David Gilmour - About Face

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 05.03.1978

"אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית". עיקרון זה הפך לכלל אצבע המסביר שכל רכיב בעלילה צריך לתרום למכלול שלה, ושהעלילה לא תקודם באמצעים מפתיעים שלא נרמזו קודם לכן.

ובכן, מי שהביט היטב פנימה, חזה עוד בינואר 1977 בתחילתם של הבקיעים באוניית "הפינק פלויד", האלבום "The Final Cut" היה רובו ככולו עבודה של רוג'ר ווטרס, כאשר שאר חברי הלהקה מתפקדים בעיקר כנגנים. Richard Wright ו- David Gilmour הבינו את הרמז והוציאו בנפרד אלבומי סולו בשנה העוקבת (1978).

לאחר שהלהקה נקלעה לחובות ויצרה יחד את "The Wall" הנפלא שהביא להם את מנת החמצן הדרושה. חזר ווטרס לסורו, הוא פיטר את ריצ'רד רייט, והביא נגנים חיצוניים על מנת שיטלו חלק באלבום "Animals". דייויד גילמור שהרגיש תחושת דז'ה וו, והשתתף רק בשני קטעים באלבום, התפרץ לעבר ווטרס "כשתצטרך גיטריסט, קרא לי."

גילמור גמר אמר בליבו שהוא עם "פינק פלויד" סיים כל עוד רוג'ר ווטרס שם. והתפנה ליצור את אלבום הסולו השני שלו "About Face" שיצא ב- 05.03.1984.

הוא החליט להראות לווטרס שהוא מסוגל ליצור תקליט לא פחות טוב, ואולי כזה שיתעלה על "פינק פלויד", הוא בחר את טובי הנגנים על מנת שיעבדו איתו על האלבום: פינו פלדינו (בס), ג'ף פורקארו (תופים, קלידים), סטיב ווינווד, Jon Lord, לואיס ג'ארדים, Roy Harper וגם שתי מוזיקאיות צעירות ומבטיחות, סאם בראון (קולות רקע), ואן דאדלי שתהווה בהמשך חלק מהרכב הסינת'פופ אוונגרד "Art of Noise".

גילמור כתב את עיקר השירים באלבום כשהוא פונה לעזרתו של חבר להקת "The Who" פיט טאונסנד, שכתב לו שני שירים, ביניהם הסינגל "Love on the Air" לו כתב טאונסנד את המילים ביום אחד, כאשר השיר השלישי הלך בהמשך לאלבום סולו של Pete Townshend בעצמו.

ההפקה המשותפת עם בוב עזרין, חושפת אלבום מלא במוזיקה נהדרת ומגוונת, ובניגוד לאלבום האחרון של "פינק פלויד", הוא לא עוסק ביצירת אופרות ליריות ענקיות, אלא רק אוסף שירים ראוי.

השינוי הוא עקבי לכל אורכו, כאשר כל שיר הולך לכיוונים ייחודיים שהם בלתי צפויים ונעימים לאוזן. גילמור חוקר צלילים שהוא כנראה לא היה מסוגל לחקור בגבולות "פינק פלויד". המילים ספוגות בהתייחסויות עדינות לריב שלו עם ווטרס ורבים מהשירים משקפים את הקונפליקט.

האלבום נפתח עם "Until We Sleep", ג'אם נהדר עם גיטרה פנטסטית. המילים הן קריאה ישירה לפעולה, שאומרת בעצם לחיות את חייך במלואם לפני שמגיעה השינה הנצחית. "Murder" הוא שיר עממי קודר מאוד עם מילים המתארות את הכעס של David Gilmour על רצח John Lennon.

בהמשך מגיע "Blue Light" עם אינטרו ג'אזי למהדרין בו מתארח Steve Winwood בפסנתר. גילמור שר על האקראיות, והגורל שמתעתע בנו. השיר הזה הוא דוגמה קלאסית ליצירה שהיתה יכולה להיכנס אך ורק לאלבומי הסולו של גילמור.

את השיר "You Know I'm Right" הקדיש גילמור לווטרס וליחסים הבעייתים שלהם יחד, השיר דן באדם אחד שאינו מסוגל לראות נקודת מבט אחרת בוויכוח.

ב- "Cruise" אנחנו זוכים לאחד השירים המעניינים באלבום, שיר המוקדש לטילי שיוט המוצבים בבריטניה. הבס נטול הרגשות של פאלאדינו ואורגן ההאמונד הנהדר של איאן קיולי משדרגים את השיר שעושה תפנית מפתיעה לכיוון הרגאיי לקראת סופו.

האלבום נחתם עם "Near the End". והשימוש המעניין בפעמונים שמוסיף לתחושת שיר הערש שלו. המילים מתייחסות שוב ישירות לרוג'ר ווטרס. השיר לא רק משמש לסיום האלבום אלא בדרכו שלו הוא מדבר על סופו של העידן הקודם של "פינק פלויד".

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר