ב- 10 ליולי 2007 ביצעה "The Smashing Pumpkins" "מיני קאמבק", 7 שנים לאחר פירוקה, עם האלבום "Zeitgeist" אלבום האולפן השביעי שלה.
האם זה באמת ראוי להיקרא "קאמבק"? הישארו איתנו ותגלו...
הכל התחיל ב- 2 לדצמבר 2000 עת "הדלעות" עלו על במת "The Metro" בשיקגו, כדי לבצע את המופע האחרון שלהם. זה היה אירוע מתוכנן להפליא. המיקום נבחר בקפידה, שכן זהו בדיוק המקום שבו הכל התחיל 12 שנים קודם לכן. על במה זו ביצעה הלהקה את הופעתה הראשונה אי פעם. ברי המזל שבקהל זכו לצפות במופע בן ארבע וחצי (!!) שעות, במהלכו נוגנו 35 קטעים הקריירה הקצרה אך מוארת של הלהקה. הקהל אף זכה לקבל 2 מתנות נוספות. הקלטה של ההופעה הראשונה של הלהקה שנערכה על אותה במה - "Live at Cabaret Metro 10-5-88" והעתק מהסינגל האחרון שהלהקה הקליטה ושחררה במיוחד לכבוד המאורע ונקרא "Untitled", שגם זכה לקליפ עם קטעי וידאו ותמונות מכל התקופות של הלהקה. זה היה ערב שמח-עצוב בו הלהקה חגגה את הרפרטואר האדיר שלה במופע אחרון ובלתי נשכח.
ה"פירוק" הזה לא נמשך הרבה זמן. בשנת 2001 שחררה הלהקה את אלבום האוסף המצוין "Rotten Apples", כאשר במקביל הקימו Billy Corgan ו- Jimmy Chamberlin את הסופרגרופ "Zwan", אשר בשנת 2003 שחרר את אלבומו היחיד "Mary Star of the Sea".
גם לאחר פירוקה של "Zwan" המשיכו קורגן וצ'מברלין לשתף פעולה, כאשר קורגן מתארח באלבום "Life Begins Again" משנת 2005, של הפרויקט הצדדי של צ'מברלין "Jimmy Chamberlin Complex", וצ'מרלין גומל לקורגן בהופעת אורח משלו באלבום הסולו הראשון של קורגן "TheFutureEmbrace" ששוחרר באותה שנה.
ביום בו שוחרר אלבום הסולו "TheFutureEmbrace" בשנת 2005, יצא קורגן בהודעה לתקשורת לפיה הוא "מחייה" מחדש את "The Smashing Pumpkins". במקביל Jimmy Chamberlin מודיע כי הוא מצטרף ללהקה, כאשר השניים מתחילים כבר מתחילים לעבוד על אלבום ה"איחוד".
למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי לדעתנו זה לא ממש איחוד. ראשית, האיחוד לא כלל את הגיטריסט James Iha והבסיסטית D'arcy Wretzky. שנית, קורגן וצ'מברלין שעבדו לבד על האלבום לא ממש נפרדו בארבע השנים מאז מופע הפרידה ועד תחילת העבודה על האלבום.
ובכל זאת, כל אלבום שכולל את שיתוף הפעולה של השניים הוא חגיגה מוזיקלית, גם האלבום הזה שנחשב לבין "החלשים" ברפרטואר של הלהקה.
כל השירים באלבום נכתבו על-ידי קורגן. בהיעדר יתר החברים החליטו קורגן וצ'מברלין לנגן על כל הכלים בעצמם, באופן בלעדי וללא כל סיוע מבחוץ, דבר שלא היה ממש רחוק מאופן הקלטת יתר אלבומי הלהקה, בהם קורגן הפרפקציוניסט נהג לחזור ולבצע לא פעם את תפקידי הנגינה של חבריו הלהקה.
לרגל המאורע, החליטו קורגן וצ'מברלין להקליט את האלבום "לייב" בצורה אנלוגית ישירות לסליל הקלטה, ללא עריכה, ללא קליקים וללא העלאות. הדבר יצר להם בעיה קשה למצוא מפיק שיסכים לעבוד בצורה המיושנת הזאת, עד שפגשו את המפיק הדגול Roy Thomas Baker, שבין היתר היה אחראי להפקות של אלבומי המופת של "Queen" משנות השבעים ועבד עם כל-כך הרבה אומנים ולהקות כמו: Free", "Nazareth", "Journey, "Foreigner", "Mötley Crüe", Ozzy Osbourne, Alice Cooper ועוד...
כדי להשלים את אווירת ה"רטרו" הנוסטלגית בחרה הלהקה להקליט את האלבום באולפן הביתי של Kerry Brown - בעלה לשעבר של D'arcy Wretzky, על אותו טייפ 24 ערוצים עליו הוקלט האלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness".
ואם בכך לא די, אז המפיק בייקר העיד שגם תהליך המיקס לאלבום היה ממש שונה. הוא ציין שלא התערב בכפתורי הווליום של הערוצים בצורה מדורגת. זה היה או "On" או "Off", או שהערוץ בפנים או שהוא בחוץ.
מבחינת התוכן, זה אחד האלבומים היותר כבדים של הלהקה. קורגן ציין שהוא רצה לכתוב אלבום עם הרבה אנרגיה משהו שידמה לאלבום הבכורה "Gish" מבחינת הגישה. צ'מברין התייחס לתיפוף האגרסיבי שלו באלבום הזה ואמר שהוא חושב שהעולם מוכן לאלבום עם "ביצים".
התיפוף האגרסיבי והריפים הכבדים משתקפים היטב כבר מקטע הפתיחה "Doomsday Clock" שליווה גם את פסקול הסרט "Transformers" ששוחרר באותה שנה. שיר עוצמתי וסוחף שלדעתנו לא קיבל את המקום הראוי לו ברפרטואר האדיר של הלהקה. לא יודעים להסביר למה, אבל הריפים בשיר הזה ובשיר "Tarantula" שלח אותנו למחוזות ה"סטונר" רוק של "Black Sabbath" ודומיה משנות השבעים.
מעניין לציין ש- "Tarantula" - הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום הוא סוג של הומאז' של קורגן ללהקת "Scorpions", עימה שיתף פעולה בשיר "The Cross" מהאלבום "Humanity: Hour I" ששוחרר בשנת 2007. במהלך הופעת הלהקה שנערכה בברלין ב- 5 ליוני 2007 ציין קורגן כי "Tarantula" (עכביש ארסי) נקרא כך לכבוד להקת "Scorpions" וכי האינטרו והאאוטרו של השיר נכתבו בהשראת השיר "Dark Lady" של "העקרבים", וכי את הסולו כתב תוך מחשבה כיצד אולי הגיטריסט Uli Jon Roth יכול היה לנגן אותו. קורגן וצ'מברלין מאמינים שהשיר מגלם בתוכו את המוזיקה שהאזינו לה כל חייהם, במיוחד "Scorpions" ו- "UFO".
קורגן ציין שהסינגל השני "That's the Way (My Love Is)" נשמע בתחילה כמו אאוטייק מהאלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness" אבל הוא הואט וקיבל קצב תופים שונה שהרחיק אותו מימי "המלנכוליה".
למרות הכבדות והאגרסיביות היחסית של האלבום עליה הצהירו קורגן וצ'מברלין, ניתן למצוא כאן גם קטעים יותר רכים ומרגשים כמו "Neverlost" ו- "Pomp And Circumstances", שירים משופעי סינתסייזרים מימי "Adore" כמו "For God and Country", שירים יותר מלודיים כמו "7 Shades of Black" ו- "Starz" שהשירה שלו במהלך הבתים הזכירה לנו את "The Thing That Should Not Be" של "Metallica" וכמובן גם קצת פסיכדליה פרוגרסיבית עם "United States" שנושק ל- 10 דקות.
הביקורות על האלבום היו מעורבות. היו כאלה שקטלו, כמו "Allmusic" שהעניק לו 2 מתוך 5 כוכבים ולעומתם היו שהיללו כמו מגזין הרולינג סטון שהעניק לאלבום 4 מתוך 5 כוכבים. הנטיה שלנו קרובה יותר לזו של "הרולינג סטון", אנחנו חושבים שמדובר באלבום טוב שלא היה ראוי לביקורות הצוננות שניתנו לו.
הואיל והאלבום לא נמצא בפלטפורמות הסטרימינג, הכנו פלייליסט "Youtube" במיוחד עבורכם: לחצו כאן.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט