top of page
  • FaceOff - עימות חזיתי

Black Sabbath - Cross Purposes

ב- 31 לינואר 1994 שחררה "Black Sabbath" את אלבום האולפן ה- 17 שלה, "Cross Purposes".


סיפורו של האלבום הזה מתחיל בנקודה שבה מסתיים סיפורו של האלבום "Dehumanizer" עליו כתבנו סיקור ביוני האחרון. אז לחצו על הקישור, קחו לכם כמה דקות ותקראו את הסיקור, אנחנו ממתינים...


יופי, חזרתם, אפשר להתחיל...


אז כמו שכבר קראתם בסיקור על "Dehumanizer" האיחוד הזה של הליין-אפ של Ronnie James Dio שרד מספר חודשים בלבד, כאשר כבר בנובמבר 1992, חמישה חודשים בלבד לאחר שהאלבום "Dehumanizer" מושק, עוזב Ronnie James Dio את הלהקה בטריקת דלת, לאחר שחבריו ביקשו לצאת לסיבוב משותף עם Ozzy Osbourne ולשמש כמופע החימום שלו.


בדומה למה שקרה בשנות השמונים, גם הפעם מי שעוזב יחד עם Ronnie James Dio את ההרכב הוא המתופף Vinny Appice ושוב כמו בגלגל חוזר השניים חוברים להרכב "Dio" ופונים להקלטת האלבום השישי של ההרכב Strange Highways, אשר ישוחרר בשנת 1993.


הכוונה המקורית של Tony Iommi ושל Geezer Butler הייתה לנסות לאחד את ההרכב המקורי של "בלאק סאבאת'" ועד שזה יקרה "לשרוף זמן" עם פרויקט צדדי. אולם לחצים שהופעלו על השניים מצד חברת התקליטים, אילצו אותם למתג את האלבום כ- "Black Sabbath". השניים גייסו את הזמר המצוין Tony Martin שהשתתף בשלושה אלבומים של הלהקה החל מ- "The Eternal Idol" בשנת 1987, דרך "Headless Cross" בשנת 1989 וכלה ב- "Tyr" משנת 1990. את מקומו של המתופף Vinny Appice יתפוס Bobby Rondinelli המוכר לנו מלהקת "Rainbow" כאשר הקלידן Geoff Nicholls אשר הפך בעשור הקודם כחבר מן המניין בלהקה, המשיך לאייש את תפקיד הקלידן.

(Photo: Screenshot from cover of "First Purposes" bootleg CD)


האלבום הזה הוא בין הטובים של הלהקה בתקופת Tony Martin שלה. מה שנותן לאלבום הזה עודף לגיטימציה על-פני שלושת האלבומים האחרים מאותה תקופה, היא העובדה שזהו האלבום היחידי של תקופת Tony Martin בו משתתף הבסיסט Geezer Butler. גיזר שהסכים להשתתף בהרפתקה של Tony Iommi ולהמתין לאיחוד ההרכב המקורי, יעזוב את הלהקה זמן קצר לאחר הוצאת האלבום ויקים את ההרכב "GZR" עימו ישחרר בשנת 1995 את האלבום "Plastic Planet" ובהמשך עוד שני אלבומים נוספים. במאמר מוסגר נציין שלפני שגיזר יעזוב את הלהקה הוא יצא עימה לסיבוב הופעות במסגרתו תוקלט ביום 13 לאפריל 1994 הופעה שתשוחרר בהמשך כאלבום וכדי.וי.די. בשם "Cross Purposes Live". זה אלבום ההופעה היחיד של "בלאק סאבאת'" עם הזמר Tony Martin והוא כולל בין היתר ביצוע יפה לשיר "The Wizard" (עם המפוחית המפורסמת), שיר שהלהקה לא ביצעה בהופעה מאז ראשית שנות ה- 70.


אם תקופת Ozzy Osbourne של הלהקה הייתה מאופיינת בבלוז מטאלי ו"סטלני" ואם תקופת Ronnie James Dio של הלהקה צללה עמוק יותר אל תוך הכבדות והאפלוליות בתוך ים של Doom ומלודיה, אז האלבום הזה כנראה משלב קצת משניהם עם אדפטציה לשנות ה- 90.


יש לנו כאן את "I Witness" ואת "Psychophobia" שלרגעים הזכירו לנו מאוד את תקופת Ronnie James Dio ונשמעו לנו לפרקים אפילו כהמשך ישיר של "Dehumanizer" עם הצליל הכבד והאפל שלהם.


לעומת זאת, יש כאן את "Dying For Love" הבלוזי, שבדקה הראשונה שלו, כשעצמנו את העיניים, היינו מוכנים להישבע ש- Gary Moore האגדי הגיע להתארח בו וניגן שם את הסולו הבלוזי והמלוכלך באינטרו לשיר. אך לא! זה Tony Iommi בכבודו ובעצמו בנגינה מושלמת שמוכיחה שוב שהשורשים של הלהקה נטועים אי שם בראשית שנות השבעים ובבלוז המטאלי הייחודי להם.


הבלחות מסוימות מהריף של Tony Iommi בשיר "Evil Eye" הזכירו לנו את הריף מהשיר "A National Acrobat" אי שם מתקופת Ozzy Osbourne. זה במקרה גם השיר היחיד בו משתתף הגיטריסט Eddie Van Halen בכתיבה ואף מנגן בגיטרה, אך הוא לא קיבל על-כך קרדיט בשל התנגדותה של חברת "Warner Bros. Records".


והיכן האדפטציה לשנות ה- 90 אתם שואלים? אז דוגמא מצוינת לכך ניתן לשמוע ברצועה הרביעית "Virtual Death" שמעלה בנו זיכרונות מלהקה אחרת, צעירה ורעננה יותר, הממוקמת אלפי מייל מערבה – הלא היא "Alice in Chains". כן, כן, ממש בהפוך על הפוך יש לנו עסק עם להקה מושפעת שהפכה פתאום למשפיעה והגלגל סובב לו סובב... אותם ריפים כבדים ועבים, אותם קולות מוכפלים א-לה הצמד Staley-Cantrell, אפילו טוני הראשון התאפק ואין בשיר הזה סולו גיטרה וטוני השני התאמץ להישמע כאן מרושל וסובל כמו אליל גראנג' אמיתי.


האלבום כולל גם את "Cross Of Thorns" שמנסה להיצמד לנוסחה האפית של "Children of the Sea", "The Sign Of The Southern Cross" או אפילו "Heaven and Hell", אך למרות שלא מצליח להשתוות להם הוא בהחלט שיר מצוין וראוי. יש גם את "Immaculate Deception" שמתחיל בהליכה איטית ועובר לספרינט הכי מהיר שקיים באלבום הזה עם הכפלת קצב על גבול הספיד מטאל, ואת "Cardinal Sin" שנשמע כמו האח הקטן והפחות מוצלח של "Kashmir" אך עדיין מספק את הסחורה. מעניין לציין בהקשר זה שהשיר היה אמור להיקרא במקור "Sin Cardinal Sin", אך בשל טעות דפוס נמחקה המילה הראשונה והלהקה לא טרחה לתקן את השגיאה.


האלבום זכה לביקורות מעורבות לאחר הוצאתו, אך מעניין לציין שהמגזין "Guitar World" כלל אותו בין 50 האלבומים האייקונים שהגדירו את שנת 1994, שהייתה שנה מצוינת במוזיקה.


שנה לאחר הוצאת האלבום תשחרר הלהקה את אלבומה האחרון עם טוני מרטין - "Forbidden", אלבום שיתחרה על התואר האלבום הכי פחות טוב של הלהקה בכל הרכביה.


להאזנה לאלבום: Youtube


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page