• FaceOff - עימות חזיתי

Neil Young - Freedom

האלבום "Freedom", אלבום האולפן ה- 17 של Neil Young שוחרר ב- 2 לאוקטובר 1989.



זה אלבום הקאמבק של יאנג אחרי העשור הכי קשה בקריירה המוזיקלית שלו.


זה לא שיאנג לא שחרר במהלך העשור הזה אלבומים, אך החומר המוזיקלי באותם אלבומים לא היה קרוב ברמתו לאלבומים הקלאסיים של Neil Young משנות ה- 70.


יאנג עושה עם האלבום הזה ריסטרט לקריירה המפוארת שלו וחוזר עם היצירה הראויה הראשונה שלו מאז Rust Never Sleeps שיצא בשנת 1979, בדיוק עשור לפני כן.


אז כדי להבין על מה כל המהומה ולמה אנחנו קוראים לזה קאמבק, נחזור רגע לשנת 1981.


אחרי ששחרר את האלבום "Re·ac·tor", עוזב יאנג את חברת התקליטים "Reprise" בה היה חתום מאז אלבומו הראשון משנת 1968, וחותם על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים "Geffen Records". חוזה ההקלטות הבטיח ליאנג מליון דולר לאלבום וחופש יצירה מלא.


רצה הגורל ויאנג היה טרוד בתקופה זו בטיפול בבנו שנולד עם שיתוק מוחין, דבר שהשפיע מאוד על היצירה שלו. אלבומו הראשון של יאנג בחברת התקליטים גפן היה "Trans" משנת 1982. מדובר באלבום אלקטרוני, ניסיוני ומוזר לחלוטין שהיה שונה באופן מהותי ממה שיאנג שחרר עד אותו זמן. יאנג יספר אחר כך כי הוא ניסה לתקשר באמצעות המוזיקה הניסיונית הזאת עם בנו וכי הוא הרגיש שעיוות הקול שלו (כפי שנעשה באלבום) יסייע בכך. ואולם, האלבום הזה יצר מתיחות גדולה בין יאנג לחברת התקליטים. המתח הגיע הזה לשיאו כאשר חברת התקליטים סירבה לשחרר חומר שיאנג כבר הקליט לאלבומו הבא שהיה אמור להיקרא "Old Ways" ושסגנונו קאנטרי-פולק-רוק בדומה לאלבום "Harvest". חברת התקליטים חששה שאלבום כזה לא יתקבל היטב אצל המעריצים ודרשה מיאנג ליצר אלבום רוקנרול. בתגובה, יאנג נכנס לאולפן ורקח במהירות חומר חדש לחלוטין בסגנון "רוקבילי", אותו הקליט במהירות לאלבום "Everybody's Rockin'", אשר שוחרר בשנת 1983 והיה לאלבום הקצר ביותר בקריירה של יאנג, שאורכו 25 דקות בלבד. זו היתה נקמתו המתוקה של יאנג בחברת התקליטים, אשר לא נותרה אדישה והגישה נגדו תביעה משפטית, בטענה ששחרר באופן מכוון אלבומים לא מסחריים. יאנג מצידו הגיש תביעה נגדית כנגד חברת התקליטים בטענה של הפרת חוזה, שכן לטענתו במסגרת החוזה ניתן לו חופש יצירה מלא אותו היא שללה ממנו. כתוצאה מהסכסוך המשפטי החל יאנג גם להאט את קצב שחרור האלבומים, עד לסיום הסכסוך בפשרה לטובתו. בשנת 1988 עזב יאנג את חברת "Geffen" וחזר אל חברת "Reprise" שליוותה אותו לאורך כל השנים. כעבור שנה הוא חוזר לעניינים עם האלבום "Freedom" נושא סיקורנו.


בדומה לאלבום "Rust Never Sleeps", אשר יצא בדיוק עשור לפני כן, גם האלבום הזה נפתח ומסתיים עם וריאציה שונה של אותו השיר. הפעם מדובר בהמנון הרוק האולטימטיבי והלהיט הבינלאומי הראשון של יאנג מזה עשור - "Keep on Rocking in the Free World".


הגירסה עימה נפתח האלבום היא גירסה אקוסטית של השיר אשר הוקלטה בהופעה חיה שנערכה ב- Jones Beach, New York, כאשר האלבום נחתם עם הגירסה החשמלית ו"המחשמלת" של השיר.


זהו שיר פוליטי כנגד ממשל בוש, אותו כתב Neil Young באוטובוס הלהקה בעודו בדרכים בין הופעות. חלק ממילות השיר ממש לועגות לנאומי הקמפיין של בוש. השיר הזה הפך כאמור להימנון בתוך זמן קצר ביותר ובנוסף גם רכב גם על גל נפילת החומה בברלין שהתרחשה מספר חודשים לאחר מכן.


אגב, השיר הזה היווה את הטריגר לשיתוף הפעולה בין יאנג לחברי להקת "Pearl Jam" באלבום Mirror Ball אותו שחרר יאנג בשנת 1995. פרל ג'אם נהגה לבצע את השיר בהופעותיה ובשנת 1993, במהלך טקס פרסי ה- MTV, עלה יאנג איתם יחד לבמה לביצוע השיר. שיתוף הפעולה הזה המשיך להופעותיו של יאנג, אשר נהג להעלות את חברי פרל ג'אם לבמה במהלך ההדרנים, כדי לבצע את השיר. החיבור וההערצה ההדדית בין האומנים הביא בסופו של דבר ליצירת פרויקט משותף במסגרת האלבום Mirror Ball ששחרר יאנג בשנת 1995.


מבלי לגרוע מגדולתו של השיר האלמותי "Keep on Rocking in the Free World", האלבום "Freedom" הוא לחלוטין לא אלבום של שיר אחד. הוא אוסף אקלקטי של שירים מתקופות וסגנונות שונים שיוצרים פסיפס מרשים של צלילים וצבעים, שאיכשהו, למרות השוני ביניהם, משתלבים זה בזה והופכים ליצירה אחת מושלמת.


יש כאן את "Don't Cry", "Eldorado" ו- "On Broadway" ששוחררו במסגרת EP רק ביפן ואוסטרליה ואשר המכנה המשותף ביניהם הוא שילוב של אקוסטיות עדינות, עם פידבקים מהדהדים וחשמליות מלוכלכות וגראנג'יות שמזנקות עליך משום מקום ונושכות אותך ללא אזהרה. יש כאן גם את "Crime in the City" ו- "Someday" שהוקלטו יחד עם להקתו הקודמת של יאנג ה- "Bluenotes" וכוללים שילוב של כלי נשיפה עם נגיעות ג'אז ובלוז. "Crime in the City" הינו אחד השירים האהובים עלינו של יאנג, יש גירסאות של השיר הזה בהופעה שנמשכות 20 דקות. פשוט טירוף חושים. מעברי האקורדים שבו מזכירים לנו את "All Along The Watchtower" ומשהו בטונציה של השירה והמילים את "Hurrican" שניהם של Bob Dylan. השיר הזה זכה לגירסה מדהימה, גראנג'ית לחלוטין, במסגרת אלבום ההופעה המופתי Weld, ראו כאן:


ויש כאן כמובן גם את "Hangin' on a Limb" ו- "The Ways of Love", שני הדואטים הנפלאים של יאנג עם Linda Ronstadt אשר מזכירים את הקאנטרי-פולק-רוק שאנחנו מכירים מהאלבום "Harvest". הראשון מבין השניים כמעט ולא מנוגן על-ידי יאנג בהופעות ואנו מצרפים לכם גירסת הופעה נדירה שלו כאן:


נראה כי אחרי עשור שחון יאנג איבד קצת את הביטחון ולכן התפזר לכיוונים מוזיקליים שונים כשהוא אוסף לאלבום הזה את המיטב שיש לו לתת מהתקופות השונות בקריירה העניפה שלו. למרות גיוון היתר מדובר באלבום מצויין של יאנג אשר ללא ספק החזיר אותו למרכז הבמה והוכיח את הרלוונטיות שלו, המיוחד בעיני הרכבי הגראנג' ההולכים ומתהווים בצפון מערב ארה"ב. הדומיננטיות וההשפעה של יאנג על אותם הרכבים רק תלך ותתעצם, במיוחד עם שחרור אלבום ההופעה הכפול "Weld" שנתיים מאוחר יותר, באופן שיצדיק את הכינוי שיודבק לו כסנדק הגראנג'.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!