Search Results

מה הקשר בין UNICEF, רשות המיסים האמריקאית ה-IRS, המדיסון סקוור גארדן בניו יורק ואירוע ה- Live Aid בוומבלי? Concert for Bangladesh🕊️, 1/08/1971 "טריילר" של המופע: ב- 1 לאוגוסט 1971, George Harrison 🐞 הבריטי וראווי שאנקר ההודי, סוף סוף נפגשו ליום המיוחל במדיסון סקוור גארדן, כדי לממש את תכניתם. זו הייתה הפעם הראשונה שמוסיקאים ניסו לעורר מודעות ועל הדרך לגייס כסף 💸 בשביל מטרה הומניטרית חוצת גבולות. לצורך זה הם גייסו סוללת כוכבי מוזיקה שמתאימים לא רק לרוח התקופה, אך אולי אפילו חשוב יותר, לרוח המסר שרצו להעביר. לשתי הופעות שהתרחשו ב-01/08/1971, לצד הריסון ושאנקר, עלו על הבמה ביחד ולחוד: Ringo Starr , ליאון ראסל, Eric Clapton , בילי פרסטון ועוד רבים וטובים אחרים. אחת מגולות הכותרת של הליינאפ, הייתה Bob Dylan ששב מבצורת הופעות של כשנתיים, כדי לתמוך ולהשתתף במופע. סרטון של כ-8 דקות, מתכנית טלויזיה על הקונצרט האגדי: ההופעה התרחשה בעקבות תקופה קשה של פליטי מלחמה ואסונות טבע שהתרחשו באזורה של בנגלדש. שאנקר, בעל שורשים מהאזור, הושפע מאוד מהמצב. לאחר שיחת טלפון 📞 אחת לחברו הטוב (ותלמידו לכלי הסיטאר) George Harrison ("החיפושית השקטה"), הוא ענה שיראה מה יוכל לעשות. לאחר הרבה שיחות טלפון וכמה חודשים לאחר מכן, ביום בו "המדיסון סקוור גארדן" היה פנוי... לקראת ההופעה... כל העולם ידע איפה נמצאת בנגלדש ומה המטרה שלשמה מתכנסת החבורה המופלאה! ההופעה הוקלטה לאלבום שיצא ב- 20 לדצמבר 1971, צולמה לווידאו שיצא כסרט ב- 23 למרץ 1972 בארה"ב וב- 27 ליולי 1972 בבריטניה, שניהם זכו לשלל מהדורות בינלאומיות וחידושים לאורך השנים, כך שמעבר להכנסות משני המופעים עצמם, היא הפיקה ועדיין מפיקה הכנסות לקרן UNICEF ע"ש George Harrison , המחזיקה הבלעדית של הזכויות ומרכזת את הפעילות והעברת כספים למדינה עד היום. לא תמיד הכל הלך חלק כל כך מבחינת ההכנסות והעברתם, שכן מעולם לא נעשה אירוע בעל כוונת רווח כזאת ברמה בינלאומית🌎 חוצת גבולות והאירוע לא נרשם מלכתחילה כאירוע צדקה של UNICEF. מה שגרם לרשות המיסים האמריקאית (IRS) לעכב סכומים גדולים במשך כ-10 שנים (!). תחילה הועברו בשנות ה-70 מעל 13 מ' דולר, סכום נאה במונחים של אז, במיוחד לאור העובדה שהיה האירוע היחיד מסוגו, בעולם שמן הסתם היה נחות מבחינת תפוצה תקשורתית , לעומת העשורים שלאחריו. בשנים שלאחר מכן מסר הריסון בראיון בשנות ה-90, כי ההכנסות כבר עמדו על כ-45 מ' $ (שצמחו מאז וכנראה צפויים עוד לצמוח בעקבות שנת ה-50 לאירוע). את נסיונו ב"הפקת אירועי צדקה מוסיקליים גלובליים (והגעת הכספים ליעדם בזמן)" תרם George Harrison לבחור צעיר, שכעשור לאחר מכן החליט לערוך הרפתקה משלו למטרה טובה... כך שלולי ההופעה ב-בנגלדש, בוב גלדוף ככל הנראה לא היה מחליט לאסוף את כוכבי🌟 שנות ה-80 ולהעביר בשידור חי לכל העולם (חלקו הגדול כבר עם מקלטי טלויזיה) את Live Aid האייקוני לטובת נפגעי הבצורת באפריקה. כנראה שבעקבות ההופעה של Freddie Mercury המנוח באותו Live Aid , לא הייתה מתרחשת הופעה דומה, 8 שנים לאחר מכן... " Freddie Mercury Tribute Show " הפעם לא רק לזכרו ולכתו בטרם עת🖤 של אותו מרקורי, אלא לעורר למודעות אדירה (שלא הייתה לפני כן), למחלת האיידס שאותה לא שרד (סימלה מתנוסס על פוסטר ההופעה, לצד הסרטים האדומים על בגדי רבים בעולם באותה התקופה)... אני זוכר את עצמי כילד בן 12, רואה לראשונה בשידור חי📺 את גיבורי המוסיקליים הראשונים... עם עוד כחצי מיליארד (!!!) אנשים מסביב לגלובוס. כנראה שלכל דור יש את "קונצרט לבנגלדש" שלו.. ואולי צפויות לנו בכל דור, הופעות שמדגישות את ה"דבק" הקוסמי והנפלא של המוזיקה, אשר מחבר בין אנשים למטרות נעלות ולטובת הכלל. שיחת טלפון קטנה לפני למעלה מ- 50 שנה, ממשיכה להפיץ את הבשורה של שאנקר והריסון המנוח... אפשר עדיין לעשות מעשה ולנסות להשתמש במוזיקה ובכוח התרבותי/תקשורתי כדי לנסות לעשות טוב בעולם... ושכל אחד מאיתנו יזכה להמשיך לתרום את חלקו ולעשות זאת בעזרת מילה טובה🙏... ו/או מוסיקה טובה! ההופעה ב- vimeo : Enjoy! O.Miz 🎧 לדף הפייסבוק של The Wiz "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לדצמבר, 1975, Joe Walsh הצטרף באופן רשמי ל- “Eagles”. (Photo: Ebet Roberts) באמצע שנות השבעים, להקת "The Eagles" כבר הייתה אחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם, אבל להצלחה הזו היה מחיר. הגיטריסט המייסד Bernie Leadon כבר לא זיהה את הלהקה שהוא עצמו היה שותף להקמתה. לאדון היה מושרש עמוק במוזיקת קאנטרי, בלוגראס ומסורת אמריקאית קלאסית, והוא צפה בדאגה כיצד הלהקה מתרחקת בהדרגה מהשורשים הללו ונעה לעבר סאונד קשוח וחשמלי יותר. לאחר ההצלחה האדירה של האלבום "One of These Nights" בשנת 1975, הפער כבר לא ניתן היה ניתן לגישור, ולאדון בחר לעזוב. השינוי כבר היה בעיצומו. Don Felder הצטרף ללהקה בשנת 1974 והופיע לראשונה באלבום "On the Border", כשהנגינה החדה והעוצמתית שלו דחפה את "האיגלס" עמוק יותר לטריטוריית הרוק. זה לא היה מהלך מקרי. Don Henley ו- Glenn Frey היו ממוקדים, תחרותיים ונחושים לשמור את הלהקה בפסגת עולם הרוק. על פניו, לא היה הכרח להחליף את לאדון, הם יכלו להמשיך לפעול כרביעייה. אבל אם הם באמת רצו להרחיב את הסאונד שלהם ולהכניס עוצמה אמיתית למוזיקה שהם יוצרים, ולכן צירוף של גיטריסט מוביל נוסף היה הכרחי. "האיגלס" לא היו צריכים לחפש רחוק. הם בחרו במוזיקאי שחלק איתם את אותו ניהול מוזיקלי ושלא פעם חלק איתם אף את אותה. עד סוף 1975, Joe Walsh כבר קיבע את מעמדו כגיטריסט פרוע ובעל שם עולמי, הוא לא היה הימור מוזיקלי כלל. הוא כבר הוביל את "James Gang" להצלחה משמעותית ובנה קריירת סולו יציבה, שכללה בין היתר את הלהיט " Rocky Mountain Way ". הוא לא נזקק לחבל הצלה ולא חיפש בהכרח פרק חדש. למעשה, הוא היה אמור להוציא אלבום סולו נוסף בשנת 1976, אבל היה חסר לו מעט חומר חדש. ופתאום, אחת הלהקות הגדולות בעולם פונה אליו ומבקשת את שירותיו. העיתוי היה פשוט מושלם. ועם כל זאת ולמרות כל זאת, הנלי ופריי היססו משום מה. המוניטין של וולש הקדים אותו. הוא נחשב לדמות פרועה, בלתי צפויה ונטולת פילטרים, בעוד שהנלי ופריי ניהלו את הלהקה תחת משמעת כמעט צבאית. הם חששו מכל דבר שעלול לשבש את התנופה שבנו בעמל רב. אבל בסופו של דבר, הכישרון הכריע. כל ספק שנותר לשני מנהיגי הלהקה התפוגג לו במהירות. וולש ששימש בסוף 1975 כמופע החימום של "The Eagles" בסיבוב ההופעות, התחמם לו להנאתו מאחורי הקלעים לפני אחת ההופעות. תוך כדי חימום הוא ניגן ריף מהיר ואגרסיבי, כזה שהוא נהג להשתמש בו כתרגיל טכני. Glenn Frey שעבר במקום עצר מיד וביקש ממנו לנגן אותו שוב. לימים פריי תיאר את הריף ככזה שנשמע לו כמו “סירנת משטרה”, מהיר, מתוח ומסוכן. אותו ריף ספונטני שהיה תרגיל חימום הפך לבסיס של השיר "Life in the Fast Lane" , ולכד באופן מושלם את המהירות והעוצמה שעתידים היו להגדיר את הזהות והסאונד החדשים של "The Eagles". האלבום הראשון שהוקלט לאחר הצטרפותו של וולש היה "Hotel California" משנת 1976, והוא ללא ספק סימן את נקודת השיא היצירתי של הלהקה. ככותב וכסולן מוביל, וולש תרם לאלבום את "Pretty Maids in a Row" , בלדה מהורהרת וקודרת שחשפה את המנעד המלודי והרגשי שלו. אך ההשפעה הגדולה ביותר שלו הגיעה דרך נגינת הגיטרה. עם שני גיטריסטים מובילים, Walsh ו- Felder, "האיגלס" ניכסו לעצמם עוצמת רוק שמעולם לא הייתה להם קודם לכן. הכימיה בין השניים הייתה מיידית ו"חשמלית", ואין מקום שבו הדבר בולט יותר מאשר בדו-קרב ההרמוני האגדי בסיומו של הסולו האלמותי בשיר הנושא "Hotel California" . יחד עיצבו וולש ופלדר מחדש את הסגנון של הלהקה בשירים כמו "Life in the Fast Lane"  ו- "Victim of Love" , והחדירו לסאונד של הלהקה חיספוס ועוצמה שלא היו שם קודם לכן. תוך זמן קצר הפך וולש לחלק בלתי נפרד מהלהקה. הטון שלו, סגנון הנגינה, צורת הפרייזינג הייחודית והנוכחות הכריזמטית שלו על הבמה, הפכו למרכיבים מרכזיים בזהות של "The Eagles". פתאום היה קשה לדמיין את הלהקה בלעדיו. הצטרפותו של Joe Walsh ללהקה לא הייתה רק שינוי הרכב רגיל. זה היה אחד המהלכים הגדולים והמבריקים ביותר בתולדות הרוק, של צירוף מוזיקאי באמצע הקריירה של להקה. החתיכה האחרונה בפאזל שהפכה את "The Eagles" ללהקת אצטדיונים ולמכונת רוק משומנת במהלך התקופה האייקונית ביותר שלה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא טכנאי קול שחתום על כמה מהאלבומים הגדולים שנוצרו אי פעם כמו " Abbey Road " של ה"ביטלס", Atom Heart" Mother " ו- " The Dark Side Of The Moon " של ה"פינק פלויד". הוא גם מפיק בחסד עליון אשר תרם רבות לתוצאה הסופית של אלבומי מופת כמו "Year of the Cat" של Al Stewart. ואם בכך לא די, אז הוא גם יוצר, זמר מולטי אינסטרומנטליסט ומנהיגה של להקת הרוק המתקדם הבריטית "The Alan Parsons Project". (Photo: Alan Parsons Project "I, Robot" 1977 US Arista Records) אז קבלו כמה עובדות מעניינות על Alan Parsons: 1. הוא נולד בלונדון אנגליה ב- 20 לדצמבר 1948. 2. פרסונס נמשך למוזיקה כבר מגיל צעיר ועוד בעודו ילד נטל שיעורי נגינה על חליל ופסנתר. 3. בשנות העשרה עבר פרסונס לגיטרה והחל לנגן במספר הרכבים מוזיקלים בבית הספר. 4. ב אוקטובר 1967 התקבל לעבודה כמשכפל קלטות בחברת התקליטים " EMI". כבר בראשית ימיו בעבודה הוא זכה לעבוד על שיכפול ההקלטה של האלבום " Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band " של ה"ביטלס", הדבר הוביל אותו למסקנה שהוא רוצה להיות טכנאי הקלטות. הוא סיפר שהיה חייב לגלות מה הסוד שמאחרוי הצלילים המדהימים שבקעו מהאלבום הזה. 5. בשנת 1969 שימש פרסונס כעוזר טכנאי קול מתחיל ב אולפני אבי רוד וזכה אפילו לעבוד על אחד מהאלבומים הגדולים ברוק - " Abbey Road " של ה"ביטלס". פרסונס גם היה מעורב גם כעוזר טכנאי באלבום " Let it Be " של הלהקה. 6. אין ספק שהעבודה עם ארבעת המופלאים הזניקה את הקריירה של פרסונס למעלה והוא זכה לשמש כטכנאי הקלטות גם באלבומים גדולים נוספים כמו "Wild Life" ו- "Red Rose Speedway" של Paul McCartney ו- "Wings" וכמובן המאסטרפיסים כגון " Atom Heart Mother " ו- " The Dark Side Of The Moon " של ה"פינק פלויד" עליו זכה במועמדות לגראמי. 7. בהמשך עבר פרסונס לעמדת המפיק והשפיע על האופן בו נשמע האלבום "Year of the Cat" של Al Stewart בכך שהוסיף לו מוטיבים ג'אזיים וכלים כמו סקסופון. 8. בשנת 1975 החליט פרסונס שהוא מעוניין גם לעסוק במוזיקה והקים יחד עם המוזיקאי הסקוטי Eric Woolfson את ההרכב "The Alan Parsons Project". 9. בהתאם לשמו, ההרכב של פרסונס וולפסון התנהל כפרוייקט והתבסס על כישרונות ההפקה והעיבוד של השניים, אשר נעזרו במהלך השנים במוזיקאים ונגנים לצורך ביצוע והקלטה של שירי ההרכב. 10. אלבומו הראשון של ההרכב שנקרא " Tales of Mystery and Imagination" שוחרר בשנת 1976 ובו התארחו בין היתר Arthur Brown ו- John Miles. האלבום זכה להצלחה וחברת התקליטים אריסטה החתימה את הצמד על חוזה להוצאת מספר אלבומים נוספים. 11. בתקופת השיא שלו עד שנת 1987, שחרר ההרכב לא פחות מעשרה אלבומים, המצליחים שבהם "The Turn of a Friendly Card" משנת 1980 ו- "Eye in the Sky" משנת 1982. 12. לאחר שחרורו של האלבום "Gaudi" בשנת 1987 החלו פרסון ווולפסון לעבוד על האלבום הבא " Freudiana ". בין השניים נתגלעו חילוקי דעות בעיקר בעקבות רצונו של וולפסון לעבד את האלבום ל מחזמר . בסופו של דבר האלבום הופק והוקלט, אך עד לשחרורו בשנת 1990 ההרכב כבר התפרק והאלבום יצא לבסוף תחת שמו של וולפסון כשפרסונס מופיע כמפיק. 13. בשנת 1993 הוציא פרסונס את אלבום הסולו הראשון שלו " Try Anything Once". בהמשך הוא הוציא חמישה אלבומי סולו נוספים, האחרון שבהם "From the New World" משנת 2022. (Photo: Daniel Knighton) 14. בשנת 2014 שחרר ההרכב אלאן פרסונס פרוג'קט את האלבום "The Sicilian Defence" - אלבום אינסטרומנטלי שהוקלט בשנת 1979 אך לא שוחרר. 15. במקביל לקריירת הסולו הפעיל פרסונס את הרכב ההופעות החיות שלו " Alan Parsons Live Project". 16. יחד עם ההרכב הזה הופיע פרסונס בישראל בשנים 2010 ו- 2015 במופע בו התארחו אביב גפן , אבי סינגולדה ומארינה מקסימיליאן. 17. בעקבות המופע הזה יתהדק שיתוף הפעולה בין גפן לפרסונס אשר יפיק את אלבומו החמישי של ההרכב "Blackfield" של גפן ושל Steven Wilson, אשר שוחרר בשנת 2017 ונקרא "Blackfield V". 18. אגב, פרסונס גם שימש כטכנאי קול באלבום המצוין "(The Raven That Refused to Sing (And Other Stories" של Steven Wilson. 19. פרסונס שב לארץ בשנת 2017 לשתי הופעות ושנתיים מאוחר יותר ביוני 2019 לשתי הופעות נוספות, הפעם בשיתוף עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. ההופעות הללו הניבו אלבום הופעה כפול בשם "One Note Symphony: Live In Tel Aviv" שיצא לאור בשנת 2022. 20. לסיום נציין קשר ישראלי נוסף לפרסונס - המוזיקאי, המפיק והיוצר גיא ארז שהחל משנת 2010 הינו חלק מהרכב ההופעות של אלאן פרסונס, ומשמש כנגן הבס שלו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא אומנם גדל על ג'אז והשורשים שלו נטועים עמוק בתוך הבלוז, אבל הוא בהחלט היה אחד המשפיעים על ה"גיטאר שרדינג" של המטאל. (Photo: Jim Summaria) קבלו כמה עובדות מעניינות על Alvin Lee: 1. הוא נולד בנוטינגהאם שבאנגליה ב- 19 לדצמבר 1944, בשם Graham Anthony Barnes. 2. בילדותו הוא גדל על אוסף התקליטים של הוריו בסגנון הבלוז והג'אז, אבל הפריצה של הרוקנרול בשנות החמישים היא זו שהשפיעה עליו יותר מכל. 3. הכלי הראשון עליו ניגן היה קלרינט, זה היה בגיל 12. לגיטרה הוא עבר רק בגיל 13. 4. בשנת 1960 הוא הקים יחד עם הבסיסט Leo Lyons את ההרכב " The Jaybirds", אשר בהמשך שינה את שמו ל- "Ivan Jay and the Jaycats". אלווין שימש שם כזמר וגיטריסט מוביל. 5. בשנת 1965 הצטרף אליהם המתופף Ric Lee ושנה לאחר מכן הקלידן Chick Churchill ובכך התגבש ההרכב. 6. באותה שנה שינה ההרכב את שמו ל- "Ten Years After", כהומאז' לאלביס פרסלי אחד מהאיידולים של אלווין לי, אשר שנת הפריצה שלו היתה 1956, בדיוק 10 שנים לפני שההרכב קיבל את שמו. 7. בשנת 1967 שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Ten Years After", אשר נחשב לאחר מאלבומי הבלוז רוק הראשונים ששוחררו בבריטניה. אלווין לי היה שותף לכתיבת כל החומר המקורי שהופיע באלבום. 8. בשנת. 1968 יצאה הלהקה לטור ראשון בארה"ב זו היתה אהבה ממבט ראשון, הקהל האמריקאי "התחשמל" מנגינתו הדומיננטית והוירטואוזית של אלווין לי, מה שיביא את הלהקה לבצע לא פחות מ- 28 טורים במהלך 7 שנים בארה"ב, יותר מכל להקה בריטית אחרת. 9. ביולי שנת 1969 הופיעה הלהקה בפסטיבל הג'אז בניו פורט ובנוסף בפסטיבל הפופ של סיאטל. 10. הפריצה הגדולה של הלהקה הגיעה כחודש לאחר מכן, במהלך ההופעה המיתולוגית של הלהקה בפסטיבל Woodstock האגדי שנערך באוגוסט 1969, במהלכו ניגנה הלהקה בין היתר את השיר "I'm Going Home" שהציג לעולם את יכולותיו המדהימות של אלווין לי על הגיטרה. 11. ביוני 1970 שחרר הלהקה את הסינגל הרביעי שלה "Love Like a Man" אשר נכתב על-ידי אלווין לי והפך מיד ללהיט באנגליה. זה היה הסינגל הראשון בעולם שכלל שתי מהירויות ניגון שונות. צד א' כלל את הלהיט שנוגן במהירות 45 RPM, ואילו הצד השני כלל גירסת הופעה של הלהיט אשר בשל אורכה נוגנה במהירות 33 RPM. 12. באותה שנה ניגנה הלהקה בפסטיבל "Isle of Wight" המפורסם, ובכך השלימה הופעות בפני למעלה ממיליון איש בארבעה פסטיבלים במהלך כשנה בלבד. 13. בשנת 1971 שחררה הלהקה את אלבומה השישי "A Space in Time" אשר כלל את הלהיט הכי גדול שלה " I'd Love to Change the World". 13. בשנת 1973 שחרר אלווין לי את פרויקט הסולו הראשון שלו - האלבום "On the Road to Freedom" בו שיתף פעולה עם הזמר והגיטריסט Mylon LeFevre וכן עם אומנים גדולים וטובים נוספים כמו: George Harrison , Steve Winwood , Jim Capaldi , Ron Wood, Mick Fleetwood ועוד. 14. בשנת 1974 שחררה "Ten Years After" את אלבומה האחרון "Positive Vibrations" ומיד לאחר מכן התפרקה. 15. לאחר פירוק הלהקה יצא אלווין לי לקריירת סולו במהלכה שחרר 12 אלבומי אולפן. 16. בשנת 1985 הופיע אלווין לי בארץ במסגרת " פסטיבל הכוכבים " שנערך באיצטדיון רמת גן. זו לא היתה הפעם היחידה שלו בארץ, הוא הופיע גם על במת "קולנוע דן" המיתולוגי שבתל אביב לצד מבחר אומני ישראל, וחלק מההופעה הזו אפילו הונצח בוידאו. 17. בשנת 1989 איחד אלווין לי את "Ten Years After" והלהקה שחרר את אלבום האולפן התשיעי שלה "About Time". 18. אלווין לי נחשב בשנות השישים והשבעים כאחד מהגיטריסטים המהירים. נגינתו המהירה והמדוייקת השפיעה רבות על טכניקת ה"גיטאר שרדינג" של שנות השמונים של המאה הקודמת. 19. במשאל שנערך בין קוראי "Total Magazine" בשנת 2001, נבחר אלווין לי כגיטריסט הטוב ביותר מבין 12 גיטריסטים בריטים גדולים. 20. אלווין לי הלך לעולמו ב- 6 למרץ 2013 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו בעקבות ניתוח. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא היה שותף להרכבים כמו "Rainbow", "Thin Lizzy", "Dio" ניגן עם Gary Moore , Phil Lynott והקליט עם "Scorpions" את תפקידי הבס לאלבום "Love at First Sting". הוא בסיסט שחתום על כמה מיצירות המופת הגדולות בהארד רוק ובמטאל, אבל לא הרבה יודעים שהוא גם זמר וקלידן לא רע בכלל. (Photo: Fin Costello) בואו לקרוא כמה עובדות על Jimmy Bain: 1. הוא נולד בסקוטלנד ב- 19 לדצמבר 1947. שמו המלא James Stewart Bain. 2. כבר בגיל צעיר החל לנגן בלהקות מקומיות, אך להקתו הרצינית הראשונה היתה "Street Noise". 3. בשנת 1974 התחבר לסצינת המוזיקה בלונדון והצטרף ללהקת "Harlot". 4. ההזדמנות הגדולה שלו הגיעה בשנת 1975 לאחר שהגיטריסט Ritchie Blackmore צפה בו בהופעה ב- "The Marquee" בלונדון והזמין אותו להצטרף ל- "Rainbow". 5. ביין הקליט עם הלהקה את האלבום " Rising " ששוחרר בשנת 1976 ויצא עימה לסיבוב ההופעות שנועד לקידומו. 6. בהמשך הופיע ביין גם באלבום ההופעה הראשון של הלהקה - On Stage משנת 1977. 7. בינואר 1977 Ritchie Blackmore פיטר אותו מהלהקה וביין הצטרף להרכב של John Cale המוכר מלהקת "The Velvet Underground", כשהוא מלווה אותו בסיבוב הופעות באירופה. 8. בשנת 1978 הוא הקים את ההרכב "Wild Horses" שכלל גם את הגיטריסט Brian Robertson מלהקת "Thin Lizzy". מעבר לנגינת הבס ביין שימש בהרכב גם כזמר וככותב השירים העיקרי. 9. הלהקה תשחרר שני אלבומי אולפן. "Wild Horses" משנת 1980 ו- "Stand Your Ground" משנת 1981. 10. החברות שלו עם Brian Robertson ועם Phil Lynott תוביל אותו להתארח בנגינת בס בשיר "With Love" מהאלבום " Black Rose: A Rock Legend " של Thin Lizzy" משנת 1979. 11. בשנת 1980 ביין התארח באלבום "Solo in Soho" - אלבום הסולו הראשון של Phil Lynott בנגינה על קלידים. בהמשך הוא יתצטרף גם לסיבוב ההופעות של ליינוט כנגן קלידים. 12. בשנת 1982 הוא מתארח בשני שירים מאלבום "The Philip Lynott Album", אלבום הסולו השני של Phil Lynott , הפעם בנגינה על בס וקולות רקע. 13. בשנת 1983 ביין ינגן בבס באלבום "Dirty Fingers", אלבום הסולו השלישי של Gary Moore . 14. באותה שנה הוא התבקש על-ידי Ronnie James Dio להצטרף להרכב הסולו החדש שלו. ביין מצטרף ומהווה חלק מרצף של אלבומי המופת ששחרר ההרכב בשנים 1983-1987, והם: Holy Diver ", " The Last in Line ", " Sacred Heart " , "Intermission", " Dream Evil ". מעבר לנגינה בבס ביין ינגן גם בקלידים ויהיה שותף מלא מכתיבת החומרים. 15. תאמינו או לא, אבל ביין השתתף גם בנגינה בשלושה שירים מתוך האלבום "The Dreaming" של הזמרת Kate Bush שיצא בשנת 1982. 16. בשנת 1984 הוא הוזמן על-ידי Rudolf Schenker להקליט את האלבום "Love At First Sting". ביין הקליט אומנם את תפקידי הבס לאלבום, אך בעקבות התנגדות הנהלת הלהקה לצרף חבר שאינו גרמני, תפקידיו הוקלטו מחדש על ידי הבסיסט Francis Buchholz. 17. ביין היה גם חלק מפרויקט הצדקה של אומני המטאל לגיוס תרומות לנפגעי הרעב באפריקה - " Hear 'n Aid " משנת 1986. 18. בשנת 1989 ביין הקים את ההרכב "World War III" יחד עם הגיטריסט Tracy G המוכר גם מעבודתו עם "Dio". ההרכב ישחרר את האלבום הנושא את שמו בשנת 1991. 19. בשנת 2000 ביין יחזור לשורותיו של Dio וישחרר יחד עם ההרכב את אלבום הקונספט המצוין " Magica " ובהמשך את האלבום " Killing the Dragon " משנת 2002. 20. בשנת 2005 הוא יקים הרכב נוסף בשם "3 Legged Dogg", יחד עם המתופף Vinny Appice ועם הגיטריסט Carlos Cavazo. ההרכב ישחרר אלבום בשם "Frozen Summer" בשנת 2006. 21. בשנת 2012 הוא יקים יחד עם ותיקי ההרכב "Dio" להקה חדשה בשם "Last in Line", על שם אלבומו השני של "Dio". ההרכב מנה את הגיטריסט Vivian Campbell , המתופף Vinny Appice , הקלידן Claude Schnell והזמר (גיטריסט) Andrew Freeman. 22. ההרכב שחרר את אלבום הבכורה המצויין שלו "Heavy Crown" בשנת 2016. 23. באותה שנה במהלך השייט "Hysteria on the High Seas" של להקת "Def Leppard", היה ההרכב "Last in Line" אמור להופיע כחלק מהסט. 24. ואולם באופן מאוד מצער, ב- 23 לינואר 2016 הלך ג'ימי ביין לעולמו בתאו, לפני שקיים את ההופעה עם ההרכב. להאזנה לאלבום האחרון ששחרר עם ההרכב "The last In Line": לחצו כאן . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 19.12.1989 היו לו עיניים חודרות ומבט שמצמית אותך ישר למקומך, אם הוא היה רוצה להפנט הוא לא היה צריך לעשות הרבה, וכשהוא התחיל לשיר בקולו הרועם והאפל היית חייב להקשיב כי זאת בעצם טיבה של אהבה מוזרה "A strange kind of love A strange kind of feeling" כך שר לו נסיך הרוק האפל פיטר מרפי שאלבומו השלישי "Deep" יצא ביום 19.12.1989. פיטר ג'ון מרפי נולד ביולי 1957 בנורת'המפטון למשפחת פועלים ברוכת ילדים (הוא הילד השביעי), משפחה שנתנה לילדיה חינוך קתולי קפדני, אך אם זאת הוא מתאר את ילדותו כמאושרת. בתור ילד מופנם, הוא מצא עניין ראשוני במוזיקה דרך אימו שהיתה מזמזמת שירים לעיתים קרובות, דבר שאני כל כך מזדהה איתו, אפילו כמבוגר זה קורה פה ושם. בבית הספר הוא היה חבר טוב של Daniel Ash איתו יקים בהמשך את הרכב הרוק הגותי " Bauhaus ". מרפי מתאר את אש כחצי השני שלו, האיש שהכי מבין אותו, שניהם נמשכו לתנועת הגלאם רוק ולאומנים כמו "טי רקס" ו- David Bowie , אך כש- מרפי היה בן 16 נפרדו דרכיהם, כאשר Ash הלך ללמוד אומנות, ומרפי, בשל המצב הכספי הלא מזהיר בבית הוריו, הלך לעבוד בבית דפוס מקומי, כדי לעזור בכלכלת הבית. למרות עבודתו בבית הדפוס והעובדה שסירב לפנית דניאל אש להקים להקה, מרפי שומר על אהבתו למוזיקה, והולך לצפות בהופעות של David Bowie , Marc Bolan , ו- Iggy Pop . בינתיים, להקתו האחרונה של דניאל אש "Jackplug and the Sockets" התפרקה, ואש, שהיה נחוש להקים להקה נוספת, פנה שוב לפיטר מרפי שהפעם הסכים לנסות. הם נכנסו לחדר במכללה להכשרת מורים בנורתהמפטון, אש חיבר מיקרופון אליו הוא הוסיף הרבה אקו, ונתן למרפי לשיר קטעים מעיתון שהיה בידו, כאן החלה דרכה של להקת "באוהאוס", ובעצם גם הקריירה המוזיקלית של פיטר מרפי. מרפי בנה דרך "באוהאוס" את תדמית נסיך הרוק הגותי, כאשר הלהקה מוציאה ארבעה אלבומים במשך חמש שנים עד שהתפרקה בשנת 1983. בהמשך יצר מרפי פרוייקט בשם "Dali's Car" יחד עם Mick Karn מלהקת "Japan". הם יצרו יחדיו אלבום אחד בשם " The Waking Hour " שיצא בשנת 1984, אך חילוקי דעות ביניהם גרמו לפרוייקט הזה להיגמר. קארן סיכם זאת היטב כשאמר "לכל אחד מאיתנו היתה דרך שונה לבנות מוזיקה". בנקודה הזאת הבין מרפי שיש לו רצונות משלו והוא יודע מה הוא רוצה. הוא הרגיש שהוא מוכן לקריירת סולו, אך בכל זאת רצה רשת ביטחון, אותה הוא מצא בדמותו של המוזיקאי Howard Hughes אקס להקת "The Associates". מרפי הוציא את שני אלבומי הסולו הראשונים שלו בשנים 1986, 1988, כאשר באלבום השני "Love Hysteria" הצטרפו טרל בריאנט בתופים, פול סטאת'ם בקלידים, אדי בראנץ' ופיטר בונאס בגיטרה, הרביעיה הזאת תלווה אותו גם לאלבום הבא שלו "Deep" הפעם כלהקת הליווי שלו בשם "The Hundred Men". ב- "Deep" מרפי צובע את שערו בבלונד פלטינה וגולש לכיוון סאונד האלט-רוק שהיה רגיל לנגן יחד עם להקת "באוהאוס" בתחילת האייטיז. המילים של מרפי באלבום הרבה פעמים ערטילאיות, ולא תמיד ברור על מה הוא מדבר, חלק מהמסתורין שהוא תמיד יוצר סביב דמותו. מצד האחד האלבום הוא מיקס בין בלדות נוגות עם טאץ' גותי כמו " A strange Kind of Love " המצמרר שיצא כסינגל השלישי מהאלבום ו- " Cuts You Up " שהפך ללהיט בשנת 1990 ונכנס למצעד Billboard Hot 100, ומצד שני אפשר לשמוע גם שירי פופ שכמעט גובלים במקצבי דאנס כמו ברצועה השניה " Shy " ובמיוחד בקטע הנועל את האלבום " Roll Call " שמתחיל עם תופים אלקטרוניים סטייל "טכנוטרוניק" ו"בלאק בוקס", הרכבים שהיו במיינסטרים באותה תקופה. במרכז האלבום, הבלדה המרגשת " Marlene Dietrich's Favourite Poem " שמתאר את מרלן דיטריך בדמדומי חייה בווידוי, ובקשת סליחה. שיר נפלא שבו מלווים את מרפי גיטרה אקוסטית, נבל עדין, וסינתיסייזרים שנותנים תחושה נעימה של צמרמורת ממש כמו ב- " A strange Kind of Love ". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

היא כריזמתית, היא מרשימה, המוסיקה שלה דרמטית לא פחות מהנוכחות הבימתית שלה והיא אחת הנשים הבולטות בעולם המטאל, Maria Brink חוגגת היום יום הולדת !! (Photo: Jeremy Saffer) 1. היא נולדה במדינת ניו יורק ב- 17 לדצמבר 1977. עוד כשהייתה ילדה קטנה אביה עזב את הבית והיא הייתה צריכה לדאוג גם לאמא שלה שהייתה מכורה לסמים. 2. בגיל 14 בלבד היא ילדה את בנה הבכור, מריה סיפרה שזה האור שהציל את החייה. היא הייתה בתקופה מאוד קשה עם אמא שלה ובכלל בחיים והבן שלה העניק לה את הסיבה לחיות ולמצוא את הדרך הנכונה בחיים. 3. מאז שהייתה נערה, החלום שלה היה להקים להקה ובגיל 25 היא עברה ללוס אנג'לס על מנת לחפש את הלהקה שלה. 4. שנתיים לאחר מכן היא פגשה את הגיטריסט Chris Howorth ובשנת 2005 הם הקימו את להקת "In This Moment" כשהם מצרפים אליהם נגנים נוספים. (Photo: Jeremy Saffer) 5. השניים החלו לעבוד יחד, ליצור ולכתוב שירים. הם פרסמו אותם ב- "MySpace" והחלו לקבל חשיפה שעם הזמן הלכה וגדלה. 6. הבסיסט Rob "Blasko" Nicholson המוכר בין היתר מההרכב של Ozzy Osbourne זיהה את הפוטינציאל שלהם והחליט לקחת אותם תחת חסותו. עם הפופולריות הגדלה ב-"MySpace" חברות התקליטים החלו לשים לב ללהקה שזמן קצר לאחר מכן הוחתמה ע"י הלייבל "Century Media Records". 7. בשנת 2007 יצא אלבום הבכורה של הלהקה בשם "Beautiful Tragedy". האלבום היה בעל סגנון כבד, עם קולה החזק והמחוספס של מריה השואגת, לצד הגיטרות הכבדות. האלבום זכה להצלחה יפה במיוחד לאחר שתחנת רדיו בשם "Hard Attack" השמיעה באופן תדיר מספר רב של שירים מהאלבום. 8. לאחר יציאת האלבום זכתה הלהקה להופיע במספר פסטיבלים גדולים ולהוות מופע פותח לאומנים ולהקות כמו Megadeth", Rob Zombie, Ozzy Osbourne " ועוד. 9. בשנת 2008 יצא אלבומה השני של הלהקה, בשם "The Dream". האלבום זכה להצלחה יותר גדולה מהאלבום הראשון ואף הכניס את ההרכב למצעד הבילבורד 200. הפעם האלבום היה כבד פחות ומריה עשתה בקול שלה פחות שימוש בשאגות אלא בשירה נקייה. 10. לאחר יציאת האלבום יצאה הלהקה בפעם הראשונה לסיבוב הופעות עצמאי בשם "A Winter to Remember Tour" כשמופע החימום שלהם כלל את הלהקות "In Fear and Faith", "Agraceful" ו- "Motionless in White". 11. בשנת 2010 יצא אלבומה השלישי של הלהקה "A Star-Crossed Wasteland" שעל פי המגזין "AP" היה לאחד האלבומים המצופים ביותר לשנה זו. האלבום זכה להצלחה גדולה וקיבל ביקורות מהללות מכל המבקרים כשבנוסף הוא מעניק ללהקה את המקום ה-40 בבילבורד 200. 12. שנתיים לאחר מכן יצא אלבומה הרביעי של הלהקה בשם "Blood". האלבום כמו גם ההרכב זכה לשינוי משמעותי בכיוון המוזיקלי של הלהקה, כשהיא מחליפה כמעט את כל חברי הלהקה ומתנסה באלמנטים אלקטרוניים חזקים יותר מהמטאלקור המסורתי. גם האלבום הזה המשיך את הנסיקה של הלהקה אל על והכניס אותה למקום ה- 15 בבילבורד 200. 13. אך כל זה היה רק חימום לאלבום החמישי, הגדול, החזק והמצליח ביותר של הלהקה "Black Widow" שיצא בשנת 2014. הלהקה שהרגישה שמצאה את הייחוד המוסיקלי שלה באלבום הקודם, עלתה מדרגה וחיזקה את הצדדים המייחדים אותה באלבום הזה. למרות שמריה כותבת את כל הטקסטים וכריס את המוסיקה, את היצירה עצמה הם עשו באופן משותף יחד עם שאר חברי הלהקה. האלבום זכה להצלחה מסחררת וכבש את המקום השמיני במצעד הבילבורד 200. 14. מריה החליטה לשנות את סגנון ההופעה של הלהקה והפכה אותה להצגה תאטרלית, עם תפאורה, אביזרים, רקדניות ואפקטים. המטרה שלה היא להפיח חיים בשירים, כדי שהקהל יקבל חוויה מלאה עם הטקסטים והמוסיקה. (Photo: Jeremy Saffer) 15. בשנת 2017 יצא אלבומה השישי של הלהקה "Ritual". זהו אלבום הקונספט שנוצר סביב אירועי "Salem witch trials" משנת 1692, בו רדפו והוציאו להורג נשים וגברים שעסקו בקסמים והוכרזו כמכשפים. האלבום הרבה יותר דרמטי מאלבומיה הקודמים של הלהקה ומרגיש אפילו כחלק מפסקול של סרט. אגב, הוא הגיע למקום ה- 23 בבילבורד 200. 16. במרץ 2020 יצא אלבומה השביעי של הלהקה "Mother". האלבום ממשיך את הקו הדרמטי והאלקטרוני של האלבום הקודם אך הפעם זכה לביקורות מעורבות. 17. באוקטובר 2023 יצא אלבומה השמיני של הלהקה "GODMODE". מהאלבום יצאו ארבעה סינגלים כשהבולט בהם הוא הקאבר לשיר "Army of Me" של המוזיקאית "Bjork". 18. מריה שיתפה פעולה עם אמנים שונים ומגוונים בעולם המוסיקה כמו "Halestorm", "Papa Roach", "Five Finger "Death Punch", "POD ועוד... 19. מריה היא גם אמנית, ציירת, שמלבד עיצוב התפאורה בהופעות היא גם יוצרת תערוכות. 20. היא נחשבת לאחת הנשים היפות בסצנת המטאל ולאור כך זכתה מספר פעמים בפרסים ותארי יופי שונים בעולם המוסיקה. להאזנה לאלבום "GODMODE" של הלהקה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הגיטריסט Uli Jon Roth הידוע בעיקר מחברותו בהרכב הקלאסי של "The Scorpions". (Photo: Bluguitar.com ) הוא נולד בדיסלדורף, גרמניה בשם Ulrich Roth, ב- 18 בדצמבר 1954. הוא אחיו של הגיטריסט Zeno Roth. הוא ציין שאביו, Carl-Joseph Roth, הוא מודל החיקוי שלו. אביו החדיר בו אהבה וידע באומנות, לרבות ציור וצילום, כתיבת שירים, סיפורים ורומנים. הוא למד לנגן גם בגיטרה קלאסית ובפסנתר. ההשפעות המוזיקליות המוקדמות עליו היו "The Beatles", "Cream" ו- Jimi Hendrix . מהרגע שבו רות' ראה את Jimi Hendrix בהופעה כנער, בינואר 1969, הוא התחבר למוזיקה והזדהה עם הסגנון שעיצב אותו בהמשך דרכו. רות' מחשיב את Jimi Hendrix כאחד האמנים הגדולים בכל הזמנים ותמיד הצהיר שהוא הושפע ממנו רבות. בהמשך רות' גם הושפע מהגיטריסטים David Gilmour , Ritchie Blackmore ו- Jeff Beck . רות' גילה את אהבתו לגיטרה החשמלית בשנת 1968 וערך את ההופעה הראשונה שלו מאוחר יותר באותה שנה, כשהוא בן 13 בלבד, כגיטריסט המוביל של להקת "Blue Infinity". בעודו בתיכון, ניגן רות' במספר להקות בהאנובר שבגרמניה, כולל "Dawn Road". ההשפעות שלו באותה תקופה היו Andrés Segovia ו- Julian Bream, אבל גם גיטריסט הפלמנקוManitas de Plata והכנר הדגול Yehudi Menuhin. בשנת 1973, לאחר הוצאת אלבום הבכורה " Lonesome Crow " עזב Michael Schenker שהיה חברו של רות', את להקת "The Scorpions" כדי להצטרף ללהקת "UFO". לפני שעזב את "Scorpions", ביקש Michael Schenker מרות' לתפוס את מקומו בלהקה. מאוחר יותר באותה שנה, בקיץ 1973, שני חברי "Scorpions" המקוריים - Rudolf Schenker ו- Klaus Meine - איחדו כוחות עם ארבעת החברים של "Dawn Road" - להקתו של Uli Jon Roth. זמן קצר לאחר מכן, "Scorpions" המחודשת עשתה את הופעת הבכורה שלה, בערוץ של הטלוויזיה הגרמנית. שני השירים שניגנו שם הובילו אותם לחתימה על חוזה הקלטות ל- 5 שנים, עם אחת מחברות התקליטים הבינלאומיות הגדולות באותה תקופה, RCA. במהלך חמש שנות כהונתו כחבר ב- "Scorpions", רות' בנה את מעמדו כאגדת גיטרה. הוא ביסס את עצמו במהרה כאחד מכותבי השירים הראשיים בלהקה וצבר מוניטין בינלאומי כאחד מהגיטריסטים שהחיו את מעמדה של הגיטרה החשמלית באותה תקופה. רות' הוא בין היתר אחד מהגיטריסטים הראשונים בז'אנר המטאל הניאו-קלאסי והוא השפיע על דורות של גיטריסטים. לא לחינם הוא זכה לכינוי “father of neo-classical”. הוא הקליט חמישה אלבומים עם "Scorpions" - אחד בכל שנה בה היה חבר בלהקה. הראשון היה "Fly To The Rainbow" משנת (1974), ולאחריו " In Trance " משנת (1975), " Virgin Killer " משנת (1976) ו- " Taken by Force " משנת (1977). אלבום הפרידה של רות' מ- "Scorpions", היה אלבום הופעה שהוקלט ביפן בשנת 1978 ונקרא " Tokyo Tapes ". הוא ידוע כאחד מאלבומי ההופעה הגדולים בהיסטוריה של הרוק והשפיע על עשרות מוזיקאים. באביב 1976, פגש רות' את האמנית הגרמנייה Monika Dannemann (שהיתה עם Jimi Hendrix בשעותיו האחרונות) בלונדון. עד מהרה השניים החלו לפתח רומן כאשר מוניקה עוזרת לרות' והופכת למוזה ולכוח ההשראה ליצירותיו העתידיות. למרות ידידותו עם החברים האחרים ב-"Scorpions", רות' הרגיש בשנה האחרונה לחברותו שהוא מוגבל מאוד בתוך הגבולות המוזיקלים של הלהקה. השאיפה העיקרית שלו הייתה לחקור תחומי מוזיקה חדשים והיה ברור לו שהשירים שכתב באותה תקופה לא יתאימו למסגרת המוזיקלית של ה- "Scorpions". לכן, באביב 1977, הרגיש רות' שעליו לעזוב את הלהקה כדי להתקדם בכוחות עצמו. לאחר שהשלים את ההקלטות ל- " Taken by Force ", מסר רות' ללהקה את התפטרותו, אך עדיין נשאר בהרכב שנה נוספת בשל תחושת הנאמנות שחש כלפי חבריו ללהקה. לפני סיבוב ההופעות הראשון שלהם ביפן - באפריל, 1978, הבהיר רות' ללהקה שזה יהיה סיבוב ההופעות האחרון שלו כגיטריסט המוביל שלהם. הסולו של רות' בשיר "Sails of Charon" מתוך האלבום " Taken by Force ", בולט במהירות ובדיוק מרשימים. הסולו הציג מספר טכניקות קלאסיות. Kirk Hammett "ציטט" חלק מהסולו האדיר הזה בשיר "Battery", שיר הפתיחה של אלבום המופת " Master Of Puppets ". לאחר שעזב את "Scorpions" הקים רות' את להקת "Electric Sun" - שתוכננה בתחילה כפאוור טריו במסורת של "Cream" ו- Jimi Hendrix . אלבומה הראשון של הלהקה "Earthquake" – יצא לאור בשנת 1979. כבר באלבום זה יצר רות' סגנון ייחודי שלא היה דומה לשום דבר אחר. שילוב של הנדריקס עם נטיות קלאסיות מובהקות, במיוחד ברצועת הנושא "Earthquake" - אפוס אינסטרומנטלי של עשר דקות שהציג גישה חדשה לחלוטין לנגינה בגיטרה. האלבום השני של "Electric Sun" בשם "Fire Wind" יצא לאור בשנת 1981 והיה הרבה יותר קל לעיכול עבור המאזינים בעלי אוריינטצית ההארד-רוק. הרצועה הבולטת מתוכו הייתה אפוס בן 4 החלקים בשם "Enola Gay – Hiroshima Today?". בשנת 1985 הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי "Beyond The Astral Skies", אלבום שרות' מחשיב כאלבומו הטוב ביותר, הכולל בין היתר את הסינגל "The Night The Master Comes". באותה תקופה החל רות' לעשות שימוש בגיטרת "Sky" כגיטרה הראשית שלו. זו גיטרה שרות' עיצב והיא כללה צוואר ארוך משמעותית. הגיטרה יצרה באז בתעשיית הגיטרות בגלל צורתה הייחודית והיכולת לנגן באמצעותה תווים גבוהים בהרבה. רות' המשיך להתפתח מבחינה מוזיקלית ובמחצית השניה של 1987 החל לכתוב יצירות מורכבות מתוך כוונה למזג את עולם העולם הקלאסי והסימפוני עם הסאונד והסגנון שהוא הפיק מגיטרת ה- "Sky" שלו. באופן מצער היצירה בשם "Sky Concerto" לא הושלמה בשל אתגרים טכניים הקשורים בגיטרה, אולם המגבלות האלו נתנו לרות' את הרעיון לבנות את גיטרת "Sky" הראשונה בת שבע המיתרים -Mighty" Wing". בשנת 1991 הוציא רות' לאור את היצירה "Aquila Suite – 12 Arpeggio Concert Etudes for Solo Piano". בשנה 1992 כתב רות' את הסימפוניה הראשונה שלו, "Europa Ex Favilla", יצירה שהוזמנה על ידי פסטיבל גיטרה קלאסי בבלגיה. בשנת 1996 הוציא רות' לאור את "Sky of Avalon – Prologue to the Symphonic Legends (with Sky Orchestra)" - אלבום מלודי ביותר בסגנון רוק סימפוני, המכיל מספר רצועות יוצאות דופן, כולל "Starlight", "Winds of War" ו-"Bridge to Heaven". באפריל 1996, הלכה חברתו הוותיקה - מוניקה דנמן לעולמה באופן מפתיע. רות' נטש מיד את העבודה על האלבום עליו עבד באותה תקופה "Soldiers of Grace" והחל לכתוב רקוויאם לזכרה של מוניקה. האלבום הכפול הזה לא הושלם עד היום למרות שרות' מחשיב את המוזיקה שכתב כאחת מהטובות ביותר שלו והוא הצהיר שהוא מתכוון לסיים אותה בשלב מאוחר יותר. בשנת 1998, נענה רות' להזמנתו של Joe Satriani להשתתף בסיבוב הופעות אירופי של G3 יחד עם Michael Schenker . הסיבוב כלל ג'אם סשן עם Brian May בוומבלי ארנה שבלונדון. בשנת 2000 יצא האלבום הכפול "Transcendental Sky Guitar", שהוקלט חלקית בהופעה חיה בוינה. האלבום כלל הרבה קטעים קלאסיים, ביניהם "BABA YAGA" של Mussorgsky משנת 1874. בשנת 2003, הקליט רות' את "Metamorphosis of the Seasons" המכיל גרסה גאונית של היצירה "ארבע העונות" של Antonio Vivaldi. רות' כתב "עונה חמישית" על בסיס נושאים מיצירת המופת של ויוואלדי, היצירה נקראת "Metamorphosis Concerto" והיא מסיימת את האלבום. בשנת 2005 התאחד רות' עם להקתו הוותיקה "Scorpions". הם לא הופיעו יחד על הבמה מאז ימי " Tokyo Tapes ", משנת 1978. בשנת 2006 ה- "Scorpions" ביצעו מופע איחוד בפסטיבל ההבי מטאל הגדול בעולם, "Wacken Open Air" בגרמניה, מול יותר מ-80,000 איש בהשתתפות רות', Michael Schenker ו- Herrman Rarebell. הקונצרט הוביל להוצאת DVD תחת הכותרת "A Night to Remember". במהלך אותה שנה, הקים רות' בי"ס מוזיקלי בלוס אנג'לס וקרא לו "Sky Academy", במטרה לחלוק את הפילוסופיה המוזיקלית שלו. במהלך השנים, צבר רות' מוניטין של נגן גיטרה מחונן שמסוגל לנגן כמעט כל דבר ללא הכנה מוקדמת. בגלל היכולת הנדירה הזו, הוזמן רות' לא פעם להופעות אורח ספונטניות עם אמנים אחרים, כמו: "Deep Purple", "The Smashing Pumpkins", Slash , Jack Bruce, Rick Wakeman, Michael Schenker , Paul Gilbert, Doro , "Avantasia", Rachel Barton-Pine, Robbie Krieger, Leslie West, "Gamma-Ray", Richie Kotzen, "Angra", Gus G, "UFO ועוד. אחת הדוגמאות ליכולת האילתור האדירה של רות' התרחשה בפסטיבל "Rock Em Ring" בגרמניה בשנת 2007 מול קהל של כ-90,000. רות' הופיע כאורח של "Smashing Pumpkins" במופע ששודר בטלוויזיה. רות' ניגן שם כמה סולואים בלתי נשכחים ומאולתרים לחלוטין יחד עם Billy Corgan , כולל אלתור בן 20 דקות במהלך השיר "Gossamer", שהתגלה כנקודת השיא המוזיקלית של הערב. בסתיו 2008 הוציא רות' את האלבום "Under A Dark Sky" עם "Sky Orchestra". מדובר באלבום קונספט הכולל את האפוס המונומנטלי בן 18 הדקות "Tanz in die Dämmerung", שהרעיון שלו התבסס על רומן באותו השם שכתב אביו של רות'. בשנת 2015 הוציא רות' את "Scorpions Revisited", אלבום כפול המורכב כולו משירי "Scorpions" המוקדמים שקיבלו חיים וביצועים חדשים ומרגשים. באותה שנה החליט רות' להקים חברת "Sky Guitars" משלו בשם UJR-SKY-GUITARS - המוקדשת לייצור סדרות ודגמים חדשים של "Sky Guitars". אחד הדגמים הציג גיטרה אקוסטית 8 מיתרים עם מיתרי ניילון, הנקראת "Flamenco Sky Guitar". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 17 לדצמבר 1971 הוציא David Bowie את אלבום האולפן הרביעי שלו "Hunky Dory". בדומה לשמו של השיר הפתיחה " Changes " האלבום הזה שיקף את ה"שינויים" שעבר David Bowie באותה תקופה. זה החל עם מותו של אביו באוגוסט 1969, המשיך עם הידרדרות במצבו הנפשי של אחיו למחצה, אשר חשף אותו למוזיקה ואובחן כסכיזופרן, החתונה עם אשתו אנג'י וההיריון שלה עם בנו הבכור Duncan. מעבר לשינויים בחייו האישיים בואי גם מחליף את מנהלו האישי, את חברת התקליטים שלו ואת הבסיסט Tony Visconti עם Trevor Bolder. השינויים הללו התבטאו גם בנושאים בהם עוסק האלבום, בסגנון המוזיקלי ובצורת הכתיבה של בואי. אם האלבום הקודם "The Man Who Sold the World" היה אפל וקודר ועסק בנושאים כבדים כמו סכיזופרניה ופרנויה, בהשפעת מצבו הנפשי של אחיו, אז האלבום הזה הרבה יותר קליל. הוא מהווה מעין מחווה לשנות השישים ולאמנים שהיוו השראה לבואי, כמו Bob Dylan , Andy Warhol, Lou Reed והוא מלא בהתייחסויות אמנותיות, חברתיות ותרבותיות, עם מילים שמאזכרות את Friedrich Nietzsche, John Lennon ,Aleister Crowley, Winston Churchill ועוד. אם האלבום הקודם סימן את המעבר של בואי מהצליל האקוסטי של שני האלבומים הקודמים לצליל יותר כבד וחשמלי, הרי שבאלבום הזה בואי נוטש את המקורות הפולקיים ואת הרוק המוצק ומתרכז בכתיבת שירים קלילים ונגישים יותר, אפילו "פופיים". הוא גם עוזב את הגיטרה ומתחיל לכתוב את השירים על פסנתר וזה פתח בפניו אפשרויות חדשות. הקסם האמיתי באלבום הזה טמון במוזיקה ובלחנים. מצד אחד הם מפתיעים, דינמיים וכוללים לא מעט שינויים, ומצד שני קליטים ונגישים להפליא. אין ספק שאחת מנקודות האור של האלבום היא נגינת הפסנתר המופלאה של Rick Wakeman, אשר מגיע לקדמת העיבוד של רוב השירים באלבום. זה האלבום שבו הכל התחיל להתחבר עבור בואי, האלבום בו התגבש הצליל הכל-כך ייחודי שלו, כמו גם ההרכב המופלא שילווה אותו בשנים הבאות ובמיוחד בתקופת " Ziggy Stardust ". האלבום נפתח כאמור עם " Changes ", השיר שמתמצת את השינויים שחלו בחייו של בואי בתקופה שקדמה לאלבום, אך במובן מסוים גם חוזה את העתיד של "האיש בעל אלף הפרצופים", אשר במהלך העשורים הבאים ידע כל פעם להמציא את עצמו מחדש. השיר מהווה אנטיתזה ברורה לאלבום הקודם והבחירה להציב אותו בפתחו של האלבום לחלוטין אינה מקרית. מיקס משעשע של ג'אז, בלוז, פופ טהור, מלודי, מסחרי, עליז ועדיין רך להפליא. מיד אחריו מגיע " Oh! You Pretty Things " השיר הראשון שבואי כתב לאלבום. גם הוא מונע על-ידי הפסנתר של ווייקמן, הוא הרבה יותר רך, אבל פורץ קדימה בפזמון. המילים מדברות על חוסר שביעות רצון מהאנושות ומהטכנולוגיה בסביבה של המלחמה הקרה. הן מתייחסות למסטיקן Aleister Crowley ולפילוסוף Friedrich Nietzsche. הקטע " Eight Line Poem " יועד להישמע כמו המשך לרצועה הקודמת. זו רצועה קצרה של "שמונה שורות" שגם הפעם מובלת עם הפסנתר הסוריאליסטי של ווייקמן ונגינת הגיטרה הבלוזית של מיק רונסון. על הרק הפסטולרי הזה בואי שר-מדקלם את הסיפור על החדר, החתול והקקטוס... מכאן אנחנו עוברים ליצירת המופת האמיתית של האלבום " Life on Mars? " השירה המרגשת של בואי שהוקלטה בטייק אחד, מובילה את הפסנתר הענוג של ווייקמן לפזמון סוחף בליווי כלי המיתר, שכל-כך מוסיפים לקסם של השיר. הם משתלבים באופן מופלא עם ליין הגיטרה של רונסון שמחבר אותנו לבית הבא, שם ממתין לנו צלילי החליל אשר ללא ספק מוסיף עומק לשיר. השיר מתייחס לטירוף התקשורתי סביב המרוץ הרוסי-אמריקאי הגיע לכוכב מאדים. המלודיה של השיר היא מעין פרודיה על "My Way" של פרנק סינטרה. היא כוללת אותו רצף אקורדים בקטע הפתיחה שלו, כאשר אפילו בעטיפה האחורית של האלבום נכתב: "Inspired by Frankie". הקטע " Kooks " מציג את היכולות המדהימות של הבסיסט Trevor Bolder שגם מנגן כאן על חצוצרה. הוא גם ממחיש את הרבגוניות של הלקה המתגבשת, שמשלבת כאן פופ מלודי וגרובי עם ניחוח של "מוזיקת ריקודים סלוניים". השיר נכתב מספר ימיםלאחר לידתו של בנו בכורו של בואי והוא מוקדש לו, כאשר ה- "Kooks" אליהם מתייחס השיר הם בואי ואשתו אנג'י. השיר " Quicksand " מסכם את הצד הראשון הפנטסטי עם פולק יציב ואפל, הכולל גיטרות אקוסטיות ועיבוד כלי מיתר של רונסון. שיר מלודי נוגה ועצוב שנהנה מעוצמה הולכת וגוברת של כלי מיתר. מילות השיר הושפעו מביקורו הראשון של בואי בארה"ב והן כוללות אזכורים לאליסטר קראולי, ווינסטון צ'רצ'יל, היינריך הימלר, פרידריך ניטשה ועוד. גירסת הכיסוי היחידה של האלבום הוא הקטע " Fill Your Heart " אשר נכתב על-ידי Biff Rose ו- Paul Williams. קטע קופצני ג'אזי מבוסס פסנתר, הכולל סולו סקסופון עליו מנגן בואי. הקטע מתחבר דרך גשר פסיכדלי משהו שמהוו מעין מחווה למושא השיר הבא “ Andy Warhol ”. בניגוד למבוא הפסיכדלי השיר עצמו מבוסס על מקצב וגיטרה ספרדית, עם כלי הקשה ספרדים. זהו שיר מחווה לאמן, המפיק והבמאי האמריקני אנדי וורהול, אשר היווה השראה לבואי מאז אמצע שנות ה-60. כשבואי פגש את וורהול בספטמבר 1971 והשמיע לו את השיר, וורהול שנא אותו ויצא מהחדר. אנחנו ממשיכים עם עוד מחווה לדמות נערצת נוספת של בואי. “ A Song for Bob Dylan ” מתייחס לדילן כדמות מיתולוגית נפרדת מרוברט צימרמן, כאילו האגדה שלו גדלה מעבר לשמו והובילה לבסוף לנפילתו המפורסמת פסטיבל הפולק של ניופורט. אין ספק שהשיר מהווה סוג של מראה שבואי מציב לפניו ומהרהר על כל ששינה את שמו מדיוויד ג'ונס לדייויד בואי, כמו גם את הסגנון המוזיקלי. אנחנו מתקרבים לסיום עם טריביוט נוסף בשם " Queen Bitch " אשר מושפע מאוד מה- "Velvet Underground" ובמיוחד Lou Reed , כאשר בעטיפה האחורית של האלבום אפילו נכתב: "some V.U. White Light returned with thanks". בניגוד לשירים האחרים באלבום השיר הזה מובל על-ידי גיטרה מחוספסת והוא נותן לנו הצצה לצליל שיאפיין את בואי באלבום הבא " The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars ", אפילו לאופן בו יישמע עם "Rebel Rebel" מתוך "Diamond Dogs", שכן שני השירים מהווים המנונים לנשים חזקות. קטע הסיום " The Bewlay Brothers " מתחיל אומנם כקטע אקוסטי, שקט, אבל בהמשך מתגבר ומקבל גוון פסיכדלי עם קולות שירה מוזרים. האלבום "Hunky Dory" לא היה "להיט" מיידי עם יציאתו, אבל הוא זינק במכירות כשנה אחר מכן, בעקבות הפריצה הגדולה של הדרך המסחרית של " The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars ". היום כבר ברור לכולם שמדובר ב"קלאסיקה" אמיתית בה החל להתגבש הצליל הייחודי של בואי. בשנת 1988 דירגו קוראי מגזין המוזיקה הבריטי Q את האלבום במקום ה- 43 מבין האלבומים הגדולים של כל הזמנים. בשנת 2000 נערך דירוג נוסף של המגזין והאלבום הגיע למקום ה- 16 ברשימת 100 האלבומים הבריטים הגדולים של כל הזמנים. ערוץ הטלוויזיה VH1 דירג את האלבום באותה שנה במקום ה- 47 ברשימת האלבומים הגדולים, ואפילו ה"טיים מגזין" הכניס אותו בשנת 2006 לאחד ממאה האלבומים הגדולים של כל הזמנים. ואם בכך לא די, הרי שהאלבום נכלל ברשימת "1001 Albums You Must Hear Before You Die" ובשנת 2020 מגזין ה"רולינג סטון" דירג את האלבום במקום ה-88 ברשימה המחודשת של 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. אם לא הבנתם, האלבום "Hunky Dory" הינו אלבום חובה לחובבי המוזיקה מכל הסוגים. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 17 לדצמבר 1976 הוציאה "Genesis" את אלבומה השמיני "Wind & Wuthering". זה האלבום השני שהוציאה "Genesis" בשנת 1976, אחרי " A Trick of the Tail " והאחרון שלה עם Steve Hackett , אשר חש שהוא לא מקבל מספיק ביטוי בלהקה. האקט סיפר שאחרי שהוציא את אלבום הסולו המצוין שלו "Voyage of the Acolyte" בשנת 1975, הוא הרגיש כמו ברז שנפתח והוא מיד הבין שפשוט אסור לו לסגור אותו. הוא כתב המון חומרים באותה תקופה, את חלקם הוא שמר לאלבום הסולו הבא שלו, מתוך מחשבה שהם לא יתאימו ללהקה ואת האחרים הוא הציע לחבריו ל"ג'נסיס". אחד מהקטעים הללו היה " Please Don't Touch! ", עליו הלהקה החלה לעבוד. אבל אז הוא ראה כיצד הקטע האדיר הזה נזרק הצידה לטובת הקטע האילתורי והאינסטרומנטאלי " Wot Gorilla? " רק בגלל שקולינס הרגיש שהוא לא מצליח להתחבר לשיר. גם שירים אחרים שכתב נדחו לטובת שירים שכתבו האחרים, במיוחד Tony Banks . הוא חשב שחלק מהשירים שהלהקה בחרה פחות טובים מהחומרים שהוא כתב וכי הלהקה נוטה לכיוון מוזיקלי שהוא לא מעוניין להמשיך איתו. הוא הרגיש שככל שהוא כתב יותר ויותר הלהקה רצתה ממנו פחות ולכן קיבל את ההחלטה הכואבת לעזוב את הלהקה לאחר סיבוב ההופעות שתמך באלבום. בנסיבות אלה, אין זה פלא שזהו האלבום האהוב על Tony Banks , אשר היה מעורב בכתיבת 6 מתוף 9 הקטעים באלבום. בהקשר זה יצויין כי במהלך הסשנים הקליטה הלהקה שלוש רצועות נוספות שלא זכו להיכלל בו, אך שוחררו כשנה מאוחר יותר במסגרת ה- EP הראשון של הלהקה "Spot the Pigeon". האלבום הזה יושב בדיוק על ציר הזמן ה"ג'נסיסי" עליו הלהקה נעה החל מהמחצית השניה של שנות השבעים, אשר מכלם את המעבר המדורג מהפרוגרסיב המורכב של תקופת Peter Gabriel אל הלהיטים ה"פופיים" מתקופת Phil Collins . ציר הזמן הזה של להקת "ג'נסיס" מקביל לתמורות בשוק המוזיקה העולמי, לעליית הדיסקו והפאנק במחצית השניה של שנות השבעים והמהפכה האלקטרונית של שנות השמונים. זה עדיין אלבום מורכב שכולל כמה יצירות אדירות, אבל מצד שני הוא כולל שירים כמו " Your Own Special Way " שהפך לסינגל הראשון של הלהקה בארה"ב ופתח את הלהקה לקהל חדש. בהשוואה ל- " A Trick of the Tail " מדובר באלבום פחות עקבי ומושלם. שלא תבינו לא נכון, אין פה קטעים חלשים זו עדיין "ג'נסיס" במיטבה וגם אם יש פה קטעים בינוניים בהשוואה למה שהלהקה שחררה בעבר, הם בהחלט שווים האזנה ואסור לפספס אותם. האלבום נפתח עם המיני אפוס " Eleventh Earl of Mar " לצלילי הגיטרה של Steve Hackett מלווה בסינתסייזר ARP 2600 של Tony Banks , אשר בהמשך גם מנגן על אורגן האמונד, לראשונה באלבומי "ג'נסיס". הלחן הדינמי והמורכב נכתב על-ידי בנקס, ראת'רפורד והאקט אשר כתב את המוזיקה והמילים לגשר של השיר, שהיה במקור קטע משיר אחר. שאר מילות השיר נכתבו על-ידי Mike Rutherford , אשר קיבל השראה מדמותו של John Erskine הסקוטי - הרוזן ה- 11 של מאר. Mike Rutherford קיבל את הרעיון לאחר שקרא ספר היסטוריה על מרד סקוטי כושל בשנת 1715 והוא עוסק באבירים מימי הביניים, אבות ובנים ואומץ ליבם בקרב. אחריו מגיע " One for the Vine " האדיר שנכתב כולו על ידי Tony Banks . זה אחד הקטעים הטובים באלבום. הוא דינמי, מאתגר ומרגש כאחד. ללא ספק אחד המורכבים שכתב בנקס. הוא נמתח על-פני 10 דקות והמורכב מלא פחות מ- 10 קטעים קטעים מוזיקליים שונים - וריאציות מוזיקליות שונות שחלקן חוזרות על עצמן במהלך השיר. מילות השיר מספרות את סיפורו של אדם אשר עוזב את קהילתו, שכן הוא לא מאמין במנהיג הרוחני שלה. מכאן אנחנו עוברים לבלדת הפולק-פופ " Your Own Special Way " אותה כתב Mike Rutherford . זה "הלהיט" השני של הלהקה, אחרי " I Know What I Like (In Your Wardrobe) " מהאלבום " Selling England By The Pound " מתקופת Peter Gabriel משנת 1973. לצורך שחרורו כסינגל, הושמט מהשיר הגשר האינסטרומנטלי באמצעו (החל מדקה 3:44), על-מנת להפוך אותו לשיר פופ טהור. גם הפרוגרסיביים האדוקים שביננו חייבים להודות שבזכות שירים כאלה "ג'נסיס" הצליחה לשרוד את החורף הפרוגרסיבי ולהישאר רלוונטית לאורך השנים. הקטע החותם את הצד הראשון של האלבום " Wot Gorilla? " הוא קטע אינסטרומנטלי אילתורי שכתבו Phil Collins ו- Tony Banks שהינו בעצם וריאציה על הלחן של השיר "One for the Vine". בנקס לקח את חמשת הצלילים הראשונים של המנגינה של השיר ופיתח אותו לכיוון שונה לחלוטין. שם השיר מתייחס למתופף השכיר הלהקה בהופעות Chester Thompson, אשר כינויו בתקופתו עם Frank Zappa בשנים 1973-1974 היה "גורילה". הקטע הזה כאמור, גרם ל- Steve Hackett לחשב מסלול מחדש. רק דמיינו לכם את הקטע " Please Don't Touch! " יושב באלבום הזה במקומו ותבינו את התסכול של האקט, אשר בסופו של יום כלל אותו כקטע הנושא והפתיחה של אלבום הסולו השני שלו משנת 1978. (Photo: Lee & Leeeser photographics 1977, Dallas, Texas… 1975 to 1981) הצד השני של הויניל נפתח עם " All In A Mouse's Night " - יצירה נוספת שכתב הקלידן Tony Banks אשר הושפעה, תאמינו או לא, מדמויותיהם המצויירות של "Tom and Jerry". טקסט הומוריסטי והיתולי שעוסק בעכבר המנסה לברוח מהחתול, ממש כמו בסדרת הקרטון המיתולוגית. לעומת זאת הלחן מצוין, מאוד דינמי וכולל שינויי מקצבים תכופים המתחלפים כדי להמחיש את סיפור היצירה וסולו מצוין של Steve Hackett . אל תפספסו את קולו של Phil Collins אשר הולך כאן בעקבות המנטור שלו Peter Gabriel ומשנה את קולו בהתאם לדמויות בשיר. פשוט פרייסלס... אחריו מגיע " Blood on the Rooftops " אחד השירים הכי מרגשים באלבום, שכתבו Steve Hackett ו- Phil Collins . הוא מתחיל שקט ואינסטרומנטאלי, עם נגינת הגיטרה הקלאסית של Steve Hackett בסגנון "ברוקי" ומתפתח משם בצורה דינמית עם פזמון פשוט ממיס. המילים מתייחסות לאדם האנגלי הממוצע היושב בביתו מול הטלוויזיה ומנסה להתעלם מהמציאות הקשה ומהחדשות בהם הוא צופה. בטקסט יש התייחסות לסכסוך הישראלי-פלסטיני עם המילים "The Arabs and Jews boy (too much for me)". זה אחד השירים של "ג'נסיס" ש- Steve Hackett נוטה לבצע לא מעט בהופעותיו כמו כאן. מכאן אנחנו עוברים לשני קטעים אינסטרומנטליים עוקבים, מחוברים, שמשלימים זה את זה וכוללים איזכור של המוטיב הפותח את האלבום. הראשון השקט מבין השניים, " Unquiet Slumbers For The Sleepers... " נכתב על-ידי Mike Rutherford ו- Steve Hackett והשני, הקצבי יותר, עם תיפוף סוער של קולינס, " ...In That Quiet Earth ", אותו כתבו כל ארבעת חברי הלהקה. שמות שני הקטעים האינסטרומנטליים יונקות מן המשפט האחרון שברומן, "אנקת גבהים" של אמילי ברונטה. שני הקטעים האינסטרומנליים המחוברים מתחברים לשיר הסיום של האלבום " Afterglow ". זו היצירה שלישית באלבום שכתב Tony Banks . הבס של Mike Rutherford מחוזק כאן עם בס פדאל, עבודת הגיטרה כאן מונוטונית ומהפנטת והלחן מלודי וקליט. הגם שמדובר בבלדה נוספת שככל הנראה נועדה לפלרטט עם המיינסטרים, מדובר באחד השירים הגדולים והמוכרים באלבום, אשר זכה להיכלל בחלק גדול מהופעות הלהקה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לספטמבר, 1976, “AC/DC” הוציאו את אלבומם השלישי “Dirty Deeds Done Dirt Cheap”, אלבום שחידד עוד יותר את הזהות של הלהקה וגיבש סופית את הסאונד הפרוע שהפך אותה לכוח בלתי ניתן לעצירה. אם “ High Voltage ” היה הניצוץ ו- “ T.N.T. ” ההצתה, אז “Dirty Deeds Done Dirt Cheap” הוא הרגע שבו המנוע כבר שואג במלוא העוצמה. זה האלבום שבו “AC/DC” הפסיקה להישמע כמו להקת רוק מבטיחה מאוסטרליה והפכה לישות מסוכנת ומגובשת לחלוטין. הכול כאן מרגיש הדוק יותר, מלוכלך יותר ובטוח בעצמו. הריפים חדים וחזקים, ההומור אפל יותר, והגישה כבר לא משקפת שובבות מרדנית אלא הצהרה מחושבת וברורה. כשהלהקה נכנסה לאולפני "Albert" בסידני, הכימיה בין Angus Young , Malcolm Young , Bon Scott , Phil Rudd ו- Mark Evans כבר הייתה בלתי ניתנת לערעור. גיטרת הקצב של Malcolm Young שולטת באלבום. היא מניחה את בסיס הגרוב הדורסני והמתכתי שהפך לליבת הסאונד של “AC/DC”. הסולואים של Angus Young חדים ו"חסכוניים". הם אף פעם לא ראוותניים רק לשם ההתרברבות, ותמיד משרתים את השיר בדיוק מקסימלי ופאנץ' מדויק. המפיקים Harry Vanda ו- George Young, מצליחים לתפוס את הלהקה חיה, מחוספסת וחיונית, בלי ללטש ובלי לרכך. הזמר Bon Scott הוא הכוכב האמיתי של האלבום. הקול שלו מטפטף איום, הומור וכריזמה, והופך כל שורה לדמות חיה ונושמת. בין אם הוא מגלם שכיר חרב, עבריין רחוב או טיפוס חלקלק ומצחין, סקוט נשמע תמיד אמין לחלוטין. הטקסטים שלו כאן שנונים, פרובוקטיביים ומלוכלכים, בלי להתנצל, אך תמיד מועברים עם חיוך שמקשה מאוד שלא להיסחף איתם. האלבום נפתח עם “Dirty Deeds Done Dirt Cheap” , אחת מההצהרות האייקוניות בתולדות הרוק. נראה ש- “AC/DC” הפנימו כאן את הנוסחה שתלווה אותם לאורך קריירה שלמה. "הגאונות בפשטות!" קטע סוחף עם ריף קליט וחצוף ופזמון הימנוני של "קריאה-ומענה". ההגשה של סקוט נוטפת כריזמה. היא הופכת "עבריינות" לעסק לגיטימי, בעוד שהלהקה מגבה אותו בגרוב שאי אפשר להשתחרר ממנו. השיר “Ain’t No Fun (Waiting ’Round to Be a Millionaire)”  מאט קצת את הקצב לגרוב בלוזי ומרוח, שמעניק לסקוט מרחב לפרוק תסכול בהרבה ציניות. השיר הולך ומתפתח, ומוכיח ש- “AC/DC” יודעת לבנות אווירה, לא פחות טוב מאשר להנחית אגרופים מוזיקליים. השיר “Problem Child”  מחזיר את הקצב ואת הגישה הגרובית החצופה, במלוא העוצמה. קצר, חד ואגרסיבי, זה שיר שהוא "הצהרת זהות". אין כאן ניסיון לרכך או להצדיק דבר. זו מרדנות כאורח חיים, עם חיוך חשוף שיניים. הקטע " Squealer ", פותח את הצד השני של הוויניל עם אווירה אפלה וכבדה יותר שמשאירה את המאזין עם תחושה מחוספסת ומטרידה משהו. אחד הרגעים הפחות מוערכים באלבום הוא “Big Balls” . שיר שמדגים באופן מושלם את גאונות משחקי המילים של Bon Scott . על פני השטח זו סאטירה על מסיבות "high-society", ומתחת לפני השטח מדובר בגסות מוחלטת, מוגשת בתיאטרליות ובתזמון מושלם. מצחיק, מגוחך ובו בזמן מאיים. הגרסה האוסטרלית של האלבום מסתיימת עם " Jailbreak ", אחד השירים הדרמטיים ביותר של עידן Bon Scott . נרטיב הבריחה מהכלא, המתח הגובר והנושא הנפיץ, הופכים אותו לסיום טבעי לאלבום, שמתכתב עם אותה גישה ותחושה מרדנות וחופש של שיר הפתיחה " Dirty Deeds Done Dirt Cheap ". העטיפה האוסטרלית המקורית ראוי לציין שגרסאות בינלאומיות של האלבום שונות באופן משמעותי מהמהדורה האוסטרלית המקורית. המהדורה הבינלאומית קיצרה מספר שירים ושינתה את סדר הביצועים, תוך הסרת השירים " R.I.P. (Rock in Peace) " ו-" Jailbreak ", והוספה במקומם את " Love at First Feel " ואת " Rocker " הפרוטו-Pאנקי. למרות שיצא בשנת 1976, “Dirty Deeds Done Dirt Cheap” לא שוחרר בארצות הברית עד לשנת 1981, לאחר ש- “AC/DC” הפכה כבר ללהקה בינלאומית ענקית. בדיעבד, האלבום הרגיש כמו פרק חסר בסיפור של הלהקה. כזה שחושף את הרעב ואת הגישה החצופה שליוותה את העלייה המטאורית שלה לגדולה. עם השנים הוא הפך לאחד האלבומים האהובים ביותר של הלהקה, והוא מוזכר לעיתים קרובות כאחד מהאלבומים המייצגים של תקופת Bon Scott . כיום האלבום עומד כנקודת מפנה מרכזית בקטלוג של “AC/DC”. זהו הצליל של להקה שמשילה מעליה את כל הספקות, להקה שמחבקת זהות ברורה ומתחייבת לפילוסופיה של גיטרות רועמות, גרוב כבד ואפס פשרות. אולי אין כאן את הליטוש האיצטדיוני של אלבומים מאוחרים יותר, אבל החספוס, ההומור והגרוב שבו נותרו על-זמניים. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא זמר בחסד עליון אשר קולו הוביל לא אחת, אלא שתי להקות רוק קלאסי גדולות - "Free" ו- "Bad Company". חברי להקת "The Doors" רצו אותו כפרונטמן לאחר מותו של Jim Morrison , הוא היה מועמד להחליף את Ian Gillan לאחר שעזב את "דיפ פרפל", הוא עבד עם Jimmy Page ואפילו שיתף פעולה עם חברי להקת "Queen". (Photo: Celebrity Net Worth) אז קבלו 20 עובדות מעניינות על Paul Rodgers, ויש גם פלייליסט... 1. הוא נולד באיזור צפון יורקשייר שבאנגליה ב- 17 לדצמבר 1949 , בשם Paul Bernard Rodgers. 2. הוא התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כנגן גיטרת בס בלהקת ה- " The Roadrunners" בה היה חבר גם הגיטריסט Micky Moody, אשר בהמשך יהיה חברת בלהקת "Whitesnake". 3. הלהקה שינתה את שמה ל- "The Wildflowers" ורוג'רס התבקש על-ידי הזמר Colin Bradley לקחת גם את תפקיד השירה, שכן הוא היה מעוניין לעבור ולנגן בגיטרת קצב, וכך התגלתה יכולת השירה המדהימה שלו. 4. בשנת 1968, כשהיה בן 18 בלבד, הוא הקים את להקת " Free" יחד עם הגיטריסט Paul Kossoff, הבסיסט, Andy Fraser והמתופף Simon Kirke. 5. הלהקה שחררה בשנת 1969 את אלבום הבכורה שלה "Tons of Sobs" ובהמשך אותה שנה את האלבום השני אשר נקרא פשוט Free. 6. הפריצה הגדולה של הלהקה הגיעה עם האלבום השלישי " Fire and Water " אשר כלל את הלהיט האייקוני "All Right Now", אשר הביצוע שלו בפסטיבל "Isle of Wight" משנת 1970 העניקה ללהקה תהילת עולם. 7. אבל ההצלחה הגדולה הביאה איתה גם בעיות ולאחר שחרורו של האלבום הרביעי "Highway" בשנת 1970, החלו חיכוכים בין פרייזר לרוג'רס והלהקה התפרקה באופן זמני בשנת 1971. גם לאחר שהלהקה השכילה ליישב את ההדורים ולחזור לפעילות, זה לא נמשך עוד זמן רב והיא התפרקה סופית בשנת 1973 לאחר ששחררה שני אלבומים נוספים "Free at Last" משנת 1972 ו- "Heartbreaker" משנת 1973. 8. כבר בשנת 1973 מקים רוג'רס את הסופרגרופ "Bad Company" יחד עם המתופף Simon Kirke שהגיע אף הוא מלהקת Free, הגיטריסט Mick Ralphs שהגיע מלהקת "Mott the Hoople" והבסיסט Boz Burrell שהגיע מלהקת "King Crimson". הרביעייה נוהלה על-ידי פיטר גראנט, מנהל של "לד זפלין". 9. אלבום הבכורה של הלהקה שנקרא על שמה - "Bad Company", שוחרר בשנת 1974 והיה לאלבום הראשון של הלייבל "Swan Song Records", אשר הוקם על ידי חברי להקת "לד זפלין". האלבום זכה לביקורות מהללות וזינק הישר אל המקום הראשון בבילבורד 200 האמריקאי. 10. הגם שסגנונו של האלבום היה שילוב בין הארד רוק לבלוז רוק, האלבום הזה נמצא במקום ה- 40 ברשימת 100 אלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים של המגזין המוערך Kerrang! וכמובן ברשימת 1001 האלבומים שאתה צריך לשמוע לפני מותך. 11. שלושה חודשים בלבד לאחר שחרור אלבום הבכורה, נכנסה "Bad Company" להקליט את האלבום " Straight Shooter" הכולל שירים כמו “Good Lovin’ Gone Bad” שפותח את האלבום ושוחרר כסינגל הראשון ו- "Feel Like Makin' Love" האלמותי, אותו כתב פול רודג'רס עוד בשנת 68 במהלך סיבוב הופעות שלו עם "Free". 12. רוג'רס שחרר עם הלהקה עוד ארבעה אלבומים מצליחים לפני שעזב אותה, האחרון "Rough Diamonds" משנת 1982. 13. בשנת 1983 משחרר רוג'רס את אלבום הסולו הראשון שלו "Cut Loose". הוא כתב את כל השירים באלבום וניגן על כל כלי הנגינה שבו. 14. בשנת 1985 הוא חובר ל- Jimmy Page והם מקימים את ההרכב "The Firm" הכולל את הבסיסט Tony Franklin והמתופף Chris Slade. הלהקה משחררת את אלבום הבכורה שלה הקרוי על שמה באותה שנה, ובהמשך את האלבום " Mean Business " בשנת 1986. 15. בשנת 1990 הוא הקים את ההרכב "The Law" יחד עם המתופף Kenney Jones הידוע בין היתר מעבודתו עם ה- "Faces". באלבום הבכורה של ההרכב משנת 1991 השתתפו בין היתר Chris Rea, Bryan Adams ו- David Gilmour . (Photo: https://kenneyjones.com) 16. בשנת 1993 שחרר רוג'רס אלבום טריביוט לזמר מאדי ווטרס בשם Muddy Water Blues: A Tribute to Muddy" Waters. באלבום התארחו אומנים רבים וטובים כמו Brian May , Buddy Guy , David Gilmour , Jeff Beck , Neal Schon , Gary Moore , Richie Sambora , Slash , Steve Miller , Jason Bonham ועוד. 17. בהמשך התמקד רוג'רס בקריירת הסולו שלו והוציא לאור את אלבום האולפן השלישי שלו "Now" בשנת 1997 ואת אלבומו הרביעי " Electric" בשנת 2000. 18. בשנת 2006 החל רוג'רס בשיתוף פעולה עם Brian May ו- Roger Taylor חברי להקת "Queen". הם יצאו לסיבובי הופעות יחד תחת השם " Queen + Paul Rodgers" , ישחררו שני אלבומי הופעה ואלבום אולפן אחד בשם " The Cosmos Rocks" בשנת 2008. (Photo: Junko Kimura) 19. בשנת 2014 הוציא רוג'רס לאור אלבום הכולל גרסאות כיסוי לשירי בלוז בשם " The Royal Sessions ". 20. בשנת 2023 הצהיר רוג'רס שבמהלך 7 השנים האחרונות הוא לקה בלא פחות מ- 13 אירועי שבץ מוחי, שניים מהם מהותיים (אחד ב-2016 ואחר ב-2019) והיתר קלים. האירועים גרמו לפגיעה בדיבור שלו. רוג'רס עבר הליך החלמה ארוך אשר אפשר לו לחזור ולשיר. 21. באותה שנה הוציא רוג'רס לאור את אלבום הסולו הראשון שלו עם חומרים חדשים, מזה כמעט 25 שנה בשם "Midnight Rose". 22. מעבר לשירה האדירה ולהיותו נגן בס, רוג'רס מנגן גם על גיטרה, קלידים, אקורדיון ותופים. 23. הוא מופיע במקום ה- 55 ברשימת 100 הזמרים/זמרות הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. ועכשיו קבלו פלייליסט משיריו שהכנו במיוחד עבורכם: הקליקו כאן "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר