Bruce Springsteen - The Wild, the Innocent & the E Street Shuffle
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 5.11.1973
תחילת שנות השבעים הייתה רגע הפריחה של הזמרים-יוצרים, סינגר-סונגרייטרס בלעז, רשימה שכללה את דייויד בואי, פול סיימון, אלטון ג'ון, בוב דילן, טום וייטס, בילי ג'ואל, קאט סטיבנס וגם בחור צעיר מלונג בראנץ', ניו ג'רזי, שכונה כבר אז "הבוס" (עוד נחזור לכינוי הזה).
הבוס, הלוא הוא ברוס ספרינגסטין, הוחתם בחברת קולומביה רקורדס לאחר שהרשים עם יכולת הכתיבה הוורסטילית שלו, שכללה אלמנטים מסגנונות רית'ם אנד בלוז, סול ורוקנרול. הנוכחות הבימתית הבולטת שלו משכה את תשומת ליבם של המפיקים המוזיקליים מייק אפל וג'ים קרטקוס, ושל מגלה הכישרונות של קולומביה, ג'ון האמונד, שהחתים אותו.
בקולומביה ציפו לסינגר-סונגרייטר, ואלבום הבכורה "Greetings from Asbury Park, N.J." אכן היה אלבום פולק-רוק, שנשען בעיקר על הגיטרה האקוסטית.
לאלבום השני הגיע ספרינגסטין בידיעה ברורה שהוא רוצה לנגן רוקנרול יחד עם ה-E Street Band, והוא הבהיר זאת היטב לג'ון האמונד. "הדבר העיקרי עבורי ב-'The Wild, the Innocent & the E Street Shuffle' היה שרציתי להציג את עצמי כמבצע רוקנרול", אמר ספרינגסטין. זה היה הרגע שבו קבע את מעמדו המרכזי לאורך הקריירה הארוכה שלו, באלבום שיצא ב-5 בנובמבר 1973.
המנהלים בקולומביה רצו שספרינגסטין יעזוב את הלהקה שלו ויקליט מחדש את האלבום עם מוזיקאי סשן שהם הביאו. "אני לא יכול לעשות את זה", אמר ספרינגסטין, והתעקש על ה-E Street Band, שכללה באותו זמן את הסקסופוניסט קלרנס קלמונס, דני פדריצי באקורדיון ובאורגן, גארי טלנט בגיטרת בס, דייויד סאנצ'ס בפסנתר ובקלידים, והמתופף ויני לופז.
שמו המסובך של האלבום, "The Wild, the Innocent & the E Street Shuffle", נגזר משמו של רחוב E (E Street), שבו התגורר קלידן הלהקה דייויד סאנצ'ס, וגם משמו של הסרט "The Wild and the Innocent" מ-1959, בכיכובם של אודי מרפי וסנדרה די.
הנקודה הישראלית: בשנת 1949 נולד ברוס ספרינגסטין, אבל די רחוק ממנו, בלה פאס בירת בוליביה, נולד לואי שארפסשווארת, בן ליוצאי פולין. בשנת 1962 עלתה המשפחה ארצה, ובהמשך התגייס לואי לצבא ושירת בצוות הווי של חטיבת הצנחנים. בעצת המוזיקאי אברהם זיגמן שינה את שמו ללהב.
לאחר הצבא נסע ללמוד טכנאות סאונד בניו יורק. "התכנון המקורי שלי היה בכלל ללמוד פילוסופיה, קולנוע ואפילו עיצוב אופנה, אך לא לקח הרבה זמן ועשיתי תפנית והתחלתי ללמוד במכון לחקר האודיו", מספר להב.
"חיפשתי דרך להטביע את חותמי בסצנת האולפנים בניו יורק, אז יצרתי קשר עם הבנק העולמי ואמרתי להם שאני מתכוון להקים סטודיו בישראל", אמר להב והוסיף: "אז הייתה להם מדיניות של סיוע למדינות העולם השלישי, והם היו מוכנים להכיר לי כמה אנשים מהתעשייה. דבר אחד הוביל לאחר ובשלב מסוים אנשי אמפקס הכירו לי את המפיק של ניל דיימונד, ברוקס ארתור, שלקח אותי תחת חסותו והפך אותי לעובד באולפני הסאונד 914 שלו בצפון מדינת ניו יורק. לקח לי בערך שישה חודשים עד שהפכתי למהנדס סאונד, ופתאום הקלטתי אנשים כמו ג'יימס טיילור, ג'ניס איאן, 'Blood Sweat & Tears' ועוד."
"יום אחד בשנת 1972 מפיק בשם מייק אפל הביא לאולפן אמן צעיר וכמעט לא מוכר, בו התאהבתי מיד. זה היה ברוס ספרינגסטין", סיפר להב. הוא שיתף פעולה עם הבוס בין השנים 1972-1975, וצירף גם את אשתו דאז, צרויה להב, שקולה הוכפל כמה פעמים כדי לשוות לו צליל של מקהלה, לאחר שמקהלת הילדים המיועדת לא הגיעה להקלטה.
את הכינוי "הבוס" קיבל לאחר שבשלב מוקדם בקריירה היה אחראי על הלוגיסטיקה ועל תשלומי השכר של חברי ההרכב. הוא נולד בניו ג'רזי, אך יש לו שורשים איריים, איטלקיים והולנדיים, כשמקור שם משפחתו הוא ממחוז חרונינגן בהולנד.
את ההשראה הראשונה שלו קיבל מפרנק סינטרה ומאלביס פרסלי, ואת הגיטרה הראשונה שלו קנה בעקבות הופעה של הביטלס ב"אד סאליבן שואו". בשנת 1965 החל את הקריירה המוזיקלית שלו, שכללה בעיקר להקות מתחלפות כאלה ואחרות, עד שמצא את ביתו המוזיקלי ב-E Street Band כעבור כשש שנים.
באלבומו השני מרחיב ספרינגסטין את גישת הפולק-רוק לכיוון ג'אזי ורוקיסטי יותר. הוא יוצר פסיפס של חיי הרחוב בחברה הפרברית, ושואב כאן מהרומנטיזציה של ואן מוריסון.
האלבום מביא אותנו היישר לעולמו של הבוס, כשהוא מוקף בדמויות שרוקדות או מתקוטטות בשיאו של יום קיץ.
לאורך האלבום שר ספרינגסטין ומתצפת על אנשים מזוויות שונות. פעם הוא מסתכל מהצד על האנשים שנמצאים על גלגל ענק, ופעם הוא שופך זרקור על האנשים שעימם גדל בניו ג'רזי, בשיר "The E Street Shuffle".
בשיר "4th of July, Asbury Park (Sandy)" שר הבוס על אסברי פארק, עיירת הנופש בג'רזי שהולכת ומאבדת מקסמה, ובשיר "Kitty's Back" הוא משתמש בשפה מטאפורית ובדימויים חיים כדי להציג את קיטי כדמות מסתורית ומפתה שאי אפשר לעמוד בפניה.
בשיר "Wild Billy's Circus Story" שר ספרינגסטין על הקרקס של האחים קלייד ביטי-קול, כשהוא מתמקד בכל בעלי התפקידים המיוחדים בקרקס. ספרינגסטין אמנם המציא את הדמויות, אך הזדהה עם אנשי הקרקס וטען שיש הקבלה בין חייהם לחיי המוזיקאים.
בשיר "Incident on 57th Street" כותב ספרינגסטין כמתבונן מהצד, ולא באופן הספציפי והאישי שבו נהג לכתוב בדרך כלל. הסיפור מתרחש בניו יורק ומספר את סיפורם של ג'וני הספרדי וג'יין הפורטריקנית, והוא מזכיר את המחזמר "West Side Story" של לאונרד ברנשטיין.
בשיר "Rosalita (Come Out Tonight)" עונה הבוס לכל המספידים שטענו שאין לו סיכוי, והוא כותב כאן שיר אהבה חמקמקה, אהבה במחשכים עם נערה שאמה מסרבת לראות בהם זוג, ולכן הם חייבים להסתתר ממנה כל הזמן. השיר הפך לאחד משירי ההופעות המבוקשים ביותר של הבוס.
בשיר החותם את האלבום, "New York City Serenade", כותב ספרינגסטין על רחובות מנהטן ועל הדמויות האפלות שחיות שם כשאורות הלילה נדלקים: הסרסור והיצאנית. חייהם המלוכלכים של אנשי הלילה ממלאים כאן תפקיד מהותי, אך אין בשיר ביקורת על התנהלותם. ספרינגסטין פשוט מתמקד לזמן מה בחייהם, ומתעמק בנפשם כדי להבין מי הם ולמה הם עושים את מה שהם עושים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות