כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 06.03.1978 "אם 30 אלף איש ילכו לארוע גדול יחדיו, אל תחפשו אותי שם, אני פשוט חושד בקבוצות גדולות של אנשים שהולכים לכל מקום ביחד"  אם יצא לכם כבר או יצא בעתיד לצאת למקומות המוניים (מי אמר הפגנות) אל תחפשו לידכם את טום וויטס, הוא סולד מארועים המוניים, הטרובדור האמריקאי השיכור, איש הברים בעל הקול המחוספס הוציא את אלבום הבכורה שלו "Closing Time" ב- 06.03.1973. האיש שנולד בוגר כמעט מהרגע הראשון, סיפר בעבר "רציתי לדלג על גיל ההתבגרות ולהגיע ישר לגיל 40" וויטס הוא המוזיקאי הקשוב שמחפש תמיד את הסיפורים הקטנים של האנשים בשולי החברה, חפשו אותו בין הסיפורים שקורים ברחוב בשקט, שם הוא יהיה. תומס אלן וויטס נולד בדצמבר 1949 בפומונה, קליפורניה, הוא היה אח אמצעי, אביו ג'סי פרנק היה ממוצא סקוטי/אירי והיה מורה, אימו אלמה היתה ממוצא נורבגי וניהלה את משק הבית. וייטס סיפר על אביו "הוא היה איש קשוח, תמיד היה אאוטסיידר" בנוסף אביו היה אלכוהוליסט והיה נוהג לקחת את טום הצעיר איתו לסיבוב ברים, טום היה יושב לצד אביו ומאזין לסיפוריו, מה שישפיע עליו בהמשך כסטורי טלר מרתק, ואאוטסיידר שמחפש את אנשי השוליים בעצמו. כשהיה בן 9 נטש אביו את הבית, וטום הצעיר הרגיש את האחריות לפרנסה על כתפיו, הוא החל לעבודות במגוון עבודות משוטף כלים, ועד מכין פיצות, מוכר באוטו גלידה, ושומר יערות, הוא ואימו עברו לוויטיר קליפורניה, ואחר כך לצ'ולה ויסטה בסן דייגו. טום לימד את עצמו לנגן בפסנתר שהיה בבית שכנו, וכשהיה בתיכון ניגן בלהקת הסול/אר אנד בי "The Systems", שם גם פיתח אהבה לאומני סול כמו ריי צ'ארלס, ג'יימס בראון, ויילסון פיקט, ולרוי אורביסון, ובוב דילן שהפך להיות הדוגמא למופת בשבילו כיצד לכתוב שירים. בשנת 1969 החל וויטס לעבוד כשוער בכניסה של מועדון ההריטג' שערך הופעות קבועות של מוזיקאים עממיים, לאט לאט הוא התקדם דרך הסיפורים המרתקים, וההופעות הקטנות שנתן, מעמדת השומר לבמה הקטנה בתוך המועדון. את הפרסום שנתן לו את קפיצת הדרך המשמעותית עשה וויטס במועדון הטרובדור בלוס אנג'לס, מועדון שהיה נותן צ'אנס מידי ערב ביום שני להופעות של אומנים חדשים. לבמה הזאת של ערבי שני היתה ביקוש רב, ואומנים רבים הופיעו שם בתחילת דרכם, "האיגלס", אלטון ג'ון, "הבירדז", בוב דילן , ג'וני מיטשל, ו ניל יאנג היו רק חלק מהמוזיקאים שקיבלו את הצ'אנס שלהם שם. "הייתי מגיע לטרובדור בבוקר, ומחכה כל היום בתור בתקווה שאספיק להגיע לראש התור, וכשהגיע התור שלך, היו לך 15 דקות לתת את השואו הכי טוב שלך, זה היה כמו שוק עבדים, אנשים מכרו את נשמתם כדי לנגן לערב אחד על הבמה" סיפר וויטס. באחד מהפעמים שהופיע בטרובדור הבחין בו הרבי כהן, המנהל של פרנק זאפה , לינדה רונסטאט, וטים באקלי, ולקח אותו תחת חסותו, בעיקר ככותב שירים, כוכבו של וויטס המשיך לזרוח, עד אשר המנהל המבטיח של Asylum רקורדס - דייויד גפן סימן וגם החתים את וויטס על חוזה לאחר דין ודברים בינו לבין הרבי כהן, בזאת חתם וויטס באחת מחברות התקליטים המבטיחות של תחילת הסבנטיז בה היו חתומים גם ג'וני מיטשל, ג'קסון בראון, וג'וני מיטשל. וויטס נכנס להקלטות אלבום הבכורה שלו "Closing Time" כאשר ג'רי יסטר אקס להקת ה- "Lovin' Spoonful" נבחר להפיק לו את האלבום. אלבום הבכורה של וויטס הוא אלבום של זמר יוצר עם ליווי מינימלי של פסנתר, תופים, בס וחצוצרה, וויטס מציע דיוקן סימפטי במקצת של אנשים מלנכוליים המחפשים אהבה בכל המקומות הלא נכונים, ומאפשר לבדידות ולייאוש שלהם להניע את מעשיהם, ואת קשריהם הרגשיים (" Midnight Lullaby "). זהו אלבום שמהווה גשר בין הרצונות של וויטס ליצירת אלבום ג'אזי למהדרין, לבין הרצונות של מפיקו ג'רי יסטר למשוך אותו למחוזות הפולק-רוק. רוב שירי האלבום מגיעים מההשפעות שקיבל וויטס מכותבי השירים צ'רלס בוקובסקי, וג'ק קרואק, ואי אפשר להתעלם מההשראה הגדולה של השיר " Ice Cream Man " משירו של ריי צ'ארלס "Hit the Road Jack". בשירים " Martha " ו- " I Hope That I Don't Fall in Love With You " וויטס שר על אהבות בלתי ממומשות, ועל זקן שנזכר באהבתו הבלתי מושגת, ומתקשר אליה לאחר 40 שנה. ושיר הפתיחה " Ol' 55 " שהפך לקאבר של "האיגלז" בהמשך נכתב על מכונית ששירתה את וויטס בנאמנות, ושעליה הוא הוציא בשלב מוקדם של חייו את מיטב כספו. טום וויטס כתב אלבום של איש שמסתכל על החיים במבט מפוכח, בוגר, ולמוד נסיון, כאשר הוא בן 23 בסך הכל בזמן יציאתו. עיצוב העטיפה לאלבום נעשה ע"י קל שנקל, שנקל קיבל השראה לעטיפת האלבום מהתפיסה של וויטס על איך האלבום צריך להשמע, בעטיפה נשען וויטס על פסנתר שמקושט בבקבוק של בירה, סיגריות, מאפרה, ונר קטן, ומעל לראשו של וויטס מתנוססת מנורה כחולה בעיצוב שהיה נהוג מעל לשולחנות הביליארד. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הבסיסט Joey DeMaio חוגג היום יומהולדת וזו הזדמנות טובה לספר לכם עליו כמה עובדות מעניינות: (Photo: Ultimate-guitar.com) 1. הוא נולד ב- 6 למרץ 1954 בעיר Auburn שבניו יורק. 2. הוא חבר ילדות של הזמר Eric Adams איתו יקים את להקת "Manowar". 3. הוא החל את דרכו המוזיקלית כנגן בס במספר להקות בית ספר. 4. הוא יצא לסיבוב הופעות כחלק מהמחזמר "Godspell" שעלה לראשונה בברודווי בשנת 1971, שם הוא קיבל שיעורי נגינה מהמנצח. 5. זה לא המיוזיקל היחיד בוא ג'ואי יהיה מעורב. הוא גם זכה לשבחים כמנהל מוזיקלי ונגן בס עבור הפקות סיבובי ההופעות של "Jesus Christ Superstar", "Hair", "Charlie Brown". 6. הוא עבד כאיש פירוטכניקה במסגרת סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " Heaven And Hell " של "Black Sabbath". 7. במהלך סיבוב ההופעות פגש ג'ואי את הגיטריסט Ross the Boss שהיה חלק מלהקת הפאנק-רוק "The Dictators", אשר חיממה את "Black Sabbath". 8. הם מיד התיידדו והחליטו להקים להקה, בהתאם להצעתו של Ronnie James Dio במהלך סיבוב ההופעות. 9. בסוף הטור עם "Black Sabbath, בשנת 1980, השניים הקימו את "Manowar". הם צירפו אליהם את המתופף Donnie Hamzik והזמר Eric Adams , חבר כיתתו לשעבר וחבר של DeMaio. 10. בשנת 1981 קיבלה הלהקה חוזה הקלטות ובשנת 1982 הוציאה לאור את אלבום הבכורה שלה "Battle Hymns". 11. החל מאלבום הבכורה "Battle Hymns" הפך DeMaio למנהיג ולכותב העיקרי של הלהקה, איתה הוציא לאור עד שנת 2014 11 אלבומי אולפן. 12. כמו-כן החל מאלבום הבכורה החל ג'ואי להיות מעורב בהפקת חלק נכבד של אלבומיה של "Manowar". 13. הוא פיתח סגנון נגינה וסאונד מאוד ייחודיים, וירטואוזים ודיסטינקטיביים על גיטרת הבס, כשהוא הופך את הכלי לכלי מוביל לכל דבר ועניין. 14. בנוסף לנגינת הבס הייחודית DeMaio גם שר, מנגן בקלידים והחל משנת 2018 מנגן גם בגיטרה באלבומי הלהקה. 15. בשנת 2003 הוא הקים חברת תקליטים בשם "Magic Circle Music" שהפכה גם לחברת התקליטים של הלהקה. החברה התרחבה במהרה ל- "Magic Circle Entertainment Group" שג'ואי מנהל עם הצוות הבינלאומי שלו של אנשי מקצוע עסקיים מוכשרים. 16. בשנת 2007 אירחה "Magic Circle Entertainment Group" את פסטיבל המוזיקה הראשון שלה, "Magic Circle Festival" שמאז הפך לשם דבר עבור חובבי מטאל אמיתיים בכל רחבי העולם. 17. בשנת 2006 הוא הפך למנהלה של להקת המטאל האיטלקית "Rhapsody of Fire". 18. הוא גם משמש כמפיק אלבומיה של להקת המטאל הסימפוני האמריקאית "HolyHell". 19. בשנת 2012, DeMaio כתב את השיר הראשון שלו לסרט הפעולה "El Gringo". 20. ב-2015 הוא שיתף פעולה עם מפתח המשחקים "Hi-Rez Studios", ארה"ב, וסיפק מוזיקה למשחק המקוון שלהם "SMITE". 21. ג'ואי הוא בעל תואר Ph.D. באמנויות מוזיקליות. 22. הוא מופיע כמנצח אורח מיוחד של התזמורת הסימפונית לנוער של קלן בגרמניה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

אם יש גיטריסט אחד ששמו מתקשר לנו עם המילה "רגש" זה חייב להיות David Gilmour. (Photo: Jorgen Angel) יש לנו כל כך הרבה דברים לספר לכם עליו שהתאמצנו ממש לקצר ועדיין לא כל כך הצלחנו: 1. הוא נולד ב- 6 במרס 1946 בשם David Jon Gilmour בקיימברידג' שבאנגליה. 2. אביו היה מרצה לזואולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' ואימו הייתה מורה שהפכה לעורכת ב "BBC". שניהם עודדו אותו ללמוד מוזיקה. 3. בשנת 1954 הוא קנה את הסינגל הראשון שלו: “Rock Around the Clock” של Bill Haley. 4. כשהיה בן 11 החל ללמוד בבית ספר בקיימברידג', שם פגש לראשונה את Syd Barrett ואת Roger Waters שלמדו בבית ספר אחר באותו מתחם. 5. בגיל 14 הוא שאל את הגיטרה הראשונה שלו משכן של הוריו. הוא מעולם לא החזיר אותה לאותו שכן. בראיון משנת 2008 הוא ציין שהוא עדיין מחזיק באותה גיטרה. 6. הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה בעזרת ספרים ותקליטים של Pete Seeger. 7. בשנת 1962 הוא החל ללמוד בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג', שם העמיק את חברותו עם Syd Barrett . הם נהגו לנגן יחד בהפסקות. 8. בשנת 1963 הקים גילמור את להקתו הראשונה: "Joker's Wild". הם הוציאו מיני אלבום וסינגל בודד. (Photo: neptunepinkfloyd.co.uk) 9. באוגוסט 1965 בארט וגילמור העבירו את זמנם כנגני רחוב בספרד ובצרפת. הם נהגו לנגן שירים של "הביטלס". 10. המזל לא שיחק להם. לא היה להם מספיק כסף אפילו לקנות אוכל. במקרה אחד הם אפילו נעצרו ובמקרה אחר גילמור התאשפז בבית חולים בשל תת תזונה. 11. בשלב מאוחר יותר גילמור ובארט טיילו בצרפת ולנו באוהלים מחוץ לפריז. באותו זמן גילמור עבד בכל מיני עבודות מזדמנות. בין היתר שימש כנהג ועוזר של מעצב אופנה ואפילו דיגמן בעצמו. 12. בשנת 1967 חידש גילמור את פעילותו עם חברים מלהקת "Joker's Wild". גם הם ניסו את מזלם בצרפת כשפעלו תחת השם Flowers"" ובהמשך "Bullitt". 13. בעקבות גנבת הציוד של הלהקה חזר גילמור ללונדון. באותו זמן הוא נכח בהקלטת הסינגל " See Emily Play " של "פינק פלויד" והיה בשוק מהעובדה שחברו Syd Barrett לא ממש זיהה אותו. 14. באותה שנה שימש גילמור כנגן אולפן בפסקול הסרט "Two Weeks in September" של בריג'יט ברדו. הוא גם שר בשניים מהשירים המופיעים בו. 15. לקראת סוף שנת 1967, כשמצבו הנפשי של Syd Barrett החל להתערער, פנה Nick Mason לגילמור והציע לו להצטרף ל"פינק פלויד". (Photo: Michael Ochs Archives) 16. גילמור הצטרף בתחילה כנגן גיטרה נוסף ובהמשך כמחליף זמני לסיד בארט. ההופעה הראשונה של גילמור עם "פינק פלויד", יחד עם Syd Barrett , נערכה ב- 12 בינואר 1968. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן . 17. מאוחר יותר, בעקבות החרפת מצבו הנפשי של בארט, הפך גילמור בשנת 1968 לחבר קבוע בלהקה במקומו. ההופעה הראשונה של גילמור עם "פינק פלויד" ללא Syd Barrett נערכה ב- 26 בינואר 1968. 18. למרות זאת, הדבר לא פגם במערכת היחסים של גילמור ובארט וגילמור אפילו הפיק והשתתף בשני אלבומיו הראשונים של בארט משנת 1970: The" "Madcap Laughs ו "Barrett". 19. גילמור הפך לאחד מכותבי השירים המובילים של "פינק פלויד", בעיקר במחצית הראשונה של שנות השבעים, וזאת בנוסף לנגינתו ולתפקידי השירה שביצע. הוא גם סייע בהגדרת הסאונד של הלהקה, בין היתר באלבומים כמו: " Atom Heart Mother " , " Meddle " , " The Dark Side Of The Moon ", " Wish You Were Here ", " The Wall ", " Animals ועוד. 20. האלבום " Wish You Were Here " הוא האלבום האהוב עליו של "פינק פלויד", והשיר " Shine on You Crazy Diamond " הוא החביב עליו ביותר מתוכו. 21. במהלך הקלטת השיר באולפני "אבי רואד" הגיע סיד בארט לבקר את הלהקה. ווטרס וגילמור לא זיהו אותו כי הוא השמין מאוד, איבד את מרבית שערו וגילח את הגבות. דיוויד פשוט בכה כשראה את חברו במצב הזה. 22. במהלך הקלטות האלבום " Animals " ובעקבות השתלטנות של ווטרס, נדחקו גילמור ו- Rick Wright הצידה, דבר אשר גרם להם לתסכול גדול. 23. בעקבות תסכולו הגובר והידיעה שהוא לא ממצה את היכולות המוזיקליות בתוך הלהקה הוציא גילמור בשנת 1978 את אלבום הסולו הראשון שלו, הנושא את שמו. 24. במהלך ההקלטות של אלבום הסולו הוקלט שיר נוסף שלא נכנס לאלבום: " Comfortably Numb ". השיר מצא דרכו לאלבום הבא של פינק פלויד: " The Wall " . 25. את אלבום הסולו השני שלו, " About Face " הוציא גילמור בשנת 1984, יום לפני יום הולדתו. הוא הודה שזו הייתה דרכו להתרחק מרוג'ר ווטרס ומ"פינק פלויד". 26. בשנת 1985 עזב ווטרס את "פינק פלויד" לאחר סכסוכים מתמשכים עם חברי הלהקה, בעיקר עם גילמור. החל מרגע זה הפך גילמור למנהיג הלהקה. 27. מאז כניסתו ללהקה ועד האלבום " The Final Cut " משנת 1983, השתתף גילמור ב- 11 אלבומי אולפן של "פינק פלויד". 28. לאחר עזיבתו של ווטרס ישחרר גילמור שלושה אלבומי אולפן יחד עם "פינק פלויד": " A Momentary Lapse of Reason " משנת 1987, " The Division Bell " משנת 1994 ו- "The Endless River" משנת 2014. 29. רשימת שיתופי הפעולה של גילמור כמפיק וכאומן אורח היא בלתי נתפסת. להלן פירוט חלקי בלבד. 30. גילמור ניגן בשיר "Give Birth to a Smile" מהאלבום "Music from the "Body של Ron Geesin ו Roger Waters משנת 1970. 31. דייוויד ניגן בשיר "The Game" באלבום "HQ" של Roy Harper משנת 1975. בהמשך השתתף גילמור באלבומים נוספים של הארפר, הן ככותב והן כנגן. 32. גילמור הפיק שני קטעים מאלבום הבכורה של Kate Bush משנת 1978: "The Kick Inside". בהמשך השתתף גילמור באלבומים נוספים של בוש. 33. כאן המקום לציין שגילמור גילה למעשה את קייט בוש. חברו מימי קיימברידג', ריקי הופר, העביר לו הקלטה של בוש. הוא אהב את מה ששמע, הציע לה להקליט את הדמו הראשון שלה ואף מימן אותו. 34. הוא ניגן בגיטרה בשני קטעים מהאלבום "Back to the Egg" של להקת "Wings". 35. גילמור גם ניגן באלבום "Headline News" של "Atomic Rooster" משנת 1983. 36. הוא גם ניגן בלהיט "No More Lonely Nights" של Paul McCartney מתוך האלבום "Give My Regards to Broad Street". הוא שיתף פעולה עם מקרטני גם באלבומים "Flowers in the Dirt" ו "Run Devil Run". 37. הוא אחראי לסולו הגיטרה החשמלית בשיר הנושא מהאלבום "Brother Where You Bound" של להקת "Supertramp". 38. דייוויד גם שימש כגיטריסט באלבום "Boys and Girls" של Bryan Ferry משנת 1985. באותה שנה גם ניגן באלבום "So Red the Rose" של הרכב הספין אוף של חברי "דוראן דוראן" - "Arcadia". 39. הוא שר את השיר "Lie for a Lie" מהאלבום "Profiles" של Nick Mason . 40. גילמור השתתף באלבומו הרביעי של Pete Townshend בשם "White City: A Novel" וניגן בגיטרה באלבום ההופעה שלו: "Deep End Live". 41. גילמור גם ניגן בשיר "Understanding Women" מהאלבום "The One" של Elton John . 42. דייוויד ניגן סולו במספר שירים מהאלבום "Ringo Rama" של Ringo Starr . 43. גילמור הוא טייס מנוסה וגם אספן של חלקי מטוסים. 44. הוא הקים את מוזיאון התעופה "Intrepid Aviation Museum", אך מכר אותו בשל ההתעסקות הרבה שגבה ממנו הניהול שהפך לעסק יותר מאשר לתחביב, כך לדבריו. 45. הוא הצליח להדביק גם את מייסון ורייט בחיידק התעופה ואפילו הכריח אותם לקחת שיעורי טיסה. 46. את השיר " Learning To Fly " מהאלבום " A Momentary Lapse of Reason " שיצא בשנת 1987, כתב גילמור בעקבות אהבתו לתעופה. 47. גילמור דובר ארבע שפות: אנגלית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית. 48. גילמור העיד שעד היום יש לו פחד במה, במיוחד בהופעות קטנות ואינטימיות יותר. 49. גילמור מנגן בכלים רבים. בנוסף לגיטרה הוא מנגן גם בבס, קלידים, בנג'ו, מנדולינה, מפוחית, פדאל סטיל, סקסופון ואפילו תופים. 50. הוא למד לנגן בסקסופון רק בשנות החמישים לחייו. הוא לקח שיעורי נגינה יחד עם בנו. 51. גילמור מנגן על בס בארבעה שירים של "פינק פלויד": " Fat Old Sun ", " Pigs (Three Different Ones) ", " Sheep " ו- " Hey You ". 52. הוא אספן גיטרות כפייתי. בבעלותו היו יותר מ- 100 גיטרות שונות. ביוני 2019 הוציא גילמור את אוסף הגיטרות הפרטי שלו למכירה בבית המכירות הפומביות "כריסטי", בסכום פנטסטי של למעלה מ- 21 מיליון דולרים ושבר מספר שיאי גינס. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן . 53. בשנת 1996 נכנס גילמור להיכל התהילה של הרוקנרול יחד עם "פינק פלויד". 54. בנובמבר 2003 הוא קיבל את תואר האבירות הבריטי. 55. בשנת 2005 הוא הוכתר כמפקד במסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית. 56. באותה שנה הוא התאחד עם ווטרס ויתר חבריו ל"פינק פלויד" למופע איחוד חד פעמי במסגרת מופע ההתרמה של בוב גלדוף: "Live8". 57. גילמור הוא פילנתרופ ידוע. הוא תרם מיליוני דולרים לעמותות סיוע שונות, קרנות לחקר הסרטן, ארגונים למען חיות וארגוני איכות סביבה שונים. 58. ביום הולדתו ה- 60, בשנת 2006, הוציא גילמור את אלבום הסולו השלישי שלו, שנקרא " On An Island ". באלבום משתתפים בין היתר Rick Wright , Graham Nash ו- David Crosby . 59. בשנת 2015 הוציא גילמור את אלבום הסולו הרביעי שלו: "Rattle That "Lock". קרוסבי ונאש השתתפו גם באלבום זה ובנוסף להם התארחו באלבום בנו של גילמור גבריאל, הגיטריסט פיל מנזנרה, רוברט ווייט והבסיסט הישראלי ירון סתווי. 60. בחודש יולי 2020 הוציא גילמור שיר ראשון מזה 5 שנים. גילמור כתב את השיר כדי ללוות את ספר האודיו "A Theatre For Dreamers", אותו הוציאה לאור אשתו, Polly Samson. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן . 61. ב- 7 לאפריל 2022 הוציא שיר חדש בשם " Hey Hey Rise Up " תחת המותג "Pink Floyd", הכולל שיתוף פעולה בין Nick Mason והמוזיקאי האוקראיני Andriy Khlyvnyuk מלהקת "Boombox" בספטמבר 2024 הוא הוציא לאור את אלבום הסולו החמישי שלו "Luck and Strange" בו אשתו וילדיו תרמו מילים, שירה ונגינה בנבל. 63. גילמור נישא פעמיים ויש לו שמונה ילדים. הוא אתאיסט ואינו מאמין בחיים אחרי המוות. 64. הוא מדורג במקום ה- 14 ברשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!! עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

המלצת המערכת... והפעם "Worst Case Scenario", אלבום הבכורה של להקת "dEUS" הבלגית שיצא ב-6 למרץ 1994. להקת "dEUS" הוקמה באנטוורפן שבבלגיה בשנת 1991, על-ידי הזמר והגיטריסט Tom Barman והקלידן והכנר Klaas Janzoons. בתחילת הדרך הלהקה ניגנה גרסאות כיסוי בעיקר לשירים של "Velvet Underground" ו- "Pixies", אך עם הזמן החלה לכתוב שירים מקוריים באנגלית שכללו שילוב של מספר סגנונות מוזיקליים כגון רוק, אלטרנטיב, ג'אז ואוונגרד. אלבום הבכורה הזה אדיר ומומלץ ביותר. הוא משלב את הפשטות של הגראנג' שמשל בכיפה באותה תקופה, יחד עם המורכבות והוירטואוזיות של רוק אקספרימנטלי והתוצאה פשוט מדהימה. בליל של רעשים, דיסטורשנים ואפקטים, מעורבבים, עם פסנתר, כינור וכלי הקשה, מוזיקה משתנה ודינמית שמצד אחד יודעת להרגיע וללטף ומצד שני להצליף בך כמו שוט. אחת הדוגמאות הבולטות לסגנון הייחודי של האלבום ניתן למצוא בשיר " Suds & Soda ". קטע אוונגרדי המובל על-ידי נגינת הכינור המונוטונית של Klaas Janzoons, אשר שוחרר גם כסינגל מצליח. קטעים מומלצים נוספים הם " Jigsaw You ", " Let's Get Lost ", " Via ", " W.C.S (First Draft) " ועוד, שנכנסו לפנתיאון של הרוק האלטרנטיבי המחתרתי של שנות התשעים. אגב, השיר " W.C.S " כולל ביט מהקטע "Little Umbrellas" מהאלבום "Hot Rats" של Frank Zappa . מיד לאחר הוצאת האלבום קיבלנו אותם כאן להופעה מדהימה, היינו שם ופשוט עפנו. מספר שנים לאחר מכן הם חזרו לבקר כאן בהופעות נוספות. אז תלחצו על Spotify או על Apple Music ותקשיבו לאלבום המופלא הזה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

בתחילת שנות ה-90 סדרת ההופעות MTV Unplugged הייתה בשיא פריחתה ולהקות שהיו על המסלול לכיוון הכוכבות וההצלחה הגדולה היו חלק מאותה סדרת הופעות. זו אפילו הייתה מין הסמכה שהעניקה ההופעה לכשרון וליכולת של הלהקות באותה תקופה. אחרי שנות התשעים סדרת ההופעות כבר איבדה את אבק הכוכבים שלה והפכה להיות מעין "קאמבק" של להקות שאיבדו את המקום בצמרת. חברי להקת "Korn" החליטו שהם רוצים לעשות אנפלאגד בשנת 2007, הרבה אחרי ההצלחה הגדולה שלהם ובתקופה שהם לא ממש היו בצמרת. מה שיפה אצל קורן זה שבגלל קהל המעריצים הגדול והאדוק שלהם, הם אף פעם לא איבדו את כוחם, הם תמיד היו שם, לעיתים האזנו להם יותר ולעיתים האזנו להם פחות, אבל הם תמיד היו חלק מהפלייליסט. אך לקהל המיינסטרים או "האחר" זה היה מאוד מפתיע שלהקה כמו קורן תחליט לבצע הופעת אנפלאגד באמצע שום מקום. עוד נקודה מעניינת היא... אם אתם זוכרים דיברנו לא מזמן על האלבום החדש של Breaking Benjamin בשם " Aurora " המורכב משירים אקוסטיים בלבד, ללהקה שהסאונד לה מורכב בעיקר מקירות כבדים של גיטרות ודיסטורשנים. המקרה כאן מאוד דומה, לקורן יש שני גיטריסטים כבדים שמשתמשים בריפים עוצמתיים בעלי מסה שלא נמצאת בטבלת הסימון הכימית, עם בסיסט שמרביץ על מיתרי הבס כאילו היו טרמפולינות ב-iJUMP. אז איך הם הפכו את השירים שלהם לאוקסטיים? האם הם השתמשו בטכניקה שהשתמשו בנג'מין? האם זה הצליח? ההופעה שהתקיימה ב-9 לדצמבר 2006 באולפני MTV שבטיים סקוור בניו יורק סיטי, הורכבה משלושה חברי להקה בלבד. Jonathan Davis הזמר, הבסיסט Reginald Arvizu "פילדי" והגיטריסט James Shaffer "מאנקי". שנתיים לפני ההופעה עזב הגיטריסט Brian Welch "הד" את הלהקה כדי להתמקד בהתחזקות הנוצרית שלו והמתופף David Silveria עזב את הלהקה באותה שנה על מנת להתמקד בעיסוקים אחרים. אז שלושת החברים החליטו לבצע הופעת אנפלאגד וכדי לפצות על החוסר בגיטרות חשמליות ודיסטורשנים הצטרפו לסט שלל כלים רבים ומשונים. לא צחוק...יש שם אפילו כלי שמורכב מבקבוק זכוכית מסתובב, כן תצחקו עלינו, אין לנו מושג איך קוראים לו. את חלק מהכלים אנחנו אפילו לא יודעים לבטא אז נרשום את שמם באנגלית ואתם תחפשו את התמונות שלהם במרשתת... אז מה היה לנו שם לפי דבריו של Richard Gibbs: “four celli, two basses, two cimbassos, two bass/contrabass trombonists, a saw player, a glass harmonica player, choir bells, and a six person taiko ensemble” (Photo: MTV Unplugged) מלבד שלושת חברי קורן כל שאר הנגנים לבשו מסיכות ולא ניתן היה לזהות את פניהם... שלל הכלים והנגנים היו אמורים לפצות על המחסור של הגיטרות, הבס והתופים אך לפחות לטעמנו זה לא קרה! הסאונד נשמע אנמי ולא הצליח להתרומם למרות גוון קולו הדרמטי של דיוויס, לעיתים נשמע כמו סלט שלם של כלים לא מחוברים או מסונכרנים ולעיתים נשמע ריקני וחסר מהות. אבל...יש גם רגעים יפים באלבום הזה... הוא נפתח בשיר החזק ואחד המפורסמים ביותר של קורן, " Blind " שהוא דוגמא לכל הדברים הלא טובים באלבום, הוא נפתח נורא, ממשיך נורא ומסתיים נורא, מה הקטע של הסולו הספרדי בחלק האחרון של השיר? היה קשה לנו להבין. המזל הגדול הוא שהשיר השני פשוט מהמם, עוד להיט ענק בשם " Freak On A Leash " כשלביצוע מצטרפת Amy Lee ("Evanescence") והיא תוספת מדהימה לשיר, שיתוף הפעולה של השניים מעניק לשיר פרספקטיבה אחרת, נעימה, רכה ומלטפת, תענוג גדול. השיר השלישי באלבום, " Falling Away From Me " הוא המשך נחמד אך לא יותר מהשיר הראשון, יש בו חלקים יפים בעיקר בפזמון אך הבתים נשמעים מעט אנמיים, ויש שם כמה קטעים שפילדי מרביץ על הבס כאילו הוא מנגן על הבס החשמלי שלו והאקוסטי צועק הצילו. משם אנחנו מגיעים לקאבר לשיר " Creep " של "רדיוהד" ופה אנחנו קצת חלוקים בדעתנו, הוא לעיתים מסקרן ומפתיע ולעיתים מעט משעמם. שיא נוסף באלבום הוא המאשאפ של "The Cure" בו משתתף Robert Smith. הוא ודייוויס עושים מיקס בין Make Me " Bad " ו-" In Between Days " וזה שילוב מדהים. שני זמרים עם סגנון ווקאלי מאוד ייחודי משלבים את הצלילים הכל כך מוכרים של הכיור עם קורן, פשוט מדהים. (Photo: MTV Unplugged) את האלבום חותם השיר " Love Song " שיש בו כל כך הרבה מטען, כמו הרבה שירים של קורן, רק כאן הוא נשמע יוצא דופן ובולט באווירה הטעונה שלו, אולי בגלל ההעדרות של הגיטרות והתופים. האלבום מורכב מ-11 שירים, שלושה שירים נוספים שבוצעו בהופעה לא נכנסו לאלבום. אז בניגוד למה שבנג'מין עשו, כאן קורן לא הצליחו לדעתנו להביא את עצמם לידי ביטוי בצורה מלאה ולמרות כל הכלים הרבים והמגוונים, מרגישים בהרבה שירים את החוסר או את הבלבול. דייוויס ללא ספק מחזיק כאן את ההופעה עם הקול המדהים שלו, שחודר ומרגש בכל צורה ודרך אפשרית. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 05.03.1978 "אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית". עיקרון זה הפך לכלל אצבע המסביר שכל רכיב בעלילה צריך לתרום למכלול שלה, ושהעלילה לא תקודם באמצעים מפתיעים שלא נרמזו קודם לכן. ובכן, מי שהביט היטב פנימה, חזה עוד בינואר 1977 בתחילתם של הבקיעים באוניית "הפינק פלויד", האלבום " The Final Cut " היה רובו ככולו עבודה של רוג'ר ווטרס, כאשר שאר חברי הלהקה מתפקדים בעיקר כנגנים. Richard Wright ו- David Gilmour הבינו את הרמז והוציאו בנפרד אלבומי סולו בשנה העוקבת (1978). לאחר שהלהקה נקלעה לחובות ויצרה יחד את " The Wall " הנפלא שהביא להם את מנת החמצן הדרושה. חזר ווטרס לסורו, הוא פיטר את ריצ'רד רייט, והביא נגנים חיצוניים על מנת שיטלו חלק באלבום " Animals ". דייויד גילמור שהרגיש תחושת דז'ה וו, והשתתף רק בשני קטעים באלבום, התפרץ לעבר ווטרס "כשתצטרך גיטריסט, קרא לי." גילמור גמר אמר בליבו שהוא עם "פינק פלויד" סיים כל עוד רוג'ר ווטרס שם. והתפנה ליצור את אלבום הסולו השני שלו "About Face" שיצא ב- 05.03.1984. הוא החליט להראות לווטרס שהוא מסוגל ליצור תקליט לא פחות טוב, ואולי כזה שיתעלה על "פינק פלויד", הוא בחר את טובי הנגנים על מנת שיעבדו איתו על האלבום: פינו פלדינו (בס), ג'ף פורקארו (תופים, קלידים), סטיב ווינווד, Jon Lord , לואיס ג'ארדים, Roy Harper וגם שתי מוזיקאיות צעירות ומבטיחות, סאם בראון (קולות רקע), ואן דאדלי שתהווה בהמשך חלק מהרכב הסינת'פופ אוונגרד "Art of Noise". גילמור כתב את עיקר השירים באלבום כשהוא פונה לעזרתו של חבר להקת "The Who" פיט טאונסנד, שכתב לו שני שירים, ביניהם הסינגל " Love on the Air " לו כתב טאונסנד את המילים ביום אחד, כאשר השיר השלישי הלך בהמשך לאלבום סולו של Pete Townshend בעצמו. ההפקה המשותפת עם בוב עזרין, חושפת אלבום מלא במוזיקה נהדרת ומגוונת, ובניגוד לאלבום האחרון של "פינק פלויד", הוא לא עוסק ביצירת אופרות ליריות ענקיות, אלא רק אוסף שירים ראוי. השינוי הוא עקבי לכל אורכו, כאשר כל שיר הולך לכיוונים ייחודיים שהם בלתי צפויים ונעימים לאוזן. גילמור חוקר צלילים שהוא כנראה לא היה מסוגל לחקור בגבולות "פינק פלויד". המילים ספוגות בהתייחסויות עדינות לריב שלו עם ווטרס ורבים מהשירים משקפים את הקונפליקט. האלבום נפתח עם " Until We Sleep ", ג'אם נהדר עם גיטרה פנטסטית. המילים הן קריאה ישירה לפעולה, שאומרת בעצם לחיות את חייך במלואם לפני שמגיעה השינה הנצחית. " Murder " הוא שיר עממי קודר מאוד עם מילים המתארות את הכעס של David Gilmour על רצח John Lennon . בהמשך מגיע " Blue Light " עם אינטרו ג'אזי למהדרין בו מתארח Steve Winwood בפסנתר. גילמור שר על האקראיות, והגורל שמתעתע בנו. השיר הזה הוא דוגמה קלאסית ליצירה שהיתה יכולה להיכנס אך ורק לאלבומי הסולו של גילמור. את השיר " You Know I'm Right " הקדיש גילמור לווטרס וליחסים הבעייתים שלהם יחד, השיר דן באדם אחד שאינו מסוגל לראות נקודת מבט אחרת בוויכוח. ב- " Cruise " אנחנו זוכים לאחד השירים המעניינים באלבום, שיר המוקדש לטילי שיוט המוצבים בבריטניה. הבס נטול הרגשות של פאלאדינו ואורגן ההאמונד הנהדר של איאן קיולי משדרגים את השיר שעושה תפנית מפתיעה לכיוון הרגאיי לקראת סופו. האלבום נחתם עם " Near the End ". והשימוש המעניין בפעמונים שמוסיף לתחושת שיר הערש שלו. המילים מתייחסות שוב ישירות לרוג'ר ווטרס. השיר לא רק משמש לסיום האלבום אלא בדרכו שלו הוא מדבר על סופו של העידן הקודם של "פינק פלויד". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 5 למרץ 1983 הופיע Cliff Burton לראשונה עם "Metallica" על הבמה. (Photo: Metallica Twitter) ההופעה נערכה במועדון בשם "Stone" בסן פרנסיסקו שב- "Bay Area" אשר היום, במבט לאחור, נראה שניתן לכנותו כאיזור בו נולד ז'אנר הת'ראש מטאל. קליף הצטרף ללהקה בדצמבר 1982 והחליף את הבסיסט Ron McGovney . זו אחת ההופעות היחידות שלו על הבמה עם הגיטריסט Dave Mustain אשר יועף מן הלהקה כחודש לאחר מכן. עוד על-כך, ניתן לקרוא כאן: Dave Mustaine Fired From Metallica . ההופעה נערכה זמן קצר לאחר שהלהקה עברה להתגורר בסן פרנסיסקו. כזכור, קליף נפגש לראשונה עם James Hetfield ו- Lars Ulrich כשהופיע במועדון "Whiskey A-Go-Go" עם להקתו דאז. הוא ניגן שם את קטע הסולו שיהפוך בהמשך לקטע האינסטרומנטלי " (Anesthesia (Pulling Teeth ". ג'יימס ולארס היו המומים מנגינתו של קליף. הם היו בטוחים שהוא מנגן את הסולו על גיטרה וספרו שוב ושוב את המיתרים כשהם מסרבים להאמין שהסולו נוגן על גיטרת בס. הם כמובן הזמינו אותו מיד להצטרף ללהקתם. קליף הסכים אך בתנאי אחד. שהלהקה תעבור מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, עיר הולדתו. הלהקה הסכימה וזה מה שהוליד את ההופעה ההיסטורית שנערכה במועדון ה"סטון". באותו ערב היסטורי, ניגנה הלהקה 12 השירים רובם ככולם יכללו בסופו של דבר באלבום הבכורה Kill 'Em All , למעט " Hit the Lights ". שיר הפתיחה, " The Mechanix ", עובד מחדש ברגע ש- Kirk Hammett יצטרף ללהקה, ושמו ישונה ל- " The Four Horsemen ". מאסטיין ישמור על השיר קרוב לגרסה שנוגנה באותו ערב ומספר שנים לאחר מכן הוא כבר יכלל באלבום הבכורה של "מגאדת'" " Killing Is My Business ...". קשה להאמין אבל ההופעה ההיסטורית הזאת תועדה בבוטלג שהוקלט באותו ערב. אחד מרגעי השיא הופעה היה כמובן מופע הבכורה של Cliff Burton עם קטע הסולו שיהפוך ברבות הימים לקטע האינסטרומנטלי " (Anesthesia (Pulling Teeth ". למעוניינים להאזין להיסטוריה, אתם מוזמנים להריץ לדקה 35 לערך. רשימת השירים שנוגנו באותו ערב: 1. The Mechanix 2. Phantom Lord 3. Jump In The Fire 4. Motorbreath 5. No Remorse 6. Seek & Destroy 7. (Anesthesia) Pulling Teeth 8. Whiplash 9. Am I Evil? 10. The Prince 11. Blitzkrieg 12. Metal Militia אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

הוא ידוע בעיקר כגיטריסט להקת ה- "Red Hot Chili Peppers", אבל הוא בהחלט לא רק. בואו לקרוא קצת על הכישרון הגדול שנקרא John Frusciante: (Photo: Jeffrey Mayer) 1. שמו המלא הוא John Anthony Frusciante והוא נולד ב-5 למרץ 1970 בקווינס, ניו יורק. 2. הוריו הם מהגרים מאיטליה, אבא שלו הוא נגן פסנתר ואימו זמרת. בשלב מאוחר יותר כשהוא היה בן 9, הוריו התגרשו והוא עבר עם אימו ואביו החורג ללוס אנג'לס. 3. שם הוא התחבר למוסיקת הפאנק רוק והפך למעריץ של ה- "Germs" (את פאט סמיר זוכרים?). בגיל 10 הוא כבר למד לנגן את האלבום היחיד של הלהקה. 4. הואיל והוא הבין שהוא לא יודע לנגן כמו שצריך הוא החל ללמוד לנגן חומרים של גיטריסטים נוספים כמו: Jeff Beck , Jimmy Page , David Gilmour , Jimi Hendrix כשהיה בן 11 בלבד. 5. בגיל 16 הוא עזב את בית ספר ובתמיכת הוריו הוא החל לחפש את דרכו כמוסיקאי והחל ללמוד בבית ספר "Guitar Institute of Technology". 6. באותה שנה הוא גילה את ה- " RHCP" דרך המורה לגיטרה שלו שניגש לאודישנים ללהקה, הוא מיד התאהב בהם והחל להיות מעריץ אדוק. הוא העריץ את Hillel Slovak הגיטריסט של הלהקה ולמד לנגן את כל תפקידי הגיטרה והבס בשלושת האלבומים הראשונים של הלהקה. השניים אפילו יצרו קשר חברי מספר חודשים לפני מותו של הלל. (Photo: rhcpsessions.com) 7. בתחילת 1988 נבחן ג'ון באודשנים בלהקתו של Frank Zappa אך הוא לא המשיך בתהליך כששמע שפרנק אוסר על שימוש בסמים. באותה שנה הוא גם ניגן עם Flea הבסיסט של ה- "RHCP" עם מספר חברים קרובים ומשם התחילה גם הכימיה של השניים. 8. אחרי שלושה אלבומים שלא הצליחו מסחרית אבל יצרו להם קהל מעריצים לא קטן חלה תפנית בלהקת ה-RHCP. הלל מת כתוצאה ממנת יתר ו-Jack Irons שהיה המתופף של הלהקה באותה תקופה היה שבור ממותו של הלל ועזב את הלהקה. 9. הלהקה ניסתה לגייס את הגיטריסט DeWayne "Blackbyrd" McKnight ואת המתופף Darren Henley אך הראשון לא התאים מוסיקלית והשני לא שרד כתוצאה משימוש יתר של סמים. 10. פלי הציע את ג'ון ללהקה ולאחר אודישן קצר הוא קיבל את התפקיד, חלום חייו של כל אוהד מוסיקה מושבע... הוא שהלהקה שהוא הכי אוהב תצרף אותו לשורותיה ! חלום !!! כשג'ון על הגיטרה, פלי על הבס, Anthony Kiedis על השירה, הם צירפו את המתופף Chad Smith והחלו להקליט את האלבום שהיווה את נקודת ההתחלה "Mother’s Milk". (Photo: Red Hot Chili Peppers) 11. ג'ון סיפר שלא היה נגן פאנק וכדי להיכנס וללמוד את הסגנון, הוא למד את מה שהילל עשה ולקח את זה בדרך שלו. המפיק של האלבום Michael Beinhorn לא אהב את מה שג'ון עשה וניסה לייצר אתו צלילים של מטאל וכבדות במקום פאנק וקלילות. 12. באוגוסט 1989 יצא האלבום "Mother’s Milk", אלבומו הראשון של ג'ון עם הלהקה. האלבום סימן את תחילת דרכה של הלהקה אל עבר ההצלחה הגדולה. הוא אמנם הגיע רק למקום ה-52 בבילבורד ולא ממש הצליח באירופה ובריטניה אך הוא ללא ספק סלל את הדרך לאלבום הבא. 13. בשנת 1990 ביקשה הלהקה שוב את המפיק Rick Rubin שסרב בפעם הקודמת מאחר והוא לא הסכים לעבוד עם הלהקה בגלל כל הסמים שהם צרכו. הפעם הוא הסכים ולקח אותם להקליט באחוזה של הודיני אמן האשליות, מנותקים מהסביבה. 14. בספטמבר 1991 שיחררה הלהקה את אלבום הפריצה הגדול שלה, " Blood Sugar Sex Magik " עם סינגל הפריצה הגדול שלה "Give It Away". האלבום הגיע הישר למקום השלישי בבילבורד והעניק ללהקה זכיה בגראמי 1992 בפרס Best Hard Rock Performance With Vocal. האלבום נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של ה-Rolling Stone. 15. לאחר יציאת האלבום שחררה הלהקה סרט דוקומנטרי בשם "Funky Monks" העוקב אחר ההקלטות של האלבום ויצאה לסיבוב הופעות עולמי לקידום האלבום. 16. ההצלחה המטורפת, המהירה והבלתי נתפסת של הלהקה תפסה את ג'ון לא מוכן והכתה בו בחוזקה. אנחנו מכירים את זה בהיסטוריה של המוסיקה וזה קרה ללא מעט אמנים. ג'ון סיפר שלפני שהוא הצטרף ללהקה הוא התאהב בווייב שיש ללהקה בהופעות, שהקהל הרגיש חלק מהלהקה, חלק מההופעה והיה בזה משהו קסום. הוא לא רצה להיות כל כך פופולארי, הוא לא רצה להיות רוק סטאר (אולי רק בשביל הסמים והבחורות אבל לא מעבר). 17. הוא סיפר שהוא הרגיש שהלהקה לא צריכה את זה ושהוא לא צריך את זה, הוא לא ידע איך להתמודד עם זה וכמעט אחרי כל הופעה הוא היה מתעמת עם חבריו כדי להפסיק את הטרוף הזה. לפני ההופעה שהתקיימה בטוקיו במאי 1992 הוא סרב לעלות להופיע, לאחר עימותים רבים הוא עלה בסופו של דבר, אך ביום למחרת הוא עזב את הלהקה. 18. לאחר העזיבה הוא נבחן ללהקה "Meat Puppets" אך שיתוף הפעולה לא יצא לפועל והוא לא צורף. 19. השימוש בסמים לא היה דבר חדש לג'ון והוא נהג לעשן מריחואנה בכמויות גדולות במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה. לאחר שעזב את הלהקה וחזר לקליפורניה הוא נכנס לדיכאון עמוק מאחר והרגיש שאין לו יותר משמעות בחיים ושהוא לעולם לא יחזור לנגן. על מנת להתמודד עם הדיכאון הוא החל לצרוך הרואין ועם הזמן הפך למכור כבד של הסם שהחזיק אותו בין החיים למוות. (Photo: Karen Miller) 20. בשנת 1994 שיחרר ג'ון את אלבומו הראשון "Niandra Lades and Usually Just a T-Shirt". אלבום אוונגרדי וניסיוני שאפשר לומר, משקף את מסעות ההזיה והתרוממות הרוח שהיו לג'ון במהלך צריכת הסמים. 21. מצבו של ג'ון המשיך להתדרדר, ביתו הפך לחורבה וזוהמה, Johnny Depp ו- Gibby Haynes יצרו סרט דוקומנטרי באורך של כ-12 דקות בשם Stuff שמתעד את מצבו של ג'ון ואת הבית בו הוא גר באותה תקופה. 22. באוגוסט 1997 שיחרר ג'ון את אלבומו השני "Smile from the Streets You Hold" שמטרתו הייתה אחת !! להשיג לו כסף לסמים !! אפילו בהקלטות לאלבום הוא נשמע במצב ירוד ומשתעל לעיתים קרובות. 23. בינואר 1998 כשגופו עור ועצמות, כשהוא סובל מזיהום קיצוני בפה וצלקות עור קשות כתוצאה מהזרקות, נכנס ג'ון למכון גמילה בפסדינה. הוא טופל לצלקות שהיו על גופו וכל שיניו נעקרו והוחלפו בתותבות כתוצאה מהזיהום. 24. חודש לאחר מכן הוא שוחרר ממכון הגמילה והחל לסגל לעצמו אורח חיים של רוחניות ובריאות, כמו יוגה, מדיטציה ותזונה נכונה. הוא שינה הרבה הרגלים בחיים והחליט שהוא מקדיש את חייו למוסיקה. 25. בצרוף מקרים קוסמי... באותה שנה החליטו ה- "RHCP" לפטר את הגיטריסט שהחליף את ג'ון, Dave Navarr o עמו הם הוציאו אלבום אחד "One Hot Minute". הלהקה שהייתה על סף פירוק החליטה לפנות לג'ון שסיים עם הסמים והיה כשיר לעבודה, ג'ון כמובן היה מאושר מההצעה וחזר לשורותיה של ה- "RHCP". 26. החברים נכנסו לאולפן והחלו להקליט את האלבום הבא, חברי הלהקה העידו שהחזרה של ג'ון גרמה לכולם להירתם ליצירה והשפיעה עליהם עמוקות. ביוני 1999 שיחררה הלהקה את האלבום השביעי שלה " Californication " הוא אחד האהובים על ג'ון. 27. במהלך סיבוב ההופעות לאלבום החל ג'ון לכתוב חומר משלו ובסיום הסיבוב, בשנת 2001 הוציא ג'ון את אלבומו השלישי "To Record Only Water for Ten Days". אלבום שהוא רחוק מהרוק האלטרנטיבי ועם הרבה מאוד אלמנטים אלקטרונים וניו ווייב, אבל עדיין בועט לך בבטן. 28. אותה שנה הייתה מאוד פורייה ויצירתית מבחינת ג'ון, הוא עבד על האלבום השמיני של הלהקה "By the Way" שיצא ביולי 2002 והחל לכתוב חומר לאלבום הסולו הרביעי שלו "Shadows Collide with People" שיצא בפברואר 2004 כשבנוסף הוא גם כותב חומרים לפסקול הסרט "The Brown Bunny". 29. בשנת 2004 הוא החל פרויקט צדדי בשם "Ataxia" שהיה סופרגרופ ניסיוני למשך שבועיים בהם הם הקליטו מספר שירים ואף קיימו שתי הופעות אך התפרקו לאחר מכן. באותה שנה הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Automatic Writing". 30. אם חשבנו ששנת 2001 הייתה פורייה, בשנת 2004 החליט ג'ון להוציא 6 אלבומים ב-6 חודשים כשכולם מוקלטים על ציוד אנלוגי ללא מחשבים או ציוד דיגיטאלי. הוא שיחרר את: "The Will to Death", "Ataxia's Automatic Writing", "DC" EP, "Inside of Emptiness", "A Sphere in the Heart of Silence" ו- "Curtains". טרוףףףףף מוחלט !! 31. במאי 2006 שיחררה הלהקה את אלבומה התשיעי "Stadium Arcadium" כשבאלבום הזה ג'ון נותן חופש ליצירתיות שלו, הוא משתמש ביותר אפקטים מבעבר ובסגנונות שונים ואף מוסיף קטעי סולו שלא היו באלבומים הקודמים, שכולם אגב הוקלטו תוך כדי אילתור ולא נכתבו מראש. 32. בשנת 2007 הוא הוציא עם ההרכב הניסיוני "Ataxia" את האלבום השני שלהם "AWII". דבר נוסף שקרה באותה שנה הוא האלבום האלקטרוני הראשון שלו תחת השם "Trickfinger". 33. עוד באותה שנה, אחרי סיבוב ההופעות ל- "Stadium Arcadium" סבלה הלהקה מתשישות ושחיקה קשה והחליטה לקחת הפסקה כשבסיומה בשנת 2009 הודיע ג'ון שהוא לא חוזר והוא הוחלף בגיטריסט Josh Klinghoffer. באותה שנה ג'ון משחרר את אלבום הסולו השמיני שלו בשם "The Empyrean". 34. בשנת 2010 לקח ג'ון תפנית קלה לכיוון המוסיקה האלקטרונית, תשוקה שהייתה לו שנים רבות. הוא החל ללמוד ליצור מוסיקה אלקטרונית ויחד עם Aaron Funk ו- Chris McDonald הוא הקים את ההרכב האלקטרוני "Speed Dealer Moms". 35. בספטמבר 2012 הוא הוציא את אלבומו התשיעי PBX Funicular Intaglio Zone שבו הוא נטש את צלילי הגיטרה לטובת צלילים אלקטרונים ושילוב של אלמנטים מהפופ וההיפ-הופ. 36. באפריל 2014 הוא הוציא את אלבומו העשירי "Enclosure". 37. בספטמבר 2017 הוא שחרר את האלבום האלקטרוני השני שלו כ- Trickfinger בשם "Trickfinger II". 38. אחרי שהוציאה שני אלבומים עם הגיטריסט ג'וש, "I'm with You" ב-2011 ו- "The Getaway" ב-2016. הודיעה ה- "RHCP" בדצמבר 2019 שהיא מתאחדת שוב עם ג'ון. 39. ג'ון שיתף פעולה עם אמנים רבים ומגוונים ביניהם: Wu Tang, Josh Klinghoffer, Omar Rodriguez Lopez, Dewa Budjana ועוד רבים אחרים. 40. הוא היה אמור להגיע לישראל יחד עם ה- "RHCP" ב-10 ביוני 2020, אך ההופעה נדחתה לקיץ 2023 ולנו נותר רק להתפלל שהפעם זה יקרה... 41. באוקטובר 2020 הוא שחרר את אלבומו ה-11 " Maya " , אנחנו קראנו לו תקלה... האלבום הזה מוקדש כולו לחתולתו האהובה של פרושיאנטה שעזבה את העולם באותה שנה. 42. ב- 4 לפברואר 2022 הוא שחרר יחד עם "RHCP" את הסינגל " Black Summer " הראשון של הלהקה אחרי שתיקה של 6 שנים (הארוכה ביותר של הלהקה), מתוך האלבום "Unlimited Love". באותה שנה ה-RHCP הוציאה את האלבום ה-12 וה-13 שלה, "Unlimited Love" באפריל ואת "Return of the Dream Canteen" באוקטובר. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 4 למרץ 1985 שחררה "Accept" את אחד האלבומים הגדולים של שנות ה- 80 בהבי מטאל וכנראה גם האלבום הטוב ביותר בקריירה שלה "Metal Heart". אחרי אלבום הפריצה שלהם " Restless and Wild " משנת 1982 והאלבום הנמכר ביותר עד כה, " Balls to the Wall ", אשר קיבע אותם סופית כאחת מלהקות המטאל הגדולות והמשפיעות של שנות השמונים, הציפיות מענקית המטאל הגרמנית היו גבוהות מאוד. הלהקה החליטה ללכת על בטוח ולנסות להעמיק את אחיזתה בשוק האמריקאי, עם אלבום שמצד אחד ישמור על ה- DNA שלה ומצד שני יכלול שירים מלודיים וקליטים יותר. השילוב בין הימנוני מטאל מושחזים, פזמונים קליטים, וסולואים מלודיים, על גבול הניאו-קלאסי "עשה את העבודה". "Metal Heart" הפך להיות האלבום הכי ידוע של הלהקה ואחד הגדולים ברפרטואר המפואר שלה. הלהקה מגיעה לאלבום הזה עם שני שחקני חיזוק משמעותיים. הראשון, הגיטריסט Jörg Fischer שחזר ללהקה לאחר היעדרות של שנתיים. השני, המפיק האגדי Dieter Dierks שיהיה אחראי על הסאונד המזמין והנגיש של האלבום. הלהקה זוכרת שדיטר היה מפיק מאוד תובעני. הוא אילץ אותם לחזור ולנגן קטעים מסוימים עשרות פעמים בניסיון לתפוס את הסאונד הנכון שהיה לו בראש. בכל שיר כמעט הלהקה ניסתה שילובים שונים של גיטרות, מיקרופונים ואפילו מיתרים שונים כדי להשיג את התוצאה שביקש דיטר להשיג. זה היה גם האלבום הראשון של הלהקה שהוקלט באופן דיגיטלי. האלבום נפתח עם שיר הנושא " Metal Heart ". הגיטריסט והמנהיג Wolf Hoffmann סיפר שהרעיון לשם השיר והאלבום נולד לאחר קריאת מאמר המספר על ניסיון ליצור לב מלאכותי והמחשבה שיום אחד לכולם יהיה לב "מהונדס". השיר הפך להימנון הבי מטאל קלאסי. שיר אפי מדהים, אשר כולל "ציטוטים" משתי יצירות קלאסיות. הראשונה "Slavonic March" של Tchaikovsky באינטרו של השיר והשניה "Für Elise" של Beethoven בריף המוביל ובמהלך הסולו. מעניין שהלהקה עושה כאן שימוש בכלי נגינה נוספים כמו Wolf Hoffmann שמנגן על סיטאר והבסיסט Peter Baltes שמנגן על בס 8 מיתרים ועל Moog Taurus. אחריו מגיע " Midnight Mover " שמדבר על סוחר סמים. זה אחד השירים היותר מסחריים באלבום עם ריף קליט ושירה עוצמתית של Udo Dirkschneider במהלך הבתים. זה היה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום ונועד לתפוס את השוק האמריקאי עם וידאו קליפ מצולם ובלתי נשכח שהקדים את זמנו. אנחנו ממשיכים עם הקו הנגיש והקליט עם הקטע השלישי " Up to the Limit ". שיר סוחף ומקפיץ, עם ריף אוורירי ופשוט ועם עבודת בס יציבה וחזקה של Peter Baltes שמחזיקה את השיר, במיוחד במהלך הבתים. הרצועה הרביעית " Wrong Is Right " מחזירה אותנו אחורה בזמן ל- "Accept" הישנה והמוכרת, עם הקטע המהיר והדבל בייס המהיר והעצבני של Stefan Kaufmann. שילוב הגיטרות בין Jörg Fischer ל- Wolf Hoffmann פשוט מדהים והסולו המלודי לחלוטין מושפע מ- Ritchie Blackmore במיוחד בימיו עם "Rainbow". השיר שחותם את הצד הראשון של האלבום " Screaming for a Love-Bite " מציג את הצד היותר מיינסטרימי של "Accept". הוא כנראה השיר הנגיש ביותר באלבום כולו, המורכב מריפים פשוטים וקליטים. השיר שוחרר כסינגל השני מתוך האלבום. כותרת השיר שפותח את הצד השני של הויניל " Too High to Get It Right " פשוט מעידה על התוכן שלו. השיר מתעד את אחד מרגעי השיא של Udo Dirkschneider מבחינה ווקאלית, ואנחנו מדברים על כך שהוא נוגע כאן בצלילים גבוהים במיוחד. ההרמוניות הווקאליות ו"שירת המקהלה" של כל חברי הלהקה בשיר הזה ראויים לציון והם הפכו כבר לסימן ההיכר שלה. האלבום ממשיך עם שירים מושחזים ברמה גבוהה כמו הקטע הדינמי " Dogs on Leads " עם בתים שקטים ופזמון מתפרץ וההמנון " Living for Tonite " שהינו מדגם מייצג של המכנה המשותף של האלבום. קליט, נגיש וסוחף! יוצאת הדופן היחידה באלבום היא הרצועה " Teach Us to Survive ", ללא ספק אחת המוזרות ברפרטואר של "Accept" אשר הוכתרה אפילו כקטע "jazz metal". אכן, הלהקה משתעשעת כאן עם ג'אז עם עבודת בס מדהימה של Peter Baltes ורמת נגינה גבוה של כל חברי הלהקה. קטע הסיום " Bound To Fail " נפתח גם הוא עם אינטרו קלאסי, ממש בדומה לקטע הפתיחה של האלבום, ובכך מעניק לאלבום הזה תחושה של יצירה אחת מושלמת עם התחלה וסיום שמתכתבים זה עם זה. למרות הצליל הנגיש יותר מבחינה מסחרית והגם שלדעתנו מדובר באחד האלבומים היותר טובים של הלהקה, האלבום הזה מכר פחות טוב מקודמו " Balls to the Wall " באמריקה. Udo Dirkschneider זוכר את תקופת יצירת האלבום ככזו בה הלהקה היתה בשיאה וחבריה הסתדרו ממש טוב ביחד. האידיליה הזאת תתברר כשברירית, שכן בקרוב יופיעו הסדקים הראשונים בסולידריות של הלהקה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 4 למרץ 1983 הוציאה "Thin Lizzy" את אלבומה ה- 12 "Thunder And Lightning". זה האלבום האחרון של הלהקה וגם האלבום הכי כבד שהוציאה במהלך הקריירה שלה. 3 שנים לאחר הוצאת האלבום הלך Phil Lynott וסתם את הגולל על אפשרות שהלהקה תמשיך לפעול ולייצר חומרים חדשים. העובדה שהאלבום הזה נחשב לאלבום הכבד ביותר של הלהקה, נעוצה בעיקר בצירופו של הגיטריסט John Sykes , אשר החליף את Snowy White, שעזב את הלהקה בעקבות חוסר בהירות האם הסשנים מכוונים לאלבום של "Thin Lizzy" או לאלבום סולו של Phil Lynott . ווייט סבר שאם מדובר בסשנים לאלבום סולו של לינוט, הרי שיש לשלם לו עבור התרומה שלו כנגן סשנים שכיר. למרות שמרבית החומרים לאלבום נכתבו לפני צירופו של הגיטריסט John Sykes , הנוכחות שלו מאוד מורגשת בסאונד ובסיגנון של האלבום. כזכור, סייקס החל את דרכו המוזיקלית בשנת 1980 בלהקת "Streetfighter" ולאחר זמן קצר עבר ללהקת "Tygers of PanTang" איתה שחרר שני אלבומי אולפן מלאים והתארח בשלישי. בשנת 1982 הוא עבר בהצלחה אודישן ללהקת "Thin Lizzy" והפך לגיטריסט המוביל שלה לצידו של Scott Gorham. הצטרפותו של John Sykes התבררה כהחלטה נכונה, אשר סייעה לסאונד של "Thin Lizzy" להתעדכן לרוח התקופה. נגינת הגיטרה שלו הייתה כבדה יותר מכל מה שהוקלט בעבר על ידי הלהקה, עם ניחוחות ניאו-קלאסיים. למרות שהלהקה התבססה לאורך השנים על הסאונד המסחרי של ה- Twin Guitar, הגיטריסט הוותיק Scott Gorham איפשר לסייקס לנגן יותר חלקים מובילים, כאשר הלהקה כולה מקבלת השראה מהרעננות והחדשנות של הגיוס החדש שלהם, שלא לדבר על הנגינה העוצמתית של Sykes . מה שיפה מאוד בצירופו של סייקס היה שהביצועים שלו דחפו את גורהם לשדרג גם את הנגינה שלו. כך יצא, שהגיטרות של גורהם וסייקס באלבום הזה אגרסיביות וכבדות. הריפים והסולואים חדים, קליטים וכבדים, כאשר "Thin Lizzy" פשוט ממציאה את עצמה מחדש, אך יחד עם זאת משמרת את הסאונד הייחודי שלה. תוספת נוספת שהשפיעה על הסאונד והסגנון של האלבום הייתה קשורה בקלידן Darren Wharton, שהשתתף בכתיבת רבים מהשירים באלבום, כולל " Some Day She Is Going to Hit Back " והסינגל האחרון " The Sun Goes Down ", ובכך תרם לסגנון המיוחד. לעיתים, עבודת הקלידים של Wharton מנוגדת ומשלימה לריפים הכבדים של הגיטרות, אך מוסיפה עומק לשירים, כפי שניתן לשמוע בין היתר בשיר " The Holy War ". מלבד צליל ה- Twin Guitar וההשפעה של הקלידים, האלבום הזה כולל את עבודת הבס המצוינת של Phil Lynott ואת התיפוף היציב והוורסטילי של Brian Downey, שמרכיבים יחד את חטיבת הקצב הכל-כך ייחודית לסאונד של הלהקה. הביצועים של דאוני מתחלקים כאן לשניים. מצד אחד המעברים המתוחכמים והמלודיים ומצד שני התיפוף האגרסיבי והכבד, אשר יוצרים יחד את אחת מנקודות השיא בקריירה שלו. וכמובן שאי אפשר שלא להזכיר את קולו המושלם של Lynott , שיודע להיות עמוק, מלודי או אפילו רומנטי בשירי אהבה, אבל גם זועם ועוצמתי כשצריך. מעניין שדווקא שתי הרצועות הכבדות ביותר נבחרו להיות הסינגלים המובילים מתוכו, כל אחת "כבדה" בדרכה. הראשון, " Cold Sweat " שהינו השיר היחיד בו השתתף הגיטריסט John Sykes בכתיבה, שכזכור הצטרף ללהקה לאחר שמרבית האלבום כבר נכתב. השיר נכתב באולפן בזמן הקלטת האלבום והפך לסינגל הגדול ביותר מתוכו. הוא מתאפיין בנגינה העוצמתית של סייקס והשימוש בטכניקת הטאפינג במהלך הסולו. מעניין לציין, שלשיר הזה הוקלטו לא מעט גירסאות כיסוי, ביניהן זו של "Megadeth" מהאלבום "Super Collider" משנת 2013 וזו של "Helloween" שיצאה כבי-סייד לסינגל "Perfect Gentleman" בשנת 1994. השני, " The Sun Goes Down ". זה הנאמבר האיטי היחיד באלבום, שיר עמוק ומשמעותי. אבל כמה שהוא שקט, ככה הוא עוצמתי!!! שיר פשוט אדיר שכתבו Phil Lynott והקלידן Darren Wharton ולכן אין זה מפתיע שהוא נשען על נגינת הבס המהפנטת של לינוט ועל אווירת הקלידים המרחפת של ווהרטון. ואיזה סולו מדהים וסוחף John Sykes תפר לשיר הזה. שימו לב לנגינה המטורפת שלו בגירסת ההופעה בקליפ כאן למטה, החל מדקה 5:05 לשיר. זה יהיה הסינגל האחרון של הלהקה אי פעם, והוא ללא ספק אחת היצירות הטובות ביותר של לינוט. מעבר לשני הסינגלים שהזכרנו, האלבום הוא עונג צרוף של הארד רוק והבי מטאל קלאסי. החל משיר הפתיחה והנושא של האלבום " Thunder And Lightning ", העוצמתי והזועם, אשר נותן את הטון להמשך האלבום ועד " Heart Attack " אשר מותיר אותנו עם טעם של עוד, האלבום הזה ממחיש את כל הטוב שיש ללהקה האדירה הזאת להציע. למרות הכבדות והחדשנות ביחס לאלבומים הקודמים של הלהקה, לינוט וחבורתו הצליחו לשמור על סגנון הנגינה האופייני שלהם. הצליל הקלאסי של "Thin Lizzy" נשמר כאן היטב והוא משלב מלודיה עם נגינה מהירה והרמוניות שמייצרות הגיטרות התאומות. מנגד,"ליזי" מראה כאן גם גם צד אפל, כבד, מחוספס וזועם יותר עם מילים אפלות יותר. הניגודיות הזאת נשמרת אפילו בשיר אהבה כמו " Baby Please Don't Go ". האלבום "Thunder And Lightning" היווה ללא ספק שינוי כיוון קיצוני עבור הלהקה. הוא כלל סאונד אגרסיבי וכבד יותר שהלהקה לא הראתה בעבר. זה היה הימור מסוכן עבור הלהקה, אבל "Thin Lizzy" הוכיחה שההימור הזה השתלם לה ובגדול. היא חידשה אבל לא שכחה את העבר שלה ובכך ייצרה אלבום שייכתב בדפי ההיסטוריה כאלבום מצויין שהיווה את "שירת הברבור" של להקה מופלאה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

האלבום "Fallen", אלבום הבכורה של להקת "Evanescence", שיצא ב- 4 במרץ 2003, הוא האלבום הנמכר ביותר של הלהקה עד כה. מאז הם הספיקו להוציא עוד ארבעה אלבומי אולפן, האחרון שוחרר במרץ 2021. אלבום הבכורה של הלהקה נחשב לאחד האלבומים הנמכרים ביותר במאה ה- 21. הוא כבש את המקום הראשון במצעד ביותר מעשר מדינות ברחבי העולם. שנה לאחר יציאתו " Fallen " העניק ללהקה חמש מועמדויות לגראמי וזכייה בשתי קטגוריות: "Best Hard Rock Performance" ו "Best New Artist". האלבום הוקלט בחמישה אולפנים שונים ברחבי קליפורניה, כששלושה מחברי הלהקה היו נגנים קבועים ושאר הנגנים התחלפו לפי הצורך. Amy Lee שירה ופסנתר, Ben Moody בגיטרות ו David Hodges בקלידים. הלהקה הוציאה ארבעה סינגלים מהאלבום, כשכל אחד מהם הצליח יותר מהשני: " Bring Me to Life ", " My Immortal ", " Going Under ו " Everybody's Fool ". עורך הלשון שלנו, אורי ענבי , משתף אתכם עם מה שהוא מרגיש כלפי האלבום. זה אלבום שאני אוהב מאוד. כיאה לשם האלבום, יש בו לא מעט שירים שיכולים להפיל ואפילו לרסק. זהו אלבום הבכורה של הלהקה והיחיד מכל האלבומים שלהם ששמעתי שאני חוזר להאזין לו שוב ושוב. יש בו כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה לצד שירים מוכרים פחות. יצא לי לקרוא קצת דברים על מאחורי הקלעים של חלק מהשירים והחלטתי... די להתעלם מזה ולהתמקד בפרשנות האישית שלי. התחושה שלי היא שהלהקה הזאת מזוהה (לפחות בארץ) עם כל הקטע של "אימו", כנראה בגלל חלק מקהל המאזינים שלה. יש בזה מידה מסוימת של אמת, אבל בעיניי זו פשוט להקת רוק טובה (בלי להיכנס לכל מיני תתי-ז'אנרים). מוזמנות ומוזמנים "ליפול" יחד איתי לתוך האלבום הנפלא הזה. (Photo: Evanescence.com) זה לא מפתיע במיוחד שאלבום שבכותרתו נפילה נפתח בצלילה מטה, שלא לומר התרסקות. מה שכן, השיר הראשון באלבום, " Going Under ", הוא התרסקות מפוארת וצלילה ישר לתוך הקרביים של האלבום. כבר בפתיחת השיר והאלבום יש את שני המרכיבים האהובים עליי בשירי הלהקה: דיסטורשן כסחני והקול השמיימי של איימי לי המדהימה. בשיר הזה אין הנחות והוא נותן בראש כבר בפתיחה, בהתאם לדוקטרינת קרמבו: מתחילים הכי חזק ולאט לאט מגבירים. השירה של איימי בשיר הזה היא זועמת וכמעט "דיבורית". זה שיר שכולו מכתב פתוח לאדם רעיל, אולי בן זוג. כבר מהשורה הראשונה ("Now I will tell you what I've done for you") וביתר שאת מהשורה שאחריה ("50 thousand tears I've cried") אפשר לראות שזה שיר של מישהי ששוברת שתיקה ארוכה למדי, מישהי שנמאס לה והיא מחליטה להוציא את כל הכביסה המלוכלכת החוצה. מערכת יחסים רעילה היא נושא שיופיע בשירים נוספים באלבום. הפעם נקודת המבט בשיר היא של מישהי שלא דופקת חשבון ואומרת את כל האמת בפנים. בהתאם, הלחן של השיר משופע בדיסטורשן והצליל שלו מלוכלך כמו הכביסה הנ"ל. פריקה מוחלטת של תסכול ועצבים שהצטברו הרבה זמן. ואני שואל – יש דרך טובה יותר לפתוח אלבום? הדוברת בשיר יורדת מטה, נופלת, צוללת, מתרסקת, טובעת, איך שלא תרצו לקרוא לזה. היא לוקחת איתה את הנמען של הדברים וגם את המאזינים. זוהי תחילתו של המסע המטלטל שהוא האלבום הזה. השיר השני באלבום, " Bring Me to Life ", הוא אחד השירים האהובים עליי של הלהקה וכמובן אחד השירים המוכרים ביותר שלה. אם בשיר הקודם הזכרתי את השילוב של הקול המלאכי של איימי לי והדיסטורשן, הפעם מצטרף חבר נוסף, שיהיה לו חלק חשוב בשירים נוספים. זהו הפסנתר. מנגינת פסנתר רכה פותחת את השיר ולאחר שאיימי שרה את השורה הראשונה והמכשפת ("How can you see into my eyes like open doors") מגיעה גיחת דיסטורשן קצרה שהיא אחת האהובות עליי בשירים בכלל, לא רק של הלהקה. הרכות בלחן נמשכת עוד קצת עד שלשירה של איימי מתחילים להתווסף גוונים של חספוס מוזיקלי. בפזמון הלחן כבר מתפרץ בכל תפארת הדיסטורשן. בשלב הזה אנחנו גם מגלים אורח מפתיע – קול של גבר. זהו פול מקוי, סולן להקת "Twelve Stones". נכון שאמרתי שאני מתכוון די להתעלם מדברים שקראתי על השירים באלבום? אז כאן המקום להודות שאת המידע הזה לא הייתי יודע בלי וויקיפדיה. כמו שדודו וליאור כתבו בסקירה על איימי לי (מומלץ לקרוא גם אותה), חברת התקליטים שהחתימה את הלהקה ניסתה לחייב אותה לצרף זמר גבר במשרה מלאה. איימי לי התנגדה (ובצדק – זה לא לעניין בלי קשר לזה שהיא זמרת מעולה שלא צריכה "עזרה" מאף אחד) והתוצאה הייתה שרק בשיר הזה, שהיה הסינגל הראשון שיצא מן האלבום, יש גם זמר גבר. לא שהוא תורם המון, עיקר השירה הוא של איימי וזה מעולה. ועוד קצת פיקנטריה מוויקיפדיה: איימי לי כתבה את השיר בעקבות מפגש חברתי, שבו פגשה לראשונה מכר של חבריה. הדבר הראשון שאותו בחור אמר לה היה: "האם את שמחה"? כמובן, זה היה הרבה לפני שורת הפתיחה של הדמות של אסי כהן בסדרה "מסודרים": "את יודעת שיש לך משהו עצוב בעיניים?". איימי הופתעה מכך שהבחור הבחין בדיכאון שאותו ניסתה להסתיר ובעקבות הפגישה כתבה את המילים לשיר. התחושה של מישהו ש"מעורר אותך לחיים" היא לב ליבו של השיר. הדוברת בשיר הייתה "רדומה" במשך זמן רב, אולי אפילו על סף אובדן. פתאום מגיע מישהו ש"רואה לתוך עיניה כמו דלתות פתוחות". מישהו רגיש, שמבחין שמתחת לפני השטח היא לא מאושרת. זו כמיהה שיש לרבות ורבים מאיתנו ואם היא מתממשת זו יכולה להיות תחושה נפלאה באמת. סוף טוב הכל טוב: איימי ואותו בחור רגיש (על אמת, לא כמו בשיר של דודו אהרון) התחתנו ואנחנו זכינו בשיר פצצה. אחד השירים האהובים עליי באלבום הוא " Everybody's Fool ". אם בשיר הקודם כתבתי לא מעט דברים שקראתי באינטרנט, פה יש רק פרט אחד מעניין שגיליתי שאני רוצה לציין: איימי לי כתבה את השיר בהשראת ההערצה של אחותה הקטנה לזמרות פופ ודוגמניות. איימי הושיבה את אחותה לשיחה על החשיבות שבלהיות עצמך באמת. בעיניי, בעולם של היום המסר הזה הופך להיות רלוונטי יותר ויותר, למרבה הצער. כשאיימי לי כתבה את השיר לא היו רשתות חברתיות ופילטרים באינסטגרם. אנחנו מוקפים היום בכל כך הרבה זיוף, גם מצד התקשורת וגם מצד האנשים עצמם ברשתות החברתיות. לפני שאני נכנס לגמרי למוד של נביא זעם (או כמו שקוראים לזה היום – בומר), אני מודה שגם אני בוחר בקפידה את התמונות שאני מעלה לרשת ולא תמיד מציג את הצדדים הפחות יפים של החיים. רובנו (אם לא כולנו) עושים את זה וזה בסדר, עד רמה מסוימת. בסופו של דבר החיים האמיתיים הם לא זוהרים רוב הזמן והם מלאים בבעיות שצריך להתמודד איתן. הטשטוש וההסתרה של הבעיות הללו עלולים להחמיר אותן ואף ליצור בעיות נוספות. אפשר לראות את זה בהרבה תחומים שקשורים ביחסים בין אנשים, כמו מערכות יחסים, אבל גם בדברים פשוטים כמו אוכל. ככל שהזיוף מתגבר חשיבותה של האמת פוחתת וזו בעיה קשה. בסופו של דבר, אנשים לא צריכים להסתיר את מי שהם באמת ולזייף חיוך וחיים מושלמים רק כי זה לא נראה טוב. יש לזה מחיר שעלול להיות כבד מאוד. בהתאם לתוכן השיר, הלחן נותן בראש כמו שצריך. הדיסטורשן חוגג פה בלי הפסקה וזה נפלא. איימי לי שרה כאן על כל אותם אנשים שמתחבאים מאחורי מסכות (וכמובן לא מדובר כאן על מסכות קורונה) וחושבים שהם מצליחים לשטות בכולם. האמת היא שהמסכה היא מסתור ובסופו של דבר אלו שמסתתרים מאחוריה הם השוטים. בעיניי זה מסר חשוב מאוד – להיות מי שאת/ה באמת, גם אם זה לא מצטלם יפה ומביא המון לייקים. השיר " My Immortal " הוא אחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, אבל כמו שקראתי באינטרנט התברר שזה השיר שאיימי לי הכי פחות אהבה באלבום. זאת הפעם האחרונה שאתייחס לדברים שקראתי על השיר, כי במקרה הזה ה"סיפור" האמיתי מאחורי המילים הוא לא משהו, לפחות בעיניי. מבחינתי זה תמיד היה שיר מורכב. יש בו סיטואציה של פרידה או אולי מוות. מערכת היחסים שקדמה לכך הייתה מורכבת מאוד ורוויית כאב, אך הייתה בה גם אהבה. אפילו אחרי שמערכת היחסים נגמרת האהבה (או שאולי זה הכאב?) לא נעלמת לגמרי ועדיין מסוגלת להשאיר צלקות. מבחינת הלחן, השיר מאוד "נקי", כאשר הוא מורכב בעיקר ממנגינת פסנתר רכה בשילוב הקול הנפלא של איימי. נכון שאמרתי שיהיה לפסנתר תפקיד חשוב? אז כאן הוא מופיע במלוא הדרו. מי שעוד מראה כאן כמה היא מדהימה היא כמובן איימי, שפשוט מכשפת ומרסקת לבבות בשירה הטהורה שלה. אישית, אני מעדיף את הגרסה היותר "מלוכלכת" של השיר, זו שבה מעורבת הלהקה ולקראת הסוף נכנסים גם הגיטרות והדיסטורשן. אני חושב שה"התפרצות" הזאת של רעש לקראת הסוף מוסיפה עוד עומק לשיר. הכאב והיופי מתמזגים יחד בשיר הזה בצורה מופלאה, כמו שקורה לפעמים בחיים. אחד השירים הכי קורעי לב שיש באלבום הוא " Tourniquet ". בלא מעט שירים של הלהקה יש אלמנטים מורבידיים ומין "פלירטוט" עם המוות. זה כנראה תרם לכך שהיא נתפסת בקרב חלק מהאנשים (לפחות ממה שאני ראיתי בארץ) כלהקת "אימו". מה שכן, השיר הזה כולו כאב טהור וקריאה לעזרה ממש. הדיסטורשן בשיר מכה כבר מהפתיחה ללא שום רחמים וכבר מהשורה הראשונה אפשר לראות באיזה מצב נואש נמצאת הדוברת: "I tried to kill the pain but only brought more". הלחן בשיר הזה הוא התפרצות טהורה וגועשת של כאב, מצוקה ופחד. גם המילים בשיר משקפות בדיוק את אותם רגשות ואם זה לא ברור מספיק איימי לי גם צורחת באמצע השיר: "אני רוצה למות". המצוקה של הדוברת בשיר כה גדולה שהיא לא רואה מוצא מלבד התאבדות. מה שכן, היא עדיין מנסה לבדוק אם יש לה סיכוי להינצל ולכן השיר הזה הוא קריאה לעזרה, כמו שכתבתי. לא זה המקום להרחיב על הנושא של אובדנות ואובדן, אבל אני כן רוצה לציין שאם אדם מגיע למצב שהוא זועק ככה לעזרה רגע לפני שהוא מתאבד מתוך ייאוש כדאי להקשיב לו. לפעמים זה לא יעזור, לפעמים זו אזעקת שווא, אבל לפעמים ההקשבה הזאת יכולה להציל חיים. כמו שאני רואה את זה, הסוף של השיר הוא סוף פתוח ולא ברור אם הדוברת מחליטה בסוף להתאבד. מה שכן בטוח זה שהשיר הזה הוא כמו חץ ישר ללב ולא בטוח שאפילו חוסם עורקים יוכל לעצור את הדימום. השיר " Imaginary " מתחבר ישירות לשיר שלפניו, קודם כל מבחינה מוזיקלית. ה"פייד אאוט" של השיר הקודם מתמזג לתוך הפתיחה של השיר הזה. גם מבחינת המילים אפשר למצוא פה הקבלה מעניינת. בשני השירים הדוברת מבקשת לברוח ממציאות של כאב וסבל, רק שהפעם במקום להתאבד היא מצאה דרך אחרת. הדרך הזו היא בריחה לעולם של חלומות ודמיון. "אל תאמרו שאיבדתי קשר עם התוהו המשתולל הזה, המציאות שלכם" שרה איימי לי (תרגום שלי). בעיניי זה משפט נפלא. הדוברת בשיר מודעת היטב למציאות האכזרית שממנה היא בורחת. זו הסיבה שהיא בורחת. היא יודעת טוב מאוד מה נמצא מעבר לעולם החלומות והדמיון שבנתה לעצמה ולכן היא מתאמצת להישאר בו ולא לחזור למציאות. בשיר הזה יש תפקיד מרכזי לכלי מיתר (שוב – עוד מהסוף של השיר הקודם) אבל גם הגיטרות נותנות בראש כמו שצריך. המציאות שלנו היא לא פשוטה ולפעמים אפילו קשה. הרצון הזה לברוח לפעמים לעולם נחמד יותר הוא משהו שבמידה רבה משותף לכולנו. איך מסיימים אלבום? בדיוק ככה! אם השיר הראשון באלבום היה פתיחה לפנים, השיר " Whisper " הוא מופת של סיום אלבום (ובניגוד לשמו – אין בו ממש לחישות). הגיטרות והדיסטורשן חובטים בנו כבר מהשנייה הראשונה של השיר וזה מענג ("דוקטרינת קרמבו" כבר אמרנו?). כמו בשירים קודמים באלבום, גם בשיר הזה יש "פלירטוט" עם המוות. הוא לא חד משמעי כמו בשיר "Tourniquet", אבל מורגש ביותר. הדוברת בשיר נמצאת על הסף. אם כל האלבום היה משופע בהתייחסות לדברים כמו נפילה, צלילה, התרסקות ושאר מונחים דומים, השיר הזה נפתח במשפט: "Catch me as I fall". כלומר – גם כאן יש אלמנט של נפילה. הדוברת מרגישה שהיא על סף נפילה החוצה מן העולם/החיים. "האמת הזו מביאה אותי לכדי שיגעון" שרה איימי לי (שוב – תרגום שלי). כבר דיברנו בשירים קודמים על הקושי להתמודד עם המציאות. בשירים שונים הוצגו דרכים שונות לעשות זאת. הפעם הדוברת נלחמת ומנסה בכל כוחה להתמודד עם המציאות, אך לא בטוחה שתצליח. היא זקוקה לעזרה. מבחינת התוכן, השיר לא משאיר אותנו עם שום פתרון, רק עם קריאה לעזרה. הקריאה הזאת נוכחת במיוחד ב"פייד אאוט" שבסוף השיר, כאשר המקהלה שרה בלטינית: "הצל אותנו מסכנה, הצל אותנו מרוע". מבחינת הלחן, השיר נותן בראש כמעט לכל אורכו. היו עליות וירידות בעוצמה לכל אורך האלבום, אך כמו שהוא נפתח חזק כך הוא גם מסתיים. לדיסטורשן יש נוכחות מכובדת (גם) בשיר הזה ויש גם סולו גיטרה כסחני. גם כלי המיתר חוזרים פה לתפקיד משמעותי ויחד עם המקהלה הוא מסיים את השיר ואת האלבום. בעיניי זה אחד משירי סיום אלבום הטובים ביותר שהיו אי פעם, כזה שמצד אחד מאפשר לנו להשלים עם סוף האלבום ומצד שני משאיר טעם של עוד. היה לי לעונג לכתוב על האלבום הנהדר הזה. מקווה שגם לכם/ן היה כיף לקרוא. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על המוסיקאי Jason Newsted... (Photo: Ragnar Singsaas) 1. הוא נולד ב- 4 למרץ 1963 בבאטל קריק מישיגן בשם Jason Curtis Newsted. 2. הוא גדל לתוך משפחה מוזיקלית, אמו היתה מורה לפסנתר ואחד מאחיו ניגן על חצוצרה. 3. הכלי הראשון עליו ניגן היה גיטרה. הוא החל לנגן עליו בגיל 9. 4. לגיטרת בס הוא עבר רק בגיל 14. 5. הבסיסטים שהשפיעו עליו ביותר הם Geezer Butler , Steve Harris , Geddy Lee ו- Lemmy  Kilmister . 6. האלבום הראשון ששחרר היה "Doomsday for the Deceiver" במסגרת ההרכב "Flotsam and Jetsam", זה היה בשנת 1986 וג'ייסון כתב את מרבית המילים לשירי האלבום. (Photo: Last.FM) 7. השיר הרביעי באלבום נקרא "Fade to Black", אך אין מדובר בגרסת כיסוי לשיר בעל אותו השם של מטאליקה. 8. במקרה "Fade to Black" הוא גם השיר של מטאליקה שג'ייסון הכי אוהב. 9. לאחר מותו הטראגי של Cliff Burton ערכה מטאליקה אודישנים לכ- 50 בסיסטים שונים, ביניהם Les Claypool ו- David Ellefson. ניוסטד שהומלץ למטאליקה על ידי נשיא Metal Blade, Brian Slagel, היה זה שהתקבל לבסוף ללהקה בסתיו 1986. 10. הוריו של Cliff Burton היו שותפים להחלטה. הם גם נכחו בהודעה לתקשורת על מציאת הבסיסט החדש ללהקה. 11. ההופעה הראשונה שלו עם מטאליקה נערכה ב- 6 לנובמבר 1986 ברסידה, קליפורניה. 12. ההוצאה הראשונה של ניוסטד עם מטאליקה הייתה המיני אלבום The $5.98 E.P.: Garage Days Re-Revisited . 13. האלבום הראשון שלו עם מטאליקה היה ...And Justice For All משנת 1988. 14. במהלך 14 שנותיו עם מטאליקה, ניגן ניוסטד בשישה אלבומים של הלהקה, ...And Justice For All , Metallica , Load , Re-Load , Garage Inc . ו- S&M והוא ביצע יחד איתה יותר מ- 1,000 הופעות ברחבי העולם. 15. הופעתו האחרונה של ניוסטד עם מטאליקה נערכה ב- 30 לנובמבר 2000, במהלך הופעה בטקס VH1 Music Awards. 16. הוא עזב את מטאליקה באופן רשמי, בתאריך ה- 17 לינואר 2001 . 17. לאחר שעזב את מטאליקה הוא התמקד בפרוייקט הצדדי שלו - Echobrain אשר גם היווה את סלע המחלוקת שגרם לעזיבתו את מטאליקה. האלבום הראשון של ההרכב, הקרוי גם על שמו שוחרר כבר בשנת 2002 ובהמשך שוחרר עוד EP ואלבום אולפן שני בו ניוסטד שימש כמפיק. 18. במקביל, חבר ניוסטד להרכב הקנדי Voivod עמו שחרר שלושה אלבומים, החל באלבום הקרוי על שם ההרכב משנת 2003 ועד לאלבום "Infini" משנת 2006 . 19. עם הצטרפותו של הבסיסט Robert Trujillo למטאליקה, ניוסטד החליף אותו כבסיסט של Ozzy Osbourne , וזאת עד לסיום פסטיבל האוזפסט 2003. 20. בשנת 2006 הוא הצטרף לתוכנית הריאליטי Rockstar: Supernova , לבחירת הזמר להרכב העונה לאותו השם אותו הקים יחד עם הגיטריסט גילבי קלארק (גאנז) והמתופף Tommy Lee (מוטלי קרו). לאחר בחירת הזמר, לוקאס רוסי, שחרר ההרכב אלבום אחד בשנת 2006. 21. ב- 23 באוקטובר 2006 ניוסטד נפצע כשניסה לתפוס ראש מגבר בס. התאונה גרמה לקרע בכתפו השמאלית ובזרוע ימין. הוא עבר תהליך שיקום ארוך ובמהלכו החל לצייר. מאוחר יותר דווח כי היה מכור למשככי כאבים. 22. בשנת 2009 הוא נכנס יחד עם להקת מטאליקה להיכל התהילה של הרוקנרול. 23. באוקטובר 2009 חובר ניוסטד ל- Tony Iommi , Ian Gillan , Jon Lord ו- Nicko McBrain, להקמת הסופרגרופ "WhoCares". 24. הסופרגרופ הזה משחרר בשנת 2011 את הסינגל "Out of my Mind" ובהמשך משוחרר גם אלבום מלא למען גיוס כספים למען שיקום ארמניה, לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה בסוף שנות השמונים. 25. בשנת 2012 הוא הקים הרכב משלו בשם "Newsted". בשנת 2013 שחרר ההרכב EP וכן אלבום בשם Heavy Metal Music. (Photo: Newsted) 26. ניוסטד שיתף פעולה גם עם ההרכבים הבאים: Sepultura, Unkle, Papa Wheelie, Moss Brothers, Gov't Mule ועוד. 27. בשנת 2019 פרסם ניוסטד שרופאיו הורו לו להפסיק לעשות "הדבנגינג" במהלך ההופעות הואיל והוא גרם לעצמו לנזקים בצוואר (Whiplash). 28. ג'ייסון היה ידוע בקולות הרקע, יותר נכון שאגות הרקע בהופעותיו עם מטאליקה, ובאופן אירוני בין היתר בשיר "Whiplash". "זוהי סדרת המפרטים אשר תפסתי מג'ייסון ניוסטד בכבודו ובעצמו! מדובר בכמה הופעות אשר הייתי בהן משנת 1992 לערך וצפונה...יש רק מפרט אחד, עם הנחש, אשר קיבלתי בלחיצת יד ישירה מג'ייסון, כאשר הייתי ב- Snake Pit של מטאליקה! חברי מועדון השתתפו בהגרלה, ומי שהיה בעל כרטיס להופעה, נכנס להגרלה לקבל תג באזור תחום על הבמה עצמה! אז קיבלתי את המפרט מג'ייסון." "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר