The Day Ritchie Blackmore Left Deep Purple – 1975

ב- 7 לאפריל, 1975 Ritchie Blackmore ערך את הופעתו האחרונה במדי הליינאפ MK III של "Deep Purple".

בתחילת אפריל 1975 היתה "Deep Purple" בשלבי סיום סיבוב ההופעות שלה בארה"ב, בתמיכה באלבום "Stormbringer", אלבום שדחף את הלהקה עוד יותר לתוך השפעות הסול והFאנק - טריטוריה שלא התאימה כל-כך לאג'נדה של Ritchie Blackmore. מאוכזב מהכיוון המוזיקלי שבו בחרה הלהקה, הפך בלקמור אט אט למתוסכל ומנוכר מחבריו ללהקה. הוא קיבל החלטה שתזעזע את הלהקה ואת עולם ההארד רוק: הוא עוזב את "Deep Purple", הלהקה שהיה שותף להקמתה ולעיצוב הסאונד והסגנון שלה במשך שנים.

בלקמור, הגיטריסט המייסד, הריף מאסטר של הלהקה והרוח מאחורי קלאסיקות כמו "Smoke on the Water" ו- "Burn", הפך מתוסכל מהחומרים החדשים והכיוון המוזיקלי של הלהקה. בזמן שהזמר David Coverdale והבסיסט/זמר Glenn Hughes אימצו סאונד מלא יותר, מבוסס Fאנק וגרוב, בלקמור השתוקק לרוק הכבד הישן והטוב בהשראה קלאסית, כזה שהגדיר אלבומי מופת של הלהקה, כמו "Machine Head" ו-"In Rock".

נקודת המפנה התבשלה כבר חודשים קודם לכן. במהלך ההקלטות של האלבום "Stormbringer" ביקש Ritchie Blackmore להקליט גירסת כיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" של להקת "Quatermass" משנת 1970, אך יתר חברי הלהקה התנגדו.

בלקמור מחליט כי הגיעו מים עד נפש וכבר בפברואר 1975 הוא חובר אל Ronnie James Dio, ממנו התרשם מאוד שעה שחימם יחד עם להקתו "ELF" את "Deep Purple", ויחד עימו הוא מתחיל להרכיב את הלהקה שתסייע לו להגשים את חזונו. בלקמור מקליט עם Ronnie James Dio, בחשאי, את מה שיהפוך בקרוב ל- "Ritchie Blackmore's Rainbow". האלבום ההוא, שיצא מאוחר יותר ב-1975, היווה הוכחה לכך שהעזיבה של בלקמור הייתה יותר מסתם תגובה. זה היה מהלך מחושב לעבר חזון חדש.

עם סיום סיבוב ההופעות בפריז, ב-7 באפריל 1975, בלקמור הודיע ​​ללהקה שהוא עוזב. בלי מסיבת עיתונאים, בלי הצהרות פומביות - רק החלטה סופית וברורה. הוא לא יהיה יותר חלק מ"דיפ פרפל" וכל הפכה ההופעה הזו שנערכה ב- Palais des Sports לאחרונה שלו עם הלהקה, עד לאיחוד המחודש כמעט עשור לאחר מכן.

שאר חברי "דיפ פרפל" היו המומים, אך נחושים להמשיך. בתוך חודשים הובא הגיטריסט Tommy Bolin כדי למלא את החלל העצום שהותיר בלקמור אחריו, וכל החל עידן "Come Taste the Band" של הלהקה. אבל המעריצים והמבקרים כאחד ידעו שמשהו מהותי השתנה ב"דיפ פרפל". הכימיה שהזינה את ההרכבים הקלאסיים של Mark II ו-III הייתה קשורה עמוקות לצליל ולנוכחות הייחודיים של בלקמור, אשר היה אחד מעמודי התווך שעיצבו את סגנונות הלהקה על הרכביה השונים.

עבור בלקמור, העזיבה היוותה גם בריחה אמנותית וגם סיכון גדול. אבל היא הובילה לפרק חדש ומוצלח לא פחות עם "Rainbow" - הרכב שהביא לנו הארד רוק אפי בשילוב ניאו-קלאסי ומורשת אדירה שתהפוך לאגדה בפני עצמה.

למרבה המזל, ההופעה האחרונה של בלקמור עם הרכב MKIII הוקלטה ותוכלו להאזין לה כאן:

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר