנשק שלה, שינתה את כיווני הכלים שלה והורידה אותה בטון וחצי מהכיוון המקורי, בכדי להישמע אפילו כבדים יותר מהאלבומים הקודמים. היא פתחה את האלבום בכל הכח עם רצף שירים מפוצץ, כאשר " Strength Beyond Strength " מסמן את קצב האש של המתקפה חסרת התקדים של הרובוטריקים. והם אכן הפגינו כאן "כח מעבר לכח" עם שיר המוש פיט המושלם. הגיטרות המנסרות של Dimebag Darrell , השאגות של Phil Anselmo , הבס מטיח האגרופים של Rex Brown ושני הקורנסים בידיו של Vinnie Paul , פשוט לא הותירו ל"שקרניקים" כל סיכוי וכבר היה ברור להם שבקרב הזה הם הפסידו. אבל החיצים הופנו כלפי "הרובוטריקים של המטאל" גם מכיוונים אחרים. הדומינניות של הגראנג' הלכה וגדלה, "האלטרנטיב" ביסס את מעמדו והבריטפופ איים לכבוש את אמריקה. השינויים הללו במפת המוזיקה העולמית גררה אחריה להקות כמו "מגאדת'", "אנת'רקס" ו"סלייר" לשנות את הסאונד ולכתוב חומר נגיש יותר. אפילו להקות כמו "ספולטורה" הכניסו למטאל מוטיבים חיצוניים נוספים ולרובוטריקים לא נותרה ברירה אלא להגיב, ולהגיב בעוצמה. השיר " Becoming " הוא התגובה של הלהקה למה שהתרחש סביבה, עם הפגזת הדאבל בייס המוטרף של Vinnie Paul ואפקט הגיטרה - whammy החדש של Dimebag Darrell , הודיעה הלהקה לסובבים אותה אנחנו כאן, ואנחנו מתכוונים להישאר במטאל ואפילו לקחת אותו למקום קיצוני יותר. השיר " 5 Minutes Alone " משלים את רצף הפתיחה המטורף, עם אחד מהריפים הגדולים של הלהקה. השיר נכתב על תיגרה שארעה בהופעת הלהקה בסאן דייגו בסיבוב ההופעות של האלבום הקודם, כשאחד המעריצים בשורות הראשונות התגרה ב- Phil Anselmo אשר בתגובה שילח עליו את הקהל שהיכה אותו. אביו של אותו נער ביקש "רק 5 דקות" עם פיל, כמובן שהיתה גם תביעה כספית ברקע, וזה מה שהביא לכתיבת השיר. אחרי רצף של ארבעה שירים מצויינים, האלבום מקבל תפנית והקרב כבר לא בשליטה מלאה של הרובוטריקים. אנחנו נאלצים לעצור קצת ל"זמן פציעות" עם " Good Friends and a Bottle of Pills " - רצועה לא ברורה ואקספרימנטאלית שהיא כנראה אחד השירים עם השפה היא מלוכלכת בהיסטוריה של המוזיקה עם חזרות רפטטיביות של המילה F%$@. הרובוטריקים טועים בניווט, מתברברים ומחפשים את עצמם עם " Hard Lines ", " Sunken Cheeks" וזה נראה כאילו יחלפו עוד " 25 Years " עד שימצאו את עצמם. אבל הרובוטריקים מצליחים לאסוף את עצמם ולהשיב מלחמה שערה עם קטעים כמו " Slaughtered " שפשוט שוחט את כל מה שמסביבו ו- " Shedding Skin " שמפשיט לשקרניקים את העור. לקראת הקרב האחרון וההירואי "פנתרה" מצליחה להתעלות על עצמה עם " Throes of Rejection " המדהים, אשר אמנם מקנה לרובוטריקים ניצחון, אך המחיר שנגבה מהם בצידו לא היה קטן. אנחנו נפרדים מהלוחמים ההירואיים על רקע " Planet Caravan " – הקאבר המצויין לשיר של "בלאק סאבאת'" שמותיר אותנו בחוסר וודאות לגבי ההמשך. על-אף שהאלבום הזה נופל ברמתו מקודמו, חשיבותו ההיסטורית היתה עצומה. זה אלבום ששמר על גחלת המטאל דולקת בזמנים קשים, בהם לא היה בסביבה מספיק חומר בערה. הוא האלבום הכי כבד ועוצמתי שהגיע למקום הראשון בבילבורד והוא היווה סמן ימני לכל מה שעולם המטאל יצור אחר כך. למרות כל זאת, האלבום הזה מסמן לטעמנו גם את ההתחלה של הסוף של הלהקה האדירה הזאת והוא מנבא את מה שמצפה ל"רובוטריקים של המטאל" מעבר ל"אפלת הירח"... להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר