כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 02.09.1977 בעולם המודרני "הרושם הראשוני" תפס לו מקום של כבוד, ברגע שסומנת כבעייתי סיכוייך להצליח קטנים משמעותית. השנה היא 1969 ובאירלנד קמה לה להקה שניגנה רוק כבד (סגנון יוצא דופן לאותה תקופה), ושמה "Thin Lizzy", להקה עם טונות של כישרון, ונטיה להרס עצמי, שלעיתים הביא לה שם של להקה טראבל מייקרית שיש לה מוניטין שלילי, בדיוק כמו שם אלבומה השמיני "Bad Reputation", שיצא ב- 02.09.1977. "ליזי הרזה" הורכבה מאריק בל (קלידים), ואריק ריקסון (גיטרה) שהגיעו מלהקת הרוק הצפון אירית "Them" (ואן מוריסון), ופיל לינוט, ובריאן דאוני שהגיעו מלהקת "Orphanage". לינוט שהיה מנהיג הלהקה, שר וניגן בגיטרה, בתחילת דרכו לינוט שהיה חבר בכמה להקות, נטה לזייף, מה שהתגלה בהמשך כבעיה עם השקדים בגרון, בזמן שלינוט עזב זמנית, הוא הודח מהלהקה ע"י חברו, שלא הרגיש נעים ממה שעשה, והחליט לתת לו שיעורי נגינה וגיטרה בחינם, דבר ששדרג ללינוט את הקריירה בהמשך. לינוט שהעריץ את ג'ימי הנדריקס, נחשב בהמשך לגיבור מעמד הפועלים, מעין המקבילה האירית של ברוס ספרינגסטין. בכתיבה ובנגינה שלו, הוא שילב בין היומרנות ההנדריקסית לפואטיקה וחוכמת הרחוב הואן מוריסית. רק שלינוט היה נחוש בדעתו להוביל, ומי שלא זרם איתו מצא את עצמו במהרה במקום אחר, וכמובן שבעיות השתיה והסמים לא עזרו ליחסים התקינים ביום יום של הלהקה. כאמור, הכל הלך קשה בתחילת הדרך של "ת'ין ליזי", אבל ההספק עדיין היה מרשים, לאחר חמישה אלבומים בחמש שנים הגיע רגע הפריצה המיוחל עם אלבום שישי בשם "Jailbreak" ולהיט ענק "The Boys Are Back in Town". (גם "Whiskey in the Jar" הצליח בהתחלה). כשהיא חמושה בארסנל האלבומים ובלהיט הטרי יצאה "ליזי הרזה" לכבוש את אמריקה, אבל כמו בהרבה מקרים דווקא כשהאור בקצה המנהרה נצץ למרחוק, הגיע רגע של הרס עצמי, פיל לינוט נדבק בצהבת, וכדי להשלים את התמונה, גיטריסט ההרכב דאז בריאן "רובו" רוברטסון ששתה לשוכרה, נפצע בצורה קשה בידו לאחר שנקלע לקטטה שבה הגן על חברו המוזיקאי פרנקי מילר. הלהקה נאלצה לבטל את המשך מסע ההופעות בארה"ב, בו היו אמורים לחמם את להקת "ריינבו" של ריצ' בלקמור, וכאמור שם רע יצא לה ברחבי ארה"ב למרחוק. בזמן ששכב חולה בצהבת בבית החולים, הספיק לינוט לכתוב את מה שיהיה לעתיד לבוא אלבומה השביעי של הלהקה "Johnny the Fox". בינתיים, חברי "ת'ין ליזי" ובעיקר לינוט, הרגישו שחמקה מידיהם הזדמנות בלתי חוזרת לכבוש את אמריקה, ומי שנאלץ לשלם את המחיר היה "רובו" שאומנם שותף בסופו של דבר בשלושה מהשירים באלבום "Bad Reputation" אך זה היה אקורד הסיום שלו בלהקה. לינוט וחבריו הבינו את מצבם, וידעו שצריך לשנות, הם הביאו לעמדת המפיק את טוני ויסקונטי שעבד זמן מה לפני כן עם דיויד בואי, ויסקונטי גיבש מחדש את הסאונד של הלהקה תוך שימת דגש על גיטרת הבס, ועידן את הסאונד המחוספס עם כלי מיתר, סקסופון, קלרינט, קלידים, וסינתי. בנוסף, דאג ויסקונטי לשים סוף לבילויים לתוך הלילה של הצמד חמד סקוט גורהם (הצטרף להרכב ב 74), ולינוט, והאלבום הרים את הלהקה חזרה מהקרשים, כאשר נכנס לטופ 40 של מצעד האלבומים בארה"ב, ולמקום הרביעי בבריטניה, וחיזק את הלהקה לקראת האלבום הבא "Black Rose" שנחשב לפסגת היצירה שלהם. מעבר להפקה של ויסקונטי, ולכישרון המתפרץ של לינוט, ראוי לתת את הדעת על יכולות התיפוף מעוררות הכבוד של בריאן דאוני (שימו לב לסינגל "Bad Reputation"), מתופף אנדרייטד בכל קנה מידה. עטיפת האלבום מדגישה את עומק הסכסוך בין רובו ללינוט, כאשר במקום רביעיה, התמונה שצייר סוטון קופר, מראה את שלושת חברי ההרכב ללא רוברטסון. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Noam Asulin תאריך הוצאה - 02.09.2022 להקת "Lady Silver" מגיעה אלינו מתל אביב. בלהקה חברים Max Spon (קולות וגיטרה), Daniel Krichevsky (גיטרות), Gal Motiuk (בס וקלידים), Nir Hakim (תופים). הלהקה הוקמה בסוף 2017 והחלה להקליט באופן רציני בשנת 2018. בשנת 2019 הלהקה הוציאה את EP הבכורה שלה, "Ladies First" וכעת הוציאה לאור את אלבום הבכורה המלא שלה, "Circus Pop" אליו אתייחס בסקירה. הלהקה שמה לה למטרה להביא את הרוק הבריטי לארצנו הקטנה. כבר ב-EP הבכורה ניתן היה להבחין בהשפעות רבות מלהקות כמו "Arctic Monkeys" ועוד. הלהקה עצמה מגדירה עצמה כמושפעת מלהקות כמו "Queens of the Stone Age", "Foals", "Arctic Monkeys", "The Black Keys", "Mother’s Cake" ועוד. חברי הלהקה מציינים שבאלבום הבכורה שלהם, הם לקחו את המוזיקה לכיוון קצת יותר מודרני בהשוואה ל-EP שהוציאו בשנת 2019. האלבום מתחיל עם השיר "Wondershow" שיצא כסינגל כבר באפריל 2021. אין ספק שכבר בשיר הראשון אפשר לחוש בהשפעות בריטיות רבות. מקס, הסולן, נשמע בריטי למהדרין. נקודה מעניינת היא שהוא למד במנצ'סטר לתקופה מסוימת, כך שהשפה האנגלית נשמעת מאוד שגורה בפיו. מבחינת לירית, השיר מדבר על תרבות הריאלטי והמציצנות ("Come and Quench Your Thirst For Voyeurism Through a Socially Accepted Prism"). אני לא יכול שלא להתחבר לזה כאחד שבאמת חושב שתוכניות הריאליטי והמדיות החברתיות פשוט השתלטו על חיינו. בשיר הבא "News of the World" אפשר לחשוב שמי ששר הוא Alex Turner מ - "Arctic Monkeys". מקס שר עם קול נמוך ועמוק שמאוד מזכיר את אלכס. השיר מדבר על ספקולציות שהועלו כמו האפשרות שהנחיתה על הירח לא אמיתית, כדור הארץ שטוח וסין לא קיימת. השיר "Pigeons" מתחיל עם פתיחה שמאוד מזכירה את "Knights of Cydonia" של "Muse" מתוך האלבום "Black Holes and Revelations" ומיד לאחר מכן מגיע טמפו מקפיץ עם גיטרות שגורמות לי לרצות לרקוד. השיר החמישי "Honey" לוקח כיוון יותר רגוע אך מדבר גם הוא על הטכנולוגיה ועל כך שהכל היום מתנקז לעוקבים באינסטגרם ושיש המון שונאים שהם בעיקר בריוני מקלדת. ("Carry on, Ignore the Haters, they’re Just Keyboard Gladiators") אחד השירים החזקים באלבום עבורי הוא "(Nothing Changes (But the Name of the City". השיר מאוד כיפי להאזנה, הגיטרות נשמעות נפלא ומה שמייחד את השיר עבורי הוא שינוי הטמפו שמכניס את השיר לכיוון יותר תיאטרלי עם כינורות שמחברות אותנו ישירות לרצועה הבאה "You Are the One". השיר התשיעי "Magic and Science" הוא לטעמי השיר החזק באלבום. בכל פעם שאני מאזין לו אני מרגיש בתוך קסם, בדיוק כמו בשם השיר. הפזמון בשיר פשוט נפלא ומדבק. זהו שיר אהבה עם טוויסט. כששאלתי את מקס הסולן על משמעות השיר נאמר לי שהשיר הזה הוא אוסף מחשבות שלו. השיר מנסה להראות את המחויבות ואהבה שיש כלפי מוזיקה ובמקביל אהבה רומנטית שמשתווה בחשיבותה והתשוקה שלה לאהבה למוזיקה. מקס בחר לשלב פראפרזות משירים שהוא מעריץ כמו "I Never Loved Anything Until I Loved You" של "Queen of the stone age". אפשר לגמרי לשמוע את זה בשורה "I Don’t Think I Loved Anything Until I Met You". מקס מסביר שהחלק המדעי באהבה היא הכימיקלים במוח, ומוסיקה היא גם סוג של מתמטיקה. חוסר היכולת להבין למה זה כל-כך מרגש זה החלק הקסום בכל העניין. אפשר לשים לב שהאלבום נחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על טכנולוגיה ותרבות הריאלטי ומציג צד קודר. לעומת זאת החלק השני של האלבום מנסה לסיים בנימה אופטימית יותר בעזרת שירי אהבה ורומנטיקה. לסיכום, אני חושב שהחברים ב- "Lady Silver" בהחלט עמדו בהבטחה שלהם להביא מוסיקה שנותנת וייב רציני של רוק בריטי. עם השפעות כמו "Arctic Monkeys", "Muse" ועוד. אי אפשר לטעות בזה. המסרים בשירים הופכים את האלבום לא רק למהנה להאזנה אלא גם למאוד מעניינת. האלבום משקף את החסרונות שהטכנולוגיה והרצון למציצנות הביאו איתם ומנקז לתוכו לא מעט בעיות הקשורות להערצה ריקה מתוכן וספקולציות חסרות בסיס. לפני סיום אני חייב לציין לטובה את ההפקה הנפלאה של האלבום ואת השירה הדומיננטית של Max. מדובר באלבום שנשמע ומרגיש חו"ל, עם הפקה שלא הייתה מביישת להקות בינלאומיות גדולות. אם אתם אוהבים רוק בריטי אתם לחלוטין צריכים לתת לאלבום הזה האזנה. להאזנה: Deezer, Apple Music, Spotify, YouTube Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Leviathan" שיצא ב-31 באוגוסט 2004 סימן את "Mastodon" כאחת מלהקות המטאל החשובות של האלף החדש. באותה תקופה הרביעייה מאטלנטה רק התחילה לפרוץ מהאנדרגראונד עם אלבום הבכורה שלה "Remission". הלהקה, שנודעה בריפים הכבדים והכוחניים שלה ובאנרגיה הבלתי מתפשרת, כבר ביססה לעצמה מוניטין כלהקה שלא חוששת לאתגר את גבולות המוזיקה. עם "Leviathan" הם החליטו ללכת רחוק עוד יותר. בהשראת יצירתו של הרמן מלוויל, Moby-Dick, יצרה הלהקה אלבום קונספט שלא רק הגדיר את הצליל שלה אלא גם שינה את פניו של המטאל המודרני. ההקלטות התקיימו ב-Robert Lang Studios שבסיאטל, יחד עם המפיק Matt Bayles, שכבר עבד בעבר עם להקות כמו Isis ו-Botch. התוצאה הייתה אלבום ששילב את שורשי הסלאג’ מטאל של "Mastodon" עם נגיעה פרוגרסיבית חדשה, תוך שהוא שוזר מקצבים מורכבים, שינויי משקל בלתי צפויים וקטעים אטמוספריים לכדי יצירה אחידה ושלמה. זהו הפרק השני בטטרלוגיה האלמנטרית של הלהקה, המסמל את יסוד המים, לאחר התוקפנות הבוערת של "Remission". האלבום נפתח עם "Blood and Thunder", קטע שמתפרץ כמו סערה בלב ים. הריפים מתנפצים כמו גלים אדירים, והפזמון, שבו מתארח בצעקה רועמת Neil Fallon מלהקת "Clutch", הפך לאחד הרגעים האייקוניים ביותר בקריירה של "Mastodon". הוא מגדיר בצורה מושלמת את המסע האודיסאי שעומד להתרחש. השיר "I Am Ahab" שומר על התנופה עם התופים המטורפים של Brann Dailor, כשהמעברים שלו מתגלגלים כמו גלים נשברים מתחת לגיטרות החדות כתער של Brent Hinds ו- Bill Kelliher. לאחר מכן מגיע "Seabeast", קטע שממחיש את היכולת של הלהקה לשלב כובד ועוצמה עם מלודיה מצמררת, ולתפוס בו זמנית את היופי וגם את האימה של האוקיינוס. ב-"Iron Tusk" הלהקה שוקעת לגרוב ראשוני, כשהריפים מתנדנדים בעוצמה מהפנטת, בעוד "Megalodon" מפתיע עם מעבר כמעט בסגנון רוק דרומי לפני שהוא מתפרץ חזרה לזעם מטאלי טהור. "Naked Burn" מאט את הקצב בדיוק במידה הנכונה כדי לאפשר למלודיות לנשום, לפני שהקטע האינסטרומנטלי "Joseph Merrick" מסיים את האלבום בשקט מצמרר, כמו ספינה שנעלמת בערפל. עם יציאתו, "Leviathan" התקבל בשבחים גורפים. הוא נבחר לאלבום השנה על ידי המגזינים Revolver, Kerrang! ו־Terrorizer בשנת 2004, ומאז נחשב לאחד מאלבומי המטאל הגדולים של המאה ה־21. מגזין Rolling Stone דירג אותו במקום ה־46 ברשימת 100 אלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים. מבחינה מסחרית, האלבום דחף את "Mastodon" אל מרכז הבמה העולמית, עם מכירות של מעל 100,000 עותקים בארצות הברית בתוך שנתיים בלבד, והעניק ללהקה מקומות של כבוד בסיבובי הופעות לצד Slayer ו-Slipknot. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ואז הם נותרו שניים... ב- 1 לספטמבר 1997 הוציאה "Genesis" לאור את אלבומה ה- 15 "Calling All Stations". זו פיסת המוזיקה האחרונה שיצאה תחת שם המותג האדיר "Genesis", אבל מדובר בצל חיוור של מה שהלהקה הגדולה הזאת ייצרה בעבר, אפילו בהשוואה לאלבומה הקודם "We Can't Dance". במהלך השנים, התמודדה "Genesis" עם לא מעט טלטלות, אבל נדמה שבכל פעם היא דווקא יצאה מהן מחוזקת. זה התחיל בשנת 1974 כאשר הסולן הכריזמטי שלה Peter Gabriel החליט לעזוב. הלהקה שהיתה בטוחה שלא ניתן להמשיך בלעדיו, גילתה פתאום את Phil Collins כסולן ויצאה עם אחד האלבומים הגדולים שלה "A Trick of the Tail". ואז, בשנת 1978, הלהקה סופגת את העזיבה של הגיטריסט המוביל Steve Hackett שתרם משמעותית ליצירה של הלהקה, אך גם אז הצליחו שלושת החברים הנותרים לצאת מהעזיבה הזאת מחוזקים עם האלבום "...And Then There Were Three", אשר החל את "המסע" של "ג'נסיס" מלב הקונצנזוס של הרוק המתקדם אל חיבוק הדוב של הפופ והמיינסטרים ולהצלחה המטאורית שתחווה בשנות ה- 80. אבל לא הפעם! בשנת 1996 מחליט Phil Collins ששתי הקריירות המקבילות והמצליחות שלו הם קצת יותר מידיי עבורו. אחרי סיבוב הופעות ארוך ומצליח עם "ג'נסיס" הוא מחליט לעזוב את מה שהיה לו לבית בחצי היובל האחרון ולהתמקד בקרייקת הסולו שלו. וכך, "ג'נסיס" מוצאת את עצמה, פעם נוספת, ללא הזמר הכריזמטי שלה שהיה גם שותף מלא ליצירה. שני החברים הנותרים Tony Banks ו- Mike Rutherford שהתעקשו להמשיך הלאה נאלצו, בפעם הראשונה בתולדות הלהקה, לבחור מוזיקאים מבחוץ שיסייעו להם להקליט את החומרים שכתבו לאלבום חדש של הלהקה. אבל להבדיל מהפעמים הקודמות, השינוי הנוכחי בהרכב היה גורלי והפר את האיזון העדין עליו נשענה הקריירה האדירה של הלהקה לאורך השנים. הבחירה של רות'רפורד ובנקס הייתה די מפתיעה, בלשון המעטה. בעבר, "ג'נסיס" שרדה שינויים קשים בהרכב כשהיא מתבססת על חברי הלהקה עצמה, אבל הפעם זה היה אחרת כי רות'רפורד ובנקס לא יכלו לקחת על עצמם את תפקידי השירה ובטח לא לנגן על תופים. הם יכלו לבחור כל זמר אחר שיינסה להיכנס לנעליו של Phil Collins, אבל הם בחרו דווקא ב- Ray Wilson, זמר שהיה די אנונימי אשר לזכותו נרשם הלהיט החד-פעמי “Inside” משנת 1994, של להקתו "Stiltskin" (כן, השיר המפורסם מהפרסומת של ליוויס). לעומת זאת, כדי למלא את החלל העצום של Phil Collins כמתופף, הסתמכו רות'רפורד ובנקס לא על אחד, אלא על שני מתופפים. Nick D'Virgilio מלהקת הניאו-פרוג "Spock's Beard" וניר צדקיהו הישראלי שניגן עם אומנים שונים מיהודה פוליקר ועד Chris Cornell. לומר את האמת, עד כמה ש- Ray Wilson הוא זמר מצויין שאנחנו מאוד אוהבים את גוון הקול שלו, הרי שלא באמת היה לו סיכוי להיכנס לנעליו הגדולות של Phil Collins. הוא הצטרף להרכב לאחר שמרבית האלבום כבר היה כתוב וכנראה שגם אם היה שותף מלא ליצירה הוא היה גם חסר את הדבק שהיה לקולינס וחיבר כל-כך טוב את השלישייה הוותיקה. למרות שריי ווילסון השתתף פה ושם בכתיבת המילים של שירים שנכללו באלבום, כמו "There Must Be Some Other Way", "Not About Us" ו-"Small Talk", זה עדיין לא הספיק. האלבום היה חסר את התוספת הכל-כך חשובה של Phil Collins ואת הכישרון המדהים שלו לייצר שירים קליטים שיהפכו מיד ללהיטים. מאוחר יותר Tony Banks הודה שאם פיל קולינס היה שם, הוא יודע שהאלבום הזה היה ממריא למקום אחר. האלבום כולל 11 שירים המתפרסים על-פני 70 דקות ארוכות, ללא כל להיט משמעותי. אין ספק שיש פה כמה רגעים יפים ומיוחדים, אבל זו כבר לא "ג'נסיס". למרות המאמץ הראוי להערכה של ווילסון והקול המאוד יחודי שלו, הוא לא התאים ל- DNA של הלהקה, אבל לזכותו יאמר שספק אם יש זמר אחר בעולם שיכול היה להתאים. הבור שהותיר קולינס היה פשוט בלתי ניתן למילוי. הוא כל-כך מזוהה עם הלהקה עד כי אנחנו מוכנים לחתום שיש כאלה שמתקשים אפילו להבדיל בין להיטים של "ג'נסיס" ללהיטים מקריירת הסולו שלו. וחלקכם ישאל אולי אם יש באלבום הזה את צמד הכשרונות Tony Banks ו- Mike Rutherford וגם זמר מצויין, אז למה זה בכל זאת לא עובד? אנחנו סבורים שהמעריצים לא היו מוכנים לגירסה חדשה, שונה ומרוככת של "ג'נסיס". הם לא היו מוכנים לקבל את הלהקה ללא האדם שהיה כל-כך מזוהה איתה. לא מן הנמנע שאם רות'רפורד ובנקס היו עובדים תחת שם אחר לגמרי, הכל היה נראה אחרת. מחד, הם היו מעניקים לווילסון התחלה נקייה וחדשה שתמנע את ההשוואה לקוליס, ומנגד הם היו מאפשרים לו להיות חלק מהיצירה והתוצר הסופי. אנחנו בטוחים ששירים מצויינים כמו שיר הנושא "Calling All Stations", הלהיט "Congo" והבלדה "Shipwrecked" היו עובדים טוב יותר תחת מותג אחר ולא "ג'נסיס" ונותר רק לתהות האם החיבור הזה עם וויילסון יכול היה להמשיך הלאה לו היה מדובר בלהקה חדשה. בפועל, "Calling All Stations" לא מכר טוב בארה"ב, מה שגרם ללהקה לבטל את סיבוב ההופעות שלה באמריקה ועם הביטול גם התכניות להקליט אלבום המשך כלהקה מגובשת נגנזו. בנקס ווילסון דווקא היו מוכנים להקליט אלבום נוסף. הם הרגישו שסיבוב ההופעות האירופאי גיבש את הלהרה שהתחילה להרגיש כמו יחידה מלוכדת. אבל המכירות הדלות וחוסר ההתעניינות של עולם המוזיקה גרם לרות'רפורד לאבד עניין. להאזנה: Spotify, Youtube, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 01.09.1995 "וכשגשם יורד ורע לי, הדמעות נשטפות והולכות לשום מקום...והייתה גם אחת שאותי אהבה מאירופה, כשאיבדתי אותה, גם איבדתי קצת היגיון". מתישהו בתחילת/אמצע שנות ה 80 כאשר עמדתי על דעתי, הבנתי שיש לי סבתא אחת שעברה את השואה. הרבה סיפורים מהשואה לא שמעתי ממנה, סבתא העדיפה להדחיק, ולא לחשוף בפנינו את הזוועות שעברה. כנכדים שלה סיפרו לנו שהיא עבדה כאחות רחמניה בבית חולים, הסימן על הזרוע קבע בצורה מאוד ברורה שהיא עברה במחנה אושוויץ. לימים, לאחר שהלכה לעולמה, התחוור לי שהיא הסתירה מאיתנו את הקושי האמיתי שלה באושוויץ שהיה רחוק ממה שסופר לנו. השעה היתה 4 לפנות בוקר במועדון הלוגוס. להקת "נקמת הטרקטור" סיימה את ההופעה, וסולן, ומקים ההרכב, אבי בללי יצא אל הרחוב התל אביבי השומם. לפתע הוא נתקל בעובד נקיון שהתחיל לדבר איתו בעברית/רומנית, בללי שאל אותו, מה הוא עושה כאן? המנקה סיפר לו שהוא עולה חדש, וברומניה הוא עבד כרופא עיניים, וכאן הוא מנקה רחובות. השבריריות הזאת של החיים, והפער בין החיים שהיו לו ברומניה לעומת מה שחיכה לו כאן, גרמו לבללי לכתוב על כך שיר קברטי בשם "אופניים וספר" מתוך "ארונות מטבח" אלבומה הרביעי של נקמת הטרקטור שיצא ב- 01.09.1995. "ארונות מטבח", היה פועל יוצא של תיק העבודות המגוון של בללי בשנים שקדמו, יחד עם להקת המחול בת שבע על "אנאפאזה" ו"קיר", ועשיית פסקולים לתיאטרון, "כתוצאה מכך, נפתחו לי ערוצים שלא הכרתי קודם. זה ריפא אותי". הריפוי שלו הגיע גם דרך הפיכתו לבעל, ואב. בללי מתרגם את המחשבות שלו על אותו עולה חדש, ושבריריות חייו, לעבר שואת יהודי אירופה, ודרך החתחתים שלהם מאנשי עסקים מצליחים, לגזע נרדף שהנאצים ביקשו להשמידו. אם נקפוץ רגע קדימה בזמן, הרי שאנשי העוטף שחיו רגע אחד בנוף הפסטורלי שלהם בשלוות נפש, וכמה שעות לאחר מכן עברו מעשי זוועות שהעין והמוח מסרבים לעכל. הדרך של "ארונות מטבח" החלה באופרת הרוק "סמארה" שכתב הבמאי הלל מיטלפונקט (הצליח עם אופרת הרוק "מאמי") ביוני 1992. דנה ברגר לוהקה לתפקיד הראשי כשלצידה אורי קצנשטיין. ברגר, הייתה אמורה להיות גרסת הניינטיז הבועטת של מזי כהן, המסר הפוליטי היה נוקב ושנוי במחלוקת. ההצגה עסקה במילואימניק שנרדף על ידי רוחה של אישה פלסטינית שנהרגה בפעילות צבאית. את המוזיקה כתבה "נקמת הטרקטור", שהצליחה תוך ארבע שנים לבסס את מעמדה כלהקת רוק מגוונת, ואיכותית שמשאירה הכל על הבמה. אך בעיות כאלו ואחרות, מנעו מ"סמארה" להתרומם, והיא נעלמה אל נבכי ההסטוריה לאחר עשר הופעות בלבד, כשהיא משאירה את "אופניים וספר" כתחילתו של תהליך להקלטות האלבום "ארונות מטבח". רגע לפני תחילתם של ההקלטות, "הטרקטורים" איבדו את המתופף הנפלא דני מקוב שהיה חבר ב"טרקטורים" מיום הקמתם, אך כעת הגיע זמנו לחפש חוויות באנגליה. זמן מה לאחר מכן צורף במקומו המתופף הצעיר אביב ברק בן ה- 17 שהתאקלם היטב (כעבור כעשור הוא יהיה חלק מהאלבום "מנועים קדימה" של "אלג'יר"). באותו זמן חתמו "הטרקטורים" בחברת "הד ארצי" והקליטו את אלבומם הרביעי. "ארונות מטבח" הוא אלבום סופר מגוון המשלב בין רוק מתקדם, קברט, מוזיקה אירית/יוונית, עם אלמנטים מזרחיים, ולטיניים, על מצע אלקטרוני, כל זה על רקע פרפורי הגסיסה של הרוק הישראלי, שעמד להעלם בקרוב, כאשר סוף שבוע רגוע של גלגל"צ אוטוטו ישתלט על התדרים של כולנו על רקע הפיגועים המדממים, ורצח רבין. מדהים עד כמה אומץ היה לחברי "נקמת הטרקטור" להתעלם מכל רעשי הרקע, ומה שקורה מסביב, ולהוציא את מה שישב להם בתוך הלב, את היצירה שעניינה אותם כאן ועכשיו. את "דברי אליי" כתב בללי בהשראת מוזיקה שהוא האזין לה באי כרתים ומאוד הזכירה לו מוזיקה אירית עם טוויסט טראנסי. "באותה התקופה שהוצאנו את "ארונות מטבח" שהה בארץ הצלם האנגלי סם האריס, שעבד עם "הפרודיג'י", ו"מאסיב אטאק" מספר בללי, "הוא מאוד התחבר למוזיקה לנו, והציע לצלם את תמונת הפרומו לאלבום, ואמר שיש לו רעיונות לשני קליפים, הוא יצר את הקליפים ל- "דברי אליי", ו- "אופניים וספר". החל מ"פרח קרח", דרך "דברי אליי", "אופניים וספר", "בפאלו", החידוש המצוין ל- "Memories" של "Earth & Fire", "מבוך" הגראנג'י. ושיר הנושא "ארונות מטבח" שזוכה לטיפול בטכניקת בק-ספלאשינג, אבי בללי, אילן גרין, אופיר לייבוביץ', אביב ברק, אייל שחר, וגליה חי (ויולה) לא מפסיקים לתמרן את קהל המאזינים לכיוונים לא צפויים. למרות היותו שונה בעליל "ארונות מטבח" בלט כאלבום שופע בצלילים, וסגנון אקלקטי, עם הטקסטים של אבי בללי, מוזיקאי שתמיד חושב, ותמיד חולם, ויודע להוציא מן הכח אל הפועל את מה שמוחו קולט, ולשלב אותו יחד עם קולו החם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לספטמבר, 1980 הוציאה "Saxon" את אלבומה השלישי "Strong Arm of the Law". האלבום הזה עומד כאבן יסוד של תקופת ה- New Wave of British Heavy Metal (NWOBHM). הוא אומנם לא אחד מהאלבומים הגדולים של התקופה, אך הוא ממחיש את האנרגיה הגולמית ואת האתוס של מעמד הפועלים, אשר הגדיר אותה. זה האלבום השני שהוציאה הלהקה באותה שנה. הוא הגיע בעקבות ההצלחה של "Wheels of Steel" ששוחרר מוקדם יותר באותה שנה, וביסס את המוניטין של "Saxon" כאחת מהמובילות של סצנת הגל החדש של ההבי מטאל, המתפתחת בבריטניה. החל מהרצועה הפותחת, "Heavy Metal Thunder", האלבום הזה מספק מטח בלתי פוסק של ריפים מהירים ועוצמתיים ופזמוני "המנון" קליטים שמובלים על-ידי השירה הסוחפת של Biff Byford. כפי שמרמז שמו, השיר הזה הפך להמנון מכונן בז'אנר, והוא מכיל בתוכו את הרוח המרדנית, העוצמה והחספוס שז'אנר NWOBHM נודע בה. עם הקצב המהיר שלו ועבודת הגיטרה האגרסיבית של Paul Quinn ו- Graham Oliver, השיר הזה נותן את הטון לאלבום המצוין הזה שפשוט מסרב להתפשר על הכבדות שלו. שיר הנושא, "Strong Arm of the Law", הוא שיר בולט נוסף, שמספר על מפגש אמיתי של הלהקה עם "כוחו של החוק". לדברי הגיטריסט Graham Oliver, השיר הזה נוצר בהשראת תקרית שבה הלהקה נסעה בווייטהול, נעצרה ונערך על חבריה חיפוש על ידי אנשי הביטחון של ראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט תאצ'ר. המילים, יחד עם הריף הקליט וחטיבת הקצב הפועמת שסופקה על ידי Steve Dawson בבס ו- Pete Gill בתופים, מעבירים תחושה של התרסה נגד הסמכות של החוק, תחושה מרדנית שהדהדה בקרב המעריצים. קצב המיד-טמפו של השיר מנוגד לרצועות המהירות יותר של האלבום, והוא מציג את היכולת של "Saxon" לאזן בין תוקפנות ומהירות למלודיה וגרוב. רצועות כמו "Taking Your Chances" ו-"To Hell and Back Again" שומרים על המומנטום של האלבום, וכוללים ריפים מהירים, מקצבים דוהרים ומלודיות בלתי נשכחות, שמבליטים את המוזיקליות ההדוקה של הלהקה. "20,000 Ft." הוא גולת כותרת נוספת באלבום, עם אנרגיה "באוקטן גבוה" ומילים שמציירות תמונה של קרב אוויר מהיר. הקצב התזזיתי והשינויים הדינמיים של השיר הופכים אותו לאחד הרגעים המרגשים והחזקים של האלבום. האלבום מתעמק גם בנושאים היסטוריים עם "Dallas 1 PM", המגולל את סיפור ההתנקשות בג'ון קנדי. הרצועה איטית ומהורהרת יותר, ובדומה לשיר הנושא מספקת ניגוד מוחלט לשאר הרצועות באלבום, תוך שמירה על האינטנסיביות והעוצמה שלהקת "Saxon" ידועה בה. הקצב המונוטוני והמהפנט וההגשה הקודרת משהו של Byford התואמת את הסיפור שמאחורי השיר, מעניקים לשיר השפעה רגשית כבדת משקל. האלבום "Strong Arm of the Law" הוא אלבום תמציתי ודחוס, שנפרש על קצת יותר מ-37 דקות, אבל כל רצועה בו נועצת בך אגרוף קפוץ. כיאה לז'אנר ה- NWOBHAM, ההפקה עליה מנויים חברי הלהקה יחד עם Pete Hinton, גולמית ולא מלוטשת, באופן התואם לחומר המוזיקלי בצורה מושלמת. היא לוכדת את האנרגיה החיה של "Saxon", וגורמת למאזין להרגיש כאילו הוא נמצא בקדמת הבמה של אחת מההופעות המחשמלות של הלהקה. לסיכום, "Strong Arm of the Law" הוא לא רק גולת הכותרת בדיסקוגרפיה של "Saxon", אלא גם אלבום מכונן בהיסטוריה של ההבי מטאל. הוא לוכד את המהות של תנועת ה-NWOBHM, עם השילוב של מהירות, עוצמה, והרבה חספוס של מעמד הפועלים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 01.09.1989 באוקטובר 1988 הוציאה הזמרת טניטה טיקראם את השיר "Twist in My Sobriety", בערך באותו הזמן להקת הגלאם מטאל האמריקאית "מוטלי קרו", אישפזה את עצמה בגמילה, במטרה לנסות ולהחזיר את השפיות. כן, זה היה אחד מהרגעים האלה שהיו בבחינת להיות או לחדול. חברי הלהקה ובראשם נגן הבס והמייסד שלה ניקי סיקס התמכרו באופן טוטאלי לסמים, סיקס העיד על עצמו: "כשפגשתי הרואין זו הייתה אהבה אמיתית. להערכתי, נטלתי מנת יתר בערך חצי תריסר פעמים". ב-23 בדצמבר 1987, סיקס נטל מנת יתר של הרואין, אחת יותר מידי, ולפי הדיווחים הוכרז מת קליני במשך שתי דקות לפני שפרמדיק שהיה מערית של "מוטלי קרו", החיה אותו עם שני מזרקים מלאים של אדרנלין, ובעקיפין השאיר בחיים את הקריירה של הלהקה. הארוע המטלטל הזה לא רק שהציל למוטלי קרו את הקריירה, אלא יש שיאמרו ששידרג להם את החיים. עם מבט מפוכח ובריא יותר, בתוספת מפיק מוכשר כמו בוב רוק (הפיק בהמשך למטאליקה ובון ג'ובי), מוטלי קרו הקליטו את אלבומם החמישי "Dr. Feelgood" שיצא ב- 01.09.1989. סיקס נולד כפרנק קרלטון סראפינו פרנה ג'וניור ב-11 בדצמבר 1958 בסן חוזה, קליפורניה. הוא גדל חלקית על ידי אמו החד הורית, דינה ריצ'רדס, ועל ידי סבו וסבתו לאחר שאביו עזב את המשפחה. פרנה גדלה והקשיבה ל"דיפ פרפל", הארי נילסון, "הביטלס", "הרולינג סטונס", Elton John, "קווין", ו"בלאק סבאת". מאוחר יותר גילה את "טי רקס", David Bowie, ו"סלייד". בזמן שגר אצל סבו וסבתו, פרנה הפך לעבריין צעיר. בגיל ההתבגרות, הוא פרץ לבתים של שכנים, גנב מחנות וגורש מבית הספר בגלל מכירת סמים. סבו וסבתו שלחו אותו לגור עם אמו, שעברה לסיאטל.פרנה התגוררה שם תקופה קצרה ולמד לנגן בגיטרה בס, לאחר שקנה ​​את הכלי הראשון שלו בכסף שהרוויח ממכירת גיטרה שגנב. בגיל 17 הוא עבר ללוס אנג'לס ועבד בעבודות מזדמנות כמו מוכר בחנות אלכוהול, מכירת שואבי אבק בטלפון ועוד, כאשר במקביל הוא נבחן ללהקות שונות, ביניהן "Sister" לפני שהקים את להקת "לונדון" (78). בתקופה זו, פרנה שינה את שמו באופן חוקי לניקי סיקס. בתחילת האייטיז סיקס עזב את לונדון כשהוא מחפש להקים להקה חדשה, הוא התוודע זה מכבר ליכולות התיפוף של חבר להקת "Suite19" טומי לי, ופנה אליו. לי וסיקס החלו לנגן יחד תוך כדי שהם ממשיכים לחפש נגן גיטרה ללהקה. או אז צדה את עיניהם מודעה בעיתון: "a Loud, rude, aggressive guitar player available" היה זה הגיטריסט בוב דיל (ישנה את שמו בהמשך למיק מארס). לשעבר חבר להקת "White Horse". דיל נחשב באותה תקופה לאחד משני העילויים בין נגני הגיטרה בסאנסט סטריפ. השני היה אדי ואן הלן. תגובתו הראשונה של סיקס למודעה הייתה: "אני לא מאמין! הנה עוד מישהו כמונו!". דיל הוחתם לאחר אודישן קצר מול סיקס ו- Tommy Lee. כעת היה חסר ללהקה המתהווה רק זמר, לאחר נסיון קצר וכושל עם זמר אחד, היה זה חבר להקת Rock Candy וינס ניל שנאות בסופו של דבר להצטרף ללהקה. את השם מוטלי קרו העניק הגיטריסט מיק מארס, אשר זכר אימרה של אחד מחברי להקתו הקודמת "White Horse" שכינה את חברי הלהקה "a motley looking crew". מארס רשם את הכינוי כשהוא מאיית את השם "Mottley Cru". חברי הלהקה שיפצרו מעט את השם, ולבסוף החליטו על "Mötley Crüe". בתחילת דרכם הארבעה ניגנו בהוליווד ובלוס-אנג'לס לזמן מה, ופגשו שם את אלן קופמן, המנג'ר הראשון שלהם. הסינגל הראשון של הלהקה "Stick to Your Guns / Toast of the Town", והאלבום הראשון "Too Fast for Love", שניהם יצאו באופן עצמאי. הצלחתה של "מוטלי קרו" בסצנת המועדונים של לוס-אנג'לס (מכרה 20,000 עותקים) הביאה לה חוזה עם חברת התקליטים הגדולה "אלקטרה רקורדס". כאמור, אורח החיים ההרסני של חברי הלהקה כמעט גרם להתפרקותה, החל בתאונת דרכים של וינס ניל ב- 1984 וכלה במותו הקליני וחזרתו לחיים של ניקי סיקס לאחר מנת יתר של סמים. הנהלת הלהקה שלחה את כל חבריה לגמילה (חוץ ממרס שנגמל באופן עצמאי) וכולם הפכו נקיים לאחר זמן קצר. לאחר הארוע המטלטל שחוו, והפגישה עם המפיק בוב רוק הובילה אותם לסאונד ידידותי יותר לקהל הרחב. סגנון ההפקה של בוב רוק היה זר ללהקה. הם היו רגילים להקליט תוך מספר ימים ולהשאיר את רוב העבודה לתום ורמן. השיטה של ​​רוק הפרפקציוניסט, לא השאירה דברים בלתי פתורים בכל מה שקשור להקלטה, גם אם זה אומר להקליט את אותו ליין גיטרה במשך יומיים ברציפות. הפרפקציוניזם של רוק עשה רושם אמיתי על Tommy Lee וגם על ניקי סיקס, שגדלו והאזינו ללהקות כמו "Cheap Trick" ו- David Bowie ששמו דגש חזק על הצד ההפקתי. "מוטלי קרו" הקליטו את האלבום שהעיף את הקריירה שלהם קדימה הן מבחינה מסחרית (6.5 מיליון עותקים), והן מבחינת איכות הנגינה שהשתפרה פלאים מכיוון שהיו נקיים מסמים ואלכוהול. "ד"ר פילגוד" היה אלבום מהורהר ומעוצב בעדינות שהפתיע את המעריצים בכך שחשף צד עדין, אמפתי ורגיש של הלהקה. עם סט מילים שכללו קריאה לאקטיביזם פוליטי ("Time for Change") ומבט מסקרן על לסביות ("Same Ol' Situation"), ה"קרו" הוכיחו לעולם אחת ולתמיד שהם עמוקים יותר מעוד להקת גלאם-מטאל ממוצעת עם נטייה לטראש דקדנטי. קטע האינטרו לאלבום "T.n.T. (Terror 'n Tinseltown)" מציג דגימה של אישה שאומרת "Dr Davis, phone please". דגימה זהה ששימשה גם את להקת "Queensrÿche" לשיר שלה "Eyes of a Stranger" שיצא שנה אחת לפני כן. הסינגל הראשון מהאלבום היה שיר הנושא Dr. Feelgood שנכתב על ההצטלבות בין סצנת ה- Sunset Strip בלוס אנג'לס לבין סמים, עם זום על סוחרי הסמים. את הסינגל השני "Kickstart My Heart" כתב ניקי סיקס על ארוע ההצלה שלו בידי הפראמדיק שהזריק אדרנלין לליבו. את הבלדה "Without You" כתבו ניקי סיקס, ומיק מארס על הרומן של חבר להקתם Tommy Lee עם השחקנית הת'ר לוקליר (שושלת). מתופף "מטאליקה" Lars Ulrich שהתרשם מההפקה של בוב רוק, צירף אותו בהמשך על מנת להפיק את אלבומם הבא של "מטאליקה" הידוע בפי כולם כ"אלבום השחור". רוק יפיק בהמשך גם את "Keep the Faith" של "בון ג'ובי" ואת האלבומים הבאים של "מטאליקה", עד "סנט אנגר", שם הוא מנגן את קטעי הבס. בין האומנים שהשתתפו באלבום אפשר למצוא את סטיבן טיילר מ"אירוסמית'", בריאן אדמס, סבסטיאן באך ("Skid Row"), ריק נילסן ורובין זנדר מ- "Cheap Trick". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... האלבום החמישי של "Disturbed" בשם "Asylum" שוחרר ב-31 לאוגוסט 2010. זה האלבום הרביעי ברציפות שמבריג את הלהקה הישר למקום הראשון בבילבורד 200. באלבום הזה החליט David Draiman ללכת יותר רחוק ויותר קודר עם הטקסטים, אך זה השפיע גם על המוסיקה. דויד שיתף בשירים חוויות ובעיקר מסרים על נושאים שחשובים לו וחוויות שעבר בשנים האחרונות. דן ניסה להרגיע קצת וסיפר בראיונות לפני צאת האלבום, שהם לא מנסים להוביל תנועת מחאה או מהפכה אבל בהחלט מנסים לגרום לאנשים לחשוב ולנסות להסתכל על דברים קצת אחרת. בתקופה שלאחר האלבום הקודם של הלהקה, דויד עבר תקופה לא קלה שממנה הוא שאב השראה לכתיבת הטקסטים. אישתו עזבה אותו, הוא נבגד ע"י חברו הטוב ביותר ובנוסף הוא היה צריך להרדים את הכלב שהיה איתו בשנים האחרונות. הסינגל הראשון שיצא מהאלבום "Another Way to Die" מדבר על התחממות גלובאלית ועל השימוש במשאבים של כדור הארץ עד למצב של חוסר קיום. השיר השלישי באלבום "The Infection" מתייחס לדיכאון שעבר דויד, כמו יצור שאוכל אותך מבפנים. אחד השירים המפורסמים והחזקים במיוחד לנו כיהודים הוא השיר "Never Again" שמתייחס לשואה, בעיקר לאלו שמכחישים אותה ובעיקר שלא תתרחש שוב לעולם. דויד הוא נכד של ניצולת שואה. אתם בטח עכשיו נזכרים בארוע המכונן בו הלהקה הופיע בארץ ודויד העניק מופע פטריוטי מרגש וסוחף, בואו ניזכר ביחד !! האלבום היווה מעט שינוי מוסיקלי בסגנון הלהקה אך ללא ספק שומר על המאפיינים שלה ומציג את הלהקה באחד האלבומים המוכשרים, המורכבים והמדוייקים שלה !! להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם עובדות מעניינות על Van Morrison, מוזיקאי, זמר ויוצר מצפון אירלנד: (Photo: Last.fm) = הוא נולד ב-31 באוגוסט 1945 בבלפסט, שבצפון אירלנד. שמו המלא הוא George Ivan Morrison. = החשיפה המוקדמת של מוריסון למוזיקה כללה את אוסף התקליטים הנרחב של אביו, שהיה בזמנו אחד מאוספי התקליטים הגדולים בצפון אירלנד, אשר כלל בין היתר אלבומי ג'אז ובלוז. = אביו של מוריסון קנה לו את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו כשהיה בן 11. הוא למד לנגן אקורדים בסיסיים מתוך ספר שירים. = בשנת 1957, בגיל שתים עשרה, הקים מוריסון את הלהקה הראשונה שלו, שניגנה מוזיקה בסגנון סקיפל ונקראה "The Sputniks", על שם הלוויין, "ספוטניק 1". = בגיל 14, הוא הקים את "Midnight Special", עוד להקת סקיפל איתה ניגן בהופעה בבית הספר. = מאוחר יותר הוא שכנע את אביו לקנות לו סקסופון טנור, ולקח שיעורי סקסופון ותיאורית המוזיקה. = בגיל 17, מוריסון הופיע לראשונה ברחבי אירופה עם להקה בשם "The International Monarchs". הלהקה התפרקה בשנת 1963 לאחר שחזרה לבלפסט. = בשנת 1964 הקים מוריסון את להקת "Them", שהתפרסמה בזכות הלהיט "Gloria". = הסגנון הווקאלי של מוריסון ידוע באקספרסיביות שלו, הוא המשלב סול, ג'אז ובלוז, עם אלתורים תכופים. = המילים של מוריסון חוקרות לעתים קרובות נושאים של רוחניות, אהבה ומיסטיקה, תוך שיקוף מורשתו האירית. = בשנת 1967 הוציא מוריסון את אלבום הסולו הראשון שלו, "Blowin' Your Mind!", ובו הסינגל ואחד מלהיטיו הגדולים "Brown Eyed Girl". = השיר דורג במקום ה-21 ברשימת "Rolling Stone/MTV" של "100 שירי הפופ הגדולים" ובמקום 49 ברשימת "100 שירי הרוק הגדולים" של "VH1", כמו גם כמס' 110 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים" של "מגזין הרולינג סטון". בינואר 2007 השיר הוכנס גם ל- "היכל התהילה של הגראמי". = בשנת 1968 הוציא מוריסון את האלבום "Astral Weeks", שנחשב כיום לאחת מיצירות המופת שלו. האלבום הוצב ברשימות רבות של האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים, כולל מספר 2 בדירוג של "מגזין הרולינג סטון" ל- "500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים". = בשנת 1970 הוא הוציא את אלבומו "Moondance", אשר זכה להצלחה מסחרית, תוך מיזוג ג'אז, נשמה ופולק אירי. = הוא הפיק את האלבום בעצמו כיוון שהרגיש שאף אחד אחר לא ידע מה הוא רוצה. = האלבום היה מדורג במקום ה- 65 ברשימת "500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים" של "מגזין הרולינג סטון". = בשנת 1971 הוציא מוריסון את "Tupelo Honey", הידוע בעיקר בזכות שיר הנושא שלו ובסינגל "Wild Night". = האלבום "Saint Dominic's Preview" משנת 1972 הציג את הסגנון המוזיקלי המתפתח של מוריסון, עם שילוב של קטעים ארוכים ומורכבים יותר. = האלבום "Hard Nose the Highway" משנת 1973 זכה לביקורות מעורבות אבל הציג למעריציו את "Warm Love". = בשנת 1974 הוא הוציא את "It's Too Late to Stop Now" עם להקתו בת אחד עשר הנגנים, The Caledonia" Soul Orchestra". האלבום נחשב כאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר אי פעם. = באותה שנה הוא הוציא את "Veedon Fleece" המשקף את השורשים האיריים שלו עם גישה אקוסטית קלטית. = בשנת 1976 הופיע מוריסון במופע "The Last Waltz" של "The Band". = בשנת 1977 הוציא מוריסון את "A Period of Transition" שסימן שינוי בסגנון המוזיקלי של מוריסון לקראת צליל שמשך לכיוון רית'ם אנד בלוז. באלבום זה הוא שיתוף פעולה עם Dr. John. = בשנת 1978 הוציא מוריסון את "Wavelength", שהיה ידידותי יותר לרדיו. הוא זכה להצלחה מסחרית והיה באותה תקופה האלבום הנמכר ביותר בקריירה שלו. = בשנת 1979 הוא הוציא את "Into the Music" שזכה לשבחי הביקורת על המילים הרוחניות והאישיות שלו. = בשנת 1980 הוציא מוריסון את "Common One" והמשיך לחקור נושאים רוחניים. האלבום כלל שישה שירים; הארוך ביותר, "Summertime in England", נמשך חמש עשרה וחצי דקות. = בשנת 1982 הוציא מוריסון את "Beautiful Vision", שגרם לו לחזור שוב למוזיקה של שורשיו הצפון איריים. = בשנת 1983 שוחרר הסרט "Inarticulate Speech of the Heart" של מוריסון. זה היה מעבר חד של יצירת מוזיקה למדיטציה עם סינתיסייזרים, צינורות וצלילי חליל. ארבע מהרצועות באלבום היו אינסטרומנטליות. = הוא היה צריך לאחזר את ההוצאה המקוריות של האלבום "A Sense of Wonder" משנת 1985, לאחר שעזבון W. B. Yeats סירב לאפשר לו לכלול את הגרסה לשירה "Crazy Jane on God", שכן הם האמינו ששיריו צריכים להיות מלווים במוזיקה קלאסית. הוא החליף אותו עם "If You Only Knew". = בשנת 1986 הוא הוציא את "No Guru, No Method, No Teacher", והמשיך בחקירת נושאים רוחניים. = אלבומו משנת 1987 "Poetic Champions Compose", נחשב לאחד משיאי היצירה שלו בשנות השמונים. הוא כולל את הבלדה הרומנטית, "Someone Like You", שהופיעה בפסקול של כמה סרטים, כולל "French Kiss" מ-1995, ו- "Someone Like You" ו- "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", שניהם משנת 2001. = באותה שנה קיבל מוריסון את פרס Brit Award על תרומה יוצאת דופן למוזיקה. = בשנת 1989 הוציא מוריסון את "Avalon Sunset" שכלל את הלהיט "Have I Told You Lately", המשלב רוחניות ורומנטיקה. = בשנת 1990 השתתף מוריסון במופע "The Wall - Live In Berlin". = בשנת 1993 זכה מוריסון בפרס OBE (מסדר האימפריה הבריטית) על שירותיו למוזיקה. = בשנת 1995 יצא "Days Like This", ובו השיר "No Religion", וקבוצת שירים מגוונת המציעה מגוון מצבי רוח וסגנונות. = בשנת 1996 הוכנס מוריסון ל"היכל התהילה של הרוקנרול", מתוך הכרה בהשפעתו המשמעותית על תעשיית המוזיקה. = בשנת 1997 הוא שיתף פעולה עם Georgie Fame בהופעות הג'אז "How Long Has This Been Going On" ו- "Tell Me Something: The Songs of Mose Allison". = בשנת 2002 הוא הוציא את "Down the Road" בעל הצליל הנוסטלגי בסגנון בלוז, הקאנטרי, פולק ו-R&B. = בשנת 2003 הוכנס מוריסון ל"היכל התהילה של כותבי השירים", תוך הכרה בתרומתו ככותב מילים וכמלחין. = בשנת 2004 יצא "Magic Time", שזכה לשבחים על השילוב של ג'אז, בלוז והשפעות קלטיות. = בשנת 2005 זכה מוריסון בפרס "ASCAP" (האגודה האמריקאית של מלחינים, מחברים ומוציאים לאור). = בשנת 2008 מוריסון ביצע את "Astral Weeks" בהופעה בפעם הראשונה מזה 40 שנה, מה שהוביל ליציאתו של "Astral Weeks Live at the Hollywood Bowl". = בשנת 2009 "מגזין הרולינג סטון" דירג את מוריסון במקום ה-42 ברשימת "100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים". = בשנת 2012 הוא הוציא את "Born to Sing: No Plan B", שם חזר לג'אז ובלוז. = בשנת 2015 זכה מוריסון לתואר אבירות על ידי המלכה אליזבת השנייה, על שירותיו למוזיקה ולתיירות בצפון אירלנד, והפך רשמית ל- סר ואן מוריסון. = באותה שנה הוא הוציא את "Duets: Re-working the Catalogue" אשר הציג שיתופי פעולה עם אמנים כמו Bobby Womack ו- Mark Knopfler. = האלבום "Keep Me Singing" יצא בשנת 2016, ובו הלהיט "Too Late". זה האלבום של מוריסון שצעד הכי גבוה בארה"ב. = בשנת 2017 הוציא מוריסון את "Roll with the Punches" ששב לסגנון הבלוז והג'אז. באלבום ניגן Jeff Beck בגיטרה. האלבום מורכב מחמישה שירים מקוריים ועשרה קאברים כמו "Bring It On Home to Me" של Sam Cooke. = באותה שנה קיבל מוריסון את פרס מפעל חיים לכתיבת שירים בטקס "Americana Music Honors & Awards" לשנת 2017. = בשנת 2018 הוא הוציא את "You're Driving Me Crazy", שיתוף פעולה עם נגן הקלידים Joey DeFrancesco. = בשנת 2019 הוא הוציא את "Three Chords & the Truth" אשר הציג שירים מקוריים עם חזרה לסאונד הקלאסי שלו. = בשנת 2020 מוריסון הוציא שלושה שירים נגד מדיניות הסגרים בתקופת הקורונה, השירים עוררו מחלוקות. = בשנת 2021 הוא הוציא את אלבום האולפן ה-42 שלו "Latest Record Project, Volume 1", הכולל לא פחות 28 רצועות. השיר "They Own the Media" הלקוח מתוכו עורר סערה גדולה והאשמה באנטישמיות לאחר שהיו כאלה שטענו שנכתב על יהודים. = בשנת 2022 קיבל מוריסון את פרס Johnny Mercer, הפרס הגבוה ביותר מ"היכל התהילה של כותבי השירים". = בשנת 2023 חזר מוריסון לשורשים עם שני אלבומים: "Moving on Skiffle", שעשה כבוד לז'אנר הסקיפל שהשפיע על התפתחותו המוזיקלית המוקדמת שלו ו-"Accentuate the Positive" שהינו אלבום האולפן ה-45 שלו. = מוריסון השפיע על אמנים מז'אנרים שונים ומגוונים כמו Bruce Springsteen, Bono ו- Elvis Costello. = מוריסון נחשב כאחד מגדולי הזמרים והיוצרים בדורו, עם השפעה משמעותית על מוזיקת ​​רוק, פולק ונשמה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד המוסיקאים הגדולים של שנות ה-90 והווקאליסט הגדול ביותר והמרגש ביותר. אנחנו לא ממש יודעים איך לפתוח את הסיקור הזה אז פשוט נתחיל... (Photo: Jeff Lipsky) 1. שמו המלא הוא Christopher John Boyle והוא נולד וגדל בסיאטל שבוושינגטון 2. לאחר שהוריו התגרשו כשהיה נער, הוא, שני אחיו הגדולים ושלושת אחיותיו הקטנות אימצו את שם המשפחה של אימו - Cornell. 3. כבר בגיל צעיר קורנל נאלץ להתמודד עם דיכאון, הוא היה בודד ונמנע מקשרים חברתיים. היו לו הרבה פחדים וגם נטיות אובדניות עימם נאלץ להתמודד כל חייו. אלה היו בעיקר הסיבות לכך שסמים ואלכוהול היו חלק בלתי נפרד מחייו. 4. לגדול בבית עם הורים אלכוהוליסטים היה המפלט הכי טוב לילד שסובל מדיכאון וזה תרם רבות לחשיפה שלו לאלכוהול וסמים. כבר בגיל 12 הוא החל לצרוך אלכוהול וסמים שונים שהיו נגישים בבית. הוא סיפר שהאלכוהול הוא זה שהוביל לסמים כבדים, הוא מעניק לך את הבטחון שאתה יכול לקחת כל סם אפשרי ולא יקרה לך כלום. 5. החשיפה הראשונה שלו למוסיקה הייתה בערך בגיל 9 כשהוא מצא אוסף תקליטים של הביטלס במרתף של בית נטוש ברחוב בו גר, במשך מספר שנים הוא האזין רק להם. (Photo: Gie Knaeps) 6. למרות שלמד לנגן על פסנתר וגיטרה, הכלי הראשון שהביא אותו לאהוב מוסיקת רוק היה תוף סנייר שאמא שלו קנתה לו. מלבד הסמים והאלכוהול, המפלט שהציל אותו הכי הרבה פעמים בחיים הייתה המוסיקה, היא הייתה האמצעי שלו לתעל את כל התחושות והרגשות הקשות שלו החוצה, לחיות עם עצמו באופן שלוו ואמיתי. 7. בשנת 1982 כריס היה מתופף בלהקת "Face to Face" אותה הקים יחד עם הבסיסט Duncan Elder והגיטריסט Bruce Sandelin (Photo: tumblr.com) 8. כנראה שבאותה שנה או מעט מאוחר יותר להקתו השנייה של כריס הייתה "The Shemps", להקת קאברים שהופיעה במועדונים קטנים בסיאטל. בלהקה היו שותפים גם הבסיסט Hiro Yamamoto והגיטריסט Kim Thayil. (Photo: Wikimedia) 9. בשנת 1984 הוקמה להקתו המפורסמת והגדולה ביותר של קורנל "Soundgarden". הירו על הבס, קים על הגיטרה וקורנל על התופים והשירה. שנה לאחר מכן הם גייסו את המתופף Scott Sundquist על מנת לאפשר לכריס להתרכז בשירה אך הוא מהר מאוד עזב והוחלף ע"י Matt Cameron. ההקלטה הראשונה של הלהקה הייתה לאלבום אוסף תחת הלייבל C/Z Records שנקרא "Deep Six" בו השתתפו ששת הלהקות הגדולות בסיאטל שבאותה תקופה. (Photo: Jay Blakesburg) 10. בשנת 1987 חתמה הלהקה עם הלייבל "Sub Pop" שהיה עמוד התווך של סצנת הגראנג' ושיחררה את ה-EP הראשון שלה "Screaming Life", שנה לאחר מכן היא שחררה את ה-EP השני שלה "Fopp". שני ה-EP הללו יצרו באז מאוד גדול סביב הלהקה והיא הפכה להרכב פופולרי בסיאטל. 11. בשנת 1988 חתמה הלהקה עם הלייבל "SST Records" ושחררה את אלבום הבכורה שלה "Ultramega OK", האלבום יצר חשיפה עצומה ללהקה ואפילו העניק לה מועמדות לפרס הגראמי. כתוצאה מכך היא חתמה עם הלייבל הגדול A&M Records והייתה ללהקה הראשונה מסצנת הגראנג' בסיאטל שחתמה על חוזה תקליטים עם לייבל גדול. 12. בשנת 1989 שחררה הלהקה את אלבומה השני "Louder Than Love". באלבום הזה הציגה לראשונה סאונדגרדן את חתימת הזמן המיוחדת שלה (מקצב שלא מסודר לפי 4 תיבות רגיל) ולקחה צעד אחד קדימה לכיוון המטאל. זהו האלבום הראשון שלהם שנכנס למצעד הבילבורד 200 וזהו גם האלבום האחרון של הירו עם הלהקה שהוחלף ע"י הבסיסט Ben Shepherd. 13. במרץ 1990 איבד כריס את חברו הטוב Andrew Wood, לשניים היה קשר מאוד חזק והמוות של ווד השפיע באופן מאוד קשה על כריס. הוא חשב שלצאת מיד עם להקתו לסיבוב הופעות יעזור להתגבר על האובדן אך הוא נוכח לדעת שטעה ומיד עם חזרתו מהסיבוב, יחד עם המתופף קמרון וחבריו מלהקתו של ווד "Mother Love Bone" יJeff Ament, Stone Gossard וגם כמה "חדשים" Eddie Vedder ו- Mike McCready הם יצרו את האלבום וההרכב הזמני "Temple Of The Dog" שכולו נוצר לזיכרו של ווד ושוחרר ב-1991. (Photo: tumblr.com) 14. עוד באותה שנה כשסצנת הגראנג' כבר הופכת ללהיט התורן בארה"ב ודקה לפני שהיא פורצת לשאר העולם שיחררה הלהקה את האלבום השלישי שלה "Badmotorfinger". עם סינגלים כמו "Jesus Christ Pose", "Outshined" ו- "Rusty Cage" ועם מועמדות לפרס גראמי, האלבום הפך להיות אחד המצליחים של הלהקה שהביא אותה למיינסטרים והיה ההכנה להצלחה של האלבום הבא. 15. בשנת 1992 לוקח כריס חלק ב-EP של "Alice In Chains" בשם "SAP", יחד עם Mark Arm מלהקת "Mudhoney", השניים מקבלים קרדיט בבוקלט של האלבום כ- "Alice Mudgarden". 16. בשנת 1994 שחררה הלהקה את אלבומה הרביעי "Superunknown". הוא נחשב לאלבום הפריצה והמצליח ביותר של הלהקה שהגיע הישר למקום הראשון בבילבורד 200 והוציא סינגלים כמו: "Spoonman", "The Day I Tried to Live", "Black Hole Sun", "My Wave ו-"Fell on Black Days". האלבום היה מועמד לשלושה פרסי גראמי וזכה בשניים. (Photo: soundgardenworld.com) 17. בשנת 1994 הגיעו שני שירים שכתב Chris Cornell במקור עבור Ozzy Osbourne דווקא ל- Alice Cooper. השירים "Stolen Prayer" ו-"Unholy War" נכללו באלבומו של קופר "The Last Temptation". קופר ביצע מספר שינויים במילים ובמבנה כדי להתאים אותם לקונספט של האלבום, כאשר קורנל גם השתתף בשירה ב-"Stolen Prayer". קופר סיפר מאוחר יותר שהשיר הפך לאחד הקטעים האהובים עליו באלבום. 18. בשנת 1996 שחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Down on the Upside". באלבום הזה התרחקה הלהקה משורשיה הגראנג'ים והתנסתה בכיוונים מוסיקליים אחרים, פחות הובלה של הריפים ויותר כלי נגינה אחרים עם צלילים אקוסטיים. האלבום לא זכה להצלחה כמו קודמו ועם סינגלים כמו: Pretty Noose, "Burden in My Hand", "Blow Up "the Outside World ו- Ty Cobb/Rhinosaur. 19. לאחר סיבוב ההופעות לקידום האלבום החלו חילוקי דעות בין חברי הלהקה, במיוחד בין קורנל לקים. קורנל רצה להמשיך לנוע מהריפים הכבדים והדיסטורשן לכיוונים אחרים וקים התנגד לרעיון, עד שבשנת 1997 כבר אי אפשר היה לגשר על הפערים ואחת מחמשת הלהקות הגדולות של הגראנג' התפרקה. 20. באותה שנה כריס חווה תקופה מאוד קשה, הלהקה הגדולה שלו התפרקה והנישואים שלו התפרקו גם הם. הוא הרגיש שאין לו במה להיאחז והדיכאון שתפס תאוצה השתלט עליו לחלוטין. הוא בידד את עצמו מכולם, התדרדר בצורה קשה עם השימוש בסמים וכמעט ולא אכל. 21. בשנת 1999 שחרר כריס את אלבום הבכורה שלו בפתיחת קריירת הסולו "Euphoria Morning". מהאלבום יצא הסינגל "Can't Change Me" שזכה למועמדות לגרמי והסינגל "Preaching the End of the World" אך למרות זאת הוא לא זכה להצלחה גדולה. אולם סיבוב ההופעות התברר כהצלחה מסחררת כשהוא מלווה בביקוש עצום לכל אורך ארה"ב. 22. בשנת 2000, בשידוכו של המפיק Rick Rubin, חבר כריס ל"שלישיית הזעם" והקים יחד איתם את אחד הסופרגרופים הגדולים בעולם הרוק "Audioslave". שילוב קטלני ועוצמתי של שלושה נגנים עם זמר שיכול למוטט חומות. טקסטים חזקים משולבים בריפים חזקים, דינמיקה משולבת בלחן שמסוגלות לנפץ כל דבר העומד בדרכה. בשנת 2002 שוחרר אלבום הבכורה של ההרכב הנושא את שם ההרכב וכלל את הסינגלים: Cochise", "Like a Stone", "Show Me How to ""Live", "I Am the Highway ו- "What You Are". האלבום נחל הצלחה גדולה והגיע למקום ה-7 בבילבורד 200, עד היום הוא נחשב לאלבום המצליח ביותר של ההרכב. 23. לאחר מאבקים קשים בעיקר עם הפחדים שלו, בשנת 2002 הוא הכניס את עצמו למכון גמילה והחליט שהוא צריך לשנות לגמרי את אורך חייו. בראיון שהוא קיים עם המגזין "Guitar.com" בשנת 1999 סיפר כריס על ההתמודדות עם הדיכאון: "לפעמים זו רק תגובה כימית. נראה שזה לא בא משום מקום או משום סיבה ובכל פעם שהייתי בסוג של דיכאון, ניסיתי לאורך השנים לא רק לדמיין איך זה מרגיש לא להיות שם, אלא לנסות להזכיר לעצמי שאני יכול פשוט להתעורר למחרת וזה יכול להיעלם כי ככה זה קורה, לא לדאוג לזה. כשאני מרגיש נהדר, אני זוכר את הדיכאון וחושב על ההבדלים של איך אני מרגיש ומדוע הייתי מרגיש כך ולא ליצור תגובה אמוציונלית כזו או אחרת. אתה רק צריך להבין שמדובר בדפוסי חיים ואתה פשוט חייב לצלוח אותם" (Photo: Interscope) 24. בשנת 2005 שחרר ההרכב הקטלני את אלבומו השני "Out of Exile" שהגיע הישר למקום הראשון בבילבורד 200 וממנו יצאו הסינגלים: "Be Yourself", "Your Time Has Come", "Doesn't Remind Me" ו- "Out of Exile". קורנל סיפר שבאלבום הזה הוא כתב את השירים הכי אישיים שהוא כתב אי פעם במיוחד לאור התקופה שעברה עליו בתחילת שנות ה-2000. 25. באותה שנה אודיוסלייב הפכה ללהקה האמריקאית הראשונה שהופיעה מול קהל חי בקובה והוא גם היה המופע הארוך ביותר של ההרכב. 26. שנה לאחר מכן יצא האלבום שלישי של ההרכב, "Revelations". י Tom Morello תיאר את האלבום כ- "Earth, Wind and Fire meets Led Zeppelin". שני סינגלים בלבד יצאו מהאלבום: "Original Fire" ו- "Revelations". מורלו סיפר שזה היה מדהים לראות את כריס נלחם באלכוהול ובסמים ונשאר נקי בהקלטות של האלבומים של ההרכב. 27. קורנל כתב את כל המילים באלבומים של אודיוסלייב אך המוסיקה נכתבה ע"י כולם ביחד. גם מורלו וגם קורנל סיפרו שתהליך הכתיבה והיצירה יחד היה משמעותית טוב יותר, בוגר יותר ויצירתי יותר מאשר עם הלהקות הקודמות שלהם. 28. בשנת 2007 הגיע הסופרגרופ לסוף דרכו, שלישיית הזעם חברה שוב לאיחוד קצר עם Zack De La Rucha וקורנל המשיך בקריירת הסולו שלו כשהוא משחרר את אלבום הסולו השני שלו "Carry On", שאמנם הגיע למקום ה-17 בבילבורד אך לא זכה להצלחה גדולה, כריס סיפר שהרבה חומרים באלבום הם שירים שהוא לא יכול היה להוציא עם "Audioslave". מהאלבום יצאו הסינגלים: "You Know My Name", "No Such Thing", "Arms Around Your Love" ו-"She'll Never Be Your Man". 29. בשנת 2008 קורנל כתב ל- David Cook, אחד ממשתתפי העונה השביעית של American Idol, את השיר "Light On". קורנל התלהב בין היתר מהביצוע של קוק בתוכנית לשיר "Billie Jean", אשר היה נאמן לגירסה של כריס מהאלבום "Carry On" והחליט לכתוב לקוק את השיר. 30. בשנת 2009 שחרר קורנל את אלבום הסולו השלישי שלו "Scream", האלבום היה שונה לגמרי מכל מה שכריס עשה עד אותו רגע. הוא בדיוק כמו שזה נשמע "Chris Cornell meets Timbaland", הפקה פופית למילים עם קולו של כריס. השניים סיפרו שזהו האלבום הטוב ביותר שהם יצרו, שאגב, היה המוצלח ביותר של כריס והגיע למקום העשירי בבילבורד 200. 31. עוד באותה שנה קיים כריס את הופעתו הראשונה בישראל מול 10,000 איש בגני התערוכה בתל אביב. 32. בשנת 2010 אחרי 12 שנים של הפסקה חזרה סאונדגרדן והתאחדה מחדש. השיר הראשון שיצא לאחר האיחוד היה "Live to Rise" שהוקלט בשנת 2012 במיוחד לסרט "The Avengers". אגב, זה לא השיר היחיד שקורנל כתב לפסקול סרט או סידרה. חפשו בפלייליסט שהכנו והקישור שלו בסוף הסיקור. 33. בשנת 2011 יצא כריס לאחד מסיבובי ההופעות המדהימים ביותר בקריירה שלו (לדעתנו), אחד המופעים המרגשים, הכנים והסוחפים ביותר "Songbook". ההופעות שהתקיימו בעיקר בארה"ב כללו שירים מכל הרפרטואר של כריס. בנובמבר אותה שנה יצא האלבום של אותו סיבוב הופעות והוא פשוט אלבום חובה! 34. בשנת 2012 הגיע קורנל לישראל בפעם השנייה וקיים שתי הופעות, האחת בהיכל נוקיה בתל אביב והשנייה באמפי שוני. 35. בסוף שנת 2012 יצא אלבומה השישי והאחרון של סאונדגרדן "King Animal", י 16 שנה לאחר יציאת האלבום החמישי. מתוך האלבום יצאו שלושה סינגלים: "Been Away Too Long", "By Crooked Steps" ו-"Halfway There". כל חברי הלהקה הרגישו שהאלבום הזה הוא המשך ישיר ל- "Down on the Upside" כאילו עברו רק שנה/שנתיים מהאלבום. 36. בשנת 2014 הגיע קורנל, הפעם עם להקתו "סאונדגרדן" להופעה מטורפת באצטדיון בלומפילד, אין לנו דרך לתאר את מה שההופעה הזו עשתה לנו והחותם שהיא השאירה בנו, בואו נאמר שהאקו של הגיטרה של קים עדיין ממשיך להדהד לנו בראש גם היום. 37. היה אמור לצאת גם אלבום שביעי, אך לאחר מותו של קורנל הלהקה החליטה להתפרק. יש עדיין קצת פרטים על כך שקיים אלבום שביעי וחברי הלהקה מנסים לסיים את ההקלטות עם קולו של קורנל אך הם חווים עיכובים, כרגע לא ידוע אם הדבר נכון או מתי הוא אמור לצאת. (Photo: Valerie Kuypers) 38. בשנת 2015 שחרר כריס את אלבום הסולו האחרון שלו "Higher Truth". זהו אלבום רגוע ונינוח שהקליט כריס יחד עם המפיק Brendan O’Brein והוא ממש מרגיש כמו נשימתו האחרונה של כריס. 39. במאי 2016 זכינו לראות את קורנל בהיכל התרבות בתל אביב, באחת מההופעות המרגשות ביותר בחיינו, זו הייתה הופעה בסגנון ה- "Songbook" בה קורנל לבד על הבמה עם גיטרה אקוסטית, חשוף כולו נותן את נשמתו. הוא קיים הופעה נוספת גם בקיסריה. 40. ב-18 למאי 2017 קורנל נמצא ללא רוח חיים ע"י המאבטח שלו במקלחת שבחדר בית המלון "MGM Grand" שבמישיגן לאחר הופעת סאונדגרדן ב- "Fox Theatre". סיבת המוות הוגדרה כהתאבדות ע"י תליה. 41. במהלך הקריירה שלו שיתף קורנל פעולה עם אומנים כמו "Slash, "Zac brown band ו- "Santana". הכנו לכם פלייליסט מיוחד, לאמן כל כך מוכשר ומיוחד שאנחנו בטוחים שלא הצלחנו לכסות את כל הקריירה שלו או אפילו להסביר איזו השפעה הייתה לו על עולם המוסיקה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 31.08.1987 "יש באלבום הזה כמה מאפיינים שיכולים לעבוד יפה ברדיו, אבל כמו שאני מכיר אותנו, אני לא יכול לדמיין את זה קורה, ולכן אין לי שום ציפיות מסחריות מהאלבום הזה, אפילו שהיו דברים מעולם" הדובר הוא פיטר באק, גיטריסט להקת "אר.אי.אם", שנשמע פסימי עד אדיש בראיון למגזין הרולינג סטון לפני יציאת האלבום החמישי שלהם "Document", אלבום שיצא ב- 31.08.1987. באק וחבריו הקליטו לא פחות מחמישה אלבומים בשש שנים (כולם בחברת התקליטים IRS), לכל הדעות הספק נאה, אך התיוג שלהם כלהקת רוק קולג'ים מנעה מהם להתקדם בשלב הזה, הם הרגישו שכל מה שהם צריכים זה להיט פריצה שיקפיץ אותם לתודעה ברחבי ארה"ב, ואולי גם בינ"ל בהמשך, אך הלהיט הזה בושש להגיע, ובינתיים שלטו בסביבה להקות Hair מטאל כמו "מוטלי קרו", ורוק איצטדיונים כמו "דייר סטרייטס", "יו 2", ו"אינקסס". אחרי שהאלבום הקודם שלהם "Lifes Rich Pageant" היה עשיר, וישיר יותר, גם בזכותו של המפיק דון גמאן, הרביעיה (סטייפ, באק, מילס, ברי) כיוונה לעשות הפעם אלבום טיפה יוצא דופן, מעין אלבום משוחרר חצי חי, מעט יותר קשוח מקודמו. לשם כך הם פנו למפיק סקוט ליט, שמצד אחד הפיק אלבום פופ להרכב קתרינה והוייבס ("Walking on Sunshine"), ומצד שני הפיק את להקת הפאוור פופ הניו יורקית ה- "dB's". ליט הפיק בתחילה ל"אר.אי.אם" שיר ("Romance") לפסקול סרט הפנטזיה הקומי "Made in Heaven", וחברי הלהקה שאהבו את התוצאה בחרו בו כמפיק אלבומם הבא. זה אומנם נשמע כמו שידוך משמים, אך ליט לא היה מאוהדי ".R.E.M" הוא טען שהסאונד שלהם חשוך ואפלולי מידי, וטען שכדי להצליח צריך סאונד עם טווח רחב יותר, תוך כדי שימת דגש על ההרמוניות הקוליות של מילס, ברי, וסטייפ. בהקלטות לאלבום נוספו כל נגינה חדשים ללהקה, כאלה שלא נוגנו באלבומי העבר כמו סקסופון, מנדולינה, ודולצימר שהיה כלי נגינה קלאסי לניגון פולק (ג'וני מיטשל הרבתה להשתמש בו). הסינגל הראשון מהאלבום "The One I Love" הפך כאמור ללהיט הרדיו הראשון של ".R.E.M" כאשר הוא נכנס לטופ 10 (9) האמריקאי, ולטופ 20 (16) הבריטי, זאת למרות שנושא השיר היה על אהבה קשה, שמגיעה עד לכדי התעללות. הסינגל הבא אחריו הצליח בצורה מינורית בטווח הקצר, אבל הפך לשיר קאלט בטווח הארוך "It's The End of The World As We Know It". מילות השירים שוב עוברות בין פוליטיקה לאהבה, ולפחדים של כותב השירים Michael Stipe, האלבום הזה הפך לנקודת התפנית של "אר.אי.אם" והמעבר מלהקת קולג'ים, ללהקת איצטדיונים, ומחברת תקליטים קטנה כ- "I.R.S" לחברת תקליטים גדולה כ"וורנר בראדרז". היה זה האלבום הראשון של הרביעיה מאת'נס, ג'ורג'יה שמכר בארה"ב פלטינה (מעל מיליון עותקים), ותחילתו של שיתוף פעולה פורה בין ".R.E.M" לסקוט ליט שהוליד שישה אלבומים פוריים, שהפכו את הלהקה ליורשת של "U2". עטיפת האלבום היא מעין מסמך של רעיונות, וכוללת את שם הלהקה והמספר 5, כמספרו של האלבום החמישי, וגם שמו האלטרנטיבי של האלבום לפני שנקרא "Document". בנוסף ישנה תמונה שבורה עם מעין אוסף של פריטים מתיק מעקב, ואת סולן הלהקה Michael Stipe שמצלם את הצלם בזמן שהצלם מצלם אותו. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט Rudolf Schenker חוגג היום יומהולדת!! (Photo: Timetorock.ru) הוא נולד ב- 31 לאוגוסט 1948 בעיר Hildesheim שבגרמניה. רודולף הוא אחיו המבוגר של הגיטריסט הווירטואוז Michael Schenker הצעיר ממנו ב- 7 שנים. רודולף ומייקל הושפעו מלהקות כמו "Deep Purple", "Led Zeppelin", "Wishbone Ash" ועוד. בגיל 16 רודולף בכלל ביקש מאביו אופנוע קטן. אביו סירב מחשש שייפגע, ולכן רודולף ביקש במקום זאת גיטרה. אביו קנה לו גיטרת Framus, והוא למד את האקורדים הראשונים מתוך ספר לימוד שהזמין מהולנד. מהר מאוד החליט שהוא לא רוצה להיות גיטריסט סולו אלא להקים להקה. רודולף שנקר הקים את להקת "Scorpions" בשנת 1965 והוא החבר הקבוע היחיד בלהקה מאז הקמתה ועד היום. לפני שהתפרנס ממוזיקה הוא הוכשר ועבד כחשמלאי, ובשלב מסוים עבד גם כצלם. האתר הרשמי של "Scorpions" מציין את שני המקצועות ברשימת העבודות הקודמות שלו. בתחילת דרכה של הלהקה ועד הצטרפותו של הזמר Klaus Meine בשנת 1969, שימש רודולף גם כזמר של הלהקה. רודולף הוא הרוח החיה והכותב העיקרי של הלהקה, אשר שותף לכתיבת מרבית משיריה במהלך יותר מ- 50 שנות פעילותה, החל מהאלבום "Lonesome Crow" בשנת 1972 ועד היום. גיטרת ה-Gibson Flying V הפכה עם השנים לסימן ההיכר המובהק של רודולף. למעשה, גם הקשר של אחיו Michael Schenker לדגם החל בזכותו. באחת ההופעות מייקל נזקק לגיטרה, ורודולף מסר לו את ה-Flying V שלו. בסיום ההופעה מייקל הודיע שהוא לא מסוגל להחזיר אותה משום שהתאהב בכלי. רודולף רכש לעצמו Flying V נוספת, והשניים הפכו עם השנים לשניים מהגיטריסטים המזוהים ביותר עם הדגם. הגיטרה הזאת כל-כך מזוהה איתו עד כי גם במופע האקוסטי של "הסקורפיונס" - "Acoustica" יצר Boris Dommenget במיוחד עבורו דגם אקוסטי של הגיטרה בצורת V. שנים מאוחר יותר Gibson יצרה עבורו Flying V אקוסטית משלה. בשיר "Rock You Like a Hurricane" הוא השתמש ב-Gibson Flying V מקורית משנת 1958 שקנה מהגיטריסט הגרמני Alex Conti. לדבריו, Eric Clapton ניסה אף הוא לרכוש את אותה גיטרה, אך קונטי סירב. רודולף הקליט איתה את השיר דרך מגבר Marshall, והיא נחשבת בעיניו ל-Flying V הטובה ביותר שבבעלותו. רודולף אמנם משמש כגיטריסט הקצב של הלהקה, אך הוא מנגן סולואים בלא מעט שירים אייקונים של הלהקה כמו: "Chaina White", Always Somewhere", "Still Loving You", "Send Me an Angel", "Lady Starlight", "Dynamite", "Big City Nights", "Wind of Change", "When The Smoke is Going Down", "Animal Magnetism ועוד. הוא הקליט שתי גרסאות שונות לסולו של "China White" ולא הצליח להחליט איזו מהן טובה יותר. כתוצאה מכך, המהדורות האמריקאית והאירופית של האלבום יצאו עם סולואים שונים. הוא משמש גם כזמר קולות רקע של הלהקה, אך במספר משירי הלהקה הוא שר גם סולו, כגון: Hey You" ,"They Need a Million", Drifting Sun" ועוד. אחת התמונות המזוהות ביותר עם "Scorpions" היא עטיפת האלבום "Blackout" משנת 1982, אך בניגוד לטעות נפוצה, הדמות עם התחבושות והמזלגות על העיניים אינה רודולף. מדובר בדיוקן עצמי של האמן האוסטרי Gottfried Helnwein. רודולף אימץ את המראה וגילם את הדמות בקליפ של "No One Like You". ראו כאן: בשנת 1995 התארח רודולף באלבום "Big Love" של Ali Campbell מ-"UB40", שם הוא מופיע בקרדיטים כגיטריסט וכמהנדס הקלטה. בשנת 2008 התארח באלבום "The Scarecrow" של "Avantasia" וניגן את סולו הגיטרה ב-"I Don't Believe in Your Love", לצד Oliver Hartmann. באלבום השתתפו גם Alice Cooper, Michael Kiske, Jorn Lande, Kai Hansen, Eric Singer ואחרים. בשנת 2011 התאחד מוזיקלית עם אחיו מייקל באלבום "Temple of Rock", שבו התארח רודולף בגיטרה בשני קטעים. הוא גם הופיע לצד מייקל בהופעות שונות לאורך השנים. בשנת 2009 פרסם יחד עם Lars Amend את הספר "Rock Your Life", שמשלב סיפורים מהקריירה של "Scorpions" עם תפיסת החיים שלו. בשנת 2022 יצאה מהדורה מורחבת ומעודכנת עם הקדמה מאת הסופר Paulo Coelho. יוגה ומדיטציה הן חלק מחייו כבר מגיל 16-18. לדבריו, אביו הכיר לו את היוגה, והוא המשיך לעסוק במשך עשרות שנים בפילוסופיה הודית, מדיטציה ותרגול גופני, שלדבריו תרמו גם ליצירתיות וגם ליכולת שלו להתמודד עם הצלחה ולחץ. בשנת 2009 קיבלה "Scorpions" את פרס ECHO הגרמני על מפעל חיים. שנה לאחר מכן, רודולף ושאר חברי הלהקה הטביעו את ידיהם ב- Hollywood's RockWalk בלוס אנג'לס. ביולי 2023 קיבלו Rudolf, Klaus Meine ו- Matthias Jabs את ה-"Großes Verdienstkreuz", הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של מדינת Lower Saxony, אחת ההוקרות הגבוהות ביותר שמעניקה המדינה, על תרומתם למוזיקה ועל פעילותם הציבורית והחברתית. בשנת 2025 חגג רודגולף עם "Scorpions" 60 שנה ללהקה בהופעת ענק בעיר Hannover מול כ-45,000 איש. ההופעה הוקלטה ויצאה בדצמבר 2025 כאלבום החי "Coming Home Live". עד היום שחרר שנקר יחד עם הסקורפיונס 19 אלבומי אולפן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר