ב- 22 למרץ 1994 שוחרר "Far Beyond Driven", אלבומה השביעי של להקת "Pantera".
אז לאחר שסיפרנו לכם "עלייתם של הרובוטריקים של המטאל" כאן:
ועל "נקמתם של הרובוטריקים של המטאל" - "Revenge of the Fallen" כאן:
הגיע תורו של הפרק השלישי בסדרה:
הרובוטריקים של המטאל !!! "אפלת הירח" - "Dark of the Moon".
כפי שמסגירה העטיפה הכחולה של האלבום "Far Beyond Driven", הפרק השלישי בסדרה מעמיד אותנו תחת "אפלת הירח" - תקופת המעבר של "הרובוטריקים של המטאל" מהאור אל החושך, אשר יתחיל להגיע באלבום הבא, כשחברי הלהקה אפילו לא יוכלו להיות באותו חדר ביחד ויאלצו להקליט אותו בשני אולפנים שונים. עוד על תחילת תקופת החושך קיראו כאן:
אחרי העלייה המטאורית של "הרובוטריקים של המטאל" (להלן גם: "פנתרה"), ולאחר שנקמו ב"שקרניקים", נחו "משני הצורה" על זרי הדפנה ולא היו ערים לעובדה שאפלת הירח הולכת ומתקרבת.
אומנם הייתה להם מטרה, להמשיך בכל הכח והעוצמה שהופגנה באלבום הקודם - "Vulgar Display of Power", אבל משהו החל לכרסם בהם מבפנים.
את המטרה הציבו חברי הלהקה אפילו לפני שכתבו שיר אחד לאלבום. היה להם שם לאלבום שנועד לייצג את הכיוון בו הם הולכים - "Far Beyond Driven". הם התכוונו לקחת את הכעס, הכח והעוצמה מהאלבום הקודם אפילו רחוק יותר ממה שעשו עד עכשיו, או כפי שנסראללה אומר: "בעדה, בעדה....". הם חשבו לטלטל, לכסח, לנסר ולקדוח לנו לתוך המוח כפי שמסגירה עטיפת האלבום.
אבל בעיות הסמים והאלכוהול של Phil Anselmo הלכו והתגברו. הוא סבל מפציעת גב ופריצת דיסק והחל להשתמש בסמים קשים, אלכוהול ומשככי כאבים על בסיס קבוע, בכדי להרגיע את הכאב. את השיר "I'm Broken" הוא כתב על הכאבים שחווה במהלך יצירת האלבום. הוא הרגיש פגיע ושבור וזו היתה הזעקה שלו לעזרה.
גם "השקרניקים" (חברות התקליטים), לא הרפו. הם המשיכו להפעיל לחץ על ה"רובוטריקים של המטאל" לייצר אלבום ידידותי יותר, בדומה למה שעשתה "מטאליקה" עם האלבום השחור.
למרות כל זאת וכנגד כל הסיכויים, הצליחו "הרובוטריקים של המטאל" לצאת מ"אפלת הירח", לצלוח את המשבר ולייצר את האלבום הראשון שלהם שהגיע למקום הראשון בבילבורד 200. זה גם היה האלבום שנמכר הכי מהר מבין האלבומים שלהם והאלבום הכי כבד בהיסטוריה שהגיע למקום הראשון בבילבורד.
הרובוטריק "אקס מן" Darrell Lance Abbott שינה שוב צורה, הוא החל לגדל "זקן עז", עבר למכנסיים קצרים וחולצה ללא שרוולים ועטה על צווארו תיליון של סכין גילוח כהומאג' לג'ודאס פריסט - ה"בלסטרים"-מפציצים. הוא הבין שהשם "דיאמונד" כבר לא יכול להתאים לחזות החדשה שלו ולכן אימץ את השם Dimebag Darrell.
החבורה שימנה את כלי הנשק שלה, שינתה את כיווני הכלים שלה והורידה אותה בטון וחצי מהכיוון המקורי, בכדי להישמע אפילו כבדים יותר מהאלבומים הקודמים.
היא פתחה את האלבום בכל הכח עם רצף שירים מפוצץ, כאשר "Strength Beyond Strength" מסמן את קצב האש של המתקפה חסרת התקדים של הרובוטריקים. והם אכן הפגינו כאן "כח מעבר לכח" עם שיר המוש פיט המושלם. הגיטרות המנסרות של Dimebag Darrell, השאגות של Phil Anselmo, הבס מטיח האגרופים של Rex Brown ושני הקורנסים בידיו של Vinnie Paul, פשוט לא הותירו ל"שקרניקים" כל סיכוי וכבר היה ברור להם שבקרב הזה הם הפסידו.
אבל החיצים הופנו כלפי "הרובוטריקים של המטאל" גם מכיוונים אחרים. הדומינניות של הגראנג' הלכה וגדלה, "האלטרנטיב" ביסס את מעמדו והבריטפופ איים לכבוש את אמריקה. השינויים הללו במפת המוזיקה העולמית גררה אחריה להקות כמו "מגאדת'", "אנת'רקס" ו"סלייר" לשנות את הסאונד ולכתוב חומר נגיש יותר. אפילו להקות כמו "ספולטורה" הכניסו למטאל מוטיבים חיצוניים נוספים ולרובוטריקים לא נותרה ברירה אלא להגיב, ולהגיב בעוצמה. השיר "Becoming" הוא התגובה של הלהקה למה שהתרחש סביבה, עם הפגזת הדאבל בייס המוטרף של Vinnie Paul ואפקט הגיטרה - whammy החדש של Dimebag Darrell, הודיעה הלהקה לסובבים אותה אנחנו כאן, ואנחנו מתכוונים להישאר במטאל ואפילו לקחת אותו למקום קיצוני יותר.
השיר "5 Minutes Alone" משלים את רצף הפתיחה המטורף, עם אחד מהריפים הגדולים של הלהקה. השיר נכתב על תיגרה שארעה בהופעת הלהקה בסאן דייגו בסיבוב ההופעות של האלבום הקודם, כשאחד המעריצים בשורות הראשונות התגרה ב- Phil Anselmo אשר בתגובה שילח עליו את הקהל שהיכה אותו. אביו של אותו נער ביקש "רק 5 דקות" עם פיל, כמובן שהיתה גם תביעה כספית ברקע, וזה מה שהביא לכתיבת השיר.
אחרי רצף של ארבעה שירים מצויינים, האלבום מקבל תפנית והקרב כבר לא בשליטה מלאה של הרובוטריקים. אנחנו נאלצים לעצור קצת ל"זמן פציעות" עם "Good Friends and a Bottle of Pills" - רצועה לא ברורה ואקספרימנטאלית שהיא כנראה אחד השירים עם השפה היא מלוכלכת בהיסטוריה של המוזיקה עם חזרות רפטטיביות של המילה F%$@. הרובוטריקים טועים בניווט, מתברברים ומחפשים את עצמם עם "Hard Lines", "Sunken Cheeks" וזה נראה כאילו יחלפו עוד "25 Years" עד שימצאו את עצמם. אבל הרובוטריקים מצליחים לאסוף את עצמם ולהשיב מלחמה שערה עם קטעים כמו "Slaughtered" שפשוט שוחט את כל מה שמסביבו ו- "Shedding Skin" שמפשיט לשקרניקים את העור.
לקראת הקרב האחרון וההירואי "פנתרה" מצליחה להתעלות על עצמה עם "Throes of Rejection" המדהים, אשר אמנם מקנה לרובוטריקים ניצחון, אך המחיר שנגבה מהם בצידו לא היה קטן.
אנחנו נפרדים מהלוחמים ההירואיים על רקע "Planet Caravan" – הקאבר המצויין לשיר של "בלאק סאבאת'" שמותיר אותנו בחוסר וודאות לגבי ההמשך.
על-אף שהאלבום הזה נופל ברמתו מקודמו, חשיבותו ההיסטורית היתה עצומה. זה אלבום ששמר על גחלת המטאל דולקת בזמנים קשים, בהם לא היה בסביבה מספיק חומר בערה. הוא האלבום הכי כבד ועוצמתי שהגיע למקום הראשון בבילבורד והוא היווה סמן ימני לכל מה שעולם המטאל יצור אחר כך. למרות כל זאת, האלבום הזה מסמן לטעמנו גם את ההתחלה של הסוף של הלהקה האדירה הזאת והוא מנבא את מה שמצפה ל"רובוטריקים של המטאל" מעבר ל"אפלת הירח"...
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט