טוב, לקח לנו זמן להתאושש ממה שקרה אתמול על הבמה בהיכל מנורה בתל אביב. אז לאלו מכם שאין זמן לקרוא את הסיקור המלא, הכנו "תקציר מנהלים" מיוחד, והוא הולך ככה:
"דיפ פרפל פירקה את היכל מנורה תל אביב לגורמים בהופעה בלתי נשכחת, אולי הטובה ביותר שנתנה כאן בישראל".
לכל אלו שמיהרו להספיד את הלהקה המזדקנת, אלה שציינו שמרבית חבריה יכולים להיות חברים במשען רמת אביב ולגלגו על "הפסקות החמצן" שהזמר Ian Gillan נוטל בין קטעי השירה, אתם מוזמנים לחנות הכובעים הקרובה למקום מגוריכם. פינקנו אתכם בקופון לרכישת כובע קש, מאלה שלא מחליקים טוב בגרון...
לומר את האמת, גם אנחנו לא הגענו להופעה עם ציפיות גבוהות. זו ההופעה השישית של הלהקה בה אנחנו נוכחים כאן בישראל, האחרונה שבהן נערכה לפני 6 שנים, ומה לעשות, גם גיבורי הילדות שלנו הולכים ומזדקנים, כך שהיה לנו חשש כלשהו באשר ליכולות הביצוע של חברי הלהקה. על החששות הללו העיבו פרסום מוקדם לפיו הגיטריסט Steve Morse, המלווה את הלהקה כמעט שלושה עשורים, לא יגיע להופעה בשל סיבות אישיות והעובדה שההופעה נערכת ב"היכל מנורה", אולם שלא היו לנו זיכרונות טובים מאיכות הסאונד שלו.
גם הסטליסט המשוער שהיה צפוי להיות מנוגן בהופעה לא עורר בנו התרגשות יתרה, את מרבית השירים כבר ראינו מבוצעים בהופעות הלהקה, אם כי אנחנו חייבים לציין שמאוד התרגשנו לקראת הביצועים של השירים מאלבום האולפן האחרון והמצוין "!Whoosh" ומהמחרוזרת "Caught in the Act" שמסיימת את אלבום הקאברים "Turning To Crime" שיצא לאור בשנה שעברה.
אבל אז קרה הדבר שהוכיח לנו פעם נוספת שהמציאות עולה על כל דמיון. אחרי חימום קצר של "Subterranean Masquerade" המצויינים, עלו הדינוזאורים הסגולים על הבמה לצלילי "The Planets Op. 32 I. MARS, the Bringer of War" של המלחין האנגלי Gustav Holst, וזה אכן כבר הרגיש כמו "מלחמה" שמתרגשת עלינו, רק שהפעם לטובה. מיד עם סיום ה"מארש המלחמתי" ניתן האות ו- Ian Paice החל את התיפוף המתגלגל והכל-כך מוכר שפותח את "Highway Star" וכבר אז ניתן היה להרגיש באנרגיות המטורפות שעברו מהבמה לקהל ומיד בחזרה.
שלוש דקות לתוך השיר וכבר ניתן היה לומר שכל חששותינו התבדו. הלהקה נשמעה ונראתה אנרגטית, מגובשת ומהודקת מתמיד. קולו של Ian Gillan ברור ועוצמתי, הסאונד היה מעולה ביחס להופעות אחרות באותו אולם ואפילו Simon McBride, שזהו ביקורו השני בישראל (היה כאן בכיתת אומן בשנת 2019) נתן ביצוע מדהים ומדוייק לסולו הכל-כך מוכר של אחד השירים הכי מנוגנים של הלהקה בהופעות. אם כבר הזכרנו את סיימון, אז הוא היה מבחינתנו "הערך המוסף" שרק תרם לשואו המטורף ממילא של הלהקה. כמעט בלי שטיקים וטריקים מיותרים, עם סאונד מדהים מהשמים ומבלי להחליף גיטרה אפילו פעם אחת במהלך כל ההופעה, סיימון פשוט בא לתת עבודה. מה כבר לא אמרו עליו. שהוא עילוי שכבר בגיל 16 הצטרף לאיחוד של "Sweet Savage". שהוא מזכיר בנגינה את Joe Bonamassa. שהוא המחליף של Rory Gallagher, עם יכולות נגינה שהפכו אותו לגיטריסט המוביל בסצנת הבלוז-רוק הבריטית, אבל עד שלא חזינו בו יורק אש מהגיטרה שלו עם טכניקה ויכולת נגינה ללא רבב, הספק שהוא לא יצליח להיכנס לנעליו הגדולות של Steve Morse, המשיך לקנן בנו.
לא תוכלו להאשים אותנו בהתלהבות יתרה של בני טיפש עשרה. ממרום גילנו (גם בהופעה ב- 91 לא היינו בני טיפש עשרה, תעשו את החשבון) ואחרי עשרות אם לא מאות הופעות ברחבי הגלובוס מאחורינו, תסמכו עלינו שאנחנו כבר יודעים לסנן את רעשי ההתלהבות ולהתמקד במוזיקה עצמה ובדרך כלל זה גם קורה באופן מאוד ביקורתי. אבל מה שקרה אתמול בהיכל מנורה היה "תצוגת תכלית" מדהימה, שלחלוטין לא מביישת את נעוריה של הלהקה הכל-כך אהובה הזאת, אשר פס הקול שלה נשזר בהיסטוריה של הקהל הישראלי. ברצף בלתי פוסק וכמעט ללא דיבורים, העניקה לנו הלהקה מינון מאוזן של "הלהיטים" הגדולים והקלאסיקות המתבקשות, לצד חומר חדש יותר, בתיבול פיקנטי ממוקד ולא נמרח, של סולואים מהוקצעים.
הסטליסט כלל נציגות ראויה ומכובדת מהאלבום "Machine Head" שחוגג 50 שנה. "Highway Star" שכבר הזכרנו, "Pictures of Home" עם אינטרו התופים המתגלגל של פייס, "Lazy" עם סולו המפוחית של גילאן, "'Space Truckin" שהפעם זכה לביצוע לא ארוך במיוחד וכמובן "Smoke on the Water" על רקע וידאו ארט מושקע. על כל אלה ניתן להוסיף את אחת ההפתעות בסטליסט. השיר "When a Blind Man Cries" שהוקלט במהלך הסשנים לאלבום "Machine Head", אבל לא נכנס לאלבום כי Ritchie Blackmore פשוט לא רצה אותו. הלהקה לא מרבה לנגן את השיר בהופעותיה ואנחנו זכינו לראות אותו מבוצע כאן לראשונה, אחרי עשור שהלהקה לא נגנה אותו. מעניין לציין שהשיר הזה נכנס לסטליסט של הלהקה רק לאחר עזיבתו של Ritchie Blackmore, שכן במשך שנים הוא סירב לנגן אותו ופשוט התכחש לו.
בנציגות החדשה (יחסית) של השירים בסטליסט, ניתן למנות את "Nothing at All" המעולה, שהביצוע שלו בהופעה היה לא פחות ממדהים, ואת "Throw My Bones" עם הריף הפשוט והסוחף, שניהם מהאלבום המצוין "!Whoosh". היו שם גם "Uncommon Man" שהוקדש ל- Jon Lord, את "Time For Bedlam" ששילובו בסטליסט הפתיע אותנו, וכן שני קטעים מאלבום הקאברים "Turning To Crime" - הקאבר המושלם ל- "Seven and Seven Is" של להקת "Love" וכמובן המחרוזת הסוחפת "Caught in the Act" שממזגת לתוכה חמש קלאסיקות משנות ה-60 למחרוזת מדהימה: "Going Down" של "Jeff Beck Group", האינסטרומנטאלי "Green Onions" של "Booker T. & the MG's" הבלוז הדרומי "Hot 'Lanta" של "Allman Brothers Band", הבלוז הכבד "Dazed and Confused" של "Led Zeppelin" והלהיט "Gimme Some Lovin" של "Spencer Davis Group".
מעבר לשירים שכבר מנינו לעיל, נראה שהרגעים שהלהיבו את הקהל בהיכל "מנורה מבטחים" במיוחד, היו "Strange Kind of Woman", אחד השירים היותר מושמעים בסטליסטים של הלהקה, "Perfect Strangers האגדי שהטריף את הקהל, הביצוע ל- "Hush", הסינגל הראשון ששחררה הלהקה אי שם בשנת 1968, הפרשנות לשיר "ירושלים של זהב" שהקלידן Don Airey הכניס לסולו המדהים שלו (מעניין אם ידע ש"יום ירושלים" בפתח), וכמובן "Black Night" שחתם את ההופעה בקול תרועה רמה לשאגות הקהל.
ההופעה היתה מצויינת לכל אורכה. רמת הנגינה והוירטואוזיות היו ברמות הגבוהות ביותר המוכרות בעולם המוזיקה. Ian Paice הוא אחד המתופפים הגדולים ברוק הקלאסי ויחד עם Roger Glover הם משלימים את אחת מחטיבות הקצב הכי יציבות של שנות ה- 70. Don Airey הוא פשוט להקה של איש אחד, אשר אין סגנון מוזיקלי שהוא לא יכול לנגן ולגבי Ian Gillan, אנחנו חייבים לציין שאחרי ההופעות האחרונות ממש הופתענו לטובה. אם נתעלם מהגיחות הקצרות לאוהל השחור מאחורי הבמה, הוא הוביל וסחף את הלהקה ואת הקהל אחריו. הוא היה חכם מספיק כדי לא להיכנס למלכודות מיותרות, כשהוא מעדיף לעיתים ביצוע פחות "נאמן למקור" על פני ביצוע "לא מדויק", כאשר אפילו לרגע אחד לא נענו בחוסר נוחות בכיסא למשמע קולו המתאמץ.
לסיכום, זו בהחלט אחת ההופעות הטובות של "דיפ פרפל" בהן חזינו בארץ, אם לא ה... אם לא הספקתם אתמול והמופע כבר לא סולד אאוט, אז יש לכם עוד הזדמנות לתקן היום, בירושלים. רוצו... והנה גם הכנו לכם פלייליסט שילווה אתכם בעליות לירושלים כדי שתוכלו להתכונן: Spotify
ולאלו מכם שלא הצליחו לחזות בפלא המוזיקלי הזה, הנה כמה קטעים מההופעה:
רשימת השירים:
Highway Star
Pictures of Home
Strange Kind of Woman
Nothing at All
Uncommon Man
Lazy
When a Blind Man Cries
7 and 7 Is
Throw My Bones
Time For Bedlam
Keyboard Solo
Perfect Strangers
Space Truckin'
Smoke on the Water
Caught in the Act
Hush
Bass Solo
Black Night
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט