Chris Squire - Fish Out of Water
ב- 7 בנובמבר 1975 יצא "Fish Out of Water", אלבום הסולו היחיד של המוזיקאי והבסיסט Chris Squire.
שנת 1975 תפסה את להקת הענק של הרוק המתקדם "Yes" באחת מנקודות השיא השאפתניות והאינטנסיביות בתולדותיה. לאחר רצף אלבומי מופת ששינו לעד את פני המוזיקה המודרנית, החל מן הפריצה של "The Yes Album" ו-"Fragile" משנת 1971, דרך הפסגה המבנית של "Close to the Edge" משנת 1972 ואלבום ההופעה המשולש "Yessongs", ועד למסע הפיוז'ן הסוער של "Relayer" בסוף שנת 1974, חמשת חברי הלהקה החליטו לקחת פסק זמן נדיר מפעילות משותפת. במסגרת ההחלטה האסטרטגית הזו נקבע כי כל אחד מחברי ההרכב, הסולן Jon Anderson, הגיטריסט Steve Howe, הבסיסט Chris Squire, המתופף Alan White והקלידן השווייצרי Patrick Moraz, יוציא אלבום סולו אישי שיבטא את עולמו המוזיקלי העצמאי לפני שהלהקה תתכנס מחדש.
עבור Chris Squire, שהיה עמוד השדרה הקצבי והמלודי של "Yes" והמוזיקאי היחיד שניגן בכל אלבומי האולפן שלה מאז ימי "Time and a Word", היציאה לקריירת סולו לא הייתה מובנת מאליה. שם האלבום שנבחר, "Fish Out of Water", התכתב בהומור בריטי חד עם הכינוי המיתולוגי שלו, פיש, שנולד תחילה משום מזלו האסטרולוגי, דגים, ובהמשך בעקבות תקרית משעשעת במלון באוסלו בסיבוב ההופעות המוקדם של הלהקה שבה הצליף בטעות את חדרו במים בזמן מקלחת ארוכה במיוחד, כינוי שהונצח גם בקטע הסולו המפורסם שלו באלבום "Fragile". מעבר למשחק המילים המשעשע, השם שיקף את תחושתו החשופה של סקווייר ביצירת מוזיקה מחוץ לחממה המגוננת של להקת האם שלו בפעם הראשונה בחייו הבוגרים.
כדי להגשים את החזון הסימפוני הרחב שהתרוצץ בראשו, נכנס סקווייר באביב ובקיץ של שנת 1975 לאולפן הביתי החדש שלו בווירג'יניה ווטר שבמחוז סארי, New Pipers, ובהמשך לאולפני Morgan המיתולוגיים בלונדון, יחד עם טכנאי ההקלטות המוכשר Gregg Jackman. בהחלטה מפתיעה ומבריקה, סקווייר בחר להקליט אלבום שלם ללא גיטרות מובילות כלל, למעט נגיעות גיטרה עדינות שלו עצמו ברקע, ולהעמיד במרכז הבמה את גיטרת הבס האייקונית שלו, ריקנבקר 4001 מודל 1964 בחיווט סטריאופוני כפול, שהפיקה צליל טרבלי, חותך ומתכתי שנשמע כמו הכלאה מהפנטת בין צ'לו חשמלי לגיטרת סולו.
לצידו גייס סקווייר נבחרת חלומות של וירטואוזים שהעניקו לאלבום נפח תזמורתי עוצר נשימה. אל עמדת התופים הוזמן חברו הוותיק מימי הזוהר המוקדמים של "Yes" ומי שעזב לטובת "King Crimson", המתופף הפנומנלי Bill Bruford, שתיפופו המדויק, הג'אזי והבלתי צפוי יצר עם הבס של סקווייר כימיה טלפתית ממש. על הקלידים, הפסנתר והעיבודים התזמורתיים הופקד שותפו הקרוב של סקווייר עוד מלהקת הנעורים הפסיכדלית שלהם "The Syn" משנות השישים, המלחין והמעבד Andrew Pryce Jackman, אביו של טכנאי ההקלטות. אל החגיגה הצטרפו גם קלידן "Yes" באותם ימים Patrick Moraz על סינתיסייזר בס ואורגן, אשף כלי הנשיפה Mel Collins מלהקות "King Crimson" ו-"Camel" על סקסופונים, החלילן הווירטואוז מסצנת קנטרברי Jimmy Hastings, נגן ההאמונד Julian Colbeck, וכן תזמורת סימפונית מלאה בניצוחו של ג'קמן ונגן העוגב Barry Rose שניגן על עוגב הצינורות האדיר של קתדרלת סנט פול בלונדון.
האלבום נפתח בצמד יצירות המחוברות זו לזו ברצף קולנועי סוחף, החל מן הרצועה הפותחת "Hold Out Your Hand". מהשנייה הראשונה שבה מתפרץ קו הבס המלודי והדוהר של סקווייר לצד עוגב הכנסייה המלכותי והתופים ההדוקים של ברופורד, מתברר כי מדובר ביצירת מופת של רוק מתקדם סימפוני. שירת הטנור הגבוהה והמלאכית של סקווייר, שהוכפלה בשכבות הרמוניות עשירות שהזכירו את ימיו כנער במקהלת הכנסייה בלונדון, מובילה את השיר בעוצמה מתפרצת שהפכה אותו מיד לאחד מרגעי השיא בהופעותיה של "Yes" בסיבוב ההופעות של שנת 1976.
