ב- 8 ליוני 2018 הוציאו "Tremonti" את אלבום האולפן החמישי שלו "A Dying Machine".
זה כנראה האלבום הטוב ביותר של הלהקה, למרות שכותבי שורות אלה מחזיקים קצת יותר מאלבום אחר של ההרכב.
מדובר באלבום קונספט, אשר במקביל לו יצא לאור גם ספר העונה לאותו השם, אשר נכתב על-ידי Mark Tremonti והסופר John Shirley.
הספר נועד להשלים למאזין את מארג סיפור העלילה, המתרחש בתחילת המאה הבאה, בעולם עתידני בו טכנולוגיה מאפשרת יצירה מסונתזת של בן אנוש. יציר הבריאה הזה נקרא "Vessel" והוא כולל ברובו חלקים אנושיים, אך הוא למעשה סוג של אנדרואיד (כמו בסרט "בלייד ראנר") עמוס בנתונים ותכונות שנבחרו במיוחד על ידי בעליו שנקראים "Primaries". ה- "Vessels" נוצרים לפי דרישת בעליהם (ה- "Primaries"), באמצעות DNA אנושי והם ייחודיים כמו בני אדם, אבל לא ממש....
עם הזמן, חלק מה- "Vessels" מתחילים להתנגד ולא לציית לבעליהם. החברה היצרנית מוציאה "ריקול" לאותם "Vessels", אבל זה דווקא מניע אותם למלחמה הניטשת בין האדם לפרי בריאתו. גיבור הסיפור הוא אחד מאותם "Vessels", אשר נוצר ותוכנת על ידי בעליו לאהוב רק אותו, כל זאת על מנת למלא חלל כואב שנגרם לו בעקבות מותה של אשתו.
טרמונטי ציין שהוא תמיד חלם לכתוב רומן, כך שהיצירה של האלבום הזה אפשרה לו "להרוג שתי ציפורים" במכה ולהוציא לאור אלבום עם ספר. הרעיון לסיפור העלילה התחיל אצלו דווקא במהלך חימום לפני הופעה של "Alter Bridge" בהונגריה. הוא התחיל לנגן מהלך אקורדים מסוים שהפך בסופו של דבר לשיר הנושא. Mark Tremonti סיפר שהעלילה פשוט נוצרה לו בראש והוא המשיך לפתח אותה. הוא זוכר שהוא היה על הבמה במהלך ההופעה והשיר והרעיון ישבו לו בראש וצצו כל פעם בין השירים שניגן בהופעה. הוא לא יכול היה לחכות כבר לחזור לחדר ההלבשה כדי לכתוב את השיר.
מבחינה מוזיקלית האלבום הזה מהווה המשך ישיר למה שקיבלנו באלבומים הקודמים, רק שמאלבום לאלבום Mark Tremonti רק הולך ומשתפר. תמיד ידענו שטרמונטי הוא כישרון מוזיקלי פנומנלי. ידענו שהוא גיטריסט מצוין, ידענו שהוא כותב מחונן ואפילו ידענו שהוא זמר לא רע בכלל. אבל באלבום הזה הוא פשוט מתעלה על עצמו, מכל הבחינות. הן ברמת הכתיבה (אלבום קונספט מלא), הן מבחינת איכות הנגינה, ההפקה והסאונד ומעל הכל השירה! איזה יופי של קול, פשוט לא יאומן מה הגיטריסט המדהים הזה מסוגל להוציא מהגרון שלו וזה בהחלט מוסיף להנאה מהפרויקט הצדדי הזה של "המנסר מטקסס" (הוא לא באמת, אנחנו רק נהנים לכנות אותו כך), אשר אט אט הופך ליותר משמעותי ומרכזי.
אז מה יש לנו באלבום הזה?
אחרי תופי ה"מארש" באינטרו של קטע הפתיחה "Bringer Of War", טרמונטי פשוט מסתער ל"קרב" עם ריף פתיחה מפלצתי ותופים רועמים שמגדירים את הקצב האדיר של המלחמה הניטשת בין ה- "Primaries" ל- "Vessels". השירה המלודית והנקיה של Mark Tremonti משתלבת בצורה מדהימה עם הריפים החדים כסכין ועם הקצב הברוטלי, עד שהיא הופכת בפזמון לשאגה עוצמתית.
עוד לא נרגענו מסערת המלחמה וטרמונטי מנחית עלינו הפצצה מ"השמים", עם "From The Sky". הגדולה של טרמונטי היא בשילוב המדהים בין ריפים נושכים למלודיה מתוקה וממיסה וזה בדיוק מה שקורה בין הבית לפזמון בשיר הזה, אשר במקום לכלול מילים, כולל את זעקת המלחמה "ווואווו הווווו....." ואנחנו כבר מכורים...
ואם חשבתם שזה לא יכול להשתפר יותר, אז מגיע שיר הנושא "A Dying Machine" ופשוט מפרק לנו את כל העצמות בגוף. לא סתם בחרנו בשיר הזה כשיר שיפתח את התוכנית הראשונה של "עימות חזיתי" ששידרנו אי פעם. התיפוף העוצמתי של Garrett Whitlock משמש כבסיס מוצק ויציב לריפים המנסרים של טרמונטי, כאשר השיר הזה נע בגלים של רוגע וכאוס שזורמים לכל אורכו ומשם היישר לתוך הוורידים שלנו. איזו עבודת גיטרה חדה כתער, איזה שירה מדהימה, טרמונטי נאנק, מתפתל, שואג וזועם כשחטיבת הקצב מזיעה ומתייסרת לנוכח "רכבת ההרים" המוזיקלית. והקטנות האלה, איזה קטנות שמרסקות אותנו. תקשיבו לרצף הטריפלטים שוויטלוק מבצע לסירוגין החל מדקה 0:57, פשוט גאוני! השבירה ל- C-Part בדקה 3:57 והמעבר בין השירה הנקיה והמלטפת לזעקות השבר הזועמות בדקה 4:30 - "פרייסלסססססס"....
ואז מגיע לו "Trust" וטורף לנו בבת אחת את כל הקלפים. האווירה משתנה מקצה לקצה בקטע קליט ונגיש, עם פזמון ממכר. טרמונטי נוקט כאן בגישה יציבה ובוגרת יותר על גבול Nu-Metal עם עבודת בס בולטת ומודגשת של Eric Friedman וסאונד תופים מלא ועוצמתי.
השיר "Throw Them To The Lions" בונה את המתח עם ריף מכני ו"מעוות" שמכניס אותנו למערבולת תזזיתית של קצב סוחף ומטורף. גם כאן טרמונטי יודע לשלב בין מהירות ועוצמה למלודיה קליטה וזה עובד לו פשוט מצוין. "Make It Hurt" כבר מציג לנו שדרוג של הנוסחא הטרמונטית כשהמלודיה בפזמון יושבת דווקא על מקצב מהיר שמאלץ את קולו של טרמונטי לרדוף אחרי קצב התופים הפסיכי.
הגיטרה האקוסטית נשלפת לה לראשונה עם "Traipse" והטונים הנקיים והמזמינים בקולו של טרמונטי זורמים לתוך מקצבי רוק קשיחים מונעי אדרנלין, והם כל-כך ממריצים. כמה כישרון יש לטרמונטי בנגינה על גיטרה וכמה יפה הוא מתרוצץ ללא מאמץ בין מטח של ריפים לסולואים עם נגיעות בלוז. "The First The Last" מחזיר את טרמונטי לאקוסטית ומבליט את הרגש העצום שיש לו בשירה חשופה שמתארת תחושה של שברון לב ואובדן. טרמונטי מוכיח כאן את הגדולה שלו כזמר בעל יכולת לשאוג מעל ריפים כבדים, אך גם להוביל בלדות נוקבות בעוצמה וברהיטות.
השיר "A Lot Like Sin" מעיר אותנו מהחלום על עולם טוב יותר ומחזיר אותנו לריפים הכבדים והאכזריים שמוגשים לנו על מצע של קצב תופים מבעבע ושירה אגרסיבית. "The Day When Legions Burned" מגביר את הקצב קרוב לדרגת "ספיד" או "ת'ראש", אבל השירה נקיה והמלודית של טרמונטי מחברת אותנו למציאות קצת שונה, אם כי לא בהכרח פחות עוצמתית. "As Silence Becomes" מחזיר אותנו שוב לאקוסטית ולשירה השברירית והמרגשת של טרמונטי שזועק את ליבו ומספר לנו שכל מה שהוא רצה הוא חבר לידו להעביר איתו את הזמן. "Take You With Me" שוב מעלה את הקצב עם אווירת פאנק-רוק, צעירה, מלאת חיים וכייפית ולכן אין זה ממש מפתיע שהרצועה הזו נבחרה לשמש כסינגל הראשון שיצא עוד לפני השקת האלבום, ככל הנראה מכיוון שהוא קליט וידידותי.
אנחנו מתקרבים לסיום עם הקצב הקודר והבלוזי של "Desolation" שמשום מה השרה עלינו גם אווירת "גראנג'". האלבום מסתיים עם "Found" רצועה אינסטרומנטאלית עם השפעות אינדסטריאל, הכוללת צלילים עתידניים, מכאניים ומבשרי רעות על קצב מכונת תופים. הרצועה הזאת ככל הנראה נועדה לשמש כקטע סיום מלווה לספר או לסרט, אם טרמונטי יחליט להפוך את סיפור הקונספט לכזה.
אין ספק! "A Dying Machine" הוא פסגת היצירה של טרמונטי, עד כה. יכולת הכתיבה של אלבום קונספט מלא המשתלב אל תוך ספר שנכתב במקביל, אינה עניין של מה בכך. אבל נראה שבכל זאת משהו חסר כדי שהאלבום הזה יגיע לכדי שלמות. להבדיל מאלבומי קונספט אחרים כמו: "2112", Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" "Operation: Mindcrim, סיפור המעשה לא ממש ברור מתוך האזנה לאלבום בלבד. המילים דו-משמעיות, חסרות בהן אבני בניין חיוניות להבנת סיפור המעשה, דמויות, מקום, שפה וזמן, ולעיתים אפילו לא ברור הקשר בין המוזיקה לסיפור עצמו. על-מנת לשדרג את ההנאה מהאלבום יש צורך לקרוא את הרומן שנכתב במקביל וזה קצת מוריד מהעוצמה של ההישג הייחודי הזה של טרמונטי.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט