האלבום "Inviolate" הוא אלבום הסולו העשירי של אגדת הגיטרה Steve Vai והוא יצא לאור ב- 28 לינואר 2022. זה האלבום הראשון של ואי מאז "Modern Primitive" ששוחרר בשנת 2016. פשוט לא להאמין, אבל את מה שאתם שומעים באלבום הזה עושה Steve Vai לאחר החלמה מניתוח כירורגי בכתף ובאצבע ואחרי שקרע עוד גיד בכתף. לא מאמינים? תראו בעצמכם מה הוא עושה בקטע "Knappsack" ותיווכחו שהאיש פשוט מכונה קטלנית ובלתי ניתנת לעצירה. מתארחים באלבום מוזיקאים ברמה הכי גבוהה, כל אחד בתחומו והם: Dave Rosenthal, Vinny Colaiuta, Terry Bozzio, Henrik Linder, ו- Bryan Beller. סטיב וואי ציין שזו הפעם הראשונה בה הוא מקליט אלבום כשחברי להקתו והאומנים האורחים אינם נמצאים יחד באולפן. המצב אילץ אותו לעבוד בשיטת "שיתוף קבצים" הוא שלח קטעים לחברי להקתו ולאומנים האורחים וכל אחד הוסיף עליהם את הכלים שלו. הגיטריסט הוירטואוז ציין שהוא ניצל את תקופת הסגרים כדי להתמקצע בנגינה ולהתנסות בטכניקות חדשות ומאתגרות ואת התוצאה ניתן לשמוע בקטעים כמו " Candle Power ", " Knappsack " ו- " Teeth of the Hydra " שסטיב ואי טוען שהוא המאתגר ביותר שלו. אבל לא רק טכניקות חדשות, אלא גם ציוד חדש. ואי ידוע בפיתוחים ובתוספות לגיטרות שלו, אז הפעם מדובר גיטרה משולשת צוואר שהוא תיכנן ואשר עליה הוא מנגן בין היתר בקטע הפתיחה " Teeth Of The Hydra ". אנחנו גם לא זוכרים שראינו את ואי מנגן עם גיטרת רבע נפח, אז זה קורה בקטע המוטרף " Little Pretty " שהאקורדים המוזרים והנגינה של Vai בו הזכירו לנו קצת את זו של Robert Fripp (ולא רק בגלל סוג הגיטרה). האלבום מגוון ושופע סגנונות. הבלוז של " Greenish Blues ", ההשפעות הג'אזיות ב- " Sandman Cloud Mist ", הפרו-מטרל של " Avalancha " והפיוז'ן המטורף של " Apollo In Color ". סטיב ואי גם ציין שחלק מהקטעים ישמעו לנו כמו שירים ולא קטעים אינסטרומנטליים, ואכן " Zeus In Chains " הוא אחד מהם. אין ספק שגיטריסטים וחובבי השרדינג למינהם ייהנו בוודאי מהאלבום הזה, אבל אנחנו מהמרים שלא רק. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא אחד האלבומים המצליחים ביותר של "Bullet for My Valentine" שמכר יותר מ-2 מיליון עותקים, והוא שוחרר ב-28 לינואר 2008. הלהקה הוולשית שהייתה חלק מאוד משמעותי מסצנת הרוק ב-Cardiff שבאנגליה, לחצה על הקלאצ' והעלתה הילוך משמעותי באלבום הזה. האלבום הראשון שלהם "The Poison" שיצא ב-2005 הביא להם הכרה והצלחה מתונה יחסית, כל זאת למרות שהם חיממו לא מעט להקות גדולות, ביניהם מטאליקה וגאנס ולמרות הסינגל המעולה שלהם "Tears Don't Fall". אך האלבום הזה שיצא 3 שנים אחריו היה כבר משהו אחר לגמרי. באלבום הזה, ששמו מרמז הרבה על מה שמתחולל בפנים, הלהקה מכניסה הרבה יותר אגרסיות, מהירות, ריפים חזקים ומעברים מוטרפים אל תוך הקדירה המוזיקלית המבעבעת שלהם. אם בעבר התבטא הזמר Matthew Tuck, שהוא גם הכותב העיקרי ומוביל הלהקה, שהם הושפעו בעיקר ממטאליקה ונירוונה, אז האלבום הקודם הוא נירוונה על ספיד והאלבום הזה הוא מטאליקה על ספיד. לא בכדי ליאור הצהיר כבר בתוכנית הראשונה ששידרנו שהלהקה הזו הייתה צריכה להיות הממשיכה הטבעית של מטאליקה (כן, כן, הוא חטף על זה מדודו). (Photo: Bullet For My Valentine) האלבום כמעט ולא נותן מנוחה, גם בבלדות ובשירים ה"שקטים" הוא עדיין שומר על קצב ועוצמה. סערת הוריקן בקמ"ש גבוה שמדי פעם מאיטה לתדלק תוך כדי תנועה. מרגישים שהלהקה נמצאת קצת בקפיצת מדרגה מבחינת הבשלות והבטחון. השירים נשמעים מוצקים ובנויים כמו שצריך, הכל סגור כמו שצריך ואין קצוות רופפים. חטיבת הקצב עושה פה עבודה מדהימה כשהיא מחזיקה את השינויים והמעברים במהירויות הללו והגיטרות מפזזות ומחברות בין מקצבים לסולואים. השירה נעה בין גראולינג לא אגרסיבי מדי לבין שירה נקייה וטובה עם טקסטים מעניינים וחכמים. שיר הנושא "Scream, Aim, Fire" פותח את האלבום ללא רחמים ומיד בפזמון הראשון קשה שלא להניף את הידיים באויר ולשאוג את המילים, קצב מטורף עם ברייק שנותן לך לקחת נשימה, למלא את המחסנית, להיכנס למצב ירי ולהמשיך לתת אש. שיר נוסף ומעניין שנפתח בצורה יפיפייה הוא "Hearts Burst Into Fire" שכאילו נותן קצת רגע רגוע בטרוף. הקטעים "Waking The Demon" ו-"Disappear" הם עוד שניים מעולים שממשיכים את הקו של השיר הראשון עם אלמנטים מפתיעים של גיטרות ושירה. השיר "Say Good Night" הוא בלדה מעולה שמזכירה את סגנון המטאל של שנות השמונים, מה שנותן ניחוח אחר קצת לאלבום, אבל אל דאגה מיד חוזרים עם העוצמה והמהירות ל- "End Of Days" . השיר שסוגר את האלבום "Forever and Always" מהווה סיום מושלם. אם דיברנו על כך שהלהקה עוברת תהליך של בגרות באלבום הזה, אז השיר האחרון כאילו שם את החותמת ומעניק ללהקה את הגושפנקא להצטרף לליגה של הגדולים ולמלא איצטדיונים. בלדה מעט איטית ועוצמתית שמרגישה כאילו נוצרה לארנות הגדולות, ממש לפני סיום ההופעה כשהלהקה יוצאת להדרן. סיום מעולה ומספק לאלבום עוצמתי וקטלני. האלבום הגיע הישר למקום הרביעי במצעד הבילבורד 200 ולמקום החמישי במצעד האלבומים ב-UK. גרסת הדלוקס של האלבום כוללת 4 שירים נוספים שהם מעולים בפני עצמם (והיו צריכים להיכלל באלבום), בנוסף הוא גם יצא בשתי גרסאות DVD, האחת דלוקס והשנייה יפנית, הגרסאות כוללות סרטוני וידאו, תמונות, דוקומנטרי וקומיקס. אם זו ההכרות הראשונה שלכם איתם, ממליצים להאזין לאלבומים הבאים שלהם... להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

מה קורה כאשר "מלך הריפים של המטאל" נפגש עם "הקול של הרוק"? זהירות ספויילר!!! בניגוד לביקורות המעורבות להן זכה מפגש הפסגה הזה, אנחנו אהבנו מאוד את השת"פ הייחודי הזה. ב- 28 לינואר שנת 1986 שוחרר האלבום "Seventh Star", אלבומה ה- 12 של "Black Sabbath", שעליו אנחנו רוצים לספר לכם. האלבום הזה יועד להיות אלבום סולו של הגיטריסט Tony Iommi לאחר שהבסיסט Geezer Butler עזב את "Black Sabbath" והותיר את Tony Iommi כחבר הלהקה המקורי היחיד. בשנת 1985 הופיעה "בלאק סאבאת'" בהרכבה המקורי עם Ozzy Osbourne במהלך מופע ה- " Live Aid ". איומי שסבר שהמיני איחוד הזה יוביל לשיתוף פעולה מלא עם אוזי, החליט לנצל את הזמן עד להפוגה בקריירה המוזיקלית של אוזי והחל לכתוב חומרים שיועדו לאלבום סולו ראשון שלו. ואולם, מנהל הלהקה דון ארדן, אביה של שרון אוסבורן, שכנע את איומי להוציא את האלבום תחת המותג "Black Sabbath", מתוך מחשבה שככה הוא יצליח יותר במכירות. בסופו של דבר האלבום שוחרר תחת הכותרת "Black Sabbath Featuring Tony Iommi", אך בהוצאות המאוחרות הושמט הטריביוט לטוני איומי והוא הפך להיות אלבום "Black Sabbath" לכל דבר. האלבום הזה מציג לנו את שיתוף הפעולה הראשון של איומי עם מי שהוכתר על-ידי סטיבי וונדר כ- "The Voice Of Rock" – הלא הוא הבסיסט, היוצר והזמר Glenn Hughes , המוכר לנו בין היתר מלהקת "Trapeze" ומההרכב MKIII של "Deep Purple". (Photo: Chris Walter) באלבום משתתף גם הקלידן Geoff Nicholls אשר לראשונה מקבל מעמד של חבר להקה מן המניין, לאחר שהתארח כנגן אולפן באלבומים הקודמים של הלהקה. באופן מדהים, מצער ומצמרר Geoff Nicholls ימצא את מותו בדיוק 31 שנה לאחר יום צאתו של האלבום, קרי ב- 28 לינואר 2017. שחקן חיזוק מעניין נוסף שמשתתף באלבום הזה, הינו המתופף Eric Singer אשר בהמשך יהפוך ל- Cat Man בלהקת "Kiss" וילווה אותם בשבעה אלבומים החל מראשית שנות ה- 90. בעקבות השינויים המהותיים בהרכב הנגנים שסבב את טוני איומי, זה היה מאוד טבעי שיחול שינוי דרסטי גם בסגנון השירים באלבום, שהתרחקו קצת מההבי מטאל הקלאסי של הלהקה ועברו יותר לכיוון ההארד רוק והבלוז רוק. שירים כמו “ In For The Kill ” שפותח את האלבום בסערה עם התיפוף האכזרי של Eric Singer והמקצב המטורף שרודף אחרי הריף של איומי ו- “ Turn To Stone ” שגם הוא מתכתב עם שיר הפתיחה מבחינת התיפוף הריפים והמקצב, לוקחים את סאבאת' למחוזות חדשים על גבול הפאוור מטאל. שירים כמו “ Heart Like A Wheel ” הולכים כבר לכיוון הבלוז-רוק ומהווים מעין חזרה של איומי לשורשי הבלוז של הלהקה באלבומים הראשונים. ויש לנו אפילו את ה- Power Ballad הראשונה של סאבאת' בדמות השיר המצויין " No Stranger To Love " שהיה גם הסינגל הראשון והמצליח ששוחרר כחודשיים לפני צאת האלבום וגם את הפאוור באלאד השני של הלהקה בדמות שיר הסיום " In Memory... " שמציג לנו את איומי על גיטרה אקוסטית. מעניין לציין שהבסיסט באלבום הינו Dave "The Beast" Spitz אחיו של הגיטריסט Dan Spitz המוכר מלהקת "Anthrax" וחוגג בדיוק היום יומהולדת. דייב שבהמשך יחבור ללהקת "Great White" ויהיה חלק מהסופרגרופ "McBrain Damage" אינו מנגן בשיר " No Stranger To Love " ומי שמחליף אותו הוא Gordon Copley. מעניין לציין שדייב יהיה זה שיכיר לאיומי את הזמר Ray Gillen אשר יחליף את Glenn Hughes לאחר שיעזוב את ההרכב. הרצועה " Angry Heart " היא שיר הארד רוק קלאסי שנשמעת לנו כמו אאוטייק של "Rainbow" מתקופת Joe Lynn Turner , אפילו מבחינת השירה של Glenn Hughes . ואי אפשר לסיים את הסקירה בלי להזכיר את שני השירים המצויינים " Danger Zone " ושיר הנושא " Seventh Star " שמתפתח מתוך האינטרו " (Sphinx (The Guardian ", שניהם ללא ספק מהטובים באלבום. מעניין לציין שמרבית המבקרים קטלו את האלבום עם ממוצע ציונים סביב ה- 5/10 כוכבים, למעט מגזין "Kerrang" שהעניק לו ציון מושלם של 5/5. למרות שאנחנו סבורים שמגזין "Kerrang" נסחף קצת עם הביקורת האוהדת, אנחנו עדיין יותר קרובים אליו על פני הסקלה מאשר ליתר המבקרים. נכון, לאותם אלו שציפו לקבל אלבום "Black Sabbath" קלאסי מדובר אולי באכזבה, אך "Seventh Star" מעולם לא תוכנן או התיימר להיות כזה. וכאן המקום להפנות אצבע מאשימה להנהלה של סאבאת', שכן אם הוא היה משווק כאלבום סולו של איומי אין ספק שהוא היה מקבל ביקורות טובות יותר, הואיל ובכל זאת מדובר באלבום הארד רוק קלאסי שלא נופל ברמתו מאלבומים שהוציאו להקות מקבילות פחות או יותר מבחינת הסגנון, כגון "Rainbow" ו- "Whitesnake" מספר שנים קודם לכן. לאחר שחרורו של האלבום יצא ההרכב לסיבוב הופעות שנועד לקדם את האלבום. באופן מצער בשל בעיות בריאותיות של Glenn Hughes (יש אומרים שנפצע בצווארו בקטטה ואיבד את קולו לתקופה ארוכה) ובעקבות סכסוך עם מנהל הלהקה, יפרוש מהסיבוב ויוחלף לאחר 6 הופעות בלבד. עם זאת, שיתוף הפעולה הזה השאיר טעם טוב לאיומי ויוז, אשר יחזרו לשתף ביניהם פעולה במסגרת אלבומי הסולו שלו " Fused " ו- "The 1996 "DEP Sessions שאפילו נקרא "Eighth Star" כאילו המשך לאלבום נושא סיקורנו. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 27 לינואר 1980 נערכה ההופעה האחרונה של הזמר Bon Scott יחד עם "AC/DC". (Photo: Hulton Archive) זו היתה ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות שנועד לקידום אלבום המופת " Highway To Hell ". היא נערכה במועדון "Gaumont" שבעיר "Southampton" באנגליה. ההופעה היתה אמורה להתקיים ב- 18 לדצמבר 1979, אך מסיבה לא ברורה היא נדחתה לתאריך האמור, 27 לינואר 1980. כמובן שאף אחד לא ידע שזו הולכת להיות ההופעה האחרונה של בון סקוט עם הלהקה. הסטליסט שנוגן באותו ערב: 1) Live Wire 2) Shot Down in Flames 3) Hell Ain’t a Bad Place to Be 4) Sin City 5) Problem Child 6) Bad Boy Boogie 7) The Jack 8) Highway to Hell 9) Girls Got Rhythm 10) High Voltage 11) Whole Lotta Rosie 13) Rocker 14) TNT 15) Let There Be Rock ב- 7 לפברואר 1980 סקוט עוד יספיק להופיע עם הלהקה במסגרת תוכנית הטלוויזיה Top of the Pops . ב- 15 לפברואר הוא גם יצטרף לאחים יאנג לאולפן לסשן ראשוני של עבודה על שני שירים חדשים שבהמשך יכללו באלבום " Back In Black ". ואולם, ב- 19 לפברואר 1980, בון סקוט ישתה לשוכרה ויאבד את ההכרה ברכב של חברו, אליסטר קינר. הרכב חנה מחוץ לבית של אותו חבר, אחרי לילה של שכרות והוללות. מותו של בון סקוט נקבע יום מאוחר יותר ב- 20/2/1980, כאשר סיבת המוות הרשמית נקבעה כהרעלת אלכוהול, אך ככל הנראה הוא נחנק בשנתו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא חלק ממשולש הגיטרות האדיר של "Iron Maiden", הוא ניגן עם Ian Gillan , Fish והיה חלק מסופרגרופ שכלל גם את Paul Di'Anno ו- Clive Burr . גבירותיי ורבותיי, בואו לקרוא כמה עובדות על Janick Gers: (Photo: NME) 1. הוא נולד בעיירה Hartlepool בצפון מזרח אנגליה ב- 27 לינואר 1957 ושמו המלא Janick Robert Gers . 2. יש לו קרובים שגרים בפולין והוא נהג לבקרם בצעירותו, שם גם רכש את הגיטרה הראשונה שלו. 3. גרס הוא שמאלי אך הוא מנגן בגיטרה ביד ימין. 4. את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל בשנת 1975 אז הקים את להקת "White Spirit" איתה שחרר אלבום בשנת 1980. 5. הגיטריסטים שהכי השפיעו עליו היו Ritchie Blackmore , Jeff Beck , Tony Iommi , Jimmy Page ו- Rory Gallagher. 6. הלהקות שהשפיעו עליו בין היתר היו: "Deep Purple", "Black Sabbath", "Pink Floyd", "Free", "Led Zeppelin", "The Beatles. (Photo: www.ironmaiden666.com) 7. בשנת 1981 הוא הצטרף ללהקת "Gillan" ההרכב של Ian Gillan סולן "דיפ פרפל". יחד עם "Gillan" הוא ישחרר שני אלבומים: "Double Trouble" משנת 1981 ו- "Magic" משנת 1982. גרס ניגן וגם היה שותף לכתיבת שירים בשני האלבומים. 8. לאחר שההרכב של גילאן התפרק וגילן עבר ל"בלאק סאבאת'", Janick נטל פסק זמן וסיים תואר בסוציולוגיה. 9. בשנת 1985 הצטרף גרס לסופרגרופ "Gogmagog" בה היו חברים הזמר Paul Di'Anno והמתופף Clive Burr , שניהם לשעבר מלהקת Iron Maiden, הגיטריסט Pete Willis לשעבר מלהקת "Def Leppard" והבסיסט Neil Murray לשעבר מלהקת "Whitesnake". הלהקה שחררה EP אחד שכלל שלושה שירים והתפרקה מיד לאחר מכן. 10. בשנת 1989 הוא התבקש על-ידי Bruce Dickinson לנגן בשיר "Bring Your Daughter... to the Slaughter" אותו כתב דיקנסון עבור פסקול הסרט "A Nightmare on Elm Street 5: The Dream Child". 11. שיתוף הפעולה הזה בין השניים הורחב בהמשך לאלבום מלא - " Tattooed Millionaire " - אלבום הסולו הראשון של ברוס דיקנסון ששוחרר בשנת 1990 ואשר גרס ניגן בו בגיטרה והשתתף בכתיבת מרבית השירים. 12. באותה שנה גרס כתב וניגן בשיר "View From The Hill" שנכלל באלבום הבכורה המצוין של הזמר Fish אקס להקת "Marillion" ונקרא "Vigil in a Wilderness of Mirrors". 13. במהלך הקלטת אלבום הסולו הראשון של Bruce Dickinson , התבקש גרס להצטרף ללהקת "Iron Maiden" כגיטריסט מחליף ל- Adrian Smith . 14. גרס שחרר עם הלהקה 10 אלבומים, החל מ- " No Prayer for the Dying " בשנת 1990 ועד " Senjutsu " בשנת 2021, והיה שותף לכתיבת חלק מהשירים, ביניהם: "Be Quick or Be Dead", "Wasting Love", "Lord of the Flies", "Man on the Edge", "Ghost of the Navigator", "Dance of Death", "The "Talisman", "The Legacy, "The "Book Of Souls", "Stratego ועוד.. 15. גרס שבהופעתו הססגונית הפיח רוח רעננה בלהקה ברגעיה הפחות פופולריים משנות ה- 90, הרוויח בזכות ולא בחסד את מקומו בלהקה עד היום, גם לאחר חזרתו של סמית' ללהקה בשנת 1999. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא החבר היחידי בלהקת "Pink Floyd" שמופיע בכל אחד ואחד מתקליטי הלהקה, הוא מתופף, הוא יוצר, הוא מפיק מוכשר, קוראים לו Nick Mason ואנחנו רוצים לספר לכם עליו כמה עובדות: (Photo: Jorgen Angel) 1. הוא נולד בשם Nicholas Berkeley Mason ב- 27 לינואר 1944, בברמינגהם אנגליה. 2. בילדותו נטל שיעורי פסנתר וכינור, אך תוך זמן קצר הבין שזה לא בשבילו ועבר לתופים. 3. בשנת 1964 במהלך לימודי ארכיטקטורה ב- Regent Street Polytechnic (כיום אוניברסיטת ווסט מיניסטר), הוא פגש את Roger Waters ,Bob Klose ו- Rick Wright, איתם הקים את ההרכב "Sigma 6". 4. לאחר פירוקה של סיגמה 6 בשנת 1965, צירפו מייסון, ווטרס ו- Rick Wright את Syd Barrett והקימו יחד איתו את "Pink Floyd". 5. במסגרת "פינק פלויד" מייסון היה שותף לכתיבת יצירות כמו "Echoes", "Time", "Careful With That Axe, Eugene" ו- "One of These Days". 6. מייסון הוא הכותב היחידי בשני שירים בלבד מתוך הרפרטואר האדיר של "פינק פלויד": "The Grand Vizier's Garden Party Parts 1–3" מהאלבום "Ummagumma" ו- "Speak to Me" מהאלבום "The Dark Side Of The Moon" . 7. השיר היחיד של "פינק פלויד" בו מייסון שר הוא Corporal Clegg מהאלבום "A Saucerful of Secrets". גם שם הוא שר במהלך הבתים. 8. שירים נוספים בהם ניתן לשמוע את קולו של מייסון מדבר הם: "Signs of Life", "Learning to Fly" ו- "One of These Days" בו אמר את המשפט האייקוני: "One of these days, I’m gonna cut you into little pieces". 9. פרט מעניין לגבי השיר "Learning to Fly", קולו של מייסון שנשמע שם הוקלט במהלך טיסת הסולו הראשונה שלו. 10. מעבר לתפקידי התופים וכלי ההקשה מייסון אחראי גם על חלק מהקלטות של האפקטים הנשמעים באלבומי הלהקה. 11. מייסון הוא גם מפיק מוערך ובין היתר הפיק אלבומי מופת כמו "Rock Bottom" של Robert Wyatt, האלבום "Shamal" של "Gong", האלבום "Green" של Steve Hillage ואפילו "Music for Pleasure" של להקת הפאנק "The Damned". 12. בשנת 1981 שחרר מייסון את אלבום הסולו הראשון שלו - "Nick Mason's Fictitious Sports" בו שר הזמר Robert Wyatt. 13. בשנת 1985 שיתף פעולה עם Rick Fenn גיטריסט להקת "10CC" ושחרר את האלבום "Profiles". 14. מאז שחרר איתו עוד ארבע פסי קול לסרטים. 15. מייסון גם שיתף פעולה עם אמן הג'אז Michael Mantler והחל משנת 1976 השתתף בחמישה מאלבומיו. 16. יחד עם הפינק פלויד שחרר מייסון 15 אלבומי אולפן ועוד שלל אלבומי הופעה, אוספים ומיני אלבומים. 17. הוא בעלים של מספר מכוניות יוקרה קלאסיות איתן הוא גם מתחרה במרוצים. (Photo: The Sunday Times Driving) 18. בשנת 2004 פרסם את ספרו "Inside Out: A Personal History of Pink Floyd" שמציג את סיפור הלהקה באופן הומוריסטי. 19. בשנת 2018 הקים את ההרכב "Nick Mason's Saucerful of Secrets" במסגרתו הוא מופיע עם שירי "פינק פלויד" מתקופת Syd Barrett. 20. כאמור, מייסון הוא החבר היחידי בלהקת "Pink Floyd" שמופיע בכל אחד ואחד מתקליטי הלהקה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 27.1.1970 בסוף שנות השישים Van Morrison הרגיש שהוא נמצא במבוי סתום. הוא לא ראה כסף מהלהיט הגדול שלו " Brown Eyed Girl " והסתבך עם המנהל והמפיק ברט ברנס, שהיה מחובר לעולם התחתון ואף שלח מאפיונרים שיאיימו עליו. ברנס אומנם הלך לעולמו, אבל כדי להיפטר מהחוזה הדרקוני שלו ב"באנג רקורדס", Van Morrison היה חייב התערבות מצד "וורנר בראדרז" שקנו את החוזה שלו בעסקה ששוויה 20,000 דולר. ואן מוריסון הוציא את אלבומו השני " Astral Weeks " שהתקבל יפה ע"י המבקרים, אבל הקהל הרחב נשאר אדיש, הוא כשל במכירות. "לאנשים שסביבי הייתי אמן מצליח, אבל מנהל הבנק שלי חשב אחרת" אמר. "הייתי חייב להמשיך, ולהבריק חלונות" מנהלי וורנר רמזו לואן מוריסון בעדינות "נשארה לך עוד הזדמנות אחת להצדיק את האמון שלנו בך" הוא לא התכוון לאכזב אותם. בטח לא כאשר בקרוב היה לו עוד פה להאכיל, אשתו ג'נט פלאנט הייתה אז בהריון עם בנם הראשון והיחיד. תחת הלחצים המאוד ברורים שהיו עליו, Van Morrison עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. לספק את הסחורה תוך שהוא בעצמו נשאר אקסצנטרי להחריד. בעקבות Bob Dylan שהוא כה העריך, ו"הבנד" Van Morrison , ואשתו עברו לגור בעיירה וודסטוק בצפון מדינת ניו יורק. ושם, בתוך השקט והנופים הפסטורליים, נולד אלבומו השלישי "Moondance" שיצא ב- 27.01.1970. זהו אלבום שכולו פרץ של שירי אהבה מיסטיים, שירי הלל לחיים ולטבע, שירים על חלומות וחזיונות. "אף אחד לא ידע מה אני מחפש חוץ ממני, אז פשוט עשיתי את זה" Van Morrison משלב פה סגנונות מגוונים כמו ג'אז, פולק רוק, קאנטרי, אר אנד בי וסול, עם מלודיות חזקות ועיבודים בתוליים, והכל באלבום מגובש שנשמע רענן מתמיד. ואן מוריסון הכתיב את מהלך העניינים, הוא פיטר את כל מי שעזר לו ליצור את " Astral Weeks ", וייצר במכוון אווירה של אוטונומיה אמנותית במהלך הפגישות. "כשאני נכנס לסטודיו, אני קוסם. אני גורם לדברים לקרות. כל מה שעובד בחלל המסוים הזה באותו זמן מסוים, אני משתמש בו, אני מנצל". האלבום מצא את Van Morrison מתעל את היעולות שלו דרך דמויות מלודיות מסורתיות יותר, שהעניקו לשירים איכות כפרית. את השיר הפותח " And It Stoned Me " הוא ביסס על מעין חוויה מיסטית שחווה כילד בן 12 שדג בכפר, שם הוא ביקש מים מאיש זקן, שנתן לו קצת מים שקיבל מהנחל. Van Morrison משתף בתחושות שלו: "שתינו קצת ונראה שהכל נעצר בשבילי. הזמן עצר מלכת. במשך חמש דקות הכל היה ממש שקט והייתי ב'מימד האחר' הזה. על זה השיר". שיר הנושא " Moondance " באוירה הג'אזית הוא מחווה לעונת הסתיו, כמו גם לרומנטיקה בכלל, השיר כולל פסנתר, גיטרה, סקסופון, בס חשמלי, ונגינת חליל נפלאה של קולין טילטון. לקראת סיומו של השיר אפשר לשמוע את Van Morrison מחקה בקולו את הסקסופון. השיר " Crazy Love " כולל קולות של זמרי ליווי בסגנון גוספל, ובהשראת מוטאון, שהושגו על ידי מוריסון, שהתקרב כמה שיותר למיקרופון. המוזיקה שמורה מאוד עם תופים אקוסטיים, בס ותופים מוברשים. ב- " Caravan " ו- " Into the Mystic " ואן מוריסון מתמקד בכוחות המסתוריים של המוזיקה עצמה. כשהוא שר על מוזיקה, חיי הצוענים, והחיים של ימי נערותו על המים בבלפסט, שירים שהם מעין סמלים של הרמוניה. הגאולה הרוחנית שלו מגיעה ב- " Brand New Day " הגוספלי. מוריסון אמר שהוא קיבל השראה לכתוב את השיר לאחר ששמע את "The Band" ברדיו מנגנת את "The Weight" ו- "I Shall Be Released". את עטיפת האלבום צילמה אליוט לאנדי שהיתה אחראית על הצילום ל- "Nashville Skyline" של דילן, היא סיפרה: "כשעליתי לביתו ביום הצילום, לוואן היה פצעון גדול באמצע המצח, אז נאלצתי לצלם אותו מקרוב כשהוא חותך את החלק העליון של המצח שלו". ביולי 1970, מוריסון, עטוי משקפי שמש, הופיע על השער של הרולינג סטון. ואן מוריסון עמד להתפרסם. "תגשימו חלומות אם אתם רוצים שהם יתרחשו", שר מוריסון ברצועה הלפני אחרונה של האלבום, " Everyone ". ואין ספק שהזמר מבלפסט, הגשים לעצמו את החלום שהחל להתכוונן בצורה המיטבית עם "Moondance". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 12 לינואר שנת 1973 שחררה "Deep Purple" את אלבום האולפן השביעי שלה "Who Do We Think We Are". כותרת שם האלבום הגיעה מראיון שנתן המתופף Ian Paice לעיתון Melody Maker בשנת 1972 בו הוא התייחס למכתבים וביקורות שקיבלו חברי הלהקה, כשהוא מציין שהמכתבים הכועסים בדרך כלל מתחילים במשפטים כמו: "Who do Deep Purple think they are..." זה האלבום הרביעי והאחרון שהוציא ההרכב הקלאסי של הסגולים MKII – הרכב האולסטאר של הלהקה שכלל את Ritchie Blackmore, Jon Lord, Ian Paice, Roger Glover ו- Ian Gillan. ההרכב המדהים הזה יתאחד אומנם בשנת 1984 וישחרר את האלבום המצוין "Perfect Strangers", אולם בעת הקלטת האלבום נושא סיקורנו, איחוד שכזה לא היה נראה בכלל באופק כמשהו אפשרי, שלא לדבר על המשך עבודה משותפת. עד כמה שההרכב הזה של הסגולים היה אלמותי ושחרר אלבומי מאסטרפיס בקצב מטורף, הרי שהוא אף פעם לא היה הרכב ממש יציב. המתחים בין חברי הלהקה תמיד היו שם והם הלכו והתגברו דווקא אחרי שהלהקה שחררה את האלבום המושלם "Machine Head" במרץ 1972. מיד אחרי שחרור האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות חובק עולם במסגרתו הוקלט גם האלבום המופתי "Made In Japan" במהלך שלוש הופעות שהתרחשו בין ה- 15 ל- 17 לאוגוסט 1972 ביפן. הלהקה היתה אז בשיאה הן מבחינת הצלחה עולמית והן מבחינה מוזיקלית, וניתן לשמוע זאת בכישרון האדיר והדיוק המדהים בביצועים של כל חמשת החברים באלבום ההופעה האדיר הזה. אבל כשהלהקה חזרה לאולפן להקליט את אלבום האולפן הבא שלהם, הדברים כבר היו שונים. הלהקה הייתה עייפה מסיבוב הופעות שארך 18 חודשים, אבל במקום לתת לה לנוח ההנהלה רצתה להמשיך עם המומנטום ודחפה אותם להשלים את אלבומם הבא. העייפות והשחיקה שימשו כר פורה לוויכוחים ולחיכוכים בין חברי הלהקה, בעיקר בין גילן לבלקמור. השניים היו מסוכסכים כל-כך עד שאפילו לא רצו להיות באותו חלל יחד, וכך קרה שתפקידי השירה של Ian Gillan ונגינת הגיטרה של Ritchie Blackmore הוקלטו ללא כל מעורבות משותפת שלהם בתהליך היצירה. כך לדוגמא, את המילים לשיר "Smooth Dancer" כתב Ian Gillan על מערכת היחסים העכורה שהיתה לו עם בלקמור. המילים: "Black suede, don't mean you're good for me..." מתייחסות לסגנון הלבוש של ה"איש בשחור" ומתארות את תחושותיו של Ian Gillan כלפי הטמפרמנט של בלקמור. גילן לא חסך במילים וציין במילות השיר שניסה להסתדר עם בלקמור אך ללא הצלחה: "I tried to go along with you" ואפילו רמז על העזיבה הממשמשת ובאה ועל כך שהוא עומד לצאת לחופשי עם המילים: "Don't you look at me because I'm gonna shake free". בלקמור אשר כאמור היה עסוק כל-כך בסכסוך עם גילן, אפילו לא שם לב שהשיר מדבר עליו, וכשכבר גילה זאת זה היה מאוחר מידי. דוגמא נוספת לאווירה העכורה ששררה במהלך ההקלטות קשורה אף היא לבלקמור ולעובדה שבגל פעם שהוא הבריק באיזה ריף או ליין גיטרה שנשמע לו ולאחרים מבריק, הוא פשוט הפסיק לנגן אותו. כשנשאל למה על-ידי חבריו הוא פשוט ענה להם שהוא שומר עליו לפרוייקט סולו משלו. ואכן קטעים ימצאו את דרכם בסופו של דבר לאלבום "Ritchie Blackmore’s Rainbow". נראה ששתי דוגמאות אלה מסבירות מדוע האלבום הזה נחשב בעיני רבים כאלבום הכי פחות טוב של הרכב MKII ומדוע התוצאה היתה פחות טובה בהשוואה לשלושת אלבומי המופת שבאו לפניו. כאשר הלהקה שחוקה, שסועה ועסוקה בחיכוך מתמיד, כאשר שניים מחבריה אפילו לא מסוגלים להיות באותו חלל ביחד, הדבר חייב להשפיע על תהליך היצירה ועל הרמה המוזיקלית, כפי שאכן קרה במקרה זה. האווירה הקשה הזאת תגרום לגילן לעזוב את הלהקה כבר במהלך הקלטות האלבום, עקב תסכולו המתמשך. עם זאת הנהלת הלהקה הפעילה עליו לחץ לצאת לסיבוב ההופעות שיתמוך באלבום וגילן השתכנע. גלובר שהיה קרוב לגילן ולמעשה הצטרף יחד איתו ללהקה מההרכב הקודם בו ניגנו יחד, החליט לפרוש אף הוא לאחר ששמע ממנהל הלהקה על האולטימטום שבלקמור הציב לפייס וללורד לפיו זה או הוא או גלובר. השניים כמובן הבינו שתרומתו של Ritchie Blackmore ללהקה גדולה יותר ולכן החליטו שהם מעדיפים אותו על פני Roger Glover. בלקמור גם דאג שהדבר לא יסופר לגלובר בכדי למנוע מצב בו גלובר יעזוב את הלהקה באמצע סיבוב ההופעות המתוכנן. כשגלובר המסכן גילה על הכוונה הוא פשוט פרש כדי לא לתת לבלקמור את העונג בפיטוריו. השמועות מספרות שבהמשך בלקמור אף אמר לו "זה לא אישי זה פשוט ביזנס". למרות הסוף העגום הזה של הרכב MKII ועל-אף שתהליך היצירה היה פגום מראשיתו, עדיין מדובר באלבום טוב של הסגולים. ואם זה מה שמייצר הרכב חולה ומדמם, מדהים לחשוב מה עוד הם היו מסוגלים לתת לנו לולא כל המריבות והחיכוכים. האלבום נפתח עם "Woman from Tokyo" שהיה ללהיט הגדול מתוך האלבום. השיר נכתב לקראת ביקורם הראשון של חברי הלהקה ביפן והוא מספר על בחורה יפנית דמיונית וכולל את אחד מהריפים היפים של בלקמור באלבום ובכלל. מעניין לציין שגירסת האלבום של השיר שונה מהגירסה ששוחררה לרדיו. בעוד גירסת האלבום כוללת את הקטע הטריפי והחלומי באמצע השיר, הרי שהקטע היפיפה הזה לא נמצא בגירסת הסינגל. שיר זה הינו היחיד מתוך האלבום אותו הקליטה הלהקה ברומא, כאשר כל יתר שירי האלבום יוקלטו בפרנקפורט גרמניה. אומנם, במהלך אותם סשנים ברומא הקליטה הלהקה שיר נוסף - "Painted Horse", אולם הוא לא ייכנס לאלבום וישוחרר רק בהמשך במסגרת אלבומי אוסף עם קטעים נדירים והוצאה מחודשת של האלבום. למי שלא מכיר זהו שיר מומלץ שמציג גוון קצת שונה של הלהקה. הקטע השני באלבום "Mary Long" נכתב במחאה על הצנזורה הבריטית. אלו מכם שקראו את הסקירה שהוצאנו על האלבום "Animals" של "Pink Floyd" בוודאי יזכור את השם Mary Whitehouse. מרי היתה פעילה ציבורית אשר הייתה מייסדת עמותת "הצופים והמאזינים הלאומיים" בבריטניה, גוף צנזורה שתפקידו היה "לנקות" את הטלוויזיה ויצירות התרבות ממה שהיא תפסה כמשחיתות מוסר. ובכן אותה מרי הייתה גם מושא השיר "(Pigs (Three Different Ones" של "פינק פלויד" – שם שימשה כאחת משלושת ה"חזירים" שווטרס כתב עליהם. לסקירה על האלבום "Animals" לחצו על הקישור. הרצועה השלישית "Super Trouper" נכתבה על-ידי Ian Gillan על ההרגשה שלו כשהוא עומד על הבמה. סופר טרופר היה כינוי לספוט חזק שהיה בזמנו בשימוש בהופעות. זה לא השיר היחיד עם אותו הטייטל שנכתב על הספוט הייחודי הזה, להקת "ABBA" תשתמש בו כשם של האלבום ושיר הנושא מתוכו בשנת 1980. מעניין לציין שהשיר הזה שוחרר כסינגל השני מהאלבום והבי סייד שלו הוא "Blood Sucker" מהאלבום "In Rock" שממש מזכיר אותו. הרצועה החותמת את הצד הראשון של הויניל הינה "Smooth Dancer" אותו כתב Ian Gillan על מערכת היחסים שלו עם בלקמור, כפי שכתבנו לעיל. (Photo: Deep Purple - Udiscover Music) את הצד השני של הויניל פותח השיר "Rat Bat Blue", אחד השירים הטובים באלבום עם עבודת קלידים מדהימה של ג'ון לורד שהוא גם השיר האהוב על גלובר מתוכו. השיר מדבר על "להתחיל עם בחורות" והכותרת שלו מתייחסת למעבר שמבוצע על התופים. השיר השני בצד השני "Place in Line" הינו שיר בלוז שאולי מרמז על הכיוון אליו מבקש בלקמור לקחת את הלהקה בהמשך. זה כנראה גם אחד השירים החלשים באלבום ושל ההרכב המופתי הזה, אבל עדיין הסולו של בלקמור כאן מוכיח שוב עד כמה הגיטריסט הזה ענק.. האלבום מסתיים עם "Our Lady" שיר השונה מהנוף המוזיקלי שהורגלנו לקבל בדיפ פרפל בהרכב הזה ומציג את הכיוון המוזיקלי שגילאן יצעד בו בהמשך ובמובן זה מהווה מעין קונטרה לשיר הקודם ולמעשה מסכם את מערכת היחסים בין בלקמור לגילאן והכיוונים השונים להם שאפו להביא את הלהקה. אל תשאלו אותנו למה אבל השיר הזה לפרקים מזכיר לנו פרגמנטציות מהשיר "The "Nile Song של "פינק פלויד" מהאלבום "More". כאמור, אחרי שחרורו של האלבום הושלם תהליך ההתפוררות של ההרכב האדיר הזה ושיאו בהופעה האחרונה שיערוך ההרכב ב- 29 ליולי 1973. ההופעה נערכה באוסקה שביפן והדבר היווה מעין סגירת מעגל להופעות האייקוניות שנערכו שם שנה קודם לכן והיוו את הבסיס לאלבום "Made In Japan", רק שהפעם האווירה היתה שונה בתכלית. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האם זו זיקית? האם זה ארמדיל? או אולי זה תמנון? לא לא לא...זהו Mike Patton !!! מפעל של יצירה ללא הפסקה, יש אומרים שעוד בבטן אימו... אז על מנת להזדהות עם האקלקטיות, מגוון הכשרונות, מגוון הסגנונות, מגוון ההרכבים, מגוון שיתופי הפעולה והטרוף המוסיקלי המוחלט שעוטף אותו, אנחנו מביאים לכם את העובדות בסגנון מייק פאטון, אז יאללללה בלאגן ! (Photo: Jay Blakesberg) = בשנת 1998 הוא הקים את הרכב הסופרגרופ "Fantômas" יחד עם המתופף של סלייר Dave Lombardo , הגיטריסט של מלווינס Buzz Osborne והבסיסט של טומהוק ומיסטר באנגל Trevor Dunn. = ההרכב החל את דרכו בערך כשפיית' כבר חדלו מלהתקיים. הם הוציאו יחד 4 אלבומים, כולם מהלייבל של מייק שנקרא Ipecac ולכל אלבום יש קונספט אחר. האלבום Fantômas" 1999" מבוסס על סיפור קומיקס בדיוני, "The Director's Cut" 2001 הוא אלבום המורכב משירי פסקול סרטים שעובדו מחדש, "Delìrium Còrdia" 2004 הוא אלבום של שיר אחד ארוך ומתמשך שמשול לניתוח ללא הרדמה ו-Suspended Animation" 2005" שמורכב ממוסיקת סרטים מצויירים מעוותת. = אנחנו מודיעים מראש שאין צורך לשאול אותנו באיזה ז'אנר נופל כל הרכב של מייק כי רוב המוסיקה שנוצרת מההרכבים של מייק היא שעטנז אחד גדול שלא ניתן לשבצו באף ז'אנר. (Photo: Jan Frode Haugseth) = הם הוציאו גם שני אלבומי הופעה: Millennium Monsterwork 2000" 2002" ו-The Director's Cut Live: A New Year's Revolution" 2011" = בתחילת דרכם הרבה חברות תקליטים גילו התעניינות בהרכב הזה בגלל ה"כוכבים" שבו אבל מהר מאוד הבינו שהסגנון לא מתאים למיינסטרים וברחו בטיסה. = בשנת 2015 הקימו, הבסיסט Justin Pearson והמתופף Dave Lombardo את ההרכב "Dead Cross". הם צירפו אליהם את הגיטריסט Michael Crain ואת הזמר Gabe Serbian ואחרי מספר הופעות הם נכנסו עם המפיק Ross Robinson והחלו להקליט את אלבום הבכורה. (Photo: Adam DeGross) = שנה לאחר מכן, כשהקלטות האלבום הסתיימו החליט הזמר גייב לעזוב את הלהקה. מייק תפס את מקומו והלהקה החליטה לא להוציא את האלבום עם קולו של גייב אלא להקליט את האלבום מחדש עם קולו של מייק. מייק החליט לכתוב את כל הטקסטים מחדש והקליט את השירה לאלבום. האלבום על שם הלהקה יצא באוגוסט 2017 דרך שתי חברות תקליטים: Ipecac של מייק ו- Three One G של ג'סטין. = באוגוסט 2017 כל חברי הלהקה נעצרו בטקסס ושוחררו מיד לאחר מכן, סיבת המעצר אינה ידועה! = בשנת 2006 לאחר 6 שנות לידה הרכיב מייק "הרכב" בשם "Peeping Tom", שהוא בעצם מייק עם הרבה מאוד אמנים זרים שהוא אישית אפילו לא מכיר. האלבום הראשון והיחיד יצא ב-2006 ונקרא על שם ההרכב. כל האלבום נכתב ע"י מייק והוא מכיל 11 קטעים שבכל אחד מהם הוא משתף פעולה עם אמן אחר, כמו: הראפר Rahzel, המוסיקאי הברזילאי Amon Tobin, ההרכב האלקטרוני Massive Attack, הזמרת Norah Jones ועוד ועוד... (Photo: Ipecac Recordings) = מייק לא הכיר את רוב האמנים שבאלבום באופן אישי ואף פעם לא היה איתם באותו החדר או אולפן, הכל נעשה מרחוק עם ידו המכוונת והמדריכה של מייק. = יש להרכב הנ"ל וידאו קליפ אחד בשם "Mojo", חפשו אותו ביוטיוב... = הרכב סופרגרופ נוסף שהקים מייק, הפעם יחד עם הגיטריסט Duane Denison בשנת 1999 היה ההרכב "Tomahawk". השניים הכירו דרך ההופעות של להקתו של מייק "Mr. Bungle" והחלו להחליף רעיונות ודמואים. (Photo: Ipecac Recordings) = בשלב מאוחר יותר הצטרפו, John Stanier המתופף של "Helmet" והבסיסט Kevin Rutmanis של "Melvins". = הלהקה הוציאה 4 אלבומים: Tomahawk" 2001, "Mit Gas" 2003, "Anonymous" 2007" ו- Oddfellows" 2013". כל האלבומים יצאו כמובן תחת הלייבל של מייק Ipecac. = בשנים 2001 – 2007 הלהקה יצאה למספר רב של סיבובי הופעות מסביב לעולם. = באפריל 1999, בקליפורניה, הקימו שני חברים, Greg Werckman שהיה עובד לשעבר של חברת התקליטים Mercury ו-מייק את חברת התקליטים העצמאית Ipecac Recordings. = מקור שם החברה הוא על בסיס שמו של סירופ ה- Ipecac שתפקידו לגרום להקאה והסלוגן של החברה הוא "Ipecac Recordings—Making People Sick Since 1999." = חברת התקליטים הוקמה מהצורך של השניים לתת תמיכה להרכבים שהם לא מיינסטרים, הרכבים שיוצרים מוסיקה קשה לעיכול, בואו נגדיר זאת כך. הם אפילו היו שונים וקיצוניים יותר מחברות האינדי. (Photo: Jon Attenborough) = העקרון שלהם היה לא "לרכוש" את האמן אלא את המוסיקה שלו על מנת להפיץ אותה ולכן הם לא החתימו את האמנים על חוזים ארוכי טווח עם קליפים, תוכניות ארוח וכדומה אלא החתימו אותם על יצירת אלבום אחד והפצתו. = יש שמועות שהלייבל ריווחי עד היום... = ההרכב הראשון של מייק הוא "Mr. Bungle" שאותו הקים ב-1985 ב- Eureka שבקליפורניה בזמן שחברי הלהקה היו עוד בתיכון. מאחר וחברי הלהקה הרגישו דחויים ע"י החברה בגלל סגנון המוסיקה שאהבו, הם נתנו את השם על בסיס סרט חינוכי לילדים בשם Beginning Responsibility: Lunchroom Manners שהתייחס לנושא הילדים הדחויים. (Photo: Buzz Osborne) = מייק סיפר שהלהקה הוקמה אחרי שחבריה נבעטו מלהקות אחרות שהיו ממש גרועות, המתופף Jed Watts והגיטריסט Trey Spruance שנזרקו מלהקת מטאל גות'י ו- Trevor Dunn הבסיסט ומייק שנזרקו מלהקת קאברים למטאליקה. = סגנון הלהקה כל כך אקלטי וכל כך מורכב ומגוון שהם היו צריכים להשתמש בהמון בכלים, חלקם קונבנציונאלים וחלקם לא. השימוש היה כל כך מורכב ושונה עד כדי כך שהיה להם מאוד קשה להקליט את הצלילים באולפן ועוד יותר קשה לבצע אותם בהופעה חיה (בתמונות של ההופעות, הבמה נראת כמו גראג' סייל) אבל זה כמובן לא עצר את הלהקה. = הם היו נוהגים לעלות להופעות בתחפושות ותלבושות מוזרות עם מסכות מוזרות ומשנים את ההתנהגות שלהם בהתאם לאותה דמות בכל הופעה. התחפושות הפופולריות ביותר היו תחפושות של ליצנים ואביזרים של קרנבל. = ההרכב שעבר שינויים רבים הוציא עד היום שלושה אלבומים: Mr. Bungle" 1991, "Disco Volante" 1995" ו- California" 1999". = אפרופו קליפורניה...למייק יש יחסים מאוד "מורכבים" עם הזמר Anthony Kiedis . זה התחיל בכך שקידיס האשים אותו שהוא מחקה אותו בתנועות וצורת השירה בהופעות ובנוסף, האלבום קליפורניה של "Mr. Bungle" היה אמור לצאת באותו היום שיצא "Californiacation" של הפלפלים, מה שעוד יותר עיצבן את קידיס. = בניגוד לשאר ההרכבים של מייק (ומאחר והלייבל של מייק לא היה קיים אז) הלייבל של הלהקה היה חברת הענק Warner Bros. = הלהקה התקיימה משנת 1985 עד 2004 כשבאוגוסט 2019 היא הודיעה שהיא תקיים 3 הופעות במהלך פברואר 2020 שכמובן נגנזו בעקבות נגיף הקורונה. = מייק השתתף ביותר מ-17 סרטים בתפקידים שונים כשחקן, כמפיק, כמדובב וכיוצר פסקול הסרט. הוא גם השתתף ב-7 משחקי וידאו כמדובב וכיוצר פסקול. = בשנת 1979 בסן פרנסיסקו שבקליפורניה הוקם הרכב בשם "Sharp Young Men" כשבשנת 1982 שינה את שמו ל-"Faith No More". (Photo: Mick Hutson) = אנחנו כמובן לא נפרט פה את ההיסטוריה של הלהקה אבל אנחנו מזמינים אתכם לקרוא את סיקורי האלבומים... = בשנת 1988 פוטר זמר הלהקה Chuck Mosley ומייק טפס את מקומו, זהו הרכב פריצת הדרך של מייק שהביא עימו הצלחה אדירה והפך את ההרכב הזה לאחד מהרכבי הרוק החשובים בהיסטוריה. = הלהקה שיחררה 7 אלבומים (5 אלבומים עם מייק): "We Care a Lot" (1985), "Introduce Yourself" (1987), "The Real Thing" (1989), "Angel Dust" (1992), "King for a Day... Fool for a Lifetime" (1995), "Album of the Year" (1997) ו- "Sol Invictus" (2015). = הם היו מועמדים 3 פעמים בפרסי הגראמי ב-1990, 1991 ו-1993. = הלהקה פעלה ב-1979 עד 1998 והתפרקה ואז חזרה שוב ב-2009 מאז הם יצאו למספר סיבובי הופעות בעולם. בספטמבר 2021 שחררה הלהקה הודעה מאוד מדאיגה שבה היא מודיעה כי סיבוב ההופעות שלה בוטל עקב טיפול בבריאות הנפש שמייק צריך לעבור. = שנה לאחר מכן פרסום מייק ברשתות החברתיות שהוא הצליח לטפל בבעיות הבריאותיות שהיו ושהוא חזר להופיע. מאחר וסיבוב ההופעות של פיית' בוטל, מייק יצא לסיבוב הופעות עם "Mr Bungle". = שמו המלא של מייק הוא Michael Allan Patton והוא נולד ב-27 בינואר 1968 ב-Eureka שבקליפורניה. = הוא מולטי אינסטרומנטליסט, שחקן, זמר, תמלילן, מפיק, יוצר סרטים ומוסיקאי מחונן. = כמפיק הוא עבד עם אמנים כמו: John Zorn, Sepultura, Melvins, Kool Keith ועוד רבים טובים ומשונים. (Photo: Mark Metcalfe) = כאמן סולו הוא הקליט שלושה אלבומים: Adult Themes for Voice" (1996)" אלבום שמורכב מ-34 קטעים שהוקלטו בחדרי בתי מלון במהלך ההופעות של פיית' ואינם נחשבים לשירה! Pranzo Oltranzista" (1997)" הוא אלבום שמבוסס על הספר "Futurist Cookbook" מ-1932. Mondo Cane" (2010)" הוא אלבום קאברים לשירי פופ איטלקים משנות ה-50 וה-60 ומבוצע ע"י תזמורת של 40 נגנים ומקהלת מלווים של 15 איש. = לאור חייו הפוריים של מייק יש סיכוי מאוד גדול שפיספסנו כמה דברים, קשה מאוד לעקוב אחרי הטרוף הזה שנקרא מייק פאטון. = הוא הזמר בעל המנעד הקולי הגדול ביותר הנפרש על פני 6 וחצי אוקטבות מ- Eb1 ועד E7. בחרנו לכם משהו שונה, האלבום "Mondo Cane" שיצא ב-2010, להאזנה ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה על אלבום גדול... האלבום "Bridge over Troubled Water" אלבומם החמישי של הצמד Simon & Garfunkel, שוחרר ב- 26 לינואר 1970. למרות ההצלחה הגדולה שלו, "Bridge over Troubled Water" הוא האלבום האחרון שהצמד שיחרר. הוא כלל להיטים כמו " The Boxer " שכתב פול סיימון בתגובה לביקורות שהפנו נגדו מבקרי המוזיקה וכלל מילים מהתנ"ך, " Cecilia" על אהבה ושברון לב בין גבר ואשה, " (El Cóndor Pasa (If I Could " אותו ביסס פול סיימון על לחן פרואני עממי והיה בסיס לתביעה משפטית, " Bye Bye Love " שהינו גירסת כיסוי לשיר של "Everly Brothers" , שיר הנושא " Bridge over Troubled Water ", ועוד. הפעם בחרנו להתמקד בעיקר בשיר הנושא מתוכו. אז קבלו כמה עובדות מעניינות עליו ועל האלבום: 1. השיר נכתב על-ידי פול סימון אבל הוא מושר על-ידי ארט גרפונקל. 2. זהו שיר הנושא מהאלבום "Bridge over Troubled Water" שהינו האלבום הנמכר ביותר של חברת התקליטים קולומביה. 3. השיר נכתב בשנת 1969 בבית הקיץ "Blue Jay Way" שם כתב George Harrison את השיר "Blue Jay Way" של "הביטלס". 4. במקור פול סיימון כתב שני בתים אבל גרפונקל והמפיק Roy Halee שכנעו את סיימון להוסיף בית שלישי, מה שאכן סיימון עשה באולפן במהלך הקלטת השיר. 5. השיר נכתב במקור על גיטרה ולסיימון לקח זמן להעביר את ההפקה לפסנתר. 6. מי שמנגן על פסנתר בשיר הוא Larry Knechtel שניגן גם באלבומים של "The Byrds", "The Beach Boys", "The Doors", Elvis Presley ובהמשך יקים את להקת "Bread". 7. השורה "Sail on, silver girl" מהשיר מתייחסת לחברתו דאז של סיימון - Peggy Harper שמצאה שערה לבנה בראשה. בהמשך סיימון יתחתן עם פגי. 8. השיר והאלבום זכו בשנת 1971 בחמישה פרסי גראמי, ביניהם אלבום השנה ושיר השנה. 9. זה אחד מהשירים שיש להם הכי הרבה גירסאות כיסוי. אחת מגירסאות הכיסוי היא של לא אחר מאשר אלביס פרסלי. 10. השיר מדורג במקום ה- 48 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. 11. גם השיר " The Boxer " נכנס לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "הרולינג סטון", הישג אדיר בהתחשב בעובדה ששני שירים מתוך אלבום אחד נכנסים לרשימה המכובדת. 11. האלבום "Bridge over Troubled Water" הוא אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בעולם עם מכירות של למעלה מ- 25 מליון עותקים ברחבי העולם!! 12. האלבום הגיע למקום הראשון ב- 10 מדינות שונות ברחבי הגלובוס. 14. הוא שהה במקום הראשון במצעד הבילבורד 200 האמריקאי במשך 10 שבועות וסה"כ שהה 85 שבועות במצעד. 15. האלבום שהה במקום הראשון במצעד הבריטי במשך 35 שבועות ובסה"כ שהה 285 שבועות במצעד. 16. האלבום נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "הרולינג סטון". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 12 לינואר 1968 ערכה "פינק פלויד" את הופעתה הראשונה כלהקה המונה חמישה חברים, יחד עם David Gilmour . רוצים לדעת עוד על הנסיבות שהובילו לכך? הישארו איתנו. (Photo: brain-damage.co.uk) ההיכרות של David Gilmour עם Syd Barrett החלה עוד כשגילמור היה בן 11, בית הספר בקימברידג'. בהמשך השניים פיתחו את החברות ביניהם, כאשר בשנת 1962 גילמור החל ללמוד בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג. גילמור ובארט נהגו לנגן שם יחד בהפסקות. באוגוסט 1965 בארט וגילמור בילו את זמנם כנגני רחוב בספרד ובצרפת. הם נהגו לנגן שירים של ה"ביטלס", ובשלב מאוחר יותר אף טיילו בצרפת ולנו באוהלים מחוץ לפריז. גילמור אפילו נכח בהקלטת הסינגל "See Emily Play" של ה"פינק פלויד" במאי 1967, אבל כבר אז חש שמשהו לא טוב עובר על חברו, כאשר Syd Barrett לא ממש זיהה אותו. בדצמבר 1967, כשמצבו הנפשי של Syd Barrett החל להתערער, פנה Nick Mason לגילמור והציע לו להצטרף לפינק פלויד. גילמור נענה להזמנה וב- 8 לינואר 1968 נערכה החזרה הראשונה איתו, וכך הפכה הלהקה מכזו שכוללת ארבעה חברים לחמישה. ההופעה הראשונה של גילמור עם הלהקה נערכה ב- 12 לינואר 1968 באוניברסיטת "Aston" שבקיימברידג'. הלהקה נגנה חמישה קטעים ביניהם: "Set the Controls for the Heart of the Sun", "Interstellar Overdrive" ו- "Flaming". הלהקה המשיכה להופיע בהרכב הנ"ל עם Syd Barrett ודייויד גילמור למשך מספר נוסף של הופעות. (Photo: History In Pictures Twitter) עם זאת, בעקבות החרפת מצבו הנפשי של בארט, הפך David Gilmour לחבר קבוע בלהקה במקומו והלהקה חזרה למנות ארבעה חברים: Nick Mason , Richard Wright , David Gilmour ו- Roger Waters. ההופעה האחרונה של ההרכב יחד עם Syd Barrett כחמישיה נערכה ב- "Hastings" בתאריך ה- 20 לינואר 1968. ב- 26 לינואר 1968, בדרכה ש ל הלהקה להופעה ב- "Southampton University" ארבעת החברים פשוט החליטו לא לאסוף את בארט בדרכם. זו היתה הופעתו הראשונה של ההרכב כרביעיה ללא Syd Barrett . הכוונה המקורית הייתה שבדומה ל- Brian Wilson מלהקת ה- "The Beach Boys" בארט ימשיך בלהקה ככותב שירים אך לא יופיע על הבמה, אך גם רעיון זה נזנח תוך זמן קצר עקב חוסר התפקוד של סיד. הודעה רשמית על עזיבתו של סיד את הלהקה תצא רק ב- 6 לאפריל 1968. כאן המקום לציין, כי החברות של בארט וגילמור לא נפגה כתוצאה מנישולו של בארט מההרכב. גילמור אפילו הפיק והשתתף בשני אלבומיו הראשונים של בארט משנת 1970 - "The Madcap Laughs" ו- "Barrett". אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 26.01.1973 אחד הסגנונות הכל-כך פשוטים מחד, וכאלה שבאצטלתם פרחו מוזיקאים וניגונים כה מוכשרים מאידך הוא הפולק רוק, סגנון מוזיקלי המשלב כתיבה מלודית ישירה ופשוטה עם מקצבים בסיסיים של מוזיקת רוקנרול. בתחילת הסיקסטיז התפתח הפולק רוק בארה"ב עם "הבירדס", בוב דילן , ג'ניס איאן, ג'וני מיטשל ועוד. בשלהי הסיקסטיז התפתח גם הפולק רוק בבריטניה, סגנון ששילב בין הפולק הבריטי העתיק לבין הרוק, ובשונה מההרמוניות של הגיטרות אצל האמריקאים, נטה אחיו הבריטי לעיבוד עשיר של כלי נגינה אקוסטיים, שקצת הזכיר לפרקים את הרוק המתקדם. בין האומנים הראשונים שיצרו פולק רוק בריטי נמנו להקות "פנטנגל", "סטילאי ספאן", ו"פירפורט קונבנשן" בהובלת הזמרת הלונדונית סנדי דני. יוצאי דופן בשנים הללו היתה להקת "הסטרובס" ("Strawbs") שאת שיריה שר זמר ולא זמרת, ואלבומם החמישי "Bursting at the Seams" יצא ב- 26.1.1973. "הסטרובס" הוקמו בשנת 1964 בשם "Strawberry Hill Boys" משום שחבריה המייסדים (דייב קאזינס, טוני הופר, ארת'ור פיליפס, ג'ון ברי) היו סטודנטים במכללת סיינט מארי, מכללה להכשרת מורים ב- "Strwaberry Hill" לונדון. בימיהם הראשונים ניגנו בלוגראס (שילוב של מוזיקת מהגרים מהאי הבריטי עם ג'אז, ובלוז) בהמשך התחלפו חברי ההרכב בתדירות גבוהה, ואפילו סנדי דני, וריק וייקמן המזוהה עם "Yes" היו חברי "הסטרובס" לפרק זמן קצר, ובכל זאת כל הרכב רציני חייב עוגן אחד לפחות, כזה היה דייב קאזינס, אחד ממקימי ההרכב ששרד את השינויים הרבים במהלך שנותיה הרבות של הלהקה. מתחילת הדרך והבלוגראס המוזיקה של "הסטרובס" התפתחה לכיוון הפרוג פולק, והפולק רוק, וכמובן החיבור המתבקש הפרוג רוק. לאחר אלבום הופעה חיה, ואלבום אולפן שלישי מיצה ריק וייקמן את השותפות ב"סטרובס" במה שהוא כינה "חילוקי דעות אומנותיים" ובמקומו הגיע Derek 'Blue' Weaver חבר להקת הרוק הוולשית " Amen Corner ". וויבר ניגן בקלידים ובמלוטרון, כבר באלבום הרביעי של "הסטרובס" "Grave New World", שהפך לאלבום שמרחיק את "הסטרובס" צעד אחרי צעד מהפולק לכיוונו של הרוק. צעד נוסף לכיוון הרוק היה האלבום החמישי של ההרכב "Bursting at the Seams", בו הגיטריסט דייב למברט מצטרף במקומו של טוני הופר, ממקימי הלהקה. למברט הביא איתו את הגיטרה החשמלית, אבל אם נדמה לכם שלמברט בא לתת בראש, לא, לא, זה עדיין הלהקה והמילים של Dave Cousins , למרות שעדיין יש מקום לכתיבתם של וויבר, פורד, והאדסון באלבום. הסינגל שקידם את האלבום וכוון להצלחה במצעדים היה דווקא " Lay Down ", אבל יהיה זה הסינגל השני " Part of the Union" שיעשה זאת ובגדול, בזכות הליין "You don't get me, i'm part of the union, til the day i die", סינגל שהפך בהמשך להמנון הפועלים באשר הם ברחבי העולם. מדובר בשני הסינגלים המצליחים של הלהקה. האלבום נפתח עם " Flying " בפריטה נפלאה על הגיטרה החשמלית וממשיך עם שילוב של באנג'ו, מלוטרון והרמוניות קוליות, שנותנות למאזין לעוף על כנפי הדמיון ממש מהפתיחה. "התעופה" נמשכת עם " Lady Fuschia " העממי והמופתי שכתבו ריצ'רד הדסון והבסיסט ג'ון פורד, ומיד אחר כך נוחתים בסערה ל- " Stormy Down " עם קולו הרועד של קאזינס שמדמה את הסערה. אחרי " The River " שהינו סוג של אינטרו מגיעה היצירה המרשימה ואולי הכי אפלה באלבום " Down By The Sea " שמתחיל עם ריף גיטרה שכל-כך מתאים ללהקות רוק מהמיד אייטיז. המוזיקה אפלה, אבל המילים עוד יותר כאשר השיר מספר על רוח צפונית עצומה אשר קורעת בניין שלם, ומיד לאחריו תיאור של סערה ומערבולת בים וסירות ההצלה ששוקעות. ואחרי אפלה שכזאת מגיע השיר הזה שכל פעם מזכיר לי את לימודי האנגלית מהטלויזיה החינוכית עם סוזי וג'רי " Soup For Lunch " - שיר במצב רוח די עליז למרות שהמילים די עומדות על שלהן, המנון כבר אמרנו? האלבום מסתיים עם " Thank You " לצלילי פסנתר וקול מקהלת הילדים ומשמש כסיום מהורהר לאלבום עם מילים שמבטאות הכרת תודה על הדברים הפשוטים של החיים. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!