ללא הפסקה של שנייה אחת, השיר גולש באלגנטיות אל תוך "You by My Side", בלדה תזמורתית חמימה, רומנטית ומרגשת שנכתבה בהשראת אשתו של סקווייר באותם ימים, ניקי, שגם הופיעה לצידו בצילומי העטיפה הפנימית של התקליט. כאן מפנה האגרסיביות הקצבית את מקומה לפסנתר לירי של ג'קמן, חליל מרחף וקסום של Jimmy Hastings ומיתרים עוטפים שבונים הדרגתיות רגשית מופתית ומדגימים את יכולתו של סקווייר לכתוב מלודיות פופ-פרוג נגישות וחודרות לב לא פחות משותפו Jon Anderson.
הצד הראשון של התקליט מגיע לשיאו הדרמטי באפוס בן אחת עשרה וחצי הדקות "Silently Falling". היצירה נפתחת באווירה חורפית ומהורהרת עם פסנתר וקולו הרך של סקווייר, לפני שהיא מתפתחת למפגן עוצמה אינסטרומנטלי שבו הבס עטור הפלנג'ר של סקווייר, הסינתיסייזרים של Patrick Moraz והסקסופון הבוער של Mel Collins מתנגשים בסערה חשמלית על גבי מקצבים משתנים ומורכבים של ברופורד, עד להתבהרות השמימית המרגשת שחותמת את היצירה.
הצד השני של האלבום נפתח עם "Lucky Seven", קטע מבריק במשקל שבע שמיניות שמצדיק כל אות בשמו ומציג צד ג'אז-פיוז'ן Fאנקי, קליל ומתוחכם של סקווייר. על גבי גרוב בס מהפנט ומתפתל ותיפוף וירטואוזי להפליא של ברופורד שנשמע כאן בשיא חירותו האמנותית, הפסנתר החשמלי של ג'קמן והסקסופון הסופרן של קולינס טווים אווירה לילית וממכרת. המפיק האגדי של חברת Atlantic Records, Tom Dowd, התלהב כל כך מהקטע עד שערך לו גרסת סינגל מיוחדת לשוק האמריקאי.
האלבום נחתם ביצירה המונומנטלית בת חמש עשרה הדקות "Safe (Canon Song)", קתדרלת צלילים שאפתנית הבנויה סביב מוטיב קאנון מוזיקלי מתפתח. לאורך רבע שעה של בניית מתח סימפונית אדירה, סקווייר וג'קמן משלבים בין רוק מתקדם עוצמתי לבין תזמורת כלי קשת וכלי נשיפה ממתכת שמנגנים במלוא העוצמה, בדו-קרב מרתק מול בס הריקרנבקר השואג של סקווייר, עד לקרשנדו הסופי והמרומם שמותיר את המאזין חסר נשימה ומעביר מסר פילוסופי של ביטחון פנימי, אופטימיות ושלווה.
עטיפת האלבום האלגנטית, שצולמה ועוצבה על ידי Laurence Bernes, הציגה את סקווייר בחליפה לבנה מחויטת תחת גשם שוטף בלב נוף עירוני אפור, דימוי ויזואלי מדויק שהמחיש את שם האלבום ואת דמותו האצילית של הבסיסט הבריטי. עם צאתו בנובמבר 1975 תחת חברת Atlantic Records, זכה "Fish Out of Water" לשבחי המבקרים והמעריצים כאחד, העפיל למקום ה-25 במצעד האלבומים הבריטי ולמקום ה-69 במצעד הבילבורד האמריקאי, והוכתר פה אחד כמוצלח, המגובש והאהוב ביותר מבין חמשת אלבומי הסולו שהוציאו חברי "Yes" באותה תקופה.
למרבה הפלא, למרות שיתופי פעולה מאוחרים יותר בפרויקטים כמו "XYZ" עם Jimmy Page, ההרכב "Conspiracy" עם Billy Sherwood, אלבום המקהלה החגיגי "Chris Squire's Swiss Choir" משנת 2007 והצמד "Squackett" עם גיטריסט "Genesis" לשעבר Steve Hackett בשנת 2012, "Fish Out of Water" נותר אלבום הסולו האמיתי היחיד שהוציא סקווייר עד פטירתו הכואבת ממחלת הלוקמיה ביוני 2015. במבחן הזמן, חמישים שנה לאחר צאתו, האלבום הזה ממשיך לזהור כאחת מפסגות הרוק הסימפוני של שנות השבעים, אנדרטה נצחית לגאונותו של האיש שהוכיח לעולם שגיטרת הבס יכולה להוביל תזמורת שלמה ולשיר בעוצמה שחודרת ישר אל הנשמה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות