ב- 4 למרץ 2022 הוציאה "Marillion" את האלבום "An Hour Before It's Dark", אלבום האולפן ה- 19 שלה. זה אלבום האולפן הראשון של הלהקה מזה 6 שנים, מאז "Fuck Everyone and Run (F E A R)" ששוחרר בספטמבר 2016. בדומה לאלבום הקודם, גם "An Hour Before It's Dark" הוקלט באולפני "Real World" של Peter Gabriel , אשר גם סיפקו את הרקע המושלם ליצירה. במקביל להקלטת האלבום צילמה הלהקה סרט דוקומנטרי המלווה את תהליך היצירה, קטעים מאחורי הקלעים על יצירת האלבום הכולל ביצוע של השיר " Murder Machines ". בחודש נובמבר 2021 קיבלנו טעימה ראשונה מהאלבום. הלהקה שחררה את " Be Hard On Yourself ", היצירה הפותחת את האלבום, אשר כבר מהאזנה ראשונה הוכיחה לנו שבהחלט למה לצפות. קטע "מריליוני", טיפוסי, מרגש ומורכב, המחולק לשלושה חלקים ונפרש על-פני למעלה מ- 9 דקות. כאן המקום לציין שארבעה מתוך 7 השירים באלבום הינן יצירות מורכבות, כל אחת מהן מחולקת לשלושה עד חמישה חלקים. יצירת הפתיחה " Be Hard On Yourself ", הקטע " Reprogram The Gene " אשר הושפע ממגפת הקורונה ומסתיים בשאלה " A Cure For Us?", היצירה " Sierra Leone " שמתכתבת עם המחאה של יצירה אחרת - "Gaza" מהאלבום " Sounds That Can't Be Made" וכמובן " Care " שחותמת האלבום המעולה והמרתק הזה. אם תשאלו אותנו, " Care " היא אולי הטובה מבין היצירות ואנחנו נלך אפילו רחוק יותר ונטען שהיא אולי בין הרצועות הטובות ביותר של "Marillion" בשנים האחרונות. קטע בן שלושה חלקים שמתחיל במעמקי הייאוש לפני שהוא מתרומם ומסתיים בהבטחה ואופטימיות. הקטע השני של היצירה "An Hour Before It's Dark" העניק לאלבום את השם שלו. חברי הלהקה מתעלים כאן על עצמם. Pete Trewavas מראה שהוא עדיין אחד מנגני הבס הטובים בפרוג ואולי בכלל, הגיטרה של Steve Rothery לא מפסיקה להדהים אותנו, במיוחד בקטע השלישי "Every Cell". הקלידן Mark Kelly מספק כמה כמה מהרגעים הקסומים ואפילו משתעשע עם מוזיקה אלקטרונית בקטע הראשון של היצירה, המתופף Ian Mosley יודע בדיוק באילו רגעים הוא צריך להתאפק ולהיות עדין והוגארת', הוא מרגש כתמיד עם קול שלעיתים לוחש לך באוזן וחודר לך לעצמות וברגעים אחרים עמוק וממיס לך את הלב. אין ספק שהרצועה הזו מציגה את יכולות הכתיבה והביצוע המרשימים של הלהקה. למרות המלנכוליות המשתקפת מחלק מהקטעים באלבום, "An Hour Before It's Dark" הוא אחד האלבומים הכי אופטימיים בקריירה של "מריליון". הם אומנם נרתעים מביקורת ומכתיבה על נושאים לא פשוטים, אבל גם כשהם כותבים על מגיפת הקורונה זה נעשה בצורה הרבה יותר מעוררת תקווה, מה שהוביל לכך שהלהקה כינתה את "An Hour Before It's Dark" כאלבומה האופטימי ביותר, עד כה. רשימת השירים: 01. Be Hard On Yourself i. The Tear In The Big Picture ii. Lust For Luxury iii. You Can Learn 02. Reprogram The Gene i. Invincible ii. Trouble-Free Life iii. A Cure For Us? 03. Only A Kiss (Instrumental) 04. Murder Machines 05. The Crow And The Nightingale 06. Sierra Leone i. Chance In A Million ii. The White Sand iii. The Diamond iv. The Blue Warm Air v. More Than A Treasure 07. Care i. Maintenance Drugs ii. An Hour Before It's Dark iii. Every Call iv. Angels On Earth להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 3 למרץ 1994 אירע דבר שהיה אמור להדליק "נורה אדומה גדולה ובוהקת" בכל הקשור להתנהלותו ולמצבו הנפשי הקשה של Kurt Cobain . (Photo: Lindsay Brice) קורט קוביין נכנס לתרדמת לאחר שנטל כמות גדולה של כדורי שינה מסוג רוהיפנול (אשר היום מוכר גם כסם אונס). כזכור, ב- 1 למרץ 1994 ערכה " Nirvana" את הופעתה האחרונה במינכן שבגרמניה , והמשך סיבוב ההופעות האירופאי שהיה מתוכנן ללהקה בוטל בשל מצבו הבריאותי של קורט. עוד על-כך, קיראו כאן . בעקבות ביטול סיבוב ההופעות ומצבו של קורט הגיעה אשתו, קורטני לאב , לאירופה והצטרפה לבעלה ששהה באותו זמן ברומא, שם החלים מדלקת הברונכיטיס שתקפה אותו. בראיון שהעניקה למגזין רולינג סטון בדצמבר 1994, היא ציינה שקוביין היה בדיכאון עמוק עוד לפני הגעתה לאיטליה. הוא התקשר אליה מספרד בוכה ואמר לה בטלפון שהוא שונא את כולם, שונא את הכל ואת החיים וזו הסיבה שהיא מיד עלתה על מטוס ופגשה אותו ברומא. עם הגעתה השניים בילו את הלילה בארוחת ערב ושתו שמפניה. למחרת בבוקר כשהתעוררה בסביבות השעה 5:30 לפנות בוקר, קורטני מצאה את קוביין שוכב על הרצפה ליד המיטה כשהוא מחוסר הכרה ולא מגיב, לאחר שבלע כמות של 50 כדורי שינה. קורט הובהל לבית החולים ועם הגעתו נשאבה כל תכולת בטנו והוא שב להכרתו כעבור כמה שעות. (Photo: wordpress.com) כזכור Kurt Cobain נטל את חייו כחודש לאחר האירוע הקשה הזה, ונשאלת השאלה האם הוא לא היה צריך להדליק אצל קורטני והסובבים נורה אדומה. האם הם לא יכלו לעשות עוד כדי למנוע את מעשה ההתאבדות של קורט? משום מה האירוע הזה לא אופיין על-ידי החוקרים, בזמן אמת, כניסיון התאבדות, גם לא על-ידי הרופא שטיפל בו בבית החולים. עם זאת, קורטני משוכנעת שזה אכן היה כזה. היא טענה אפילו שקוביין השאיר פתק בו נכתב: "ד"ר בייקר אומר שאצטרך לבחור בין חיים למוות. אני בוחר במוות". מעניין שאפילו חברת הניהול של Kurt Cobain מחזיקה בדעה שהאירוע מיום 3.3.94 לא היה ניסיון התאבדות, וזאת למרות שהיא איננה מכחישה כי קוביין הותיר אחריו את הפתק המדובר. כך או כך, בהחלט לא ברור כיצד Kurt Cobain לא הופנה מיד לטיפול תומך או אפילו אשפוז כפוי שימנע את מה שקרה כחודש לאחר מכן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 03.03.1978 בחייו של אומן יש לעיתים רגעים שהכל הולך קשה, רגעי משבר, והחיים נצבעים בצבעים כהים. ב- 23 לינואר 1977 תוך כדי שהיא בסיבוב ההופעות לקידום אלבומה השני רדיו אתיופיה, זמרת הרוק פטי סמית מעדה ונפלה מעל במה גבוהה בעיר טמפה, פלורידה, התוצאה היתה שתי חוליות סדוקות, עצמות שבורות בפניה, ו- 22 תפרים לסגירת הפצעים בראשה, באורח נס היא לא שברה את הצוואר. סיבוב ההופעות של האלבום השני נקטע, וסמית' נדרשה לנוח אחרי התאונה זמן רב, אך היא לא אמרה נואש.  "אתה מחליט את הגורל שלך, האם תתפרק לרסיסים או שתאסוף את עצמך ותמשיך הלאה" ציינה סמית', והיא אכן אספה את השברים שלה, תרתי משמע, חברה למפיק התקליטים ג'ימי איובין, וכעבור שנה הוציאה את אלבומה השלישי "Easter" ב- 03.03.1978. היה זה אלבום שחיזק את מעמדה כיוצרת עצמאית ובועטת מחד, ולראשונה נתן לה הכרה גם אצל הקהל הרחב, איובין ששלוש שנים לפני כן עבד עם Bruce Springsteen על אלבום הפריצה שלו "Born to Run" כטכנאי ואחראי על המיקסים, ידע שלבוס יש ביד שיר שיכול להתאים בצורה מושלמת לפטי סמית', אפילו שהיה מדובר בשיר שנכתב מנקודת מבטו של גבר. איובין צלצל לבוס, וביקש ממנו לקחת שיר לזמרת רוק שהוא עובד איתה, ספרינגסטין שבאותה תקופה היה בשלהי מאבק משפטי נגד אמרגנו לשעבר מייק אפל, מאבק ,שמנע ממנו להוציא אלבום במשך שלוש שנים, הסכים, והשאר כפי שנאמר, היסטוריה, השיר " Because the Night " הפך ללהיט הראשון, וגם האחרון (במצעדים) של זמרת שהיתה גם משוררת, ציירת, סופרת, וכותבת שירים שבעטה במוסכמות החברה, והפכה לסמל הPאנק רוק הנשי כשעוד לא היה כזה. פטרישיה לי סמית' נולדה ב 30 לדצמבר 1946 בבית החולים גרנט בשיקגו לבוורלי סמית' (זמרת ג'אז לשעבר), וגרנט סמית' (מכונאי), את רוב ילדותה עשתה בפילדלפיה, וניו ג'רזי, בגיל מוקדם נחשפה סמית' לתקליטים של הארי בלפונטה, ו בוב דילן . ב- 1964 לאחר שסיימה את לימודי התיכון, היא ילדה ילד ראשון שאותו מסרה לאימוץ, והחלה ללמוד במכללת גלאסבורו סטייט בניו ג'רזי. כעבור 3 שנים הפסיקה סמית' את לימודיה, ועברה לניו יורק, בזמן שעבדה בחנות ספרים היא פגשה בצלם רוברט מייפלת'ורפ שהפך להיות בהמשך בנזוגה, וסמית' העריכה אותו כאחד האנשים החשובים והמשפיעים ביותר בחייה (צילם את העטיפה לאלבומה הראשון "Horses", ותמונות מתוך שהופיעו בתוך "Easter"). ב 1969 נסעה סמית' עם אחותה לפריז שם החלה לעבוד באומנות מיצג, ולאחר מכן חזרה למנהטן והחלה להופיע במחזות כמו פאם פאטאל, ובמחזה "האי" כחברה בפרוייקט השירה של סן מרקו. בתחילת הסבנטיז סמית' בציור, כתיבה, והופעה, עד שפגשה בשנת 1971 את לני קיי שליווה אותה בגיטרה חשמלית בהופעת השירה הראשונה שלה. קיי וסמית' צירפו בשנת 1973 את ריצ'רד סוהל בפסנתר, ואת איבן קראל הצ'כי (בס), והמתופף ג'יי די דאגרטי כדי להשלים את מה שיהפוך בהמשך ל- "Patti Smith Group". לאחר שחתמה בחברת התקליטים אריסטה הוציאה סמית' את אלבום הבכורה "Horses" שיצא תחת שמה ללא שם הלהקה, בהפקתו של המוזיקאי ג'ון קייל, וכעבור פחות משנה יצא האלבום שכשל בחנויות רדיו אתיופיה, חלק מזה בעיקר בשל הפסקת סיבוב ההופעות בשל פציעתה. לפני ההקלטות לאלבום השלישי הבינה סמית' שבאריסטה מצפים ממנה להראות גם את הצד החביב שבה לקהל ובמילים אחרות שירים שידברו להמונים, וימכרו תקליטים, אז היא עשתה מה שאומנית דעתנית כמוה עושה במצב כזה, וכתבה אלבום בועט חושפני, כשהיא נוגעת בפרות קדושות ומעיזה לקרוא לשיר שעליו בנו כסינגל בשם Rock N Roll Nigger, מיותר לציין שהשיר הזה לא יצא כסינגל בסוף. האלבום "Easter" או פסחא בעברית, משלב מגוון של סגנונות מוסיקליים כמו רוק סולידי עם השיר הפותח " Till Victory" , רוקנרול קלאסי (" 25th Floor "), פולק (" Ghost Dance "), וספוקן וורד (" Babelogue ") מעבר להתגרות שלה לכאורה בקהל האפרו עם רוקנרול ניגר, אפשר לשמוע אותה מותחת את הגבולות בשיר " Space Monkey " שמסתיים בגניחות של גבר שלא משאירות מקום לדמיון. כמו שמו "Easter" גדוש בדימויים תנכים ונוצריים ספציפים, בשיר " Privilege (Set Me Free) " (מילים מספר תהילים), ובשיר הנועל " Easter " שמזכיר דימויים קתוליים של טבילה. כמו כן השיר " Ghost Dance " מתייחס לתחיה הדתית של סוף המאה ה- 19. מעבר ללהיט " Becase the Night " שאותו היא לא רצתה לאמץ בתחילה, בשל שאיפתה לקבוע את גורלה שלה עם שיריה (בסוף איובין וסיטואציה רומנטית מחייה שכנעו אותה אחרת), סמית' נותנת לנו הצצה לתוך חייה של משוררת שהיא אישה חזקה שלא מהססת לחיות במערכת יחסים כפולה, השיר " We Three " נכתב על מערכת היחסים שלה עם הקלידן אלן לניר (חבר להקת "Blue Oyster Cult"), תוך כדי שהיא חושקת בידידה המוזיקאי טום ורליין. עטיפת האלבום היא תמונה של הצלמת לין גולדסמית ומהווה חלק מהבעיטה של סמית' בממסד כשהיא מצולמת עם שיער בית השחי חשוף דבר שאז לא היה נחשב כחלק ממודל היופי הנשי. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 3 למרץ 1972 הוציאה "Jethro Tull" את אלבומה החמישי "Thick as a Brick". זה כנראה האלבום השלם והמושלם ביותר של הלהקה, קלאסיקה אמיתית שמקומה בצמרת אלבומי הפרוגרסיב הטובים בכל הזמנים. אלבום קונספט מלא מראשיתו ועד סופו, הכולל קטע נושא אחד ויחיד המתפרש על-פני 44 דקות ומחולק לשני חלקים (וגם זאת בשל המגבלה של תקליטי הויניל של אותם זמנים). רמת הכתיבה והביצוע של "Jethro Tull" נמצאת כאן בשיאה והתוצאה בהתאם. מעניין שדווקא אלבום שנועד לשמש כפרודיה על אלבומי הקונספט, הפך במהרה לקלאסיקה על זמנית של אלבומי קונספט. אריזת התקליט עוצבה במקור כעיתון בן 12 עמודים, שמתקפלת לעטיפה של האלבום. העיתון בשם הבדיוני "The St. Cleve Chronicle & Linwall Advertiser", היה למעשה חיקוי לסוג העיתונים המקומיים שרווחו ברחבי בריטניה באותה תקופה. מכותרת "העיתון" ניתן היה להבין כי האלבום הינו עיבוד מוזיקלי ליצירה אפית, פואמה על בריטניה, שכתב ילד דמיוני בן 8 בשם Gerald Bostock, בה הוא מותח ביקורת על העם הבריטי. בפועל המילים והמוזיקה נכתבו על-ידי הסולן, הכותב, המולטי אינסטרומנטליסט ומנהיג הלהקה Ian Anderson . מאוחר יותר הוא אפילו יציין שיש אלמנט אוטוביוגרפי במילים שכתב. בתור ילד הוא היה קצת מרדן ושונה מבני גילו. קונבנציונליות מעולם לא משכה אותו, והוא שאב את כל השונות, המרדנות והייחודיות שלו, אל תוך דמותו של Gerald Bostock. מה שהביא את Ian Anderson לכתוב את היצירה האפית הזאת, היו דווקא הביקורות על האלבום הקודם של "ג'תרו טול" - " Aqualung " משנת 1971. אנדרסון הופתע כאשר המבקרים כינו אותו "אלבום קונספט". הוא דחה את הרעיון וחשב שזה פשוט אוסף של שירים, כך שלא היה ברור לו כיצד המבקרים הגיעו למסקנה השגויה. עד כמה שאנדרסון התעקש ש- " Aqualung " אינו אלבום קונספט, התקשורת עדיין המשיכה להתייחס אליו ככזה. בתגובה הוא החליט לתת למבקרים את הדבר האמיתי. להגות ולכתוב יצירה שתהיה האמ-אמא של כל אלבומי הקונספט. רקח, הגה וגם ביצע! אנדרסון לקח את ההומור הבריטי הסוריאליסטי של חבורת "Monty Python" כהשפעה והחל לכתוב יצירה שתשלב את המוזיקה המורכבת של ז'אנר הפרוגרסיב, יחד עם חוש הומור בריטי. יצירה גרנדיוזית, שתהווה סאטירה על "הרוק המתקדם", מתוך מחשבה שהיא תצחיק את הלהקה, את הקהל וכמובן גם את מבקרי המוזיקה. ואכן, מבחינה מוזיקלית מדובר באלבום מורכב ומגוון, החל מרוק, דרך פולק, ג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקה קלטית. תמצאו פה הרבה דינמיות, שינויי מקצבים ושינויי משקלים מוזיקליים. הגיוון חולש גם על כלי הנגינה אשר מעבר לחליל הצד, גיטרות אקוסטיות וחשמליות, קלידים, בס ותופים כולל גם צ'מבלו, טימפני, כינור, לאוטה, חצוצרה, סקסופון וכלי מיתר נוספים, עליהם מנגנים חברי הלהקה (כן, כן, אנדרסון לדוגמא מנגן כאן על חליל, גיטרה אקוסטית, כינור, חצוצרה, אקורדיון וסקסופון). (Photo: Gijsbert Hanekroot/) למרות שהאלבום משתקף כיצירה אחת שלמה, מושלמת ומתמשכת, הרי שהוא מורכב משילוב של שירים בודדים שנשזרים זה בזה. חלקים מהסוויטה המפוארת הזאת משלבים מוזיקה קלטית, קלאסית ופולקית לתוך מסגרת מוזיקת הרוק האופיינית של הלהקה. הקטע הראשון - " Really Don’t Mind / See There a Son Is Born " פותח את האלבום ומסתיים בדקה 5:00. הוא נפתח לצלילי הגיטרה האקוסטית של אנדרסון ונגינת החליל שלו. זו התימה המוזיקלית המרכזית עליה ביסס אנדרסון את היצירה כולה. אנחנו עדים לסוג של דיאלוג עם המאזין, שמטרתו לקרוא תיגר על יכולתו להבין מוזיקה. סוג של ביקורת על המבקרים שלא הצליחו להבין את האלבום הקודם של הלהקה, ובכל זאת קוראים לעצמם "מבקרי מוזיקה". אותם "חכמים", לא יודעים איך זה מרגיש להיות "עבה כלבנה", או "טיפש כמו בלוק", כאשר הם סתם מסבכים דברים פשוטים, דווקא בגלל שהם "חוכמולוגים". במילים אחרות, אם אתה חכם מאוד, לעולם לא תוכל להבין את נקודת המבט של אדם טיפש. הקטע השני - " The Poet and the Painter " מתחיל בדקה 5:00 ומסתיים ב- 10:29 הוא קטע קצת יותר רוקיסטי במהותו. הוא עוסק בשני סוגי האנשים הקיימים בכדור הארץ הזה. העושים והחושבים. העושים - החיילים והחושבים - המשוררים. כשמלחמה משתוללת בחוץ החייל נלחם והמשורר והציירים כותבים על המלחמה. עם זאת ככל והמלחמה נמשכת ומתקדמת דברי המשוררים והמסרים שלהם משתנים, כאשר בשלב מסוים הם מהללים את המלחמה ואת החיילים ובשלב מסוים הם מגנים אותם. הקטע השלישי - " What Do You Do When the Old Man’s Gone? / From the Upper Class " מתחיל בדקה 10:29 ומסתיים ב- 15:54. אורגן ההאמונד של John Evan עובד כאן שעות נוספות ויש בו סוג של חזרה על הרעיונות המוזיקליים של הקטע הקודם. הקטע הזה עוסק במה יעשה הבן כאשר יאבד את אביו. האם הוא ינסה למלא את נעליו של אביו וללכת בדרכו או שהוא ינסה לפתח זהות משל עצמו. הדילמה הזאת של הבן מקבלת תפנית לאחר הגשר האינסטרומנטלי, שבמהלכו הבן נכנס לנעליו של אביו ויורש את מקומו. ברגע שהוא הופך לאותו אדם כמו אביו, חבר במעמד הגבוה, הוא מתחיל פתאום להטיף למעמד הנמוך כיצד עליהם לחיות את חייהם. הקטע הזה מסתיים בפרדוקס כאשר הבן אומר "I’ll judge you all and make damn sure that no-one judges me”. אני יכול להטיח בכם ביקורת אבל לא להיפך. נקודה למחשבה על איך לעיתים אנחנו שופטים אנשים כל-כך בקלות, אך מזלזלים וכועסים על אנשים ששופטים אותנו. הקטע הרביעי - " You Curl Your Toes in Fun / Childhood Heroes / Stabs Instrumental " מסיים את הצד הראשון של הויניל והוא מתחיל בדקה 15:54 עד 22:40. חליל הצד של אנדרסון שולט בקטע הזה, אבל הוא נשען גם על נגינת הקלידים של John Evan וחטיבת הקצב של Jeffrey Hammond ו- Barriemore Barlow, עם פריצות הריפים הכוחניות של Martin Barre לקראת הסוף. בקטע הזה ניתן ביטוי לדעות הפוליטיות של נער צעיר ואת האופי האוטופי שלהן. הקטע החמישי - " See There a Man Is Born / Clear White Circles " פותח את הצד השני של הויניל ומסתיים בדקה 5:58. הוא נפתח לצלילי הרוח השורקת על רקע מוזיקה קלטית, אך מהר מאוד הוא הופך לקטע קצבי ומהיר שכולל אפילו כמה קטעי סולו תופים קצרים של Barriemore Barlow. כותרת הפרק הזה מתכתבת עם כותרת הפרק הראשון שפותח את האלבום. אם בקטע הפתיחה דובר ב- "See There a Son Is Born" אז כאן כבר הנער הופך לגבר והכותרת משתנה ל- "See There a Man Is Born". בשלב הזה של החיים, הנער שהפך לגבר אמור להשלים עם העולם שמסביבו ולקבל את הדברים כפי שהם. הקטע השישי - " Legends and Believe in the Day " מתחיל בדקה 5:58 ומסתיים ב- 12:25. הוא נשען על נגינת הגיטרה האקוסטית של אנדרסון והוא מדבר על הגעה לזקנה וכיצד הנער שהפך לגבר וכעת לקשיש מתמודד איתה. כעת, אותו אדם שבראשית ימיו נלחם נגד השיטה הישנה וניסה לעשות שינויים ורפורמות, מוצא פתאום את עצמו מתיישר עם השיטה הישנה. המוזיקה בקטע זה יותר מלנכולית וכבדה והיא מתארת את ההשלמה העגומה של הגיבור עם העובדה שהתפיסה שלו בגיל שלו השתנתה. הקטע השביעי - " Tales of Your Life " מתחיל בדקה 12:25 ומסתיים ב- 17:49. הוא מתאר את ערוב ימיו של הקשיש ומסביר כיצד כשמגיעים לגיל הזה, כל מה שניתן לתרום לסביבה הוא "אגדות" שמספרו על החוויות שאספתם במהלך השנים. הקטע השמיני הוא הסיום של האלבום " Childhood Heroes Reprise " ושמו מרמז על כך שהוא מעין חזרה על הקטע הרביעי שמסיים את הצד הראשון של הויניל. החזרה הזאת מסמלת את הטבע המחזורי של החיים ואיך המחשבות, שהיו לך פעם כשהיית רק ילד צעיר, שוב חוזרות להרגיש כל-כך נכונות כשאתה עומד למות. אין ספק שהאלבום "Thick as a Brick" נרשם בדמי ההיסטוריה המוזיקלית כאחד האלבומים הגדולים ברוק המתקדם ובכלל. העובדה הזאת משתקפת כמעט מכל רשימת דירוג רלוונטית אפשרית. מגזין ה"רולינג סטון" דירג את האלבום במקום ה-7 בין 50 אלבומי הפרוג הגדולים של כל הזמנים. בשנת 2014, "Prog magazine" דירג אותו במקום ה-5 ברשימת 100 אלבומי הפרוג הגדולים בכל הזמנים והאמינו לנו שיש עוד רשימות שמדרגות אותו בצמרת. אפילו אומנים גדולים כמו Geddy Lee ו- Steve Harris ציינו שהוא אחד האלבומים האהובים עליהם, ולא בכדי. לרגל 40 שנה לאלבום, בשנת 2012, Ian Anderson הוציא אלבום סולו שמהווה המשך לאלבום זה, וקיבל את השם "Thick as a Brick 2: Whatever Happened to Gerald Bostock".אלבום ההמשך מתמקד אף הוא ב- Gerald Bostock, המחבר הבדיוני והילד הגאון של האלבום המקורי, רק ארבעים שנה מאוחר יותר. אלבום ההמשך מציג חמישה סיפורי חיים שונים והיפותטיים לג'רלד בוסטוק, בהם הוא בנקאי השקעות תאב בצע, הומוסקסואל הומלס, חייל במלחמת אפגניסטן, מטיף אוונגליסט קדוש, ואדם נשוי וחסר ילדים. עם זאת, בסוף האלבום נראה שכל חמש האפשרויות מתכנסות לסיום של בדידות קודרת. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

האם מדובר ביצירה הכי מושלמת בקטלוג של "Metallica"???? ב- 3 למרץ 1986 שוחרר האלבום השלישי של מטאליקה "Master Of Puppets" והוא באמת "מאסטר"!!! לפני שנצלול לעומקו של האלבום המופלא הזה, בואו נתייחס קודם לאלבום הקודם " Ride The Lightning " , כי אי אפשר להתעלם ממנו כשמדברים על "מאסטר". האלבום הזה הביא את מטאליקה לשלב הבא במטאל. הוא ביסס את מעמדה כאחת מלהקות המטאל המובילות בעולם עם סאונד כבד, קצבים מטורפים, ריפים חזקים, פתיחות קלאסיות וטכניקה מדויקת וחריפה. אנחנו לא לא סתם מזכירים את האלבום הזה כי "מאסטר" הוא האח הגדול של "רייד". יש המון קווי דימיון בין השניים ואף מבנה השירים וחלוקתם לאורך האלבום מאוד דומים. בדומה ל"רייד" גם "מאסטר" נפתח עם שיר בעל קצב מהיר מאוד עם אינטרו אקוסטי - “ Fight Fire with Fire ” לעומת “ Battery ". ואז מגיע שיר ארוך, שהוא גם שיר הנושא של האלבום - " Ride the Lightning ” מול “ Master of Puppets ”. השיר הרביעי הוא בלדה עוצמתית ומרסקת " Fade to Black ” כנגד “ (Welcome Home (Sanitarium " ויש עוד קווי דימיון, תסמכו עלינו... כששני החברים המובילים במטאליקה, לארס וג'יימס התחילו לעבוד על הדמואים לאלבום במחצית שנת 1985, הם רצו לקחת את האלבום "רייד" לדור הבא. לייצר את האלבום "רייד", רק משודרג מכל היבט אפשרי. מבחינת הטכניקה של הגיטרות, מבחינת התופים, מבחינת הטקסטים ומבנה השירים, כאילו לקחת את "רייד" ולעשות אותו הרבה יותר טוב. השניים החלו לעבוד על דמואים לאלבום והקליטו את כל השירים מלבד " Orion " ו- " The Thing That Should Not Be ". (Photo: Ross Marino) כשבאמתחתם שישה שירים ועוד כמה רעיונות, החליטו החברים לעצור את הכל ולהתמקצע לפני שנכנסים לאולפן. לארס לקח שיעורים על מנת לשפר את הדיוק והתזמון שלו, ובנוסף לשפר את הגמישות ויכולת האילתור תוך כדי נגינה. קירק חבר למורו ורבו Joe Satriani על מנת לקבל השראה ולחדד את היכולות הטכניות שלו. קליף נכנס עמוק יותר למוסיקה הקלאסית, הוא לקח שיעורים בהיסטוריה ולמד לנגן מוסיקה קלאסית מה שגרם לו לעבד ולהתייחס למוסיקה בצורה שונה. מהוקצעים יותר...חדים יותר...ומוכנים יותר... פנו החברים ללא אחר מאשר יקירנו Geddy Lee - הבסיסט/זמר/קלידן האגדי של להקת RUSH, וביקשו ממנו לקחת את תפקיד ההפקה של האלבום, אך מאחר ולוח זמנים לא התאים ללהקה ולגדי, הם החליטו לרדת מאפשרות זו ופנו למפיק מהאלבום הקודם שלהם Flemming Rasmussen. (בהמשך יודו חברי מטאליקה בעטיפה הפנימית של האלבום לגדי ולחבריו מלהקת "Rush"). פלמינג נענה לבקשה וטס ללוס אנג'לס על מנת לחפש יחד עם לארס אולפן להקלטות האלבום. ואולם, לאחר חודשים של חיפושים וניסויים, בעיקר על הסאונד של התופים, לא מצאו השניים אולפן מתאים וחזרו גם הפעם לאולפן בו הקליטו את אלבומם הקודם Sweet Silence Studios שבקופנהגן, דנמרק, ארץ הולדתו של לארס. חברי הלהקה נרתעו מאוד רק מעצם רעיון החזרה לשקי השינה באולפן שבקופנהאגן שם ישנו בזמן ההקלטות של "רייד", אך לפחות הפעם הם הגיעו להקלטות, מבוססים יותר כלכלית ויכלו להרשות לעצמם ללון בבתי מלון. לפני הקלטת השירים לאלבום הקליטה מטאליקה דמואים של מספר קאברים, ביניהם: " The Prince " של "Diamond Head", השיר " The Money Will Roll Right In" של "Fang" והשיר " Green Hell " של ה- "Misfits". זה היה בגדר "ניסוי כלים" לפני הדבר האמיתי, על-מנת לבדוק את הסאונד ואיכות ההקלטה באולפן. חלק מהקאברים יצאו בשלב מאוחר יותר בהקלטה מחודשת בהוצאות שונות, ביניהם האלבום " Garage Inc " . הקאברים הוקלטו, נבחנו והכל נשמע מעולה מלבד הסנייר של לארס, שבמבט צופה פני עתיד נשמע כמו בהקלטות לאלבום "St. Anger" והמבין יבין (מעניין אם כבר כאן הוא קיבל את הרעיון המגוחך הזה). לארס חיפש את הצליל ואת הסנייר המיוחד “Black Beauty” של חברת התופים Ludwig, למרות שלארס מאז ומתמיד מנגן על "Tama". הואיל ו- "QPrime", חברת הניהול של "מטאליקה", היא גם חברת הניהול של "Def Leppard" ולמתופף שלהם Rick Allen יש בדיוק את אותו הסנייר, ביקש לארס שישלחו לו את הסנייר לקופנהאגן כי הוא לא היה בנמצא. ריק עבר באותה תקופה את התאונה הקשה והמפורסמת שהשאירה אותו עם יד אחת, לכן חברת הניהול נענתה לבקשתו של לארס ושלחה לו את הסנייר (אך לארס הספיק בסופו של דבר למצוא את הסנייר בקופנהאגן עד שזה הגיע). אז עכשיו כשהכל מוכן וכולם מרוצים אפשר להתחיל להקליט... (Photo: Ross Halfin) הטפילד פיתח כבר באלבום הקודם אובססיה לביצוע ריפים בצורה חזקה ומדוייקת. הוא תמיד חושב שהם לא “Tight Enough” ולכן הקלטות החלק של ג'יימס לקחו שעות רבות של חזרות והעלאות של שכבות על שכבות על-מנת לרצות את השאיפות הפרפקציוניסטיות שלו. ג'יימס סיפר שהיה לו מקרה מכונן בהקלטות של השיר "Hit the Lights" לאלבום האוסף "Metal Massacre" שיצא בשנת 1982, כשניגש אליו בחור אחד ושאל/העיר הערה... "Oh, the rhythms aren’t very tight are they?’ Man" מאותו רגע פיתח ג'יימס אובססיה לעניין לאורך כל חייו!! בזמן שג'יימס חורך את המיתרים ואת הידיים שלו במשך שעות ארוכות, קירק וקליף מצאו את עצמם מסתובבים ברחובות קופנהאגן, לעיתים במשך 24 שעות רצוף, חצי שיכורים, רק כדי להעביר את הזמן. מטאליקה יצאה להפסקה קצרה מההקלטות להופעה ב- "Metal Hammer Festival" בגרמניה וחזרה מיד להשלים שלושה וחצי חודשים של הקלטות. הם סיימו להקליט את ששת השירים של הדמו ולאחר מכן את שני השירים הנוספים שכפי שתיארנו, אחד מהם היה הקטע " Orion " אותו ביסס קליף על "Come, Sweet Death" של באך. קירק סיפר שהשיר מסמל את "שירת הברבור" של קליף, אשר כתב את כל החלק האמצעי של השיר וגרם ללהקה להתנסות בגוונים נוספים במוסיקה. לאחר מותו של קליף ג'יימס יקעקע על זרועו השמאלית את התווים של קטע הבס - מאמצע היצירה. הקטע הזה גם ינוגן בהלוויתו. חברי הלהקה לא ראו אור יום במהלך כל תקופת הקלטת האלבום. האלבום הוקלט בדנמרק בשעות הלילה, כשחברי הלהקה התעוררו ליום שלמחרת, כבר שוב היה חשוך. ב- 27 לדצמבר 1985 הסתיימו ההקלטות לאלבום ושלב הגימור יצא לדרך... בעיני רבים, מעריצים ומבקרים כאחד, האלבום הזה נחשב לרגע שבו "מטאליקה" התעלתה על עצמה ושברה מוסכמות יצירתיות בעולם הת'ראש מטאל. הם העניקו באמצעותו השראה ולגיטימציה ללהקות רבות לפרוץ את גבולות המטאל המסורתי ולתת יותר מקום לגיוון ולביטוי יצרתי. אם תשאלו את לארס הוא בכלל שונא שמדביקים למטאליקה את ז'אנר הת'ראש בלבד, כי עם רצועות כמו " Orion " ו- " .Damage, Inc " הם מכסים ז'אנר מגוון ורחב יותר של מטאל. האלבום הזה פשוט מושלם מתחילתו ועד סופו. שמונה רצועות שמזקקות לזהב מטאלי טהור. האלבום נפתח עם האינטרו ה"אפי" והאקוסטי של " Battery " שהרכות והעדינות שלו מצליחה להרעיד אותנו כל פעם מחדש. קטע איטי, מלנכולי ומלודי שמוביל אותנו כמו שה תמים לטבח. הוא הולך, גודל ומתפתח עד שבדיוק בדקה 1:06 הוא הופך למפלצת הרסנית, ממש כמו שד"ר ברוס באנר האדם המסוגר והמתבודד הופך לענק הירוק. קצב התופים מהיר ומסחרר, הדאבל בס קשוח ועצבני, והריף הפאנקיסטי מונוטוני וחסר מלודיה. שני הסולואים בשיר הזה הם בדיוק ההגדרה של "רכבת הרים" הראשון איטי ומלודי לוקח אותנו במעלה המסלול עד לנקודת השיא, השני מהיר, מוטרף ועצבני, ממש כמו הנפילה שבאה אחרי השיא. השיר הזה נכתב על רחוב "Battery" בסן פרנסיסקו בו שכנו הרבה מהמועדונים בהם ניגנה "מטאליקה" בתחילת דרכה. ואז מגיעה יצירת המופת, האוורסט של ההימלאיה, האולימפוס של המיתולוגיה היוונית. שיר הנושא “ Master of Puppets ”. רצועה דינמית בת שלושה חלקים אשר מזכירה במורכבותה ובשינויי המקצבים התכופים שלה יצירות רוק מתקדם. כל חלק ביצירה לוקח אותך למקום אחר, אשר ככל הנראה נועד לתאר מצב שונה בחייו של אדם מכור לסמים, אליו גם מתייחסות מילות השיר. החל מהפתיחה האינסטרומנטאלית הכבדה והארוכה, דרך הקטע המלודי והשקט והסולו המרטיט של הטפילד ועד לחלק המהיר והצחוק המוטרף בסופו. יש כאן עבודת גיטרות מדהימה של ג'יימס וקירק שגם חולקים כאן את הסולואים. אגב, Kirk Hammett מעיד שהליק הפותח של הסולו שלו הושפע מלא אחר מאשר Gary Moore . יש כאן טכניקה מושלמת של Down Picking, ברייקים, שבירות וחפירות מהירות שיהוו השראה לגיטריסטים רבים. מעניין לציין שקטע מהשיר סומפל על ידי Anthrax בשירם "I’m The Man". כשהאזנו בפעם הראשונה לרצועה השלישית " The Thing That Should Not Be " חשבנו שכך היה נשמע כנראה ג'אם סשן של חברי "לד זפלין" ו"בלאק סאבאת'". השיר הזה מבוסס על סיפור בשם "Shadow Over Innsmouth" אותו כתב H. P. Lovecraft, ומתאר יצור מפלצתי שעולה מן הים. אמרנו בפתיח שיש דימיון רב בין "ר ייד" ל"מאסטר", אז "רייד" כולל את " The Call Of Ktulu " המבוסס גם הוא על סיפור של H. P. Lovecraft. הזכרנו גם את Geddy Lee ולהקת "Rush", אז קירק האמט ציין שאחד מהריפים בשיר הזה נלקח מהריף בשיר "Jacob's Ladder" הלקוח מהאלבום " Permanent Waves " של להקת "Rush". סוגרת את הצד הראשון של הויניל הבלדה " Welcome Home (Sanitarium) " שמושפעת מהסרט "קן הקוקיה" עם ג'ק ניקולסון. השיר מסופר מפיו של המאושפז בבית משוגעים ומתאר את הפחד שלו לעזוב את המקום. מילות השיר היו שונות בתכלית בדמואים הראשונים וגם סולם השירה של ג'יימס היה גבוה יותר, אבל הוא הבין שלא יוכל להחזיק בצורה כזאת את השיר ולכן בחר סולם נמוך יותר לגרסה הסופית. בנוסף, הגרסה הראשונית של השיר כללה ליין בס באמצעו של השיר, אשר בהמשך יהפוך לקטע הבס עליו יבוסס " Orion ". הצד השני של הויניל נפתח עם " Disposable Heroes " יצירה המזכירה במורכבותה את שיר הנושא. מדובר בשיר מחאה המסופר מזווית הראיה של חייל אשר נשלח בעל כורחו לחזית ומבין שהוא למעשה "בובה על חוט" של שלטון השררה ששלח אותו למות, לצורך קידום האינטרסים שלו. השיר מתכתב היטב עם עטיפת האלבום. הקטע " Leper Messiah " הושפע מהשיר זיגי סטארדסט של David Bowie בו מופיעים, צמד המילים. גם כאן מדובר בשיר מחאה אנטי-דתי, המתאר את שחיתות הכנסייה והמטיפים בטלוויזיה. מעניין לציין ש דייב מאסטיין טען שהוא כתב את הריף הראשי בשיר, אך Kirk Hammett הפריך את האמור בראיון משנת 2006. שיר מחאה נוסף באלבום הוא " Damage, Inc " שיוצא נגד התאגידים והקונצרנים הגדולים. השיר גם מהווה מעין מבט של הלהקה פנימה על האופן בו הפכה למעשה לתאגיד וכעת היא חלק מהמכונה הגדולה. לאחר סיום ההקלטות יצאה "מטאליקה" לסיבוב הופעות כמופע פותח ל- Ozzy Osbourne שהביא את הלהקה לחשיפה לקהל קיצוני ואדוק שמעריץ את מוסיקת המטאל וגם מעריץ את אוזי. החימום הזה גם העניק ל"מטאליקה" חותמת מצד "נסיך האופל" על היותם להקה ראויה בעולם ההאדבנגינג. (Photo: Ross Halfin) האלבום שלא זכה לאף חשיפה שיווקית או השמעה בתחנות הרדיו, החל לגדול ולצמוח בהדרגה כשבחודש הראשון הוא מוכר 300 אלף עותקים, בשנה הראשונה 500 אלף עותקים, וכך הוא ממשיך כל שנה למכור מאות אלפי עותקים ולשמור על היקף מכירות גדול. רק לצורך ההדגשה, הוא שהה 72 שבועות במצעד הבילבורד. את האלבום הזה עוטפת טרגדיה לא קלה שעד היום רודפת את הלהקה והיא מותו של קליף. ב-27 לספטמבר 1986, במהלך סיבוב ההופעות האירופאי של האלבום, הלהקה הייתה על האוטובוס בדרכה להופעה בקופנהאגן כשבאזור Kronoberg County, Sweden האוטובוס התהפך וקליף שישן בתא שלו (החליף עם קירק בגלל התערבות) נזרק ונמחץ ע"י האוטובוס. מטאליקה אשר לא רצתה לעצור את המומנטום חיפשה בסיסט חדש ללהקה ואחרי מספר אודישנים וחודש לאחר הלוויתו של קליף, גייסה את Jason Newsted שהיה גם מעריץ גדול של הלהקה. האלבום הזה מחזיק 8 קטעים חזקים, עוצמתיים, נוקבים ומדהימים של להקה שנתנה עבודה ושברה את גבולות היצירה, להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music מדי שנה, ספריית הקונגרס האמריקאי, בוחרת 25 הקלטות "משמעותיות מבחינה תרבותית, והיסטורית". הספרן הראשי, בעצה אחת עם המועצה האמריקאית לשימור ההקלטות הלאומיות, בוחר הקלטות נבחרות מאז שנת 2000: משנה זו, נבחרו כבר 450 קטעי מוזיקה לרישום המכובד בספריית הקונגרס. בשנת 2016 נבחר האלבום: Master Of Puppets של מטאליקה, להיכנס למקום של כבוד ויוקרה בספריית הקונגרס האמריקאי. פסט פורוורד יוני 2020: השיר: Master Of Puppets נבחר לשיר הטוב ביותר בכל הזמנים של להקת מטאליקה, על ידי מעריצי הלהקה. היה קרב עקוב מדם עם השיר: One, אך לבסוף, נבחר מנצח אלמותי זה. שתי עובדות בונוס: 1. מטאליקה מבצעת את השיר Master Of Puppets, בשתי גירסאות בהופעות חיות של הלהקה: הגירסא הראשונה הינה הגירסא המלאה אשר בה הלהקה מנגנת את השיר במלואו. בגירסא השנייה, מגיע הרגע בשיר אשר בו הטפילד שווואאגגגג!!! MASTER! ורק קולו מהדהד שניות רבות ואז.....מעבר לשיר Nothing Else Matters, או מעבר לשיר Welcome Home (Sanitarium). 2. עובדת בונוס אודות משמעות השיר: Master Of Puppets בשנת 2016, הטפילד סתם את הגולל, אודות הדיון הבלתי פוסק לגבי משמעות השיר, והאמת, לא כל כך חידש למעריצי הלהקה, אך הפעם זה הגיע מפיו של הסוס, במהלך ריאיון: הטפילד: "השיר עוסק ברובו בשימוש בסמים....כיצד השימוש בסמים גורם לך לאובדן שליטה, במקום שתשלוט על עצמך וברצונותיך, הסמים הם אלה אשר שולטים בך". בתמונה: מפרט של הטפילד, אשר תפסתי בפסטיבל "נובה רוק", אוסטריה 2006 - מטאליקה ניגנו את האלבום מתחילתו ועד סופו, לציון 20 שנים לאלבום. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 02.03.1973 "אז מה נחוץ לי רק קצב, אורות נוצצים, מכנסיים ממשי, רחבת ריקודים" שר פעם אפרים שמיר למילותיו של עלי מוהר. בס, ותופים Fאנקים, עם מלודיה בלוזית, והרמוניה קולית יפיפיה, מוזיקת Headphones פשוטה אך מלאת הדר זה כל מה שנקבל מלהקת ה- "Doobie Brothers" שאלבום האולפן השלישי שלה "The Captain and Me" יצא c- 02.03.1973. את ההרמוניות הקוליות הוביל טום ג'ונסטון בעל הקול הגבוה , כששאר חברי ההרכב (חוץ ממייקל הוסאק המתופף) מלווים אותו ברקע. ה"דובי בראדרז" הוקמו בשנת 1970, ע"י הגיטריסט צ'רלס תומאס ג'ונסטון שנולד באוגוסט 1948, בויסליה, קליפורניה, החל לנגן בילדותו על סקסופון וקלרינט, ובגיל 12 עבר לנגן על גיטרה, הוא הושפע מאומנים כמו ליטל ריצ'רד, ג'יימס בראון, ואלביס פרסלי, בנוסף לימד את עצמו לנגן גם על מפוחית, ופסנתר, והוא ידוע בזכות העיבוד המיוחד שלו לגיטרה אקוסטית שמיזג בין פריטה ייחודית ומקצב מודגש בו זמנית, עיבוד שהפך לחותמת מוזיקלית שלו. הוא החל את דרכו בלהקת חתונות מקסיקנית שניגנה סול ומוזיקה לטינית, ההתעניינות שלו בריתם אנד בלוז הובילה אותו לחבור ללהקת סול, ובהמשך להקים להקת בלוז משלו. ג'ונסטון עבר לגור בסן חוזה כדי לסיים את לימודי הקולג', והחל לנגן בלהקות שונות באזור שם הוא פגש את סקיפ ספנס לשעבר מתופף להקת "ג'פרסון איירפליין" שהיה חבר כעת בלהקת "מובי גרייפ", להקה שתשפיע מאוד על ה"דובי בראדרז". ספנס הכיר לג'ונסטון את ג'ון הרטמן מעצב גרפי באוניברסיטת סן חוזה שהגיע לקליפורניה מלכתחילה כדי לפגוש את חברי "מובי גרייפ" אותם העריץ. ג'ונסטון והרטמן החלו ליצור יחד תחת השם "Pud" כשהם מצרפים אליהם את סקיפ ספנס, ובהמשך חברו לזמר הגיטריסט והכותב פט סימונס, סימונס שהגיע עם נסיון כאומן סולו וחבר בלהקה אקוסטית, השלים היטב את נגינת האר אנד בי הקצבית של ג'ונסטון. או אז הם שינו את שמם ל"דובי בראדרז", ולא אין להם קשר משפחתי, השם "דובי בראדרז" נוצר ממשמעות הסלנג "Doobie" שמשמעותו סיגריית קנאביס מגולגלת. שכנם לבניין קית' רוזן שראה אותם מעשנים ללא הרף חשיש הציע שיקראו לעצמם "Doobie Brothers". לאחר אלבום אחד, צירפו ה"דובי בראדרס" מתופף נוסף בשם מייקל הוסאק, כמו גם את טירן פורטר שכבר שיתף פעולה מוקדם יותר עם פיט סימונס, והביא איתו סגנון נגינה Fאנקי. לקראת אלבומם השלישי "The Captain and Me" עברו ה"דובי בראדרז" שהיו חתומים בחברת התקליטים "וורנר בראדרז," להקלטות באולפנים של וורנר בצפון קליפורניה, האלבום משלב שירים בסגנון קאנטרי-רוק, פולק, סול, בלוז, ופרוג-רוק. ביל פיין מלהקת "Little Feat" נתן את שלו עם נגינה על הפסנתר (" China Grove "), אורגן, ופסנתר אלקטרוני, ג'פרי בקסטר חבר להקת "סטילי דן" באותם הימים מנגן על פדל סטיל גיטר בשיר " South City Midnight Lady ", שיר שנכתב על יצאנית עם לב זהב. צמד המפיקים רוברט מרגלוף, ומלקולם ססיל (סטיבי וונדר) נתנו את הטאץ' שלהם עם נגינה על סינתיסייזר. כמו גם סאונד התופים הכפול (שנוצר עוד בתקופת ה"גרייטפול דד", וה"אולמן בראדרז") יחד עם מוזיקת ה- Headphones (באוזן אחת שירה, באוזן שניה כלי נגינה) שהתקיפה את המאזין בעונג הרמוני מושלם. הקטע הפותח של האלבום " Natural Thing " סונתז ע"י מרגלוף וססיל כשהם מכוונים לכך שישמע כמו "Being of the Benefit of Mr.Kite" של "הביטלס". הסינגל הראשון ואולי הלהיט הגדול ביותר של ה"דוביז" היה " Long Train Running " עם ריף הגיטרה הפאנצ'י והממכר, והנגינה על ההרמוניקה כולה שייכת לטום ג'ונסטון שגם שר וכתב את המילים, אבל היה זה המפיק טד טמפלמן ששכנע אותו לכתוב מילים לשיר שג'ונסטון כינה "שיר ברים טיפוסי" והשאר היסטוריה. גם הסינגל השני " China Grove " נפתח עם ריף גיטרה (עם אפקט הד ופאז) מושלם של ג'ונסטון כשביל פיין מנגן על הפסנתר. השילוב של גיטרה-בס-תופים יחד עם פסנתר חשמלי עליו מנגן פיין פותח את השיר " Dark Eyed Cajun Woman ". הרצועה החמישית באלבום " Clear as the Driven Snow " נכתב ע"י פט סימונס על השימוש לרעה בכימיקלים של חברי הלהקה, והחשש מפני תוצאותיו, חשש שהתברר בהמשך כנבואה שהגשימה את עצמה. בעטיפת האלבום מצולמים חברי הלהקה יחד עם המנג'ר שלהם ברוס קון לבושים בבגדים מערביים מהמאה ה 19, כשהם רוכבים על כרכרה רתומה לסוס מתחת לגשר עילי מודרני בלתי גמור. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם 40 עובדות מעניינות על האיש והאגדה: היוצר והמולטי-אינסטרומנטליסט Lou Reed : (Photo: Timothy Greenfield-Sanders) 1. לו ריד נולד ב- 2 למרץ 1942 בבית החולים "בית אל" שבברוקלין ניו יורק. 2. ריד היה יהודי. אביו יוסף שהיה רואה חשבון שינה את שם משפחתו מרבינוביץ' לריד. 3. למרות שהיה יהודי לו ריד הצהיר שהאלוהים האמיתי שלו הוא הרוקנרול. 4. בצעירותו הוא עבר טיפולים בשוקים חשמליים כי הוריו סברו שכך ירפאו אותו מנטיותיו הבי-סקסואליות. הוא כתב על כך את השיר "Kill Your Sons" משנת 1974. 5. ריד אובחן בצעירותו כלוקה בהפרעה דו קוטבית וסבל ממאניה דיפרסיה. לאחר מותו אחותו הכחישה שהטיפול בשוקים חשמליים היה בשל נטיותיו וטענה שהדבר נועד לטיפול במחלתו הנפשית. 6. הוא למד לנגן על גיטרה מהאזנה לרדיו. 7. בשנת 1963 עבר ריד לניו יורק והחל לעבוד ככותב שירים בחברת ההקלטות פיקוויק רקורדס. 8. הוא טבע את המושג "Ostrich Guitar" על שם כיוון הגיטרה המיוחד בשיר "The Ostrich" שכתב עוד לפני "Velvet Underground" במסגרת ההרכב "The Primitives". 9. באותו הרכב ניגן איתו צעיר וולשי שהגיע ללימודי מוזיקה בארה"ב, העונה לשם John Cale. 10. השניים שחלקו דירה ב- Lower East Side של מנהטן הזמינו את חברו של ריד לספסל הלימודים Sterling Morrison לנגן בגיטרה ואת Angus MacLise כמתופף, וכך הוקם ההרכב הראשון של ה- "Velvet Underground". 11. הלהקה ניגנה במועדוני אנדרגראונד בניו יורק ומשכה את תשומת לבו של האמן הנודע אנדי וורהול. 12. וורהול יהיה אחראי לחיבור של הלהקה עם הדוגמנית והזמרת Nico והוא זה שיפיק ויצייר את עטיפת אלבום המופת "The "Velvet Underground & Nico משנת 1967. (Photo: Pictorial Press Ltd/Alamy) 13. לאחר שעזב את הוולווט אנדרגראונד הוא עבר לעבוד בחברת רואי החשבון של אביו. 14. למרות שהוא קיבל קרדיט כמי שניגן על גיטרה וקלידים באלבום הבכורה שלו משנת 1972, השמועה אומר שמי שניגן שם הם הגיטריסט Steve Howe והקלידן Rick Wakeman מלהקת "Yes". 15. מי שהפיק יחד עם ריד את אלבום הפריצה שלו משנת 1972 "Transformer" היה לא אחר מאשר David Bowie . 16. את השיר "Walk On The Wild Side" מתוכו הקדיש ריד לדרג קווינס שהגיעו לניו יורק ועסקו בזנות. 17. המילים “But she never lost her head / Even when she was giving head” לא צונזרו בזמנו על-ידי ה- BBC, הואיל והצנזור לא הבין מה המשמעות של “giving head”. 18. האלבום "Berlin" אותו שחרר ריד בשנת 1973 הוא מעין אלבום קונספט אפל ודכאוני המספר על זוג ברלינאי המכור להרואין. האלבום עוסק בנושאים קשים כגון אלימות במשפחה, סמים, זנות והתאבדות. 19. לאחר ההצלחה המסחרית של האלבומים טרנספורמר וברלין, הגיב ריד במהלך מכוון כישלון מסחרי, עם אלבום כפול של לופים וצלילי פידבק אלקטרוניים בשם "Metal Machine Music". האלבום משנת 1975 הקדים ככל הנראה את זמנו עם מוזיקת טכנו ואינדסטריאל. 20. אלבומו "Coney Island Baby" משנת 1976 הוקדש לבת זוגו אותה עת שהייתה טרנסווסטית. 21. ריד נהג להופיע עם משקפי שמש הואיל ולטענתו לא יכל לסבול את המראה של הקהל. 22. הוא הופיע בפרסומת לאופנועי ווספה של הונדה כשברקע השיר "Walk On The Wild Side" ושיכנע את הקהל לא להתפשר על הליכה. 23. בשנת 1979 הוא החטיף אגרוף ל- David Bowie במהלך ארוחה במסעדה, לאחר שבואי הסכים להפיק את אלבומו הבא רק בתנאי שהוא יתנקה מאלכוהול וסמים. 24. בשנת 1980 הוא שיחק בתפקיד מפיק מוזקלי בסרטו של Paul Simon שנקרא "One-Trick Pony". 25. ריד חזר לשתף פעולה עם ג'ון קייל בשנת 1990, במסגרת האלבום המצוין לזכרו של אנדי וורהול Songs for Drella, מעין ביוגרפיה על אנדי וורהול שכינויו "דרלה". 26. בשנת 1989 הוא התארח בשיר "This Is Your Land" מאלבומה השמיני של "Simple Minds". 27. האלבום "Magic and Loss" משנת 1992 עסק בנושא המוות והושפע ממותם של שניים מחבריו הקרובים ממחלת הסרטן. 28. היצירה האפית בת ה- 18 דקות "Like a Possum" מאלבומו "Ecstasy" שיצא בשנת 2000, כוללת דיסטורשנים רועשים ומילים העוסקות בסקס ביזארי, סמים ומשאלה של ריד להיות "אופוסום". 29. בשנת 2001 כמה תחנות רדיו אמריקאיות הודיעו בטעות על מותו של לו ריד, לאחר שקיבלו ידיעה ממתחזה שגרם להם לחשוב שהוא עובד בסוכנות רויטר. 30. אלבומו הכפול "The Raven" משנת 2003 מבוסס על סיפורים קצרים של אדגר אלן פו. האלבום גם לווה במחזמר שנקרא POEtry. 31. בשנת 2007 הוא התארח בשיר "Tranquilize" מתוך האלבום "Sawdust" של "The Killers". 32. ריד הושפע מג'אז ואהב ג'אז. בשנת 2009 הוא הפך לחבר באגודת הג'אז של ארה"ב. 33. הוא תרם את קולו ללהקת ה- "Gorillaz" בשיר "Some Kind of Nature" מהאבלום "Plastic Beach", אלבומה השלישי משנת 2010. 34. ריד הופיע עם "Metallica" בחגיגות 25 שנה ל- "Rock N' Roll Hall Of Fame", החיבור הזה הוליד שיתוף פעולה באלבום כפול של "Metallica" ולו ריד שנקרא " Lulu " ושוחרר בשנת 2011. 35. הוא עצמו נכנס ל- "Rock N' Roll Hall Of Fame" פעמיים, פעם כאמן עצמאי ופעם נוספת כחבר בוולוט אנדרגראונד. 36. בסוף שנות ה- 90 הוא נכנס לזוגיות עם המוזיקאית לורי אנדרסון והשניים שיתפו פעולה בשירים המופיעים באלבומים של שניהם. 37. בשנת 2013 הוא כבר השתלת כבד אך זו לא הצליחה והוא נפטר בסופו של דבר ב- 27 לאוקטובר מאי ספיקת כבד חמורה. 38. בהופעה שקיימה "Pearl Jam" בבולטימור ביום מותו, היא הקדישה לו את שירה "Man of the Hour". לאחר מכן היא אף ביצעה את השיר "I'm Waiting for the Man" של הוולווט אנדרגראונד. 39. ריד תירגל טאי צ'י כל יום, גם בימיו האחרונים בבית החולים, ממש עד יום מותו. הוא אפילו תרם את קולו לסרט הדרכה על אומנות הלחימה הסינית. 40. קיים עכביש על שמו. הוא נקרא "Loureedia", מפני שהוא עכביש קטיפתי שחי מתחת לאדמה - Velvet" Underground". העכביש הזה אפילו נצפה כאן בארץ. במהלך הקרירה המוזיקלית שלו שחרר ריד 26 אלבומי אולפן, כאמן סולו ובמסגרת ה"וולווט אנדרגראונד". הוא הלך לעולמו ב- 27 לאוקטובר 2013. בן 71 היה במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא ה'בעלים של הלהקה, הוא הקים את הכל בשתי ידיו והוא גם מתחזק קריירת סולו במקביל... קבלו כמה עובדות על אגדת הרוק Jon Bon Jovi . (Photo: Clay Patrick McBride) 1. הוא נולד ב- 2 למרץ 1962 בעיר Perth Amboy בניו ג'רזי בשם John Francis Bongiovi Jr. 2. אביו ממוצא סיציליאני-סלובקי שהיה ספר במרינס ואימו ממוצא גרמני-רוסי הייתה שפנפנת פלייבוי. 3. את להקתו הראשונה – Raze הוא הקים כבר כשהיה בן 13. הוא ניגן שם בפסנתר ובגיטרה. 4. הופעת הרוק הראשונה שראה בחייו הייתה של להקת "RUSH" הקנדית. 5. את הקלידן David Bryan הוא פגש לראשונה כשהיה בן 16, הם הקימו את ההרכב Atlantic City Expressway. (Photo: Atlantic City Expressway Band Facebook) 6. הרכבים נוספים בהם ג'ון היה שותף בצעירותו היו John Bongiovi and the Wild Ones ו- Rest אותה הקים בשנת 1980. 7. באותה שנה הוא החל לעבוד באולפן ההקלטות Power Station Studios במנהטן ניו יורק. האולפן היה בבעלות חלקית של בן דודו Tony Bongiovi. 8. השיר הראשון שהקליט אי פעם היה קשור למלחמת הכוכבים. הוא נקרא R2-D2 We Wish You A Merry Christmas, ונכלל באלבום האוסף "Christmas in the Stars: The Star Wars Christmas Album" תחת השם John Bongiovi. 9. ג'ון ניצל את הזמן באולפן של בן דודו להקלטת דמואים לשירים שכתב. את הדמואים הוא שלח לכל חברות התקליטים ותחנות הרדיו המקומיות, אך ללא הצלחה. 10. בשנת 1981 הקליט באולפן את השיר "Runaway" יחד עם נגני אולפן שנקראו The All Star Review ועליהם נמנה בין היתר הקלידן Roy Bittan, המוכר מלהקת E Street Band שמלווה את Bruce Springsteen . 11. בשנת 1982 הגיע ג'ון מניו ג'רסי לתחנת הרדיו WAPP FM103.5 NYC עם דמו של השיר. הוא ניגש לשדרן - DJ Chip Hobart ושכנע אותו להשמיע את השיר. השדרן השתכנע ואף כלל אותו באלבום אוסף של התחנה "Homegrown" אשר כלל שירים של אמנים מקומיים בתחילת דרכם. 12. השיר זכה להשמעות באותה תחנה עד שהתגלגל לתחנת רדיו אחרת בניו ג'רסי - WDHA שאף היא כללה את השיר באלבום אוסף משלה של להקות צעירות שאין להן עדיין חוזה הקלטות. 13. ההקלטה התגלגלה לפתחו של Derek Shulman שעבד בחברת התקליטים מרקורי רקורדס. שולמן היה בעצמו מוזיקאי מאוד מוכשר, ממוביליה של להקת הפרוג-רוק Gentle Giant והוא מיד זיהה את הפוטנציאל והחתים את ג'ון על חוזה הקלטות. 14. לג'ון לא היתה אז להקה והוא החל מיד במרוץ להרכבתה ולבחירת שם ללהקה. אחת השמות שהלהקה חשבה עליו היה - Johnny Electric. 15. חברת התקליטים הציעה את Bon Jovi, בדומה לואן הלן. ג'ון אהב את הרעיון ואף אימץ את שם הבמה וכך נולד למעשה ג'ון בון ג'ובי. (Photo: Ross Halfin) 16. הגיטריסט Dave Sabo הידוע מלהקת Skid Row היה הגיטריסט הראשון של הלהקה. בתוך זמן קצר הוא הוחלף על-ידי Richie Sambora . 17. דייב סאבו היה חבר ילדות של בון ג'ובי וביניהם היה הסכם שמי מביניהם שיצליח בתעשיית המוזיקה, ימשוך את השני איתו למעלה. בון ג'ובי קיים את ההבטחה לסאבו ודאג שמנהלו יסדר ל- Skid Row חוזה הקלטות. בון ג'ובי לא הסתפק בכך ואף דאג שסקיד רו יחממו את Bon Jovi במהלך סיבוב ההופעות משנת 1989. 18. ג'ון הוא למעשה הבעלים של הלהקה ושל המותג בון ג'ובי, כאשר יתר הנגנים מועסקים על-ידו. 19. בראיון לספין מגזין בשנת 1998 הוא ציין שהוא קרוב משפחה של Frank Sinatra . 20. ג'ון הזכיר את פרנק סינטרה בשיר "It's My Life" במילים "Like Frankie said, I did it my way". 21. את הלהיט הגדול הראשון שלהם - " You Give Love a Bad Name " ג'ון וריצ'י כמעט והעניקו להרכב Loverboy, לפני שהתחרטו והחליטו להותיר אותו בלהקה. מדובר בגלגול של שיר שדזמונד צ'יילד כתב במקור לזמרת בוני טיילר. 22. הסרט האהוב על בון ג'ובי הוא הסנדק . 23. בון ג'ובי הוא המייסד והבעלים של קבוצת כדורגל האולמות Philadelphia Soul. 24. בשנות התשעים הוא פצח בקריירת משחק. הוא שיחק בין היתר בסרטים: "Moonlight and Valentino", "Pay It Forward" ו- "U-571" וכן בסדרות "Sex and the City", "Ally McBeal" ו- "The West Wing". 25. הוא היה האחרון לנגן עם להקתו באיצטדיון וומבלי לפני שנהרס והוקם מחדש. (Photo: Bon Jovi) 26. הוא גם היה הראשון לשחרר עם להקתו אלבום רוק של להקה אמריקאית ברוסיה שאחרי נפילת ברית המועצות. זה היה עם " New Jersey " ששוחרר שם ע"י חברת תקליטים מקומית בשם Melodiya. 27. בשנת 1987 הוא הפיק את אלבומה ה- 18 של הזמרת Cher . 28. בשנת 1990 שחרר ג'ון בון ג'ובי את האלבום " Blaze of Glory " - פסקול הסרט "Young Guns II". בפסקול התארחו אומנים כמו: Elton John , Little Richard ו- Jeff Beck . 29. בשנת 1996 הוא נכנס לרשימת 50 האנשים היפים ביותר בעולם של מגזין People. 30. בשנת 2000 אותו מגזין בחר בו כרוק סטאר הכי סקסי. 31. בשנת 2006 הוא ייסד את העמותה לסיוע לנזקקים - The Jon Bon Jovi Soul Foundation. 32. הוא נכנס להיכל התהילה של כותבי המוזיקה בשנת 2009. 33. בשנת 2010 הנשיא ברק אובמה העניק לו את התואר יועץ הבית הלבן לענייני פתרונות קהילתיים. 34. בשנת 2012 הוא נבחר במקום ה- 50 ברשימת 100 האנשים המשפיעים והחזקים בתעשיית המוזיקה. 35. בשנת 2018 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. (Photo: Suzie Fellows) 36. במהלך הקריירה שלו בלהקת בון ג'ובי הוא שחרר 15 אלבומי אולפן, חמישה אלבומי אי.פי., חמישה אלבומי אוסף ושלושה אלבומי הופעה. 37. על-אף ששחרר מספר לא מבוטל של להיטים גדולים למצעד הבריטי, הוא מעולם לא הגיע בו למקום הראשון. 38. להקת בון ג'ובי היא אחת מהלהקות הנמכרות בעולם עם מכירות של למעלה מ- 130 מליון עותקים ברחבי העולם. 39. במסגרת קריירת הסולו שלו הוא שחרר עוד שני אלבומי אולפן. 40. בון ג'ובי הופיע בלמעלה מ- 2700 הופעות שנערכו בלמעלה מ- 50 מדינות ובפני יותר מ- 34 מיליון אנשים. אתם מוזמנים להאזין לפלייליסט שערכנו לקראת הופעתו האחרונה בישראל: כאן . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא ללא ספק אחד הקולות החשובים והמשפיעים ברוק. מייסד להקת "The Who", אבל גם בעל קריירה עצמאית, מפיק ושחקן. (Photo: The Who Twiiter) להלן כמה עובדות מעניינות על Roger Daltrey: 1. הוא נולד ב- 1 למרץ 1944 בשכונת הפועלים "Shepherd's Bush" שבלונדון. שמו המלא - Roger Harry Daltrey. 2. הוא גדל בשכנות לגיטריסט Pete Townshend ולבסיסט John Entwistle , אשר למדו איתו גם באותו בית ספר. 3. דלטרי היה תלמיד מצטיין בבית הספר ואף התקבל לבית ספר תיכון יוקרתי. למרות זאת הוא החליט שלא להמשיך ללימודים אקדמאיים. הוא סולק מבית הספר לאחר שנתפס מעשן סיגריות. 4. את הגיטרה הראשונה שלו בנה דלטרי בשנת 1957, לבדו, מקורות עץ. זו היה חיקוי של פנדר סטראטוקסטר. 5. בנוסף לנגינה על גיטרה, דלטרי יודע לנגן גם במפוחית וחליל. 6. בשנת 1959 הוא הצטרף להרכב הסקיפל "The Detours". הוא שימש שם כזמר וכגיטריסט מוביל. בהמשך הוא גם ביקש מהבסיסט John Entwistle ממנו היה מבוגר בשנה להצטרף ללהקה. (Photo: RB/Redferns) 7. לאחר שהצטרף ללהקה של דלטרי עשה John Entwistle ככל יכולתו לגרום לכך שגם Pete Townshend יצטרף ללהקה. 8. בשנת 1963 דלטרי שהיה מנהיג הלהקה פיטר את כל חבריה למעט John Entwistle , וצירף את Pete Townshend , כגיטריסט תוך שהוא מוותר על נגינת הגיטרה ועובר רק לשירה. 9. בהמשך הצטרף ללהקה גם Keith Moon כמתופף ובשנת 1964 הלהקה שינתה את שמה "The Who". 10. החל בשנת 1965 החל Pete Townshend להתבלט בכתיבה ללהקה ולקח את ההובלה מדלטרי שעד אותה עת נחשב כמנהיג הלהקה. 11. יחד עם "The Who" שחרר דלטרי 12 אלבומי אולפן, ביניהם אלבומי מופת כמו: Tommy " , " Who's Next ", "Quadrophenia ועוד. 12. מדובר באחת הלהקות המשפיעות ביותר ברוק אשר מכרה למעלה מ- 100 מיליון אלבומים ברחבי העולם. 13. במהלך חברותו בלהקת המי הוא התגלה כפרפורמר ענק, החל מהביצועים הווקאליים כמו הגמגום בשיר "My Generation" או הצרחה בסיום השיר "Won't Get Fooled Again" ועד לביצוע הבימתי האנרגטי וסיבוב המיקרופון האייקוני באמצעות הכבל. 14. בשנת 1973 החל דלטרי את קריירת הסולו שלו עם האלבום "Daltrey" ומאז שחרר 10 אלבומי אולפן כאמן סולו. 15. בשנת 1984 הופיע דלטרי בשיר הנושא של אלבומו הרביעי של Meat Loaf בשם "Bad Attitude". השניים חלקו את תפקידי השירה. 16. בשנת 1990 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר בלהקת "The Who". 17. בשנת 1992 הוא הופיע בקונצרט המחווה לזכרו של Freddie Mercury וביצע שם את השיר “I Want It All”. 18. בשנת 2003 הוא התארח בשיר "Taking the Music Back" הלקוח מהאלבום "We've Come for You All" של להקת "Anthrax". 19. בשנת 2004 הוא מונה כקצין מסדר האימפריה הבריטית. 20. בשנת 2006 הוא כתב את השיר "Highbury Highs", כמחווה לאצטדיון "Highbury", של קבוצת הכדורגל "Arsenal". הוא ביצע את השיר אחרי המשחק האחרון שנערך במגרש. 21. דלטרי הוא גם שחקן קולנוע אשר שיחק בכ- 30 סרטי קולנוע. 22. הוא גם שיחק בלא מעט סדרות, ביניהן סדרת המדע בדיוני "גולשים בזמן", שם שיחק את קולונל ארגוס ריקמן והסידרה ""לויס וקלארק" שם שיחק את אחד מאויביו של סופרמן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 1 למרץ 1974 שוחרר אלבום הבכורה של "Rush". הסיפור של האלבום הזה מתחיל כמה שנים לפני כן, בשנת 1968, בשכונת "Willowdale" שבטורונטו קנדה, כאשר גיטריסט צעיר בשם Alexandar Zivojinovich, מתופף בשם John Rutsey שגר באותו רחוב וזמר-בסיסט בשם Jeff Jones מקימים את להקת Projection. אותו Jeff Jones יוחלף אחרי כחודש ולפני הופעתה השנייה של הלהקה על-ידי Gary Lee Weinrib - שכנו של הגיטריסט, שגם למד איתו באותו בית ספר. הגיטריסט בוחר לעצמו את שם הבמה Alex Lifeson . שם המשפחה שנבחר הוא למעשה תרגום של שם משפחתו המקורי Zivojinovich, אשר משמעותו "Son of Life". הבסיסט- זמר בוחר לו את שם הבמה Geddy Lee . גדי היה הכינוי של גארי הואיל ואמא שלו לא ידעה לבטא את האות "R" ובמבטא שלה זה נשמע כמו "D" (גדי במקום גרי). השלושה מיד משנים את שם הלהקה ל- "Rush", בהתאם לעצתו של אחיו של המתופף John Rutsey . את ההופעה הראשונה שלהם הם עושים בחודש ספטמבר 1968 במרתף של כנסייה בפרברים של טורונטו. גדי ואלכס היו אז בני 15 בלבד, אך אט אט הם צוברים ביטחון ומצליחים להופיע בפאבים מקומיים, באירועים ובמסיבות בתי ספר. (Photo: therushforum.com) בשנת 1971 הלהקה חותמת על חוזה ניהול עם Ray Daniels, אשר ישמש כמנהל הלהקה עד יומה האחרון. באותה שנה משחק להם המזל כאשר חוק האלכוהול בטורונטו שונה וגיל השתייה הורד ל- 18, דבר שמאפשר להם להופיע בפאבים ללא בעיה. סגנון ההארד-בלוז רוק שהלהקה מאמצת תופס טוב ועד מהרה הלהקה מוצאת את עצמה מופיעה שישה ימים בשבוע, דבר שסייע להם מאוד להשתפשף ולהתמקצע. בין לבין מצליחים גם אלכס, גדי וג'ון לכתוב חומר מקורי. במקביל מנסה מנהל הלהקה - ריי דניאלס להשיג להם חוזה הקלטות. הוא לא מצליח ולבסוף הוא מחליט להקים לייבל פרטי בשם "Moon Records", דרכו תוכל הלהקה לשחרר את אלבומה. על-מנת לחסוך בכסף התחילה הלהקה את ההקלטות בשעות הלילה המאוחרות, שעות בהן האולפנים היו פנויים והתעריפים היו זולים יותר. הלהקה מתכנסת האולפן "Eastern Sound Studios" בטורונטו במרץ 1973 ומקליטה שם בסיוע המפיק Dave Stock ארבעה שירים. שניים מהם, גירסת כיסוי לשיר של באדי הולי " Not Fade Away " ושיר מקורי שכתבו גדי וג'ון ראסטי בשם: " You Can't Fight It ", ישוחררו כסינגל הראשון של הלהקה כבר בשנת 1973, כאשר השיר המקורי ישוחרר דווקא כבי סייד לגרסת הכיסוי של באדי הולי. שני השירים לא נכללו באלבום שישוחרר שנה לאחר מכן, אך שני השירים הנוספים שהוקלטו באותו סשן " In the Mood " ו- " Take a Friend " ימצאו את דרכם לאלבום. כאן המקום לציין שהשיר " In the Mood " הוא היחיד באלבום שנכתב על-ידי Geddy Lee לבדו. לי יציין מאוחר יותר כי זהו השיר הראשון שנכתב ללהקה שהוא ואלכס ממש אהבו. אלכס הוסיף שגדי הגיע יום אחד לביתו ואמר אני רוצה להשמיע לך שיר והוא פשוט ניגן אותו מתחילתו ועד סופו. לטענתו זה היה כשנתיים אפילו שלוש לפני שהם התחילו להקליט את האלבום. הסינגל והבי סייד ששוחררו בשנת 1973 לא זכו להצלחה. הלהקה גם לא היתה מרוצה מהתוצאות מבחינת סאונד והפקה ולכן היא מחליטה לעבור לאולפן "Toronto Sound Studios", לזנוח את המפיק דייב סטוק ולהפיק את האלבום בעצמם. על-אף שההקלטות בשני האולפנים בוצעו עם ציוד מיושן של 8 ערוצים, הלהקה הצליחה לשפר את ההפקה בשירים שהוקלטו בסשן השני לשביעות רצונם, במיוחד את " Finding My Way ", " Need Some Love " ו- " Here Again ". האלבום הזה נותן לנו הצצה חד-פעמית על "Rush" כפי שהיא כבר לא תישמע באלבומים הבאים. מחוספסת, בוסרית, פרועה. החומר המוזיקלי באלבום נע בין הארד רוק אנרגטי ושורשי שמזכיר את זפלין - כמו בשיר " What You're Doing ", דרך הבלוז רוק של "Cream" ב- " Take A Friend " ועד ריפים מטאלים וכבדים שמזכירים את "Black Sabbath" כמו בשיר " Working Man ". יש פה כמה קטעים מדהימים ונדירים ביופיים ובתמימותם. קטעים שלא תוכלו לשמוע באף אלבום אחר של הלהקה, אשר תלך ותתפתח ותשנה את סגנונה המוזיקלי. האלבום שוחרר בתחילה בכמות זעומה של 3,500 עותקים דרך הלייבל הפרטי שהקימה הלהקה בסיוע מנהלה, אך זכה להצלחה מקומית בלבד. למרות שהלהקה זכתה לביקורות טובות היא לא הצליחה לעורר את תשומת ליבם של חברות התקליטים, עד שקרה הדבר הבא: שדרנית הרדיו Donna Halper מתחנת הרדיו WMMS באוהיו קליבלנד החלה להשמיע את השיר " Working Man " באופן קבוע בתוכניתה. בכל פעם שדונה היתה משמיעה את השיר היתה התחנה מקבלת טלפונים רבים מאנשים שביקשו לדעת פרטים על הלהקה ומאין ניתן לרכוש את האלבום. כתוצאה מכך עותקים מהאלבום הועברו מקנדה לארה"ב לשם מכירתם בקליבלנד אוהיו. ההשמעות התכופות והביקוש הרב לאלבום גרמו בסופו של דבר לחברת התקליטים Mercury להחתים את הלהקה על חוזה ולהדפיס עותקים נוספים של האלבום תחת הלייבל שלה. בשלב זה גויס מי שיהפוך למפיק הקבוע של הלהקה עד שנת 1982 - Terry Brown, אשר קיבל תשלום בסך של 9,000 דולר מהמנהל ריי דניאלס בשביל לערוך לאלבום מיקס מחודש לצורך ההוצאה המחודשת של חברת מרקורי. בעקבות ההצלחה בארה"ב נקבעו ללהקה הופעות רבות גם מחוץ לקנדה. הנסיעות וההופעות שחקו את המתופף ג'ון ראטסי שהיה אף חולה בסכרת, עד כי אלכס וגדי הבינו שאין ברירה ויש להחליפו. גדי ואלכס יערכו אודישנים אליהם הגיע בחור צנום וגבוה עם מכנסיים קצרים ותספורת קצרה שנראה להם לחלוטין לא מתאים לסגנון הרוק שהם נגנו. הבחור בשם Neil Peart יצא ממכונית ישנה וחבוטה הוציא ממנה מערכת קטנטנה של תופים שנראתה לגדי ואלכס כמו מערכת צעצוע. אך, כשפירט החל לנגן נפערו הלסתות של שני המוסיקאים שעמדו מולו והם מיד קיבלו אותו ללהקה. המועד המדויק בו ניל פירט הצטרף ללהקה היה 29/7/1974. פירט היה אז בן 21. זה היה בדיוק שבועיים לפני סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב. ההופעה הראשונה שלו איתם הייתה בפיטסבורג ב- 14 לאוגוסט 1974 כחימום לאוריה היפ בפני 11 אלף איש. עוד על הצטרפותו של ניל קראו כאן . הבאתו של פירט ללהקה הביאה לא רק מתופף מעולה אלא בחור אינטיליגנטי וחריף שידע גם לכתוב תמלילים לא שיגרתיים. לפיכך, הוחלט שפירט יהיה אחראי מעתה ואילך גם על המילים, כשלייפסון ולי יהיו אחראים על הלחנים. השאר כבר היסטוריה.... להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

להקת "Camel" הגיעה אולי לסצינת הפרוגרסיב באיחור אופנתי קל, אבל היא בהחלט הדביקה מהר מאוד את הפער עם האלבום "Mirage" - אלבום האולפן השני שלה שיצא ב- 1 למרץ 1974. ואיזה אלבום מדהים זה. ללא ספק אחד מאלבומי הפרוגרסיב הגדולים בכל הזמנים, אלבום שראוי שיעמוד בשורה אחת עם אלבומי המופת - עמודי התווך של הז'אנר. הלהקה שהחלה את דרכה בשנת 1971 קיבלה את ההזדמנות הראשונה שלה באוגוסט 1972, לאחר שהוחתמה על-ידי חברת התקליטים "MCA", אשר גם הפיקה את אלבום הבכורה של הלהקה "Camel" שוחרר שנה קודם לכן ב- 28 לפברואר 1973. האלבום הראשון הציג אומנם את היכולות המדהימות של חברי הלהקה, אולם הוא לא הצליח לפרוץ החוצה, למרות שכלל את אחד השירים הגדולים של הלהקה - "Never Let Go". האלבום הזה מכר כמה אלפי עותקים בודדים וחברת התקליטים פשוט זרקה את "קאמל". הלהקה נאלצה לשכור לעצמה הנהלה צמודה אשר לאחר מאמצים הצליחה להשיג חוזה עם חברת "Gama Records" - חברת הבת של "Decca". לאלבום הזה מגיעה הלהקה עם שני שחקני חיזוק מהותיים: הראשון , המפיק David Hitchcock שאחראי על הפקת אלבומי פרוג גדולים כמו: "Foxtrot" של "Genesis" וכן "In the Land of Grey and Pink" ו- "Waterloo Lily" של להקת "Caravan". השני , חליל הצד של Andrew Latimer שנפקד מאלבום הבכורה ויהווה שחקן חשוב ביותר באלבומיה הבאים של הלהקה, כשהוא תורם, מגוון ומעשיר את הצליל שלה. לאטימר הושפע כנראה יותר מ- Tijs van Leer מלהקת Focus או Peter Gabriel מג'נסיס ונגינת החליל המלודית שלהם, מאשר מ- Ian Anderson של "Jethro Tull" ונגינת החליל המתפרצת והנשכנית שלו, אך מה זה משנה? התוצאה היתה מופלאה וקסומה והפכה לחלק בלתי נפרד מה- DNA של הלהקה בכל אלבומיה הבאים. בנובמבר 1973 נכנסת הלהקה לאולפני "Air" של ג'ורג' מרטין מפיק "הביטלס" בלונדון, בכדי להקליט את האלבום. "Camel" מגיעה לאולפן מגובשת ומנוסה, עם חומרים גמורים שאף נוגנו ונוסו כבר על הקהל בהופעות הלהקה. האלבום נפתח עם " Freefall " ועם מה שנשמע כאפקט רוח שהולך ומתגבר ומדמה את "הנפילה החופשית". האפקט הולך ומתמזג עם צליל האורגן של Peter Bardens שפשוט מתנגש בעוצמה על הקרקע המוצקה של הבס הפועם של Doug Ferguson, המסונכרן כמו שעון שוויצרי על הבייס דרום של Andy Ward. וכמה יפות כאן הסינקופות - הפרעות המקצב, שהן ללא ספק בין הזכורות לטובה ברוק המתקדם, שמובילות אותנו לסולו של Andrew Latimer רק כדי להיפגש שוב עם הבס הפועם והסינקופות, וחוזר חלילה. בדקה 2:07 אנחנו מעלים מקצב לקראת סולו מטורף של לאטימר שמוכיח איזה גיטריסט מעולה הוא. פתיחה מדהימה לאלבום פרוג רוק מושלם, שבירות, שינויי מקצבים, וירטואוזיות, מלודיה, דינמיות יש כאן את כל אבות המזון של הז'אנר. השיר הזה נכתב על-ידי פיטר ברדנס שגם שר אותו בסגנונו המעט עליז ורובוטי, מה שבטוח, שומעים בקולו שלחברים היה ממש כיף שם באולפן. הקטע השני " Supertwister " הוא קטע אינסטרומנטאלי קצר בו לאטימר מפגין לראשונה את יכולות הנגינה המדהימות שלו בחליל, עליו למד לנגן לבד. בעוד שנגינת החליל כאן הושפעה מהלהקה ההולנדית פוקוס, הרי ששמו של השיר השופע מלהקה הולנדית אחרת מתחום הפרוג – "Supersister". וכמה ענוגה ויפה הנגינה של לאטימר כאן ואיזה יופי שהיא משתלבת עם הקלידים של ברדנס והתיפוף הרגיש של אנדי וורד, קטע שהוא סוג של "סופה טרופית" ממש כמו שמו, לרגע אנחנו מסתחררים לצלילי החליל בעין הסערה וברגע אחר אנחנו מרחפים מעליה בגובה רב, נינוחים שלווים, צופים בה ללא פגע מרחוק. ואז אנחנו עוצרים להפסקה קצרה לצלילי התה האנגלי הנמזג אל הכוס ועוברים אל מיני היצירה הראשונה של האלבום - " Nimrodel/The Procession/The White Rider" שנכתבה על-ידי לאטימר בהשראת ספרי "שר הטבעות" של טולקין, ואשר המילים בו מאזכרות את הקוסם גנדלף וחבריו. קטע אפי באורך של למעלה מ- 9 דקות שנפתח לצלילי האקורדים המפורקים של לאטימר וסולו הסינתסייזר של בארדנס, אשר לאחר כדקה מובילים אותנו לצלילי ההמון הרועש לסוג של קרנבל מימי הביניים עם צליל החליל העליז של לאטימר. ואז בדקה 1:50, כאילו אנחנו עוברים במנהרת הזמן למקום אחר ולזמן אחר, כמה רכות ואיזו מלודיה בנגינת הגיטרה ובשירה של לאטימר וסולו החליל הקצר בדקה 3:10 שמתמזג לסולו הגיטרה המלודי, פשוט ממיס, אין מילים אחרות כדי לתאר את זה. ואז השיר שוב מקבל תפנית בדקה 3:45 ומגיע לקליימקס הראשון שלו עם מקצב מוכפל וסולו הקלידים של בארדנס על האקורדים הFאנקים של לאטימר, ואז, בום!!! משיכת "בלם היד" הפתאומית בדקה 5:36 פשוט גאונות!!! וכמה חכמה עבודת הבס של פרגוסון בקטע שבא מיד אחר כך. ואם חשבתם לרגע שזהו זה כבר לא הולך להשתנות שוב, אז אתם טועים. כי קאמל אירגנה לכם סיום פסיכדלי, ומעורפל לצלילי הבס הכבדים, האפקטים החלליים של בארדנס והסולו המופרע והמפוזר של לאטימר. "קאמל" מוכיחה לנו ללא כל צל של ספק, שלמרות שהיא הגיעה למגרש הפרוג קצת איחור, היא לא נופלת בכהוא זה מהלהקות המייסדות של הז'אנר וראויה לכל סופרלטיב. הצד השני של הויניל נפתח עם קטע אינסטרומנטאלי נוסף – " Earthrise " שממש גורם לנו "לזרוח" כמו השם שלו. קטע "חי", קצבי ושמח, הרבה גרוב וFאנק עם שינויי מקצבים תכופים וקטעי סולו מתחלפים של לאטימר ובארדנס ואפילו אחד קצרצר של וורד בדקה 1:50 לערך, אשר מפגינים את יכולות הנגינה הווירטואוזיות שלהם. וכמה סוחפת הכניסה בדקה 2:20 לערך והאקורדים המקפיצים של לאטימר אשר משמשים בסיס פורה לסולו של בארדנס. ואז אנחנו מגיעים לקטע השיא של האלבום – הקטע האפי בן שלושת החלקים " Lady Fantasy " שנכתב על-ידי כל חברי הלהקה ונחשב בעיני רבים כקטע הטוב ביותר שלה. פשוט "פנטזיה" אחת גדולה באורך של כמעט 13 דקות. הקטע נפתח לצלילי הקלידים של בארדנס בסוג של "בילד אפ" המובל על-ידי סולו הגיטרה של לאטימר והתיפוף הפשוט מדהים של וורד. אינטרו פשוט מושלם לקטע אלמותי. ואז אנחנו עוברים לקטע מלודי ולשירה העדינה של לאטימר שמזכירים לנו שבכל זאת מדובר פה בסוג של שיר אהבה. השיר עובר בצורה חלקה ושוטפת בין חלקי הבלדה האיטיים לFאנק וההארד רוק הקשוח והמהיר. השבירות החדות איכשהו מצליחות להתחבר ולהשתלב בצורה פשוט מושלמת ולענג את המאזין על-אף השינויים התכופים. דקות של דהירה בקצב מהיר משתנות לחלוטין בפתאומיות, ושוב הקצב מאט לאחור ללא שום אזהרה. מלבד שינוי המקצב התכופים והדינאמיים כל חלק באפוס הזה נכתב בצורה רהוטה ומדויקת והוא מתחבר למארג שלם של יצירה מושלמת. הסולואים מנוגנים כאן בתשוקה ובווירטואוזיות מרובה ומצליחים לסחוף אותנו המאזינים אל תוך העולם המופלא הזה של אשת הפנטזיה של "קאמל". וכך, לקראת הסוף הלחן האקוסטי והיפהפה שהושמע בתחילת השיר חוזר גם בסופו כדי לסגור לנו מעגל וליצור אווירת סיפור שלם ומושלם עם התחלה וסיום. ולפני שנסיים כמה מילים על עטיפת האלבום שלבטח נראתה לכם מוכרת. אז בעטיפה עוצבה בהשראת חפיסת הסיגריות של המותג "Camel" – כשם הלהקה. במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב, איים הסניף האמריקאי של חברת הסיגריות לתבוע את הלהקה על הפרת זכויות יוצרים. בנסיבות אלה החלה חברת ההפצה של האלבום בארה"ב למכור את האלבום בעטיפה אלטרנטיבית על-מנת להימנע מתביעה. אשר למכירות חוץ לארה"ב, הלהקה הסכימה לדרישת הסניף האירופאי של חברת הסיגריות כי עטיפת האלבום ורשימת השירים יודפסו על גבי מהדורה מיוחדת של חפיסת סיגריות של המותג וכי הלהקה תחלק את חבילות הסיגריות האלה שמנו 5 סיגריות בכל חפיסה, במהלך הופעותיה. מיראז' הינו יצירת מופת שהציבה את קאמל בחוד החנית של הרוק המתקדם. האלבום הזה זכה לביקורות טובות ואף מכר יפה. לאחר שחרורו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות באירופה ובארה"ב, כשבראשם של החברים כבר מתחיל להתגבש הרעיון לפתח אלבום קונספט שלם סביב סיפור אחד כולל.... להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 1 למרץ 1994 עלתה להקת "Nirvana" בפעם האחרונה לבמה וניגנה את האקורד האחרון בקריירה הקצרה שלה. (Photo: YouTube) ההופעה התרחשה ב- " Terminal 1 Flughafen München" שבמינכן גרמניה בפני 3,050 איש. רבים סבורים שההופעה האחרונה של הלהקה היתה ביום 18 לנובמבר 1993, הופעה שבמהלכה הוקלט האלבום MTV Unplugged , אך לא כך הדבר. הלהקה המשיכה לסיבוב הופעות קצר בארה"ב ולאחר מכן המשיכה אותו באירופה, כאשר ההופעה האחרונה נערכה ב- 1 למרץ 1994 במינכן, בעיצומו של הסיבוב האירופאי. ככל שהסיבוב האירופאי התקדם Kurt Cobain נראה יותר ויותר חיוור וחולני, וקולו לא עמד באינטנסיביות של ההופעות. רופאים אבחנו אותו כחולה ברונכיטיס ודלקת גרון וביקשו ממנו לקחת הפסקה, אך הוא התעלם מעצתם. האקוסטיקה במקום היתה נוראית, זה לא היה מקום שמותאם להופעות מסוג זה. Kurt Cobain לא ידע זאת עד להופעה עצמה שכן הוא לא הופיע לסאונד צ'ק. ללא כל קשר לאקוסטיקה הגרועה, לכולם בקהל היה ברור שקולו של קוביין בוגד בו. את הלהקה ליוו הגיטריסט Pat Smear שבחלק הזה של הסיבוב נטל גם את תפקיד קולות הרקע מ- Dave Grohl וכן הצ'לנית Melora Creager. השיר האחרון שקורט ניגן אי פעם בפני קהל היה "Heart-Shaped Box". פשוט כואב לשמוע אותו נאבק להגיע לתווים הגבוהים של הפזמון ובהמשך הוא אפילו מוותר ומבצע אותו באוקטבה נמוכה יותר. הרגע ההיסטורי הזה הונצח והוקלט, וזו העדות המוזיקלית האחרונה של קורט בהופעה בפני קהל. לכולם היה ברור שקוביין לא יכול היה להמשיך להופיע בצורה הזאת ויתר המועדים שנקבעו להופעות בסיבוב בוטלו. קורט הלך לעולמו חודש לאחר מכן ב- 5 לאפריל 1994. רשימת השירים שנוגנו באותו ערב היסטורי: My Best Friend's Girl Radio Friendly Unit Shifter Drain You Breed Serve the Servants Come as You Are Sliver Dumb In Bloom About a Girl Lithium Pennyroyal Tea School Polly (Acoustic) Very Ape Lounge Act Rape Me Territorial Pissings The Man Who Sold the World All Apologies On a Plain Blew Heart-Shaped Box "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!