ב- 8 מרץ, 1977, "Foreigner" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם - "Foreigner". האלבום התפרץ אל סצנת הרוק והציג לעולם את אחת מלהקות הארנה-רוק המצליחות ביותר. מלא בריפים אדירים, לחנים מלודיים, פזמונים קליטים, שירה מרקיעה וכתיבת שירים חדה ומדויקת, אלבום הבכורה "Foreigner" נשמע כמו להקה שכבר מהרגע הראשון ידעה בדיוק איך לכבוש את תחנות הרדיו ואת הבמות הגדולות בעולם. הפרויקט הובל על ידי הגיטריסט והיוצר Mick Jones , מוזיקאי בריטי שעבד בעבר עם אמנים כמו George Harrison ולהקת "Spooky Tooth". מתוך רצון להקים להקה חדשה שתשלב בין הרגישות של הרוק הבריטי לבין האנרגיה האמריקאית, ג'ונס גיבש הרכב בינלאומי שכלל את הסולן האמריקאי Lou Gramm , שקולו העוצמתי והאקספרסיבי הפך לאחד המרכיבים המזוהים ביותר עם הסאונד של הלהקה. לצידם פעלו המולטי-אינסטרומנטליסט האנגלי Ian McDonald , הקלידן האמריקאי Al Greenwood, הבסיסט האמריקאי Ed Gagliardi והמתופף הבריטי Dennis Elliott. שמה של הלהקה, "Foreigner", שיקף את השילוב בין מוזיקאים בריטים ואמריקאים בהרכב. כבר מהרגעים הראשונים, האלבום מציג סאונד רוק קליט, סוחף, מדויק שפשוט מוכן לכבוש את הרדיו. השיר "Feels Like the First Time"  פותח את האלבום עם ריף גיטרה סוחף ופזמון קליט, שממחישים בצורה מושלמת את השילוב של הלהקה בין אנרגיית ארנה-רוק עוצמתית לבין מלודיות קליטות. הביצוע הווקאלי של Lou Gramm פשוט מדהים! הוא עוצמתי, אך באותה מידה רך ומלטף. אין פלא שהלהקה בחרה בו כשיר הפותח של האלבום שכן הוא כולל את כל המרכיבים שיסייעו לו להפוך לאחד השירים המזוהים הראשונים של הלהקה. מיד אחריו מגיע אחד הרגעים המזוהים ביותר באלבום ואחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה. "Cold as Ice" נבנה סביב ריף פסנתר קליט שכתב וביצע Mick Jones ופזמון דרמטי ומלודי. השיר מציג היטב את היכולת של הלהקה לשלב בין גיטרות הארד רוק לבין מבנה פופ חזק וקליט, נוסחה שתהפוך בהמשך לסימן ההיכר של "Foreigner". גם כאן הביצוע הווקאלי של Lou Gramm שהשתתף בכתיבה הופך את השיר לנצחי. אחריו מגיע "Starrider" בו Mick Jones  מוביל בשירה, וחושף צד אטמוספרי יותר של הלהקה המשלב, חלילים, סינתיסייזרים ואלמנטים פרוגרסיביים שמזכירים את הרקע של Ian McDonald  בלהקת "King Crimson". השיר "Long, Long Way from Home"  ממשיך את התנופה עם גוון מעט אפל יותר והוק מלודי חזק, כאשר הסקסופון של Ian McDonald מוסיף שכבת צבע ייחודית לסאונד של הלהקה. הקטע מדגים כיצד "Foreigner" מצליחה לנוע בצורה טבעית בין רוק גיטרות חד וקשוח לבין סיפור מלודי מובהק, מבלי לאבד את הזהות המוזיקלית שלה. מעבר ללהיטים המוכרים האלבום כולל רצף שירים מצוין שמדגיש את הגיוון המוזיקלי של הלהקה ואת כור ההיתוך בו חושלו חבריה. "Headknocker"  נשען יותר לכיוון בלוז-רוק עם עבודת גיטרות מחוספסת ואנרגיה גולמית. לעומתו, " At War with the World " מציג צד קשוח ומהודק יותר של הלהקה עם אנרגיית רוק ישירה, אותה ינסו Ritchie Blackmore ולהקת "ריינבו" לאמץ.  "Woman Oh Woman"  מציג פופ-רוק מלודי, בעוד ש- "Fool for You Anyway"  הוא סוג של בלדה בלוזית שמאפשרת ל- Lou Gramm להפגין עומק ורגש ולהדגיש את הצד המלודי של "Foreigner" עם יציאתו, הפך "Foreigner" להצלחה מסחרית מיידית. האלבום הגיע למקום הרביעי במצעד ה-Billboard 200 ולבסוף מכר יותר מחמישה מיליון עותקים בארצות הברית בלבד. ההצלחה הזו ביססה את מעמדה של הלהקה כמעט בן לילה, והניחה את היסודות לשורה של אלבומי להיטים שיגיעו בשנים שלאחר מכן. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 7 למרץ, 1975, David Bowie הוציא לאור את אלבום האולפן התשיעי שלו, "Young Americans". האלבום מציג את אחד השינויים המוזיקליים הקיצוניים בקריירה של David Bowie . לאחר שכבש את עולם הגלאם רוק עם אלבומים תיאטרליים ודמויות בימתיות בלתי נשכחות, הפנה בואי את מבטו אל הסול וה- R&B האמריקאי, והוציא אלבום שנשמע שונה לחלוטין מכל דבר שעשה קודם לכן. בואי עצמו תיאר את הסגנון החדש בכינוי המפורסם “plastic soul”. עד אמצע שנות השבעים בואי כבר הוכיח שהמצאה מחדש היא חלק בלתי נפרד מהזהות האמנותית שלו. אלבומים כמו " The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars " ו- "Diamond Dogs" ביססו את מעמדו כאחת הדמויות החדשניות והמשפיעות ביותר ברוק. אך במהלך סיבוב ההופעות של "Diamond Dogs" בארצות הברית בשנת 1974, בואי החל להישבות בצלילי הסול של פילדלפיה. האנרגיה, הקצב והעומק הרגשי של ה- R&B האמריקאי גרמו לו לשנות לחלוטין את הכיוון המוזיקלי שלו. כדי ללכוד את הצליל הזה בצורה הכי אותנטית שיכולה להיות, עבר בואי להקליט את האלבום ב- "Sigma Sound Studios" שבפילדלפיה, אולפן אגדי המזוהה עם תנועת ה- Philly Soul. שם, אסף בואי סביבו חבורה יוצאת דופן של מוזיקאים שליוו אותו בתהליך היצירה. הגיטריסט Carlos Alomar, שלימים יהפוך לאחד ממשתפי הפעולה החשובים ביותר של בואי, היה חלק מרכזי ביצירת הצליל החדש. לצדו ניגנו הבסיסט Willie Weeks והמתופף Andy Newmark, שיצרו יחד קצב הדוק ומלא גרוב. על עיבודי הקולות הופקדה שלישייה שכללה את Ava Cherry, Robin Clark ואת Luther Vandross הצעיר, שקולו העוצמתי וכישרון העיבוד שלו תרמו רבות לאווירת הגוספל המאפיינת את האלבום. המפיק Tony Visconti עבד בתחילת הדרך על ההקלטות, אך בסופו של דבר בואי השלים חלק גדול מההפקה יחד עם הטכנאי Harry Maslin. התוצאה הייתה אלבום שמבוסס על גרובים עמוקים, כלי נשיפה, קולות רקע מרובי שכבות ומלודיות מלאות נשמה, מרחק גדול מהתיאטרליות האפלה של "Diamond Dogs". האלבום נפתח עם "Young Americans" , אחד השירים האיקוניים ביותר של בואי. בעזרת עיבודי כלי נשיפה חדים ומקצב הדוק, השיר מצייר תמונה חדה של החיים באמריקה של אמצע שנות השבעים. בואי נשמע כמו מתבונן סקרן מבחוץ שמנסה להבין את הסתירות של החלום האמריקאי, תוך שילוב בין רמיזות פוליטיות לסיפורים אישיים. כבר מהרגע הראשון ברור שמדובר בשינוי מוזיקלי משמעותי. רגע רך ומהורהר יותר מגיע עם "Win" , שבו בואי נשען על גרוב סול חלק ומציג ביצוע פלצט עדין. השיר נישא על הרמוניות עשירות ועיבוד מוזיקלי שמדגישים את החום והרגש שמאפיינים את האלבום כולו. השיר "Fascination"  מביא איתו גרוב פאנקי שנולד מתוך ג'אם סשנים עם Luther Vandross. הקצב ההיפנוטי והשכבות הווקאליים יוצרים אווירה מהפנטת שממחישה היטב את האווירה השיתופית במהלך ההקלטות. אחד הרגעים הבולטים באלבום הוא "Right" , שמעמיק עוד יותר את ההשפעה של הגוספל. עם מבנה של קריאה ומענה וקולות רקע המזכירים מקהלה שלמה, השיר מדגים עד כמה בואי התמסר ואימץ את רוח הסול בתקופה הזו. האלבום כולל גם גרסה חולמנית של בואי לשיר "Across the Universe"  של " The Beatles". במהלך ההקלטות פגש בואי בניו יורק את John Lennon , שהצטרף אליו לאולפן. שיתוף הפעולה ביניהם לא הסתיים רק בביצוע המחודש לשיר של "הביטלס", והוביל גם לאחד הלהיטים הגדולים בקריירה של בואי. אותו שיתוף פעולה עם John Lennon הוליד את "Fame" , השיר שסוגר את האלבום והפך ללהיט הראשון של בואי שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי. השיר בנוי סביב ריף הגיטרה הבלתי נשכח של Carlos Alomar ומשלב קולות רקע של John Lennon . מעבר לגרוב הממכר, הליריקה מעבירה ביקורת חריפה על תרבות הסלבריטאות ועל הצד האפל של "התהילה". באופן אירוני, דווקא השיר הזה הפך לכרטיס הכניסה של בואי להצלחה המיינסטרימית הגדולה בארצות הברית. עם יציאתו, הפתיע "Young Americans" רבים מהמאזינים שציפו שבואי ימשיך לחקור את עולם הגלאם רוק שאפיין את אלבומיו הקודמים. חלק מהמעריצים התקשו אפילו בתחילה לקבל את השינוי הסגנוני, אך מבקרים רבים החלו לזהות בו התנסות מוזיקלית מאיצה ומוצלחת. עם השנים, נתפס "Young Americans" כאלבום מעבר חשוב במיוחד בקריירה המפוארת של. הוא סימן את תחילתה של תקופה יצירתית חדשה שתוביל בהמשך אל הצליל האפל והניסיוני יותר של "Station to Station", ומשם אל הטרילוגיה הברלינאית פורצת הדרך. להאזנה : Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 07.03.1983 "Say what you want, Say what you will, 'Cause I find you think what makes it easier, And lies spread on lies, We don't care, Belief is our relief, We don't care" לכל אחד יש דרך משלו להתגבר על הטראומות הקטנות או הגדולות שהחיים מזמנים לו, לרולאנד אורזאבל הצעיר היתה את הכתיבה. הכתיבה היתה כסא המפלט שלו מהחיים היומיומיים הקשים, החיים שזימנו לו אבא שחי בפוסט טראומה לאחר שחזר מהמלחמה (היה חייל במלחמת העולם השניה), והיה מכה את אימו של רולאנד שעבדה למחיתה כיצאנית. את השירים שרולאנד כתב החל מגיל 7, ובמהלך השנים, הוא גיבש בהמשך יחד עם חברו ושותפו קורט סמית' לאלבום הבכורה שלהם כלהקת "טירז פור פירז", "The Hurting" שיצא ב- 07.03.1983 הוא בבחינת ספר הזיכרונות של רולאנד, וגם של קורט, והדרך שלהם לפרוק את מה שישב להם כל השנים על הלב, במקום לשתף את הפסיכולוג הם משתפים את כולנו. רולאנד אורזאבל נולד באוגוסט 1961 בעיר הנמל פורטסמות', בן לאב ארגנטינאי/ספרדי הוא החל לכתוב שירים בגיל 7, בהמשך המשפחה עברה לבאת', שם הוא פגש את קורט סמית' יליד באת' שמבוגר ממנו בחודשיים, שלימד את עצמו לנגן בגיטרה. בתחילת הדרך חברו יחדיו להרכב הסקא/מוד ריבייבל "Graduate" שהספיקו להוציא אלבום אחד ("Acting My Age" משנת 1980) ולהקליט אלבום נוסף שבוטל לאחר שההרכב התפרק. לאחר תקופה קצרה שהצמד הצטרף ללהקת הניו וייב "Neon" כנגני סשן, הקימו אורזאבל וסמית את "טירז פור פירז" כאשר מתופף "Neon" מני אליאס מצטרף אליהם, ואיאן סטנלי השלים את הרביעייה על הקלידים. אורזאבל וסמית שהושפעו באותה תקופה מאומני סינת' פופ כמו גארי ניומן ,"OMD", ו- "דפש מוד" (אפשר לשמוע את הדמיון ל"דפש מוד" במיוחד בשירים " The Hurting " ו- " Suffer The Children ") הקליטו את אלבומם הראשון "The Hurting" שהיה מבוסס על ספרו של הפסיכולוג ארתור ג'נוב. לפי ג'אנוב הדרך להתמודדות עם טראומות הילדות היא לבכות ולצרוח על מנת לשחרר את הכאבים, ולהתגבר עליהם. לג'נוב וספרו "The Primal Scream" הם התוודעו כשלמדו לנגן על גיטרה, המורה שלהם הוא זה שהכיר להם את הספר שבזמנו גם ג'ון לנון שאב ממנו השראה. "טירז פור פירז" לוקחים את המקום הכי מוגן ובטוח, הבית, והופכים אותו למקום מסוכן, הם שברו את המיתוס לפיו הילדות היא התקופה הכי מאושרת בחיים, בכל שיר ושיר אפשר לראות את הכאב והסבל צץ מתוך המילים של רולאנד אורזאבל ב- " Mad World " "החלומות שבהם אני גוסס הם הטובים ביותר שהיו לי" - "The dreams in which I'm dying are the best I've ever had". מצד שני מדובר בשיר קצבי, כמעט שמח, אם לא מקשיבים למילים. המטרה שהציבו לעצמם אורזאבל, וסמית' היא לדבר על העצב שלהם ללא חשש, שטראומות לא חייבות לאמלל אותנו כל החיים, ושמותר לכעוס על כך שהאנשים שהביאו אותנו לעולם לא דואגים לנו. "אתם לא נותנים לי אהבה, אתם נותנים לי מחסה חיוור" שר סמית בסינגל נוסף מהאלבום " Pale Shelter ". לומר את האמת, האלבום משופע בניגודיות שבין מנגינות קצביות ושמחות, לעומת כתב האשמה שנובע מהן כמעט בכל שיר ושיר. כשמסתכלים היום על קורט סמית קשה להאמין שזה האיש שפעם זה היה טבעי בשבילו להיעצר ע"י המשטרה כי גנב כינורות מתנה ליום ההולדת. "הוא היה הרבה יותר מרדן ממני" אמר אורזבל. מעבר ללהיטים הידועים ולשלושת הסינגלים " Mad World ", " Change ", ו- " Pale Shelter " האלבום כמעט חף מנפילות, אורזאבל וסמית שרו על דברים שאולי לא נעים לדבר עליהם, אבל בסופו של יום הם מדברים לכולנו. המסר הכי חשוב שאפשר לקחת מכאן הוא "רוצו לחבק את הילדים שלכם". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 7 למרץ 1969 שחררה "Genesis" את אלבומה הראשון - "From Genesis to Revelation". באופן מדהים שמו של התקליט הזה - "מבראשית להתגלות" הוא במובן מסוים חוזה פני עתיד. נבואה שהגשימה את עצמה. ג'נסיס החלה באלבום הזה מ"בראשית" עם סגנון פופ בארוקי ובהמשך הדרך היא תגיע ל"התגלות", תשנה את פניה ותהפוך לאחת מעמודי התווך של ז'אנר הרוק המתקדם. סיפורו של האלבום מתחיל אי שם בשנת 1965 עת נוצר החיבור הראשוני בין שניים מחברי הלהקה. באותה שנה הקים Peter Gabriel יחד עם חבריו לספסל הלימודים Tony Banks ו- Chris Stewart הרכב בשם "Garden Wall". בשנת 1967 התפרק ההרכב וגבריאל, בנקס וסטיוארט חברו אל Anthony Phillips ו- Mike Rutherford והתחילו לעבוד על שירים חדשים. השיר הראשון שנכתב בהרכב החדש היה " She is Beautiful " של בנקס וגבריאל. חברי הלהקה ערכו קלטת דמו אותה העבירו ל- David Jacobs - מנחה תוכנית הטלוויזיה "Juke Box Jury", אשר בנו למד איתם באותו בית ספר. במקביל הקלטת הועברה גם אל Jonathan King שהיה זמר, מפיק ויוצר שזכה בזמנו להצלחה מסחרית עם הלהיט "Everyone's Gone to the Moon" משנת 1965. קינג התלהב מאוד מהתוצאות במיוחד מקולו של Peter Gabriel ומיהר להחתים את הלהקה על חוזה הקלטות. חברי הלהקה היו אז קטינים בגילאים 15-17. ללהקה לא היה אז שם וג'ונתן קינג הציע את השם "Gabriel's Angels", אבל החברים להוציא את גבריאל לא התלהבו, ולכן כולם התפשרו על ההצעה החלופית של קינג – "Genesis". קינג חשב שהשם מסמל התחלה של סאונד חדש וגם של הקריירה שלו כמפיק. הלהקה הציגה בפני קינג כמה שירים עליהם עבדה, אך קינג לא התלהב מהם. בניסיון לקלוע לטעמו האישי של קינג החליטו חברי הלהקה לעבוד על שירי פופ עם דגש על ה- "Bee Gees", להקה שידעו שקינג מאוד אהב. ואכן, אחד השירים הראשונים שגבריאל ובנקס כתבו היה " The Silent Sun " בו ניתן לשמוע את ההשפעות של הבי ג'יז כפי שנשמעו באותה תקופה. גבריאל אפילו הודה אחר כך שהוא ניסה להישמע כמו רובין גיב מה"בי ג'יז", מה שאכן הצליח לו. השיר הפך לסינגל הראשון שהלהקה שחררה ב- 22 לפברואר 1968, כשהשיר " That's Me " משמש כבי סייד. בחודש מאי 1968 שחררה הלהקה את הסינגל השני שלה "A Winter's Tale" אשר כלל את השיר " One-Eyed Hound " כבי סייד. למרות שהסינגלים לא זכו להצלחה מרובה, קינג דחק בחברים להקליט אלבום מלא. הוא חשב שזה יסייע ללהקה לפרוץ החוצה. אבל לפני כן קינג דרש שהבסיסט והמתופף יפוטרו, כי חשב שהם לא מספיק טובים. הלהקה התנגדה לפיטוריו של רות'רפורד אך סטיוארט הועזב ובמקומו גויס המתופף John Silver, גם הוא למד עם החברים באותו בית הספר. קינג הציע שהלהקה תהפוך את האלבום לאלבום קונספט שיתחיל מספר בראשית ויסתיים בספר "ההתגלות" מהברית החדשה, וכך נולד השם והקונספט של "From Genesis To Revelation". ואכן האלבום הזה זורם כמו יצירה רציפה עם קטעי ביניים מוסיקליים קצרים בין השירים, כל אחד מהם מבוסס על נושא השיר שאחריו. (Photo: Decca / Universal) החזרות וכתיבת החומר לאלבום נערכו בבית הוריו של המתופף ג'ון סילבר באוקספורד. עם השלמת הכתיבה של החומר, נכנסה הלהקה לאולפן לצורך הקלטתו. זה היה באוגוסט 1968, בזמן החופשה מבית הספר. המוזיקה כולה הוקלטה בתוך יומיים ושלב העריכה והמיקסים לקחו עוד 10 ימים. בשלב המיקסים הוספו להקלטה עיבודי כלי מיתר וכלי נשיפה ללא ידיעת הלהקה. העיבודים הוספו לצד אחד של הסטריאו בעוד כל הערוצים של הלהקה נדחסים לצד השני, עובדה אשר הרתיחה את חברי הלהקה, במיוחד את אנתוני פיליפס. מעניין לציין כי עבור Tony Banks ההקלטה הזאת ציינה את הפעם הראשונה בה הוא ניגן באורגן האמונד. גבריאל ניגן כאן בחליל. עובדה מעניינת נוספת היא שהשיר החותם את אלבום " A Place to Call My Own " היה במקור שיר מורכב וארוך יותר, מה שאולי מלמד על הסגנון אליו תיכנס הלהקה בהמשך. יחד עם זאת, השיר קוצר וקוצץ בכדי שיתאים לאווירה של ישתר השירים באלבום. מעבר להשפעות של "Bee Gees" אותן הזכרנו לעיל, ניתן לשמוע באלבום הזה השפעות נוספות כמו של The Byrds", "The Moody Blues שאת כלי המיתר שלה ניסו לחקות בשלב המיקסים וכמובן "The Beatles". האלבום שוחרר ב- 7 למרץ 1969, אך הוא נכשל מסחרית בזמן אמת. רק לאחר ההצלחה של הלהקה בשנת 1974 חזר האלבום למצעדים והתחיל למכור. חלק מהכישלון מיוחס להחלטה של קינג לא להציג את שם הלהקה עליו אלא רק את הכיתוב "From Genesis To Revelation" על רקע שחור, דבר שמיד קיטלג אותם ושלח את האלבום אל מדפי המוזיקה הדתית בחנויות התקליטים. הסיבה בגינה שם הלהקה לא הוצג בגאון על האלבום, היתה העובדה שלקינג נודע שקיימת כבר להקה אמריקאית העונה לאותו בשם. בעקבות הכישלון המסחרי של האלבום, פנו חברי הלהקה לעיסוקים אחרים, למעט Peter Gabriel שהשתתף בנגינת חליל באלבומו השלישי של Cat Stevens שנקרא "Mona Bone Jakon". בספטמבר 1969 חזרו חברי הלהקה לעבוד יחד, לאחר שהצליחו להשתחרר מהחוזה עם חברת התקליטים ועם קינג. כולם הסכימו פה אחד שסגנון הפופ שקינג כפה עליהם אינו מה שהם רוצים לעשות. בחודש יוני 1970 החלו החברים את ההקלטות למה שיהפוך לאלבום " Trespass " וזו כבר היתה התחלה של סיפור אחר לגמרי. למרבה הצער האלבום הזה יזכר בזכות המכירות הדלות שלו, וחבל שכך, מכיון שיש כאן הרבה שירים טובים עם מלודיות יפות שמדהים לחשוב שנכתבו בגיל כל-כך צעיר. אז נכון זו לא "ג'נסיס" הקלאסית, למעשה האלבום הזה לחלוטין לא מזכיר את "ג'נסיס" הפרוגית, אבל זה עדיין אלבום רוק-פופ קלאסי לא רע. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 6 למרץ 2006 שוחרר האלבום " On an Island" , אלבום האולפן השלישי של David Gilmour . זה היה אלבומו הראשון מזה 22 שנה מאז שוחרר האלבום "About Face", והחומר החדש הראשון שקבלנו מהגיטריסט המחונן מאז " The Division Bell " של ה"פינק פלויד", אשר שוחרר 12 שנים קודם לכן. לכבוד האירוע המיוחד הזה החליט David Gilmour לתזמן את יציאת האלבום עם יום הולדתו ה- 60!!! ולהעניק לעצמו וגם לנו את מנת יום ההולדת האולטימטיבית. האלבום הוקלט רובו ככולו בין השנים 2001 עד 2005 באולפנו הפרטי של גילמור בבית הסירה המפורסם "Astoria", והוא כולל שיתופי פעולה עם מגוון רחב של אומנים, כמו:Robert Wyatt, Jools Holland, Georgie Fame, David Crosby , Graham Nash , Rick Wright ועוד. לעמדת המפיק גייס גילמור את חברו Phil Manzanera, המוכר מחברותו בלהקת "Roxy Music" שגם מנגן בגיטרה בכמה קטעים, וגם את Chris Thomas שעבד עם כל השמות המוכרים באנגליה מ"הביטלס" ועד ה"סקס פיסטולס" והחשוב מכל עם "פינק פלויד" בין היתר באלבום " The Dark Side Of The Moon ". תהליך היצירה של האלבום תועד בחלקו בסרט דוקומנטרי קצר. גילמור שהלחין את כל עשרת הקטעים באלבום, בחר לצעוד בדרכים ידועות ומוכרות במקום להתנסות בשבילים חדשים ולא מסומנים. האזנה לאלבום הזה תגרום לכם בוודאי לפלאשבקים לא רצוניים מאלבומי ה"פינק פלויד", החל מ- " Meddle " ועד ל- " The Division Bell ", אבל היי, למי איכפת, רק תנו לנו עוד ועוד מהעונג הצרוף הזה. אנחנו מכורים לצליל הכל-כך מוכר של ה"סטראט", למשיכות המדוייקות, לסלייד החד כתער ולקול הקטיפה, גם אם הפך קצת צרוד ושחוק עם השנים. החל מקטע הפתיחה האינסטרומנטאלי " Castellorizon " שנכתב בהשראת ביקור באי היווני Kastellorizo ועד " Where We Start " ש"מסיים" את האלבום, גילמור לוקח אותנו למסע ענוג וקסום שמצליח לגעת בנו בדיוק במקומות הנכונים. כל פריטה על מיתר, כל נגיעה בסריג, נוקשת לנו על תאי המח הרדומים ומשחררת מהם זכרונות של רגעי אושר מוזיקליים שקיימים שם כבר עשרות שנים. ממש כמו ריחות הבישול וטעם האוכל של אמא, האזנה לאלבום הזה גורמת לנו לדז'ה וו שלוקח אותנו אחורה בזמן לימים אהובים וטובים. גילמור ברוב גאונותו הצליח לייצר כאן אלבום באווירת "רטרו" נוסטלגית, מבלי להישמע מיושן ולא מעודכן, אפילו לא לרגע אחד. הקטע " Castellorizon " כולל בתוכו איזכורים לקטעים המוזיקליים שנפגוש בהמשך האלבום והוא מהווה מעין אינטרו לאלבום כולו שמחבר אותנו גם לשיר הנושא ה"וואלסי" " On an Island ", בו מתארחים David Crosby ו- Graham Nash בקולות רקע. "Remember That Night...White steps in the moonlight" שר גילמור ומצית בנו את הרגש הנוסטלגי שילווה אותנו לאורכו של כל האלבום. השורה הזאת מתכתבת להפליא עם עטיפת האלבום שיחד עם ההרמוניות הקוליות של גילמור-קרוסבי-נאש, מצליחים לעטוף לנו את הלב. והסולואים... איזה סולואים שמשום מה ברגעים מסויימים העיפו אותנו לימי " Amimals " המדהימים, במיוחד הראשון שבהם. " The Blue " כשמו כן הוא, קטע שקט ומלנכולי שכולל שיתוף פעולה ווקאלי עם Rick Wright וסולו בלוזי שחודר לנשמה. גילמור מקשיח קצת את הצליל עם הריף המלוכלך משהו של " Take a Breath " אשר שוחרר גם כסינגל השני מתוך האלבום. השיר כולל גם סולו ארוך ומדהים וקטע אינסטרומנטאלי במרכזו. " Red Sky at Night " הוא קטע אינסטרומנטאלי קצר המובל על-ידי נגינת הסקסופון של David Gilmour בכבודו ובעצמו. " This Heaven " הוא אחד מהקטעים המעניינים באלבום. בלוז איטי המונע על ידי ריף גיטרה אקוסטי ודומיננטי, עם אורגן ההאמונד של אומן הג'אז Georgie Fame, אשר מרפד את השיר בנגינתו. " Then I Close My Eyes " הוא הקטע האינסטרומנטלי השלישי באלבום בו משתף גילמור פעולה עם Robert Wyatt, אשר תורם כאן נגינה על חצוצרה וכלי הקשה וכן קולות רקע. " Smile " הוא ללא ספק אחד הקטעים היפים באלבום שבניגוד לאווירה המלנכולית שהוא משדר תמיד מצליח להעלות "חיוך" על פנינו. כמה יפה השילוב בין קולו של גילמור לסלייד אשר מזכיר לנו את השילוב בין David Gilmour לכלב הבורדר קולי " Seamus " מהאלבום " Meddle ", ולא אנחנו חלילה לא עורכים הקבלה כלשהי בין סימוס לגילמור. " A Pocketful of Stones " משופע בליווי תזמורתי ומאלץ את גילמור להניח לרגע את הגיטרה בצד לטובת פסנתר ואורגן האמונד. קטע הסיום " Where We Start " כל-כך מרגש עם משפטי הגיטרה הקטנים של גילמור שמלווים את השירה שלו ומעשירים אותה. "איפה התחלנו"? גילמור שואל ואנחנו חוזרים שוב ל- " Castellorizon " עם אלבום פשוט קסום שניתן להאזין לו בריפיט.... מעניין לציין שמי שרכש את האלבום בגירסת הדלוקס קיבל בונוס DVD שנקרא: "David Gilmour Live And In Session" וכלל הקלטות של גילמור ולהקת הליווי שלו באולפנים שונים: כמו שציינו כבר לעיל, גילמור לא לוקח עם "On an Island" שום סיכון, הוא לא שולף שפנים מהכובע והוא לבטח לא לוקח אותנו לשום "אי מוזיקלי". אבל זה בדיוק הרעיון. אחרי שייצר כל-כך הרבה מאסטרפיסים במהלך 40 שנות מוזיקה, גילמור רשאי להמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר, מבלי שלנו תהיה הזכות להפנות אליו אפילו חץ אחד בודד של ביקורת. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא אומנם גדל על ג'אז והשורשים שלו נטועים עמוק בתוך הבלוז, אבל הוא בהחלט היה אחד המשפיעים על ה"גיטאר שרדינג" של המטאל. (Photo: Jim Summaria) קבלו כמה עובדות מעניינות על Alvin Lee: 1. הוא נולד בנוטינגהאם שבאנגליה ב- 19 לדצמבר 1944, בשם Graham Anthony Barnes. 2. בילדותו הוא גדל על אוסף התקליטים של הוריו בסגנון הבלוז והג'אז, אבל הפריצה של הרוקנרול בשנות החמישים היא זו שהשפיעה עליו יותר מכל. 3. הכלי הראשון עליו ניגן היה קלרינט, זה היה בגיל 12. לגיטרה הוא עבר רק בגיל 13. 4. בשנת 1960 הוא הקים יחד עם הבסיסט Leo Lyons את ההרכב " The Jaybirds", אשר בהמשך שינה את שמו ל- "Ivan Jay and the Jaycats". אלווין שימש שם כזמר וגיטריסט מוביל. 5. בשנת 1965 הצטרף אליהם המתופף Ric Lee ושנה לאחר מכן הקלידן Chick Churchill ובכך התגבש ההרכב. 6. באותה שנה שינה ההרכב את שמו ל- "Ten Years After", כהומאז' לאלביס פרסלי אחד מהאיידולים של אלווין לי, אשר שנת הפריצה שלו היתה 1956, בדיוק 10 שנים לפני שההרכב קיבל את שמו. 7. בשנת 1967 שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Ten Years After", אשר נחשב לאחר מאלבומי הבלוז רוק הראשונים ששוחררו בבריטניה. אלווין לי היה שותף לכתיבת כל החומר המקורי שהופיע באלבום. 8. בשנת. 1968 יצאה הלהקה לטור ראשון בארה"ב זו היתה אהבה ממבט ראשון, הקהל האמריקאי "התחשמל" מנגינתו הדומיננטית והוירטואוזית של אלווין לי, מה שיביא את הלהקה לבצע לא פחות מ- 28 טורים במהלך 7 שנים בארה"ב, יותר מכל להקה בריטית אחרת. 9. ביולי שנת 1969 הופיעה הלהקה בפסטיבל הג'אז בניו פורט ובנוסף בפסטיבל הפופ של סיאטל. 10. הפריצה הגדולה של הלהקה הגיעה כחודש לאחר מכן, במהלך ההופעה המיתולוגית של הלהקה בפסטיבל Woodstock האגדי שנערך באוגוסט 1969, במהלכו ניגנה הלהקה בין היתר את השיר "I'm Going Home" שהציג לעולם את יכולותיו המדהימות של אלווין לי על הגיטרה. 11. ביוני 1970 שחרר הלהקה את הסינגל הרביעי שלה "Love Like a Man" אשר נכתב על-ידי אלווין לי והפך מיד ללהיט באנגליה. זה היה הסינגל הראשון בעולם שכלל שתי מהירויות ניגון שונות. צד א' כלל את הלהיט שנוגן במהירות 45 RPM, ואילו הצד השני כלל גירסת הופעה של הלהיט אשר בשל אורכה נוגנה במהירות 33 RPM. 12. באותה שנה ניגנה הלהקה בפסטיבל "Isle of Wight" המפורסם, ובכך השלימה הופעות בפני למעלה ממיליון איש בארבעה פסטיבלים במהלך כשנה בלבד. 13. בשנת 1971 שחררה הלהקה את אלבומה השישי "A Space in Time" אשר כלל את הלהיט הכי גדול שלה " I'd Love to Change the World". 13. בשנת 1973 שחרר אלווין לי את פרויקט הסולו הראשון שלו - האלבום "On the Road to Freedom" בו שיתף פעולה עם הזמר והגיטריסט Mylon LeFevre וכן עם אומנים גדולים וטובים נוספים כמו: George Harrison , Steve Winwood , Jim Capaldi , Ron Wood, Mick Fleetwood ועוד. 14. בשנת 1974 שחררה "Ten Years After" את אלבומה האחרון "Positive Vibrations" ומיד לאחר מכן התפרקה. 15. לאחר פירוק הלהקה יצא אלווין לי לקריירת סולו במהלכה שחרר 12 אלבומי אולפן. 16. בשנת 1985 הופיע אלווין לי בארץ במסגרת " פסטיבל הכוכבים " שנערך באיצטדיון רמת גן. זו לא היתה הפעם היחידה שלו בארץ, הוא הופיע גם על במת "קולנוע דן" המיתולוגי שבתל אביב לצד מבחר אומני ישראל, וחלק מההופעה הזו אפילו הונצח בוידאו. 17. בשנת 1989 איחד אלווין לי את "Ten Years After" והלהקה שחרר את אלבום האולפן התשיעי שלה "About Time". 18. אלווין לי נחשב בשנות השישים והשבעים כאחד מהגיטריסטים המהירים. נגינתו המהירה והמדוייקת השפיעה רבות על טכניקת ה"גיטאר שרדינג" של שנות השמונים של המאה הקודמת. 19. במשאל שנערך בין קוראי "Total Magazine" בשנת 2001, נבחר אלווין לי כגיטריסט הטוב ביותר מבין 12 גיטריסטים בריטים גדולים. 20. אלווין לי הלך לעולמו ב- 6 למרץ 2013 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו בעקבות ניתוח. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

יש אומרים שהיא להקת One Hit Wonder !! אבל אם תאזינו למוסיקה שלה ובמיוחד לאלבום עליו נדבר היום, תיווכחו אחרת !! אחרת לגמרי !! להקת AAF התחילה את דרכה אי שם בערבות Riverside שבקליפורניה בשנת 1996, כשסצנת הגראנג' בדעיכה ולהקות הניו-מטאל מתחילות להראות ניצנים. ארבעת החברים: Dryden Mitchell (vocals), Terry Corso (guitars), Mike Cosgrove (drums) ו-Tye Zamora (bass) מחליטים להקים להקה. הם מקליטים EP בשם “$100 EP” המכיל חמישה שירים ומתחילים להופיע במועדונים ומחלקים את ה-EP לכל דורש. עוברות שנתיים אך כלום לא קורה והרביעייה העליזה מחליטה להקליט קלטת דמו בשם “Love Songs” והפעם לנסות לשווק אותה לחברות התקליטים השונות. אך שוב דבר לא קורה ואין מענה בשלוחה המבוקשת... הם לא אומרים נואש ובשנת 1999 הם משחררים את אלבום הבכורה שלהם באופן עצמאי, אלבום עם שם שאומר הרבה על הפרספקטיבה של הלהקה – “Greatest Hits”, לא יודעים מה איתכם אבל להקה שמעניקה את השם הזה לאלבום הבכורה שלה היא להקה שכדאי מאוד לבדוק מה היא "מייצרת". (Photo: Alien Ant Farm) האלבום עצמו אמנם זוכה להצלחה מסויימת ואפילו מקבל את תואר Best Independent Album בטקס LA Music Awards אך הוא לא זוכה לחשיפה גדולה. באלבום הזה הלהקה עשתה שימוש מבריק בתרגיל ידוע בעולם המוסיקה. אם אתה רוצה לבלוט או להישמע, תקליט קאבר לשיר מפורסם... והם לא הקליטו סתם קאבר. הם לקחו את השיר המפורסם ” Smooth Criminal ” של Michael Jackson והפכו אותו ללהיט Pאנק רוק היסטרי !!! אבל כאן לא קרה כלום !! רגע, לא אמרתם להיט היסטרי? חכו להמשך... כמו שאמרנו האלבום לא זכה להצלחה מטורפת וגם השיר הזה לא זכה לחשיפה, אבל חברות התקליטים החלו להביע עניין בהרכב ובשנת 2000 הם חותמים בחברת התקליטים NRG Recording Studios ומיד נכנסים לאולפן. חברת התקליטים מציעה ללהקה את המפיק Jay Baumgardner שעבד עם Papa Roach ו- Orgy. הארבעה אוהבים את הרעיון ומקליטים עימו שני שירים בלבד על מנת לבדוק את הכימיה, הם רואים כי טוב וממשיכים להקליט 12 שירים נוספים. ב-6 למרץ 2001 הם משחררים את האלבום "ANThology", השני שלהם אך הראשון בלייבל גדול. השיר “ Courage ” שפותח את האלבום נותן תצוגת תכלית ליכולות ולסגנון הלהקה. סגנון שמזכיר מאוד את להקות הנו-מטאל הצומחות באותה תקופה כמו Papa Roach, Incubus ועוד... השיר מדבר על מערכת יחסים שהגיע לנקודת שבירה ואיזה יופי של שבירות יש בשיר. הבתים נכנסים במקצב גרובי מחוספס ונשברים ומתפוצצים בפזמון. השיר הבא הוא אחד הלהיטים הגדולים שלהם ויצא כסינגל ראשון מתוך האלבום. “ Movies ” הוא שיר כייפי שבא לך לצרוח עד השמיים כשאתה שומע את הפזמון. זוכרים את הקליפ שלו ב-MTV2? אם לא אז תלחצו פה למטה ותיזכרו. איזה יופי של פאנקי בייס-ליין שמשולב עם סטאקטו של גיטרה וגרוב מעולה של תופים !!! גם השיר הזה מדבר על מערכת יחסים, הפעם מערכת יחסים של זוג "שחיים בסרט". אם עד עכשיו לא התאהבתם בסגנון, אז עכשיו בטוח שתתאהבו, תגבירו חזק ותקשיבו לגרוב. השיר השלישי באלבום “ Flesh & Bones ” לא נחזור על עצמנו אבל אנחנו התאהבנו בצלילים !! הפעם השיר מדבר על מערכות יחסים שיש לאנשים עם הדת, הוא תוהה על האמונות של בני האדם. נו אהבתם? כן? מעולה !! לא אהבתם? קיפצו מיד לרצועה מספר 12... בשיר הבא, “ Whisper ”, מיטשל הזמר של הלהקה מוציא את כל התיסכולים שלו על תעשיית המוסיקה. כל השנים הראשונות שבהם הם ניסו לפרוץ לעולם ולא הצליחו, איך התעשייה נראתה בעיניים שלו. חברות התקליטים מכתיבות ללהקות את מה שהן רוצות, איך ליצור, איך לכתוב ואיך לשיר. נקפוץ לשיר ה- 7 באלבום, “ Attitude ”. כאן אנחנו לוקחים תפנית קלה למשהו שונה, רך ומקסים. אנחנו התמכרנו לסגנון, לפריטה ולפזמון הכל כך יפה. בשיר הזה מתארח Lenny Castro מלהקת Toto על כלי ההקשה. מיותר לציין שגם כאן אנחנו עוסקים במערכת יחסים. חמשת השירים הללו הם הבולטים ביותר באלבום מבחינתנו, מלבד העובדה שהם פשוט מעולים (לדעתנו) הם מחזירים אותנו אחורה בזמן לטרוף של שנות ה-2000. יש בהם את ה- DNA של הלהקה עם הסגנון המיוחד. זוכרים שדיברנו על הקאבר של מייקל ג'קסון? הרצועה ה-12 באלבום היא הקאבר “ Smooth Criminal ”. הרעיון לקאבר הגיע מחימום שביצעה הלהקה לפני הופעות, הם היו נוהגים להתחמם עם חלקים מהשיר הזה וכל פעם הקהל היה משתולל, אז בסופו של דבר הם החליטו לבצע אותו במלואו ולהקליט אותו. לאחר יציאת הסינגל הראשון “ Movies ” האלבום עדיין לא תפס תאוצה ולמרות הקליפ והשיר שנוגן בתחנות הרדיו זה ללא ממש תפס. אך כשהקאבר יצא כסינגל שני זה כבר היה פיצוץ !! הקליפ שודר באופן קבוע ב- MTV ותחנות הרדיו השונות הפציצו. הוא כבש את המקום הראשון במצעד Modern Rock Tracks וזכה להצלחה מסחררת בארה"ב ובאירופה. בזכות הקאבר ושאר הסינגלים, האלבום זכה לחשיפה מטורפת ועד היום הוא האלבום המפורסם של הלהקה. הוא כבש את המקומות הראשונים במצעד הבילבורד בארה"ב ובהרבה מדינות באירופה, שם הוא שהה שבועות רבים ולא רק לביקור חפוז. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 06.03.1978 "אם 30 אלף איש ילכו לארוע גדול יחדיו, אל תחפשו אותי שם, אני פשוט חושד בקבוצות גדולות של אנשים שהולכים לכל מקום ביחד"  אם יצא לכם כבר או יצא בעתיד לצאת למקומות המוניים (מי אמר הפגנות) אל תחפשו לידכם את טום וויטס, הוא סולד מארועים המוניים, הטרובדור האמריקאי השיכור, איש הברים בעל הקול המחוספס הוציא את אלבום הבכורה שלו "Closing Time" ב- 06.03.1973. האיש שנולד בוגר כמעט מהרגע הראשון, סיפר בעבר "רציתי לדלג על גיל ההתבגרות ולהגיע ישר לגיל 40" וויטס הוא המוזיקאי הקשוב שמחפש תמיד את הסיפורים הקטנים של האנשים בשולי החברה, חפשו אותו בין הסיפורים שקורים ברחוב בשקט, שם הוא יהיה. תומס אלן וויטס נולד בדצמבר 1949 בפומונה, קליפורניה, הוא היה אח אמצעי, אביו ג'סי פרנק היה ממוצא סקוטי/אירי והיה מורה, אימו אלמה היתה ממוצא נורבגי וניהלה את משק הבית. וייטס סיפר על אביו "הוא היה איש קשוח, תמיד היה אאוטסיידר" בנוסף אביו היה אלכוהוליסט והיה נוהג לקחת את טום הצעיר איתו לסיבוב ברים, טום היה יושב לצד אביו ומאזין לסיפוריו, מה שישפיע עליו בהמשך כסטורי טלר מרתק, ואאוטסיידר שמחפש את אנשי השוליים בעצמו. כשהיה בן 9 נטש אביו את הבית, וטום הצעיר הרגיש את האחריות לפרנסה על כתפיו, הוא החל לעבודות במגוון עבודות משוטף כלים, ועד מכין פיצות, מוכר באוטו גלידה, ושומר יערות, הוא ואימו עברו לוויטיר קליפורניה, ואחר כך לצ'ולה ויסטה בסן דייגו. טום לימד את עצמו לנגן בפסנתר שהיה בבית שכנו, וכשהיה בתיכון ניגן בלהקת הסול/אר אנד בי "The Systems", שם גם פיתח אהבה לאומני סול כמו ריי צ'ארלס, ג'יימס בראון, ויילסון פיקט, ולרוי אורביסון, ובוב דילן שהפך להיות הדוגמא למופת בשבילו כיצד לכתוב שירים. בשנת 1969 החל וויטס לעבוד כשוער בכניסה של מועדון ההריטג' שערך הופעות קבועות של מוזיקאים עממיים, לאט לאט הוא התקדם דרך הסיפורים המרתקים, וההופעות הקטנות שנתן, מעמדת השומר לבמה הקטנה בתוך המועדון. את הפרסום שנתן לו את קפיצת הדרך המשמעותית עשה וויטס במועדון הטרובדור בלוס אנג'לס, מועדון שהיה נותן צ'אנס מידי ערב ביום שני להופעות של אומנים חדשים. לבמה הזאת של ערבי שני היתה ביקוש רב, ואומנים רבים הופיעו שם בתחילת דרכם, "האיגלס", אלטון ג'ון, "הבירדז", בוב דילן , ג'וני מיטשל, ו ניל יאנג היו רק חלק מהמוזיקאים שקיבלו את הצ'אנס שלהם שם. "הייתי מגיע לטרובדור בבוקר, ומחכה כל היום בתור בתקווה שאספיק להגיע לראש התור, וכשהגיע התור שלך, היו לך 15 דקות לתת את השואו הכי טוב שלך, זה היה כמו שוק עבדים, אנשים מכרו את נשמתם כדי לנגן לערב אחד על הבמה" סיפר וויטס. באחד מהפעמים שהופיע בטרובדור הבחין בו הרבי כהן, המנהל של פרנק זאפה , לינדה רונסטאט, וטים באקלי, ולקח אותו תחת חסותו, בעיקר ככותב שירים, כוכבו של וויטס המשיך לזרוח, עד אשר המנהל המבטיח של Asylum רקורדס - דייויד גפן סימן וגם החתים את וויטס על חוזה לאחר דין ודברים בינו לבין הרבי כהן, בזאת חתם וויטס באחת מחברות התקליטים המבטיחות של תחילת הסבנטיז בה היו חתומים גם ג'וני מיטשל, ג'קסון בראון, וג'וני מיטשל. וויטס נכנס להקלטות אלבום הבכורה שלו "Closing Time" כאשר ג'רי יסטר אקס להקת ה- "Lovin' Spoonful" נבחר להפיק לו את האלבום. אלבום הבכורה של וויטס הוא אלבום של זמר יוצר עם ליווי מינימלי של פסנתר, תופים, בס וחצוצרה, וויטס מציע דיוקן סימפטי במקצת של אנשים מלנכוליים המחפשים אהבה בכל המקומות הלא נכונים, ומאפשר לבדידות ולייאוש שלהם להניע את מעשיהם, ואת קשריהם הרגשיים (" Midnight Lullaby "). זהו אלבום שמהווה גשר בין הרצונות של וויטס ליצירת אלבום ג'אזי למהדרין, לבין הרצונות של מפיקו ג'רי יסטר למשוך אותו למחוזות הפולק-רוק. רוב שירי האלבום מגיעים מההשפעות שקיבל וויטס מכותבי השירים צ'רלס בוקובסקי, וג'ק קרואק, ואי אפשר להתעלם מההשראה הגדולה של השיר " Ice Cream Man " משירו של ריי צ'ארלס "Hit the Road Jack". בשירים " Martha " ו- " I Hope That I Don't Fall in Love With You " וויטס שר על אהבות בלתי ממומשות, ועל זקן שנזכר באהבתו הבלתי מושגת, ומתקשר אליה לאחר 40 שנה. ושיר הפתיחה " Ol' 55 " שהפך לקאבר של "האיגלז" בהמשך נכתב על מכונית ששירתה את וויטס בנאמנות, ושעליה הוא הוציא בשלב מוקדם של חייו את מיטב כספו. טום וויטס כתב אלבום של איש שמסתכל על החיים במבט מפוכח, בוגר, ולמוד נסיון, כאשר הוא בן 23 בסך הכל בזמן יציאתו. עיצוב העטיפה לאלבום נעשה ע"י קל שנקל, שנקל קיבל השראה לעטיפת האלבום מהתפיסה של וויטס על איך האלבום צריך להשמע, בעטיפה נשען וויטס על פסנתר שמקושט בבקבוק של בירה, סיגריות, מאפרה, ונר קטן, ומעל לראשו של וויטס מתנוססת מנורה כחולה בעיצוב שהיה נהוג מעל לשולחנות הביליארד. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הבסיסט Joey DeMaio חוגג היום יומהולדת וזו הזדמנות טובה לספר לכם עליו כמה עובדות מעניינות: (Photo: Ultimate-guitar.com) 1. הוא נולד ב- 6 למרץ 1954 בעיר Auburn שבניו יורק. 2. הוא חבר ילדות של הזמר Eric Adams איתו יקים את להקת "Manowar". 3. הוא החל את דרכו המוזיקלית כנגן בס במספר להקות בית ספר. 4. הוא יצא לסיבוב הופעות כחלק מהמחזמר "Godspell" שעלה לראשונה בברודווי בשנת 1971, שם הוא קיבל שיעורי נגינה מהמנצח. 5. זה לא המיוזיקל היחיד בוא ג'ואי יהיה מעורב. הוא גם זכה לשבחים כמנהל מוזיקלי ונגן בס עבור הפקות סיבובי ההופעות של "Jesus Christ Superstar", "Hair", "Charlie Brown". 6. הוא עבד כאיש פירוטכניקה במסגרת סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " Heaven And Hell " של "Black Sabbath". 7. במהלך סיבוב ההופעות פגש ג'ואי את הגיטריסט Ross the Boss שהיה חלק מלהקת הפאנק-רוק "The Dictators", אשר חיממה את "Black Sabbath". 8. הם מיד התיידדו והחליטו להקים להקה, בהתאם להצעתו של Ronnie James Dio במהלך סיבוב ההופעות. 9. בסוף הטור עם "Black Sabbath, בשנת 1980, השניים הקימו את "Manowar". הם צירפו אליהם את המתופף Donnie Hamzik והזמר Eric Adams , חבר כיתתו לשעבר וחבר של DeMaio. 10. בשנת 1981 קיבלה הלהקה חוזה הקלטות ובשנת 1982 הוציאה לאור את אלבום הבכורה שלה "Battle Hymns". 11. החל מאלבום הבכורה "Battle Hymns" הפך DeMaio למנהיג ולכותב העיקרי של הלהקה, איתה הוציא לאור עד שנת 2014 11 אלבומי אולפן. 12. כמו-כן החל מאלבום הבכורה החל ג'ואי להיות מעורב בהפקת חלק נכבד של אלבומיה של "Manowar". 13. הוא פיתח סגנון נגינה וסאונד מאוד ייחודיים, וירטואוזים ודיסטינקטיביים על גיטרת הבס, כשהוא הופך את הכלי לכלי מוביל לכל דבר ועניין. 14. בנוסף לנגינת הבס הייחודית DeMaio גם שר, מנגן בקלידים והחל משנת 2018 מנגן גם בגיטרה באלבומי הלהקה. 15. בשנת 2003 הוא הקים חברת תקליטים בשם "Magic Circle Music" שהפכה גם לחברת התקליטים של הלהקה. החברה התרחבה במהרה ל- "Magic Circle Entertainment Group" שג'ואי מנהל עם הצוות הבינלאומי שלו של אנשי מקצוע עסקיים מוכשרים. 16. בשנת 2007 אירחה "Magic Circle Entertainment Group" את פסטיבל המוזיקה הראשון שלה, "Magic Circle Festival" שמאז הפך לשם דבר עבור חובבי מטאל אמיתיים בכל רחבי העולם. 17. בשנת 2006 הוא הפך למנהלה של להקת המטאל האיטלקית "Rhapsody of Fire". 18. הוא גם משמש כמפיק אלבומיה של להקת המטאל הסימפוני האמריקאית "HolyHell". 19. בשנת 2012, DeMaio כתב את השיר הראשון שלו לסרט הפעולה "El Gringo". 20. ב-2015 הוא שיתף פעולה עם מפתח המשחקים "Hi-Rez Studios", ארה"ב, וסיפק מוזיקה למשחק המקוון שלהם "SMITE". 21. ג'ואי הוא בעל תואר Ph.D. באמנויות מוזיקליות. 22. הוא מופיע כמנצח אורח מיוחד של התזמורת הסימפונית לנוער של קלן בגרמניה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

אם יש גיטריסט אחד ששמו מתקשר לנו עם המילה "רגש" זה חייב להיות David Gilmour. (Photo: Jorgen Angel) יש לנו כל כך הרבה דברים לספר לכם עליו שהתאמצנו ממש לקצר ועדיין לא כל כך הצלחנו: 1. הוא נולד ב- 6 במרס 1946 בשם David Jon Gilmour בקיימברידג' שבאנגליה. 2. אביו היה מרצה לזואולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' ואימו הייתה מורה שהפכה לעורכת ב "BBC". שניהם עודדו אותו ללמוד מוזיקה. 3. בשנת 1954 הוא קנה את הסינגל הראשון שלו: “Rock Around the Clock” של Bill Haley. 4. כשהיה בן 11 החל ללמוד בבית ספר בקיימברידג', שם פגש לראשונה את Syd Barrett ואת Roger Waters שלמדו בבית ספר אחר באותו מתחם. 5. בגיל 14 הוא שאל את הגיטרה הראשונה שלו משכן של הוריו. הוא מעולם לא החזיר אותה לאותו שכן. בראיון משנת 2008 הוא ציין שהוא עדיין מחזיק באותה גיטרה. 6. הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה בעזרת ספרים ותקליטים של Pete Seeger. 7. בשנת 1962 הוא החל ללמוד בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג', שם העמיק את חברותו עם Syd Barrett . הם נהגו לנגן יחד בהפסקות. 8. בשנת 1963 הקים גילמור את להקתו הראשונה: "Joker's Wild". הם הוציאו מיני אלבום וסינגל בודד. (Photo: neptunepinkfloyd.co.uk) 9. באוגוסט 1965 בארט וגילמור העבירו את זמנם כנגני רחוב בספרד ובצרפת. הם נהגו לנגן שירים של "הביטלס". 10. המזל לא שיחק להם. לא היה להם מספיק כסף אפילו לקנות אוכל. במקרה אחד הם אפילו נעצרו ובמקרה אחר גילמור התאשפז בבית חולים בשל תת תזונה. 11. בשלב מאוחר יותר גילמור ובארט טיילו בצרפת ולנו באוהלים מחוץ לפריז. באותו זמן גילמור עבד בכל מיני עבודות מזדמנות. בין היתר שימש כנהג ועוזר של מעצב אופנה ואפילו דיגמן בעצמו. 12. בשנת 1967 חידש גילמור את פעילותו עם חברים מלהקת "Joker's Wild". גם הם ניסו את מזלם בצרפת כשפעלו תחת השם Flowers"" ובהמשך "Bullitt". 13. בעקבות גנבת הציוד של הלהקה חזר גילמור ללונדון. באותו זמן הוא נכח בהקלטת הסינגל " See Emily Play " של "פינק פלויד" והיה בשוק מהעובדה שחברו Syd Barrett לא ממש זיהה אותו. 14. באותה שנה שימש גילמור כנגן אולפן בפסקול הסרט "Two Weeks in September" של בריג'יט ברדו. הוא גם שר בשניים מהשירים המופיעים בו. 15. לקראת סוף שנת 1967, כשמצבו הנפשי של Syd Barrett החל להתערער, פנה Nick Mason לגילמור והציע לו להצטרף ל"פינק פלויד". (Photo: Michael Ochs Archives) 16. גילמור הצטרף בתחילה כנגן גיטרה נוסף ובהמשך כמחליף זמני לסיד בארט. ההופעה הראשונה של גילמור עם "פינק פלויד", יחד עם Syd Barrett , נערכה ב- 12 בינואר 1968. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן . 17. מאוחר יותר, בעקבות החרפת מצבו הנפשי של בארט, הפך גילמור בשנת 1968 לחבר קבוע בלהקה במקומו. ההופעה הראשונה של גילמור עם "פינק פלויד" ללא Syd Barrett נערכה ב- 26 בינואר 1968. 18. למרות זאת, הדבר לא פגם במערכת היחסים של גילמור ובארט וגילמור אפילו הפיק והשתתף בשני אלבומיו הראשונים של בארט משנת 1970: The" "Madcap Laughs ו "Barrett". 19. גילמור הפך לאחד מכותבי השירים המובילים של "פינק פלויד", בעיקר במחצית הראשונה של שנות השבעים, וזאת בנוסף לנגינתו ולתפקידי השירה שביצע. הוא גם סייע בהגדרת הסאונד של הלהקה, בין היתר באלבומים כמו: " Atom Heart Mother " , " Meddle " , " The Dark Side Of The Moon ", " Wish You Were Here ", " The Wall ", " Animals ועוד. 20. האלבום " Wish You Were Here " הוא האלבום האהוב עליו של "פינק פלויד", והשיר " Shine on You Crazy Diamond " הוא החביב עליו ביותר מתוכו. 21. במהלך הקלטת השיר באולפני "אבי רואד" הגיע סיד בארט לבקר את הלהקה. ווטרס וגילמור לא זיהו אותו כי הוא השמין מאוד, איבד את מרבית שערו וגילח את הגבות. דיוויד פשוט בכה כשראה את חברו במצב הזה. 22. במהלך הקלטות האלבום " Animals " ובעקבות השתלטנות של ווטרס, נדחקו גילמור ו- Rick Wright הצידה, דבר אשר גרם להם לתסכול גדול. 23. בעקבות תסכולו הגובר והידיעה שהוא לא ממצה את היכולות המוזיקליות בתוך הלהקה הוציא גילמור בשנת 1978 את אלבום הסולו הראשון שלו, הנושא את שמו. 24. במהלך ההקלטות של אלבום הסולו הוקלט שיר נוסף שלא נכנס לאלבום: " Comfortably Numb ". השיר מצא דרכו לאלבום הבא של פינק פלויד: " The Wall " . 25. את אלבום הסולו השני שלו, " About Face " הוציא גילמור בשנת 1984, יום לפני יום הולדתו. הוא הודה שזו הייתה דרכו להתרחק מרוג'ר ווטרס ומ"פינק פלויד". 26. בשנת 1985 עזב ווטרס את "פינק פלויד" לאחר סכסוכים מתמשכים עם חברי הלהקה, בעיקר עם גילמור. החל מרגע זה הפך גילמור למנהיג הלהקה. 27. מאז כניסתו ללהקה ועד האלבום " The Final Cut " משנת 1983, השתתף גילמור ב- 11 אלבומי אולפן של "פינק פלויד". 28. לאחר עזיבתו של ווטרס ישחרר גילמור שלושה אלבומי אולפן יחד עם "פינק פלויד": " A Momentary Lapse of Reason " משנת 1987, " The Division Bell " משנת 1994 ו- "The Endless River" משנת 2014. 29. רשימת שיתופי הפעולה של גילמור כמפיק וכאומן אורח היא בלתי נתפסת. להלן פירוט חלקי בלבד. 30. גילמור ניגן בשיר "Give Birth to a Smile" מהאלבום "Music from the "Body של Ron Geesin ו Roger Waters משנת 1970. 31. דייוויד ניגן בשיר "The Game" באלבום "HQ" של Roy Harper משנת 1975. בהמשך השתתף גילמור באלבומים נוספים של הארפר, הן ככותב והן כנגן. 32. גילמור הפיק שני קטעים מאלבום הבכורה של Kate Bush משנת 1978: "The Kick Inside". בהמשך השתתף גילמור באלבומים נוספים של בוש. 33. כאן המקום לציין שגילמור גילה למעשה את קייט בוש. חברו מימי קיימברידג', ריקי הופר, העביר לו הקלטה של בוש. הוא אהב את מה ששמע, הציע לה להקליט את הדמו הראשון שלה ואף מימן אותו. 34. הוא ניגן בגיטרה בשני קטעים מהאלבום "Back to the Egg" של להקת "Wings". 35. גילמור גם ניגן באלבום "Headline News" של "Atomic Rooster" משנת 1983. 36. הוא גם ניגן בלהיט "No More Lonely Nights" של Paul McCartney מתוך האלבום "Give My Regards to Broad Street". הוא שיתף פעולה עם מקרטני גם באלבומים "Flowers in the Dirt" ו "Run Devil Run". 37. הוא אחראי לסולו הגיטרה החשמלית בשיר הנושא מהאלבום "Brother Where You Bound" של להקת "Supertramp". 38. דייוויד גם שימש כגיטריסט באלבום "Boys and Girls" של Bryan Ferry משנת 1985. באותה שנה גם ניגן באלבום "So Red the Rose" של הרכב הספין אוף של חברי "דוראן דוראן" - "Arcadia". 39. הוא שר את השיר "Lie for a Lie" מהאלבום "Profiles" של Nick Mason . 40. גילמור השתתף באלבומו הרביעי של Pete Townshend בשם "White City: A Novel" וניגן בגיטרה באלבום ההופעה שלו: "Deep End Live". 41. גילמור גם ניגן בשיר "Understanding Women" מהאלבום "The One" של Elton John . 42. דייוויד ניגן סולו במספר שירים מהאלבום "Ringo Rama" של Ringo Starr . 43. גילמור הוא טייס מנוסה וגם אספן של חלקי מטוסים. 44. הוא הקים את מוזיאון התעופה "Intrepid Aviation Museum", אך מכר אותו בשל ההתעסקות הרבה שגבה ממנו הניהול שהפך לעסק יותר מאשר לתחביב, כך לדבריו. 45. הוא הצליח להדביק גם את מייסון ורייט בחיידק התעופה ואפילו הכריח אותם לקחת שיעורי טיסה. 46. את השיר " Learning To Fly " מהאלבום " A Momentary Lapse of Reason " שיצא בשנת 1987, כתב גילמור בעקבות אהבתו לתעופה. 47. גילמור דובר ארבע שפות: אנגלית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית. 48. גילמור העיד שעד היום יש לו פחד במה, במיוחד בהופעות קטנות ואינטימיות יותר. 49. גילמור מנגן בכלים רבים. בנוסף לגיטרה הוא מנגן גם בבס, קלידים, בנג'ו, מנדולינה, מפוחית, פדאל סטיל, סקסופון ואפילו תופים. 50. הוא למד לנגן בסקסופון רק בשנות החמישים לחייו. הוא לקח שיעורי נגינה יחד עם בנו. 51. גילמור מנגן על בס בארבעה שירים של "פינק פלויד": " Fat Old Sun ", " Pigs (Three Different Ones) ", " Sheep " ו- " Hey You ". 52. הוא אספן גיטרות כפייתי. בבעלותו היו יותר מ- 100 גיטרות שונות. ביוני 2019 הוציא גילמור את אוסף הגיטרות הפרטי שלו למכירה בבית המכירות הפומביות "כריסטי", בסכום פנטסטי של למעלה מ- 21 מיליון דולרים ושבר מספר שיאי גינס. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן . 53. בשנת 1996 נכנס גילמור להיכל התהילה של הרוקנרול יחד עם "פינק פלויד". 54. בנובמבר 2003 הוא קיבל את תואר האבירות הבריטי. 55. בשנת 2005 הוא הוכתר כמפקד במסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית. 56. באותה שנה הוא התאחד עם ווטרס ויתר חבריו ל"פינק פלויד" למופע איחוד חד פעמי במסגרת מופע ההתרמה של בוב גלדוף: "Live8". 57. גילמור הוא פילנתרופ ידוע. הוא תרם מיליוני דולרים לעמותות סיוע שונות, קרנות לחקר הסרטן, ארגונים למען חיות וארגוני איכות סביבה שונים. 58. ביום הולדתו ה- 60, בשנת 2006, הוציא גילמור את אלבום הסולו השלישי שלו, שנקרא " On An Island ". באלבום משתתפים בין היתר Rick Wright , Graham Nash ו- David Crosby . 59. בשנת 2015 הוציא גילמור את אלבום הסולו הרביעי שלו: "Rattle That "Lock". קרוסבי ונאש השתתפו גם באלבום זה ובנוסף להם התארחו באלבום בנו של גילמור גבריאל, הגיטריסט פיל מנזנרה, רוברט ווייט והבסיסט הישראלי ירון סתווי. 60. בחודש יולי 2020 הוציא גילמור שיר ראשון מזה 5 שנים. גילמור כתב את השיר כדי ללוות את ספר האודיו "A Theatre For Dreamers", אותו הוציאה לאור אשתו, Polly Samson. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן . 61. ב- 7 לאפריל 2022 הוציא שיר חדש בשם " Hey Hey Rise Up " תחת המותג "Pink Floyd", הכולל שיתוף פעולה בין Nick Mason והמוזיקאי האוקראיני Andriy Khlyvnyuk מלהקת "Boombox" בספטמבר 2024 הוא הוציא לאור את אלבום הסולו החמישי שלו "Luck and Strange" בו אשתו וילדיו תרמו מילים, שירה ונגינה בנבל. 63. גילמור נישא פעמיים ויש לו שמונה ילדים. הוא אתאיסט ואינו מאמין בחיים אחרי המוות. 64. הוא מדורג במקום ה- 14 ברשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!! עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

המלצת המערכת... והפעם "Worst Case Scenario", אלבום הבכורה של להקת "dEUS" הבלגית שיצא ב-6 למרץ 1994. להקת "dEUS" הוקמה באנטוורפן שבבלגיה בשנת 1991, על-ידי הזמר והגיטריסט Tom Barman והקלידן והכנר Klaas Janzoons. בתחילת הדרך הלהקה ניגנה גרסאות כיסוי בעיקר לשירים של "Velvet Underground" ו- "Pixies", אך עם הזמן החלה לכתוב שירים מקוריים באנגלית שכללו שילוב של מספר סגנונות מוזיקליים כגון רוק, אלטרנטיב, ג'אז ואוונגרד. אלבום הבכורה הזה אדיר ומומלץ ביותר. הוא משלב את הפשטות של הגראנג' שמשל בכיפה באותה תקופה, יחד עם המורכבות והוירטואוזיות של רוק אקספרימנטלי והתוצאה פשוט מדהימה. בליל של רעשים, דיסטורשנים ואפקטים, מעורבבים, עם פסנתר, כינור וכלי הקשה, מוזיקה משתנה ודינמית שמצד אחד יודעת להרגיע וללטף ומצד שני להצליף בך כמו שוט. אחת הדוגמאות הבולטות לסגנון הייחודי של האלבום ניתן למצוא בשיר " Suds & Soda ". קטע אוונגרדי המובל על-ידי נגינת הכינור המונוטונית של Klaas Janzoons, אשר שוחרר גם כסינגל מצליח. קטעים מומלצים נוספים הם " Jigsaw You ", " Let's Get Lost ", " Via ", " W.C.S (First Draft) " ועוד, שנכנסו לפנתיאון של הרוק האלטרנטיבי המחתרתי של שנות התשעים. אגב, השיר " W.C.S " כולל ביט מהקטע "Little Umbrellas" מהאלבום "Hot Rats" של Frank Zappa . מיד לאחר הוצאת האלבום קיבלנו אותם כאן להופעה מדהימה, היינו שם ופשוט עפנו. מספר שנים לאחר מכן הם חזרו לבקר כאן בהופעות נוספות. אז תלחצו על Spotify או על Apple Music ותקשיבו לאלבום המופלא הזה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

בתחילת שנות ה-90 סדרת ההופעות MTV Unplugged הייתה בשיא פריחתה ולהקות שהיו על המסלול לכיוון הכוכבות וההצלחה הגדולה היו חלק מאותה סדרת הופעות. זו אפילו הייתה מין הסמכה שהעניקה ההופעה לכשרון וליכולת של הלהקות באותה תקופה. אחרי שנות התשעים סדרת ההופעות כבר איבדה את אבק הכוכבים שלה והפכה להיות מעין "קאמבק" של להקות שאיבדו את המקום בצמרת. חברי להקת "Korn" החליטו שהם רוצים לעשות אנפלאגד בשנת 2007, הרבה אחרי ההצלחה הגדולה שלהם ובתקופה שהם לא ממש היו בצמרת. מה שיפה אצל קורן זה שבגלל קהל המעריצים הגדול והאדוק שלהם, הם אף פעם לא איבדו את כוחם, הם תמיד היו שם, לעיתים האזנו להם יותר ולעיתים האזנו להם פחות, אבל הם תמיד היו חלק מהפלייליסט. אך לקהל המיינסטרים או "האחר" זה היה מאוד מפתיע שלהקה כמו קורן תחליט לבצע הופעת אנפלאגד באמצע שום מקום. עוד נקודה מעניינת היא... אם אתם זוכרים דיברנו לא מזמן על האלבום החדש של Breaking Benjamin בשם " Aurora " המורכב משירים אקוסטיים בלבד, ללהקה שהסאונד לה מורכב בעיקר מקירות כבדים של גיטרות ודיסטורשנים. המקרה כאן מאוד דומה, לקורן יש שני גיטריסטים כבדים שמשתמשים בריפים עוצמתיים בעלי מסה שלא נמצאת בטבלת הסימון הכימית, עם בסיסט שמרביץ על מיתרי הבס כאילו היו טרמפולינות ב-iJUMP. אז איך הם הפכו את השירים שלהם לאוקסטיים? האם הם השתמשו בטכניקה שהשתמשו בנג'מין? האם זה הצליח? ההופעה שהתקיימה ב-9 לדצמבר 2006 באולפני MTV שבטיים סקוור בניו יורק סיטי, הורכבה משלושה חברי להקה בלבד. Jonathan Davis הזמר, הבסיסט Reginald Arvizu "פילדי" והגיטריסט James Shaffer "מאנקי". שנתיים לפני ההופעה עזב הגיטריסט Brian Welch "הד" את הלהקה כדי להתמקד בהתחזקות הנוצרית שלו והמתופף David Silveria עזב את הלהקה באותה שנה על מנת להתמקד בעיסוקים אחרים. אז שלושת החברים החליטו לבצע הופעת אנפלאגד וכדי לפצות על החוסר בגיטרות חשמליות ודיסטורשנים הצטרפו לסט שלל כלים רבים ומשונים. לא צחוק...יש שם אפילו כלי שמורכב מבקבוק זכוכית מסתובב, כן תצחקו עלינו, אין לנו מושג איך קוראים לו. את חלק מהכלים אנחנו אפילו לא יודעים לבטא אז נרשום את שמם באנגלית ואתם תחפשו את התמונות שלהם במרשתת... אז מה היה לנו שם לפי דבריו של Richard Gibbs: “four celli, two basses, two cimbassos, two bass/contrabass trombonists, a saw player, a glass harmonica player, choir bells, and a six person taiko ensemble” (Photo: MTV Unplugged) מלבד שלושת חברי קורן כל שאר הנגנים לבשו מסיכות ולא ניתן היה לזהות את פניהם... שלל הכלים והנגנים היו אמורים לפצות על המחסור של הגיטרות, הבס והתופים אך לפחות לטעמנו זה לא קרה! הסאונד נשמע אנמי ולא הצליח להתרומם למרות גוון קולו הדרמטי של דיוויס, לעיתים נשמע כמו סלט שלם של כלים לא מחוברים או מסונכרנים ולעיתים נשמע ריקני וחסר מהות. אבל...יש גם רגעים יפים באלבום הזה... הוא נפתח בשיר החזק ואחד המפורסמים ביותר של קורן, " Blind " שהוא דוגמא לכל הדברים הלא טובים באלבום, הוא נפתח נורא, ממשיך נורא ומסתיים נורא, מה הקטע של הסולו הספרדי בחלק האחרון של השיר? היה קשה לנו להבין. המזל הגדול הוא שהשיר השני פשוט מהמם, עוד להיט ענק בשם " Freak On A Leash " כשלביצוע מצטרפת Amy Lee ("Evanescence") והיא תוספת מדהימה לשיר, שיתוף הפעולה של השניים מעניק לשיר פרספקטיבה אחרת, נעימה, רכה ומלטפת, תענוג גדול. השיר השלישי באלבום, " Falling Away From Me " הוא המשך נחמד אך לא יותר מהשיר הראשון, יש בו חלקים יפים בעיקר בפזמון אך הבתים נשמעים מעט אנמיים, ויש שם כמה קטעים שפילדי מרביץ על הבס כאילו הוא מנגן על הבס החשמלי שלו והאקוסטי צועק הצילו. משם אנחנו מגיעים לקאבר לשיר " Creep " של "רדיוהד" ופה אנחנו קצת חלוקים בדעתנו, הוא לעיתים מסקרן ומפתיע ולעיתים מעט משעמם. שיא נוסף באלבום הוא המאשאפ של "The Cure" בו משתתף Robert Smith. הוא ודייוויס עושים מיקס בין Make Me " Bad " ו-" In Between Days " וזה שילוב מדהים. שני זמרים עם סגנון ווקאלי מאוד ייחודי משלבים את הצלילים הכל כך מוכרים של הכיור עם קורן, פשוט מדהים. (Photo: MTV Unplugged) את האלבום חותם השיר " Love Song " שיש בו כל כך הרבה מטען, כמו הרבה שירים של קורן, רק כאן הוא נשמע יוצא דופן ובולט באווירה הטעונה שלו, אולי בגלל ההעדרות של הגיטרות והתופים. האלבום מורכב מ-11 שירים, שלושה שירים נוספים שבוצעו בהופעה לא נכנסו לאלבום. אז בניגוד למה שבנג'מין עשו, כאן קורן לא הצליחו לדעתנו להביא את עצמם לידי ביטוי בצורה מלאה ולמרות כל הכלים הרבים והמגוונים, מרגישים בהרבה שירים את החוסר או את הבלבול. דייוויס ללא ספק מחזיק כאן את ההופעה עם הקול המדהים שלו, שחודר ומרגש בכל צורה ודרך אפשרית. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר