Alter Bridge - Pawns & Kings
ב-14 באוקטובר 2022 יצא "Pawns & Kings", אלבומה השביעי של להקת "Alter Bridge".
כבר בריף הראשון ברור שהרביעייה הזאת חזרה רעבה. הגיטרות חותכות עמוק, התופים דוחפים קדימה והקול של Myles Kennedy מצליח להתרומם מעל כל המשקל הזה בלי לאבד את הפגיעוּת שבגללה התאהבנו בו מלכתחילה. אחרי הצבעים האלקטרוניים של "Walk the Sky", האלבום הזה מחזיר את המגע הישיר בין מיתר, מגבר ויד מנגנת. התוצאה היא אחד המפגשים המשכנעים של הלהקה בין הארד רוק מלודי, כובד מטאלי וכתיבה שמרשה לעצמה לצאת להרפתקאות.
בסיקורים שלנו על "Blackbird" ועל "Fortress" עקבנו אחר הדרך שבה מיילס ו-Mark Tremonti הפכו משני מוזיקאים מוכשרים לשותפות יצירתית של ממש. כאן כבר קשה להפריד בין תחומי האחריות שלהם. מי שמניח שהריפים הכבדים מגיעים תמיד מ"המנסר מטקסס" ושמיילס אחראי לרגעים הרכים, עומד לקבל הפתעה: דווקא שיר הפתיחה האגרסיבי ושיר הנושא צמחו מרעיונות של מיילס. העוצמה של הלהקה נובעת גם מהיכולת הזאת להפתיע זה את זה, אחרי שנים של עבודה משותפת.
הדרך לאלבום עברה בעצירה הכפויה של הקורונה, שקטעה את סיבוב ההופעות של "Walk the Sky". אלא ששני כותבי השירים לא בדיוק ישבו בבית וחיכו. מיילס הוציא את "The Ides of March", ואילו ההרכב "Tremonti" שחרר את "Marching In Time". כשכתבנו על האחרון הדגשנו עד כמה מארק התפתח כזמר, וכמה טבעי נעשה אצלו החיבור בין ריפים קשוחים למלודיה נוגעת. באלבום שלפנינו אפשר לשמוע איך כל הניסיון הזה חוזר אל הלהקה ומעשיר אותה.
באביב 2022 התכנסו החברים באולפן "Studio Barbarosa" בפלורידה עם המפיק הקבוע Michael "Elvis" Baskette. ההחלטה המרכזית הייתה להפחית את העומס של שכבות ההפקה ולוודא שהשירים מחזיקים בזכות הריפים, המלודיות והעיבודים עצמם. הצליל עדיין גדול ומלוטש, אבל יש יותר מקום להרגיש את הנשיכה של הגיטרות ואת עבודת הקצב של הבסיסט Brian Marshall והמתופף Scott Phillips. מארק סיפר שהגיעו עם 16 שירים, עיבדו 14 והקליטו 12, שמתוכם נבחרו עשרה. האלבום נמשך כ-54 דקות, ובתוכן נשאר מקום גם לשירים ישירים וגם לשלוש רצועות שחוצות את רף שש הדקות.
השיר "This Is War" פותח את הדלת בבעיטה. המבוא הדרמטי מתחלף במתקפה קצבית צפופה, והגיטרות מקיפות את השירה מכל כיוון. למרות הכותרת הלוחמנית, מיילס תיאר מאבק פנימי בספק עצמי ובחרדה, רעיון שעלה בעקבות חלום. הפזמון מעניק למאבק הזה תחושה של התגייסות. אנחנו שומעים אדם שמנסה לאסוף כוחות מול האויב שנמצא בתוכו. זו פתיחה שמציבה מיד את הרף מבחינת כוח, אבל גם מבחינת רגש.
השיר "Dead Among the Living" ממשיך עם ריף קופצני ופזמון רחב, כזה שמזכיר כמה טוב הלהקה יודעת לעודד בלי לרכך את המוזיקה. מארק רצה לחזור לאנרגיה של "Come to Life" מתוך "Blackbird", ומיילס הפנה את המילים אל אדם שכבר ויתר על עצמו. אנחנו אוהבים במיוחד את הדרך שבה הקצב מושך קדימה בזמן שהשירה כמעט מושיטה יד למאזין. יש כאן דחיפה לצאת מהקיפאון, עטופה בגיטרות שמסרבות לעמוד במקום.
בשיר "Silver Tongue" המילים והנגינה ננעלות יחד. הריף המקוטע והעצירות החדות מכינים את הקרקע לפזמון ממכר, בזמן שמיילס נכנס לדמותו של מניפולטור כריזמטי שמסוגל לשכנע אחרים לפעול במקומו ולשלם את המחיר. הפיתוי נמצא ממש במוזיקה. הפזמון כל-כך נעים לאוזן, עד שקל להישאב אליו לפני שמבחינים בארס של הדובר. זה אחד הסינגלים החזקים באלבום, והקליפ המונפש נותן לאיום הזה צורה חזותית הולמת.
עם השיר "Sin After Sin" הלהקה מעמיקה את הצל. הריף הכבד נבנה מעל תחושת קצב עיקשת, והמרווחים בין המכות מאפשרים למתח להצטבר. מיילס עוסק כאן בצביעות ובאדם שמסתיר את הצד האפל שלו מאחורי חזות מוסרית. אנחנו מרגישים שהאורך משרת את השיר. הוא נותן לחשד ולכעס זמן לחלחל, עד שהמלודיה נפתחת מעל המשקל של הגיטרות.
ואז מגיע "Stay", ומארק עובר לקדמת המיקרופון. מי שקרא את הסיקור שלנו על "Marching In Time" כבר יודע כמה אנחנו אוהבים את הקול הזה, וכאן הוא מעניק לאלבום רגע חם ונגיש. יש בשירה שלו ישירות שמקרבת את המסר על ניצול הזמן המשותף עם אדם אהוב, בעוד מיילס משתלב ומרחיב את התמונה. אנחנו אוהבים את הריסון כאן. השיר נשען על מהלך האקורדים ועל הלחן, בלי להזדקק לסולו שיגנוב את מרכז הבמה.
השיר "Holiday" מכניס גרוב מחויך ותחושת שחרור. מיילס קישר את ההשראה גם לגל ההתפטרויות הגדול שאחרי הקורונה ולשאלה אם החיים מציעים יותר מעבודה בלתי פוסקת. יש משהו משעשע בכך שחבורה של מכורים לעבודה שרה על הצורך להוריד הילוך. בתוך אלבום עמוס מאבקים, ההפוגה הזאת עושה טוב, לפני הדבר הבא.
בשיר "Fable of the Silent Son" אנחנו מקבלים יותר משמונה דקות של מסע, שהיה בזמן יציאת האלבום השיר הארוך ביותר שהלהקה הקליטה, אפילו יותר משיר הנושא של "Blackbird". הפתיחה העדינה מזמינה אותנו להתקרב, ואז הגיטרות הכבדות משנות את המרחב כולו. המעברים בין חשיפה שקטה להתפרצות, חילופי התפקידים בין הגיטרות והקטע האינסטרומנטלי באמצע יוצרים דרמה שיש לה כיוון. אפשר לשמוע את הנגנים דוחפים זה את זה, כשהתופים והבס מעניקים לכל שינוי משקל ממשי.
המילים של "Fable of the Silent Son" עוסקות בהעברת לקחים שנלמדו מתוך טעויות וכאב, בתקווה שמישהו אחר יוכל להימנע מאותו מסלול. לכן גם החזרה לרגעים השקטים מרגישה הכרחית. אחרי כל הסערה נשאר קול אנושי שמנסה לדבר אל אדם אחר. בעינינו זה לב האלבום, והמקום שבו השאפתנות המזוהה עם "Fortress" פוגשת את העומק הרגשי שאנחנו כל-כך אוהבים בלהקה. כדאי לתת ליצירה הזאת זמן. העוצמה שלה מצטברת ככל שמכירים אותה יותר.
אחרי הפסגה הזאת, השיר "Season of Promise" מציע מנגינה בהירה יותר ורוח של רוק משנות התשעים, עם מסר של העברת חוכמה בין דורות. המעבר קצת חד, אבל הוא מאפשר לנשום לפני השיר "Last Man Standing". כאן משחקי הקצב ותפקידי הגיטרה מוסיפים שוב מתח, בעוד שהטקסט בוחן את המחיר של שאפתנות חומרית. השאלה שנשארת באוויר היא מה שווה ההגעה לפסגה, אם בדרך ויתרת על כל מה שהפך אותך לאדם.
שיר הסיום "Pawns & Kings", שהיה גם הסינגל הראשון, אוסף את כל החוטים. זהו המנון לאנדרדוג, עם רעיון של דוד מול גוליית, אבל המוזיקה שלו מסרבת להסתפק בנוסחה צפויה. היא נבנית, משנה כיוון, נפתחת לפזמון גדול ומותירה מקום לנגינה להרחיב את הסיפור. אחרי אלבום שעוסק בהשפעה, בצביעות, במאבק פנימי ובמחיר ההצלחה, הסיום הזה נותן תחושה שאפשר להזיז משהו על הלוח...
גם העטיפה שעיצב Daniel Tremonti מחברת בין אור לצל, עם גשר, נחש וכלי שחמט מוכתר בגולגולת. בעינינו היא מתאימה לעולם של האלבום. פיתוי וכוח מצד אחד, וסיכוי לשינוי מצד שני. אפשר לראות בה גם תזכורת לזהות הלהקה, שחוזרת כאן אל יסודות הצליל שלה וממשיכה לבנות עליהם.
האלבום יצא דרך "Napalm Records" והגיע למקום השישי במצעד האלבומים הבריטי. הוא חיזק את מעמדה של הלהקה כחבורה שמצליחה לשמור על קהל נאמן וגם לתת לו סיבות חדשות להתרגש. עבורנו, "Pawns & Kings" בולט בזכות האיזון בין ההנאה המיידית מהשירים הקצרים לבין העומק של היצירות הארוכות. לא כל פזמון כאן מפתיע באותה מידה, אבל כשהרביעייה מותחת את הגבולות שלה, היא מזכירה לנו בדיוק למה אנחנו ממשיכים ללכת איתה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות