זהו סיפורו של האלבום "Above" ושל הסופרגרופ "Mad Season"... במהלך העריכה הסופית של האלבום "Vitalogy" של Pearl Jam, נכנס Mike McCready להליך של גמילה מסמים ואלכוהול במכון גמילה שבמינסוטה. במכון הוא פגש את John Baker Saunders שגם הגיע מסיאטל והיה בתהליך גמילה. השניים חזרו יחד לסיאטל והחליטו להקים פרויקט צדדי עם המתופף Barrett Martin שניגן ב- "Screeming Trees". השלושה נכנסו לחדר החזרות ומיד והחלו לכתוב שירים. הואיל ולא היה להם סולן, חשב מייק שהיה חבר טוב של Layne Staley מ- "Alice In Chains", להזמין את ליין להרכב. מייק חשב שזה יעשה טוב לליין לעבוד ולהיות בקרבת אנשים שנגמלו מסמים ואלכוהול, הואיל וליין היה באותה תקופה בשלב קשה של ההתמכרות לסמים. (Photo: Lance Mercer) האווירה בחדר החזרות ובאולפן הייתה מאוד דומה לאווירה שהייתה בסשנים של "Temple Of The Dog", שיתוף הפעולה והיצירתיות בין החברים היה כל-כך מדהים, עד כי מייק סגר הופעה עוד לפני שהם הספיקו לסיים אפילו שיר אחד. מנותקים מלהקות האם שלהן, ללא שום לחץ, ללא כל התחייבות, משוחררי כל עכבות, יצרו והקליטו החברים יחד 10 שירים שנכנסו לאלבום (ועוד הרבה חומרים נוספים שלא נכנסו). כתיבת האלבום כולו ארכה שבעה ימים ועוד מספר ימים נוספים בלבד שבהם ליין הקליט את תפקידי השירה. ליין קיבל יד חופשית בכל הקשור לכתיבת הטקסטים ולחן השירה, הוא הרגיש שהוא במסע רוחני, משימה, חיפוש, והאמור יתבטא גם בשירים, בהם פרק סטאלי את כל התיסכולים האישיים שלו ואת המאבקים שלו בהתמכרויות. כבר בשיר הפותח של האלבום "Wake Up" מרגישים את החשיפה העצומה שליין משדר בטקסט ובשירה, וזאת למרות שהמוסיקה לשיר נכתבה עוד לפני הגעתו של ליין להרכב. לאחר מספר הופעות בסצנה המקומית בשנת 1994, צברה הלהקה פופולאריות, שינתה את שמה ל- "Mad Season" שהוא כינוי באנגלית לעונה בה פורחות במלואן פטריות ההזייה (רמיזה של מקרידי לעונת השתיה וצריכת הסמים שלו), וב- 14 למרץ 1995 הוציאה את אלבומה היחיד "Above". השפעת הבלוז ממנו הגיעו ג'ון בייקר וליין סטאלי מאוד מורגשת באלבום, אך הוא כולל גם השפעות מז'אנרים נוספים, אפילו ג'אז. מהאלבום יצאו שני סינגלים מובילים "River Of Deceit" ו- "I Don’t Know Anything". לאחר יציאת האלבום ביצע ההרכב מספר הופעות, כולל אחת מיוחדת שהתקיימה ב-29 לאפריל 1995 ב- Moore Theater שבסיאטל ומתועדת בוידאו, אך התפרקו מיד אח"כ. למרות מספר ניסיונות לשוב ולכתוב מוסיקה ביחד כלהקה, פקדו את הסופרגרופ שתי טרגדיות. ג'ון בייקר נפטר ממנת יתר בינואר 1999 ובאפריל 2002 הלך ליין סטאלי לעולמו, גם הוא ממנת יתר, מה שחתם סופית את עתידה של הלהקה. (Photo: Pinterest) בשנת 2013 יצא האלבום בהוצאה מוחדשת שכללה מספר קטעי בונוס ובנוסף את ההופעה המוזכרת לעיל שהתקיימה ב-1995. מעניין לציין שהזמר והיוצר "Mark Lanegan" המוכר בין היתר מה- "Screaming Trees" מתארח בשירה והשתתף בכתיבה של הרצועות "I'm Above" ו- "Long Gone Day". לאנגן גם כתב את המילים לשלושה שירים מגירסת הדלוקס: "Locomotive", "Black Book of Fear", ו- "Slip Away", זאת בעקבות בקשות של מייק להחליף את ליין ואולי להצליח להוציא אלבום נוסף. אורח נוסף שסייע לכתיבת השיר "Black Book of Fear", הינו Peter Buck מלהקת ".R.E.M". למרות שההרכב לא שרד תקופה ארוכה, גם לא קיים הרבה הופעות ומבחינת המיינסטרים הוא לא אחד מהאלבומים הבולטים של סצינת הגראנג', בעיני רבים מהמעריצים ובמיוחד מייק, לאלבום הזה יש משמעות מאוד חזקה. הוא אלבום מרגש שנגע בהרבה מאוד אנשים ברחבי העולם ותמיד מזכיר למייק את שני חבריו שאיבד מתוך ההרכב. השפעה נוספת ומשמעותית של יצירת האלבום על מייק, היא התפנית שנוצרה בקריירה של הגיטריסט המוכשר. בתחילת הקריירה של "Pearl Jam" מייק לא היה ממש פעיל בכתיבה. אולי בשל הכישרונות הדומיננטיים שהיו לצידו או בגלל הסמים, אבל בכל מקרה מייק לא תרם רבות ליצירה. לאחר הקלטות האלבום "Above" הוא גילה את יכולת הכתיבה שלו וקיבל מנת ביטחון משמעותית. הוא סיפר שמאותו אלבום הוא החל לתרום ולקחת חלק פעיל באלבומי "Pearl Jam". (Photo: Krista Kay) עטיפת האלבום היא אילוסטרציה שיצר ליין על בסיס תמונה אמיתית שלו ושל בת זוגתו וארוסתו אז Demri Parrott. דמרי הייתה אהבת חייו והמוזה שלו והיא הלכה לעולמה כתוצאה ממנת יתר, שנה לאחר יציאת האלבום. ליין היה שבור ממותה ויש אומרים שזו הייתה ההתחלה של ההתדרדרות שלו עד המוות. לאחר מותה הוא ביקש מאימה של דמרי, בובת דובי של דמרי אותה שמר ליין עד יום מותו. להאזנה אלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Walkways"  משחררת סינגל חדש בשם "All For You" יחד עם קליפ רשמי. השיר מגיע לאחר שהלהקה חתמה בלייבל האוסטרלי Wild Thing Records ומסמן פרק חדש עבור ההרכב הכל כך אהוב עלינו. מבחינה מוזיקלית מדובר בשילוב של מטאל מודרני עם מלודיות חזקות ואווירה רגשית. סולן הלהקה Ran Yerushalmi סיפר כי השיר נכתב כהקדשה לבנו, וגם לכל מי שמלווה את הלהקה לאורך הדרך, מתוך רצון להעביר מסר של תקווה וחיבור דרך המוזיקה. אנחנו מחכים בקוצר רוח לאלבום החדש!!! להקת "Dogstar"  חוזרת עם אלבום חדש בשם "All In Now" וגם הכריזה על סיבוב הופעות גדול ל-2026. האלבום צפוי לצאת ב-29 במאי והוא יהיה האלבום הרביעי של ההרכב, שמוכר בין היתר בזכות הבסיסט Keanu Reeves לצד Bret Domrose ו-Robert Mailhouse. במקביל להכרזה שוחרר גם שיר הנושא "All In Now". הלהקה חזרה לפעילות רק בשנים האחרונות לאחר הפסקה ארוכה, וב-2023 הוציאה את האלבום "Somewhere Between the Power Lines and Palm Trees". מאז ההרכב חזר להופיע ברחבי העולם וממשיך לפעול בסצנת הרוק. להקת "Sevendust"  שחררה קליפ רשמי לשיר "Unbreakable". השיר הוא סינגל נוסף מתוך האלבום החדש "One", האלבום ה-15 של הלהקה, שצפוי לצאת ב-1 במאי דרך Napalm Records. עבור "Sevendust", "Unbreakable" ממשיך את הקו המוכר של הלהקה ומסמן את המשך הדרך של אחד ההרכבים הוותיקים והיציבים בסצנת המטאל האמריקאית. להקת "Gorillaz"  שחררה שיר חדש בשם "The Mountain, The Moon Cave and The Sad God". השיר נכלל במהדורה המורחבת של האלבום "Cracker Island", והוא מציג צד ניסיוני ואווירתי יותר של ההרכב שמוביל Damon Albarn יחד עם היוצר Jamie Hewlett. מאז יציאת האלבום בשנת 2023, "Gorillaz" המשיכו לשחרר חומרים נוספים ולהרחיב את העולם המוזיקלי והוויזואלי שמלווה את הפרויקט. להקת "From Ashes To New"  הוציאה סינגל חדש בשם "Die For You" יחד עם קליפ רשמי. השיר הוא טעימה נוספת מתוך אלבום האולפן הבא של הלהקה, "Reflections", שצפוי לצאת ב-17 באפריל דרך Better Noise Music. האלבום יגיע כהמשך לאלבום "Blackout" משנת 2023. לדברי סולן הלהקה Danny Case, השיר עוסק במערכת יחסים שבה אדם נותן את הכל עבור הצד השני, עד לרגע שבו הוא מבין שהוא מאבד את עצמו בתוך הקשר. להקת "Magnolia Park"  הוציאה סינגל חדש בשם "DANGEROUS". השיר מגיע לקראת יציאת גרסת הדלוקס של האלבום "NIGHTS AFTER VAMP", שיצאה היום ותכלול שישה שירים חדשים בנוסף לחומר המקורי מהאלבום. לדברי חברי הלהקה, "DANGEROUS" הוא אחד השירים המרכזיים בגרסה המורחבת של האלבום ומציג צד מעט שונה בסאונד שלהם, עם שילוב של ריפים כבדים, הפקה מודרנית והשפעות R&B. להקת "The Warning"  הוציאה סינגל חדש בשם "Kerosene" יחד עם קליפ רשמי. השיר מגיע זמן קצר לפני שהלהקה תצטרף לסיבוב ההופעות של Yungblud בבריטניה כמופע חימום. מדובר בחשיפה נוספת לקהל האירופי עבור שלישיית האחיות ממקסיקו שממשיכה לצבור תאוצה בזירת הרוק הבינלאומית. לדברי הלהקה, "Kerosene" עוסק בהתמודדות עם לחץ, כעס והתחושה של להיות על סף התפוצצות, כשהמוזיקה משמשת דרך לפרוק את האנרגיה הזאת. להקת "The Amity Affliction"  הוציאה סינגל חדש בשם "Bleed" יחד עם קליפ רשמי. השיר הוא סינגל נוסף מתוך האלבום החדש של הלהקה, "House Of Cards", שצפוי לצאת ב-24 באפריל. סולן הלהקה Joel Birch סיפר כי "Bleed" נכתב כתגובה לאנשים ברשת שמגיבים עליו ועל חייו כאילו הם מכירים אותו, והוא משמש כתזכורת לכך שהוא מי שהוא באמת, ולא כפי שאחרים תופסים אותו ברשתות החברתיות. האלבום "House Of Cards" יהיה האלבום התשיעי של ההרכב האוסטרלי, והוא ממשיך את הפעילות של הלהקה אחרי האלבום "Not Without My Ghosts" משנת 2023. להקת "Social Distortion"  הוציאה סינגל חדש בשם "Born To Kill". זהו שיר חדש ראשון מהלהקה מזה מספר שנים, והוא צפוי להיכלל באלבום החדש שעליו עובד ההרכב בתקופה האחרונה. האלבום יהיה הראשון של הלהקה מאז "Hard Times And Nursery Rhymes" משנת 2011. סולן הלהקה Mike Ness סיפר בעבר כי העבודה על האלבום החדש נמשכת כבר זמן רב, לאחר עיכובים שונים שכללו בעיות בריאות שעבר במהלך השנים האחרונות. להקת "Social Distortion", שפועלת מאז סוף שנות ה-70, נחשבת לאחת הלהקות הבולטות בשילוב בין פאנק רוק, רוקנרול והשפעות קאנטרי. להקת "As Everything Unfolds"  הוציאה סינגל חדש בשם "Denial" יחד עם קליפ רשמי. השיר הוא הסינגל החדש מתוך אלבומה השלישי של הלהקה, "Did You Ask To Be Set Free?", שצפוי לצאת ב-17 באפריל דרך Century Media Records. סולנית הלהקה Charlie Rolfe סיפרה כי "Denial" עוסק ברגע שבו אדם מסרב להכיר במציאות ובוחר להתעלם מהאמת, גם כשהיא נמצאת מולו. לדבריה, זהו אחד השירים הישירים והרגשיים באלבום החדש. האלבום "Did You Ask To Be Set Free?" יגיע כהמשך לאלבום "Ultraviolet" משנת 2023, וימשיך את הקו המלודי-כבד שמאפיין את הלהקה הבריטית בשנים האחרונות. המוזיקאית Violet Grohl  שיתפה סינגל חדש בשם "595" יחד עם קליפ רשמי. השיר מגיע מתוך אלבום הבכורה שלה, "Be Sweet To Me", שצפוי לצאת בהמשך השנה והופק על ידי המפיק Justin Raisen. ויולט סיפרה כי "595" נכתב בהשראת נסיעות ארוכות בין לוס אנג'לס לסנטה ברברה על כביש 101 ו-Highway 595, ומשלב השפעות אינדי ורוק אלטרנטיבי בעבודתה כסולו. להקת "Lamb Of God"  הוציאה סינגל חדש בשם "Blunt Force Blues" יחד עם ויזואלייזר רשמי. השיר מגיע מתוך האלבום החדש של הלהקה, "Into Oblivion", שייצא היום. סולן הלהקה Randy Blythe סיפר כי "Blunt Force Blues" נכתב בהשראת תחילת הדרך של הלהקה בסצנת המטאל של Richmond, וההשפעה של התקופה ההיא על חברי ההרכב. האלבום "Into Oblivion" יהיה אלבום האולפן הראשון של "Lamb Of God" מאז "Omens" משנת 2022. להקת "Lamb Of God"  מוציאה היום את אלבום האולפן החדש שלה, "Into Oblivion". האלבום מגיע כהמשך לאלבום "Omens" משנת 2022 ומסמן פרק חדש בפעילות של ההרכב האמריקאי. בתקופה האחרונה שיתפה הלהקה מספר סינגלים מתוכו, ביניהם "Blunt Force Blues", שנתנו הצצה לכיוון המוזיקלי של החומר החדש. האלבום יוצא דרך Epic Records ו-Century Media Records והוא האלבום העשירי בקריירה של הלהקה. "Lamb Of God", שפועלת מאז שנות התשעים, נחשבת לאחת הלהקות המרכזיות בגל ה-New Wave Of American Heavy Metal והשפיעה על סצנת המטאל המודרנית. להאזנה ב: Spotify להקת "Metallica"  הכריזה על תאריכים חדשים לרזידנסי המתוכנן שלה באולם Sphere בלאס וגאס בשנת 2027. הלהקה צפויה להופיע במספר הופעות מיוחדות במהלך אפריל 2027 באולם החדשני. ההכרזה מגיעה לאחר ביקוש גבוה לכרטיסים והעניין הרב סביב סדרת ההופעות, שתהיה אחת ההפקות הגדולות של הלהקה בשנים האחרונות. לאחר שמעריצים רבים התלוננו על תקלות ותמחור גבוה במהלך המכירה המוקדמת, הלהקה פרסמה הודעה בה הסבירה כי הביקוש העצום להופעות גרם לעומס גדול במערכת המכירה. חברי הלהקה ציינו כי הם מודעים לתסכול של חלק מהמעריצים וכי הם פועלים יחד עם הגורמים המעורבים כדי לשפר את התהליך. חברת Apple Music  מכריזה על מערכת תגיות חדשה שתסמן למאזינים כאשר מוזיקה נוצרה בעזרת בינה מלאכותית. לפי ההכרזה, שירים בפלטפורמה יסומנו אם נעשה שימוש ב-AI במהלך היצירה' בין אם מדובר בלחן, במילים, בקליפ או אפילו בעטיפת האלבום. המהלך נועד לתת למאזינים שקיפות לגבי מקור היצירה בעידן שבו ההבדל בין יצירה אנושית ליצירה שנעזרת באלגוריתמים הולך ומיטשטש. בשלב הראשון מדובר בסימון מידע עבור המשתמשים, אך בהמשך הדרישה צפויה להפוך לחובה עבור כל תוכן חדש שיעלה לפלטפורמה. המטרה היא ליצור כללי משחק ברורים יותר ולשמור על זכויות היוצרים של מוזיקאים בעידן ה-AI. להקת "Red Hot Chili Peppers"  עומדת במרכז סרט דוקומנטרי חדש על הגיטריסט המנוח Hillel Slovak . הסרט "The Rise Of The Red Hot Chili Peppers: Our Brother, Hillel", בבימויו של Ben Feldman, מתמקד בסיפורו של סלובק, ממייסדי הלהקה והגיטריסט שניגן בשלושת אלבומיה הראשונים. סלובק, יליד חיפה להורים ניצולי שואה שהיגרו לארצות הברית, הלך לעולמו בשנת 1988 ממנת יתר כשהיה בן 26 בלבד. הסרט יוקרן בבכורה עולמית ב-13 במרץ בפסטיבל "SXSW" בטקסס, ולאחר מכן יעלה לשירות הסטרימינג של Netflix. למרות השתתפותם בראיונות, חברי "Red Hot Chili Peppers" הבהירו כי לא היו מעורבים יצירתית בהפקה והדגישו כי הסרט איננו דוקומנטרי רשמי של הלהקה, אלא פרויקט שמוקדש לדמותו ולמורשתו של Hillel Slovak. המוזיקאי Jay Weinberg  מעמיד למכירה ציוד במה ואוסף פריטים מתקופת פעילותו עם להקות גדולות בעולם הרוק והמטאל. החל מ-18 במרץ יוכל הקהל לרכוש דרך אתר Reverb ציוד אישי של המתופף , כולל מערכות תופים, מצילות, כיסאות תופים וציוד נוסף ששימש אותו לאורך הקריירה. בין הפריטים נמצאות גם מערכות תופים מהתקופה שבה ניגן עם Bruce Springsteen בשנת 2009 וכן ציוד ששימש אותו בעשור האחרון כחבר להקת "Slipknot". בנוסף לציוד הנגינה, Weinberg מציע למכירה מסכות ותלבושות במה מתקופת "Slipknot", מקלות תופים חתומים, עורות תופים וכרזות מסיבובי הופעות שחלקן עוצבו על ידו. חלק מההכנסות מהמכירה יועברו לארגון MusiCares, המסייע למוזיקאים שנמצאים במצוקה כלכלית או רפואית. המוזיקאי Mike McCready  חושף פרויקט חדש עליו עבד כמעט שני עשורים, יצירה שמוגדרת כ"אופרת גראנג'". הפרויקט נקרא "Farewell to Seasons" והוא משלב ספר קומיקס יחד עם מוזיקה מקורית שנכתבה מנקודת המבט של הדמויות בסיפור. העלילה מציגה היסטוריה חלופית של סצנת הגראנג' בסיאטל בתחילת שנות ה-90 ומתמקדת בדמות הבדיונית של המוזיקאי David Williams. את הספר כתב McCready יחד עם Mark Sable, בעוד את האיורים יצר האמן Sebastian Piriz. לדבריו, הפרויקט נוצר בהשראת התקופה שבה צמחה סצנת הגראנג' בעיר סיאטל, תקופה שהוא מתאר כשילוב של יצירתיות, קהילה וכאוס. הפרויקט המלא של "Farewell to Seasons", שיכלול גם את הקומיקס וגם את המוזיקה הנלווית, צפוי לצאת לאור באוקטובר הקרוב. להקת "Korn"  מגיעה למסלול המרוצים: הסולן Jonathan Davis נבחר לשמש כ-Grand Marshal במרוץ NASCAR Pennzoil 400 שייערך בסוף השבוע בלאס וגאס. האירוע יתקיים ב-16 במרץ במסלול Las Vegas Motor Speedway, כאשר דייויס יהיה זה שייתן את האות הרשמי לפתיחת המרוץ בטקס המסורתי לפני הזינוק. מדובר בתפקיד סמלי בולט שבו משתתפים לעיתים קרובות אמנים ואנשי תרבות. להקת "Telegraph"  הוציאה את אלבומה החדש "Topography of Mind". זהו האלבום השני של להקת הרוק המתקדם הישראלית והוא מגיע כשמונה שנים אחרי האלבום "Mir" משנת 2018. האלבום כולל ארבעה קטעים ארוכים – ביניהם "Topography of Mind", "Field of Fade Memory", "Valley of Delirium" ו-"Somewhere Along These Lines". חברי ההרכב באלבום הם טל רובינשטיין בגיטרות, לירן הרשדט בבס ושירה, איזי סקסון בקלידים וסינתיסייזרים ו-אבי ברק בתופים וחליל. האלבום הוקלט באולפני Shalter בשנת 2024 וממשיך את הקו של פרוגרסיב רוק עם השפעות פסיכדליות וספייס רוק. להאזנה ב: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

שנת 1967 הייתה אחת השנים החשובות בהתפתחות הרוק והפסיכדליה. שרשרת של אלבומי מופת ששוחררו בקצב מסחרר, עיצבו את מפת המוזיקה העולמית. " Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band " של "הביטלס", "The Piper at the Gates of Dawn" של "פינק פלויד", "Disraeli Gears" של "הקצפת", "?Are You Experienced", ו- "Axis: Bold As Love" של "הנדריקס", אלבום הבכורה של הדלתות, "The Velvet Underground & Nico" ועוד ועוד אלבומים, הגדירו מחדש את הרוק ושינו את עולם המוזיקה לנצח. 24 שנים לאחר מכן, מתרחשת מהפיכה מוזיקלית לא פחות חשובה. שנת 1991 הייתה אחת השנים החשובות במוזיקה העולמית, השנה בה השוליים התמרכזו והאלטרנטיב הפך למיינסטרים. זו היתה קריאה של דור שלם שגדל והתבגר באייטיז וזעק לשינוי, אשר הגיע ובגדול, עם תחילתו של העשור החדש. האלבום "Out of Time" של "R.E.M." היה בין הראשונים ששוחררו באותה שנה מדהימה והביאו עימם את בשורת השינוי, והוא הראשון עליו נכתוב לכם במסגרת סידרת הסיקורים " Class Of 91 ". אז כדי להבין את המהפכה שהתחוללה באותה שנה היסטורית, צריך לחזור קצת בזמן. בשנות ה- 80 תעשיית המוזיקה נחלקה לשניים. בצד אחד, שכן עולם המיינסטרים, בו בלטו כוכבי הפופ והרוק שזכו להשמעות חוזרות בערוצי הרדיו המסחריים ולשידורים מחזוריים של קליפים ב- MTV. זה היה העולם ששלט בכסף הגדול ובתהילה. מנגד, התקיימה בייקום מקביל תעשייה ענייה של "מוזיקה אלטרנטיבית" - קטגוריה שכללה בזמנו את כל מה שלא נחשב למיינסטרים. פאנק, Fאנק, מטאל, אינדסטריאל, אינדי ועוד. זה היה עולם מחתרתי של תחנות רדיו פיראטיות, דלות תקציב, אולפני הקלטה עלובים וקסטות מחתרתיות. שני העולמות המקבילים הללו היו כל-כך שונים וקוטביים, שאף אחד לא העלה על דעתו שניתן לגשר ביניהם. אבל בשנת 1991 הכל השתנה.... בסוף שנות ה- 80 החלה המוזיקה המחתרתית הופכת יותר ויותר פופולארית. הכל התחיל מלמטה, מהשטח וללא כל סיוע מהתקשורת ומתחנות הרדיו המסחריות. הופעות בלתי פוסקות של להקות השוליים, פליירים ושלטי רחוב סייעו להפיץ את הבשורה - דור ה- X השתלט על עולם המוזיקה! בתחילת דרכה הייתה "R.E.M." שייכת לאותו זן של להקות "מחתרת", אשר במחצית שנות ה-80 לא הייתה ממש מקובלת במיינסטרים. אבל הדברים הלכו והשתנו עבורה ועבור להקות "השוליים", ככל שהעשור של שנות ה- 80 חישב את קיצו לאחור. "R.E.M." שחררו חמישה אלבומים שזכו לשבחי הביקורת בין השנים 1983-1987, אך למרות זאת הצליחו לפרוץ מבחינה מסחרית את תיקרת הזכוכית של האלטרנטיב. אולם, בשנת 1988 מוחתמת הלהקה בחברת התקליטים הגדולה Warner Bros. וורנר היתה הראשונה לזהות את השינוי ההולך ומתקרב בעולם המוזיקה ובאותה שנה החתימה גם את Jane's Addiction על חוזה הקלטות. בכך הפכו "R.E.M." ו- "Jane's Addiction" ללהקות האלטרנטיב הראשונות שהוחתמו בלייבל גדול, ובזאת ניתן האות למהפכה הגדולה שתושלם 3 שנים מאוחר יותר. החברים מאת'נס ג'ורג'יה ניצלו עד תום את הבמה שנתנה להם חברת וורנר, וייצרו בשנת 1988 את האלבום הכי מצליח שלהם מבחינה מסחרית, עד אותה עת - "Green". מהאלבום שוחררו סינגלים כמו "Orange Crush" ו- "Stand" אשר היוו את הניצנים למה שייגיע שלוש שנים לאחר מכן עם האלבום " Out of Time ", אחד מאלבומי האלטרנטיב (זה קצת מוזר להגדיר אותו כך היום) הראשונים ששוחררו בשנת 1991 המופלאה. הלהקה מגיעה להקלטות האלבום " Out of Time " לאחר הפסקה מתוכננת בת שנה, הראשונה מאז הקמתה. ההפסקה הזאת נבעה משחיקה אדירה של חברי הלהקה אשר היו מותשים לאחר סיבוב הופעות ארוך ומייגע שליווה את אלבומם Green. מצד אחד האלבום "Out of Time" מהווה המשך ישיר לשילוב היייחודי של האלטרנטיב-פופ-רוק-פולק מהאלבום Green. מצד שני הלהקה קיבלה כאן החלטה מודעת לכתוב את השירים באמצעות כלי נגינה שאינם אינהרנטים לז'אנר הרוק. אותם כלי נגינה ימצאו את דרכם גם לאולפן ההקלטות ויעשירו את הגיוון המוזיקלי של האלבום. באופן זה, הפכה המנדולינה של Peter Buck לכלי יותר דומיננטי ממה שהיה באלבום הקודם, והבסיסט והזמר Mike Mills העשיר עוד יותר את קשת הכלים עליהם הוא מנגן, עם שלל כלי מקלדת, כגון פסנתר, אורגן ועוד. בנוסף, הלהקה נעזרה בנגנים חיצוניים שהוסיפו לאלבום מגוון של כלי מיתר וכלי נשיפה. ואם בכך לא די, הלהקה הסתייעה כאן לראשונה בזמרים אורחים כמו KRS-One שמבצע את קטע הראפ בשיר הפתיחה " Radio Song " וב- Kate Pierson מלהקת ה- B-52 שמתארחת בשלושה שירים: " Near Wild Heaven", Shiny Happy People " ו- " Me in Honey " . מהאלבום שוחררו ארבעה סינגלים מצליחים ובראשם " Losing My Religion " אשר חרך את תחנות הרדיו ובעיקר את ה- MTV, עם הקליפ המפורסם שלא ניתן היה לפספס. השיר הזה שהחל מניסיון כושל של הגיטריסט Peter Buck לנגן במנדולינה יהפוך את הלהקה, בין לילה, לאחת הלהקות הגדולות והמצליחות של שנות ה- 90. אחריו מגיע הסינגל השני " Shiny Happy People " הפופי ומתקתק, שכלל את הדואט המפורסם (ויש האומרים הידוע לשימצה) של Michael Stipe עם Kate Pierson, עם הקליפ הקופצני והססגוני. ואז, זה כבר היה ברור, "R.E.M." עשתה זאת ובגדול, היא הצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהשלים את המטמורפוזה שהפכה אותה מלהקת אלטרנטיב בינונית להרכב מיינסטרים אימתני שממלא אצטדיונים. והיו גם " Near Wild Heaven " בו Mike Mills נוטל את ההובלה בשירה ובדואט נוסף עם Kate Pierson, ואת הסינגל הרביעי והאחרון - " Radio Song " - שיר הפתיחה של האלבום שכלל שיתוף פעולה עם הראפר KRS-One. אבל בחלוף יותר מ- 30 שנה מאז יציאתו, ניתן לומר שהקסם האמיתי של האלבום מצוי דווקא בשירים שלא הפכו ללהיטי רדיו גדולים, שירים שיהוו את הגשר לקסם שיתחולל באלבום הבא של הלהקה - "Automatic for the People". אנחנו מדברים על שירים כמו " Half a World Away ", " Texarkana " ו- " Country Feedback " שפשוט נשמעים יותר ויותר מיוחדים ככל שחולפות להן השנים. האלבום "Out of Time" ישמש כיריית פתיחה למבול של אלבומים שיבואו לאחר מכן, וישלים את המהפיכה שבמהלכה תחדור מוזיקת השוליים ותכבוש את המיינסטרים. האלבום הזה יכבוש את ראש מצעדי המכירות, הן בארצות הברית והן בבריטניה, כשהוא מבלה 109 שבועות במצעד האמריקאי ו- 183 שבועות במצעד הבריטי. האלבום מכר כ- 5 מיליון עותקים בארצות הברית לבדה ולמעלה מ -18 מיליון עותקים ברחבי העולם. הוא זכה בשלושה פרסי גראמי, החשוב בהם הוא כאלבום המוסיקה האלטרנטיבית הטובה ביותר. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

זהו אלבום מאוד מיוחד שמתעד היסטוריה, אנחנו לא מכירים הרבה מאוד אלבומים שנוצרו על מנת לתעד היסטוריה. האלבום הזה מתעד את ההיסטוריה העשירה והכל כך משפיעה של אולפן ההקלטות "Sound City" שממוקם בשכונה עלובה בלוס-אנג'לס. קצת על האולפן... האולפן הוקם ב-1969 בבניין שהיה שייך לחברת Vox יצרנית כלי נגינה בריטית שאתם בטח מכירים את המגברים שלה. הוא הוקם ע"י Joe Gottfried ו- Tom Skeeter שרצו להיכנס לתעשיית המוסיקה ולהקים חברת תקליטים וניהול אמנים. עם פתיחת האולפן חוו השניים קשיים רבים, כשהם לא מצליחים לגייס מספיק אמנים וההכנסות שלהם לא תופסות תאוצה. על מנת ליצור ייחודיות ולמשוך אמנים להקליט באולפן החדש שלהם, רכשו השניים את קונסולת ההקלטות האנלוגית “Neve 8028”. הקונסולה נרכשה ממהנדס אלקטרוניקה בריטי בשם “Rupert Neve” בעלות של $75,175. היא כללה 28 ערוצי כניסה, 16 יציאות bus ו- 24 יציאות מוניטור ושימו לב לזה... 1,084 כפתורי איקולייזר !! אין שום פעולה אוטומטית או ממוחשבת בקונסולה, רק צריך להיות מהנדס גרעין על מנת לבנות ולהפעיל אחת כזו. יוצרו אך ורק 4 קונסולות מדגם זה ! (Photo: Michael J. Cinema) קצת על הקונסולה... הקונסולה משכה כמובן אמנים רבים והפכה את האולפן לאחד האולפנים החשובים בהיסטוריה של המוסיקה, חמישה עשורים שלמים של יצירת מוסיקה שהביאה לעולם אלבומי מופת רבים. אמנים בולטים שהקליטו באולפן: Johnny Cash, Neil Young, Fleetwood Mac, Elton John, Tom Petty and the Heartbreakers, Guns N' Roses, Rage Against The Machine, Red Hot Chili Peppers, Metallica ועוד רבים אחרים. האולפן היה מחולק לשלושה אולפנים נפרדים והיה מפורסם בעיקר בזכות הסאונד המיוחד של ההקלטות החיות והסאונד המחוספס והעבה של הקלטות התופים. עם כניסתה של מערכת ה-Pro Tools, מערכת ממוחשבת שבעזרתה ניתן בקלות יתר להקליט מוסיקה. עולם המוסיקה עבר מהפכה והקונסולות האנלוגיות הפכו לאט לאט ללא רלוונטיות. כך גם האולפן שיהלום הכתר שלו הפך לפחם, החל לאבד אט אט את ערכו ורק אמנים מעטים המשיכו לפקוד אותו. בשנת 2011 נסגר האולפן לקהל הרחב ורוב הציוד בו פורק ונמכר. כאן נכנס האלבום שלנו לתמונה... בשנת 1991, אלבום הפריצה של Nirvana ואחד האלבומים הגדולים "Nevermind" הוקלט באולפן הזה ו-20 שנה מאוחר יותר כש- Dave Grohl שמע שהאולפן נסגר הוא מיד החליט לרכוש אותו. הוא הרגיש שזה הולך להיות אירוע מכונן ומאחר והיה לו המון כבוד והערכה לאולפן הוא החליט ליצור סרט דוקומנטרי על האולפן. (Photo: GearNews.com) קצת על הסרט... בהשראת הקונסולה, דייב החליט ליצור מסמך תיעודי שמתאר את חייו של האולפן המיתולוגי משנת 1969 ועד ל-2011. הסרט בבימויו של דייב מתאר את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו באולפן ומחוצה לו וההשפעות שהיו לו על עולם המוסיקה. איך נוצרו האלבומים הגדולים שהיוו אבן דרך במיוחד בעולם הרוק כמו: Tom Petty and the Heartbreakers' "Damn the Torpedoes" (1979), Tool's "Undertow" (1993), Neil Young's "After the Gold Rush" (1970), Johnny Cash's "Unchained" (1996), "Rage Against the Machine's" "Rage Against The Machine" (1992), Dio’s "Holy Diver" (1983), Guns N’ Roses’s "Appetite for Destruction ואחד המפורסמים ביותר של ההרכב "Fleetwood Mac" האלבום "Fleetwood Mac" שנוצר מתוך האולפן. הסרט גם מתעד את התהליך של פירוק הקונסולה מהאולפן והרכבתה מחדש באולפן Studio 606 שאותו הקים דייב בביתו. בתהליך הוא מקיים ראיון עם Rupert Neve המהנדס שתיכנן ויצר את הקונסולה במו ידיו. במהלך הסרט הוא מקיים ראיונות עם אמנים שונים שהקליטו באותו אולפן או שהושפעו ממה שהתרחש בו. באותם ראיונות שהוא מקיים ב- Studio 606 עלה לו הרעיון לקיים ג'אם סשן עם אותם אמנים. הרעיון הפך מהר מאוד למציאות... קצת על האלבום... דייב החליט ליצור יחד עם המרואיינים (חלקם כמובן, לא כולם) שיר חדש מאפס ולהקליט אותו תוך 24 שעות במקביל לראיון. כל אחד מהשירים נכתב והוקלט במיוחד לסרט שממנו יצא הפסקול ומי שכמובן מנצח על ההקלטות הוא המפיק המפורסם Busch Vig. לאחר יציאת האלבום דייב הקים את ההרכב הזמני “Sound City Players” שיחד עם אמנים שונים שהקליטו באלבום גם הם הופיעו במספר פסטיבלים ותוכניות אירוח לתקופה של שנה לערך. (Photo: Sound City Trailer) ם 1. "Heaven and All" – משתתפים: Robert Levon Been יוצר וזמר להקת "Black Rebel Motorcycle Club" וגם בנו של Michael Been מלהקת "The Call" ויחד עם הגיטריסט Peter Hayes שגם הוא מאותה להקה. ם 2. "Time Slowing Down" – משתתפים: Chris Goss מוסיקאי, מפיק וחברו של דייב מההרכב "Queens of the Stone Age" וגם זמר וגיטריסט בלהקת "Masters Of Reality". הבסיסט מרביעיית הזעם Tim Commerford והמתופף הזועם איתו Brad Wilk. ם 3. "You Can't Fix This" – משתתפים: Stevie Nicks המהממת מלהקת "Fleetwood Mac" ושני חבריו של דייב מהפוס Taylor Hawkins, Rami Jaffee. ם 4. "The Man That Never Was" – משתתפים: Rick Springfield זמר ושחקן אוסטרלי שהיה חלק מלהקת "Zoot" בתחילת שנות ה-70 וכאן מצטרפים דייב גם חבריו מהפוס' Taylor Hawkins, Chris Shiflett, Pat Smear. ם 5. "Your Wife Is Calling" – משתתפים: Lee Ving השחקן, הזמר והמוביל של להקת ההארדקור פאנק "Fear". אליו מצטרף Alain Johannes המולטי אינסטרומנטאליסט שידוע כמקים להקת הרוק האלטרנטיבי Eleven וחבר בלהקת Queens of the Stone Age. גם כאן תומכים חברי הפוס'. ם 6. "From Can to Can't" – משתתפים: Corey Taylor הזמר של "Slipknot' ו- "Stone Sour" עם אחד השירים היפים באלבום. Rick Nielsen גיטריסט מוביל וכותב מוביל מלהקת "Cheap Trick". הבסיסט Scott Reeder מלהקת "Kyuss" ו-"The Obsessed". ם 7. "Centipede" – משתתפים: Josh Homme חברו הטוב של דייב מלהקת "Queens of the Stone Age". ו-Chris Goss ו- Alain Johannes. ם 8. "A Trick With No Sleeve" - משתתפים: Alain Johannes, Josh Homme. ם 9. "Cut Me Some Slack" – משתתפים: האיש, האגדה והמולטי אינסטרומנטאליסט Paul McCartney אליו מצטרפים חבר להקת "נירוונה" Krist Novoselic וחברם משכבר הימים Pat Smear. ם 10. "If I Were Me" – משתתפים: נגנית כלי המיתר Jessy Greene. המתופף Jim Keltner שהוגדר ע"י Bob Dylan כמתופף ההקלטות המוביל באמריקה. ם 11. "Mantra" – משתתפים: Josh Homme וחברו המפיק Trent Reznor, היוצר והמקים של להקת "Nine Inch Nails". האלבום זכה להצלחה רבה וכיכב בראשי המצעדים בארה"ב ואירופה ואפילו קטף שני פרסי גראמי בקטגוריות: "Best Compilation Soundtrack for Visual Media" ו- "Best Rock Song" עם השיר "Cut Me Some Slack" להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 12 למרץ 2001 שחררה "Opeth" את אחת מפסגות היצירה שלה, אלבום האולפן החמישי "Blackwater Park". האלבום הזה הוא ללא ספק אלבום הפריצה של הלהקה לסצינת המטאל העולמית. רק כדי לסבר את האוזן, במשך למעלה מ- 10 שנות קיום הלהקה קודם ליציאת האלבום, היא לא יצאה לסיבוב הופעות מסודר אחד מחוץ לגבולות שבדיה, ארץ מולדתה. לאחר שחרורו של האלבום וההצלחה המסחרית שבאה איתו, יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב ולסיבוב ארוך באירופה והחלה לבסס את מעמדה ולהרחיב את בסיס המעריצים האדוק שלה. הפריצה המסחרית הזאת התאפשרה, בין היתר, הודות לשיתוף הפעולה הייחודי של הלהקה עם Steven Wilson, אשר לא רק הפיק את האלבום אלא מנגן כאן בגיטרה, פסנתר ומשתתף בשירה ב- 4 מתוך שמונת שירי האלבום. ניתן לומר כי ווילסון קיבל כאן יד כמעט חופשית מהגיטריסט, הזמר ומנהיג הלהקה Mikael Akerfeldt, ובכך סייע לאופת' לשנות לא רק את הסאונד, אלא גם את הסגנון שיאפשר את הפריצה הגדולה שלה. זה היה שיתוף פעולה דואלי ומפרה שתרם לשני הצדדים. בעקבות שינוי הצליל והקו המוזיקלי של אופת', ווילסון ימשיך ללוות אותה גם באלבומים הבאים ולסייע לה לקבע את מעמדה כלהקת פרוגרסיב-דת'-מטאל. מנגד, ווילסון ייקח עמו מאופת' את החספוס והריפים העוצמתיים, שיחלו לחלחל יותר ויותר אל אלבומי להקתו "Porcupine Tree", החל מהאלבום "In Absentia" שהוקלט בסמוך לאחר מכן. אופת' שהוקמה בשטוקהולם שבדיה בשנת 1990 על-ידי הגיטריסט והזמר Mikael Akerfeldt, החלה את דרכה כלהקת דת' מטאל עם השפעות בלאק, דום ופרוגרסיב מטאל. אלבומה הראשון "Orchid" ששוחרר בשנת 1995 שאב לא מעט מהז'אנרים האמורים, אשר ימשיכו ללוות את הלהקה גם באלבום הבא - "Morningrise" משנת 1996, שאפילו היה אפל וכבד יותר. אבל אז, החל סגנונה של הלהקה להשתנות כשאל תוך התערובת נכנסו, פולק, ג'אז ובעיקר ניצני פרוגרסיב, אשר ילכו ויגדלו עד שנת 1999 עם האלבום "Still Life", אשר קירב את הלהקה עוד יותר אל הפרוג. השינוי הזה בקו המוזיקלי של הלהקה יאפשר לה להגיע מוכנה ו"מבושלת" אל שולחן העבודה של Steven Wilson, לקראת יצירת האלבום שישנה את עתידה. על ההשפעה המוזיקלית של הלהקה באלבום הזה, ניתן ללמוד כבר מהשם שנבחר לשמש ככותרתו, שהוא גם שם יצירת הנושא המופיעה בו. "Blackwater Park" היתה להקת רוק מתקדם גרמנית, ונראה כי הבחירה בשם לא היתה מקרית. האלבום כולל 8 רצועות אשר נכתבו רובן ככולן על-ידי מנהיג הלהקה הגיטריסט והזמר Mikael Akerfeldt. הוא כולל את הנוסחא האולטימטיבית מבית היוצר של אופת' - שילוב בין בלדות מלודיות עם שירת Clean לבין מתקפת זעם מטאלית וברוטאלית עם שאגות Growling. כאן בדיוק טמונה הגדולה של הלהקה אשר באה לידי ביטוי בצורה קיצונית באלבום הזה. יכולת המעבר המדהימה בין רגעים מלודיים, קסומים ורכים לקטעים כבדים, מאיימים ואפלים. למרות המעברים הכל-כך קיצוניים הללו, אופת' מצליחה לגרום לרכבת ההרים המוזיקלית הזאת להרגיש כמו נסיעה שקטה וחלקה על הכביש המהיר. האלבום כולל נכסי צאן ברזל של הלהקה, כמו שיר הפתיחה "The Leper Affinity" אשר מציג בצורה הטובה ביותר את השילוב הקיצוני והקטלני בין מתקפת הזעם ושאגות הגראולינג לבין קטעים נקיים ומלודיים. בין ריפים חשמליים מנסרים ואכזריים, לבין אקורדים אקוסטיים מענגים, עד לסיום המפתיע בנגינת הפסנתר של Steven Wilson. אחריו מגיעה היצירה "Bleak" אשר לוקחת אותנו למקום אפל וכבד יותר, עם השפעות מהאלבומים הראשונים של הלהקה, כאשר ההפתעה הגדולה מגיעה עם הקטע המלודי והשקט באמצע היצירה, אשר הולך ומתפתח עם קטעי גיטרה מענגים ושירת קלין המבוצעת על-ידי Steven Wilson. הקטע הבא שנקרא "Harvest" כשמו כן הוא. הוא "קוצר" לנו לחלוטין את כל שירת הגראולינג ומותיר אותנו עם קטע מלודי "נקי" ושקט, שהפך להיות חבר קבוע באלבומי הלהקה, אשר גם בהמשך הקפידה לתת מנוחה קבועה ורגעית לאוזנו של המאזין. הקטע הרביעי "The Drapery Falls" הוא אחד מהמנוני הלהקה בהופעותיה. ההשפעה של Steven Wilson מורגשת כאן היטב, במיוחד בקטעים היותר פרוגרסיבים והנגיעות הג'אזיות. הקטע החמישי "Dirge for November" הוא הראשון מתוך שניים שבאלבום שהמוזיקה שלהם נכתבה בשיתוף עם הגיטריסט המוביל Peter Lindgren. השיר נפתח ומסתיים בסוג של קינת גיטרה, בדיוק כמו שמו של השיר (קינה לנובמבר), אשר סיומו המלנכולי מתחבר באופן טבעי לנושא הקטע הבא "The Funeral Portrait". הקטע האינסטרומנטאלי הקצר "Patterns in the Ivy" מוביל אותנו ליצירה המרכזית ושיר הנושא "Blackwater Park" אשר חותם את האלבום בצורה אפית. כאמור, שיתוף הפעולה המוצלח עם Steven Wilson יימשך גם באלבומים הבאים. לאחר יציאת האלבום הודיעה אופת' על פרויקט מיוחד, אלבום כפול שחציו יהיה הכבד ביותר שלה בעוד שחציו השני יהיה שקט וללא קטעי דת' מטאל. בסוף החליטה הלהקה לפצל את הפרויקט לשני אלבומים שונים. הראשון והכבד ביותר "Deliverance", והאלבום השקט ביותר שלהם "Damnation", שהיווה את התפנית הגדולה שלה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 12.03.1984 "כשאני מפיק למוזיקאים אחרים, זה הדבר שאני עושה היטב כי הייתי בלהקה, ואני יודע איך ללכת בין הטיפות וולגרום לכולם להרגיש מאושרים, ואני יכול לבדוק את ההופעות שלהם, ולעבוד על הסאונד שלהם תוך כדי שהם מתנהלים כלהקה" בפברואר 1988 זה היה מאחוריו, סולן להקת ה- "Cars" ריק אוקייסק הודיע יחד עם חבריו על פירוקה של הלהקה. אוקייסק לא בזבז זמן, והחל לייצר את המורשת השניה שלו כמפיק. אוקייסק הפך למנטור ומדריך ללהקות אותן הפיק כמו "Weezer", ה- "The Wannadies", "Bad Relegion", "Bad Brains", Suicide", "Nada Surf", ו- "No Doubt". "הוא עבד עם אנשים ושינה את חייהם", ציין מאט שארפ בסיסט להקת "Weezer" והוסיף "אפשר לומר שהחיים שלי ושל חבריי בוויזר היו שונים לגמרי אם לא היה לנו את ריק שידריך וירגיע". נזכר גרג גרפין מ- "Bad Religion", "הוא היה ממש מעודד. הוא ניגש אליי ואמר, 'אתה אמן. היסודות של כתיבת שירים הם אמנות. יש לך את זה" יחד עם זאת, למרות שהסב הרבה נחת לחובבי המוזיקה, החיים לא האירו פנים לאוקייסיק שחייו כללו ילדות קשה בצילה של אמא אלכוהוליסטית ואבא שכמעט ולא התייחס אליו. הוא היה נשוי שלוש פעמים, כאשר בפעם השלישית נישא לדוגמנית הצ'כית פאולינה פוריצקובה. פוריצקובה שהיתה אז בת 19 בסך הכל, טענה שזו היתה אהבה ממבט ראשון, אוקייסיק שהיה אז בן 40 מוזיקאי בשיא תהילתו, התרשם מהדוגמנית הצעירה שהשתתפה בקליפ ללהיטם "Drive", אולי הלהיט הזכור ביותר של המכוניות מתוך אלבומם החמישי "Heartbeat City" שיצא ב- 13.03.1984. השיר ביטא היטב את מה שהתחולל במוחו של אוקייזיק, שיר שכתוב מנקודת מבטו של גבר שצופה באישה שכנראה יצאה איתו בעבר, וכעת הוא רואה אותה בשעתה הקשה ומבקש ממנה לא להתעלם מהמצב "You can't go on, thinking nothing's wrong", ובהמשך שואל אותה "Who's gonna drive you home tonight?" כשהוא ספק רומז שאין לה אף אחד. את המילים לשיר כאמור, כתב אוקייסיק, אבל על תפקיד השירה אחראי הפעם בנג'מין אור. לאחר מותה של הנסיכה דיאנה, תחנת הרדיו הבריטית XFM אסרה לשדר שירים מסוימים שעלולים להרגיז אנשים. רשימת השירים החסומים שלהם כללה את "Drive". ב- "Heartbeat City" ה- "Cars" מייצרים מעין קאמבק כשהם מוציאים אלבום ראשון מזה שנתיים וחצי, ומשנים לראשונה את זהות המפיק כאשר מאט לאנג מחליף את רוי תומאס בייקר שהפיק את ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה. לאנג שהיה כוכב עולה בתחום ההפקה (הפיק ל"איי.סי די.סי", ו"דף לפארד") דרש מחברי הלהקה ירידה לפרטים הקטנים. ההקלטה נמשכה כמעט שנה והשאירה את אוקייסיק סחוט, והוא הביע מאוחר יותר את התסכולים האלה בפניו של מהנדס ההקלטות כריס שו. סינגל הבכורה מהאלבום "You Might Think" זכה בפרס סרטון השנה של בטקס פרסי הווידאו הראשון של רשת "MTV" כשהוא גובר בדרך על "Rockit" של הרבי הנקוק ו- "Thriller" של מייקל ג'קסון. ב- "Magic" ששוחרר כסינגל השני מהאלבום, אוקייסיק כותב על בחורה שמכשפת אותו, ומפעילה את קסמיה עליו בכל פעם שהם נפגשים, ותוך כדי הוא משוכנע שהיא מתאהבת בו. הווידאו בבימויו של טים פופ צולם באחוזת משפחת הילטון בבברלי הילס. גם הסינגל הרביעי "Hello Again" מתהדר בווידאו מרתק בכיכובו של אנדי וורהול באחד מיצירותיו האחרונות, וורהול יצר את הווידאו יחד עם דון מונרו למילותיו של אוקייסיק ששר על אדם שלעולם לא יהיה מאושר. למרות מאמציו למצוא משהו טוב יותר, הוא תמיד חוזר למקום ממנו הגיע. עטיפת האלבום כוללת תמונה של מכונית פלימות' דסטר 340 משנת 1971, ודוגמנית פין-אפ של הצייר הפרואני-אמריקאי אלברטו ורגס. היא מתוך יצירה משנת 1972 של פיטר פיליפס בשם "Art-O-Matic Loop di Loop". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 12 למרץ, 1996, "Kiss" הוציאו את אלבום ההופעה האקוסטית "Unplugged". מעטות הלהקות שנראו פחות מתאימות למופע אנפלאגד אקוסטי מאשר "Kiss". במשך יותר משני עשורים בנתה הלהקה את המוניטין שלה על יריקות אש, פיצוצים, מגברי ענק ותיאטרליות קיצונית. אך כאשר MTV הזמינה את הלהקה להשתתף בסדרת "Unplugged" הפופולרית שלה, התוצאה הפכה לאחד הרגעים המפתיעים והחשובים ביותר מבחינה היסטורית בקריירה של הלהקה. באותה תקופה ההרכב כלל את Paul Stanley, Gene Simmons, Bruce Kulick ו- Eric Singer. הלהקה כבר ניסתה לבצע הופעות אקוסטיות במהלך כנסי מעריצים מוקדמים יותר באותו עשור, וגילתה שרבים מהשירים הקלאסיים שלה מתורגמים בצורה מפתיעה היטב לפורמט מצומצם ואקוסטי. המופע הוקלט ב-9 באוגוסט 1995 באולפני Sony Music Studios בניו יורק. במקום המופע הראוותני שמזוהה בדרך כלל עם הלהקה, הבמה הייתה מלאה בנרות ובתאורה חמה, שיצרו אווירה רגועה ואינטימית שאפשרה לכתיבת השירים עצמה לעמוד במרכז. השיר "Comin' Home" פותח את המופע, בביצועו של Paul Stanley. השיר שיצא במקור באלבום "Hotter Than Hell", מסתגל בצורה מצוינת לעיבוד האקוסטי ומדגים עד כמה המלודיות וההרמוניות של הלהקה חזקות גם ללא דיסטורשן. מיד לאחר מכן Gene Simmons מוביל את "Plaster Caster" ואת "Goin' Blind", אשר מקבלים באווירה האקוסטית גוון כהה ובלוזי יותר. בהמשך רשימת השירים נעה בנוחות בין תקופות שונות בקריירה של הלהקה. Paul Stanley מספק ביצועים חזקים ל- "Do You Love Me?", "Sure Know Something", "Rock Bottom", "I Still Love You" ו- "Every Time I Look at You", כולם מרוויחים רבות מהפורמט האקוסטי. לעומתו, סימונס מוביל גם את "Domino", "A World Without Heroes", ואת הביצוע האקוסטי החינני ל- "See You Tonite", שיר שיצא במקור באלבום הסולו שלו משנת 1978. אבל כל זה מהווה רק חימום למה שבא לאחר מכן. נקודת המפנה ההיסטורית של המופע מגיעה כאשר Paul Stanley מזמין לבמה את חברי הלהקה לשעבר Ace Frehley ו-Peter Criss. לראשונה מאז סוף שנות השבעים עומד ההרכב המקורי של "Kiss" יחד מול קהל חי. תגובת הקהל מיידית וסוחפת. הגיטריסט Ace Frehley נוטל את המיקרופון לביצוע קאבר לשיר "2,000 Man" של "The Rolling Stones", אחד מרגעי השיא של ההופעה. ואז מגיע אחד הרגעים המרגשים ביותר של הערב, כאשר Peter Criss שר את "Beth", השיר המזוהה ביותר עם קולו. לשמוע את הסולן המקורי מבצע שוב את השיר האגדי עם ההרכב המקורי של הלהקה הופך את המופע כולו ברגע אחד לאירוע היסטורי. האיחוד ממשיך עם "Nothin' to Lose", המבוצע כדואט בין שני המתופפים Eric Singer ו- Peter Criss, שמחבר בין קולות העבר וההווה של הלהקה. המופע נחתם עם ההמנון המפורסם ביותר של הלהקה, "Rock and Roll All Nite". בגרסה האקוסטית שלו השיר הופך מלהיט אצטדיונים לסוג של מחרוזת שירה בציבור חגיגית. Bruce Kulick ו- Eric Singer על הבמה לצדGene Simmons, Ace Frehley ו- Peter Criss שחולקים ביניהם את השירה הראשית, בעוד שכל חברי הלהקה והקהל מצטרפים בהתלהבות לפזמון, והופכים את הסיום לרגע משותף ושמח במיוחד. האיחוד הקצר הזה על במת MTV הוכיח במהירות שהוא הרבה יותר מהופעת אורח נוסטלגית. התגובה הנלהבת של המעריצים סייעה להצית את סיבוב האיחוד האגדי של הלהקה בשנת 1996, כאשר חברי ההרכב המקורי חזרו לבמה עם האיפור המפורסם שלהם, לראשונה מזה כמעט עשרים שנה. זו אולי הסיבה שהאלבום "Unplugged" הפך להרבה יותר מעוד אלבום הופעה. הוא תיעד רגע ייחודי שבו העבר, ההווה והעתיד של הלהקה נפגשו על אותה במה. כשהלהקה הסירה את התלבושות והתיאטרליות, ההופעה חשפה את העוצמה של שירי הלהקה והזכירה למאזינים שמתחת לכל השואו האקטרווגנזי "Kiss" תמיד הייתה להקה שנבנתה על שירים בלתי נשכחים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 12.03.1983 "כשאתה מקים להקה חדשה, אתה משווה את עצמך ללהקות אחרות, כמה אלבומים הם מכרו, הופעות, ועוד, אבל אחרי האלבום הראשון או השני שלך כל מה שמעניין אותך זו היצירתיות שלך, וסיבובי ההופעות. כלומר ברור שאתה עדיין מתעניין במה שאחרים עושים אבל אתה פשוט בוחר את הדרך שלך" כאשר הזמר Fish מדבר על הדרך שלו, ועל הרצון להיות מקורי, הוא ללא ספק מדבר על תחילת דרכה של להקתו "Marillion" הבי-סייד של סינגל הבכורה שלהם (1982) היה קטע ארוך בן 17 דקות (" Grendel ") שגרר השוואות אוטומטיות ללהקת ג'נסיס ההיא של שנות השבעים המוקדמות, בנוסף, קולו הגבוה של פיש נשמע דומה להפליא לקולו של Peter Gabriel , והתלבושות הראוותניות שלו על הבמה היו סממן זהה נוסף. העיתונות הבריטית כמעט ויצאה מגדרה בכותרות על הקאמבק של "ג'נסיס" הפרוגית, אבל בסוף הסתפקה בלכנות את "מריליון" "הג'נסיס השנייה הכי טובה בכל הזמנים". פיש שנולד בשם דרק וויליאם דיק באפריל 1958 באדינבורו, סקוטלנד, הושפע בילדותו מאומנים כמו "ג'נסיס", "המודי בלוז", "טי-רקס", דיויד בואי , ו"פינק פלויד" מה שהיה יכול להעיד על העתיד. את הכינוי שלו Fish הוא זכה לקבל מבעל הדירה שהשכיר לאחר שנראה מתקלח פעמים רבות. "מריליון" שהוקמה לה ממש ברגעים האחרונים לפני בואו של עשור חדש (79) חיכתה לא פחות מארבע שנים עד שבישרה לעולם על תחייתו של הרוק הפרוגרסיבי באריזה שונה: הניאו-פרוג. תת הז'אנר הזה צץ בסוף שנת 1981. הניאו-פרוג מאופיין בתוכן רגשי עמוק, ומועבר לרוב באמצעות מילים דרמטיות ושימוש נדיב בדימויים ובתיאטרליות על הבמה. המוזיקה היא בעיקר תוצר של קומפוזיציה מוקפדת, המסתמכת פחות על ג'ם מאולתר, ויותר על סולו גיטרה חשמלית נקייה, מלודית ואמוציונלית, בשילוב קלידים. ההשפעות העיקריות היו להקות מהגל הראשון של הפרוג-רוק כמו "ג'נסיס", "קאמל", "ואן דר גראף גנרטור" ו"פינק פלויד". בנוסף גם הFאנק, הרוק כבד והPאנק רוק השפיעו על הז'אנר. "מריליון" לקחו את שמם מהסילמריליון: אוסף של כתבי הסופר ג'ון רונלד רעואל טולקין, שהמתופף המייסד מיק פוינטר היה מעריץ שלו. אפרופו פוינטר, לאחר יציאת אלבום הבכורה " Script For a Jester's Tear " שזכה לביקורות מהללות. יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שהסתיים בפיטוריו של פוינטר לאחר שמצא לנכuן להתמקד פחות בהופעות ויותר בסטוץ בין שני לילות. "מריליון" שנכנסו להקליט את אלבומם השני "Fugazi" שיצא ב- 12.03.1984, מצאו שהמעיין יבש, ואין להם מספיק חומר ראוי לאלבום. "זו היתה תקופה מוזרה" ציין פיש, היציאה של אלבום הבכורה יצרה הרבה עניין סביב "מריליון" וסביב להקת ניאו-פרוג נוספות שצצו. פתאום כל חברות התקליטים חיפשו את ה"מריליון" שלהם. וההרכב הרגיש לא בנוח עם הטייטל כמביא את בשורת הניאו-פרוג. את אלבום הבכורה הם כתבו במשך בישול איטי של שנתיים-שלוש, וכעת היו לפיש כמה רעיונות גולמיים, וגרסאות מוקדמות לשירים, הלחץ מחברת התקליטים לנפק עוד אלבום גבר. כשההרכב החליף לא פחות מעשרה אולפני הקלטות, והשקיעו כ 120,000 פאונד. "פוגאזי", שנקרא על שם סלנג ששימש חיילים אמריקאים בווייטנאם ומשמעותו "הכל דפוק", המחיש את ההתקדמות שעשתה הלהקה מאז אלבום הבכורה שנשמע שברירי למדי. נביאים, אנשי חזון ומשוררים בכל מקום שמעו את קריאת הגיוס של פיש כשהאלבום השני בעל המורכבות הפרוגית, הדרמה, ומשחקי המילים מצא בכל זאת את "מריליון" בנתיב להצלחה. "אני שומע אותנו באלבום הזה כצעירים, ונאיביים, שמנסים עדיין למצוא את הסגנון שלהם" אמר פיש. "מריליון" ניסו ליצור לעצמם שם ולאו דווקא דרך ההצלחה, מה שיקרה באלבום הבא " Misplaced Childhood " עם הלהיט האלמותי "קיילי". בינתיים עם " Fugazi " האפל נראה היה ש"מריליון" מצאו את האיזון בכתיבת השירים שבנויה היטב כשהכל נמצא במקום הנכון. האלבום נפתח עם " Assassing " הכוללות דמות המתארת ​​את עצמה כמתנקש, כשהמילים הן מטאפורה לרצח אופי. המילים מתפרשות בדרך כלל כהתייחסות לטיעונים המילוליים שקדמו לעזיבתו של מייסד הלהקה והמתופף מיק פוינטר. אך פיש הצהיר כי המילים כוונו לנגן הבס דיז מיניט ולא לפוינטר. השיר " Punch & Judy " מתאר מערכת נישואים שעלו על שרטון. המילים די מבריקות, עם כמה דוגמאות לבעיות יומיומיות ביחסים. השעמום השגרתי שהרבה מערכות יחסים נכנסות אליו בשלב מסוים. יש גם געגוע עז המתואר במילים של התאהבות והנאה אחד מהשני בתחילת מערכת יחסים. ב- " Jigsaw " פיש משליך מפאזל של ילדים לשיר העוסק במערכת היחסים שמתפצלת ולנצח מתכנסת שוב. זה מחמיר כי בכל פעם שהוא חוזר יחד, עוד חלקים מהפאזל הלכו לאיבוד, ואי אפשר להחזיר אותם". ב- " Emerald Lies " הקנאה, וחוסר האמון של גבר בבת זוגו היא זו שתיצור את הטריגר לפירוקו של הקשר ביניהם בהמשך. האלבום נחתם בשני שירים שיש לי החשד שהשפיעו בהמשך על שתי להקות מהניינטיז לקרוא לעצמם ע"ש השירים של "מריליון". " Incubus " מתאר מקרה שבו אישה עוזבת את החבר שבסרטיו הפורנוגרפיים היא כיכבה כדי להיות שחקנית מיינסטרים. על סף הפריצה הגדולה שלה ככוכבת התוכנית, בערב הפתיחה לעיני המבקרים, היא פתאום מזהה את אהובה לשעבר בקהל, ומפחדת שהוא עלול לחשוף את עברה המלוכלך. שיר הנושא " Fugazi " חותם את האלבום עם התייחסות קודרת של פיש למצבו של העולם "'This world is totally fugazi" שמשמעותו שהעולם דפוק מעבר לכל זיהוי. את המונח פוגאזי הוא שאב מסלנג של החיילים האמריקאים בויאטנם מתוך הספר Nam של מארק בייקר. עטיפת האלבום צוירה ע"י מארק וילקינסון מי שהיה אחראי על כל עטיפות האלבומים של "מריליון". העטיפה כוללת רבים מהאלמנטים מהלבום הבכורה. התמונות על הקיר, והבניין ההרוס מחוץ לחלון נעשו על ידי ג'ולי הייזלווד, אשתו של וילקינסון. התקליטים על הרצפה הם " The Wall " של "פינק פלויד", "Over" ו- "Fool's Mate" של פיטר האמיל והסינגל שיצא לפני האלבום "Punch and Judy". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא ללא ספק אחד הבסיסטים הגדולים והמוכרים במטאל והוא גם יוצר וכותב בחסד עליון. בואו לקרוא כמה עובדות על Steve Harris. (Photo: Francesco Castaldo) הוא נולד במזרח לונדון ב- 12 למרץ 1956 בשם Stephen Percy Harris. בצעירותו הוא שאף להיות כדורגלן. הוא אותר על-ידי צייד כישרונות ושיחק בקבוצת הנוער של ווסטהאם יונייטד, קבוצת הכדורגל שהוא אוהד עד היום. בשנות העשרה המוקדמות לחייו הוא החל לגלות עניין במוזיקת רוק ובמקביל הוא הבין שאינו מעוניין להפוך לכדורגלן מקצועי. האריס רצה ללמוד לנגן על תופים אבל בשל מגבלות מקום בבית הוריו הוא בחר לבסוף בגיטרת הבס. בשנת 1971 הוא רכש את גיטרת הבס הראשונה שלו שהייתה חיקוי של פנדר פרסיז'ן. האריס לימד את עצמו כיצד לנגן בה. עשרה חודשים בלבד לאחר שרכש את הגיטרה הראשונה שלו, הוא כבר הצטרף ללהקה שנקראה "Influence" ובהמשך שינתה את שמה ל- "Gypsy's Kiss". בפברואר 1974 הוא הצטרף ללהקת "Smiler" והחל לכתוב שירים ללהקה, אך חברי הלהקה דחו אותם בשל העובדה שהם היו מורכבים מידי לטעמם. בחג המולד של שנת 1975, הקים האריס את "Iron Maiden", כאשר את ההשראה לשם הלהקה הוא קיבל מהסרט האיש עם מסכת הברזל בו ראה מכשיר עינויים העונה לשם "בתולת הברזל". עוד על הקמת הלהקה קיראו כאן . שלוש שנים בדיוק לאחר הקמת ההרכב הראשון, ב- 31 לדצמבר 1978, תערוך "איירון מיידן" את ההקלטה הראשונה הידועה כ- " Soundhouse Tapes ". בשלב זה הלהקה כללה את סטיב האריס בבס, Dave Murray ו- Paul Cairns בגיטרה, Doug Sampson כמתופף ו- Paul Di'Anno כזמר. לפני שהלהקה הוחתמה על-ידי חברת EMI בשנת 1979, עבד האריס כשרטט במשרד אדריכלות באיסט אנד של לונדון. בהמשך הוא אפילו שימש כמנקה רחובות. האריס הוא חבר הלהקה המקורי היחיד ב"איירון מיידן" והיחיד יחד עם הגיטריסט Dave Murray להופיע בכל 17 אלבומי האולפן שלה. להאריס סגנון יחידה מאוד ייחודי. הוא נחשב לאחד מנגני הבס הטובים והמשפיעים בעולם המטאל והוא גם זה שמזוהה עם סגנון "הדהירה" שהוא מצליח לייצר באמצעות נגינה באצבעותיו וללא מפרט, סגנון המוכר לנו בין היתר משירים כמו " The Trooper " ו- " Run To The Hills ". בנוסף להיותו בסיסט, האריס מנגן גם בקלידים בחלק משירי הלהקה והוא גם שר קולות רקע. האריס הוא גם הכותב העיקרי של הלהקה והוא מושפע בין היתר מספרים וסרטים בכתיבת המילים. הוא גם אחראי לעיבוד והפקת חלק מאלבומי הלהקה, ואף בבימוי של חלק מהקליפים שלה. ההשפעות המוזיקליות על האריס היו הן מתחום הרוק הקלאסי, הן מז'אנר הרוק הכבד והן מהרוק המתקדם. בשנת 1991 שיתף האריס פעולה עם שני הטניסאים John McEnroe ו- Pat Cash ושחרר איתם סינגל בו השתתפו גם חברו Nicko McBrain והזמר Roger Daltrey . הסינגל כלל קאבר לשיר "Rock and Roll" של "לד זפלין" ושוחרר במסגרת פרויקט הצדקה "Life Aid Armenia". בשנת 2012 שחרר האריס את אלבום הסולו הראשון שלו "British Lion" ובשנת 2020 שוחרר אלבום הסולו השני שלו במסגרת ההרכב שנקרא: "The Burning". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 10 למרץ, 1992, "Body Count" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם הקרוי "Body Count". בתחילת שנות התשעים Ice-T  כבר ביסס את עצמו כאחד הקולות המשפיעים ביותר בהיפ-הופ של החוף המערבי. אלבומים כמו "Rhyme Pays", "Power" ו- "O.G. Original Gangster" הפכו אותו למספר סיפורים חסר פחד שעסק בפשע, בגזענות ובאלימות משטרתית ללא היסוס. אך הרבה לפני שהפך לחלוץ ראפ, Ice-T  הושפע עמוקות מרוק ומהבי מטאל. כשהתבגר בלוס אנג'לס הוא האזין ללהקות כמו "Black Sabbath" ו- "Slayer", והרצון להקים להקת מטאל תמיד היה חלק מהשאיפות המוזיקליות שלו. שורשיה של להקת "Body Count" למעשה חוזרים לאמצע שנות השמונים, כאשר Ice-T  התיידד עם הגיטריסט Ernie C בסצנת המועדונים של לוס אנג'לס. השניים חלקו אהבה עמוקה להבי מטאל ולעיתים קרובות דיברו על הקמת להקה, הרבה לפני שהרעיון הפך למציאות. במהלך הופעות הראפ של Ice-T  הם נהגו לעיתים לבצע יחד קטעים כבדים כמעין פרויקט צדדי, ובהדרגה גיבשו הרכב מלא שכלל את Mooseman בבס, Beatmaster V בתופים ו-D-Roc בגיטרת קצב. מה שהתחיל כניסוי משעשע בין חברים התפתח לאט לאט ללהקה פעילה של ממש. הרעיון הזה הפך בסופו של דבר למציאות כאשר המוזיקאים הקימו רשמית את הלהקה "Body Count". המטרה שלהם לא הייתה ליצור פרויקט ראפ עם גיטרות, אלא להקת מטאל אמיתית שתשלב ריפים של הארדקור עם הפרשנות החברתית החדה והסיפורים של Ice-T . הקהל פגש לראשונה את הפרויקט באלבום של Ice-T  משנת 1991 "O.G. Original Gangster", שם הקטע "Body Count"  הציג את הלהקה למאזינים. התגובה הייתה מיידית. המעריצים הסתקרנו מהשילוב הלא צפוי בין האגרסיביות של הת'ראש מטאל לבין הגישה והאנרגיה של ההיפ-הופ. כאשר הלהקה נכנסה לאולפן להקליט את אלבום הבכורה שלה, היא הצליחה לייצר צליל שנשמע גולמי, רועש ומתריס כאחד. ריפי הגיטרה החדים של Ernie C שולטים במיקס, בעוד Ice-T  נע בין פרייזינג של ראפ לצעקות הארדקור, וכך נוצר סגנון שכמעט ולא נשמע כמותו באותה תקופה. אחד הרגעים המתפוצצים הראשונים באלבום מגיע עם "Body Count's in the House" , הצהרה זועמת על-כך שהלהקה הגיעה. ריפים מהירים בסגנון ת'ראש ותיפוף עוצמתי מניעים את השיר, בעוד Ice-T  משחרר ביצוע ווקאלי אגרסיבי שמגדיר מיד את הטון של האלבום כולו. קטע בולט נוסף הוא "Bowels of the Devil" , אחד הרגעים הכבדים ביותר באלבום. השיר עוסק בטראומה הפסיכולוגית שחווים חיילים החוזרים מהמלחמה, ומשלב ריפים אפלים עם סיפור טעון ועוצמתי. עם "There Goes the Neighborhood"  הלהקה מתמודדת ישירות עם המבקרים שטענו כי לראפר שחור אין מקום בעולם ההבי מטאל. השיר הופך את הביקורת הזו לציניות ולהתרסה, וחוגג את סירובה של הלהקה להיכנע לגבולות מוזיקליים תוך שהוא מציג את אחד הריפים הזכירים ביותר באלבום. רגע מטריד משהו הראוי לציון מופיע ב- "Evil Dick" , קטע נרטיבי אפל הבנוי סביב ריף גרובי כבד ואיטי יותר. Ice-T  מספר כאן את סיפורה של דמות טורפת בסגנון שמזכיר מונולוג מתוך סרט אימה. ואז, בדקה 2:42, אחרי ספוקן-וורד קצר, הכל הופך לכאוטי. הגיטרה משתוללת, הקצב מוכפל, והדמות "המאיימת" מבצעת (לכאורה) אקט מיני פרוע לקול אנחות וגניחות שמלוות אותנו עד ל(כמעט) קליימקס המטורף. אך השיר שהגדיר יותר מכל את מורשת האלבום הוא "Cop Killer" . השיר נכתב כמחאה נגד אלימות משטרתית ועורר סערה עצומה ברחבי ארצות הברית. איגודי שוטרים ופוליטיקאים גינו את השיר והאשימו את הלהקה בעידוד אלימות נגד אנשי חוק. הלחץ הציבורי הוביל בסופו של דבר לכך ש- Ice-T  הסיר את השיר מההוצאות המאוחרות של האלבום, אף שהוא עצמו הגן עליו כיצירה של מחאה פוליטית ופרשנות חברתית. עטיפת האלבום הפכה במהירות לאחת התמונות המזוהות ביותר עם הלהקה. הגולגולת הבולטת שעל מצחה חרוט שם הלהקה משקפת היטב את הרוח הגולמית והמתריסה של המוזיקה ומסייעת לבסס את הזהות הוויזואלית של "Body Count". למרות הסערה סביב "Cop Killer" , האלבום הגיע אל ארבעים המקומות הראשונים במצעד האלבומים של Billboard 200 והפך לאחד המקרים המוקדמים שבהם היפ־הופ והבי מטאל התנגשו זה בזה באופן ישיר. שנים לפני להקות כמו "Rage Against the Machine", "Korn" ו- "Limp Bizkit" שהפכו את הראפ־מטאל למיינסטרים, "Body Count" כבר פתחה את הדלת לשילוב הזה. גם היום "Body Count" עדיין נשמע גולמי, מרדני וחסר פחד. זהו אלבום בכורה מכונן שהוכיח כי מוזיקה כבדה יכולה לשאת על כתפיה מסר של מחאה חברתית בדיוק באותה עוצמה כמו ההיפ־הופ. להאזנה : Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הקלידן Rami Jaffee הידוע בעיקר כחבר בלהקת ה- "Foo Fighters". (Photo: Palmspringslife.com) = הוא נולד בלוס אנג'לס קליפורניה ב- 11 למרץ 1969 לאב ממוצא יהודי-רוסי ולאמא ממוצא יהודי-מרוקאי. = מכספי מתנת בר המצווה הוא רכש את הקלידים הראשונים שלו ותוך זמן קצר החל לנגן בלהקות בית ספר מקומיות. = רמי למד בבית הספר היסודי "Hancock Park" ובתיכון "Fairfax". הוא מעיד שניתן היה לראות אותו מאלתר בהפסקות על פסנתר הכנף באולם של התיכון, עם שיער ארוך וחולצת טריקו של ה- "Grateful Dead". = הוא גדל ברובע "פיירפקס" והיה מגיע לבית הכנסת "בית עם" בשכונה. בגיל 16 הוא עבד כיועץ במחנה של המרכז הקהילתי יהודי (JCC). = בשנים 1982 עד 1987 הוא ניגן בלהקות מקומיות, בעיקר "Daisy Chamber" שניגנה מוזיקה בסגנון David Bowie. = במקביל הוא דאג לפקוד את הדלי השכונתי "Kibitz Room" שם צפה בהופעות של להקות מקומיות מידי לילות שלישי. = לאחר שסיים את לימודי התיכון הוא החל לעבוד כנגן סשנים באולפני הקלטות. בשנות התשעים הוא השתתף באלבומים של אומנים כמו Rickie Lee Jones, "the Hookers", Leah Andreone ו- Chalk FarM. = בשנת 1989 הוא הצטרף ללהקת "Apples" אותה הקימו Jakob Dylan (בנו של Bob Dylan) ו- Tobi Miller. = כמה שבועות לאחר מכן, הם שינו את שמם ל- "Wallflowers" וחתמו על חוזה הקלטות עם "Virgin Records". (Photo: Fanart.TV) = בשנת 1992 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה "The Wallflowers". רמי ניגן בקלידים, שר קולות רקע והשתתף בכתיבת אחד השירים. = האלבום לא הצליח במיוחד אבל הלהקה זכתה לשמש להקת חימום ללהקות כמו "Cracker ו- "10,000 Maniacs". = הפריצה הגדולה הגיעה עם האלבום השני "Bringing Down the Horse", אשר כלל את הלהיטים One Headlight", 6th Avenue Heartache", "Three Marlenas" ועוד. תאזינו כמה צלילי אורגן ההאמונד שלו משפיעים על השיר "The Difference". = במקביל לחברותו ב- "Wallflowers" היה רמי נגן סשנים מבוקש, בין היתר באלבומים כמו "On How Life Is" של Macy Gray, האלבום "Undiscovered Soul" של Richie Sambora והאלבום "Jubilee" של "Grant Lee Buffalo". = בשנת 1998 קיבלו "The Wallflowers" מועמדות לגראמי על השיר "Heroes" שהופיע בסרט "Godzilla". = בשנת 2000 הוציא יחד עם "The Wallflowers" את אלבומם השלישי "Breach". רמי ישאר חבר הלהקה ויהיה שותף גם בשלושת האלבומים הבאים שלה כולל "Glad All Over" משנת 2012. = בשנת 2005 החלה Jaffee לשתף פעולה עם ה- "Foo Fighters", כנגן בהופעות. גם כאשר לא היה חבר רשמי בלהקה השפיע רמי על הסאונד של הלהקה בהופעות, כפי שניתן לשמוע בין היתר בביצוע הבא מתוך האלבום "Skin And Bones" משנת 2006. = במקביל התארח רמי בכל אלבומי הלהקה כנגן סשנים, החל מהאלבום "In Your Honor" משנת 2005, ובהמשך באלבומים "Echoes, Silence, Patience & Grace" משנת 2007, "Wasting Light" משנת 2011, "Sonic Highways" משנת 2014. = בשנים 2012 ו-2013, רמי היה חבר ב- "Sound City Players", סופרגרופ שהוקמה על ידי Dave Grohl, שבנוסף להופעה בסרט התיעודי של גרוהל מ-2013, "Sound City", הופיעה במספר מצומצם של מופעים בשנת 2013. = בשנת 2017 הוכרז רמי כחבר רשמי של הלהקה. האלבום המלא הראשון שהוציא עם הלהקה כחבר רשמי היה "Concrete and Gold" משנת 2017, אך מי שיעיין בקרדיטים למיני אלבום "Saint Cecilia" משנת 2015 יראה שכבר שם הוא צוין בקרדיטים כחלק מחברי הלהקה. = בשנת 2021 הוציא יחד עם הפוס' את האלבום "Medicine at Midnight" ואת אלבום המחווה לימי הדיסקו של ה"בי-ג'יז" "Hail Satin". (Photo: Fanart.TV) = במרץ 2022 הוציא את האלבום "Dream Widow" - אלבום הבכורה של ההרכב הלכאורה של Dave Grohl וחברי ה- "Foo Fighters". = באותה שנה השתתף עם הלהקה בסרט "Studio 666". = במרץ 2022 הלהקה מאבדת את טיילור שלה אבל לא את הדרך שלה ושנה לאחר מכן היא מציגה את המתופף החדש שלה Josh Freese. = ביוני 2023 היא מוציאה את האלבום ה-11 שלה אך הראשון ללא טיילור, "But Here We Are". האלבום הופק ע"י Greg Kurstin ושאר חברי הלהקה כשדייב מקליט את כל תפקידי התופים באלבום. זהו ללא ספק אלבום קינה, הן מבחינת הסאונד והן מבחינת המילים, דייב משקף בשירים את הרגשות שהוא והלהקה חוו בעקבות מותו של טיילור אך גם מה שהוא עצמו חווה בעקבות מותה של אימו וירג'יניה. = רמי הוביל את להקת הבית של התוכנית "The Fran Drescher Show". = בשנת 2007 הוא השתתף באלבום "Good Apollo, I'm Burning Star IV, Volume Two: No World for Tomorrow"' האלבום הרביעי של "Coheed and Cambria". = בשנת 2010 הוא הפך לבעלים משותף של אולפן ההקלטות "Fonogenic Studios" בעמק סאן פרננדו. = בשנת 2014, הוא גילה את קבוצת הפייסבוק Bring Foo Fighters To Israel והגיב לדף באלו המילים: "Yes!!!! Bring Us!!! Been to long Since I was Chiling in Neve Tzedek!!!" = כשהפוס' הופיעו במסגרת התוכנית "Saturday Night Live" לכבוד חג המולד שנת 2017, רמי העמיד על הקלידים שלו חנוכייה. = מגוון כלי המקלדת עליהם מנגן רמי באלבומים השונים ובהופעות בהם משתתף רחב במיוחד והוא כולל בין היתר: פסנתר, סינתסייזר, אורגן האמונד, מלוטרון, וורטילייזר, אורגן Vox, אופטיגן, Farfisa אקורדיון ועוד. הוא בנוסף שר ומנגן על מפוחית. = במהלך הקריירה המוזיקלית שלו רמי ניגן והופיע עם אומנים נוספים כמו Pete Yorn, "Stone Sour", Joseph Arthur, "Soul Asylum" ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 11 למרץ, 1983, "Quiet Riot" הוציאו את אלבומם השלישי "Metal Health". בתחילת שנות ה- 80 סצנת ה- "Sunset Strip" בלוס אנג'לס הייתה בשיא פריחתה. מועדונים כמו ה-"Whisky a Go Go" וה- "Starwood" היו מלאים כמעט בכל ערב בלהקות שניסו להפוך גיטרות רועמות ופזמונים קליטים לחוזי הקלטות גדולים. "Quiet Riot" כבר בילתה כמה שנים במרדף אחר החלום הזה. הלהקה הוקמה בשנת 1973 על-ידי הגיטריסט Randy Rhoads  והבסיסט Kelly Garni, כאשר Kevin DuBrow הצטרף זמן קצר לאחר מכן כסולן. שני האלבומים הראשונים שלהם יצאו רק ביפן בשנת 1978 ולא הצליחו לפרוץ את גבולות המדינה. כאשר Randy Rhoads  עזב את הלהקה בשנת 1979 כדי להצטרף ל- Ozzy Osbourne , עתידה של "Quiet Riot" היה לא ברור. מותו הטראגי של Randy Rhoads  בתאונת מטוס במרץ 1982 הטיל צל כבד עוד יותר על סיפור הלהקה, אך במהלך 4 השנים מאז עזיבתו הלכה והתגבשה לה כבר להקה חדשה. Kevin DuBrow נשאר בעמדת הסולן, ולצידו הצטרפו הגיטריסט Carlos Cavazo, הבסיסט Rudy Sarzo והמתופף Frankie Banali . ההרכב הזה עתיד היה להקליט את האלבום שישנה את הכל. בעבודה עם המפיק Spencer Proffer באולפני "Pasha Music House Studios" שבהוליווד, יצרה הלהקה סאונד ששילב בין עוצמה גולמית של הבי מטאל לבין מלודיות קליטות שמתאימות לרדיו. התוצאה הייתה "Metal Health", אלבום מלא בריפים אדירים, שירה מחוספסת רווית שכבות וקולות רקע, ופזמונים גדולים שמילאו אולמות והצליחו ללכוד בצורה מושלמת את רוח סצנת המטאל של תחילת שנות ה-80. האלבום נפתח בסערה עם "Metal Health (Bang Your Head)" , אחד מההמנונים הגדולים של המטאל (לכל הפחות באותו עשור). השיר בנוי סביב ריף כבד ופזמון שממש מזמין את הקהל להצטרף לשירה, והוא הצליח ללכוד בצורה מושלמת את הרוח המרדנית של תרבות ה- "Headbangers" של התקופה. במהרה הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם "MTV" ועם תחנות הרוק של התקופה. הפריצה המסחרית הגדולה ביותר של האלבום הגיעה עם "Cum On Feel the Noize" , גרסת כיסוי לשיר הקלאסי של "Slade". מעניין לדעת ש- Kevin DuBrow בתחילה כלל לא רצה להקליט את השיר. הוא האמין שהלהקה צריכה להתמקד רק בחומר מקורי וחשש שגרסת כיסוי עלולה לגרום להם להיראות פחות אותנטיים. המפיק Spencer Proffer שכנע את הלהקה להקליט אותו בכל זאת, והקטע הוקלט במהירות וללא ציפיות מיוחדות. באופן אירוני, דווקא הוא הפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקה ולשיר המזוהה ביותר עם "Quiet Riot". נקודת שיא נוספת באלבום היא "Slick Black Cadillac" , שיר שכבר הופיע בגרסה מוקדמת יותר באלבום הבכורה של הלהקה שיצא רק ביפן. הגרסה שהוקלטה מחדש כאן נשמעת מהודקת וכבדה יותר, ומונעת על ידי סאונד הגיטרה האגרסיבי של Carlos Cavazo ועבודת התופים העוצמתית של Frankie Banali . רגע שונה באלבום מגיע עם "Don't Wanna Let You Go" , בלדה איטית יותר שמציגה צד מלודי ורך יותר של הלהקה. השיר מאפשר ל- Kevin DuBrow להדגיש את היכולות הווקאליות שלו מעבר לצרחות המטאל האופייניות, והוא מוסיף לאלבום רגע של נשימה בין הריפים הכבדים. "Love's a Bitch"  ממשיך בכיוון המלודי ומשמש למעשה כמעין Power Ballad, עם פזמון חזק ושירה מלאת רגש, תוך שהוא עדיין שומר על הקצה הרוקיסטי שמאפיין את הסאונד של הלהקה. עטיפת האלבום עוצבה על ידי Stan Watts, שעבד קודם לכן על עטיפות של "Black Sabbath" ו- "The Doobie Brothers". חברי הלהקה רצו ליצור אייקון ויזואלי שיזוהה איתם, ו- Rudy Sarzo הציע רעיון בהשראת הדמות מהספר "The Man in the Iron Mask" של Alexandre Dumas. בניגוד למה שרבים מהמעריצים חשבו, הדמות עטוית המסכה שמופיעה על העטיפה לא הייתה של Kevin DuBrow, אלא של Watts עצמו. התמונה צולמה על-ידי אשתו ולאחר מכן עברה עיבוד איירבראש כדי ליצור מראה דרמטי. לאור הצלחת האלבום, הפכה המסכה לכל-כך מזוהה עם הלהקה, עד ש- DuBrow החליט לעטות מסכה דומה על עטיפת האלבום הבא, "Condition Critical". עם יציאתו האלבום "Metal Health" הגיע למקום הראשון במצעד Billboard 200 והדהים את תעשיית המוזיקה כולה. באותה תקופה הבי מטאל נחשב עדיין לז'אנר נישתי יחסית, ומעטים האמינו שאלבום מטאל יכול לכבוש את פסגת המצעדים בארצות הברית. ההצלחה של "Metal Health" הפכה אותו לאלבום המטאל הראשון אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד, וסללה את הדרך לגל הלהקות שעתיד היה לשלוט בעשור, ביניהן "Mötley Crüe", "Ratt" ו- "Twisted Sister". גם היום "Metal Health" נחשב עדיין לאחד האלבומים המכוננים של עידן המטאל של "MTV" בתחילת שנות ה-80. הוא לכד את הרגע שבו המטאל עבר מבמות המועדונים אל מרכז התרבות הפופולרית, והפך את "Quiet Riot" לחלוצים בלתי צפויים של התפוצצות המטאל של שנות ה-80. להאזנה : Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר